משכן

(ראה גם: אהל מועד, בית המקדש)

ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו. (שמות כה ח)

ונתתה את הפרוכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות, והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים. ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נוכח השולחן על צלע המשכן תימנה, והשולחן תתן על צלע צפון... (שם כו לג)

עולת תמיד לדורותיכם פתח אהל מועד לפני ה', אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם. ונעדתי שמה לבני ישראל, ונקדש בכבודי. וקדשתי את אהל מועד ואת המזבח, ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי. ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לאלקים. (שם כט מב)

ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד, והארץ נכבשה לפניהם. (יהושע יח א)

ומשכן משה אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון. (דה"א כא כט)

זהר:

...אמרו אם טוב הוא לפני אדונינו יאמר לנו איזה דבר, אמרו שמענו מאביך, שהקב"ה ברוב אהבתו שהיה לו לישראל, אמר להם לעשות לו משכן כעין המרכבה העליונה של מעלה, ויבא לשכון עמהם, וזהו שכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ושמענו מאביך שכאן, במקרא הזה נסתם טעם התפילין.

אמר להם תא חזי, המקדש נעשה כעין העליון (בצורות) מרכבותיו הקדושות, ואחרי כן השרה הקב"ה שכינתו עמהם, כענין הזה וכאופן הזה, העירו החברים בעלי המשנה בטעם התפילין, שאותו האדם (המניחם), יהיה דוגמא למרכבות העליונות... (חיי שרה קצ, ועיין שם עוד)

...ובזמן ההוא נמצאו כל קבוצת המלאכים העליונים לפני הקב"ה, אמרו לפניו, רבונו של העולם, כל זיו וכל אור שלנו הוא בשכינת כבודך, ועתה תרד אל התחתונים, בשעה ההיא נתחזקה השכינה, ואז שברה החושך והאפלה כמי שמשבר חניתות חזקות, וירדה לארץ. כיון שראו כולם זה, פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אדיר ודאי, ששברה כמה חניתות וכחות חזקים וירדה לארץ ושלטה בכל, ועל כן כתוב ויהי, שיורה על צער שקבלו כמה צבאות ומחנות מלאכים ביום שכלת משה ירדה לארץ גזיזין.

ומשום זה כתוב ויקחו לי תרומה, ויקחו לי ותרומה לא כתוב, אלא ויקחו לי תרומה, הוא להראות, שהכל אחד בלי פרוד, (שהשכינה הנקראת תרומה הוא אחד עם לי, בלי פירוד), ומעשה המשכן הוא כעין של מעלה, זה כנגד זה, לכלול השכינה בכל הצדדים למעלה ולמטה, כאן בעולם הזה מעשה (המשכן) הוא כמעשה הגוף, (שיהיה ראוי) לכלול רוח בתוכו, שזו היא השכינה שנכללה למעלה ולמטה, והיא רוח הקודש.

ולעולם נמשכת (השכינה) ונכנסת תוך סוד הגוף (שהוא המשכן), שישרה המוח תוך הקליפה, (שהמשכן וכליו הם כמו קליפה אל השכינה שהיא המוח). הכל כמו שראוי... והכל כך מתאחד ונכלל זה בזה ונכנס זה בתוך זה, עד שמתאחדים ומתלבשים בעולם הזה, שהיא קליפה אחרונה בחוץ, (פירוש שכל עליון מתלבש בתחתון, והעליון כמו מוח, והתחתון קליפה אליו, עד שהתחתון ביותר מתלבש בקליפות הטמאות ממש, וגם הקליפות הם זה תוך זה עליון בתחתון, עד שתחתון האחרון מן הקליפות מתלבש תוך כדור הארץ של עולם הזה, ונמצא עולם הזה קליפה אחרונה מבחוץ לכולם)... (תרומה רסה, ועיין שם עוד)

וזהו סוד שכתוב ויקחו לי תרומה, (דהיינו השכינה רוח המלכות), אמר משה להקב"ה מי יכול לקחת אותה ולעשות אותה, אמר לו, משה, לא הוא כמו שאתה חושב, אלא מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו', דהיינו מן הרצון והרוח שלהם תקחו אותה ותשלמו אותה. כשבא שלמה התקין רוח ההוא (של המלכות) בשלמות של מעלה (של הבינה), כי מיום שנשלמה למטה בימי משה לא הוסרה שלמות ההיא (שלמטה) ממנו, כיון שבא שלמה השתדל להשלים אותו מלמעלה, והתחיל לתקן מראה עולם העליון, (שהוא ז"א), כדי לתקן ממראה ההיא את עולם התחתון (שהוא המלכות). וזה הוא אשר לשלמה (שהוא ז"א)... (שם שסו)

פתח ואמר, ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו', הנה כאן סוד היחוד, (כי עשר יריעות הן כנגד עשר ספירות), כי תקון המשכן הוא מכמה מדרגות, שכתוב בו והיה המשכן אחד, להראות שכל האברים גוף המשכן, כולם הם סוד של גוף אחד. (בדומה) לאדם שיש בו כמה אברים עליונים ותחתונים, אלו הפנימיים בפנים, ואלו בגלוי מבחוץ, וכולם נקראים גוף אחד, ונקרא אדם אחד בחבור אחד, אף כל המשכן כל האברים הם כעין של מעלה, וכשמתחברים כולם כאחד, אז כתוב והיה המשכן אחד. (שם תרסד)

המשכן שעשה משה, (שהוא המלכות מבחינת מוחין דו"ק), יהושע היה עומד תמיד ושומר אותו, שאין שמירה אלא בו, שהוא נקרא נער, (שהוא בחינת מטטרון), שכתוב, ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, ואחר כך לא נשמר משכן הזה על ידי נער אחר, שכתוב והנער שמואל משרת, משום שאין שמירת המשכן אלא בנער, ומי הוא שומר הזה, הוא אותו השומר את המשכן (העליון, שהוא המלכות מבחינת מוחין דו"ק), הנקרא כן נער, מטטרון... (שם תרפט, ועיין שם עוד)

תא חזי מה כתוב במשכן, ואת המשכן תעשה עשר יריעות, עשר הוא משום שתקון המשכן (שהוא המלכות), הוא בעשרה כדי שיהיה כראוי. מה טעם עשר ולא עשרה, אלא בכל מקום שכתוב עשר (חסר ה'), הוא (עשר ספירות) בלי השכינה, (שהשכינה מקפת עליהם מלמעלה), כי היא אינה באה בחשבון (העשר)... (שם תרצט, ועיין שם עוד)

כעין זה עדות ביהוסף שמו וגו' נקרא עדות, כי שם י"ה שביהוסף (שהוא חכמה ובינה), הוא עדות ודאי, אלה שתי האותיות י"ה מעידות עדות בכל מקום, (דהיינו שמאירות הארת החכמה הנקראת עדן או עדות). וכאן (בי"ה) הוא עדות, ומשום זה משכן העדות, משכן של עדות הזה (שהוא י"ה, דהיינו בינה), שעל כן נקרא משכן, על סוד שם הזה הקדוש (י"ה), והיינו שכתוב ועדותי זו אלמדם, משום שמקום זה הוא סתום וגנוז מכל... (פקודי כב, ועיין שם עוד)

תא חזי, משכן זה עומד בחשבון (שהמלכות הנקראת משכן היא בחינת קו שמאל, שמשם החשבון), ועל כן נצרכה תפלת משה, (שהוא סוד קו האמצעי המאחד ימין ושמאל, ושמרה בהם ברכות כנ"ל), שישרה עליה ברכות, שכתוב ויברך אותם משה, ומהי הברכה, יהי רצון שתשרה ברכה על מעשה ידיכם, וברכות אינן קשורות על חשבון הזה, עד שקשר אותו משה במשכן של מעלה, (שהוא הבינה), שכתוב אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה, (ומשכן העדות הוא בינה), ואם לא נעשה החשבון על ידי משה, (שימעטו מג"ר דג"ר כבסמוך), לא יכלו הם לעשות חשבון, שכתוב אשר פוקד על פי משה...

וכתיב כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' אשר דבר ביד אליהו, וכי אם קמח הוא שעמד במדידה, שהיה מלא כף קמח, לא נפסקו ברכות ממנו, משום הדבור של אליהו, שכתוב כד הקמח לא תכלה וכתיב כד הקמח לא כלתה, משכן העדות, אף על פי שעמד בחשבון, כיון שנפקד על פי משה, כל שכן וכל שכן ששורות בו ברכות, ועל כן כתוב, אלה פקודי המשכן משכן העדות, אשר פקד על פי משה. (שם כט, ועיין שם עוד)

תא חזי, המראה היופי של העולם, והמראה של העולם לא נראה בעולם עד שנבנה והוקם המשכן והארון נכנס אל הקדש, משעה ההיא נראה המראה של הכל בעולם, (דהיינו השכינה), ונתקן העולם, והולכים (הזכאים) במשכן ההוא בו ארון ההוא עד שמגיעים אל הנקודה (האמצעית הנמצאת שמה כנ"ל), שהוא יפה נוף משוש כל, כיון שמגיעים שמה, אז הארון פתח ואמר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי איויתיה.

רבי ייסא אמר מקרא זה כנסת ישראל אמרה אותו, בשעה שנבנה בית המקדש, והארון נכנס למקומו, רבי חזקיה אמר, הקב"ה אמר מקרא הזה על כנסת ישראל, כשישראל עושים רצונו, כי אז יושב הקב"ה על כסא כבודו ומרחם על העולם, וברכה ושלום ואהבת הכל נמצא, ואז אמר זאת מנוחתי עדי עד. (שם מב, וראה עוד משכן-מעשה)

והסוד שלו של המשכן, הוא בשלשה שלשה מתכות האלו, (שהם זהב כסף ונחושת), ובשאר דברים היה ארבע (כנגד חו"ג תו"מ), כגון תכלת (שהיא מלכות), וארגמן (ת"ת), ותולעת שני (שהיא גבורה), ושש (שהוא חסד), וכגון ארבעה טורי אבן, (שהם כנגד חו"ג תו"מ). אמר רבי יהודה מהם בשלשה, מהם בארבע, מהם בשנים, מהם באחד, אבל כל מערכה ומערכה אינה אלא בשלש. ג' מערכות הן, המתחלקות לכל רוח, לארבע רוחות העולם, ובכל מערכה ומערכה שבכל רוח יש שלש מערכות אחרות, והעמידוהו... (שם קלב, ועיין שם עוד)

הזהב (שבמשכן), קשור בזהב (העליון שהוא גבורה), וכן הכסף בכסף העליון, (שהוא חסד), ונחושת (שבמשכן), בנחושת העליון, (שהיא ת"ת), אלו נחשת שלמטה (שהם זו"נ דנוגה) לוקחים כח מנחושת שלמעלה, (שהוא תפארת), וכן הכל, כל אלו הגוונים מתערבים אלו באלו להתייחד ולהתקדש אלו באלו... (שם קס, ועיין שם עוד)

כתוב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, והעמידוהו, (שהשמים הוא ז"א, והארץ היא מלכות כנ"ל), כי הכל כעין זה נעשה המשכן, שעשה כעין עולם התחתון, (שהוא המלכות), וכעין עולם העליון (שהוא ז"א), וכל מעשיו של (הקב"ה) שעשה בעולם הזה, הם כעין של מעלה, אף המשכן כך, כל מעשיו הם כמעשה וכעין עולם העליון, וזה סוד כל מעשה המשכן, כולם מעשים ותקונים שלמעלה ושלמטה, כדי להשרות השכינה בעולם, בדיירים עליונים, (שהם המלאכים, ובדיירים התחתונים, (שהם בני אדם, כעין זה גן עדן התחתון, הוא כעין העליון, (בינה), וכעין התחתון (מלכות), כל הציורים וכל הצורות של העולם, כולם הם שם, ועל כן מעשה המשכן ומעשה שמים וארץ, (שהם ז"א ומלכות), כולם הם בסוד אחד...

פירוש אחר על שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, מקרא זה הוא כשהוקם המשכן, והיה מתוקן, שכל מי שראה המשכן הסתכל בו במה שלמעלה ובמה שלמטה, והכל ראה במשכן, משום שכל מעשי עולם העליון ועולם התחתון כולם נתתקנו במשכן, והעמדנו, שכל מי שראה הקרסים שבמשכן והסתכל בהם, היה רואה בההארה שלהם, הארת הכוכבים, משום שכך נמצאים הכוכבים ברקיע... (שם ריא, ועיין שם עוד)

...ומשום זה כתוב, ויביאו את המשכן אל משה, (שהוא ז"א), שהוא בעל הבית, שיראה בתקון הבית, (שהוא מלכות), והוא צריך לראות התקונים והסודות שלה, שלא ניתנו לאחר להסתכל ולראות בה באלו הנסתרות והסודות שלה, חוץ ממשה לבדו. ועל כן ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו, וכשהביאו למשה הכל, הביאו לו אברים ידועים לתקנם אחד אחד, ולהכניס אבר באבר זה בזה, וכשרצו (בעצמם) לתקן זה בזה ולהכניס זה בזה, לא היה עולה בידם, וכיון שהביאו אל משה מיד הכל עלה בידו, וכל אבר ואבר היה עולה ונכנס במקומו, זה שכתוב ויקם משה את המשכן, וכתוב הוקם המשכן, וכבר העמדנו. (שם שמה, וראה עוד משכן-הקמה)

ותא חזי, בזמן שנבנה בית המקדש ונעשה, נכנע הסטרא אחרא ונסתלק מן העולם, וכשנסתלק מן העולם ונבנה המשכן על ידי משה, אז הוקם למעלה ולמטה, זה שאמר ויקם משה את המשכן, מהו ויקם, אלא שהקים אותה (את המלכות) שתתעלה למעלה למעלה, ועל כן ויקם משה, מי שהיה שפל הקים, כמי שמקים את מי שנפל, כעין זה לעתיד לבא כתוב, אקים את סוכת דוד הנופלת. (שם שע)

אבל בא וראה, כל זמן שהלכו ישראל במדבר היה להם משכן, עד שבאו לשילה, והיה (המשכן שם), ומשכן זה הוא סוד להמשיך זה בזה, ולהכניס זה בזה, ליחד זה בזה, כדי להאיר, אבל לא למנוחה, כי אין מנוחה חוץ משנבנה בית המקדש בימיו של שלמה המלך, כי אז הוא מנוחה למעלה ולמטה, משום ששם תוקף המנוחה, ולא לנסוע ממקום למקום, כמו המשכן, ומשום זה יש משכן ויש בית, משכן כמו שאתה אומר ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם, מהו משכני, הוא משכנותיו של הקב"ה, שיהיו בתוך ישראל, מהו הטעם, הוא משום שכתוב, ולא תגעל נפשי אתכם, (הרי שההארה אינה גדולה כל כך, משום שתלה אותה בשיעור שלא תגעל נפשי אתכם).

מה ההפרש בין זה לזה, (בין משכן לבית המקדש), אלא משל למלך שבא אל אוהבו ולא הביא עמו כל המוניו, כדי שלא להעמיס עליו יותר מדאי, הוא בא אליו בצבאות קטנים. בית הוא, שכל צבאותיו וכל ההמון שלו הביא עמו לדור בבית ההוא, וזהו בין משכן ובין בית, כי בית המקדש הוא דירה למנוחת עולמים, בכל אלו המרכבות, בכל אלו הצורות, בכל אלו המעשים, כעין של מעלה, לחבר המעשים שלמטה כעין של מעלה, משכן הוא בצורות קטנות, במעשים מועטים, לנסוע ממקום למקום, והכל הוא בסוד שלמעלה. (שם שצה, וראה עוד משכן-מעשה)

תא חזי, בתחילה, במשכן שעשה משה, הוא התקין אותו בסוד מדרגה ההיא העליונה, שהוא עומד בו, (דהיינו במדרגת ז"א), במקדש שעשה שלמה, הוא תקן אותו בסוד נהר ההוא היוצא מעדן, שהוא שלום בית, (דהיינו יסוד), והוא הנחת של הבית (שהוא מלכות), ועל כן בסוד המשכן הוא קרבה של חביבות בסוד הגוף, (שהוא ת"ת), מדרגה ההיא של משה שנמצא בה קרבה של חביבות ולא של מנוחה, (שעל כן היה המשכן מטולטל בנסיעות), כשבא שלמה והתקין בית המקדש, הוא נתתקן בסוד חביבות המנוחה, ועל כן כתוב בשלמה, הוא יהיה איש מנוחה... ומשום זה, (משה) התקין במדרגה אחת, (שהוא ת"ת), וזה (שלמה) התקין במדרגה אחת, (שהוא יסוד), וצורתו של זה בזה, (שצורת ת"ת הוא ביסוד, וזה סוד) אלה תולדות יעקב יוסף, (שצורתו של יעקב, שהוא ת"ת, דומה לצורתו של יוסף שהוא יסוד)... (שם תיד, ועיין שם עוד ומשכן-אדנים)

תא חזי, בשעה שירדה כנסת ישראל, (שהיא המלכות), להשרות משכנה בארץ, (דהיינו במשכן), הקב"ה אמר לה מקרא הזה, (באתי לגני וגו'), משום שנמצאו ברכות ושמחה בכל העולמות, והיא (המלכות) נתבשמת, שתצאנה ממנה ברכות לכל, כי כשאלו ששה קצוות דז"א (המרומזים בכתוב באתי לגני וגו') מתברכים, כל העולמות מתברכים יחד למטה, ומתברכים למעלה, וישראל מתברכים מכולם... (ויקרא לא)

רבי אחא מעמיד מקרא הזה (אכלו רעים וגו') בשעה שנכנסה השכינה למשכן, שהיו נמצאות ברכות ושמחה בכל, והשכינה נכנסה (במשכן) ככלה לחופה, ואז נשלמו ישראל למטה, ונתאחדו בהקב"ה בארץ, זה שאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואז עליונים ותחתונים נתבשמו. (שם מא)

תא חזי, כשירדה השכינה אל המשכן, כתוב כלת משה, חסר ו', כי היא הכלה של משה ודאי, (דהיינו המלכות, כי משה הוא סוד ז"א), והעמדנו, אבל סוד הדבר הוא כלת משה, זו היא כנסת ישראל, (דהיינו המלכות), והכל דבר אחד, ולמלך העליון אמרו, (כלומר שמשה הוא סוד מלך העליון ז"א), כיון שהוקם המשכן עמד משה בחוץ, אמר, לא ראוי להכנס אלא ברשות, מיד ויקרא אל משה... (שם מו)

תא חזי, באותו יום שנשתכלל בית המשכן, הקב"ה הקדים ושרה בו, מיד, ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, וידבר ה' אליו, שהודיע לו, שעתידים ישראל לחטא לפניו, ושיתמשכן אהל מועד הזה בחטאיהם, ולא יתקיים בידם, זה שאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, מהו אמר לו, מאהל מועד, מעסקי אהל מועד, שעתיד להתמשכן בחטאיהם של ישראל, ולא יתקיים בקיומו, אבל הרפואה לזה הוא, אדם כי יקריב מכם קרבן לה', הרי לך קרבנות המגינים על הכל. (שם נ)

ונתתי משכני בתוככם וגו', זו היא שכינה, משכני פירושו המשכון שלי, כי היא (השכינה), נתמשכנה בעונותיהם של ישראל, (כי הולכת עמהם בגלות). ונתתי משכני, משכוני ודאי. משל לאדם שהיה אוהב את חברו, אמר לו ודאי באהבה עליונה שיש לי אליך אני רוצה לדור עמך, אמר איך אדע שתדור אצלי, הלך ולקח כל חמדת ביתו והביא אצלו, אמר הרי משכוני אצלך, שלא אפרד ממך לעולם. כך הקב"ה רצה לדור בישראל, מה עשה, לקח החמדה שלו, (שהיא השכינה), והוריד לישראל, אמר להם לישראל, והרי המשכון שלי אצלכם, כדי שלא אפרד מכם לעולם, ואף על פי שהקב"ה התרחק ממנו, המשכון עזב בידינו... (בחקותי ל)

תלמוד בבלי:

אמר רבי יוחנן שלשה דברים מכריז עליהם הקב"ה בעצמו, ואלו הן, רעב ושבע ופרנס טוב... פרנס טוב דכתיב, ויאמר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל וגו', אמר רב יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא עם כן נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל, אמר לו הקב"ה למשה, משה הגון עליך בצלאל, אמר לו רבונו של עולם, אם לפניך הגון לפני לא כל שכן, אמר לו אף על פי כן לך אמור להם, הלך ואמר להם לישראל, הגון עליכם בצלאל, אמרו לו, אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון, לפנינו לא כל שכן. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו, משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים, אמר לו שמא בצל א-ל היית וידעת. אמר רב יהודה אמר רב, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, כתיב הכא וימלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכתיב התם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה... (ברכות נה א)

דתניא, אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן, הם זרעו, ואתם לא תזרעו, הם קצרו, ואתם לא תקצרו, הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה, ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד... (שבת מט ב)

...ומשכן גופיה מנלן, דכתיב עשר אמות אורך הקרש, וכתיב ויפרוש את האהל על המשכן, ואמר רב, משה רבינו פרשו, מכאן אתה למד גובהן של לויים עשר אמות... (שם צב א)

...אשכחן משכן דאיקרי מקדש ומקדש דאיקרי משכן, דאי לא תימא הכי, הא דאמר רבי יהודה אמר שמואל, שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין, שנאמר ושחטו פתח אהל מועד, בזמן שפתוחין ולא בזמן שהן נעולים, והא כי כתיב ההיא במשכן כתיב, אלא אשכחן מקדש דאיקרי משכן, ומשכן דאיקרי מקדש, בשלמא מקדש דאיקרי משכן דכתיב ונתתי את משכני בתוככם, אלא משכן דאיקרי מקדש מנלן, אילימא דכתיב ונסעו הקהתים נושאי המקדש והקימו את המשכן עד בואם, ההוא בארון כתיב, אלא מהכא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... (עירובין ב א)

ומשכן דדחי שבת מנלן, אילימא מדכתיב ביום הראשון וביום השביעי, דלמא שביעי לקרבנות, אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ביום עשתי עשר יום, מה יום כולו רצוף, אף עשתי עשר כולן רצופין... (מועד קטן ט א)

דרש רב חנינא בר פפא מאי דכתיב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה, אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה, זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם, דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה, משה דאמר מר משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו, היכא, אמר רב חסדא אמר אבימי תחת מחילות של היכל. (סוטה ט א)

דאמר רבי לוי שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הם, פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה. (גיטין ס א)

דאמר אביי מנין שאין בנין בית המקדש בלילה, שנאמר וביום הקים את המשכן, ביום מקימו בלילה אין מקימו. (שבועות טו ב)

דתניא רבי אלעזר אומר, אם נאמר משכן למה נאמר מקדש, ואם נאמר מקדש למה נאמר משכן, אילו נאמר משכן ולא נאמר מקדש, הייתי אומר על משכן יהא חייב, שהרי משוח בשמן המשחה, ועל מקדש לא יהא חייב, ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן, הייתי אומר על מקדש יהא חייב שהרי קדושתו קדושת עולם, ועל משכן לא יהא חייב, לכך נאמר משכן, לכך נאמר מקדש. רבי אלעזר הכי קא קשיא ליה, מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן, נכתוב או אידי ואידי מקדש, או אידי ואידי משכן, משכן ומקדש למה לי, שמע מינה תרתי. בשלמא מקדש איקרי משכן, דכתיב ונתתי משכני בתוככם, אלא משכן דאיקרי מקדש מנלן, אילימא מדכתיב ונסעו הקהתים נושאי המקדש, ההוא בארון כתיב, אלא מהכא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן. (שם טז ב)

...דתניא בשעת סילוק מסעות קדשים נפסלין וזבין ומצורעים משתלחים חוץ למחיצה, ותניא אידך בשני מקומות קדשים נאכלים, מאי לאו הא בקדשי קדשים והא בקדשים קלים... ואיבעית אימא הא והא בקדשי קדשים, ומאי בשני מקומות, קודם שיעמידו לוים את המשכן, ולאחר שיפרקו הלוים את המשכן, מהו דתימא איפסיל להו ביוצא, קא משמע לן, ואימא הכי נמי, אמר קרא ונסע אהל מועד, אף על פי שנסע אהל מועד הוא... (זבחים ס ב)

כי אתא רב דימי אמר רבי, בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל, בשילה ונוב ובגבעון ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר חופף עליו כל היום, כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין... 

תנו רבנן, ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת, ימי אהל מועד שבלגל ארבע עשרה, ז' שכבשו וז' שחלקו, ימי אהל מועד שבנוב וגבעון חמשים ושבע, נשתיירו לשילה ג' מאות ושבעים חסר אחת... (שם קיח ב, וראה שם עוד)

איבעיא להו, לחם הפנים נפסל במסעות או אינו נפסל במסעות, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר נפסל וחד אמר אינו נפסל, מאן דאמר נפסל, דכתיב כאשר יחנו כן יסעו, מה בחנייתו נפסל ביוצא, אף בנסיעתו נפסל ביוצא, מאן דאמר אינו נפסל, דכתיב ולחם התמיד עליו יהיה... (מנחות צה א, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

דבר אחר ש-די לא מצאנוהו שגיא כח, בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן, התחיל מתמיה ואומר, כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים, והוא אומר עשה לי משכן... לכך אמר משה יושב בסתר עליון, אמר רבי יהודה ברבי סימון יושב בסתר הוא עליון על כל בריותיו... אמר הקב"ה לא כשם שאתה סבור כך אני סבור, אלא כ' קרש בצפון, וכ' בדרום, וח' במערב, ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה. (שמות לד א)

דבר אחר ועשו ארון עצי שטים, מה כתיב למעלה ויקחו לי תרומה, מיד ועשו ארון עצי שטים, מה התורה קדומה לכל, כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים, מה האור קדם לכל מעשה בראשית, דכתיב (בראשית א') ויאמר אלקים יהי אור, ואף במשכן התורה שנקראת אור, דכתיב (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור, קדמו מעשיה לכל הכלים. (שם שם ב)

דבר אחר ועשו ארון, מה כתיב למעלה ועשו לי מקדש, אמר הקב"ה לישראל, אתם צאני ואני רועה, שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ואני רועה, שנאמר (תהלים פ') רועה ישראל האזינה, עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם, לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אתם כרם, שנאמר (ישעיה ה') כי כרם ה' צב-אות בית ישראל, ואני שומר, שנאמר (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, עשו סוכה לשומר שישמור אתכם. אתם בנים ואני אביכם, שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם, ואני אביכם, שנאמר (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב, כבוד לבנים כשהן אצל אביהם, וכבוד לאב כשהוא אצל בניו, וכן הוא אומר (משלי י"ז) עטרת זקנים בני בנים, עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו, לכך נאמר ועשו לי מקדש. (שם שם ד)

אמר רבי שמעון בן לקיש, לא היה העולם כדאי להשתמש בזהב, ולמה נברא, בשביל המשכן ובשביל בית המקדש, שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב, כמה דאת אומר (דברים ג') ההר הטוב הזה והלבנון... אמר רבי חנינא לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים, אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן ובשביל המקדש, שנאמר (תהלים קי"ד) ישבעו עצי ה' ארזי הלבנון אשר נטע, ואין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר (דברים ג') ההר הטוב הזה והלבנון. (שם לה א)

דבר אחר ועשית את הקרשים למשכן, לא היה צריך לומר אלא ועשית את הקרשים משכן, מהו למשכן, אמר רבי הושעיא על שם שהוא עומד למשכן, שאם נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יהא מתמשכן עליהם. אמר משה לפני הקב"ה והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהם, אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם, ומכפר אני עליהם... (שם שם ד)

מהו משכן שני פעמים, אמר רבי שמואל בר מרתה שנתמשכן שני פעמים על ידיהם, וזהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים (נחמיה א'), חבול חבלנו לך ולא שמרנו את המצות ואת החקים ואת המשפטים. מהו חבול חבלנו לך, הוי שנתמשכן ב' פעמים, ואין חבול אלא משכון, שנאמר לא יחבול רחים ורכב, לכך כתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות ב' פעמים. מהו העדות, אמר רבי שמעון ברבי ישמעאל עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל, דבר אחר עדות הוא לכל העולם שנתמנה מפי הקב"ה... אמר משה רבינו מפוייס שמחלת לישראל, אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בלבך עליהם, אמר לו הקב"ה חייך הריני משרה שכינתי בתוכם, שנאמר (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש, ומכירין שמחלתי להם, לכך נאמר משכן העדות, שעדות היא לישראל שמחל להם הקב"ה. (שם נא ג)

דבר אחר תאלמנה שפתי שקר, מדבר במשה, בשעה שאמר הקב"ה לעשות לו משכן, מיד אמר לישראל ויקחו לי תרומה, היה משה עושה במשכן, והיו ליצני ישראל אומרים, אפשר שהשכינה שורה על ידי בן עמרם, אמר רבי יוחנן ו' חדשים היה עוסק במשכן, וג' חדשים עשאוהו וג' חדשים קפלוהו, אף על פי כן היו מליצין אחריו, ואומרים, הרי נעשה, לא היה משה אומר שישרה שכינתו אצלנו, והקב"ה נתכוון להעמיד המשכן בחודש שנולד בו יצחק אבינו. לא עשה, אלא כשהגיע אותו החודש אמר הקב"ה למשה, ביום החדש הראשון וגו' תקים את המשכן, אותה שעה אמרה רוח הקדש תאלמנה שפתי שקר, אותם שמליצים אחר משה, לא עשה, אלא כיון שאמר האלקים למשה שיקים את המשכן התחילו טוענין אותו ובאין כל א' וא' ממלאכתו, שנאמר ויביאו את המשכן אל משה. (שם נב ב)

דבר אחר, ויקרא אל משה, מה כתיב למעלה מהענין פרשת משכן, כאשר צוה ה' את משה, משל למלך שצוה את עבדו ואמר לו בנה לי פלטין, על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך, והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך, היה מעמיד עמודים וכתב עליהן שמו של מלך, היה מקרה בקורות והיה כותב עליהם שמו של מלך, לימים נכנס המלך לתוך פלטין, על כן דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו, אמר כל הכבוד הזה עשה לי עבדי, ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפני ולפנים. כך בשעה שאמר לו הקב"ה למשה עשה לי משכן, על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר צוה ה' את משה... (ויקרא א ז)

אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן, שמונה עשר צווים כתוב בפרשת משכן, כנגד שמונה עשר חוליות שבשדרה, וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה, כגנד י"ח הזכרות שבקריאת שמע... (שם שם ח)

אמר רבי יהושע בן לוי אלו היו אומות העולם יודעים מה אהל מועד יפה להן היו מקיפין אותו אהליות וקדטריות, את מוצא שעד לא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך מפיקנטיהון... (שם שם יא)

אמר רבי יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם, משהוקם המשכן נסתלקה מביניהם, שנאמר אחזתיו ולא ארפנו... (שם שם יב)

...קרשי המשכן אלו מ"ח קרשים של משכן, ובריחיו אלו ט"ו בריחים והבריח התיכון, ועמודיו אלו ד' עמודי שטים שפורסים עליהם הפרוכת, וה' עמודי שטים שפורסים עליהם המסך של פתח אהל מועד, ואדניו אלו אדני הקרשים, ואדני העמודים שהיו ק"ה אדנים, ועמודי החצר סביב אלו נ"ו עמודים שהיו עומדים סביב החצר שעליהם פורסים הקלעים, ואדניהם אלו נ"ו אדנים שבהם היו מעמידין העמודים, וד' עמודים וארבעה אדנים שהיו פורסין עליהם מסך שער החצר, ויתדותם אלו יתדות המשכן ויתדות החצר של נחושת, שהיו נועצים בארץ סביב שלא יפיל הרוח לקלעים, ומיתריהם לכל כליהם ולכל עבודתם, שבהם היו מעמידים הקלעים עם היתדות, ובהם אוסרים העמודים והבריחים וטוענים על העגלות שלא יפלו לארץ, אבל לקרשים היו עושים אטבי של ברזל שבהם מחזיקים הקרשים שלא יפלו מעל העגלות. (במדבר ו ו)

אמר רבי יהושע בן לוי, ברמז אמר הקב"ה לישראל שיעשו את המשכן, שהוא נותן להם ברכות בביאתו, שנאמר (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי וגו', בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, וכן עשה, כשבא למשכן בירכן, שנאמר יברכך ה' וישמרך, אימתי, ויהי ביום כלות משה... (שם יב ב)

...וכן בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אמר משה, מי יכול לעשות לו מקדש שישרה בתוכו, (מ"א ח') הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו', ואומר (ירמיה כ"ג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וגו', ואומר (ישעיה ס"ו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו'. אמר לו הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן, כשאני מבקש כל העולם כולו אינו יכול להחזיק כבודי, ולא שמש אחד משלי, אלא אני איני מבקש מידך אלא כ' בדרום וכ' בצפון וח' במערב, לכך משה אומר יושב בסתר עליון, הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם, הוא רואה את הכל ואינו נראה, הוא נתאוה ללון בצלנו... (שם שם ג)

ונגע לא יקרב באהליך, זה אהל מועד. אמר ר' שמעון בן לקיש, מה לך אצל ספר תהלים, והלא במקומו אינו חסר, יברכך ה' וישמרך מן המזיקין, אימתי, ויהי ביום כלות משה, מהו ביום כלות, שכלו המזיקין מן העולם. (שם)

אמר רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון, משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיתה לו בת, והיה אוהבה יותר מדאי, כל זמן שבתו קטנה היה מדבר עמה בפרהסיא, ראה אותה בחצר היה מדבר עמה. כיון שהגדילה ובאת לידי סימנים, אמר המלך אין זו כבודה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פאפליון, לכשאני מבקש לדבר עם בתי אהיה מדבר עמה מן הפאפליון ולפנים. כך כשראה הקב"ה את ישראל במצרים היו נערים, שנאמר (הושע י"א) כי נער ישראל ואוהבהו, ראה אותם על הים היה מדבר עמם, שנאמר (דברים ה') פנים בפנים דבר ה' עמכם, וכיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלימה, ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אמר הקב"ה, אין בשבחן של בני שאהיה מדבר עמהם בפרהסיא, אלא עשו לי משכן, וכשאני צריך לדבר עמהם, אהיה מדבר עמהם מן המשכן, הדא הוא דכתיב, (במדבר ז') ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו'. (שם שם ד)

ויהי ביום, מהו ויהי, אמר רבי יהושע תנאים עשה הקב"ה עם ישראל עד שהם במצרים, שאינו מוציאם משם אלא על מנת שיעשו לו משכן וישרה שכינתו ביניהם, כמו שכתוב וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שמות כ"ט), על מנת לשכני בתוכם, וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם, ויהי. רב אמר, דבר שלא היה משנברא העולם ועד עכשיו נעשה באותו יום, משנברא העולם ועד אותה שעה לא שרתה שכינה בתחתונים, אלא משהוקם המשכן ואילך, לכך נאמר ויהי, דבר חדוש הוא... (שם שם ה)

ויהי, ווי היה, מי אמר ווי, אמר רבי אבין כביכול הקב"ה אמר ווי, למה הדבר דומה, למלך שהיתה לו מטרונה רוטננית, ואמר לה המלך עשי לי פורפירא, כל ימיה שהיתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרננת, אחר ימים גמרה את הפורפירא ונתנה אותה לכובס, ועשאה והביאה למלך, כיון שראה אותה המלך התחיל צווח ווי, שלא תחזור לרטונניתה, כך אתה מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה, כמו שכתוב (שמות ט"ו) וילונו העם על משה... תבע הקב"ה שיעשו לו מקדש, כמו שכתוב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש וגו', את מוצא כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים, וכיון שגמרו את המשכן התחיל הקב"ה צווח ווי, שלא יחזרו וירננו כשם שהיו מרננים. (שם שם ו)

בעטרה שעטרה לו אמו, אמר רבי יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, אלא עטרה זה אהל מועד, כעטרה הזאת שמקובעת באבנים טובות ומרגליות, ומעוטרת בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש...

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, בשעה שאמר הקב"ה למשה עשו לי משכן, היה לו להעמיד ד' קונטיסים ולמתוח את המשכן עליהם, אלא מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלן אש אדומה, אש ירוקה, אש שחורה, אש לבנה, אמר לו עשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר.

רבי ברכיה בשם רבי בצלה, למלך שהיה לו לבוש משובח עשוי במרגליטון, אמר לבן ביתו עשה לי כזה, אמר לו, אדוני המלך יכול אני לעשות כמותו, אמר לו אני בכבודי, ואתה בסממנך. כך אמר משה לפני הקב"ה, א-לוה אני יכול לעשות כאלה. אמר לו בתבניתם אשר אתה וגו'. בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש, אמר הקב"ה למשה, אם אתה עושה מה שלמעלה למטה, אני מניח סנקליטון שלי למעלה, וארד ואצמצם שכינתי ביניהם למטה, למעלה שרפים עומדים, אף למטה עצי שטים עומדים, העמד אין כתוב כאן, אלא עומדים, כנתון באסטרטיא של מעלה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו, מה למעלה כוכבים, אף מלמטה כוכבים. אמר רבי חייא בר אבא, מלמד שהיו קרסי הזהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע... דבר אחר ביום חתונתו זה אהל מועד, וביום שמחת לבו זה בית העולמים, ומנין לאהל מועד שחיתונים היו, דכתיב ביום כלות משה להקים את המשכן, כלת כתיב, כיומא דעלת כלתא לגננא... (שם שם י)

מי הקים כל אפסי ארץ, וכי משה הקים כל אפסי ארץ, אלא שהקים אוהל מועד שהעולם הוקם עמו, רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי, להקים המשכן אין כתיב כאן, אלא להקים את המשכן, משכן אחר הקים עמו שנקרא אהל, כשם שהמשכן נקרא אהל מועד, כמא דכתיב (ישעיה מ') וימתחם כאהל לשבת, שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכך נאמר להקים את המשכן. (שם שם יג)

...נהלת בעזך, ניהלם בזכות התורה שקבלו עד הקמת המשכן, למה היה העולם דומה באותה שעה, לטרסקל על ב' רגלים שאינו יכול לעמוד, הוא רותת, כיון שעשה לו רגל ג' נתבסס ועמד. כך כיון שנעשה המשכן, כמה דכתיב אל נוה קדשך, מיד נתבסס ועמד, שמתחלה לא היה לעולם אלא ב' רגלים, חסד ותורה, והיה רותת, נעשה לו רגל ג', זה משכן, מיד עמד, ולכך כתיב להקים את המשכן, מהו את, העולם שנקרא אהל הוקם עמו, הוי להקים את המשכן. (שם שם יד)

דבר אחר להקים את המשכן, אמר רבי סימון, בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן, רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן, ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן, והוא משכן הנער ששמו מטטרו"ן, שבו מקריב נפשותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם, ולכך כתיב את המשכן, שמשכן אחר הוקם עמו, וכן הוא אומר מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. (שם שם טו)

דבר אחר את המשכן, שהוא שקול כנגד העולם, שקרוי אהל, כשם שמשכן קרוי אהל, כיצד, כתיב בראשית ברא אלקים וגו', וכתיב (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה, ובמשכן כתיב (שמות כ"ו) ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן וגו'. כתיב בשני (בראשית א') יהי רקיע ויהי מבדיל וגו', ובמשכן כתיב (שמות כ"ו) והבדילה הפרוכת לכם... בשביעי כתיב (בראשית ב') ויכלו השמים וגו', ובמשכן כתיב (שמות ל"ט) ותכל כל עבודת משכן וגו'... (שם שם טז)

ורבי יוסף בר חמא דריש ליה להאי קרייה כוליה עורי צפון במשכן, אורי צפון ובואי תימן אלו עולות ושלמים, שהעולות נשחטות בצפון והשלמים בדרום, הפיחי גני זה המשכן, מהו גני, גנוני, מה הכילה הזאת מצויירת במיני צבעונים, כך היה המשכן מצוייר במיני צבעונין, (שמות כ"ו) תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר...

אמרו ישראל יחדש לנו דבר אחד שהוא חפץ להחזירנו אצלו, מה הוא החידוש, לשעבר היה הקב"ה מקבל קרבנות מלמעלן, (בראשית ח') וירח ה' את ריח הניחח, ועכשיו יהא מקבל קרבנות מלמטן, הדא הוא דכתיב יבא דודי לגנו זו השכינה, ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות.

באתי לגני אחותי כלה, למה הדבר דומה, למלך שאמר לבני המדינה שיבנו פלטר, ובנו אותו, והיו בני המדינה עומדים על פתח פלטר ומצעקים ואומרים יכנס המלך לפלטר, מה נכנס בפשפש, ושלח להם הכרוז אל תצעקו שכבר באתי לפלטר, כך כשעמד המשכן היו ישראל אומרים יבא דודי לגנו, לפי שמלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו, ועמד המשכן מקופל עד ראש חודש ניסן, והיו ישראל אומרים הרי עשינו המשכן, מתי תבא השכינה ותשרה בתוך מעשה ידינו, כשהגיע ראש חודש ניסן וצוה הקב"ה להקים את המשכן, שלח להם על ידי משה מה אתם יראים כבר באתי לגני אחותי כלה... 

אמר רבי יצחק כתיב (תהלים ל"ז) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה, הרשעים במה ישכנו באויר, אלא הרשעים סלקו השכינה מן הארץ, אבל הצדיקים השכינו השכינה בארץ, אימתי שרתה השכינה בארץ, ביום שהקים המשכן, שנאמר (שמות מ') ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. (שם יג ד)

...ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום ראשון אינו אומר אלא יום אחד, וכשם שאמר יום אחד יאמר יום שנים יום שלשה, אלא למה אמר יום אחד, שעד שהקב"ה היה יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים, לא עשה כן, אלא כיון שהוקם המשכן והשרה בו הקב"ה שכינתו, ובאו הנשיאים להקריב, אמר הקב"ה יכתב שביום זה נברא העולם. דבר אחר, ביום הראשון, ביום שהוקם המשכן אינו אומר כאן, אלא ביום הראשון, מהו הראשון, לבריאת העולם, מלמד שאחד בשבת היה... (שם יג ח)

עורות תחשים מה הן, רבי יהודה אומר אלטינון רבי נחמיה אומר מין חיה גדולה הראה הקב"ה למשה, ועשה הימנה צורך המשכן וגנזה. רבי אבין אמר קרש היה שמה, תני רבי הושעיא קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר (תהלים ס"ט) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס וגו'. (קהלת א כח)

מדרש תנחומא:

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, אימתי נאמרה למשה הפרשה הזאת של משכן, ביום הכפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל, אמר רבי יהודה ברבי שלום אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר (משלי ה') נעו מעגלותיה לא תדע... מנין, שכן עלה משה בששה בסיון, ועשה ארבעים יום וארבעים לילה, ועוד עשה ארבעים ועוד עשה ארבעים, הרי מאה ועשרים, ואתה מוצא שביום הכפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל, ולכך נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל באי העולם, שהקב"ה שוכן במקדשכם, אמר הקב"ה יבא זהב שבמשכן, ויכפר על זהב שנעשה בו העגל, שכתוב בו (שמות ל"ב) ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו'... (תרומה ח)

...דבר אחר משכן העדות, שהעיד להם לישראל, שאם יהיו כופרין בו ולא ישמרו מצותיו וחקותיו שיתמשכן ב' פעמים, כמו שפרשנו לעיל, שהשוה עשיית המשכן לבריאת שמים וארץ, וכמו משכן העדות, כך אמר העדותי בכם היום, וכן עשה התראה הנביא בשמים כשכפרו ישראל בהקב"ה, ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ... (פקודי ב)

דבר אחר משכן העדות, אמר רבי שמעון בן יוחאי אין עדות אלא תורה, שנאמר אלה העדות והחקים והמשפטים, משל למלך שהיתה לו בת, ובנה לה פלטרין והושיבה לפנים משבעה היכלים, הוציא שם, כל מי שיכנס אל בתי כאלו הוא נכנס אלי, כך שני שמות נקראו למשכן, משכן העדות זו תורה, במקום אחר אמר לפני משכן ה', אמר הקב"ה אם בזה אדם את בתי כאלו מבזה לי... 

כך אומות העולם, מתוך שאינן יכולים למעלן חוזרין על ישראל, אימתי, בשעה שאין להם דבר למשכן, אבל במשכן שנתמשכן על ידיהם, שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות. (פקודי ד)

אלה פקודי המשכן משכן העדות, עדות לכל באי העולם שנמחל להם על מעשה העגל, למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה, והיה מחבבה, כעס עליה והלך לו, היו שכנותיה אומרות שוב בעליך אינו חוזר לך. לימים בא ונכנס עמד בפלטרין ואכל ושתה עמה, ועדיין שכנותיה לא היו מאמינות שנתרצה לה, ומתוך כך ראו ריח בשמים עולה מן הבית, ידעו הכל שנתרצה לה... אמר משה מי מודיע לאומות, אמר ליה ועשו לי מקדש, כיון שראו אומות העולם הריח של קטורת מתמר ועולה מתוך המשכן, ידעו שנתרצה להם הקב"ה.

אלה פקודי המשכן, וכתיב אלה שמות בני ישראל, בא וראה כמה חבב הקב"ה את המשכן, שהניח את העליונים ושכן בתוך המשכן. אמר רבי שמעון עיקר שכינה בתחתונים היתה, שנאמר וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן... משה, ביום שהוקם המשכן וכבוד ה' מלא את המשכן, זה שאמר הכתוב כי ישרים ישכנו ארץ (משלי ב'), ישכינו השכינה בארץ. (שם ו)

...מנין שהיו מראים לו כל דבר, שנאמר ויביאו את המשכן אל משה, הוי לא יגרע מצדיק עינו (איוב ל"ו), וקורא והולך וירא משה את כל המלאכה, את כל מלאכת המשכן אינו אומר, אלא את כל המלאכה, שהיא הכל כמעשה בראשית, כמו שכתוב לעיל, מיד ברכם, שנאמר ויברך אותם משה... ולמה כתיב כאן כמה פעמים כאשר צוה ה' את משה, לפי שהרהרו ישראל אחרי משה, בשעה שהיו מעמידין המשכן ולא היה עומד, אמרו, שמא דבר קל אמר לו הקב"ה למשה לעשות לו במשכן, ומשה מעצמו הכניסנו בכל הטורח הזה, לפיכך אמר הקב"ה הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני צויתי אותו, לכך כתיב כאשר צוה ה' את משה בכל פעם ופעם. אמר הקב"ה אם בקש אדם להרהר אחרי משה, יהרהר אחרי, שאני אמרתי לו כל זאת, ושיעשו לי המשכן, ואימתי נאמר לו למשה לעשות את המשכן, ביום הכפורים... (שם יא)

...משל למה הדבר דומה, לעשיר גדול וחזק, ואין לו אשה, אין ביתו בית, למה, כשהאריסים באים הוא אומר לכו לחנות במקום אחר, למה שאין לו בית ולא אשה. נטל אשה, היה אומר להם מכאן ואילך כל מה שאתם מביאים העלו אותן לבית. כך כל ימים עד שלא העמיד משה אהל מועד, היו הקרבנות קרבין בכל מקום, שנאמר (שמות כ"ד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות, וכן הוא אומר (שם ח') דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו, כיון שהוקם המשכן, אמר לו הקב"ה למשה, אמור להם מכאן ואילך אין אתם רשאים להקריב קרבנות אלא באהל מועד, שם היו מעלין את הדורון להקב"ה, שכן כתיב (דברים י"ב) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה וגו'... (אחרי י)

ויהי ביום כלות משה, זה שאמר הכתוב, (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, אם אהליך למה משכנותיך, אם משכנותיך למה אהליך... אל תהי קורא משכנותיך, אלא  משכנותיך, אמר ליה הקב"ה למשה, אמור להם לישראל שיעשו משכן, שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם, תדע לך שהוא כן, שכיון שחטאו מה כתיב שם (תהלים ע"ח) לכן שמע ה' ויתעבר וימאס מאד בישראל ויטש משכן שילה אהל שכן באדם, זה משכן שלא נעשה, אלא שאם חטאו יהא מתמשכן על ידיהם. (נשא יד)

שוחר טוב:

...וכשבקש הקב"ה לשרות במשכן אמרו מלאכי השרת לפניו, מה אנוש כי תזכרנו, רבי יהודה בשם רבי איבו ורבי יהודה ברבי סימון אמרו שניהם מפסוק אחד, פיתקין היו משליכין, שנאמר (תהלים ס"ח) מלכי צב-אות ידודון ידודון ונות בית תחלק וגו', כענין שנאמר (יואל ד') ועל עמי ידו גורל. רבי יודן ברבי איבו אמר, אמר להן הקב"ה חייכם אני עושה, שנאמר כסה שמים הודו... (מזמור ח)

תנא דבי אליהו רבא:

וכיון שקבלו ישראל עול מלכות שמים בשמחה, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיד אמר הקב"ה למשה, שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, שנאמר (שמות כ"ה) דבר אל בני ישראל וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו', באותה שעה אמר הקב"ה בלבו, שמא לא יביאו בני ישראל נדבתם לפני, ושמא יהיו אומרים כלפי מעלה, וכי לכסף וזהב הוא צריך, והלא כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שלו הוא, שנאמר (חגי ב') לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צב-אות, ומפני מה אומר לבני אדם הביאו לי נדבה ועשו לי מקדש, אבל מה שבקש הקב"ה מישראל נתנו לו ישראל, והוא עושה לישראל מה שאמר להן, וכשעשו ישראל רצון הקב"ה במדבר והקב"ה מצא בהן קורת רוח, כמה שנאמר בהן (שמות ל"ה) ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו וגו', וכל אשר נמצא אתו עצי שטים וגו', הביאו בני ישראל נדבה לה', על אותה שעה הוא אומר (שיר השירים ה') אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל... (פרק יז)

ומפני מה נטמן המשכן עד היום הזה, מפני שעשאוהו הכשרים בנדבת לבם, וקשה לפני הקב"ה להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבת לבם, ולעתיד יבא הקב"ה וישרה בתוכו כמדה הראשונה, שנאמר (שיר השירים ד') עורי צפון ובואי תימן וגו'... (פרק כה בסוף)

מדרש תדשא:

המשכן נעשה כנגד ברייתו של עולם, כנגד שתי שמות הקדושים נעשו שני הכרובים על ארון העדות, השמים והארץ והים בתים על הבריות הם, נגד השמים העליונים נעשו בית קדשי הקדשים וכנגד הארץ נעשה בית הקדשים החיצון, כנגד הים נעשה החצר וכנגד השמים העליונים נעשה עשתי עשרה יריעות המשכן, כנגד הארץ נעשה השולחן, כנגד פרי האדמה היו מעריכין שתי הלחם שתים מערכות שש המערכת, כנגד חדשי קיץ וחורף, וכנגד הים נעשה הכיור, וכנגד המאורות נעשה המנורה, ויקם את העמודים וגו' יכין ובועז (מ"א ז' כ"א) יכין כנגד ירח יכון עולם, וירח מכין לישראל מועדים ושנים, שנאמר (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים, ובעז כנגד שמש שהוא יוצא בגבורה ובעוז... וכנגדם בגוף יש עינים כמות שהעינים רבוכות ונתונות בראש כך הוא שני העמודים ועבים. ויעש את הים מוצק (מ"א ז' כ"ג) זה עולם שהוא מוצק, שנאמר (איוב ל"ח ל"ח) בצקת עפר למוצק... עשר באמה משפתו אלו עשר ספירות בלימה שעליהם העולם עומד, עגול סביב שהרקיע עגולה, וחמש באמה קומתו כנגד מהלך ה' מאות שנה שבין הארץ לרקיע, וקו שלשים באמה כנגד שלשים יום שבכל חודש וחודש, וכנגד י' דברות וי' מאמרות וי' ספירות בלימה יסב אותו סביב שהעולם עומד בזכות עושים י' דברות... (פרק ב, וראה שם עוד)

...במשכן ע' עמודים היו, ואלו הן כ' בדרום כ' בצפון וי' במערב והם הקרשים, וי' במזרח וד' בפרוכת וה' בפתח המשכן ועמוד הענן, הרי ע'. ע' אמה היה המשכן כנגד ע' ימים טובים שנתן הקב"ה לישראל, ז' ימי פסח וח' ימי חג, וראש השנה ויום הכפורים וחג השבועות ונ"ב שבתות הרי ע'. ע' כלים היו במקדש אלו הן... (פרק י, וראה שם עוד)

אותיות דרבי עקיבא:

דבר אחר סמ"ך זה משכן שעשה משה וישראל במדבר שהיו סמוכין לו ארבע מחנות שבטי ישראל, שנאמר דגל מחנה ראובן תימנה, דגל מחנה דן צפונה, דגל מחנה יהודה מזרחה, דגל מחנה אפרים ימה. דבר אחר סמ"ך זה בית המקדש ששכינה בתוכו וסמוך לו סביב מלך וכהן גדול וכהנים לוים וישראל כנגד ארבע רוחות... 

מדרשים:

ב' המשכן נעשה כנגד ברייתו של עולם, כנגד שתי שמות הקדושים נעשו שני הכרובים על ארון העדות, השמים והארץ והים בתים על הבריות (צ"ל הבריחים) הם, כנגד השמים העליונים נעשה בית קדשי הקדשים וכנגד הארץ נעשה בית הקדשים החיצון, וכנגד הים נעשה החצר, וכנגד השמים העליונים נעשה עשתי עשרה יריעות המשכן. כנגד הארץ נעשה השולחן, כנגד פרי האדמה היו מעריכין שתי הלחם שתים מערכות שש המערכות כנגד חדשי קיץ וחורף, כנגד הים נעשה הכיור וכנגד המאורות נעשה המנורה. ויקם את העמודים יכין ובעז (מ"א ז') יכין כנגד ירח יכון עולם (תהלים פ"ט), וירח מכין לישראל מועדים ושנים, ובעז כנגד השמש שהוא יוצא בגבורה ובעוז... וכנגדם בגוף שני עינים כמות שהעינים גבוהות ונתונות בראש כך היו שני העמודים גבוהים ועבים... (מדרש תדשא, וראה עוד כלי מקדש-כיור ומזבח)

ילקוט שמעוני:

למלך שנשא אשה, והיה אוהבה אהבה גמורה, שלח והביא בן אחד מאצלם לעשותו שליח בינו לבינה, והראהו כל חופות וחדרים וסתרים שלו, אמר לו בני, לך אמור לאשה אני איני צריך ליך כלום, אלא עשי ליך חופה קטנה בשביל שאבוא ואדור עמך בשכונתך, כדי שידעו עבדי ובני ביתי שאני אוהבך אהבה גמורה. עד שהמלך עסוק לשגר לאשה מתנות רבות, באו ואמרו לו זנתה אשתו עם אחר, מיד הניח המלך הכל מידו ושליח נדחף לאחוריו... (שמות פרק לב, שצא)

היה רבי נחמיה אומר, אהל מועד שעשה משה במדבר כנגד מעשה בראשית, יריעות כנגד שמים וארץ, כיור וכנו כנגד ששת ימי בראשית, מזבח העולה כנגד כל הבהמות, מזבח הקטורת כנגד כל הבשמים, מנורה כנגד חמה ולבנה, שבעה נרותיה כנגד ז' כוכבים המשמשין את העולם... (שם פרק מ, תיט)

מדרש הגדול:

את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, מקיש משכן לכלים וכלים למשכן, שכולן מעכבין זה את זה, וכולן מצוה אחת. (שמות כה ט)

...תדע לך, כשם שהמשכן עשוי חתיכות חתיכות, שנאמר קרסיו קרשיו בריחיו ועמודיו ואדניו (שמות ל"ט), וכולן נחברין ונעשין אחד, דכתיב לחבר את האהל להיות אחד, ואומר והיה המשכן אחד (שם כ"ו), כך תורה נביאים וכתובים ומשנה כולן אחד, שכן את מוצא ואת המשכן תעשה עשר יריעות (שם כ"ו), אלו עשרת הדברות, וכתיב וחברת את חמש היריעות אלו חמשה חומשי תורה, ואת שש היריעות אלו ששה סדרי משנה, וכפלת את היריעה הששית, זה תלמוד, שהוא כפול ומדוקדק בתורה, וכולם נתנו מרועה אחד. (שם כו ט)

...אמר לו לא כשם שאתה סבור, אלא עשה אתה כשנברא העולם וכשנתחתם גופך כך עשה המשכן, וכך היה המשכן דומה לעולם ולגופו של אדם, במשכן היו הקרשים קבועין בתוך האדנים, ובגוף הצלעות קבועות בתוך החוליות, ובעולם ההרים קבועים בארץ. במשכן הקרשים מצופין זהב, ובגוף הצלעות מלובשות בשר, ובעולם ההרים קבועים בארץ. במשכן הקרשים מצופין זהב, ובגוף הצלעות מלובשות בשר, ובעולם ההרים מלובשים עפר. במשכן הבריחים בתוך הקרשים מעמידין אותן, ובגוף אברים וגידים נמתחים ומעמידין את הגוף, ובעולם ארבעה הידות אחוזין זה בזה. במשכן יריעות פרושים על הקרשים, ובגוף בשרו שלאדם מכוסה בעור, ובעולם השמים מכסין את הארץ וצדדיה ונקראו יריעות... במשכן היה הקול יוצא מבין שני הכרובים, ובגוף הקול יוצא מבין כנפי הריאה, ובעולם הרוח בראה הקב"ה ונתנה אחר הצפון, ויש שם זוית שאינה מכוסה, וממנה יוצא הרוח לעולם, במשכן יתידות, ובגוף אצבעותיו שלאדם משופין כיתידות, ובעולם וצדיק יסוד עולם (משלי י'), ועתיד הקב"ה לחדש משכן וגוף ועולם, משכן מנין, דכתיב (יחזקאל ל"ז) ונתתי משכני עליהם... (שם כט, וראה שם עוד)

ר' יוחנן אמר, ביום כלות, ביום שכלת איבה מן העולם, שעד שלא הוקם המשכן היתה איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומצות ומחלוקת בעולם, אבל משהוקם המשכן ניתנה אהבה וחיבה וריעות וצדק ושלום בעולם, טעמיה, אשמעה מה ידבר הא-ל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו (תהלים פ"ה), אמר רבי שמעון בן לקיש מה לי ללמד ממקום אחר, נלמד ממקומו, וישם לך שלום... (במדבר ז א)

ילקוט ראובני:

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו', לשעבר היה אדם שרוי בגן עדן במחנה שכינה, כעס עליו הקב"ה וגרשהו ממחיצתו, כשיצאו ישראל ממצרים בקש הקב"ה להחזיר ישראל למחיצתו, אמר להם שיעשו לו משכן וישכן בתוכם, כמו דאמר ועשו לי מקדש, כיוצא בו ועשו לי מקדש למה נאמר, והלא כבר נאמר את השמים ואת הארץ אני מלא, הא מה תלמוד לומר ועשו לי מקדש, כדי לקבל שכר על העשיה. (שמות תרומה)

בשעה שאמר הקב"ה לישראל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, נתקבצו כל שרי כיתות שלמעלה ואמרו לו, רבונו של עולם, מה לך לדור מלמטה במקום טומאה, מוטב לך לשכון בינינו, שאנו טהורים ואנו במקום טהור, ואל תשכון בתוכם. אמר להם הקב"ה יש לי אדם למטה ששקול נגד כלם, אתם משוררים לפני ברנ"ו כנפים, דכתיב רנ"ו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ, רנ"ו שמים אלו המלאכים, והריעו תחתיות ארץ אלו ישראל שמשוררים למטה, ולא עוד אלא שמשוררים לפניכם, דכתיב ברן יחד כוכבי בקר, אלו ישראל, ואחר כך ויריעו בני אלקים... (שם)

על דרך הקבלה, עצי שטים עומדים, מלשון שרפים עומדים ממעל לו, והזכיר עומדים על כיתות עליונים, שאין לך דבר במשכן וכליו שלא יהיה מצוייר, שנאמר את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וגו', והענין לומר, כי אף על פי שהמשכן והמקדש עתידים לחרוב, וכלי הקדש הגופניים עתידים שיאבדו בגולה, אין להבין שכשם שפסקו למטה כך פסקו למעלה תבניתם ודוגמתם חס ושלום, אבל הם עומדים וקיימים ולעולם, ואם פסקו למטה עתידים לחזור לקדמותם. (שם)

המשכן היה בסוד לאה, והמקדש בסוד רחל, וכן הוא אומר אלה פקודי המשכן, אלה אותיות לא"ה. (שם פקודי)

אמונות ודעות:

והששי, ושמא יתפלא על מעשה המשכן, ויאמר ומה לו לבורא למשכן ופרוכת ונרות דולקים וכלי זמר וקטורת נקטרת, וריח טוב, ומנחות מן החטים, והיין, והשמן, והפירות וכל תרומה לכך אנו אומרים בעזרת ה', שכל אלו סוגי עבודה לא שיש לו צורך לכך, לפי שהכל מחייב שאינו צריך למאומה, אבל הכל צריכים לו, אלא הכוונה שהיו עבדיו נשמעים לו במיטב קנינם, הוא הבשר והיין והשמן והקטורת והחטים והשמן וכל דבר ערב, ולפיכך יביאו מאלה דבר מועט כפי יכלתם, ויגמלך הוא בדבר מרובה כפי יכלתו, כאמרו כבד את ה' מהונך מראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו, ויצילם מן הפגעים כפי שלא יצילם אף אחד זולתו, בגלל אותה המשמעת, כאמרו זבח לאלקים תודה ושלם לעליון נדריך וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. ויכבדו אותו האור הנקרא שכינה מרכושם בכסף ובזהב ובמרגליות ובברזל ושאר הדברים החשובים, ויגמלך על כך שילוה להם הנבואה מאותו מקום, כמו שנאמר על המשכן, ונועדתי שמה לבני ישראל, וכן יהיה מקום שיענה לתפלת האומה בכל צרה שלא תבא עליהם, כמו שמנה שלמה כאשר בנה את הבית מסוגי העניה, ואמר לו ה' שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננת לפני. (מאמר ג פרק י)

רש"י:

ושמת את השלחן - שלחן בצפון משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל הדרומי שתי אמות ומחצה, ומזבח הזהב נתון כנגד אויר שבין שלחן למנורה, משוך קמעא כלפי המזרח, וכלם נתונים מן חצי המשכן ולפנין, כיצד, אורך המשכן מן הפתח לפרכת עשרים אמה, המזבח והשלחן והמנורה משוכים מן הפתח לצד מערב עשר אמות. (שמות כו לה)

ולא ימותו בטומאתם - הרי הכרת של מטמא מקדש קרוי מיתה. (ויקרא טו לא)

ויהי ביום כלות משה - כלת כתיב, יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה. כלות משה - בצלאל ואהליאב וכל חכם לב עשו את המשכן, ותלאו הכתוב במשה, לפי שמסר נפשו עליו לראות תבנית כל דבר ודבר כמו שהראהו בהר להורות לעושי המלאכה ולא טעה בתבנית אחת, וכן מצינו בדוד, לפי שמסר נפשו על בנין בית המקדש... (במדבר ז א)

כל הקרב הקרב - אין אנו יכולין להיות זהירין בכך, כולנו רשאין להכנס לחצר אהל מועד, ואחד שיקריב עצמו יותר מחבירו ויכנס לתוך אהל מועד ימות... (שם יז כח)

אבן עזרא:

וידבר - בעלותו אל ראש ההר דבר לו על דבר המשכן, והטעם שיעשו מקדש לשם הנכבד וישכון בתוכו, ושם ידבר עם משה, ולא יעלה אל ההר. (שמות כה א)

ועשו - נקרא מקדש בעבור היות משכן השם הקדוש. (שם שם ח)

אלה פקודי - ...ופירש למה נקרא משכן, בעבור הארון ששם לוחות העדות, והנה אחז דרך קצרה, וזהו האמת בעבור מכתב אלקים. (שם לח כא)

רמב"ן:

כאשר דבר ה' אל משה עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד... וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלקים, כאשר התנה עמהם מתחלה "ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה", ואמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", והנה הם קדושים ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם, ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה, ויצוה את בני ישראל. והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת", על כן הקדים הארון והכפורת בכאן, כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השולחן והמנורה, שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורו נעשה, אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו, וכן עשה בצלאל, לפי שהוא הראוי לקדם במעשה. וסוד המשכן הוא שהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר, וכמו שנאמר שם וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב "הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו", וכן כתיב במשכן, וכבוד ה' על הר סיני, וכתיב "הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו", וכן כתיב במשכן, "וכבוד ה' מלא את המשכן", והזכיר במשכן שני פעמים "וכבוד ה' מלא את המשכן", כנגד "את כבודו ואת גדלו", והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני, ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני, וכמו שאמר במתן תורה, "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה", כך במשכן כתיב, "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו", ויכפל "וידבר אליו", להגיד מה שאמרו בקבלה, שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים... והן אמר הכתוב "אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי", כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי, והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה, ומבין מה שכתבנו בהם, יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש "ה' אלקי ישראל", כמו שאמר בהר סיני "ויראו את אלקי ישראל", והוסיף שם לפרש ה' לענין שרמזנו שם למעלה, כי אלקי ישראל יושב הכרובים... וכן יזכור תמיד בית המקדש לשם ה' לשמך, ויאמר בכך פעם ופעם "ואתה תשמע השמים" במדת רחמים, וכתיב "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים", ובביאור אמר, "כי האמנם ישב אלקים את האדם על הארץ, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך", וכתיב על הארון (ש"ב ו') "להעלות משם את ארון האלקים אשר נקרא שם שם ה' צב-אות יושב הכרובים עליו"... (שמות כה א, ועיין שם עוד)

ויעשו כל חכם לב - הנה החזיר בתורה מלאכת המשכן חמש פעמים, כי יזכר את כלם בצוואה בפרט ובכלל, ותחלה אמר ועשית כך ועשית כך, ואחרי כן הזכיר כולם בדרך כלל, "ועשו את כל אשר ציויתיך את אהל מועד ואת הארון לעדות" עד "ככל אשר ציויתיך יעשו". והטעם בזה, שיצוה השם למשה שיגיד אל בצלאל ואהליאב ולכל החכמים המלאכה בכללה, ואחרי כן יקרבו אליה לעשותה, כי לא יכשרו למלאכת הקדש עד שישמעו כל המלאכה ויבינו אותה ויקבלו עליהם שידעו להשלימה, ובשעת המעשה הזכיר אותם תחלה בדרך הכלל הנזכר, ואמר "ויבואו ויעשו את כל אשר צוה ה', את המשכן את אהלו" וגו', ויחסר מכאן פרט אחד, כי בודאי הוצרך משה לאמר אל החכמים העושים מהמלאכה, עשו המשכן עשר יריעות ארך היריעה כך ורחב כך בכל המלאכה, ולא הזכיר הכתוב זה, כי בידוע שאמר להם הכל כסדר אחרי שעשו כן כל דבר ודבר. והטעם בזה, כי לא הוצרך משה לפרוט להם כל המעשה דבר בדבר כאשר הוזכר בצוואה ובמעשה, אבל קצרו להם, כאלו אמר שיעשו משכן בעשר יריעות חמש כנגד חמש, והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב וכיוצא בזה בכל המלאכה בקצרה רמז להם הענין, והם הבינו הכל, על כן לא האריך בפרט הזה ירמוז הכתוב חכמתם ובינתם וטוב השכל שבהם... והיה מספיק בכל הענין שיאמר ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל כל המלאכה אשר צוה ה' אותו, ויאמר "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו, וירא משה את כל המלאכה, והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו  ויברך אותם משה", אבל רצה לומר כי משה הזכיר אל כל עדת בני ישראל והחכמים שם כל המלאכה בכלל, כי נתכוון בזה שיתנדבו העם כדי העבודה למלאכה הגדולה, ובעבור שישמעו החכמים וידעו אם יקבלו לעשותה כאשר נצטוה, ואחר כך הזכיר בפרט המעשה, להגיד שעשו כל החכמים במשכן, זהו שנאמר "ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות"... והזכיר בארון, "ויעש בצלאל", להגיד כי האומן הגדול שבהם הוא שעשה לבדו הארון, והטעם בעבור שהוא מלא רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת, שיתבונן בו ויעשנו בכונה רצויה, כי אין במעשהו אומנות גדולה, אבל יש שם מלאכות שצריכות לאומנות יתירה ממנו. ואמר סתם ויעש את השלחן, ויעש את המנורה, ועל דעת רבי אברהם ירמוז אל בצלאל שעשה כל כלי הקדש, ואין כן דעתי, שגם בחצר המשכן אמר כן, אבל הוא חוזר לרמוז אל כל חכם לב, כאשר אמר במשכן... ואחר שנשלמה, נאספו כולם והראו אותה עליו כסדר אמרו תחלה, רבינו, הנה האוהל והנה כליו... וכן הכל. והנה לא הזכיר במשכן וכל כליו "כאשר צוה ה' את משה", אבל באלה הפקודים בבגדי כהונה יזכיר כן בכל דבר ודבר, והטעם כי כלל מלאכה המשכן בפסוק שאמר בסוף, "ובצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה ה' את משה"... ועל הכלל כל זה דרך חבה ודרך מעלה לומר כי חפץ השם במלאכה, ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות להרבות שכר לעוסקים בה, כענין מה שאמרו במדרש, יפה שיחתן של עבדי אבות לפני הקב"ה מתורתם של בנים, שהרי פרשת אליעזר שנים ושלשה דפים היא אמורה. (שם לו ח)

אלה פקודי המשכן - בעבור כי יריעות שש משזר הם שיקראו משכן במצוה ובמעשה, אבל משכן העדות כולל הבית בכללו, שהוא המשכן הנעשה ללוחות העדות. ועל דעת רבים אלה פקודי המשכן יחזור אל הנזכרים למעלה, ואמר כי המשכן וכליו שהוא הבית והחצר וכל הנעשה להם פקודי עבודת הלוים, שפקדם משה ביד איתמר ואין כלי הקדש הארון והשולחן והמנורה והמזבחות בכלל המשכן, כי הם ביד אליעזר, ואין כן דעתי, כי למה יזכיר פקודת איתמר ולא יזכיר פקודת אלעזר שהיא הנכבדת, אבל אלה פקודי ירמוז אל אשר יזכיר בפרשה למטה, יאמר כי כסף פקודי העדה מאת ככר, שעשה בו האדנים והווים לעמודים וכו'... (שם לח כא)

ויביאו את המשכן - ...כי יריעות שש משזר הן ששמן משכן, כמו שאמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר, ואמר בהן "וחברת את היריעות והיה המשכן אחד", ויריעות העזים הן האהל כאשר יאמר בהן... ולפעמים יקרא כל הבית אהל מועד, כאשר אמר "ועשו כל אשר צויתיך את אהל מועד ואת הארון לעדות", כי אהל מועד הוא הבית בכלל אשר אועד אליו שמה... (שם לט לג)

...והמשכן כמו כן נעשה על דרך העולם העליון, בנין קדש הקדשים ששם השכינה שורה בין שני הכרובים, כנגד עולם התיכון, שהמשרתים שם אשר משטרם בארץ היה אהל מועד אשר שם השולחן והמנורה ומזבח הזהב, אשר הם כלים פנימיים רוחניים, מזבח הזהב לא לעולה ולא לזבח, כי אם לקטורת הסמים שהוא דבר דק ורוחני, וכנגדו המנורה והאור בששה קנים היו היוצאים מקשה מן הקנה האמצעי, ומפני ששה הקנים מאירים אל עבר פניו, ונגד העולם התחתון מזבח העולה המושם בחצר אוהל מועד להקריב עליו כל הקרבנות כולם... (שיר השירים ב ד, וראה שם עוד)

רשב"ם:

ואת המשכן תעשה - חמש יריעות תחתונות קרויות משכן, כי תחתיהם הארון מקום שהשכינה שורה. (שמות כו א)

כוזרי:

וצוה הא-ל יתברך במזבח העולה ובמזבח הקטורת והמנורה, ואחר כך העולות וקטורת הסמים, ושמן המאור ושמן המשחה, ואולם מזבח העולה להדבק בו האש הגלויה, ומזבח הזהב לאש, היא יותר קלה ודקה, אבל המנורה להדבק בה אור החכמה והדעת, והשולחן להדבק בו השפע והטובות הגופניות, כמו שאמרו רבותינו הרוצה להתחכם ידרים, הרוצה להתעשר יצפין (בבא בתרא כ"ה), וכל אלה עבודות לארון ולכרובים אשר הם במדרגת הלב והריאה מרחפת עליו. והוצרך לאהל כלים ושמשים, כמו הכיור וכנו, ומלקחים ומחתות וקערות וכפות ומנקיות וסירות ומזלגות וזולת זה, והוצרך אל דבר שישמור אותם, המשכן והאהל ומכסהו, ולשמור הכל חצר המשכן וכליו. והוצרך לנושאים לכל אלה, ובחר האלקים לזה בני לוי שהם הקרובים, כל שכן מעת העגל, שנאמר (שמות ל"ב) "ויאספו אליו כל בני לוי". ובחר לנכבד שבהם, והוא אלעזר הכהן, לנכבד שבדברים והדק שבהם, כמו שאמר (במדבר ד') ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה, כל אלה אשר נתלית בהם האש הזכה והדקה, ואור החכמה והדעת, ועוד אור הנבואה באורים ותומים, ולנכבדת שבכתות הלוים אחריו, והם בני קהת, לשאת האברים הפנימיים כמו הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש אשר ישרתו בהם, ובהם נאמר (במדבר ז') "כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו", כאשר אין לאברים הפנימיים עצמות שעוזרים על נשיאתם. אבל הכחות והרוחות נושאים אותם במה שדבק בהם. ולמי שתחתם מהלוים והם בני גרשון נשיאת האברים הרכים החיצוניים, והם יריעות המשכן ואהל מועד ומכסהו ומכסה התחש, ולמי שתחתם והם בני מררי, לשאת האברים הקשים קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו... (מאמר ב כו)

וכבר אמרנו שאין מתקרבים אל האלקים כי אם במצות האלקים עצמן, בעבור שהוא יודע שעורן ומשקלן וזמנן ומקומותן, ומה שהוא תלוי באלה הקבלות, אשר בהשלמתן יהיה הרצון והדביקה בענין האלקי, כמו שהיה במעשה המשכן, אשר אמר בכל מלאכה ממנו (שמות ל"ז) "ויעש בצלאל את הארון וגו', ויעש כפורת" וגו', ובכל אחת מהן "כאשר צוה ה' את משה", רוצה לומר בלא תוספת ומגרעת, ואין דבר מהמלאכות ההן מה שהוא מסכים לדעתנו ולסברתנו, וחתם בה באמרו (שם ל"ט) "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה". והיה סמוך להשלמתו חול השכינה, מפני שנשלמו שני הענינים אשר הם עמודי התורה, והאחד מהם שתהיה התורה מאת האלקים, והשני, שתהיה מקובלת בלב נאמן מהקהל, והמשכן היה ממצות האלקים, והיה מעשהו מכל הקהל, כמו שנאמר (שם כ"ה) "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", בתכלית החפץ והרצון, והתחייבה השלמת התולדה שהיא השכינה, כאשר אמר ושכנתי בתוכם... (מאמר ג כג)

חזקוני:

את מקדש ה' - נאמר משכן על שנמשח בשמן המשחה, ומקדש על שקדושתו לעולם. (במדבר יט כ)

רבינו בחיי:

...ועמה אדם זוכה אל החיים הנצחיים, להתענג מזיו שכינה, כי שכינה דבקה בתורה, והוא שדרשו רז"ל (משלי ב') "כי ישרים ישכנו ארץ", ישכינו שכינה בארץ, במתן תורה כתיב (שמות כ"ד) "וישכון כבוד ה' על הר סיני", כי היא הסבה שהשכינה שורה בישראל, בהר סיני בנגלה, ובמשכן בנסתר. בהר סיני בנגלה הוא ששכן הכבוד בהר סיני לעיני כל ישראל, שנאמר (שם) "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", ובמשכן בנסתר, והוא שנצטוינו לעשות לו בית מיוחד כדי שישכון עליו בנסתר, ועל זה התנדבו ישראל תרומה, לעשות ממנה משכן. (שמות כה א)

ויקחו לי - ...וכשם שמצינו בהר סיני שאמר הכתוב (דברים ה') "הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו", כן מצינו במשכן שחזר שני פעמים, (שמות מ') "וכבוד ה' מלא את המשכן", וכשם שמצינו בהר סיני שכתוב בו, (דברים ד') "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה" וגו'... כן במשכן היה הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין שני הכרובים. וכשם שמצינו בהר סיני שכתוב בו, (שמות כ"ד) "ויראו את אלקי ישראל", כן מצינו במשכן שהיה אלקי ישראל יושב הכרובים, הוא שכתוב בו, (יחזקאל י"ב) "וכבוד אלקי ישראל עליהם מלמעלה, היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר, ואדע כי כרובים המה"... (שם שם ב)

 וכדי לבאר שהמשכן שקול כנגד בריאת העולם, הזכיר בו הכתוב ג' תרומות של העולם, והוא שכתוב בבצלאל (שמות ל"א) "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת", ועל זה דרשו רז"ל, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ, כתיב הכא ואמלא אותו רוח אלקים וגו', וכתיב התם (משלי ג') "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו". רצו החכמים לרמוז בזה, כי המשכן שקול כנגד בריאת העולם. ותמצא בפרקי דרבי אליעזר, בשלשתן בנה שלמה בית המקדש, שכן הזכיר הכתוב על חירם (מ"א ז') "בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי חורש נחשת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת"... (שם)

ועשו לי מקדש - קרא המשכן מקדש על שם שהוא מקודש בשריית השכינה, ויתכן לומר לפי שהוא דוגמת בית המקדש של מעלה... (שם שם ח)

את תבנית המשכן - ידוע כי המשכן וכליו הכל ציורים גופניים להתבונן מהם ציורים עליונים, שהם דוגמא להם. ומכלל הענינים הנפלאים הנכללים בו, הוא מה שתמצא המשכן על ג' חלקים, לפנים מהפרוכת, חוץ לפרוכת שהוא אהל מועד, חצר המשכן, כנגד המציאות שנחלק לג' חלקים, לפנים מהפרוכת, עולם המלאכים, עולם הגלגלים, עולם השפלים. וכן מצינו האדם שהוא עקר הכל שהוא דוגמת המציאות בג' חלקיו, ונקרא עולם קטן, והוא נחלק לשלשה חלקים, עולם הדבור, ועולם החיות ועולם הטבע. החלק הראשון שבמשכן, לפנים מהפרוכת, ושם הארון והלוחות והכרובים, שהם כלים פנימיים נעלמים, והם המרכבה לשם יתעלה, כמו שכתוב (יחזקאל י') "וכבוד אלקי ישראל עליהם מלמעלה", וכתיב (תהלים פ') "יושב הכרובים", וזהו כנגד עולם המלאכים, שהן צורות נפרדות נעלמות, והם שכלים נפרדים מרכבה וכסא להקב"ה... החלק השני מחוץ לפרוכת הוא אהל מועד, ושם השלחן והמנורה ומזבח הקטורת, שהן כלים נכבדים פנימיים, לא כמעלת פנימיות הראשונים, והם כנגד עולם הגלגלים, שהן נמצאים נכבדים מספרים כבוד א-ל, והעולם מתקיים בתנועתם... החלק השלישי חצר המשכן, בו היה מזבח הנחשת הוא מזבח העולה, אשר עליו מקריבים הקרבנות, ושם בעלי חיים מקבלין הפסד, והוא כנגד עולם השפל הזה, שהוא בעל הויה והפסד, וכנגדן באדם עולם הטבע, והוא מהטבור ולמטה, כי משם באה ההויה והוא ראשית הפסד הגוף, כי ההפסד הוא סבת ההויה, שאם לא נמצא הפסד בעולם לא היתה מצטרכת הויה, הא למדת שהמשכן על ג' חלקים כנגד ג' חלקי המציאות. (שם שם ט)

...ועל דרך הקבלה עצי שטים עומדים, כלשון (ישעיה ו') שרפים עומדים ממעל לו, והזכיר עומדים על הכחות העליונים, שאין לך דבר במשכן וכליו שלא יהיה מצויר למעלה, שנאמר (שמות כ"ה) "את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו", וכן אמר דוד ע"ה (דה"א כ"ח) "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת התבנית". והענין לומר, כי אף על פי שהמשכן והמקדש עתידין ליחרב, וכלי הקדש הגופניים עתידים שיאבדו בגולה, אין להבין שכשם שפסקו למטה כך פסקו למעלה תבניתם ודוגמתם חס ושלום, אבל הם עומדים וקיימים לעולם, ואם פסקו למטה, עתידים לחזור לקדמותם. וזה מאמר רז"ל במסכת סוכה פרק לולב וערבה, וכן במסכת יומא סוף פרק בא לו כהן גדול, עצי שטים עומדים, שעומדין לעולם ולעולמי עולמים, קרא צפוין הכח שהן מצפים לו, ומה שאמר שהן מעמידין אותו הכח, תלה הגדול בקטן, ושמא תאמר מאחר שהן מעמידין אותו כשאבדו למטה אבד סברן למעלה, כלומר שאבד אותו הכח שהן מקוים או שמא בטל הכח שמשקיפים לו, תלמוד לומר עומדים לעולם ולעולמי עולמים... (שם כו טו)

אלה פקודי - על דרך הפשט, אלה פקודי המשכן, יחזור אל הנזכרים למעלה, יאמר כי המשכן וכליו שהוא הבית והחצר וכל הנעשה להם פקודי עבודת הלוים, אשר פקד משה ביד איתמר, אבל כלי הקדש שהם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות אינם בכלל המשכן, והם פקודת אלעזר. ועל דרך המדרש אלה פקודי המשכן משכן, למה שני פעמים משכן, אלא ללמד שהיכל של מטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר (שמות ט"ו) "מכון לשבתך פעלת ה'" וגו', אל תקרי מכון, אלא מכוון.

שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם... כל מה שהזכירו חכמים במדרש הזה בעניני המשכן השקול כנגד העולם, נראה שדבריו דרך כלל, אבל הפרטים רבים נמשכים ויוצאים מן הכלל. ונראה לי כי מתוך הכלל הזה שלמדנו נוכל לחדש ולהוציא קצת מן הפרטים, הוא שמצאתי מן הנגדיים האלה, כי כשם שכתוב בבריאת העולם (בראשית ב') "אלה תולדות השמים והארץ", כנגדו מצינו במשכן "אלה פקודי המשכן", וכשם שנברא העולם בה"א, שנאמר (שם ב') בהבראם, ודרשו רז"ל בה"א בראם, כנגדו מצינו במשכן (שמות מ') "וכבוד ה' מלא את המשכן", כי הה"א כבוד ה'. וזו היא הכונה כמו שהוזכר ענין המשכן פעמים בתורה, כמו שכתבנו בראש פרשת ויקהל, וכן לשון משכן לשון שכינה, וזהו שכתוב (תהלים פ"ה) "לשכון כבוד בארצנו". וכשם שהעולם עלה במחשבה להבראות תחלה, ואחר כך נעשו המעשים בששה ימים כנגדו, תמצא במשכן לחשוב מחשבות ואחר כך לעשות. וכשם שהעולם נברא לא חובה רק דרך נדבה וחסד, שנאמר (תהלים פ"ט) "עולם חסד יבנה", כן המשכן נבנה דרך נדבה, שנאמר (שמות כ"ה) "אשר ידבנו לבו". וכשם שהזכיר שם אלקים בכל מעשה בראשית, ואחר כך השם המיוחד, שנאמר (בראשית ב') "ביום עשות ה' אלקים", הזכיר ה' המיוחד, ואמר (שמות מ') "כי ענן ה' על המשכן" וכשם שהעולם נברא בשתי מדות, מדת רחמים ומדת הדין, כנגדו המשכן נעשה בשני אומנים, בצלאל משבט יהודה כנגד השם המיוחד, ואהליאב משבט דן כנגד מדת הדין.

גם יתכן שנבין מלת משכן מלשון המשכה, לפי שהמשכן וכליו ציורים ודוגמא למקדש של מעלה, כי בית המקדש של מטה מושך כח ממקדש של מעלה הנקרא זבול, ולכך אמר שלמה ע"ה (מ"א ח') "בנה בניתי בית זבול לך", וזהו סוד הכתוב, (שופטים ה') "ומזבולון מושכים בשבט סופר", כי יש מושכים למטה מזבולון, והנמשך הוא זבולון... והבן זה... וכשם שנברא העולם ועתיד להתבטל ולהתחדש אחר השבת, כן המשכן והמקדש עתיד ליבטל וליחרב ולהתחדש, וכשם שמצינו בבריאת העולם (בראשית ב') "ויצו ה' אלקים על האדם לאמר", כן תמצא במשכן (שמות ל"ו) "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר". וכשם שמצינו בבריאת העולם שנקרא הקב"ה ש-די על שאמר לעולמו די, כנגדו תמצא במשכן (שמות ל"ו) "והמלאכה היתה דים", זו מלאכה של מעלה, הנקראת על דרך הקבלה מלאכת שמים וארץ... וכשם שבבריאת העולם ל"ב פעמים אלקים עד "לעשות", כן במשכן מלא אותם חכמת ל"ב, ואין ספק כי יש בזה דברים אחרים מלבד אלה שהזכרתי שלא כתבתים, וגם אני יודע אותם, ומהם שאיני יודע, גם כן הפרט הזה שהזכרתי וחדשתי הוא פתח להבין שאר הדברים. (שם לח כא)

באהל מועד - הוא משכן, ומשעה שקראו משם, שנאמר (ויקרא א') "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד", לא דבר עמו אלא משם, לפי שהכבוד שהיה בהר סיני הועתק שם, ועל כן יצוה בכאן להגביל את המשכן, שיהיו הלוים חונים סביביו, כשם שהגביל את ההר... ועוד יצוה שיחנו הלוים סביב לאהל מועד, והיו כ"ב אלף לוים כשם שירדו עמו בהר סיני עשרים ושנים אלף של מלאכי השרת, הוא שכתוב (תהלים ס"ח) "רכב אלקים רבותים אלפי" וגו'... (במדבר א א)

עקדה:

תרומה - כבר העירו חז"ל שהמשכן נעשה בתמונת העולם הכללי, ונעשה מנדבת לבם, כמו שהעולם נברא ממנו נדבה. וזכר י"ג דברים בנדבה, כמו שבמציאות העולם ד' יסודות וט' גלגלים שמהם הושתת, וכמו שאמרו בחגיגה י"ג שגער בהם שלא יתפשטו עוד, כן הכריז במחנה "אל יעשו עוד מלאכה". (שמות כה ב)

...מכאן ספק עצום, למה ציום במשכן, ואפילו כפל הפרשה, אם הכל היה לצורך זמן מועט, שאלמלא חטאו במרגלים נכנסו לארץ מיד, ואם כן היה ראוי שיבואו בתורה תבנית ותכונות המקדש ולא מעשה המשכן, ומהנ"ל נמצא רק שמץ דבר בדברי הימים, "ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וכו' כל אשר ברוח עמו" וגו' (דה"א כ"ח)...

ונתתי אל לבי שבזה נתגלה לנו סוד אולי בו תתיישב דעתנו, כי נראה מבואר שה' נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים, כדפירשנו בשער ל"ד, והתחיל בזה תיכף למתן תורה, וכונתו היתה לקבע אותה דירת קבע כשתגלה לפניו שעת כושר, והתחיל לדחות השעה בחטא המרגלים שקבעו בכיה לדורות, כי סרו מאחרי ה' בשיעור גדול, עד שגלוי לפניו שיעברו עליהם מי המבול הזידוניים של הגלויות שישטפו כל טומאתם, ובכל הזמן שבינתים הסיח דעתו מהדירה הקבועה. ובהגיע הזמן ההוא (של הגלות) דבר על הבנין, ועשה ממנו עקר גדול על ידי יחזקאל, והוא עיקר ספרו, שהתחיל בפלאי המרכבה העליונה, היא הדירה העליונה, וסיים בפלאי המרכבה התחתונה בענינים ארוכים ומבהילים דעות האנשים כפל כפלים מהנאמר כאן במשכן. ומה שהתנבא באמצע היה על הסבה שלא איפשרה לקבע דירת הקבע ביניהם עד השעה ההיא, וזה יהיה אחר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" וגו' (שם ל"ו)... 

וכאשר באו לארץ לא ציום לבנות שכינת קבע, כי לא הכריתו העמים המחטיאים המפרידים האהבה והקירבה. ואף על פי שנתעורר דוד מעצמו, דחהו ואמר "האתה תבנה בית לשבתי", כי מלאכה זו מסורה לשמים ולא לבריות, ואם היה מתהלך באוהל ובמשכן, דלא בנו לי בית ארזים כפי שהיה ראוי לעשות מדרך המוסר, כששאלתי מהם משכן של יריעות, ועתה כה תאמר לעבדי לדוד, להודיעו מה שיהיה באחרית הימים, ואז ועשיתי לך שם גדול וגו', אחר שישראל יבואו בגלות לידי שלמות, ושמתי מקום לעמי ישראל וגו', אם כן הכונה היתה על המשיח, שעליו התנבא יחזקאל בפרק ל"ד "ועבדי דוד נשיא בתוכם", ועליו התנבא ישעיהו בפרק י"א... ודוד הבין כל זאת והודה לה', וגילה דבר זה בדבר שלמה ביום הקהל בדה"ב ב', שכפל בדבריו המלים "עד עולם", כי יגיע בסוף. וכשראו הצלחת שלמה במלכותו ואהבת ה' אליו, יחסו הדברים האלו אליו, וחשב שעליו המלאכה לגמור, ועליו דבר אל דוד "בנך אשר יצא מחלציך", וטרם כילה כל מלאכתו אמר לו ה' (מ"א ו') "אם תלך בחקותי" וגו', להודיעו התנאים, שאם יקים אותם יהיה הוא הבן שעליו נשבע לדוד, וכן אמר לו בחנוכת הבית (מ"א ט') "ואם שוב תשובון והכרתי את ישראל וגו', והיה ישראל למשל ולשנינה" וגו', כי גלוי לפניו שלא ישמרו תנאים אלו כמו שביאר ירמיה בפירוש בפרק ל"ב, "כי על אפי וגו' למן היום אשר בנו אותה"... (שם כו א)

...ורק משה היה יכול לכוון כל הכוונות במשכן, שהוא נותן ציור העולם ותבניתו לפי זאת ההנהגה, ולא היה ביד העם להקימו, אף על פי שנמצאו שם כל חלקיו הגשמיים, וזה שאמרו חז"ל בשמות רבה נ"ב, התחילו טוענים ולא היה עומד, שאמרו, א' טוענין ואינו עומד, ב' כמה חכמים היו שם ולא יכלו להקימו, ג' כשהביאוהו למשה שרתה עליו שכינה, ד' ולא תאמרו משה הקימו, ה' שעמד מעצמו. כי מעשה האדם על ה' אופנים, מצד טוב מזלו, מצד שיווי טבעו ומזגו של האיש, וכל שכן אם בקי בהשערות המלאכה, ג' מה שיגיע אליה על ידי חכמה מהחכמות, ד' מה שיעשו הענין בהשגחת ה', ה' מעלת הנביאים העושים מעשיהם על הפלא הגמור. וכן אמרו כאן, שלא היה כח בהשערה אנושית ולא בחכמה, ובאמת לא נזדעזעו סדרי עולם ומערכותיו מפני בקיאות האדם וחכמת הפילוספים, ורק כששרתה שכינה על משה הקימו, והוא הכח המשתף אלקים ואנשים בפעולות אלו. וכן בהנהגה העליונה, שהעולם נתון ביד באי עולם ואינם יכולים להקימו ולהמשיך סדרו, ולואי שלא יחריבוהו, והשלם יעמיד ארץ על מכוניה... ולכן דקדק בהם דקדוק גדול בחשבונם, כי יסוד העולם וקיומו שידקדק האדם חשבונותיו ולצמצם עם נפשו. (שם לח כא)

אברבנאל:

...נקרא אהל מועד שהיה בדמות אהל, משכן שבו שכן כבודו, משכן העדות שבו הלוחות, ומקדש שלא יבא בו ערל וטמא. ולפי שהראה למשה בהר סודות המציאות וסדרו, ודרכי התורה ותעלומותיה, הודיעו שהכל נרמז במלאכת המשכן. וכן תעשו - הראה לו הכל בחוש, כמו שנבואתו בקול מוחש, כדי שיכתבוה באותם מלים עצמם. והתועלת שהשיגו על ידי המשכן שנדבק בהם השגחתו ולא יחשבו שעזב ה' את הארץ, והיה שם כיור לומר שירחצו ויטהרו, ומזבח שישרפו עליו תאותיהם, ושאר הכלים להשריש בהם האמונה שה' מתהלך בתוכם. (שמות כה א)

המשכן רומז ודאי על דברים, ב' חלקיו הראשונים בו יהלכו הכהנים על הים והיבשה, קדש הקדשים על השמים, לחם הפנים על י"ב החדשים, ז' קני מנורה על ז' כוכבי לכת והשפעתם, ומהם תתבאר תנועת הגלגלים. הקלעים בד' צבעיהם לד' היסודות, השש לארץ, הארגמן לים (שנעשה מדג), תכלת לאויר, ושני לאש, והזהב שבבגדי כהונה על האור המפוזר בעולם. מעיל תכלת מורה על השמים, ורמוניו על הברקים, חושן שבאמצעיתו על הארץ, החשב לים, שמש וירח רמוזים באבני השהם, ואבני החושן על המזלות, מצנפת על השמים בכלל או על התכלית...

חלקי המשכן לומר שהעקר הוא העסק בתורה ושמירת המצוות שבקדש הקדשים, הכרובים לומר שהתורה האלקית נתנה על ידי השכלים הנבדלים, או רומזים על כל איש ואשה מישראל שיהיו ראש מעייניהם למעלה לעבודת ה', וגם איש אל אחיו ברעות, והפרוכת מבדילה, לומר שלא יעבד על מנת לקבל פרס, אף שה' לא יקפח שכרו, שעל זה כלי ההיכל, השולחן על גדולה ועושר, המנורה על כבוד הבא מחכמה, וז' נרותיה על ז' החכמות הכלולות בתורה, ופונות לאמצע, שהחכמה האמיתית היא המסכימה עם התורה. גביעים וכו' על החכמות המסתעפות מאלו, והשכר הג' ההשארות הנפשית נרמזת במזבח הקטורת הנמשך לקדש הקדשים, כי שכר זה רק מהתורה, על כן עוצרת הקטורת המגפה... מזבח העולה רומז למיתה, ועל כן היה בתחלה בכניסה, כדי שיזכרו בו, ורבוע כי ד' היסודות גורמי הכליון, ואין בו מעלות כי אין שלטון ביום המות, הכיור לשלמות המדות, והמכונות שלו רמז לסיגים שיגבילו המדות הטובות. (שם שם י, וראה שם עוד באריכות)

ספורנו:

ושכנתי בתוכם - אשכון ביניהם לקבל תפלתם ועבודתם באותו האופן שאני מראה אותך שכינתי בהר, על הכפורת בין שני הכרובים עם תבנית המשכן ועם תבנית כל כליו, כי אמנם תבנית המשכן תורה על כרובים שהם שרפים עומדים ממעל לו, הנראים לנביאים, ומהם בקדש ומהם בקדש הקדשים בשני מחברות מחוברות בקרסים להיות לאחדים לעבודת בוראם, וכן ראוי שיהיו בישראל כל קדושיו מחוברים אל ההמון להבין ולהורות, ובקדש הקדשים נתן התורה תוך גוף מצופה זהב מבית ומחוץ, כאמרם ז"ל בזה, כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם... וכן תעשו - אתם כדי שאשכון בתוככם, לדבר עמך ולקבל תפלת ועבודת ישראל, לא כמו שהיה הענין קודם העגל, כאמרו "בכל המקום וגו' אבא אליך וברכתיך". (שם שם ח וט)

ושמת - אחר שסדר את הכסא בפנים סדר לפניו חוץ לפרוכת שלחן ומנורה, הבאים לכבוד יושב הכסא, וסדר את המנורה בימין והשולחן בשמאל, כאמרו אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. (שם כו לה)

אלה פקודי - כל אחד מחלקי המשכן הכתובים למעלה הם אותם הפקודים שנאמר עליהם "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם וגו' ביד איתמר", וזה כי כל אחד מהם היה ראוי להיות נחשב ולהקרא בשם, באשר הוא זה הפרטי, לא בלבד באשר הוא מזה המין, וכל שכן שצדק זה על כל אחד מכלי הקדש אשר במשא בני קהת, ולזה לא נפסדו, כאמרם ז"ל שמא תאמר אבד סברם ובטל סכוים... וגם כן לא נפל דבר להם ביד האויבים, על הפך מה שקרה למקדש שלמה וכליו...

משכן העדות - ספר מעלות משכן זה, שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים, ראשונה שהיה משכן העדות, שהיו בו לוחות העדות, ב' אשר פקד על פי משה, ג' שהיתה עבודת הלוים ביד איתמר, כי אמנם משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר היתה, ד' ובצלאל בן אורי, שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו מיוחסים לצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם ולא נפל ביד אויבים, אבל מקדש שלמה שהיו עושי המלאכה בו מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו והוצרך לחזק את בדק הבית, ונפל בסוף הכל ביד אויבים. (שם לח כא)

כל הזהב - העיד על קצבת הזהב והכסף והנחשת שנכנסה במלאכת המשכן, שהיה דבר מועט מאד בערך אל העושר שהיה בבית ראשון, כמבואר בספר מלכים, ויותר ממנו העושר שהיה בבנין הורדוס, ועם כל זה התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני, ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבנין יהיו סבה להשרות שכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יראיו ומעשיהם לשכנו בתוכם. (שם שם כד)

זאת החיה אשר תאכלו - הנה אחר שהתנצלו ישראל את עדים הרוחני שקנו במתן תורה, אשר בו היו ראוים לשרות שכינה עליהם בלתי אמצעי, כאמרו "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך", כמו שיהיה הענין לעתיד לבא, כאמרו, "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם", מאס הא-ל ית' אחר כך מהשרות עוד שכינתו ביניהם כלל, כאמרו "כי לא אעלה בקרבך", והשיג משה רבינו בתפלתו איזה תקון, שתשרה השכינה בתוכם באמצעות משכן וכליו ומשרתיו וזבחיו, עד שהשיגו וזכו אל "וירא כבוד ה' אל כל העם" ואל ירידת אש מן השמים... (ויקרא יא ב)

אלשיך:

ועשו לי מקדש - כי שם שער השמים מקום הורדת השפע העליון לארץ, ומאז נברא העולם שרתה שכינה במקום ההוא, ולכן אמרו חז"ל הנכנס בבית מקדש של מטה ומקריב בו, מעלה עליו הקב"ה כאילו נכנס והקריב במקדש של מעלה ושל מטה כאילו עמדו יחד. אמנם המצות הנעשות בחוצה לארץ שהיא תחת שר, שהשפע הבא על ידיו הוא בצנור צר, אינן מספיקות להשרות שכינה, כי אם דרך שער השמים. וזה שאמר בבמדבר רבה י"ב שהקב"ה רמז למלאכי השרת שיקימו גם כן משכן, והוא משכן הנער מטטרון, המקריב בו נשמותיהם של צדיקים לכפר על בני ישראל בגלותם, והוא נקרא משכן, שבו שוכן בימי הגלות, וכשזכותם רב ונבנה בית המקדש, יושב במקדש של מעלה מכון לשבתך, וממנו שפע רב. אמנם אין כח בעולם הזה לסבול המצא השכינה בו, לכן ציוה לנו לעשות המשכן באופן שתעמיק קדושת העליון לתחתון, וכאילו חונה בב' המשכנות כאחד, ולכן בחר בבצלאל והערה עליו רוח שלא כדרך הטבע, שהיה בן ח', לעשות משכן מכוון כנגד משכן הנער, והקמת המשכן היתה על ידי משה, שהוריד השכינה בזכותו לארץ. וזה שאמר ועשו לי מקדש - שלצדיקים יש כח לעשות למטה מושב רוחני קדוש, עד שיהיה ראוי לושכנתי בתוכם ממש, ולא רק התפשטות כבוד מלמעלה. ככל אשר אני מראה אותך - ואם במדבר אינו מכוון כנגד המקדש של מעלה, הוא תבנית המשכן העליון. או ועשו לי מקדש - אין השראת שכינה על העצים והאבנים אלא בתוכם, עליהם, אם מעשה ידיהם ראויים לכך, וזה שברכם משה ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו', שה' יתברך עושה עיקר מנפשות הצדיקים לשכון בתוכם, ולא מעצים ואבנים. (שמות כה ח)

כסה הענן - כי בזה נעשה המשכן לאהל העדות, שה' שב אל ישראל אחר העגל, שלכן ציום לעשות משכן. ולפי העלות הענן - נותנים אל לבם סלוק הענן, כי בעוון ישראל מסלקים השכינה מעליהם... (במדבר ט טו)

מוהר"ן:

וזה בחינת משכן, כי משכן היה לו כח המושך, להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם בחינת (שה"ש א') "משכני אחריך נרוצה", אחריך נרוצה דייקא, כי כל מה שמתקרב יותר אליו, הוא רץ ביותר כנ"ל, מחמת הכח המושך כנ"ל, וכמובא במדרש (שמות פרשה ל"א) שהמשכן הוא לשון משכון, שהוא משכון לישראל שתשרה שכינה אצלם אפילו אם יחטאו חס ושלום, כמ"ש (ויקרא כ"ו) "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם". נמצא שעל ידי המשכן השכינה שורה בישראל, היינו כנ"ל, כי משכן לשון משכני וכו' שיש לו בחינת כח המושך, להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם כנ"ל. ועל כן אי אפשר להקים את המשכן אלא הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משה, שהיה עניו מכל האדם, כמו שכתוב (שמות מ') ויקם משה את המשכן, ואחר לא היה יכול להקימו... להמשיך האלקות כנ"ל... וזה בחינת הכבוד הנאמר אצל המשכן, כ"ש (שמות כ"ט) "ונקדש בכבודי", וכ"ש (שם מ') "וכבוד ה' מלא את המשכן", כי כל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם מקטן ועד גדול כולם הם מקבלים רק מזה הצדיק, שהוא בחינת עפר, בחינת משכן, שממנו נמשך הכל, כי כל הכבוד והגדולה הוא רק אצל זה הצדיק, וכולם מקבלים ממנו... (ע)

תניא:

...ומעין זה זכו בני ישראל במעמד הר סיני, רק שלא יכלו לסבול, כמאמר רז"ל שעל כל דבור פרחה נשמתן וכו', שהוא ענין ביטול במציאות הנ"ל, לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן, ובו קדש הקדשים להשראת שכינתו שהוא גילוי יחודו יתברך כמו שכתבנו לקמן. ומשחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו, הוא יחודו יתברך, אלא ארבע אמות של הלכה, שהוא רצונו יתברך וחכמתו המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו, ולכן אחר שיעמיק האדם מחשבתו בענין ביטול הנ"ל כפי יכלתו זאת, ישיב אל לבו כי מהיות קטן שכלי ושרש נשמתי מהכיל להיות מרכבה ומשכן ליחודו יתברך באמת לאמיתו, מאחר דלית מחשבה דילי תפיסא ומשגת בו יתברך כלל וכלל, שום השגה בעולם ולא שמץ מנהו מהשגת האבות והנביאים, אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו, הוא העסק בתלמוד תורה כפי הפנאי שלי בקביעות עתים ביום ובלילה כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה... (ליקוטי אמרים פרק לד)

נפש החיים:

...גם על זאת יחרד לב האדם מעם הקדש, שהוא כולל בתבניתו כל הכחות והעולמות כולם. (הגה"ה) כי המשכן והמקדש היו כוללים כל הכחות והעולמות וכל הסדרי קדושות כולם, כל בתיו וגנזכיו עליותיו וחדריו וכל כלי הקדש, כולם היו בדוגמה עליונה, צלם דמות תבנית העולמות הקדושים, וסדרי פרקי המרכבה, המה יסדם דוד ושמואל הרואה, הכל מיד ה' עליהם השכיל. ואמרו ז"ל בפרק איזהו מקומן (נ"ד ב'), מה ענין נויות אצל רמה, אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם וכו'. זה שאמר בתנחומא פקודי שהוא שקול נגד בריאת עולם, ומונה שם כסדרן כלל הענינים שהיו בבריאה שהמה היו גם כן במשכן, ולכן אמר הכתוב בבצלאל "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת", כי באלו הג' נבראו העולמות... ולכך האדם מעם הקדש, שכולל גם כן כל סדרי בראשית וסדרי המרכבה כלל הבריאה כולה, הוא גם כן דוגמת ובתבנית המשכן והמקדש וכל כליו, מכוון בסדר התקשרות פרקי אבריו וגידיו וכל כחותיו, וכן בזוהר כלל תבנית המשכן וכליו, שהמה רמוזים כולם באדם אחד באחד יגשו כסדר.

לזאת הרי כי ודאי עיקר ענין הקדש והמקדש ושריית שכינתו יתברך הוא האדם, שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצוות כולן שהם תלויין גם כן בשורשן העליון בפרקי אברי השיעור קומה כביכול של כלל כל העולמות כולם, אז הוא עצמו המקדש ממש, ובתוכו השי"ת, כמו שכתוב (ירמיה ז') "היכל ה' היכל ה' המה", וכמאמרם, ושכנתי בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם... ויש לומר על דרך זה הכתוב "ועשו לי מקדש וגו' ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו", ודרשו רז"ל (סנהדרין מ"ו) וכן תעשו לדורות, לדרכינו יש לומר גם כן שרוצה לומר, אל תחשבו שתכלית רצוני בתבנית המשכן וכל כליו, רק לרמז לכם שממנו תראו וכן תעשו אתם את עצמכם, שתהיו אתם במעשיכם הרצויים כתבנית המשכן וכליו, כולם קדושים ראויים ומוכנים להשרות שכינתי בתוככם ממש... (שער א פרק ד)

כלי יקר:

זהב וכסף - הכל ט"ו דברים, כי בט"ו נבראו כל העולמות, כמו שכתוב "כי בי-ה ה' צור עולמים", והעולמות תלויים במשכן, ונגדם ט"ו מעלות בעזרה, ועוד בכח אלו יעמדו נגד ד' מלכיות שנמשלו לזהב וכו'... (שמות כה ג)

לפי שהמשכן על שם ושכנתי בתוכם, אין נכון לומר ועשית לשון עשיה על שכינתו יתברך, והזכיר עשיה רק על היריעות, ולא על משכנו יתברך. ועל תבנית עשייתו הסכימו כל המפרשים שהיה על תבנית ג' העולמות, להורות שהעולם קיים על יסוד בנין זה, ועל כן נעשה מי' יריעות כנגד העולמות בכלל שנבראו בי' מאמרות, כי אמירה בלשון רכה, וכן כל מעשה בראשית בצביונם נבראו, בצורות שבחרו להם... (שם כו א, וראה עוד משכן-יריעות)

אלה פקודי - לבי ידמה שקאי על מלאכת המשכן הנ"ל, שכבר עשו הכל, והיה משה שמח שנשלמה מלאכת הכסף והנחושת, והיה להוט ליתן חשבון להוציא עצמו מהחשד, ולא רצה להמתין עד שיעשו בגדי כהונה, ולכן לא היה יכול ליתן עדיין חשבון על הזהב, ומה שלא עשה חשבון אחר כך על הזהב, כבמדרש שיצתה בת קול כששכח, ואמרה "ואת האלף וגו' עשה ווים לעמודים", לקיים מה שנאמר "בכל ביתי נאמן הוא". ונראה שלכך מדגיש ב' ההי"ן יתרים, "האלף ושבע המאות", ואחרי שראו שמשמים מעידים עליו לא רצו לקבל ממנו חשבון על הזהב. ויש אומרים שגם מתחלה לא רצו לקבל ממנו חשבון, אבל הוא רצה לנקות את עצמו. ואמר ביד איתמר, שדרך הכסף והזהב כשמתיכים אותו חסר ממנו, וכאן בנס כל מה שפקד על פי משה הוא הנמצא ביד איתמר כמשקלו, וזו עדות לישראל ששכינה בתוכם.

המשכן משכן - לרז"ל לפי שמקדש של מטה מכוון כנגד המקדש של מעלה, ועוד... כי הרגישו בקושיא למה הכניס החשבון כאן באמצע המלאכה, אלא שהראה לו בהר בתבנית המשכן כמו שכתוב "את תבנית המשכן ותבנית כל כליו", ולא תבנית בגדי כהונה, ולכן נחלקו לב' פרשיות, שבגדי כהונה נעשו לאהרן לכבוד ולתפארת, ואין להם דוגמא למעלה, ולכך אמר כאן בכל בגד "כאשר צוה ה'", שעשה בדיוק אף על פי שלא הראהו למעלה. ובמשכן היה הכל מכוון זה כנגד זה, שיש בכל דבר סודות אלקיים, ולכן דקדק בו ביותר, ורצה ליתן מיד חשבון.

ולהמדרש שאמר משכן משכן שנתמשכן ב' פעמים בעונם של ישראל, ירמוז שמחל להם עוון העגל, שבנוהג שבעולם שהנותן משכון אינו תובע מחברו תחלה, כי אם מהמשכון, שעוון העגל נמחל רק על תנאי שלא יחסרו לסורם, וזה שאמר פקודי המשכן, על מה שאמרתי "וביום פקדי ופקדתי עליהם", לא אענישם בגופם לכלותם, אלא אקח מהם משכון... (שם לח כא)

...ואולי מטעם זה נעשה המשכן על תמונת העולם הכללי, לפי שקודם מתן תורה היה העולם תוהו, ועל ידי התורה יצא מכלל תוהו, ועל ידי העגל שנשתברו הלוחות חזר לתוהו ובוהו, וכשנתכפר העון יצא מכלל תוהו, וכאילו נברא מחדש, על כן נצטוו אחרי כפרת העגל לבנות לו בית בתבנית ג' העולמות, לומר שחזרו לכמות שהיו, ובזה נתן פתחון פה לבעלי תשובה. (שם לט מג)

אור החיים:

ועשו לי מקדש - מצות עשה לכל הזמנים לבנותו במקומו, ובמדבר יעשו משכן מטלטל, ועוד, אף שעוד לא שרתה בו שכינה דין קודש לו... (שם כה ח)

...ואמר לו ככל אשר אני מראה אותך סמוך לושכנתי בתוכם, שבחינת המרכבה המדבר אתו ישכון במשכן... (שם שם ט)

מלבי"ם:

ועשו לי מקדש - כבר ביארתי שענין המשכן היה קבוצת כל נפשות ישראל לקומה שלמה מתיחסת עם האלקות שבעולם הגדול, שעולם הגדול הוא המקדש של מעלה, והראה ה' למשה את המקדש הגדול וכל צפונותיו וגנזיו ומשכיותיו, שעל זה אמר בכל ביתי נאמן הוא... ועל זה אמר שביום שהוקם המקדש של מטה הוקם מקדש של מעלה עמו, שמאז נמשך השפעת ה' בעולם הגדול לפי העבודה והקדושה במקדש של מטה, וצוה וכן תעשו, שכל אחד יבנה לו מקדש בחדרי לבבו, כי יכין את עצמו להיות מקדש לה' ומעון לשכינת עוזו, כמו שאמר ה' לדוד (ש"ב ז') "והגיד לך ה' כי בית יעשה לך ה'", רוצה לומר שאתה בעצמך תהיה בית לה', כי דוד היה רגל רביעי שבמרכבה, ובאופן זה "וכן תעשו לדורות", שכל אחד יבנה מקדש בחדרי לבבו ויכין מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה', עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת... (שם שם ח)

...ואמרו חז"ל שמיום שברא הקב"ה את עולמו נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים, רוצה לומר שהאדם יטהר ויתקדש בעולמו הקטן עד שהאלקות שבו תמשול על הגוף וכחותיו, שאז הוא א-לוה בתחתונים, כי מושל על כחותיו בכל הבחירה והאלקות שבו, ואז תעלה ההארה ממעשיו להאיר לכל העולמות, והיה כנגדן המנגן בקול נאה עלי הגיון בכנור התחתון, וירננו כל כוכבי בקר וכל כחות הטבע אשר בעולם הגדול נעים זמירות לעומתו, ויזילו שפע ברכה מאת חי העולמים. ובזה עיקר שכינה בתחתונים, כי משם תצא ההנהגה הכללית לכל העולמות, וזה היה בימי האבות, שהתחילו להוריד השכינה לארץ... אולם באשר בני עליה מעטים, ויחידים קדושי עליון אשר זכו להיות מקדש לה' ומעון לכבודו הם יקרי המציאות... בכל זאת כל נפש היא רק ניצוץ קטן מהמון הרוחניות האלקית אשר תתיחס בכללה בפני האלקים לקומה שלמה... ואיך תהיה היא מרכבה לשכינת הכלל הכולל בשאינה מתיחסת רק לחלק מחלקיו, על כן אמרו חז"ל שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל... כי כשיצטרפו האורות הפרטיים המתלכדים בכל נפש מהנה ויאירו כאחד, כבר יתהוה מהם אור גדול מתייחס עם אור השכינה הבאה לשכון כבוד בתוכם... שאז ימשיכו את האלקות למטה בכל כבודו וזיוו ותפארתו בכל פרטיו.

וזאת היתה הכוונה במלאכת המשכן והמקדש, אשר נבנה אחר זה בירושלים, שם נתאחדו כל נפשות האומה הישראלית ויעמדו כאיש אחד פרטי, הכולל בנפשו כל ההארות הרוחניות הנמצא בזוהר האלקי באשר אליו יפנו וינהרו מכל מקומות פזוריהם ובכל תפלותיהם ומעשיהם בקדש דרך הנה פניהם... ונשלם בזה הקומה השלמה הנפשית המתייחסת לקומה הרוחנית, אשר משם אצילות נפשותיהם, ועל זה אמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", רוצה לומר בתוך נשמותיהם שהתאחדו במקדש הזה לקומה שלמה וגויה כוללת... לפי זה בהכרח שיבואו בבית המקדש המקבץ אותם כאיש פרטי כל הפרטים אשר יבואו באיש פרטי, שכמו שבגוף האדם אשר הוא לבוש אל כחותיו הנפשיים נמצאו בו אברים וכלים אשר בם ישתמשו הכחות הנפשיות ויוציאו פעולותיה לחוץ, כן בהכרח שימצא בבית המקדש אשר הוא לבוש וגוף אל האיש הכללי, שהוא האומה בכללה, גם כן כל הכלים וחלקות שימצא בגוף איש פרטי... (שם רמזי המשכן, וראה שם עוד)

משכן ה' - משכן מורה על צורתו המטלטלת, ואהל מועד על יעודו, וקראו במקום זה משכן ולא אהל מועד, לומר מה שאין ראוי עתה, אף שראוי לאחר זמן להקריב במקום זה. (ויקרא יז ד)

מה טובו אהליך - האהל הוא אהל עראי, והמשכן הוא הקבוע... (במדבר כד ה)

רש"ר הירש:

ועשו לי מקדש - ומשמעות של "ושכנתי בתוכם" בכתוב שלנו מפליגה הרחק מעבר להשכנת השכינה במקום גרידא, וענינה אליבא דאמת, קירבת ה' בתוכנו עם קיום הברית שבינו לבין ישראל, דבר המתגלה בהשראת שמירתו וברכתו על פריחת כל חיי הפרט והכלל. עם זאת אין ה' משרה שכינתו, שמירתו וברכתו על ידי הקמת המשכן וקיומו על פי פרטיו ודקדוקיו גרידא, אלא רק בקידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקדשתם למען קיום מצוות ה', דבר זה לא זו בלבד שנתאמת במאורעות ההסטוריים של חורבן משכן שילה ושל שני החורבנות של המקדש בירושלים, אלא המקרא עצמו מדבר עליו בהטעמה ובאזהרות מפורשות...

מכל מקום מבשר הכתוב, כי "ושכנתי בתוכם" יבא בעקבות "ועשו לי מקדש", לפיכך מקדש אינו אלא הביטוי של אותו תפקיד כולל, אשר מילויו הוא תנאי להשכנת השכינה בישראל, כמובטח... משכן מבטא את הייעודים המובטחים לנו מה', בעקבות מילוי תפקידנו, מקדש מורה על קידוש כל חיינו הפרטיים והצבוריים והקרבתם על מזבח קיום תורת ה'. משכן מורה על השכנת השכינה המיועדת לנו והמתגלה בהשראת ברכת ה' ושמירתו על שגשוג כל חיינו הפרטיים והציבוריים. אהל מועד הוא מקדש, מקום הקדושה, ומשכן מקום קרבת ה', מקום שבו נזכה לקדושה ולקירבת ה'. קדושה זו וקירבה זו הווה אומר, יחס הברית ההדדית בין ה' וישראל, הנוצר על ידי מתן התורה וקבלת התורה, זוהי המסגרת שבתוכה עלינו לבקש ולמצא את טעמי המשכן בכללו ולפרטיו.

אם נתבונן בבנין המקדש-המשכן מנקודת ראיה זו, הרי שהחומרים שהיה צריך לתרום עבורו מציינים את הגורמים שאותו קידוש החיים יתגשם על ידם, וכן את הגורמים שבהם תיודע אותה קירבת ה' המעניקה קדושה וברכה, שהרי החומרים האלה, שבהם עלינו להוכיח את התמסרותנו לה', מיד ה' קיבלנו אותם... בתנ"ך באים חומרי המתכת בשל אופים המוצק בדרך כלל כמשל לחוזק ולחוסן, ומפאת ערכם כביטוי להוקרת נכסי הרוח. אולם במיוחד נזכרים חומרי המתכת במקרא בשל תכונת ההתכה והצירוף שבהם, כמשל לכל דבר מוסר ואמת, שמעורבים בו הרע והשקר, וכן לכל תהליך הצירוף והזיקוק בתחום המוסר והאמת... (שמות כה א, וראה שם עוד)

ואתה תצוה - כבר אמרנו, כי שמן למאור נזכר בין הדברים שנתרמו לצורך הקמת המשכן, אף על פי שהשמן וכן הקטורת שגם היא נזכרת שם, שניהם אינם חלקים מחלקי המקדש, ואינם באים אלא לצורך העבודה, מכל מקום הם מבטאים יחד את כל מטרת צירוף נפש האדם, אשר לשמה יוקם המקדש, הארת הרוח ושלימות המעשה אשר יעשה לרצון לפני ה', ביטוי זה שייך איפוא למיכלול מהותו של המקדש... (שם כז כ)

בפסוק הקודם הושלמו הציווים בדבר הקמת המשכן וחנוכתו, וכן בדבר כניסת אהרן ובניו לכהונתם, ברם, אין בקיום הציווים האלה כשלעצמם כדי לממש את התכלית המובטחת של השכנת שכינת ה' בקרב העם, כנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", רק התמסרות העם יום יום אל חזון התעודה היהודית המתגלם במקדש, התמסרות הבאה לידי ביטוי על ידי עבודת התמיד של הכהנים בתוך המקדש, משיגה את התכלית הזאת ועושה את המקדש למעון השכינה... מטרה זו לא הושגה אחת ולתמיד על ידי הקמת המקדש, היא רק נתאפשרה על ידי כך, המטרה תושג רק אם המקדש יתמלא חיים ויעשה את פעולתו על ידי מעשי ההתמסרות התמידיים של העם... (שם כט כח)

ויתן אל משה - נושא הפסוק אינו מפורש בפסוק, אלא הוא נמשך מן הפרשה שלפניו, מכאן שנתינת הלוחות איננה מעשה בפני עצמו, אלא הוא הדבר המביא לידי סיום את כל הדברים שקדמו לו, ושכל הדברים שקדמו לו הם לגביו בבחינת תנאי... אין זאת אלא שכל תכלית המקדש בכללותו ובכל פרטיו, איננה אלא להיות משכן כבודה של תורת ה', בקיומה של תורה זו תלויה קירבת ה'... ושני לוחות הברית נועדו לשכון במקדש, למען יעידו לעיני כל על מוצאה האלוקי של התורה, כל עצמו של משכן לא הוקם אלא בשביל עדות זו, ועליה מצביע הכתוב (לעיל כ"ה כ"א). מיד עם מצות עשייתו של הראשון והמקודש ביותר מבין כלי הקדש, הארון. את המשכן יקימו בני אדם, ואילו את השוכן בו יתן ה'... דמות הגשמתה של תעודת האדם המעוצבת מפי הגבורה, לא תמונת א-ל אנושית תשכון במקדש ישראל, אלא חזון אדם וחזון עם אלוקי... (שם לא יח)

לאחר שהורדו מחדש לוחות העדות, שוב נצטוו על הקמת משכן העדות, שהרי הלוחות הם הערבון לנוכחותו המיוחדת של ה' בקרב העם. המאורעות הקשים שהעם התנסה בהם, כמסופר בפרקים האחרונים, העמידו בסימן שאלה את כל הגשמתו של ציווי זה, אולם המאורעות האלה היו בעלי חשיבות מופלגת לגבי הציווי הזה עצמו, לגבי המשכן ותכליתו. עתה היה צריך להקים את המשכן על יסוד חדש של נסיון, העם והכהנים למדו להכיר את עצמם בכל פריון חוסר שלמותם. הם למדו להכיר, כי זקוקים הם להשתלמות מתמדת, להתעלות ולכפרה... המשכן שנצטוו להקים נועד להיות המקום, ממנו יהל אור חזון ייעודם לנצח, למען הפרט ולמען הכלל, המקום, בו ימצאו תמיד ובכל מדרגה של תעייה ורפיון את הכוח לשוב ולעלות אל על, את חוזק הרצון להתמיד ולעמוד ברום מעלת ייעודם ואת עזרת ה' וברכתו למימוש כוונתם הרצויה... אולם את עיקר חשיבותם של המאורעות שקדמו לבנין המקדש הראשון ניטיב להבין, אם נזכור, כי ברגע הזה כבר נעשה הפשע הלאומי הגדול ביותר, וכבר הושג החסד הנעלה ביותר מאת ה', ללא מקדש וללא קרבנות. אם יש עוד צורך להוכיח את דבר האמת, שלא המקדש והקרבנות כשלעצמם יביאו את ברכת החסד מאת ה', והם אינם אלא מורי דרך להשגת חסדי ה' ולא יותר, הרי באים המאורעות האלה, שקדמו לבנין המקדש הראשון ונשתלבו ונתרקמו בו, ומעידים על אמת זו כמאה עדים... (שם לה א)

...החניה באה כדי להפנות את תשומת לבם למשכן בחנותם ובנסעם, על כן נקרא כאן בנגוד לסוף הפרק הקודם "אהל מועד", שכל העינים מופנות לשם. (במדבר ב א)

העמק דבר:

ועשו לי מקדש - ...המשכן הוא תואר כל העולם, והראהו תואר כל העולם כדי לבנותו, בל תחשוב שהכל רק שיהיה הבנין בטוב, ואם יחסר איזה קרס לא יזיק. (שמות כה ח)

ואתה תצוה - אור התורה הוא תכלית המשכן והמשרה שכינה בישראל, ובא באמצעות הארון והמנורה, הארון בא ליעוד דברות שבכתב, וצווי בקבלה דעל פה, ואין בזה עדיין כח פלפול וחידוש שאדם רשאי לחדש מעצמו הלכה, וכח זה מהמנורה, שנכללו בה ז' חכמות והכחות לפלפולה של תורה... (שם כז כ)

ונועדתי שמה - אפילו שלא בשעת הדבור של פרשה, מכל מקום יהיה יעוד תמידי במשכן. ונקדש - משמעות קודש הוא פרוש ומובדל, שיהא המשכן מובדל בגילוי שכינה, שאינו דומה גלוי שכינה במשכן לגלוי שכינה שבמקדש, עד ששם היה "ופניהם איש אל אחיו", מה שאינו כן במקדש... (שם כט מג)

אלה פקודי - איתא ברבה שאל משה מה לעשות בנותר, ואמר לו הטל על משכן העדות, פירוש משכן העדות הוא ארון עץ שעמד באוהל משה, ונתן לתוכו הפרשיות עד שנגמרו, והביאו לקדש הקדשים, והוא מרמז על המתיגע הרבה בלקח ופלפול שאין קץ לכבודו, וארון בצלאל על המגיע במהרה ללמודו, וחשב להם פקודי המשכן, ואחר כך המותר על משכן העדות... (שם לח כא)

לבא אל אהל מועד - גם ההיכל נקרא כאן אהל מועד, ולא רק קדש הקדשים כתמיד. (שם מ לד)

משכן העדות - שבמדבר לא היה תכלית העבודה בשביל פרנסה כבארץ ישראל, אלא ליעוד ולהגדיל כח התורה. (במדבר א נ)

שפת אמת:

והדליקו נרות, פירוש שחזר האור למקומו, וכן איתא במדרש, כי המשכן ובית המקדש היה טובה לכל העולם, ואם היו מניחין בני ישראל במקדשם היה יוצא משם אורה לכל העולם, ובהתקרבותם למקדש וימנע מרשעים אורם, ובזה החשיכו גם לבני ישראל. (חנוכה תרנ"ו)

איתא, בחנוכה (קוראים) בנשיאים, והענין הוא כמו שכתב במשכן "וידעו כי אני ה' וגו' אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם", שהשראת השכינה במשכן היתה גמר ותכלית יציאת מצרים, כמו כן בכל גאולה ממלכות אחת זוכין אחר כך להשראת השכינה... ולפי שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולין לעמוד, אם כן נגלה להם אחר כך אור חדש ביותר ממה שהיה מקודם, ולכן עשו חינוך עתה, וגם המשכן היה בבחינת בעלי תשובה. (שם תרנ"ח)

ושכנתי בתוכם ככל וגו' תבנית וגו' וכן תעשו. הלשון מהופך, ויש לומר, כי איך יכולין בני ישראל לעשות משכן להשי"ת כאשר אמרו במדרש שתמה משה רבינו ע"ה, והשיבו הקב"ה אף אחד מהם יכול לעשותו, ומכל מקום ודאי נעשה כל זה על ידי התחברות נדבות בני ישראל, ואז יש לכל אחד חלק שיכול גם אחד לעשותו, וזה שאמר מאת כל איש, לכנוס עצמו בכלל ישראל. אבל עם כל זה בני ישראל נתנו רק הנדבה, אך הכלל שעל ידי מעט הנדיבות של איש ישראל חל עליו שם שמים, כי כל מעשה האדם לברר בחינת השראת השכינה שיש בכל מקום, ועל ידי זה יכול האדם אחר כך לעשות יותר, ומברר כח השראת השכינה יותר, ועושה יותר עד אין שיעור, וזה שאמר, ועשו וגו', ושכנתי וגו' ככל וגו', ועל ידי זה "וכן תעשו" אחר כך בכל השלימות. (שמות תרומה תרל"ד)

בפסוק ויקחו לי תרומה, ובמדרש כי לקח טוב נתתי לכם, כי כשקבלו בני ישראל את התורה מוטל עליהם לרומם כל הבריאה אליו יתברך, כי בתורה יש שורש כל הבריאה, והיינו התחלת השפע לכל דבר, ושם הוא השורש הלקיחה והקבלה... ובכח זה העלו בני ישראל כל המינים לשורשם, עד שהמשיכו השכינה לארץ. מאת כל איש אשר ידבנו לבו - כי יש כמה רצונות בעולם, בפרט לרשעים תאוות עולם הזה, ובני ישראל הוצרכו לגבור בהתלהבות שלהם לשמים עד שנתבטלו כל תאוות הרעות... ובעל כרחם הוציאו בלעם של הרשעים מפיהם, וגברו תשוקתם בקדושה להתאוות הרעות שהיו בעולם. וזה "מאת כל איש וגו' תקחו" וגו', וגם זה נכלל בשם לקח טוב, שבכח התורה ליקח כל התחתונים לקרבם להקדושה, ומכל שכן שיש כח על ידי התורה להמשיך הקדושה משמי שמים כנ"ל. (שם שם תרמ"א)

ובמדרש אני ישנה ולבי ער וגו'... ובודאי לא לחנם אמר השי"ת "ויקחו לי תרומה", רק שהיו משתוקקים מאד לעלות למדרגה ראשונה שהיה להם בקבלת התורה, ולא היו יכולין להוציא מכח אל הפועל על ידי החטא, עד שריחם השי"ת עליהם, ונתן להם עצה על ידי המשכן וכליו, וכל זה כתוב בתורה, להודיענו כי בכל עת נמצא זה הרצון בלבות בני ישראל, ואם היו מבקשים מאד, היו זוכים להשראת השכינה, ואדרבא קל וחומר הוא עתה שכבר היה לנו המשכן ובתי מקדשות, בנקל יותר להשיג מה שכבר זכינו לזה, וזה עצמו הרמז וכן תעשו, כי לעולם כפי הרצון והנדיבות שיהיה להם יוכלו לעשות לי מקדש וכו', רק שצריך להיות ככלות הנפש, כמו שמצינו בדוד, "אם אתן שנת לעיני" וגו'. (שם שם תרמ"ב)

הרמז בי"ג דברים של נדבת המשכן לי"ג בקשות בתפלת שמונה עשרה, והם כל דברים הנצרכים לאדם, וצריכים להעלותם לשורשם, ועל זה ניתקן התפלות שאין המכוון רק למלאות משאלות המתפלל, רק שצריך להיות רצון האדם להעלות כל משאלותיו להיות נזכרים לפני השי"ת... וזה שאמר "ויקחו לי תרומה", פירוש על האדם עצמו להתעלות לדבוק בו יתברך, רק העצה על ידי אשר ידבנו לבו כנ"ל, שמעלה הרצונות שלו אליו יתברך... (שם שם תרמ"ד)

אך סוררים לשכון וגו'... כי היו בני ישראל מוכנים בקבלת התורה לתקן כל החטא מאדם הראשון, ואחר שחטאו מכל מקום נשאר להם הדביקות על ידי התורה... אך אחר החטא היה צריך להיות התיקון על ידי עצות וצמצומים, כי מקודם היה להם הקדושה בהתגלות, ואחר כך היה העצה על ידי המשכן, דכתיב ויקחו לי תרומה, על ידי שנתערב פסולת צריך להיות התיקון על ידי הפרשת חלק תרומה לה', ועל ידי זה נשאר ברכה לכל השאר, כי אלה הי"ג דברים שהתנדבו למשכן, היו אחדות ושורש מכל הנמצאים שבעולם, ונתרומם כל הבריאה על ידי תרומה זו... (שם שם תרמ"ה)

בפסוק ועשו לי מקדש... ויש לומר על פי מאמר חז"ל נתקשה משה רבינו ע"ה, והראהו הקב"ה וכו'. והענין הוא, שהראהו הקב"ה כי הגם שעל פי שכל אנושי אי אפשר לעשות בית להשי"ת בעולם הזה, אבל מצד כי יש שורש לציור המשכן למעלה, כמו שאמרו חז"ל כעיר שחוברה לה יחדיו, בית המקדש שלמעלה מכוון וכו', והיינו שמאחר שנמצא תבנית המשכן בשמים ממילא יכולין בני ישראל בעולם הזה לעשות מקדש ולהיות מציאות מציור המקדש שלמעלה בזה המשכן שלמטה. ומשה רבינו ע"ה היה כלול מב' אלה הציורים, כדכתיב איש האלקים, ודרשו חז"ל חציו איש וחציו אלקים... וזה שאמר ככל אשר אני מראה אותך, דייקא שהיה בו ממש ציורים אלו... גם פירוש מראה אותך את תבנית המשכן וגו' כל כליו, שהמראות שהיו למשה רבינו ע"ה היו באמצעיות תבנית משכן וכליו, ולהודיע כי אלו הציורים המה נזכרים ונעשים למעלה... (שם שם תרמ"ה)

במדרש עלית למרום וגו', מתנות באדם וגו', אף סוררים לשכון וגו'. פירוש כי בזכות התורה זכו בני ישראל להשראת השכינה בתוכם, ואיתא בזוהר הקדוש פנחס כי היו מוכנים בני ישראל שיוריד להם הקב"ה המקדש שלמעלה כמו שיהיה לעתיד, ועל ידי שירדו מזו המדרגה על ידי החטא, הוצרך להיות השארת השכינה בצמצום המשכן ובית המקדש שלמטה, וזה שאמר לקחת מתנות באדם, דייקא שהיו מוכנים להיות השראת השכינה באדם בלי שום אמצעות, וזה שאמרו מכון לשבתך פעלת ה', שהרגישו בני ישראל על הים כי המה כלים שהם מוכנים להיות השכינה שורה בתוכם, כמו שכתוב זה א-לי ואנוהו, אבנה לו מקדש, פירוש בני ישראל עצמם הם מכון לשבתך, ואחר החטא הוצרך להיות ועשו לי מקדש, ועל ידי זה ושכנתי בתוכם... (שם שם תרמ"ח)

בפסוק אך את שבתותי תשמורו, למעט שבת ממלאכת המשכן. הענין הוא, כי המשכן הוא לתקן החטא, כמו שכתוב משכן העדות, עדות הוא שוויתר להם הקב"ה וכו', והיינו שהוא במקום הצריך עדות ובירור, דאיתא קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע, כי מקודם היו ישראל מתוקנים בגופים מזוככים כמלאכי השרת, והיה מתוקן העשיה לגמרי, וזה היה ענין לוחות הראשונות, דכתיב מעשה אלקים המה... וכשהיו ישראל זוכין לקבל אותם היה תיקון כל העשיה, ועל ידי החטא לא נגמר התיקון, והיה התיקון על ידי מלאכת המשכן, שהמה יוצרים וכלים לקבל הארות עליונות מה שהיה מקודם מוכן להיות בנפשות בני ישראל בעצמם... (שם תשא תרמ"ז)

בפסוק אך את שבתותי תשמורו וגו', ופרש"י למעט שבת ממלאכת המשכן. כי הנה במלאכת המשכן אמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, והכל בתורה נברא, ויש אותיות בשמים ובארץ, הדא הוא דכתיב את השמים, אותיות מא' ועד ת' בשמים, ואת הארץ. ומלאכת המשכן היא לחבר מה שבארץ בשורשן שבשמים, ואז חל עליהם שם שמים, אבל העיקר תכלית כל הענינים והצירופים הללו הוא, להמשיך אותיות שמו יתברך שהוא פנימיות כל התורה שכולה שמותיו של הקב"ה, כענין שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וזהו בחינת שבת, שמא דקוב"ה שלום, מלך שהשלום שלו... כשנתגלה הארה משמו יתברך נשלם הכל, וזה אות השבת, שכתוב אות היא... ולכן אין צריכין בשבת כל בנינים והצירופים, שהכל נגמר על ידי השבת. ובאמת כל מלאכת המשכן וחיבור שמים וארץ הכל בחינת סולם לעלות אל השורש, וכשזוכין אל עליה אין צריכין הסולם... (שם שם תרנ"ד)

ויקהל משה וגו', אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות וגו', הקדים זה למשכן, כי מלאכת המשכן היא בכח הקהלה, ואז נאמר "ושכנתי בתוכם", כמו שאמרו במדרש, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, וקהילה זו הוא ענין השבת, ובזה שהגיד להם השבת, בזה הקהיל אותם... וכל זה הוא ענין אחד, שהוא התרוממות כלל ישראל, שגורם השראת השכינה שקראוהו חז"ל כנסת ישראל. (שם ויקהל תרל"ו)

...כי באמת על ידי החטא בעגל ניטל מהם האחדות, כמו שכתוב אלה וגו', לתקן החטא של אלה אלהיך וגו', פירוש שנפלו למקום הפירוד והריבוי, וזה נתקן על ידי מלאכת המשכן, שהוא התקרבות הנפרדים לקשר הכל בשורש האחדות, ולכן במשכן היו כל מיני ל"ט מלאכות, שהוא שורש כל המעשים להחזירם אל מקור האחדות, אך איך יכולין לבא לזה, הוא על ידי השבת, שמצוה זו לא נאבדה מהם, ונתאחדו בשבת בשורש האחדות, ולכן הקדים השבת... (שם שם תרל"ז)

בפסוק והמלאכה היתה דים וגו' והותר. מקשים העולם, דב' לישני סתרי אהדדי, דים והותר, יובן הענין על פי פשוטו, כי לא כל המעשים עולין בשלימות למעלה, לגמור הפעולה כפי רצון האדם, מול זאת מגיד הכתוב, כי היה די במלאכת הבאת הנדבה להיות נעשה כל המלאכה של המשכן והותר, כמה שלא עלה לעובדא בפועל, וכולי האי ואולי נזכה גם אנחנו מכל עבודת האדם לזכות להיות לו נקודה ומשהו חלק בכללות עליות כנסת ישראל למעלה למעלה. וזה שאמר רש"י ולהותיר, כלומר שגם המותר היה בהכרח להשלמת המלאכה, ומכל רוב הנדבות נתברר חלק גבוה להיות נגמר המלאכה. (שם שם תרמ"ו)

עוד יתכן לפרש "והותר" לדורות, ולכן נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל הדורות, כמו שאמרו חז"ל עדות הוא וכו'... הגם שירדנו ירידה אחר ירידה, עם כל זה נמצא בנו נקודת אהבה להשי"ת, אשר בכל עת יכולין לחזור לעלות אל אבינו שבשמים, והנה לעשות משכן להשי"ת אינו באקראי, ובודאי תיקנו אבותינו במעשה המשכן כל בחינת העשיה עד סוף כל הדורות, וכאשר חכמים הגידו, כי לא היו ראוין לאותו מעשה, רק להורות תשובה... שמקודם היתה העבודה ברוחניות בלבד, כמלאכי השרת, ועתה יביאה באמצעות תרומה זו זהב וכסף וכו', ועל ידי זה נתעלו כל המדריגות התחתונות, וכאשר תיקנו כל הקומה זכו להשראת השכינה... הכלל שהיה תיקון עד סוף כל הדורות, ואז זכו לשכון ביניהם, כי אצלו יתברך עתיד והוה הכל אחד, לכן על ידי מעשה בזמן אי אפשר לזכות להשראת השכינה וכו', וזהו עדות לבאי עולם וכו'. (שם)

אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו', עדות הוא שמחל הקב"ה חטא העגל, ובגמרא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל, כי המשכן היה תקון החטא, ומקודם החטא לא הוצרכו לעבודה במעשה ומלאכה, על ידי שהקדימו נעשה לנשמע היה בטל כח העשיה לגמרי, ואחר שחטאו במעשה הוצרכו לברר בפועל על ידי מעשה, שעל ידי שעשו המשכן ברצון המקום ב"ה, כדכתיב כאשר צוה וגו', היה זה עדות שעדיין הם במדריגת שם בני ישראל, שמיוחדין להקב"ה שלא יצאו מבחינת מדריגתם על ידי החטא חס ושלום, שיש חטא במקרה וכו', ומעשה המשכן היה עדות למדריגה הראשונה שהיה להם קודם החטא... (פקודי תרל"ה)

...כי הנה המשכן היה תיקון כל הבריאה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, והיה לרמז כל הנמצאים איך הם מרומזים לדברים עליונים ותלוין במאמרו של הקב"ה, וזהו העדות שבני ישראל מבררין בעולם הזה, עלמא דשיקרא, שאין עדות רק לברר הספק. וכל הבריאה גם כן עדות על ישראל, שהרי על ידי בני ישראל מבורר כבוד ה' שהכל לכבודו ברא... והיה זה תיקון העולם שהמשיכו השראת השכינה בעשיה, וזה פירוש החודש הזה לכם, כי ההתחדשות דבוקה בבני ישראל... (שם שם תרל"ו)

...ובענין מלאכת המשכן עצמו היה זה העדות שהשרישו כל המלאכות בשורשם, להודיע כי הכל מאתו יתברך, וגם עתה בכל יום מבררין זאת על ידי התפלות, כמו שאמרו במקום תמידין תיקנום, שזה היה ענין כל הקרבנות, לקרב על ידי זה כל הדברים בשורשן, ובזוהר הקדוש מבאר כל התפלה בענין המשכן, ועל ידי הקמת המשכן הוקם כל הבריאה ונדבקה בשורשה, לכן לא היו יכולים להקימו רק על ידי משה רבינו ע"ה... (שם שם תרמ"ב)

במדרש צאנה וראנה וגו' שעטרה לו אמו, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי וכו', אמי. הענין הוא, כי ביציאת מצרים נעשו בני ישראל כלים לעבודתו ית"ש, והוא בחינת בתי, אחר כך בקבלת התורה הוא בחינת אחותי, כמו שאמרו ז"ל נתממו בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ואחר החטא ששבו בתשובה, ואמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, והטעם כי על ידי תשובה נתקן דרך חדש, מכל שכן כלל ישראל כשעשו תשובה המשיכו מאין סוף המשכה חדשה, וזהו בחינת המשכן שעטרה לו אמו, וכל הדברים האלה נמצאים תמיד בבני ישראל.... (שם שם תרנ"ב)

משכן העדות... אך כי נשפלו מאד בני ישראל על ידי החטא, ונתן להם הקב"ה עדות על ידי המשכן לחזק את לבם ולהראות שתקנו כל החטא, ובאמת בני ישראל הם עדים על הקב"ה, כדכתיב אתם עדי, ובודאי בני ישראל שנבראו להעיד על אלקותו ית"ש שהוא אחד, איך יתכן שיהיו הם עובדי ע"ז חס ושלום, ולכן נתרשלו בני ישראל בעדותן עד שהראה להם הקב"ה שלא היה זה החטא בעצם, רק במקרה על ידי הערב רב, ושהם ראוין להעיד עליו ית"ש כבראשונה... 

גם פירוש משכן העדות שזה המשכן נעשה על ידי עדות בני ישראל, כמו שכתוב, "ואתם עדי וגו' ואני א-ל", כי בני ישראל בכח זה העדות יכולין להמשיך השכינה בעולם, כדכתיב על פי שני עדים יקום דבר, קריאת שמע בשחרית ובערבית, ולפי שהיה דור המדבר עדים נאמנים כמו שכתוב, אתה הראית לדעת, זכו להשראת השכינה במשכן, וכמו כן במקדש, ונמצא המשכן עדות על ישראל שהם נאמנים בעדותן... (שם שם תרנ"ז)

...והענין דהאור שברא הקב"ה היה מאיר וכו', וראה שאין כדאי וגנזו וכו', והיינו שהבדיל בין תערובת אור וחושך, ולכך היה קריאה לאור יום, שיש זמנים שיש בהם התנוצצות מאור הגנוז, וככל הדברים האלה היה גם כן בתורה, בעת קבלת התורה היה בהתגלות, ואחר כך שנעשה קלקול על ידי החטא היה צריך הבדלה על ידי המשכן ובית המקדש, דכתיב ונועדתי לך שם וגו', הרי שכל המשכן נעשה להיות כלי לשמע דבר ה', וזה שאמר "עושי דברו לשמוע בקול" וגו'... (ויקרא תרמ"ו)

שם משמואל:

...ולדברינו הנ"ל על כרחך שהמסך היה פרוס למערב עמודי המסך, ובין העמודים היה מבחוץ להיכל, שהרי אדני עמודי המסך היו נחושת, ועל כרחך שנראין מבחוץ ולא מבפנים, דאי לאו הכי היו צריכים להיות כסף כמו שאר אדני המשכן. ולפי דברינו מובנים דברי הרמב"ם (פרק א' מבית הבחירה הלכה ה') שכתוב, ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית, עושין בו קודש וקודש הקדשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד הוא הנקרא אולם. והנה במשכן לכאורה לא היה אולם, ומנא לן דצריך אולם... אך להנ"ל אתי שפיר, דבין העמודים היה מחוץ להיכל, וכתיב וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל, אם כן היו לבין העמודים שלשה כתלים וגג, וזהו ממש תבנית אולם, רק שהיה רחב אמה אחת לבד, ומכל מקום מאחר שהיה רחב ששה טפחים הוה ליה מקום חשוב, והיה כמו אולם שבבית המקדש, שלא היו לו דלתות ולא גפופים, כמבואר במסכת מדות... (שמות תרומה תרע"א)

ולפי הדברים האלה יובן אשר עשיית המשכן הגשמי כמו שעשו לא היה נכלל בציווי שקודם החטא, שאז היה לגמרי באופן אחר, אלא שכתוב וכן תעשו, ודרשו ז"ל (סנהדרין ט"ז) לדורות, וזה רמז שאפילו לא יהיו באותה בחינה שהיו אז אלא יותר בגשמיות, נמי המצוה לעשות משכן בגשמיות, אך באשר היו אז ברוחניות, לא יתכן לאמור להם אז שיהיו בגשמיות, שהרי היה זה כעין גזירה... אם כן בודאי פסוק זה אחר מעשה העגל נאמר... ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהזוהר הקדוש מיירי בכל הפרשה, והיא נאמרה קודם החטא, וכאן מיירי ממשכן שיהיה מזוכך כעין רוחני מקודש יותר מכלל העולם, שהיה עמוד להזדכך בקבלת הלוחות כמו לעתיד לבא. והמדרש ורש"י שאמרו שמעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן הוא מעשה גשמי, כמו שעשו אחר כך... ועם זה יובן שהאהבה והדביקות והנשיקין שמסיני היו אמצעי להשראת השכינה באופן נעלה כמו לעתיד, ושבירת הלב והתשובה הגדולה אחר חטא העגל היו אמצעי להשראת השכינה במשכן הנעשה בגשם אחר החטא.

ובמה שכתבנו ירווח לנו מה שנאמר בזה לשון מקדש ולא משכן, הגם שאמרו ז"ל (עירובין ב') משכן אקרי מקדש ומקדש איקרי משכן, מכל מקום מדכתבו הכא ולא במקום אחר, שמע מינה שלוטה בו כוונה... דהא דאיקרי מקדש מחמת זה נוהג בכל מצב שהעולם עומד בו כנ"ל במצות קדושים תהיו, דבכל מצב שהעולם עומד בו צריכין למקום נבדל ומקודש מכלל העולם, ועל כן כאן שנאמר וכן תעשו לדורות, כתיב בצדו לשון מקדש... (שם תרע"ב)

והטעם יש לומר, דהנה תכלית כוונת המשכן וצורך המשכן היה ללוחות ונקרא משכן העדות, וכל צורך ההיכל והחצר היה התכלית קדש הקדשים, וכן כתיב "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות", ומובן שהקדושה היתה שופעת מקדש הקדשים אל ההיכל ומשם אל החצר. והנה ידוע כשקטן צריך לקבל אור מהגדול ממנו צריך שיעמוד מרחוק ומובדל ממנו... ועל כן למען יקבל ההיכל שפע אור אלקי מקדש הקדשים היה צריך שיהיה מובדל ממנו, כמו שכתוב והבדילה הפרוכת וגו', על כן היה צורך שהיריעות שעל קדש הקדשים לא יהיו אחת עם היריעות שעל אוהל מועד, למען יהיה מובדל לגמרי... (שם תרע"ג)

במדרש רבה (פרשה ל"ד) אתם צאני ואני רועה, שנאמר ואתן צאני וגו' אתם כרם וכו' ואני שומר וכו', עשו סוכה לשומר שישמור אתכם, אתם בנים ואני אביכם וכו' כבוד לבנים כשהם אצל אביהם, וכבוד לאב כשהוא אצל בניו וכו', עשו בית לאב שיבא ושיראה אצל בניו, לכך נאמר ועשו לי מקדש. נראה לפרש שלשת המשלים שומר רועה ואב, שומר הוא הרחקת הנזק, רועה יש בו גם נתינת חיים זן ומפרנס, כך הקב"ה שומר ישראל שלא יזדווגו להם כחות חיצוניים בגשמיות וברוחניות יותר מכפי הרשות, וגם זן ומפרנס ונותן חיים לישראל בגשמיות וברוחניות, וכל אלה עוד אינם התכלית, והתכלית היא הדיבוק באביהן שבשמים...

והמשכן יש בו ג' תועליות אלה, ונראה שהן ג' מקומות שבצירוף שלשתן הוא משכן, ושלשתן מעכבין בו, והם חצר והיכל וקדש הקדשים, החצר הוא מזבח העולה, הוא בחינת שומר, שהקרבנות מגינים עלינו מצרינו. ההיכל בו שולחן ומנורה שמהם שובע יוצא לעולם ואורה יוצאת לעולם, ונראה דשלשה כלים שהם בהיכל על ידם באות לישראל השפעות בני חיי ומזוני, מזבח הקטורת בני, מנורה חיי, שולחן מזוני, וכבר דברנו בזה, והוא בחינת רועה. קדש הקדשים שם הלוחות הארון והכפורת והכרובים, הוא תכלית הדבוק של ישראל לאביהן שבשמים... (שם תרע"ד)

ולפי האמור נבא לביאור דברי המדרש הנצבים פתח דברינו, דהנה האהבה שהיא אמצעי להשראת השכינה, היא האהבה שממטה למעלה, שאהבה זו היא המתבקשת ונדרשת מישראל... אלא האהבה הבאה על ידי בריחה מאהבות חיצוניות, לפי זה מובן כי איש אשר נתן לו ה' עושר ונכסים וכו', ומכל מקום הוא משליך את הכל אחר גוו בעבור כבוד ה', בא לעומתו נמי לאהבה יותר גדולה מאיש אשר גם מבלעדי זה לא היה סיפק בידו תענוגי העולם הזה, ואהבת ה' באה רק כפי מסת שמשליך מפניה אהבות חיצוניות...

והנה ישראל במדבר שלא היה להם שום שיח ושיג עם תענוגי העולם הזה, אדרבה, כתיב (דברים ח') ויענך וירעיבך וגו', ולא היו להם כל כך אהבות חיצוניות לברוח מהם, על כן האהבה שזכו מחמת הבריחה בלתי אפשר שתהיה כל כך כמו בימי שלמה, זולת דקודם החטא, שהיתה להם אהבה גדולה, (שיר השירים ה') נפשי יצאה בדברו, ולא היו צריכים ליקח האהבה מפאת הבריחה, אבל אחר החטא, שהיו צריכין ליקח האהבה מצד ההיפוך, מה גם להיות אמצעי להשראת השכינה במשכן, היתה נדרשת אהבה ממטה למעלה כנ"ל המתיחסת לשמאל... וזהו שאמר משה, מה בית המקדש שהוא יתר ויותר מהמשכן, היינו האהבה שהיא לאמצעי היא גדולה יותר ויותר בבית המקדש מהאהבה שהיתה במשכן שלמה, אמר כן משכן על אחת כמה וכמה... (שם תרע"ה)

ולפי מה שאמרנו שהמשכן בכללו הוא לעומת השכל שבאדם, יש לומר עוד דהנה ידוע שהשכל שבאדם מחולק נמי לשלשה, ובזוהר הקדוש תלת חללין דגלגלתא, והם מוח חכמה, מוח בינה, מוח דעת, ועל כן המשכן שמקביל לשכל נמי יש בו ג' חלקים, כמו שכתב הרמב"ם ששלשתם מעכבין בו, חצר, ואוהל מועד, וקדש הקדשים, והנה חכמה נמצאת גם באומות, כאמרם ז"ל (איכה רבה פרשה ב' י"ג) יש חכמה בגוים תאמין, ועל כן החצר שהיה בה מזבח הנחושת היתה בה תועלת גם לאומות, כאמרם ז"ל (חולין י"ג) שנודרין נדרים ונדבות כישראל, אבל אהל מועד וקדש הקדשים שהם לעומת מוח בינה ודעת, אין לאומות שום שייכות. (שם)

במדרש רבה (פרשה ל"ה) וזאת התרומה וגו', זהב וכסף ונחושת, זהב זו בבל... אבל ברזל אין כתיב כאן, למה שנמשל בו אדום הרשעה וכו'. ובמדרש תנחומא, ועורות אלים מאדמים כנגד מלכות אדום, שנאמר ויצא הראשון אדמוני, וכבר אמרנו דלא פליגי, בהמדרש רבה מדבר מזה שנכנס בגוף המשכן, שעל שמו נקרא משכן, והתנחומא מיירי מכיסוי המשכן, וטעמא רבה איכא, דשלש המלכיות הראשונות שכנגדן גמל שפן ארנבת, שסימן הטהרה שבהם מעלה גרה שהוא בפנים מורה שיש בפנימיותן צד קדושה, על כן המתכות שדוגמתן נכנסות בפנים המשכן. אבל אדום שכנגדה חזיר שפושט טלפיו ומראה שהוא טהור, שסימן הטהרה שבו הוא רק בחיצוניות, על כן דוגמתו נתקבל רק לחיצוניות המשכן. אבל בגוף הענין יש להתבונן, מה שייטי דארבע מלכיות במשכן שהוא רק לישראל...

ונראה דהנה ידוע שארבעה יסודות הם אש, רוח, מים עפר, ולהם שרשים עליונים, ושרשם הוא ד' אותיות כידוע ליודעים... וידוע שבחטא עץ הדעת נתפגמו ארבעת החושים... ועל כן גם ארבע יסודותיו של אדם הראשון ירדו פלאים, ונתגשמו, שנשתלשלו מהם ד' מלכיות מרכבה לד' הכחות הרעים, עון משחית אף וחימה, שהם מתנגדים לכל המציאות שנמצאת מאמיתת ד' אותיות הוי"ה... והיה העולם מתמוטט, עד שיצאו ישראל ממצרים וקבלו את התורה ומצות חוקים ומשפטים, וד' אלה היו תיקון לד' אלה, כידוע למבינים. ובחטא העגל שהיה דומה לחטא עץ הדעת טוב ורע היה הקלקול בד' אלה, וכאשר נתרצה להם המקום צוה להם לעשות המשכן לדעת רש"י והמדרש, שמעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים, ולדעת רמב"ן והזוהר הקדוש, שציווי המשכן למשה קודם למעשה העגל, מכל מקום הוא כאמרם ז"ל (מגילה י"ג) שהקב"ה בורא להם לישראל רפואה קודם למכה, וכבר אמרנו שאידי ואידי דברי אלקים חיים ולא פליגי, מכל מקום המשכן גשמי מקום להשראת השכינה הוא תיקון למעשה העגל, והוא בכלל לתקן מה שנפגמו בחטא אדם הראשון כל ארבעת היסודות שירדו פלאים עד שנמשכו מהם ארבעה כחות רעים מקור מוצא לארבע המלכיות המתנגדים למלכות שמים, והמשכן מקום השראת כבוד ה' בהתגלות...

ויש לבאר ולהוסיף דברים, שכלפי שבבריאת העולם היו השפעות והתפשטות חסדים טובים ממעלה למטה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה, והוא אור ישר, ומפני חטא אדם הראשון נאחזו בהם כחות חיצוניים ונתערבו טוב ורע, היה הרצון לפניו ית"ש שעל ידי המשכן יתוקן הפגם, היינו שיתבררו חלקי הטוב ויתעלו ויתדבקו בשרשם בקדושה, ואז ממילא חלקי הרע ישארו בלי חיות ויצללו לנוקבא דתהומא רבא... אם כלל ישראל בורחים מחיצוניות ובאים לעומתם בקדושה, נמשכים אחריהם כל חלקי הקדושה המפוזרין בכל העולם. והנה כל חמדתו וסגולתו של העולם ותשוקתו ובחינת מדותיהם כולם נרמזים בט"ו דברים שהוצרכו למשכן... ונדבה זו היתה לפועל דמיוני לישראל שהסירו מהם כל הבחינות החיצוניות, וברחו מהן הכל בעבור כבוד שמו יתברך, על כן לעומת שברחו מהחיצוניות באו לעומתם להדבק בפנימיות אהבת השי"ת, ואחריהם נמשכו כל חלקי הקדושה המפוזרים בכל העולם כנ"ל. והנה המשכן הוא לעומת כלל העולם, כמבואר במדרש, שכל מה שכתוב בבריאת העולם כתיב נמי במשכן, על כן כלפי שבבריאת העולם היו נמתחים והולכין ממעלה למטה, ומחמת החטא נתערבו טוב ורע, נעשה במשכן היפוך מזה, שכל חלקי הקדושה שהיו בתערובת טוב ורע ובהגשמה נזדככו ונתעלו ממטה למעלה כנ"ל, והוא הנקרא אור חוזר... ולפי האמור מובן, אשר לעומת שבבריאת העולם וחטא אדם הראשון נתפגמו ארבעת היסודות ונמשכו מהם ד' כחות רעים המושכין לכל רע שבעולם, ומרכבה להם הם ד' המלכיות המתנגדים למלכות שמים, במשכן נתקן זה, וכל חלקי הטוב הנמצאים ומתיחסים לד' אותיות הוי"ה נתעלו מתוך תערובת טוב ורע, וממילא כל חלקי הרע צללו וירדו בנוקבא דתהומא, כבמדרש, ביום כלות משה, שכלו המזיקים מן העולם... (שם תרע"ו)

...והיינו שבא לומר, שכך היא נדבת המשכן, שהיו י"ג דברים לעומת י"ג מכילין דרחמי, וכמו רעותא דליבא שהיתה בנתינה, באותה מדה היתה מושכת ענין אלקי בנדבה, וכבר אמרנו שהיה ענין אלקי בכל המשכן וכליו, כמו נשמה בגוף, עד שהיה נושא את עצמו, ולא היה מכביד על הנושאים או על העגלות, כי איננו שום דרך הטבע שמשא כבד שהיה שם יהיה ביכולת שנים עשר בקר למשוך, אלא שהיה נושא את עצמו, והיינו שהענין האלקי שהיה בו היה נושא אותו, וזה הענין האלקי שהיה בו היה נמשך לתוכו באמצעות רעותא דליבא שהיתה בנדבה, ועל כן כתיב ויקחו לי תרומה... (שם תרע"ז)

...וכל שלשה אלה, רועה, שומר ואב, הכל הוא באמצעות המשכן, ויש לומר שלעומת שלשה אלה היו שלשה כלים, ארון ושלחן ומנורה, ארון הוא בחינת אב, שהיא אהבה... שלחן  בחינת רועה, מנורה היא בחינת שומר, כענין (בבא בתרא כ"ה) הרוצה שיחכים ידרים, והיא השפעת חכמה אלקית בלב ישראל ולהאיר עיניהם, ולשמרם מכל חושך וטעות. (שם)

...וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד, דמקדש נקרא מצד ישראל, שהם מתקדשים ונבדלים מן החומריות, והוא דיבוק ישראל באביהן שבשמים ממטה למעלה, ומשכן נקרא מצד השי"ת ששוכן בתוך עמו ישראל, והוא הדיבוק ממעלה למטה, והיה המקום ההוא מקום חיבור ממטה למעלה וממעלה למטה, על כן נקרא בשני השמות.

ולפי דרכנו הנ"ל ימתקו הדברים עוד יותר, שכל עצמה של זכות ישראל שהיתה להם במשכן לא היתה בשביל מצוות ומעשים טובים שלהם, אלא מה שהתקדשו וברחו מאהבת ההנאה והרכוש, וכן לעולם מהנאות וכסופין דהאי עלמא, כי מחמת גדלות הענין הנכבד הזה אי אפשר היה לישראל לזכות בו מצד מעשיהם הטובים, אלא מחמת הבריחה והקדושה, על כן מצד ישראל אי אפשר לקרותו אלא מקדש. ומעתה מבואר הכתוב ועשו לי מקדש, היינו שעשיית ישראל וחלקם בו הוא רק ענין המקדש, ואינו דומה לשאר מקומות המדברין מעשיית האומנין, שהם התכוונו שישכון כבוד ה' בישראל, ואין בידם וברשותם כוונת ישראל שהתקדשו, על כן קרא אותם שם משכן, אבל כאן שמדבר מהנדבה אין לישראל חלק בו אלא ענין המקדש, שיעשו בני ישראל בחינת המקדש, ושכנתי בתוכם, שאנכי אעשה בו בחינת המשכן... (שם תרע"ח)

...ולפי זה יש לומר, באשר הכוונה, לקבל גם כל האומות ולהמשיכם שיכנעו להקדושה, אם היה יורד משכן של אש, שהיה כולו רוחני, לא היה לאומות העולם שום שייכות אליו, על כן נתבקש שיהיה המשכן גשמי של זהב וכסף ונחושת, ובגשמיות שוב יש גם לאומות העולם שייכות אליו... ויש לומר דהא דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... מדשני כאן בדיבורא וכתב מקדש, מורה שרמז על בית המקדש שיבנה בארץ ישראל שירד מן השמים, ובאם לא חטאו היה נתקיים תיכף, ומחמת שגרם החטא יתקיים לעתיד לבא, ובזה מדויק ושכנתי בתוכם, שדקדק שהכוונה בתוך כל איש ואיש, שיהיה בעצמו מעון לשכינה, וזה עדיין לא נתקיים, אלא לעתיד, אם כן קרא זה הוא לאו דוקא תיכף, אלא שהיא הבטחה לישראל שסוף כל סוף ישראל במעשיהם הטובים יזכו שיהיה מקדש של אש שירד מן השמים... (שם שם תרע"ט)

...ולפי האמור יש לפרש הא דאמר אך את שבתותי תשמורו, דהוא הטלת תנאי במלאכת המשכן, דענין המשכן הוא שישרה הקב"ה שכינתו עם ישראל, הוא רק בתנאי שישמרו את השבת, דבלאו הכי עוד מגרע גרע, שעל ידי חילול שבת תסתלק הקדושה של שבת ותבא ותשרה במקומה סט"א כנ"ל, ואין שכינתו של הקב"ה דרה עם נחש בכפיפה אחת, ותסתלק חס ושלום הקדושה מהמשכן, ושוב יבואו עוד כחות הטומאה וישימו קן למו במקום המשכן, בכן אם חס ושלום יחללו את השבת, מוטב שלא תהיה השראת השכינה במשכן מעיקרא, כדי שלא יתרבו כחות הטומאה. (שם כי תשא תרע"ז)

והנה אמרו ז"ל (שמות רבה סוף פרשה נ"א), יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל, ובאשר חטא העגל היה פגם בנפש שמהעליונים, ופגם הגוף שמתחתונים, בודאי התיקון שעל ידי המשכן היה בשני אלה, ונראה שלעומת שני אלה היו שני סוגי נדבות, הכסף לאדנים היה יד כולם שוה בו, בקע לגולגולת, ונדבת המשכן וכליו איש איש מה שנדבו לבו. והנה כמו בגשמיות האדנים הם בסיס לקרשים ומשמרים אותם שלא יטבעו בארץ וישלוט בהם רקבון מלחלוחית הארץ, כן הוא רמז לאדם שמירה בפני יצר הרע, שכגוי נדמה לו, שלא יטבע בתאוות החומר... אך המשכן עצמו שנקרא אוהל מועד, וברש"י שאוהל הוא מלשון בהלו נרו עלי ראשי (שבת פ"ח) הוא אור מתייחס לשכל זה מביא קדושה להנפש שמן העליונים, ומציל מן היצר הרע שכתלמיד חכם נדמה לו, ויש לו מחיצות שלא יקרב איש לפנים ממחיצתו, ובזה נכלל להיות תמים עם ה'. ועל כן המשכן בכלל, שהוא תיקון הגוף שמתחתונים ונפש שמהעליונים, הוא כפרה על חטא העגל, שהיה פגם שניהם. ולפי זה יובן ההפרש באיכות הנדבה למשכן ולאדנים, שהאדנים שהם לתיקון הגוף יד כולם שוה, שכולם צריכין שמירה מתאוות החומר, אך אוהל מועד שהוא לעומת תיקון השכל, אין דעתן של בני אדם שוות, ועל כן באה בנדבה איש איש מה שנדבה לבו. (שם שם תרע"ט)

דעת רש"י דציווי מלאכת המשכן היה אחר חטא העגל, ויש להביא ראיה לזה, שהרי בשעת הציווי נצטוה גם על בחירת אהרן לכהן, וזה היה אחר שנבחרו הלוים ונבחר הוא מהם... ומאחר שהלוים נבחרו אחר מעשה העגל, שוב על כורחך נבחר גם אהרן אז... ונראה דהנה משה רבינו ע"ה מצד עצמו לא הוצרך למשכן, שהרי כתב הרמב"ן (בהקדמה לשמות), שבעשיית המשכן שבו ישראל למעלת אבותם, שהיה סוד א-לוה עלי אהליהם, וממילא משה רבינו ע"ה, שהיה בעצמו מרכבה לשכינה, כמו האבות הקדושים, ועוד יותר מהם, והיה סוד ה' עלי אהלו, לא הוצרך למשכן להיות אמצעי להשראת השכינה, וכמו כן נאמר דישראל קודם החטא, שהיתה מדרגתם גבוהה ונשאה מאד, וכמו אדם הראשון קודם החטא... גם כן לא היו צריכין לעשות משכן... ועל כן אין בנין בית המקדש דוחה שבת, שהרי בצד מה אין צריך למשכן... (שם ויקהל תע"ר)

...ונראה לפרש, דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד בהא דאמרו ז"ל משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן, כי יש בו שני ענינים, ענין אחד הוא השראת השכינה שבא הקב"ה לשכון כבוד בתחתונים, ועוד יש בו ענין התועדות ישראל ומתקבצים בבית אחד לעבוד לפני ה' אחד, מצד השראת השכינה שבו, שהוא ממעלה למטה אקרי משכן, על שם שהשי"ת שוכן בו, ומצד התועדות ישראל בבית אחד לעבוד לפני ה' אחד, שהוא ממטה למעלה איקרי מקדש, היינו שהוא מקום שישראל מתקדשים ומזמנין עצמן בו למקום. ונראה לבאר, דהנה בענין מה שהשי"ת שוכן בתחתונים הוא דוגמא לעילא שמלכות שמים מופיעה בעולמות שלמטה ללקט את חלקי הקדושה המפוזרים שמה, כידוע למבינים, דוגמא זו הוא ענין השראת השכינה במשכן, בכדי שכל חלקי הקדושה המפוזרים בעולם יתקבצו ויתמשכו אליה. אך כל זה הוא כשישראל מתקדשין ונמשכין אחר השי"ת, לעומתם נמשכים אחר השי"ת כל חלקי הקדושה שבעולם, וזהו מה שאמרו ז"ל ישראל מוסיפין כח בגבורה של מעלה... כעין זה יש לומר, דכשישראל מתקדשין ונמשכים אחר השי"ת, מוסיפין כח בגבורה של מעלה, והשכינה ששורה במשכן מושכת אחריה כל חלקי הקדושה ממקומות רחוקים, ואם חס ושלום להיפוך, מתישין כחו של מעלה כביכול, ואין בהמשכן כח למשוך מרחוק, וישראל מוכרחים ללכת גולה להדר אבתרייהו, והמשכן מתמשכן בעוונותם. ובזה יש לפרש הא דמשכן איקרי מקדש ומקדש משכן, דתרווייהו קשורים ותלויים זה בזה, דאי לא הא לא קיימא הא. (ויקרא תרע"ו)

ר' צדוק:

...וכן בעובדא דמשכנא, שבא אחר הקלקול, שאז הוצרכו לעשות מקום מיוחד להשראת השכינה, דמקודם היה משכן השכינה בלב ישראל, ובכל מחנה ישראל, ועל כן שארי מסטרא דשמאלא זהב שמורה לבחינת היראה, ואחר כך כסף שמורה בחינת האהבה... (תרומה ו)

...והענין דבמ' יום הראשונים בלוחות הראשונות אם לא היה הקלקול ולא נשברו הלוחות, היה משה רבינו משיח, כמו שנרמז מה שהיה הוא שיהיה ראשי תיבות משה... והיה נתגלה כל הדברי תורה... והבית המקדש היה יורד בנוי ומשוכלל ונקרא מעשי ידיהן של צדיקים, שהם יסדוהו על ידי שקבלו עול מלכותו. וזה שנאמר את תבנית המשכן וגו', וזה שאמר בזוהר הקדוש אינן מאנו משכנא דלעיל כלהו הוו גו עננא וכו'... וכן "כמשפטו אשר הראית" וגו', ששם היה הבית המקדש בנוי ומשוכלל... ואף שזה השם נקרא אחר כך על שם אשר אועד לך, שם בהר סיני כבר היה נקרא אהל מועד, שזה היה היחוד בין קוב"ה וכנסת ישראל מקריעת ים סוף, שקבלו מלכותו ונעשה לב ישראל משכן לשכינה... (פרי צדיק ויקרא ט)

והנה זהו ענין משכן ומקדש, משכן רוצה לומר שכינת השי"ת בתוכינו, וזה עשאו משה, כי מעת מתן תורה התחיל זה האור להיות שוכן ומקשקש כפעמון בקרב לב בני ישראל, ומקדש הוא לשון קדושה והבדלה והוא הרגשת הנבדל על ידי שלימות העבודה אנו משכינים ומרגישים בתוכינו גם אור המופלא והנבדל מהשגת כל רעיון, זהו מדרגת יעקב אע"ה שקראו בית כמשאז"ל (פסחים פ"ח) כידוע מדרגת אמת ליעקב הוא שם ההוי"ה שזהו בית קבוע. לכן בבית המקדש היה כהן גדול הוגה שם הוי"ה באותיותיו וכן הכהנים במקדש, שכל דבר שיש לו גבול מקרי אוהל עראי שבהשתלם הגבול איננו. ולכך משכן שילה אוהל וגו' בחלקו של יוסף, כמ"ש במקום אחר מענין משיח בן יוסף שיהרג, מה שאינו כן בן דוד חיים שאל נתת לו, כמו יעקב אבינו לא מת (תענית ה'), מה שאינו כן דבר שהוא קבע וקיים לעד זה נבנה על ידי שלמה המע"ה, שאף על פי שהן שוממין בקדושתן הן, דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא מה שאינו כן במשכן... שזהו תכלית כל רבוי החיות שבלב שמתדבק יותר במקור החיים, ואז נבנה בית המקדש, רוצה לומר מקום קבוע לאור ה' שהיה הוה ויהיה ולא דירת עראי ומוגבלת בזמן. ואשכחן משכן דאקרי וכו' כי באמת הכל אחד יחיד ומיוחד, והרגשת ההבדל שבין משכן למקדש הוא רק לנבראים אבל אשכחן בתורה היא מורה דעת לאדם שהכל אחד וכנ"ל. (חלק ג דובר צדק עמוד ה)

ר' ירוחם:

השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום וגו', הספורנו (שמות כ"ה ט') מבאר בפרשת המשכן דנצטוו בעשיית המשכן אחר חטא העגל ולא קודם לו משום דקודם החטא היה "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (שם כ' כ"א), ולא היו צריכים לתנאים ומקומות מיוחדים. אבל החטא גרם שנתקלקלה הבריאה וירדו מהדרגא ההיא, ולכן היו צריכים למקום מיוחד ותנאים מיוחדים אשר בהם המצב הוא כמו שהיתה כל הבריאה כולה לפני החטא, וזהו ענין המשכן...

...הה"ד וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות, כימי עולם - כימי משה, וכשנים קדמוניות - כימי הבל שלא היתה ע"ז בימיו. מה שלא היה ע"ז בימיו זה היה ה"וערבה" שבימי הבל, ובימי נח אף שגם בו כתוב "וירח ה' את ריח הניחוח", אבל לא היה אותו "וערבה" שבימי הבל, שה"מאכל" היה כבר "מעושן" קצת מריח הע"ז שהיה בימיו. בימי הבל היתה הבריאה כולה גן עדן, מכל פנות העולם עלה ריח גן עדן, בכל מקום שהזכירו שמו ית' תיכף היו מתדבקים בו ית' - בכל המקום אשר אזכיר וגו', אבל בימי נח שהיה ע"ז בימיו, אם רק ישנו ע"ז בקצה העולם חסר כבר הערבות, כבר המאכל מוקדח ומעושן, כל כך גדול סודו של חטא...

מענין עשיית המשכן ודיניו, כל ענינו הוא לנקות ולטהר פנה אחת מחלאת החטא ולצחצחה ולהעמידה בקדושתה הקודמת, שתהיה ראויה להשרות בה שכינתו ית', ותהא הברכה בהזכרת שמו מצויה ותדירה שם תמיד... ובכן הרי כל עבודת האדם היא לכוין ולעשות מקום מקדש, שרק דרך בו תרד ההשפעה, וזהו הדרך היחידי להתדבק בו ית'... (דעת תורה דברים עמוד רד)