משה

(ראה גם: דור המדבר, יוכבד, יציאת מצרים, מתן תורה, עמרם, פרעה)

ותהר האשה ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים. ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת, ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור. ותתצב אחותו מרחוק, לדעה מה יעשה לו. ותרד בת פרעה לרחץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה... ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והיניקיהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו. ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, ותקרא שמו משה, ותאמר כי מן המים משיתיהו. (שמות ב ב והלאה)

ויאמר ה' למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה, ואהרן אחיך יהיה נביאך... (שם ז א)

והאיש משה ענו מאד, מכל האדם אשר על פני האדמה... לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. (במדבר יב ג)

ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם. (שם טז טו)

ויקרב משה את משפטן לפני ה'. (שם כז ה)

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול, אשר עשה משה לעיני כל ישראל. (דברים לד י)

ויאמר ה' אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה, שלח מעל פני ויצאו. (ירמיה טו א)

משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה' והוא יענם. בעמוד ענן ידבר אליהם, שמרו עדותיו וחוק נתן למו. ה' אלקינו אתה עניתם א-ל נושא היית להם ונוקם על עלילותם. (תהלים צט ו)

זהר:

...מה כתיב אחריו, והוא הכה איש מצרי איש מראה, כאן בא סוד הכתוב להודיע שבכל פעם שחטאו ישראל הוא נסתלק ומנע מהם כל הטוב וכל האורות שהיו מאירים להם. הוא הכה את איש מצרי, זהו אור, אותו האור שהיה מאיר להם לישראל, ומי הוא, משה, שכתוב עליו ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו', כי שם (במצרים) נולד, ושם גדל ושם נתעלה לאור העליון... איש מראה, היינו כמו שאתה אומר, ומראה ולא בחידות, איש הוא כמו שאתה אומר איש האלקים, כביכול, בעלה של אותו מראה כבוד ה' (שהיא מלכות), כי זכה להנהיג מדרגה זו בארץ בכל חפצו, מה שלא זכה לזה איש אחר... וביד המצרי חנית, זו היא מטה האלקים שנמסר בידו, כמו שאתה אומר ומטה האלקים בידי, וזהו המטה שנברא ערב שבת בין השמשות... (הקדמה צט, ועיין שם עוד)

יעקב מת והעלו את גופו לארץ הקדש, יוסף מת ולא נקבר גופו בארץ הקדש רק עצמותיו בלבדם, משה לא זה ולא זה... למה היו השינויים האלה ביניהם... משה היה בחוץ לארץ ולא נכנס שם לא גופו ולא עצמותיו, אלא השכינה נכנסה בארץ אחר שמת משה, וחזרה לבעלה הראשון שהוא יעקב בודאי כנ"ל... ולפיכך נקבר משה בחוץ לארץ משום שבעלה הראשון יעקב היה בארץ, (והנוקבא שייכת רק לבעלה הראשון).

משה זכה בחייו למה שיעקב לא זכה בחייו, (כי יעקב גרם זווג ז"א בהנוקבא בעולם העליון רק לאחר פטירתו, אבל משה גרם לזווג ז"א עם הנוקבא בעודו בחיים בעולם הזה, אבל לא לאחר פטירתו), ואם תאמר שזהו היה חסרון של משה. (דהיינו מה שלא יכול לגרום זווג זו"נ לאחר פטירתו), אינו כן, אלא כשיצאו ישראל ממצרים מצד היובל היה גאולתם, (שהוא בינה)... (בראשית קנ, ועיין שם עוד)

...ואות ו"ו ירדה עם משה לשמרו שלא יאבד ביניהם, כי בסוד הגלגול עתיד משה להתערב בערב רב, שנשמותיהם הם מצד אותם, שנאמר בהם כי שמים כעשן נמלחו וגו', ואלו הם שנח לא בקש רחמים עליהם, ונאמר בהם וימחו מן הארץ, משום שהיו מאלו שנאמר עליהם תמחה את זכר עמלק. ומשה לא נשמר מהם, והפיל ה' זעירא ביניהם כנ"ל, ומשום זה לא יכנוס לארץ ישראל עד שישיב הה' למקומה, ומשם זה ירד משה ממדרגתו וירדה עמו ו' דהוי"ה... (שם רכב, ועיין שם עוד)

פירוש אחר, וכל שיח השדה קאי על משיח ראשון, (דהיינו משיח בן דוד), טרם שיהיה בארץ, וכל עשב השדה קאי על משיח שני, (שהוא משיח בן יוסף), ולמה לא היו המשיחין בארץ, הוא משום שאין עמהם משה, שעליו נאמר ואדם אין לעבוד את האדמה. וסוד הדבר לא יסור שבט מיהודה זהו משיח בן דוד, ומחוקק מבין רגליו, זהו משיח בן יוסף, עד כי יבא שילה זה משה, כי משה בגימטריא שילה, ולו יקהת עמים הוא אותיות ולוי קהת, כלומר שיגיע התיקון ממשה עד קהת ועד לוי שהם אבותיו. (שם רלד, ועיין שם עוד)

ומשום זה נאמר על משה וכל עשב השדה טרם יצמח, דהיינו שעוד לא נצמח הצדיק, שהוא משה, שממנו מתקיים הכתוב אמת מארץ תצמח... ואמת זהו משה שנאמר עליו תורת אמת היתה בפיהו, שאין מי שידרוש את השכינה כמותו, ומשום זה אומר עליו הכתוב ואדם אין לעבוד את האדמה, אדם הוא משה כנ"ל, האדמה היא השכינה, ומטרם שבא משה לא היה מי שיתקן את השכינה כראוי.

ומיד שיבא משה תיכף יקויים וא"ד יעלה מן הארץ, דהיינו א"ד מן השם אדנ"י, עולה לו ו' (פירוש ז"א הוא סוד ו', וכשיבא משה עולה ז"א ומתיחד עם השכינה שנקראת אדנ"י), והשכינה נעשית אז אדון כל הארץ, (שיעור הכתוב), וא"ד יעלה מן הארץ, (שהיא השכינה הנקראת אדנ"י, ואדנ"י הוא שם של נקבה)... מיד והשקה את כל פני האדמה, (שפירושו שישראל למטה ישקו ויקבלו מהשכינה את המוחין הנקראים ע' פנים לתורה)... (שם רלז, ועיין שם עוד)

ומחמת הערב רב נגלו ישראל בגלות ונגרשו מאדמתם, וזה שאמר ויגרש את האדם, אדם רומז ודאי על ישראל, ומשה נגרש ממקומו מחמת הערב רב, כי לא נשמר מהם כמו שהזהיר אותו הקב"ה, אלא שרצה לקרבם להקדושה, ומשום זה לא זכה ליכנס לארץ ישראל ונקבר בחוצה לארץ, כי בשבילם עבר מאמר הקב"ה וחטא בסלע שהכה אתו. ועם כל זה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, כי משה לא היה מקבל את הערב רב ליתן בהם אות ברית, אלא כדי לכסות ערות אביו כנ"ל, (על כן) הקב"ה אמר לו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו, (כמו שאמרו חז"ל שנתקיים בו במשה כמו שנאמר ובני רחביה רבו למעלה ראש)... (שם רפז)

...ונתן הקב"ה את האור למשה, ושמש עמו בג' החדשים שנשארו לו מימי העיבור שלו, כי נולד לששה חדשים ויום אחד, ונשארו לו ג' חדשים עד ט' ירחי עיבור, ועל כן כתוב ותצפנהו שלשה ירחים... (פירוש כי אמרו בכל אדם שבזמן עבורו נר דלוק על ראשו צופה ומביט מסוף העולם עד סופו, והרבותא הוא אצל משה שאפילו אחר שנולד לאויר העולם עוד נתן לו הקב"ה את האור הזה, דהיינו רק אותו זמן שעוד היה צריך להיות בעיבור, אבל אחר ט' חדשים לקח הקב"ה את האור ממנו).

ואחר שלשה חדשים נכנס לפני פרעה, (כלומר שבת פרעה מצאה אותו על שפת היאור והביאתו לפני פרעה), ואז לקח הקב"ה את האור ממנו, עד שעמד על הר סיני לקבלת התורה, ואז החזיר לו הקב"ה את האור, ושמש עם האור כל ימיו, ולא יכלו בני ישראל לגשת אליו עד שנתן מסוה על פניו, כמו שכתוב וייראו מגשת אליו, והוא נתעטף בהאור כמו בטלית, וזה שאמר עוטה אור כשלמה וגו'. (שם שמט)

בשגם הוא בשר, רבי אליעזר אומר בשגם זה משה, כי הוא בגימטריא שמ"ה כמו משה, שהוא מאיר אל הלבנה, ומכח הזה חיים בני אדם בעולם ימים רבים... והיו ימיו מאה ועשרים שנה, הוא רמז על משה שחי ק"כ שנים, שעל ידו ניתנה התורה, ואז, דהיינו בעת מתן תורה, השפיע חיים לבני אדם מעץ החיים ההוא, ויוצא מעדן מלובש בו, (שהוא סוד בינה), ואלמלא חטאו ישראל היה תמיד כך, דהיינו שהיו מקבלים החיים מעץ החיים ולא היו מתים, וזה שאמר חרות על הלוחות, להורות שהיה חרות ממלאך המות, כי עץ החיים היה נמשך למטה. ועל כן אומר הכתוב בשגם הוא בשר, מפני בשגם שהוא בשר, (דהיינו) משה המלובש בבשר הגוף, (בו תלוי הדבר להשפיע רוח החיים הנצחיים), כי בשגם (שהוא משה) נאחז למעלה ונאחז למטה, (כלומר שז"א שלמעלה נקרא גם כן משה)... ועל כן למדנו שמשה לא מת, אלא נאסף מן העולם לעולם העליון, והוא מאיר שם ללבנה (שהוא הנוקבא), (כי השמש אף על פי שנאסף מהעולם אינו מת, (כלומר אינה מתבטל אלא שנכנס ומאיר להלבנה)... (שם תעח, ועיין שם עוד)

בא וראה, משה לא היה יכול לגשת להסתכל במה שנסתכל אלא כאשר התלבש בלבוש אחר, כמו שאמר ויבא משה בתוך הענן וגו', ותרגום במציעות עננא, ונתלבש בו כמו שמתלבשים בלבוש, ומשום זה ומשה נגש וגו', וכתוב ויבא משה וגו' ויהי משה בהר וגו', שהיה יכול להסתכל במה שהסתכל... (נח קמד)

נתן חכמה למשה, מה כתוב בו, בכל ביתי נאמן הוא, ולא היה כמשה איש נאמן בכל המדרגות ולא נטה לבו מחמת תאוה לאחת מהן, אלא עמד באמונה העליונה כראוי. (שם שעה)

...אבל משה משה אין מפסיק (טעם ביניהם), משום שמיום שנולד לא סרה ממנו השכינה, ואין הפרש מהראשון אל האחרון... (וירא תקו)

בא וראה, יעקב כשישב על הבאר, כיון שראה שהמים עולים אליו ידע שאשתו תזדמן לו שם, וכן במשה, כשישב על הבאר כיון שראה המים עולים אליו ידע שאשתו תזדמן לו שם, וכן היה... (ויצא צה)

במשה לא כתוב (באר) אלא פעם אחת, שכתוב וישב בארץ מדין וישב על הבאר, והוא משום שמשה נפרש מכל וכל מן הבית שלמטה (דהיינו הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, שהוא רחל הנקראת שבע)... (שם צט, ועיין שם עוד)

ולא הגיע (יעקב) אל הנבואה של ויחי, אלא במצרים, והיא נבואה חשובה שלא התנבאו כמותה ולא הגיעה לשום איש מן בני הנביאים, אלא לו ולמשה, במשה כתוב כי לא יראני האדם וחי, אבל כשקבל מבחינת אחורים היה חי, וכן ביעקב לא נאמר ויחי אלא במצרים, שהיא בחינת אחורים... (ויחי ב, ועיין שם עוד)

...ולמדנו שהראה לו כל הדורות העתידים לבא לעולם, וכן למשה, שכתוב ויראהו ה' את כל הארץ וגו', שהקב"ה הראה לו כל דורות העולם, וכל מנהגי העולם, וכל הנביאים מטרם שבאו לעולם. (שם שסט)

ותרא אותו כי טוב הוא, מה כי טוב הוא, אמר רבי חייא שפירושו שנולד מהול, כי סוד הברית נקרא טוב, שכתוב אמרו צדיק כי טוב, רבי יוסי אמר אור השכינה שהיא בו ראתה, שבשעה שנולד נתמלא כל הבית אור, שכתוב, ותרא אותו כי טוב הוא, וכתוב וירא אלקים את האור כי טוב. ועל זה כתוב כי טוב הוא, והכל היה בו (שהיה בו אור השכינה וכן שנולד מהול).

ותצפנהו שלשה ירחים, מהו הוראתם, אמר רבי יהודה רמז הוא שרומז שלא הוכר מעלת משה בזהר העליון עד ג' ירחים, שכתוב בחדש השלישי וגו', כי אז ניתנה התורה על ידו, והשכינה נתגלתה ושרתה עליו לעיני כל, שכתוב, ומשה עלה אל האלקים, ויקרא אליו ה'... ותקח לו תבת גומא, רמז על הארון שלוחות הברית באו בתוכו. ותחמרה בחמר, כי הארון היה מחופה מבפנים ומבחוץ, רבי יהודה אומר זו התורה שהחמירה הקב"ה במצוות עשה ובמצוות לא תעשה. ותשם בה את הילד, הוא ישראל, כמו שאתה אומר, כי נער ישראל ואהבהו, ותשם בסוף, שלא היה חיוב לעשות את מצות התורה עד סוף שבאו ישראל לארץ, לסוף ארבעים שנה, על שפת היאור, היינו על פי הדבור של המורים בתורה וחוקה לישראל... (שם קפו)

מה בין משה ליעקב, (כלומר שאין הפרש בין משה ליעקב), יעקב כתוב בו, ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו' ויגל את האבן וגו', משה מה כתוב בו, ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וגו', בודאי היה יודע משה אחר שראה את המים עולים אליו, ששם תזדמן לו בת זוגו, אמר משה ודאי כשיעקב בא לכאן והמים עלו לקראתו, נזדמן לו אדם שאספו לביתו ונתן לו כל מה שצריך, גם לי יהיה כן... (שם רכט)

רבי יצחק אמר, למה אהרן ומרים לא נאמר זווג אבותם בתורה, ובמשה כתוב ויקח את בת לוי, להראות שהשכינה נקראת על שם לוי, ולא היה עמרם ראוי להוליד את משה, עד שלקח חלק בשכינה והוליד את משה, זה שאמר ויקח את בת לוי (שהיא השכינה), ולפיכך כתוב ותרא אותו כי טוב הוא.

רבי אלעזר אמר, עמרם זכה שיצא ממנו בן שזכה לקול גדול, שכתוב והאלקים יעננו בקול, ועמרם זכה לבת קול, (היא המלכות), שכתוב ויקח את בת לוי, כלומר בת קול, ולפיכך כתוב וילך, כלומר שהלך למדרגה זו, למדנו כשנולד משה יחד הקב"ה שמו עליו, שכתוב ותרא אותו כי טוב, (וטוב הוא שמו של הקב"ה), שכתוב טוב ה' לכל... (שם שלח)

דבר אחר ומשה היה רועה, אמר רבי יוסי תדע לך, שכל זמן שהרועה חכם לנהל את צאנו, הוא מוכן לקבל עול מלכות שמים, אם הרועה שוטה עליו נקרא תקוה לכסיל ממנו. אמר רבי יהודה משה חכם היה ובקי להנהיג את צאנו, בא וראה, מדוד, שנאמר והנה רועה בצאן, ללמדך שדוד חכם גדול היה, והיה רועה צאן כדין וכשורה, לפיכך עשהו הקב"ה מלך על כל ישראל... (שם שעד)

ולפיכך כתיב ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, ולא שלו, דאמר רבי יוסי וכי מה שנתן את צפורה בתו למשה, לא נתן לו צאן ובקר, והלא יתרו עשיר היה, אלא משה לא היה רועה את צאנו, כדי שלא יאמרו בשביל שהיה צאנו עמו היה רועה אותן בטוב, ולכן כתיב את צאן יתרו חותנו, ולא את שלו. כהן מדין, רבי תנחום אומר אף על גב שהיה עובד כו"ם בשביל שעשה עמו חסד, היה רועה צאנו כדין וכשורה, במרעה טוב שמן ודשן. וינהג את הצאן אחר המדבר, רבי יוסי אמר משה מיום שנולד לא זזה ממנו רוח הקודש, ראה ברוח הקודש שאותו מדבר היה קדוש, ומוכן לקבל עול מלכות שמים עליו, מה עשה הנהיג את הצאן אחר המדבר, רבי יצחק אמר אחר המדבר על כל פנים, ולא במדבר, שלא רצה שיכנסו בתוכו, אלא הרחיקם אחר המדבר... (שם שעז)

רבי אבא אמר, בענין הזה של משה, יש להסתכל בו בחכמה עליונה, כי למה כתוב מן המים משיתיהו, (אלא ללמד), כי מי שנמשך מן מים (שהוא חסד), אינו מתיירא מאש (שהוא דין), כי למדנו אמר רב יהודה ממקום שנגזרה נשמת משה, לא נגזר אדם אחר. אמר רבי יוחנן בעשר מדרגות (דז"א) נשתכלל, שכתוב בכל ביתי (שהיא הנוקבא), נאמן הוא, ולא כתוב נאמן ביתי, (שהיה משמע נאמן של הנוקבא, אלא כתוב נאמן הוא, שפירושו נאמן של ז"א), שהיא למעלה מן הנוקבא). אשרי חלקו של אדם שאדונו מעיד עליו כזה... (שם שצא)

תא חזי, כתוב וידבר אלקים אל משה, (השם אלקים רומז על) גזירת הדין שעומד עליו, מה כתוב למעלה וישב משה אל ה' ויאמר אדנ"י, אל"ף דלי"ת (שהוא שם המלכות), ראה תוקפו של משה, בראשית נבואתו לא נח רוחו במקום הזה (שהוא מלכות), אמר, אדנ"י למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני וגו', מי שהוא שיוכל לומר כזה, אלא משה שידע שמדרגה אחרת עליונה (מן המלכות) נועדה לו, (כי היה מרכבה לז"א, שהוא בעלה דמטרוניתא)... (וארא ט, ועיין שם עוד)

אשרי חלקו של משה, שהלא כתוב יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך מנח ובניו, (שנאמר עליו ונח מצא חן), על כן משחך אלקים מחבירך, היינו משאר הנביאים, וכי גבר שעלה במדרגות עליונות שלא עלה אדם אחר, לא ידע מה שאמר.

אלא כך למדנו, ספירה זו שנקראת זאת, (דהיינו המלכות), נקראת אשה, כמו שאמר לזאת יקרא אשה, (ולמה נקרא כן, משום) כי מאיש לוקחה זאת, מי הוא האיש, הוא אותו שנקרא זה, וזהו איש זכר, (דהיינו ז"א), כמו שאמר כי זה משה האיש, האיש הזה, הרי שאיש נקרא זה, וזה נקרא איש, וזאת לוקחה מזה שנקרא זכר... (בא קיא, ועיין שם עוד)

ויאמר משה אל העם אל תיראו וגו', אמר רבי שמעון אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם, כתוב ויזכור ימי עולם משה עמו, ויזכור ימי עולם זה הקב"ה, משה עמו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל... (בשלח סח)

כי אלו הסימנים להכיר על ידם בני אדם, לאלו שרוח החכמה שורה עליהם, ועם כל זה, משה לא היה צריך לזה, אלא מה כתוב, ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, משום שרוח הקדש היה בא אליו, והודיע לו, ובו היה רואה הכל, מאין לנו זה, כי כתוב, כי יהיה להם דבר בא אלי, באים אלי לא כתוב, אלא בא אלי, זה הוא רוח הקודש שהיה בא אליו, ובו היה יודע, ולא היה צריך לכל זה להסתכל ולעיין, אלא לפי שעה היה משה יודע... (שם קעב)

ומשה עלה אל האלקים, אשרי חלקו של משה שזכה לכבוד הזה, שהתורה מעידה עליו כך, בא וראה מה בין משה לשאר בני העולם, שאר בני העולם כשעולים עולים לעושר, עולים לגדולה, עולים למלכות, אבל משה כשעלה מה כתוב בו, ומשה עלה אל האלקים, אשרי חלקו... (יתרו רנז)

משה זווג את המלכה בעולם הזה למטה, דהיינו בבחינת מחזה ולמטה דז"א, שהיא רק בחינת ו"ק), שתהיה בעולם הזה בזווג שלם בתחתונים (דהיינו בבחינת תנה"י בלבד). שלמה זווג את המלכה בזווג שלם למעלה... (תרומה שמה, ועיין שם עוד)

...אלא כמו שאת אומר, וירד ה' על הר סיני, וכתוב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, וכי הקב"ה שהיה בהר סיני, וכתוב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, איך היה יכול משה לעלות אליו, אלא במשה כתוב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, שנכנס בענן כמי שמתלבש בלבוש, וכאן (בהכתוב ואל משה אמר עלה אל ה') גם כן נתלבש בענן ונכנס בתוכו, ובענן קרב אל האש, ויכול לקרב... (ויקהל מה)

תא חזי, מה בין משה לאהרן, איזה מהם הוא עליון, אלא משה הוא עליון, משה הוא שושבינו של המלך, אהרן הוא שושבינה של המלכה, משל למלך שהיתה לו מטרוניתא עליונה, מה עשה, נתן לה שושבין שיתקן אותה ושישגיח בדברי הבית, ועל כן כשנכנס השושבין אל המלך לא נכנס אלא עם המטרוניתא... משה היה שושבינו של המלך ומשום זה נזדמן (אל המלכות) כמו אורח, (שזה סוד ויקרא עם אל"ף קטנה), ואחר כך וידבר ה' אליו, אהרן הוא שושבין של המטרוניתא (דהיינו להמלכות), וכל דבריו היו לרצות את המלך על המלכה, ויתרצה המלך עמה... (מצורע כג, ועיין שם עוד)

...בשגם זה הבל (שמשה היה נשמת הבל, ולא היה לאדם הראשון בן ראשון לפניו, (כי קין היה מצד הנחש, והבל היה מצד אדם), והעמידו רבנן בשגם זה משה, בן המלך בכל מקום... (קדושים נה, ועיין שם עוד)

ויהי ביום כלות משה, (היינו השכינה הנקראת משה), שהיא כלת של משה ודאי, שלמדנו אמר רבי שמעון, מה שכתוב עלית למרום שבית שבי וגו', אלא בשעה שאמר לו הקב"ה של נעליך מעל רגליך, נזדעזע ההר, אמר מיכאל לפני הקב"ה רבונו של עולם, תרצה לסתור (בנין) אדם, והרי כתוב זכר ונקבה בראם ויברך אותם, ואין ברכה נמצאת אלא במי שהוא זכר ונקבה, ואתה אמרת (למשה) להפרד מאשתו, (כי נעליך מעל רגליך פירושו שיפרד מאשתו, שהכתוב מדבר בלשון נקיה).

אמר לו הרי קיים משה פריה ורביה, עתה אני רוצה שישא את השכינה, ובשבילו תרד השכינה לדור עמו, זה שאמר עלית למרום שבית שבי, מהו שבי, השכינה שנשאת עמך וביום שירדה השכינה ביום ההוא שנשאת למשה ירדה, זה שאמר כלת משה, כלת משה ממש... (נשא קצו)

אמר רבי יצחק, מהו השינוי שאמר משה בדבר זה למעלה כמו אל נוקבא, שכתוב אם ככה את עושה לי, (שאומר לשון נקבה) את, אלא למקום שהמות שורה בו אמר, שאותו מקום הוא של הנקבה, (דהיינו המלכות), ומשום זה אמר הרגני נא הרוג, שזה אילן המות, וכבר העמדנו שבאילן החיים (שהוא ז"א) אין מות שורה בו, (ולא יוכל לומר אליו הרגני נא הרוג, ועל כן החזיר עצמו מאילן החיים), ואמר אל אילן המות (שהוא המלכות) את, ולא אמר אתה... מיד ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש וגו', תא חזי שכאן ידע משה שהוא ימות ולא יכנס לארץ, כי אלדד ומידד היו מתנבאים דבר זה. על כן לא צריך האדם בעת ששרוי בכעס לקלל עצמו... בזמן אחר (שמשה) בקש מיתה, (דהיינו במעשה העגל שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת) לא קבלו ממנו, מפני שהיה הכל לתועלת ישראל, עתה לא אמר זה אלא מתוך כעס ודוחק, ועל כן קבלו ממנו, ועל כן נשארו אחר כך אלדד ומידד ואמרו זה שמשה יאסף אל עמו ויהושע יכניס את ישראל לארץ. ומשום זה בא יהושע אל משה וקנא על משה, ומשה לא השגיח על כבודו... צא וראה עניוות של משה, מה כתוב המקנא אתה לי וגו', אשרי חלקו של משה, שהוא עלה על כל נביאים העליונים, אמר רבי יהודה כל שאר נביאים כלפי משה הם כלבנה כלפי השמש. (בהעלותך קלו)

עוד אמר רבי יוסי, כתוב, אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, וכי משה שהיה ענו מכל בני העולם, משום ששאלו ממנו ישראל לאכול מסר עצמו למיתה, למה, אמר רבי אבא, דבר זה למדתי, וסוד עליון הוא, משה לא חרה לו ולא שאל למסור עצמו למיתה משום זה ששאלו ממנו ישראל (לאכול בשר). תא חזי, משה נתאחד למעלה, והיה עולה במה שלא נתאחד נביא אחר, ובשעה שאמר לו הקב"ה למשה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, שמח משה ואמר ודאי עתה שלימות הזה תהיה נמצאת בי, כי בזכותי נמצא המן לישראל, כיון שראה משה שחזרו לרדת למדרגה אחרת ושאלו בשר, ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, אמר, אם כן הוא הרי מדרגתי היא פגומה, שהרי בזכותי יאכלו ישראל מן במדבר, הרי אני פגום ואהרן פגום ונחשון בן עמינדב פגום, כי היו אחוזים בימין ושמאל של משה.

לפיכך אמר אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, כי נהייתי כנוקבא (שהיא מלכות), בהמאכל שלה, (דהיינו בבשר שהם שואלים), ואני יורד מן השמים שהוא מדרגה עליונה, דהיינו ז"א, על ידי זה שמאסו בלחם מן השמים), לרדת למדרגת הנוקבא (לאכילת בשר), והלא אני מעולה מכל שאר נביאי העולם... ועל כן אמר ואל אראה ברעתי, (שנחשב) למת ודאי לרדת למדרגה תחתונה.

 אז ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, הרי הם לתת להם מאכל אחר (שאינו לחם מן השמים, שהוא מדרגת משה), ולא תהיה נפגם במדרגה שלך. ועל כן ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, משום שהם נתאחדו בלבנה (שהיא הנוקבא), וצריך השמש (שהוא מדרגת ז"א ומדרגת משה) להאיר לה, ועל כן ושמתי עליהם, כדי שיאירו מן השמש... ומשום זה מאכל זה (בשר) לא בא על ידי משה, אלא על ידי שבעים איש כדי שלא יופגם... אשרי חלקו של משה, שהקב"ה רצה ביקרו, עליו כתוב, ישמח אביך ואמך וגו', ישמח אביך זה הקב"ה, ואמך זו היא כנסת ישראל (היא המלכות), ותגל יולדתך זו אמו של משה שלמטה, הקב"ה אהב אותו יותר מכל נביאי העולם, (שנבואתו) היתה בלי אמצעי כלל, שכתוב פה אל פה אדבר בו. (שם קמו)

...והוא (אהרן) נוסע עם כל הישיבה ובסתר ודקות מתעופפים כנשרים אל הישיבה של האור, והיא הישיבה של משה, כולם עומדים בחוץ, ואינם נכנסים חוץ מאהרן בלבד, אלא שנקראים בשם כפי השעה (דהיינו בשבת וחודש). ואין מי שיראה את משה, כי מסוה ההוא שעל פניו פורשה עליו, וז' ענני כבוד סביב לו, אהרן עומד תוך הפרגוד, (שהיא מחיצה), שלמטה ממשה והפרגוד פוסק ביניהם ואינו פוסק ביניהם, (כלומר שאינו הפסק גמור), וכל ראשי הישיבות הם לחוץ מן הפרוכת... ונזדככו בדקות האור, עד שנראה להם המסוה (של משה), ומתוך מסוה ההוא היו רואים אור המאיר יותר מכל האורות שבעולם, והוא (דהיינו המסוה) הוא הפנים של משה, כי פניו אינם נראים כלל, ואין מי שיראה אותם, וחוץ מאותו האור היוצא מן המסוה מאחורי כל אלו העננים... (שלח קיא ועיין שם עוד)

ותצפנהו שלשה ירחים, אלו הם ג' ירחים שדין קשה שורה בעולם, ומה הם, תמוז אב וטבת, (ועל כן השכינה הצפינה אותו), מה משמיענו בזה, (משיב שמשמיענו) שמטרם שירד משה לעולם היה נמצא למעלה, ועל כן נתחברה עמו השכינה מיום שנולד, (ושמרה אותו), מכאן אמר רבי שמעון, שהרוחות של הצדיקים נמצאים למעלה מטרם שירדו לעולם. (שם שיג)

ויפלו על פניהם, תא חזי, משה ואהרן מסרו עצמם למיתה, במה שכתוב ויפלו על פניהם ויאמרו א-ל אלקי הרוחות, רוחת כתיב חסר ו', ומשום זה, אילן המות הוא (שהוא מלכות), ובכל מקום נפילת אפים הוא לצד הזה... (קרח יד)

בו בשעה ירא משה, איך הוא יכול לעקור הרושם שרשם אברהם, אמר ודאי הרי הימין שלי (הוא אהרן) מת, כי צריכים ימין לנצח את זה, ואם נאמר שיש אלעזר, הוא הימין של הלבנה, (דהיינו של המלכות) ולא שלי... מיד אמר לו הקב"ה אל תירא אותו, אל תירא מפני אות שלו ואפילו לימין אינו צריך, כי בידך נתתי, השמאל שלך יעקר אותו מן העולם, כי הוא פגם את רושם הברית שלו... (חקת פז)

אבל משה שלא היה בו פירוד, שכתוב משה משה בלי טעם מפסיק ביניהם, כמו שכתוב אברהם אברהם, שטעם מפסיק ביניהם, עתה הוא שלם מה שלא היה כן (באברהם הא'), מקודם לכן... אבל משה, מיד שנולד היה עמו אספקלריאה דנהרא (שהוא אור ז"א), שכתוב ותרא אותו כי טוב הוא, וכתוב וירא אלקים את האור כי טוב, (שסובב על ז"א, אף) כי טוב (שבכאן סובב על ז"א), כי משה נתקשר מיד במדרגה שלו, ועל כן משה משה בלי טעם מפסיק. ועל כן אל משה (שהיה תמיד במדרגת ז"א), הקטינה עצמה (המלכות) כשכתוב (מלאך ה') ולא בשמה עצמה, (כי המלכות היא מקבלת מז"א)... (בלק נב, ועיין שם עוד)

ומשום זה אמר משה ויתעבר ה' בי וגו', כאן הוא סוד העיבור (שהמלכות נתעברה משמת משה), רועה הנאמן הציל ששים רבוא, כמה בפעמים שבא בגלגול, (בכמה דורות), ומשום זה זכות כולם תלה הקב"ה (במשה), ומשום זה העמידו רבנן אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד... (פנחס נה, ועיין שם עוד)

תא חזי, שמש הזה מתגלה ביום ומתכסה בלילה, ומאיר בששים רבוא כוכבים, אף רועה הנאמן כך, אחר שנפטר מן העולם (חוזר ומתגלגל) ומאיר בששים רבוא נשמות ישראל, אם הדור הוא כראוי, וזהו סוד הגלגול שאמר עליו קהלת, דור הולך ודור בא, ולמדנו שאין דור פחות מששים רבוא... 

ועוד סוד אחר העמידו חכמים, הדור שהולך הוא הדור שבא, הלך חגר בא חגר, הלך עור בא עור, ועוד העמידו חכמים שעתיד היה משה לקבל התורה בדור המבול, אלא משום שהיו רשעים (לא קבל אז) זה שאמר בשגם הוא בשר, בשגם הוא אותיות משה, ולמה קרא אותו בשגם, אלא (הוא כדי לכסות את הדבר)... (שם נט, ועיין שם עוד)

אתה החלות להראות וגו', איזו התחלה היא כאן, אלא ודאי משה היה התחלה בעולם להיות שלם לגמרי, ואם תאמר יעקב היה שלם (תחילה למשה), שהאילן (שהוא ז"א) נשלם בו למטה כעין של מעלה... כך הוא ודאי, אבל מה שהיה למשה, לא היה לאדם אחר, כי נתעטר ביתר שלמות בכמה אלפים ורבבות מישראל, בתורה במשכן, בכהנים ובלוים, בי"ב שבטים ובי"ב נשיאים הממונים עליהם, בע' סנהדרין, והוא נשלם בגוף שלם, כי אהרן היה לימינו נחשון לשמאלו, והוא ביניהם... (ואתחנן יג)

ואתה פה עמוד עמדי, מכאן שנפרד מכל וכל מאשתו, ונתדבק ונתעלה במקום אחר (עולם הזכר), ולא בנוקבא. אשרי חלקו של משה הנביא הנאמן שזכה למדרגות עליונות, מה שלא זכה אדם אחר לעולם. על זה כתוב טוב לפני האלקים ימלט ממנה, מהו וטוב, זהו משה, שכתוב בו כי טוב הוא, ומשום שהיה טוב עלה למדרגה אחרת עליונה (שהיא מדרגת ז"א), ועל כן כתוב כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, עומד עליו הוא בדיוק, ומה הטעם (כתוב בו עמידה), משום כי טוב הוא, וטוב הוא זכר (שהיא יסוד ז"א), ובזכר נוהג עמידה... (שם ל)

...מה שמו (הוא אדם הראשון), ומה שם בנו (הוא משה), ומשום זה, כהנים ולוים מזונותיהם הם על ידי המלך, שאוכל על שלחנו, ושאר צבאות המלך, כל אחד נותנים לו לאכול בבית מושב שלו, ורעיא מהימנא הוא כבן המלך, שהוא קרוב אל המלך יותר מאלו האוכלים על שלחנו, כי אין קרוב אל המלך בכל בני מלכותו יותר מבנו... (כי תצא עז)

בתוך כך קם המאור הקדוש, ואמר, רבון העולם, הרי כאן רעיא מהימנא, שנאמר בו, והאיש משה ענו מאד, עד כאן וירא כי אין איש, הרי כאן והאיש משה ששקול כנגד ששים רבוא מישראל, ובו ממכון שבתו השגיח (שהוא ראשי תיבות משה), שבו נאמר על הדור של הגלות האחרון, וה' הפגיע בו את עון כלנו, והוא כלול בעשר מדות, שבשבילם אמרת לא אשחית בעבור העשרה, רק עליו להשגיח על העולם, וקיים דבריך שאתה אמת וכל דבריך אמת, שהוא גמל חסד עם השכינה, וקשר השפחה שלה בגבורה שתהיה השפחה אסורה תחת גבירתה, בקשר של תפילין, והשתדל בשבילה בתורת אמת, תורת אמת היתה בפיהו... (שם קלא, ועיין שם עוד)

...בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היינו שאמר רבי אלעזר ארבעים שנה האיר השמש לישראל, ונאסף לסוף ארבעים שנה, והאירה הלבנה... (וילך ו)

אלא אמר הכתוב הנך שוכב עם אבותיך, אמר הקב"ה למשה, אף על פי שאתה תשכב עם אבותיך, הרי אתה עומד תמיד להאיר אל הלבנה, (דהיינו יהושע שהוא בחינת לבנה, שהיא מלכות), כמו השמש אף על פי ששקע לא שקע אלא להאיר אל הלבנה, כי אז לאחר ששקע הוא מאיר ללבנה, (דהיינו יהושע שהוא בחינת לבנה, שהיא מלכות), ועל כן הנך שוכב להאיר... (שם יד)

רבי יצחק אמר, קמתי אני לפתוח לדודי, זה הקב"ה בימיו של משה, שכל ימיו לא רצה שמלאך ושליח ינהג עמו, שכתוב, אם אין פניך הולכים וגו', אשרי חלקו של משה, שהקב"ה הסכים לרצונו, ודודי חמק עבר, היינו בימיו של יהושע, שכתוב לא כי אני שר צבא ה'. בא וראה משה היה שומע את קול הקדוש של מלך העליון ולא נזדעזע, וכל שכן מלאך, שלא רצה (לקבלו), אחר שמת מה כתוב, ויאמר לא כי אני שר צבא ה', וכתיב ויפול יהושע על פניו ארצה... (האזינו ד)

...ולמדנו, למה מת משה בחוצה לארץ, הוא להורות שבזכותו יקומו לתחיה מתי המדבר, ואמר אביו, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אכנס לארץ לקיים מצותיך, כי כתוב כי תבואו אל הארץ, והיה כי תבואו אל הארץ, ששם הוא קיום המצות, אמר לו הקב"ה מה שהזהרת (לעשות את המצוות בארץ), משלים אותך, כלומר נחשב לך כאילו קיימת אותם (בפועל), ומה שיעשו ישראל בארץ ישראל יהיה חלקך עמהם, זה שאמר לכן אחלק לו ברבים... 

רבי חייא הזקן אמר, לא מצינו רועה שימסור נפשו על צאנו, כמו משה, שאמר ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, מהו מחני נא, היינו מן העולם הזה ומן העולם הבא, לקיים תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה, היינו שנקבר עם מתי מדבר שהיו רשעים לפני הקב"ה, והוא חטא רבים נשא, היינו שלא זז משם עד שמחל להם הקב"ה, ולפושעים יפגיע, היינו שהרבה תפלתו עליהם. ומשום זה שלשתם (משה אהרן ומרים) חקוקים למעלה... (זהר חדש בראשית תרי)

ובחדש השלישי בארבעה לחודש, בתשע שעות ומחצה, ילכו כל בני הישיבה עם האילה (שהיא המלכות) לקברו של הרועה נאמן ביתו, (שהוא משה), ותתן ג' קולות עליו, בשעה שהשמש יפנה מן העולם, וקברו יהיה נפתח, ובני הישיבה ירצו להכנס שמה, לא יתנו להם רשות, ויסתלקו כולם למקומם, והיא (השכינה) תכנס, ומתוכה יצא מי שיצא, ותמצא את משה יושב ולומד, ונר דלוק לפניו, וכמה ריחות ובשמים מסביב לו, כיון (שמשה) רואה את השכינה נכנסת, יקום, ויתחברו יחד זה עם זה, והקולות יתערו ברום מרומי רקיעים, והקב"ה ישמע, ויכנס לתוך היכל אהבה, ויקח משם ג' אוהבים, ויפתח להם המערה (של משה), אז באותו לילה יתעורר המשיח והוא ימצא שם עמהם, ויחזרו על סודות התורה בכל אותו הלילה במערתו של משה. וכשעלה עמוד השחר יסתתר המשיח, וישארו משה והשכינה באותו היום כביום השבועות (דהיינו כבמתן תורה), והשכינה עולה על ההר, וישמעו ג' קולות, אחד כנגד אברהם, ואחד כנגד יצחק, ואחד כנגד משה ויעקב. וזה שאמר על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך וגו'... (שם בלק קיז, וראה שם עוד)

פתח ואמר, ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, קללה זו היתה על תנאי, כי הקב"ה מחל לעונותיהם בשביל משה, ואף על פי כן נמחה (שמו) מפרשה יפה שבתורה, במצות מעשה המשכן, שהיא פרשת ואתה תצוה, שהיה לו לכתוב שמו של משה בכל מלה ומלה, בכל מצוה ומצוה אשר שם, ונמחה מכל הפרשה ההיא ולא נזכר שם, הרי שקללת חכם אפילו על תנאי היא מתקיימת. (שם שיר השירים ח)

בתחלה (כשמשה) היה במצרים חקק בו את השם אלקים, שכתוב ראה נתתיך אלהים לפרעה. שם זה ודאי נחקק בו בתחילת נבואתו, כיון שנתעלה במעלה אחרת, חקק בו הקב"ה את שמו ממש, (השם הוי"ה) כדי שיתעלה על השם אלקים שהיה בו מתחילה, ועתה חקק בו את השם הקדוש שלו כדי להתחבר בשם הראשון, (אלקים), ויהיה בארץ שם שלם כעין של מעלה, הויה אלקים, שהוא שם שלם. ושם שלם היה בימיו של משה בארץ, אלקים אותו הזווג שלו, הוי"ה הוא השם הקדוש שבו, וכל עוד שלא נחקק במשה השם הזה, לא נתחבר בו השם אלקים, כיון שכתוב עלה אלי ההרה, (שהוא סוד אלקים כנ"ל), ניתנה לו רשות לשבת על כסא המלך (שהוא מלכות), ואז כשהמלך נתן לו את כסאו, נתן לו שמו ממש, שכתוב והיה שם (שהוא אותיות השם) והניחו על מקומו לגמרי.

בשתי מדרגות עלה משה באותו זמן, מה שלא נתעלה כך איש בעולם, שניתן לו הכסא של המלך (שהוא השם אלקים), והמלך מסר לו את שמו (הוי"ה), אשרי חלקו של משה. 

והנה העמדנו לוחות האבן כפשוטן, אלא כל המפתחות נמסרו (כאן) למשה, זה משמע משכתוב ואתנה לך, לך ודאי, כי כשנתעלה בשם הזה, והיה שם, ונמסר לו כסא המלך (שהוא אלקים), אז העתירו מכל וכל, שיהיה תקון שלם תקון עליון... ((שם תקעה, ועיין שם עוד)

מכילתא:

ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכות מאה ועשרים פרסה, מהלך ארבעים מיל פרסה הולך קולו של משה, מהלך ארבעים יום, ואל תתמה, שהרי כתוב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם, והיה לאבק וגו', והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבק שאין דרכו להלך הולך מהלך ארבעים יום, קל וחומר לקול שדרכו להלך כהרף עין. (בא פרשה יד)

משה שקול כנגד כל ישראל, וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה... (בשלח פרשת שירה פרשה א)

וירד משה מן ההר אל העם, מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו, ולא היה יורד לביתו, אלא מן ההר אל העם. (יתרו פרשת בחודש פרשה ג)

ספרא:

אשר צוה ה' את משה, כדי השליח לשלחו, את משה אל בני ישראל, כדי השליח למי שנשתלח אצלו, וכדי מי שנשתלח אצלו לשליח, אל בני ישראל, זכות ישראל גרמה. (בחוקותי בסוף)

ספרי:

והאיש משה עניו מאד, עניו בדעתו, אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בגופו, תלמוד לומר ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, ירד על סיחון והרגו, על עוג והרגו. דבר אחר עניו מאד בדעתו, אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בממונו, תלמוד לומר והאיש משה עניו מאד, מצינו שהספיר של לוחות של משה היה, שנאמר בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים... מכל האדם אשר על פני האדמה, ולא מאבות, רבי יוסי אומר אף מאבות, מכל האדם ולא ממלאכי השרת. (בהעלותך קא)

...בכל ביתי נאמן הוא, חוץ ממלאכי השרת, רבי יוסי אומר אף ממלאכי השרת... (שם קג)

...משה רבינו לפי שהיה בכלל כעס בא לכלל טעות, רבי אלעזר אומר בשלשה מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות, כיוצא בו אתה אומר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן וגו', כיוצא בו אתה אומר ויאמר אליהם שמעו נא המורים המן הסלע הזה וגו'... ויש אומרים משה רבינו נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר, שכשיפטר משה מן העולם לא יהיו אומרים לו בחיי משה רבך לא היית מדבר עכשיו מה אתה מדבר. (מטות קנז)

רבי שמעון בן יוחי אומר ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורשם ואין אני דורשן כמותו, ודברי נראים מדבריו... כיוצא בו אתה אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, דברי רבי עקיבא, ואני אומר אפילו מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם סופם לדון אחריך, השיבתו רוח הקודש עתה תראה היקרך דברי אם לא... (ואתחנן לא)

דבר אחר האזינו השמים, לפי שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים, ולפי שהיה רחוק מן הארץ, לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי פי... (האזינו שו)

...דבר אחר מלמד שהיה משה עתיד ליכנס בראש כל העם חבורה וחבורה, בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי תלמוד, וליטול כל אחד ואחד שכר, וכן הוא אומר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל. (ברכה שנה)

תלמוד בבלי:

ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת, השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים... וכיון דמשה הוה ידע למה ליה למימר כחצות, משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו משה בדאי הוא... (ברכות ג ב)

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו, בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר הלא בלכתך עמנו, בקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו, שנאמר ונפלינו אני ועמך, בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו, שנאמר הודיעני נא את דרכיך. אמר לפניו, רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו... ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר וחנתי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון... 

ויאמר לא תוכל לראות את פני, תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה, כך אמר לו הקב"ה למשה, כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה, ופליגא דרבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן... בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר משה פניו, זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא, זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה לתמונת ה' יביט. והסירותי את כפי וראית את אחורי, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין.

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל דבור ודבור שיצא מפני הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו, מנא לן, ממשה, שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום, אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה, אפילו הכי אוקמה בזרעיה, שנאמר בני משה גרשום ואליעזר, ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו', ובני רחביה רבו למעלה וגו', וקתני רבי יוסף למעלה מששים רבוא... (שם ז א)

משה תלה בזכות אחרים, שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, תלו לו בזכות עצמו, שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. (שם י ב)

...אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם... (שם יח ב)

ואמר רבי אלעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר ויתפלל משה אל ה', אל תקרי אל ה' אלא על ה'... דבי רבי ינאי אמרי מהכא, ודי זהב, מאי ודי זהב, אמרי דבי רבי ינאי, כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל... רב נחמן אמר מהכא, ורם לבבך ושכחת את ה', ורבנן אמרי מהכא, ואכל ושבע ודשן, ואי בעית אימא מהכא, וישמן ישורון ויבעט, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה, שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל. 

וידבר ה' אל משה לך רד, מאי לך רד, אמר רבי אלעזר אמר לו הקב"ה למשה משה רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו, אתה למה לי, מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר, וכיון שאמר הרף ממני ואשמידם, אמר משה דבר זה תלוי בי, מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים... אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שתפסו משה להקב"ה כאדם שהוא תופס את חברו בבגדו, ואמר לפניו, רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם. ואעשה אותך לגוי גדול וגו', אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה, ולא עוד שיש בי בושת פנים מאבותי, עכשיו יאמרו ראו פרנס שהעמיד עליהם, בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים. 

ויחל משה את פני ה' אלקיו, אמר רבי אלעזר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שהחלהו, ורבא אמר עד שהפר לו נדרו... ושמואל אמר מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם, שנאמר ואם אין מחני נא מספרך, אמר רב אמר רב יצחק מלמד שהחלה עליה מדת רחמים, ורבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, חולין הוא לך מעשות כדבר הזה. ויחל משה את פני ה', תניא רבי אליעזר הגדול אומר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שאחזתו אחילו, מאי אחילו, אמר רבי אלעזר אש של עצמות...

אמר רבי יוחנן מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך, תני דבי רבי ישמעאל, כדבריך, עתידים אומות העולם לומר כן, אשרי תלמיד שרבו מודה לו. ואולם חי אני, אמר רבא אמר רב יצחק מלמד שאמר לו הקב"ה למשה, החייתני בדבריך. (שם לב א)

אטו יראת שמים מלתא זוטרתא היא... אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא. (שם לג ב)

תנו רבנן הרואה... אבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק... על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום... (שם נד א)

מאי אבני אלגביש, תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש, עמדו על גב איש זה משה, דכתיב והאיש משה עניו מאד, וכתיב ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, ירדו על גב איש זה יהושע... משה כמה הוה עשר אמות, שקיל נרגא בר עשר אמין, שוור (קפץ) עשר אמין ומחייה בקרסוליה (של עוג) וקטליה. (שם נד ב)

...אמר לו הקב"ה למשה משה הגון עליך בצלאל, אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן... בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו, משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים... אמר לו שמא בצל א-ל היית וידעת. (שם נה א)

ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, אמר רבי יצחק אמר לו הקב"ה למשה, משה אני ואתה נסביר פנים בהלכה, איכא דאמרי כך אמר לו הקב"ה למשה, כשם שאני הסברתי לך פנים, כך אתה הסבר פנים לישראל והחזר האוהל למקומו. ושב אל המחנה וגו', אמר רבי אבהו, אמר לו הקב"ה למשה עכשיו יאמרו הרב בכעס והתלמיד בכעס ישראל מה תהא עליהם, אם אתה מחזיר האהל למקומו מוטב, ואם לאו יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך... (שם סג ב)

...שהרי יתרו אמר למשה לך לשלום, עלה והצליח... (שם סד א)

...ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות ותקן כמה תקנות וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים וגו'. (שם ל א)

...והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו, אמר להם מקרה אחד לצדיק ולרשע... דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בחטאם מתו, שנאמר יען לא האמנתם בי, הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם... (שם נה ב)

ויקצוף משה על פקודי החיל, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון, אמרו לו לא נפקד ממנו איש... (שם סד א)

...דתניא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו, הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות. הוסיף יום אחד מדעתו, מאי דריש, היום ומחר, היום כמחר, מה למחר לילו עמו, אף היום לילו עמו... ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו, דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא. ופירש מן האשה מאי דריש, נשא קל וחומר בעצמו, אמר, ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וקבע להן זמן אמרה תורה היו נכונים וגו' אל תגשו, אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן, על אחת כמה וכמה, ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו, דכתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמוד עמדי... שבר את הלוחות, מאי דריש, אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן וישראל מומרים, על אחת כמה וכמה, ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו, שנאמר אשר שברת, ואמר ריש לקיש, יישר כחך ששברת... (שם פז א)

...אמר רבי יוחנן וכולן זכה משה ונטלן, (את הכתרים שפירקו ישראל), דסמיך ליה ומשה יקח את האוהל. (שם פח א)

ואמר ר' יהושע בן לוי, בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו, רבונו של עולם, תורה היכן היא... אמר לו לך אצל בן עמרם, הלך אצל משה, אמר לו תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא, אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה, אמר לו הקב"ה למשה, משה בדאי אתה, אמר לפניו, רבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי, אמר לו הקב"ה למשה, הואיל ומיעטת את עצמך תקרא על שמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'.

ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, אמר לו, משה אין שלום בעירך, אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, אמר לו היה לך לעזרני, מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת... בשעה שעלה משה למרום אמר להם לישראל לסוף ארבעים יום מתחלת שש אני בא, לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן משה רבכם היכן הוא, אמרו לו עלה למרום, אמר להן באו שש ולא השגיחו עליו, מת, ולא השגיחו עליו, הראה להן דמות מטתו, והיינו דקאמרי ליה לאהרן כי זה משה האיש וגו'. (שם פט א)

...וליגמר ממשה, דלמא משה שאני, דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה. (שם צב א)

אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב והן לא יאמינו לי וגו', וגלי קמי קוב"ה דמהימני ישראל, אמר לו הן מאמינין בני מאמינין, ואתה אין סופך להאמין... שנאמר יען לא האמנתם בי וגו', ממאי דלקה, דכתיב ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו'. (שם צז ב)

תנו רבנן כיצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פרקן, נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן, רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר, נכנסו זקנים שנה להן משה פירקן, נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן... וליגמרו כולהו ממשה, כדי לחלוק כבוד לאהרן ובניו וכבוד לזקנים... כיון דמשה מפי הגבורה גמר מסתייעא מלתיה... (עירובין נד ב)

...מאי טעמא דתנא קמא, שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני... מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל, שהרי משה עומד בראש חדש ומזהיר על הפסח, שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, וכתיב דברו אל כל עדת בני ישראל... (פסחים ו ב)

תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן... וקברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו... (שם נד א)

באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמרי רבנן היכי נעביד, נאמרוהו, לא אמרו משה רבינו... (שם נו א)

ריש לקיש אמר כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו... ממשה דכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וגו', וכתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה וגו', מכלל דמשה איעלם מיניה. (שם סו ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים... הלל זה מי אמרו, רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר, משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים... (שם קיז א)

בקש קהלת למצא דברי חפץ, בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו, וכתוב יושר דברי אמת, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה... (ראש השנה כא ב)

אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה, אמר כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. (שם יז ב)

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים, ואם לאו היו נופלים... (שם כט א)

אמר ליה רב ספרא, משה (ביקרא דמשה משתבע), שפיר קאמרת. (ביצה לח ב)

מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן באר וענן ומן... מן בזכות משה... (תענית ט א)

אלא יצער אדם עצמו עם הצבור, שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה, אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער... (שם יא א)

אמר רב, משה תיקן להם לישראל שמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וד' מאיתמר... תניא אידך משה תיקן להם לישראל שש עשרה משמרות, שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר... (שם כז א)

...הוא אהרן ומשה, הן בצדקתן מתחילתן ועד סופן... (מגילה יא א)

ירד זה משה, ולמה נקרא שמו ירד, שירד להם לישראל מן בימיו, גדור שגדר פרצותיהן של ישראל, חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים, סוכו שנעשה להם לישראל כסוכה, יקותיאל שקוו ישראל לא-ל בימיו, זנוח שהזניח עונותיהן של ישראל, אבי אבי אבי, אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות. (שם יג א)

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר כי לא יראני האדם וחי... ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר, מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש, ומאי ניהו, מקרא מגילה. (שם יט ב)

ונתינים דוד גזר עליהם, משה גזר עליהם, דכתיב מחטב עציך עד שואב מימיך, משה גזר לההוא דרא... (יבמות עט א)

...אמר ליה אני ישמעאל ברבי יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי... אמר ליה וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה, אמר ליה וכי משה אתה, אמר ליה וכי רבך אלקים הוא... (שם קה ב)

ואלו יוצאות שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית, ואיזו היא דת משה, מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נדה... (כתובות עב א)

...אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה. (שם קיב א)

אמר רבי חמא ברבי חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, שנאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, פסולתן שלך יהא, אמר רבי יוסי ברבי חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך, פסל לך, מה פסולתן שלך, אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך וגו' מתיב רבי חסדא ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, ואותי צוה, ואני לכם... אלא פלפולא בעלמא. אמר רבי יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה, גבור דכתיב ויפרוש את האוהל על המשכן, ואמר מר משה רבינו פרסו, וכתיב עשר אמות ארך הקרש וגו', אימר דאריך וקטין, אלא מן הדין, ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם, ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה. עשיר, פסל לך, פסולתן שלך יהא. חכם, רב ושמואל דאמרי תרוייהו חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים. עניו, דכתיב והאיש משה עניו מאד. אמר רבי יוחנן כל הנביאים עשירים היו, מנלן ממשה ומשמואל... משה דכתיב לא חמור אחד מהם נשאתי... (שם לח א)

דרש רבא ואמרי לה אמר רבי יצחק, מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה, שמש וירח בזבול מאי בעיין, והא ברקיע קביעי, מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול, ואמרו לפניו, רבונו של עולם אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים, ואם לאו אין אנו מאירין... (שם לט ב)

פועה זו מרים... דבר אחר פועה שהיתה פועה ברוח הקדש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. (סוטה יא ב)

ותרא אותו כי טוב הוא, תניא רבי מאיר אומר טוב שמו, רבי יהודה אומר טוביה שמו, רבי נחמיה אומר הגון לנביאות, אחרים אומרים נולד כשהוא מהול, וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב. ותצפנהו שלשה ירחים, דלא מנו מצרים אלא משעה דאהדרא, והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא... ותראהו את הילד, ותרא מיבעי ליה, אמר רבי יוסי ברבי חנינא שראתה שכינה עמו, והנה נער בכה, קרי ליה ילד וקרי ליה נער, תנא הוא ילד וקולו כנער, דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה שמא לא אזכה לחופתו... האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ומאי שנא מעבריות, מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק, אמר פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא, והינו דכתיב את מי יורה דעה וגו' למי יורה דעה ולמי יבין שמועה, לגמולי מחלב ולעתיקי משדים... (שם יב א, וראה עוד משה-ביאור)

תנו רבנן בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו. שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה, והוא נתעסק במצוות, שנאמר חכם לב יקח מצוות וגו'... (שם יג א, וראה עוד משה-ויוסף)

מי לנו גדול ממשה, ויאמר ה' אלי רב לך, אמר רבי לוי ברב בישר, ברב בישרוהו, ברב בישר רב לכם, ברב בישרוהו רב לך. דבר אחר רב לך, רב יש לך, ומנו יהושע. דבר אחר רב לך, שלא יאמרו הרב כמה קשה ותלמיד כמה סרבן, וכל כך למה, תנא דבי רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא. ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, דכתיב מספר ימיך אמלא. לא אוכל עוד לצאת ולבא, מאי לצאת ולבא, אילימא לצאת ולבא ממש, והכתיב ומשה... לא נס ליחה, וכתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה... (שם יג ב, וראה עוד משה-מיתה)

דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה, הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי, אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם, שנאמר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יפגיע, לכן אחלק לו ברבים יכול באחרונים ולא בראשונים, תלמוד לומר ואת עצומים יחלק שלל, כאברהם יצחק ויעקב שהם עצומים בתורה ובמצוות, תחת אשר הערה למות נפשו, שמסר עצמו למיתה, שנאמר ואם אין מחני נא וגו', ואת פושעים נמנה, שנמנה עם מתי מדבר, והוא חטא רבים נשא, שכיפר על מעשה העגל, ולפושעים יפגיע, שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ולא תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. (שם יד א)

בו ביום דרש רבי עקיבא, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר, שאין תלמוד לומר לאמר, ומה תלמוד לומר לאמר, מלמד שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את הלל, לכך נאמר לאמר, רבי נחמיה אומר כקורין את שמע ולא כקורין את הלל. (שם כז ב)

ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס, מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד... (גיטין נט א)

תניא רבי שמעון אומר, מלוי רבית יותר ממה שמרויחים מפסידים, ולא עוד אלא שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת, ואומרים אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו. (בבא מציעא עה ב)

אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם... (שם פו ב)

אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפילו בשעה שאתה מחבב עמים כל קדושיו יהיו בידיך. (בבא בתרא ח א)

אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, ואילו בעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף... (שם ט ב)

אמר רבי אבהו אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא. (שם י ב)

משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב... דתניא וימת שם משה, אפשר משה מת וכתיב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי רבי יהודה, ואמרי לה רבי נחמיה. אמר לו רבי שמעון אפשר ספר תורה חסר אות אחת, וכתיב לקח את ספר התורה הזה, אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר, ומשה כותב בדמע... קא חשיב משה וקא חשיב הימן, והאמר רב הימן זה משה, כתיב הכא הימן, וכתיב התם בכל ביתי נאמן הוא, תרי הימן הוו... (שם יד ב)

 ומשה הוא דאיקרי מחוקק, דכתיב וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון... (שם טו א)

תנו רבנן ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים... משה אהרן ומרים דכתיב בהו על פי ה'... (שם יז א)

אמר ליה תא אחוי לך בלועי דקרח... ושמעית דהוו אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין... (שם עד א)

כיוצא בדבר אתה אומר ונתתה מהודך עליו, ולא כל הודך, זקנים שבאותו דור אומרים פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה. (שם פח א)

...אמר ליה ולטעמיך וכי בן מנשה הוא, והלא בן משה הוא, דכתיב בני משה גרשם ואליעזר, אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה... אמרו לו לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה אל תקרב הלום, לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה מה זה בידך, לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה ואתה פה עמד עמדי... (שם קט ב)

...וכך היה משה אומר יקב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום... (סנהדרין ו ב)

והדבר אשר יקשה מכם, אמר רבי חנינא ואיתימא רבי יאשיה על דבר זה נענש משה, שנאמר ויקרב משה את משפטן לפני ה'... אלא כדתניא, ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן, ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו... (שם ח א)

וכי תימא משה במקום שבעים וחד קאי, אי הכי ליבעי שבעים וחד... (שם יג ב)

...שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אמר משה כיצד אעשה... ומה נבואה נתנבאו (אלדד ומידד), אמרו משה מת ויהושע מכניס את ישראל... (שם יז א)

דבר אחר שקר החן זה דורו של משה ויהושע... (שם כ א)

אמר רב נחמן אמר רב מאי דכתיב תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות, תחנונים ידבר רש זה משה... (שם מד א)

תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'. (שם צד א)

איתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה, איהו הוה מלכא, לאחוה שוויה כהנא רבא, לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא, אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן... ועוד דגיזז למזייכו (שערותיכם) ומיטלל לכו כי כופתא, עינא יהב במזייכו... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שחשדוהו מאשת איש, שנאמר ויקנאו למשה במחנה, אמר רב שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שנאמר ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקין במחלוקת... (שם קי א)

תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן... דרש רבי שמלאי מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש, אמר לו הקב"ה למשה תזרח שמש לרוצחים, איכא דאמרי אמר לו הזרחת שמש לרוצחים. דרש רבי סימאי מאי דכתיב אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה, אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו, שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר מצוה שבאה לידי אקיימנה... (מכות ט ב וי א)

דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד אבריו של אדם, אמר רב המנונא מאי קרא, תורה צוה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום... (שם כג ב)

אמר רבי יוסי ברבי חנינא ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים ובטלום, משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, ובא עמוס ובטלה, שנאמר חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא, וכתיב ניחם ה' על זאת וגו'. משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע, בא ירמיה ואמר הלוך להרגיעו ישראל, משה אמר פוקד עון אבות על בנים, בא יחזקאל ובטלה, הנפש החוטאת היא תמות. משה אמר ואבדתם בגוים, בא ישעיהו ואמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. (שם כד א)

תא שמע וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל, אמר להן דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעת המקום ועל דעתי... (שבועות כט א)

תנו רבנן מי יתן והיה לבבם זה להם, אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לומר תן אתה... אף משה רבינו לא רמזה להם לישראל אלא לאחר ארבעים שנה, שנאמר ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר. (עבודה זרה ה א)

משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, שנאמר (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. (אבות ה יט)

...ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה, כדי לחלוק כבוד לנשיאים. (הוריות ו ב)

תנו רבנן כשמן הטוב וגו' יורד על הזקן זקן אהרן וגו', כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו... ועל דבר זה היה משה דואג, אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה, יצתה בת קול ואמרה כשמן הטוב וגו'... (שם יב א)

...מיד וישמע משה ויטב בעיניו, הודה ולא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא אמר שמעתי ושכחתי. (זבחים קא א)

תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן, מנורה, וראש חדש, ושרצים... ויש אומרים אף הלכות שחיטה, שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח. (מנחות כט א)

והסירותי את כפי וראית את אחורי, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, מלמד שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפילין. (שם לה ב)

...יבא טוב זה משה, דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, ויקבל טוב זו התורה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם... יבא זה זה משה, דכתיב כי זה משה האיש, ויקבל זאת זו התורה דכתיב וזאת התורה אשר שם משה... (שם נג ב)

שהיו בייתוסים אומרים עצרת אחר השבת, ניטפל להם רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם, שוטים מנין לכם, ולא היה אדם אחד שהיה משיבו, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו, ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד, עמד ותקנה אחר השבת, כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים... (שם סה א)

אמרי ליה יוחנא וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפרים, אמר להו, אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול. (שם פה א)

דתנא דבי רבי ישמעאל, זאת החיה אשר תאכלו, מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זאת אכול וזאת לא תיכול. (חולין מב א)

...וכי משה קניגי היה או בליסטרי היה, מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים. (שם ס ב)

...נתתי גדולה... למשה ולאהרן אמרו ונחנו מה... אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר, ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה. ואמר רבא ואיתימא רבי יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן כתיב הכא ונחנו מה, וכתיב התם תולה ארץ על בלימה... (שם פט א)

אלא גפן זה תורה, שלשה שריגים אלו משה ואהרן ומרים... (שם צב א)

משה מן התורה מנין, בשגם הוא בשר... (שם קלט ב)

ועוד שאלו, בגיבוי כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה, דכתיב בקע לגלגלת מחצית השקל וגו', ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר, דכתיב ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', משה רבכם גנב היה, או קביוסטוס היה, או אינו בקי בחשבונות, נתן מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר. אמר לו משה רבינו גיזבר נאמן היה ובקי בחשבונות היה, ומנה של קודש כפול היה. (בכורות א א)

אמר רב משה רבינו עשר אמות היה, שנאמר ויפרש את האהל על המשכן, מי פרשו משה רבינו פרשו, וכתיב עשר אמות אורך הקרש, אמר ליה רב שימי בר חייא לרב אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, דתנן גופו גדול מאבריו או קטן מאיבריו, אמר ליה שימי באמה של קרש קאמר. (שם מד א)

ואמר רב יהודה אמר שמואל, כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו, והאמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, דאישתכח להו אשתכח, ודגמרינן להו הוו גמרי כמשה רבינו... (תמורה טו ב)

רבי יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה נסים נעשו בו מתחלתו ועד סופו, תחלתו לא היה אלא י"ב לוגין, כמה יורה בולעת, כמה עיקרין בולעין, כמה האור שורף, וממנו נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים... (כריתות ה ב)

...אשר דבר ה' זו הלכה, ביד משה זה תלמוד... (שם יג ב)

אמר להם כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני, כך פחותה מבת שלש שנים כשרה לכהונה הלכה למשה מסיני. (נדה מה א)

תלמוד ירושלמי:

אבל הקב"ה הציל את משה מחרב פרעה, הדא הוא דכתיב ויצילני מחרב פרעה, אמר רבי ינאי כתיב ויברח משה מפני פרעה, ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות, אלא בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה, הדא הוא דכתיב צוארך כמגדל השן, זה צוארו של משה, רבי אמר רבי אביתר ולא עוד אלא שנתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסתינר והרגו, הדא הוא דכתיב ויצילני מחרב פרעה, לי הציל וקוסתינר נהרג, רבי ברכיה קרא עליו כופר לצדיק רשע, רבי אבן קרא עליו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. תני בר קפרא מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שברח משה מפני פרעה נעשו כל אוכלוסין שלו אילמין, ומהן חרשין ומהן סומין, אמר לאילמין היכן הוא משה, ולא היו מדברים, אמר לחרשין ולא היו שומעין, אמר לסומין ולא היו רואין, הוא שהקב"ה אמר לו למשה, מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו'... (ברכות סג א)

...והיה כצאת משה האהלה יקומו כל העם וגו', תרין אמוראים חד אמר לשבח וחד אמר לגנאי מאן דאמר לשבח מיחמי צדיקא ומזכי, ומאן דאמר לגנאי חזי שקיה חזי כרעין, (ראו שוקיו, ראו כרעיו, אוכל משל היהודים), אכיל מן יהודאי שתי מן יהודאי, כל מדליה מן יהודאי. (בכורים יא ב)

רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום, ומה אומר, ממקום פלוני על מקום פלוני כת אחת, וממקום פלוני ועד מקום פלוני כת אחת... (פסחים לז א)

רבי יהושע בן לוי אמר עמלק כושפן היה, מה היה עושה היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלו, לומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, מה עשה משה, עירבב את המזלות, הדא הוא דכתיב שמש ירח עמד זבולה וגו'...(ראש השנה יז ב)

אמר רבי לעזר בי ברבי יוסי פשט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה בכהונה גדולה, אמר רבי תנחום בן יודן ותני לה כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה שרתה שכינה על ידיו... (יומא ב ב)

...עליה אמר רבי אבין משה עשה להן שלשה צריפין ושלשה בורגנין מרבעה ריבוע עולם, כדי שיהא מערבה למערבו של עולם, ודרומה לדרומו של עולם... (עירובין לב ב)

משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד, שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל... (מגילה כט א)

משה כתב חמשה ספרי תורה וחזר וכתב פרשת בלק ובלעם וכתב ספרו של איוב. (סוטה כו א)

...באותה שעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כהן גדול, באותה השעה אמר משה, רבון כל העולמים, אם נברא לארץ פה מששת ימי בראשית הרי מוטב, ואם לאו יברא לה מעכשיו, ואם בריאה יברא ה'. אמר רבי שמעון בן לקיש שלשה כפרו בנבואתן מפני פוגרייה, ואילו הן, משה ואליהו ומיכה, משה אמר אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו'. (סנהדרין נ א)

אמר רבי יוחנן כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשכחה, ובסוף נתנה לו במתנה, כל כך למה, שבשביל להחזיר את הטיפשים. (הוריות יח ב)

משה הקדים ראשים לזקינים, יהושע הקדים זקינים לראשים, משה על ידי שהיו הכל תלמידיו הקדים ראשים לזקינים... משה עד שלא צרך להם בכיבוש הארץ הקדים ראשים לזקנים... משה על ידי שלא נתייגע בתלמוד תורה הקדים ראשים לזקנים, יהושע על ידי שנתייגע בתלמוד תורה הקדים זקנים לראשים. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי משה על ידי שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל להיסתכר במלכיות וראשיהן עומדין על גביהן הקדים ראשים לזקנים... (שם יט א)

פרקי דברי אליעזר:

...אלא תביאמו ותטעמו, והמביא הוא המוציא, אמר חייך כן יהיה בעולם הזה, אתה מביא אותם, ולעתיד לבא אני נוטע אותם... (פרק מב)

...מה עשה משה, חפר בארץ כבית דירה גדול בנחלת בני גד, וטמן חרון אף בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורים, ובכל זמן שהיו ישראל חוטאין הוא עולה ופוער את פיו לנשוך ברוחו ולהשחית את ישראל, לפיכך נקרא שמו פעור, והיה משה מזכיר עליו את השם, ומורידו למטה לארץ, וכשמת משה מה עשה הקב"ה נתן את קברו כנגדו, כל זמן שישראל חוטאין והוא פוער את פיו לנשוך ברוחו ולהשמיד את ישראל, הוא רואה קברו של משה כנגדו, הוא מתפחד וחוזר לאחוריו, שנאמר ויקבר אותו בגיא מול בית פעור. (פרק מה)

אבות דרבי נתן:

...שמשה עשה את איל המלואים ואת שמן המשחה, ומשח בו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ממנו נמשכו כהנים גדולים ומלכים... יהושע קבל ממשה, שנאמר ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל... (א ב וג)

והאיש משה עניו מאד, יכול שהיה עניו ולא נאה ומשובח, תלמוד לומר ויפרוש את האהל על המשכן, מה משכן י' אמות אף משה י' אמות קומתו, יכול שהיה עניו כמלאכי השרת, תלמוד לומר מכל האדם, מאדם אמרו ולא ממלאכי השרת, יכול שהיה עניו כדורות הראשונים, תלמוד לומר על פני האדמה, מדורו אמרו ולא מדורות הראשונים, ג' מיני מוכי שחין נבראו בעולם, לח יבש בעל פוליפוס, והיתה נפשו של משה נמוכה מכולם. (פרק ט ב)

דבר אחר בני אמי נחרו בי, זה משה שהרג את המצרי, שנאמר (שמות ב') ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וגו'. וירא כי אין איש, מה תלמוד לומר כי אין איש, מלמד שהושיב לו משה סנהדראות של מלאכי השרת, ואמר להם אהרוג את זה, ואמרו לו הרוג, וכי בחרב הרגו, והלא במאמר הרגו, שנאמר הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, מלמד שהרגו בשם. דבר אחר בני אמי נחרו בי, זה משה שברח למדין, שנאמר וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה, ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר וגו', וישב עליהם בדין, אמר להם מנהגו של עולם אנשים ממלאין ונשים משקות, כאן נשים דולות ואנשים משקין, עוות הדין יש כאן, חייבין בדין חייבין לשעה. ויש אומרים כל זמן שהיה משה עומד על שפת הבאר היו המים צפין ועולין לקראתו, וכיון שחזר וחזרו המים לאחוריהם, באותה שעה אמר אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדור עם כותים. (שם פרק כ א)

מדרש רבה:

רבי ברכיה אמר (העולם נברא) בזכות משה, שנאמר (דברים ל"ג) וירא ראשית לו... (בראשית א ו)

...ממאמר למאמר, ממאמר של הקב"ה למאמר של משה... מנאמן לנאמן, מהקב"ה שנקרא א-ל מלך נאמן, למשה שנקרא נאמן, דכתיב (במדבר י"ב) בכל ביתי נאמן הוא, מצדיק לצדיק, מהקב"ה שנקרא צדיק, דכתיב (תהלים קמ"ה) צדיק ה' בכל דרכיו, למשה שנקרא צדיק, דכתיב (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה, מפה אל פה, מפיו של הקב"ה לפיו של משה, מכף לכף, מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה... (שם שם טו)

אמר רבי לוי יש מן הדרשנים שהן דורשין, כגון בן עזאי ובן זומא, נעשה קולו של הקב"ה מיטטרון למשה, בשעה שאמר לו (דברים ל"ג) עלה אל הר העברים הזה וגו'... (שם ה ב)

רבי שמואל בן נחמן בשם רבי יונתן אמר, בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר רבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא, אמר לו כתוב, והרוצה לטעות יטעה. (שם ח ז)

אמר רבי חנינא בר פפא אפילו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי, אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו, שנאמר בשג"ם, זה משה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין, רבנן מייתי לה מהכא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ומשה היה ק"כ שנה. (שם כו טו)

...משה היה מתוקן לגואל. (שם ל ח)

אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלקים. (שם לו ו)

...ומעמיד אני מהם משה, שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים א') הואיל משה באר וגו', בזכות מי, בזכות המילה, שנאמר סוד ה' ליראיו... (שם מט ב)

אמר רבי שמואל בן נחמן כמה יגיעות יגע בו בן עמרם עד שלימד שירה ללוים, ואתן אומרות שירה מאליכן, יישר חילכם. (שם נד ו)

ויאמר הנני, אמר רבי יהושע בן קרחה, בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם, אמר לו הקב"ה (משלי כ"ה) אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד, אברהם אמר הנני... משה אמר הנני, הנני לכהונה הנני למלכות, אמר לו הקב"ה (שמות ג') אל תקרב הלום, אין קרב אלא כהונה, הדא מה דאמר (במדבר א') והזר הקרב יומת, ואין הלום אלא מלכות, הדא מה דאמר (שמואל ב' ז') כי הביאותני עד הלום. (שם נה ו)

משה ניסן של ישראל, דכתיב לכל האותות והמופתים אשר עשה משה, ומי הוא נסו של משה, הקב"ה, שנאמר (שמות י"ז) ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. (שם נט ח)

ויהי עשו בן ארבעים שנה, הדא הוא דכתיב יכרסמנה חזיר מיער (תהלים מ'), רבי פנחס בשם רבי סימון אמר מכל הנביאים כולם לא פירסמוה אלא שנים, משה ואסף, משה אמר (דברים י"ד) ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא... (שם סה א, וראה שם עוד)

צדקת צדיקים זה משה... (שם שם ג)

ואין שלטון ביום המות, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי חצוצרות שעשה משה במדבר, בשעה שנטה למות גנזם הקב"ה, שלא יהא אחר תוקע בהן והן באים אצלו... דבר אחר כשעשה זמרי אותו מעשה מה כתיב שם, (במדבר כ"ה) ויבא אחר איש ישראל אל הקבה, והיכן היה משה, ופנחס מדבר לפני משה, אלא לקיים ואין שלטון ביום המות, ואין מות אלא לשון השפלה, ניתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה. (שם צו ג)

דבר אחר וייטב אלקים למילדות, אמר רב ברכיה בשם רבי חייא ברבי אבא הדא הוא דכתיב (איוב כ"ח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, מהו שכר היראה, תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקב"ה העמיד ממנה משה, שכתוב בו (שמות ב') כי טוב הוא, ונתנה תורה על ידו שנקראת לקח טוב. ונקראת על שמו, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי. (שמות א כ)

ותרא אותו כי טוב הוא, תני רבי מאיר אומר טוב שמו, רבי יאשיה אומר טוביה שמו, רבי יהודה אומר הגון לנביאות, אחרים אומרים שנולד כשהוא מהול... (שם שם כד)

רבנן אמרין בת פרעה היתה מצורעת, לפיכך ירדה לרחוץ, כיון שנגעה בתיבה נתרפאה, לכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתרה. (שם שם כז)

...איתיבון בז' באדר נולד משה, על דעתיה דמאן דאמר בששה בסיון נשלך ליאור ניחא, שמז' באדר עד ו' בסיון יש שלשה חדשים שנטמן, אלא למאן דאמר בכ"א בניסן לא ניחא... (שם שם כט)

למה אמרה מרים מן העבריות, וכי אסור לו למשה לינק מחלב הנכריות, לא כן תנינן בת ישראל לא תניק בנה של כותית, אבל כותית תניק בן ישראל ברשותה, אלא למה אמרה כן, לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולן, ולמה פסלן, אמר הקב"ה הפה שעתיד לדבר עמי ינק דבר טמא, והיינו דכתיב (ישעיה כ"א) את מי יורה דעה וגו', למי יורה דעה, לגמולי מחלב וגו', דבר אחר למה פסל דדיהן אמר הקב"ה זה עתיד לדבר עמי, למחר יהיו המצריות אומרות זה שמדבר עם השכינה אני הנקתיהו. (שם שם ל)

ויהי בימים ההם ויגדל משה, בן כ' שנה היה משה באותה שעה, ויש אומרים בן מ'. ויגדל משה, וכי אין הכל גדלים, אלא לומר לך שהיה גדל שלא כדרך כל העולם. ויצא אל אחיו, שתי יציאות יצא אותו צדיק, וכתבן הקב"ה זו אחר זו, ויצא ביום השני, הרי שתים. וירא בסבלותם, מהו וירא, שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתיפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן... אמר הקב"ה אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים, אני מניח את עליונים ואת תחתונים ואדבר עמך, הדא הוא דכתיב וירא ה' כי סר לראות, ראה הקב"ה במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם, לפיכך (שמות ג') ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה.

דבר אחר וירא בסבלותם, ראה שאין להן מנוחה, הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום א' בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום א' בשבוע הם מתים, אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח. (שם שם לב)

...ולמי בוחן, לצדיק, שנאמר (תהלים י"א) הן צדיק יבחן, ובמה הוא בוחנו, במרעה צאן, בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה... ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן. אמרו רבותינו כשהיה משה רבינו ע"ה רועה צאנו של יתרו ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסוח, כיון שהגיע לחסוח נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו אמר, אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה, הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי ומשה היה רועה. (שם ב ב)

דבר אחר ומשה היה רועה, הדא הוא דכתיב (משלי ל') כל אמרת אלקי צרופה, אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן ואחר כך מעלהו לגדולה, הרי לך שני גדולי עולם שבדקן הקב"ה בדבר קטן ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה... וכן במשה הוא אומר וינהג את הצאן אחר המדבר, להוציאן מן הגזל, ולקחו הקב"ה לרעות ישראל, שנאמר (תהלים מ"ז) נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. (שם שם ג)

דבר אחר ומשה היה, כל מי שכתוב בו היה מתוקן לכך... ומשה לגאולה, מתחלת ברייתם נתקנו לכך. (שם שם ד)

ויאמר משה אסורה נא ואראה, רבי יוחנן אמר ה' פסיעות פסע משה באותה שעה, שנאמר אסורה נא ואראה, רבי שמעון בן לקיש אמר הפך פניו והביט, שנאמר וירא ה' כי סר לראות, כיון שהביט בו הקב"ה אמר, נאה זה לרעות את ישראל. אמר רבי יצחק מהו כי סר לראות, אמר הקב"ה סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן, מיד ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה. (שם שם יא)

ויאמר הנני, הנני לכהונה ולמלכות... אמר לו הקב"ה אל תקרב הלום, כלומר לא יהיו בניך שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך, הלום זו מלכות, כמה דתימא (שמואל ב' ז') כי הביאותני עד הלום... אמר לו הקב"ה כבר מתוקן המלכות לדוד, אף על פי כן זכה משה לשתיהן, כהונה ששימש בז' ימי המלואים, מלכות דכתיב (דברים ל"ג) ויהי בישרון מלך. (שם שם יג)

...ורבי הושעיא רבה אמר, יפה עשה שהסתיר פניו, אמר לו הקב"ה אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד והסתרת פניך, חייך שאתה עתיד להיות אצלי בהר מ' יום ומ' לילה לא לאכול ולא לשתות, ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה... (שם ג ב, וראה עוד משה-נבואה)

וילך משה וישב אל יתר חותנו, הדא הוא דכתיב (תהלים כ"ד) מי יעלה בהר ה' וגו' נקי כפים ובר לבב, מי יוכל לעלות בהר ה', מי שיש בו מדות הללו, וכולן נאמרו במשה, נקי כפים זה משה, שנאמר (במדבר י"ד) לא חמור אחד מהם וגו'... אלא כך אמר משה, כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר, לא אמרתי לאחד מהן שיטול דבר משלי ויטעון על חמורו... ובר לבב זה משה, שלא הלך בשליחותו של הקב"ה עד שנתברר על עסקיו, שנאמר ואמרו לי מה שמו וגו', אשר לא נשא לשוא נפשו, זה נפשו של המצרי, שלא הרג את המצרי עד שעמד עליו בדין והרגו, שראה שחייב מיתה, ולא נשבע למרמה, זה משה, כשהלך אצל יתרו נשבע לו שלא ילך חוץ מדעתו, וכשהלך בשליחותו של הקב"ה הלך אצל יתרו שיתיר שבועתו, הדא הוא דכתיב וישב אל יתר חותנו. (שם ד א)

אמר רבי חמא בן י"ב שנה נתלש משה רבינו מבית אביו, למה כן, שאילו גידל בבית אביו ובא ואמר להן לישראל המעשים לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרה לו, לפי שיוסף מסרה ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו, וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים לפיכך האמינו בו, שנאמר ויאמן העם. (שם ה א)

וילך ויפגשהו, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד זה אהרן... ואמת זה משה, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה וגו', הוי חסד ואמת נפגשו כמו דתימא וילך ויפגשהו וגו' צדק זה משה, שנאמר (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה... (שם שם יג)

ויצאו נוגשי העם ושוטריו, כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה ו' חדשים, ואהרן היה יושב במצרים, ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין... שם שם כג)

...כיצד נאמר על משה, לפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ואני אחזק את לב, ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזירתו של הקב"ה, והתחיל אומר אד-ני למה הרעתה לעם הזה, התחיל לדון לפניו, ועל זה נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היה, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקב"ה את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה. ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגע במשה, הדא הוא דכתיב וידבר אלקים אל משה, ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דבר כן חזר ונהג עמו במדת רחמים, הדא הוא דכתיב ויאמר אליו אני ה'. (שם ו א)

אמר רבי יהודה ברבי סימון, כי העושק יהולל חכם זה משה, עשק שעשקו אותו דתן ואבירם יהולל חכם, עירבבו אותו, ויאבד את לב מתנה, וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד, אלא הם שהקניטוהו, ואמרו לו ירא ה' עליכם וישפט, ואף הוא מקפיד ויאמר ומאז באתי אל פרעה. אמר לו הקב"ה אני כתבתי עליך שאתה עניו ואתה מקפיד על דברי, חייך יש לך לידע, שנאמר (קהלת ז') טוב אחרית דבר מראשיתו, טובה אחריתן של ישראל מראשית שנתתי להם במצרים, שנאמר ויאמר ה' אל משה עתה תראה, באותה שעה בקשה מדת הדין לפגע בו, שנאמר וידבר אלקים אל משה, אמר לו הקב"ה וכי בשר ודם אני, שאיני מרחם... (שם שם ב)

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו וגו', כדכתיב בפרשה (מלכים א' ז') ותשלם כל המלאכה, דבר אחר חזית איש מהיר זה משה, שהיה מהיר במלאכת המשכן, לפיכך לפני מלכים יתיצב. רבי יהודה אומר חזית איש מהיר זה משה, שהיה זריז להביא המכות על פרעה, לפני מלכים יתיצב, ויתיצב לפני פרעה... (שם יא א)

דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (מיכה ו') ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, וזהו שאמר הכתוב (תהלים מ"ג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני, זה משה ואהרן ומרים, שנאמר (דברים ל"ג) וללוי אמר תומיך ואוריך, וכן כתיב (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו. ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, מלמד שלא היה מבקש לגאול את ישראל, אלא אמר משה להקב"ה מי אנכי וגו', וכי כך הבטחת לאבותם שביד בשר ודם אתה מוציא בניהם... אלא לכו אתם והודיעו לבני שאני גואלן ואחר כך אני מציל אותם, לכך כתיב שלח אורך ואמתך המה ינחוני, לכך אמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. (שם טו טו)

כשבקש הקב"ה לקדש את החודש, אמר הקב"ה למשה ולאהרן אני ואתם נקדש את החדש, הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן... (שם שם כ)

דבר אחר החדש הזה לכם, זה א' מד' דברים שהראה הקב"ה למשה באצבעו לפי שהיה מתקשה בהן, הראהו מעשה שמן המשחה, שנאמר (שמות ל') שמן משחת קדש יהיה זה לי וגו', הראהו מעשה המנורה שנאמר (במדבר ח') וזה מעשה המנורה, הראהו השרצים, שנאמר (ויקרא י"א) וזה לכם הטמא... (שם שם כח)

דבר אחר וקחו לכם צאן, הדא הוא דכתיב (משלי ט"ז) פלס ומאזני משפט לה', וכן מצינו משה ושמואל שוין כאחד, שנאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו. בא וראה כמה בין משה לשמואל, משה היה נכנס ובא אצל הקב"ה לשמע הדבור, ואצל שמואל היה הקב"ה בא, שנאמר (שמואל א' ג') ויבא ה' ויתיצב, למה כך, אמר הקב"ה בדין ובצדקה אני בא עם האדם, משה היה יושב, ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר וישב משה לשפט את העם (שמות י"ח), אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט כדי שלא יצטערו לבא אצלו... (שם טז ד)

...באותה שעה שנאמר ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים וגו', ומשה היה עוסק בעצמות יוסף ובכלי המשכן שהכין יעקב אבינו... (שם יח ח)

אמרו רבותינו, ג' דברים עשה משה והסכימה דעתו לדעת המקום, בהר סיני דרש ואמר אם ישראל שאינם מועדים לדברות אמר להם (שמות י"ט) אל תגשו אל אשה, אני שאני מועד לדבור אינו דין שאפריש עצמי מן האשה, והסכים הקב"ה עמו, שנאמר (דברים ה') ואתה פה עמוד עמדי. והשניה באהל מועד, דרש ואמר ומה אם סיני שלא היה קדושתו אלא לשעת מתן תורה לא עליתי אלא ברשות, שנאמר (שמות י"ט) ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, אהל מועד שהוא לדורות היאך יכול אני להכנס לתוכו אלא אם קורא אותי הקב"ה, והסכים לדעתו, שנאמר (ויקרא א') ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד. הג' דרש בחקת הפסח כשעשו ישראל את העגל, אמר, ומה אם הפסח שהיה לשעה במצרים אמר לי זאת חקת הפסח כל בן נכר וגו', ישראל שעבדו עבודה זרה יכולין הן לקבל את התורה, מיד (שמות ל"ב) וישבר אותם תחת ההר. (שם יט ג)

דבר אחר ויהי בשלח פרעה, מי אמר וי, משה אמר וי, משל לא' שנעשה לבתו של מלך שושבין, והיה רואה במזל שהוא מוציאה מבית אביה ואינו בא עמה לבית החתן לחופתה, התחיל בוכה... כך אמר משה, צועק אני שנתיגעתי להוציא את ישראל ממצרים ואיני נכנס עמהן לארץ, לכך ויהי בשלח. (שם כ ו)

ויקח משה את עצמות יוסף, עליו הכתוב אומר (משלי י') חכם לב יקח מצות, שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה עסוק בעצמות יוסף, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, אמר הקב"ה למשה, עליך נתקיים חכם לב יקח מצוות... (שם כ יז)

דבר אחר ואלה המשפטים, ג' דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו, ואלו הן ישראל והתורה והדינים, ישראל כמה נצטער עליהם ונקראו על שמו, שנאמר (ישעיה ס"ג) ויזכר ימי עולם משה עמו, התורה שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי, והדינין שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם... (שם ל ד)

דבר אחר ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ב) נבחר שם מעושר רב נבחר שמו של משה שנאמר תהלים ק"ו) לולי משה בחירו, וכן הוא אומר (שמות ל"ג) ואדעך בשם, מעשרו של קרח... (שם לג ה)

וכשבקש הקב"ה לעשות כהן גדול היה משה סבור שהוא נעשה כהן גדול, אמר לו הקב"ה לך ומנה לי כהן גדול, אמר לפניו, רבון העולם מאי זה שבט אמנה לך, אמר לו משבט לוי, אותה שעה שמח משה, אמר כך שבטי חביב, אמר לו הקב"ה אהרן אחיך הוא, לכך נאמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך... (שם לז א)

דבר אחר ואתה הקרב אליך, אמרו בשעה שירד משה מסיני וראה ישראל באותו מעשה, הביט באהרן והיה מקיש עליו בקורנוס, והוא לא נתכוון אלא לעכבם עד שירד משה, ומשה היה סבור שהיה אהרן שותף עמהן והיה בלבו עליו, אמר לו הקב"ה, משה, יודע אני כוונתו של אהרן היאך היתה לטובה... (שם שם ב)

...בא משה לירד, סבור שהוא עושה אותו, קרא לו הקב"ה, אמר לו, משה, מלך עשיתיך, אין דרך המלך לעשות דבר אלא גוזר ואחרים עושים, אף אתה אין לך רשות לעשות דבר, אלא אמור להם והם עושים... (שם מ ב)

...אמר הקב"ה למשה הם קמו לצחק בעבודה זרה, ואתה יושב כאן, רד. אותה שעה בקש משה לירד ומצא מלאכי חבלה, ונתיירא מהם ולא ירד, כמו שכתוב (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחימה, מה עשה משה, הלך ואחז את הכסא, שנאמר (איוב כ"ו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, פרש והגין עליו הקב"ה, אמר לו קום רד מהר מזה, אמר לו מתיירא אני, בא וראה כמה גדולים העונות... (שם מא יב)

דבר אחר עת להשליך אבנים, ויחר אף משה וישלך מידיו, ועת כנוס אבנים, פסל לך, הפסולת שלך, משם העשיר משה, אמר הקב"ה דין הוא שיטול אותן פסולת משה, למה, אלא ישראל שלא נתעסקו במצוות נתתי להן כל טוב ארץ מצרים, שנאמר (שמות י"ב) וה' נתן את חן העם, והעשירו... (שם מו ב)

משה אחד משני סניגורין שעמדו ללמוד סניגוריא על ישראל, והעמידו פנים כביכול נגד הקב"ה, משה ודניאל, משה מנין, שנאמר לולי משה בחירו וגו', דניאל מנין, שנאמר (דניאל ט') ואתנה את פני אל ה' האלקים לבקש וגו', אלו שני בני אדם שנתנו פניהם כנגד מדת הדין לבקש רחמים על ישראל... כך בשעה שעשו ישראל את העגל היה השטן עומד ומקטרג, ומשה עומד מבחוץ, מה עשה משה, עמד ודחף את השטן והוציאו לחוץ ועמד במקומו, שנאמר עמד בפרץ לפניו, עמד לו במקומו של פורץ. רבי שמואל בר נחמן אמר עמד בפרץ לפניו, דבר קשה... כך בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, ישב הקב"ה עליהם בדין לחייבם, שנאמר הרף ממני ואשמידם, ולא עשה אלא בא לחתום גזר דינן, שנאמר (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם, מה עשה משה, נטל את הלוחות מתוך ידו של הקב"ה כדי להשיב חמתו... כלומר שאילו היו רואין עונשן לא חטאו, ועוד אמר משה מוטב נידונין כשוגגין ואל יהיו מזידין, למה שהיה כתוב בלוחות אנכי ה' אלקיך ועונשו אצלו זובח לאלהים יחרם, לפיכך שבר את הלוחות... (שם מג א)

...אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך היה תופס בלוחות, ולא היה מאמין שחטאו ישראל, אמר אם איני רואה איני מאמין, שנאמר (שמות ל"ב) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא וגו', שלא שברן עד שראה בעיניו... (שם, וראה עוד משה-לוחות)

...ראה שבחו של משה, אהרן וע' זקנים אוחזים בידיו של משה ולא יכלו לו, ולא אלו בלבד אלא אף רצונו של הקב"ה היה שלא ישברם, שנאמר (דברים ל"ד) לכל האותות והמופתים וגו', אמר לו הקב"ה יהא שלום באותו היד, שנאמר (שם) ולכל היד החזקה. (שם שם ב)

דבר אחר תן לחכם ויחכם עוד זה משה, שנאמר (משלי כ"א) עיר גבורים עלה חכם, שהיה למד תורה מפי הגבורה, ובא ואמר לישראל ומטיבן והוא מוסיף להם חיים, הוי תן לחכם ויחכם עוד. (שם נ ב)

כך פתח רבי תנחומא בר אבא (משלי כ"ח) איש אמונות רב ברכות, אתה מוצא כל מי שהוא נאמן הקב"ה מביא ברכות על ידיו, מי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה. איש אמונות זה משה, שהוא נאמנו של הקב"ה, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, הוי איש אמונות רב ברכות, שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים, לפי שהוא נאמן... דבר אחר איש אמונות זה משה, שנעשה גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים, והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו, וכאן אתה אומר אין ממנין פחות מב', אלא אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם... (שם נא א)

משכן העדות אשר פוקד על פי משה, כל מה שהיו עושין על פי משה, שנאמר אשר פקד על פי משה. וכל מה שהיה משה עושה על ידי אחרים שנאמר עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן, לא עשה אלא כשנגמרה מלאכת המשכן, אמר להם בואו ואני עושה לפניכם חשבון, אמר להם משה אלה פקודי המשכן, כך וכך יצא על המשכן, עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות וע"ה שקל מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה, אמר עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן, מה עשה האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים, אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן. ולמה עשה עמהם חשבון, הקב"ה ית"ש מאמינו, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ולמה אמר להם משה באו ונעסוק במשכן ונחשוב לפניכם, אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו... (שם שם ד)

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ורבי חמא אבוה דרב הושעיא בשם רב אמרי לא ניתן דברי הימים אלא לידרש, ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור וגו' ואשתו היהודיה זו יוכבד, וכי משבטו של יהודה היתה, והלא משבטו של לוי היתה, ולמה נקרא שמה יהודיה, על שם שהעמידה יהודים בעולם. ילדה את ירד זה משה, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, רבי חנינא בר פפא אמר ירד שהוריד את התורה מלמעלה למטה, דבר אחר ירד שהוריד את השכינה מלמעלה למטה, אמר רבי סימון אין לשון ירד אלא לשון מלוכה, כמה דתימר וירד מים ועד ים, וכתיב כי הוא רודה בכל עבר הנהר. אביגדור, רבי הונא בר אחא אמר הרבה גדורין עמדו לישראל, וזה היה אביהן של כולן, חבר שחבר את הבנים לאביהם שבשמים, דבר אחר חבר שהעביר הפורענות מלבא בעולם, אבי סוכו שהיה אביהן של הנביאים שסוכים ברוח הקדש, רבי לוי אמר לשון ערבי הוא, בערביא קורין לנביא סכיא. יקותיאל, רבי לוי ורבי סימא אמר שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים. אבי זנוח, זה משה שהיה אב למזניחים, שהזניחם מעבודה זרה, הדא הוא דכתיב ויזר על פני המים וגו'...

ו' שמות נקראו לו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, רבי יהודה ברבי אלעאי אמר אף טוביה שמו, הדא הוא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, כי טוביה הוא. רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו, אתא רבי יהושע בר נחמיה ופירש הדין קרא, ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו', שמעיה ששמע י-ה תפלתו, בן נתנאל וגו' בן שנתנה לו התורה מיד ליד, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי שהיה משבטו של לוי, לפני המלך והשרים, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו, וצדוק זה אהרון... הרי י', אמר לו הקב"ה למשה חייך מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, ותקרא שמו משה, ויקרא אל משה. (ויקרא א ג)

ותאמר שויתי עזר על גבור, אתיא כי ההיא דאמר רבי תנחום בר חנילאי, בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים, קשה לשנים נוח לאחד, כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים אם יוספים אנחנו לשמע, ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחיה, תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה, שנאמר ויקרא אל משה, הרימותי בחור מעם, לולי משה בחירו. (שם שם ד)

...את מוצא בשעה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו, שנאמר ויסתר משה פניו וגו', אמר הקב"ה לכה אל פרעה, ואשלחך אל פרעה וגו', אמר רבי אלעזר ה"א בסוף תיבותא, לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. בים עמד לו מן הצד, אמר לו הקב"ה ואתה הרם את מטך ובקעהו, לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו, בסיני עמד לו מן הצד, אמר לו עלה אל ה', לומר שאם אין אתה עולה אין אחר עולה, באהל מועד עמד לו מן הצד, אמר לו הקב"ה עד מתי את משפיל עצמך, אין השעה מצפה אלא לך, תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדבור אלא למשה, ויקרא אל משה. (שם שם ה)

וכלי יקר שפתי דעת, לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו, ואמר הכל הביאו נדבתן למשכן, ואני לא הבאתי, אמר לו הקב"ה חייך שדבורך חביב עלי יותר מן הכל, שמכולם לא קרא הדבור אלא למשה, ויקרא אל משה. (שם שם ו)

...כך בשעה שאמר לו הקב"ה למשה עשה לי משכן, על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר צוה ה' את משה, אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה, ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפני ולפנים, לכך נאמר ויקרא אל משה. (שם שם ז)

זה שאמר הכתוב עם חסיד תתחסד, עם גבר תמים תתמם וגו'...רבי נחמיה פתר קרא במשה, בשעה שבא בחסידות, הקב"ה בא עמו בחסידות, בשעה שבא בתמימות, הקב"ה בא עמו בתמימות, בשעה שבא בעקמניות, הקב"ה בא עמו בעקמניות, בשעה שנתברר על עסקיו, הקב"ה בירר עסקיו. אימתי בא בחסידות, בשעה שאמר מדוע לא יבער הסנה, אמר ליה מן דיקרי קאים בגויה, אימתי בא בעקמנות, בשעה שאמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, מה אמר לו, זה שמי, לפי שעה אהיה אשר א-היה, אימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר לו לכה ואשלחך אל פרעה, אמר לו שלח נא ביד תשלח, ומאז באתי אל פרעה, מה כתיב תמן, עתה תראה. (שם יא ה)

אמר רב הונא בג' מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, ואלו הן, בשבת ובכלי מתכות, ואונן, בשבת מנין, ויותירו אנשים וגו', כיון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת, אמר להם הוא אשר דבר ה' אכלוהו היום כי שבת היום לה', ובכלי מתכות מנין, שנאמר ויקצוף משה על פקודי החיל, וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שכח לומר להם הלכות כלי מתכות, וכיון שלא אמר להם משה אמר אלעזר הכהן תחתיו, שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא, אמר להם למשה רבי צוה ולי לא צוה. באונן מנין, שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, וכיון נתעלמה ממנו הלכה, שאונן אסור לאכול בקדשים... (שם יג א)

אמר רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא צער גדול היה לו למשה בדבר הזה, כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה את הנגעים, אמר לו הקב"ה ולא נהנה ממנו כ"ד מתנות כהונה... (שם טו ח)

באבות חביב השביעי, אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, וכתיב ומשה עלה אל האלקים. (שם כט ט)

דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל זה משה, דכתיב ויהי בישורון מלך, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר זה משה, ומהיכן העשיר משה, אמר רבי חנין מחצב של סנפירינון ברא לו הקב"ה בתוך אהלו ומשם העשיר, הדא הוא דכתיב פסל לך, הפסולת שלך, באותה שעה אמר משה ברכת ה' היא תעשיר... (שם לב ב)

...ולא העמדתי להם ג' פדגוגין משה אהרן ומרים, שבזכות משה הייתם אוכלים את המן, מה שלא ראו אבות הקדושים, שנאמר (דברים ח') ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך... (במדבר א ב)

...ומלך עז ימשל בם זה משה, שהיה מלכה של תורה, שנקראת עוז, שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן, לפיכך כל כבודה בת מלך פנימה... (שם שם ג)

משה בחרו אבל לא קרבו, שנאמר לולי משה בחירו (תהלים ק"ו), אבל לא קירבו, אשריהם אלו שבחרם הקב"ה אף על פי שלא קירבם. (שם ג ב)

ויהי ביום כלות משה וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים צ"א) יושב בסתר עליון, אמר רב הונא בשם רבי מי אמר המזמור הזה, היינו סבורים שבא שלמה ואמרו, ולא אמרו אלא משה, הדא הוא דכתיב יושב בסתר עליון, זה משה שישב בסתר עליון, כמה דכתיב עבים סתר לו, כן כתיב (שמות כ"ד) ויבא משה בתוך הענן. בצל ש-די, שלן שם לינות הרבה, שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, והוא אמר, אומר לה' מחסי וגו'.

אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן, ג' דברים שמע משה מן הקב"ה והרתיע לאחוריו, כיון שאמר לו (שמות ל') ונתנו איש כופר נפשו, אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו (איוב ב') עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ועדיין אינו מגיע, שנאמר (תהלים מ"ט) אח לא פדה יפדה, איש לא יתן לאלקים כפרו ויקר פדיון נפשם, אמר לו הקב"ה איני מבקש לפי כוחי אלא לפי כחן, זה יתנו, אמר רבי מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה זה יתנו, כזה יתנו, וכן בשעה שאמר לו הקב"ה צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי, אמר משה מי יוכל להספיק לו קרבנות, אם אנו מקריבין לפניו כל חיתו שדי ועורכין כל עצי לבנון אינו מספיק... וכן בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אמר משה מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו, (מלכים א' ח') הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו'... אמר לו הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן, כשאני מבקש כל העולם כולו אינו יכול להחזיק כבודי, ולא שמש אחד משלי, אלא אני איני מבקש מידך אלא כ' בדרום וכ' בצפון וח' במערב, לכך משה אמר יושב בסתר עליון, הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם הוא רואה את הכל ואינו נראה, הא נתאוה ללון בצלנו. (שם יב ג)

וכן את מוצא במשה שנתן נפשו על ג' דברים ונקראו על שמו, ואלו הן, דינים תורה ומשכן, דינים מנין, דכתיב (שמות י"ח) וישב משה לשפט את העם... משכן מנין, שכן את מוצא שהיה משה מחזיר על האומנין בכל יום ובכל שעה ללמדם כיצד יעשו את המלאכה שלא יטעו בה, לפי שאמר לו הקב"ה וראה ועשה בתבניתם וגו', ולכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה, שלא היה זז מעל גביהם, וכן הוא אומר וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה... אמר רבי חייא בר יוסף כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן ומפרקו בכל יום ב' פעמים, ואם תאמר שהיה אחד משבטו של לוי נותן לו יד, לאו, אלא אמרו חכמים היה קובעו ומפרקו ולא סייעו אחד מישראל, שנאמר ויהי ביום כלות, לכך נקרא על שמו, שאינו אומר ביום הקים, אלא ביום כלות, יום שכלו הקמותיו, וזכר שמו שם, לכך נאמר כלות משה. (שם שם יא)

דבר אחר מי עלה שמים, זה משה, דכתיב (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלקים, וירד, וירד משה מן ההר אל העם, מי אסף רוח בחפניו (משלי ל') כצאתי את העיר אפרוש את כפי וגו' (שמות ט'), מי צרר מים בשמלה כמו דכתיב (שם ט"ו) נצבו כמו נד נוזלים, מי הקים כל אפסי ארץ, וכי משה הקים כל אפסי ארץ, אלא שהקים אהל מועד שהעולם הוקם עמו... (שם שם יג)

...משה נתקדש בענן כל ז', שנאמר (שמות כ"ד) וישכן כבוד ה' על הר סיני וגו'... (שם שם יח)

רבי לוי בר רבי אומר, מנורה טהורה ירדה מן השמים, שאמר לו הקב"ה למשה (שמות כ"ה) ועשית מנורת זהב טהור, אמר לו כיצד נעשה אותה, אמר לו מקשה תיעשה המנורה, ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח מעשיה, עלה ואמר רבוני כיצד נעשה אותה, אמר לו מקשה תיעשה המנורה, ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח מעשיה, עלה ואמר רבוני שכחתי אותה, הראה לו למשה, ועוד נתקשה בה, אמר לו וראה ועשה, עד שנטל מטבע של אש, והראה לו עשייתה, ואף על פי כן נתקשה משה, אמר לו הקב"ה לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה... (שם טו ז)

מהו ה' צב-אות הוא מלך הכבוד סלה, שהוא חולק ליראיו מכבודו, כיצד, הוא נקרא אלקים, וקרא למשה אלהים, (שמות ז') ראה נתתיך אלהים לפרעה... (שם שם י)

ומנין שנמשלו הנביאים כמלאכים, שכן הוא אומר במשה (במדבר כ') וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, והלא משה היה, אלא מכאן שנמשלו הנביאים כמלאכים... (שם טז א)

...ולא היה יודע (קרח) שבעלי דיניו היו קשים כבריח ארמון, זה משה ואהרן, מה הבריח אינו זז, כך משה, שנאמר (שמות כ"ו) והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה... (שם יח יב)

דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחביריו... רבי אחא בשם רבי חנינא אמר בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה, ואומר הלכה בשם אומרה, רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, ואמר לפניו, רבונו של עולם, יהי רצון שיהא זה מחלצי, אמר לו חייך שהוא מחלציך, הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר. (שם יט ד)

...מיד נתרשלו ידיו של משה ונתעלמה ממנו הלכה וגעו כולם בבכיה... ולפי שנתעצל, ולא ידע איש את קבורתו (דברים ל"ד)... (שם כ כה)

רבי יהודה אומר, אילו היה רוצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שאמר לו הקב"ה נקם אחר תאסף, תלה הכתוב מיתתו במדין, אלא להודיעך שבחו של משה, אמר בשביל שאחיה יעכב נקמת ה'. דבר אחר נקם נקמת, זה שאמר הכתוב (איוב ל"ז) לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא, מהו לא יגרע מצדיק עיניו, אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה בעיניו, ללמדך שמשה מתאוה לראות בנקמת מדין קודם שימות, והיה מבקש מן הקב"ה שיראה בעיניו... (שם שם ה)

...מלמד שהראה הקב"ה למשה כל מה שהיה ועתיד להיות, הראה לו מדן עומד שמשון וברק בן אבינועם מנפתלי, וכן כל דור ודור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ופושעיו, דור דור וצדיקיו, שנאמר (דברים ל"ד) ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה, הראיתיך בעיניך מלמד שהראהו גיהנם... התחיל משה מתיירא מן גיהנם, אמר לו הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר. ומהו זאת הארץ, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם קיימתי לבניכם, לכך נאמר לאמר. (שם כג ד)

...רבי לוי אומר מה לנו ללמוד ממקום אחר, נלמוד ממקומו, הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שמות ד') לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים, מניין, ממה שקרינו בענין, אלה הדברים אשר דבר משה. (דברים א א)

דבר אחר אלה הדברים, זה שאמר הכתוב מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון, רבי פנחס בשם רבי חמא בר חנינא אמר מוכיח אדם זה משה, אדם אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, מהו אחרי, אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי, חן ימצא זה משה, דכתיב (שמות ל"ג) וגם מצאת חן בעיני, ממחליק לשון זה בלעם... (שם שם ב)

...אמר הקב"ה יוכיחן משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל. דבר אחר אילו אחר הוכיחן היו אומרים זה מוכיחנו, משה שכתוב בו לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר ט"ז), לזה נאה להוכיח את ישראל. (שם שם ד)

דבר אחר ואתחנן אל ה', זה שאמר הכתוב (תהלים ל"ט) בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו, אך הבל כל אדם, ומהו בתוכחות על עון, על ידי עון אחד שהיה ביד משה, שהוכיח את בניך ואמר להם (במדבר כ') שמעו נא המורים, יסרת אותו והוכחת אותו... מהו ותמס כעש חמודו, כל חמדה שהיה מתאוה משה ליכנס לארץ המסות אותו כעש הזה שנכנס בכלים ומרקיבן... אמר רבי אבין משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב והוא ממנה דוכסים ואיפרכין ואיסטרטליטין, לאחר ימים ראו אותו שהיה מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו, היו הכל תמהין ואומרין אתמול היה ממנה דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין ועכשיו הוא מבקש מהן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו, אמרו להם שעתא עברת. כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים, קומה ה', שובה ה', ואם בריאה יברא ה'... ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ואינו מתקבל, שעתא עברת... (שם ב ב)

...כך משה, כל ימים שהיה בארכי שלו, היה חובש למי שרוצה, שנאמר (במדבר ט"ז) וירדו הם וכל אשר להם וגו', ופודה למי שירצה, שנאמר (דברים ל"ג) יחי ראובן ואל ימות, וכיון שנתחלף ונתמנה יהושע תחתיו, שנאמר קח לך את יהושע בן נון, התחיל מתחבט להכנס לארץ... (שם שם ד)

...משה שמו אף בחללו של עולם, שנאמר כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, מהו אין עוד, אפילו בחללו של עולם, אמר רבי הושעיא אמר הקב"ה (משלי ל"א) תנו לה מפרי ידיה, אתה העידות עלי ואין עוד, ואף אני מעיד עליך (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. (שם שם יט)

דבר אחר שמע ישראל, רבנן אמרין בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והוריד אותה לישראל, ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא, אמר רבי אסי למה הדבר דומה, לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך... (שם שם כה)

בסופה זה משה, דכתיב (שמות ב') ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בסוף... (שם ג טז)

ברוך אתה בבואך, אמר רבי יהודה בר סימון המקרא הזה מדבר במשה, בבאך זה משה בביאתו לעולם קירב רחוקים זו בתיה בת פרעה, וברוך אתה בצאתך זה משה, ביציאתו מן העולם קירב רחוקים זה ראובן... (שם ז ה)

זה שאמר הכתוב שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המירוץ וגו', ומהו כי לא לקלים המרוץ, אמר רבי תנחומא המקרא הזה מדבר במשה, כיצד, אתמול היה עולה לרקיע כנשר, ועכשיו היה מבקש לעבור את הירדן ואינו יכול, ולא לגבורים המלחמה, אתמול היו מלאכים מרתתין לפניו, ועכשיו הוא אומר (דברים י') כי יגורתי מפני האף והחמה, וגם לא לחכמים לחם, אתמול (משלי כ"א) עיר גבורים עלה חכם וירד עוז מבטחה, מן השמים, ועכשיו ניטלה ממנו וניתנה ליהושע בן נון, וגם לא לנבונים עושר, אתמול היה מסיח כעשיר שוב מחרון אפיך, סלח נא לעון העם הזה, ועכשיו הוא מסיח כרש ואתחנן, עשה עמי חנם, וגם לא ליודעים חן, אתמול היה יודע היאך לרצות את בוראו, קומה ה', שובה ה', ועכשיו משנתחנן כל שבעת הימים לסוף אמר לו הקב"ה הן קרבו ימיך. (שם ט ב)

רבנן אמרי מדבר במשה, מי יעלה בהר ה' זה משה, שנאמר (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלקים, ומי יקום במקום קדשו זה משה, מנין שנאמר (שמות ג') כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, נקי כפים זה משה, מנין, שנאמר (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו', ובר לבב זה משה... אמר למה ה' יחרה אפך בעמך, אלא לבו ברור עליו שאינו תובע צורך עצמו אלא צורכן של ישראל, אשר לא נשא לשוא נפשו זו נפשו של מצרי, שלא על חנם נטלה אלא כדין עשה, ולא נשבע למרמה זה משה, שנאמר (שמות ב') ויואל משה לשבת את האיש, ישא ברכה מאת ה' זה משה, אמר רבי תנחומא אל תהי קורא בו ישא, אלא ישיא ברכה לאחרים. (שם יא ב)

דבר אחר וזאת הברכה וגו', אמר רבי תנחומא אם אלהים למה איש, ואם איש למה אלהים, אלא בשעה שהיה מושלך ליאור של מצרים איש, ובשעה שנהפך לדם האלהים, דבר אחר בשעה שברח מלפני פרעה איש, ובשעה ששיקעו אלהים. דבר אחר בשעה שעלה לרקיע איש, ומהו איש לפני המלאכים שכולהון אש, ובשעה שירד מן הרקיע אלהים, מנין, שכתוב וייראו מגשת אליו. דבר אחר בשעה שעלה לרקיע אלהים, כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין אף הוא לא אוכל ולא שותה, מנין, שנאמר (שמות ל"ד) ויהי שם עם ה' וגו', דבר אחר מהו איש האלהים, אמר רבי אבין מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה האלהים. רבנן אמרי מה עשה משה, נטל את מלאך המות והשליכו לפניו, והיה מברך השבטים כל אחד ואחד לפי ברכתו... (שם שם ד)

דבר אחר חזית איש מהיר וגו' (משלי כ"ב), זה משה רבינו במלאכת המשכן, לפיכך לפני מלכים יתיצב, זה פרעה, שנאמר (שמות ח') השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, בל יתיצב לפני חשוכים זה יתרו. אמר רבי נחמיה עשית קדש חול, אלא לפני מלכים יתיצב זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, שנאמר (שם ל"ד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום, בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה, שנאמר (שם י') ויהי חושך אפלה וגו'. (שיר השירים א ב)

דבר אחר צאי לך בעקבי הצאן, אמר לו סוף הדור למות, ואת תהוי כותיהון, מהיכן היה לו הדבר הזה, רבי שמואל בר נחמן אמר מהסנה, דאמר רבי שמואל בר נחמן כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים, שנאמר (שמות ד') ויאמר משה אל ה' בי א-דני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך, הרי ששה ימים... אמר לו הקב"ה חייך שאני צוררה לך בכנפיך, ומתי פרע לו הקב"ה, רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי לוי, חד אמר כל ז' ימי המלואים היה משמש בכהונה גדולה, סבור שהיא שלו, ובסוף נאמר לו אינה שלך, של אהרן אחיך היא, שנאמר (ויקרא ט') ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן, רבי חלבו אמר כל ז' ימי אדר היה משה מפייס ומתחנן לפני הקב"ה שיכנס לארץ, ולבסוף אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה... (שם שם מד)

נאוו לחייך, מה לחיים הללו לא נבראו אלא לדבור, כך משה ואהרן לא נבראו אלא לדבור, בתורים, בשתי תורות, שבכתב ושבעל פה, דבר אחר בתורים, בתורות הרבה... (שם שם נא)

מי מלן (במצרים), רבי ברכיה אמר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה, ויש אומרים יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה היה משקה, הדא הוא דכתיב (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית, ולמה שנית, מכאן שמלן בראשונה... (שם שם נז)

רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור, בקש לעוררן, אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחת, והיה שם תלמיד אחר ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו, אמר ליה מאן הות כן, אמר ליה זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא של ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל... (שם שם סד)

דבר אחר על משכבי בלילות, זה לילה של מצרים, בקשתי את שאהבה נפשי זה משה... (שם ג ב)

רבי איבו אמר מלאכי צב-אות אין כתיב כאן אלא מלכי צב-אות, מלכיהון דמלאכיא, איזה זה, זה מיכאל וגבריאל, לא היו יכולין להסתכל בפניו של משה, וכיון שחטאו אפילו פניהם של גולירין לא היה יכול משה להסתכל, הדא הוא דכתיב (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה... (שם שם יד)

שני שדיך, אלו משה ואהרן, מה השדים הללו הודה והדרה של אשה, כך משה ואהרן הודן והדרן של ישראל, מה השדים הללו נויה של אשה, כך משה ואהרן נוין של ישראל, מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה, כך משה ואהרן כבודן ושבחן של ישראל, מה השדים הללו מלאים חלב, כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה, ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן, כך כל תורה שלמד משה רבינו לומדה לאהרן... אמר רבי חנינא בר פפא, ברוך המקום שבחר בשני אחים האלה, שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל... (שם ד יב, וראה עוד משה-ואהרן)

...חטא אדם הראשון נסתלקה השכינה לרקיע הראשון... עמד משה והורידה לארץ... ואימת שרת שכינה עליה, ביום שהוקם המשכן, שנאמר (במדבר ז') ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן... (שם ה א)

...אמר לפניו (ירמיה) רבונו של עולם, איני יודע היכן משה קבור, אמר לו הקב"ה לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים... הניחן ועמד על שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם, עמוד הגיע זמן שאתה מבוקש לפני הקב"ה, אמר לו מה היום מיומים שאני מבוקש לפני הקב"ה, אמר לו ירמיה איני יודע, הניחו משה והלך אצל מלאכי השרת, שהיה מכיר אותן משעת מתן תורה, אמר להם משרתי עליונים כלום אתם יודעים מפני אני מתבקש לפני הקב"ה, אמרו בן עמרם אי אתה יודע שבית המקדש חרב וישראל גלו, והיה צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם... (איכה פתיחתא כד, וראה שם עוד)

פתח משה ואמר ליטא שימשא, אמאי לא חשכת בשעה דעאל שנאה לבית מקדשא, אהדר ליה שמשא בחייך משה רעיא מהימנא, היכי אהוי חשוכא דלא שבקינן לי ולא רפו לי, דנקטין בשיתין שוטי דנורא ואמרין לי פוק ונהר נהוריך. תוב פתח משה ואמר ווי על זיוך מקדשא היכי חשך, ווי כי מטא זימניה דיחרב והיכלא מכלי ודרדקי דבי רב מתקטלין, ואבוהון אזלין בשביה וגלותא ובחרבא. תוב פתח משה ואמר שבאי אי בחייכון אתון קטולי לא תקטלון קטולא אכזראה, ולא תשוון כלא גמירא, ולא תקטלון ברא באנפוהי דאבא וברתא באנפה דאמא, דמטי זימנא דמרי שמיא חושבנא חשיב מנכון... (שם)

דבר אחר החכם עיניו בראשו זה משה, והכסיל בחשך הולך זה בלעם הרשע, וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם. ואמרתי אני בלבי וגו' זה נקרא נביא וזה נקרא נביא, אם כן ולמה חכמתי אני אז יותר, למה נתתי נפשי על התורה, וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם וגו' הכל נשכח, למחר ישראל נכנסין לצרה ואומרים (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו וגו', שמא אומות העולם אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל. (קהלת ב יז)

...כך גזר הקב"ה על העליונים שיהיו עליונים, ועל התחתונים שיהיו תחתונים, עמד משה עשה עליונים תחתונים, ותחתונים עליונים, הדא הוא דכתיב (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלקים, וירד ה' על הר סיני... (שם ג יז)

...משה נרדף מפני פרעה, ובחר הקב"ה במשה, שנאמר (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. (שם שם יט)

רבי יוחנן אמר בה חורי, טובים השנים זה עמרם ויוכבד, אשר יש להן שכר טוב בעמלם זה משה, שנקרא טוב, שנאמר (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא כי טוביה שמו, שנולד מהול. (שם ד יד)

לפיכך אוהב כסף אוהב מצוות, לא ישבע מן המצוות, ואם אין לו מצוה קבועה לדורות מה הנייה יש לו, שהרי משה כמה מצוות וצדקות עשה, ויש לו מצוה קבועה לדורות, דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים. (שם ה ח)

דבר אחר מה שהיה כבר נקרא שמו זה משה, שנאמר ויקרא אל משה, ונודע לכל כי זה משה נביא הוא בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, וכשבא לאותו מעשה אמר לו לך רד וגו', אמר לפניו רבונו של עולם כד אינון טבין אינון דידך, וכד אינון בישין אינון דידי, בין טבין בין בישין אינון דידך... ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו, כשאמר לו (דברים ג') אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. (שם ו יא)

דבר אחר כי העושק יהולל חכם, עושק שעשקו דתן ואבירם למשה רבן אבדו חכמתו ממנו, ויאבד את לב מתנה, מתונה כתיב, אילו היה משה מתון היה ניצול, אלא שהקניטו והקפידו אותו, ואמרו לו (שמות ה') ירא ה' אליכם ולא סבל, אלא אף הוא הקפיד מכעסו ואמר, (שם) ומאז באתי אל פרעה וגו', אמר הקב"ה אני כתבתי עליך שאת חכם, ואת מקפיד ואומר לי כך, חייך יש לך לידע וליידע טוב אחריתן של בני מראשית שנתתי להם במצרים, דכתיב (שם) עתה תראה וגו', באותה שעה אמר הקב"ה ווי דמובדין ולא משתכחין, אבדתי את אברהם יצחק ויעקב שלא הרהרו אחרי ולא מצאתי כיוצא בהן. באותה שעה בקשה מדת הדין לפגע בו, דכתיב וידבר אלקים, ואין אלקים אלא מדת הדין, ונאמר ויאמר אליו אני ה', אמר לו את בשר ודם לא יכולת לסבול אותם, אני ה' רחמן בעל הרחמים במדותי ארחם. (שם ז יז)

דבר אחר טובה חכמה, טובה חכמתו של משה שנאמר (משלי כ"א) עיר גבורים עלה חכם עם נחלה, שהנחיל תורתו לישראל... (שם שם כב)

דבר אחר החכמה תעוז לחכם זה משה, מעשרה שליטים מעשרה דברים שמשמשין את הגוף, שכבשן משה, ואלו הן מן פומא לוושטא, ומן וושטא להמסיסא, ומהמסיסא לקיבתא, ומקיבתא לאיסטומכא, ומאיסטומכא לכרוכא קטינא, ומכרוכא קטינא לבית כסא, ומבית כסא לבנת מעיא, ומבנת מעיא לכרוכא עביא, ומכרוכי עביא לסני דיבא, ומסני דיבא לפטרוכא, ומפטרוכא לעיזקתא, ומעיזקתא לברא, ומכולן לא נצרך משה לא להכניס ולא להוציא, שנאמר ויהי שם עם ה' וגו'. (שם שם לח)

דבר אחר אדם זה משה שבא לאלף דור, ואשה זו היא התורה שניתנה לאלף דור, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ה) דבר ציוה לאלף דור, מלמד שצפה הקב"ה בכל הקנקנים ולא מצא קנקן מזופת מקנקנו של משה, שפשט ידו וקבל התורה. (שם שם מט)

דבר אחר מי כהחכם זה משה, דכתיב ביה עיר גבורים עלה חכם, ומי יודע פשר דבר שפשר תורה לישראל, רבי מנא דשאב בשם רבי יהושע בן לוי אמר, על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת (ויקרא כ"א) אמור אל הכהנים, אמר לפניו רבונו של עולם ואם נטמאו אלו במה היא טהרתן, לא השיבו דבר, אותה שעה נשתנו פניו של משה, וכיון שהגיעו לפרשת פרה אדומה, אמר לו הקב"ה למשה, משה אותה אמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים, ואמרת לי אם נטמאו במה היא טהרתן ולא אמרתי לך דבר, זו היא טהרתן, ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת, אמר לפניו רבונו של עולם וכי טהרה היא, אמר הקב"ה משה, חקה היא וגזירה גזרתי, ואין בריה יכולה לעמוד על גזירתי, דכתיב זאת חוקת התורה. (שם ח ה)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, כתיב (ישעיה מ') הנותן רוזנים לאין זה משה, בשעה שאמר (דברים א') והדבר אשר יקשה מכם, אמר לו הקב"ה משה, את דן קשות, אני אביא לך דין שתלמיד תלמידך יכול לדון, ואפילו הנשים, ואין את יכול להוציאו, אי זה, זה דינן של בנות צלפחד, רבנן אמרי, חס ושלום, לא נתגאה משה, אלא כך אמר והדבר אשר יקשה מכם אם הייתי סוברו ושמעתיו, ואם לאו והשמעתיו לאלקים. (שם שם יח)

דבר אחר כי לא לקלים המירוץ, זה משה, אתמול טס ברקיע ועולה כעוף, שנאמר ומשה עלה אל האלקים, והיום (דברים ג') כי לא תעבר את הירדן הזה, אפילו חבל של נ' אמה לא היה יכול לעבור... וגם לא לחכמים לחם זה משה, אתמול הביד קומסי קלטור בפלטין של פרעה, שנאמר (שמות ב') ויגדל משה ויצא אל אחיו, מהו ויגדל, שהיתה גדולתו להכניס ולהוציא, והיום (שם) קראן לו ויאכל לחם... אמר ליה מהו דין דכתיב כי עת ופגע, אמר לו פעמים שאדם מפגיע בתפלה ונענה, פעמים שמפגיע ואינו נענה, שאין לך שסידר תפלות ותחנונים יותר ממשה רבינו, ולבסוף נאמר לו (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות. (שם י יב)

...ומצא בה איש מסכן וחכם זה משה, שנאמר (שמות י"א) ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו', ומלט את העיר בחכמתו, שנאמר ולקחו מן הדם וגו', ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה אתון לא אדכרתוניה אנא מדכר ליה, (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו. (שם שם יח)

מה כדור זה מקלעין בה בידים ואינה נופלת, כך משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע... (שם יב יא)

רבי מנחם בן אבין פתר קרייה במשה, ויוקים על שם (במדבר י') קומה ה' ויפוצו אויביך, אנשי כזבה, שעשה דבר של הקב"ה כמו כזבים, שנאמר (שמות ל"ב) למה ה' יחרה אפך בעמך, יואש על שנתיאש מן החיים, שנאמר ואם אין מחני נא, ושרף שהזכיר מעשה שרופין, שנאמר (שם) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר בעלו למואב, שבאו ועלו מעשיו הנעימים לפני אביו שבשמים, וישבי לחם, שעלה למרום ושבה התורה על שם שנאמר (תהלים ס"ח) עלית למרום שבית שבי, והדברים עתיקים, רבי איבו ורבי יהודה בר סימן, רבי איבו אמר אפילו דברים שנעתקו מהם החזירם, שנאמר (שמות ל"ד) פסל לך וגו', הדברים הללו נאמרו ממעתיקי של עולם... (רות ב ג)

...דלי זה משה, שנאמר (שמות ב') וגם דלה דלה לנו, בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא נמצא לו זכות, ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן, והוא לא ידע שבאחד באדר מת משה ובא' באדר נולד משה... (אסתר ז)

מדרש תנחומא:

...וכן בני קרח אמרו נמוגים ארץ וכל יושביה, אנכי תכנתי וגו', (תהלים ע"ה) זו התורה שפתח הקב"ה וזכה משה רבינו וקבלה, לפי שהתורה סוליתה ענוה וכתרה יראה, סוליתה ענוה שנאמר עקב ענוה יראת ה' (משלי כ"ב), וכתרה יראה, שנאמר ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קי"א), ושניהם במשה רבינו, שנאמר והאיש משה ענו מאד (במדבר י"ב), יראה דכתיב כי ירא מהביט אל האלקים (שמות ג')... (בראשית א)

משה התחיל בכהונה, ובדוכן, וקרבנות ובתורה, בכהונה ששמש בכהונה גדולה בשבעת ימי המלואים, ובדוכן שהעמיד אלעזר בן אהרן על הדוכן, שנאמר ונשיא נשיאי הלוי אלעזר (במדבר ג'), בקרבנות שנאמר ויקטר משה את הראש וגו' (ויקרא ח'), בתורה שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה (שמות כ"ד). (נח יד)

...ואף משה היה רועה את צאן יתרו, וינהג את הצאן אחר המדבר להרחיקן מן הגזל, אמר לו הקב"ה נמצאת נאמן על הצאן, אני אמסור לך צאני שתנהג, שנאמר (תהלים ע"ז) נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן, בא וראה שפרסם הקב"ה מעשיו של משה עד שהוא בן שלשה חדשים, שנאמר ותצפנהו שלשה ירחים... (שמות ז)

ותפתח ותראהו וגו', והנה ילד בוכה לא נאמר אלא נער, מלמד שהיה ילד וקולו כנער, ונער גדול הוא, שכן הוא אומר והנער שמואל משרת את ה', (שמואל א' ג'), והיתה בת פרעה מנשקתו ומחבקתו ומחבבתו, ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך לפי שהיה יפה מאד, והכל מתאוין לראותו, מי שהיה רואהו לא היה מעביר מעליו, והיה פרעה מחבקו ומנשקו, והוא נוטל כתרו מעל ראשו ומשליכו כמו שעתיד לעשות לו, וכן הקב"ה אומר לחירם ואוציא אש מתוכך היא אכלתך (יחזקאל כ"ח), ובת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה ומארצו... והנה משה בפלטרין של פרעה כ' שנה ויש אומרים מ' שנה ומ' במדין ומ' במדבר, ויש אומרים כ' בבית פרעה וששים במדין ומ' במדבר, ומנין את למד שלא עשה בבית פרעה אלא עשרים שנה, שבשעה שנצו אותם שני אנשים עברים אמר לו אחד מהם מי שמך לאיש, ועדיין אין אתה איש, מלמד שהיה פחות מבן עשרים. (שם ח)

ויהי בימים ההם ויגדל משה, וכי אין הכל גדלים האדם והבהמה, אלא מלמד שהיה גדל שלא כדרך העולם, ויצא אל אחיו, ב' יציאות יצא אותו צדיק וכתבן הקב"ה, הרי אחת, ויצא ביום הב' הרי שתים, ומהו וירא בסבלותם, שהיה רואה ובוכה בסבלותם, ואומר חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם, שאין לך קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתיפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן, ולכך כתיב וירא בסבלותם. (שם ט)

וינהג את הצאן אחר המדבר, אמר רבי יוחנן למה היה רודף למדבר, לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר, שנאמר מי זאת עולה מן המדבר, עלייתה מן המדבר, התורה מן המדבר, המן והשליו מן המדבר... ויבא אל הר האלקים חורבה, אמר רבי שמעון בן יוסי שהלכה צאנו של משה מ' יום ולא טעמה כלום, כשם שהלך אליהו ז"ל, שנאמר (מלכים א' י"ט) ויקם ויאכל וישת וילך בכח האכילה ההיא מ' יום ומ' לילה... (שם יד, ראה עוד משה-בסנה)

ויאמר משה אסורה נא ואראה, רבי יוחנן אמר שלש פסיעות פסע משה, רבי שמעון בן לקיש אמר לא פסע אלא צוארו עקם, אמר לו הקב"ה נצטערת לראות, חייך, שאתה כדאי שאגלה עליך, מיד וירא אליו ה' מתוך הסנה, אמר לו הקב"ה אתה אמרת הנני, חייך שתבא השעה ותתפלל על ישראל, ומיד אני עונה לך אותך בלשון הזה, אז תקרא וה' יענה, תשוע ויאמר הנני (ישעיה נ"ח). (שם טו)

הנה אנכי שולח מלאך, אמר לו הקב"ה למשה לפניך אני משלח ולא לפניהם, אמר משה אם אתה משלח לפני איני מבקש אלא ועתה ילך נא ה' בקרבנו... (משפטים יח)

דבר אחר כבוד חכמים ינחלו זה יהושע, שירש כבוד ממשה רבינו, שאמר לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, למשה אמר לו הקב"ה של נעליך מעל רגליך (שמות ג') וליהושע ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך (יהושע ה'), משה כתוב בו אז ישיר משה ובני ישראל, ויהושע אז ידבר יהושע לה' (יהושע י')... משה העמיד גלגל חמה, שנאמר (חבקוק ג') נתן תהום קולו רום ידיהו נשא, ויהושע כן... (תצוה ט)

...וכן משה למד תורה לישראל והדריכן למצוות ונתן להם סדרי תורה ופרשיות שקוראים בהם בכל שבת ובכל חדש וחדש ובכל מועד, והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה, ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם משאני מת אין אני נזכר, אמר לו הקב"ה חייך שכשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים, ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן, מנין ממה שקראו בענין, וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש, שא את ראש לא נאמר, אלא כי תשא. (תשא ג)

 ...וכשאמר ונתנו איש כפר נפשו, תמה ואמר מי יוכל לתת פדיון נפשו, נאמר (תהלים מ"ט) ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם, אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו, אמר לו לא כמו שאת סבור, אלא זה יתנו, כזה יתנו. רב הונא בשם רב אמר ש-די לא מצאנוהו שגיא כח (איוב ל"ז), אין הקב"ה בא בטרחות עם ישראל, כששמע משה כך אמר אשרי העם שככה לו, (תהלים קמ"ד), אשרי שא-ל יעקב בעזרו (שם קמ"ז). (שם י)

...באותה שעה נזעף משה על שדבר הקב"ה קשות כנגדו, ואין וידבר האמור כאן אלא קשות, שנאמר (בראשית מ"ב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, באותה שעה יצאו חמשה מלאכי חבלה כנגדו, קצף אף וחמה משחית והשמד, עמד משה מתחבט למעלה ולא הניח זוית שם שלא נתחבט עליה... (שם כ, וראה משה-תפלה בעגל)

דבר אחר ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת משה, שאמר לו הקב"ה פסל לך שני לוחות, והראה לו הקב"ה מחצב של סנפירינון בתוך אהלו, ופסל ממנו, ואמר לו פסל לך, הפסולת שלך, ומשם נעשה מלך... (שם כט)

אמרו לו ומי יעשה כל זאת, אמר להם, בצלאל, התחילו ישראל מרננים על משה, ואמרו לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו, משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה... וזה שליט על מלאכת המשכן כל הגדולה הזו מבקש משה לכוין, אמר להם משה אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקב"ה... (ויקהל ג)

אלה פקודי המשכן זה שאמר הכתוב איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כ"ח), איש אמונות רב ברכות זה משה, שנעשה גזבר על המשכן, וכל הדברים היו מתברכים על ידו לפי שהיה נאמן... (שם ה)

מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב אמר להם בואו אתם והעמידו המשכן, שאתם עשיתם אותו, שמא על ידכם ראוי לעמוד, מיד התחילו להעמידו ולא יכלו, התחילו מסיחין ומרננין ואומרים ראו מה עשה לנו בן עמרם, שהוציא את ממונינו במשכן הזה, והכניס אותנו לכל הטורח הזה, ואמר לנו הקב"ה יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים, שנאמר (שמות כ"ה) ושכנתי בתוכם. ולמה לא היו יכולין להעמידו, אלא שהיה משה מיצר על שלא נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן, כיצד, הנדבה על ידי ישראל, והמלאכה נעשית על ידי בצלאל... ולפי שהיה משה מיצר העלים הקב"ה מהם ולא היו יכולין להעמידו, כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו, נכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו, משה רבינו כל מה שאמרת לנו עשינו, וכל מה שצויתנו ליתן ולהוציא נתננו הכל, והרי כל המלאכה לפניך, שמא חסרנו שום דבר ולא ויתרנו על כל מה שאמרת, ראה הכל לפניך, והיו מראין לו כל דבר ודבר, שנאמר ויביאו את המשכן אל משה וגו', וכתיב וירא משה את כל המלאכה... ואם כן למה אינו עומד... והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקב"ה לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשיה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו בשבילך, כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה אלא על ידך... אמר משה, רבונו של עולם איני יודע להעמידו, אמר ליה עסוק בידיך ואתה מראה להעמידו והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה העמדתו... מה ברכה ברכן, רבותינו אמרו ה' אלקי אבותיכם וגו', רבי מאיר אומר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אמרו ויהי נועם וגו'... (שם יא)

...ומשה ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות ג') ועתה לך ואשלחך אל פרעה, ויאמר בי א-דני שלח נא ביד תשלח... וכן על כל דבור ודבור לך אל פרעה וגו', ללמדך שהיה בורח מן השררה, לסוף הוציאם ממצרים וקרע להם את הים והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן והעלה להם את הבאר... משה ברח מן השררה ורדפה אחריו, (תהלים ח') ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו, וכן אברהם יצחק ויעקב יחידים בעולם היו, אבל משה כמה צדיקים היו עמו, שבעים זקנים, ובצלאל וחור ואהרן ובניו והנשיאים, ולא קרא אלא למשה, הוי הרימותי בחור מעם זה משה, שנאמר (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו. (ויקרא ג)

תפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זה אכול וזה לא תאכל, שנאמר זאת החיה אשר תאכלו וגו' ואם אתה תמיה על שהעבירן הקב"ה לפני משה, כך העבירן לפני אדם הראשון... (שמיני ח)

ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב') זה משה שלא עמל בו ונקרא על שמו, שנאמר ויהי ביום כלות משה, ביום כלות בצלאל אין כתיב כאן... (נשא כא)

ויקחו אליך, רבי יוסי בר חנינא אמר, אמר ליה הקב"ה למשה אני מגלה לך טעם פרה, אבל לאחרים חקה... וכתיב (ישעיה מ"ב) אלה הדברים עשיתים, אעשה אין כתיב כאן, אלא עשיתים לרבי עקיבא וחבריו, דבר אחר אחר דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחבריו... אמר רבי יוסי בר חנינא רמזו שכל הפרות בטלות ושלך קיימת. (חקת ח)

...דבר אחר ויקרב משה את משפטן, ריש לקיש אמר יודע היה משה רבינו את הדין, אלא באו לפני שרי עשרות תחלה, אמרו להן דין של נחלה הוא ואין זה שלנו אלא של גדולים ממנו, וכן לנשיאים השיבו כולן כענין הזה, שלא רצו לפתוח פה לפני מי שגדול מהם... באו אלו ואלו לפני משה, ראה משה שכל אחד ואחד כבד את מי שגדול ממנו, אמר משה אומר להם את הדין ואטול את גדולתם, אמר להם אף אני יש גדול ממני, לפיכך ויקרב משה... (פנחס ט)

אלה הדברים אשר דבר משה וגו', אמרו ישראל, אתמול אמרת לא איש דברים אנכי, ועכשיו אתה מדבר כל כך, אמר רבי יצחק אם אתה חייך שנה את התורה והתרפא, משה כבר למד את כל התורה, במדבר בערבה מול סוף, זה שאמר הכתוב אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם (ישעיה ל"ה). בא וראה, כשאמר הקב"ה למשה לך ואשלחך אל פרעה, אמר לו משה בייא אתה מעביר עלי לא איש דברים אנכי, אמר לו שבעים לשון עומדין בפלטרין של פרעה, שאם יבא אדם אחד ממקום אחר מדברים עמו בלשונו, ואני הולך בשליחותך, והם בודקין אותי לומר שאני שלוחו של מקום, וגלוי לפניהם שאיני יודע להשיח עמהם שוחקין עלי, לומר ראו שליח של מי שברא העולם ואת כל הלשונות אינו יודע לשמע ולהשיב, הוי בייא לא איש דברים אנכי... בסוף ארבעים שנה שיצאו ישראל ממצרים התחיל מפרש התורה בשבעים לשון... (דברים ב)

...תתן לך, מלמד שנקראו הדיינין על שם משה, זה אחד משלשה דברים שמסר משה נפשו עליהן ונקראו על שמו... (שופטים ה)

האזינו השמים ואדברה, אשרי ילוד אשה שאומר למלאכת השמים כמלך שאומר לעבדיו האזינו ושמעו לדברי, כך הוא אומר לשמים וארץ שתקו עד שתכלה כל דברי... (האזינו א)

האזינו השמים, זה שאמר הכתוב נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו (משלי ט"ז), מה ראה משה לקרא לשמים ולארץ בשעת פטירתו, אלא ללמדך שקרא אותן לצוותן על עצמן, אמר להן הרי גזר הקב"ה עלי שאמות, תנו דעתכם היאך תהיו מקבלין אותי בכבוד שתהיו מסתכלין בי כאילו אני חי ומדבר את דברי תורה לעולם. האזינו השמים, שכבר אמרתי לכם העדותי בכם היום וגו', תנו דעתכם שלא תהיו מקטרגין על ישראל לאחר מותי, אלא היו זכורים כאילו אני חי ועומד עליהם לבקש רחמים... (שם ב)

הלה' תגמלו זאת, הה"א רחוקה מן השם, למה, שהוא סיום חתימתו של משה, קח ראשי תיבות של פסוקים עד ה' מלה', כגון ה"א מהאזינו וי' מיערוף כ' מכי שם ה' אקרא, ה' מהצור, שי"ן משחת לו, ה' מהלה' ותמצא שהכל עולה בגימטריא כמנין משה, וזו היא חתימתו של משה, כאדם המסיים ספרו וחותם את שמו בסיום ספרו. (שם ה)

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי:

וכבר היה ר' יושב ודורש שילדה אשה מישראל ששים רבוא בכרס אחד, נענו תלמידיו באותה השעה ואמרו מי גדול צדיק או כל אדם, אמר להן צדיק, אמרו לו במה, אמר להן מצינו שילדה יוכבד אמו של משה את משה ששקול כנגד כל ישראל, וכן מצינו שהיה משה שקול ככל ישראל בשעה שאמר שירה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' ואומר ככל אשר צוה ה' את משה עבדו וגו', ואמרו ששים המה מלכות וגו' ואומר אחת היא יונתי תמתי וגו'... (בשלח טו יג)

פסיקתא:

ואת מוצא שמשה ואליהו שוין זה לזה בכל דבר, משה נביא, אליה נביא, משה נקרא איש האלקים ואליהו נקרא איש האלקים, משה עלה למעלה ואליהו עלה למעלה, שנאמר (מלכים ב' ב' א') ויהי בעלות אליהו, משה הרג את המצרי ואליהו הרג את חיאל, ויאשם בבעל וימות (הושע י"ג א'). משה מתכלכל על ידי אשה, על ידי בתו של יתרו, קראן לו ויאכל לחם (שמות ב' כ'), ואליהו נתכלכל על ידי הצרפית, לקחי נא לי פת לחם (מ"א י"ז י"א), משה ברח מפני פרעה ואליהו מפני איזבל, משה ברח ובא לבאר, ואליהו ברח ובא לבאר, דכתיב ויקם וילך וגו', ויבא באר שבע (שם יט ג'), במשה נאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה, באליהו חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה בשנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, במשה ויעבור ה' על פניו (שמות ל"ד ו'), ובאליהו והנה ה' עובר (מ"א י"ט י"א)... (פרק ד וראה שם עוד)

שוחר טוב:

ומי הוא משובח שבנביאים ומשובח שבמלכים, משובח שבנביאים זה משה, משובח שבמלכים זה דוד, את מוצא שכל מה שעשה משה עשה דוד, משה הוציא את ישראל ממצרים, ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות, משה עשה מלחמות בסיחון ובעוג, ודוד עשה מלחמותיו של הקב"ה, שנאמר (שמואל א' כ"ה) כי מלחמות א-דני נלחם, משה מלך על ישראל ויהודה, שנאמר (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך, ודוד מלך על ישראל ויהודה, משה קרע להם את הים, ודוד קרע להם את הנהרות, שנאמר בהצותו את ארם נהרים. משה בנה מזבח, ודוד בנה מזבח, זה הקריב וזה הקריב, משה נתן להם חמשה חומשי תורה, וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים, שיש בו חמשה ספרים... משה בירך את ישראל באשריך, ודוד בירך באשרי... כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיה ט"ו) אם יעמוד משה ושמואל, אתה מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה לוי וזה לוי, זה בנה מזבח וזה בנה מזבח, זה הקריב וזה הקריב, זה מלך וזה מלך... (תהלים א)

...אמרו בשר אנו מבקשים, כיון ששמע משה כך, הלך אצל הקב"ה אמר לו, רבונו של עולם בניך מבקשים בשר, אמר לו הקב"ה תן להם, אמר לו מאין לי בשר, הצאן ובקר ישחט להם, אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, אמר לפניו, רבונו של עולם אם לא אתן להם הורגין אותי, מכאן ומכאן הרוג אני, בבקשה ממך הרוג נא את ההרוג, שנאמר הרגני נא הרוג. מיד חרה לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ק"ו) ויקציפו על מי מריבה, וירע למשה בעבורם, אמר לו הקב"ה תן בשר לבני, אמר לו מאין לי בשר, אמר לו צפרדעים היה לך במצרים, כנים היה לך במצרים, וכל כך היית שם עשיר ועכשיו נעשית עני, אמר לפניו ולא משלך היה לי, אמר לו במצרים היה לי וכאן לא היה לי, היד ה' תקצר... (שם מזמור כג)

מי יעלה בהר ה', זה משה, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה'), נקי כפים זה משה, שנאמר (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי, ובר לבב זה משה שהיה מברר עסקו בשעה שאמר לו הקב"ה שילך בשליחותו, שנאמר (שמות ג') ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא אל בני ישראל, אשר לא נשא לשוא נפשי זה משה שנטל נפשו של המצרי, שנאמר (שם ב') ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי, שראה את המלאכים ונמלך בהן, והרגו בדין... (שם כד)

...וכן מצינו בשמואל הרמתי, שהיה שקול כמשה, שנאמר (ירמיה ט"ו) אם יעמד משה ושמואל, ונאמר (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, ואתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה... זה מלך מ' שנה, וזה מלך מ' שנה, וזה עשה מלחמות וזה עשה מלחמות, זה הרג מלכים וזה הרג מלכים, זה בנה מזבחות וזה בנה מזבחות, זה הקריב וזה הקריב, זה בקריאה וזה בקריאה, זה התפלל על ישראל וזה התפלל על ישראל, זה שמש בכהונה וזה שמש בכהונה. דבר אחר הודיעני נא את דרכיך, אמר לפניו הודיעני באיזה מדה אתה נוהג עם אומות העולם... (שם כה)

אמר רבי חלבו שלש עשרה ספרי תורות כתב משה באותו היום שיצא מן העולם, אחד לכל שבט ושבט ואחד שהיה מונח בארון, שאם יבקשו ישראל לזייף מתוכה לא היו יכולין. אמר רבי אלעזר מן מטרופולין היה משה, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה, דבר אחר איש האלקים, גברא דיינא, שנאמר (דברים י"ג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, שהיה אומר יקוב הדין את ההר. דבר אחר שהטיח דברים כלפי מדת הדין, שנאמר (במדבר ט"ז) אם בריאה יברא ה', אמר משה אם בריאה מוטב, ואם לאו יברא בשביל קרח ועדתו. ואין איש שהטיח כנגד מדת הדין כמשה, שהקב"ה אמר (ששם י"ד) אכנו בדבר ואורישנו, ומשה אמר סלח נא (שם), ומה השיבו, ויאמר ה' סלחתי כדבריך...(שם צ)

מדרש שמואל:

רמה קרני בה', י' קרנות הם... קרנו של משה (שמות ל"ד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו... (פרשה ד)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר הקב"ה למשה את אמרת (שמות י"ח) כי יבא אלי העם לדרוש אלקים, דצריך לנורא יפיח בה, אף את כשתהא צריך דבר תהא בא אצלי, הדא הוא דכתיב (שם כ"ד) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו. (פרשה ט)

אמר רבי אבא בר כהנא קשה הוא הגזל, ששני גדולי עולם נצרכו להתווכח עליו, משה ושמואל, משה (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו', רבי חנינא בר שלדא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי וכי מה הניח משה לקפחין ולגנבין, אלא אמר משה, בשעה שהיו ישראל מתנדדין ממסע למסע לא אמרתי לאחד מהם טול כלי זה על חמורך, נשאתי בעצמי ונטלתי וטענתי... אמר רבי יודן גדול הדור בשעה שהוא הולך לעשות צרכי צבור ממי הוא צריך ליטול את החמור, לא משל צבור, ברם הכא ויקח משה את אשתו וגו'... (פרשה יד)

רבי בשם רבי שמואל בר יצחק, מגילת בית המקדש שמסר הקב"ה למשה בעמידה, הדא הוא דכתיב (דברים ה') ואתה פה עמד עמדי, עמד משה ומסרה ליהושע בעמידה... (פרשה טו)

אמר רבי אליעזר בן יעקב ברכותיו של משה אין להם קצבה, (דברים א') ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. (פרשה ל)

תנא דבי אליהו רבא:

ובר לבב זה משה, שהיה לבו של משה ברור ביראת אלקים, אשר לא נשא לשוא נפשי, אמר הקב"ה למשה, רוח ונשמה שנתתי בך לא טענה דבר שוא, שלא כתבתי בתורתי ולא נשבע למרמה, שלא רמה בשבועתו שנשבע ליתרו... (פרק יז)

שתי מדות של צדיקים כיצד, צא ולמד מן משה ואהרן, שנתכוונו ועשו שלום בין ישראל לאביהן שבשמים, ובין ישראל תלמיד חכם לעם הארץ, ובין חכם לחכם חבירו, ובין איש לאשתו, ומתוך דרכיהם הטובים נקבע להם שם טוב ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות... (פרק יח)

...לפיכך נתן הקב"ה להם לעכו"ם את בלעם בן בעור שהוא היה מעולה בחכמתו כמו משה, אבל משה יתר דבר אחד ובלעם חסר דבר אחד ממשה, במשה כתיב (ויקרא א') ויקרא אל משה, ובבלעם כתיב (במדבר כ"ג) ויקר אלקים אל בלעם, ובלעם יתר דבר אחד ממשה, ומשה חסר דבר אחד מבלעם, בבלעם כתיב (שם כ"ד) ויודע דעת עליון, ובמשה כתיב (שמות ל"ג) הודיעני נא את דרכיך... (תנא דבי אליהו זוטא פרק י)

ילקוט שמעוני:

...משה אתמול בורח מפני פרעה, ועכשיו משקעו בים, אלא שראה עולם חדש. (בראשית פרק ו, מט)

...ויהי כאשר גדל משה בבית המלך, ותחשבהו בת פרעה לבן, וייראו מפניו כל בית פרעה. ויהי היום ויוגד לבלעם לאמר, הנה בן בתיה מבקש להרגך, ויברח בלעם הקוסם ושני בניו אתו, וינוסו וימלטו את נפשם, וילכו ארץ כוש... בימים ההם היתה מלחמה בין כוש ובין בני קדם, ויצא קוקנוס מלך כוש להלחם בארם ובבני קדם, ויעזוב את בלעם הקוסם הוא לבן הארמי מפתור ושני בניו ינוס וימברוס לשמר את העיר, ויועץ בלעם למרוד במלך קוקנוס מלך כוש, ומשה בן שמונה עשרה שנה בברחו, ויהי הבחור הולך ובא עמהם, ויאהב המלך והשרים וכל חיל המלחמה את הבחור כי רב ויקיר הוא, וקומתו כארז ופניו כצאת השמש, וכח גבורתו כארי, ויהי יועץ למלך. ויהי מקץ תשע שנים ויחלה המלך את חליו אשר ימות בו, ויהיה ביום השביעי לעת חלותו וימת ויחנטוהו עבדיו ויקברוהו... וימהרו ויפשיטו איש לבושו וישליכו ארצה ויעשו במה גדולה, ויושיבו עליה את משה, ויתקעו בשופרות ויאמרו יחי המלך יחי המלך, וישבעו כל השרים וכל העם לתת לו את הכושית הגבירה אשת קוקנוס לו לאשה, וימליכו אותו עליהם. ומשה בן שבע ועשרים שנה במלכו על בני כוש... ויען המלך את העם ויאמר, אם תשמעו בקולי דעו כי תנתן העיר בידינו... עתה לכו היערה והביאו מבני החסידה איש אפרוחו בידו והיו לכם למשמרת עד גדלם, ולמדום לטוש כדרך בני הנץ, וימהרו העם וילכו היערה ויעלו הברושים ויביאו איש אפרוחו בידו, ויעשו כדבר המלך. ויהי כאשר גדלו בני החסידה ויצו המלך להרעיבם ימים שנים, ויעשה העם כן, ויהי ביום השלישי ויאמר המלך אליהם לבשו איש כלי מלחמתו בידו ורכבו איש על סוסו וקחו איש אפרוחו בידו, ונקומה ונלחמה בעיר, מקום אשר הנחשים שם, ויעשו כדבר המלך, ויהי בהגיעם אל מקום הנחשים ויאכלום וישביתום מן המקום ההוא. ויהי כראות המלך והעם כי נשבתו הנחשים ויריעו העם תרועה גדולה, וילחמו העירה ויתפשוה, ויבאו איש אל ביתו אל אשתו ואל אשר לו, וימותו ביום ההוא מעם הארץ אלף ומאה איש, ומעם המצור לא מת אחד... וילכוד משה בחכמתו את העיר, ויושיבוהו על כסא המלכות וישימו כתר מלכות בראשו, וגם את הכושית הגבירה נתנו לו לאשה. ויירא משה את אלקי אבותיו ולא בא אליה, כי זכר את השבועה אשר השביע אברהם את אליעזר עבדו לאמר, לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני... ויתחזק במלכות בני כוש, וילחם את אדום ואת בני קדם ואת ארם ויכניעם תחת יד בני כוש, והימים אשר מלך על בני כוש ארבעים שנה, ויצלח בכל מלחמתו כי ה' אלקי אבותיו אתו...

בשנת ארבעים למלכו והוא יושב על כסא המלכות והגבירה יושבת לימינו אצלה, ותאמר הגבירה אל השרים ואל העם, הנה זה ארבעים שנה אשר מלך זה על כוש ואלי לא קרב ואת אלהי כוש לא עבד, ועתה שמעו נא בני כוש ולא ימלוך עליכם זה, הנה מונחס בני ימלוך עליכם, כי טוב לכם לעבוד את בן אדוניכם מעבוד איש נכרי עבד מלך מצרים. ויהי כל העם נדון, וישכימו בבקר וימליכו את מונחס בן קוקנוס עליהם. וייראו בני כוש לשלוח יד במשה, וכי זכרו את השבועה אשר נשבעו לו, ויתנו לו מתנות גדולות וישלחו אתותו בכבוד גדול ויצא משם ויחדול ממלוך על כוש. ומשה בן שבע שנים וששים שנה בצאתו מכוש, כי מה' יצא הדבר, כי בא הקץ אשר התעתד מימי קדם להוציא את בני ישראל.

וילך משה מדינה, כי ירא לשוב מצרימה מפני פרעה, ויבא אל רעואל ויספר לו משה את אשר ברח ממצרים ואת אשר מלך על בני כוש ואת אשר לקחו מידו המלוכה ויגרשוהו, והיה כשמוע רעואל את דבריו אמר בלבו, אתנה זה בית הכלא וארצה בו לבני כוש, כי נוסס הוא, ויקחהו אל בית הסהר ויהי כלוא שם עשר שנים. ויהי בהיותו עצור שמה, ותחמול עליו צפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים. ויהי מקץ עשר שנים ותאמר אל אביה לאמר האיש העברי אשר כלאתו זה עשר שנים בבית הסהר ואין דורש ואין מבקש עליו, ועתה אם טוב בעיניך אבי נשלח ונראה אם מת ואם חי הוא. ואביה לא ידע כי כלכלתהו, ויען ויאמר רעואל הנהיה כדבר הזה להעצר גבר בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל ויחיה. ותען צפורה את אביה לאמר, הלא שמעת אבי כי אלקי העברים גדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עת, הוא הציל את אברהם מאור כשדים... וגם עם זה רבות עשה ויצילהו מיאור מצרים ומחרב פרעה, גם מזה יכול למלטהו. וייטב הדבר בעיני רעואל ויעש כן כדבר בתו, וישלח אל הבור לראות מה נעשה בו ויראו והנה האיש חי ועומד על רגליו ומתחנן אל אלקי אבותיו, ויוציאוהו מן הבור ויגלחוהו, וישנו את בגדי כלאו, ויאכל לחם. וירד האיש אל גנת רעואל אשר אחרי הבית ויתפלל אל אלקיו אשר עשה אתו נפלאות רבות, ויהי בהתפללו ויבט בצדו והנה מטה ספיר מוצב ארצה והוא נטוע בתוך הגנה, ויקרב אל המטה, והנה חקוק בו שם ה' אלקים צ-באות כתוב ומפורש על המטה, ויקרא בו, ויתלשהו כהתלש עץ יער מסבכו והיה למטה בכפו, הוא המטה הנברא מפעלות אלקים אחרי בוראו שמים וארץ וכל צבאם, ויהיה בהגרש אדם מגן עדן ויקח את המטה בידו ויצא ויעבוד את האדמה אשר לוקח משם, ויגיע המטה עד נח ויוותר אל שם ואל תולדותיו, עד הגעתו אל ידי אברהם העברי... ויהי אחרי מות יוסף וישבו שרי מצרים בית יוסף, ויגיע המטה אל יד רעואל המדיני, ובעת צאתו ממצרים לקחו בידו ויטעהו בתוך גנתו, ויבחנו כל גבורי קיני לתלשו בבקשם לקחת צפורה בתו ולא יכלו, וישאר בתוך הגן עד בא אשר לו המשפט ויקחהו. והיה כראות רעואל את המטה בידו ויתמה על ככה, ויתן רעואל צפורה בתו למשה. ומשה בן שבע שנים ושבעים שנה בצאתו מבית הסהר. ויקח צפורה המדינית לאשה, ותלך צפורה בדרכי בית ישראל לא חסרה דבר מצדקת שרה ורבקה רחל ולאה גבעות עולם. ותהר בן ויקרא משה שמו גרשום וכו', רק לא מל את בשר ערלתו בגזרת רעואל חותנו, ויהי בעת ההיא מקץ שלש שנים ותהר עוד ותלד בן שני וימל בשר ערלתו ויקרא שמו אליעזר. (שמות פרק ב, קסח)

ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו, שמע הקב"ה קולן של ישראל וערב עליו, שלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו אל הערפל... ומאמר משה אל העם אל תיראו הרי מזה מזרזן, להודיע חכמתו של משה, היאך היה עומד ומפייס כל אותן האלפים וכל אותן הרבבות, עליו מפורש בקבלה החכמה תעוז לחכם וגו'... (שם פרק כ, שא)

...כך אמר משה להקב"ה כשעשו ישראל אותו מעשה אין אתה יודע מאיזה מקום הוצאת אותם, ממקום עבודה זרה, אמר לו הקב"ה ומה אתה מבקש שאתרצה להם, הבא לוחות משלך והרי כתב ידי. אמר לו הקב"ה חייך, כשם שנתת נפשך עליהם בעולם הזה, אף לעתיד לבא כשאביא להם את אליהו זכור לטוב שניכם באים כאחד, שנאמר ה' בסופה ובשערה דרכו, בסופה זה משה, דכתיב ותשם בסוף על שפת היאור... (שם פרק לד, שצז)

משה ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וגו' ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח וגו', אמר לו הקב"ה חייך סופך לילך, כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלקי העברים שלח את וגו', אמר אותו רשע מי ה', אמר משה כבר עשיתי שליחותי, הלך וישב לו, אמר לו הקב"ה ישבת לך, בא דבר אל פרעה, וכן על כל דבר ודבר לך אל פרעה, השכם בבקר, לסוף הוציאם מצרים וקרע להם את הים, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר... ועשה להם את המשכן... אמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, עמד וישב לו. אמר לו הקב"ה חייך יש לך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד לבני טומאה והטהרה, ולהזהירן היאך יהו מקריבין קרבן לפני, הוי ושפל רוח יתמוך כבוד, זה משה, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו. לכך נאמר ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב אז דברת בחזון לחסידיך, אף על פי שדבר הקב"ה עם אדם הראשון ועם נח ואברהם ויצחק ויעקב, הן היו יחידים בעולם, אבל משה כמה צדיקים היו, שבעים זקנים, בצלאל, ואהרן ובניו, ולא קרא מכולם אלא למשה, הוי אומר הרימותי בחור מעם זה משה, שנאמר לולי משה בחירו, דבר אחר מדבר במשה שנדבר עמו בדבור ובחזון, שנאמר פה אל פה אדבר בו... ותאמר שויתי עזר על גבור, משאוי שקשה לששים רבוא נוח למשה, הרימותי בחור מעם, לולי משה בחירו. (ויקרא פרק א, תכז)

עשרה שמות היו לו למשה, שנאמר ואשתו היהודיה זו יוכבד, על שם שהעמידה יהודים בעולם, ילדה לו את ירד, זה משה שהוריד את התורה מלמעלה למטה, דבר אחר שהוריד את השכינה מלמעלה למטה, דבר אחר אין לשון ירד אלא לשון מלכות, כמה דאת אמר וירד מים עד ים... אבי גדור הרבה גודרין עמדו לישראל, והוא היה אביהם של כולם, חבר שחיבר הבנים לאביהן שבשמים, דבר אחר שהעביר הפורענות מלבא לעולם. אבי סוכו שהיה אביהם של נביאים שסוכין ברוח הקדש, בערביא צווחין לנביא סוכיא. יקותיאל שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים אבי זנוח, בא והזניחן מאותה עבירה, הדא הוא דכתיב ויזר על פני המים... רבי יהודה ברבי עילעאי אומר אף טוביה היה שמו, הדא הוא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, רבי ישמעאל ברבי אמי אמר שמעיה שמו, דכתיב ויכתב שמעיה בן נתנאל הסופר, שמעיה ששמע א-ל תפלתו, בן נתנאל, בן שנתנה לו תורה מיד א-ל, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי, שהיה משבטו של לוי... ומשה הרי עשרה, אמר לו הקב"ה למשה, חייך מכל שמות שיש לך איני קוראך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, ותקרא שמו משה, הוי ויקרא אל משה. (שם תכח)

נקם נקמת, זה שאמר הכתוב ישמח צדיק כי חזה נקם, זה משה, פעמיו ירחץ בדם הרשע, בדמו של בלעם הרשע, אתה מוצא שהשליט הקב"ה למשה בעליונים, שנאמר עלית למרום שבית שבי, והיו מלאכים נותנין לו מקום והוא נכנס לתוך מחיצות של אש, והיו רואין אותו והיו עומדים מפניו, שלט בים כשבקש קרעו וכשבקש החזירו למה שהיה, נטה ידך על הים וישובו המים, וכן בעשר מכות שלט באוצרות שלג, ואחר כל השבח הזה היה יושב ובוכה והמה בוכים פתח אהל מועד, והיתה נפשו של משה עגומה עליו, ידע הקב"ה מה בלבו של משה אמר לו חייך, אין אתה מסתלק מן העולם עד שתתנקם מהם, שנאמר נקם נקמת בני ישראל אחר תאסף אל עמך... (במדבר פרק לא, תשפה)

ויהי אחרי מות משה, בשבעה באדר מת משה, דכתיב ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש וגו', מאחד בשבט עד ששה באדר שלשים וששה ימים פירש משה את התורה כולה, בששה בו ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות, באותו היום נאמר לו צו את יהושע, מה היתה צואתו חזק ואמץ וגו', בשבעה באדר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום... (יהושע פרק א, א)

אם יעמד משה ושמואל, זה לוי וזה לוי, זה בנה מזבח וזה בנה מזבח, זה מלך על ישראל ויהודה וזה מלך על ישראל ויהודה, זה הקריב וזה הקריב, זה בקריאה וזה בקריאה, זה בהנני וזה בהנני, ולמה הוא מעלה שני נביאים הללו מכל הנביאים, על ידי שלא נטלו שחד, שאלמלא כן לא היה להם כח לעמוד כנגד ישראל ולהוכיחן... (ירמיה פרק יד, רצב)

כצאן קדשים, זו צאנו של יתרו, שהיה משה רועה ארבעים שנה במטה האותות ולא שכלה אותם חית השדה, והם פרים ורבים הרבה מאד. (יחזקאל פרק לו, שעה)

תאות ענוים שמעת ה', רבי לוי אמר זה משה שנקרא עניו, בשעה שאמר לו הקב"ה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש, התחיל מצטער, אמר כמדומה אני שאין אחי יכול להכנס לפנים מן המחיצה, אמר לו הקב"ה לא כשאתה סבור, אלא בכל עת שרוצה ליכנס יכנס, אלא יכנס בסדר הזה. (תהלים י, תרנב)

ותפלת ישרים רצונו, אלו ישראל, אחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים שברך, ולמה לא ברך לשבטו של שמעון, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים... (שם צ, תתמא)

אמר רבי יודן מאי דכתיב נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, והא כתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, ומאי אמר כמוך, אלא היה ירמיהו כמותו בתוכחות, שכל הכתוב בזה כתוב בזה, זה ניבא ארבעים שנה וזה ניבא ארבעים שנה, זה ניבא על יהודה וישראל ועמדו בני שבטו להרגו, וזה כמו כן, זה הושלך ליאור וזה הושלך לבור, זה ניצל על ידי אמה וזה על ידי עבד, זה בא בדברי תוכחות וזה בא בדברי תוכחות... (איכה פרק א, תתקצט)

הגידה לי שאהבה נפשי, רבי יוחנן ברבי סימון בשם רבי חנינא פתר קראי במשה, בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר משה וכי דברים הללו יכולים ליעשות, איני יכול לעמוד בכל האוכלוסין הללו, כמה חיות יש בהם, כמה מעוברות יש בהם, כמה מניקות יש בהן, כמה קליות ואגוזים התקנת לתינוקות שבהם, כמה מיני רקיקים התקנת להם, הגידה לי אומה שאהבה נפשי, אומה שנתתי נפשי עליה, איכה תרעה בימות הגשמים, איכה תרביץ בצהרים בימות החמה... אמר לו הקב"ה אם לא תדעי לך היפה בנשים, היפה בנביאים... (שיר השירים פרק א, תתקפב)

שני שדיך, מה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק טועם, כך משה ואהרן, כל מה שהיו למדין היו מלמדין לישראל, דבר אחר מה שדים חיים לתינוק, כך משה ואהרן חיים לישראל, מה תואמי צביה מת אחד מהם אין חברו משתהא, כך ואכחיד את שלשת הרועים וגו'. (שם פרק ד, תתקפח)

מדרש הגדול:

ותקרא שמו משה, היה ראוי לקרות אותו משוי שנמשה מן המים, אלא קראתו משה, אמרה הוא משה את עצמו, כלומר זכותו גרמה לו להנצל. דבר אחר על שם ישראל שהוא משה אותם והוציאם ממצרים, שנאמר והוצא את עמי בני ישראל ממצרים, לכך נקרא שמו משה, שהוא משה אחרים... (שמות ב י)

דבר אחר וירא בסבלותם, ראה שהיו מטעינין את הזקן כבחור, ואת האשה כאיש, ואת הקטן כגדול, עמד והשוה אותן, לפיכך זכה שתנתן פרשת ערכים על ידיו להבחין בין האיש לאשה, בין הזקן לבחור, בין הקטן לגדול. (שם שם יא)

...בא וראה ענותנותו של משה, אף על פי שהיה בורח כאחד מן ההדיוטים, ראה בנות יתרו מצטערות ולא נתנאה מלעמוד ולדלות להם, והוא היה בנפשו בן בתו של מלך. (שם שם יז)

בשעה שאמר משה לפני הקב"ה אני ערל שפתים, נזדעזעו כל בריות העולם ואמרו, מה משה שעתידה שכינה לדבר עמו במאה ושבעים וחמשה מקומות, והוא מבאר כל אות ואות, וכל דבר ודבר וכל פיסוק ופיסוק שבתורה בשבעים לשון, הוא אומר אני ערל שפתים, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, ובשביל שאמר אני ערל שפתים זכה לבסוף, אנכי עומד בין ה' וביניכם. (שם ו יב)

גדולה הענוה שבה נתגדל משה, שנאמר והאיש משה ענו מאד, מה תלמוד לומר מכל האדם, אלא בני אדם עשויין שלש כתות, מהן בגדולת שמים ומהן בגדולת המלכות ומהן הדיוטות, ומשה רבינו ראה עצמו בשלשתן, ובשלשתן היה עניו, בתחלה היה בגדולת המלכות, שהיה כבן בתו של פרעה, ולא הניח ענותנותו, שנאמר ויצא אל אחיו וירא בסבלותם... כשהיה במדין בורח כהדיוט לא הניח את ענותנותו, ראה בנות יתרו מצטערות ולא נתגאה מלעמוד ולדלות להן, אף כשהיה בגדולת שמים לא הניח בענותנותו, שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו... ואפילו בשעת המחלוקת כתוב בו וילך אל דתן ואבירם, ולא נתגאה לומר אלו חולקים על הקב"ה ואני הולך אחריהן, אלא כל דבריו היו ענוה... (במדבר יב ג)

ויקחו אליך,יביאוה אליך ותהא גזבר עליה, יכול שאין לי שהיה משה גזבר אל על הפרה, ומנין אף על השמן, תלמוד לומר ויקחו אליך שמן זית זך, יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה, ומנין אף אהרן, אמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן... (שם יט ב)

דבר אחר זה שאמר הכתוב מי יעלה בהר ה' וגו' (תהלים כ"ד), זה משה שאמר לו הקב"ה ואתה פה עמד עמדי, וכתיב ומשה עלה אל האלקים (שמות י"ט ג'). ומי יקום במקום קדשו זה משה, שנאמר בו כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. נקי כפים זה משה שהיו ידיו נקיות מן הגזל, שאמר לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר ט"ז), ומהו ובר לבב, בשעה שאמר לו אהרן הן היום הקריבו את חטאתם (ויקרא י'), מיד וישמע משה וייטב בעיניו (שם), שהיה אומר לכל ישראל בברירות לב אני טעיתי, ואהרן אחי יפה אמר, ולפי שהוא נקי כפים ובר לבב היה אומר למה ה' יחרה אפך בעמך (שמות ל"ב)... (דברים לג א)

ומשה בן מאה ועשרים, מלמד שלא נמלט נח מן התבה אלא בזכות משה, את מוצא בשעה שבקש הקב"ה להביא מבול על עולמו להחריבו, אמרו מלאכי השרת לפני מי שאמר והיה העולם, רבון העולמים הואיל ואתה מביא על עולמך מבול שלמים מה אתה עושה לו לאותו האיש שהוא עתיד לחיות מאה ועשרים שנה, וכבר קצבת לו ימיו והיו ימיו מאה ועשרים שנה... זה אחד מארבעה שחיו מאה ועשרים שנה, ואלו הן, משה, והלל הזקן, ורבן יוחנן, ורבי עקיבה, משה עשה במצרים ארבעים שנה, ועשה במדין ארבעים שנה, ושימש את ישראל ארבעים שנה... (שם לד ז)

ילקוט המכירי:

...ומנין שיו"ד שכתוב באותה תיבה שמו של משה, שנאמר וידי משה כבדים (שמות י"ז), כשם שיו"ד משמש עם כל האותיות של שם המפורש, כך משה שמש את כל התורה כלה, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי. (תהלים ק"ב)

לקח טוב:

ויקם משה ויושיען... ברח מן הדינין ובא ומצא דינין, לפיכך הכתוב משבחו (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. (שמות ב יז)

של נעליך מעל רגליך, וביהושע כתוב (יהושע ה') של נעלך, לפי שמשה רבינו לא זכה בשני דברים, בכניסת הארץ ולא שיעמדו בניו תחתיו, אבל יהושע אף על פי שלא היה לו בנים נכנס לארץ. (שם ג ה)

ויקרא אל משה, נאמר כאן קריאה ונאמר בסנה קריאה, מה להלן משה משה, אף על כל קריאה כך. ומה להלן היה עונה הנני, אף על כל קריאה היה עונה הנני. אל משה, הוא משה עד שלא נדבר עמו, הוא משה לאחר שנדבר עמו. דבר אחר ויקרא אל משה, מלמד שכיון שהוקם המשכן נתייאש משה, אמר מעתה אין לי עבודה, אמר לו הקב"ה עמוד ללמד לישראל סדר קרבנות, ללמדך שכל הבורח מן השררה שררה רודפת אחריו... דבר אחר וידבר כאשר ידבר איש אל רעהו, שנאמר (שמות ל"ג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, כל הנביאים היו רואין מתשע אספקלריות ומשה מתוך אחת, של כל הנביאים לא היו צלולות ושל משה היתה צלולה... (ויקרא)

ילקוט ראובני:

וירא אלקים את האור כי טוב וגו', ותרא אותו כי טוב הוא, סוד כמוס ומופלא, כי משה רבינו ע"ה היה נברא בצלם דמות אשה, אם כן נכון שתמלא הבית אורה, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, ה' פעמים אידכר סנה, וה' פעמים אור בעובדא דבראשית... (בראשית)

...אמנם משה רבינו ע"ה אף על פי שלא יצא ממנו טיפה, עם כל זאת לקח אשה כושית, ולקחה כבעל עם אשתו מ' שנה, לכן לא נקבר בארץ ישראל לא גופו ולא עצמותיו בארץ ישראל הנקראת אשה יראת ה'... (ויחי)

מאחר שבא משה מאיסורי ערוה, שעמרם לקח דודתו, לכן לא זכה לכנוס לארץ ישראל... ותהר האשה ותלד בן וגו', ותצפנהו שלשה ירחים, תמוז אב אלול, סבה שלא יגן זכותו לעכב חרבן הבית כדי לשפוך חרון אפו על העצים והאבנים, ובי"ד באדר הטיפו ממנו דם ברית, להשבית אויב בימי מרדכי ואסתר. אמר רבי נתנאל ראו אבותיו של משה תארו כמלאך אלקים ומלו אותו לשמנה ימים, וקראו אותו יקותיאל... בתחלת לידת משה זכה לדרגא דיוסף שהוא יסוד, שנקרא טוב, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא, שנולד מהול... ותצפנהו שלשה ירחים, טמנו בבית תחת הארץ... משה רבינו ע"ה נולד מהול, דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, בלא רע, לפיכך זכה ועלה אל האלקים... 

כד אתי משה רבינו ע"ה לעלמא אייתי עמיה ס' רבוא נשמות משום הכי היו נולדים ששים רבוא בכרס אחד, והיינו רזא ויהי נא פי שנים וכו', דכד אתי אליהו לעלמא איתי עמיה נשמתא של אלישע... (שמות, ועיין שם עוד)

משה רבינו היה משמיטה שעברה שמיטת החסד, וכששלח בזה השמיטה אמר רבונו של עולם איני משמיטה הזאת אלא משמיטה שעברה, שהיתה כולו רחמים וחסד בלי יצר ובלי עון, אמר לו בבינה אני הבאתיך לצורך העולם להוציא על ידך ישראל ממצרים, ולהביא על מצרים עשר מכות... בחשבון שמך, מפני זה יהיה להם כח להצילם ממדת הגבורה מהם עתידים לעשות עונות וחטאות במורדים באדוניהם, ועל ענינים רבים לבריאה הבאתיך, ואני יודע כי היית במדת החסד נקי וטהור ושלם בלי פשע, לכן כתבתי בתורתי כי מן המים משיתיהו, אמר משה אם כן עתה שאני בא תוך יצר הרע שמא אכשל, אמר לו נשמתך לא תחליף ולא תמיר ולא תגולגל עוד בגלגול כל ימי עולם אלא תעלה במעלה הנקרא ר"ב, וזהו שאמר למשה רב לך, ולא תבא עוד בגלגול כמו שבא עליך מהב"ל וש"ת, ועל כן אמר ולא ידע איש את קבורתו, מפני שכל המלאכים העלוהו למרום. אמר לו משה רבינו ע"ה מפני מה לא תתן התורה אלא על ידי, אמר לו מפני שישראל הם ס' רבוא דוגמא עליונה, אמר לו רבוני דעלמא האיך התורה בחשבון שמי, אמר לו מפני שקראך ישראל מש"ה רבינ"ו, מפני שמשה רבינו גימטריא תרי"ג, וכשהחליק השם המיוחד לשני שמות, וזה שחלקם דוד הללוי"ה הללוה"ו תצרף י"ה עם שמ"י, הרי שס"ה, ה' עם זכרי הרי רמ"ח, הרי תרי"ג מצות של אדם. משה רבינו ע"ה אמר לישראל י"ה עם שמ"י הרי שס"ה מצות לא תעשה, ושהו חקוק על לב החמה... אמר לו משה, רבונו של עולם כל המצוות תרי"ג, וכולם רומזים, ואני אדם אחד ואני כל המצוות, אם כן למה אמרו כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מי' בני אדם, אמר לו, משה, י' פעמים אדם בגימטריא משה, מ"ם שי"ן ה"א אם כן שקול נגד י' בני אדם. (שם)

משה רבינו ע"ה למד לעשות כלי זיין למלחמה, ואומרים שהיה משורר גדול, שכן נמצא בשירה וכו', גם היה חכם בשרטוטי ידים ופנים. (שמות בשלח)

משה הוא גלגול הבל וקין, אמר לו פרח באויר כשחלקו העולם, ולכן משה עלה למרום. (יתרו)

ודעת הרמב"ן מלאך שר הצבא שחזר בימי יהושע היה גבריאל, ומשה כל ימי חייו הוא הממלא מקומו של גבריאל השר, כנרמז בפסוק והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, והנצרך ללכת עמו המלאך הזה שהוא שר הגבורה להיות על ערי האויבים ויפילו לפני ישראל לאלפים ולרבבות. (שם משפטים)

שני שרי תורה הם, מיכאל זנגוגא"ל חיילותיה מאה וא' כמנין משה של כל א', והנעלם של משה עולה ק"א, וכל זמן שהיה משה חי לא יכול מיכאל לשלוט על ישראל, וכשנעלה משה בא מיכאל... (שם תצוה)

אל"ף זעירא של ויקרא עשה משה מדעתו, כבודו בהיותו בהיות קורא לו לשכינה וטעם הקריאה ידועה כתרגומו של סדר קדושה... והאיש משה עניו, שהקטין משה מדעתו נתעלה וישב על קרני ההוד של משה, א' בימינו ו' בשמאלו. (ויקרא)

בשתי מקומות דימה משה עצמו לאברהם לכהונה ולמלכות, אלא שאברהם נתקרב ומשה נתרחק, והטעם כי אדם הראשון היה בכור של עולם, והיה ראוי להיות כהן לעצמו לכל באי עולם כמשפט הכהונה לשמש לא-ל עליון בשביל בניו, והוא לא הקריב אלא שור פר לעצמו, גם אלו לא חטא היה מולך על כל העולם, ולא היה קין והבל חולקים העולם, כי היה הכל של אדם, ולא היו באים לידי מריבה. והנה אברהם רצה לתקן את שניהם, בהיות אצלו נשמתו של אדם הראשון וזכה לכהונה ומלכות. ומשה חשב להדמות לשם בן נח, שהיה מלך שלם וכהן לא-ל עליון, אמרו לו אל תקרב הלום, ולא נתרחק לגמרי, אלא שלא להנחיל את בניו, אבל הוא זכה לשניהם, שהרי היה מלך בישורון, וגם כהן היה שהקריב אנשים לשמים, שכן כתיב ויקרב משה את אהרן ואת בניו, והיו נדב ואביהו כאברי עולה וכאימורי חטאת שנשרפו, ואלעזר ואיתמר היו כשירי המוקדשים. (שם שמיני)

אם ככה את עושה לי וגו', משה ובלעם היו מחומר וגזעא, רק משה היה מצד הטוב של הבל, ובלעם מהרע מהבל, וכשראה משה האספסוף וכו', אמר משה אם ישראל חוטאים ולא תשא חטאתם יותר טוב שתהרגני, מפני שהערב רב יגברו, וההתגברות שלהם נמצא גוברת הרע של הבל על צד הטוב, וצד הטוב ידחה ממני, וזהו אל אראה ברעתי, שיגבור על יצר הרע... (במדבר בהעלותך)

הענין היה, אלדד ומידד היו מתנבאים משה מת יהושע מכניס לארץ, וזו היתה לפני גזירת מי מריבה, וחשבו אהרן ומרים שהם יבאו לארץ, וכששמעו אלדד ומידד שמשה לא יבא לארץ, היו מסופקים למה זה, והנה האמת על פי הא דכתיב היש בה עץ וגו', רוצה לומר אם אין שם עץ החיים שהוא פני חמה, אם כן אינו מן הראוי שמשה הוא פני חמה יכנוס לשם, אבל הם אמרו על כרחך לא מטעם זה, כי מה שמשה הוא פני החמה היינו משום נבואתו, והלא גם בנו דבר ה', ואם כן אנחנו פני חמה, למה אנחנו נבא לארץ ישראל, אלא על כרחך משום האשה הכושית אשר לקח, והשיבם הקב"ה לעולם אמת הטעם שהוא פני חמה כנ"ל, ושאמרתם הלא גם בנו דבר, אין אתם שוים במדרגה. (שם)

משה בגימטריא א-ל ש-די, שהוא משלים ליסוד אמת, והוא חביב עלינו יותר מלוחות הברית המכוונת נגד כ"ה, תדע כי הוא האומר לפנחס במצות המקום הנני נותן לו את בריתי, אלמא ברית שלום מעיקרא של משה הוי בסוד צדיק מושל ביראת אלקים. (שם פנחס)

משה היה בעולם הזה במדת מטטרון, שהוא סוד עץ הדעת טוב ורע שבעולם היצירה, ורצה משה להשיג ולעלות לעולם הבריאה דתמן אכתרי"אל וכו', ועל זה אמר אתה החילות להראות את עבדך זה מטטרו"ן, שהוא עבד נאמן כלול מסטרא דטוב ורע, מסטרא דטוב את גדלך, ומסטרא דרע את ידך החזקה, ורצה משה להגיע עד מדריגה שלישית מנ' שר הפנים... (דברים ואתחנן ועיין שם עוד)

וימת שם משה עבד ה' וגו', משה לא היה לו שייכות בעולם הזה, ולא ירד אלא להעלות ניצוצי הקדושה מעולם העשיה, שירדו בעוון אדם הראשון. משה רבינו ע"ה מת בשבת, וכן בתשובות גאונים בסדר עולם, וכן הרא"ש, בפרק ערבי פסחים מוכח שהיה ערב שבת. משה מוזכר בתורה תקצ"ב פעמים, וכן ישראל, ששקול משה נגד ישראל... משה בק"ך שנים הכניע ד' קליפות שהם ד' בנים שהיה להם, מצרים כוש פוט וכנען, פוט בגימטריא מאדי"ם, והוא כח המ"ן, מ' שנים ראשונים הכניע קליפת מצרים, מ' שנה בכוש הכניע קליפת כוש, מ' שנים במדבר פוט, דתמן מאדים, ובקש גם להכניע כנען, אמר לו הקב"ה צו את יהושע... משה לאחר מותו העביר בעל פעור, לכן נקבר על הר העברים, שהוא בגימטריא מרכבה טמא"ה... (שם וזאת הברכה)

מש"ה בגימטריא אלהי"ם אחרי"ם... (שם)

אמונות ודעות:

...ומן ההוכחות המחזקות שיש לומר על כך, שאנו מצאנו משה רבינו ע"ה גדול הנשמעים והצדיקים לא הגיעו מן הגמול הגדול שבעולם הזה מאומה, כגון ונתתי גשמיכם בעתם, והשיג לכם דיש, ונתתי שלום... מפני שלא נכנס לארץ, ואלו היה שאין לצדיקים אלא מה שאמור באם בחקותי, כי אז צריך היה להיות למשה רבינו במדה יתרה, אלא מקור זה מורה שעיקר הגמול לעולם הבא... (מאמר ט פרק ב)

ואם יבקש שואל שנמשיל לו היאך יחיה גוף ורוח בלי אוכל תמיד, נדגים לו במשה רבינו ע"ה, אשר החיהו ה' יתברך שמו ארבעים יום וארבעים לילה שלשה פעמים בלי אוכל, כמו שאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, ולא העמיד את חיותו כי אם האור אשר בראו ה' וחפץ בו על פניו, כמו שאמר "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו", ועשה את זה אות לקרב את הדבר אל שכלינו, כדי שנקיש לו חיי הצדיקים באור ללא מזון, וכך אמר לו "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים", וזה כמו שנאמר לצדיקים, ומעולם לא שמעו ולא האזינו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו... (שם פרק ה)

תרגום יונתן:

וידי משה כבדים - וידוי דמשה הווו יקירין מן בגלל דעכב קרבא למחר ולא אזדרז ביומא ההוא לפורקנא דישראל ולא הוה יכיל למיזקפהון בצלו, ומן דהוה צבי לסגופיה נפשיה נסיבו אבנא ושויו תחותוי ויתיב עלוה ואהרן וחור מסעדין לידוי... (שמות יז יב)

ואמר דא אנא גזר קים דלא אשלחיף עמיה הדין בעם אוחרן, ברם מנך יפקון אוכלוסין צדיקין, קביל כל עמך אעביד פרישן להון בזמן דיהכון בשבייתא על נהרות בבל, ואסליקינון מתמן ואשרונון מן לגיו לנהר סמבטיון, וכהינון פרישן לא איתבריו בכל דיירי ארעא ובכל עממיא... (שם לד י)

דין חד מן ארבע דינין די עלו לקדם משה רבן, בתרין מנהון הוה מורה מתון, ובתרין מנהון הוה משה זריז, במחרפא דחריף שמא קדישא בגידופין, ובמקוששא דחליל שבתא בזדנו הוה משה מתון, מן בגלל דיהיה דיניהון דיני נפשן, ובמסאבין דלא יכילו למעבד פסחא בזמניה, ובגין בנת צלפחד הוה זריז מן בגלל דהוה דיניהן דיני ממון. ובאילין אמר לא שמעית, למילפא דיני דעתידין למיקם בתר משה, למיהון מתונין בדיני נפשן וזריזין בדיני ממון, דלא יבהתון למימר לא שמעינן... (ויקרא כד יב)

ואישתעו מרים ואהרן במשה על עיסק איתא כושיתא דנסיב, והא לא איתא כושייתא הות צפורא אתת משה, אלא היך מה דהויון כושיא משני בשריה מכל ברייתא, כן הות צפורא אתת משה יאה בריוה ושפירא בחיזוה ומשניא בעובדיא טבא מכל נשיא דדריא ההוא. (במדבר יב א)

רש"י:

בכופר - בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ, ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ. (בראשית ו יד)

ויגדל משה - והלא כבר כתב ויגדל הילד, אמר רבי יהודה ברבי אליעזר הראשון לקומה והשני לגדולה שמינהו פרעה על ביתו. וירא בסבלותם - נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם. (שמות ג יא)

ויבקש להרג - מסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר ויצילני מחרב פרעה. וישב על הבאר - למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר. (שם שם טו)

מי שם פה - מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי, או מי ישום אלם - מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך, ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך, ולאספקלטורין ההורגין מי עשאם עורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת. (שם ד יא)

הוא משה ואהרן - הם בצדקתם ובשליחותם מתחלה ועד סוף. (שם ו כז)

ויגידו למשה - שאלוהו מה היום מיומים, ומכאן יש ללמד שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת... ולכך ענשו הכתוב שאמר לו עד אנה מאנתם, ולא הוציאו מהכלל. (שם טז כב)

וידי משה כבדים - בשביל שנתעצל במצות ומינה אחר תחתיו נתייקרו ידיו. (שם יז יב)

פסל לך - אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות. משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע את כתובתה, אמר, אם יאמר המלך להורגה, אומר לו עדיין אינה אשתך, בדק המלך ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה, אמר לו שושבינה כתוב לה כתובה אחרת שנקרעה הראשונה, אמר לו המלך אתה קרעת אותה, אתה קנה לה נייר אחר... (שם לד א)

ויביאו את המשכן וגו', שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזוקפן, ומשה העמידו, אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר הוקם המשכן, הוקם מאליו. (שם לט מג)

ויברך אותם משה - אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו', והוא אחד מי"א מזמורים שבתפלת משה. (שם שם מד)

ויבא משה ואהרן - למה נכנסו, מצאתי בפרשת מלואים ברייתא הנוספת על תורת כהנים שלנו, למה נכנס משה עם אהרן, ללמדו על מעשה הקטורת... דבר אחר כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ועשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואומר יודע אני שכעס הקב"ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל, אמר לו למשה, משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי, מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל. (ויקרא ט כג)

על אלעזר ועל איתמר - בשביל כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס, לאמר - אמר להם השיבוני על דברי. (שם י טז)

ואם ככה את עושה לי - תשש כחו של משה כנקבה כשהראהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת, אמר לפניו הרגני תחלה. (במדבר יא טו)

ושמתי עליהם - למה משה דומה באותה שעה, לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו ואין אורו חסר כלום. ונשאו אתך - התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טורח בני, שהם טרחנים וסרבנים. (שם יא יז)

ויחר למשה מאד - נצטער עד למאד. לא חמור אחד מהם נשאתי - לא חמורו של אחד מהם נטלתי, אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי, ותרגום אונקלוס שחרית, לשון ארמי כך נקראת אנגריא של מלך. (שם טז טו)

לעשות את כל המעשים האלה - שעשיתי על פי הדבור לתת לאהרן כהונה גדולה, ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי. (שם שם כח)

וכפר עליהם - רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע, שהקטורת עוצר המגפה... (שם יז יא)

ויעמד בין המתים - אחז את המלאך והעמידו על כרחו, אמר לו המלאך הנח לי לעשות שליחותי, אמר לו משה צווני לעכב על ידך, אמר לו אני שלוחו של מקום, ואתה שלוחו של משה, אמר לו אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד, בא עמי ושאל... (שם שם יג)

...ולמה לא נזכר שמו של משה בשירה זו, לפי שלקה על ידי הבאר, וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה, משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו איני הולך. (שם כא כ)

ויסמוך את ידיו - בעין יפה, יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך, הוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומלאו חכמתו בעין יפה. (שם כז כג)

ואומר אליכם בעת ההיא לאמר - מהו לאמר, אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב"ה, לא אוכל לבדי - אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים... אלא כך אמר להם, ה' אלקיכם הרבה אתכם הגדיל והרים אתכם על דייניכם, נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין, וכן אמר שלמה (מלכים א' ג') כי מי יוכל לשפט... (דברים א ט)

יוסף עליכם - מהו שוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם, אלא אמרו לו, משה אתה נותן קצבה לברכותינו, כבר הבטיח הקב"ה את אברהם "אשר אם יוכל איש למנות וגו'", אמר להם זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם. (שם שם יא)

לא כהתה עינו - אף משמת, ולא נס ליחה - לחלוחית שבו לא שלט בו רקבון ולא נהפך תואר פניו. (שם לד ז)

ולכל היד החזקה - שקבל התורה בלוחות בידיו, ולכל המורא הגדול - נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא, לעיני כל ישראל - שנשאו לבו לשבור את הלוחות לעיניהם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת, יישר כחך ששברת. (שם שם יב)

אין האדם - זכות משה, שנאמר בו ענו מכל האדם. (ירמיה ד כה)

משה ושמואל - לא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב. משה - שימו איש חרבו וגו', ואחר כך אולי אכפרה... (שם טו א)

אבן עזרא:

ותחמרה בחמר - ויוכבד עשתה כן, כי אמרה אל אראה במות הילד, ואולי אחותו נתנבאה לעשות כן, ומחשבות השם עמקו ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבדו נתכנו עלילות, אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס, והושיע בנות מדין מהרועים, בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנם מהמים שדלו. ועוד דבר אחר, כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם. (שמות ב ג)

...שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש, ושמו בלשון מצרים היה מוניוס, וכן כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים, גם ככה בספרי חכמי יון, אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה, ואל תתמה בעבור שאיננו (נקרא) משוי, כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים. (שם שם י)

וישמע פרעה - ארץ מדין היו סרים אל משמעת פרעה, על כן הוצרך להיות רועה צאן, שלא יעמוד בישוב אולי יכירוהו, וכאשר אמר לו השם שמת פרעה ועבדיו שברח מפניהם, ונולד לו בימים ההם בנו הקטן, אז אמר ויצילני מחרב פרעה, כי כל ימי חייו היה ירא ממנו. ואחר שהזכיר וישב בארץ מדין, שב לפרש למה ישב, כי בתחלה ישב לפני הבאר הידועה, כדרך ויצא ויעקב וכו'. (שם שם טו)

ביד תשלח - חסר אשר, כאלו הוא כתוב ביד אשר תשלח, כמו עם לבבם שלם, והטעם שישלח זה השליחות ביד אהרן אחיו, שהוא איש דברים, כי איננו כבד לשון, והוא רגיל להנבא לישראל, וכתוב ביחזקאל, כי השם שלח נביא בישראל לפני בא משה אדונינו... ועוד כי הוא גדול ממנו בשנים, אולי יחר לו שיהיה משה שליח אל פרעה, על כן אמר השם וראך ושמח בלבו, והנה משה אינו ממאן ללכת, רק בתחלה אמר לא איש דברים אנכי, כי קשה הוא לדבר לפני מלך מי שהוא כבד פה, וחשב כי השם יחדש לו אות להסיר כובד פה, וכאשר השיבו השם והוריתיך, ידע כי כובד לשונו לא יסור, הנה תמה משה למה לא ישלח השם אהרן אל פרעה... (שם ד יג)

ויחר אף - חלילה להיות פירוש זה הפסוק ויבקש המיתו, כי עתה היה ראוי שיבקש המיתו אם היה ממאן ללכת, ולא כאשר הלך, כאשר אמרו אחרים, ולמה יבקש המיתו בעת לכתו... וטעם "הלוי", שכן היה נודע בישראל, הנביא הלוי, כי היו בהם אחרים ששמם כשמו, ודבר זה אין זה גרעון למשה רק מעלה גדולה, כי אהרן יהיה דומה לפה שיוציא דבור הנשמה שאינה נראית... והנה ידמה משה כמעלת המלאך, וזהו ואתה תהיה לו לאלהים... (שם שם יד)

וישב משה - הנה שאלה, אחר שהשם הודיע למשה ואמר לו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך עד שיעשה כל האותות אשר צוהו, אם כן למה יתרעם משה לומר למה זה שלחתני והצל לא הצלת. התשובה, חשב משה, כי מעת דברו אל פרעה יקל מעליהם עולם, והנה הוא הכביד העבודה עליהם, וטעם למה הרעות, הפך מה שאמרת ראה ראיתי את עני עמי, וארד להצילו, ולמה זה שלחתני להרע לישראל, והנה לא מצאתי תשובה להשיב לשוטרים. (שם ה כב)

וידי משה - ידענו כי אין כח באדם להרים ידיו יום שלם, ואפילו שעות מועטות, ואף כי עד בא השמש, והנה הזכיר וידי משה כבדים, יותר מידי שאר הזקנים, על כן לא היה יכול להרימם תמיד, וטעם וישימו - שלא היה יכול לעמוד... (שם יז יב)

ואתה הקרב - בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה, על כן טעם הקרב אליך, וכבר רמזתי לך למה נבחר אהרן להקדישו לשם, בעבור כבוד משפחת נחשון, כשיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל, ואין לדבר על משה אדונינו כי בורח היה, ומי יתן לו עברית, ועוד כי טורח כל ישראל על משה ללמדם המצות ולדון כל דבר קשה. (שם כח א)

ומשה יקח - ...והנה משה נבדל מישראל בעבור הכבוד שידבר עמו, וזה היה אחר שהוריד הלוחות השניים כתובים, והחלו ישראל לעשות המשכן, וקרא לאהלו אהל מועד, כי השם נועד לו שם עד שנעשה המשכן, ואין מוקדם ומאוחר בפרשה בתורה... (שם לג ז)

ונצבת על הצור - הוא ראש ההר, כי כן כתוב ונצבת לי שם על ראש ההר, ואמר שהוא יתיצב שם, ובעבור הכבוד הוא שישימנו בנקרות הצור, כי כן כתוב "ושמתיך בנקרת הצור", לא שיכנס הוא מעצמו. אמר הגאון כי השם אמר למשה העל את העם הזה מזה המקום שחטאו בו, ובמקום אחר אסלח להם, ומשה השיב אם לא ישוב אפך עתה במקום הזה אל תעלנו מזה, והנכון בעיני, בעבור שהשם אמר לו ושלחתי לפניך מלאך, אז השיב משה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, אם הוא הכתוב בו כי שמי בקרבו, והשם השיבו אני בעצמי אלך והניחותי לך... והשם השיב גם את הדבר הזה אעשה כי מצאת חן בעיני, ובעבור זה שמח משה ואמר "ילך נא ה' בקרבנו", הפך "כי לא אעלה בקרבך", ומשה בקש לראות את השם, והשם השיבו "כי לא יראני האדם וחי", וזהו האמת, כי ההרגשות אינם מרגישות רק המקרים, על כן "ויראו את אלקי ישראל"... (שם שם כא)

ולא יכול משה - אז קראו השם שיכנס אל האהל, והיה מדבר עם השם פנים אל פנים, במקום שהיה נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה עם ענן הקטורת, כי משה בן בית הוא, והוצרכתי לומר ככה, כי משה שם הלוחות בארון ושם הכפורת שהם הכרובים על הארון, ועליהם תמיד הכבוד. והנה מה נעשה כאשר יורידו אהרן ובניו פרכת המסך מחוץ מקום הארון, איך יגשו אליו, על כן אמרתי כי משה לבדו היה נכנס לפנים מהפרוכת, ואהרן ובניו יורידו המסך הנקרא פרכת, ומשה היה לוקח המסך ומכסה בו מיד את ארון העדות, שלא יראוהו אהרן ובניו... (שם מ לה)

ותדבר - יש אומרים כי משה מלך על כוש ולקח כושית, והמתרגם אמר שפירתא... והישר בעיני שזו הכושית היא צפורה, כי היא מדינית, ומדינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים... והנה חשדו משה כי לא נמנע לשכב עם צפורה רק בעבור שאינה יפה. (במדבר יב א)

וילך משה - הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת, שלא יפחדו, וחזק לבם בדברי יהושע, על כן כתוב אחריו "ואתה תנחילנה אותם". ולפי דעתי כי אז ברך השבטים, ואם ברכותיהם מאוחרות במכתב... לצאת ולבא - במלחמה, והטעם כי אלו לא הייתי מת עתה, אין בי יכולת להלחם, ואין לכם צורך למי שיעזוב אתכם כי השם ישמיד הגוים, גם יהושע... (דברים לא א וב)

כי העליתיך - רק טובה עשיתי לך והוצאתיך על ידי אדם שתוכל לדבר עמו, ולומר לו כל צרכיך ושיודיעך דרכי, ומשה ואהרן למדו לאנשים ומרים לנשים, וה' דבר עם משה פנים אל פנים שהדברים יהיו ברורים, כאב לבנו ורב לתלמידו. (מיכה ו ד)

רמב"ן:

...וכן כל היעודים שבתורה, אבל כולם נסים, ובכולם תנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שוני ממנהגו של עולם... והנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם, שהם מופתים משנים הטבע בפירסום, והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו, ולכן אמר עתה לאברהם אבינו כי הוא התקיף המנצח שיגבר על מזלו ויוליד... (בראשית יז א)

...וכן בתו (של פרעה) קראה שם משה רבינו בלשון עמו "מן המים משיתיהו", ואל תשתומם שקראוהו סופרי המצרים מוניוס, כי ישנו השמות ללשון מובן או מורגל להם, כאשר יעשה התרגום בקצתם... (שם מא מה)

ויהי בימים הרבים - ...ולדעתי כי טעם הכתוב הזה ירמוז על הימים שהיה משה בורח מפני פרעה, כי באמת בנעוריו ברח, שהכתוב אמר "ויגדל משה ויצא אל אחיו", שהיה זה מיד כאשר גדל ועמד על דעתו, והגידו לו כי הוא יהודי, ונכסף לראות סבלות אחיו ועמלם ולחצם, וביום ההוא הכה את המצרי, וביום השני הלשינו עליו וברח, והנה היה כבן שתים עשרה שנה, כאשר הזכירו רבותינו, ועל כל פנים לא הגיע לעשרים, ובעמדו לפני פרעה היה בן שמונים, אם כן עמד כמו ששים שנה בורח מלפני פרעה. (שמות ב כג)

ושמעו לקולך - ...ויש לשאול, ומנין להם שיאמינו, שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם, ויש לומר כך קבלו מיוסף ששמע מפי הנביא אביהם הראשון שיבא ויאמר להם בלשון הזה, הוא יהיה הגואל אותם, גלוי וידוע לפני הקב"ה שלא יבא אדם ויכזב בהם, בכך הבטיחם. אבל במקום אחר מצאתי שם, אמר רבי חמא ברבי חנינא בן שתים עשרה נתלש משה מבית אביו, למה, שאילו גדל בבית אביו ובא ואומר להם המעשים לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרה לו, לפי שיוסף מסרה ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו, וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים לפיכך האמינו בו, שנאמר ויאמן העם... (שם ג יח)

גם מתמול גם משלשום - ...ועל דרך הפשט יאמר כי אני כבד שפה גם מתמול גם משלשום, כי מנעורי הייתי כבד פה, אף כי עתה כי אני זקן, גם מאז דברך היום אל עבדך, כי לא הסירות כבדות פי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך, ואם כן איך אלך לפניו. והנה משה מרוב חפצו שלא ילך לא התפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו, אבל טען אחרי שלא הסירות כבדות פי מעת שדברת לי ללכת, אל תצוני שאלך, כי לא יתכן לאדון הכל לשלוח שליח ערל שפתים למלך עמים. והקב"ה כיון שלא התפלל בכך לא רצה לרפאותו, אבל אמר לו אני אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר, שיהיו דברי אשר אשים בפיך במלות נכונות, שתוכל לבטא בהן יפה... ולפי זה נראה בעיני שלא רצה להסיר ממנו כובד הפה, שאמר ה' למשה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו', הלא אנכי ה' ובידי לרפאות אותך, ועתה כיון שלא תרצה ברפואתך ולא התפללת לפני על זה, לך אל אשר אני מצוך, ואנכי אהיה עם פיך ואצליח שליחותך. גם אפשר שיהיה רמז בפסוק מיוחד, ויחר אף ה' במשה, שלא רצה לרפאתו ושלחו בעל כרחו. (שם ד י)

שלח נא ביד תשלח - ...והנכון בעיני, שלח נא ביד כל אשר תשלח, כי אין אדם בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות, והסבה למשה בכל הסרבנות הזאת ענותו הגדולה מכל האדם אשר על פני האדמה, שלא היה מוצא את לבבו להתגדל ולדבר אל המלך, ושיתפאר לומר ה' שלחני, ולא על ישראל להוציאם ממצרים ולהיות עליהם למלך. (שם שם יג)

א-דני למה הרעותה - נכתב באל"ף דל"ת, כי בשם המיוחד שהוא מדת הרחמים לא יריע לעם, ולמעלה הזכירו שני פעמים באל"ף דל"ת שהיה מתחנן בו שלא יחר בו האף, ואולי היה מתירא מהזכיר ה' הגדול המחודש לו ומדבר אליו. 

אחרי הודיע אלקים את משה פעמים שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך, מדוע יתרעם. ואמר רבי אברהם... ואיננו נכון בעיני, בעבור שאמר והצל לא הצלת, ואין ההצלה רק יציאתם מן הגלות, ולפי דעתי שחשב משה רבינו כי יאמר ה' שלא ישמע אליהם פרעה להוציאם מיד במצותו ולא באות ומופת עד שיעשה בו נפלאותיו הרבות, אבל חשב כי יביאם עליו תכופות זו אחר זו בימים מעטים, וכשאמר לא ידעתי את ה', יצוה לעשות מיד לפניו אות התנין, והוא לא ישמע ויכה אותו בו ביום בדם ואחר כך בכל המכות. וכשראה שעמדו ג' ימים והוא יריע להם בכל יום וה' לא כהה בו, ולא נתגלה למשה להודיעו מה יעשה, אז חשב משה כי ארוכה היא. ויתכן שהיו בזה המעשה שספר הכתוב ימים רבים... וכן אפשר ששב משה אל ה' ואמר למה הרעותה אחרי ימים מעת שהגיעו בו השוטרים. ובאלה שמות רבה אמר, ויצאו נוגשי העם ושוטריו כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה שם ששה חדשים ואהרן היה יושב במצרים, אותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין. ועוד אמר ויפגעו את משה ואת אהרן, אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה למשה במדין ואמר לו לך שוב מצרים, בא משה ממדין ואהרן ממצרים, ופגעו בהם שוטרי ישראל כשהן יוצאין מלפני פרעה. וכן ראיתי עוד במדרש חזית, "דומה דודי לצבי", מה צבי זה נראה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם וחזר ונכסה מהן, וחזר ונראה להם... והנה היה ימים רבים מעת דבר לו השם ובואו אל פרעה ולכן כששב משה אל ה' אמר למה הרעתה לעם למהר לשלוח אותם קודם שהגיע הקץ, כי לא היה ראוי לשלח לו עד שתרצה להצילם, כי עתה הרעותה להם ולא הצלת אותם, ואם ככה את עושה להם יסופו ברעה אשר תמצאם, לכן ענה אותו עתה, כעת הזאת בקרוב תראה אשר אעשה לפרעה, כי לא אאריך לו כל כך כאשר חשבת, וקרוב לבא עתו וימיו לא ימשכו. (שם ה כב)

ויצום אל בני ישראל - ...ואין כך דעתי, אבל כאשר צוה השם את משה לדבר אל בני ישראל, "לכן אמור לבני ישראל", ועשה כן ולא שמעו אליו, וחזר וצוה אותו שיבא אל פרעה, ואז ענהו "הן בני ישראל לא שמעו אלי", והקב"ה צוה את שניהם לדבר אל העם ואל פרעה, וחשב משה כי שניהם יתנבאו בכל האותות, ושניהם יבאו אל בני ישראל ואל פרעה, ודי שידבר האחד, כי כן דרך כל שנים שלוחים, שהאחד ידבר והשני יחריש, ונתפייס בזה, וחזר השם ואמר אליו אני ה' הנגלה לך לבדך לדבר בשמי הגדול, דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך, כי לך יהיו הדברות כולם לא לאהרן עמך, ואותך עשיתי שליח אל פרעה, אז ענהו משה פעם אחרת הן אני ערל שפתים, והשם אמר אליו ראה נתתיך אלהים לפרעה כי אתה תבא לפניו עם אהרן, ושם תצוה אתה את אהרן ולא ישמע פרעה דבריך, ואהרן בשליחותך ישמיענו דברים כאשר האלקים מצוה לנביא, והנביא משמיע דבריו ומוכיח. והנה זו מעלה גדולה למשה, זכה בה בענותו שהיה בוש לדבר בערלת שפתיו, וכן אמר גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, מדה כנגד מדה, שהיה ירא שלא יהיה נבזה בעיניהם... (שם ו יג)

מה תצעק אלי - רבי אברהם... ורבותינו אמרו שהיה משה צועק ומתפלל, והוא הנכון, כי לא ידע מה יעשה, ואף על פי שאמר לו השם "ואכבדה בפרעה", הוא לא היה יודע איך יתנהג, כי הוא על שפת הים, והשונא רודף ומשיג, והיה מתפלל שיורנו ה' דרך יבחר, וזה טעם מה תצעק, שהיה צריך לשאל מה תעשה, ואין לך צורך לצעוק כי כבר הודעתיך ואכבדה בפרעה. (שם יד טו)

כי יבא אלי העם לדרש אלקים - השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרש אלקים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה ידבר להם, כי זה יקרא דרישת אלקים, וכן יעשו עם הנביאים... ועוד שאיני שופט אותם כי יהיה להם דבר באו אלי ושפטתי, ועוד שאני מלמד אותם תורה, והודעתי את חקי האלקים ואת תורותיו. (שם יח טו)

כי שמי בקרבו - ...ומכל מקום לדברי הכל המדרש שהזכרתי אמת הוא, שכל ימי משה לא היה מלאך שר צבא הולך עמהם, כי משה היה ממלא מקומו, כענין שנאמר "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", ובימי יהושע הוצרך לו שיבא אליו מלאך שר צבא ה' ללחום מלחמותם, והוא גבריאל שנלחם להם, וזהו שראה אותו וחרבו שלופה בידו, כי בא לעשות נקמה בגוים. (שם כג כב)

עלה אל ה' - ...אבל בתלמוד (סנהדרין ל"ח) שאלו עלה אלי מיבעי, ולכן אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו, כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחלת הענין ויאמר ה' אל משה, עלה אל מטטרון שנקרא כשמי ה', והטעם עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול, והטעם כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד ה', ולא יבא אל השם המיוחד, כי לא יראני האדם וחי. ואין כוונת רבותינו כלל במה שכתב רש"י למעלה, גם במסכת סנהדרין הפך הרב הענין... (שם כד א, ועיין שם עוד)

ומשה יקח את האהל - רש"י ור' אברהם... ואינו נכון בעיני, כי מה טעם להזכיר זה בכאן באמצע הפרשה. ודברי רבותינו בכל המדרשים שעשה משה זה בעבור חטא העגל, דרש משה מנודה לרב מנודה לתלמיד... ואם היה הוצאת האהל אחרי יום הכפורים, הנה גם הקב"ה גם משה היו ברצון, אבל הנראה כי ביום רדתו בי"ז בתמוז שרף העגל ודן עובדיו, ויהי ממחרת אמר להם שיעלה אל ה' לכפר עליהם, ועלה אל ההר ששם הכבוד, וזהו וישב משה אל ה', והתפלל תפלה קצרה אנא חטא העם, והחל בהם הנגף, וצוה לו לך עלה מזה, והוא הגיד זה לישראל, ויתאבלו ויתנצלו איש עדיו, אז ראה משה כי הדבר ארוך מאד ולא ידע מה יהא בסופו, ולקח האהל ונטה לו חוץ למחנה, שתהיה שכינה מדברת לו משם, כי איננה שורה בקרב העם, ואם יהיה האהל בקרב המחנה לא יהיה לו הדבור משם... וראיתי בפרקי דרבי אליעזר רבי יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר... בשבעה עשר בתמוז שבר את הלוחות והרג את חוטאי ישראל, ועשה מ' יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ, הכרית עבודה זרה מישראל והתקין כל שבט במקומו, ובראש חודש אלול אמר לו הקב"ה עלה אלי ההרה, והעבירו קול במחנה שהרי משה עלה להר שלא יתעו עוד אחר עבודה זרה... אבל לא יבא כהוגן ממה שאמר הכתוב ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי וגו', ואמר ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי, ואי אפשר שיהיה כל זה בארבעים יום אחרונים, אחר שנאמר לו פסל לך ועלה אלי, כי היו ברצון. (שם לג ז)

ויכס הענן - ...ואמר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד, אפילו אל הפתח, מפני שהיה הענן מכסה אותו, ולא היה רשאי לבא בתוך הענן, ועוד כי המשכן מלא כבוד ה', ואיך יכנס בו. והטעם שלא יבא שם בלא רשות, אבל יקרא אותו ויבא בתוך הענן, כאשר עשה בהר סיני, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, ואמר ויבא משה בתוך הענן. ועל דרך הפשט בעבור שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד לא נכנס משה למשכן, אבל קרא אותו מאהל מועד, ועמד פתח אהל מועד וידבר אליו, ורבותינו אמרו כתוב אחד אומר "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד", וכתוב אחר אומר "ובבוא משה אל אהל מועד", הכריעו כי שכן עליו הענן, כי לדעתם ובבא משה אל אהל מועד שיבא שם בלא קריאה, מדעתו, או מפני שאמר שם "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת", נראה להם שהיה משה עומד בתוך האהל לפני הכפורת, וכל עת היות כבוד השם מלא את המשכן לא נכנס משה בתוכו, ולכך יאמרו שהיה זה לאחר שנסתלק הענן, כלומר שנסתלק מלכסות כל האהל ואין הכבוד מלא את המשכן... (שם מ לה)

וטעם אחיך, שהזהירנו כי אחיך הוא, ואף על פי שאתה אינך בבל יבא, אהרן אחיך בבל יבא. (ויקרא טז ב)

וידבר משה את מועדי - כי הפרשיות של מעלה אזהרות באהרן ובניו, ומשה ידבר בהן אל אהרן ואל בניו, ופעמים יזכיר אחריהם גם בני ישראל, כמו שאמר בפרשת מומין... כי אף על פי שלא נצטוה אלא דבר אל אהרן איש מזרעך וגו', רצה להזהיר בית דין של ישראל על כך, ואולי הטעם מפני שאדם מכסה על מומיו... אבל בכאן אמר שדבר את מועדי ה' אל בני ישראל לכלם כאחד, לא ייחד בהם בני אהרן, והטעם מפני שהאזהרה בכולם שוה... ואונקלוס גם הוא נתכוון לזה, שאמר ומליל משה ית סדר מועדיא דה' ואלפינון, והנראה כי דעתו לרמוז שלמדם סדר המועדות בתקוני העבור, הנמסר לו על פה בסיני, ונרמז כאשר תקראו אותם מקראי קדש, והוא למדם על פה כל הסדר המקובל בסוד העבור. (שם כג מד)

ואת כל העדה הקהילו - יזכיר זריזות משה רבינו במצות השם, כי ביום הדבור לקח את הנשיאים והקהיל כל העדה, והתחיל לפקוד אותם, אבל לא נשלם המנין ביום אחד... ויתילדו - הביאו ספרי יחוסיהם לשבטיהם... והנה הביאו כל העדה איש שקלו ואמרו לפני משה והנשיאים אני פלוני נולדתי לפלוני ממשפחת פלוני, שהוא לשבט ראובן וזולתו, ומשה נתן שקלי כל שבט ושבט במקום מיוחד... (במדבר א יח)

ויהיו כל פקודי - ...ולא הבינותי טעם המצוה הזאת, למה צוה בה הקב"ה כי היה צורך שיתיחסו לשבטיהם בעבור הדגלים, אבל ידיעת המספר לא ידעתי למה צוה שידעו אותו... ועוד כי הבא לפני אבי כל הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל, ושזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן, כי ישימו עליהם עינם לטובה ויבקשו עליהם רחמים, ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים... (שם שם מה)

וירדתי ודברתי עמך - ענין הכתוב להגיד כי בעת הדבור עם משה יהיה האצילות וממנו הוא, וכן אמר במעשה, וירד ה' בענן וידבר אליו, ולא פירש הכתוב בדבור הזה מה היה, כאשר הוא בכל התורה, כי הענין בכאן כי הזקנים אשר אמר בהם שהתנבאו לא שמעו דבור מפי השם, ולא נראה להם במראה או בחלום, אבל השם מדבר עם משה, ומאצילות רוח משה הם יודעים הנבואה ההיא, וזה טעם ויתנבאו ולא יספו, שלא יספו להתנבאות מעצמם... (שם יא יז)

נקום נקמת - נגזר על משה רבינו שלא יעבור את הירדן, אבל מעבר לירדן עשה מצות ישראל, נצח שני מלכי האמורי הגדולים, וחלק את ארצם בנחלה, והוא ראוי שיעשה נקמה בשונאי ה'... ועוד שחלק לו הקב"ה כבוד זה, שיראה וישמח צדיק כי חזה נקם... (שם לא ב)

וטעם טרחכם ומשאכם וריבכם - על דרך הפשט רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו, טרחכם נגד והודעתי את חקי האלקים ואת תורותיו, כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות פירושם וביאורם, והזכיר ומשאכם נגד לדרוש אלקים, שהוא ענין תפלה שמתפלל עליהם, והוא מלשון "ונשאת תפלה", "ואל תשא בעדם רנה ותפלה", וריבכם כפשוטו עניני המשפטים. (דברים א יב)

...ולכן ספר בכאן כי כאשר מינה שרי האלפים והמאות לא מינה אותם רק על המשפט, אבל הוא בעצמו ילמדם כל הדברים אשר יעשון על פי התורה, כי שמע לעצת חותנו... ונראה בעיני שלא רצה להזכירו במעמד כל ישראל לענוותו, או שלא יהיה לכבוד לו שיזכיר לדור הזה כי אשה כושית לקח, ויתכן שהטעם מפני שנמלך בשכינה, ועל פי הגבורה נעשה הענין ההוא. (שם שם יח)

וטעם לכל האותות - דבק עם ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות, או יאמר שידעו השם פנים אל פנים באותות ובמופתים שכולם נעשו בשמו הגדול, כמו שאמר ויוציאך בפניו בכחו הגדול, וכבר פירשתי, כי האותות הם הדברים שהתרה בהם בתחלה, כמו למחר יהיה האות הזה, ויאמר אל כל הדבר שיקדים הנביא לאמר כן יבא ויאתה לעתיד... והנה גם לשאר הנביאים נעשו אותות ומופתים, כאליהו וכאלישע, אבל ההפלגה למשה רבינו בהם אמרו במדרש, כל הנביאים כולם היו עושים נסים על ידי תפלה, כחמה ליהושע, וכן הצרפית... אבל משה מיד היה עושה, ואין המדרש הזה ברור. והרב אמר במורה הנבוכים כי ההפלגה למשה רבינו הוא מה שאמר, "לפרעה לכל עבדיו ולכל ארצו ולעיני כל ישראל", כי היו לעיני החולקים עליו והמסכימים עמו, אבל שאר הנביאים יעשו אותם ליחידים מבני אדם, כענין "ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע". ואיננו נכון בעיני, כי עצירת הגשמים לאליהו העצירה והביאה נתפרסמו מאד, וגם היה בגזרה ממנו "חי ה' אם יהיה השנים האלה וגו'"...וכן עמידת השמש ליהושע היה באמת לעיני כל ישראל, וראו אותה כל מלכי כנען הנלחמים בו והנשארים... אבל לפי פשוטו של מקרא הכל קשור ומחובר, ויאמר שלא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו השם פנים אל פנים, ולעשות אותות ומופתים ביד חזקה ומורא גדול כמשה, ואם עשו מקצת מהם לא הגיעו לרובם ולא למעלה הגדולה שבהם, כי לא היה כסיני לפניו ולאחריו, וכן לא הגיעו אותות הנביאים לזמן הגדול אשר הגיע הוא עליו השלום, כי אות המן יתמיד ארבעים שנה... ועל דרך האמת יאמר כי אותותיו ומופתיו של משה היו פנים אל פנים, כמו שפירשתי. (שם לד יא)

רשב"ם:

הכושית - ...כדכתיב בדברי הימים דמשה רבינו מלך היה מארץ כוש ארבעים שנה, ולקח מלכה אחת ולא שכב עמה, כמו שכתוב שם, והם לא ידעו כשדיברו בו שלא נזקק לה, וזהו עיקר פשוטו, שאם בשביל צפורה דברו, מה צורך לפרש כי אשה כושית לקח, וכי עד עתה לא ידענו כי צפורה מדינית היא... (במדבר יב א)

מבעלי התוספות:

והיו ימיו - ימי משה, והכי פירושו, לא ידון רוחי באדם עד שיבא משה שיהיה לו יצר טוב, דהיינו לב בשר. (בראשית ו ג)

ענו - חסר יו"ד, לומר שהוא עניו בכל אבריו, עי"ן נו"ן וא"ו עולה רמ"ח. (במדבר יב ג)

כוזרי:

...ובא משה אחריו לארבע מאות שנה, והעולם מלא מחכמת שמים וארץ, ובא אל פרעה וחכמי מצרים וחכמי בני ישראל המסיכימים לו וחוקרים עליו, על אשר לא האמינו לו אמונה שלמה כי הבורא מדבר עם אדם, עד שהשמיעם דבריו בעשרת הדברים, וכן היו עמו עמו, ולא מסכלותם אבל מחכמתם, מיראת תחבולות החכמות השמימיות בעבור הכוכבים וזולתם. מאשר לא יעמדו למחקר... (מאמר א מט)

אמר הכוזרי, בכמו זה תנוח הנפש לקבל התורה מבלי ספק ולא פקפוק, שיבא נביא לעבדים משועבדים ולחוצים ויעד אותם שיצאו מעבודתם בעת ההיא מבלי איחור על התכונה ההיא, ושיכניסם לארץ כנען, והיא ביד שבע אומות... והתקיים הכל בזמן מועט במופתים נוראים, זה מאמת גדולת השולח וכבוד השלוח, וגודל מעלת העם אשר אליהם לבדם שולח. ואילו היה אומר כי אני שלוח ליישר כל העולם, ולא היה דברו מגיע עד חציו היה פגם בשליחותו, מפני שלא נשלמה כוונת הבורא בשליחותו, והיה מונע השלמת שליחותו, היות ספר תורתו עברי, והיה מעמס טורח ולאות רבה על אומות שבא והודו וכוזר להבינו ולעשות מה שכתוב בו, אלא אחרי מאות שנים או שיקרה להם להשתנות אליהם בעבור נצחון או שכונה (שישבו בשכנותם), לא בראית הנביא עצמו, או נביא אחר שמעיד ומזהיר אל תורתו. (שם ק)

...ולולא בני ישראל לא היתה התורה, ועוד כי לא היתה מעלתם בעבור משה, אבל מעלת משה היתה בעבורם, כי האהבה לא היתה כי אם בהמון זרע אברהם יצחק ויעקב, ובחר במשה להגיע הטוב אליהם על ידו, ואנחנו אין אנו נקראים עם משה, אלא עם ה'... (מאמר ב נו)

משנה תורה:

משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית, כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה... (תפלה פרק יב א)

...ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראים בכל מועד ענינו ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד ומה הן קורין... (שם יג ח)

...ומשה רבינו תקן להם לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה. (אבל פרק א א)

מורה נבוכים:

...וביאור זה כפי מה שיראה לי, שמשה ע"ה בקש השגה אחת, והיא אשר כינה אותה בראיית הפנים, באמרו ופני לא יראו, ויעדהו בהשגה למטה ממה שבקש, והוא אשר כינה אותה בראיית אחור, באמרו וראית את אחורי, וכבר העירונו על זה הענין במשנה תורה. ואמר כי ה' יתעלה העלים ממנו ההשגה ההיא המכונה בראיית הפנים, והעבירו לענין אחר, כלומר לידיעת הפעולות המיוחסות לו יתעלה, שיחשב בהם שהם תארים רבים כמו שאבאר, ובאמרי העלים ממנו, ארצה בו, כי זו ההשגה נעלמת נמנעת בטבעה, ושכל אדם שלם עם הדבק שכלו במה שטבעו שישיג ויבקש השגה אחרת אחריה, תשתבש השגתו או ימות... אלא אם ילוה אליו עזר אלקי, כמה שאמר ושכותי כפי עליך עד עברי... (חלק א פרק כא)

דע כי אדון החכמים משה רבינו ע"ה בקש שתי בקשות, ובאתהו התשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת היא בקשו ממנו יתעלה שיודיעהו עצמו ואמיתתו, והבקשה השנית היא אשר בקש תחילה, שיודיעהו תאריו. והשיבו יתברך על שתי השאלות, בשיעד לו בהודיעו אותו תאריו כולם ושהם פעולותיו, והודיעו כי עצמו לא יושג לפי מה שהוא, אלא שהוא העירו על מקום עיון, ישיג ממנו תכלית מה שאפשר לאדם שישיגהו, ואשר השיגו ע"ה לא השיגו אדם לפניו ולא לאחריו, אמנם בקשתו ידיעת תאריו הוא אומרו "הודיעני נא את דרכיך, ואדעך למען אמצא חן בעיניך", והסתכל מה שנכנס תחת זה המאמר מענינים נפלאים, אומרו "הודיעני נא את דרכיך ואדעך" מורה על היותו יתעלה נודע בתאריו, כי כשידע הדרכים ידעהו, ואומרו "למען אמצא חן" בעיניך מורה על שמי שידע הבורא הוא אשר ימצא חן בעיניו, לא מי שיצום ויתפלל לבד, אבל כל מי שידעהו הוא הנרצה המקורב... 

וכאשר בקש ידיעות התארים ובקש מחילה על האומה ונענה במחילתם, ובקש אחר כן השגת עצמו יתעלה, והוא אומרו "הראיני נא את כבודך", נענה על המבוקש הראשון, והוא הודיעני נא את דרכיך, ונאמר לו "אני אעביר כל טובי על פניך", ונאמר לו במענה השאלה השנית "לא תוכל לראות את פני וגו'". אמנם אמרו "כל טובי" הוא רמז להראות אותו הנמצאות כולם, הנאמר עליהם "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", רוצה לומר בהראות אותם לו שישיג טבעים והקשרותם קצתם בקצתם, וידע הנהגתו להם איך היא בכלל ופרט. ואל זה הענין רמז באומרו "בכל ביתי נאמן הוא", כלומר שהוא הבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית קיימת, כי הדעות שאינן אמיתיות לא יתקיימו, ואם כן השגת הפעולות ההם הם תאריו יתעלה אשר יוודע מצדם... והחכמים יקראום מדות... ואמנם הספיק לו זכרון אלו שלש עשרה מדות, ואף על פי שכבר השיג כל טובו, רוצה לומר כל פעולותיו, כי אלה הם הפעולות הבאות ממנו יתעלה בחק המצאת בני אדם והנהגתם, וזאת היתה אחרית כוונת שאלתו, כי סוף המאמר "ואדעך למען אמצא חן בעיניך, וראה כי עמך הגוי הזה", כלומר אשר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בדרך פעולותיך בהנהגתם... (שם פרק נד)

...ואמנם הבדל מופתיו על הכלל ממופתי כל נביא על הכלל, כי כל הנפלאות אשר עשאום הנביאים או נעשו להם, הגידו בהם יחידים מבני אדם, כאותות אליהו ואלישע, הלא תראה מלך ישראל תמה מהם וישאל גחזי שיגידם לו, כמו שכתוב "ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע"... וכן אותות כל נביא זולת משה רבינו, ולזה הגידה התורה עליו גם כן שלא יקום נביא לעולם שיעשה אותות בפרהסיא לעיני האוהב והשונא הנאות לו והחולק עליו, כמו שעשה משה, והוא אומרו "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות והמופתים וגו' לעיני כל ישראל", שהוא קשר הנה שני הענינים יחד, שלא יקום מי שישיג כהשגתו, ולא מי שיעשה כמעשיו, ואחר כך באר שהאותות היו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו החולקים עליו, והיו גם כן לעיני כל ישראל הנמשכים אחריו, שנאמר לעיני כל ישראל, וזה דבר לא נמצא לנביא לפניו, וכבר קדמה הגדתו הצודקת שלא יהיו לזולתו... (חלק ב פרק לה)

ואחר שדברנו במהות הנבואה והודיענו אמיתתה ובארנו שנבואת משה רבינו ע"ה נבדלת מנבואת זולתו, נאמר שעל ההשגה ההיא לבדה נתחייב הקריאה אל התורה, וזה שזאת הקריאה שקרא משה רבינו ע"ה לנו, לא קדמה כמותה לאחר ממי שקדם מאדם אליו, ולא התאחרה אחריו קריאה כמותה לאחד מנביאינו, וכן יסוד תורתנו שלא יהיה בלתה לעולם, שכל מי שקדם למשה רבינו ע"ה מן הנביאים כאבות ושם ועבר ונח... לא אמר אחד מהם כלל לכת מבני אדם, שהשם שלחני אליכם וצוני שאומר לכם כך וכך, והזהירכם מעשות כך וכך, וצוה אתכם לעשות כך, זה דבר שלא העידו בו כתובי התורה ולא באה בו הגדה אמיתית, אבל היתה באה אליהם הנבואה מהשם כמו שבארנו... כלם ע"ה היו נביאים ילמדו בני אדם על תכונת דורשים ומלמדים ומיישרים, לא שיאמרו ויאמר ה' אלי דבר אל פלוני, כן היה הענין קודם משה רבינו ע"ה, אבל משה רבינו כבר ידעת מה שנאמר לו ומה שאמר, ומאמר כל העם לו "היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי". אמנם כל נביא ממנו שהיה אחר משה רבינו כבר ידעת דברי עניניהם כולם, והיותם כדמות המזהירים לבני אדם קורים להם לשמור תורת משה מיעדים הרע למניח אותה ומיעדים הטוב למי שהתיישר להמשך אחריה... (שם פרק לט, וראה עוד משה-נבואה)

...וזאת היא מדרגת הנביאים, ויש מהם מי שהגיע מרוב השגתו ופנותו מחשבתו מכל דבר זולתי השי"ת, עד שנאמר עליו ויהי שם עם ה' וגו', ושאל ויענה וידבר עמו במעמד ההוא המקודש, ומרוב שמחתו במה שהשיג לחם לא אכל ומים לא שתה, כי התחזק השכל עד שנתבטל כל כח עב שבגוף, רצוני לומר מיני חוש המשוש... (חלק ג פרק נא)

ספר חסידים:

בכל דרכיך דעהו (משלי ג' ו') כל אדם ירא שמים כשהוא כועס על עוברי עבירה ישקול כעסו כדי שתהא דעתו מיושבת עליו בינו לבין עצמו, וילמוד ממשה רבינו כשכעס על בני ראובן אמר תרבות אנשים חטאים, לפיכך בן בנו נעשה עבד לפסל מיכה, אף על פי שלשם שמים כעס הכל צריך מדה, וכן בשחוק של מצוה לא ירחיק, (פירוש העושים מצוה ברוב שחוק) אל ירחיק הכעס. (קלז)

מזמור שיר ליום ליום השבת, ומשה רבינו אמרו, וסופו צורי ולא עולתה בו, לומר שמת משה בשבת והצדיק עליו את הדין, ולמה מתו משה ודוד בשבת, כדי לקיים ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ... (שנו)

...הרי משה רבינו בראותו שלא היה יכול לחזור למצרים לקח גיורת... (תקד)

חזקוני:

ותקרא שמו משה - בת פרעה כשנתגיירה, דבר אחר אמו, שאלה את בת פרעה מהו, ואמרה יפה כך. (שמות ב י)

יוכבד דודתו - מה שהסכים קב"ה שיצא אדם כמשה מלקוחין שעתיד להזהיר עליהן, לפי שאין מעמידין פרנס אלא אם כן קופה של שרצים תלויה בצוארו, פן יתגאה. (שם ו כ)

רבינו בחיי:

...ותמצא באלה הדברים רבה בפסוק פסל לך, אמר לו הקב"ה דייך, כשם שנתת נפשך עליהם בעולם הזה, אף לעתיד לבא כשאביא להם את אליהו שניכם באין כאחד, מנין, שכן כתיב (נחום א') "ה' בסופה ובשערה דרכו", בסופה זה משה דכתיב (שמות ב') ותשם בסוף... וזהו דבר הנביא (מיכה ז') "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", אראך לא נאמר אלא אראנו, כלומר למי שראה תחלה אראנו עוד. (בראשית מט י)

ותרא אותו כי טוב הוא - על דרך הפשט יאמר כי היה יפה אף נעים, ואפילו היה כעור דרך האם לרחם על בנה ולשמרו מן הסכנה ולהצפינו, ולא היה צריך הכתוב לומר בשביל זה כי טוב הוא, ועל כן הוצרכו ז"ל לעשות מדרש בזה, כי יתרון הטובה שראתה בו הוא שנולד מהול... ועל דרך הקבלה כי טוב הוא, היה מספיק לפי המדרש הזה שיאמר ותרא אותו כי טוב, כיון שהוציאו אותו מלשון "וירא אלקים את האור כי טוב", אבל הוסיף מלת הוא, כי הוא שמו של הקב"ה... ולפיכך הזכיר כאן במשה כי טוב הוא, רמז במלת כי טוב שנתמלא הבית אורה, גם במה שהוסיף מלת הוא רמז לשכינה שראתה עמו, וזהו שדרשו רז"ל ותפתח ותראהו את הילד, ותרא מבעי ליה, מלמד שראתה עמו שכינה, הרי מפורש שהוציאו לנו חכמי האמת רמז לשכינה מתוספת ה"ו וא"ו של "ותראהו", וכן אני אומר בתוספת "כי טוב הוא", שהרי הדין נותן, אם בתיה בת פרעה זכתה לראות פני השכינה לכבוד משה, כל שכן הצדקת אמו שתזכה לזה. (שמות ב ב)

מי שמך לאיש - ואתה עודך נער ותרצה להיות איש, ומכאן למדנו שלא היה למשה י"ג שנה, שהרי בן י"ג שנה נקרא איש, וכן אמרו במדרש, אמר רבי חנינא בן י"ב שנה נתלש משה מבית אביו. (שם שם יד)

ויואל משה - מה ראה משה ליטפל ביתרו עובד ע"ג, אלא היה משה בורח מפני פרעה, ומתיירא ממנו שמא יגלגל עלילות בכל מקום שהוא כדי שיהרגוהו, ועל כן הלך להתחתן עם אחד הכהנים שהם כומרים לעבודת גלולים, מפני שהיו כל נכסיהם בני חורין, אין למלך עליהם שום נגישה ולא שום תביעה, כענין כתוב "רק אדמת הכהנים לא קנה"... ומה שבחר יתרו מן הכהנים, מפני שהיו לו בנות רבות, כדי שיעשה לו זול וירצו בו לאלתר, ולא ידקדקו עמו... כך שמעתי מפי הרב רבי דן ז"ל. (שם שם כא)

ומשה היה רועה - אחז משה רבינו האומנות הזאת מנהג הצדיקים הראשונים, כי כן מצינו בהבל הצדיק גם באבות העולם גם בשבטים, והטעם כדי שיתרחק מן הישוב שהוא עלול אצל החטא, ועוד כדי להתבודד בנבואה, ומה שאמר אחר המדבר, למדך הכתוב שהיה משה מתרחק מן השדות, שלא ירעה צאנו בשדה של אחרים... (שם ג א, וראה עוד משה-בסנה)

...ודע והתבונן שלא נשתמש שום נביא במטה אלא משה בלבד, ומפני שהמטה היה תחלת האותות נמסר למשה שהיה תחלת הנביאים, ואף יהושע תלמידו שקבל ממנו, לא נשתמש במטה אלא בכידון, הוא שכתוב (יהושע ח') ויהושע נטה בכידון אשר בידו על העי. וטעם הדבר כי המטה אשר ביד המושל מורה על האדנות ועל היכולת ועל הכח, כענין שכתוב (יחזקאל י"ט) "מטה עוז שבט למשול"... והנה ההפרש שבין המטה והכידון כהפרש שיש בין נבואת משה לנבואת יהושע, והמטה מספרו ידוע, וכדון הוא המלאך, והבן זה. כי נבואת משה היתה מאמיתת הכח העליון בלתי אמצעות מלאך, ונבואת יהושע היתה על ידי המלאך שחזר למקומו אחר מות משה עבד ה', והחילוק שבין נבואת משה רבינו ליהושע, כחילוק שבין השמים לארץ, כי זה פועל וזה מקבל, ולכך כל ימי משה אכלו לחם מן השמים, שנאמר "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", כיון שמת משה רבינו ובאו לרשותו של יהושע אכלו לחם מן הארץ, שנאמר (יהושע ה') "ויאכלו מעבור הארץ", ומזה הענין היה שהטיל משה על יהושע מלחמת עמלק בארץ, ולקח לעצמו מלחמת השמים להפיל כחו של עמלק ולעקרו מן העולם... (שם יז ה)

ואצלתי - ...והיא היתה שכרו מפני שמסר נפשו עליהם באמרו "הרגני נא הרוג", ועוד שאמר "ואל אראה ברעתי", והוא כנוי שהיה לו לומר ברעתם, אלא שכנה בעצמו. והנה משה נתעלה באותה שעה עילוי רב, בהדמותו לקונו יתברך המאציל אצילות שפע על שבעים שרים של מעלה, שהם בית דינו, כן עשה למשה שיהיה הוא המאציל על שבעים זקנים למטה, שהם בית דינו של משה, והוא הנשיא עליהם ועליון על כלן, והאצילות הזה ממשה לא היה אלא בשעה שהקב"ה מדבר עמו, והוא לשון הכתוב "וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי", וכן במעשה, וידבר אליו ויאצל, כי הוא יתברך בעת הדבור עם משה משך מן הרוח אשר עליו ונתן עליהם, וזו תשובה למה שאמר ומצא להם, כלומר היאך אתה מסתפק בדבר אם אני מספיק לתת להם בשר שלא בדרך הנס... והלא רוח שלך אחד, ואני אעשה שיספיק לשבעים הזקנים... (במדבר יא יז, ועיין שם עוד)

איש האלקים - על דרך הפשט גדולת הנבואה באלקים, כי גם בתחלת נבואתו בסנה נגלה אליו האלקים. ועל דרך המדרש איש האלקים גברא דיינא, שנאמר "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", שהיה אומר יקוב הדין את ההר. אמר רבי יהודה בר סימון למה נקרא איש האלקים, מה האיש הזה אם מבקש להפר נדרי אשתו מפר... כך משה, כביכול, אמר לו להקב"ה קומה ה' שובה ה'. צריך שתתעורר מה היתה כוונת המדרש הזה, כי מתוך שהיתה נבואתו של משה נאצלת מכח הרחמים הנמשל לפועל, המשיל הכתוב משה ומדת הדין לפועל ומקבל, לפי שהדבק בדבר נקרא על שמו. ועל דרך הקבלה איש האלקים, דרך הכתוב שיזכיר לשון איש אצל האלקים, כי לא נמצא בכל התורה איש ה', אבל יזכיר לשון עבד אצל ה', שהוא המיוחד, וזהו משה עבד ה', וזה מבואר. (דברים לג א)

לא כהתה עינו - זה קרון עור פנים שקבל מסיני, מלשון ועינו כעין הבדולח. ולא נס ליחה - לחותו, ולפי שממנהג הזקן שיתגבר עליו היובש ויפרד הלחות ממנו, העיד הכתוב בכאן במשה שלא נפרד ממנו לחותו. ומלת ליחה מצאנוה בתוספת ה"א, והתבונן כי כשנולד הנביא הוסיף הכתוב ה"א, גם עתה במותו הוסיף, וזה לבאר כי השכינה דבקה עמו מדי היותו גם אחרי מותו. (שם לד ז)

והענין הזה שאל משה כשאמר "הראיני נא את כבודך", ויש כאן מקום שאלה, מה ששאל משה בזה באפשר או בנמנע. אם באפשר למה מנעו ואמר לא תוכל לראות את פני, ואם בנמנע למה בקש. ותשובת הדבר דבור על אופניו, כי משה בקש להשיג בעודו בחומר מה שישיג אחר הפרדו מן החומר, והטעם לו בזה, מפני שראה שעמד כבר בהר ארבעים יום וכחש כח הבשר ונתדלדל חומרו מן צד עפריותו בהתגבר עליו האור שבו קרן עור פניו, שאל שיהיה חומרו כמי שאינו, ושלא יעכבנו מלהשיג מה שישיג אחר הפרידה, והקב"ה השיבו, כי לא יראני האדם וחי, כלומר מכל מקום עדיין אדם אתה, ואי אפשר שתשיג בעודך בחומר מה שתשיג אחר כך. (שולחן של ארבע שער ד)

בעל הטורים:

ולא יכלה ב' במסורה, הכא, ולא יכלה ארץ מגוריהם, מלמד שעשתה לו מערה בארץ, ואפילו תחת הקרקע חפשו אחריו, מפני שידעו שמשם יצא הגואל, וזהו ולא יכלה ארץ, ולא יכלה עוד הצפינו. (שמות ב ג)

ויסתר משה פניו - ב' במסורה, הכא, ואידך "ויסתר עמל מעיני" (איוב ג' י'), שאילו היה מביט בזיו השכינה והיה מבקש רחמים על ישראל, לא היו גולים יותר, כי הסנה הוא סימן עמו אנכי בצרה, וזהו ויסתר משה, ויסתר מעיני, שאם לא היה מסתיר פניו, היה מסתיר עמל מעיני. (שם ג ו)

מי אנכי - ב' במסורה, הכא, "ומי אנכי וגו' כי הביאותני עד הלום" גבי דוד (שמואל ב' ז' י"ח), מלמד שבקש משה מלכות לו ולזרעו, ולא רצה הקב"ה ליתן לו, שנאמר אל תקרב הלום, ואין הלום אלא מלכות, אמר משה, כיון שהמלכות פוסקת ממני ואינה לבני, שלח נא ביד תשלח. (שם שם יא)

ושמעו לקולך - ב' במסורה, ושמעו לקולך, ושמעו מצרים כי העלית בכחך, כשדבר משה עם פרעה שמעו אותו בכל מצרים, ועל כן לקולך, והב' ולא ישמעון לקולך, אף על פי שקולו היה נמוך היה נשמע בכל ארץ מצרים, ולפי שקול בני אדם נמוך לכך הוא חסר. (שם שם יח)

ואתה תצוה - לא הזכיר משה בזה הסדר, מה שאין כן בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה, והטעם משום שאמר "מחני נא מספרך אשר כתבת", וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיים בזה. ועוד דזו הפרשה מדברת בטכסיסי כהונה, וממשה היתה הכהונה הגדולה לצאת, אלא על ידי שסירב לילך בשליחות המקום ניטלה ממנו ונתנה לאהרן, לכן לא נזכר שמו של משה בפרשה זו מפני עגמת נפשו. (שם כז כ)

מבין שני הכרובים - ראשי תיבות משה, לומר לך שהוא חשוב ככרוב של מעלה. (במדבר ז פט)

דרשות הר"ן:

אמנם יש לעיין, איך היה שלא השלים השי"ת למשה רבינו שלימות גמורה, עד שלא יצטרך לשליחות שתוף כלל, כי אין ספק שענין משה ומדרגתו הוא למעלה מן הטבע, ושהשלימו השי"ת בענין סיני, במה שאין בכח האדם ויכלתו להשיג, כאמרו "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו'". בזה הפסוק הודיענו שנבואת משה ומדרגתו הוא דבר למעלה מן הטבע, איננו אפשרי שישיגנו האדם כפי המנהג הטבעי... אבל ענין הפסוק הוא להודיע, כי ענין משה היה מן כת הנסים והנפלאות ויצא מגדר הענינים הטבעיים, כי אם היות שחול רוח הנבואה על האדם הוא ענין אפשרי לפי מנהג הטבעי, אמנם כאשר תחול בו ישקעו כחות גופו עד שיבטלו פעולותיו, אבל כשתחול רוח נבואה על האדם, והוא ער עומד על רגליו שלם בכחותיו כאשר ידבר איש אל רעהו, זה נמנע בחוק הטבע, כי מי שישיג זאת המדרגה ישיג היותו איש ושכל נבדל בבת אחת... אם כן נדע בזה, שכל מי שיחלקו עליו הוא מכזב, כי מזה הגיע למדרגה שלא הגיע אדם אליה לעולם, והוא שהוא שב שכל נבדל בפועל, ולא היה ענינו מקבל השנוי וההתפעלות עד שישכיל בעת אחד יותר ממה שישכיל בעת אחרת, אבל היו כל האותות שוים בהשגה... אמנם מדרגת משה רבינו ע"ה, שהיתה למעלה מן הטבע, כמו שנתבאר, היתה נשגבה מזאת, כי הוא היה שכל בפועל, ולא היה לו כח שלא יצא אל הפועל, ולא היה גם כן שכלו אחר ששב בפועל מתחדש אל ליאות וחסרון, שישוב כח שלא נשאר לשכלו מסך כלל, ונעלה כל הפך ממנו כי שב במדרגת שכל נבדל והורה זה באמרו "עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם", באור זה כי היה מוכן לנבואה בכל עת שירצה... (דרוש ג)

עקדה:

... ולעומתם היו שהשתדלו לתקן עולם במלכות ש-די, והתחיל באברהם עד שהופיע האור הבהיר והמשובח שבמין האנושי, משה אדון הנביאים, שהשלים זאת ההשכל וההדבקות האלקי לא בעצמו, כהשלמים הראשונים, אלא הספיק לשתף עמו כלל המציאות או חלק גדול ממנו. (שמות א א)

ויך את המצרי - ואם כן היתה במשה המעלה הא' שזכרנו, שהיה אוהב צדק ומשפט, ויאמר לרשע - זו המעלה הב' שנוססה בו רוח משפט... ויקם משה ויושיען - שהסביר טעמם לרועים, וזה שאמרו הצילנו מיד הרועים וגם דלה דלה, וזו מעלה ג' שיציל עשוק מעושקו. (שם ב יג ויז)

...ומקדימת מעלות אלו תועלת גדולה לנביא, כי החכמות למשל, מלבד מה שהן תחלת דעת את ה', הנה עיקר ייחוד הנביא הוא לחדש אותות ומופתים, ואם לא ידע משפט הטבע לא יבין המופת שהוא נגד הטבע, ובעקר הנסים הנסתרים, וזה שאמר "ומשה היה רועה", שבדק אותו, ועלה ממדרגת רעיית הכחות החיוניות אל הדבריות, עד עלותו להר האלקים... (שם ג א)

הוא אהרן - להודיע מעלותיהם, שלמות ההכנה לנבואה, שבזה קדם אהרן למשה, ב' גבורת הלב הנחוצה לשליח, על זה אמר הם המדברים אל פרעה, הוא משה ואהרן - על שלמות המדות. (שם ו כו)

ויבן משה מזבח - שה' רצה את מעשיו וקבל עליו לגמור מה שהחלו לעשות, שאם יפול המעשה על ישראל לבדם לא יעשוהו כהוגן, כמו שהיה בז' עממין ובשאול, והכרתת עמלק צורך גדול להצלחת ישראל... (שם יז טו)

הצאן ובקר - אמר לפניו שהיה ראוי שתהיה פרנסתם על ידו, ושלא יתאוו תאוות גדולות ומשונות כאלו, ואף על פי שנקל ביד ה' לעשותו, מה יהיה אם ישאלו כן מחר בניהם מיד מפרנסיהם, ולכן אין להתיר להם שאלות כאלו, והשיב היד ה' תקצר, בשביל כבוד הבאים אחריך. (במדבר יא כב)

...ולכן צריך להרחיק גם עניני המלחמה, בה יהפכו אוהבים לשונאים, וגוזלים וחומסים, ואפילו בכבוש הארץ שלח מלאכים לשלום, ובמדרש שאלה מהדברים שגזר משה והסכים הקב"ה על ידו... ומה שהיה משה ירא מעוג, רק הראה עצמו מתיירא, ולכן הועיל על זה הציווי אל תירא אותו, כי יראה אמיתית אי אפשר להעביר על ידי ציווי... ואמרו שמשה גבוה י' אמות, דהיינו אמה יותר מעוג, רוצה לומר שאינו נופל ממנו בגבורה, אלא יתר עליו, כי גבהו י' אמות... ונגד הזכות אמרו שלקח מטה בן י' אמות, רוצה לומר זכות האבות, והכהו בקרסולו, בזה שבר זכות פסיעות ששמש בהן לאברהם. (שם כ יד)

...ופנחס גם לא שמע לטענות השכליות, שמעשה זה קרוב להפסד מלשכר, שגם לפי הדין מסתכן מאד, שאם פירש הבועל והרגו חייב מיתה... מלבד הסכנה מקרובי הבועל, ולכן ניתן הדין לבית דין של מעלה, ולכן לא ציוה משה הדבר לאיש וגם לא עשה בעצמו, וגם שאין דרך המלכים והנביאים להרג במו ידיהם, ועל זה באה התוכחה לאליהו שהרג נביאי הבעל בידיו... (שם כה א)

עלה אל הר - העירו על כך כדי שיבקש רועה נאמן, והיה הדבר מדעתו ורצונו. (שם כז ה)

מערבות מואב - חז"ל דרשוהו על מה שראה שלשלת המלכים שתעמד מרות המואביה, עד מלחמת גוג ומגוג בבקעת ירחו. ונראה לדרשו על מעלותיו השכליות, שעלה מהשלמות האנושית מצד תולדתו אל הר נבו, הוא יום מדרגת הנבואה, על פני ירחו - להשגת הנמצאים הרוחניים, ואת הגלעד - שהיו גלי העתידות גלויים לפניו, דן ונפתלי - ודין ה' עם הנפתלים אפרים ומנשה - הפרים בתאוות העולם ושוכחים נפשם, יהודה - השבים שיש להם תקוה, ואת הנגב - העולם התחתון המנוגב מטוב עצמי, ואת הככר - העולם האמצעי והגלגלים העגולים... (דברים לד א)

אור ה':

...ואם הספק הב' הנתלה ביתרון מופתי משה, הנה כבר רמזנו בפרק הב' שהיתרון היה בריבויים ופרסומם והתמדתם, ואם היה שעמידת השמש יחשב בו שיש לו יתרון גדול לחשיבות נושאו, הנה אם היה שלא נקבל היות השמים חיים מדברים, הנה אין מקום לספק הזה כי היה המופת הזה ביטול התנועה או אחורה לבד, שהיה מקרה במתנועע, ובמופתי משה היו מופתים בעצם, כמקצת המכות שהיה בהם הווית עצמם... (מאמר ב כלל ד פרק ג)

אמנם ההבדל במופתים בא בתורה בפירוש, אמרו לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים וגו', ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה לעיני כל ישראל, הנה הבדלם בשלשה ענינים, אם ברבויים הורה באמרו לכל האותות והמופתים, ואם בפרסומם לעיני הכת המנגדת אשר נתפרסם ענינם בשעור גדול מהחכמה, כמו שרמזו זה בגמרא מנחות אמרו ליה יוחני וממרא למשה רבינו תבן אתה מכניס לעפרים, והורה בזה באמרו ולכל היד החזקה, כי התמדת המופתים ברדת המן והנהגת ענני הכבוד ארבעים שנה, כנרמז באמרו "ולכל המורא הגדול", כאמרם ז"ל ובמורא גדול זה גילוי שכינה, עם שנכלל בו אשר קרן עור פני משה, אשר נאמר בו "וייראו מגשת אליו", אשר היה כל זה היד החזקה. ואחשוב גם כן שנרמז באמרו "את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך", ויחזק זה אצלי יעוד הנפלאות הגדולים אשר לא שמענו אחרי המעמד ההוא חדוש נפלאות גדולות אשר לא נבראו, וכן אמרו "כי נורא הוא", מתייחס לאמרו "וייראו מגשת אליו"... ואמרו גם כן "וראה כל העם אשר אתה בקרבו", יחוייב אמרו אשר אני עושה עמך שב אל משה, ולפי שרבוים ופרסומם היה לעיני פרעה ולעיני עבדיו והתמדתם היה לעיני ישראל לבד, סדר לפרעה ולכל עבדיו קודם אמרו ולכל היד החזקה, וסדר לעיני כל ישראל בסוף, שהיה לעיניהם... והנה חתם במורא הגדול, שהוא המופת היותר נפלא לאין תכלית, למה שהוא דבקות השכינה עם ישראל, וביחוד עם משה בהתמדה, והיה ריבוי לבדו יתרון על זולתו מהנביאים, גם אם לא נשתמש מהקבלה במה שהישרתו מעמידת השמש למשה, וזה שאם היה מופת יהושע גדול יותר להיות נושאו יותר חשוב מהרבה מהמופתים, הנה מופת דבקות השכינה עם משה יותר גדול הרבה, להיות נושאו יותר חשוב לאין שיעור... (מאמר ג כלל ו פרק א)

אברבנאל:

ויחבש את חמורו - שהכניע החומר והיצר שלו, כי בזה יוכל ללכת למקום האלקים, וכן אמרו במשה, שהיה משלים האמונה בנתינת התורה לפסוק מהם זוהמת נחש, וכן אמרו במשיח שיהיה תכלית כל הטוב. (בראשית כב ב)

כי טוב הוא - יפה תואר יותר מהרגיל או נורא כמלאך... שלשה ירחים - שהיה מבורך, לא יבכה, אבל אחר כך התחיל לשחוק, או ששאלו אחריה. (שמות ב ב)

ויך את המצרי - מורה על אומץ לבו, שלא נשא עלבון אחיו. (שם שם יב)

ויקח משה את אשתו - לקח גם אשתו ובניו הקטנים לחזק את לב ישראל, כי המפחד מסכנה לא יכניס בה את משפחתו, וגם כדי שיצאו כולם בגאולה. בלכתך - אמר לו שלא יבטח במטה, כי אינו צריך לו, וגם אינו צריך להחניף לפרעה, אבל גם שלא יחשבו כי פרעה ירא מפניו כי אני אחזק את לבו. (שם ד כ וכא)

בחודש השלישי - מג' סבות ניתנה תורה רק לישראל... ב' מצד השליח, שלא היה מוכתר במעלות ושלמות במין האנושי כמשה רבינו ע"ה, א' שלמות גופו מזגו וטבעו, ככתוב כי טוב הוא, ושהה מ' יום בלי מאכל, וקרן עור פניו כגרם שמימי, ולא נס ליחה בן ק"כ, ב' במדותיו, שפירש מהאשה, יציאתו מהארמון אל אחיו, עזרתו לבנות יתרו, והיה בלי קנאה וכבוד, ג' בשכלו שהשיג טבעי העליונים והתחתונים, הבריאה הראשונה והסתעפות הדורות, שהשיג מ"ט שערי בינה, ושאר הנביאים השיגו רק עתידות תוכחה ולמודים, ד' שמוכן לנבואה בכל עת כמדרגת השכלים הנבדלים מחומר, כי נרדמו כחותיו הגשמיים ותאוותיו החמריות, וקשר גופו בנפשו כהשכל בגלגל שמניעו שהוא נבדל ממנו, ה' שהושיע והוציא ישראל ממצרים, ונצח במלחמותיהם, שלזה נקרא וישלח מלאך, מה שאינו כן בשאר בנביאים, ו' שהתחברו בו כל מדרגות מעלות האומה, בית דין קטן וגדול, מלך לוי וכהן גדול, ורבן של נביאים, ז' האימות והצדק בנבואתו, ושאר הנביאים שיש בדבריהם משלים וספקות, וכן הוא בר"ן, ח' שלא ניבא בכוחות הדמיוני כי אם בשכלו לבד, שהוא אספקלריא מאירה, והיה סבה למעלה הז', ט' שהיה סבה ומקור לכל הנביאים, כמו שהעלול הראשון בשכלים הנבדלים מקבל השפע מהסבה הראשונה בלי אמצעי, ושאר השכלים העלולים נמשכים ממנו בהשתלשלות והתמעטות מעלתם, י' שמשה רבינו ע"ה קבל נבואתו מהסבה הראשונה בלי שום אמצעי, והדעת הזאת יסוד התורה, ועליה נשענים שאר המעלות... (שם יט א)

ויכסהו הענן ששת ימים - כי עתה היתה דביקותו גדולה, והשיג סודות יותר גדולים ממתן תורה, על כן הוצרך הכנה מרובה ולפרוש מכל עניני הגוף, ומעתה נשאר במדרגה זו, ולא היה לו קשר עם הגוף כלכל בני אדם, וקנה שכלו תכונת השכלים הנבדלים, וגופו תכונת הגרמים השמימיים, ולא השתוקק לדברים החמריים כי אם נזון כפי השכל, ונעדרו ממנו כל מקרי הטבע. ויבא משה - עלה להר להחליף מזגו כדי שיוכל להשיג השגה רוחנית יותר ממה שאפשר לסובלה, וישב מ' יום שהוא הזמן המוגבל להתהוות הצורה האנושית, ובסופם נשלמה ההכנה לקבל אותה, ועוד בי' ימים ראשונים השיג טבעי השפלים ההווים ונפסדים, ובשניים טבעי גרמי השמים, ובשלישית השיג השגות השכלים הנבדלים, ובאחרונים התעלה אל האלקים כמה שיוכל, וגבהה השגתו על השגת המקרים כי לא היתה בעיון אשר בחשכה יתהלכון, כי אם בנבואה, והשיג הבריאה וסדור המציאות כפי שישיגוהו הנבדלים, ומספר הימים כמספר עניני הידיעות שבכל מדרגה, ועוד סבה, כדי להכניע יצרו מזגו וטבעו תחת ממשלת השכל היו מ' ימי ההכנה, ומה ששהה עוד מ' יום יש לומר כי על ידי חטא העגל התעצב עד שחזק להסתבך בסנסיני ההגשמה, או אחר שזכה לכל זה במ' יום הראשונים, קנה מספר זה סגולה נפלאה, וגם אנו עושים מ' ימי תשובה כל שנה, ועיין עוד בפרשת עקב על זה... (שם כד יז)

הרחק מן המחנה - כדי להכניע את לבם הורה להם שראוי לו להתרחק מהם, והנבואה לא תחול עליו בתוכם, וגם רצה לדעת אם הוא עדיין במציאות חן לפניו כבראשונה, ולא יוכל להשיג זאת בהיותו בקרב הפושעים, ושם אהלו במקום גבוה על הר סיני. כצאת משה - להודיע מעלת משה אצל העם שקמו מפניו מלא עיניהם, ולפי שלא רצה שילווהו נצבו בפתח אהליהם והתבישו להביטו בפניו כי אם אחרי משה, וראו שה' מדבר אתו פנים אל פנים. אמנם לא היתה בו גאוה שילכו אחריו וירוצו לפניו, כי רק היה לפניו משרתו, וגם הוא לא הלך אתו אלא נשאר באוהל, או אחר הנבואה היה במשה תיכף כח לשוב להמחנה, מה שאינו כן ביהושע... (שם לג ז וח)

ושמתיך בנקרת הצור - ...דרך ג' הנכון בעיני, שמשה רבינו ע"ה בקש ג' בקשות, כי אחר שאמרו נעשה ונשמע, ומשה הגיע למעלת הנבואה העליונה, רצה להנהיגם בעצמו גם במדבר הבלתי מושגח, וציום על המשכן, שיהיו ראויים באמצעותו להדבק בם, ומשה ינבא שם ולא על ידי מלאך, ואחרי חטא העגל השחית החסד הזה, ומשה מתפלל עבורו ב"ראה אתה אומר אלי העל את העם וגו'", ועתה אם נא - שהרי הוא לא חטא, ומדוע יענש שינבא שוב על ידי מלאך, ומבקש הודיעני נא את דרכיך, אתה בעצמך. והשיב פני ילכו - אל תרצני בשעת כעסי אלא אחר כך, והניחותי לך על שאלתך... (שם שם כא)

אל יעשו עוד - לשבח משה שלא רצה להתעשר בזה כשאר המושלים. (שם לו ו)

ותדבר מרים - ואמרו שפרידתו מן האשה היתה מאחת מג' סבות, כי היתה כושית ואינה מוצאת חן בעיניו, ב' מהתבודדותו, ג' בהיותו עניו ומואס בפחיתות המשגל, ועל זה השיבו כנגדו אשר לקח - כבר היתה כושית וחפץ בה, לטעם השני גם בנו דבר ה', ולג' והאיש משה ענו מאד, שלא עשה אדם כן מעולם, כי הוא מדרך הטבעי, ועד כאן דבריהם. (במדבר יב א)

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי - בל יחשבו שמשה עסוק ויפסקו מה שלא ידעו. ואצוה אתכם - ולא שהשאיר את ידיעת הדינים לעצמו, או צוה לישראל שלא יעשו דבר כי אם על פי השופטים. (דברים א יח)

ולכל היד החזקה - זה שעשה משה מעצמו, שהפציר אחר העגל שתלך שכינה עמהם, וכמו שאמרו חז"ל, המורא הגדול - זו גילוי שכינה, והיד החזקה הנבואה בסיני. (שם לד יב)

...וההבדל בינו לבין משה, שמשה נדבק בעליונים דבוק נמרץ, לא כשכל האנושי עם הנבדל, אלא כעלול הראשון בסבה הראשונה יתברך בלי אמצעי, ובאותה התבודדות מופלאת פנים אל פנים הוסר חמרו ונשארה נשמתו קשורה דבקה בו יתברך, וזה שאמרו חז"ל שמת בנשיקה, ועוד שמשה אהב הארץ על כן נקבר בתוכה, ואליהו שונא אותה ואת אנשיה ומתפלל על צערה, ועוד שאליהו לא עזב העולם לגמרי להדבק רק ברוחניים כמשה, לכן נעשה גופו כאחד הגרמים השמימיים בדרך פלא, ואינו מוגבל במקום ולא צריך למאכל וכו'. (מלכים ב ב יב)

ספורנו:

ותקרא שמו משה - ממלט ומושה את אחרים מצרה, כי מן המים משיתיהו - הטעם שקראתיו משה, להורות שימלט את אחרים הוא, כי אמנם משיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם, וזה לא היה כי אם בגזרת עירין כדי שימלט הוא את אחרים. (שמות ב י)

וירא בסבלותם - נתן לבו לראות בעוני אחיו, וירא איש מצרי מכה איש עברי - ומצד האחוה התעורר להנקם. (שם שם יא)

ויבא אל הר האלקים - הוא לבדו להתפלל ולהתבודד. (שם ג א)

רפא נא לה - בבקשה אני שואל שתרפא עתה לה, ולא נצטרך לביישה להוציאה חוץ למחנה. (במדבר יב יג)

אל תפן אל מנחתם - אל שום מין קרבן שיקריבו לכפר עליהם, על הפך ירח מנחה, וזה כי איני מוחל על עלבוני, ואין למחול להם בלעדי זה, כאמרם עוונות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו... לא חמור אחד מהם נשאתי - אפילו במה שיהנה הדיוט מחבירו לא נהניתי מהם, שלא קבלתי מהם אפילו חמור בהשאלה, ואם כן היתה שררתי עליהם כולה לתועלתם ולתקן עניניהם, לא לתועלתי והנאתי כלל כמנהג כל משתרר, ואינם מתרעמים על שררתי אלא מצד מה שהם כפויי טובה. ולא הרעותי את אחד מהם - אפילו איבת היוצא מבית דין חייב אין להם עלי, שלא קרה להם שיבאו לפני לדין באופן שאחייבם. (שם טז טו)

שערי קדושה:

...ולא זכה משה לכל מעלותיו אלא שהיה אוהב לישראל ומצטער בצרתם, כמו שאמרו ז"ל על "וירא בסבלותם", ועל פסוק "אם תשא חטאתם ואם אין מחיני נא וגו'", ולכן היה שקול ככל ישראל, כמו שכתוב "ויזכור ימי עולם משה עמו". (חלק ב שער ד)

אלשיך:

כי טוב הוא ותצפנהו - ראתה שנתמלא הבית אורה, רוצה לומר בזכות התורה שהיא אור ראתה שתוכל להצפינו ג' ירחים עד יום מתן תורה. תבת גומא - להזכיר זכות התורה שקבל ושישים בארון מצופה מבית ומחוץ, ועשתה הכל היא ולא בעלה, לשתף זכות ידיה שבהם טפלה בילדי העברים. ותשם בסוף - להזכיר זכות קריעת ים סוף שעל ידו, ועוד טעם לתבת גומא, שהרך עומד בפני הרך ובפני הקשה, והגומא גדל במים ואינו חציצה מהמים, ועל כן יאמרו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל כבר נתון במים. (שמות ב ב)

משיתיהו - אמרה לאמו לקראתו בלשון הקדש על שם מאורע זה, על שנשתרבבה אמתה או על שירדה לרחוץ ביאור במקום המרחצאות, או להצילו מאביה, כי אילו היה זה הגואל היה אובד במים, ואצטגנינים בטלו הגזרה אחר שראו שהמושיע במים. (שם שם י)

וישמע פרעה את הדבר הזה - שהרגו בדבור, ופחד שיעשה לו כך. מפני פרעה - בהיותו לפני פרעה, שירד מלאך במקומו. וישב בארץ מדין - ותיכף היה במדין, לכן לא כתוב וילך. (שם שם טו)

ויבא אל הר האלקים - ועל ידי התבודדותו שם זכה המקום להיות הר האלקים, ומשה הרחיק עצמו לשם, כי יתרו היה עדיין כהן מדין. (שם ג א)

משה משה - שעלה למדרגה חדשה בנבואה. של נעלך - שהנבואה רק במקום קדוש... (שם שם ד)

ויצום אל בני ישראל - באמת היה רק משה מוכשר לגאולה, ועל ידי סירובו הגדול במשך ז' ימים נתרצה ה' לעשות את אהרן אמצעי לדבר אל העם ואל פרעה, ומשראה משה בדברו אל העם שהוא מצליח והם מאמינים לא רצה עוד למנע עצמו מהשליחות כרצונו יתברך, ולכן דבר הוא עם אהרן לפני פרעה, ומה שכתוב ויאמרו אל פרעה, ואחר כך שלח רק אותו אל בני ישראל, וכשראה כאן שלא שמעו מקוצר רוח, חזר להפצרתו הראשונה, וחזר הדבור אל שניהם. (שם ו יג)

ומשה עלה - על ידי מעלת ישראל נתעלה גם הוא, שעלה מעצמו אל האלקים בלי עזרת מלאך, ושקרא אליו ה' בשם הוי"ה ולא אלקים. (שם יט ג)

בתוך הענן ויעל - שעבר ב' מסכים ופירש עליו הענן, ועצר כח לסבל האש מבלי שיוזק, וקנה הויה חדשה שנזדכך חמרו כבריה חדשה, כדי שלא ישכח תורה שבעל פה, ויקבל הלוחות מידו יתברך. (שם כד יח)

...ועל זה אמר לו ואתה תצוה - חלקך גדול, כי שלמות כולם על ידך, ועל ידך גם יאיר להם לעולם הבא, וגם שלמות אהרן על ידו. להעלות נר - להאיר לכם, להעלות נשמת בני ישראל הנקראת נר ה' מעלה מעלה, שתהיה תמיד לפניו יתברך בעולם שכולו ארוך, ועל כן לא נאמר לשון הדלקה, ולכן רצה שמן כתית חדש וזך בלי שמרים. ואמר עוד ואתה קח לך בשמים וגו', לומר שגם בעולם הזה ישופע שפע במעשה ידיהם על ידו, ואחר כך ואתה דבר אל בני ישראל וגו', שהשראת שפע קדושה בכל אחד, שהוא בשבת על ידי נשמה יתרה, גם כן על ידו, ועל זה אומרים ישמח משה במתנת חלקו... (שם כז כ)

ומשה לא ידע - כל כך נהיתה הויתו רוחנית עד שלא הרגיש בכך, שאם לא כן היתה גשמיותו מרגישה בהתלהבות פניו. ויקרא להם - שבזכות למוד התורה יוכלו לסבול אור פניו, וגדולי המעלה יכלו לסבל גם כך, ולכן אמר וידבר משה אליהם... (שם לד כט)

לפרוש להם - שלא יאמרו אחר שמשה הרג את האב רצה להרג גם את הבן... ויוציאו את המקלל - ולא משה, כדפירשנו, להרחיק ממנו לזות שפתים. (ויקרא כד יב וכג)

ענו מאד - ולכן לא יוכל לענות להם הטעם שהוא נאמן ביתו ית' העליון, והוכרח ה' לענות במקומו. (במדבר יב ג)

פה אל פה - גם בשכינה הנקראת פה, וגם אדבר בו בעצמי, ועל החשד שהוא מבטל פריה ורביה וממעט את הדמות, איך יתכן לומר כך על מי שתמונת ה' יביט, הדמות עצמה, וכולם ידעו מנבואתו ממעמד הר סיני שהיה קול ה' מדבר מפי משה ומהלך על פני כל מחנה ישראל. (שם שם ח)

ולא קם נביא - והיה שוה לו בחכמה, אבל בנבואה לא יוכל להשתוות, אשר ידעו ה' - ההשפעה תקרא ידיעה, פנים אל פנים - באספקלריא המאירה הנקראת פנים, ושאינה מאירה הנקראת אחורים. לכל האותות - שלשם עשייתם הוצרך לאספקלריא המאירה, ולכל המורא - שצירף הקב"ה במתן תורה קולו לקול משה. (דברים לד י ויא)

רמ"ע מפאנו:

...ובמשה בקש מחילה על מרים שלא דברה אלא במשה פן ידונו קל וחומר להגדיל בעונשם של אלה חס ושלום, והועילה תפלתו שלא דנו אותה אלא מקל וחומר כי היכי דנימא בה דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך לא הוחלטה מרים לטומאה אלא טהרה מתוך הסגר, עיין בריש מאמר המדות. הדרן למשה כי אמנם שתפו הקב"ה לכלל הבריאה שבלעדיו לא היתה מתקיימת, ואין ריקות נמצא בעולם ואין אדם נוגע במוכן לחברו, על כן לא היה למשה רבינו ע"ה חלק ונחלה עם אחיו בכלל העולם ולא בהנהגתו.

ואביו היה צדיק תמים שכן נקרא עמרם, מלשון עמר נקי, ומת בעטיו של נחש. ואשתו שהיא דודתו אשר לא כתורתנו אחרי שנתחדשה הלכה, ואף לא כמנהג העולם, נולדה במקום שאינו לא מארץ מצרים ולא מארץ ישראל אלא בין החומות. ובהיות מצרים מצרנית אליה עילאה ותתאה כבר יחשב מקום בין החומות מגבולי הארץ. והיא השלימה מנין שבעים נפש ליורדי מצרים עם כבוד שכינה. ושמה יוכבד, אל תקרי יוכבד אלא כבודי, והיא בגימטריא מ"ב תספיק הערה במבין ולב חכם מה יגל מאד. אף לא עברתו אמו למשה אלא אחר היאוש לעת זקנתה, והיה זה בששה בסיון שבו ניתנה תורה לישראל על ידו. ונקראה על שמו זכרו תורת משה עבדי, שמחצב נשמתו גורם כי היא והתורה תאומים הם. ומזל החדש סימן לדבר. ולפי שלא הוכר עוברה של יוכבד ולא עלה על דעת אישה כך על כן נתחכם לשמא תתעבר וחשש לגזרת היאור ושלחה מביתו תמוז ואב, וממילא הויא לה כפרה על מה שגרמנו המזמוז בעליונים, כטעם "אנכי ארד עמך מצרימה" שראשי תיבות גימטריא יב"ק, סופי תיבות יו"ד ה"א וא"ו... הרי כל השמות קדושים הללו ירדו עמהם למצרים. ועם זה פירש ממנה החדשים הראשונים שהתשמיש קשה לולד, וכשחשבו שפסקה גזרת היאור החזירה באלול שהוא עת דודים, נוטריקון אני לדודי ודודי לי, ובו התחלת הפיוס לכפר עון. ומזלו בתולה שמורה לבעלה כי שבה לימי עלומיה, ואף על פי שעברו עליה כמה חדשים לעבורה לא הכירו בה כבתולה זו שרחמה צר, כי חומר אותו העובר שבמעיה היה מן האורה של מעלה, כמאמרם ז"ל על פסוק "ותרא אותו כי טוב הוא", ולא הוכר עוברה שכן מקומו אינו מן המדה. וילדה בשבעה באדר תחלה לחדש העשירי, דבעשר דרגין אשתכלל, ודכוליה עלמא כסבורים היו שילדה למקוטעים, והאמת שחדש טבת היה לו שמיני לעבור שהכל מסתכנים בו, והוא מלשון ובת טות, כי שווי המבטא יסבול חלוף האותיות, ומשמעו ענוי נפש, או תהיה מלה מורכבת טב בה, כאלו פסקה טובה ועמדה מלדת. כל שכן בתוקף השעבוד שהיתה הקטיגוריא מתגברת נגד מושיען של ישראל.

ותצפנהו שכינה שלשה ירחים שאמרנו שמדת הדין מתוחה בעולם תמוז ואב וטבת כדברי הזוהר, שלא יגן זכותו לעכב חרבן הבית, כדי לשפוך חרון אפו על העצים ועל האבנים. וכשנולד נתמלא הבית אורה כדאמרן, והרמז בש"גם כמו שזכרנו בו בפרק הקודם. וכאן הבי"ת שמושית והשאר מפורש בתרגום יונתן בשלשה מקומות בסוף שירת דבורה ובדברי דוד האחרונים בפסוק "ואור החמה יהיה שבעתים", כי מיום הולדו האירו מ"ט שערי בינה הרמוזים במלת שבעתים, שהם כפלי השביעיות זו על זו והם אמנם נסתמו לו להבל ביום חמשים ללידתו שבו מת...

ולמשה רבינו ע"ה נזדכך אותו הזרע המגולם מעין האורה של מעלה כדי שיהיה מוכן אל החמדה הגנוזה ולא יטרידהו צורך המזון לתמורת הניתך, ונדבר בו לפנינו בפרק ט'.

וחמשים שערי בינה חסר אחד נפתחו לו בחייו כאור שבעת הימים של מעשה בראשית מקובץ יחד, וז' פעמים מ"ט הם שמ"ג. עוד טוב הוא שנולד מהול, ובי"ד באדר הטיפו ממנו דם ברית להשבית אויב בימי מרדכי ואסתר, כשם שזכותו הגינה לדור המבול מספר שני חייו, וכל אותם השנים נתעסק נח בבנין התיבה.

ותקרא שכינה שמו משה, שהוא דולה וממשה את ישראל ואת כל העולם ממים רבים, ובטל גזרת היאור שנתקיימה בעצמו ביום שנולד. ואית דאמרי בכ"א בניסן הושלך שם לסוף מ"ד יום, לפיכך נהפכו במצותו מי היאור לדם, ובו ביום לסוף פ' שנה ניצולו ישראל על הים. ואף הוא לא נענש אלא על המים לפי שחטא בחק עצמותו (שהיה מן המים העליונים), כשאול בחק המלכות לדרך הפשט, או בחק השבט לבעלי אגדה (חטא שאול), שלא נמסרה מחיית עמלק אלא ביד בנימן... (מאמר חקור דין חלק ג פרק ד)

ותפתח שכינה את מאסר התיבה ותראהו את הילד, ראתהו סובל עם כלל הילדים שקול ככלם ומצטער בצרתם. והנה נער הידוע, שר העולם, בוכה עמו עליהם, ומיד ותחמול בשבילו, שכל העולם ניצול וניזון בזכותו, והוא אפילו חלב אמו בא בשכרה של בת פרעה, כשם שחלקו ניתן מבית פרעה שלא מן המוכן, ומארץ כוש כמוזכר באגדה שמלך שם ארבעים שנה בחצי ימיו. ואף על פי שברית אלקיו לא שכח, מכל מקום כיון שכל אותו זמן לא נתעסק בצרכיהם של ישראל, הנה ארבעים יום אמצעיים שעמד בהר היו בכעס, דומיא דיעקב שנענש על כ"ב שנה שלא עסק בכבוד הוריו, אף על פי שהיה ברשות. וכן הוצרך אחר כך לאכול לחם מבנות רעואל. ומעט אשר היה מה שינק שלא בשכר בין למר ובין למר היה לצורך אמו לרפואתה, כנודע מתועלת ההנקה לכלל הנשים בחדשים הראשונים.

כשבא לישא אשה לא מצא בת ישראל שאין לה בן זוג, כמו שאירע ליהושע בן נון, ולאו מטעמיה. לפיכך אמר משה גר הייתי כל ימי צבאי, ועכשיו בבית יתרו בארץ נכריה. וכתיב ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי, כדכתיב בהלכות גרים לעתיד לבא מי גר אתך, פירוש בעניותך, עליך יפול. וכתיב והיה השבט אשר הגר הגר אתו שם תתנו נחלתו.

כשבא לזון את ישראל במדבר האכילם משלו דגן שמים, ובארץ לא היה לו במה לפרנסם. כשם שאהלו מחוץ למחנה כך קברו בארץ מואב מאביו שבשמים, טעם חד חרוב שקדם לעולם כשיטת האר"י זצ"ל, לא מהארץ נתן לבני אדם. ויהיה מול בית פעור על דרך ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם ומנו בלעם, כפירוש הזוהר כי הוא לבדו היה שקול ככל שבעים אומות מתעלה על כל בעלי הקסם, כשם שנתעלה משה על כל נביאי ה'...

כך יובן במקום הזה כי בית פעור הוא תכלית הזוהמא והמרכז אליה, שבו נקשרו אף וחימה כדבריהם ז"ל, וקברו של משה תכלית הטהרה שפעור והם שוקעים מפניו, והוא הר העברים שכל פניות הקדושה וכל עריה אליו ישובו. ונקרא הר נבו שכל הנביאים מושפעים משם... (שם שם פרק ה)

ויקבור אותו בגי, לפיכך עליונים רואים אותו למטה כפשוטו, והוא בגימטריא גב"הה, ובא"ת ב"ש ברם, לפיכך התחתונים רואים אותו למעלה. ובאמת הוא מתנשא לכל לראש הרבה יותר מראייתם עד אין שיעור, דמתרגמינן בסתרי תורה וקבר יתיה בתליסר מכילן דרחמי, ולא ידע אפילו זה משה האיש את קבורתו עד היום הזה ועד בכלל. ואם יפורש ולא עד בכלל אף אנו נאמר ולא פקד איש מלחמה ממית ומחיה את קבורתו, אף על פי שנבראת בכח בין השמשות לא ידע, פירוש לא הושלמה פעולתו עד היום הזה...

סוף דבר היה משה רבינו ע"ה מסופק נפשו היכן היא הולכת, כי לא בא מעקרא אלא לצורך ישראל, כמו שזכרנו בפרק ד'. תדע שבהתפללו עליהם לא חזרה ריקם לעולם, ולעצמו אפילו באחת לא עלתה לו, לפיכך היה שונה לעצמו היוצאין להציל חוזרין למקומן ותו לא כדי למעט בשכר מצותיו, שלא להחזיק טובה לעצמו, כמו שזכרנו ריש פרק ג'... ועל מתן שכרו נאמר וחנותי את אשר אחון, לא אמר למי שאחון אלא את השכר שאחון, כי שאר כל הצדיקים שכרם מתוקן מששת ימי בראשית, אבל אוצר החנינה העתיד ליפתח לפני משה הקב"ה מוסיף בו חנינה בכל יום, כטעם נגד כל עמך אעשה נפלאות, שהוא עתיד ליטול שכר כל הדורות, או אימא כנגד כל הדורות... (שם שם פרק ו)

עוד נסתפק משה רבינו ע"ה אם אולי עדיין צורך בו כמו שהוא צריך לרוח הבהמה הקדושה, אם כל חי לצאן קדשים, דאתמר בה בעירא אכל בעירא היורדת היא למטה לארץ להשלים המכוון במאמר מהאוכל יצא מאכל שזכרנו למעלה. או אם יש בו צורך הקרבן כיצחק בן אברהם או כאהרן ובניו שמשה רע"ה הקריב אותם למקום, וכתיב אחר כך "וירד מעשות החטאת" על דרך האמור באברהם כשעקד את בנו... ולא סוף דבר היה משה רע"ה חפץ להקריב עצמו עולה אלא בכל אופן שיוכל לרצות את ישראל לאביהן שבשמים, ולא בקש אלא להיות כפרתן, אשרי העם שכ"כה לו זה מש"ה, וכבר נחה שקטה מבוכת העיון מדין המות שהיה משה רע"ה מסתפק בו על עצמו במאמר נכבד מאד דבור על אפניו לא יאות לזולתו עם מה שנתבאר בו. (שם שם פרק ז)

ולנו במאמר חקור דין דברים של טעם בפירוש "ענו מאד" בו"או זעירא דקרינן ביה עני מאד ידרוש משם. וכאן יספיק להקדים במלת בריתי שלום מה שפירשו בזוהר, שאמר לו הקב"ה למשה שיתן משלו לפנחס, וכן אמר לו אמור אתה הנני נותן וכו', אמר משה רע"ה לחיי אלא שתקטן המתנה בהיותה באמצעותי... ושמענו בשם האר"י זצ"ל שצוה הקב"ה ונתוספה בפסוק ויהי ביום כלות משה, דאמרו רבנן כלת כתיב, פירוש משפטו חסר ובא מלא להעיד כי זה משה האיש שהיה בכל מעשיו מקטין עצמו הוא השלים לכנסת ישראל כלילת יופי. (מאמר אם כל חי חלק ב סימן לה)

ויש אומרים שגם אל"ף של ויקרא אל משה עשאה משה זעירא מדעתו למעט כבודו בהיותו קרוא לה לשכינה. וטעם הקריאה ידוע כתרגומו של סדר קדושה. ולפי זה מצאנו און לנו באל"ף של אשריך ישראל מי כמוך שבאה רבתי, מטעם המפרש לספר התמונה בהקדמתו... והרמז באל"ף הלזו שהגדיל הקב"ה האושר המוכן אלינו מברכתו של משה אדוננו בחתימת המאמר לפני מותו בתכלית התוספות לרוח דעת שלו... ואחרים אמרו על פי מדרש רבה תנחומא ששיור האל"ף והוא"ו שהקטין משה דעתו נתעלה וישב על קרני ההוד, אל"ף בימינו וא"ו בשמאלו, שהן בציור האל"ף יוד ואו יוד בגימטריא השם המיוחד ובמלוי הו"או בגימטריא אחד. (שם שם סימן לו)

והנה האותיות עצמן שבמלת טמא רומזות לסוד מ"ט שערים עליונים לחוד שהם שבעת ימי ההיקף כל אחד כלול שבעה, ושער החמשים הנעלם לחוד נרמז באות האל"ף שהכל פונים לו להתעלות ולהתייחד שם. וצריך להקדים אליו הפסק טהרה מן המוחשות התחתונות תחלה, כשם שמשה נתכסה בענן ששת ימים בעלותו ההרה אחר מתן תורה, ועלה אלי קראוהו בשביעי למרק אכילה ושתיה מה שלא נזכר בשאר עליותיו. על כן אומר אני שלא אכל בינתים, בין ירידה ראשונה אל העליה שניה היה טרוד לבער העגל ועובדיו, וקאי עלייהו בלא תאכלו על הדם שארז"ל לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום. ובלילה שלאחריו היה מסדר תפלתו בלי ספק מה שהוא עתיד להתפלל למחר לכפר עליהם. ובין שניה לשלישית היה עוסק במצות פסל לך שני לוחות לתקון הדומם שחטאו בו בזהב העגל, וכן ועשית לך ארון עץ לתקון הצורות, דכתיב בהו "וימירו כבודם בתבנית שור אוכל עשב. וכשהוריד לוחות שניות תקן במיני החי בפרשת הקרבנות ובפני אדם בקרני ההוד שזכה, אלמא לא נשאר לו פנאי לאכול בין ירידה לעליה... הכלל העולה מן הדברים הללו כי לא היה משה צריך למוחשות הטבעיות מן העולם הזה כלום. ומלת ענ"י נוטריקון עמידה נפילה ישיבה, יעויין זוהר בראשית דף ל"א כי משה אחיד בנהורא חוורא דלא אכיל ולא שתי כלום, ודי בזה. (מאמר העתים סימן כד)

מהר"ל:

אשר שם האחת שפרה - ...ונראה שלכך לא הזכיר אותם בשמם, לומר אשר שם האחת יוכבד, מפני שלא תמצא שם יוכבד קודם לידת משה, והיינו שלא תאמר כי נולד משה מצד עמרם ויוכבד, שהם בני אדם פרטיים, שדבר זה אינו, כי לפי מעלת משה ומדריגתו שהיה משה נבדל מכל אדם על פני האדמה, כאשר ידוע ממדריגת משה, ואם יאמר הכתוב כי משה נולד מעמרם ויוכבד בני אדם פרטיים, לא היה משה נבדל מכל אדם, שהרי הוא מתייחס אל אביו במה שהוא פרטי, וכל פרטי הוא חלק... (גבורות ה' פרק טו)

...וכאשר תשכיל תבין חזרת נעוריה שהיה ליוכבד, כי כאשר ילדה את משה רבינו ע"ה, שהיה על כל בני אדם במעלה, דכתיב "לא קם נביא עוד כמשה", ומעלת משה היא מעולם העליון אשר ממנו מתחדש הכל, לכך כאשר לקחה היה כאן לקוחים חדשים, וחזרה להיות נערה, שהיה מתחדש הכל בכח אותה מעלה העליונה, שממנה מתחדש הכל. וזה מודיע לנו מעלת משה רבינו ע"ה, כי נשמתו היתה קודש קדשים נאצל מן המעלה הרמה והנשאה העליונה, אשר היא חדוש העולם, ולכך כאשר הולידה את משה חזרה להיות נערה, והבין זה. (שם פרק טז)

ולא הזכיר הכתוב שם עמרם ושם יוכבד, לכתוב וילך איש מבית לוי ושמו עמרם וגו', שזה מורה על מעלת משה, שהוא נבדל במעלתו מכל אדם על פני האדמה, ולפיכך לא זכר אצל אביו ואמרו רק שם סתם, לא שם פרטי, כי שם הפרטי מורה על איש מיוחד, ומפני שהאב והאם הוא סבה לבן, ואם היה עמרם ויוכבד סבה למשה, במה שהם בני אדם פרטיים, אז היה גם כן משה אשר הם סבה אליו בן אדם פרטי, והפרטי אינו נבדל מן הכלל, כי הפרטי זה הוא חלק הכל, ואז לא היה מעלת משה נבדל מכל אדם, לכך הזכיר אביו ואמו בשם הפשוט, לא בשם הפרטי זה. ואמר וילך איש מבית לוי, לומר כי היה תולדות משה ע"ה מעמרם ויוכבד לא במה שהוא פרטי, רק במה שהוא איש בלבד, ועוד כי כל פרטי הוא מצד חמרי, כאשר ידוע, שאין בדבר שהוא נבדל מן החמרי פרטי, ומשה שהיה נבדל לגמרי לא נולד בסבה פרטית כלל, ולכן לא נאמר אצלו שם פרטי, רק כתב שם איש שהוא שם לכל איש, וזה מורה על מדרגה נבדלת אלקית... ומפני שמשה רבינו ע"ה היה מוכן לגאולה מששת ימי בראשית, ולא היה צריך רק להביאו לעולם, והכנתו כבר היתה, ואם לא היה לוי ויוכבד היה בא על ידי אחר, ואם כתיב וילך עמרם, היה משמע אם לא היה עמרם זה, לא בא הגואל לעולם, כי אין שני עמרם בעולם, ולפיכך כתיב וילך איש, כי יש אנשים הרבה בעולם... (שם)

ותרא אותו כי טוב הוא... פירוש לדעת רבי מאיר טוב שמו, בא לומר כי משה לעת תולדתו היה טוב, וזה נאמר על שהיה מציאות טוב גמור, ולא כמו שאר נבראים שאין מעלתם הטוב הגמור. ולדעת רבי נחמיה טוביה שמו, פירוש שהיה דבק במשה טוב, שהוא ענין חלקי, לכך נקרא טוביה, פירוש שהיה מתחבר שם י"ה בטוב של משה, עד שנקרא בשם טוביה, ודבר זה מה שהיה משותף בשמו שם י"ה שהטוב שלו ענין אלקי, וזה ההפרש שיש בין טוב ובין טוביה, כי טוב רוצה לומר שעצם שלו טוב, ואילו טוביה מעלה יתירה, שהטוב ענין אלקי דבק בו עד שמשתתף בו שם י"ה. ורבי נחמיה סובר כי הגון הוא לנבואה מעלה יותר גדולה מן הראשונה, וזה כאשר הגון הוא לנבואה השכינה עצמו עליו... ואחרים אומרים שנולד מהול, וזה תוספת מעלה, וזה כי מה שהשכינה מדברת עמו שהיה הגון לנבואה אף התחתונים מכוונים לזה מצד עצמם, אבל מדריגה זאת מה שהיה נולד מהול, הוא מעלה שאינה לתחתונים, כי כל התחתונים, אף שהם שלמים יש להם צירוף אל הרע ואינם נבדלים ממנו לגמרי, אבל העליונים הם שלמים מסולקים מן הרע, כאשר ידוע למי שיודע דברים אלו. ולכך אמר שנולד מהול, כי הנולד מהול הוא מסולק ונבדל מן הרע, הוא הערלה, שהיא רעה, ולכך נאמר בסלוק הערלה והיה תמים, רוצה לומר שלם, וזה מדריגת העליונים... ולמאן דאמר שנתמלא הבית אורה היא עוד יותר מעלה, כי המעלה הזאת שהיא השלימות מדריגה זאת היא אף לגשמיים שאינם נבדלים, ומדריגת משה שהיה נבדל לגמרי מן הגשמיות, עד שהיתה לו מעלה נבדלת לגמרי, שהרי כשנולד נתמלא הבית אורה, והאור מורה על דבר נבדל מן הגשם, וזה ידוע, כי אין באור דבר גשמי מורגש...

ואי אפשר לומר שהיתה בת פרעה מצלת את משה אם היתה מתנגדת אל משה ואל עמו, כי הדברים המתנגדים אם פועלים דברים מתנגדים, כמו שמתנגדים הדברים שמהם יבאו אותם הדברים, ואיך היתה סבה שתהא בת פרעה מצלת מי הוא הפך לה... לכך אמר שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה, והוקשה להם עוד דלמה הוצרך למכתב ונערותיה הולכות על שפת היאור, דמאי נפקא מינה בזה, לכך אמרו שהיו הולכות למיתה על שמיחו בה... ויראה הענין זה מיתה עליונה, כי נסתלק מהם כחם ומזלם לגמרי, וזהו מיתה עליונה, ושוב לא מיחו, כי יש לדעת כי כל ענין משה רבינו ע"ה במה שמיחה בה, הכל בכח עליון שלהם, שהיו נערות אלו מתנגדות למשה רבינו ע"ה בכח מזלם למעלה...

ויש לך לדעת ענין זה מה שהיו רואים האצטגנינים שיהיה נלקה במים, שהיו רואים מה שהוא מתנגד למשה, והיו רואים כי המים הם מתנגדים למשה רבינו ע"ה, וכמו שיתבאר לקמן איך המים תמיד מתנגדים למשה רבינו ע"ה, ודבר זה היו רואים האצטגנינים התנגדות המים בלבד, וכאשר היה משה רבינו ע"ה צדיק גמור, לא היה בא על ידי אחד מן הנמצאים תקלה לצדיק זה, חוץ מן המים שהיו מתנגדים למשה בעצמו כאשר יתבאר... (שם פרק יז)

וידל הילד ותביאהו לבת פרעה, דרשו במדרש כ"ד חדש, ואת אמרת ויגדל הילד, אלא מלמד שהיה גדל שלא כדרך כל הארץ... והוא דבר נפלא על משה רבינו ע"ה, להורות מדריגת משה, וזה כי בני אדם אשר נכללים בכלל אחד, מפני שכל אחד חלק מן הכלל, לכך גידול שלו כמו החלק, שאינו בשלימותו, כי החלק במה שהוא חלק אינו בעצמו דבר שלם, אבל משה רבינו ע"ה נבדל היה מכל הבריות, לכך לא היה הוא חלק מן הכלל, ובשביל כך היה קומתו שלימה, ואמרו רז"ל כי היתה קומת משה רבינו י' אמות, כדאיתא בפרק המצניע, כי מפני שלא היה משה רבינו ע"ה אדם פרטי, שכל פרטי נכלל תחת הכלל, והוא לא היה נכלל עם הכלל, לכך לא היתה קומתו פרטית כשאר בני אדם שהם פרטיים.

ותביאהו לבת פרעה, נתעוררו רז"ל במדרש רבות על הסבה שנתגדל משה רבינו ע"ה בבית פרעה, והיה אפשר שיבא הצלה למשה רבינו ע"ה על ידי אחר מן המצרים ולא היה בבית פרעה. וזה שאמרו במדרש רבות... אף מלך המשיח שעתיד להפרע מאדום יושב עמהם במדינה... והדבר הזה מופלא מאד למבינים, כי ההעדר דבק בנמצאים, ומצד ההעדר שדבק בנמצאים תחול צורה אחרת, נמצא כי הצורה שתחול נמשכת אחר הדבר שבו ההעדר, שההעדר אשר יש בנמצא עצמו, מביא אל צורה אחרת, לכך אמר כי מלך המשיח יושב עמהם במדינה... כי מצד ההעדר שדבוק במלכות אדום, מקבל העולם מלכות מלך המשיח, כאילו הם דבקים זה בזה לגמרי... וכן תמצא שהפרי כאשר הוא בלתי שלם הוא בתוך הקליפה, עד שהפרי גדול ועמד על שלימותו, ואז כאשר הפרי גדול נפסדה הקליפה מכח גידול הפרי, שכל דבר שיש לו מדריגה פנימית הוא יוצא מתוך דבר שהוא חיצון לו. ולכך היה גדל משה רבינו ע"ה בבית פרעה, להיות יוצאת המדרגה הקדושה האלקית שהיתה למשה מתוך דבר החמרי, דאם לא כן לא היתה אל הנבדל מדריגה פנימית...

כי מן המים משיתיהו, בשמות רבה, מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים וכו', ונראה לפרש כי התורה כל דרכיה דרכי נועם, ונקראת בשביל זה תורת חסד, דכתיב ותורת חסד על לשונה, ולפיכך השם שקראה לו בתיה, שהיתה גומלת חסד, הוא עיקר בתורה... אלא שיש לדקדק במה שאמרה כי מן המים משיתיהו, והיה לה לומר כי מן היאור משיתיהו, להורות מאיזה מים הוציאה אותו. ואומר אני, כי שם משה הוא הוראה על עיקר ענין משה ומעלתו, אשר הוא מסולק ומוסר מן המים. וזה כי המים אין להם צורה עומדת קיימת, כמו שהתבאר למעלה, וכאשר תדע זה, תדע לך כי מעלת משה רבינו ע"ה מעלת הצורה, לפי שהיה נבדל במעלתו מן החומר, כי השכלים הנבדלים הם צורה בלבד, ומי שהוא קרוב אל מעלת השכלים הם קרובים אל הצורה. ולכך היה משה רבינו ענין צורה בלבד מבלי חומר, והמים הם היפך, כי המים אין להם צורה גמורה, ולכן נקראים תמיד בלשון רבים, ולא תמצא יחיד במים, לפי שכל אחדות מכח הצורה המאחדת את הדבר, והמים הם בלי צורה גמורה, ולפיכך המים שהם בלי צורה מקויימת בלשון רבים, והיה משה הפך להם, שהוא צורה נבדלת, והיה מיוחד שלא נמצא נביא כמוהו, כדכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וזה הפך המים, שאין במים יחוד צורה. ומפני זה נקרא משה, שהיה משוי ממים, כלומר שמשה מסולק מן המים, כי בעבור שיש למשה צורה נבדלת היה משוי ונבדל מן המים... לכך אמרו האצטגנינים שעתיד מושיען של ישראל ללקות על ידי מים, שראו על ידי האצטגנינות שקדושתו של משה רבינו ע"ה שהוא צורה נבדלת בתחתונים, וראו גם כן שאין דבר מתנגד לו, רק המים שהם הסבה שיהיה נלקה על ידם...

ומזה תבין דברי חכמים שאמרו במדרש "בשגם הוא בשר", בשגם בגמטריא משה, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, בשביל זכות משה רבינו ע"ה נתן הקב"ה אריכות זמן להם מאה ועשרים שנה, שהרי משה רבינו היה חייו מאה ועשרים. וטעם המדרש, כי מפני שהיה משה רבינו ע"ה בצורה הנבדלת, כמו שהתבאר, נתן הקב"ה אריכות לצורת העולם שהיו בדור המבול, שלא יהיו נמחים במים הבאים לאבד הצורה, ובשביל זכות משה רבינו ע"ה שהיה צורה שלימה בתחתונים נבדל מן המים, נתן הקב"ה אריכות לאותו דור. רוצה לומר שיש לצורת העולם מעלה גדולה מאד, שיש צורה הגוברת על המים, והיא צורה של משה רבינו ע"ה, ובשביל אותה מעלה שיש בעולם לא היו קלים לאבד על ידי מים צורת העולם...

הנה שם משה רבינו ע"ה שנקרא בשם משה, כי מן המים משיתיהו, בזה בעצמו הוראה על עיקר מעלתו, שהיה צורה קדושה נבדלת, שהשכינה היתה מדברת עמו פה אל פה, והיה נבדל מן האשה, ולא כהתה עינו ולא נס ליחה, כי מאחר שהוסר מן המים המורים על ענין חמרי, היה משה רבינו ע"ה מעלתו פשוטה מן החומר, ונשאר במעלת הצורה בלבד...

ויגדל משה ויצא אל אחיו, דרשו רז"ל מהו ויגדל ב' פעמים, אלא הראשון לקומה ושני לגדולה, ומהו הגדולה, ויצא אל אחיו, פירוש כי ויגדל השני נכתב שהיה לבוש גדולה, משום כך היה יוצא לראות בסבלות אחיו, שאילו לא היה בו נפש גדולה לא היה מקפיד על שיעבוד אחיו, כי מי שיש בו מן השפלות אינו מקפיד בזה, וזה ממעלת הנפש... ומפני שהניח עסקיו והלך לראות בצערן של ישראל, שנראה בזה כי משה לא היה משמש לעצמו, שאלו היה משמש לעצמו לא היה מבטל את עסקיו לראות בצערן של ישראל, בשביל זה היה משה רבינו ע"ה מציאות כוללת, ולפיכך הקב"ה אמר גם אני אניח עליונים ותחתונים ואדבר עמך, כי השי"ת מדבר עם אחד שהוא כולל בעבור שהוא יתברך כלל המציאות, ולפיכך מניח עליונים ותחתונים שהם נחשבים פרטיים כלפי משה, כי מצד שהיה משה משלים את ישראל שנחשבים קנין אחד, כמו שמים וארץ... (שם פרק יח)

ומשה היה רועה, במדרש אין הקב"ה מעלה את האדם לגדולה אלא אם כן בחנו תחלה, שנאמר ה' צדיק יבחן, ובמה בחנו, במרעה צאן וכו'. וביאור זה, לא היה לו לכתוב ומשה היה רועה את צאן יתרו, והוי למכתב ויהי משה רועה את צאן יתרו, אבל כתב בלשון עבר, לומר לך כי בשביל שהיה רועה כבר והיה נאמן, וירא מלאך ה' אליו וגו', ונתן אליו את ישראל לרעות... כי צריך להיות נמצא הסבה בפועל ואז הסבה פועלת, שיהיה נמצא גדולתו בפועל, כי כל דבר הוא מן השי"ת במדה שראוי להיות, אם צדקתו בפועל נמצא גדולתו בפועל גם כן, לכך מראש בחנו, היה נמצא צדיק בפועל, נמצא גדולתו בפועל... (שם פרק כב)

דבר אחר למה במדבר, שעתיד להחריב כרכי עכו"ם, דכתיב "הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה", דבר אחר וינהג את הצאן אחר המדבר", בשרו שישראל שנקראו צאן ימותו במדבר. ביאור זה, כי ראוי משה לעשות את העכו"ם שממה, כי הדבר הנבדל מצד שהוא נבדל יחריב את הדברים אשר הם גשמיים, כמו שכתוב "מות נמות כי אלהים ראינו", ומזה תוכל להבין כי הדברים הגשמיים נחרבים מן הדברים הנבדלים, וכאשר היתה מעלת משה רבינו ע"ה נבדל, נקרא איש אלקים, והעכו"ם אין בהם דבר נבדל והם מענין החומר, לכך נחרבו מן משה איש האלקים... (שם)

יש להקשות, משה שהיה לו כל המעלות, ואף שלימות הגוף היה לו, כמו שאמרו על קומתו ובכל דבר, איך היה זה שלא היה איש דברים, והוא נחשב מן השלימות. דע כי מפני שהיה משה רחוק מן החומר, ואין כח בלתי נבדל מן החמרי כמו הפה והלשון, שכח הראיה והשמיעה אין פעולתם בתנועה רק במנוחה כמו שהוא לאוזן ועין שפעולתם במנוחה, וזה ענין שכלי, כי הגשמי פועל בתנועה, ולכך לא היה למשה כח הדבור שהוא גשמי... ולא היה למשה חסר אלא חתוך הדבור, והוא בודאי פועל גשמי... וכאשר משה היה נבדל במעלתו לא היה נוטה אל הגשמי כי אם אל מעלה הנבדלת, היה חסר גמר פטיש זה, ולכך אף אחר שיצא לאויר העולם ידע כל התורה, ותחסרהו מעט מאלקים, לכך היה חסר לו דבר זה, והבן זה כי הוא דבר ברור. ואמרו חכמים מרבה דברים מרבה שטות, כי הדבור פועל גשמי, כי ברוב דברים ירחק מן השכל, והנה התבאר לך מה שלא היה משה בעל פה ולשון.

ורמזו דבר זה בענין נעלם, כהא דאיתא בפרק קמא דתענית, במה שמש משה בימי המלואים, רב כהנא מתני בחלוק לבן שאין לו אמרא, רמז על שלימות הנבדל השכלי בחלוק לבן, ולא היה לו אמרא, וראוי היה לשמש בזה, ודבר זה מדתו, חלוק לבן שאין לו אמרא, שלא היה בעל אמירה, רק היה לו חלוק לבן המורה על השכל שהוא לבן וצח. ואין אני אומר כי מה שלא היה לו אמרא רמז בלבד מה שיקרא שפת הבגד אמרא, כי הדבור הוא גמר צורת האדם וסופו, כמו שהתבאר, וכן האמרא הוא תכלית וסוף צורת הבגד שהוא מדת האדם, ולפיכך ראוי למשה לשמש בחלוק לבן שאין לו אמרא, שהבגד הזה מתייחס לו וראוי לו, במה שמשה היה חסר הגמר שבו נעשה אדם גשמי...

ויחר אף ה' במשה, רבי שמעון בן יוחי אומר אף זה נאמר בו רושם, שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי, והלא כהן הוא, אלא אמרתי שאתה תהיה כהן והוא לוי, ועכשיו את לוי והוא כהן, פירוש כאן אין עושה רושם, מפני שלא היה משה מכוון לחטא אלא עשה בשביל ענוה, שלא רצה ליטול גדולה על אחיו, רבי שמעון בן יוחי סבר שאף כאן עושה רושם, והרושם שעשה שהיה משה לוי ואהרן כהן, פירוש עכשיו שנתן משה לאלקים, דכתיב הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים, ואלקים מדת הדין, לכך אתה תהיה לוי שמדתו מדת הדין, ואם לא עשית כך אלא הלכת בשליחות לא היה לך דבר זה, והיית כהן, שאין מדתו מדת אלקים שהוא מדת הדין. ועוד אם הלכת בשליחות היית מוכן לשליחות ישראל, וזה ראוי להיות כהן כי הכהן הוא שליח ישראל להקריב קרבנותיהם, ומשמש לפני הקב"ה... (שם פרק כח)

...וכאשר רצה הקב"ה להגדיל את אברהם ואת משה, לא התנשאות שהוא למלכים, שהם מתנשאים בגבורתם או בעשרם, אבל התנשאות זה התנשאות מעלה קדושה ומעלה נבדלת, שהיו קרובים אל מעלה אלקית, נתן להם הקב"ה להיות רוכבים על החמור, שזה מורה שהוא רוכב על החמריות, מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר, אמנם אם היה רוכב על חמור סתם אין זה דבר, כי הקב"ה היה רוצה להגביהם על כל עולם הגשמי... (שם פרק כט)

ובמדרש רבות פרשת יתרו, ומשה עלה אל האלקים, באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגע במשה, עשה הקב"ה קלסתרין של פניו דומה לאברהם. ביארו בזה בשביל זכות אברהם היה בא משה במחיצת המלאכים, מפני שהיה אברהם גומל חסד וטוב לבריות, וזהו מדת המלאכים שהם משפיעים הטוב, אבל במשה נמצא פעמים שהיה כועס, שאמר שמעו נא המורים, ואין זה ממדת המלאכים, ונקרא משה איש האלקים, וזהו מדת הדין, לכך עשה השי"ת קלסתר פניו של משה כדמות אברהם, פירוש כי לגומלי חסד יש קלסתר מיוחד מורה על הטוב, כי אין להם פני כעס, ועשה הקב"ה קלסתר פניו כאלו היה מדתו מדת אברהם, ולכך היה אפשר לו להיות נכנס במחיצת המלאכים... (שם פרק לו)

ובמדרש דברים רבה, רבנן אמרי כל פרקמטיא של משה לא היתה אלא באז, הצלת נפשו באז, "וירף ממנו אז אמרה", קנטורו באז, "ומאז באתי אל פרעה וגו'", שירתו באז, "אז ישיר"... ביאור ענין זה כמו שאמרנו, כי משה בפרט היה נבדל מן העולם הגשמי, ולפיכך נקרא איש האלקים, ולפיכך כל פרקמטיא של משה היה באז, כי מלת אז מורה על המדריגה האלקית למעלה מן הזמן, ומפני שהיה מדריגת משה בנבדל מן הטבע, והיה אלקי תמיד, מזכיר מלת אז, כי זה הוא מדריגתו אשר היה דבק בה משה. כי כאשר תתבונן במדריגת משה, תמצא בו שלא היה אדם טבעי שהוא תחת הזמן, שכן תמצא שעמד ארבעים יום בלא אכילה ושתיה ולא כהתה עינו ולא נס ליחה, והיה מסתכל באספקלריא המאירה, ולא היה מונע לו מן החמרי העכור מלהסתכל, הרי כל מדריגת משה שהיה אלקי ולא היה טבעי... (שם פרק מז)

...בא משה והיה צדיק שפירש מן האשה, בזה תדע שלא היה החמדה עם משה, שאילו היה החמדה עם משה לא היה ראוי שיהיה פורש מאשתו, כדי שלא יבא לידי חטא, לכך יש לדעת שלא היה נמצא אצלו החמדה, ולכך הוריד השכינה לארץ, שהיתה השכינה שבה אל מקומה הראשון. (שם פרק סו)

ורבי ברכיה סבירא ליה כי משה הוא ראשית, כי עיקר העולם הם ישראל, ומשה הוא עיקר ישראל במה שהשלים את ישראל, וישראל הם ראשית גם כן, כדכתיב "קדש ישראל לה' ראשית תבואתו", ולפיכך משה שהוא ראשית ישראל, גם כן לכך משה הוא הראשית הגמור. ויראה כי אלו ב' דברים התורה ומשה, כי ראויה התורה למעלתה שתהיה התחלה, למר התורה בעצמה היא התחלה, ולמר המקבל את התורה הוא משה, ראוי שיהיה התחלה, מפני שאין התורה רק בשביל המקבל, ואם אין כאן המקבל, אין כאן תורה... (נצח ישראל פרק ג)

...ולכך מה שתמצא בגאולה ראשונה שהיו הגואלים שנים, שהם משה ואהרן, אל תאמר כי היה זה במקרה, וכאשר יצאו ישראל ממצרים אז היו ישראל לעם, כמו שבארנו, וכל עם מצד שהם עם יש להם חבור אחד, וראוים שיהיו מתאחדים ומתקשרים חלקי העם זה בזה עד שלא יהיו נפרדים, וכאשר הם מתאחדים ומתקשרים החלקים עדיין בשביל זה אינם נקראים עם אחד, רק שדבר זה גורם שאינם מחולקים, וכנגד זה היה אהרן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, עד שהיו ישראל מקושרים מחוברים בלתי מחולקים זה מזה... ועל ידי משה היו עם אחד לגמרי, כמו שאדם, אף שאבריו וחלקיו הם רבים והם מתחברים כמו שהוא הגוף, לא נקרא שם אדם אחד עליו, רק על ידי הנפש שהיא צורה לאדם, כי הצורה היא אחת. ודברים אלו הם דברים ברורים מאד למי שיבין דברי חכמה, ולכך היו ישראל על ידי משה לעם אחד, כי על ידי אהרן נתקשרו ולא היה פירוד ביניהם, ומשה היה להם למלך, והוא נחשב צורה לישראל... (שם פרק נג)

ויש לשאל למה היו ענני כבוד על ידי אהרן והמן על ידי משה והבאר על ידי מרים, אבל כאשר תבין הדברים אשר התבאר לך למעלה, תבין אלו דברים, כבר בארנו כי ראוי היה משה שעל ידו היה המן שהוא פרנסת ישראל, בשביל שהיה פרנס הדור ומנהיג הדור, כי נקרא המנהיג והמלך בפרט פרנס, לפי שהוא משלים את חסרון הדור, כמו שהפרנסה משלמת חסרון האדם, ולכך משה שהיה פרנס ומלך ישראל בפרט, כמו שהתבאר למעלה, ראוי שיהיה מפרנס וזן את ישראל עד שיהיה פרנסת ישראל על ידו, ולכך המן, שהוא פרנסת ישראל היה על ידי משה... (שם פרק נד)

התבאר לך כי ראוי שתנתן התורה על ידי אחד שהוא מיוחד ונבדל מן הכלל, ודבר זה למדרגת התורה שיש אל התורה המדרגה העליונה המיוחדת, עד שלא ישתתף לה דבר, ולכך ראוי שתנתן התורה על ידי מי שהיה מיוחד במדרגה מכל באי עולם, הוא משה, ואף כי התורה היא תורה לכל הכלל נתנה על ידי משה, והענין הוא כמו שהענין בנפש האדם, אשר הלב מקבל החיות למעלתו ולחשיבותו, והוא שולח החיות לכל האברים, ואין בכל אבר ואבר החיות בפני עצמו... (תפארת ישראל פרק כא)

...ומפני כי משה היה מן העליונים ומן התחתונים, כמו שאמר שנקרא משה איש האלקים, מחציו ולמטה היה איש ומחציו ולמעלה היה אלקים, ולכך אי אפשר לומר רק שהיה כמו אמצעי בין העליונים ובין התחתונים, והאמצעי מצורף לשניהם, ולפיכך עלה שמים וירד, והיה למשה משפט האמצעי, שנאמר "אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם דבר ה'", ולפיכך בשם משה אות המ"ם שהיא אמצעית בסדר אלפ"א בית"א, ואחר כך השי"ן שהיא מדרגה האחרונה חוץ מן האחת, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים, וזה נאמר על משה, כדאיתא במסכת ראש השנה, ואות ה"א היא מורה שיורד לתחתונים, וידוע כי האדם מדרגה חמישית, כי הפשוטים מדרגה ראשונה, והמורכבים מדרגה שניה, והדוממים מדרגה שלישית, והבעלי חיים רביעית, והאדם מדרגה חמישית, והרי משה עולה עד המדרגה האחרונה חוץ מאחת, ויורד לתחתונים עד המדרגה החמישית... (שם)

...וכאשר אתה מעיין מה ענינו של משה אל התורה, תמצא כי מדרגת משה שהוא אומר מה אני שתנתן התורה, שהיא השכל הפשוט, על ידי, ובשביל שהיה ממעט עצמו הוא ראוי אל התורה שהיא שכל פשוט על ידו... וזה כי לא היה הקטרוג רק מה התיחסות יש בתחתונים אל התורה, שהיא השכל הפשוט, אבל התחתונים אין בהם פשיטות גמור, אבל משה מפני הענוה עד שאמר מה אני, הרי אינו מייחד עצמו כלל, וזה ענין הענוה... הרי הוא פשוט לגמרי, שאינו מיוחד בדבר מה, וזה שהוא ראוי ומיוחד אל התורה שהיא שכל פשוט... (שם פרק כג)

...ואמר שכולם נעשו אוהבים אליו, וביאור זה, כי לפי מדרגת משה, שהיה תחת כסא הכבוד, וזה בשביל שהוא אדם, ובשביל כך ראוי אל התורה, נעשו כולם אוהבים אליו, כי הכל מתחבר אל המדרגה הזאת, לזה אמר שכל אחד ואחד מסר לו דבר, כי כולם הם מתחברים למדרגת משה, וכל אשר מתחבר עם אחד, הרי אותו אחר מקבל ממנו, כיון שיש להם חבור ביחד ולמדרגת המלאכים אשר מדרגתם שסובבים הכסא, ומדרגת משה תחת הכסא, הרי מדרגת משה אמצעי ביניהם, והאמצעי יש בו כח הכל ומקבל מן הכל, בעבור שהוא תוך הכל, ומתחבר אליו הכל, ולכך כל אחד מסר לו דבר, ואף מלאך המות שהוא מתנגד אל המציאות לא היה מתנגד אל משה, שהכל מתחבר אל האמצעי, ואין לאמצעי שום התנגדות כלל, ודבר הזה ידוע, כי לכל דבר יש התנגדות חוץ מן האמצעי, הכל מתחברים עם נקודה האמצעית... 

ובמדרש ביארו מאיזה צד היה אפשר אל משה לבא במחיצת המלאכים, וגם הוא נכון. אמרו כשעלה משה למרום בקשו המלאכים לדחותו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו שלמשה כדמות אברהם, אמר להם וכי אין אתם מתביישים, וכי לא זה הוא שאתם אכלתם בביתו... בארו שיש הבדל והפרש בין עליונים ותחתונים, ולא היה ראוי שיבא האדם במחיצת עליונים, וכאשר קבל משה התורה, אי אפשר שלא בא למחיצת המלאכים. אבל יש צדיקים והם נוטים אל המלאכים, ומצד הזה בא במחיצת העליונים, כי העליונים הם הטוב ורחוקים מן הרע, ומדת אברהם שהיה גומל חסד, היה בו ביותר מדת הטוב, וזה שאמר שעשה קלסתר פניו כדמות אברהם, כי למי שיש בו מדה זאת, יש לו פנים מיוחדים... וכך היה למשה, וזה שאמר וכי לא אתם מתביישים, לא זה הוא שירדתם לביתו ואכלתם אצלו, כי בשביל גודל מדרגת הטוב שהיה באברהם כדוגמתם, עד שהמלאכים באו לביתו והיו נמשכים אחר מדרגת אברהם, ולכך אמר כי משה נתלבש עתה במדת אברהם אביו, ומזה הצד היה בא משה במחיצת המלאכים... (שם פרק כד)

...ואמר שהלך (משה) וישב לבסוף י"ח שורות כי כאשר בא לצרף מדרגת משה רבינו ע"ה למדרגת רבי עקיבא, אמר שישב לבסוף י"ח שורות של רבי עקיבא, כי אחר שאמר דלא ידע מאי קאמר אם כן אין לו צירוף וחיבור אל רבי עקיבא, ולכך יש לו לאחר י"ח שורות שהם תלמידי רבי עקיבא, ואמר שלא ידע מאי קאמרי, כי לא היה למשה רבינו ע"ה שייכות אל התגין, שהם נבדלים מן התורה לדקות השגתן, כמו שיש לו אל התורה, ועוד כי אל תתמה מה שאמרו כי לא ידע משה רבינו ע"ה מאי קאמרי, ותאמר חס ושלום כי מדרגת רבי עקיבא היתה יותר מן משה רבינו ע"ה, חס ושלום לומר כך, אבל הכל נאמר על ענין שלא היה למשה רבינו חבור אל התגין, ואין ספק כי היה למשה רבינו ע"ה גם כן השגה אל התגין, רק שלא היה לו חבור אליהן לגמרי, כמו שהיה לו ע"ה חבור אל התורה עצמה, וזה לא היה פחיתות למשה רבינו ע"ה כלל, כי משה רבינו ע"ה היה לו עולם הזה גם כן הוא עולם המורגש, עד שאמרו בפרק חלק, לא נברא העולם הזה אלא למשה, כדאיתא שם... ואיך לא יהיה משה עיקר בעולם הזה, שהרי הוא היה משלים את העולם על ידי התורה שנתנה על ידו, וראה איך היה שולט משה בעולם הזה, שהרי כבש סיחון ועוג שני מלכי האמורי הגדולים... ודבר זה מדרגה עליונה למשה שהיה חלקו בכל, כי הוא עיקר המציאות בכלל, כי התורה יש לה שלטון בעולם הזה גם כן. ומפני שהיה משה שולט גם כן בעולם הזה, לא היה למשה רבינו ע"ה חבור אל התגין, כי במה שהשגות דקות נבדלים מהתורה עצמה, אין למי שהוא בעולם המורגש שייכות בשלימות אותם השגות והם נבדלים מאתו, ולא היה מוכן אל התגין, ולא כן היה לרבי עקיבא, שמדרגת ומעלת רבי עקיבא לא היה בעולם הזה המורגש, וכאלו היה מסתלק לגמרי ממציאות עולם הזה, כאשר סרקו בשרו במסרקות ברזל, ואם כן אין לו עולם הזה כלל, ולכך היה לרבי עקיבא שייכות לגמרי אל השגות ההם, אשר לדקות השגתן נבדלים מעולם המורגש. ודבר זה עיקר הטעם...

ואל יקשה לך כיון שהיה משיג ההשגות שהם הלכה למשה מסיני, למה לא השיג השגות התגין, שכבר אמרנו כי השגות התגין לדקותן רחוקים מעולם המורגש, ומשה שהיה מוכן אל התורה, דהיינו לעמוד על אמיתת השגות התורה, ואליו נגלה התורה בשלימות, רק שלא היה מוכן אל דבר שהוא נבדל מן התורה, מורה עליו התגין, והם ההשגות הדקין, כמו שהם ההלכות שהם בתורה, כי יש בהם הבדלים דקים וחלוקים דקים, ואלו ההלכות נדרשים מן התגין הדקין שעל האותיות, גם היה משיג השגות דקות בסתרי חכמה, ולפיכך נתיישבה דעתו של משה רבינו ע"ה שהיה משיג דברים אשר לא יושגו לאדם...

...דע לך כי דבר זה היה למדרגת משה רבינו ע"ה שהיה השגתו בשלמות, ולכך היה מקבל התורה, שהיא תמימה גם כן, ואלו השגות התגין אף על גב שהתגין באים על השגה עליונה, אין ההשגה בדבר ההוא בשלמות, רק מעט מעט, לפי עילוי ההשגה, ולכך התג הוא קטן, אבל משה רבינו ע"ה מוכן אל השגה שלימה, לכך לא היה מוכן אל השגות התגין, ואין מדרגת העולם הזה שתהיה אותם השגות בשלימות, לכך אין כאן רק תג דק מאד, מורה על השגה מועטה, ומשה רבינו היה לו כל ההשגות בשלימות איך התורה מסודרת מן השי"ת, אשר סדר התורה אל העולם, ומצד הזה אי אפשר לעמוד על השגות התגין אשר אין ההשגה בהם בשלימות כי אם לרבי עקיבא היה השגה בהן, מפני שהם מסולקות מן עולם הזה, ולא היה המשיג בהם מצד שסדר השי"ת הכל... (שם פרק סג)

הפיל פור וגו', תנא כיון שנפל פור בירח שמת משה רבן שמח, והוא לא ידע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד משה רבינו ע"ה. פירוש, כי לכל דבר יש זמן מוגבל, וכאשר הפיל המן גורלות לדעת איזה זמן שהוא סוף ישראל, ונפל באדר, אז שמח, כי בזה הזמן מת משה שהוא רבן של ישראל, והוא נחשב צורת כל ישראל, לפיכך חשב שאלו יש כאן העדר כל ישראל, כאשר ראה כי משה רבינו ע"ה מת בזה חודש... ולא ידע כי בז' באדר נולד גם כן, ופירוש זה, כי הדבר שהוא שלם התחלתו וסופו מתחברים באחד, כמו שתראה בכדור שהוא שלם שמתחבר סופו אל תחלתו, והוא השלמה לגמרי, ולכך אמר משה מלאו ימי, כי היה שנותיו שלמים מלאים, והיו ימיו מאה ועשרים והם י"ב במספר קטן, כמו מספר משה במספר קטן, ודבר זה מורה כי היו ימיו מלאים לגמרי, ושלמים כאשר היו שנותיו במספר שמו, כי אין לומר כי הסוף שלו הוא מורה על ההעדר והחסרון, מפני שהוא סוף, כי אדרבא הרי הוא מורה השלמה, כאשר הושלמו הימים מיום ליום, וזה לא הוי רק השלמה, ולא שייך בזה סוף. לכך מורה כי הושלם, וכל אשר הושלם הוא אל השי"ת אשר מאתו נברא. ואל יקשה למה לא היה זה בשאר צדיקים, כי כבר אמרנו כי משה היה צורת ישראל, כמו שאמרתי, והצורה היא שלימה בלי תוספת ולא חסרון דבר זה ידוע, ולכך היו ימיו שלמים בלא תוספת וחסרון, כיון שמתחבר תכליתן אל התחלתן, והתחלתו באה מן השי"ת אשר ברא אותו, וכך תכליתו אשר מתחבר אל התחלתו הוא אל השי"ת, וזהו כאשר היו ימיו שלמים בלא תוספת ובלא חסרון, כמו שהיה אצל משה...

ויראה לומר, כי בשביל כך היו חיי משה ק"ך, כי מספר ק"ך במספר קטן י"ב, והכדור שהוא שלם נחלק לי"ב, והם י"ב מזלות ברקיע השמים, והכדור הוא שלם לגמרי ומתחבר הסוף אל ההתחלה, לומר שאין כאן סוף, וכל זה מורה על שלימות ימיו, ומפני השלימות הוא אל השי"ת... (אור חדש ד"ה הפיל פור)

את עושה - ...אבל פירושו דמאחר שתשש כחו כנקבה לא היה יכול להסתכל באספקלריא המאירה ושם נעשים הנסים בכח השם הגדול. (גור אריה יא טו)

...ועוד כי אין שער החמשים רק השלמה למ"ט שערי בינה, כי הוא משלים את הכל, ולכך נקרא מעט, כלומר שאינו חסר רק ההשלמה מן השערי בינה, לכך אמר הכתוב ותחסרהו מעט מאלקים, קרא זה מעט, וראוי הוא משה לאלו מ"ט שערים שהוא שבעה על שבעה, בעבור שהוא השביעי, אברהם יצחק ויעקב, ולוי וקהת עמרם משה, ובזה זכה ליסוד השביעי, שהיסוד הוא עמוד שבעה כי הוא השבת אשר הוא יום השביעי, והא דענין נ' שערים אלו, למה דוקא נ' שערים בראם הקב"ה בעולם, כי הבינה היא קודש קדשים כמו היובל שהוא שבת שבתון... (חדושי אגדות ראש השנה כא ב)

...אבל משה שהוא היה יחיד ולא היה כמוהו, זה לא קשיא, כי משה לא היה אחד מן האבות, והיה אדם פרטי ומצטרף אל שאר פרטיים, אבל האבות אינם נכללים עם הבנים כלל, ואם היה אחד בלבדו, נמצא שהיה בתחתונים אחד שאין צריך להשלמה, והוא עיקר ושורש הכל, ודבר זה לא תמצא כי אם בו יתברך, שהוא עיקר הכל והוא אחד שאין צריך להשלמה, ולפיכך היו אבות ג' ולא אחד, כי אחר שאין ראוי להיות אחד בלבד, רק השי"ת שהוא אחד בעליונים... (שם נדרים לב א)

...ואם תאמר אם ידעו האיצטגנינים היום נולד אחד שיהיה מושיע את ישראל, למה לא ידעו אם היה ממצרים או מישראל, יש לומר שאני משה, מפני שנקרא בן לבת פרעה שהיתה מצרית, שנאמר (דברי הימים א' ד') "ואלה בני בתיה בת פרעה אביגדור ואבי סוכו", וזהו משה, ולפיכך לא יוכלו לדעת אם מישראל אם ממצרים הוא... ועוד כאשר תדע מדריגת משה רבינו ע"ה, במה שהיה נבדל מכלל ישראל במעלה שלו ולא נשתתף עם שאר ישראל במעלתם, לא היו יכולים לדעת אם מישראל אם מאומות, כי לפי מדריגת מעלתו לא היה לו צירוף ושיתוף עם שאר ישראל... (שם סוטה יא ב)

וכאשר תבין עוד יש לך לדעת כי העליונים שלא בצער והתחתונים הם בצער תמיד, ואי אפשר לך לומר אלא כי הדברים העליונים אשר אין הצורה מוטבעת בחומר אינם מתפעלים ומקבלים צער, והצדיקים בעבור שאינם נוטים אחר החומר אשר בו החטא והיצר הרע, רק נוטים אל הצורה, לכך אינם מקבלים צער... ולפיכך כאשר הולידה יוכבד את משה, שבו שלימות הצורה יותר מכל אדם אשר על פני האדמה, לא היה לאמו צער לידה, כי כל ענין משה שהיה נוטה אחר הצורה ונבדל מטבע החומר... (שם)

וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גיסטרא של בית פעור הראוני היכן משה קבור וכו'. דבר זה כי אמרו על משה שנקרא איש האלקים, נקרא איש ונקרא אלקים... הרי משה אינו שייך לעליונים לגמרי, ואינו שייך גם כן לתחתונים לגמרי, ועל זה אמרו כי העליונים נדמה להם שהיה קברו, דהיינו המקום סוף, אינו שייך מקומו לגמרי לעליונים, והתחתונים היו רואים קברו למעלה, כי אין שייך לגמרי אל התחתונים... יש לך לדעת כי משה רבינו היה לו מעלת הצורה הנבדלת, והיה נבדל במעלתו מכל אדם, כמו שנקרא איש אלקים, ובמסכת מנחות נ"ג ב' יבא משה שנקרא זה, כי זה משה האיש, ויקבל זאת וכו', ופרשנו שם, כי לכך נקרא בשם זה, כי לשון זה מורה על מעלת הצורה השלימה הנבדלת, שהיה מיוחד בו משה, ומפני כי הצורה נותנת הכרה והבדל לכל דבר עד שיאמר עליו כי הוא זה, לכך נקרא משה בשם זה, וכן נקרא בשם איש בשביל זה, והאיש משה ענו מאד (במדבר י"ב), כי הצורה נקראת בשם איש כמו שידוע, והיה פורש מן האשה ולא היה דבק בחמרי, שהחומר הוא אשה כמו שהצורה היא איש, ומפני שהיה צורה נבדלת והיה פורש מן האשה שהיא חומר, והצורה הנבדלת אינה כמו הצורה שהיא עומדת בחומר, יש לה מקום הוא הגוף שעומדת בו, אבל הצורה הנבדלת אין לה מקום מיוחד, ואף כי היה בודאי גוף למשה, לא היה הצורה מוטבעת בגוף עד שיהיה נחשב הצורה שעומדת בגוף, רק הצורה הנבדלת, ולפי שהקבר הוא יחוד מקום אל אותו שנקבר שהוא במקום הזה, ולכך לא היה מתיחס אל משה דבר זה כלל, ואלו היה לו מקום ידוע מיוחד שהוא קברו, היה דבר זה יוצא לגמרי מגדר הצורה הנבדלת שאין לה מקום מיוחד, ולכך לא ידע איש את קבורתו... (שם)

וזהו מה שאמרו שחשדו את משה רבינו ע"ה מאשת איש, כי אמרו כי כלל ישראל הם מיוחדים להקב"ה, והוא נקרא בעל ישראל, דהיינו אל הכלל, ואין מיוחד להיות נביא אל כלל ישראל רק השי"ת הוא אל כלל ישראל, ולכך אמרו עדת קרח כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו, כלומר מפי עצמו יתברך, ודבר זה הוא אשת איש גמור, כאשר נביא אחד אומר שהוא נביא אל כלל ישראל, שלוקח אשתו... (שם בבא קמא טז ב)

משה מן התורה מנין וכו', דבר זה ענין מופלג מאד, מה שנרמז משה בדור המבול, שהוא היה מגין על המבול כמנין שנותם, שנאמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה. ודבר זה נשגב מאד מאד במעלת משה, שנאמר עליו (שמות ב') "כי מן המים משיתיהו", שמשה הוסר מן המים, הרי כי המים הם היו רוצים לאבד משה, והוסר מהם, עד שלא יוכלו לו. ותמיד המים מתנגדים למשה והיפך משה, כי הוא בקע הים והיה גובר עליו, ומכל מקום לבסוף נלקה על ידי מים שהכה בסלע. ודבר זה שראו אצטרולוגין שידעו כח משה, וכי המים מתנגדים למשה, רק שראו וטעו, כי בודאי המים מתנגדים למשה כאשר היה שם חטא, כמו שהיה אצל "שמעו נא המורים", ובלאו הכי משה הוא גובר על המים לא המים על משה, ולא יכלו לו, ולכך נקרא משה, על שם כי מן המים משיתיהו. וכל זה כי משה הוא קדוש איש אלקים לגמרי, נבדל מן החומר, והמים הם חמריים, ואין בהם צורה כלל, למי שיבין ענין המים ומדריגתן, כי הצורה הוא דבר מקוים, ואלו המים דבר נגר ונמס, ולכך הם חמריים לגמרי... 

ואין ספק כי מה שהיו ימי משה מאה ועשרים שנה הוא דבר מופלג בחכמה, כי משה י"ב במספר קטן, והם ק"כ, כאשר כל אחד נחשב לעשרה, וכן נקרא משה זה, כי זה משה האיש, ומספר זה י"ב, והוא מספר ק"ך, ודבר זה נרמז במעלות, שנאמר ויעל משה וגו', ואמרו (סוטה י"ב ב') י"ב מעלות מן ערבות מואב אל הר נבו ופסען משה בפסיעה אחת, ואין כאן מקום זה. כלל הדבר, כי מספר ק"כ ראוי למשה... ולפיכך היה זכות משה מבטל מי המבול מאה ועשרים שנה כמספר זה, שהוא מעלת הצורה המושלת על המים, שלא נמחה צורת העולם, כי עצמו של משה צורה נבדלת אלקית, ולכך היה דבר זה מגין מאה ועשרים שנה. (שם חולין קלט ב)

של"ה:

...וזה לשון הפרדס פרק כ"ב משער מהות והנהגה, בעת שהאציל הקב"ה נשמת יציר כפיו האצילה כלולה מששים רבוא נשמות, שאין דור פחות מס' רבוא... ויש לנו קצת דמדומי ראיה, שהרי במשה רבינו ע"ה שהוא שת, כנדרש בתקונים, ועליו נאמר ויולד בדמותו כצלמו, שהיה כלול מס' רבוא כאביו, כי הוא הבן הנמשך מהאב, ולכן הוציא ממצרים ס' רבוא, ועליו נאמר אשה אחת ילדה ס' רבוא בכרס אחד, ועל זה רמזו שקול משה כנגד כל ישראל, ועל זה אמר ו' מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, כי עמו ממש היו, ממנו יצאו ובו היו כלולים, ולכן כלם ינקו ממנו תורה, ועל זה רמז "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדיתיהו", כי הם כלולים בו... ולכן פירש בתיקונים שמשה רבינו ע"ה מתפשט בכל דור ודור בס' רבוא, דהיינו סבוב הגילגול של ס' רבוא, שעליו נאמר "דור הולך ודור בא", ופירוש דור שהולך הוא דור שבא, ולכן בכל דור ודור הוא מתפשט בס' רבוא ותורתו מאירה בהם, וכלם יונקים ממנו... ובזה יובן הנדרש בספר רעיא מהימנא שמשה רבינו ע"ה בעולם הזה בגוף נבזה בין ישראל, כמבואר שם, חס ושלום שיהיה משה רבינו ע"ה מבחר היצורים כלם מגולגל כלל, וכל שכן בבזיון, אלא הכוונה על מציאות אור תורתו המאירה בבעלי התורה בס' רבוא היונקים ממנו, והם נבזים בין עמי הארץ, וזה אמת שאין בו ספק... הרי שניצוץ משה רבינו ע"ה בכל דור ודור, כי כל הדורות היו בהר סיני, ובכל דור ודור יתפרש זה הפירוש שלא את אבותינו לבד וכו', רק גם אנחנו היינו שם פנים בפנים וגו', ובדור המדבר היה משה רבינו בנגלה בקבלת התורה, ומאמר משה להם היה בנגלה, אבל כל הדורות הבאים אחריהם היו שם בנסתר, וניצוצי משה רבינו ע"ה עמהם בנסתר, וזה המאמר ממנו אליו הוא גם כן בנסתר, לא את אבותינו וגו', וענין הנסתר רצוני לומר ההתעוררות דהיינו שנדע שעתה יוצאים אנחנו לפועל ולגילוי מה שהיה כבר לנו פנים בפנים בנעלם... (בעשרה מאמרות מאמר ב)

והנה נשמות ישראל גבוהים, אבל נשמת משה גבוהה מעל גבוהים, אם כן מאחר שנשמת משה גבוהה ומעולה כל כך, אי אפשר להיות שולט בו גלות, וכל שבטו ניצל בזכותו, כי הם קרובים אליו, וישראל שירדו ממעלתם אפשר להם גלות, אבל מאחר שהם יונקים ממשה רבינו ע"ה מתקיים בהם עמם אנכי בצרה... (מסכת פסחים מצה עשירה, ועיין שם עוד)

...ואם תשאל מנין היה לו למשה סיג שהוצרך להוציאו, הלא קרן אור פניו והוא אספקלריא המאירה, וביום הוולדו כתיב ותרא אותו כי טוב הוא ונתמלא הבית אורה, תשובה, זה הסיג אינו היה בו מצד עצמו, רק מכח השותפות. הנה בריאת העולם אדם קין הבל, ישראל נקראים אדם, ומדוע מה שכתבו המקובלים, הבל משה, גלגולו במאצעות ש"ת, קין נתגלגל לזכך ביתרו, והנה הרג קין את הבל מחמת תאומה יתירה, וזאת התאומה נתגלגלה בציפורה, ויתרו שהוא קין עשה תשובה, והחזירה למשה שהוא הבל, ומשה רועה את צאן יתרו, כי יתרו רצה להחזיר לו צאן הבל, ומשה רבינו ע"ה לא רצה לקבלם, כמו שאמרו רז"ל אין רוח חכמים נוחה הימנו. קין אמר לית דין ולית דיין, ויתרו תיקן ואתה תחזה, הרי בדיבוק משה עם יתרו תקן קין בהבל. והנה אמרו רז"ל כשבא נחש על חוה והטיל בה זוהמה וכו', ומזו הזוהמא קין, וזו הזוהמא ארס של צרעת, דמצינו קין נצטרע כדאיתא במדרש רבה, וישם ה' לקין אות... והנה פני משה כפני חמה, כי קרן אור פניו, ומכח הגלגול נתקן קין שנתדבק משה ביתרו, וזהו גלגל החמה... וזה היה הסיג של צרעת של קין שיצאה מידו של משה, ובזה יובן גזירה שוה אות הראשון ואות האחרון. ובזה יובן בשמות רבה למה נקראת צפורה שטהרה את הבית כצפור, רוצה לומר ציפור מטהר בית המנוגע, ומשה בכל ביתי נאמן, והבן... והבל שהיה עמו בבטן אמם נתגלגל במשה, ויצא הסיג המועט שהיה דבק בו משכינו הרע, ולמטה הוא מעץ החיים, אבל משה מצד עצמו אספקלריא המאירה, סוד כלו הפך לבן טהור הוא, ואמרו רז"ל במה שימש משה בז' ימי המלואים, בחלוק לבן... כי לא היה בו עכירות החומר, כמו שכתוב בו "כי קרן אור פניו", והיה כתנות אור, זהו סוד חלוק לבן, כלומר החלוק שלו החומר היה לבן וזך, אספקלריא המאירה... (שם ועיין שם עוד)

במשה רבינו ע"ה היה נותן בו סימן ב' צרות, של יון ואדום, כיצד, התורה באה לו בצער גדול כמו שאמר רש"י בפרשת דברים, שהיה להם לומר ממי נלמד, ממך או מתלמידך, לא ממך שנצטערת עליה, וזה כפרה על צרת ביטול תורה בימי יון, שבצרה גדולה קיימוה. ונגד גלות אדום צרה נמשכה, היא התוכחה שבמשנה תורה, וזו התוכחה משה מפי עצמו אמרה... כי לאחר מדת הדין הקשה בתוכחה הנמשכת בעונותינו הרבים זמן רב, מסר עצמו על ישראל, ואמר אתם נצבים היום וגו' הקללות מקימות אתכם, ואחר כך וזאת הברכה. (מסכת תענית, ועיין שם עוד)

...ובפסוק והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו, כתב האריז"ל אימה זה דור אנוש, בימיו הציף אוקינוס שליש העולם, חשיכה צירוף דור המבול, שאמרו רז"ל לא שמשו מאורות, גדולה, מגדל דור הפלגה, נופלת, תהפוכות סדום, ואנחנו עונותיהם סבלנו, משה רבינו שקול נגד כל ישראל, נתקיים בו היאורה תשליכהו במקום אוקינוס, ומאסר התיבה כאילו שמש וירח קדרו לו כמו במבול, וכאילו חס ושלום הוכה בסנורים כאנשי סדום, ותחמרה בחמר וטהר את החומר שהיה להם לחומר בדור ההפלגה, והזפת על הבערת כבשונות של שריפת הלבינה, וכבד פה ולשון במקום בלבול לשונם, גם שיעבוד ישראל ועבודתם היה בטיט ובחומר ובהשלכת יאורה לזכך הנזכרים... והנה קין הרג את הבל בעבור תאומה יתירה, וזאת התאומה נתגלגלה בצפורה, ועל כן השיב יתרו את הגזילה ונתנו למשה, ובזה מתורץ איך לקח משה רבינו ע"ה בת כומר, ופיו לא רצה לינק מנכרית, אלא היא צלעו, על כן בבואו אל המדבר אמר צא בגין אשתך... (תורה שבכתב שמות, ועיין שם עוד)

עוד נבאר מה ענין אלהים שנעשה משה, על דרך הפשט נוכל לתרץ על פי שמה שנקדים מה שכתב הר"ן בדרשותיו, כי הקשה קושיה גדולה, הלא משה רבינו ע"ה הוא אבי הנביאים, ונבואתו היתה למעלה מהטבע לכל האותות אשר עשה, ואיך היה בו מום שהיה חסר אף הטבע כי היה ערל שפתים... ובפרק אין בין המודר אמרו אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו, וכולן במשה, ובסוטה פרק המקנא והנה נער בוכה, קרי ליה ילד וקרי ליה נער, אלא היה ילד וקולו כנער, אמר ליה רבי נחמיה אם כן עשיתו למשה כבעל מום, הרי שתמה על מום קטן כזה, ואיך לא נתמה על מום הגדול שבכלם, שלא יהיה מדבר... והר"ן האריך בתירוץ קושיה, וכלל העולה מדבריו, כי הוצרך להיות ערל שפתים לגודל מעלתו, מאחר שהתורה נתנה על ידו, ונקראת התורה על שמו, ואלו היה לו צח לשון לא היתה מעלת התורה ניכרת כל כך לשומעיהם, כי נודע טבע העולם, לפעמים אומר אדם דבר אחד, אף על פי שהדבר בעצמו אינו טוב בתכלית, מכל מקום שהוא בעל לשון וממתיק דבריו וצחות לשונו הוא ערב מאד לשומעים, על כן אילו היה משה רבינו ע"ה צח לשון, היו אומרים שעל כן דברי תורה מתוקים לשומעיהם, כי משה רבינו ע"ה ממתיק אותם בצחות לשונו... אמנם מנוגד לזה, מה שכתב "משה ידבר והאלקים יעננו בקול", כי תירוץ הר"ן הוא דבשביל מתן תורה נעשה ערל שפתים, ואדרבא הוא להיפוך, שערלות פיו נתרפא בשעת מתן תורה, שמשה ידבר והאלקים יעננו בקול שלמשה, והנה היה פלא בדבורו שנתפשט בקרב מחנה ישראל שהיה ג' פרסאות, והיה נשמע בבירור אף שהיו קולות וברקים וקול שופר חזק, ואומר, פה שאמר לא איש דברים אנכי, עתה "משה ידבר". 

ונראה לי לתרץ קושיות הנ"ל על פי המדרש בסיפורי עניני משה רבינו ע"ה שהוזכר שם כשהיה נער קטן מורכב על כתיפו של פרעה, כי בת פרעה גידלה את משה, אז שלח משה ידו ולקח העטרה מראש פרעה וכו', ומשם נעשה ערל שפתים כי נכוה בגחלת. והנה עתה כבא משה להתרות בפרעה במכות גדולות ונפלאות, והיה אהרן נביאו, כי משה היה ערל שפתים, ואז כשראה פרעה שמשה מתרה בו וראה שהוא ערל שפתים, שהרי אהרן הוא נביאו המדבר, ואז זכר פרעה במעשה שהיה... והבין פרעה למפרע שרוצה לקחת עטרה מראשו, ועם כל זאת לא היה כח ביד פרעה לעשות נקמה בו, וזהו "ראה נתתיך אלהים לפרעה", שוטר ומושל ורודה... (שם וארא)

אשים מחסום לפי, שלא אקלל את עצמי, ומשה לא היה נזהר בזה, ואמר "הרגני נא הרוג", וכן "מחני נא מספרך וגו'", ולכן נענש על זה, ובפרט עתה שהיה קללתו בשביל עצמו, שלא היה רוצה לשאת כל משא העם עליו, לכן נתקבלה קללתו למעלה ונענש, אכן בזמן שאמר מחני נא וגו' היתה קללתו בשביל כל ישראל, שהיה מתפלל בשבילם על מעשה העגל, לא נענש במיתה, אבל מכל מקום קללתו לא חזרה ריקם, שנמחה מפרשת המשכן, כאמרו, ולכן נשארו אלדד ומידד במחנה ואמרו משה מת ויהושע מכניס לארץ... (שם בהעלותך)

רמח"ל:

...ובאמת שרק נשמת משה היתה המוכנת לתת התורה על ידו, וזה סוד גדול, כי לבד מה שכל המאורות נתחברו בנתינת התורה, גם אין סוף ית"ש נגלה מה שאפשר להגלות, ולכן התורה אין לה שינוי כלל... והנה לגילוי גדול כזה צריך נשמה מוכנת, ורק נשמת משה היא זאת... ולכן נאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול, וכן צריך להתחבר סיני במשה, ומשם יוצאת כל התורה לכל ישראל, ותדע שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיק לחדש ניתן למשה בסיני, והיינו כי מה שהוא אמת בתורה צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה, והנה באותו הזמן ניתן בגילוי לישראל החלק שהיה ראוי להם, ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות על ידי התלמידי חכמים, והכל צריך להיות על ידי משה, בסוד "זכרו תורת משה עבדי", כי הוא מתלבש בנשמות תלמידי חכמים, ועל ידו מתחדש התורה, והוא סוד הדברים שמחים כנתינתן מסיני... 

ואודיעך בכאן סוד גדול, כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגולה את חלקו, ואם כן מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, אין התורה נשלמת, אך האמת הוא שעל זה אמרו שמשה הוא כבד פה וכבד לשון בגלות, והענין כי סיני הוא הפה כנ"ל, והיה ראוי שיהיה פתוח ברווחה, להוציא התורה בכל חלקיה, ומפני שבאו הערב רב וגרמו סיתום לתורה, גורמים במאסם אותה למשה שלא יוכל להוציא כל מה שהיה ראוי, ובאמת אינו מוציא אלא מעט, והוא סוד עתידה תורה שתשתכח מישראל, והנה כלל החלקים האלה נאמר בהם הכל יהא מונח עד שיבא אליהו, כי ישלים הוא בעד הכל, ואז מיד משה יפתח פיו ברווחה, ויצאו כל האורות לאכול לשבעה... (אדיר במרום דף כ)

כלי יקר:

של נעליך - נתעוררו המפרשים בכמה שינויים בין מראה זו והמראה של יהושע... רבינו בחיי פירש, של נעליך על הרחקת הגשמיות, ומזה היה משולל החומריות יותר מיהושע. ואוסיף נופך משלי, כדרך שפירשו חז"ל פני משה כחמה וכו', כמו שהלבנה מאירה רק מצד אחד, כך יהושע האיר מצד השכל, והיה חשוך מצד החמריות שנשארה בו, אבל משה האיר מכל צד, שנזדכך גם חלק החמרי שבו עד שזכה לקרון עור פניו... על כן אמר של נעליך, רמז לשלילת החמריות מב' חלקיו, ואמר כי המקום - מקום מורה על המדרגה, שאפילו חלק האדמה שבו קודש, ולפי שאתה במדרגה גדולה כזו אמרתי אל תקרב הלום להציץ בשכינה, כי לא יראני האדם וחי, ואפילו המלאכים... (שמות ג ה)

ויאמר אליו - רוצה לומר היה לו לבדק בשמו משה, האומר שיגאל את ישראל ממצרים, אך נתמלא עליו רחמים, כי חשב אחר שהוא כבד פה אינו ראוי לכך. (שם ו ב)

וישמע - שמע מלחמת עמלק והביא את אשתו להזדווג לו, כדי שלא יאבד גם כן במלחמת עמלק, ולרבי אלעזר המודעי הביאם מפני מתן תורה, שאינו נכון שידור בלא אשה ובנים, ולרבי אליעזר קריעת ים סוף שמע, ואמרו חז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף הוא על זיווג שני, ואחר קריעת ים סוף אמר שאפשר להחזיר את צפורה למשה... (שם יח א)

ואתה תצוה - ממהות עצמך, שמשה כנר שממנו מדליקים כל הנביאים, והוא התחלה לכל הדברים העומדים בנס, ויצוה להדליק נר מערבי, ושישפיע על השמן שיקחו אליו שידליק תמיד, ויהיה גם מחוץ לפרוכת במקום הנראה עדות תמידית שהשכינה שורה בישראל... (שם כז כ)

וילך משה - נדחקו המפרשים דלא כתיב לאן הלך, ונראה שהלך לפניהם בזריזות, להראות שיש בו כח, ומה שאמר לא אוכל עוד לצאת, רוצה לומר אין לי רשות שניתנה רשות ליהושע, או הלך לפניהם בדבר הלכה להראות שכחו כאז, אלא שניתנה רשות ליהושע, או רצה לזרזם על התשובה... (דברים לא א)

אור החיים:

קניתי איש - קין בחינת הרע והבל בחינת הטוב, והוא נפשו של משה רבינו ע"ה, ובאמצעות הפצעים שפצעו קין הסיר הרע ממנו, והוכר הטוב המוחלט. (בראשית א ד)

...ולא יקשה בעיניך הלא מלך המשיח משבט יהודה, ויש אומרים דוד בעצמו, דכתיב "ודוד עבדי מלך עליהם", והיאך אנו אומרים שהוא משה משבט לוי. יש לך לדעת, כי בחינת נשמת משה כלולה מי"ב שבטי ישראל, כי כל הס' רבוא היו ענפים... ולעתיד לבא תתגלה בעולם שורש המלכות שבמשה, שהוא עצמו מלך המשיח. (שם מט יא)

כי טוב הוא - שילדתו לו', שפשיטא שאינו מתקיים, והסתכלה בו וראתה שהוא בריא, לכך טרחה בשבילו וסכנה את עצמה. (שמות ב ב)

ותקרא שמו משה - בקריאת שם יצחק יעקב והשבטים יקדים הטעם ואחר כך ויקרא שמו וגו', אולי כי האמהות היו בעלי רוח הקודש, והיו משיגות בחינת השם, וקראו לפי שהיו מכוונים בו, מה שאינו כן כאן, שלא השיגה בחינת השם, או שהעלימה הטעם, כי המעשה היה היפך רצון עמה. (שם שם י)

והן לא יאמינו - ...והנה מה שלא כתב הרמב"ם בפרק ז' יסודי התורה ממדות הנביא עשיר וגבור, אמרו שאלו נחוצים רק למתנבא בקביעות, ומשה אמר שלא יאמינוהו כנביא קבוע, כי אינו עשיר, וגם לא באקראי, כי אינו שלם בגופו. ומה שלא אמר זאת בתחילה, אולי רצה לדעת השם הגדול ובאמצעו יקנה כל הקנינים, וה' לא הודיעו סוד השם וסגולתו, על כן חזר וטען, או אחר שאמר לו שלא ישמע אליהם מלך מצרים... (שם ד א)

אתה והעם - העליה לך, כי נטל העדי שהתנצלו בני ישראל, והעם יעלו עמו. (שם לג א)

ושלחתי לפניך - עד עתה מסכים שמשה ואהרן יכנסו לארץ, ואולי נתבטלה גזרת עתה תראה וגו' בעבור שנתן נפשו על ישראל. (שם שם ב)

לא הודעתני - ואין אדם משתתף עם מי שאינו מכירו, ואם תאמר שאלך בעל כרחי, הרי אמרת ידעתיך - שגדלת אותי מכל, כמו שאמר "ושמי ה' לא נודעתי להם כי אם לך". וגם מצאת חן - דאיתא כשעלה לסיני מצא רבי עקיבא וכו' הרי שרבי עקיבא עצום ממני, ובכל זאת בחרת בי. (שם שם יב)

הראיני נא - אף על פי שהראהו על הים, וכתוב פנים אל פנים וכו', זו היתה רק מראה אש אוכלת, ומה שאמר ותמונת ה' יביט, זה אור עליון, ורצה שתהיה לו הכרה וידיעה פרטית, שיוכל שכלו להשכיל בחינת האלוקות. (שם שם יח)

לא יראני האדם וחי - ...או רמז לו שישיג אחר המיתה מה שלא ישיגו שאר הצדיקים. (שם שם כ)

וראית את אחורי - רוצה לומר חיות העולמות עומד בחשק ההסתכלות באורו יתברך, ונמנע שיביט נברא אל אורו, על כן עשה לו מסוה הנקרא אחורים, כמו שבאדם אחורים, והנפש פנים לו, והרוח פנים לנפש, והנשמה לרוח, כן הכין אור ממנו דרך שם ישקיפו, ולמשה הוא רק מסך אחד... (שם שם כג)

על פי משה - שמשה לקח הכל, ולא עלה בדעתו שיחשדוהו, שהרי מדבר אתו בכל עת, ואם חס ושלום ימצא בו עוול ימאסנו אלקים יודע נסתרות. משכן העדות - שלא היה אדם מישראל יכול להעמידו, וכמה חכמים היו שם ולא יכלו לישבו... זו עדות שהוא נקי כפים, שאין ה' עושה נס לעושי עוול, ובפרט במקום עצמו בו נעשה העוול, עבודת הלוים - ואין הטעם יתרון כחו, שהרי אחר כך יכלו הלוים להקימו, וגם אין הטעם יתרון חכמתו, שהרי בצלאל עשה וגו', אפילו דברים שלא אמר לו משה, ואף על פי כן לא הועילה לו חכמתו להקימו... (שם לח כא)

אחרי מות - נראה שהכתוב להזהיר את משה שלא יחשוב כי לצד שהוא יותר קרוב למלכות שמים ובכל ביתו נאמן יוכל להכנס פנימה, והגם שיצוה את אהרן גם משה בכלל, שלזה כתב וידבר ה' אל משה... (ויקרא טז א)

ענו מאד - ועל כן לא הודיעם הבדל מדרגת נבואתו. (במדבר יב ג)

ירק ירק - אבל אם היה משה מתפלל קודם לא היתה נענשת, תסגר - משמע אם כן שבתפלת משה פרחה ממנה הצרעת, דאם לא כן פשיטא שנסגרת, וכן לרז"ל שאהרן לא ראה צרעתה מחמת קורבה, ונסגרה רק כמנודה... (שם שם יד)

כי לא מלבי - אין חשד שעדיין לא האמינו בו שנביא אמת הוא, ועוד, ואולי צד החשד היה כי לצד שמצא משה חן בעיני הקב"ה, כשהיה משה רוצה לתת גדולה לאחד מקרוביו, היה נמלך בה' ומסכים על ידו, ולא לצד שיש עכוב בדבר, כי הוא זה הראוי, לזה אמר כי ה' שלחני לעשות, ולא שעשיתי והוא הסכים על ידי, ולא מלבי - לא שאני חשקתי והוא הסכים. (שם טז כח)

ובית אביך - נראה שבא על משה, שגם עליו באה האזהרה, דאילו הקהתים הלא הם כשאר ישראל בכניסת משכן ה'... וכמאן דאמר שפסקה כהונה ממשה סובר אני שלא נאסר ליכנס למקום דריסת רגלי הכהנים... (שם יח א)

...ומה שאמרו יודע היה משה דין נחלות וכו', והלא כל התורה ופרשיותיה נאמרו מסיני, אלא מה שאמרו לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה, רוצה לומר בארץ ישראל, שלא ידע אם ארץ ישראל תחשב ראוי או מוחזק, שזה חסרון מציאות ולא חסרון ידיעת הלכה... (שם כז ה)

רב לך - אינו צריך יותר זכויות, או כל המצוות שיעשו בארץ יש לו חלק בהם... (דברים ג כו)

אל הארץ - מה שכפל רוצה לומר שעתיד משה ליכנס לארץ עם האבות לעתיד, כבזוהר, שהוא יביא את ישראל בבא גאולתם, ורוצה לומר שרק עתה לא יעבר. (שם לב נב)

איש האלקים - ...עוד נתכוון במאמר זה להעיד עליו כי כל התעצמותו במדות הטובות הידועות לו לא היו אלא לצד יראתו מאלקיו, לא שהיה טבעו מסייעו אל הדבר, כאומרו, שאול באחת ולא עלתה לו, כי שאול היה מטבעו מזוג, ולא היה חם ומהיר לטעות ולזה בא ששגג יצתה ממנו המלוכה... ונתכוון הכתוב בסמיכות את בני ישראל לאיש האלקים להגיד שמדרגה זו השיגה עם בני ישראל באמצעות מה שטרח בהם, ומה שסבל מהם. (שם לג א)

נביא עוד - רוצה לומר שמשה עשה כל האותות לחזק האמונה, קריעת ים סוף ומתן תורה ואין נביא הבא אחריו צריך לחדש עוד. (שם לד י)

תניא:

והנה במה שכתבנו לעיל בענין יראה תתאה יובן היטב מה שאמר בגמרא על פסוק ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', אטו מלתא זוטרתי היא, אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא וכו'. דלכאורה אינו מובן, דהא שואל מעמך כתיב, אלא הענין הוא כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבינו ע"ה, כי הוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלקות לכללות נשמות ישראל, שלכן נקראים רועים, ומשה רבינו ע"ה הוא כללות כולם, ונקרא רעיא מהימנא, דהיינו שממשיך בחינת הדעת לכללות ישראל לידע את ה' כל אחד כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה, ויניקתה משרש נשמת משה רבינו ע"ה המושרשת בדעת העליון שבי' ספירות דאצילות המיוחדות במאצילן ב"ה, שהוא ודעתו אחד, והוא המדע וכו' ועוד זאת יתר על כן בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משה רבינו ע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה ללמד דעת את העם, ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש... (ליקוטי אמרים פרב מב)

נפש החיים:

אמנם בחינת הנשמה היא הנשימה עצמה, שפנימיות עצמותה מסתתרת בהעלם, ומקורה ברוך כביכול, בתוך נשימת פיו ית"ש, שאין עצמות מהותה נכנסת כלל בתוך גוף האדם, ואדם הראשון קודם החטא זכה לעצמותה, ובסיבת החטא נסתלקה מתוכו ונשארה רק חופפת עליו, לבד משה רבינו ע"ה שזכה לעצמותה תוך גופו, ולכן נקרא איש האלקים, כידוע שכל ג' עולמות בריאה יצירה עשיה מבחינת הנשמה דלהון ולמעלה הוא אלקות גמור... וזולתו לא זכה שום אדם עליה... (שער א פרק טו)

...ובזוהר (ושמות רבה ב') אברהם אברהם פסיק טעמיה בגוויה, משה משה לא פסיק טעמיה בגוויה, אשר בזה מרומז לנו ענין מדרגת משה, איך היתה יותר נעלה ממדרגת אברהם אבינו, וכמו שכתוב (חולין פ"ט) גדול מה שנאמר במשה ממה שנאמר באברהם, דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר, ואלו במשה כתיב ונחנו מה, ועל ידי זה זכה משה שתנתן תורה על ידו דוקא. ולבאר מה גדולתו של משה רבינו בא דלא פסיק טעמיה בגוויה, הנה ידוע מה שאמרו רז"ל (ברכות ז' ב') לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, אל תקרי שמות אלא שמות, כי באמת השם הוא עצם הנפש של האדם... וזהו הענין בכפילת השמות אברהם אברהם, הראשון מורה על עצם הנפש שרשו העליון, ששם עיקר מדור הנשמה, רק משתלשל ממנה מקצתה בגוף, כי הגוף הוא רק כמו נעל להנשמה, וכמו הנעל אינו מלבוש רק לקצה התחתון של הגוף, כן הגוף אינו מלבוש רק לקצה התחתון של הנשמה... ואברהם השני מורה על קצה התחתון של הנשמה שנשתלשל בגוף, וזה כוונתם פסיק טעמיה, רוצה לומר בין אברהם דלעילא שהוא הנפש בשרשה בעולם העליון, ובין אברהם השני כשהיא מלובשת בגוף בקצה האחרון שלה, יש הפסק בגויה, שהגוף הוא מפסיק, שלא נזדכך חומרו כל כך באופן שלא יהיה חוצץ ומפסיק בין הארת הנשמה בעולם העליון, לכשהיא מלובשת בגוף. אבל משה משה לא פסיק טעמיה, שנזדכך אצלו הגוף כל כך, עד שלא היה חוצץ ומפסיק כלל בין הארת הנשמה כשהיה בעולם העליון, ולכשהיה בגוף, וזה היה מפני רוב שפלותו וענותו, שחשב עצמו כאלו הגוף אינו, ואמר ונחנו מה, ואצל אברהם על כל פנים היה חשוב כעפר ואפר, ולכן אמר השכינה מדברת מתוך גרונו של משה, מחמת שלא היה הגוף אצלו מסך מבדיל היתה שכינה מדברת מתוך גרונו ממש, וזה ענין דבור אהרן ומרים במשה, שחשבו שאצלם גם כן נזדכך החומר כמו במשה... (רוח חיים פרק א א)

הכתב והקבלה:

בעבור כבודי - כשתתפשט להראות לעיני השגתך, ושמתיך - תשיג את מקור הווית השתלשלות הבריאה, ושכתי כפי - אגלה לעיניך במראה רוחני את הסתתרות כבודי הנעלם, כפי - רוצה לומר הסתתרותי, שאין בריאה משיגה את מקום כבודו. עד עברי - עד שאגלה לך, ומשה נתעלה בזה למדרגה האפשרית מבני אדם, עד שאמרו שכינה מדברת מתוך גרונו, וכמו שאמר פה אל פה אדבר בו, ולא אמר אדבר אליו. (שמות לג כב)

ענו מאד - מדעתו ולא מחלישות מזגו, אלא מרצונו התנהג בענוה, ואף שידע סגולותיו היקרות, וכל אחד מישראל היה חשוב לו מעצמו, והדבר הפך לו טבע שני, על כן אמר והאיש, ולא האדם. (במדבר יב ג)

מת במדבר - במכילתא דרבי שמעון בן יוחי בלק, על שדבר והתלונן נגד משה, וחשבו בנותיו שנוטר לו על כך, ובאו כשישב עם אלעזר וכל הנשיאים, וכשראה משה כך, נסתלק מהדין. (שם כז ג)

אשר עשה משה - משה הבין טעמי ופנימיות כל הנפלאות שעשה, מה שאינו כן בשאר שעשו נסים. (דברים לד יב)

מלבי"ם:

תבת גומא - על דרך הרמז, אחר ששלשה חדשים מיום לידת משה בז' באדר נשלמו בז' סיון, יום שבו עתיד לעלות אל האלקים במתן תורה, נרמז בתיבה זו ענין כולל עצמותו של משה וענינו, כי האדם מורכב מגוף ונפש, והנפש סגורה בבית כלא במאסר הגויה, ואחר חטא אדם הראשון נתמזגו כחות הגוף עם הנפש ולא תוכל להפרד ממנו עד יום המות, אולם משה היתה מדרגתו כמו אדם קודם החטא, שהיתה נפשו נפרדת מגופו, ויכולה להפשיט שמלת החומר לעליה בכל עת, והיתה כבת מלך שוכנת בהיכל ורשות בידה לצאת מן ההיכל לפי רצונה... (שמות ב ג)

ויגדל הילד - היה מהשגחת השי"ת שגם אחר שכבר גדל, שכבר עברה החמלה שעורר לבה עליו בעת שמצאה אותו עזוב ומושלך, בכל זאת לקחה אותו לבן, וזה היה מהשגחת ה' שיגדל בבית מלך, ושם למד כל חכמת מצרים, והיה לו לב אמיץ בגבורים, כי היה מבני פלטרין, ובכל זאת השגיח ה' שלא ישכח עמו ומולדתו במה שקראה שמו משה, שמזכיר שמשתה אותו מן המים. וכבר כתב פילון היהודי שהיה באלכסנדריא בספר חיי משה, ששם משה מורכב מן מו, שהוא מים בלשון מצרי, ומן שה שהוא לשון הוצאה והמלטה בלשון מצרי... (שם שם י)

ויגדל משה ויצא - מספר מצדקת משה, ואיך מנעוריו היו בו כל המעלות שבעבורם זכה לכל הכבוד הזה, שהגם שגדל בבית מלך, וישראל היו אז בתכלית השפלות, לא הסתיר פניו מהם ויצא אליהם מצד שהם אחיו, היפך טבע האנשים שיעלו לגדולה ויתרחקו מאחיהם העניים. שנית שראה בסבלותם - שהביט על זה בעין חמלה ולבו עליו דוי, שלישית שראה איש מצרי מכה - הגם שגדל בין המצרים ומתערב עמהם, היו כזרים בעיניו. (שם שם יא)

למה תכה רעך - ...ובזה נודע שנטע בנפשו אהבת משפט וצדק בין איש ובין אחיו, שכל זה צריך למי שמוכן להנהיג את העם, כמו שכתוב "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל". (שם שם יג)

וגם דלה דלה - ובזה ספר ממעלת אדוננו שמלבד שהיה מגן לבני עמו, עשה משפטו לעשוקים לכל בני האדם בכלל. (שם שם יט)

גר הייתי - שהגם שנתיישב במדין ונשא שם אשה, והגם שברח ממצרים מפני מלשינות איש ישראל, בכל זאת לא שכח אהבת עמו, והיה עינו ולבו שם כל הימים לשוב אליהם ולהושיעם... (שם שם כב)

למען יאמינו - שבזה יראו שיש כח ביד האיש האלקי הוא הקדוש להרים את הנחש והרע שבו אל האלקות והרוחניות, כך שלא יעכב בידו מלהתדבק בעליונים, ועל כן כי נראה אליך - כי משה הכניע את הנחש שבו, וגם כחות החומריות שבו נעשו קדש ורוחני ומוכנים אל הנבואה והדבוק האלקי... (שם ד ה)

ויחר אף ה' במשה - מפני שעל ידי הדבור הזה גרם שצרף אליו את אהרן בשליחותו אל ישראל חרה אף ה' בו, כי תחלה רצה ה' שמשה ילך בשליחות הזה לבדו, והוא ידבר אל העם, ואז היו מקבלים דבר ה' בלא אמצעי, כי שכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה אל העם, מה שאינו כן עתה, יקבל אהרן הדבור באמצעות משה, והעם יקבלו הדבור מאהרן... (שם שם יד)

זה הדבר אשר צוה - טעם הצווי הזה ללמד שענין המן לא היה נוהג רק במדבר לבד, כי הוא ענין קיים ונוהג לדורות, שכל מי שינזר מעניני העולם אל התורה ואל העבודה יזמין לו ה' לחם חקו בלא עמל, ויהיה מאוכלי המן, כמו שהזמין אל משה שנתעשר מפסולתן של לוחות, רוצה לומר שעל ידי קבלת התורה ניתן לו עושר ופרנסה על פי נס... (שם טז לב)

היה אתה לעם - רוצה לומר נגד מה שאמר "כי יבא אלי העם לדרוש אלקים", שזה כולל בין להוריד את האלקות למטה כמו להוריד השפעה נבואית בדרישת העתידות, ולהוריד שפע שובע רצון בשיקבל תפלה בזה שתהיה אתה לעם מול האלקים, שתהיה אתה האמצעי שעומד בין האלקים ובין העם, עד שהורדת השפע האלקי תהיה על ידך, ויבן במה שצריך להעלות כל הדברים הארציים אל האלקות, על זה אמר והבאת אתה את הדברים אל האלקים... (שם יח יט)

...וגם משה עצמו היו לו ג' מדרגות, א' קודם מראה הסנה שצפה בחכמה על ידי העיון והמחקר, ב' בעת מראה הסנה שהשיג בנבואה באספקלריא שאינה מאירה, ג' אחר זה שנתעלה למדרגה היותר גדולה להשיג באספקלריא המאירה אשר פה אל פה ידבר בו... (שם יט א)

ומשה יקח - אחר שראה משה שה' סלק שכינתו מקרב העם, אף להראוים לנבואה כמו אהרן ובניו והזקנים, ידע שגם עליו לא תשרה שכינה כל זמן שיהיה בקרב המחנה, וכמו שאמרו חז"ל שהיו ישראל נזופים ממעשה העגל, על כן לקח את האהל - ששם היה יושב לשפוט את העם וללמד להם חוקי ה'... וקרא לו אהל מועד - שהוא יהיה מיועד לשכינת ה', שעד עתה לא נקרא בשם זה, כי היה ה' בקרב כל המחנה, וכל המחנה היה מיועד לשכינת ה', כמו שאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי"... (שם לג ז)

ואדעך בשם - רוצה לומר להעלותך בהשגה מדרגה אחר מדרגה, שעל ידי מציאת חן תשיג יותר באלקות עד שתהיה ראוי מצד שמך ועצמותך שתקשר בך ידיעת ה', ועל ידי כן תוסיף תמיד למצא חן, וכן תלך מחיל אל חיל, ומובן שבזה הבטיח לגלות לו ידיעת דרכו וידיעת עניני האלקות, שעל ידי זה ידעהו בשם ויוסיף למצא חן וחסד. (שם שם יז)

והיה בעבור כבודי, רוצה לומר אם תרצה לעיין ולהשיג איך עבר הכבוד מן הבלתי תכלית אל הבריאה שהיא בעלת תכלית, שבזה תעיין בענין הצמצום, איך צמצם את עצמו ונעשה חלל פנוי ומקום שבו יעמדו כל העולמות, וחלל זה קורא פה נקרת הצור, כי נקר הוא חלל עגול שנעשה באיזה דבר... באר לו שלהשיג את הצמצום הזה ונקרת הצור, הנה מצד שרשו שבא מן האין סוף הוא נמנע ההשגה, כי האין סוף הוא נמנע ההשגה, ומצדו השני, אחר שנעשו בו כל היצור הוא אפשרי ההשגה, שכבר הבטיחו שישיג את כל טובו, אבל המעבר עצמו, איך עבר מן האין סוף אל הסוף... זה יכוסה בענן והעלם, שגם דבר זה הוא קשה ההשגה ומכוסה בענן וערפל, שעל זה אמר "ושכותי כפי עליך"... וראית את אחורי - תשיג כל המציאות וכל העולמות שנוצרו ממנו במקום הצמצום, אבל פני ועצמותי ואיך היה לפני ההעברה וההשתלשלות הזה לא יראו, כי זה נמנע ההשגה. (שם שם כב וכג)

...וביחוד משה רבינו, אשר לפניו ולאחריו לא קם כמוהו, והיה דבק ברוחניות, היה מן הנמנע שישפיע על ידו ענין טבעי גשמי, עד שכבר כתבו הקדמונים טעם אחד שלא נכנס משה לארץ, משום דהנהגת משה היתה כולה למעלה מן הטבע, כמו שהיה ענינו כל ימי חייו, ובכבוש הארץ היה מן הנמנע להיות על ידו בענין טבעי, אשר כן היה מצטרך בעת הזאת, ועל כן הוצרך להעמיד לכבוש הארץ פרנס פחות ממנו בדרגה... ועל זה אמר ובעיני משה רע, כי חשש שעל ידי כן ירד ממדרגתו הרוחנית, ועל זה בא להתלונן על מה ששם ה' משא כל העם עליו, שהוא ישפיע להם לחם ופרנסה, שזה אינו מוטל עליו כלל, יען היותו אליהם במדרגת המלמד אל התלמיד... (במדבר יא יא)

...אם כן כל דבר שהעלים ה' ממשה לא יכול להעבירו דרך צנורו של משה לזולתו, וכשם שנעלם ממשה אז שלא יכנס לארץ, כך נעלם מאתו ענין גוג ומגוג, שאם היה משה נכנס לארץ היה אז תקון העולם כמו שיהיה באחרית הימים, ולא היה ענין גוג ומגוג... (שם שם כו)

...כי קודם חטא המרגלים היה משה נכנס לארץ, והיה בונה המקדש, והיתה אז גאולה שלמה ותיקון הכללי, שלא היה המקדש נחרב לעולם ולא היה עוד שום גלות, אמנם תקון הזה לא היה אז רק לישראל לבד, לא לכל העולם, אולם אחר חטא המרגלים שנגזר אז על משה שלא יכנס לארץ, כמו שאמרו רז"ל שנקבר משה בחוצה לארץ כדי שיביא עמו דור המדבר לעתיד לבא... (שם יד כא)

עשה לך שרף - כבר ביארנו שמשה אשר משל על כחותיו החמריים כולם היו קדש לה' מתרוממים מן הארציות אל הרוחניות והאלקיות, היה נחש שלו, רוצה לומר כחות היצר הרע למטה אלקים בכפו, ואצל משה לא נקרא נחש, שמורה על יסוד העפר שבו וכח הטומאה שלו, רק בשם שרף, על שם יסוד האש ורוחניות שבו, שגבר על יסוד העפר ועל כן אמר למשה עשה לך שרף... (שם כא ח)

וידוע מה שאמרו רז"ל, שאם היה משה נכנס לארץ היה מבטל יצרא דעבודה זרה, ולא היה צריך לעבודת התמיד, וכיון שבקש שיפקוד ה' איש על העדה, ונתמנה יהושע שהיה ענינו להנהיג עניניהם במלחמות ובצרכיהם, ולא היה בכחו לבטל יצרא דעבודה זרה, ועל זה אמר יפקוד את בניו שלא ימירו כבודו באלהי הנכר, ולצורך זה צוה פרשת התמיד... (שם כח ב)

רש"ר הירש:

ותפתח ותראהו את הילד - רק משפתחה את התבה נתוודע לה תוכנה, משמע הילד לא זעק, מה טוב היה ילד זה, ועוד במצבו זה, האיך נכרים בקו אופי זה עקבות תכונותיו של העתיד להיות ענו מאד, אותה וותרנות שקטה וסבלנית. ומשפתחה ותראהו את הילד, תחילה ראו עיניה ילד המביט בה, ורק אחר כך והנה נער בוכה... (שמות ב ו)

משה - קרוב למצה, למשוך מן המים בכח, לשאוב... לא משוי שנמשה מן המים קראה את שמו, אלא משה, המציל מן המים. אולי בא זה לרמוז על מגמת החינוך שהעניקה הנסיכה לבנה המאומץ, והרושם העמוק שעיצב את אופיו משחר ילדותו, במתן שם זה ביקשה לומר, לא ישכח כל ימי חלדו שהושלך אל המים ונמשה מתוכם על ידי, על כן יהיה כל ימיו בעל לב רך, וקשוב ליסורי הזולת, ויהיה נכון תמיד להיות מושיע בעת צרה... (שם שם י)

ויגרשום ויושיען - ...ובכן משה עזר להן משום שחסרי אונים היו, ולא בגלל היותן צודקות, על זאת זר לא יוכל לדון, אבל בנות היו שהופקרו לפראות, ואילו השקאת הצאן זה עשה משה לא כהצלה, ולא מתוך נימוס כלפי נשים, אלא משום שבני אדם היו, שזה עתה שרויים היו בסכנה ועייפו, ולו היו גברים, לא היה נוהג אחרת, לכן נאמר בלשון זכר "וישק את צאנם". (שם שם יז)

וזה לך האות - פגם זה שהנך רואה בך, הוא הכשרתך, יען כי היטב חשת שאין בך כל זיק של כשרון לבצע, ומה גם להשלים משימה זו בכחות עצמך, כחות אנוש, ויען כי חסרון זה טבוע באופייך בצורה כה בולטת, ודווקא משום כך אין ראוי כמוך להיות נושא שליחותי, זקוק אני לאיש, שהנו החכם מכל אדם, ויחד עם זאת העניו מכל אדם, ליקוי מובהק זה שבך יטביע במפעל אשר אשלים על ידך אות לדורות עולם, כי אנכי שלחתיך, כי כל שפעלת בשליחותי ומכחי נעשה... וכאשר תושלם הגאולה לא תהיה אתה שליט העם, אלא תעבדון, אתה וגם העם תגשו אל ההר הזה כעבדי ה'... (שם ג יב)

מעיקרא לא היה מקום לאות לפלא, באמתחתו של משה, הערובה להצלחה כלולה היא במילים שנאמרו למשה, לכולנו, לכל הדורות "כי אהיה עמך, וזה לך האות", דרכנו ההסטורית אשר הלכנו במשך הדורות, חלשים כמות שהיינו, כשאין בידינו אלא התורה הזאת, עדות נאמנה היא כי משה אמת ותורתו אמת, אולם כאן כשטרם האירה ההצלחה ואף נתבשרו על כשלונות חוזרים, היה מקום לפקפוקים בשליחות משה, וגם צדק משה בצפותו מראש כי ספקות יעלו בלב העם. (שם ד א)

...לפי פירושנו בא בטוי זה ללמדנו, כי ביצוען של תכניות ה' אינו מותנה באיש, הרבה שלוחים למקום, שום אדם, גם לא האיש משה, חיוני והכרחי הוא לה', ואם הפצרת ה' במשה לקבל עליו את השליחות נתנה מקום לדעה מוטעית זו, כאן תשובתה בצידה, גם לשלוחו גם למשה לא ישא ה' פנים, אדרבה, בקרובי אקדש... (שם שם כד)

...הבה ונמחיש לעצמנו את המצב אליו נקלע עתה משה. שליחותו נכשלה לחלוטין, פרעה היה קשוח יותר מאשר אי-פעם, ועל הלחץ הוסיף עוד לעג, והעם, הלא חשבוהו לרמאי, אותו ואת אהרן, על כל פנים למרומים. ואף משה תוהה על עצמו, ובמי, אם לא במשה יגברו עתה הפקפוקים בכשורו, כביכול, לא מילא כראוי את שליחותו, ומי אנוש ולא ירפו ידיו, בראותו כי בשלו הכו עד זוב-דם וצנחו ביאושם ששת מאות אלף איש חפים מפשע... (שם ה כג)

...מעתה תחל שליחותם עטורת הנצחון, שליחות אשר כמוה לא מילא עוד בן תמותה לפנים, ואחריהם לא ימלא. מעתה נודעה חשיבות יתירה לעריכת רשימה מדויקת של ייחוסם וקירבתם, כדי להעיד בזאת לכל הדורות, כי רגיל ואנושי הוא מקור מחצבתם, ורגיל ואנושי הוא טבע ברייתם... זה שמונים שנה ידעוהו כבשר ודם, כפוף לטבע האדם על לקוייו וחולשותיו, על דאגותיו וצרכיו, איש ככל יתר האנשים, ביניהם נולד וחונך, הוא אהרן ומשה, הם המדברים אל פרעה... (שם ו יד)

היה בלבם ספק על שליחותו של משה, ובמצבם ומנקודת ראייתם היה זה ספק סביר מאד... ספקות אלה העולים תמיד מחדש בלב ישראל, הם תעודה חשובה המעידה על אמיתות שליחותו של משה רבינו, כפי שכבר העיר רבי יהודה הלוי בכוזרי א' מ"ט והלאה, לפני משה עמד עם בעל שכל בהיר וצלול, שלא נתערפל בהזיות הדמיון, ועם זה לא התמכר באמונה פזיזה לכל מאן דהו... (שם יד יא)

דברים אלה, יותר מכל דבר אחר, מציינים את תכונתו של האיש משה, שהוא ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, אין הוא תובע דבר לעצמו, ואין הוא חפץ ביקר עצמו, הוא מוחל על כבודו, ואין רצונו אלא להיות עבד ה' בלבד, ככל אדם אחר, אילו נאמר עליו כדברי הנביא "מוליך לימין משה זרוע תפארתו" (ישעיה ס"ג י"ב), איזו במה היה בונה לעצמו... אנשי אמונה בעמים מספרים על עושי נסים שכלכלו את העם בלחם וחוללו כל מיני נפלאות, אך מה חשובים כל אלה כנגד סיפוק צורכי המזון של שני מליונים וחצי נפש במסעם בלב המדבר ארבעים שנה. אדם אחר, ולו היה קטן רק מעט ממשה, בודאי ובודאי לא היה עומד בנסיון של גדולה אלקית שכזאת, והנה האיש משה, כולו נרתע מגדולה שכזאת, וקורא אל העם קריאה מיוחדת, ראה תראו, בתת ה' לכם בערב בשר לאכל וגו', מבלי שמשה פנה אל ה' בדבר הזה, אז תחזינה עיניהם, לא רק את כבוד ה' וגדולתו, אלא גם את העובדה שעתה עומדים ישירות תחת השגחת הבורא, ואין צורך במשה אף כמתווך, ואין כלל חשיבות במשה ובאהרן בשביל העם, ובאמת כל הצלחת שליחותו של משה מותנית בכך, שהעם יכיר לדעת שכולה אינה אלא מעשה ה' בכבודו ובעצמו, ואין בה חלק כל שהוא למעשה בשר ודם... (שם טז ח)

וישתחו - אף על פי שנעשה שליט עמו, שלוח מפי הגבורה, לא שינה משה את הליכותיו עם אנשים. (שם יח ז)

מאלפים ביותר הדברים על אודות המוסד הממלכתי הראשון שכונן בעם ישראל סמוך למתן תורה. כי קטן היה שיעור קומתו של משה עצמו כמחוקק, וכה דל היה כושרו כמארגן עד שהוצרך ללמוד את ראשית היסודות של מוסד ממוסדות המדינה מפי חותנו. האיש משה עמל ויגע עד לעיפה, ולא הסדיר מעצמו מוסד כה מתקבל על הדעת או מוסד דומה לו, שהיה טוב לעצמו, לעם ולענין. איש זה, שנזקק לעצתו של יתרו במינוי השופטים, לא הוא בדה מלבו חוקים ומשפטים ונתנם לעם, איש זה לא היה אלא נאמן בית ה', ורק את דבר ה' הגיד לעמו. (שם שם כד)

...מאידך גיסא, עלייתם של אהרן ושל בחירי העם בהר כבני לוייתו של משה עד לגבול ידוע, ממחישה את דבר האמת, שמעלתו של משה לא נבדלה ממעלת העם הבדלה סגולית כל עיקר, כביכול נחון משה בתכונה שהיא למעלה מן הטבע האנושי, ובשל תכונה זו זכה לעלות אל מדרגה הקרובה אל השכינה, אלא דירוג זה מכריז ואומר, האיש משה היה ככל האדם, לא ממין אחר היה, אלא עמד על מדרגה גבוהה יותר של התעלות, ובשל כך זכה לקירבת ה', וכל אחד ואחד נקרא לשאוף ומסוגל להגיע אל מדרגתו. (שם כד א)

לדבר אתו - בתחילה היו כל מאמרי המצוות של ה' אל משה בבחינת דבור אל משה, כדברי ריש לקיש בשמות רבה מ"א ו' משל לתלמיד שלמדו רבו תורה, עד שלא למדו היה הרב אומר והוא עונה אחריו, אולם עתה, ככלותו, בטרם יושלם מתן התורה, כבר קלט משה את התורה במעיו, משל לתלמיד שמשלמד אותו אומר לו רבו בא ונאמרה אני ואתה, הוי "לדבר אתו", לפיכך לא נאמר כאן לדבר אליו. (שם לא יח)

אני אעביר - בפסוק זה אמר לו באיזה דבר ייענה לו, ובפסוק הבא במה יסרב להענות לו, ה' ייענה לו על ידי שיעניק לו דעת עליון, והיינו השראה עילאית, לא בשמיעת דבר ה' בלבד יקנה דעת, אלא עיניו תחזינה, ובשעת ראיית החזון יתבאר לו החזון על ידי דבר ה'. אולם כל עצמו של החזון הזה אינו אלא דבר בקשתו הראשונה, דרכי ה' המתגלות באחדות שבריבוי פניהן... (שם לג יט)

אשר אני עושה עמך - ...הוה אומר ה' ילוה את מעשי משה בקרב העם על ידי הצלחות ומאורעות שיהיו בהם משום נפלאות, שאין דומה להן בשום מקום ובשום זמן, לא בתחום הטבע ולא בתולדות העמים. שליחותו של משה תעמד איפוא כמאורע חד-פעמי בכל המקומות ובכל הזמנים, ועל ידי כך יתאמת דבר ייחודה אלוקיותה ונצחיותה של תורת ה' שנמסרה על ידו לכל הדורות, עדות זו כחה יפה בראש ובראשונה לגבי ישראל... (שם לד י)

...וכשם שנאמר לעיל "ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן", כן נאמר כאן בתחילה "ולא יכל משה לבא" וגו', ורק לאחר מכן "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד". וברגע שמשה השלים את מלאכת הקמתו של המשכן התרחק ממנו בתחילה לגמרי, ושב אל קרב האומה, לא מפעלו שלו בא לכלל ביטוי נראה לעין במשכן, ולא יחסו שלו אל תורת ה' שעדותה היתה מונחת שם, ושהיא היא שעשתה את המשכן למכון שבתו של כבוד ה' ולאהל מועד, בו נועדו יחד ה' עם עמו, האומה היא אשר כוננה בו במשכן הזה מושב ומזבח לתורת ה', למען תתמסר לה... (שם מ לד)

עבדי משה - אינו נביא לעתים כי אם בשירותי תמיד. בכל ביתי - יש לו גישה וידיעה מכל מה שאפשר לבן תמותה להשיג... (במדבר יב ז)

ויראו כל העדה - כמו שציין הנביא מיכה ו' ד' נשלחו לישראל שלשה אישים להשפיע עליהם במובן ג' היסודות שהוא מונה שם: עשות משפט, אהבת חסד והצנע לכת. משפט, עיצוב החיים ברצון ה' היתה פעולת משה, הקרבה עצמית למען שלום וחסד היתה פעולת אהרן... והמשפט הוא הנותן מזון קיום וחוזק לקיום האומה. (שם כא כט)

ואת תדבר אלינו - אנו בטוחים בכל שתהיה סביל לדבר ה' ותמסר רק מה ששמעת, לכן גם ההדגשה-ושמע (בחטף פתח). (דברים ה כד)

העמק דבר:

ויגדל משה - שלא כדרך הארץ, וכבהזורק שמשה היה גבוה י' אמות, ומשום כך לא נודע לפרעה שהצילתו בשעת הגזרה. משה - ראיתי שבמצרים מלה זו פירושה ילד, וילד המלך נקרא שם 'הילד', ואמרה שהוא הילד שלה ואין לאביו ולאמו חלק בו. (שמות ב י)

בימים ההם - כמה ימים היה מנהגו כך, ויצא אל אחיו - ולא יצא מבית למודו לשאר דברים, וירא - הסתכל שהסבל אינו לעבודת המלך כי אם לענותם... (שם שם יא)

ויען משה - הסירוב הראשון מדרך המוסר, וכאן גברה עליו מדת הענוה, והרים קול בכיה שלא יאמינו לו אחר שלא עסק בתורה ובחסידות כי אם בחכמות, וכשנפגש עם אחיו הוצרך תיכף לברוח מהם. (שם ד א)

נצבים לקראתם - בהשגחה פרטית, כי משה לא היה כל הזמן במצרים, כברמב"ן, ואהרן לבד לא עשה מאומה, וזה נסיון כמה משה סובל מבלי להרהר אחר מדותיו. (שם ה כ)

אלה ראשי - ...ומנה כאן רק גדולי השבט, אבל משה אין גדולתו מהשבט, אלא שהיה מסוגל לתורה, וכח התורה גדול מכל יחוס, כבשלהי הוריות. (שם ו יד)

הם המדברים - להלחם עם פרעה היה משה הגדול, שבא בכח התורה, חרבן של ישראל, ומפני שישראל זקוקים תמיד לשניהם, פרנסה והגנה, אמרו חז"ל ששני הצדיקים האלה שוים. (שם שם כז)

אל משה - 'קרא אל' הוא להסביר פנים, כי רצה שיוותרו מעט ממבוקשם, משום הכי הראה לו פנים שוחקות, כי ידע שהרבה תלוי בו, ולכך לא אמר 'ואל אהרן'. (שם ח כ)

וישב עליה - לפי שמשה גבוה מהם, לא יכלו לתמוך ידו בעמדו. (שם יז יב)

והזהרת אתהם - אם אתה לא תזהיר ותשגיח על קיומם לא יועיל פעולת אחרים, והודעת להם - גם הליכות דרך ארץ ומנהגים עליך להנהיג בעצמך, ולא חכמי ישראל... (שם יח כ)

...ומשה ואהרן היו חברים בתורה, כח משה היה גדול בפלפול, לחדש מה שלא שמע, וכבנדרים ל"ח, לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, וכח אהרן היה בסברא, לדמות מילתא למילתא, עד שעלה פעם על משה במעשה השעיר ראש חודש, ולכן נדרש למשה ביחוד כח המנורה, שיאיר לפילפולו וחידושיו, וכחו עולה על של אהרן, שההוראה מכח דמיון אינה מוכרחת כמו הפלפול. (שם כז כ)

כצאת משה - לרמב"ן היה הרבה במחנה, שהשכין שוב השלום שהופרע, והביטו אחרי משה - כדין נשיא, וכאן גם התענגו מהשכינה, ומחלוקת בקדושין סוף פרק א' אם הביטו לשבח או לגנאי, מדכתיב ונצבו שהוא לשון גנאי בדתן ואבירם, ולמרות עזי פנים אלו שלא העיזו בגלוי, עשה משה את שלו. (שם לג ח)

ויקח בידו שני לוחות - היה צריך לומר זאת לפני ויעל, אלא להודיע צניעותו, שהסתיר בהם פניו בעברו, ולכן לא כתב עוד מענין ושכותי כפי, כי רצה רק לדעת עת רצון לתפלה. (שם לד ד)

מלא את המשכן - ואם כן איך נכנס משה תמיד לקדש הקדשים, שעמד במקום הבולט כדדי אשה, שהשכינה רק בי' אמות בקדש הקדשים. (שם מ לה)

וייטב בעיניו - העביר קול במחנה שטעה, ללמד לדורות שלא יהא אדם גדול בוש מלטעות. (ויקרא י כ)

ויחר למשה - נצטער מאד, ואינו מלשון כעס... לא חמור - ומה שלא אמר לא לחם לקחתי, משמע שהעוסק בצרכי צבור אינו דרך חסידות שלא יאכל משלהם, שהרי יהיה מוכרח לעסוק באותו זמן בצרכיו, ולא בצרכי צבור ורק החמור לא לקח מהם, שהרי אין צורך שאשתו ובניו יהיו במצרים. (במדבר טז טו)

לכן אמור - עונשו של משה שנתרשלו ידיו, שהוא יאמר לפנחס גמולו. (שם כה סב)

ויעש משה - אף שלא היה כבודו לעמוד על המספר. (שם לא לא)

איכה אשא - במדרש פליגי מתי אמר, לרבי יוחנן בעת יתרו, לרבי חייא במתאוננים, דהיינו לרבי יוחנן נאמר בסיני, ולא הגיעה השעה לבקש מה' כי אם בקברות התאוה, ולרבי חייא היה על כל הזמן, עד שבקברות התאוה צעק אל ה'... טרחכם - תפלה בעד הצרות, משאכם - גמילות חסדים, שהלימוד אינו משא עליו. (דברים א יב)

תקריבון אלי - נו"ן להקטין, שיקריבו רק הקשה שבלבבם, ויפסקו אחר כך בעצמם. (שם שם יז)

כי יראתם - שלא מסרו נפשם לעלות, על כן לא שמעו הכל, מה שאינו כן משה, שרצה לעלות לולי הציווי לך רד, והיה מוסר עצמו... (שם ה ה)

וילך משה - שעתה החל להקטין כחו, ולא היה קולו נשמע עוד לכל ישראל כששכינה מדברת מתוך גרונו, ולכן הלך לכל שבט כדי שיגיעו דברים אלה לכולם. (שם לא א)

כתבו לכם - הזהירו שקודם יכתוב וילמדם מתוך הכתב, שלא כדרכו תמיד, ועל כן ברך תחלה כדין תורה ברבים, והטעם משום שעד כה היה בדרך נס, ולכן לא ברך, משום כך הוצרך כאן לסייעו הושע, שהוא הכינוי לתלמידו, משם שלא נשמע קולו לכל העם, שאור משה הולך ודועך עד שניצוץ עוד פעם בזאת הברכה. (שם שם יט)

פנים אל פנים - באהבה, כמלך המביט בפני נאמנו ולא מן הצד. (שם לד יב)

משך חכמה:

איש האדמה - בבראשית רבה ל"ו, חביב משה מנח, שנקרא איש האלקים, שהיינו חושבים שהמתבודד יעלה יותר, ובכל זאת נח שהתבודד ולא הוכיח את דורו ירד ממדרגתו, ומשה שמסר נפשו על ישראל להרג המצרי שזו פחיתות, נתעלה ונקרא איש האלקים, שהגיע לתכלית השלמות. (בראשית ט כ)

נגש אל הערפל - ג' מחיצות היו, חושך ענן וערפל, שיש ג' מחיצות עד לשכל האלקי: המורגשות, המוחשות המדמה, ונבואת משה באספקלריא המאירה בלי כח מדמה, ומשה זכה במתן תורה למדרגה שגם גופו היה דק ספירי בהתפשטות החומר, ועלה אתו למעלה, וזכה לקרני הוד כשמש, ולא ידע איש קבורתו, כי גופו אינו תופס שום מקום... (שמות כ יח, וראה שם עוד)

כן עשו להם בני ישראל - שגם משה גילח וכבס כי היה משורר... (במדבר ח כ)

התאוו תאוה - ...ובזכות משה שהתגבר על תאותו בא המן, ואמר מאין לי בשר, שבשר אינו יכול לבא בזכותו, והאציל רוחו על ע' הזקנים שלא פירשו מנשותיהם, ובזכותם בא. (שם יא ד)

ויהס כלב - הטעם שנתפחדו היה, כי אלדד ומידד נתנבאו יהושע מכניס, ומשה לא גער בהם, ועל זה אמר יהושע שהאומה ראויה להשגחה גם בלי משה, ויעלו בלעדו... והוחלט בנבואה שמשה מת להוציא מדורות הבאים הטעות שהוא אלקי המסבב מערכות ומשדדם. (שם יג כ)

ולא הרעותי - כי יש ענו בפני שפלים ממנו, אך הגדולים שההכנעה בפניהם מצד הצדק ולא בענוה, אותם משפיל ומתכבד בקלונם, ומשה לא הרע גם את אחד, רוצה לומר המיוחד בהם. (שם טז טו)

ובאמת לא מצינו במשה שעשה מופתים מדעת עצמו כשאר נביאים, והטעם הוא כי שאר נביאים שחושיהם בטלים נכר בעליל שהמה אדם, מה שאינו כן במשה הנשאר בחושיו, ואם יעשה נסים מעצמו יוכלו לטעות בו לא-ל, ורק בקרח כשחשדוהו אפילו בדברים פחותים לא היתה סכנה זו, אז עשה מעצמו והראה שעושה הכל רק מרצון ה'. (שם כ יא)

וה' התאנף בי - כי אחר שדור אחר בא לארץ, ודור זה ראה רק הפעולות של משה שלמעלה מהטבע, היתה סכנה שישווהו לאלקים, כמו שאמר "באלקים ובמשה", השוו עבד לקונו, ולכן אינו יכול להנהיגם לארץ, ועוד ילמדו מזה שאין להם לירא מהמנהיגים, כשמש וירח, שרואים כי המנהיגים ביד הבורא. (דברים ד כא)

וראה את הארץ - ובראייתו תהיה נוחה להכבש לפניהם, לאחוזה - ובמראה חלק מה שנתקדש לשעתו בכבוש ארץ ישראל ומה שנתקדש לעולם בכבוש שני. (שם לב מט)

מוהר"ן:

וזה פירוש (משלי ט"ז) "חמת מלך מלאכי מות", כי חמתו של הקב"ה בשביל המלכות שהשפיל על ידי עוונותיו, "ואיש חכם יכפרנה", היינו בחינת תלמיד חכם, בחינת משה הוא יכפר לו... והתלמיד חכם הוא בחינת משה שמשים עצמו כשירים, כ"ש (במדבר י"ב) "והאיש משה עניו מאד", ועל ידי זה נקרא איש חכם, כ"ש (איוב כ"ח) "והחכמה מאין תמצא", ובזה יש כח לתלמיד חכם לכפר, כמו שנאמר ואיש חכם יכפרנה. ובשביל זה כשהתפלל משה על חטא העגל אמר (שמות ל"ב) "אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא", כי זה מן הנמנע שלא יבא לאדם איזה גדלות כששומע שמספרין שבחו... אבל צריך לזה ביטול כל הרגשותיו וחומריותיו אזי יכול האדם לשמוע שבחו ולא יבא לו שום גדלות כמו משה רבינו שראה כתוב בתורה וידבר ה' אל משה, ויאמר ה' אל משה, וישראל קוראין בכל יום בתורה שבחו של משה, והוא בעצמו מספר להם שבחיו, ולא היה למשה שום התפארות וגדלות מזה, כמו שכתוב והאיש משה עניו מאד. ובודאי על ידי ענוותנותו היה כח ביד משה לכפר עון העגל, כמו שכתוב ואיש חכם יכפרנה. וזה שטען משה, ואם אין, היינו אם לא תשא חטאתם, בזה אתה מראה שאין לי כל כך עניוות שאוכל לכפר להם עון העגל, בכן בקשתי מחני נא כדי שלא אכשל בגדלות, שאני רואה ושומע בכל עת סיפור שמי ושבחי בתורה, כי מי יכול לעמוד בזה אם לא עניו גדול, ואם אני עניו צריך לך שתשא חטאתם, כמ"ש ועובר על פשע לשארית וכו'. (ד ז)

איתא במדרש בשביל שאמר משה לבני גד "תרבות אנשים חטאים" נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה, והדבר קשה, מה ענין זה של תרבות אנשים חטאים, לעונש שלו שיעבוד בן בנו ע"ז? והתירוץ כי אמרו חז"ל (כתובות ק"י ב') כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו א-לוה, ואמרו חז"ל (שבת צ"ז) החושד בכשרים לוקה בגופו, ומשה היה חושד אותם שבני ראובן ובני גד אינם רוצים בארץ ישראל שום חלק, נמצא שאין להם א-לוה, בשביל זה נענש בבן בנו שלא היה לו א-לוה, כי הם כשרים היו בדבר, כי רצו ליטול חלק בארץ גם כן. (קד)

שפת אמת:

...וזה מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל, הוא בחינת שני שדיך, זה משה ואהרן, משה רבינו ע"ה הוריד התורה מן השמים, וכביכול נתלבש אלקותו ית"ש בצמצום אותיות התורה, וכן מזוזה היא פרשה מן התורה, וחקוק שם ש-די שצימצם להשרות שכינתו בבני ישראל... (בראשית חנוכה תרנ"ז)

ברש"י חבל על דאבדין וכו', אף כי כתוב שמדרגת משה רבינו ע"ה היתה למעלה יותר, אף על פי כן הוטב בעיני השי"ת עבודת האבות לפרסום כבוד שמו יתברך, כמו שהוא נסתר בעולם הזה, כמו שכתוב למען אברהם שקראך אדון, והוא שם ש-די שהוא חיותו יתברך לכל הנבראים, שנקודה חיות ממנו יתברך מחיה כל העולמות, ואף הטבע נמשך מחיות נקודה הפנימיות שלמעלה מהטבע, ומשה רבינו ע"ה היה דבוק במה שלמעלה מהטבע, והוא שם הוי"ה יתברך, שאין סוף לגדולתו, אבל בחינת נקודה הנ"ל, היא המשכה שתהיה מספקת ליתן חיות לכל דבר ודבר כפי משפטו, ולכך נקרא ש-די, על שם שיש די באלקותו לכל בריה וכו', והיא עבודת אבותינו לברר בטבע והחושך, שמכל מקום נמשך הכל מנקודה הפנימיות, ונאמר זה למשה רבינו ע"ה עתה, כי זה ענין הגלות לברר אלקותו גם במקומות השפלים... ועבודת האבות היתה הכנה לגאולה של כל גלות וגלות, ולזה עצמו היה קשה השליחות למשה רבינו, כי היה למעלה מהטבע כנ"ל, ושליחות זו היתה להמשיך הארה לבני ישראל, כמו שהיה תוך הגלות, וכתוב ולא שמעו מקוצר רוח... (שמות וארא תרל"ב)

בפסוק וארא וגו', ובמדרש חבל על דאבדין וכו', וקשה מאחר שהשיג משה רבינו ע"ה למעלה עליונה מהם, כאמור ושמי ה' וגו' אם כן מה חבל... והנה באמת אבות הקדושים שהיה כל אחד מהם איש אלקים ממש והיה מוצא כח אלקות תוך הטבע, כמו שכתוב שיש די באלקותי לכל בריה, אכן לית כל מוחא סביל דא, ולכן בני ישראל עתה צריכין למצא כח אלקותו יתברך על ידי התורה והמצוות, שהם מלמעלה מהטבע, ועל ידיהם נוכל להמשיך כח מעולם העליון, כי בטבע בעצמו אין לנו כח לתקן עצמינו... אולם לא היה ביכולת עולם הזה לקבל הארה מעולם העליון, לולי הקדמת מעשה אבות, שתיקנו גוף הטבע, והיה יכולת אחר כך ליתן התורה לעולם הזה ולחבר ב' עולמות להיות מיוחדים, שזה היה באמת רצון הבריאה. והנה משה רבינו היה מוכן באמת לקבל התורה והיה מופשט מהטבע לגמרי, כמו שכתוב של נעליך וגו', ולפי מדרגתו ודאי היטיב אשר דבר "למה הרעותה וגו'", אך השי"ת הראה לו כי כל זה נעשה רק אחר הקדמת מעשה אבות, כענין אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא. (שם שם תרל"ח)

בפסוק וארא, כבר כתבנו במקום אחר ענין המדריגות בין האבות למשה רבינו ע"ה, כי משה רבינו ע"ה היה מיוחד להיות איש אלקים מיד כשנברא, כמו שכתוב משה משה לא פסיק טעמא בגוייהו (אין פסיק ביניהם), והיה מוכן להתורה שהיא למעלה מהבריאה, והאבות היו מוכנים לתקן מעשה בראשית והטבע, והוא בחינת הדבור שאמרו בזוהר הקדוש שהיה עוד בגלות, היינו הנהגתו יתברך את העולם והטבע... (שם שם תרמ"ה)

בפסוק וגם הקימותי וגו', ופרשה זו היא תשובה למאמר משה רבינו ע"ה למה הרעותה וגו', כי כדי לזכות לארץ ישראל צריכין מקודם לסבול גלות מצרים, ומדרגת משה רבינו ע"ה היה כולו טוב, כמו שכתוב כי טוב הוא, ולא היה בו מתערובת טוב ורע, אבל בני ישראל היו צריכין לתקן זאת התערובת שנעשה אחר חטא הראשון... וזה היה הכנת האבות לתקן העולם ולברר ארץ ישראל לבנות בית המקדש... לברר כבוד מלכותו בעולם הזה... וגם אפשר כי על ידי שמשה רבינו ע"ה היה טוב בשלימות, לכן לא נכנס לארץ ישראל, שהיא רק על ידי הבירור מקודם, אכן ודאי לולי חטאו בני ישראל אחר קבלת התורה היה ניתקן כל התערובות, והיה יכול גם משה רבינו ע"ה לכנוס לשם, ומשה רבינו ע"ה רצה שיוכלו בני ישראל לכנוס בבחינת הטוב בלבד... וזה ההפרש בין בחינת א-ל ש-די, שאמר לעולמו די, הוא הארת כבודו יתברך בצימצום ובמדה בכל מקום, והוא בחינת מעשה בראשית, ובחינת משה רבינו ע"ה הוא שם הוי"ה, היה הווה ויהיה, שהוא בלי גבול, והוא דרך התורה והנסים, והיא הנהגה שלמעלה מהטבע... ולכן ייחסו השבת למשה רבינו ע"ה... (שם שם תרמ"ז)

עוד הפרש בין האבות לבחינת משה רבינו ע"ה, שהוריד תורה מן השמים, והאבות נעשו מרכבה לשכינה, והוא התיקון בארץ, וזה נצרך מקודם כמו שכתוב דרך ארץ קדמה לתורה, והוא בחינת ארץ ישראל, מקום מקודש, מכון להשראת השכינה... (שם שם תרנ"א)

במדרש ומשה עלה וכו', עלית למרום וכו', בלקיחה ניתנה לו, יכול יתן דמים, תלמוד לומר מתנות וכו'. כי משה רבינו ע"ה היה מוכן לקבל התורה בבחינת לקיחה, והוא במדת הדין, לכן כתוב עלה אל האלקים, אבל הקב"ה נתן התורה במתנה, כמו שכתוב ויקרא אליו ה', במדת הרחמים, ומן ההר בזכות אבות, וזה עצמו הב' לשונות, כה תאמר וגו' ותדבר, כי בית יעקב בחינת מתנה, ושם ישראל לי ראש בבחינת לקיחה... והנה פירוש מתנות באדם, דאיתא שהמלאכים לא הניחו ליתן התורה לתחתונים, כי באמת הם קרובים אל התורה, ואית בזה משום דינא דבר מצרא, אבל במתנה ליכא דינא דבר מצרא... ולכן ניתן לו בלקיחה, וגם הוא עצמו בכלל העליונים, כדכתיב ומשה עלה, ונקרא איש האלקים... (שם יתרו תרנ"ח)

...וכפי מה שכתבנו כי העיקר על ידי הביטול, וזה הרמז, לא ידע כי קרן וגו', פירוש מה שהאדם יודע אינו עדיין המדרגה השלימה, כי הוא למעלה מן השגת האדם, לכן משה רבינו ע"ה שהשיג מדרגה העליונה כתוב בו לא ידע, והאמת כי כל עצמו של משה רבינו ע"ה הוא הביטול, כדכתיב ענו מאד, וזה העניוות הוא סירסורתא של התורה, ומייחסו למשה רבינו ע"ה... (שם תרומה תרמ"ד)

...הענין הוא, כי הקב"ה נתן לבני ישראל מתנה, משה רבינו ע"ה ואהרן הכהן, ועל ב' אלו נאמר ה' עוז לעמו יתן, שהוא משה רבינו ע"ה שורש התורה, ה' יברך את עמו וגו' הוא אהרן אוהב שלום ורודף שלום... והענין הוא בחינת משה רבינו ע"ה הוא התורה שבכתב בחינת הקול, ואהרן הכהן הוא כלי המקבל, והוא בחינת תורה שבעל פה בחינת דבור שהוא הנהגתו יתברך את העולם בבחינת הטבע, והוא הכח שיש בבני ישראל בהתאספם יחד להיות נקודה אחת... (שם תצוה תרמ"א)

...ולכן נקראו קרבנות, שעל ידם נתקרבו התחתונים לעליונים בכח עבודת הכהן, ובמשה רבינו ע"ה כתיב מן הבוקר עד הערב, שהוא שושבינא דמלכא, והוא המשיך עליונים לתחתונים כמו שהוריד התורה מן השמים, שהוא שלוחו של הקב"ה, ואהרן שושבינא דמטרוניתא, והוא קירב את התחתונים לעליונים, והוא שלוחם של בני ישראל, לכן כתיב מערב עד בקר. (שם שם תרמ"ז)

פרשת תצוה מיוחדת לאהרן הכהן, בחינת נר מצוה, ומשה רבינו ע"ה בחינת תורה אור, ואנו אומרים באור פניך נתת לנו וכו' תורת חיים ואהבת חסד, והם בחינת משה ואהרן, כי המצוות ניתנו לצרף האדם ושימצא חן לפניו, וזהו אהבת חסד, והנה שורש כל המצוות בתורה, אבל נתלבש הארת התורה במצוות גשמיות שלפנינו, שמתעורר בזה שורש המצוה למעלה, ואם היינו נמשכים אחר הנהגות משה רבינו ע"ה בשלימות, היו מקיימין המצוות במעלה יתירה, כמו שהיה קודם החטא, שהקדמנו נעשה לנשמע, כמו שאמרו חז"ל עושי דברו, וכמלאכי השרת, שמקיימין רצונו יתברך, ומרגישין בעצמם רצון הבורא, ולכן אמרו במדרש כשנאמר למשה רבינו ע"ה הקרב וגו' הרע לו, פירוש שראה שניטל ממנו הכהונה, בעבור שלא ניתקנה בחינת נעשה כראוי שיהיה תורה ממש, רק על ידי בחינת נר מצוה. וזה שרמזו שלא נזכר שמו בפרשה, הואיל ואמר ואם אין מחני, שמשה רבינו ע"ה הבין מיד, שאם לא יתוקן כל החטא לא יוכלו להמשך אחר המדרגה שלו... (שם שם תרנ"ו)

...פירוש הגם כי היה משה רבינו ע"ה גדול מאהרן, מכל מקום הכהונה ניתנה לאהרן שהוא נבדל מן העם, כמו שכתוב ויבדל אהרן וגו', אבל משה רבינו ע"ה שהוא שר התורה, צריך להיות דבוק בכלל ישראל, ולכן לא הוריש משה רבינו ע"ה כתרו לבניו, רק מורשה קהלת יעקב, ואילו היה גם משה רבינו ע"ה נבדל, לא היה חס ושלום לנו תקומה, אך זה כח התורה, דכתיב בה יקרה מפנינים, ממי שנכנס לפני ולפנים, שהיא מעמדת ומקיימת כל העולם, ובזה ניחם הקב"ה למשה, כי אי אפשר לו להתפרש מכלל ישראל, ולפי שמסר משה רבינו ע"ה נפשו על כלל ישראל, שילם לו הקב"ה להיות כחו נשאר בכלל ישראל, וכמעט כל איש ישראל יש בו הארה וניצוץ ממשה רבינו ע"ה, ולכן לא ניתנה לו הכהונה, כי הכהן צריך להיות נבדל... (שם שם תר"ס)

...לכן נראה לפרש כוונתם בדרך זו, דהקושיא וכי היה תלוי כל זה במשה רבינו ע"ה עצמו שידיו עושות או שוברות, דאם כן פשיטא דלא היה מניח ידיו, ומאי וכאשר יניח. לכן תירצו כי ידיו של משה היו מתגברין כשבני ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ואם לאו היו נופלין ולא היה יכול להרימם, כי משה רבינו ע"ה הגם כי הוא היה מושיע לבני ישראל, אך הכל היה תלוי בהכנת בני ישראל... וגם אין רחוק לפרש בפסוק עצמו כן, כאשר ירים משה ידו הוא סימן וגבר ישראל, שעל ידי שגבר ישראל הרים משה את ידיו... (שם זכור תר"נ)

במדרש וישבר אותם וגו', כיון שראה משה רבינו ע"ה שאין לישראל עמידה, חבר עצמו עמהם וכו', ואין מובן, וגם קשה הא איתא שראה אותיות פורחות באויר, ולכן שיבר אותם וכו'. ונראה ביאור הענין, כי בודאי התורה תלויה בהכנת בני ישראל שהם מקבלי התורה, וכתיב חרות על הלוחות, חירות מיצר הרע ממלאך המות וכו', וקשה מה פירוש על הלוחות, רק כפי מה שנחקק ונחרת הארת התורה בלבות בני ישראל, כך נחקקו האותיות בלוחות גם כן, שעיקר הכתיבה בלב, ולכן כשחטאו בני ישראל אותיות פורחות וכו', אמנם משה רבינו לא חטא באמת, והיה בכחו להחזיק התורה, כמו שאמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול, אך כי מסר נפשו בעבור בני ישראל, ולא רצה לפרוד עצמו מהם, ועל ידי זה שחבר עצמו עמהם שהיה חביב אצלו כללות בני ישראל מהלוחות שהיה יודע רצון הבורא, שכנסת ישראל חביבין עליו מהכל, ועל ידי זה גופא היו האותיות פורחות כנ"ל, ולכן שיבר אותן. ובאמת על ידי זה שחיבר עצמו לכללות בני ישראל, על ידי זה תיקן אותם, כי כמו שהיה הוא עמהם באופן זה ההתכללות לא חטא, כי בשעת החטא לא היה עמהם... (שם תשא תרל"ז)

...כשנתן הקב"ה התורה לישראל היתה חביבה להם ככלה על בעלה וכו', והנה משה רבינו ע"ה היתה לו זו התשוקה והרצון בשלימות, לכן זכה שניתנה התורה על ידו, מש"ה בגימטריא רצו"ן, ולא זו בלבד, אלא שנטע זה הרצון בכל בני ישראל, כמו שכתוב ויוצא משה את העם לקראת האלקים, פירש רש"י כחתן היוצא להקביל פני כלה. ובשבת קודש מתגלה הארת משה רבינו ע"ה בכלל ישראל, ובאים אל זו התשוקה, לכן מתגלה הארת התורה בשבת קודש שהוא יום רצון לבני ישראל, ולכן אומרים בקבלת שבת המזמורים של משה רבינו ע"ה, וזה באמת כח הנפש יתירה שבאה בשבת קודש, נפש בגימטריא רצון, וזה שאמר וינפש ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו... (שם שם תרס"ב)

...ומשה רבינו ע"ה איש תבונות, פירוש להכיר את מקומו וכל השייך אל השורש שלו, ולכן אף על פי שאמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול לא קבל, שידע שזה הכח של כלל ישראל שייך לשלשה אבות, ולא התדבק אלא לדבר השייך לו, זה בחינת נאמן, ולכן על ידו נמשכו כל הברכות, כי הברכה תלויה בזה החיבור אל השורש... (שם פקודי תרנ"ז)

ובמדרש תלמיד חכם שאין בו דעת וכו', שגם משה רבינו ע"ה לא נכנס עד שקרא לו וכו'... ומשה רבינו שהיה כלל הדעת של בני ישראל, נאמר ויקרא וכו' שהיה מיוחד תמיד אל הקריאה. (ויקרא תרל"א)

ובמדרש כל מקום וכו', קראו לו שיכנס, דכתיב ולא יכול משה לבא וגו', נמצא שפעל משה רבינו ע"ה בהקמת המשכן המשכת מדרגה שלמעלה מכחו והשגתו, עד שלא יכול לבא וגו', והוא סימן נפלא, מי שאין לו נגיעה כלל ועושה רק רצון הבורא וחפץ בזה שיהיה נעשה כרצונו יתברך במה שאין שולטת שם השגת האדם, וכפי כוונת העושה המצוה, כך מתעוררת המצוה... ועל ידי זה היה שכרו שקרא אליו, שעל ידי שבטל עצמו כך היא המדה שיתעלה עד שם כנ"ל, אמנם באמת אינו יכול לעשות זה רק מי שהוא מתוקן בשלימות וממילא אין לו נגיעה, ויכול לעשות השליחות בשלימות כנ"ל, ומשה רבינו ע"ה לא היה בכלל חטא העגל, לכן נשאר מתוקן כמו קודם החטא כמלאך... (שם תרל"ז)

בפסוק ויקרא וגו' לאמר, דרשו חז"ל דברי כבושין, בשבילכם הוא נדבר עמי, דכתיב ולא יכול משה לבא. פרשנו כבר על ידי שהיה ענין המשכן והקרבנות בחינת בעלי תשובה, ולכן בכל הני מילי דנתקשה משה רבינו ע"ה היה מצד שהיה בחינת צדיק גמור, ואלה התיקונים היו בבחינת בעלי תשובה, כמאמר חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים וגו'... ומשה רבינו ע"ה היה כמו שכתוב "עשה האלקים את האדם ישר", אבל תיקון בעלי תשובה הוא אחר שבקשו חשבונות רבים, והוא דרך אחר, וזה שאמר בשבילכם הוא נדבר, שהוא שביל ודרך המיוחד לבעלי תשובה. (שם תרמ"ט)

במדרש יש זהב וכו', עגמה נפשו של משה רבינו שלא התנדב למשכן, אמר לו הקב"ה דבורך חביב עלי וכו', כל מה שנתן לנו משה רבינו ע"ה נשאר לדורות, כמו שכתוב מורשה, ואם היה למשה רבינו ע"ה חלק בעשיות המשכן וקרבנות, היה גם כן נשאר לדורות, ולכן עגמה נפשו, והקב"ה השיב כי כלי יקר שפתי דעת, שנשאר כחו בדבור... (שם תרנ"ח)

...והנה משה רבינו ע"ה הוריד הקדושה מלמעלה שהוריד התורה מן השמים, והוא הרמז מן בזכות משה, ואהרן היה עמוד הטהרה והוא בחינת והתקדשתם להיות נפרש מן הגשמיות, וכפי הפרישה כך זוכה שיתגלה לו הקדושה, וזה בחינת משה רבינו שעל ידו הוריד הקב"ה התורה מן השמים, כי התורה נעלמה מעיני כל חי, אך לאהבת ישראל צמצם הקב"ה הקדושה שיוכלו בני ישראל לקבל קדושה עליונה בכח התורה שלפנינו. (שם שמיני תרנ"ג)

...ויש להוסיף על דבריו, כי על ידי שהיה ברור לבו של משה רבינו ע"ה בענוה, לכן לא היה חש להתנהג בדברים שהיה נראה לרעים לומר עליו שמתנשא עצמו, כי לא היה מציאות ענין גיאות אצלו, ולכן לא היה ניכר בעיני ההמון בחינת הענוה שבו, והכלל בכל דבר עיקר הוא הפנימיות... ומשה ואהרן היו פנימיות הדעת של בני ישראל, והם האירו לכל בני ישראל ונתרוממו, כמו שכתוב המאור שבה מחזירן למוטב, וקרח ועדתו נתדבקו בחיצוניות בלבד... (שם קרח תר"מ)

ומשה רבינו ע"ה איתא שסירב יותר מדאי בסנה, ולכן ניטלה ממנו הכהונה, כמו שאמרו חז"ל אהרן אחיך הלוי, שהיה ראוי להיות לוי ואתה כהן וכו', כי משה רבינו ע"ה איש האלקים כמלאכים עליונים, כמו שכתוב ענו מאד מכל האדם וגו', אבל הכהן במקדש צריך להיות בו מדה ממוצעת, הגם שיודע בנפשו שאינו כדאי, אבל מצד הציווי והשליחות צריך לעשות את שלו, ואהרן היה כן... (שם קרח תרנ"ב)

במדרש, אילו רצה משה רבינו ע"ה לחיות כמה שנים היה חי, שכתוב נקום וגו' אחר תאסף אל עמך, להגיד שבחו של משה רבינו ע"ה, אמר בשביל שאחיה יתעכב נקמת ישראל וכו'. וצריך ביאור למה ליה האי טעמא, והלא מצווה ועומד הוא נקום. אבל הענין הוא, כי הרוצים לנקום וללחום מלחמת מצוה צריך להיות בלי שום נגיעה, וכשיש להם נגיעה אינם יכולין לעמוד במלחמה... וחלילה להסתפק שהיה משה רבינו ע"ה מתעכב בשביל שיחיה, רק הכוונה שאם לא היה גובר בו נקמת בני ישראל יותר מכל חיי נפשו, ממילא היה בו קצת נגיעה, ואז לא היה עולה יפה בידו הנקמה... (שם מטות תר"נ)

...וכחו של משה רבינו ע"ה הניח בתורה שצוה לנו מורשה, וזה שרומז בתורה שמסעי בני ישראל ביד משה ואהרן הוא לדורות, שהם הכלים שהכין הקב"ה להנהגת בני ישראל, ויתכן עוד לפי מה שכתבנו לעיל כי משה רבינו בחינת השבת, והוא בחינת מקום, כמו שכתוב בשבת אל יצא איש ממקומו... לכן נקבר להגן על המקומות כמו שכתבנו, ואהרן בחינת ראש חודש, שהוא הזמן כמו שכתבנו לעיל. (שם מסעי תרנ"ט)

ובמדרש מוכיח אדם אחרי ימצא חן, זה משה רבינו ע"ה, ממחליק לשון זה בלעם. וקשה מה בא ללמדנו מעלת הצדיק על הרשע, רק הפירוש שעל ידי רשעת בלעם נתעלה משה רבינו, לכן אחר הנקמה בבלעם כתיב אלה הדברים, כעין שמצינו ה' מסיני בא וגו', דרשו בזוהר שעל ידי שלא רצו לקבל מכח זה זרח והופיע לבני ישראל, כן היה עתה מזה נבחן הפרש בין נביא ישראל לנביאי אומות... (דברים תרמ"א)

יום הכפורים הוא זכות משה רבינו, שהוריד לוחות אחרונות, והנה בני ישראל נשתתפו בתענית יום האחרון של מ' ימים האחרונים עם משה רבינו ע"ה, וזיכה משה רבינו ע"ה את כל בני ישראל, והוא נקרא איש האלקים, דכתיב אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם, שהיו עתידין להיות כמלאכי השרת, ומשה רבינו ע"ה שנשאר בזה המדריגה ולא כולם, רק ביום הכפורים נדמו כל בני ישראל למלאכי השרת בכח הארת משה רבינו ע"ה, שהכניס עצמו בכלל ישראל, לכן צריכין להיות אגודה אחת ביום הכפורים, ואז שורה זכות משה רבינו ע"ה... (יום כפור תרס"ד)

...ובודאי בכל הג' מועדות נפתחין מעינות התורה, דכתיב וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, ומתרגמינן ואלפינון לבני ישראל, כי דבור הוא לשון הנהגה, שמשה רבינו ע"ה נתן הכח במועדות שהם ינהגו וימשיכו נפשות בני ישראל לעבודת ה', ומועד הסוכות גדול מכולם... (סוכות תרמ"ג)

וזאת הברכה וגו' כתוב במדרש שבאה התורה לברך את ישראל. כי הנה משה רבינו ע"ה קודם פטירתו הוריש כחו, שהיא התורה שניתנה לו מסיני, לכללות בני ישראל, כמו שכתוב מורשה קהלת יעקב, שבכל עת שמתאספין בני ישראל מתקיים בישורון מלך בהתאסף, ואיתא שיש בתורה ברכה לפניה ולאחריה... וכתיב וכימיך דבאך, שמשה רבינו ע"ה בדורו שהיה דור החשוב מכל הדורות, שזכר בדורות האחרונים ודורינו עתה שהם ימי הזקנה, שעל זה מבקשים ככלות כוחנו אל תעזבנו, ומשה רבינו ע"ה תיקן גם לנו שיאירו דברי תורה עד סוף כל הדורות, זה הברכה וכימיך דבאך, גם הראה להם כי כפי מה שיאירו במעשיהם כך יהיו נשארים ההארות לכל הדורות האחרונים גם כן, וזהו וכימיך, כי יום הוא האור. (שם תרמ"ג)

סוכה היא עמוד השלום, מדת אהרן, כמו שכתוב ענני כבוד בזכות אהרן, כי הנה משה רבינו ע"ה הוא הלוחם מלחמת בני ישראל, כמו שכתוב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, והיא מדת הניצוח, וזה לא יוכל להיות תמיד, כמו שכתוב וכאשר יניח ידו וגו', ומדת אהרן הוא ההגנה שהגין עליהם הענן, ולא יכול עמלק לשלוט בהם... (שם תרנ"ד)

...וזה שאמר תורה צוה לנו משה, שהלביש כח התורה תרי"ג מצות, לכן איתא מש"ה רבינ"ו גימטריא תרי"ג, וזאת התורה אשר שם משה וגו', שימה הוא לשון סידור שהכין הדרך שיוכלו בני ישראל להתקרב אל התורה, ולכן היא לנו אורה... (שם תרס"ב)

שם משמואל:

ולפי האמור יובן אשר לכבוש קליפות חזקות כאלו לא היה יכול להיות אלא על ידי משה רבינו ע"ה, שהוא ע"ה היה אדם השלם, מרכבה למדת עמודא דאמצעיתא, והגיע לכל מיני השלימויות, והיה מלך וכהן גדול ולוי, והרכין את השמים לארץ, והוריד הלוחות למטה, והגביה את הארץ לשמים במה שהגביה את ישראל למעלה ועשה אותם לב אחד לאביהם שבשבמים, וכמו שכתוב (שמות י"ט) ויחן שם ישראל, ואמרו ז"ל במכילתא כאיש אחד בלב אחד, ובמגילה י"ג שלכן נקרא יקותיאל, שקוו ישראל לא-ל בימיו, ומחמת שהיה כחו יפה לחבר את כל העולמות עולם העליון והתחתון, ודוגמתם באדם, על כן היה כחו גדול לכבוש את שני מלכי האמורי אלה, מה שלא היה יכול לעשות זולתו. והנה מדה זו מצינו גם כן ביעקב אבינו ע"ה... (בראשית ויצא תרע"ח)

והנה באם היה ביכולת ישראל להתמהמה במצרים עד תום ד' מאות שנה היה נגמר המירוק, והיו נשלמים בבחינת נפש רוח ונשמה, והיו זוכין לשלש המתנות הטובות, אך באשר היו במ"ט שערי טומאה ולא יכלו להתמהמה, היה הצורך לשלוח את משה רבינו ע"ה ששה חדשים לפני זמן התחלת המכות, ונראה שהכוונה היתה שיהיה קושי השעבוד עוד יותר, וזה ישלים את הזמן. ונראה עוד לומר, דלולא דתן ואבירם היה נמי התיקון נשלם לגמרי, ומסתייע לומר כן, שהרי אמר לו השי"ת למשה עתה תראה, שפירשו ז"ל (שמות רבה סוף פרשה ה') במלחמת פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמת ל"א מלכים, ומכלל דלולא שאמר למה הרעות היה משה מכניס את ישראל לארץ, ואיתא בספרים הקדושים, דאלמלי היה משה מכניס את ישראל לארץ לא היה אפשר עוד להיות גלות וחורבן, וידוע דכל הגלויות היו מפני שלא נתקנו במצרים לגמרי, ומוכרח דאם לא אמר למה הרעות היה נגמר התיקון תיכף, ואפשר שהיה צריך להתמהמה עוד בקושי שעבוד זה, ובאשר נכנסו תחת רשות משה, שהוא כולל מעלת כל ג' האבות יחד, היה בכחו לעזור לישראל שיהיה בכחם לסבול זה, מה שלא הועילה לזה זכות ג' האבות. אך דתן ואבירם גמרו כל אלה שלא יהיה התיקון בשלימות, כבמדרש (ריש וארא) כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה, אמר רבי יהודה ברבי סימון זה משה, עושק שעשקו אותו דתן ואבירם יהולל חכם, עירבבו אותו... וממוצא דברים יתפרש הטעם והתירוץ לקושית משה רבינו ע"ה, למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני, שהכל היה לצורך כדי שיגמר התקון ולא יצטרכו עוד לגלויות, וזה נרמז בתשובה עתה תראה ולא במלחמת ל"א מלכים, ומכלל דאם לא מה שגרמו דתן ואבירם היה רואה, ומוכרח שהיה נגמר התיקון... (שמות תרע"ד)

 וזה שאמר שנולד מהול היא שלמות הגוף, כבמדרש בראשית רבה פרשה מ"ח, מה התאנה הזאת אין לה פסולת אלא עוקצה בלבד, העבר אותה ובטל המום, כך אמר הקב"ה לאברהם אין בך פסולת אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום... וזה שאמר טוב שמו, היא שלימות המדות שהם בנפש, כי במדות שייך טוב, והיפוכו כמו לב טוב ולב רע, ועל כן השלם במדות נקרא טוב. וזה שאמר טוביה שמו נמי הכי סבירא ליה, אלא שאמר דאפילו אדם שהוא טוב בטבע עדיין אינו איש שלם, כי האדם צריכה להיות בו גם מדת ההיפוך, כגון להיות עז כנמר גבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים... ומי שאין בו מדה זו כלל איננו עוד בשלימות המדות... וזהו שאמר טוביה שמו, היינו תיבת טוב נסמכת אל שם י-ה, כאמרו שהוא טוב באופן שהוא לרצון השי"ת. וזה שאמר הגון לנביאות, היא שלימות השכל עד שראוי לקבל השפע הנבואי. ורבנן אמרי בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אורה, זוהי שלימות צלם האלקים המאיר על פני האדם, כענין שכתוב (קהלת ח') חכמת אדם תאיר פניו... (שם תרע"ו)

...וצדיקים אלה עשו זאת בכח השם א-ל ש-די, לעשות נסים נסתרים מלובשים בטבע, כמו שכתב הרמב"ן, עד שבא משה רבינו ע"ה ועשה אותות ומופתים יוצאים מהיקש הטבע לגמרי, והראה שהטבע נדחה לגמרי מפני רצון השי"ת, ומשה רבינו ע"ה עשה זאת בכח שם הוי"ה שנותן בכל עת הויה חדשה, ולעשות אותות ומופתים בשינוי ממנהגו של עולם... (וארא תרע"א)

...על כן עצת ה' היא תקום שמשה רבינו ע"ה שהוא דעת, כנודע, הוא הגואל, והוא השפיע בחינת הדעת בישראל, לא כמו שהיה אצל האבות, שבחרו ולא קרבו כנ"ל, כי הדור הזה בלתי אפשר היה שיתקרבו מעצמם ואת עצמם כנ"ל, אלא שבזכותו פעל שהשי"ת נתחבר עמהם, וזה גם חיבור בין כל חלקי האיש בין בכלל בין בפרט... ועל כן איתא במדרש (פרשה ג') שאמר השי"ת למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, כי בלי משה רבינו ע"ה שהכניס בהם בחינת הדעת, בלתי אפשר היה להם להגאל, ומעתה כאשר משה רבינו ע"ה נשתלח בשליחות הראשונה והכניס בהם בחינת הדעת, שוב צריכין להבחן בענין הדעת, וזוהי הגזירה הרביעית... (שם שם תרע"ב)

ויש לומר דהנה זה עצמו שבקש משה רבינו ע"ה לכנוס לארץ ולא נענה בתפלתו, ולפי הנגלה היה זה גרעון למשה, אבל בזוהר הקדוש, שאדרבה, שמעלת משה רבינו ע"ה היתה גבוהה ממעלת ארץ ישראל אז, וכניסתו לארץ ישראל היתה נחשבת גרעון אליו. ויש להסביר זה לפי דרכנו הנ"ל, שמשה רבינו ע"ה זכה לבחינת חיה, והיא בחינה בלתי מלובשת בכלי הגוף, ובשביל זה היתה הנהגתו על ידי נסים נגלים בלתי מלובשים במשטרי הטבע, והנה מהות ארץ ישראל היא הנהגה מלובשת בטבע, שצריכין לחרוש ולזרוע וכו', על כן היה זה גרעון למשה, וכל הנהגתו היתה רק במדבר שכל ההנהגה היתה למעלה ממשטרי הטבע... ולפי זה מניעת כניסתו של משה רבינו לארץ היה בה דו פרצופין, שבנגלה ובפשיטות היתה גרעון למשה, שלא נענה בתחנוניו, אבל בפנימיותה ואמיתת הדבר היתה זו מעלה למשה. והנה גם במאמר למה הרעותה היה בסגנון זה דו פרצופין, שלפי הפשוט והנגלה היה נראה זה לחטא, אבל בפנימיות ואמיתת הדבר מה דתחות כנפא דלבושא היה זה זכות למשה רבינו ע"ה, ועל כן המאמר עתה תראה אשר אעשה לפרעה, ולא תראה במלחמת ל"א מלכים, הוא נמי דו פרצופין, דלפי הנגלה הוא עונש ולפי הפנימיות הוא מדרגה גבוהה וכנ"ל... (שם תרע"ט)

ונראה דהנה שם של אדם מורה על מהותו, ולא אדם לבד, אלא אפילו בעל חי נמי... ודוגמא זה הוא במשה, שמהותו הוא רם ונשא שאינו נתפס בלשון ושמו הוא רק שלילה, כי מן המים משיתיהו, ובמהר"ל שהמים הם חומריים, והוא ע"ה היה נבדל מחומריות, כי שם משה אינו מורה על מה שהוא, אלא על מה שאיננו.

ויש לומר עוד בלשון אחר, שמשה היה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, כי היה בטל אל השי"ת בתכלית, ולא היתה לו בחינת ומהות בפני עצמו, אלא כמו מלאך, שמהותו השליחות ושמו משתנה כפי השליחות שנשתלח, כן משה רבינו ע"ה תמיד היה דבוק בשכינה, ואם היית בא לכנות לו שם היית צריך לכנות לו שם כפי עבודתו בכל עת, והיה שמו משתנה תמיד, על כן איננו נקרא אלא בשם שלילה, שהוראתו נבדל מחומר, שזה השם צדק בו תמיד, בלתי משתנה, ולפי האמור יש לומר דהא דקראו אותו בשם אביו (בן עמרם) ולא בשמו, הוא למעלתו, להורות שאיננו נתפס בשם, אלא במה שהוא בן עמרם... ויש לומר שזה שקראו אותו בשם אביו כאן מורה טעמו של דבר, שישראל בטלו את דעתם לדעתו, כי ישראל השומעים את דבריו הוא כמו ששמעו מפי השכינה, שאיננו נפרד אלא שכינה מדברת מתוך גרונו. ועם זה יש לומר שרמז יש בדבר, עמרם הוא כמו עם רם, היינו שתמיד דביקותו עם רומו של עולם, ועל כן היו נמשכים אחריו ולא התחכמו ולא שאלו... (שם בשלח תרע"ז)

במדרש רבה ויקחו לי תרומה, הדא הוא דכתיב נבחר שם מעושר רב, נבחר שמו של משה שנאמר לולי משה בחירו, וכן הוא אומר ואדעך בשם, מעשרו של קרח... והדברים מפליאים, מה סלקא דעתך שכסף וזהב יתפוס מקום אצל הקב"ה... והנה משה רבינו ע"ה הוא בחינת שבת, כמו שנאמר ישמח משה במתנת חלקו, ומשה הוא בחינת דעת, והוא היה מבתי גואי, ולא נראה בו שום רגש והתפעלות, רק מוח שהוא קר, אך קרח היה לוי וחכם גדול ומטועני הארון, והשתמש ברוח הקודש, וידוע דעבודת הלוים היא לארמא קלא בשיר והתפעלות הנפש באהבה ויראה נרגשת, וזה הוא כספו וזהבו של קרח, כסף הוא אהבה וזהב יראה. והנה באם היה בטל למשה שהוא בחינת דעת, היינו שההתפעלות שלו היתה באה מפאת ישוב הדעת, היה טוב, אך שיטתו היתה שרגש והתפעלות עצמה היא טוב אפילו מבלעדי ישוב הדעת, ומזה בא לחלוק על משה... (שם תרומה תרע"ב)

ידוע כי מחמת שמשה רבינו ע"ה אמר מחני נא מספרך וגו', לכך לא נזכר שמו בפרשה זו. והטעם בזה אמר אדמו"ר זצל"ה דלפי מה שאמר בזוהר (בפרשת אז ישיר) ורמ"ק שם וזהרי חמה, יובן משם דשם של משה רבינו ע"ה מורה על נפש רוח ונשמה, והנה ידוע דחלקי הנפש הם חמשה, נשמה רוח ונפש מלובשים בגוף, והשם של אדם מורה על הקישור של הנפש והגוף וקיומו, ולכך לא היה השם של משה רבינו רק על הנך שלשה נפש רוח ונשמה, אך מחמת שמשה רבינו ע"ה מסר נפשו בשביל ישראל, זכה לבחינה הזאת שהיא בלתי מלובשת בגוף, ולכך לא נזכר שמו בפרשה זו, כי בא לבחינה זו שכנגד זה אין שם, ואם כן מה שלא נזכר שמו בפרשה אינו לגרעון ופחיתות של משה חס ושלום, אדרבא, לשבח ולמעלת משה רבינו ע"ה... (שם תצוה תרע"א)

ואתה תצוה ויקחו אליך וגו', ובפרשת תרומה ויקחו לי תרומה, נראה שנצרך למצוה זו כחו של משה יותר מבכל עניני משכן, ויש להתבונן למה. ונראה דהנה בש"ס מנחות פ"ו... מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך וכו', ואף שגזירת הכתוב היא שלא נלמד הקל וחומר, מכל מקום טעמא בעי... אך יש לומר בפירוש מעשים טובים דאין הפירוש שיעשה הרבה מצוות לבד, אלא דהנה טוב פירושו בלי פסולת, וכמו במשה רבינו ע"ה דכתיב (שמות ב') כי טוב הוא, פירשו בו שלא היתה בו שום פסולת... אבל כתר שם טוב, היינו שהמעשים שלו יהיו בלי שום פסולת, רק לשמה בתכלית, זה עלה על גביהן כשאינן בתכלית הלשמה, ובודאי כשהתורה היא לשמה בתכלית, או כששניהם הם בלתי לשמה בתכלית, אז תלמוד תורה כנגד כולם, אבל כשמעשים הם לשמה בתכלית, והתורה אינה לשמה בתכלית, שוב כתר שם טוב עולה על גביהן. האומנם שזה קשה לצייר איך ישתנה טבעו של אדם שלא לזכור כלל תועלת עצמו...

ולפי זה יובן מהו ענין כתר שם טוב שהוא מעשים טובים למנורה, שהמנורה תרמוז לכתר שם טוב, שהמנורה היא כלי אור וחכמה... שנתהוה משמן זית זך. והנה שמן זית הוא דבר הנבדל ונפרד חשוכא מנהורא ומרירו ממתקא, שהרי זית קשה לשכחה, היפוך החכמה, והוא מר, אלא שעל ידי כתישה וביטוש וסחיטה נפרד הטוב מהרע ומוציא שמנו, ושמן מפקח השכל ומחכים. וכתישת הזיתים עד שמבטל צורתם הוא פועל דמיוני לאיש המבטל דעתו ורצונו להשי"ת, וכמו שעל ידי הכתישה מוציא שמנו ונעשה נפרד מפסולת, היינו שאיננו מתערב בו מגוף חומר הזית, כן איש המבטל דעתו ורצונו כנ"ל נפרדו ממנו חלקי הפסולת...

ולפי האמור יובן הענין דשמן זית זך כתית למאור ולא למנחות, דכל עצמה של המנורה באה לרמז על התהפכות ובחינת ביטול עד שיהיה לשמה בתכלית בלי שום פסולת, שאין זה ענין למנחות. ועם זה יובן שנצרך למצוה זו כחו של משה, ואתה תצוה ויקחו אליך היינו כי משה היה בלי שום פסולת מתולדתו, על כן היה בכחו להשפיע ענין זה בישראל, להתהפך עד בלי פסולת כנ"ל. (שם תרע"ג)

ולפי זה שפיר יובן מה שלא הוצרך משה רבינו ע"ה לבגדים, דהנה כתיב במשה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו, ולכאורה יש להבין יראה זו מה טיבה, הלא פני משה כפני חמה, וכי מתייראים מן החמה, והיה לו לומר שלא יכלו להביט בפניו כמו מי שעיניו טרוטות אינו יכול להסתכל בחמה. אמנם לפי הנ"ל יובן, דהנה אמרו ז"ל ברכות ל"ג יראה לגבי משה מילתא זוטרתא היא, ויראה היא אותיות ראיה, וראה מה שלא ראה זולתו, על כן קרן עור פניו, כדמיון מראה המלוטשת העומדת נגד החמה, כן הבהיקו פניו מזיו השכינה, ועל כן כמו שהיתה בו מדת היראה בתכלית, כן יראו מגשת אליו... (שם שם)

ומשה רבינו היה זכות תורה וזכות שבת כידוע, שגם שבת היא זכותו של משה, כמו שאנו אומרים בתפלת שבת, ישמח משה במתנת חלקו, וזה היה הענין שהיה מרים שתי ידיו למעלה, יד ימין לשורשה זה תורה, דכתיב מימינו אש דת למו... ויד שמאל לשורשה שבת מעין עולם הבא, שהוא בקו השמאל, וכן הלב מבין הוא בשמאלו של אדם כידוע... (פורים שם תרע"ו)

והנה משה רבינו ע"ה זכה לכל ההשגות והדרגות הגבוהות בסנה כשהיה אז בן שמונים שנה, וידוע מזוהר הקדוש דהסט"א רדף אחריו בנערותו, אך הוא ע"ה עבד בכל כחו לגרש הפחיתות מעצמו, וקידש כל אבריו עד שזכה למה שזכה, להתורה הקדושה וההשגות הגבוהות, ולכך אמר לעשות משכן תחילה ואחר כך הארון, כדרכו בקודש לקדש אבריו תחלה, וזה הוא המשכן שרומז על האברים, ועל ידי פעולות האדם במלאכת המשכן הוא השראת השכינה וקדושה ועל ידי כן באין לתורה, ובצלאל היה היפוך זה, דכשהיה בר תליסר שנין כבר היו לו השגות גבוהות מאד, כאמרם ז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, וזכה לתורה הקדושה, על כן אמר לעשות הארון ואחר כך המשכן, דעל ידי הארון שהוא התורה הקדושה יכולין לקדש את עצמם בעבודת השי"ת... וכנראה שמשה רבינו הודה לו, שהרי אי אפשר לו לאדם להמתין בלימוד התורה הקדושה עד שיקדש אבריו, ורק משה רבינו מצד עוצם גדולת נשמתו היה יכול לבא לזה... (שם ויקהל תע"ר)

ונראה דהנה הערעור על משה בודאי אינו על מה שנטל המלכות, שהרי בדין יש לו המלוכה על עם זה שהוציאם ממצרים ועשה להם נסים ונפלאות... ולמי שייכת כל חמדת ישראל יותר ממנו, אלא יש לומר שהערעור היה מה שהיה מלך וכהן ולוי יחדיו, שהם מדות מתחלפות... אך באמת טעה קרח בחשבונו, דשאני משה דשקול ככל ישראל והוא למעלה מכל הפכים ומכל המדות, ואין לומר עליו מדה מיוחדת, ומהותו אין לתאר אלא בשלילה... ועל כן היה יכול להיות כהן ולוי ומלך יחדיו, וזהו מה ששבת מתייחסת למשה... ועל כן פרה אדומה שמדרגתה כל כך גבוהה משער הנ' שבבינה, כמו שהגדנו במאמר הקודם, אי אפשר לאדם להשיג טעמה, אך במשה רבינו ע"ה אמרו ז"ל ויקחו אליך, לך אני מגלה טעם פרה, ומוכח מכאן ששורש נשמת משה גבוהה מאד למעלה מכל ההפכים והמדות שהם במספר שבעה, או שבע פעמים שבעה, ומשה למעלה מזה, וכמו שידוע שמשה זכה לבחינת חיה שהיא בחכמה כידוע, ועל כן מה שהשיג טעם פרה זה מעיד על מעלתו שיכול להיות מלך וכהן ולוי יחד, וזוהי המעלה שנתווספה לו בשביל ערעורו של קרח... (ויקהל שם תרע"ז)

...והנה שני הפירושים אף שנראה רחוקים זה מזה הם ענין אחד, כי בשביל שהיה משה רבינו כולו טוב בלי פסולת היתה מדתו מדת האמת, כי כל התהוות ומציאות הפסולת היא מצד שניות והשקר, כי אין עוד מלבדו... (פקודי תרע"ג)

והנה אמרו ז"ל (בבא בתרא ע"ה) פני משה כפני חמה, וחשב הרשע הזה שכחו של משה רבינו היה כח פרטי מהמזלות, וחשב שמזלו היה חמה, ונסתייע לסברתו ממה שמת באדר, ואז זמן מזל הקרירות, לזה שמח שמחה גדולה, שחשב שכל כח ישראל היה מן משה רבינו ע"ה וממזל החמה שהוא יסוד אש... אבל טעה טעות גדולה, ולא היה יודע מעלת משה, שהיה נעלה מכל עניני המזל וכל ההפכים, ופני משה כפני חמה, היא חמה העליונה, כעין שכתוב (תהלים פ"ד) כי שמש ומגן ה', ומשם היה קירון עור פניו, והראיה על זה שבאדר נולד משה, הרי שהמזל הקר לא היה יכול לעמוד כנגדו שלא יצא לאויר העולם, כל שכן שלא היה יכול להמיתו... אלא ודאי שאין המזל פועל בו כלל, שהוא נעלה מהמזל, וכמו כן ישראל... (שם שם)

...וכן הנביאים לא חשו על עצמם כלל רק לעשות שליחותם, אך כל זמן הוא בעת רוח הקודש שורה עליהם לבשו מלאכות, אבל כשנסתלקה מהם רוח הקודש שבו להיות כיתר האנשים, ועל כן רק אז שרוח הקודש שורה עליהם פניהם בוערות כלפידים. אבל משה רבינו ע"ה היה תמיד מוכן לנבואה, והיה תמיד כמו מלאך שכל מהותו היא השליחות, ועל כן תמיד היה האור האלקי על פניו, והיה צריך למסוה... (ויקרא תרע"א)

והוסיף המדרש לומר דבר אחר נקראו הנביאים מלאכים, ומייתי לה ממשה רבינו ע"ה, שמשה רבינו ע"ה כל עשיותיו לא היו אפילו להשלמת נפשו, כי כבר אישתלים בשמיטיא קדמאי, כדאיתא בספר המגיד לב"י, ואפילו לא להוסיף מדרגות ואורות גדולים, כאמרם ז"ל (מכילתא יתרו), שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם, וידוע שלא היו לו במדבר עסקים ומשא ומתן ונחלת שדה וכרם, ובהכרח לומר דעסקיו היינו מדרגות נעלות וגבוהות, ואף על פי כן לא היה פונה אליהן כלל, אלא כל ענינו היה להשלמת ישראל לרצונו יתברך שמו... (שם תרע"ו)

...ויש לומר ששני מיני הכנעות היו במשה ואהרן, משה איננו שייך לומר שלא ידע מעלתו, שהרי ידע שפיר שמעולם לא זכה שום אדם למה שזכה, והוא בעצמו כתב בתורה את מעלותיו, והאיש משה ענו מאד, ולא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל מכל מקום באשר השיג מגדלות אלקות יותר מזולתו, היה יודע שאין מציאותו ראויה להקרא מציאות יותר ממה שיודע זולתו, והיה בעיניו כאפס ואין עד התכלית, ולא מצא לעצמו שתהיה לו אפילו מציאות גרועה נגד מציאות השי"ת, ועל כן איתא באבות דרבי נתן (פרק ט') והאיש משה ענו מאד, יכול שהיה ענו כמלאכי השרת, תלמוד לומר מכל האדם, מאדם אמרו ולא ממלאכי השרת, אף שמלאכי השרת הם קדושים וטהורים ואין בהם פחיתות ושפלות, ולא שייך לומר בהם שהם ענוים מחמת שפלות עצמם, ועל כרחך שהם ענוים מפאת השגת גדולות באלקות, ושמע מינה שמסוג זה היה משה רבינו ע"ה, אלא שמלאכי השרת משיגים יותר, ותדע שהרי הם מסרו למשה רבינו ע"ה במרום מסודות אשר הוא לא ידעם, כבמדרש, ובסוג זה בודאי לא הגיע אליו אהרן, שהרי משה השיג יותר... (שם שמיני תרע"ד)

...וכן נמי נאמר בנידון שלפנינו, שמחמת חטא עירוב טוב ורע היה עליהם עונש עירוב המירוק, אך משה דכתיב בו כי טוב הוא ולא היתה בו שום פסולת, והיה נקי מעץ הדעת טוב ורע, הכניס עצמו ביניהם, ושיתף עצמו עמהם וצירף זכותו לזכותם, ומחמת זה היה יכול ליישב סבלותם, והוא כענין שפירש הספורנו במאמרו של משה רבינו ע"ה "מחני נא מספרך", היינו שמסר להם את זכותו. ובאשר נתן נפשו עליהם זכה לראות בגדולתם ולבחון כמה חלקי הקדושה ואלקות ששוכן בכל איש ואיש במהותם המתחלפין, וזהו ענין פרשת ערכין... (שם בחקותי תרע"ג)

...והנה במדרש (ויקרא רבה פרשה א') תלמיד חכם שאין בו דעה נבילה טובה הימנו, תדע לך שהוא כן, שהרי משה רבינו ע"ה לא נכנס לאוהל מועד עד שקרא לו, כי דעת הוא מבדיל, וכמו שאמרו (ירושלמי ברכות פרק ה') אם אין דעת הבדלה מנין, ומשה רבינו ע"ה שהיה בחינת הדעת, היה יודע שאין לו שום שייכות לאוהל מועד, ולא נכנס עד שקרא לו, והנה כמו כן היה בסיני, דמחמת גודל דעתו של משה רבינו ע"ה היה יודע יותר גודל מעלת קבלת התורה הקדושה, שאין להגיע אליה רק על ידי תוספת פרישה, וזה שהוסיף משה יום אחד מדעתו, היינו מחמת דעתו. ועל פי דרך זה יובן מה שדיברו אהרן ומרים במשה, שהם חשבו שפרישת משה רבינו ע"ה היתה מחמת ענותנותו הגדולה, שהחזיק עצמו לשפל שבאנשים, ובאבות דרבי נתן (פרק ט') כ"ד מוכי שחין היו בירושלים, ונפשו של משה היתה שפלה מהם, וברמב"ן שלח נא ביד תשלח, היינו שכל מי שתשלח יהיה מי שיהיה יהיה יותר ראוי ממני, על כן החזיק את עצמו שאין לו שום מבא לבא לנבואה, רק על ידי פרישה שפירש לגמרי מן האשה, וזה שאמרו הלא גם בנו דבר, כי גם הם לא החזיקו את עצמם לאנשי מעלה... ואף על פי כן הגיעו לנבואה, על כן חשבו שענותנותו של משה רבינו היא יותר מדאי, ולא הוצרך לפרישה לגמרי, עד שאמר להם השי"ת פה אל פה וגו', דלאו משה רבינו פירש את עצמו, רק טעם אחר יש בו... (במדבר נשא תע"ר)

...אבל משה רבינו ע"ה שהיה מובדל מכל עניני העולם, וכל צורתו היא קדושה והבדלה כמו ששמו מורה כן, מן המים משיתיהו, כלומר מובדל מעניני החומר... והיתה הסברא נותנת שלגודל מעלתו והתרוממותו לא שייך לקרותו בשם מלך, שהוא כערך הראש לגוף שלגודל מעלתו היה רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב, ואם היה נקרא מלך להם היתה זו השפלה למעלתו... על כן אם היה משה נקרא מלך עליהם והיה נחשב אצלו חסרון, וממילא היו יכולין לפגמו במחשבתם חס ושלום, ולכן אמר אפילו משה שמחמת שנתיירא מהשי"ת היה מלך ולא היו יכולין לפגמו כלל, אף כשהושפל מהתרוממותו עליהם לקרותו מלך עליהם, כי יראת ה' שהיתה על משה היתה נמי גדולה מאד, כאמרם ז"ל (ברכות ל"ב) יראה לגבי משה מילתא זוטרתא היא, והיתה מועילה, שלא יהיו יכולין לפגמו כלל וכלל... (שם בהעלותך תרע"ה)

...והנה בהבל מצינו והבל הביא גם הוא וגו', היינו שמעצמו לא התעורר להקריב קרבן לקרב את עצמו לה' והיה בעיני עצמו כמתייאש, אך נגרר אחר מעשה קין... וזה היה חטאו של הבל על כן נהרג. והנה לפי דברי האריז"ל הנ"ל חלקי הטוב שהיו בהבל כולם התחילו ליתקן על ידי משה רבינו ע"ה וקרח. והנה משה על ידי ענותנותו הגדולה שהעידה עליו התורה הקדושה והאיש משה ענו מאד וגו'... והוא ממש כשם הבל, שהיה בעיני עצמו כהבל הבלים, אך עם כל זה לא התיאש בעצמו חס ושלום, אדרבא היה עולה מעלה אחר מעלה, עד שעלה אל אלקים, וכמו שכתב הזוהר הקדוש שכל עליות בני אדם הם בעניני עולם הזה, ועליות משה רבינו ע"ה היו אל האלקים... (שם קרח תע"ר)

והנה משה רבינו ע"ה תיקן את ש"ח הניצוצות והרעים העקריים שבהבל, והיינו שמשה רבינו ע"ה עם כל הענוה שבו מכל אדם אשר על פני האדמה, היה נמי לבו כלב האריה בעבודת ה', והיה לו גודל ורוממות הנפש עד להפליא, כמו שנראה מתחילת ענינו, שביציאתו הראשונה הוכיח לרשע למה תכה רעך, וביום השני הרג את המצרי (?), ואחרי זה היה איש יחידי לבדו מתנודד מגוי אל גוי, ולפי דברי הימים למשה היה מלך בכוש מ' שנים ולא ראה שום איש מזרע יעקב, ומכל מקום לא נתקרר בעבודתו ולא נתיאש, אלא אדרבא הגיע למעלות רמות אשר לא הגיע זולתו. ובמדרש רבה ריש ויקרא גבורי כח עושי דברו, במשה הכתוב מדבר, ועיין שם, על כן בזה תיקן את ש"ח הניצוצות הרעים של הבל, וש"ח הנאחזים שנתגלגלו בקרח היה צריך גם כן לתקנם באופן זה... אבל הוא לא עשה כן, אדרבא נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל... (שם שם תרע"ו)

ונראה לפרש, דהנה מעלת משה מפורשת בכתוב (במדבר י"ב) והאיש משה ענו מאד וגו', והיא מעלה גבוהה מהכלל, כמו שאמרו ז"ל מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענוה עקב לסולייתה, אך יש אדם שבטבעו הוא ענו שפל וסבלן, ויש שבטבעו יש לו לב אמיץ לא ישוב מפני כל, ומכל מקום הוא בטל ממהותו לרצון השי"ת, ומפאת זה נעשה ענו שפל וסבלן, ומובן שלזה שבח יותר מהראשון, וזו היתה מדת משה, שלא היה ענו שפל וסבלן בטבע, כמו שנראה שביציאה הראשונה הרג את המצרי, וביום השני הוכיח לרשע למה תכה רעך, הרי שהיתה לו נפש גבוהה, שלא היה יכול לבו לסבול עושק וחמס, ומכל מקום מחמת עוצם ביטולו להשי"ת נעשה ענו כנ"ל. אך זה היה בעודו בימי עלומים ומגודל בחצר המלך, ויש מקום לבעל דין לומר שמה שהתורה העידה עליו שהאיש משה ענו מאד, הוא מחמת שאז היה בעת זקנתו, ועברו עליו רעות רבות וצרות, והיותו נודד מתנכר ומתחבא מגוי אל גוי עד היותו זקן, ועל כן נכפפה קומתו ונעשה שפל רוח, וההרגל נעשה טבע שני ולא היתה מעלתו ניכרת בפועל, אך במעשה קרח נראה, אשר לא דבר עמם בראשונה ברוח ענוה ושפלות, אלא תיכף חרץ משפטם בוקר ויודע וגו', והתרה בהם שמי שיבחר ה' יצא חי וכולם יאבדו, וכן אחר כך בדתן ואבירם ויחר למשה מאד ויאמר וגו', ולא דבר כמנהגו בענוה ולהראות להם הבחנה כמו שעשה אחר כך במטות, מה גם כי קרח היה הגדול שבשבט לוי, וחמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת לאו קטלי קניא באגמא היו... והיה לו לחוס על אבדן אלו, בזה נראה בעליל, שאין הענוה והשפלות טבע לו, אלא הכל הוא מחמת ביטולו להשי"ת, וכאשר הבין שיותר נכון לכבוד השי"ת ולקיום תורתו לחרוץ בהם משפט חרוץ כזה, לא היה שפל בעיניו כלל...

ולפי האמור למעלה יובן מה שנתגלה למשה טעם פרה ולאחרים חוקה, כי מדתו של משה שאמרנו לעיל שהיא למעלה מכל ההפכים, שבמדות כנ"ל מחמת עוצם ביטולו להשי"ת והוא בעודו בגוף נמי היה כמו נשמה, ועל כן יש לו שייכות לפרשת פרה אדומה, מה שאין כן לזולתו, בעוד הנשמה מלובשת בגוף, עד לעתיד שיתגלה טעם פרה גם לזולתו, כבמדרש רבה (פרשה י"ט ו'), ולפי זה יש לומר דהא דנתגלה למשה טעם פרה היינו לאחר מחלקותו של קרח, ויצאה לפועל מדרגת משה, שהוא נעלה מכל מדה כנ"ל. (שם חקת תרע"ד)

ויש לומר שכל פרנסי ישראל היו משפיעים בישראל שלש בחינות אלה שהיו מתאחדים בעבודתם במחשבה דיבור ומעשה, והנה הפרנס הראשון של ישראל היה משה רבינו ע"ה, הוא היה בחינת מחשבה, ועל כן אמר בתחילה (שמות ד' ו') לא איש דברים אנכי, ואחר כך כשזכה לתורה זכה לבחינת הדיבור... (שם בלק תרע"ד)

ויש לומר דשני אופנים אלה הם בחינת משה ואהרן, וזה מורה שם משה מן המים משיתיהו, שהוא היפוך לגמרי מן החמריות, ועל כן אינו יכול לסבול את הרע כלל, וכן מורה שביציאה הראשונה הוכיח לרשע מומו... מפני שלא היתה נפשו סובלת כלל מה שאינו ראוי, ויודע עוד כי יעקב מלבר ומשה מלגאו, וכמו שיעקב היתה לו מדה זו כנ"ל, כן היה משה, ואת המדה הזאת הכניס בישראל... ויש לומר שמדת אהרן נקראת מוצאיהם, שהיו מוציאים את חלקי הטוב כנ"ל, מלשון (איוב כ"ח) יש לכסף מוצא, ומדת משה נקראת מסעיהם, שלא היו יכולים לסבול עוד את המקום הזה שנתרוקן מכל קדושה, ונוסעים משם... (שם מסעי תרע"ו)

...ועל כן מיושב מה שהקשינו, מאחר דארץ ישראל איננה לפי מדרגת משה רבינו ע"ה, למה לעתיד יכנס משה עם דור המדבר לארץ. ולפי האמור מיושב, דאף דבזמן הזה איננה לפי מדרגת משה, לעתיד תתעלה במדרגת גן עדן... שוב גם אילנא דחיי יהיה תמן, ושוב תהיה לפי מדרגת משה רבינו ע"ה, על כן לעתיד יכנס משה לארץ ישראל.

ולפי האמור יש לומר, הא דנתחבט משה רבינו ע"ה ליכנס לארץ לקיים המצוות התלויים בה להשלמת נפשו, נמי היה צורך גבוה, שכמו שלעתיד הזיכוך בא מחמת המצוות ומעשים טובים של כל ישראל בגלות, וקיום המצוות התלויות בה בעת שישראל יושבים בה, והכל נכנס לאוצר אין דבר נעדר... כן חשב משה להיות משה שקול ככל ישראל, אם הוא יכנס לארץ ויקיים המצוות התלויות בה, וישלים את כל אברי נפשו, בזה עצמו יהיה נשלם שיעור זיכוך לארץ, כמו לעתיד על ידי עבודת כל ישראל, והוא שקול ככולם, ואז שוב תהיה ראויה לו, כי בודאי ישוב אילנא דחיי להיות תמן... (דברים ואתחנן תרע"ה)

ויש לומר עוד, כי גם מה שנמצאת בישראל בחינת הביטול הוא מחמת משה רבינו ע"ה, שהוא היה בטל להשי"ת בתכלית ביטול, כמו שאמר (שמות ט"ז) ונחנו מה, שפירש הרמב"ן שאפילו מציאות גרועה כעפר לא היה חושב את עצמו, וכבר הגדנו שמשה רבינו ע"ה בישראל היה כמו נשמה בגוף, וכמו הנשמה שמחכמת את הגוף ומלמדת אותו מדות טובות, כן היה משה רבינו ע"ה בישראל, וזה שאמר (במדבר י"א) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, היינו בקרבו ממש, כלשון שכתוב (זכריה י"ב) ויוצר רוח אדם בקרבו, ועל כן מחמת גודל בחינת הביטול שהיתה במשה רבינו ע"ה נכנסה גם בישראל מדה זו, מה שאינו כן באומות העולם... (שם תר"פ)

כתיב (שיר השירים ב' ג') בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי, הנה כבר אמרנו במקום אחר שמשה רבינו ע"ה הוא המח של ישראל, ואהרן הוא הלב של ישראל. ואמרו ז"ל נדרים ל"ח) שניתן הפלפול למשה ומשה נהג בו טובת עין ונתנו לישראל, והיינו שמשה המשיך לישראל מוחין חכמה בינה ודעת, וממנו הפלפול של אמת בישראל. ואהרן המשיך לישראל מוחין חכמה בינה ודעה, וממנו אש שלהבתיה, והתשוקה היא תולדת הלב שהוא חם, אך זה בלא זה אי אפשר, כי אין נותנין מן השמים חכמה בינה ודעת לאיש שתשוקתו מונחת בהבל עולם, אלא בה במדה שאדם משתוקק לאביו שבשמים משפיעין לו חכמה בינה ודעת... ועל כן אהרן נקרא דרועא ימינא דמשה, שמשה השפיע בישראל רק על ידי השפעת אהרן... (סכות תרע"ג)

ויש לומר הטעם, דהנה אמרו ז"ל (ספרי מטות) כל הנביאים נתנבאו בלשון כה, מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר, ופירש מהר"ל דנבואת משה רבינו ע"ה שהיתה נצחית, דהיינו נבואת התורה נופל בה לשון זה הדבר, אבל נבואה שהיא לעתה בלבד, נופלת בה לשון כה. ונראה שכך היתה צורת משה רבינו בכללו בלי שינוי, לא כהתה עינו ולא נס ליחה, ומשה לא מת, אלא עלה ומשמש במרום, ויש לומר דכמו שהוא ע"ה לא היה בעל שינוי, כן נמי מעשיו היה בהם קיום לעד, וזולת מה שפעל בכוונה שיהיה לשעתו בלבד, כגון הורדת המן, אבל זולת זה היה למעשיו קיום לעד, ומסתייעים דברים אלו מכל מלאכת המשכן... ועל כן נמי אם היה משה מביא את ישראל לארץ היה למעשיו קיום לעד, ואף שמכל מקום הדורות מתחלפים, מכל מקום אם היה מקיים המצוות התלויות בארץ, היה למצות אלו קיום לעד, בלתי אפשר בהן הסרה כלל, ואם כן לא היה אפשר להיות גולים ממנה, שבגלות נתבטלו המצוות התלויות בארץ. ומעתה מיושב לשון הש"ס "כדי שיתקיימו כולם על ידי", היינו שלא דרש לטובתו אלא לטובת המצוות שיתקיימו על ידו, ובזה היה להם קיום לעד בלתי הסרה כלל.

ולפי האמור יש לפרש נמי ענין הראיה שבקש ואראה את הארץ הטובה, היינו היות ידוע מכחות הראיה שעושה חיבור לרואה עם הנראה, כמו שסיפרו הטבעים, שקרני אור יוצאים מן העין ומכים על הדבר הנראה, ויש עופות שמחממים ביציהם בהבטתם, וכל אלה היה למשה רבינו ע"ה, והכוונה להיות מחובר עם הארץ, וכמו שאיננו בעל שינוי, כך לא יהיה שינוי למהות הארץ, והוא מתאים עם רצונו לקיים המצוות התלויות בארץ, ושניהם, היינו הראיה וקיום המצוות התלויות בארץ הכל לכוונה אחת, אלא שזה בהעלם, כי חיבור הראיה הוא רק בהעלם, וקיום המצוות התלויות בה הוא בפועל... (שמיני עצרת תרע"ח)

ר' צדוק:

ומשה רבינו ע"ה שהיה להיפך, מגיזעא קדושא ובהשתדלות נחשב לבן בתיה, לכן היה מקור לתורה שבכתב, שהוא העדר השתדלות האדם להוליד תורה מלבו, כמו רבי עקיבא (שהיה מצד השתדלותו היתרה דייקא כנ"ל) רק כי ה' יתן חכמה למוד תורה. וענין הכתב הוא כדרך שאיתא כתיבא ומנחא שמונחת לכל מי שבא ליקח, מה שאינו כן תורה שבעל פה, לכך מצידו דייקא היה שייכות ומקום לגרים... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד יח)

ולכך תורה שבכתב היא מן השמים מצד השי"ת שהוא מסולק מכל רע רק מאיר איך להיטיב, ותורה שבעל פה מלבות בני אדם שהם בעלי יצר לב רע ויודעים בטוב ורע... ולכך רבי עקיבא היה בן גרים משורש רע, כדי שידע לברר ענין הרע ולנקותו... אבל משה רבינו ע"ה בן עמרם שאמרו ז"ל שמת בעטיו של נחש. והתבונן צחות לשונם שם בשבת וב"ב דחשיב ד' מתו בעטיו של נחש, בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד וכלאב בן דוד, שלא זכרם כולם בשמות אבותם או ששמותם לבד שהיו גם כן נודעים, אלא רצה לרמז מפני מה זכו לכך, עמרם וישי מצד בניהם, ובנימין וכלאב מצד אבותם. ויעקב הוא השורש לכל נפשות ישראל, ומשה שורש כל החכמה שבישראל... (שם שם עמוד כא)

ומאב כזה נולד משה רבינו ע"ה שהוא יסוד התורה שבכתב שהוא הארת איך לעבוד השי"ת שהוא נולד כשאין שום חסרון ונטיה על הזולת רק הידיעה ברע בלבד, שלזה הוא צורך התורה להורות ללכת בטוב, והוא רק למי שיודע ברע... ורק מצד עטיו של נחש, והיינו משם חסרון בנפש נולד שורש וכולל של התורה שבכתב, ולכך משה רבינו ע"ה נקרא עבד ה', שהוא מדרגת עבדיי, ורבי עקיבא מדרגת ולא עבדים לעבדים... וגלות מצרים היה לברר ענין עבדיי ביחוד, אבל מכל מקום הרי התורה שבכתב כולל שניהם, עשין ולא תעשה כנ"ל, וכן לעומתו גזירת מצרים בעבדות, ומניעת הבנים ופריה ורביה זה דוגמת עשין ולא תעשין הנ"ל. והנה על ידי מיני גזירות הנ"ל הוציאו לאור ב' חלקי התורה הנ"ל מתוך אופל המים הזידונים... שהשתוקקו מאד וקיוו לה' להסיר מהם עבודת עבד שבו לברר נקודת ולא עבדים לעבדים שבהם כפי רצון השי"ת באמת... ולכך אז בעת גזירת הבנים הגיע המשפט שזכו לכך שיתגלה אור אנכי בעולם ונולד אז משה רבינו ע"ה, ובעת לידתו בטלה גזירה זו כי כבר יצאו מי התורה מתוך מים הזידונים, אף על פי שלא נגלה לעין עדיין עד עת יציאת מצרים, מכל מקום המשכילים ידעו והרגישו בודאי תיכף, וכמו שנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא", אבל עד לידתו היה שקועה בהם שזהו טענת הללו עובדי ע"ז וכו', שגם נקודת חכמת התורה האמיתית ושם ישראל האמיתי שקוע בהם שזה ענין גזירות הבנים שמורה חס ושלום שאין ה"אנכי" ברור אצלם...

ולפי שעה כשהיתה הגזירה לא היה בלא משפט רק מסתמא היה כך על המעשה הנגלית כטענת הללו עובדי ע"ז, רק מכל מקום לפי שאמיתות הלב לא היה כן רק ידע ושכח כנ"ל, לכך מזה גופו ועל ידיהם נולד משה רבינו ע"ה, כי מצד הגזירה לא נתכוון עמרם להוליד תולדה של קיימא, שחשב שיושלך לאור. ליאור. ומצד הזה דייקא נולד משה רבינו ע"ה דוגמת דוד המלך ע"ה שאמרו רז"ל שאמר כלום נתכוין אבא אלא להנאת עצמו, והיינו כמו שאמרו ז"ל בהתחלפות השפחה ולא נתכוין להעמיד תולדה.

ושניהם שוים, משה רבינו ע"ה ודוד המלך ע"ה, כמו שכתבתי לעיל דשניהם אבותם מתו בעטיו של נחש, דשניהם האבות מצד בניהם היו צריכים להיות נקיים מכל חטא, כי משה רבינו ע"ה נקרא גם כן מלך דוגמת דוד המלך ע"ה... ושניהם היתה הכנת האבות שלהם שאין התולדה זו באה להם מצד כונתם לה והשתדלותם רק ממילא שהשי"ת נתן להם כך, והוא על ידי השתדלות כל הדור ושעבודם כנ"ל, רק שנבחר להם אב כזה שמת בעטיו של נחש... ולכך לא נתפרסם שם עמרם ויוכבד כי לא היה שמם וכונתם מיוחד על תולדה זו. ויש לומר עוד כי כונת עמרם בהולידו אותו כענין שאמרו את מאי דמיפקדת איבעי לך למיעבד, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך, וזהו המכוון ממשה רבינו ע"ה תורה שבכתב... (שם עמוד כב, וראה עוד גלות מצרים)

והרבה שמות נקראו לו, רוצה לומר כי יש ב' מיני שמות... הראשון כללי והוא על שם התחלתו וסבתו מאין נלקח, והשני פרטי והוא על שם תכליתו וסופו ומה המכוון, ומשה רבינו ע"ה שם כללי מאין התחלתו הוא משה כי מן המים משיתיהו. ושם פרטיותו שעל שם תכליתו וסופו שהוריד תורה וגדר פרצות כמו שדרשו רז"ל בסוטה עיין שם. והיה ראוי לקרותו בשם פרטיותו שהוא שייך לו ביחוד, מה שאינו כן משה נקראים גם כל התלמידי חכמים... רק כאשר ההתחלה כמו זה שהוא הצלה מאבדון, אז ההתחלה היא יותר מכוון לפרטיותו, שזה מורה גם כן תכליתו, וכנ"ל שתורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, שזהו גם כן התכלית... שמזה נלמד גודל מעלת גמילות חסדים שהם התחלת התורה וגם תכליתה, דלכך נקרא משה בשם זה ולא באחרים, והבן היטב. (שם עמוד כד)

...ומצרי זה היה היותר מקולקל בלשון והוא יחוס עצמי, ולפיכך הוא שרצה לקלקל גם היותם תולדיי ואין עוד יותר כמו שאמרו ז"ל, ולפיכך משה רבינו ע"ה שהוא מרפא לשון הרגו וביער מקולקל כזה מן העולם. ואמרו ז"ל שבדבור הרגו, בהזכרת השם, היינו שעל ידי קדושת הדבור נסתלק ונכלה ממילא קלקול הדבור, ועל ידי הזכרת השם בקדושה נתבטל הגדוף לשם, ולכך ויטמנהו בחול ואמרו ז"ל בישראל וכו' שההטמנה שלו שלא יתפש על ידו הוא על ידי שישראל הם נעדרי לשון הרע והם ראוים לגאולה... אבל כשנמצא טענה על ישראל שהם בעלי לשון הרע אז ממילא נודע הדבר כי עדיין לא הגיע זמן תיקון הלשון ולאבד המקולקל, ונתחייבה לו הבריחה...

וכמו שכתבתי לעיל דמשה רבינו ע"ה חטא גם כן במה שאמר "והן לא יאמינו לי" דלקה בצרעת, ולכך ברח וגלה דגלות מכפרת, וכן כל הגליות דישראל להתם לשון הרע, ואז יבא משיח שהוא תיקונו ומרפא לשון, כמו ההורג בשוגג כנ"ל, דלשון הרע דוגמת רציחה. ותחלה נגזר עליו הריגה כמו שדרשו ז"ל על "ויצילני מחרב פרעה", ופטרו על ידי גלות כענין תשובה שמתחלה נעשה מזדונות שגגות ואחר כך נעשה זכיות, כי משם נגלה אליו ה' לגאול... ועדיין לא נתקן לגמרי עד עת מתן תורה שהיא מרפא לשון לגמרי, ולכך אז היה חרות ממלאך המות כדרשת רז"ל, כי מצד לשון הרע הוא המות... ומשה רבינו ע"ה נולד מעמרם, שאמרו ז"ל שמת בעטיו של נחש, רוצה לומר שהיה נקי לגמרי רק מאותו שורש לשון הרע של נחש שנשרש בכל העולם לא היה נקי. וכן משה רבינו ע"ה לא היה בידו רק אותו שורש לבד. והוא דוגמת משיח שנאמר בו "חליינו הוא נשא" וכן משה רבינו ע"ה סבל עונשי כל ישראל עבור לשון הרע עד ששבו לזכיות, אבל השורש לא תיקן עדיין, ומחמת זה אמר "והן לא יאמינו"... והשיב לו בנחש כדברי רז"ל, שרמז לו תפס אומנות נחש, שעדיין לא תיקן השורש עד מתן תורה ואז היה גאולה שלמה... (שם שם עמוד ל)

...והתאחדותו הגמור נשלם על ידי משה רבינו ע"ה שנאמר עליו ויהי בישורון מלך, ובזוהר הקדש פירש דראשי תיבות מלך, מוח לב כבד, והוא הראשון שנקרא מלך שהוא הממשלה השלימה על כל שלשת הכחות שמקושרים בקשר אחד ומיוחדים, כענין המלך שהוא המייחד העם וכאלו כולם כלולים באיש אחד... (שם שיחת מלאכי השרת עמוד לב)

...והגם דבמשה רבינו ע"ה נאמר "ופני לא יראו" לפי שהיה בחוץ לארץ, וכמו ששמעתי דלכן ברכת הזן שתיקן משה רבינו ע"ה כמ"ש בברכות מ"ח כולה מדברת בלשון נסתר ולא בנוכח להשי"ת, לפי שהדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה (כתובות ק"י), ואין מכיר הנוכח, ומשה רבינו ע"ה לא נכנס לארץ. ואין זה פגם למשה רבינו ע"ה חס ושלום כידוע מג' מדריגות אנ"י את"ה הו"א דהו"א מדריגה יותר גדולה שמשיג מקום יותר גדול דלא שייך לומר עליו נוכח כי הוא טמיר ונעלם, ומשה רבינו ע"ה בעלא דמטרוניתא השיג מדריגה גדולה ולכן לא נכנס לארץ ישראל דהיה מדריגתו למעלה מזה... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד קכז)

...ובו (באדר) מת משה ונולד כמו ששמעתי על קבורתו מול בית פעור שהוא היפוך תאוה, והיה מ' יום בלא אכילה ושתיה, ופירש מן האשה שפירש לגמרי מחמדת עולם הזה, רק לידתו מעמרם שאז"ל (שבת נ"ה) שמת בעטיו של נחש... וכן עמרם חזרת ליקוחין ב' דהגם גזירה על הבנים ואינו כדי להעמיד תולדות נראה כדי למלאות תאוה לבד, זה נקרא עטיו של נחש, ואז נולד משה רבינו ע"ה, וזהו באדר שהוא הנותן התורה, ועל ידי התורה הוא תיקון דכל חמדות עולם הזה גם כן לצורך... (שם שם עמוד קלט)

...ומשה רבינו ע"ה הוא נגד המוח שבקומת כנסת ישראל, שממנו התפשטות רוח חכמה, ועל כן הוא שושבינא דמלכא שזהו כל ההשפעות של מלך מלכי המלכים ית"ש תוך הלבבות דבני ישראל להעירם ולעוררם על ידי החכמה ובינה ודעת שחונן להם בתורתו הקדושה שבכתב ובעל פה... (שם ישראל קדושים עמוד טז)

...ויש להבין למה נקרא באמת איש מצרי, ואם שהם טעו וקראוהו כן, מכל מקום למה נכתב בתורה דברים בדאים שאמרו בטעותם, וכמו שדקדקו שגדול השלום ממה שנכתב בתורה מה שאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' וקראום דברי בדאי, אף שאמת אמרו ליוסף כן, מכל מקום לא היתה התורה כותבת דברי בדאי שאמרו אם לא שראוי היה לומר כן מפני שגדול השלום. ונראה שזה שבא במדרש רבה פרשה זו (פרשה א') ליישב... מי גרם לזה שיבא אצלינו, איש מצרי שהרג, ובפשוטו קשה שיאמר להם הריגת המצרי ובודאי הסתיר הסיבה שבגללה ברח מפרעה, רק המדרש בא ליישב איך נכתב בתורה איש מצרי הצילנו, ומיישב שכן היה באמת שהמצרי שהרג היתה סבת ההצלה. אבל בפשט הכתוב קאי איש מצרי על משה רבינו... ויש להבין למה נקרא כן.

אך הענין דאיתא (סוטה י"ב) אף על עמו גזר מפני שאמרו האצטגנינים היום נולד מושיען של ישראל, ולא ידעו אם מצרי או ישראל, ויש להבין למה לא ידעו, כיון שראו בכישוף וכדומה, אכן באמת היה משה רבינו נקרא בן בתיה מפני שגדלתו, ולזה ראו שהוא בן ישראל ומצרי, ולא ידעו מה זאת. ובאמת שהוצרך להיות גדל בבית פרעה, ושיהיה בת פרעה מגדלתו, וכמו שכתוב במדרש רבה (פרשה זו) ואף מלך המשיח וכו', יושב עמהם במדינה וכו', והיינו כיון שהיו ישראל משוקעין בקליפת מצרים כעובר במעי אמו, כמו שנאמר גוי מקרב גוי, הוצרך להיות גדל בבית פרעה, ואף שלא ידע שרשו מכל מקום לא נדבק בו כלל מקליפת מצרים, על ידי זה היה ראוי להוציא את ישראל ממצרים, אף שהיו משוקעים כמו שאמרו אלו ואלו וכו'... וזה שאמר משנקרא איש מצרי נקרא איש האלקים, דהיינו אף כשהיה ביניהם בבית פרעה לא נדבק בו מאומה מהרע, וזה שאמרו (סנהדרין ל"א) לדזיו ליה כבר בתיה וכו', והיינו משה רבינו ע"ה. ויש להבין למה קראו אז למשה בשם בר בתיה, על שם שגדלתו... אכן קרני ההוד זכה משה על ידי שנתגדל בבית פרעה ולא נדבק בו מהרע, ולכן מר עוקבא שהיה בעל תשובה וזכה לנר דולק בראשו, והיינו על ידי תשובה שלמה זכה... (פרי צדיק שמות י)

...והחלשתו (שם עמלק) על ידי הרמת משה ידו, ואמרו במשנה (ראש השנה) וכי ידיו של משה וכו', אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים וכו', שבהרמת משה ידו פעל בלבם כל זה, כי הוא השורש מכל הנפשות שבדור, וכן בכל דור יש נפש כזו, כמו שאמרו אין דור שאין בו כאברהם וכו' ואין דור שאין בו כמשה (בראשית רבה פרשה נ"ו), וכידוע מהאר"י ז"ל על מה שאמרו בגמרא (שבת ק"א) משה שפיר קאמרת, ושורש נפשו הוא התורה שנקראת על שמו, והרמת ידו בתפלה להשי"ת הוא התפלה שבכח התורה, דעל זה אמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, אמת זו תורה, ועל ידי זה נפעל בכל לבבות דבני ישראל ההסתכלות להשי"ת ושעבוד הלב, ובזה נעקר שורש היצר הרע בלב... (שם בשלח יג)

...ובבעל הטורים כתב דלא נזכר שמו של משה בכל פרשה זו מפני שאמר מחני נא מספרך, וקללת חכם אפילו על תנאי באה. וכבר שאלנו דלמה נתקיים דוקא בפרשה זו, אך הענין על פי מה ששמעתי מרבינו הקדוש זצוקללה"ה על מה שכתוב (בבא קמא ס"א) לא אבה דוד לשתותם, דלא אמרינהו משמייהו וכו', כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו, ויסך אותם לה' דאמרינהו משמא דגמרא. ויש להבין למה יענש המוסר עצמו למות על דברי תורה, והלא אמרו (ברכות ס"ג) שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, והיינו מסירת נפש בפועל... ואמר שאין זה לעונש רק כיון שמוסר עצמו למיתה על דברי תורה הדברי תורה שלו כלולים במקום העליון, ואין להם שייכות לנפשו בפרטות, רק הם דבר ה' ממש, ועל כן אין אומרים דבר הלכה משמו רק משמא דגמרא, כמו שהיא הלכה למשה מסיני. וכן משה רבינו מסר עצמו בשביל כלל ישראל, במה שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת... וכתוב ובאהרן התאנף ה', ומכל מקום אמר משה לאהרן קרב אל המזבח, וכתב רש"י מתורת כהנים למה אתה בוש, לכך נבחרת, ופירשו שעל ידי הבושה שהיה לך מענין העגל לכך נבחרת להיות מכפר על ישראל. וזה פעל המסירת נפש של משה רבינו לתקן פגם העגל, שנעשה אהרן כהן מכפר, ולכן כל ענין כתר כהונה שזכה אהרן ונטלו היה על ידי משה רבינו, שאמר שלח נא ביד תשלח... והיה גם כן כעין מסירות נפש, שלא היה רוצה ליכנס בתחומו של אהרן שהיה נביא קודם, ובאמת משה רבינו עצמו זכה לכל הג' כתרים, דכולם נכללים בכתר תורה, ועל כן כתוב ואתה הקרב וגו' ואת תדבר וגו', שהקדושה לאהרן הכהן באה רק על ידי משה רבינו... אמנם מכל מקום כיון שבא על ידי מסירת נפש של משה רבינו ע"ה לא נזכרו בשמו, שהם בלתי לה' לבדו כנ"ל, ואין להם שייכות לפרט נפשו, ולא חס ושלום לעונש, רק להורות גדולתו של משה רבינו ע"ה שהוא נכלל במקורו, ולא היה לו כלל הויה בפני עצמו. ומשה רבינו היה מרכב לכל קו האמצעי... (שם תצוה ד)

...וזה שאמר בפסיקתא שם ומדרש, אמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה וכו'. דברים המכוסים מכם בעולם הזה עתידים להיות צפויים לכם לעולם הבא וכו'. והיינו דלתקן שורש הקלקול עקרו לעתיד, דכתיב בלע המות לנצח וגו', אך משה רבינו ע"ה שלא ידע כלל מרע כשנולד נתמלא הבית אור, הוא הבין שיכולים לתקן כל הקלקול, כמו שיהיה לעתיד. והוא באמת לא מת, כמו שכתוב מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש. ובזוהר הקדוש (יתרו פ"ט רע"א) ולא ידע איש את קבורתו כתיב וכו', והיינו שאין שום אדם יכול להבין איך יצוייר באיש כמשה רבינו ע"ה שכתיב בו ענין קבורה, כיון שהוא חי וקיים שלא ידע משום רע, אבל לאחרים חוקה, היינו לאחרים שקלקלו, ענין פרה חוקה שאי אפשר להבין איך יתוקן כל הפגם שגרם המיתה, ואיך יהיה טהרה לטומאת מת, שעומק זה לא יתגלה רק לעתיד, דכתיב בלע המות לנצח, שאז יתוקן כל קלקול הנחש... וזהו כח תורה שבעל פה כמו שכתב האריז"ל, והוא שער הנ' המתגלה לבעל תשובה, ועל כן אין בו שייכות למשה רבינו שלא ידע כלל מרע, ונגלה לרבי עקיבא שהיה בן גרים, ושורש התורה שבעל פה של משה רבינו ע"ה הוא התורה שבעל פה שהיה כלול בתורה שבכתב כמו שהיה אם לא חטאו ישראל, שלא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וכו', והיה כל התורה שבעל פה כלול בה' חומשי תורה, והוא בסוד הדעת, והוא ענין הלכה למשה מסיני, שהוא מפורש שהוא מסיני מן השמים, וזה נמסר רק למשה רבינו ע"ה... (פרשת פרה ב)

...ועם כל זה וכלי יקר שפתי דעת, כי משה רבינו ע"ה היה מצר בזה שלא היה לו שייכות לזהב ולפנינים, דהיינו מלכות וכהונה, כמו שנאמר לו אל תקרב הלום, אין הלום אלא מלכות, אין הלום אלא כהונה (שמות רבה פרשה ב') ועל זה נאמר לו כלי יקר שפתי דעת, מתלא אמרי דעה קנית מה חסרת, כי בחינת מלכות בעצמה שהוא הבינה שבלב יוכל ליארע בה קלקול על ידי הלב כסיל, וכמו שמצינו במלכים שלא היו כשורה, וגם לבחינת הכהונה שהוא החכמה שבמוח בלבד יוכל גם כן להתהוות עוד איזה קלקול על ידי הלב שממנו תוצאות חיים להמוח, רק שורש הקיום הוא על ידי הדעת, שמחבר החכמה שבמוח עם הרצון שבלב, ועל ידי זה הוא נשמר שלא יתקלקל גם בחינת החכמה, וכמו שנאמר ושפתי כה"ן ישמרו דעת, וזהו עיקר כח משה רבינו ע"ה, בחינת הדעת שהוא כתר תורה, ועל ידו דייקא נתקיים הכתר כהונה... על זה נאמר כאן דייקא ויקרא אל משה, להודיע לו שעיקר ענין קדושת תורת כהנים נשתלם ונתקיים דייקא על ידי בחינתו שהיא בחינת הדעת המקשר המח עם הלב. (ויקרא ב)

...וזה שנאמר בפרשת תרומה שנאמר למשה בסיני ועשו לי וגו', ככל אשר אני מראה אותך וגו', ואחר כך בפרשת מנורה וראה וגו', אשר אתה מראה בהר, ובהקמה כתיב והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר, ובמזבח הנחושת כאשר הראה אותך וגו' ,והענין דבמ' יום הראשונים בלוחות הראשונות אם לא היה הקלקול ולא נשברו היה משה רבינו משיח, כמו שנרמז מה שהיה הוא שיהיה ראשי תיבות משה, עד כי יבא שילה גימטריא משה, והיה נתגלה כל הדברי תורה, אתוון עלאין אתוון רברבן, כמו שיתגלה לעתיד על ידי משיח, והבית המקדש היה יורד בנוי ומשוכלל, ונקרא מעשי ידיהן של צדיקים שהם יסדוהו על ידי שקבלו עול מלכותו... (שם ט וראה שם עוד)

ישמח משה במתנת חלקו, להבין למה נקרא קדושת שבת דוקא מתנת חלקו של משה יותר מכל שאר מצוות התורה, הלא כל התורה נקראת על שמו, כמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי. הענין הוא כידוע שקדושת שבת היא התיקון על החטא הראשון, והחטא הראשון היה על ידי גיאות ותאוה וכעס, שהמה הקנאה והתאוה והכבוד, ומשה רבינו ע"ה היה נקי בתכלית בג' ענינים אלו, ולכן נקרא קדושת שבת מתנת חלקו של משה, כי בבחינת גאוה מצינו שאמר על עצמו בתואר תכלית השפלות מכל הברואים, כי אברהם אבינו ע"ה אמר ואנכי עפר ואפר, ודוד המלך ע"ה אמר ואנכי תולעת, ועל כל פנים יש בהם עוד איזה ממשות, אבל משה רבינו ע"ה אמר ונחנו מה, שאין לו שום ממשות, ובבחינת התאוה היה נקי בתכלית, כמו שנאמר ויקבור אותו בגיא מול בית פעור, היינו שהוא היה המנגד והיפוך לקליפת בעל פעור, השורש של תאות זנות, כידוע מנשי מדין, שנאמר הן הנה היו לבני ישראל וגו', על דבר פעור... וכל מגמתם היה רק להכשיל בזה את משה רבינו ע"ה, שהיה בקדושתו זה לעומת זה, ומחשבתם הרעה היתה שעל ידי זה ישיגו חס ושלום ברשתם את כל הכלל ישראל, וכאשר היה באמת, כאשר נכשל בזה הנשיא של שבט שמעון נפגם על ידי זה כל השבט... וגם בבחינת הכעס היה משה רבינו ע"ה נקי מכל נדנוד ושמץ מנהו, לכן בפרשה זו כאשר נראה על הגוון ממנו מעט קפידא, ויצא מגדרו במשהו שנאמר ויקצוף משה וגו', נתעלמה ממנו הלכה דייקא בגיעולי מדין, ובזה הראו לו שצריך להזהר בזה אפילו בדקות מאד, כענין שנצרך טהרה וטבילה אפילו הכלי שהיה רק איזה שעות ברשות הנכרי, ובמעשה זמרי הראו לו, שלפעמים לאיזה צורך נצרך דייקא להשתמש במדת הכעס וקנאה, לכן נתעלמה ממנו הלכה זו דקנאין פוגעין בו, מפני שהגדר הזה לקנאות אין שייכות כלל אליו... ויש לומר שלטעם זה גם כן היתה קבורתו של משה רבינו ע"ה בעבר הירדן בנחלת גד, כמו שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון, כאמרם ז"ל (מכות ט') שמשום זה הוצרך שם גם כן ג' ערי מקלט דבגלעד נפישי רוצחים, שהוא קליפת כעס וקנאה, ולכן נקבר שם משה רבינו ע"ה, שהיה נקי מזה בתכלית כדי להכניע את הזה. (מטות יב)

...וזה שאמר התחיל משה מתיירא מן הגיהנם, שהיה סבור שיצטרך לכנוס לשם להוציאם, על דרך מה שאמרו באברהם אבינו ע"ה דמסיק להו לפושעי ישראל... וכמו כן כתב האריז"ל שהצדיקים יש שבאין לגיהנם להעלות הנשמות ששייך לשורשם, ומשה רבינו למד זכות על ישראל אף בשעה ששיבר הלוחות שידונו כפנויה, אמר והם עמך ונחלתך, והיה סבור שיצטרך לירד לגיהנם להעלות פושעי ישראל, וזה שאמר שנתיירא משה מן הגיהנם, ועל זה אמר לו השי"ת ושמה לא תעבור, דהפושעים בי, היינו פושעי אומות העולם דפשעי ואזלי ודאפילו על פתחן של גיהנם אינן חוזרין, אבל פושעי ישראל מצדיקין עליהן את הדין, ומורידין דמעות כמעיין ומכבין אש הגיהנם... (מסעי יד)

...וצריך להבין למה לא הבין משה רבינו ע"ה מה שהבינו אפילו תלמידי רבי עקיבא, גם הלשון תשש כחו, הוה ליה למימר חלש דעתיה, גם למה נתיישבה דעתו יותר בזה ששמע על דבר אחד שהשיב לתלמידיו שהוא הלכה למשה מסיני... אך הענין דאיתא בסוטה י"ב שמשה רבינו כשנולד נתמלא הבית כולו אורה, היינו מפני שלא קלקל כלל מעולם, ושורשו היה בחינת תורה שבעל פה, שבשעת מתן תורה היה ראוי להיות התיקון האמיתי, כמו שהיה קודם פגם אדם הראשון, ואלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה. אך אחר החטא נצרך להרב חכמה לתקן על ידו הרב כעס, וזה היה בלוחות אחרונות, דאיתא במדרש רבה עכשו שנצטערת אני נותן לך שיהיה בהן מדרש הלכות ואגדות וכו'... אבל באמת תורה שבעל פה של משה רבינו ע"ה הוא נצרך אף זולת התיקון לרוב כעס, כמו שיתבאר. ואיתא מהאר"י הקדוש ז"ל שרבי עקיבא ע"ה שורש תורה שבעל פה, והוא בחינת מלכות פה... והנה בזוהר הקדוש על מה שנאמר משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, הלא כתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי, ולא נזכר שמסרה ליהושע, ואמר דקאי על תורה שבעל פה, אבל הלא גם התורה שבעל פה מפורש בפסוק כי יפלא ממך דבר וגו' ובאת אל הכהנים הלוים וגו'. 

אך באמת מצינו בגמרא שבת ל' ואלו משה רבינו גזר כמה גזירות ותקן כמה תקנות וקיימות הן לעולם, וכבר עמדו על זה, היכן מצינו במשה רבינו שתיקן כמה תקנות, רק ברכת הזן כמו שאיתא, וכן תיקן שיהיו שואלין ודורשין וכו', אבל גזירות לא מצינו שגזר משה כלל...

אך הענין שבכל מקום שנאמר הלכה למשה מסיני, אין הפירוש שנמסר לו למשה ההלכות, דהלכות נאמר רק על תורה שבעל פה שלא נכתב, כמו שאמרו כל השונה הלכות, ומה שנמסר למשה זאת כתבן בכתב, רק שנמסר למשה הכח לדרוש בפלפולו מן התורה ולהמציא הלכות, וכמו שאמרו (נדרים ל"ח) ירד רבי עקיבא וכו' וירדו גשמים וכו', אלא שזה מעביר על מדותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו, פירוש שרבי אליעזר נולד טוב מעיקרו בתולדה, ולא היה צריך להעביר על מדותיו, מה שאינו כן רבי עקיבא, שהיה בן גרים ונולד בתכונות רעות, ואחר כך כבש אותם והפך אותם לטוב והעביר על מדותיו, ולכן היה הוא שורש תורה שבעל פה, שהוא לתקן הרב כעס שיתברר שישראל קשורין בראשית המחשבה. וזה נקרא יקר... דשורש משה רבינו ע"ה בחינת חכמה, תורה שבכתב, ועל זה איתא (רבה חוקת) דברים שלא נגלו למשה נגלה לרבי עקיבא וחבריו, וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחבריו... ולא היה יודע (משה) מה הוא אומר, שזה לא היה חלקו בתורה שבעל פה, שזה היה הרב חכמה לתקן הרב כעס, וזה כתרה של תורה שמכוין וזוכה על ידי בחינת הדעת המחבר מדת חכמה ובינה, שהוא פנימיות מצד עליון... אז תשש כחו, היינו הכח שהיה גם לו בתורה שבעל פה, וכמו שאמר לו יישר כחך ששברת, שבלוחות שניות זכה לתורה שבעל פה שלו כנ"ל. אך להבין בתורה שבעל פה של רבי עקיבא שבא אחר החטא דוקא לתקן הרב כעס, ולזכות להרגיש טעם בזה, איך שנכלל בתורה שבכתב זה לא היה חלק משה רבינו, כיון שלא קלקל כלל מעולם... ושמע רק כמו ששמע מסיני כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש (מגילה י"ט), אבל הם שזה היה חלקם זכו להרגיש הטעם... כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו מנין לך, אמר להם הלכה למשה מסיני, היינו שרק משה רבינו היה לו הבנה וטעם בזה, והמציא אותן מפלפולו בסיני מפני ענותנותו, לכן לדבריו אי אפשר לכוין, רק הוא אצלינו כהלכתא בלא טעמא, אז נתיישבה דעתו, שראה שדעתו גבוהה ממקום גבוה הרבה מזה, וכחו גדול, ותורה שבעל פה שלו גבוהה במעלה מתורה שבעל פה של רבי עקיבא, שהוא רק לתקן הרב כעס... (דברים תצא טו)

...וזה שאמר וילך משה, דמשה רבינו ע"ה היה הולך תמיד במעלה ממדרגה למדרגה, וההליכה האחרונה שנאמרה בפרשה זו, היתה עד שבא אל מדרגה זו שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא, היינו דכל שלא יוכל עוד לצאת לנפול ממדרגתו, על ידי זה לא יכול לבא עוד למדרגה למעלה הימנה גם כן, וכמו שנאמר כי שבע יפול צדיק וקם, היינו על דרך שאמרו ירידה שהיא צורך עליה, והיינו שעל ידי הירידה חס ושלום על ידי זה יתגבר עוד בחילא יתיר... (וילך א)

...ובחינת משה רבינו ע"ה שהוא גם כן בקו הימין, והיינו גם כן להשפעת דברי תורה בלי גבול בהעומק שיש בהפנימיות הדברי תורה, כמו שנאמר ארוכה מארץ מדה שגם המדה של התורה יש בתורה עמקות להשיג כל אחד בדעתו כל חד לפי בחינתו בעומק הדבר תורה, בהתחדשות בפלפולה וגם בפנימיות בעמקות בלי שיעור, ומשה רבינו ע"ה הוא מבחינת הדעת של כלל ישראל, שהוא השיג בדעת פנימיות עמקות הארת דברי תורה בלי גבול, ונגד זה הוא בחינת אהרן בקו שמאל, המצמצם בחינת הדעת לבל יתפשט כדי שיהיה נשמר ונקלט במקבל, כמו שנאמר שפתי כהן ישמרו דעת... (סוכות כ)

חכמה ומוסר:

...והנה מצינו במשה רבינו ע"ה ויגדל משה וגו' וירא בסבלותם, ופירש נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם, פירוש הרגיל עצמו בציור כאלו קרה לו זאת, ולכן הלך לראות, כידוע, כי כח הציור בא מהתקרבות החוש כמו רגש חום האש וכדומה, וכל כך הרגיל עצמו בציורים עד שהרגיש בצערם כמו שהוא עצמו היה בצער הזה, וממילא נשא בעול עמהם יותר מצערו הוא, כי הם הרבים ובפרט כלל ישראל, ומזה נסתעף מה שאמר למה הרעתה לעם הזה. והנה הדבר הזה היה קשה מחטא מי מריבה, ולכן איתא במדרש רבה (שמות פרשה ה'), באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, אמר הקב"ה הניחו לו בשביל כבוד ישראל דבר. והוא הדבר אשר דברנו כי משה רבינו ע"ה נתן עיניו ולבו להיות מיצר בצערן של ישראל... ואחרי שהוא מרגיש הצער, מצטער הרבה כביכול על צער השכינה... (חלק א א)

בראשית הספור של מראה הסנה הקדימה התורה תולדות משה רבינו ע"ה, פרשה שלמה, ויגדל משה, ופירש רש"י לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו, והיה לו מדרך הטבע להיות קשור לפרעה, ועם כל זה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, ופירש רש"י נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם, פירוש התבונן תמיד על ידי ראיה חושית כי החוש יעשה רושם יותר משמיעה, ועל ידי זה היה מתבונן תמיד להיות נושא בעול עמהם, כאילו הוא בעצמו בפועל נושא בעול עמהם, כי זה כוונת המשנה אבות פרק ו' נושא בעול עם חברו, כי על ידי זה יזדרז לדרוש טובתם בכל האפשרות, ואחר כך ספרה התורה שלא לבד לרבים היה נושא בעול, אבל גם ליחיד, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, דייקה התורה כי היה לו להם אהבת אחים. ואחר כך ספרה לנו התורה שלא לבד כשאיש מצרי מכה עברי הציל עשוק מיד עושקו, אבל גם והנה שני אנשים עברים נצים וגו', גם העשוק מיד עברי נשא בעול עמו ורצה להצילו מיד עושקו, ואחר כך ספרה התורה שלא לבד במדינתו בארץ מולדתו, והיה יושב שקט ושאנן, אלא אף גם בארץ אחרת במדין, והוא גר בארץ אחרת, בורח מפרעה ממות, הלא הוא מתנודד ומרוד בצערו ועם כל זה כשראה שם מה שעשו הרועים לבנות מדין ויגרשום שלא כדין, ויקם משה ויושיען, גם שם היה שונא בצע, פירוש עוול, כן פירש הרמב"ן ז"ל ביתרו, וגם שם ויקם משה ויושיען. האריך הכתוב בתולדות משה קודם ששלחו ה' להציל את ישראל מיד פרעה, להודיע כי לא לחנם בחר בו להוציאם ממצרים, וליתן על ידו התורה, כי היתה לו מדת נושא בעול במדה גדולה, ומדת נושא בעול עם חברו היא מהדברים אשר התורה נקנית בהם. וספרה התורה אחר כך כי נתראה הקב"ה למשה בסנה, פירוש גם אנכי כביכול עמם בצרה, ולהודיע כי משה התרגל מנעוריו בזה כדי ללכת בדרכיו יתברך... (שם ג)

...עד הראיתיך בעיניך, מלמד שהראהו גיהנם, אמר משה מי נידונין בו, אמר לו הרשעים והפושעים בי. שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', התחיל משה מתיירא מן גיהנם, אמר לו הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור, עד כאן לשון המדרש. 

ישתוממו כל אנשי לבב בראותם דבר מבהיל ומרעיד כזה, איש אשר כל ימיו היה גיהנם פתוחה מתחתיו כנ"ל, איש אשר בין מלאכים עלה עד שנתיירא פן ישרפו אותו בהבל פיהם, והוא בעצמו הודיעם לישראל קודם מתן תורה שכר ועונש, והתחיל מתיירא מן גיהנם כאילו עתה הוא התחלת פחדו מן גיהנם, והלא כל ימיו היתה הגיהנם פתוחה לפניו לפחד ממנו... וכל חוב הדיין לראות הגיהנם פתוחה לפני הכל כדי שיתיירא ממנו, ולמה נאמר כאן התחיל מתיירא...

ועוד מי הוא המורגל ומלומד בסבל ומרדות כמוהו כמבואר במאמר לפום גמלא שיחנא, "כי תאמר עלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק", ולבסוף כולם נכנסו לארץ והוא לא נכנס, ועוד, הלא הקב"ה אמר לו הרשעים והפושעים בי נידונין בו, והלא עליו נאמר בכל ביתי נאמן הוא, ישמח משה במתנת חלקו וכו', ולמה התחיל להתיירא, אלא על כרחך כיון שראה הגיהנם התחיל לפחד, כי לא יצדק לפניך כל חי, פן חס ושלום מוכן לפניו גם כן הגיהנם...

וכאשר נתבונן על לשון המדרש התחיל מתיירא, נראה כי כאשר הראהו הקב"ה גיהנם ואינו דומה שמיעה לראיה, ואפשר הראהו הקב"ה פנימיות יסורי גיהנם, כעין שאמרו "מעמיקין לו גיהנם", הרי שיש ביסורי גיהנם העמקה, ומהסתם ההעמקה לפי ענין החטא מתחלק לחלקים דקים אין ערך, והכל לפי עומק החטא, ונודע לו הרבה יותר ממה שהיה יודע מקודם, ומטבע האדם בדבר המבהיל יותר מקרב הרחוקות... אז מפחד מדבר היותר רחוק, ולכן אף שאמר לו הקב"ה רשעים ופושעים בו, היה מפחד פן חס ושלום ידקדק הקב"ה עמו... (שם לו)

...והנה יתרו שהיה מפטם עגלים לעכו"ם, וכששמע יציאת מצרים ונתגייר ותכף ומיד בקר את משה רבן של כל ישראל, וזה לשון רש"י יתרו פסוק י"ג "והוקשה הדבר ליתרו, שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך. והיה הדבר קשה לי מאד, שיהיה משה רבינו ע"ה מוטעה חס ושלום בדבר שיתרו ראה, עד שבעזרתו זכינו ליישב בטוב טעם, כי גם בזה היה צריך להיות רבן של כל ישראל, להראות לדורות כי גם היותר גדול יהיה אוהב תוכחה מהיותר קטן, כי הלא ישראל היו מבזין פנחס והיו קורין אותו בן פוטי זה, והנה משה רבינו עליו השלום שקבל תורה מן השמים, לא יעלה על לבו דבר שגר שבא להתגייר עמד על זה, והקב"ה הסכים, וזה לימוד נפלא לכל הדורות, שהקטן לא יבוש מלבקר היותר גדול בדברים של טעם...

וכן משה רבינו ע"ה בא לידו להורות לכלל ישראל, כמה צריך האדם להודות על האמת, כי משה רבינו ע"ה היה לו לחשוב פן יהרהרו ישראל אחריו כי לא עלה על דעתו מה שעלה על דעת יתרו, ואם כן אין לסמוך עליו, אבל האמת חביב לו מכל והודה לו, וכן ישראל הבינו כי זה בא לידי רבן של כל ישראל להורות להם הלכה למעשה גבורת מודה על האמת... (שם עא)

...והנה לא זכה משה רבינו ע"ה לכל הזכות הנ"ל עד שהתעורר ללמד סנגוריא על ישראל, פירוש להשתתף בצערם, כי הנה ראשית הביאוגרפיה של משה רבינו ע"ה כתיב בשמות שלישי "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", ופירש רש"י נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם, פירש לא הניח הדבר הזה על הטבע הפשוט, להצטער בצער זולתו כששומע מצערו, ואחר שעה ישכח, אבל הוא נתן עיניו, פירוש עיני השכל של הציור, כי הציור הוא בשכל, ונתן שכלו לצייר תמיד צערם, עד שידאג לבו עליהם כדואג לעצמו, וזה וירא בסבלותם... וזהו סנגוריא על ישראל, כמו שמצינו בשופטים ו' י"ד ויאמר לך בכחך זה, ופירש רש"י בכח הזכות שלמד סנגוריא על ישראל, והנה מה היה הסנגוריא, לא מצינו שאמר דבר זכות, רק התעורר להיות מיצר בצרתם...

והנה בכאן שמשה ראה בסבלותם, פירוש צייר לפניו צרתם תמיד, זהו סנגוריא, וזכה לעורר כי ראה ה' את ענים ולא הסתיר עוד פניו מהם, היש קץ מה שהתעוררות דלתתא פועלת למעלה, אילו לא היו יעקב ומשה מתעוררים מה היו גורמים בזה חס ושלום... (שם צט)

ונשתוממתי עוד מאד, כחו של משה רבינו ע"ה, שהיה כל כך מברר מעשיו, עד שהתפלל "אל תפן אל מנחתם", ומברר אחר כך "לא חמור אחד מהם וגו'", ולכן התפלל שיהיה קדוש השם לבער הרשעים. והנה קדוש השם לא יזכו כולם רק באתערותא דלתתא, ולכן התעורר משה רבינו ע"ה לבקש שיתקדש שם שמים... (שם קיז)

חול המועד נתעוררנו בכי תשא נפלאות ממשה רבינו ע"ה, שאמר לפני הקב"ה על עצמו, "ואתה אמרת ידעתיך בשם", הידעת מה זה תואר "בשם", נורא מאד, "וגם מצאת חן בעיני", מה יגדל תואר האדם אשר הקב"ה אומר עליו כי מצא חן בעיניו! ועם כל זה לא נתפעל כלל, רק כאומר על אחרים, היאומן כי יסופר שיכול להיות אדם ילוד אשה במדרגה כזו, ואם היה לו רמז התפעלות, שוב לא היה נכתב עליו כמה פעמים לשון מציאת חן אחר הפעם הראשונה, הרי נורא מדרגת האיש הזה, ועם כל זה לא פעל בכמה תחנונים כמנין ואתחנ"ן, אף גם רק לראות הארץ, הרי נורא תוקף החטא, אף גם רק מניעת קדוש השם כידוע... (שם קע)

אמרנו אתמול להבנים פה דבר נפלא, לראות הפלגת העונש והשכר. הפלגת העונש אטו משה רבינו ע"ה חס ושלום בוש בשם הנעלה והנשגב עברי אנכי, אלא רק שלא חשש על זה, כי מה איכפת ליה מה שהם אומרים, ואולי מחמת מדת הענוה לא התפאר לומר עברי אנכי, ועם כל זה נענש עונש כל כך, שלא זכה גם שיכנסו עצמותיו לארץ ישראל, וזה לו לעונש גדול מאד מאד. ולמה, כי אפשר שאין כאן מקום לענוה, ואדרבה היה לו לכבד העברים לפני יתרו, שכל כך מעלות יש בהעברים, כי הלא יתרו הכיר בו מעלות. (חלק ב רכח)

מכתב מאליהו:

...וכן במשה רבינו ע"ה שאמר למה הרעותה וגו', ולכאורה זה חסרון באמונת טובו וחסדו יתברך, אך כשראינו מדת נושא בעול שלו, דהיינו אהבת הבריות השלמה התדמות לקונו, שהיא הדביקות הגמורה בו יתברך, אם כן מוכח ברור שבאמרו למה הרעותה אין בזה אלא הבעת צערו משום חסרון כבוד ישראל, שהוא חסרון גילוי כבודו יתברך לעין כל. ומתברר בזה כי למה הרעותה לא היתה אלא תפלה על אשר התראה כלפי חוץ כאילו הרעותה. ומה שהוסיף למה זה שלחתני, היינו שהרגיש בענותנותו שלא היה ראוי שיתגלה כבודו יתברך על ידו, וזהו אמרם ז"ל כשאמר למה הרעותה בקשה מדת הדין לפגע בו, אמר הקב"ה הניחו לו, שלכבוד ישראל אמר. וזהו ביאור אמרם ז"ל (סוטה י"ד) צדיקים מהפכים מדת דין למדת רחמים וכו', כי מעשים מבארים אלה את אלה... (חלק א עמוד קלו)

אמנם יש בחינה עוד יותר עמוקה וישירה, שעל ידה המגלה נותן זכות הקיום אפילו למי שאינו ממלא התכלית שלו מצד מעשיו, כמו שאירע כאשר נפלו ישראל ממדרגת קבלת התורה, והיו בסכנת כליון חס ושלום... לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו ומסר נפשו עליהם לטעון, "ואם אין מחני נא מספרך", בעולם הזה ובעולם הבא, שסירב לקבל מה שאמר לו הקב"ה שממנו יצא העם שישלים תכלית הבריאה, וטען שאך ורק על ידי ישראל יבא התכלית. אבל מה היה שם, וכי שייך להתעקש נגד הדיבור חס ושלום ולהצליח בזה?... מה שינה משה רבינו ע"ה בטענתו?

אבל הענין הוא, שמשה רבינו ע"ה מסר נפשו על ישראל, היינו שבשעה הנוראה ההיא הגביה את עצמו למדריגה עליונה של התכללות ודביקות לעם ישראל, עד שבחר יותר להיות עם כלל ישראל בהעדר, מלהיות בלתם במציאות. ולא דרך גוזמא, אלא שהרגיש שכך היא המציאות שהוא אינו יכול להתקיים בלעדם, ובזה גופא נשתנה מצבם גם כן, כי כשיש להם רועה נאמן כל כך, כבר אפשר להניחם בעולם במדת הרחמים, אשר בהנהגה זו גם העתיד מזכה את ההווה, כי לתוכחת אוהב נאמן כזה שייך בודאי שיחזרו בתשובה... (שם עמוד קמח)

בני אדם חושבים, שהשפעת הסביבה עושה רושם חשוב רק על ילדים וחלושי הדעת, אבל אינו כן, הסביבה עושה רושם אפילו על הכי גדול. עיין בילקוט שמות קס"ט, "ויואל משה לשבת את האיש", בשעה שאמר משה ליתרו תנה לי את צפורה בתך לאשה, אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך... הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו... ומעולם נתקשינו בדברים אלו, וכי איזה ביאור יש לזה, שמשה רבינו ע"ה יסכים ליתן את בכורו לעבודה זרה וגם ישבע על זה?

...והנה כאשר בא משה רבינו ע"ה אצל יתרו, היה יתרו כבר מופרש מעבודה זרה, וגם היה סובל יסורין משום כך מבני עמו הוא ובנותיו, שנדוהו, גם מה שקודם לכן עבד כל עבודות זרות שבעולם והניחן, שגם זה מורה על כח בקשת האמת שהיה חזק בו מאד מאד, מכל זה היה משה יכול להיות בטוח שכאשר יורהו דרך האמת בודאי יודה עליו, ולבסוף יחזור למוטב בלי ספק.

אבל עם כל זה, לפי שעה לא היה יתרו עדיין עובד ה', ומשה רבינו ע"ה קיבל על עצמו חיי צער כדי לקרב אותו אל האמת, כמו שנזכר בתרגום יונתן, שבתחלה השליך יתרו את משה רבינו ע"ה אל הבור מחמת יראת פרעה (שמות ב' כ"א)... מכל מקום עם כל עוצם הלשם שמים של משה רבינו ע"ה, עדיין נמצא מקום לבקורת על פי משפט התורה הקדושה, שנתחבר לסביבה כזו ברצון, "ויואל"... ובדקות פנימיות לבבו כבר מוסכם הוא, שגם אם בנו בכורו ימשך על ידי זה לצד עבודה זרה, גם אדעתא דהכי מתרצה. ואף שלא דבר משה וגם לא חשב כזאת, מכל מקום כיון שמעצם ענין התחברות משה ויתרו כך מתחייב, וכך הוא בתעלומות פנימיות הלב, נקרא שכך אמר לו יתרו, וכך קיבל עליו וכך נשבע לו... מכל מקום מתוצאות הענין תיצלנה אזני השומע, עיין תרגום יונתן (שם ד' כ"ד) שעיכב יתרו את משה רבינו ע"ה מלמול את בנו הבכור כל הזמן שהיה בביתו... וגם יותר מזה להבהל ולהשתומם, שבן בנו של משה נעשה כומר לעבודה זרה, שנאמר בפסל מיכה "יהונתן בן גרשון בן מנשה", ודרשו ז"ל בן משה היה וכו'... (שם עמוד קנג)

משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים, שהגיע אל היכולת להוריד התורה לארץ ולהיות "בכל ביתי נאמן הוא", וגם עניו מאד מכל האדם, כל המצב השמימי הזה לא היה יכול להגיע אליו אילו לא התחנך בתוך ביתו של פרעה, ואילו לא ישב על ברכיו באהבתו אותו כבן, כי אך בהיותו כל כך קרוב אל מקור הטומאה, זה עצמו דחף ועורר אותו כל כך אל הקדושה עד כי עלה במרומי מעלותיה. (שם עמוד קנט)

עיין שמות ד' ג' וברמב"ן שם, לא הבינותי למה עשה האותות למשה... ואולי אף על פי שהודיעו השם הגדול שבו נברא העולם ובו נהיה כל דבר, רצה להראותו... למען יתחזק הדבר בלבו של משה וידע באמת... הרי כי לאחר ידיעת השם הגדול, פירוש מדת חסדו יתברך אשר גילויה הוא תכלית כל הבריאה כולה, וידוע שידיעת משה רבינו ע"ה היתה באספקלריא המאירה, מכל מקום היה עוד שייך אצלו תוספת ביאור על ידי ראייה חושית, והינו משום בחינת הצל שנשארת אפילו בגדולים ביותר... הוא מה שדייקו ספרים הקדושים, במה שאמרו ז"ל שמשה רבינו ע"ה ראה באספקלריא מאירה, אבל על כל פנים רק באספקלריא (ראי). (שם עמוד קסח)

אברהם אבינו זכה להגביל את כח הסטרא אחרא עד שלא תוכל להתקיף את הנקודה האחרונה של מציאות קדושה בלב ישראל. אולם משה רבינו ע"ה הרחיק לכת עוד יותר ממנו, הוא התפלל כמה מאות תפילות שיזכה להכניס את ישראל לארץ. והענין ביאר בזוהר פרשת פנחס (ר"כ) שאילו משה רבינו ע"ה הכניס את ישראל לארץ, לא היה שייך חורבן וגלות. פירוש שמשה רבינו ע"ה בהכניסו את ישראל לארץ ישראל היה מצמצם את גבול היצר הרע, כדי שלא יכלול גם את הנסיון לעבודה זרה, ובזה לא היה נוצר מקום לחורבן בית המקדש ולכל הגלויות... דבר זה היה מתאים לבחינת "פנים בפנים" שלו, פירוש שהדעת קבועה ומתמדת בדבקותה להשי"ת, שהיא העוקרת את שורש העבודה זרה, אך דורו לא היה ראוי לכך... (חלק ב עמוד כב)

צריך להבין באיזו דרך הארץ מכפרת, ועוד הרי אין הכפרה רק מצד הקב"ה, שהוא מוחק את העוון, אלא הכפרה היא זיכוך לבו של החוטא מטמטום שנעשה על ידי העבירה... ויש לעיין עוד במה שאמרו רז"ל (דברים רבה פרשה ז'), שאמר הקב"ה למשה, אם סלח נא אתה מבקש שיתקיים בטל אעברה נא, ואם אעברה נא יתקיים בטל סלח נא. הרי מכאן נראה לכאורה להיפך, שארץ ישראל אינה מכפרת, אלא אדרבה, מבטלת את הכפרה שחלה לפי כן בחוץ לארץ... מדרגת משה רבינו ע"ה היתה גדולה כל כך, עד שהכניסה לארץ ישראל היתה מעלה אותו למדרגה כה נישאה, שבה שוב היו נכרים אותם הפגמים של החטא שכבר נמחל, כי הזיכוך שנעשה בחוץ לארץ על ידי המחילה אין דיו שמשה יחשב זך ונקי לפי המבט של הדרגה הנישאה, אשר היה זוכה לה אילו נכנס לארץ ישראל... (חלק ג עמוד קצג)

מובא בילקוט שמעוני (פנחס תשע"ו)... כביכול הגדיל הקב"ה את משה משמו, אמר הקב"ה, כשהיה משה מבקש על ישראל הייתי מקדים שמי לשמו, ועכשיו שהוא נפטר מן העולם, הדין הוא שיקדים שמו לשמי. ביאור הענין הוא, למשה רבינו ע"ה היתה אהבת ישראל בבחינה שלמה בראשית דרכיו, ככתוב "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", וכן במשך כל חייו מסר את נפשו עליהם. אמנם השי"ת מדקדק במשפטו כחוט השערה, אשר אין נראה לעין האדם כלל, אם גם שלא היתה באהבת ישראל של משה שום בחינה גופנית, מצא השי"ת בה משהו דמשהו של צלו של גוף דק מן הדק. וזה רמז השי"ת באומרו "לך רד כי שחת עמך אשר העלית וגו'", דקה מן הדקה היא בקורת זו, אבל שם בדקות הנוראה מצא הקב"ה בחינת "שלי" ו"עמי", ומשום זה לא הם בזכותך אלא אתה בזכותם, ועל כן רד... משום זה עיקר הישועה באה לישראל מצד מדת רחמיו יתברך, והיינו הקדמת שמו יתברך לשמו של משה. אבל כשהיה סמוך להסתלקותו וכל נקודות השייכות לבחינת גוף שנשארו עדיין הסתלקו ממנו, סרה ממשה רבינו ע"ה גם נקודה דקה זו של עמי ושלי, ואז נתקבלה תפלתו בדין, שלקח את זה בזרוע, כי הגיע לשלמותה של אהבת ישראל, שלמות ממש בלי שום פגם, לכן בדין הוא שיקדים שמו של משה, כי תוכן הישועה היה בכח משה... (שם עמוד רכח)

מצינו בגמרא (מנחות כ"ט) שגם משה בראייתו הנבואית התקשה במיתתו של רבי עקיבא... אמר לו רבונו של עולם זו תורה וזו שכרה, אמר לו שתוק, כך עלה במחשבה לפני.אבל ברור ששאלת משה רבינו ע"ה היתה שטען שמצד המבט התחתון בדבר זה חילול השם, כי אף שרבי עקיבא עצמו התעלה מעל הרגשת היסורים עד בחינת עולם הבא ממש, הרי אין בעולם מי שיבין את זה, וכלפי חוץ הרי יש כאן חילול גדול, ואמר לו "כך עלה במחשבה", פירוש שיש גדר בהנהגתו יתברך אשר הוא בבחינת מחשבה, שהוא בהסתר והעלמה מהאדם, ואף ענין היסורים בעולם הזה הוא תחת גדר זה...

ונבאר ענין זה עוד, הנה משה רבינו ע"ה ביקש "הודיעני נא את דרכיך" (שמות ל"ג ל"ג), ואמרו על זה בגמרא (ברכות ז') ששאל על ענין צדיק ורע לו וכו', ואמר לו הקב"ה "וחנותי את אשר אחון וגו", ונאמר שם בסוף הפרשה "וראית את אחורי ופני לא יראו", ותרגם אונקלוס ותחזי ית דבתרי, ודקדמי לא יתחזון. ביארו לנו רז"ל שרק לאחר המעשה, דבתרי, תתכן ראיה והשגה בתוכן כוונת הנהגות השי"ת, ורק אז אפשר להשיג למפרע כיצד הכל היה לטובה... והיינו שתוק כך עלה במחשבה לפני, פירוש בדבר זה לא תתכן חקירה כלל, כי הוא בגדר במופלא ממך אל תדרוש (חגיגה י"ג), שאין בזה אפשרות השגה כלל. (שם עמוד רמד)

מדרגת משה רבינו ע"ה ראיית פנים בפנים מוכיחה על מדרגת ביטול היש שלו, שהיתה בשיא היכולת האנושית, וכמו שמפורש בקרא, (במדבר י"ב ג') "והאיש משה ענו מאד מכל האדם", וכן אמר ונחנו מה, זהו מה שביארנו לעיל, שביטול היש השלם הוא ראיית האור השלמה... (שם עמוד רעב)

משום מה אי אפשר לראות בעולם הזה את בחינת ראיית כל טובו יתברך? הסבר הדבר מפורש בהמשך דברי הילקוט שם, "כי לא יראני האדם וחי", אמר ר"י אלמלא שנשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולים לעמוד מפני האורה.

פירוש הדבר, המערה שהיתה מקום מעמדם של משה ואליהו רומזת על בחינת העולם הזה, ואילו היה מגיע להם הגילוי ההוא בלי חציצת המערה, לא היו יכולים לעמוד עוד בהסתר העולם הזה במערה, כי כבר היתה מתגלה להם בחינת העולם הבא. הביאור הוא, "חיים" הם תנועה והתפתחות על ידי עבודת הבחירה בין טוב לרע, גילוי אור מתוך חושך, אולם כשאדם רואה את הכל בבהירות בלי הסתר כלל לא תתכן כבר בחירה... 

איתא בפרקי דרבי אליעזר סוף פרק ט"ו, אמר משה, ביום הכפורים אראה כבודו של הקב"ה, ואחר כך אני מכפר על בני ישראל. הסבר הדבר הוא, שהתגלות אור ההנהגה בשלמותו למשה רבינו ע"ה בעולם השפל והפחות, היא החסד הגדול ביותר, כי פלא גדול הוא שיתגלה ענין דק וקדוש כזה בעולם הזה הבזוי, ובגילוי זה נתקנה כל פחיתות העולם הזה, על ידי שנעשה העולם כלי לגילוי החסד הנפלא הזה בתוך הפחיתות. אמנם ראיה מעין זו יכולה להעביר את האדם מן העולם, אך משה רבינו ע"ה היה מוכן לכך, אילו היה יכול להשיג על ידי זה כפרה בעד כלל ישראל על ידי מיתתו... (שם עמוד רפב)

...מצאתי בספרים הקדושים, כי הטעם אשר בקש משה רבינו ע"ה "הראיני נא את כבודך", תיכף אחר סליחת מעשה העגל, כי בסור חרון האף אז תכף מתגלגלים רחמים מרובים יותר מאילו לא היה חרון אף כלל... (שם עמוד שנא)

ומבהיל הוא על היכן פגם חטא זה של ישראל. שהרי משה רבינו ע"ה הענו מכל אדם, ופירש"י (במדבר י"ב) ענו - שפל וסבלן, וכאן לא היה יכול לסבול. ולא עוד אלא שהביאוהו לידי לחץ והוציא מפיו דבר קשה - "הרגני נא", ונקנסה עליו מיתה בשביל זה, כדאיתא בזהר, שלפיכך באותו מאורע נתנבאו אלדד ומידד על זה. ועוד אמרו בזהר שם, "בזימנא אוחרא דבעי מותא (שאמר מחני נא שמות ל"ב ל"ג), לא קבילו מניה בגין דכולא לתועלתא דישראל הוי. השתא... מגו רוגזא ודוחקא... קבילו מניה". פירוש כיון שנגע קצת בקצה דקות "רוגזא ודוחקא" וחסר משהו מסבלנותו הגדולה, ולא היתה טענתו לגמרי לטובת ישראל, נגזרה עליו מיתה... (חלק ה עמוד שצח)