(ראה גם: כלי משכן, משכן-כללי-נדבת)
ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו. (שמות כה ח)
וראה ועשה, בתבניתם אשר אתה מראה בהר. (שם שם מ)
ראה קראתי בשם, בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. ואמלא אותו רוח אלקים, בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. לחשב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחשת. ובחרשת אבן למלאת ובחרושת עץ, לעשות בכל מלאכה. ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, ועשו את כל אשר צויתיך... (שם לא ב)
וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש. וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה, טוו את העזים... (שם לה כה)
וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אותם משה. (שם לט מג)
ויקרא אל משה, מה כתוב למעלה, ויביאו את המשכן אל משה, למה אל משה, כך אמרו, משום שמשה ראה אותו בהר, שהקב"ה הראה לו למראה העין, כמו שאמר כאשר הראה אותך בהר, וכתוב כמראה אשר הראה ה' את משה, וכתוב וראה וגו' אתה מראה בהר, לכן עתה הביאו לו כדי שיראה אם הוא כמשכן ההוא שראה. אבל אמאי ויביאו את המשכן אל משה, (למה לא הלך משה אל המשכן), אלא בדומה למלך שרצה לבנות ארמון למטרוניתא, צוה אל האומנים, היכל זה במקום פלוני, והיכל זה במקום פלוני, פה מקום אל המטה, ופה מקום למנוחה, כיון שעשו האומנים אותו הראו אותו אל המלך, כך ויביאו את המשכן אל משה, שהוא אדון הבית איש האלקים, (ועל כן לא הלך משה אל המשכן, אלא הביאו את המשכן אליו). כיון שנגמר ההיכל הזמינה המטרוניתא את המלך אל ההיכל, שהזמינה את בעלה (המלך להיות) עמה, ומשום זה ויקרא אל משה... (ויחי תרטז)
פתח רבי אבא ואמר, ויקחו לי תרומה, מאת כל איש וגו', משה, בשעה שהקב"ה הראה לו מעשה המשכן היה קשה לפניו, ולא יכול לעמוד בו, וכבר העמדנו, ועתה יש להקשות כאן, אם תרומה זו, (שהיא המלכות), נתן הקב"ה למשה בלבד, איך נתנה לאחר, ואמר שבני ישראל יקחו תרומה זו, אלא ודאי שנתנה למשה, ולא נתנה לאחר, למלך שהיה בתוך עמו, ולא היתה המלכה עם המלך. כל זמן שהמלכה לא היתה עם המלך אין העם קובע (שישאר אצלם), והם אינם יושבים לבטח, כיון שבאה המלכה שמחים כל העם ויושבים לבטח. כך בתחילה, אף על פי שהקב"ה עשה להם נסים ואותות על ידי משה, עוד לא היו קובעים העם (שהקב"ה יהיה עמהם), כיון שאמר הקב"ה ויקחו לי תרומה, ונתתי משכני בתוככם, מיד קבעו כולם (שהקב"ה יהיה עמהם), ושמחו בעבודת הקב"ה. זה שאמר ויהי ביום כלות משה, שירדה כלת משה לארץ, (להורות על הכלה העליונה, שהיא המלכות, שירדה לארץ לשרות בישראל)... (תרומה רסב, ועיין שם עוד)
פתח רבי יוסי ואמר, באלו סודות של המשכן כתוב, וראה ועשה בתבניתם וגו', וכתוב והקמות את המשכן כמשפטו וגו', למדנו שאמר לו הקב"ה למשה כל הצורות וכל התקונים של המשכן, כל אחד ואחד כראוי לו, והראה לו את (המלאך) מטטרון שמשמש כהן גדול בפנים, ואם תאמר הרי לא הוקם המשכן למעלה עד היום שהוקם המשכן למטה, ולא שמש נער ההוא (מטטרון) למעלה עד היום ששמשו למטה במשכן האחר. אלא ודאי כך הוא, שהמשכן לא הוקם למעלה עד היום ששמשו למטה במשכן האחר...
אלא ודאי כך הוא, שהמשכן לא הוקם למעלה עד שהוקם למטה, אבל משה ראה למעלה המראה של כל המשכן, אלא שלא היה מסודר על עמדו, עד שהוקם המשכן למטה, וראה את מטטרון איך שישמש אחר כך. ולא (ראהו) כשהוא משמש, אלא כפי שישמש אחר כך, ולא בזמן ההוא. אמר לו הקב"ה למשה, ראה המשכן וראה הנער (מטטרון), והכל מתעכב עד שיקום המשכן למטה... (שם תקצו, ועיין שם עוד)
אמר רבי יצחק אור העליון (שהוא ז"א) ואור התחתון, (שהוא הנוקבא), כלולים יחד (במלה ואתה, כי אתה הוא שם הנוקבא, כנ"ל, והו' הנוספת של ואתה היא ז"א), כמו שאתה אומר, ואתה מחיה את כולם, (שסובב על ז"א ונוקבא), ועל כן לא כתוב, והקרבת את אהרן אחיך וצוית את בני ישראל, ודברת אל כל חכמי לב, משום שבעת ההיא היה שורה השמש, (שהוא ז"א) בלבנה, (שהיא הנוקבא), ונשתתף הכל כאחד, (דהיינו ז"א ונוקבא). אמר רבי אלעזר מכאן (נשמע שהשי"ת היה שורה על האומנות של מלאכת המשכן, שנאמר אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה.
רבי שמעון אומר, מכאן (נשמע, שז"א ונוקבא היו שורים על אומנות מלאכת המשכן, שכתוב), ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, שהיה צריך לומר אשר מלאתים, (לשון רבים, אם הוא סובב על חכמי לב), אלא אשר מלאתיו (סובב על) לב ההוא, (שהוא השכינה שנקראת לב), כמו שאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וגו', ועל כן צריך לומר אשר מלאתיו רוח חכמה, שהשמש (שהוא ז"א), שורה בלבנה, שהיא הנוקבא הנקראת לב, בשלמות הכל, ועל כן מתרשם הכל, (דהיינו ז"א ונוקבא), בכל המקום (במלאכת מהשכן, שכתוב בהם) ואתה, (הרומז לז"א ונוקבא), אמר רבי אלעזר, אם כן אלו, ואתה ואתה, איך הם מתישבים בהמשך המקראות... (תצוה ב, ועיין שם עוד)
ויקהל משה, חזר שנית על מעשה המשכן, כמקודם, אמר רבי חייא הכל הוא כמו שלמדנו, שמעשה המשכן לא נעשה אלא מישראל לבדם, ולא מערב רב, משום שהערב רב המשיכו את מלאך המות לרדת (שוב) לעולם, כיון שהסתכל משה בזה, השליך הערב רב לחוץ, והקהיל את ישראל בלבדם, וזהו שכתוב ויקהל משה, (מה שאינו כן בפרשת תרומה נאמר, מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו', שגם הערב רב היה בכלל, ועל כן היה צריך לומר מעשה המשכן פעם שניה). (ויקהל מב)
אלה פקודי המשכן, תא חזי, בשעה ההיא שנעשתה עבודת המשכן, היה סטרא אחרא הולך ומשוטט להסטין, ולא מצא עילה על אמונת האומנים, עד שהקב"ה הכניע אותו לפני משה, והוא (הסט"א) עשה חשבון הנאמנות בעל כרחו, והראה נאמנות שלהם לפני הכל, וזה סוד שכתוב אלה פקודי המשכן. (פקודי כ)
ותא חזי, בשעה שכל האומנים התחילו לעשות מלאכתם, מלאכה ההיא ממש שהתחילו לעשות היא נשלמת מאליה, הם התחילו והמלאכה נשלמה מאליה... וכשנבנה בית המקדש, כל המלאכה שנעשתה, היא נעשתה מאליה, האומנים התחילו, והמלאכה נראית להם איך לעשותה, ונרשמה לפניהם, והמלאכה נשלמה מאליה, וכן העמידוהו, שכתוב והבית בהבנותו, והבית כאשר בנהו לא כתוב, אלא בהבנותו, שהוא משום שנשלם מאליו...
ובצלאל בן אורי וגו', מקרא זה למדנו, שרוח הקדש הכריז עליו לעיניהם של ישראל, ואמר ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה, ואתו אהליאב בן אחיסמך, מהו ואתו, אלא למדנו, שאהליאב לא עשה את המלאכה לבדו, אלא עם בצלאל, ועמו עשה מה שעשה. זה שאמר ואתו, ואתו ולא מעצמו, (כי בצלאל הוא ימין, ואהליאב הוא שמאל)...
אלה פקודי המשכן וגו', רבי ייסא אמר, כיון שכל החכמים עשו את המשכן, היה צריך לעשות חשבון מכל אלה המלאכות שנעשו בו, משום שכל חשבון וחשבון, כשהיה נעשה החשבון, כך היה מתקיימת העבודה ההיא והיה מתקיים במקומו... (שם מד, ועיין שם עוד)
אמר לו סוד יש כאן, יהודה היה מצד שמאל, (כי יהודה היא בחינת מלכות, והמלכות נבנית מצד שמאל), וחזר והתדבק בימין (בז"א), ועל כן בצד זה נעשה המשכן, שהתחיל מצד שמאל ונתדבק בצד ימין, ואחר כך נכללו זה בזה, ונעשה הכל ימין, כעין זה התורה, (שהיא ת"ת), התחיל משמאל... יהודה התחיל משמאל משום שבא מצד שמאל, (כי הוא מלכות, ומלכות נבנית מצד שמאל), והתדבק בימין, והמשכן נעשה גם כן בצד זה, שהתחיל מצד שמאל ונתדבק בצד ימין. (כי המשכן הוא גם כן מלכות), ועל כן בצלאל שהוא בא מצד יהודה, עשה המשכן ונתתקן אצלו, (כי בחינתו דומה למשכן)... (שם נד)
ובצלאל בן אורי וגו', מצד המלכות, עשה את כל אשר צוה ה' את משה, כי כל אומנות המשכן נתתקנה בהם ועל ידיהם, בצלאל הוא עשה המלאכה, ומשה התקין אחר כך את הכל. משה ובצלאל כאחד היו, משה למעלה, (דהיינו ת"ת), ובצלאל תחתיו, (שהוא יסוד), סיום הגוף הוא כגוף, (כי יסוד ות"ת אחד הם). בצלאל ואהליאב הרי העמידוהו שזה ימין (חסד), וזה שמאל (דין), והכל אחד (שכלולים זה בזה), ומשום זה כתוב, ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וגו', ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן וגו'. (שם סט)
תא חזי, משה צוה ובצלאל עשה, כדי שיהיה הכל בסוד הגוף (שהוא סוד משה, שהוא ת"ת), וסיום הגוף שהוא אות ברית קדש, (דהיינו בצלאל), כדי להרבות אהבה וקשר היחוד במשכן, (שהוא המלכות), והכל נעשה בסוד הימין, ועל כן בכל מקום שנמצא צד ימין אינה שולטת בו עין הרע, ומשום זה (כתוב) וכסף פקודי העדה, דהיינו שנמנה בחשבון, שהוא סוד הארת חכמה, ולא כתוב בו כסף התנופה, משום שכסף הזה בא מצד ימין, (שהוא חסד), ועל כן נתמנה הכל במספר (שהוא סוד התכללות בקו שמאל), ועם כל זה מושפע ממעלה למטה. (שם פג)
ותא חזי, בזרעו של יוסף אינה שולטת בהם עין הרע, משום שבא מצד ימין, ועל כן נעשה המשכן על ידי בצלאל, כי הוא בסוד יוסף, משום שהוא יסוד ברית קדש, (דהיינו בחינת יסוד, והיסוד נקרא יוסף), ועל כן משה מצוה ובצלאל עושה, שהיה הכל בסוד הגוף, (שהוא משה, דהיינו ת"ת), וסיום הגוף, (שהוא בצלאל דהיינו יסוד), שהוא אות ברית קדש, להרבות אהבה וקשר היחוד במשכן, (שהוא המלכות), והכל נעשה בסוד הימין, ומשום זה וכסף פקודי העדה, שחשבון ההוא הוא חשבון מדרגות גדולות ממונות (דהיינו ג' ראשונות), והמתאחדות מצד ימין, ועל כן כתוב מאת ככר וגו'. (שם פז, ועיין שם עוד)
ומשום זה כל עבודות שבמשכן היה בצלאל עושה אותן, בסוד חקיקת האותיות שנבראו בהן שמים וארץ, (דהיינו שם מ"ב), ועל כן נקרא בצלאל, משום שהיה יודע בצלאל חקיקת האותיות שנבראו בהן שמים וארץ, ואם לא היה יודע אותן בצלאל, לא היה הוא יכול לעשות אלו עבודות שבמשכן, מה הטעם, אלא כמו שמשכן העליון לא היה ולא התקינו כל מעשיו אלא בסוד ההוא של אלו האותיות, (דשם מ"ב), אף כאן המשכן שלמטה, לא היה ולא התתקן אלא בסודות של אלו האותיות. בצלאל היה מצרף אלו האותיות (של השם מ"ב), ובסוד כל צרוף וצרוף היה עושה המלאכה, ובכל עבודה ועבודה שבמשכן, בכל צרוף היה עושה מלאכה אחת, וכל מה שראוי לה, וכן בכל עבודות המשכן, וכל אלו החלקים והתקונים שבמשכן, הכל היה בצרוף האותיות של השם הקדוש... (שם רעג)
מה כתוב למעלה, ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקדש וגו', (אם המדובר במשכן של מעלה), מי הם החכמים העושים (שם מלאכת הקדש, ומשיב) אלו הם ימין ושמאל וכל שאר הקצוות (דז"א), שהם רוחות ושבילים לכנוס אל הים, (שהוא המלכות, שהוא סוד המשכן), ולמלאות אותו, והם שעשו את המשכן למעלה והתקינו אותו. כעין זה במשכן של מטה, ועשה בצלאל ואהליאב, זה בצד ימין (שהוא חסדים), וזה בצד שמאל, (שהוא חכמה), בצלאל היה לימין ואהליאב לשמאל, זה מיהודה (שהוא מלכות מבחינת ימין), וזה מדן, (שהוא שמאל שהם כנגד בחינת ימין ושמאל דז"א), ואחר כך וכל איש חכם לב, ויבואו כל החכמים העושים (שהם כנגד בחינות שאר סטרין דז"א)... (שם רצז, ועיין שם עוד)
תא חזי, כתוב וכל הנשים אשר נשא לבן וגו', בשעה שהיו עושות מלאכתן, היו אומרים, זה למקדש, זה לפרכת, וכן כל האומנים, כדי שתשרה הקדושה על ידיהם, ותתקדש המלאכה ההיא, וכאשר הביאוה למקומה עלתה (והיתה) בקדושה. (תזריע קמו)
ושמים נבראו מאותו האור הנשפע באלקים, (דהיינו אור החסדים הנשפע גם למלאכים הנקראים אלקים), כי עשה אותם דבר מתוך דבר, (שהוא אור החסדים), ובג' דברים הללו (חב"ד), נעשה המשכן, שנאמר ואמלא אותו רוח אלקים, בחכמה ובתבונה ובדעת, ושלשתם הם במתנת עליון, לכל אשר יחפוץ יתנם, שנאמר, כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה. (זהר חדש בראשית רעג)
ועשית כפורת וגו', רבי שמעון אומר, בכל הפרשה הזאת מצאנו שנמסרה המלאכה בידיו של משה, חוץ מבשנים, כי בכולם כתוב, ועשית, ובארון ואפוד כתוב ועשו ארון, ועשו את האפוד, ולא כתיב ועשית, מה הטעם לא כתוב בארון ועשית, משום שהארון (שהוא סוד מלכות) כולל בתוכו את משה, (שהוא סוד ז"א), כדי להאיר ממנו, (כי המלכות אינה מאירה אלא מז"א), ועל כן צריכים אחרים לתקן התקון והיופי שלה, כדי להכניסו בתוכו (בתוך הארון, ולפיכך לא כתוב ועשית). באפוד, (משום שאפוד) אינו שלו, (כי האפוד הוא תקון המלכות), ואינו שישתמש עמו (משה), ועל כן אין משה צריך לעשות העבודה של אחיו... (שם תרומה לג)
ויקהל משה וגו', למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר ועשו לי מקדש, שומע אני בין בחול בין בשבת, ומה אני מקיים מחלליה, בשאר כל מלאכות חוץ ממלאכת המשכן, (או אינו אף במלאכת המשכן), ומה אני מקיים ועשו לי מקדש בשאר הכל ימים חוץ מן השבת, או אף בשבת, והדין נותן, ומה עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין הרי היא דוחה שבת, מכשירי עבודה שאין באה אלא מכחן אינו דין שידחו את השבת... תלמוד לומר ויקהל משה וגו' בחול ולא בשבת. (ויקהל)
ראה גם משכן-כללי, ברכות נה א, ושבת מט ב.
...ותו מי שאילי מהדדי, והתניא לודא, איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, ממלאכתו הוא עושה ואינו עושה ממלאכת חברו... (שבת צו ב)
תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר, ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם, שנאמר וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר, אלא מעתה והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר הכי נמי, הכא כתיב כמשפטו, התם כתיב בתבניתם. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, גבריאל חגור כמין פסיקיא היה, והראה לו למשה מעשה המנורה, דכתיב וזה מעשה המנורה. תנא דבי רבי ישמעאל, שלשה דברים היו קשין לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן, מנורה, וראש חודש ושרצים. (מנחות כט א)
מה צביעה היתה במשכן, שהיו מרבטין (מכין בשרביט) בבהמה בעורות אילים מאדמים. (שבת נא א, וראה שם עוד)
דבר אחר ויקחו לי תרומה, בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן, אמר לפניו, רבונו של עולם, יכולין הם ישראל לעשותו, אמר לו הקב"ה אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו... (שמות לג ט)
וזאת התרומה, אמר רבי טביומי בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו ליפטר מן העולם, קרא לבניו, אמר להם היו יודעין שהקב"ה עתיד לומר לבניכם לעשות משכן, אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכם, שנאמר (בראשית מ"ח) והיה אלקים עמכם, וכי תעלה על דעתך כשהיה יעקב אבינו חי לא היה הקב"ה עם בניו. אלא כך אמר להם, עתיד הוא לומר לכם ועשו לי מקדש, והוא יורד ומשרה שכינתו בתוככם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ויש מהם שהתקינו עצמן לדברים ויש מהן ששכחו, וכשבא משה ואמר להם שיעשו המשכן, ויש מהם שהביא מעצמו ויש מהם שלא הביא אלא מה שהיה מונח בידו, שכן הוא אומר כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן וגו', ואומר וכל אשר נמצא אתו עצי שטים. (שם שם י)
דבר אחר ועשית את הקרשים למשכן, אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה, אמר לבן ביתו עשה לי כמותה, אמר לו, אדוני המלך, איך יכול אני לעשות כמותה, אמר לו אתה בסממניך ואני בכבודי, כך אמר הקב"ה למשה וראה ועשה אמר לפניו , רבון העולם, א-לוה אני שאני יכול לעשות כאלו, אמר לו כתבניתם, בתכלת ובארגמן ותולעת שני, וכשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה, שנאמר עצי שטים עומדים, כנתון באיסטרטיא של מעלה, ואם תעשה כאותם למעלה למטה, אני מניח נקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה... (שם לה ו)
דבר אחר קראתי בשם בצלאל אין כתיב כאן, אלא ראה קראתי, אתה מוצא כשעלה משה למרום, הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן, ואמר לו כל כך וכך עשה, ועשית מנורת, ועשית שולחן, ועשית מזבח, כך כל מעשה המשכן. בא משה לירד, סבור שהוא עושה אותו, קרא לו הקב"ה אמר לו משה, מלך עשיתיך, אין דרך המלך לעשות דבר, אלא גוזר ואחרים עושים, אף אתה אין לך רשות לעשות דבר, אלא אמור להם והם עושין. ולא אמר לו למי יאמר, אמר משה למי אומר, אמר לו אני מראה לך, ומה עשה הקב"ה, הביא לו ספרו של אדם הראשון, והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים... (שם מ ב)
וימלא אותו רוח אלקים, ולא זה בלבד, אלא כל מי שנתעסק במלאכת המשכן, נתן בו הקב"ה חכמה ובינה ודעת, שנאמר (שמות ל"ו) ויעשו כל חכם לב, ולא בבני אדם אלא אפילו בבהמה ובחיה, שנאמר (שם) חכמה ותבונה בהמה, בהמה כתיב, שנתנה חכמה באדם ובבהמה, ולא נתפרסם מכולם אלא בצלאל, הוי ראו קרא ה' בשם בצלאל... (שם מה ה, וראה עוד בצלאל)
בג' דברים הללו נברא העולם, שנאמר, (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו, ובג' דברים הללו נעשה המשכן, שנאמר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ודעת... דבר אחר ואמלא אותו, כל החכמה הזו מנין, מן הקב"ה רוח אלקים, וכן אתה מוצא ביהושע שהוא בא מיוסף, ומה כתיב בו, (דברים ל"ד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה... וכל הנסים שנעשו להם, בזכות הברכה שברך משה את השבטים... וכל הבינה שהיתה בבצלאל משל ש-די היא, הוי ואמלא אותו רוח אלקים... (שם שם ו, וראה עוד בצלאל)
אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן, שמונה עשר צווים כתוב בפרשת המשכן, כנגד שמונה עשר חוליות שבשדרה, וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה כנגד י"ח הזכרות שבקריאת שמע, וכנגד י"ח הזכרות שבהבו לה' בני אלים, אמר רבי חייא בר אבא לבד מאותו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ועד סוף ספרא... (ויקרא א ח)
משכן מנין, שכן את מוצא שהיה משה מחזיר על האומנין בכל יום ובכל שעה ללמדם כיצד יעשו את המלאכה שלא יטעו בה, לפי שאמר לו הקב"ה (שמות כ"א) וראה ועשה כתבניתם וגו', ולכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה, שלא היה זז מעל גביהם, וכן הוא אומר וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה... (במדבר יב יא)
דבר אחר, כי תשא את ראש, אמר רבי שמואל בן נחמן, שלש תרומות יש כאן, תרומה הראשונה של אדני המשכן, אמר הקב"ה למשה, אמור להם שיביאו שקלים, מיד הביאו ועשו אדנים, כיון שנעשו אדנים נעשו הקרשים, ואחר כך חיפו את היריעות... (פרשה י)
דבר אחר ויקהל משה וגו', רבי יהודה אומר, והלא בעבודת המשכן הכתוב מדבר, ומה ענין שבת אצל משכן... כך כיון שציוה הקב"ה את משה על עשיית משכן, אמרה שבת לפני הקב"ה, רבונו של עולם בראת אותי מששת ימי בראשית וקדשת אותי, עכשיו אתה מזהיר את ישראל על עסקי המשכן ושמי אין אתה מזכיר, שמא מרוב חיבתן של ישראל בעשיית המשכן יחללו אותי, מיד נפנה לה הקב"ה, ואמר למשה כתוב פרשה לשבת בתוך מלאכת המשכן, שאין בנינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. (שם לה א)
...נמצאנו למדים שאבות מלאכות ארבעים חסר אחת, כולן למדין ממלאכת משכן, מעשה חושב, מעשה רוקם, מעשה אורג, מעשה רוקח, מעשה עבות, מעשה חרש ודומיין, ושאר מלאכות שלא נתפרשו כאן, הרי הן מפורשות בבית עולמים, מעשה שבכה, מעשה שרשרות, מעשה המכונה, מעשה צעצועים ודומיין, וכולן נקראו מלאכה, שנאמר (דה"א כ"ט א') והמלאכה גדולה... (שם)
נראה שבחן במלאכת המשכן, מהן היו חושבין, ומהן היו רוקמין, ומהן היו רוקעין, ומהן היו זוהבין, ומהן היו טווין, ומהן היו פטמין רוקחי מרקח, ומהן היו צורפי זהב. נראה שבחן בגבורה, שעשו אותו לששה חדשים, מה שלא מצינו בשלמה, ששלמה בנה את בית המקדש לשבע שנים... (שם שם ד)
וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו, מלמד שכל אחד ואחד חייב לסעד בעשיית המשכן בגופו ובממונו, אחד אנשים ואחד נשים, וכן במקדש דורות. (שם שם י)
המשכן נבנה על ידי שם הוי"ה ואהי"ה, לכן יש בפסוק ועשו לי מקדש כ"א אותיות, וזה שאמרו יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו שמים וארץ, בה"ם עולה כמנין הוי"ה ואהי"ה. (שמות תרומה)
ואהליאב - משבט דן, מן הירודין שבשבטים, מבני השפחות, והשווהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר (איוב ל"ד) ולא נכר שוע לפני דל. (שם לה לד)
ויעש בצלאל - לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים נקראת על שמו. (שם לז א)
ועצי שטים - יש מקדמונינו שאמרו שיעקב אבינו נטעם וישראל הוציאום ממצרים במצות משה, והראיה "וכל אשר נמצא אתו עצי שטים"... והנה לא ידענו אם קבלה היא ביד אבותינו שממצרים הוציאום גם אנחנו נסור אל משמעתם, ואם סברא היא יש לבקש דרך אחרת, ונאמר כי סמוך אל הר סיני יער עצי שטים, ובבאם שם אמר להם משה ששם יתעכבו הרבה, ואין עליהם ענן כאשר פירשתי, אז עשה כל אחד סוכה, והנשיאים עשו חצרות כל אחד כפי מעלתו, וכרתו כל היער כי עם רב היה, ועשו סוכות, ומשה לא דבר להם דבר המשכן רק אחר יום הכפורים, וזה טעם "וכל אשר נמצא אתו". (שם כה ה)
ועשו ארון - יחזור אל בני ישראל הנזכרים למעלה, ואחרי כן וצפית אתו, ויצקת לו, וכולן בלשון יחיד, כי משה כנגד כל ישראל, ויתכן שירמזו שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון בעבור שהוא קודש משכני עליון, ושיזכו כולן לתורה, ולכן אמרו במדרש רבה... והעסק שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון או יעזור לבצלאל עזר מעט או שיכוונו לדבר. (שם שם י)
ויבאו כל איש אשר נשאו לבו - על החכמים העושים במלאכה, ואמר כן, כי לא מצינו על המתנדבים נשיאות לב, אבל יזכיר בהם נדיבות. וטעם "אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה", כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שיאמן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' לבא לפני משה לאמר לו, אני אעשה כל אשר אדני דובר, וכבר הזכרתי זה. והנה אמר שבאו לפני משה כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו התרומה... (שם לה כא)
קראתי בשם - כי ישראל במצרים היו פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות, ולא ראו אותם כלל, והנה פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כולם, והיודעים בהם בבא ידיהם תמיד ברפש לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה, ועוד שיהיה כחם גדול בחכמה וכו' להבין סוד המשכן וכל כליו למה צוו ואל מה ירמוזו, לכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה, וידע כי הוא מלא אותו רוח אלקים לדעת כל אלה... (שם לא ב)
ויעשו - הנה החזיר מלאכת המשכן בתורה ה' פעמים, כי יזכיר את כולה בצואה בפרט ובכלל, תחלה אמר ועשית כך ועשית כך, ואחר כך הזכיר כולם בדרך כלל "ועשו את כל אשר ציויתיך, את אהל מועד וגו' עד ככל אשר ציויתיך יעשו", והטעם בזה, שיצוה ה' למשה שיגיד אל בצלאל ואהליאב ולכל החכמים המלאכה בכללה, ואחר כך יקרבו אליה לעשותה, כי לא יכשרו למלאכת הקודש עד שישמעו כל המלאכה ויבינו אותה, ויקבלו עליהם שידעו להשלימה, ובשעת המעשה הזכיר אותם תחלה בדרך הכלל הנזכר, ואמר "ויבאו ויעשו את כל אשר צוה ה', את המשכן" וגו', ויחסר מכאן פרט אחד, כי בודאי הוצרך משה לאמר אל החכמים העושים המלאכה עשו המשכן י' יריעות אורך היריעה כך ורוחב כך וכו', ולא הזכיר הכתוב זה כי בידוע שאמר להם הכל בסדר אחרי שעשו כן בכל דבר ודבר, והטעם כי לא הוצרך משה לפרוט להם כל המעשה, כאשר הוזכר בצואה ובמעשה, אבל קצרו להם, ואילו אמר שיעשו משכן בעשר יריעות ה' נגד ה', והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב וכיוצא בזה, רמז להם הענין והם הבינו הכל, על כן לא האריך בפרט, בזה ירמוז הכתוב חכמתם ובינתם וטוב השכל שבהם... והזכיר בארון ויעש בצלאל, שהגיד כי האומן הגדול שבהם הוא שעשה הארון לבדו, והטעם בעבור שהוא מלאו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת שיתבונן בו ויעשנו בכוונה רצויה, כי אין במעשהו אומנות גדולה, אבל יש שם מלאכות שצריכות לאומנות יתרה ממנו... ועל דעת רבי אברהם ירמזו בויעש את השולחן וכו' לבצלאל שעשה כל כלי הקודש, ואין כן דעתי, שגם בחצר המשכן אמר כך, אבל הוא חוזר לרמוז אל כל חכם לב, כאשר אמר במשכן... (שם לו ח, וראה שם עוד)
ועשו ארון - קודם הראה לו תבנית המשכן ואחר כך תבנית כל כליו, ומפני שגמר בכלים פירש תחילה הכלים, ובמעשה פתח במשכן. (שם כה י)
בן אורי בן חור - לכך הזכיר בבצלאל אבי אביו, שחור נהרג על העגל, והמשכן בא לכפר על מעשה העגל. (שם לא ב)
חכמי לב אשר - בגימטריא יראת, מי שמלא יראת השם, והיינו שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה'. (שם כח ג)
ראה קראתי - אחשוב שהיו בישראל כתות שרצו לעשות המשכן, ומשה לא ידע למי לתת, ולא רצה לתתה לבצלאל החכם מהיותו בן אחותו, על כן צוהו ה'. (שם לא ב)
ראה קראתי - והבן כי לא על חנם קראתיו, כי דבר עקרי הוא במלאכת הקודש שתהיה נעשית על ידי בחיר ה', המכוון בפעולתו שיושג תכלית המצוה. (שם לא ב)
ככל אשר אני מראה אותך - הבטיחו שיוכלו לעשות הכל בדיוק, אף על פי שמראה רק למשה, ורק בתבנית אש ולא ממשית, והוא רק יגיד ויתאר בפיו לעושי המלאכה. (שם כה ט)
ויקהל משה - המשכן היה לומר ששב אפו ממנו, ולא עזבנו כרוב רחמיו, ויתקנו בזה מה שחטאו בעגל, ובזה יש להזהר, א' שיתקנו החטא בדבר מקביל אליו, ב' להרחיק גורם החטא, ג' להזהר מכל הדומה לכיעור במעשה התיקון, כדי שלא יהיה מצוה הבאה בעבירה, וכמו שהחטא היה "ויקהל העם על אהרן", ברבים וחלול השם, כן התקון ברבים לקדש ה'. את כל עדת - להרחיק הערב רב הגורם לעוון. ששת ימים - בל יתערב חלול שבת במלאכה, כי המשכן אין בו קדושה עד שיקימוהו, ואם כן המעשה רק הכנה לקדש, והשבת עצמה קודש, וגם יריק וישפיע בנו הקדושה... ששת ימים תעשה מלאכה - בל יחשבו שמלאכת המשכן תחת הזמן, כי כאילו מאליה נעשית.
או: אשר צוה ה' לעשות - שיעשו מעצמם בששה ימים, דאם לא כן איך יוכלו אנשים אשר לא למדו אומנות מימיהם, וגם לא ראו התבנית עצמה כי אם באספקלריה שאינה מאירה, לעשות משכן לה', ולכן אמר ששת ימים - ולא בששת ימים, כי המלאכה לא היתה משועבדת לזמן, וכן במעשה בראשית, ולכן אמר תעשה מלאכה - מעצמה, אבל לא בשבת. (שם לה א והלאה)
וכל חכם לב - גם אם אין חכמה בידיהם, שלא הורגלו במלאכה, אבל חכמי לב היו רבים. יבואו ויעשו - בשכר שיתעוררו אשפיע בהם שפע שיעשו, וזה שאמר אחר כך "כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה", והיה צריך לכך זכות אבות... (שם שם י)
...ומשה הקדים את הכלים בציווי, כי הם חשובים יותר, ובמעשה יש להקדים המשכן, שהוא שמירת הכלים, ומשה היה מצווה על הלמוד בלבד, ובצלאל מיוחד למעשה. (גור אריה שם לח כב)
וכן תעשו - כסדר שהראה לו, קודם תבנית משכן ואחר כך תבנית כל כליו, והקדים בציווי הארון, כי שם מקום השכינה, שהוא תכלית הכל. (שם כה ט)
ראה קראתי - ברוח הקדש שעליך, שבצלאל הגון לזו המלאכה, ומדקאמר בשם, שמע מינה ששמו מוכיח עליו, שהיה בצל א-ל, לכך אמר משה בגמר מלאכת המשכן יושב בסתר וגו', כי עושי המלאכה היו בצל א-ל וכו', וזה שאמר ככל אשר ציויתיך יעשו, ולא אמר ככל אשר תצוה להם, אלא שהיו בצל א-ל. (שם לא ב)
והקמות - פירש הרב אבן עזרא שיאמר כן לחכמי לב וגו', הרב השכיל בכללות מצות ה' וחשב, כי כשם שנאמרו כל המעשים של מלאכת המשכן לנוכח, ואחר האמת לא הוא עשה אלא חכמי לב, כמו כן תהיה מצוה זו, ולא כן הוא לעולם, כי כל מה שיצוה ה' בנוכח למשה הוא יעשה ואין זולתו, זולת במקום שיחזור ה' ויאמר בפירוש שאחרים הם העושים... ואמר בפרשת כי תשא ועשו את כל אשר ציויתיך, וגילה הדבר כי לא יעשה משה דבר במלאכה... (שם כו ל)
ועשה בצלאל - יכין כלי האומנות שהם "מלאכת עבודת הקודש", ומהנשמע בפסוקים מובן שהכינו כלי האומנות ביום א'.(שם לו א)
כאשר צוה - טעם אומרו כן בכל פרט, כי חלק ה' למשה חלק בכל מלאכות ועבודות הנעשות במשכן, כי חלקו במעשה היא המצוה אשר יצוה ה' הדבר על ידו, לזה מזכירו בכל פרט, הגם שאינו עושה, הרי הוא מצוה לעשות. או בשעת המלאכה היו אומרים הרי אנו עושים דבר זה כאשר ציוה ה' את משה. עוד נראה, כי אין לך מצוה שאין בה פרטי ההשכלה, ולא נכתב בתורה אלא מיעוט, ומלבד זה יש בכל מעשה ממעשה המשכן מושכל, והיא פנימיות הדברים, ואלה יעשו בכוונת הלב ובשכליות הנעלם, ויעשו דבר במינו, כידוע ליודעי דעת... והודיע הכתוב בכל פרטי המשכן, כי עשאוהו כאשר ציוה ה' את משה בכל נפלאות אשר ירמזון אליהם. (שם לט א)
ותכל - פירוש לא שהם כילו, שאם היה ה' מצוה עוד בעבודתו יתברך יעשו בני ישראל בכל אוות נפשם, אלא שכלתה המלאכה אשר צוה ה', עוד ירצה באומרו ותכל, לצד שהיו בה מלאכות שנעשו מעצמן, כמנורה, לזה לא כינה הכל עליהם. עוד ירמוז על דרך ואמרו נכספה גם כלתה נפשי, כי עשו המלאכה חשוקה וכלילת יופי. ויעשו בני ישראל - הגם שלא עשו אלא בצלאל וחכמי לב, שלוחו של אדם כמותו, והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה', ולא הם שלחוהו, אף על פי כן הרי הסכימו עליו... (שם שם לב)
ככל אשר צוה - יחזר פעם ב', ובסמוך פעם ג', אולי לצד שחטאו בעגל במחשבה דבור ובמעשה, ובבחינה אחת כפרו בכל התורה, על כן בתקון היו שלשתן יחד, הנדבה היא המעשה, המחשבה היא בחינת החכמה שבמלאכה, הדבור שהיו אומרים בשעת מעשה לשם מצות ה', ונגד שלשתם אמר "כאשר צוה ה' את משה", כי תקנו ג' מדרגות הרע. והנה עשו - הכוונה שלא היה שיעור בזמן, וראה שהנה עשויה בזמן מועט. או עשו - לשון תיקון, שתקנו אותה כמצטרך. ועוד שהשכיל שעשאוה כאשר צוה ה' בפרטי המשפט, ועוד שיש פרטי מצוות שאינן לעיכובא, והודיע שעשו גם אותם למצוה מן המובחר. (שם שם מב)
ויקרא משה - הנה במצרים לא למדו אומניות כאלה כי היו עושים בחומר ובלבנים, רק ה' השפיע עליהם חכמה לזה באמצעות בצלאל, אבל מאין ידע כל איש שהוא יהיה מוכן לזה, ושנתן ה' חכמה בלבו למלאכות אלה, אמר שזה הרגיש כל אשר נשאו לבו לקרבה - שאם הרגיש בלבו תשוקה אל המלאכה, והרגיש שיוכל לקרב אל המלאכה זה היה הסימן שנתן ה' חכמה בלבו לזה, ובא לפני משה. (שם לו ב)
בנית המשכן היא האתגר הגדול ביותר לכושר עשייתו של האדם בתחום תבונת הכפיים, ואם לא מבחינת האמנות, הרי בודאי מבחינת החזון והתכלית הגלומה במשכן, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שלטונו של האדם על העולם הגשמי, הבא לידי ביטוי בהפקתם בייצורם ובעיבודם הייצרני של החומרים, מגיע במקדש אל ייעודו הנעלה ביותר, האדם משעבד לעצמו את העולם, כדי לשעבד את עצמו ואת עולמו לבורא עולם, וכדי להפוך את עולמו למקום שביתה של מלכות שמים, למקדש שבו ישכון כבוד ה' עלי אדמות. בניית המקדש הריהי קידוש פועלו של האדם, והכתוב מציין אותה כאיחוד כל המלאכות הייצרניות השונות של האדם, והן מהוות על ידי השביתה ממלאכה את סעיפי המסכת של קבלת עול מלכות שמים, שעליה אנו מצווים בשבת... (שמות לה ב)
אשר נשא לבן - כיון שתיבת "בחכמה" באה כאן כתוספת ל"נשא לבן" וגו', לא יתכן לפרשה במובן של תבונת כפים, אלא היא מאפיינת את ההחלטה שאליה נשאן ליבן, בשעה ששאר הנשים המאומנות במלאכת יד הזדרזו להכין את הבדים הדרושים להתקנת יריעות הפאר של המשכן, בחרו החכמות שביניהן להתקין את יריעות העזים, הללו שהיו פחות מפוארות, אבל חיוניות לגבי שמירת מיכלול המשכן, שהרי הן היו עיקר האהל, ובמושג האהל מתגלמת כידוע עיקר מהות של תכונת האשה, בכל זה הוכיחו הנשים הללו את שאר רוחן ואת תכונת נפשן הנשיית האמיתית, ושני אלה קרויין כאן חכמה... (שם שם כו)
תבנית המשכן - הראהו העולמות שהם תבנית המשכן וכליו איך נעשים, ומהמשכן הראהו רק מנורה ומזבח, דכתיב בהם בפירוש, והראהו פרטי תבנית שבעולם נגד פרטיהם. וכן תעשו - גם העושים יעשו פעולה נגד התבנית, שהם העולמות המכוונים, ובאמת ידע בצלאל הכל, ורק על ידי זה שרתה שכינה, וכן היה במקדש ראשון, שידע חירם ברוח הקודש... (שם כה ט)
ראה - התבונן על הטובה, שלא תהא צריך לחפש אחר הרבה אומנין מכל מלאכה, משונים זה מזה, שקראתי אומן אחד שיכלול הכל, וישגיח על כל מיני אומניות, והמשכן לא היה יכול להעשות אלא על ידי בצלאל, לפי שהקב"ה מילא אותו עכשיו ידיעה הנצרכת לזה, ומזה ראוי להתבונן גדולת וקדושת הבנין ולהזהר בו. (שם לא ב)
בחכמה - נתבאר שכל העולמות נכללו במעשה המשכן וכליו, ומשום הכי שרתה שכינה בו, כמו שהיה מראש הבריאה שהיתה שכינה בעולמו בכלל, וכמו שהעולם נברא בג' מדות אלו, כן נדרש שהמשכן יבנה בהן, ונמצא מבואר מה שכתב ברוח אלקים, שזה השם משמעו כמה פעמים שברא שמים וארץ. לחשב מחשבות - איזה ציורים לעשות לפי הענין. (שם שם ג וד)
תעשה מלאכה - מעצמה, במשכן אסר גם מלאכה שהתחיל בה מערב שבת ונגמרת מעצמה בשבת קודש. (שם לה ב)
אשר נשאו לבו - לבטוח שיצליח בעבודה אף על פי שלא למדה, ונשיאת לב זו היתה מתנה מה' ונקראה נשיאות לב. (שמות לו א)
כאשר ציוה - שיש איזה שינוי או חידוש בכל מעשה הבגדים, שלא נתבאר בפרשת ציווי, ורוצה לומר שבקבלה בא מפי משה שיהיה כך, וכן בירושלמי פאה פרק א', אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו, כמו שנאמר למשה מסיני. (שם לט ב)
נתקשה משה במעשה המנורה, והראה לו השי"ת ואחר כך כתיב שנעשית מעצמה, תיעשה וגו', אם כן למה הראה לו, אך כי על ידי רצון האדם בלב ונפש באמת נגמר השאר, מה שאינו יכול לעשות נעשה מעצמו, וזה מה שאמר השלך לאור וכו'... זה שהראה לו לידע מכוון ורצונו יתברך, ועל ידי שרצה לעשות רצונו יתברך, רק שהיה למעלה מכח אדם, לזה נעשה מעצמו... (שמות תרומה תרל"א)
...ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, הוא תיקון העשיה בחינת ימי המעשה, ועל ידי זה ושכנתי בתוכם בשבת קדש, ונתקיים כאן רצון בני ישראל שהקדימו נעשה לנשמע, שעל ידי העשיה יזכו לשמוע. ועיקר העשיה הוא מלאכת המשכן, ל"ט מלאכות, וזכו על ידי זה לשמוע דברי ה', כמו שכתוב "ונועדתי לך שם" וכו', והוא בחינת עובדא ומילולא... והשי"ת עשה כן להיות נתלה הקדושה בעשייה דייקא, כדי להעלות על ידי זה כל המעשים, וזה שאמר במדרש, כי אלולי היו יודעין האומות טובת המשכן והמקדש להם וכו', כי באמת עיקר עמידת בני ישראל בהר סיני היה למעלה מהעשיה הגשמית, רק אחר החטא נעשו בבחינת בעל תשובה ומעלת בעל תשובה הוא אלמדה פושעים דרכיך וכו', לכן ניתן להם בחינת העשיה, להעלות המעשים אליו יתברך, ועשיה הוא לשון כפיה, כמו שאמרו ז"ל ועשית, אזהרה לבית דין שיעשוך, כי אי אפשר לתקן העשיה הגשמית רק בכפיה ובבטול הרצון אליו יתברך, מול זה מגיד הכתוב, אף על פי שעשו לי מקדש, שהוא תיקון כל המעשים, לא יחושו לפחיתת מדרגה על ידי זה, רק ושכנתי בתוכם, כי כפי מה שעבודת האדם לשמו יתברך בלבד, ולהטות גם כן כל הברואים אליו יתברך, על ידי זה דייקא מתקרב אליו יתברך... (שם תרמ"ג)
ברש"י, אך את שבתותי תשמורו וכו', למעט שבת ממלאכת המשכן... שאף שגם המשכן הוא ענין השראת השכינה, וגם ענין שבת הוא עליות כל הנבראים, וממעט הכתוב שאין ענין המשכן בשבת... שזה עיקר פירוש שבת, להיות דבוק בשורש החיים דמיניה מתברכין שיתא יומין, ומלאכות שהיו במשכן בודאי היו על פי אופן זה, שהרי נעשה השראת השכינה על ידי מלאכות אלה, ושורש כל המלאכות ועבודת ימות החול הם מבחינת משכן, ולכך נלמד ל"ט מלאכות שהיו במשכן, שרק הם נקראות מלאכות... ובאמת קודם חטא העגל היה חירות משטן ומלאך המות, והוא ענין עולם הבא, עלמא דחירות, רק אחר החטא שניטלו מהם הכתרים של נעשה ונשמע, היה התיקון על ידי בחינת המשכן, שהוא למצא נקודה פנימיות שיש בכל דבר... אבל בשבת משה רבינו ע"ה מחזיר הכתרים לישראל, והוא כעין עולם הבא, ואין שום הסתר כלל, ולכך גם מלאכות המשכן גם כן אסורין בשבת... (שם תשא תרל"א)
חכם לב בכם, מכם הוה ליה לומר, רק כמו שהמתנדבים צריך למסור לציבור יפה יפה, כן החכמים מסרו חכמתם לצבור, כדמצינו שלא באו מעצמם עד שקרא להם משה רבינו ע"ה, כי לא תלאו חכמתם בעצמותם... (שם ויקהל תרמ"ג)
ויקהל משה וגו', ופירש מו"ז ז"ל כי קודם החטא סידר הכתוב מלאכת המשכן קודם מצות השבת, שהיו ימי המעשה הכנה לשבת, ואחר כך הוצרך להקדים השבת, שבכח השבת יוכלו לתקן המעשה. ואפשר שזה עצמו הרמז שאמרו חז"ל כי משה רבינו ע"ה צוה לעשות כלים ואחר כך משכן, ובצלאל אמר שמקודם יש לעשות המשכן, כי המשכן הוא הכלל, והכלים הם פרטים, ומסתמא בכללות בא הכח מלמעלה לעורר התחתונים, ובפרטות כל אחד מעורר כח המיוחד עליו, ואחר כך נעשה מזה כלל... ומדריגת משה רבינו ע"ה היתה כמו קודם החטא, שהקדימו נעשה לנשמע, לכן כלים ואחר כך משכן, ומדריגת בני ישראל היה משכן ואחר כך כלים, כנ"ל. (שם תרמ"ז)
במדרש שאו מרום עיניכם וגו'... כי לבני ישראל יתן חכמה ודעת שיכולין לרומם הבריאה לדבקה בשורש העליון, וזה עצמו היה במלאכת המשכן, שהיה כולל כל מעשה בראשית, ולכן אמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, וזה שאמר ראו קרא ה' בשם, שנתן לו השי"ת דעת לדבק כל התחתונים בשורשם העליון, כי קריאה הוא מינוי... וכמו שבכח התורה מעידין בני ישראל על הקב"ה שברא שמים וארץ, כן היה במלאכת המשכן עדות בעובדא, ולכן נקרא משכן העדות. (שם תרמ"ט)
במדרש אנכי בראתי חרש וגו', עיין שם שדורש על בצלאל שעשה המשכן... וצריכין לברר האור על ידי הבדלה וביעור הפסולת, וזה היה מלאכת המשכן להוציא כלי למעשהו, והוא בכח האש, דאיתא אש באיש ואשה, ובכח זה האש יכולין להוציא מכח אל הפועל כלי למעשהו... (שם תרנ"ה)
...ולפי האמור יתיישב לנו, מה שקשה למה צריך להקדים שבת למלאכת המשכן, לומר דאינו דוחה שבת, מה סלקא דעתא דנדחה, והרי לקרבנות הקבוע לכם זמן צריכין קרא דבמועדו, לומר שדוחין... אך לפי דרכנו הנ"ל יש לומר, דשאני קרבנות שאין בהם אלא ענין פרטי כנ"ל, ועל כן אי לאו דכתיב במועדו, לא היה דוחה ענין פרטי לשבת שהיא כללית כנ"ל, אבל משכן שבא מכח ההיפוך ובשלילה כנ"ל, שזוכין לכל האורות יחד, היה סלקא דעתא דדחי, על כן הוצרך קרא. (שמות תרומה תרע"ח)
והנה איתא בספרים שענין המשכן היה תיקון לחטא אדם הראשון, שהיה העולם מתמוטט, וידעו דקודם החטא לא היה העולם מגושם כמו שהוא עתה, וממילא דעל ידי עשיית משכן וכליו נתעלה גם כן כלל העולם, וממילא היתה השבת גם כן ביתר שאת, שהרי עליית השבת היא לפי מצב העולם כנ"ל, אם כן מה שנזהרו במלאכת המשכן בשבת הוא מיעוט גם בשבת, וזה שאמר אך את שבתותי תשמורו וגו', היינו שלא תהיה שום עליה, רק עליית שבת לבדה שהיא בלי שיסתייע על ידי מלאכת המשכן... (שם תשא תרע"ג)
...והנה משה רבינו ע"ה זכה לכל ההשגות והמדרגות הגבוהות בסנה כשהיה אז בן שמונים שנה, וידוע מזוהר הקדש דהסט"א רדף אחריו בנערותו, אך הוא ע"ה עבד בכל כחו לגרש הפחיתות מעצמו, וקידש כל אבריו... ולכך אמר לעשות משכן תחילה ואחר כך הארון, כדרכו בקדש, לקדש אבריו תחילה, וזה הוא המשכן הרומז על האברים ועל ידי פעולות האדם במלאכת המשכן, הוא השראת השכינה וקדושה, ועל ידי כן באים לתורה. ובצלאל היה היפוך זה, דכשהיה בר תליסר שנין כבר היה לו השגות גבוהות מאד, דאמרן ז"ל (ברכות נ"ה) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, ועל כן אמר לעשות הארון ואחר כך המשכן, דעל ידי הארון שהוא התורה הקדושה, יכולין לקדש את עצמם בעבודת השי"ת, וזאת היתה פלוגתתם... (שם ויקהל תע"ר)
...וזה עצמו היה ענין המשכן, שהיה משכן אחד מחובר מנדבות שונות מכל חלקי ישראל, ועל כן לא בא המשכן אלא מנדבת ישראל, ולא היה כענין הלוחות שהראוהו השי"ת מחצב של סנפירין מתוך אהלו, כי נתבקשה התאחדות ישראל כנ"ל, וזהו ענין מה שכתוב ויקהל משה, מה שלא נאמר בציוי השי"ת למשה, שהיה קודם מעשה העגל, שאז לא היה נזקק להתאחדות ישראל, ואפילו כל יחיד מישראל היה יכול לעשותו, כי אז גם כל יחיד ויחיד היה לו כח כללי מפאת כחו של משה, שהיה כוללם, וכמו כל אבר ואבר שבאדם כלול מכולם... אך כאן לאחר מעשה העגל, שישראל אבדו מעלת החיבור כנ"ל, נזקק לחיבור חדש וכח כללי, והוצרך להסתייע מכח שבת רזא דאחד, ונעשו כולם אגודה אחת וכאיש אחד בלב אחד התנדבו כולם למשכן אחד, ומזה הכח נשלמה ההתאחדות על ידי המשכן, מה שמקודם החטא לא היה נצרך לכל אלה... (שם תרע"ו)
ולפי האמור יובן גם ענין משכן וכליו, איזה מהם קדים, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, אלא שזה במחשבה וזה בפועל, והיינו לפי מה שאמרנו, דמשכן הוא דוגמת לבושי הנפש, וכלים הם נושאי הנפש בעצמה, דמשה רבינו ע"ה שהוא כמו נפש כל ישראל וצורה אליהם דיבר כפי מהותו, דהיינו המחשבה, ובמחשבה צריכים להיות הכלים קודמים, כמו ציווי דפסח והכנתו קודם מילה, אבל בפועל ובמעשה כמו שמילה קדומה, כן נמי המשכן קדום... (שם פקודי תרע"ב)
ונראה דהנה השראת השכינה במשכן על ידי מעשה בשר ודם הוא דבר המתמיה, שהרי אפילו שום רוח חיים אין בכח האיש למשוך על ידי כלים שיעשה לזה, מה גם השראת השכינה, אבל התירוץ מובן, שבאשר הכל נעשה על פי ציווי השי"ת ושלוחו של אדם כמותו, הרי הוא כאילו כל המשכן היה מעשה שמים... (ויקרא תרע"ב)
...ופירש הזוהר הקדוש "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", מההוא דאקרי איש, והיינו דמי שזוכה להתגבר על יצרו, על ידי מדת היראה, וזוכה לאהבה מצד השי"ת, אשר ידבנו לבו, דיתרעי ביה קוב"ה, זה יוכל לזכות שיבנה המשכן בלבו, שישכון השי"ת בלבו... והיינו שמשה רבינו ע"ה שאל איך יוכלו לעשות ולגרום השראת שכינה בתחתונים, ועל זה השיבו השי"ת דהעיקר רעותא דליבא, דיתרעי ביה קוב"ה, וזה יכול להיות אפילו על ידי אחד מישראל, שהיה לבו שלם בתשוקה ורעותא דלבא, שיזכה להשראת שכינה בלבו, כמו שזכו בשעת מתן תורה... ואמר ויקחו לי, שעל ידי הנדיבות לב והשמחה יכולים לזכות להשראת השכינה, וכאלו כביכול נמכרתי עמה כנ"ל, ואחר כך אמר מאת כל איש, שמי שיזכה להיות איש המתגבר על יצרו, ויזכה אשר ידבנו לבו, דיתרעי ביה קוב"ה, שזהו היחיד שיכול לזכות להשרות שכינה בתחתונים... (שמות תרומה ב)
ששת ימים תעשה מלאכה וגו', בפרשה זו נזכר השבת קודם שנצטוו על מלאכת המשכן ממשה רבינו ע"ה, וכן בציווי השי"ת למשה נאמר השבת, רק שם נאמר בפרשת תשא אחר ציווי מלאכת המשכן. הענין על פי מה שכתב (שבת ס"ט), מר סבר כברייתו של עולם, ומר סבר כאדם הראשון, שברייתו של עולם היו מוקדם ו' ימי המעשה ואחר כך שבת, ולאדם הראשון שנוצר בערב שבת, ניתן השבת ואחר כך ו' ימי המעשה, והיינו דעיקר ברייתו של עולם היה להיות עיקר שכינה בתחתונים... והיה השי"ת עוסק בימי המעשה במלאכת המשכן, שכל העולם נברא להיות משכן לשכינה בתחתונים, ואחר כך בא השבת... אך לאדם הראשון שקלקל ביום ו' ניתן לו השבת שיוכל לתקן הקלקול, ואחר כך יזכה להכניס קדושה לימי המעשה, שכל מה שיעשה יהיה מלאכת המשכן על ידי הכונה לשם שמים... ועל כן בפרשת תשא קודם הקלקול נאמר השבת אחר ציווי מלאכת המשכן... מה שאינו כן בפרשה זו, אחר הקלקול הקדים להם משה רבינו ע"ה השבת למלאכת המשכן, שעל ידי השבת שיזכו לריבוי השפעה בתורה שבעל פה, שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס, יוכלו לתקן הקלקול, ואחר כך יזכו להכניס קדושה לימי המעשה... (שם ויקהל ח)
...והנה בפרשת תרומה שלא זכר כלל משום העושי מלאכה, רק סתם ועשית, והיינו שמשה רבינו יעשה הכל, ומה שנאמר בארון "ועשו", נלמד מזה לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו (יומא ע"ב), ולכן אז נכתב הסדר ארון ושלחן ומנורה, ואחר כך המשכן, וכמו שאמרנו, שאם היה משה רבינו עושה הכל, והיה די אלמלא חטאו בחמשה חומשי תורה בלבד (נדרים כ"ב), והתורה שבעל פה של משה הוא גם כן הלכה למשה מסיני בבחינת תורה שבכתב, והכל כמו שהיה השי"ת עושה, ואז אין צריך האוצר של יראת שמים להכניס הכלים, ולכן לא נזכר שם מזבח הקטורת... ואז נאמר אחר כך פרשת "ועשית מזבח מקטר קטורת", שענינו הוא שיש בו גם כן חלבנה, כדי לתקן אף הפושעי ישראל שיתנו ריח טוב כשהן באגודה אחת בכלל ישראל... ואחר כך בפרשת תשא, אחר הקלקול, שהוצרכו אז לתורה שבעל פה לתקן הרב כעס, וכמו שאמרו (מדרש רבה תשא מ"ו) בלוחות השניות אני נותן לך שיהיה בהם הלכות מדרש ואגדות... משום הכי נאמר אז "ראה קראתי בשם בצלאל" וגו', אז נכתב הסדר "את אהל מועד ואת הארון" וגו', והיינו שחכם לב שיהיה בהם היראת שמים יעשו מקודם המשכן, ואחר כך יעשה בצלאל הכלים שהם כלים המחזיקים דברי תורה לתקן הרב כעס.
והנה משה רבינו כשאומר לכלל ישראל בפרשת ויקהל אחר הקלקול "קחו מאתכם תרומה" וגו', את המשכן" וגו', ואחר כך "את הארון" וגו', שאחר הקלקול הוצרך להיות הנדבת לב מקודם למשכן ואחר כך לכלים, אך אחר כך כתיב "ויקרא משה אל בצלאל" וגו', ולפי סדר שעשו אחר כך היה צריך לקרא מקודם לחכם לב שיעשו המשכן, ואחר כך לבצלאל שיעשה הכלים, ומזה למדו בגמרא שהלך משה והפך ואמר לו ארון וכלים ומשכן, והטעם ששינה משה רבינו ע"ה, מפני שהיה סבור שבצלאל יהיה גם כן ביכלתו לעשות הארון והכלים קודם שיעשו המשכן... שיכול להכניס התורה שבעל פה בכח סגולת תורה שבכתב... והוא מדכתיב "וימלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת", ואיתא בגמרא (ברכות נ"ב) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ וכו', והיינו בחינת תורה שבכתב... ואמר לו בצלאל שבאמת היה כחו רק תורה שבעל פה, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, היינו שאמר לו שצריך מקודם שיעשו חכם לב המשכן, שיהיה אוצר של יראת שמים אפותיקאות להכניס בהם התורה שבעל פה... (במדבר שלח י)