(ראה גם: משכן-כללי-יריעות)
ועשית פרוכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חושב יעשה אותה כרובים. ונתתה אותה על ארבעה עמודי שטים, מצופים זהב וויהם זהב על ארבעה אדני כסף. ונתתה את הפרוכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות, והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. (שמות כו לא)
ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רוקם. ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית אותם זהב וויהם זהב, ויצקת להם חמשה אדני נחושת. (שם שם לח)
ומסך שער החצר מעשה רקם תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, ועשרים אמה אורך וקומה ברוחב חמש אמות לעומת קלעי החצר. (שם לח יח)
פרוכת שנטמאה בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים ומכניסין אותה מיד, ושנטמאת באב הטומאה, מטבילין אותה בחוץ ושוטחין אותה בחיל מפני שהיא צריכה הערב שמש, אם היתה חדשה שוטחין אותה על גג האיצטבא, כדי שיראה העם את מלאכתה שהיא נאה, רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן, פרוכת עוביה טפה, על שבעים ושתים מינים (נימים) נארגת, על כל נימה ונימה כ"ד חוטין, ארכה מ' אמה ורחבה כ', ומשמונים ושתים רבוא נעשית, ושתים עושין בכל שנה, ושלש מאות כהנים מטבילין אותה. אילו אמר חוט אחד, כפול לשנים, שזור לשלשה, משזר לששה, וארבעה מכאן הא עשרים וארבעה. תני שלשים ושתים, אילו אמר חוט אחד, כפול לשנים, שזור לארבע, משזר לשמונה ארבע מכאן הא תלתין ותרין. תנא ארבעים ושמונה, אילו אמר חוט אחד, כפול לשנים, קליעה לשלשה, שזור לששה, משזר לשנים עשר, ארבע מיכן הא ארבעים ותמניא. כתוב אחר אומר מעשה רוקם, וכתוב אחד אומר מעשה חושב, מעשה רוקם פרצוף אחד, מעשה חושב שני פרצופות, רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן וארי מכאן, מעשה חושב ארי מכאן וחלק מכאן, וחרנה אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן, מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן. בשמונים ושתים רבוא היתה נעשית, רבי יצחק בר ביזנא בשם שמואל גוזמא... (שקלים כא ב)
היה אורג את הפרוכת עשר אמות על עשר אמות, ועושה בה ארבע תוברין ותולה אותה באונקלאות על גבי העמודים, ופורסה בשלישית של משכן שיהא ממנו ולפנים עשר אמות וממנו ולחוץ עשרים אמה, שנאמר ונתתה את הפרוכת תחת הקרסים... (פרק ד)
פרוכת ארכה ארבעים אמה, ורחבה עשרים אמה, והיתה נארגת תכלת וארגמן ושש משזר מעשה חושב, ואחרת היתה שם ארכה עשרים אמה ורחבה עשר אמות, והיתה נארגת תכלת וארגמן ושש משזר מעשה רוקם, והיתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ. רבי אומר שהיו מוציאין בפנים והיתה מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה והיתה פרוסה על פתח ההיכל מבחוץ. אמרו לו מי ששמש בקדושה חמורה יחזור וישמש בקדושה קלה. דבר אחר בזה כתב מעשה חושב, ובזה כתב מעשה רוקם, רבי נחמיה אומר, בזה כתב מעשה חושב שני פרצופים, ובזה מעשה רוקם פרצוף אחד, אלא שזה שהיו מוציאין מבפנים היתה מכופלת אחד לשנים ושנים לארבעה, והיתה ניתנה בעליה נגד התחתונה, שנאמר והבדילה הפרוכת לכם וגו', רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר שתי פרכות היו שם, אחת פרוסה ואחת מקופלת, נטמאת פרוסה פורסין את המקופלת, בערב יום הכפורים מכניסים החדשה ומוציאין את הישנה. (שם פרק כז, שעה)
פרוכת - לשון מחיצה הוא, ובלשון חכמים פרגוד, דבר המבדיל בין המלך ובין העם. תכלת וארגמן - כל מין ומין היה כפול בכל חוט וחוט ו' חוטין. מעשה חושב - כבר פירשתי שזו היא אריגה של שתי קירות, והציורין שמשני עבריה אינן דומין זה לזה. כרובים - ציורין של בריות יעשה בה. ד' עמודים תקועים בתוך ד' אדנים, ואונקליות קבועין בהם עקומים למעלה, להושיב עליהן כלונס שראש הפרכת כרוך בה, והאונקליות הן הווין, שהרי כמין ווין הן עשוים, והפרוכת ארכה י' אמות לרחבו של משכן, ורחבה י' אמות כגבהן של קרשים, פרוסה בשלישית של משכן, שהיה הימנה ולפנים עשר אמות והימנה ולחוץ כ' אמה, נמצא בית קדשי הקדשים עשר על עשר... (שם כו לא)
ואת פרוכת המסך - פרוכת המחיצה, כל דבר המגין בין מלמעלה בין מכנגד קרוי מסך וסכך... (שם לא יב)
על ארבעה עמודי - עמודים אלה היו באויר רחבו של משכן, שאין בכך הטרדה, שרק כהן גדול נכנס לשם, אבל למסך היו ה' עמודים, ב' אצל הכתלים, ושלישי בחלל, שלא להטריד הנכנסים ויוצאים, ויש מפרשים לפי שהפרוכת בין כותלי המשכן, ואפשר לתמכה בהם, והמסך תחת אויר השמים, ולא היו כתלים לצדיו, וראשון עיקר. (שם כו לב)
...הפרוכת רומזת על ההבדלים בין עולם הנבדלים והגלגלים, א' אינם בעלי גשם, ב' ולכן אינם נכנסים תחת המספר האישי, ג' אינם בעלי תמונה כלל, ד' אינם בעלי העתק ותנועה, ונגד זה שם אותה על ד' עמודים, וכן המסך מבדיל בין העולם האמצעי והשפל, והבדליו בה', שהשפלים בעלי שינוי והרכבה, והויה והתכה... (שם כה א הקדמה)
הפרוכת על ד' עמודים, לרמוז על ד' הבדלים בין השכלים הנבדלים לגרמים השמימיים, אינם גשם, לכן אינם במספר אישי, אין להם תמונה, אין להם תנועה, ולכן היא מעשה חושב, כי שניהם בעלי מחשבה ודעת, והכרובים בה על היותם בעלי שכל, הווים וכו', והזהב להורות על נצחיות, והאדנים של העמודים מכסף, על כוסף ותשוקת הגלגלים המניעים אותם.
המסך מד' מינים, המורים על מקצת ההבדלים שבין העולם השמימי והשפל, כדלקמן, והוא על חמשה עמודים כההבדלים בין גשמים עליונים ותחתונים, העליונים אינם מהחומר הראשון ההיולי, אינם משתנים באיכותם ובעצמותם, אינם מורכבים מהיסודות שעל זה מורה תכלת וכו', אינם הווים ומתחדשים, כי אם נצחיים, אינם נפסדים ונשחתים, ועל כן האדנים מנחושת, רמז להשחתה. (שם)
...והפרוכת תחת הקרסים, הפרוכת והקרסים מורים על ענין אחד, שהפרוכת מבדילה בין המקום המיוחד לשכינתו, קדש הקדשים, ובין הכלים המורים על הצלחתו של אדם, ועל ידי שישכיל האדם בשערי בינה, וידבק באלוקיו ויראה שכל דבר שברא הקב"ה יש בכולם איזה אמצעי המחבר ב' הקצוות, והאדם האמצעי המחבר עליונים ותחתונים, וכן יצירתו ממקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי, כי בית המקדש מרכז העולם... (שם כו א)
פרוכת - בג' נבדלת פרוכת זו המבדילה בין קדש לקדש הקדשים, מהמסך המבדיל בין אהל מועד לחצר המשכן, כי הפרוכת היתה מעשה חושב כרובים, והמסך היה מעשה רוקם, הפרוכת על ד' עמודים, והמסך על ה', לפרוכת אדני כסף ולמסך של נחושת, לפי שבית קדש הקדשים לא היה הכהן רשאי ליכנס שם כי אם ביום הכפורים, שבו נמשלו ישראל למלאכי השרת, שנקראו כרובים, כי בעצם היום הזה החומר מעונה, כאילו איננו, ולא נשאר בו כי אם הכח השכלי המחשבי שנקרא מעשה חושב, על כן היתה הפרוכת ההיא מעשה חושב כרובים, שהרואה פרוכת זה ישכיל שאין לו רשות להכנס שמה, כי אם בזמן שהוא דומה לכרובים מעשה חושב, והיה לבוש בדים ובגדי לבן, ועל כן היה על אדני כסף, כי כל כסף לבן מורה על מחילה של יום הכפורים, שהחטאים כשלג ילבינו... אבל המסך מפסיק בין מקום המזבח המכפר על כל חטא ועון הנעשה על ידי ה' החושים, ומקום החטא מן הנחש הקדמוני, ובין ההיכל מקום הקודש, על כן היה המסך על ה' עמודים, ואדניהם נחושת, ומעשה רוקם, כנגד יצירת האדם, הרי ג' סבות אל החטא, א' מצד החומר המרוקם, ב' מצד עצת הנחש, ג' מצד התחלפות פעולות ה' החושים... והמסתכל בצורת המסך יבין שמצד החטא לא ניתן רשות לכל אדם להסתכל אל מקום הקודש, כמו דאמר, עונותיכם היו מבדילים וגו'. (שם שם לא)
ועשית פרוכת - לשון מחיצה... ובילקוט פקודי שהיה בו גם זהב, והוא דעת רבי יוסי, שסבירא ליה שגם ביריעות היה חוט של זהב נוסף בהם... על ארבעה עמודי שטים - וצורת האדן ידענו שהיה ארכו אמה ורחבו ג' רביע אמה, ידענו שכן היה אורך ורוחב העמוד, כדי שיתלה הפרוכת עליו בשוה ויגיע עד לארץ. וויהם זהב - הם אונקליות קבועים בעמודים, ואמר בברייתא דמלאכת המשכן שעשו ארבעה חוברין בראש הפרוכת, (פירוש לולאות), שעל ידם תלו אותם בהווים, ומסתברא ששני עמודים עמדו אצל הקרשים בצפון ובדרום, ושנים האמצעיים לא רחוקים מהם, כדי שישאר באמצע מקום להכניס בו הארון ואת בדיו, ולרבי יוסי שהבאתי למעלה, נתלה הפרוכת בצד מזרח העמודים, ולרבנן נתלה בצד מערב העמודים. (שם כו לא ולב)
ועשית למסך - עובי כל עמוד אמה על אמה, כמו שכתוב בילקוט, ושנים החיצונים היו עומדים במקצוע בשוה להקרשים, כמו שמבואר בדברי התוספות בזבחים ס', שלא היו גפופים לפתח אהל מועד, שהיה פרוץ במלואו. ומקום הווים תלוי בפלוגתת רבי יוסי ורבנן שהבאתי למעלה בפסוק ו', שלרבנן היו הווים בפנים לצד המערב, והמסך היה מבפנים, ולרבי יוסי שסובר שאורך המשכן ל"א אמה, היו הווים קבועים מבחוץ, והפרוכת תלויה בחוץ, ואמה של עובי העמודים נחשב אל המשכן. ולמאן דאמר שהווין היו בפנים צריך לומר, שהווין של עמודי המקצוע היו קבועים בזוית העמוד הפונה לצד חלל שבין העמודים, כי בצד מערב היו דבוקים אל הקרשים, ואי אפשר לקבע שם ווין, ובלא זאת צריך לומר שתלו המסך בזוית העמוד, אחר שלא היה רחבו רק עשר בצמצום, ואם היה רוחב החלל שבין עמוד לעמוד שוה, היו רחוקים זה מזה אמה ושלש רבעים, ולא היה אפשר להכניס לשם את הארון ובדיו, וכפי זה נראה שלא היו שוים רק חלל אחד היה רחב יותר. (שם שם לז)
ראה עוד משכן-חצר, שמות כז טז.
עתה עלינו להתבונן עוד במסך פתח האהל, ובמסך שער החצר, שניהם היו עשויים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, כמו היריעות, אולם הם לא היו עשויים כרובים מעשה חושב, ולפי משמעות הכתוב עלינו להניח שלא היו שזורות בהם דמויות כלשהן, מכל מקום מציין אותם הכתוב כמעשה רוקם, ונראה שאחד החומרים, מן הסתם הפשתן, שימש כארג יסוד, ושאר חוטי הצמר הכחול והאדום נרקמו על גביו, מסך שער החצר נישא מעל גבי אותם העמודים כמו קלעי החצר, ואילו מסך פתח האוהל נישא מעל גבי עמודים שדמו בכל לקרשי המשכן, עצי שטים מצופים זהב, פרט לאדניהם, שהיו עשויים נחושת, כמו אדני עמודי החצר.
למעלה כבר עמדנו על כך, שיריעות הכרובים עשויים מאותם החמרים המסמלים את המהות האנושית המושלמת בבגדי הכהן הגדול. לפיכך מסך שער החצר ומסך פתח האהל, שאין בהם דמויות הכרובים, אינם מסמלים את נוכחות השכינה, דבר זה מסמלים הכרובים, אלא רק את תכונות היסוד של האדם, שאותן יש להביא לידי שלמות. אם פירשנו את מעשה רוקם כהלכה, הרי שחוטי התכלת וארגמן ותולעת שני הרקומים על גבי השש הלבן מסמלים את פעילות החיים הבהמיים והאנושיים המתנהלת על יסוד של טהרה וגטטיבית, בברית עם התחום האלקי (התכלת). כאשר נבא לדון בבגדי הכהונה נמצא, כי צבע בגדי הכהנים ההדיוטות היה כצבע החצר, וצבע בגדי הכהן הגדול היה כצבעי המשכן. הוה אומר, כהן הדיוט ייצג את המדרגה הראשונה, השלילית, של הטהרה, והכהן הגדול את המדרגה החיובית... וזאת תורת המקדש, אשר ביחס אליה חצר הטהרה מהווה אמנם רק את המדרגה הראשונה ההכרחית, אך לשם הגשמתה צריך האדם להתאזר בהחלטה פנימית נחושה, שעה שהוא נכנס אל החצר.
לפיכך מסך פתח האהל דמה בכל למסך שער החצר, ואדני עמודיו אינם עשויים כסף, כאדני קדשי המשכן, אלא נחושת, כעמודי מסך שער החצר, לאמור, אין כאן מדרגה חדשה על עמדה חדשה, אלא מסך פתח האהל מורה על הגשמת אותן המטרות, שאליהן חייב אדם לשאוף בעודו עומד בשער החצר... (שם כז יח)
ראה משכן-יריעות, שמות כו א.
ועשית למסך - משמע לשמו, דהנעשה שלא לשמה פסול במקדש... ובא ללמדנו דיש במעשה המסך מלאכה שלא היתה בעמודי הפרוכת, משום הכי לא היה אפשר לעשות ט' עמודים לשם פרוכת שקדוש יותר, ומאלה יקח ה' למסך... אלא יהיו נעשים לשם מסך, שמפורש בויקהל שהיה בצפוי עמודי המסך יתרון מצפוי עמודי הפרוכת. (שם כו לז)
וצפה ראשיהם וחשוקיהם - משמע שמלבד הצפוי הכללי של העמוד עוד ציפוי, ומדאחר שהיה חשוק יוצא ובולט בראש העמוד, צפה הראש והחשוק גם כן בזהב, מלבד הצפוי הכללי, ולמד זאת מדכתיב בציווי גבי מסך ועשית למסך, פירוש לשם מסך, מה שלא נזכר גבי עמודי פרוכת, אלא שהיה בעמוד מסך מה שאינו כן בעמודי פרוכת, כמו שאמר שם וצפית אותם זהב, היינו צפוי בראש לבד הצפוי של כל העמוד, וזה אי אפשר אלא בחשוק. (שם לו לח)
כרובים מעשה חושב - ובפרוכת אמר מעשה חושב כרובים, שכאן העקר לעשות ציורים נאים, ובפרוכת שיהיו הכרובים מכוונים נגד כרובי הארון, לכוון בשעת זריקת דם הפר. (שמות לו ח)