משכן   הקמה ומשיחה

(ראה גם: משכן-כללי-מעשה)

 

ביום החדש הראשון באחד לחודש, תקים את משכן אהל מועד. ושמת שם את ארון העדות, ושכות על הארון את הפרוכת... ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו, וקדשת אותו ואת כל כליו והיה קדש... (שמות מ ב וט)

זהר:

המשכן שעשה משה במדבר, שתרד השכינה לארץ, ביום ההוא משכן אחר הוקם למעלה כמו שהעמידוה, שכתוב, הוקם המשכן, המשכן בא לרבות משכן אחר שהוקם עמו, וזהו משכן של נער מטטרון ולא יותר גבוה. בית ראשון כשנבנה, נבנה עמו בית ראשון אחר, (שהיא המלכות, כשהיא במעלת הבינה), ונתקיים בעולמות כולם, והאיר לכל העולמות, ונתבשם העולם ונפתחו כל מסגרים העליונים להאיר, ולא היה שמחה בכל העולם כיום ההוא. אז פתחו העליונים והתחתונים ואמרו שירה, והיינו שיר השירים, שירה שהמנגנים מנגנים להקב"ה... (תרומה שיד, ועיין שם עוד ובית המקדש-בנין)

וזה סוד שהמשכן לא הוקם אלא על ידי משה, משום שמצד הזה דמשה (שהוא ז"א) נתעוררה מדרגה אחרת עליונה, (שהיא בינה), לקיים את המשכן, (שהוא מלכות), שיהיה קיום הכל, וזה סוד ויקם משה את המשכן, שהקימה שלו היתה באלו האותיות שנבראו בהן שמים וארץ, (דהיינו השם מ"ב)...

בצלאל היה מצרף אלו האותיות (של השם מ"ב) ובסוד כל צרוף וצרוף היה עושה המלאכה, ובכל עבודה ועבודה שבמשכן, כל צרוף היה עושה מלאכה אחת, וכל מה שראוי לה, וכן בכל עבודות המשכן, וכל אלו החלקים ותקונים שבמשכן, הכל היה בצרוף האותיות של השם הקדוש מ"ב. וכשבא להקים את המשכן לא היה יכול להקים אותו, מהו הטעם, הוא משום שהרצון והכונה העולה על אלו האותיות (של השם מ"ב) לא נמסר אלא למשה לבד, והוא ידע את הרצון ההוא העולה לאלו האותיות, ועל כן הוקם המשכן על ידו, שכתוב ויקם משה, ויתן משה, וישם משה, ובצלאל לא היה יודע, ולא היה יכול להקים אותו. (פקודי רעב, ועיין שם עוד)

תא חזי, בזמן ההוא שהקים משה את המשכן, הסתכל בכל אלו המלאכות שעשו, שהיו כראוי ואז הקים אותו, וכל אלו המלאכות שהיו במשכן, כל אחת ואחת הביאו לו למשה, וזה סוד בתולותיה אחריה רעותיה מובאות לך, מובאות לך, היינו שכתוב ויביאו את המשכן אל משה, למה הביאו את המשכן, כי בעת ההיא היה זווג דמשה, (שהוא ז"א), להזדווג, ועל כן ויביאו את המשכן, (שהוא מלכות) אל משה, כמו שכלה באה לבית החתן, משום שמתחילה צריכים להביא הכלה אל החתן, כמו שהוא אומר את בתי נתתי לאיש הזה לאשה, ואחר כך הוא בא אליה, שכתוב ויבא אליה, וכתוב ויבא משה אל אהל העדות, (שהוא מלכות).

וכאן מה כתוב, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וגו', מה הטעם, משום שהיתה מתקנת עצמה, כאשה זו המתקנת והמתקשטת לבעלה, ובשעה ההיא, שהיא מתקשטת, אינו ראוי לבעלה לבא אצלה, ועל כן ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן, משום זה ויביאו את המשכן אל משה, עוד מה כתוב, וירא משה את כל המלאכה וכו'... (שם רפג, ועיין שם עוד)

...ומשום זה כתוב, ויביאו את המשכן אל משה, (שהוא ז"א), שהוא בעל הבית, שיראה בתקון הבית, (שהוא המלכות), והוא צריך לראות התקונים והסודות שלה, שלא ניתנו לאחר להסתכל ולראות בה באלו הנסתרות והסודות שלה, חוץ ממשה לבדו, ועל כן ויביאו את המשכן אל משה, את האהל ואת כל כליו, וכשהביאו למשה הכל, הביאו לו אברים ידועים לתקנם כל אחד ואחד, ולהכניס אבר באבר, זה בזה, וכשרצו (בעצמם) לתקן זה בזה ולהכניס זה בזה לא היה עולה בידם, וכיון שהביאו אל משה, מיד הכל עלה בידו, וכל אבר ואבר היה עולה ונכנס במקומו. זה שכתוב, ויקם משה את המשכן, וכתוב הוקם המשכן, וכבר העמדנו. תא חזי, בשעה ההיא שהתחיל משה להקים את המשכן, והתחיל להתקין תקון האברים להכניסם זה בזה, אז נחלקו כל האברים וכל התקונים של הסטרא אחרא הטמא, כשהתחיל להתחזק צד הזה שהוא קדוש, נחלש צד האחר הטמא, זה נתחזק וזה נחלש, וכבר העמדנו, שכל זמן (שהקדושה) היא חזקה, נחלשים כל האברים של צד האחר, זה מלא וזה חרב, וזה סוד ירושלים וצור הרשעה, כשזו מלאה נחרבה זו, ועל כן כשמתחזקת (הקדושה) נחלש הסטרא אחרא.

ומשום זה ויקם משה את המשכן, כדי להתחזק מסוד שלמעלה, (מז"א, כי משה מרכבה לז"א), ולא יקבל חיזוק מסוד שלמטה, ועל כן משה שהיה מסוד מתוך המראה המאירה, (שהוא ז"א), הוא היה צריך להקים המשכן שיאיר ממנו, ולא מאחר, שהלבנה, (שהיא המלכות), צריכה להאיר מן השמש ולא מאחר. תא חזי, כנסת ישראל (שהיא המלכות), צריכה לעלות למעלה ולהתדבק בשמש, (שהוא ז"א). (שם שמה, ועיין שם עוד)

תא חזי, כשהקים משה את המשכן, הוקם משכן אחר עמו, (דהיינו המלכות), ומשכן העליון, (שהוא בינה), מקים ותומך הכל, משום שמשכן העליון, הוא סתום וגנוז למעלה למעלה, ומשכן אחר, (שהוא המלכות), הוקם על המשכן שלמטה, (שעשה משה), ועומד עליו בכח משכן ההוא העליון על הכל, (שהוא בינה), וכמו שהוקם המשכן שלמטה בידי משה, אף כך למעלה (דהיינו המלכות), הוקם על ידי ההוא, שהוא מדרגת משה, (דהיינו ז"א), מאין לנו כי כתוב ויקם משה את המשכן, הוא בדיוק, שהוא להראות ששני משכנות נתקנו בסוד משה, (שהם המשכן שלמטה והמשכן שלמעלה שהוא המלכות, שנתקן גם כן על ידי מדרגת משה, שהוא ז"א).

אמר רבי יוסי, וכי ויקם משה, הרי עוד לא נתתקן הכל, (כי אחר כך כתוב ויתן את אדניו וגו'), ואין קימה אלא אחר שנשלם הכל ונכנס אבר באבר, מהו (שאומר הכתוב) ויקם, אמר רבי יצחק, בג' צדדים הקים משה את המשכן, מה כתוב, ויקם משה את המשכן, (זהו קו האמצעי שנקרא משה), ויתן את אדניו, (זהו קו שמאל שאדניו הוא לשון דין הנוהג בשמאל), וישם את קרשיו, (זהו קו ימין). בשלשה צדדים אלו הקים משה את המשכן, ובשלשה צדדים אלו נתעלה המשכן, (שהוא מלכות), ונכנע הסטרא אחרא. ועל כן כשהקים משה צד הזה דקדושה נכנע צד האחר (דטומאה), משום זה משה הקימו ולא אחר.

תא חזי, כתוב, ויתן את אדניו, בשעה ההיא נזדעזע סמאל ממקומו וארבעים מרכבות שעמו, וברח ד' מאות פרסאות לתוך ההסתר של נקב העפר, הביא משה אלו האדנים ונתחזק צד הזה, נפלו אז אלו האדנים של הסטרא אחרא ונחלשו... (שם שעג, ועיין שם עוד)

ויקם משה את המשכן, במה הקים אותו, שכתוב ויתן את אדניו, שיתן אלו האדנים שמתחת הקרשים, שיקים עליהם ויסובב בהם אלו הצירים של הפתחים, כי אלו האדנים שמתחתיהם הם יסוד וקיום לסבב עליהם, ולמה ויתן, הוא משום שחיזק ותיקן אותם בכחו, בשעה ההיא הוסר האדנים האחרים של הסטרא אחרא... (שם שעט, ועיין שם עוד ומשכן-אדנים)

בזמן ההוא שאלו האדנים הוקמו וניתנו במקומם, באותו הזמן נחלשו ונעברו ממקומם האדנים שבמקום סטרא אחרא, ועל כן כתוב ויתן את אדניו. מהו ויתן, (שכתוב ויתן את אדניו), אלא למדנו, כשראה משה לפניו את סמא"ל הרשע שהיה הולך אליו לקטרג עליו, אז התקיף אותו משה, וקשר אותו לפניו, והקים את המשכן, ויתן את אדניו, שכתוב, ויתן את אדניו, ויתן (פירושו בחזקה), שלא יכול אדם אחר לשלוט עליו (על סמאל), ולתת האדנים במקומם כמו משה, כי בכח גדול הקים אותם משה.

ביום ההוא שהוקם המשכן, כשהתחיל משה להקים אותו, אחד בניסן היה, שבזמן ההוא תוקף הסט"א בעולם, כי בימי ניסן למדנו, (שאפילו) ראש השור הוא באבוס, (עלה לעליה, והשמט הסולם מתחתיך שלא יעלה אחריך להזיקך), ובניסן התחיל משה (להקים את המשכן), וראה את סמא"ל הולך סביבו לבלבל אותו, ונתגבר עליו משה, ואז, ויתן את אדניו, התחיל הוא ונתן למטה את האדנים והתחיל מי שהתחיל, (דהיינו הקב"ה), ונתן למעלה את האדנים, זה כנגד זה. ביום שהוקם המשכן הזה שלמטה הוקם המשכן אחר קדוש למעלה, (שהוא המלכות), ומשכן העליון הנסתר והגנוז (שהוא בינה), הוציא אורות לכל צד, והאירו העולמות. (שם שפח)

...ועם כל זה, כיון שהוא צוה ובמצותו נעשה, כאלו הוא עשה הכל, ועוד, כל המלאכה אינה עומדת אלא בגמר המלאכה, (ונקראת על מי שגמרה), ועל כן ויקם משה את המשכן, שרצו להקים אותו כל אלו חכמי לב, ולא היה עומד, משום כבודו של משה, עד שבא משה והקימו. (שם תא)

...ויתן את אדניו, אז התחיל להתחזק צד הזה של הקדושה, וכשניתנו אדנים האלו, נשתקעו כל האדנים בסטרא אחרא, ונכנסו בנקב דתהום הגדול, כי משום שנתעלה צד הזה דקדושה עליונה, וחלקה (הגיע להתעלות), אז הצד האחר הזה נשתקע ונכנס בנקב ההוא של התהום, (כי כשהוקם זה נשתקע זה). ואלמלא חטאו ישראל, לא היה הסט"א יכול יותר לשלוט בעולם, ולאחר כך חטאו, וגם כן המשיכו עליהם הסטרא אחרא כבתחלה, ומיום ההוא לא היה עצה (כנגד הסט"א), אלא לתת חלק לסטרא אחרא ההוא מכל, מסוד הקרבנות והנסכים והעולות, ותא חזי, משום זה העולה נשרפת כולה באש, כדי להכניע הצד ההוא, ולהעלות צד הקדושה, ומשום כשמשה הקים למקום זה (דקדושה), נשתקע מקום זה (דטומאה). 

תא חזי ויקם משה את הצד הזה דקדושה, נשתקע צד האחר של הטומאה, ויתן (האדנים) לצד הזה דקדושה, ונכנע צד האחר הזה של הטומאה, ואחר כך ויתן את בריחיו, ואחר כך (שוב כתוב) ויקם, מהו הטעם, הוא משום שיהיה ההתחלה והסוף בקימה, ועל כן התחיל בקימה, וסיים בקימה, כי בכל צריכים קימה, בהתחלה ובסוף, (כי הקימה) שבתחלה היא שהסטרא אחרא יחלש, וזו שבסוף היא קימה לצד הקדושה, כדי להתקיים ולהתעלות למעלה, להיות קשר אחד כראוי, כי בכל פעם שהקדושה שולטת ועולה, הטומאה שפלה ויורדת למטה... (שם תכב, ועיין שם עוד)

ויכס הענן את אוהל מועד, כי כשכיסה הענן את המשכן, שרתה שכינה בארץ, ונעבר רוח הטומאה מעולם, שהוא קץ כל בשר, ונסתלק ונכנס בנקב של תהום הגדול, ורוח הקודש שורה על העולם, שכתוב ויכס הענן את אהל מועד. וכתיב, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד, כי שכן עליו הענן, כי רוח הקדוש שרה על העולם, ורוח הטומאה נסתלק, חוץ אם הרשעים ממשיכים אותו כמתחילה על העולם, ואם אינם ממשיכים אותו אינו נמצא... (שם תתקנז)

ספרי:

ויהי ביום כלות משה, מגיד הכתוב שכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן ובכל בקר ובקר מושחו ומפרקו, ואותו היום העמידו ומשחו ולא פירקו, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף בשמיני משחו ופרקו, שנאמר ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן, נמצינו למידים שבעשרים ושלשה באדר התחילו אהרן ובניו המשכן וכל הכלים להמשח, בראש חודש הוקם המשכן... (נשא מד)

וימשח אותו וגו', שומע אני ראשון ראשון שנמשח היה קדוש, תלמוד לומר וימשחם ויקדש אותם, מגיד שלא קידש אחד מהם עד שנמשחו כולם. וימשחם - מבפנים ומבחוץ, רבי יאשיה אומר מידת הלח נמשכו מבפנים ונמשחו מבחוץ, מידת היבש נמשחו מבפנים ולא נמשכו מבחוץ. ר' יונתן אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ, ומדת היבש לא נמשחו לא מבפנים ולא מבחוץ, תדע לך שאין מקודשות, שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים, הא אימתי הן לה' לאחר שנאפו. ר' אומר וימשחם ויקדש אותם למה נאמר, והלא כבר נאמר וימשח אותו ויקדש אותו, ומה תלמוד לומר וימשחם ויקדש אותם, מגיד שבמשיחתן של אילו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא. (שם)

תלמוד בבלי:

ראה משכן-כללי גיטין ס א, ושבועות טו ב.

אמר רב משה רבינו עשר אמות היה, שנאמר ויפרש את האהל על המשכן, מי פרשו, משה רבינו פרשו, וכתיב עשר אמות אורך הקרש, אמר ליה רב שימי בר חייא לרב, אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, דתנן גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו, אמר ליה שימי, באמה של קרש קאמר. (בכורות מד א)

מדרש רבה:

...ותשחק ליום אחרון, אלו ליצני ישראל, שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו, אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם, לא עשאה, אלא כיון שאמר לו האלקים להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם, שנאמר ותשחק ליום אחרון. אמר להם בואו שנקים את המשכן, התחילו טוענין ובאין אצלו, שנאמר ויביאו את המשכן, כמה חכמים היו שם ובאו להם אצל משה, ולא היו יכולין להקימו, אלא אמר שלמה (משלי ל"א) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה, שמשה היה מעולה מכולם, ואת עלית על כולנה, למה, שעשו את המשכן ולא היו יודעים ליישבו, מה עשו, נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה, ואומרים הרי קרשים הרי בריחים, וכיון שראה משה אותם, מיד שרתה עליו רוח הקדש והקימו, ולא תאמר משה העמידו, אלא המשכן נעשו בו נסים ועמד מעצמו, שנאמר הוקם המשכן, ואם תמה אתה על זה, הרי שלמה כשבנה בית המקדש הוא נבנה מעצמו, אמר רבי הונא בשם רבי יוסי הכל מסייעין אותו כשבנה את בית האלקים, הבריות והרוחות... וכן כשהוקם המשכן במעשה נסים עמד, הוי, ויביאו את המשכן. (שמות פרשה נב ג, וראה גם משכן-כללי נב ב)

דבר אחר ויביאו את המשכן, הדא הוא דכתיב (שיר ג') צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה ביום חתונתו וביום שמחת לבו, אימתי נאמר הפסוק הזה, ביום שעמד המשכן, שהיתה שמחה גדולה בישראל, שהקב"ה שורה אצלם, בנות ציון, בנים המצויינין לי על ידי עכו"ם... בעטרה שעטרה לו אמו (שם), זה משכן, למה קראו עטרה, אלא מה העטרה מצויירת כך המשכן היה מצוייר, שנאמר (שמות ל"ב) ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש וגו'... (שם שם ד)

דבר אחר ויהי ביום כלות משה, אי זה יום זה ראש חודש ניסן, שנאמר (שמות מ') ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. אמר רבי זעירא מהו ביום, מכאן שהקמת לילה היתה פסולה לעבודת היום, כל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בקר ובקר ומשחו ומקריב ומפרקו, אותו היום העמידו ומשחו ולא פרקו. רבי חייא בר יוסף אמר שני פעמים בכל יום היה משה מעמידו ומפרקו, אחת בבקר ואחת בערב, רבי חנינא הגדול אומר ג' פעמים בכל יום, שנאמר הוקם, ויקם להקים, אחת לתמיד של שחר, ואחת למלואים, ואחת לתמיד של ערב, נמצינו למדים שבכ"ג באדר התחילו ימי המלואים אהרן ובניו ומשכן וכל הכלים לימשח. מנין לפירוקין, אמר רבי זעירא ביום כלות משה, ביום שכלו הקמותיו... המשכן נתקדש בעמידה ובפירוק ובמשיחה, בעמידה מנין, שנאמר (במדבר ז') להקים את המשכן, בפירוק מנין, (שם ד') ולא יבואו לראות כבלע את הקדש, בשמן המשחה מנין, שנאמר (ויקרא ח') וימשח את המשכן ואת כל אשר בו... אמר רבי איבו מכיון דכתיב וימשח אותו ויקדש אותו, מאיזה הדבר נאמר וימשחם ויקדש אותם, אמר רבי איבו אמר רבי תחליפא דמן קיסרי, ורבי שמעון בן לקיש, חד אמר משהיה משוח כל אחד ואחד חזר והיה מושח כולם כאחד, וחד אמר וימשחם משיחה בעולם הזה ומשיחה לעולם הבא, מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא... (במדבר יב יח)

מדרש תנחומא:

...כיון שגמרו מלאכת המשכן, היו יושבין ומצפין אימתי תבא שכינה ותשרה בו, והיו מצטערין הכל מפני שלא שרתה שכינה עליו, מה עשו, הלכו להם אצל חכמי לב, אמרו להן מה אתם יושבין, העמידו אתם את המשכן ותשרה שכינה בינותינו, היו מבקשין להעמידו ולא היו יודעין ולא יכולין להעמידו, וכשהן חושבין להעמידו הוא נופל, מיד הלכו להם אצל בצלאל ואהליאב, אמרו להם בואו אתם והעמידו המשכן, שאתם עשיתם אותו, שמא על ידכם ראוי לעמוד, מיד התחילו להעמידו ולא יכולין, התחיל מסיחין ומרננין ואומרים, ראו מה עשה לנו בן עמרם, שהוציא את ממונינו במשכן הזה, והכניס אותנו לכל הטורח הזה, ואמר לנו כי הקב"ה יורד מן העליונים ושורה בתוך יריעות עזים, שנאמר (שמות כ"ה) ושכנתי בתוכם. ולמה לא היו יכולין להעמידו, אלא שהיה משה מיצר על שלא נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן, כיצד, הנדבה נתנה על ידי ישראל, והמלאכה נעשית על ידי בצלאל ואהליאב וחכמי לב, ולפי שהיה משה מיצר, העלים הקב"ה מהם, ולא היו יכולין להעמידו, כיון שהטיחו פניהם מכל מקום ולא היו יכולין להעמידו... נכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו, משה רבינו, כל מה שאמרת לנו עשינו, וכל מה שצויתנו ליתן ולהוציא נתננו הכל לפניך, והיו מראין לו כל דבר ודבר, שנאמר ויביאו את המשכן אל משה וגו', וכתיב וירא משה את כל המלאכה וגו', אמרו לו לא כך וכך אמרת לנו לעשות, אמר להם הן, וכן על כל דבר ודבר, אמרו לו ואם כן למה אינו עומד, שהרי כבר נצטערו בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב להעמידו ולא היו יכולין, והיה משה מיצר על דבר זה, עד שאמר לו הקב"ה למשה, לפי שהיית מיצר שלא היה לך עשיה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכולו אותן חכמים להעמידו בשבילך, כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם, ואיני כותב לו הקמה אלא על ידך, שנאמר ויקם משה את המשכן, וכן הוא אומר וידבר ה' אל משה ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. אמר משה, רבונו של עולם, איני יודע להעמידו, אמר ליה עסוק בידך ואתה מראה להעמידו, והוא עומד מאליו, ואני כותב עליך שאתה הקימתו, שנאמר ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן, ומי העמידו, משה, שנאמר ויקם משה את המשכן, אמר רבי חייא בר יוסף כל שבעת ימי המלואים היה משה מפרקו ומעמידו ב' פעמים בכל יום... (פקודי יא)

רש"י:

ויביאו את המשכן - שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו, אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר ליה עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר הוקם המשכן, הוקם מאליו. (שמות לט לג)

אבן עזרא:

...כי השנים קרשים שהם למקצועות המשכן פירוש כמו זויות, וככה היה חצי מקצוע החצר, כי היה כצורת מרובע ארוך, והנה יש לנו מקצועות ואלה השנים קרשים לבדם שהם המקצועות אינם כמדת הקרשים הנזכרים, על כן הבדילן, ואמר "כן יהיה לשניהם" לבדם, לא הקרשים האחרים, ובאלה שנים קרשים היו מקימים המשכן... (שם כו יח)

ביום החודש הראשון - מחלוקת היא, ויש אומרים כי יום הח' למלואים היה ראש חודש ניסן, והוצרכו לומר כי בכ"ג לאדר הקים משה את המשכן, והנה יום תחלת המלואים היה משה סותרו ובונה להרגיל הכהנים... והנה צוה ה' שיקים משה המשכן בא' לחדש הראשון ולא יסתרנו עד יום נסוע הארון. והנה מצאנו בספרי כי מישאל ואלצפן היו הטמאים לנפש אדם, והנה יום ח' למלואים הוא יום ח' לחדש, ויש כדמות ראיה על זה, א' למה לא הזכיר הכתוב שהיה משה מקים את המשכן וסותרו, ואנה יהיה פתח אהל מועד אחר שהיה נסתר, כי כתוב "ופתח אהל מועד תשבו" וגו'... והנה על דרך הפשט ביום החדש הראשון היתה התחלת הקמת המשכן, והנה זה המשכן הא' הקימהו ביום א' לחדש הראשון, והחלו לבנות הבית הראשון שהוא המשכן השני בחודש השני... (שם מ ב, וראה גם משכן-חנוכת)

רמב"ן:

ביום החודש - על דעת רבותינו שהוא יום ח' למלואים, טעם הכתוב שתקים את המשכן ויעמד כן, לא תורידנו ולא תקימו עוד, כי בנסע המחנות הלוים יורידו ויקימו אותו, ולא הוצרך לצוות עתה על הקמת ז' הימים הראשונים, כי אמר לו מתחלה "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת", וכיון שפירש לו עתה כי ביום החודש הראשון תהיה הקמתו לעמדה, הנה ידע כי בעת ימי המלואים יצטרך להקים ולהוריד, ואולי היה כן להרגיל הלוים במעשה, או היה להכתיר היום ההוא בעטרה זו. ונראה לדעתם כי בז' הימים הראשונים היה מקים אותו בבקר ועומד כן כל היום והלילה, ובעלות השחר היה מוריד אותו וחוזר ומקימו מיד, כי הכתוב אמר ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה... וכבר דרשו, פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא מפורק... ובויקרא רבה ראיתי היה משה מעמידו ומפרקו בכל יום ב' פעמים, ר' חנינא הגדול אומר ג' פעמים בכל יום... ויתכן שכל זה רגילות להודיע ענין הקמתו והסדר, ולא יעמידנו מפורק כלל, והכתוב שאומר כאן ויכס הענן את אהל מועד וגו' על דעתם היה זה ביום הח', כי אמר ויכל משה את המלאכה... (שם, וראה שם עוד)

עקדה:

...ורק משה היה יכול לכוון כל הכוונות במשכן, שהוא נותן ציור העולם ותבניתו לפי זאת ההנהגה, ולא היה ביד העם להקימו, אף על פי שנמצאו שם כל חלקיו הגשמיים, וזה שאמרו חז"ל בשמות רבה, התחילו טוענים ולא היה עומד... (שמות לח כא, וראה שם עוד)

ספורנו:

ויקם משה - עשר היריעות שנקראו משכן הוקמו קודם הקמת המשכן אם בידי אדם מחזיקים בו, ואם על דרך נס, כדבריהם ז"ל, ועל זה הסדר נעשה והובא אל משה כי אמנם אותן עשר יריעות הן היו עיקר בנין המשכן, ושאר הנכנס באותו הבנין האדנים והקרשים וכו' היו להעמיד המשכן ולכסותו. (שם מ יז)

אלשיך:

הוקם המשכן - מעצמו, על ידי ויקם משה - בכוונתו את המשכן של מעלה, ואתו קם התחתון. (שמות שם מ יז)

מהר"ל:

...ולפיכך אמר בפסיקתא רבתי, המשכן נגמר בכ"ה בכסליו ולא הוקם עד אחד בניסן, וזה כמו שאמרנו, כי התחלת האור שהוא חדוש האור הוא שייך אל כ"ה בכסליו, ובית המקדש עצמו הוא האור, כמו שאמרנו, ולכך נגמר המשכן ההוא התחלת האור בכ"ה בכסליו, אבל לא הוקם בארץ עד אחד בניסן, כי אין התחתונים ראוים לקבל האור הזה, הוא אור בית המקדש, רק כאשר העולם בשלימות, והוא בחודש ניסן, שאז העולם בשלימות, ואז הוקם המשכן בארץ, להיות השלמה אחרונה אל העולם, אבל התחלת המשכן היה כאשר נגמר בנינו, וזה היה בכ"ה בכסליו כמו שאמרנו, שאז יוצא אור לעולם, ובית המקדש הוא האור... (נר מצוה)

אור החיים:

והקמות את המשכן - פירש הרב אבן עזרא שאמר כן לחכמי לב וכו', הרב השכיל בכללות מצות ה' וחשב כי כשם שנאמרו כל המעשים של מלאכת המשכן לנוכח, ואחר האמת לא הוא עשה אלא חכמי לב, כמו כן תהיה מצוה זו, ולא כן הוא לעולם, כי כל מה שיצוה ה' בנוכח למשה הוא יעשה ואין זולתו, זולת במקום שיחזור ה' ויאמר הפירוש שאחרים הם העושים... ואמר בפרשת תשא "ועשו את כל אשר ציויתך"... אבל הקמת המשכן שלא מצאנו שחזר ה' ופירש לו מי יקים, הרי זה יגיד כי דברים ככתבן, והוא הקים, דכתיב "ויקם משה" וגו' ואין איש אתו, ודברי חז"ל עיקר... (שמות כו ל)

ונתת וגו' והבאת שמה - משמע שיקדים לתלות הפרוכת במקומו ואחר כך יביא הארון בפנים, ובפרשת פקודי אמר אליו "ושמת שם את ארון וגו' וסכות על הארון" וגו', משמע כי יקדים הארון, וכן עשה, ונראה כי מה שיקדים כאן נתינת הפרוכת אינו אלא שרצה לגמור מעשה הפרוכת, אבל סדר מי יקדים הובא בפרשת פקודי... (שם שם לג)

מלבי"ם:

ושמת את השלחן - יצוה שני דברים, שיקדים שימת השלחן קודם לשימת המנורה... ועוד צוה שהמנורה תהיה תימנה והשלחן על צלע צפון, כי צד צפון מתעורר תחלה, כמו שכתוב (שיר ד') עורי צפון ובואי תימן... (שם שם לה)

רש"ר הירש:

הוקם המשכן - המשכן כבר הוקם לעיל כ"ט ל' ול"ז נאמר, כי ימי המילואים של הכהנים היו שבעה, וכי בכל יום משבעת הימים האלה היה על משה לעשות את מעשי המלואים, כן אנו למדים מספרי, שכל שבעת ימי המילואים, כלומר שבע פעמים היה משה מעמיד את המשכן ובכל בוקר ובוקר מושחו ומפרקו, ואותו יום, כלומר באחד לחדש ניסן, העמידו משחו ולא פרקו... כלום היה זה רמז אף לגבי המקדש שיבנה שבע פעמים, שבע פעמים או יחליף את מקומו או ייחרב... כי מבחינה הסטורית עברו על המקדש שבעה גלגולי בניה, במדבר, גלגל, שילה, נוב, גבעון, בית ראשון ובית שני, שכולם נסתיימו בחורבן, עד אשר באחרית הימים יקום ויעמוד לעד הבנין השמיני, שאנחנו מצפים לו במהרה בימינו. (שמות מ יז)

העמק דבר:

והקמות את המשכן כמשפטו - באשר כבר כתיב שבשעת עשיה היו צריכים לדעת נגד מה נעשה כל דבר כתבנית העולם, והייתי אומר שבשעת הקמה אין צריך לדעת משפט כל דבר על מה הוא בא, הזהיר, שגם בשעת הקמה יהיה כמשפטו אשר הראית. (שם כו ל)

ונתת - היינו לתלות את הפרוכת, והיה משולשל למעלה, ואינו נפרש עדיין עד שיביא את הארון, ואחר כך והבדילה הפרוכת, שיהא משלשל ומבדיל, וכן עשה משה רבינו ע"ה, ויבא את הארון, ואחר כך וישם את פרוכת, וישם היינו תיקונו על מתכונתו. (שם שם לד)

משך חכמה:

ומשחת את הכיור - ולא כתב והיה קדש, דמי כיור אין מועלים בהם, ונראה דאינו ככלי הלח במקדש שנמשחו בפנים ובחוץ, ולפיכך בירוציהם (הנוזל מעבר לשפה) קודש, אלא מלאו מים ומשחו רק בחוץ. (שם מ יא)

שפת אמת:

...ועל ידי הקמת המשכן הוקמה כל הבריאה ונדבקה בשורשה, לכן לא היו יכולים להקימה רק על ידי משה רבינו ע"ה, כי יש ענינים בפרטות שעשו החכמים, אבל הקמת המשכן הוא ענין עמידה תפלת שמונה עשרה, כמו שאמרו חז"ל י"ח ציווים נגד י"ח חוליות, ועל ידי שהקמת המשכן היה תיקון כל העשיה, לכן הסט"א מעכב, שיש רשעים בעולם שאין מניחין לרומם אותם ולתקנם, לכן היה צריך כח גדול להקמת המשכן, כדאיתא בזוהר הקדוש, ויתן בעל כרחו, וכתיב "ביום החודש הראשון וגו' תקים" וגו', וזה הוא הבטחה לדורות בראש חודש ניסן ראש השנה למלכים למלכי ישראל, והוא התרוממות ראשון של ישראל, ולכן יש מקודם נדיבות השקלים... (שמות פקודי תרמ"א)

ובמדרש, משל וכו', בכל מקום כתב שמו של מלך, כאשר צוה ה' את משה וגו', אני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס וכו', נמצא שפעל משה רבינו ע"ה בהקמת המשכן המשכת מדריגה שלמעלה מכחו והשגתו, עד שלא יכול לבא אל אוהל מועד וגו', והוא סימן נפלא מי שאין לו נגיעה כלל, ועושה רק רצון הבורא, וחפץ בזה שיהיה נעשה כרצונו יתברך במה שאין שולט שם השגת האדם, וכפי שכוונת העושה המצוה כך מתעוררת המצוה... (ויקרא תרל"ז)

שם משמואל:

ועל דרך זה יש לפרש פירוש רש"י ויביאו את המשכן אל משה, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפם, ומשה העמידו, אמר משה לפני הקב"ה וכו'. ויש להבין, הלא כל ימי היותם במדבר היו הלוים מפרקין ומעמידין את המשכן בלתי משה כלל. ולפי הדרך הנ"ל יש לומר, דאף אמנם אין ערוך קדושת הארון לקדושת הקרשים, והגם שכתבנו במקום אחר, שגם בקרשים היה ענין אלקי רוחני, שלא היו כל כך מכבידין על העגלות, ולפי הטבע בלתי מובן, איך שמונה בקר משכו את ארבע העגלות שהיה עליהם משא כבד כל כך, ובמדבר שאין שם מסלול ודרך, מכל מקום היה קצת מלובש בדרך הטבע... אבל בקרשים שלא היו צריכין לנס נגלה אלא לנס נסתר מלובש קצת בדרך הטבע, היה נעשה על ידי מעשה משה, וזה שאין איש יכול להקימו מחמת כובד הקרשים, וכאשר נתן בהם משה ידו הקדושה, קנו ענין רוחני אלקי מועט, עד שנעשה בהם נס נסתר, שהיה רק נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו, והענין האלקי שנתהוה בהם על ידי משה רבינו ע"ה נשאר בהם, עד שגם אחר כך לא היו מכבידין על העגלות כנ"ל, ועל כן אחר כך גם הלוים בלתי משה היו יכולין לפרקו ולהקימו... (שמות פקודי תרע"ג)

ויקם משה את המשכן וגו', הנה משמע שסדר ההקמה היה תחילה היריעות התחתונות ואחר כך הקרשים, כאמרם ז"ל (שבת כ"ח) משכן קרוי משכן, ואין קרשים קרויין משכן... וכמו שכתוב אחר כך ויפרוש את האהל על המשכן, שפירש"י יריעות עזים, ואם נאמר ד"ויקם את המשכן" הוא כלל שלאחריו פרט, אנה הזכיר היריעות התחתונות, אלא ודאי כדאמרן... ויש להבין טורח זה למה, ומה תועלת בו, ומדוע לא הוקמו כדרך הבנינים, מתחילה הקרשים, להיות נושאים ליריעות, ואחר כך היריעות. ונראה דבאשר עיקר הכונה היתה להשראת השכינה, ומשכן וכליו היו הנושאים לאור האלקי השופע עליהם, כביכול, דוגמת גוף האדם הנושא את הנשמה, לזה בא הרמז להורות חסדי השי"ת שעשה עם ישראל, שהיו אחר חטא העגל, ולא היו עדיין ראויים להשראת השכינה, אלא שהקדים הקב"ה והשרה שכינתו עליהם בעודם בשפל המצב, כדי שיתעודדו ויתחזרו ויעשו ראויין להיות נושאים לאור האלקי, ויבינו שעדיין לא באו לתכלית הכוונה, וכי עליהם עוד להעשות נושאים לאור האלקי, כדוגמת היריעות שפרוסות לראשונה טרם שהיו נושאים להם, ואחר כך סידר את הנושאים, היינו הקרשים... (שם שם תרע"ה)

ונראה דהנה במדרש עוז והדר לבושה, זה משה... ותשחק ליום אחרון, אלו ליצני ישראל שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו, אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם... ויש להבין אחר שראו שקרן עור פניו, פלא שלא היה כמוהו בעולם מזה עצמו היה הדין ניתן להאמין בו ביותר שיעשה פלא כזה שתשרה שכינה על ידו... ונראה דהנה במדרש (בראשית רבה י"ט) עיקר שכינה בתחתונים היתה... ומשמע דזכות משה גרים, ולא זכות ישראל, וכמו הצדיקים שקדמוהו מרקיע לרקיע, ושודאי בזכותם היה... אך ליצני ישראל אמרו, אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם, פירוש, לא שהיו סבורין שאי אפשר שתשרה השכינה בישראל, כי כבר ראו מתן תורה, אשר פנים בפנים דבר ה' עמהם... אלא שהיו חושבין שזה בזכות ישראל, ולא בזכות משה... ומעתה תובן הסמיכות של קירון עור פני של משה... הנה מפורש שקירון עור פני משה הוא שכר סרסרות מהמקח שלקחו ישראל, ומובן שהעיקר המקח גדול משכר הסרסרות, ואם כן הם כשראו קירון עור פני משה, שזה שכר הסרסרות, הבינו גודל ויקרת עיקר המקח שזכו ישראל, ועל כן מזה עצמו שפטו, כי השראת השכינה בישראל לא בזכות משה היא, אלא בזכות ישראל. ומעתה תובן הסמיכות עוז והדר לבושה זה קירון עור פני משה, ומזה נצמח מאמר ליצני ישראל, אבל ותשחק ליום אחרון, שבאשר לא היו יכולין להקימו והביאוהו אל משה ושרתה רוח הקדש והקימו, מזה מוכח שכל ענין המשכן לשרות השכינה בו, הוא בזכות משה. (שם שם תרפ"א)

...ונראה שזה היה רמז לישראל אחרי נפלם ממדרגתם מחמת חטא העגל, שלא יאמרו נואש, כי בכח החידוש שיש בישראל בכחם בכל עת להתחיל מחדש, כאילו לא טעמו טעם חטא מימיהם, ורשפיה רשפי אש שלהבתיה, ועל כן נאות נמי זמן הקמתו בחודש ניסן, זמן החידוש, דוגמת לידת יצחק בחודש הזה, ויתכן שכח זה בישראל נמי ירושה מיצחק אבינו כנ"ל, שהוא היה חידוש בריאה, ומעתה דברי המדרש מבוארים, שהקב"ה מתכוון להעמיד המשכן בחודש שנולד בו יצחק. (שם)