(ראה גם: משכן-כללי-קרשים)
ועשית בריחים עצי שטים, חמשה לקרשי צלע המשכן האחד. וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן השנית, וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה. והבריח התיכון בתוך הקרשים, מבריח מן הקצה אל הקצה. ואת הקרשים תצפה זהב ואת טבעותיהם תעשה זהב בתים לבריחים, וציפית את הבריחים זהב. (שמות כו כו)
והבריח התיכון בתוך הקרשים, תנא בנס היה עומד. (שבת צח ב)
ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, להיכן הלך, אמר רבי נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקנו בבאר שבע, הדא מה דכתיב (בראשית כ"א) ויטע אשל וגו', כתיב (שמות כ"ו) והבריח התיכון בתוך הקרשים, אמר רבי לוי והבריח התיכון שנים ושלשים אמה היה בו, מהיכן מצאו אותו לשעה, אלא מלמד שהיו מוצנעין עמהן מימות יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב (שם ל"ה) וכל אשר נמצא אתו עצי שטים, אשר ימצא אתו אין כתיב כאן, אלא אשר נמצא אתו. אמר רבי לוי ממגדל צבעיא קצצום והביאום עמהן למצרים, ולא נמצא בהם לא קשר ולא פקע. (בראשית פרשה צד ד)
וכל קרש וקרש היו בו שתי טבעות של זהב, אחת מלמעלה ואחת מלמטה, שבהן היו נותנין את הבריחים. והבריחים, שנים העליונים ושנים התחתונים של רוח דרום ארכו של כל אחד ואחד חמש עשרה אמה, נמצא השנים ארכן שלושים כנגד עשרים קרשים. והאמצעי ארכו שלשים אמה, כנגד עשרים קרשים שמשקיע באמצע הקרשים מן המזרח למערב, שנאמר והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. כשם שהיה עושה לקרשים שבדרום כך היה עושה לקרשים שבצפון, אבל במערב אינו כן, אלא ארכו כל אחד מן העליונים והתחתונים שש אמות, כנגד ארבעה קרשים, והאמצעי שתים עשרה כנגד שמונה קרשים.
והקרשים והבריחים והאדנים מקום עוביין של קרשים מצופה זהב, שנאמר ואת הקרשים תצפה זהב ואת טבעותיהם תעשה זהב בתים לבריחים, שאין תלמוד לומר בתים לבריחים, ומה תלמוד לומר בתים לבריחים, מקום שהבריח נכנס. ויצף את הבריחים זהב, כיצד היה עושה, היה מביא שתי שפיפיות של זהב, ארכה של כל אחת אמה ומחצה, ונותנן בחללו של קרש מקום שנותנים את הבריחים. (פרק א)
רב נחמן אמר, כל הקרשים מבפנים ומבחוץ היו מצופין זהב, והבריח התיכון המובלע בתוך חללן של קרשים מובלע בתוך שפופרת של זהב, שאורך כל אחת ואחת אמה ומחצה נתונה בתוך חללו של קרש, והבריח התיכון מובלע בהן מן הקצה אל הקצה. (שם פרק מ תכג)
ונגרא מציעאה בגו לוחיה משלביש מן סייפי לסייפי, מן אילנא דנציב אברהם בבארה דשבע, וכד עברו ישראל ית ימא קטעו מלאכיא ית אילנא וטלקוהו לימא, והות טפי על אנפי מיא, הוה מלאכא מכריז ואמר דין הוא אילנא דנציב אברהם בבארה דשבע, וצלי תמן בשם מימרא דה', ונסבוהי בני ישראל, ועבדו מניה נגרא מציעאה, אורכיה שובעין אמין ופרישן מתעבדן ביה, דכד הוו מוקמין ית משכנא הוה מתגלגל הי כעכנא חזור חזור מלגיו ללוחי משכנא, וכד הוה מתפרק הוה פשיט הי כחוטרא. (שמות כו כח)
חמשה לקרשי צלע המשכן - אלו ה' ג' הן, אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות, זה מבריח עד חצי הכותל, וזה מבריח עד חצי הכותל, זה נכנס בטבעת מצד זה, וזה נכנס בטבעת מצד זה, עד שמגיעין זה לזה, נמצא שעליון ותחתון שנים שהן ארבע, אבל האמצעי ארכו כנגד כל הכותל, ומבריח מן הקצה אל הקצה, שהעליונים והתחתונים היו להן טבעות בקרשים להכנס לתוכן, שתי טבעות לכל קרש משולבים בתוך עשר אמות של גובה הקרש, חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה, וחלק אחד מן התחתונה ולמטה, וכל חלק הוא רביע אורך הקרש, ושני חלקים בין טבעת לטבעת, כדי שיהיו כל הטבעות מכוונין זו כנגד זו, אבל לבריח התיכון אין טבעות, אלא הקרשים נקובין בעביין, ושהוא נכנס בהם דרך הנקבים שהם מכוונים זה מול זה, וזהו שנאמר בתוך הקרשים, הבריחים העליונים והתחתונים שבצפון ושבדרום אורך כל אחת ט"ו אמה, והתיכון ארכו ל' אמה, וזהו מן הקצה אל הקצה, מן המזרח ועד המערב, וה' בריחים שבמערב אורך העליונים והתחתונים ו' אמות, והתיכון ארכו י"ב נגד רוחב ח' קרשים. כך היא מפורשת במלאכת המשכן.. (שם שם כו)
בתים לבריחים - הטבעות שתעשה בהן יהיו בתים להכניס בהן הבריחים, וצפית את הבריחים זהב - לא שהיה הזהב מודבק על הבריחים, שאין עליהם שום צפוי, אלא בקרש היה קובע כמין ב' פיות של זהב, כמין ב' סדקי קנה חלול, וקובען אצל הטבעות לכאן ולכאן, והבריח נכנס בתוכו וממנו לטבעת, ומן הטבעת לפה השני, נמצאו הבריחים מצופים זהב כשהן תחובין בקרשים, והבריחים הללו מבחוץ היו בולטות הטבעות, והפיפיות לא היו נראות בתוך המשכן אלא כל הכותל חלק מבפנים. (שם שם כט)
...אולי הוצרכו הקרשים עובי אמה, בעבור הבריח התיכון הנכנס בתוך הקרש, ועל דעת רבינו שלמה כי כתב כי במעשה נס היה עומד, כי על דרך הפשט שלשה בריחים תיכונים הם, וככה כתוב "מן הקצה אל הקצה", לא אל הקצוות, ואם קבלה היא שהעובי היה כך נשמע ונקבל, ואם דרך סברא יש תיקון אחר, כי השנים הבריחים העליונים גם השפלים הם עד חצי הקיר, והבריח התיכון שהובא בתוך הקרשים יהיה מבריח מן הקצה אל הקצה, וכמוהו לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ולולי זה לא היו מצפים הבריחים התיכונים זהב... (שם שם יח)
חמשה וגו' - חמשה טבעות בכל קרש מבחוץ, זה תחת זה, להכניס בהן הבריחים מלבד הבריח התיכון שבתוך הקרשים, שהיו נקובים כולם להכניס הבריח התיכון בתוכם בתוך חלל הקרשים, הרי האדנים למטה, והבריחים החיצוניים ובריח התיכון הרי חוזק התיכון בתוכם בתוך חלל נקבי הקרשים גדול. לפי פשוטו של מקרא שלשה בריחים תיכוניים היו, אחד בצפון ואחד בדרום ואחד במערב מן הקצה אל הקצה, מקצה כותל צפוני לקצהו השני, וכן בדרום וכן במערב, ועל ידי המקצועות נתחבר כל המשכן כל שלש כותלין יחד, שהרי בריחי הצפון והדרום נכנסו במקצועות שהם אמה מן המקצוע מכסה עובי קרש של מקצוע השני, והרי קבועים ראשי הבריחים של צפון ודרום במקצועות. ולפי דברי רבותינו בריח התיכון מתעגל בתוך שלשה הכתלים מן הקצה אל הקצה על ידי נס. (שם שם כו)
בתוך הקרשים - ששאר הבריחים בין הזהב והקרש, וזה בעובי הקרשים. (שם)
...ותן לבך, כי הבריח התיכון המבריח הקצוות וחוגר המשכן כלו לכל הצדדין וסובל אתו, היה כנגד קו האמצעי, היכל הקדש הנושא לכל הקצוות וסובלן ומשפיע כחו בכל שבעים שרי מעלה, והיא מדתו של יעקב שמכחו יצאו שבעים נפש, ואם כן ראוי היה יעקב אבינו להורידו למצרים, שכן אמרו במדרש תנחומא, הבריח התיכון ירד עם יעקב אבינו למצרים, אמר להם לבניו, כשתהיו נגאלים טלו אותו עמכם. (שם שם כח)
ואת טבעותיהם - אם היו טבעות ממש, היו מחוץ למשכן, דאם לא כן איך יכניס הבריחים במערב, ויש שאומר שהיו רק כמין ווים פתוחים למעלה, והבריחים שוכבים בהם. (שם שם כט)
והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, רומז למה שכתב הרמב"ם בשמונה פרקים בפרק הרביעי, המעשים הטובים הם המעשים השוים הממוצעים בין שתי הקצוות וכו', וזהו הבריח התיכון. ועיין שם באורך בזה הפרק אם נטה אדם לאיזה קצה אין תקנה שלו לילך באמצע, רק צריך לילך בקצה השני האחרון, כדי שיתקן קלקולו, ואחר כך יחזור לדרך האמצעי, זה רמז מבריח מן הקצה אל הקצה. (תורה שבכתב תרומה)
כלי יקר:
...וכן הבריח התיכון האוחז בב' הקצוות ומחברם, וכן הצדיק מחבר העולמות, ששם שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה. (שמות כו א)
...הקרשים הוצמדו יחד על ידי חיבור כפול, ארבעה בריחים שנראו מבחוץ חיברו אותם מכל צד, ובריח אחד פנימי, סמוי מן העין, קישר אותם כולם יחד. ארבע אמהות ואב אחד היו להם לשבטי עם ישראל, כל אחד מהבריחים החיצוניים מסמל את התייחסותם אל אחת האמהות, ולפיכך מתחלקים הקרשים-השבטים כלפי חוץ לארבע קבוצות, בהתאם להתייחסותם הפיסית אל אמותיהם, ואילו כולם מתייחסים אל אב אחד, והאב הזה, יעקב-ישראל הוריש לכולם תעודה אחת משותפת, והבריח התיכון בתוך הקרשים מסמל את רוח תעודת יעקב-ישראל שהיא מורשתם של כל השבטים, מורשה זו מלכדת את כל השבטים על תכונותיהם השונות לשבטי י-ה, והיא הסוד הטמיר של אחדותם הפנימית... (שם כו לד)
והבריח התיכון - לפי הפשט לא היה אלא מצד אחד ל' אמה וגם הא דאיתא בשבת צ"ח בנס היה עומד, היינו שלא נשבר בגידולו קנה דק גבוה ל' אמה, אבל רש"י ותוספות לא פירשו כן. (שם שם כו)
ולפי האמור יובן הא דקרשים מתייחסים אחר יעקב אבינו... והבריחים לאברהם שנטען וליעקב שקיצצן, ובודאי לא היה זה במקרה שלא נתייחס ליצחק אבינו אחד מהדברים הללו, אך הוא הדבר שאמרנו, שענין הקרשים הוא לחבר את אור התורה וההשגה לעשיה, על כן מתייחס אחר יעקב אבינו, דאחיד בתרין... ועל כן תיקן תפלת ערבית, שתפלה היא דביקות מלשון נפתולי אלקים נפתלתי, וערבית הוא זמן החושך והלילה, ואינו נשאר אלא קיסא דחיותא ומתיחס לעשיה, ותיקן יעקב לדבק ולקשר גם העשיה כנ"ל, על כן נטע הארזים לקרשים, שהן המקשרים כנ"ל, והבריח התיכון שהוא היה מקשר את כל הקרשים זה מתייחס גם לאברהם אבינו, שאיחה את כל באי העולם, היינו שחיברם אליו, על ידי שהיה מאכילן ומשקן, שזה היה ענין האשל, וכל המחובר לטהור הרי הוא טהור, ובאמצעותו נעשו מחוברים לשמים, על כן מתייחס לשניהם, לאברהם וליעקב. (שמות תרומה תרע"ד)