(ראה גם: גאולה, גוג ומגוג, לעתיד לבא, משיח-ימות)
ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, והיתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר... (דניאל יב א)
תנן מ' שנה קודם הקבוץ גלויות לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה, האי ארבעים שנה מאי עבידתייהו, אמר רב כהנא אמר רבי ברוקא מקבוץ גלויות עד תחיית המתים כמה צרות, כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם, דכתיב בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר, רבי יהודה אומר יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, רבי יצחק אמר מהכא, וצרפתים כצרוף את הכסף, ובחנתים כבחון את הזהב, ובאותם הימים יהיו ימים, אשר יאמרו אין לי בהם חפץ, ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים מ' שנה... (תולדות סד, וראה גאולה, תחיית המתים)
אבל סמוך לימות המשיח, ישלוט החלון עם כוכב הזה על העולם, ועל כן ישלטו חיות רעות על העולם, ויתחדשו מיני רע זה אחר זה, וישראל יהיו בצרה, וכשיהיו נדחקים בחשכת הגלות אז יאיר להם הקב"ה את אור היום, (שהוא הגאולה), ויקבלו קדושי עליונים את המלכות, ויתבטל המלכות מיד העמים עובדי כוכבים, וישלטו עליהם ישראל, ויתקיים והיה אור הלבנה כאור החמה. (תרומה תתנט)
אמר רעיא מהימנא, בזמן ההוא, (קודם ביאת המשיח), אלו בעלי המשנה בעלי החכמה העליונה בעלי קבלה, בעלי סודות התורה, השעה דחוקה להם, (שאין להם ממה להתפרנס), וזהו שאמר כאיל תערג על אפיקי מים, שהם (דהיינו בעלי החכמה הנ"ל) אפיקי מים של התורה אל השכינה, (כי התורה נקראת מים, ואין תורה אלא העמוד האמצעי, (דהיינו ז"א קו האמצעי), כי אלו אפיקי מים (שהם בעלי החכמה הנ"ל, שמהם תצא התורה שהיא מים), הם בצער ביגון בעניות, ואלו הם חבלים וצירים של היולדת, שהיא השכינה, שנאמר בה ותגל יולדת, ובאלו חבלים תהיה, בצער שלהם (של בעלי התורה והחכמה הנ"ל, שצערם נבחן לחבלי לידה של השכינה).
ובאלו חבלי לידה שצועקת בהם מתעוררים ע' סנהדרין למעלה, עד שיתעורר הקול שלה עד הוי"ה, ומיד קול ה' יחולל אילות, שהם בעלי המשנה (הנ"ל, שהוא סוד) בתולות אחיה רעיתיה, לכולם יהיה חיל כיולדה ממש, בדחק שהשעה דוחקת להם בכמה נשיכות של יצר הרע, שהוא הנחש הנושך אותם בכמה דחקות.
בזמן ההוא היא נפתחת להוליד את המשיח, בשביל החלקים והדחק של הצדיקים, בעלי מדות, בעלי סודות התורה, בעלי בושת וענוה, בעלי יראה ואהבה, בעלי חסד... שהשעה דוחקת אותם, וזהו שהעמידו בעלי המשנה, דור שבן דוד בא אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, ויראי חטא ימאסו, וחכמתם תסרח, ותהא האמת נעדרת, והגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומאלו הקולות שנותנת, שהם שבעים, כנגד שבעים תיבות (שיש במזמור) יענך ה' ביום צרה, נתפתחה רחמה, שהיא ב' (דהיינו בית הרחם), הכלול מב' בתים, להוליד ב' משיחים, (משיח בן דוד ומשיח בן יוסף), ומביא ראשה בין ברכיה, הראש שלה הוא העמוד האמצעי (דהיינו ז"א, ברכיה) הם ב' שוקים נצח והוד, שהם ב' נביאים, משם נולדים ב' משיחים, בעת ההיא ויחשוף יערות, והנחש יהיה נעבר מן העולם... (אחרי ריא, ועיין שם עוד)
...באותה שעה יתעוררו על העם הקדוש צרות, אלו על אלו, בדוחק גדול, והם צועקים צעקה אחר צעקה, דמעות אחר דמעות, ויתעוררו אותה (את השכינה), והיא משמיעה קול על בניה, והקב"ה קורא ואומר, זו היא איילתי, חברתי, יונתי, שלמתי, היושבת בגנים, (שמקודם לכן) לא היתה יושבת אלא בסתר המדרגה בפנים, כמו שאמר כל כבודה בת מלך פנימה, ועתה היא בגנים בעזות, כאם ההולכת אחר בנה בשווקים וברחובות העיר, מפחד שלא יזיקו לו...
כמה זמנים הם שלא שמעתי את קולך, ולא ידעתי אותך, אז היו כל בני העולם בערבוב בעמים, אומות באומות, ומי שלא היה ראוי למלוך יבואו אותו שישלוט, ויבואו עמו עמים נכרים ולשונות אחרים, שאינם יודעים דין ולא חוקי המלכות, וכמה מלחמות הם חושבים לעשות. ובשפה רפה, ודבור רך, יעשה כרצונו, וישלוט, ויחשבו כמה מחשבות להרע, ועל העם היחיד יעשה חוקים רעים, אז תהיה צרה על צרה על אותו העם היחיד. בו בזמן יתחזק הקב"ה וירצה את האילה שלו, (שהוא המלכות), בכמה דברי רצוי, ויחזק בה, ויקים אותה מעפר, הוא ולא אחר, ושתי הישיבות תשארנה עמה.
ג' מלכים ישארו ויתעוררו בג' רוחות העולם, על העם הזה (דהיינו ישראל), והמלך שהיה שולט בפה רך, ישלוט בכעס גדול וזעף ותוקף על העם הקדוש. ובחדש השלישי בארבעה לחדש, בתשע שעות ומחצה, ילכו כל בני הישיבה עם האילה (שהיא המלכות) לקברו של הרועה, נאמן ביתו (שהוא משה), ותתן ג' קולות עליו... (זהר חדש בלק קיא, וראה שם עוד, וערך משיח)
השכינה תלך ותחזור למשה שבעים יום, לסוף שבעים יום תעלה צעקת ישראל לפני המלך הקדוש, שיהיו מצירים להם בכל רוחות העולם, ובית כנסת אחד לצד דרום יאבד ויחרב, וחמשה צדיקי אמת יהרגו ביניהם, לסוף ל"ב ימים אחר שיהרגו (לאנשי בית הכנסת) ההוא, ילבש הקב"ה קנאה לשופר קטן הזה, (שהוא המלכות), ואותו משיח בן אפרים יפשוט פרשות, כשור אחד שקרניו עולות כקרני ראם. ואותו השופר הקטן יתקע תרועה תקיעה ותרועה ג' פעמים בראש ההר כבתחילה, אז יסעו הדגלים של המשיח ההוא, ויפול רעש על העולם על ידי קולות השופר, וכל בני העולם ישמעו וייראו... ואז יתבער הגלולים מן ארץ הקדושה, וג' מלחמות יעשו בני ישמעאל עם המשיח, והם יבואו וישתחוו לרבון העולם בהר הקדש בירושלים...
ובחודש בול (שהוא מרחשון) יפלו שונאי, ויעברו כל אלו הגילולים שישארו הקדושה, ומשם ילכו (ישראל), ויעוררו מלחמות על העולם ויתפשו אותה, וישלטו עליה י"ב חדשים... (שם שם קכז, וראה שם עוד וערך משיח)
באניות, (הפירוש) הוא כאן כמו שאמרת, שאתה דורש בעניות, שתכלה אז פרוטה מן הכיס, אבל עתידים כל בני העולם לבא על ישראל באניות הים, ויחשבו לכלות (את ישראל) מן העולם, וכולם יהיו נטבעים בתוך הים, כמו שעשה בימים הראשונים... כי לאחר שכל הצדדים האחרים (מאומות העולם) יתקבצו על ישראל יחשבו ישראל שבעת ההיא יאבדו, והם יהיו נמכרים לאויביהם, זה שאמר והתמכרתם שם, ונמכרתם לא כתוב, ואלא והתמכרתם, דהיינו שתחשבו בלבבכם שנמכרתם, ואינו כן, כי ואין קונה, כתוב, שאין מי שיוכל לשלוט עליכם, כל זה באחרית הימים, והכל תלוי בתשובה, והכל סתום. (שם כי תבא טז)
ראה עוד משיח-כללי, שמות צט וקיז.
רבי אלעזר אומר אם תזכו לשמור את השבת, תנצלו משלשה פורעניות, מיומו של גוג ומגוג, ומחבלו של משיח, ומיום דין הגדול, לכך נאמר אכלוהו היום... (בשלח-ויסע פרשה ה)
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג, מחבלו של משיח, כתיב הכא יום, וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם אליה הנביא לפני בוא יום... (שבת קיח א)
...וכי מאחר דאיכא הלל הגדול, אנן מאי טעמא אמרינן האי, משום שיש בן ה' דברים הללו, יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומתן תורה, ותחיית המתים, וחבלו של משיח... דכתיב לא לנו, ואמר רבי יוחנן לא לנו ה' לא לנו זו שעבוד מלכיות, איכא דאמרי אמר רבי יוחנן לא לנו ה' לא לנו זו מלחמת ומגוג. (פסחים קיח א)
אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא, דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים, כי אמריתה קמי דשמואל אמר צירוף אחר צירוף, שנאמר ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער, תני רב יוסף בזוזי ובזוזי דבזוזי... (כתובות קיב ב)
בעקבות משיחא חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מי יש לנו להשען, על אבינו שבשמים. (סוטה מט ב)
...אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן, דור שבן דוד בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהאחרונה פקודה, שניה ממהרת לבא.
תנו רבנן, שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא הזה, והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, שניה חיצי רעב משתלחים, שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף, חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה, ברביעית שובע ואינו שובע, בחמישית שובע, ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה, בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא...
אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך, תניא רבי יהודה אומר דור שבן דוד בא בו, בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני הכלב. האמת נעדרת, שנאמר ותהי האמת נעדרת, מאי ותהי האמת נעדרת, אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה. מאי וסר מרע משתולל, אמרי דבי רבי שילא, כל מי שסר מרע משתולל על הבריות.
תניא רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו, נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים, ובת קמה באמה וכלה בחמותה, ופני הדור כפני כלב, ואין הבן מתבייש מאביו. תניא רבי נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו, העזות תרבה והיוקר יעות, והגפן יתן פריו והיין ביוקר, ונהפכה כל המלכות למינות, אמר רבא מאי קרא, כולו הפך לבן טהור הוא.
תנו רבנן כי ידין ה' עמו וגו', כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב, אין בן דוד בא עד שירבו המסורות, דבר אחר עד שיתמעטו התלמידים, דבר אחר עד שתכלה פרוטה מן הכיס, דבר אחר עד שיתייאשו מן הגאולה, שנאמר ואפס עצור ועזוב, כביכול אין סומך ועוזר לישראל...
כתנאי, רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה, ומחזירן למוטב... רבי אליעזר אומר אף מזה, שנאמר כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה, וליוצא ולבא אין שלום מן הצר, מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר, רב אמר אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום, דכתיב שלום רב לאוהבי תורתך, אין שלום מפני צר. ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים כולן שקולים. אמר רבי חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא, שנאמר אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך, וכתיב בתריה, ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל. אמר רבי חמא בר חנינא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל, שנאמר וכתר הזלזלים המזמרות, וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה' צב-אות עם ממשך וממורט. אמר זעירי אמר רבי חנינא אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל, שנאמר כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, וכתיב והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'. אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל, שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך. אמר עולא אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, אמר רב פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגושי, אי בטלי דייני בטלי גזירפטי, (שופטים עובדי כוכבים חובטין את ישראל), דכתיב ואצרוף כבור סיגיך, ואסירה כל בדיליך, ואי בטלי דייני בטלי גזירפטי, דכתיב הסיר ה' משפטיך פנה אויביך.
אמר רבי יוחנן אם ראית דור שמתמעט והולך חכה לו, שנאמר ואת עם עני תושיע וגו', אמר רבי יוחנן אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו, שנאמר כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו, וסמיך ליה ובא לציון גואל... (סנהדרין צז א, וראה עוד משיח-כללי)
אמר רב אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל תשעה חדשים, שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. אמר עולא ייתי ולא איחמיניה, וכן אמר רבה ייתי ולא איחמיניה, רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופתיה דחמריה. אמר ליה אביי לרבה מאי טעמא, אמר אילימא משום חבלו של משיח, והתניא שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים, ומר הא תורה והא גמילות חסדים, אמר שמא יגרום החטא... וכן אמר רבי יוחנן ייתי ולא איחמיניה, אמר ליה ריש לקיש מאי טעמא, אמר אילימא משום דכתיב כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב, ובא הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש, בא ואראך דוגמתו בעולם הזה, בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר, דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי, דומה כמי שפגעו דוב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב, דומה כמי שנשכו נחש, אלא משום דכתיב שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון, מאי ראיתי כל גבר, אמר רבא בר יצחק אמר רב מי שכל גבורה שלו, מאי ונהפכו כל פנים לירקון, אמר רבי יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה, בשעה שאמר הקב"ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו... (שם צח ב)
...ומנין שאמת נעדרת, שנאמר (ישעיה נ"ט) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל, להיכן הולכת, דבי רבי ינאי אומר הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר, ורבנין אמרי דור שבן דוד בא חכמי הדור מתים, והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות ורעות רבות באות על הצבור, וגזירות קשות מתחדשות ומשתלחות, עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה... רבי נחמיה אומר קודם ימות המשיח עניות ירבה ויוקר הווה, והגפן תתן פריה והיין יסריח, והמלכות כולה תהפך למינות ואין תוכחות. אמר רבי אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומה לכלב, אמר רבי לוי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו חצופות וחייב כלייה, אמר רבי ינאי אם תראה דור אחר דור מחרף ומגדף צפה לרגלי מלך המשיח, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ט) אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחיך, מה כתיב בתריה, ברוך ה' לעולם אמן ואמן. (שיר השירים ב כט)
אימתי מלך המשיח בא, אמר רבי אלעזר סמוך לימות המשיח עשרה מקומות נבלעים, עשרה מקומות נהפכין, עשרה מקומות נהרגין, ורבי חייא בר אבא אמר אין מלך המשיח בא אלא בדור שפניו של כלב, רבי אלעזר אומר בדור שראוי לכליה מלך המשיח בא, ורבי לוי אמר סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם. (פרשה א)
...והיתה צרה גדולה לישראל, שמבזין אותם ומלעיגין עליהן, כיון שרואים אותן גזירות של שנה האחרת שהמשיח נגלה בהם, והן באות זו אחר זו ואין מפסיקות, מיד מבינין ואומרים מימינו לא היתה כזאת, שמא משיח מגיע. ואלו הן גזירות שהן מתוכם מבינים, בניסן בערב שבת שביעית יצא רוח מערבית וירד שלג מן השמים ומלקה את הזרע, ואחר כך מתחילים רעות בכל חודש וחודש וכופלים, ואחר כך מבינים ואומרים בודאי זה מלך משיח. אף על פי כן אין דעתן מיושבת עד שנידונים בשביעית עד שיהיו פניהם כשולי קדרה. ובמה נידונים, ברעב, שאין לבם של ישראל נשבר אלא על ידי רעב, ואחר כך עומדים צדיקי הדור ומסלקים תפילתם ומניחים אותם על הארץ, ואומרים לפניו, רבונו של עולם, לא עשינו יפה כל השנים, כצאן תעינו, אמר להם הקב"ה מחול לכם, ומנשקם ומניח להם כתר, כי מי שיש לו זכות תורה היא עומדת לו, ומי שאין לו זכות תורה תהא עליו... (פרשה לד)
רב הונא אמר, לשלשה חלקים נחלקו היסורין, אחת נטלו אבות העולם וכל הדורות, ואחת דורו של שמד, ואחת דורו של משיח. (מזמור ב)
מדרשים:
ראה לעיל בערך משיח.
אמר רבי יצחק, שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערב, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם, ויאחזו אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מייראים, אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם... (ישעיה פרק ס, תצט)
ועת צרה היא ליעקב, רבנן אמרי, למה הדבר דומה, לבן מלך שיצא לתרבות רעה, והיה לו שלש פדגוגים, האחד אמר עשו לו כבלים של מאה ליטרין, והשני אמר אינו יכול לעמוד בהם, עשו לו כבלים של שנים עשר ליטרין, והשלישי אמר אינו יכול לעמוד בהם, עשו לו כבלים של ליטרא. כך משה אמר ומצאוהו רעות רבות וצרות, דוד אמר יענך ה' ביום צרה, כשם שהיום י"ב שעות, ירמיה אמר עת צרה היא ליעקב וממנה יושע. הנביאים מיחדים צרותיהם של ישראל. שנו רבותינו, מתוך כעס רצון, מתוך רוגז רחמים, מתוך צרה רווחה, מתוך ריחוק קירוב, מתוך נפילה קימה, מתוך אפילה אורה, מתוך כעס רצון... (ירמיה פרק ל, שיא)
...וכאשר ישלם הקץ ולא נשוב, אפשרי שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים, וכיון שארך הזמן ולא שבנו, יחזירנו בלי תשובה, ויהיה זה בהופעת הגואל. אלא שמסורת הנביאים קבלה, שיבואו עלינו צרות ומצוקות שעל ידם נבחר לשוב ונזכה לישועה, והוא מאמר קדמונינו, אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו הקב"ה מעמיד להן מלך שקשין גזרותיו מהמן, והן עושין תשובה ונגאלין... (מאמר ח פרק ה, וראה עוד משיח בן יוסף לכאן)
אמנם מה שזכרת מן העומד בארץ תימן, אשר גזר שמד על ישראל והכריח כל המקומות שיש לו ממשלה עליהם לצאת מן הדת, כמו שעשה הכנעני בארצות המערב, שמועה זו הסירה הדר פנינו ורגזו וחלו עליה כל קהילותינו, ובאמת יש לו לומר עליה שהיא שמועה רעה אשר כל שומעה תצלנה אזניו... נמשך לנו שמד בקצוי העולם, ממזרח וממערב, ויהיו בני ישראל בתווך, אלה מזה ואלה מזה, ועל העת הקשה הזאת שראה הנביא במחזה התחיל להעתיר בעדנו ולהתפלל עלינו, ככתוב, "ואומר אד-ני אלקים חדל נא, מי יקום יעקב כי קטון הוא" (עמוס ז'). ודבר זה לא יהרהר בו בעל אמונה, ולא ישליכהו מי שיש לו במשה אמנה, ואין ספק להיות אלו חבלי משיח, שהיו החכמים מבקשים מהבורא שלא יהיו מצואים בהם, וגם הנביאים היו מרעידים בהעלותם אותם על רעיוניהם, כמו שאמר "תעה לבבי לפלצות בעתתני" וגו' (ישעיה כ"א), וגם בספר הישר אמר הבורא, "מי יחיה משומו א-ל" (במדבר כ"ד).
אבל מה שאמרת שדעת קצת בני עמינו נעדרה ונתבלבלה ונע לבבם והתחדש להם ספק ונתעלפה סברתם, וקצת לא סרו מאמונתם ולא נתעלפו ולא חרדו זה לזה, דבר זה כבר קדם על ידי דניאל ע"ה, כמו שהודיענו הבורא, כי בהאריך לנו הימים בגלותנו ובבא הצרות עלינו, יצאו רבים מן הדת, ויתחדש להם ספק ויטעו, וסבה זו תהיה בראותם דלדולנו ותוקף יד מונינו והתגברותם עלינו. וקצתם לא יתחדש להם ספק ולא תתבלבל סברתם, שנאמר (דניאל י"ב) "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים, והמשכילים יבינו". והוסיף לבאר לנו שאפילו המשכילים ההמה והמבינים שעברו עליהם צרות ועמדו כנגדם ונשארו באמונתם בה' ובמשה עבדו, עדיין יעברו עליהם צרות קשות ורעות יותר מן הראשונות שעמדו כנגדם, עד שיתחדש להם ספק, ויטעו ויתעו עד שלא יתבאר להם כי אם מעוט מזער, כמו שאמר "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם וללבן עד עת קץ כי עוד למועד". (שם י"א)... (אגרת תימן א)
ודבר זה, אחינו, יסוד גדול מיסודי אמונת ישראל, והוא שאי אפשר שלא יעמד מזרע שלמה איש שיקבץ נפוצותינו ויאסוף חרפתנו וגלותנו, ויגלה הדת האמיתית, וישמיד כל מי שימרה דברו, כמו שהבטיחנו הקב"ה (במדבר כ"ד) "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב" וגו'... והעת שיגלה תהיה צרה גדולה על היהודים, שנאמר (דברים ל"ב) "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב", ואז יגלהו הקב"ה וישלים מה שהבטיח. ואמר הנביא מתמיה על העת שיראה בה הגואל, (מלאכי ג') "ומי מכלכל את יום בואו, ומי העומד בהראותו", וזוהי האמת שאנו מאמינים בזה הענין.
אבל העת ההיא כבר התבארה מדברי דניאל וישעיהו ומשאר רבותינו ז"ל, שביאתו תהיה כשתתקף יד אדום וערב, וכשתתפשט מלכותם בעולם, כמו היום הזה, וזה דבר שאין בו ספק, ומזה לא יעבר. ודניאל סוף מה שספר מלכות ישמעאל ועמידת מחמד, ואחריו ביאת הגואל בסמוך, וכן ישעיהו באר שהראיה על ביאת המשיח היא הראות משוגע, שכן אמר (ישעיהו כ"א) "וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל, והקשיב קשב רב קשב". אמר שרוכב החמור הוא המשיח, שנאמר בו (זכריה ט') "עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות", ובא תיכף עמידת רוכב על גמל, והוא מלך ערב, ומה שאמר צמד פרשים, כלומר הזדווג שתי אומות שהם אדום וישמעאל, ובענין זה יתבאר מן החלום של הצלם... (שם ג)
והשיגה ידו - אם ישובו יגאלו קודם הקץ, ואם לא שבו יהיו שם עד עת קץ המוגבל. ושב לאחוזתו - כי ביובל יצאו מטומאת אשמותיהם על ידי חבלי משיח, והמשכון על כך הוא בית מושב עיר חומה - כי גם אחרי המכירה לגלות לא זזה שכינה מכותל המערבי. (ויקרא כה כה)
...ובגאולה הבאה או ישובו מעצמם או על ידי חבלי משיח, שנמסור עצמנו על קדוש השם מאהבה לצורך השעה, ולכן לא יגלו אחריה עוד. (דברים ל א)
שימני כחותם - אם אי אפשר שנשוב בלא חבלי משיח, כדי שנשוב, שימנו כחותם, שלא תכנו במדת הדין, כי אם בזרועך ברחמים, או שתחזקני אהבתי אותך לעמוד בכל הצרות... (שיר השירים ח ו)
מה נעשה לאחותינו - איך יגאלו בלי זכויות שיקנו מהם כביציאת מצרים, אם חומה - שיוכלו לעמוד בצרות חבלי משיח ותתחזק על קדוש השם יהיה זה זכותה, ואם דלת היא - שאינה חזקה כל כך בפני המכים, נצור עליה לוח ארז - יהיו היסורין חלשים אך נמשכים יותר זמן. (שם שם ח)
התבאר למעלה שיהיה בעולם הפסד הויה הראשונה, והוא שגורם השתנות בכמה דברים, וכמו שמצד הפסד הויה ראשונה היה השתנות, וכן יהיה גם כן שנוי בעולם מצד הויה החדשה שיהיה בא אל העולם, שכמו שכל הפסד הוא שנוי, כך כל הויה שנוי בעולם, והוא נקרא חבלי משיח, ונקרא חבלי, שכמו שהאשה יגיע לה חבלים מפני השינוי של הויות הולד הבא לעולם, שכל הויה הוא שנוי, ומצד ההויה החדשה הוא השינוי, וכך כאשר יצא לפעל ענין חדש הוא עולם המשיח, והוא יציאה לפעל ההויה החדשה, ודבר זה הוא שינוי בודאי, ולפיכך יהיה חבלי המשיח, כי כמו כאשר יצא הולד לאויר עולם, יש לה חבלים מצד ההויה והבריאה שבאה לעולם.
ובפרק חלק אמר עולא ייתי ולא אחמיניה... פירוש דעת רב יוסף דאמר ייתי ואחמיני ואשב בצל יציאת החמור שלו, כי העולם הזה גשמי ביותר, ועולם המשיח הוא יהיה נבדל יותר, ואמר שאם לא אפשר לי להיות עם המשיח ולהיות עמו במעלה הגדולה שלו, שאז בודאי יקנה האדם מעלה אלקית, אלא אף אם לא אזכה לזה, רק שאהיה בתכלית החוזק, עד שלא אשתתף עם עיקר המעלה האלקית שלו, רק אשתתף ואשב במדרגה הפחות, ונקרא זה יציאת החמור שלו, כלומר בענין החמרי שלו אשתתף, די לי, שגם בזה יקנה האדם מעלה עליונה במה שהוא בדור עם המשיח.
וקאמר ליה אביי לרבא, למה אמר ייתי ולא אחמיניה, אילימא משום חבלי משיח, וכמו שאמרנו כי הויה הזאת אי אפשר שלא תהיה בלא צער, שהרי הויות המשיח בריאה חדשה שלא היתה בעולם, וזה גורם שינוי, וכל שינוי רע, והתניא וכו', פירוש כי מציאות עולם הזה הם שני דברים גופניים ובלתי גופניים, ודבר זה ידוע, וכאשר האדם הוא בעל גמילות חסד, ובעל תורה, ועוסק באלו שניהם הוא מתחבר בטוב בכל שני חלקים, כי התורה היא טוב בלתי גופני, וכמו שאמר הכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", וגמילות חסדים היא טוב גופני, שהוא עושה טוב לבריות, כי בני אדם בעלי גוף צריכים זה לזה, וזהו ענין גמילות חסדים. ואיש כזה הוא טוב לגמרי, שהוא טוב לשמים ולבריות, וכאשר הוא טוב יוצא מחבלי המשיח, וכל שנוי אינו טוב אבל הוא רע, לפיכך המתדבק לגמרי בטוב בתורה שהיא טוב אלקי, ובטוב הבריות שהוא טוב גופני ינצל מחבלי המשיח שאינו טוב רק רע...
והדבר הזה ענין עמוק מאד באלו שתי מדות, שהם התורה והחסד, מדות שבהם מדרגות הפשיטות התורה והחסד, והוא נרמז במה שאמר הכתוב כי בחסד ואמת יכופר עון, ומצד הפשיטות שיש באלו שתי מדות, נצול מן חבלי המשיח, שהוא שינוי בעולם, כי הפשיטות אין בו שינוי כאשר ידוע למבין...
וקאמר ריש לקיש לרבי יוחנן, מאי טעמא אמרת ייתי וכו', פירוש בודאי מה שכתוב "כאשר ינוס איש מפני הארי" וגו', הכתוב בא לומר שלא יהיה באותו זמן השקט ומנוחה, וזהו חבלי המשיח, כי כל שנוי אין שם מנוחה כלל, ולפיכך אמר כאשר ינוס האיש מפני הארי וכו', והדוב הוא יותר רע מן הארי, דכתיב "גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך", לשון גם יש בו תוספות, והנחש עוד יותר רע ומזיק, וקאמר שאין הכתוב מדבר מן כמה גדול היה השנוי, רק הכתוב מדבר מן רבוי הצרות, שלא יהיה השקט ושלוה, שכן הוא ענין השנוי, שאין שם הנחה, ולפיכך המשל הוא אל אשר הוא ממונה על גבול השדות וגובה מס מן בני העיר, וכאשר יבא אל השדה והסנטר בא אליו, ודומה כאלו בא אליו ארי, ובורח אל העיר, ושם רגיל יותר להיות מנוח לו, שאין הסנטר רודף אחר אדם, רק כאשר ימצא אותו על השדה, שממנו המס, וכאשר בא לשם, יבא עליו גבאי גובה מס המלך שחוזר בעיר, ודומה לו שבא על דוב, והוא בא לביתו, ושם סובר שימצא מנוח, שאין גבאי חוזר רק בעיר, ומצא שם בניו ובני ביתו מוטלים ברעב, וזה כאלו נשכו נחש. ואין הענין רק שיש רבוי צרות בכל מקום, שאין מקום בלא צער, ואין מדבר בצער גדול, שיהיה כלל הדבר שאמר כי חבלי משיח אין זה רק כמו שבא הארי והדוב וכן הנחש שבאים על האדם, שאפשר שהאדם יציל עצמו מהם, וכן ישראל נקראים אדם, באים עליהם העובדי גלולים, שהם ארי ודוב ונחש, ויש לישראל כח להציל עצמם מהם, רק שלא יהיה כאן השקט ומנוח כלל, אבל הצער הגדול שיהיה אין ראיה מזה, ואם כן למה אמר ייתי ולא אחמיניה? ומתרץ משום דכתיב "מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו" וגו', וביאור זה כי התהות המשיח הוא אבדון העובדי גלולים, וזהו השנוי הגדול, ודבר זה נחשב הפסד העולם, כאשר מגיע שנוי אל העולם בכללו... ושנוי זה, מפני כי אחר שנוי כמו דבר זה, שהוא שנוי גדול בכלל העולם, ימשכו עוד שנוים אחרים גם כן, ולכך קאמר ייתי ולא אחמיניה.
ובפרק כל כתבי, אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי שמעון בן לוי משום בר קפרא, כל המקיים ג' סעודות בשבת ניצול מג' פורעניות, מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמות גוג ומגוג. מחבלו של משיח, כתיב הכא יום, וכתב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול וגו'... וביאור ענין זה, כי השבת מורה, שהשי"ת ברא את העולם בשלימות ואין חסרון בו, וראוי על זה להיות עונג כראוי, כי העונג מורה על שלימות העולם בלא צער, רק בעונג... ואין כאן חסרון, וכבר נשלמה ההויה בשלימות, והפך זה הפורענות, הוא בגוג, שהוא מצד תוספות והרבוי או מצד חסרון ומיעוט, או מצד השינוי שאין כאן הנחה, וג' פורעניות אלו, שהן מלחמות גוג ומגוג, ודיני גיהנם, וחבלי המשיח הם ג' פורעניות אלו, כי גוג ומגוג הוא פורענות מצד התוספות בימי גוג ומגוג יתרבו העובדי גלולים והמון שלהם בתוספות גדול ונורא מאד, וכדכתיב למה רגשו גוים וגו'... אמנם דין הגיהנם הוא החסרון בעצמו, כי אין הגיהנם רק חסרון המציאות... והשלישי הוא חבלי משיח, והיא יציאת הויה לפעל, וכל הויה בעצמו שנוי, והוא רע, ולפיכך המקיים ג' סעודות אלו, שמורים על כי העולם מסולק מג' דברים, ולכך ראוי שיהיה ניצול מג' פורעניות אלו, אחר שהוא מאמין שהעולם מסולק מזה. והבן הדברים האלו מאד מאד... הנה אלו ג' דברים יש לכל אחד עולם ומציאות בפני עצמו, כי מציאות גיהנם הוא אחר המות, בהסתלקו מן העולם הזה, וחבלי המשיח יהיה בסוף ימי העולם הזה, כאשר יתחדש הויה אחרת, וגוג ומגוג יהיה בזמן עולם המשיח, כאשר יהיה נמצא משיח, ויבא גוג ומגוג עליו למלחמה, כדכתיב למה רגשו גוים וגו' על ה' ועל משיחו וגו', ולכך נכתב שכל אחד יום בפני עצמו... (נצח ישראל פרק לו)
נתבאר לך תשובה שאלה במה שקודם ביאת הגואל ימצא בעולם הפסד ושנוי מציאות, והסבה מבוארת גלויה, לכל דבר זה שמו חכמים סימן ברור ואות על ביאת הגואל וזמנו המיוחד לו, כשנראה הפסד ואפיסת המציאות... כל הדברים האלו באו להעיד על העדר הויה שיהיה קודם התחדשות הוית דור המשיח, ולפיכך אמר אין קץ מגולה כמו זה, מדכתב "ואתם הרי ישראל ענפיכם תשאו" וגו', מזה תלמד שקודם זה לא היה דבר זה, שלא היו הרי ישראל נותנים פרים, וזהו קץ מגולה, כאשר הדברים הטבעיים יהיו נעדרים, ואין זה מדרך הטבע, שהעולם כמנהגו נוהג. ורבי יוחנן הוסיף שקודם התחדשות הויה האחרונה יהיה העדר אף לדבר מלאכתו, שהוא שכר האדם, שיהיה קלקול והעדר בו, וזה מורה גם כן על שנוי גדול, כי דבר כזה אין ראוי שיהיה העדר לו, שהוא דבר מלאכתו, ואין צריך לברכה, כמו ענין שבא בטבע, וגם בדבר זה יהיה העדר.
ורב הוסיף, שאף לתלמידי חכמים לא יהיה שלום, אף כי תלמידי חכמים מרבים שלום, כל שכן שראוי שיהיו הם בשלום, ועם כל זה לא יהיה שלום להם, וכל זה מפני המעלה העליונה, והויה החדשה שתהיה באה לעולם, עד שגם תלמידי חכמים יקבלו העדר קודם שלא יהיה שלום להם. ושמואל הוסיף, שכל השערים שקולים, כלומר, שיהיה העדר בכל הדברים, כי לפעמים יש חסרון בדבר זה ולפעמים באחר, אבל אין הקללה בכל הדברים שכמו שיהיה הויה חדשה לגמרי, כך יהיה העדר בכל הדברים, ולפיכך אמר עד שיהיו כל השערים שקולים. והבן מה שאמר שיהיה העדר והפסד בדברים הטבעיים, והוסיף רבי יוחנן דבר בהבלתי טבעי, והם המלאכותיים, והוא דבר יותר רחוק מן השוני, והוסיף רב אף לתלמידי חכמים, כי התלמידי חכמים הוא דבר שכלי, והוא בודאי יותר רחוק מן השנוי, כי הדבר המלאכותי, אף על גב שאינו טבעי, והוא מתחדש מן הרצון של אדם, מכל מקום אינו שכלי, אבל התלמידי חכמים הוא שכלי, והוא יותר רחוק מן השינוי, והוסיף שמואל הכללי, שיהיה העדר בכלל הדברים הנמצאים, ולפיכך אמר עד שיהיו כל השערים כולם שקולים, כלומר ההפסד יהיה בכל הדברים, עד שיהיו כל הדברים שוים, וראוי לך להבין דברים אלו מאד מאד, כי הם דברי חכמה, כי אי אפשר לפרש יותר...
ובפרק חלק, אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו, שנאמר כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו, וכתיב ובא לציון גואל, ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב... וביאור ענין זה, שהדור שיבא בו משיח יהיה לדור ההוא התנגדות, לפי שיש בהם התחלה מה למדריגה האלקית, ודבר זה נרמז במה שכתוב "כי יבא כנהר צר". כבר התבאר בכמה מקומות מאד, כי הנהר תמיד הוא בא על ענין חמרי, והארכנו בזה, ולכך אמר כי יבא כנהר צר בכח גשמי, מפני כי רוח ה' נוססה בו במלך המשיח, ולכך יבא הצר כמו נהר, ודבר זה מבואר.
ועוד אמר, שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, כי מעלת מדריגת המשיח אינו שייך רק אם כל הדור זכאי, או כל הדור חייב, כי יש לך לדעת כי המשיח יהיה משלים כל העולם, ואם הדור זכאי, כולם ראוים להשלמה, ואם הדור כולו חייב, והם בעלי העדר והפסד, וההעדר יבא הוא קודם הויה, ולפיכך בשביל הדור שכולו חייב יבא משיח, ועוד אמר אם ראית דור שנתמעט וכו', פירוש כי הדור אשר יבא בו משיח, הוא דור שפל יותר מכל הדורות, ואלו זכו אל המשיח, כאשר אין כאן הויה בעולם כלל, ויש כאן העדר, ואז יתחדש הויית המשיח וישראל הויה אל כל העולם, וכאשר שהוא כאן חסרון הויה לגמרי בעולם, כפי חסרון הויה יתחדש הויה שלמה.
עוד שם אמר רבי חנינא אין בן דוד בא עד שיבקש דג לחולה ולא ימצא, שנאמר אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך, וכתיב בתריה, ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל, וביאור ענין זה, מפני שהדגים אינם שלימות הבריאה, ולכך הם רחוקים יותר מן ההפסד הבא על הבעלי חיים, שכל אשר שלם הבריאה יותר, קרוב אל ההפסד שבא עליו מבחוץ, כמו שתראה באדם אשר הוא שלם הבריאה מכל הנמצאים, רגיל בו השינוי וההפסד מן החלאים המשונים הבאים עליו בחוץ יותר מכל בעלי חיים, ואשר אין כל כך שלם הבריאה, כמו בעלי חיים, רחוקים מן ההפסד, ולכך הדגים, אשר אינם שלימי הבריאה, ויותר עוד רחוקים מן ההפסד מבחוץ משאר בעלי חיים... ועם כל זה אין בן דוד בא עד שיגיע הפסד ושנוי אף לדגים אשר הם רחוקים מן השינוי וההפסד, ואף אלו יקבלו שנוי, וכל זה למעלה ההויה החדשה, עד שיהיה הויה חדשה לגמרי...
עוד שם, אמר רבי חמא בר חנינא, אין בן דוד בא, עד שתכלה מלכות הזלה מישראל, שנאמר "וכרת הזלזלים במזמרות", וכתיב "בעת ההיא יובל שי לשם צב-אות. וכן עוד שם אמר רבי זעירא אמר רבי חנינא אין בן דוד בא עד שיכלו גסי רוח מישראל, שנאמר "כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך", וכתיב "והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'"... אלו שלשה דברים, מפני כי יהיה הויה חדשה בעולם המשיח, אשר מעלתו הפשיטות, לכך אמר שהשי"ת יסלק מן העולם המלכות הזלה, כי כל מלכות יוצאת מן הפשיטות, וכן דיינים שופטים אשר יש להם חשיבות, כי אלו יוצאים מן הפשיטות, וכן גסי הרוח שבדעתם הם גבוהים וחשובים, כל אלו הם יוצאים מן הפשיטות ולא יהיה נשאר רק עם עני ודל, ויש להם הפשיטות הגמור... (שם פרק לט)
דור שבן דוד בא וכו', הרי אמרו כי ביאת המשיח שבו התחדשות הויה יגרום הפסד הויה ראשונה, כי כל הויה חדשה אי אפשר שיהיה כי אם קודם הפסד הויה ראשונה לגמרי, כי כל זמן שעדיין יש הויה ראשונה לא תחול צורה אחרת, כי הצורה הראשונה היא צרה לאחרת שתבא...
שבוע שבן דוד בא וכו', הרי אמרו כי ביאת המשיח שבו התחדשות הויה יגרום הפסד הויה ראשונה, ולפיכך בשבוע שבן דוד בא, מפני שהוא קרוב אל ההויה החדשה, לכך הוא גורם הפסד הויה ראשונה, וזה יהיה עד שנה שלישית, הוא תכלית הפסד, וברביעי שהוא באמצע השבוע, אמר שיהיה שובע ואינו שובע, רוצה לומר שאין כאן הויה שלימה עד השנה החמישית, שאז יהיה הויה שלימה מכח ההויה החדשה שתהיה בעולם, לכך בחמישי שובע גדול, ובשישית קולות, כאשר הוא קרוב אל ההויה החדשה שתהיה בעולם, אז תצא לפועל מה בקולות אשר יהיו, וכל זה מכח התקרבות אל הויה חדשה, ובשביעית מלחמה, כי אז יתחיל כח ישראל מכח ההויה החדשה שתהיה בעולם, ולכך מלחמות בשביעית.
ובמוצאי שביעית בן דוד בא, יש לך לדעת, כי אין ראוי למשיח רק המספר שהוא אחר השבעה, וזהו מדריגת המשיח, למי שידע מדריגתו של משיח ומעלתו העליונה, כי מדרגת העולם הזה מספר שבעה בלבד, ומפני כי מדריגת המשיח על העולם הזה, שהעולם הזה הוא מיוסד על מספר שבעה, הם שבעה ימי בראשית, ולכך מעלת המשיח שהוא על עולם הזה הוא אחר מספר שבעה. (חדושי אגדות סנהדרין צז ב)
...ולכך יהיו תלמידי חכמים מתמעטין, פירוש אותם שיש בהם השכל יתמעטו, וכאשר השכל יתמעט אז באה פורענות על השאר, כי כאשר תלמידי חכמים בעולם אין פורענות באה לעולם, והשאר שאינם תלמידי חכמים, עיניהם כלים ביגון ואנחה, וצרות רבות מתחדשות וגזירות קשות מתחדשות בעולם. וזכר ג' גזרות, כי לפעמים הפורענות היא מצד שעומד בפורענות זמן רב, וכנגד זה אמר עיניהם כלים ביגון, שזה נאמר שתמיד יום יום מצפה להרוחה ולא תבא לו הרוחה, שמאריך בצרתו, ולפעמים הפורענות היא מצד הרבוי, וכנגד זה אמר וצרות רבות מתחדשות, ולפעמים הגזירה בעצמה קשה, וכנגד זה אמר וגזירות קשות מתחדשות, הרי לך כל החלקים שיהיה הפסד בכל. ומפני שזכר כאן ההפסד שיהיה בעולם לבני אדם, זכר אחריו בברייתא ההפסד שיהיה במילי דשמיא, וזה שאמר בית הועד יהיה לזנות וכו', כל הדברים שנזכרו כאן הם מילי דשמיא, כי כלם הולכים מהפך להפך, כי בית הועד יהיה לזנות היינו שהדבר הטוב יהיה לרע, וכן כולם.
ודרש ותהי האמת נעדרת, שנעשית עדרים עדרים והולכת לה... ואלו כתב ואין האמת נמצא, היה פירושו שבני אדם באותו דור כל כך פחותים עד שלא יהיה אמת נמצא אצלם ויהיו משקרים, ולכך כתיב ותהי האמת נעדרת, שהאמת נעשית עדרים עדרים והולכת לה, שהאמת מצד עצמו מסתלק מן העולם, עד שאין האמת נמצא, ודבר זה יותר פחיתות, שאם בני אדם מצד שהם אינם טובים משקרים, אין כאן בטול האמת מן העולם, רק שהבריות אינם טובים ובאים לידי שקר, ולפעמים ימצא אדם כשר שאין הכל משקרים, אבל לעתיד יהיה מסולק האמת מצד עצמו, ולא נמצא בפועל אצל אחד האמת, רק כל אדם כוזב, וזו פחיתות גדולה שאין האמת מצד עצמו נמצא.
וקאמר עוד תניא רבי נהוראי וכו', ובא לומר כי עוד יהיה בדור שבן דוד בא, שלא יהיה סדר בעולם, ודבר זה ענין בפני עצמו, כי ראוי לפי הסדר שהקטנים מכבדים לגדולים כאשר ראוי, ודבר זה הוא סדר הדור, ואילו בדור של משיח לא יהיה סדר הדור כלל.
ורבי נחמיה אמר, כי בדורו של משיח יהיה הקלקול בכל, וידוע כי לפעמים יש קלקול על ידי שיתרבה דבר אחד, ולפעמים הקלקול מצד המעוט, ולפעמים הקלקול מצד השנוי שיש בו שנוי ממה שראוי להיות, ולפעמים יש הפסד גמור בעצמו, וכנגד הראשון אמר, שהעזות ירבה, שמצד שמרבים עזי פנים בדור הוא קלקול לעולם, וכנגד השנוי אומר והיוקר יעות, כלומר שאף האדם שהוא חשוב ויקרא משנה הדרך הראוי ויעשה עול, וזה בודאי שנוי, וכנגד השלישי אמר, והגפן תתן פריה והיין ביוקר, שתבא קללה ביין ויהיה מעוט, ואין דבר יותר מיין אשר הוא ראוי לברכה, שהרי אין אומרין שירה רק על היין, והוא מוכן לקללה, כמו היין, כמו שאמרו חכמים (בבא בתרא צ"ו) חמרא על כתפיה דמריה שוור, ושכיח תיוהא בחמרא וקללה בו ביותר.
ואמר עוד והמלכות תהפך למינות, דבר זה הוא ענין רביעי, זולת כל השלשה הראשונים, כי דבר זה הפסד גמור בעצמו, כי המין אין לו מציאות לגמרי, שהרי מורידין אותו לבור... ואמר עוד ואין תוכחה, הוא ענין חמישי, כי כל הדברים הראשונים הקלקול הן מצד הרבוי הן מצד המיעוט, ושאר דברים שזכרנו, שאין העולם עומד על ענינו הראשון, והוא יוצא ממה שהיה עומד עליו, ויש קלקול להפך זה לגמרי, כאשר הוא עומד בענינו הראשון, שלא יקבל השתנות כאשר ראוי להיות לדבר שנוי ותוכחה מן המוכיח אותו, ודבר זה הוא ענין חמישי...
תנו רבנן, כי יראה כי אזלת יד וגו', ואלו ד' דברים הם בודאי הם מוטה יד, כי כאשר האדם נמסר ביד האחר אשר לא יוכל קום בשביל זה מטה ידו, וכן עד שיתמעטו התלמידים, שזהו מוטת יד מצד היסוד של עולם, כי התלמידים הם יסוד ישראל, שעליהם קיים ישראל... וכן אל פירוש דבר אחר עד שתכלה פרוטה מן הכיס, כלומר שהדבר המקיים את האדם הוא הפרנסה והממון של אדם מקיים את האדם, ולפיכך אמר עד שתכלה פרוטה מן הכיס, ויהיה עוד מוטת יד מצד עצמם, וזה שאמר עד שיתיאשו מן הגאולה...
ומה שאמר שיהיה מהם מלחמות תנינים, רוצה לומר גוי אכזר כמו תנין, שנקרא תנין בשביל שהתנין הוא אכזר, דכתיב (איכה ד') "גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן", וכן מה שאמר מהם מלחמות גוג ומגוג, היינו אומה שכחה מחמת הרבוי, וכל ענין זה בא לבאר לך שבסוף ימי העולם יתגברו חכמות האלו, והם דברים עמוקים מאד, כי יתגברו כחות מתנגדים למשיח, ואלו שני כחות מנגדים אליו מצד ימין ומצד שמאל, כי מצד הימין יהיה רבוי האומות של גוג ומגוג, ומצד השמאל גוי אכזר והוא תנין בכח שמאל, והבן הדברים האלו מאד. (שם)
ואפרש לך עתה מהו דרא דמשיחא, הנה אמרו רבותינו ז"ל, בעקבות משיחא חוצפא יסגא (סוטה מ"ט ), וענין זה הוא, כי בעקבות משיחא יהיו חבלי משיח, כי כל מה שהקב"ה פועל הוא בסוד דמות אדם, וימצא באותו הפעולה הראש והגוף וכל החלקים הנמצאים באדם, והגלות גם כן הוא כך, ועל כן נמצאים בו כל האברים האלה, וכל אבר ואבר תלויים בו שנים במספר לפי מהות האבר ההוא וענינו. והנה בימי רבי שמעון בן יוחאי כבר הגיע לחזה, והוא מקום שמשם מתגלים החסדים, ולכן עד אותו הזמן היה הכל בסיתום, ואז נפתח הסיתום בהיות המקום גורם כך. וצריך שתדע, שהמשיחים עומדים בשני עקבות של הפרצוף הזה, אך משם מאירים הארות לכל הגוף, לכן אמר "היום אם בקולו תשמעו", אך מקומם האמיתי העקבות, וכל הדורות התלוים שם נקראים דרא דמשיחא ממש, שהוא מתקשר בהם קשר גדול, מה שלא היה כן בשאר הקודמים, שהיה משלח ההארה והוא עצמו לא נמצא שם. והנה מצד העקבות באותם הדורות היו ראוים להמצא חבלי משיח, ולכן הוצרך שיתגלה אז ספרו הקדוש של רבי שמעון בן יוחאי, כי לכן נעשה לצורך זה, אלא שנעשה בזמן הראוי להעשות, שהוא בזמן התפשטות החסדים מן החזה ולמטה, כי אז נאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם... (אדיר במרום דף ו, ועיין שם עוד)
ועתה אשוב ואפרש לך מה יהיה בסוף הדברים, בהגיע עת מועד קץ. ועל זה הסוד אמר אדונינו משה רבינו ע"ה (דברים ד') "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה". ודוד בהסתכלות בזה הזמן אמר גם כן (תהלים י') "למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה", והבן היטב. דע כי הנה פתח גדול היה נפתח בראשונה על הארץ הקדושה, והוא השער שממנו היו יוצאים כל הברכה וכל השלום בריוח ולא בצמצום, וכאשר גרמו העונות, והבית הקדוש חרב, אז נסגר השער, ונפתחו תחתיו חלונות קטנים... ועל כן האור יהיה הולך ומחשיך, כי החלונות נסתמים ואור השער לא נגלה, והנה בשעה אחת ישלימו להיסתם החלונות, ותתגלה מיד פתיחת השער, ונמצא שאין בין זה לזה כלום, אלא זה נכנס וזה יוצא, שאם לא כן באותו הרגע היה העולם חרב, אך עם כל זה כיון שכבר יגיעו החלונות לסתימה הזאת נראית פעולתם למטה, והיא עת חשיכה גדולה לא תעמוד הרבה, כי פתיחת השער תתחזק וישוב האור חזק מבראשונה. אמנם שנעשה הענין הזה למעלה נראית פעולתו למטה, כי לפי השפעת המאורות נעשות הפעולות בעולם, וכל אלה הדברים מובנים ליודעי דרך החכמה, ועל זה הזמן כתוב (דברים ד') "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה"... והכל דרך אחד, כי מפני הצרות והסתימה נולד זה, ועל כן היה דוד מחזק את ישראל בדבריו, ואומר (תהלים ל"א) "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'". כי באמת חוזק לב ואומץ גדול צריך לתוחלת הזאת, מפני תוקף הזמן הצר והחשוך שזכרתי... ואמר (תהלים י') בגאות רשע ידלק עני, והוא סוד גדול, כי מפני זה האור הגדול שמתגלה בראשונה ולא יאסף עוד כל זמן החשיכה, על כן נתקשו בלבבם יתר השונאים הרשעים, כי בעבורו נתקנאו, ולא נמצא כח בישראל עדיין לעמוד נגד פניהם, ולכן בגאות רשע ידלק עני, כי הנה על אותו הזמן נאמר (משלי ט"ז) "לפני שבר גאון", והוא גאות סמאל למרוד על אדוניו, ואז נאמר "ידלק עני". ובמלה הזאת כלל דוד השכינה ושני המשיחים, כי כולם נקראים כך, השכינה נאמר בה (תהלים מ') "אני עני ואביון", משיח בן דוד (זכריה ט') "עני רוכב על חמור", משיח בן יוסף "קהלת ט') "איש מסכן חכם", והסמאל דולק אחרי כל מי שנקרא בשם הזה, אך סוף דבר יתפשו במזמות זו חשבו, כי כן תיעשה בהם הנקמה לעתיד... (מאמר הגאולה)
ראה משיח-כללי, ויקרא כה כה.
מה תעירו - כל מה שתעוררו מלחמה על ישראל בעת חבלי משיח יהיה רק לברר הטוב והרע, שימני כחותם - אם חבלי משיח הכרחיים אנו מבקשים שישימנו כחותם, שלא נסוג אחור בעבורם מאמונתנו, ולבו הוא כינוי לרחמים. על זרועך - הנטויה להכותנו, לבל תשחיתנו, ומה שאני חולת אהבה יהיה כפרה על חיוב מיתה, כי האוהב דבר ואינו משיגו גם כן קשה עליו כמות. כקנאה - שאנו מקנאים על חילול שמו יתברך... (שיר השירים ח ד וו)
ונראה שזו המדה נוהגת לדורות, וכך יהיה ענין הגאולה העתידה, שאם ישראל יהיו זכאים וראוים לקבל את החסדים לא יהיו נזקקים לחבלי משיח, אך אם חס ושלום ירד מצב ישראל פלאים, ולא יהיו ראויים לקבל החסד, מה גם שאז הוא קטרוג האומות, שלחסד כל אפין שוין, אלא שלזה נמי יש דין מי ראוי לקבל חסד, וכאשר חס ושלום לא יהיו ראויים גם לזה, אז יתהוו חבלי משיח, והאומות יתנהגו עמהם באכזריות חימה, כמו שאנו רואים בימינו אלה בעונותינו הרבים. ובשביל זה תתעורר מדת הדין על אומות העולם האכזריים והרואים ושותקים או אינם מרעישים עליהם כדבעי, ועל ידי זה יושפל כח האומות, ואז ממילא יפקחו עיני ישראל להיטיב דרכם עד שאפילו הנחשלים שבהם יהיו ראויים לקבל את החסד, כי כל הקלקול שבישראל מינייהו הוא שמחשיכין את העינים וסותמים את הלבבות, וכאשר יסתלקו המכים אז הכל יתעוררו לתשובה, וכמו שהיה במצרים, ואז בחסד תהיה גאולה שלמה, כן יהי רצון. (שמות תרע"ט)
איתא בגמרא (שבת קי"ח), כי המקיים שלש סעודות בשבת ניצול מג' פורעניות, מחבלו של משיח וכו'. ואיתא מהאריז"ל שהם כסדר הסעודות, שבסעודת ליל שבת ניצול מחבלו של משיח, ויש להבין, בשלמא דינה של גיהנם שייך לכל נפש בכל דור, אבל חבלו של משיח, שהוא רק בזמן שבן דוד בא בו... יהיה רק בעת בא משיח בן דוד, וגם בזמן הגמרא אמרו ייתי ולא איחמיניה, ואיך שייך בכל שבת שניצול מחבלו של משיח? אמנם הגם שמשיח בן דוד יש זמן וקץ אימתי יבא, אבל בחינות אור של משיח ישנו בכל דור, כדאיתא מה שמו, דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו וכו', ובכל הכנסיות של תלמידי חכמים נמצא התגלות אורו של משיח, ואמרו כל אחד על רבו. וכמו כן בחינת התגלות אליהו, כדאיתא (מנחות מ"ה) פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, ובחידושי הרשב"א שם כתוב שאליהו יתגלה לאחד בבית המדרש לדרוש הפרשה, והיינו שיופיע בלבו התגלות התחדשות בדברי תורה, והוא בחינת התגלות אליהו... והוא הענין דאיתא בבראשית רבה (פ"ה), שבטים עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו וכו', ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח. והיינו כי ענין עסק השבטים עם יוסף היה מענין חבלו של משיח, שהוא קטיגוריא בין תלמידי חכמים... והוא מדתו של יצחק אבינו ע"ה, כמו שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה", והוא מדת יראה וצמצום בנפשו, שעל ידי זה דייקא זוכין להתגלות אורו של משיח, על ידי ההסתר והחשכות... ודייקא שעל ידי מדה זו נתקנים כל המעשים, כדאיתא (שבת פ"ט), שדייקא יצחק אמר פלגא עלי ופלגא עלך, מה שאין זה בכח שאר האבות... (בראשית וישב ה)
...ויש לומר בזה שג' פורעניות הללו המה התיקון על שלש מדות רעות, הקנאה התאוה והכבוד, שמהם נצמח הקלקול מראשית הבריאה... והתיקון לזה הוא בג' סעודות שבת הבאות מכח ג' קדושות האבות, סעודת הלילה נגד קדושת יצחק אבינו ע"ה, ומדתו ראשית חכמה יראת ה', ועל ידי זה ניצול מחבלו של משיח, שהוא נגד הפגם של קנאה, שהוא הפסולת ממדת יצחק, בחינת עשו כעס ורציחה, שבא מצד קנאה ושנאת חנם... וזהו ענין חבלו של משיח, דפירש רש"י (שבת קי"ח) כדאמרינן בכתובות דור שבן דוד בא בו קטגוריא בתלמידי חכמים, ובכתובות פירש רש"י הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם, והיינו מפני שמקנאים זה לזה... ועל ידי זה גם הם צריכים לבירורים בזה, ויש מקום לקטרג עליהם מפני עוון שנאת חנם, שעל ידי זה היה חורבן הבית... (ויקרא שמיני ט)
גדר הנסים הוא, שהקב"ה מראה בגלוי את השגחתו באופן אשר כל בעל לב יכיר כי אין זה מקרה טבעי, אלא יד ה' נגלית כאן. על כן כשם שיש נס הבא לטובתנו בעולם הזה, כן יש נס המתגלה ביסורינו, כאשר השי"ת מראה השגחתו בגלוי בסייעו לשונאינו... ודבר זה אנו רואים בחוש בדורנו, בנוהג שבעולם שהמצויינים ביותר בכשרונותיהם וכוחותיהם, והמלומדים ביותר בטכסיסי הנהגת המדינות הם הנעשים למנהיגי המדינות, כל אחד בפרט אשר הצטיין בו. אבל האם אפשר הוא בדרך הטבע, שיקרה אשר חבורת אנשים ריקים מכל הכנה, אשר מזדמנים אחורי הריחיים באיזה מטבח או מרתף לשתיית שכר, כולם בני בלי שם, ופתאום ימצא כי הנה הנם חבורה שלמה של מסוגלים לממשלת מדינות וכולם אחר כך כחדא ינהגו אומות שלמות?
...והנה נראה הרבה בני אדם אשר לא יכירו את ההשגחה הגלויה שמראים לנו מן השמים בחבלי משיח, אלא אדרבא יבעטו ביסורין, ומלאים קושיות כרמון להקשות על השי"ת והנהגתו, ומתוך זה מתפקרים עוד יותר לומר מקרה הוא, וחס ושלום לית דין ולית דיין. וענין זה הוא סכנה אפילו למצוינים ביותר, המאמינים בה' ובהשגחתו, כי מתוך היסורין אפשר חס ושלום שיפלו להרהר אחר מדותיו יתברך, וזהו שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח) אמר עולא ייתי ולא אחמיניה, ופירש מהר"ל שחשש שמא מתוך חבלי משיח יהרהר אחד מדותיו יתברך.
אמנם צריך האדם בראותו חבלי משיח שיתחזק הרבה ללמוד מן היסורים הללו לעזוב את כל דרכיו ומחשבותיו והשקפותיו בעניני חיי העולם הזה, וישיב את לבבו לגמרי לעבודת ה', כי בזה יקרב את קץ הגאולה, וזהו אשר ירצה ה' שנלמד מחבלי משיח... (חלק א עמוד רג)
זה לשון הילקוט: (שיר השירים ב' על הפסוק מדלג על ההרים), דבר אחר, קול דודי, כיוון שישמיע קול השופר כ' זוועות באים לעולם, י' מקומות נהרגין, וי' מקומות נשרפין, (פירוש גזרה כללית של הריגה וגזירה כללית של שריפה, לא חסרו לנו כבשונות, ולא חסרו כלי זיין להורגים), מלמד שאין הפתח (פתח הגאולה הפנימית) נפתח כולו כאחד, אלא אליהו ז"ל בא לעיר א' ונעלם מחברתה, ומדבר עם האיש ונעלם מחברו... מה זה היה לנו שלא נראה ולא נדע? קול השופר חזק מאד בכל העולם כולו, זה עשרות שנים, תרועות מלחמה וחורבנות, והריסות יסודות העולם הזה כולם אינן פוסקות, מהו זה קומוניזם? מה זה הערבוב והשבוש שבכל הכלכלה כולה על פני כל הארץ? אחר כך גזירות כלליות עלינו של הריגות ושריפות, וטרם נשמע בקרבינו את אשר אליהו ידבר? אבל, הרי טרם אשר נטה את אזנינו לשמע לדבריו ולהסתכל באשר יראה לנו לא שבנו תשובה, ואי אפשר לזכות במשיח כלל, הן אמרו ז"ל (ילקוט סוף מלאכי) רבי יהודא אומר, אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין, ואין עושין תשובה אלא מתוך צער טלטול ומתוך שאין להם מחיה, ואין עושין תשובה עד שיבא אליהו, שנאמר הנני שולח לכם וכו'. הרי דאין התשובה האחרונה שייכת אלא במי ששומע קולו של אליהו מדבר אליו, והיינו ביאת אליהו אליו, אשר לא יחפוץ ולא ישמע מה דינו? הלא הוא ניהו אשר לא ישוב ולא יזכה חס ושלום.
...כלום לא נראה בעינינו את נקמת השטן הסט"א, כי אך הראה לנו את טוב לבם (!) של העמים, (שעת פקידה היתה), ואילו זכינו, ונשאנו לבנו באמת אל אבינו שבשמים, כי אז הוכרחו לעמוד בהבטחתם, כמפורש בתורה (דברים א' ה') "ראה נתתי לפניכם את הארץ", וברש"י שם, אין מערער בדבר, ואינכם צריכים למלחמה, שאלמלא שלחו מרגלים לא הוצרכו לכלי זיין...
אמנם אם אנו מדמים כי עוד חזון למועד, האם לא נטעה? כל יעודי החבלי משיח נתקיימו כבר, מעמיד מלך קשה כהמן, גזירות, שריפות והריגות, רעב וחוסר כל, הכל נתקיים לעינינו, מלכות הרעה מתפשטת-מתקיים, ומתאספים כל גויים כולם נגדינו, האם יש עוד פנאי לדחות את שימת לבינו לשמוע את דבריו של אליהו?... (שם עמוד רט)
...וכן הוא ענין משיח בן יוסף, שיצליח באתערותא דלעילא, ויעלו ישראל למדרגה גבוהה מאד, מדרגת גילוי משיח, אבל גילוי זה ינטל מהם, ואז יגיעום הנסיונות הגדולים, שפחדו מהם האמוראים, באמרם ייתי ולא אחמיניה, ופירש המהר"ל שמא לא יוכלו לעמוד בנסיון הזמן ההוא ויהרהרו אחר מדותיו יתברך, כך היא דרך הנהגתו יתברך כשמשפיע גילוים שהם בלי הקדמת אתערותא דלתתא, והטעם ברור, כי כל ענין העולם הזה הוא לאפשר לאדם לקנות עולם הבא שלו, על ידי בחירתו ועמלו, ועל כן מן ההכרח הוא שיסלקו את ההשפעה הבאה רק מלעילא, ויתנו לו אפשריות לקנות את המדרגה בעצמו על ידי עמדו בנסיון... (חלק ב עמוד לד)
...שבירת כלים כזו מצינו בדורנו, דור עיקבתא דמשיחא, שהוא בבחינת ערב חיצוניות, כדברי הגר"א ז"ל, אין התורה מכובדת על הבריות, ועל כן כבר אינה נותנת ללומדיה עמדה של כבוד וממון בעולם הזה, נמצא שכבר בטל השלא-לשמה, ומדוע עשה ה' ככה? אין זה אלא מפני שבני הדור הם למטה ממדרגת השימוש בשלא לשמה לשם עליה, כי יש סכנה שישארו בשלא לשמה, וללשמה לא יגיעו לעולם, ולכן נשבר השלא לשמה. (שם עמוד קעא)
והנה תוכן ותכלית העונשים הוא, שילמד האדם מהם וישוב בתשובה גמורה, ויטיב את דרכיו באמת, משום זה ישנו חשש שבבוא היסורין על האדם יכנע מפניהם, לא מצד התשובה, אלא מצד שלא יכול לסבול את רוב התלאות, ולפי זה בטל עיקר הטעם שבעבורם באו היסורין. לפיכך פועל השי"ת ברוב חסדיו לחזק את לב הרשע, שלא יכנע מפני היסורין, אלא אם כן יגיע למדרגה שילמד מהם לשוב באמת. אך לענין הגאולה, בהגיע זמן של "בעתה", ודור שכולו חייב, פירוש שאין עוד מוצא ותקוה לתשובה גמורה, אז יגאל השי"ת את עמו אפילו באופן כזה, היינו שיבטל את היצר הרע על ידי יסורין, וממילא יפסיקו מלחטוא, ואחר כך יגלה להם את כבודו על ידי משיח צדקו, שילמדם את דרכי החיים והאמת. אך זהו רק לענין הגאולה האחרונה, בחינת דור שכולו חייב, פירוש בסופם של כל הקלקולים, אבל קודם לבחינה הזאת הקב"ה מגביר בחסדו את כח היצר, שלא יניח החוטא את חטאו אם לא לעשיית תשובה גמורה ואמיתית כנ"ל... (שם עמוד רלז)
בעקבות משיחא האור ממשמש ובא, ויסורי לידה הם קשים מאד מאד, יסורין הללו למה באים? כי עוד יש לנקות במדה רבה מאד את הטמטום והטומאה שבתוכנו, ויסורין מכניעים ומביאים לתפלה. הכל תלוי בנו, במעשה המצוות ותלמוד תורה... ובתפלה מחוזקת ופנימית... באלו ורק באלו יבקע עובי הטמטום האחרון במהרה משני הצדדים, ופתאום נחזה והנה אור. (חלק ג עמוד סז)
נוסיף להתבונן במצב דורנו, ובדרכי ההשגחה עמו. איתא בכתבי הגר"א זצ"ל, שדור עקבתא דמשיחא יהיה דור חיצוני, כלומר דור שמושגיו שטחיים וחיצוניים, וזה הן לצד הרע, שהמעשים הרעים לא ינבעו מתוך אפיקורסות עיונית ופילוסופית, כמו בדורות הקודמים, אלא מחמת הרדיפה המופרזת אחר החומריות ואחר הנוחיות, ומתוך רצון לפריקת עול כללית... והן לצד הטוב, שעניני הרוחניות שבדור יהיו לוקים בשטחיות, ונובעים בעיקרם מסיבות חיצוניות של הגררות אחרי הסביבה הטובה, וצריך עמל ועבודה רבה לעלות ממדרגת החיצוניות ולחתור לקראת רכישת הפנימיות...
נורא הענין לדורנו, דור עקבתא דמשיחא, דור חיצוני, אנו רחוקים מהערכים הפנימיים של אמונה ובטחון, יראת שמים צרופה טהרת הלב ואהבת הבריות זכה. רואים אנו שמשמים הקטינו את השלא לשמה של כבוד התורה, והקטינו את הגורמים של רב גדול ושל סביבה משפיעה. כל המקומות בגולה אשר שם תורה ויראה פרחו ושגשגו, נעקרו ונחרבו, גדולי התורה אבדו ואינם, המוני תלמידי חכמים בני הישיבות קדשו שם שמים ונסתלקו. האם לא נראה כי נתוח מסוכן עבר על דורנו, כי נתמעטו האפשריות שנוכל לעלות על ידי עזרת החיצוניות אל הפנימיות, ומה גדולה הסכנה אם לא נחפש את הדרך לעורר את פנימיות הלב לדבקות בהשי"ת, על ידי למוד תורה במסירות ובהתמדה, והתמסרות לעבודת המצוות והתפלה... (שם עמוד קלז)
ויש בענין הזה עוד דבר נפלא ונורא מאד. אמרו ז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב (סנהדרין צ"ח), דור שכולו זכאי, פירוש על ידי דביקות ואהבת ה'. אבל דור שכולו חייב, וכי איזה הכנה יש בזה לביאת המשיח? אבל עיין מהר"ל בגבורות ה' ובגור אריה על "וירכיבם על החמור" דמשה, ועל חמורו של משיח, שפירש שחמור רומז לחומר, היינו למדרגה גשמית ביותר אבל פשוטה, בלי סתירות, פירוש, בלי גניבה והטעאה, ובחינה זו קרובה לתיקון, וזהו "כולו הפך לבן טהור הוא"... (שם עמוד קמ)
...מכל שכן עלינו לברר את ענין הגלות בה אנו נמצאים. לפי כל הסימנים שמסרו לנו חז"ל (סוטה מ"ט), דורנו הוא דור של עקבות משיחא, אנו עומדים איפוא לפני ביאת גואל צדק, והפסד גדול הוא אם לא נלמד להבין את דרכי הנהגת שמים שבימינו, ואם לא נדע להעריך נכונה את חובת השעה המוטלת עלינו, הננו רואים שיהודים רבים מתכנסים בארץ ישראל, בטל כאן שעבוד העמים, והארץ נותנת את פירותיה. אך מאידך גיסא אנו רואים שמתקיים "חוצפא יסגי" וכו', פורקי עול מלכות שמים מושלים בכיפה, ומתגאים על כבוש ארץ ישראל וישובה בכחי ועוצם ידי, איך יש להבין כל זה...
מאז חורבן הבית גדל והלך כח הגאוה של המלכות הרביעית, בגלות זו ההסתר והחושך, שבאו בעטיו של חטא אדם הראשון, הולכים וגדלים, ההשקפות החומרניות מתגברות ומאפילות על הרוחניות. מדי דור בדור מתפתח המדע, ומתרבות האפשריות לניצול עולם הזה לתועלת האדם, וכתוצאה מכך מתרבה גאות האדם, כאילו הכל ניתן בידו, ולא יבצר ממנו כל דבר. השקפות אפיקורסיות על עליונות כח האדם הולכות ומציפות את כל העולם כלו, עד כדי יציאה בריש גלי במלחמה כנגד האמונה והמאמינים בה' ותורתו. זהו עיקר תוכן הגלות של המלכות הרביעית, ולכן עלינו לדעת, שזהו הנסיון שבו צריכים ישראל לעמוד בגלות זו.
סוף גלות זו היא התקופה הקרויה בפי חז"ל עקבות דמשיחא, שבה חוצפה יסגי, אז גלות השכינה היא תחת חצופי ישראל, הן נשמות ערב רב המעורבות בישראל, אשר שורש טומאתם העיקרי הוא החוצפא כלפי שמיא, מדת עמלק, זה לשון הגר"א (בביאורו לתיקוני זהר חדש דף כ"ז ע"ב), ערב רב שבישראל הן עמלקים, כמו שכתב בזוהר...
זה הוא הנסיון שלתוכו הוטל עם ישראל בעקבות דמשיחא, השי"ת משיב יהודים רבים לארץ ישראל ושולטים בה, ופורקי עול התורה מתגאים כאילו הם עשו ופעלו זאת בגבורתם, וככל שתגדל גאותם תגדל חוצפתם, ויגבר רצונם להשליט את האפיקורסות חס ושלום. זהו הנסיון האחרון של גלות השכינה, הנסיון הקשה ביותר. אם נכיר את הנסיון הזה בכל תקפו, נדע את התפקיד שהטילו משמים על תקופתנו, להתחזק נגד הדעות החומריות הכוזבות, ולהכיר כי טעות גמורה היא בידי אלה הטוענים כאילו אנו עשינו את שלנו, באנו לארץ ישראל, לחמנו עליה, והננו שולטים בה, והשי"ת כבר יעשה את שלו, ובמשך הזמן ירבו אמונה ויראת שמים. אולם עלינו להכיר, כי הם מחליפים את מה שבידי ה', ואינו בתחום בחירתנו, כי הרי ה' איש מלחמה וידיו פעלו כל זאת, במה שמוטל עלינו לעשות ואינו בידי שמים, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בנסיון הקשה הזה, של הדעות הכוזבות של "כחי ועוצם ידי", ואינם מתפעלים ומושפעים מחוצפת הכפירה, ולא מתבטלים כלפיה כלל, אלא אדרבא מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה כמלא נימא, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה על ידי משיח צדקינו במהרה בימינו... (שם עמוד רז וריז)
אבל אנשי האמת המה ידעו פשר דבר, לא נסיון של שמד היה המכוון, ולא לקדש שם שמים לעיני העמים אלא... דבר הקשה ממנו, הקשה מכל... עבודה כבירה שאין דוגמתא... הנסיון היה לברר מי הוא זה אשר אמיתי הוא בלבו, מי הוא זה אשר יקדש את ה' בתוך לבב עצמו, ויהפוך את לבבו כולו אליו יתברך מבלי השאר כלום, ואשר ישמח באמת ביסורי המות האיומים... שמחה שלמה של אושר הדבקות. הן זוהי התכלית היותר עליונה, זוהי... עבודת חבלי משיח. גם תנאים ואמוראים קדושי עליון פחד לבבם אולי לא יצאו ידי חובתם בעבודת חבלי משיח, ועל כן התפללו ייתי - המשיח, ולא אחמיני. ובדורנו החלש הזה, גדולינו ואנשי האמת השיגו אמת זו, ויעמדו בנסיון הנורא אשר ניסם ה' בו, וכה דבקו בשכינה בטהרה ובאמת. עת שעת בירור היא חבלי משיח, אשר יברר ה' לו אחד מעיר ושתים ממשפחה, אשר לו המה באמת, אשר עבורם נבראו העולמים, ואשר להם ינחיל חיי אמת, ואושר נצחיים חלקם. (שם עמוד שלח, וראה עוד ערך תקופתנו)
איתא בתנא דבי אליהו זוטא י"ט:
באותה שעה (בזמן הגאולה) באו מלאכי השרת ומבקשין לומר שירה לפני הקב"ה ואין מוצאין אותו. והולכין אצל הים... ויאמר להם ישעיהו את מי אתם מבקשים, ויאמרו לו את הקב"ה... עכשיו יצא מאדום (פירוש מחורבן מלכות הרביעית) שנאמר מי זה בא מאדום (ישעיה ס"ג א')...
המדרש הזה מלמדנו שבעת חבלי המשיח הצרות מתגברות ומתרבות כל כך עד שקשה מאד, וכמעט בלתי אפשרי להכיר את הנהגת השי"ת ואת חסדו. וזהו משמעות המאמר שהמלאכים מבקשים לומר שירה, שזוהי השגה ברורה של חסדו ית', ואין מוצאים אותה. אי אפשר לראות חסדו ית' בתוך החורבן והצרות ולכן מבקשים להכיר את גילויו ית' מתוך מאורעות העבר כגון קריעת ים סוף, מעמד הר סיני וכבוד בית המקדש, אבל כל זה הוא בעבר ואינו נראה עכשיו בהווה.
אולם הנביא מבשר לנו שעכשיו יצא מאדום - שזהו זמן הגאולה, ואף שכל משך זמן חבלי המשיח אין סימן ורמז לגאולה, מכל מקום הנביא מבטיח אותנו שכל זה הוא ההכנה לגאולה. והגאולה תבא פתאום, כמו שנאמר "ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי ג' א')...
וענין צרות חבלי המשיח הוא לעורר אותנו שנתחזק בכל כחנו להכין עצמנו לקראת המשיח כי פתאום יבא טרם נפנה להתבונן, וימצאנו בהיסח הדעת כמו שאמרו ז"ל ג' דברים באים בהיסח הדעת, משיח וכו' (סנהדרין צ"ז). ומי שלא יהיה מוכן אז לבואו חס ושלום ישאר חס ושלום מבחוץ לגילויו. (חלק ה עמוד רצז)