משחק

(ראה גם: קטן, עדות, צחק, שחק)

תלמוד בבלי:

רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו... (שבת צ ב)

ואלא הא דאמר רבי יהודה אמר רב נשים המשחקות באגוזים אסור, מאי טעמא, לאו דקא מוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר, לא דלמא אתי לאשווי גומות, דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב יהודה נשים משחקות בתפוחים אסור, התם מאי אולודי קלא איכא. (עירובין קד א)

אלו הן הפסולין (לעדות החודש), המשחק בקוביא, ומלוי ברבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית ועבדים, זה הכלל, כל עדות שאין האשה כשירה לה, אף הן אינן כשירין לה. (ראש השנה כב א)

משחק בקוביא מאי קא עביד, אמר רב מרי בר חמא משום דהוה אסמכתא, ואסמכתא לא קניא, רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא, אלא לפי שאין עוסקים ביישובו של עולם... ומפריחי יונים, מאי מפריחי יונים, הכא תרגומה אי תקדמיה יונך ליון, רבי חמא בר אושעיא אמר ארא, (מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעלים על כרחן)... אמר לך היינו משחק בקוביא, ואידך, תנא תולה בדעת עצמו, ותנא תולה בדעת יונו... מיתיבי המשחק בקוביא, אלו הן המשחקים בפיספסים, ולא בפיספסים בלבד אמרו, אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי רמונים, ואימתי חזרתן, משישברו את פספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה, דאפילו בחנם לא עבדי... (סנהדרין כד ב, וראה שם עוד)

 

תלמוד ירושלמי:

...דרבי יהודה אומר, אוכלין טהורין אין משחקין בהן, והא כתיב התשחק בו כצפור, לא הותר מן כלל איסור הוא, (לויתן, אף על פי שדג טמא הוא, הותר מכלל איסור שאר דגים טמאים, ובהיותו בחיים דינו כאוכלים טמאים שמשחקים בהם), והא כתיב כצפור, אמר רבי מתניה מכיון שהיא מחוסר שחיטה כטמאה היא. (שבת סא ב)

אילו הן הפסולין, המשחק בקוביא, זה המשחק בפסיפסין, אחד המשחק בפסיפסין ואחר המשחק בקליפי אגוזין ורימונים, לעולם אין מקבלין עדותן עד שישבר פיספסיו ויבדק ויחזור בהן חזרה גמורה... ומפריחי יונים זה הממרה יונים, אחד הממרה יונים ואחד ממרה בהמה חיה ועוף, אין מקבלין אותו עד שישבר פגימיו ויבדק ויחזור חזרה גמורה... (שבועות לו ב)

ילקוט שמעוני:

אשר בידיהם זמה, אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אלו המשחקים בפספסין שהם מחשבין בשמאל ומסכימין בימין, וחומסין וגוזלין זה את זה. (תהלים כו, תשה)

משנה תורה:

נשים המשחקות באגוזים ושקידים וכיוצא בהן אסורות לשחק בהן בשבת, שמא יבאו להשוות גומות, ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות... (שבת כא ג)

דברים הרבה אסרו חכמים משום גזל, והעובר עליהן הרי זה גזלן מדבריהם, כגון מפריחי יונים והמשחקים בקוביא. מפריחי יונים כיצד, לא יפריח אדם בתוך הישוב, שהרי לוקח ממון אחרים שלא כדין, מפני שמשלח זכר ויביא נקבה משובך אחר, או נקבה ותביא זכר... המשחקין בקוביא כיצד, אלה שמשחקים בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצא בהן, ועושים תנאי ביניהם, שכל הנוצח את חבירו באותו שחוק יקח ממנו כך וכך, הרי זה גזל מדבריהם, אף על פי שברצון הבעלים לקח, הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק והתול הרי זה גוזל, וכל המשחקים בבהמה או בחיה או בעופות ועושים תנאי שכל שתנצח בהמתו או תרוץ יותר יקח מחבירו כך וכך, וכל כיוצא בדברים אלו הכל אסור וגזל מדבריהם הוא. והמשחק בקוביא עם עכו"ם אין בו איסור גזל, אלא יש בו איסור עוסק בדברים בטלים, שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה וביישובו של עולם. (גזלה ו ז)

ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות, אף על פי שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות, הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמס, פסולין, שנאמר כי יקום עד חמס באיש... וכן משחק בקוביא, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא, הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם, הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל, ולא בקוביא בלבד, אלא אפילו משחקים בקליפי אגוזים וקליפי רמונים... והוא שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק הזה הרי הוא פסול. (עדות יא ד)