(ראה גם קנין)
משכו וקחו... רבי יצחק אומר בא הפסח ללמדתך על בהמה דקה שהיא נקנית במשיכה. (בא פרשה יא)
אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה, כיצד, תקפו ובא אצלו קנאו, קראו ובא אצלו לא קנאו. בשלמא לתנא דידן מילתא דאיתא במטלטלי לא קתני, דליתא במטלטלי קתני, אלא לתנא ברא ניתני משיכה, כי קתני מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי, משיכה דבמטלטלי איתא במקרקעי ליתא לא קתני... (קדושין כב ב)
...וחכמים אומרים בהמה דקה נקנית במשיכה. דרש רב בקימחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה, אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב אמר להו מי אמר רב בהמה גסה נקנית במשיכה, והאנן במסירה תנן, רב נמי במסירה קאמר, הדר ביה מההיא, הוא דאמר כי האי תנא, דתניא וחכמים אומרים זו וזו נקנית במשיכה... (שם כה ב)
ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה, מנלן, דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, ולרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות מאי איכא למימר, תנא תקנתא דרבנן קתני. (שם כו א)
...סבר לה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות, ומה טעם אמרו משיכה קונה, גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה, מילתא דשכיח גזרו בה רבנן, מילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן... (שם כח ב)
בעי אמימר, תקינו משיכה בשומרים או לא, אמר רב יימר תא שמע נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו, לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר, היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור, מאי לאו שומר, ושמע מינה תיקנו משיכה בשומרין, אמר ליה לא, גנב... ושמע מינה תיקנו משיכה בשומרין שמע מינה... (בבא קמא עט א, וראה שם עוד)
בעי רבי אלעזר האומר לחברו משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו, לקנות מי אמר ליה קני, אלא משוך בהמה זו וקני כלים שעליה, מהו, מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים או לא. אמר רבא אי אמר ליה קני בהמה וקני כלים מי קני כלים, חצר מהלכת היא... (בבא מציעא ט ב, וראה שם עוד)
...ריש לקיש אמר משיכה מפורשת מן התורה, מאי טעמא דריש לקיש, אמר קרא וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, ורבי יוחנן אמר מיד למעוטי קרקע, דלית ביה אונאה... דאמר רב חסדא כדרך שתקנו משיכה במוכרין, כך תקנו משיכה בלקוחות (לחזור בו)... (שם מז ב, וראה שם עוד)
איתמר, ספינה, רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה, ושמואל אמר לא קנה עד שימשוך את כולה. לימא כתנאי, כיצד במסירה... כיצד במשיכה, קורא לה והיא באה, או שהכישה במקל ורצתה לפניו, כיון שעקרה יד ורגל קנאה, רבי אחי, ואמרי לה רבי אחא אומר, עד שתהלך מלא קומתה. לימא רב דאמר כתנא קמא, ושמואל דאמר כרבי אחא, אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לרבי אחא, עד כאן לא קאמר רבי אחא אלא בבעלי חיים, דאף על גב דעקרה יד ורגל בדוכתה קיימא, אבל ספינא כיון דנדה בה פורתה נדה לה כולה. ושמואל אמר אנא דאמרי אפילו כתנא קמא, עד כאן לא קאמר תנא קמא אלא בבעלי חיים, דכיון דמעקרא יד ורגל אידך למיעקר קיימא, אבל ספינה אי משיך לה כולה אין, אי לא לא. לימא כתניא, דתניא ספינה נקנית במשיכה, רבי נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר... והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם, משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם, והגבהה קונה בכל מקום... (בבא בתרא עה ב, וראה שם עוד)
המוכר פירות לחברו, משך ולא מדד קנה, מדד ולא משך לא קנה, אם היה פיקח שוכר את מקומן, הלוקח פשתן מחבירו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום, ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה... (שם פד ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יצחק בר נחמני אמר ריש לקיש משום ר' אושעיא, ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמתו בדיניהם, אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה, ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם, אף על פי שלא משך קנה ופטור מן הבכורה... אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה, או קנה מיד עמיתך, מיד עמיתך הוא דבמשיכה, הא מיד עובד כוכבים בכסף... (בכורות יג א, וראה שם עוד)
...רב חסדא אמר, משוך את הבהמה זו לקנותה, קנה, לקנות וולדותיה לא קנה, לקנותה היא וולדותיה קנה, אילו האומר לחבירו משוך את הבהמה זו שתקנה משוי שלה שמא לא קנה, אמר רבי יוסי הדא דתימר בשלא היתה הבהמה עוברה, אבל אם היתה עוברה עשו אותה כמשאה... רבי שמעון בן לקיש בשם רבי ינאי המוכר צאן לחבירו, כיון שמסר לו משכוכית קנה, מהו משכוכית, אית דאמרין חוטרא, ואית דאמרין שרקוקיתה, ואית דאמרין נגדתא... רבי שמואל ורבי זעירא רבי חייה בר אשי בשם רב, אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן, תני רבי חייה ופליג, אימתי אמרו המטלטלין ניקנין במשיכה, ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהן, אבל ברשות הלוקח כין שקיבל עליו זכה, ברשות המוכר לא קנה עד שעה שיגביה או עד שעה שימשוך ויוצא חוץ רשות הבעלים, ברשות זה שהן מופקדין אצלו לא קנה עד שיזכה הוא בהן או עד שישכור לו את מקומו. וחכמים אומרים, בהמה דקה נקנית במשיכה, מה טעמון דרבנין, משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם... (קדושין יד א, וראה שם עוד)
רבי יוחנן יהב דינרין לקריבוי על משח, יקר משח, אתא שאל לרבי ינאי, אמר ליה מדבר תורה מעות קונין, ולמה אמרו אין קונין, שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה, רבי שמואל בר סוסטראי בשם רבי אבהו אם אמר לו נשרפו חטיך בעליה נאמן... רבי שמעון בן לקיש אומר, או קנה מיד עמיתך, מיד עמיתך את צריך משיכה, אין את צריך משיכה מיד העכו"ם, על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע, אמר רבי יוסי בי רבי בון ותייא כהין תנאה דתני הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע... (בבא מציעא טו ב)
הבהמה בין דקה בין גסה נקנית במשיכה, אף על פי שאפשר להגביה אותה, לא הצריכוהו להגביה, מפני שמתחבטת בארץ, ואם הגביה קנה, וההגבהה קונה בכל מקום, אבל המשיכה אין קונין בה אלא בסימטא או בחצר של שניהם, ואין קונין בה ברשות הרבים ולא בחצר שאינה של שניהם.
כיצד קונין את הבהמה במשיכה, אין צריך לומר אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו שקנה, אלא אפילו קרא לה ובאה או שהכישה במקל ורצה בפניו, כיון שעקרה יד ורגל קנאה, והוא שימשוך בפני הבעלים, אבל אם משך שלא בפני הבעלים צריך שיאמר לו קודם שימשוך לך משוך וקנה.
המוכר עדר לחברו או שנתן לו במתנה, כיון שמסר לו משכוכית, היא הבהמה המהלכת בראש העדר והכל נמשכים אחריה, אין צריך לומר לו משוך וקנה, שמסירת בהמה זו כמי שאמר לו לך משוך וקנה, וכיון שמשך לו העדר קנה, ואף על פי שמשך שלא בפניו.
האומר לחבירו משוך ותקנה, או חזק ותקנה וכיוצא בדברים אלו, והלך ומשך או שהחזיק לא קנה, שמשמע תקנה להבא, ועדיין לא הקנה לו, אלא צריך המוכר או הנותן לומר לו לך חזק וקנה, או משוך וקנה וכיוצא בדברים אלו, שמשמען שיקנה עתה בעת שימשוך או יחזיק. האומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום, ומשך, לא קנה, ואם אמר לו קנה מעכשיו ולאחר שלשים יום, קנה, ואפילו היתה עומדת באגם ביום שלשים, שזה כמי שהקנה אותו מעתה על תנאי, נעשה התנאי נתקיים הקנין, וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי.
המוכר בהמה לחברו או נתנה לו במתנה ואמר קנה אותה כדרך שבני אדם קונין, אם משך או הגביהה קנה, אבל אם רכב עליה, אם בשדה קנה, ואם בעיר לא קנה, לפי שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר, לפיכך אם היה אדם חשוב שדרכו לרכוב בעיר, או אדם מזולזל ביותר שאינו מקפיד על הילוכו בעיר רוכב, כגון המטפלין בגידול הבהמות או העבדים, או שהיתה אשה, או שהיה ברשות הרבים שהרבים דורסין שם, הרי זה קונה ברכיבה, והוא שתהלך בו. (מכירה ב ד והלאה)
אחד הבהמה ואחד שאר המטלטלין נקנין במעות דין תורה, ומשנתן את המעות קנה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו, אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה או במשיכת דבר שאין דרכו להגביה, כיצד, המקבץ עצים או פשתן וכיוצא בהן ועשה מהן טעון גדול שאי אפשר להגביהו, אינו נקנה במשיכה, שהרי אפשר להתיר האגד ולהגביהו עץ עץ, וכן כל היוצא בזה, אבל אם היה טעון של אגוזין או של פלפלין או של שקדים וכיוצא בהן, והיה גדול שאין אחד יכול להגביהו, הרי זה נקנה במשיכה, שאם יתירו יתפרד ויהיה לו בו טורח גדול, וכן כל כיוצא בזה.
הספינה הואיל ואי אפשר להגביהה ויש במשיכתה טורח גדול, ואינה נמשכה אלא לרבים, לא הצריכוה משיכה, אלא נקנית במסירה, וכן כל כיוצא בזה. ואם אמר לו המוכר לך משוך וקנה, אינו קונה הספינה עד שימשכנה כולה, ויוציאנה מכל המקום שהיתה בו, שהרי הקפיד המוכר שלא יקנה זה אלא במשיכה.
נמצאת למד, שהלוקח מטלטלין, אף על פי שנתן כל הדמים יכול לחזור בו, וכן המוכר יכול לחזור בו עד שיגביה או ימשוך דבר שאין בו הגבהה... ולמה תקנו חכמים דבר זה במטלטלין, גזירה שמא יתן הלוקח דמי החפץ, וקודם שיקחנו יאבד באונס, וכגון שנפלה דליקה ונשרף, או באו לסטים ונטלוהו, אם יהיה ברשות הלוקח יתמהמה המוכר ולא יצילהו, לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר, כדי שישתדל ויציל החפץ, שאם אבד חייב לשלם... לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ מושכר למוכר לא תקנו לו חכמים משיכה, שהרי המקח ברשות הלוקח, ומשנתן את הדמים נקנה המקח, ואין אחד מהן יכול לחזור בו. וכן השוכר המקום שאותן המטלטלין הנמכרין מונחין בו קנה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו, ואף על פי שלא הגביה ולא משך ולא נמסרו לו, שהרי נעשה ברשותו... (שם ג א והלאה)
...המקנה בהמה וכלים שעל גבה כאחד, אף על פי שמשך הבהמה וקנאה לא קנה הכלים שעליה, עד שיגביה או ימשוך הכלים עצמן אם אין דרכן להגביהן, שהבהמה כחצר המתהלכת היא, ואין מה שבתוכה קנוי לבעלה, לפיכך אם היתה הבהמה כפותה קנה אף כלים שעליה.
אמר לו המקנה משוך בהמה וקנה כלים שעליה, הואיל ולא הקנה לו גוף הבהמה אף על פי שמשכה והיא כפותה לא קנה כלים שעליה, עד שימשוך הכלים עצמן... (שם שם יג, וראה שם עוד)
דבר הנקנה במשיכה, אם היה ברשות הרבים ומשכו הלוקח לרשותו או לסימטא, כיון שהוציא מקצת החפץ מרשות הרבים קנה. טעון של פירות שהיה מונח ברשות הרבים ומשכו לוקח לרשותו או לסימטא אחר שפסק הדמים קנה, אף על פי שעדיין לא מדד, וכן אם מדדן הלוקח ברשות הרבים קנה ראשון ראשון בהגבהה... (שם פרק ד ד)