(ראה גם: שלמה)
הרואה ספר תהלים (בחלום) יצפה לחסידות, משלי יצפה לחכמה. (ברכות נז ב)
ואף ספר משלי בקשו לגנזו, שהיו דבריו סותרים זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו, אמרי ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא, הכא נמי ליעיינן, ומאי דבריו סותרים זה את זה, כתיב אל תען כסיל כאיוולתו, וכתיב ענה כסיל כאולתו, לא קשיא, הא בדבר תורה, הא במילי דעלמא. (שבת ל ב)
...אמר ליה דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי... (שם קנב ב)
שלחו מתם איך פלוניתא בת פלוני... דלא קבילת מכתובתה אלא גלופקרא אחד, וספר תהלים אחד, וספר איוב וממשלות בלואים... (גיטין לה א)
חזקיהו וסיעתו כתבו ישעיה משלי שיר השירים וקהלת. (בבא בתרא טו א)
הוו מתונין בדין, כיצד, מלמד שיהא אדם ממתין בדין, שכל הממתין בדין מיושב בדין, שנאמר (משלי כ"ה) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה, ולא שהעתיקום אלא שהמתינו, אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפירשו, בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים, ועמדו וגנזו אותם, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם... (פרק א ד, וראה שם עוד)
...ואין זה דרך נכונה, כי בתחלת הספר כתוב משלי שלמה, והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו, על כן לא נוציאנו מידי פשוטו... (שמות יג ט)
...שנאמר "ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה" (קהלת י"ב), ירמוז לספר משלי, שנאמר בו גם כן משלי שלמה בן דוד מלך ישראל, יאמר כי הוא מלבד החכמות שבספר הזה, עוד היה יותר מכן ולמד דעת לעם ואזן וחקר ותקן משלים הרבה, שאמר חכמות מחקר ורזי שפלים, והאזין אותם לעם במשלים שתיקן להם, כי פעמים שהיו חכמות שאסור לדרוש בהם, כגון מעשה בראשית ומעשה מרכבה, ורומז אותן במשל, וכן אמרו במדרש חזית, שלמה על ידי משל עמד על דקדוקיה של תורה, ואמר "למד דעת את העם", כי המשל שאומר שלמה, לרמוז לדעות טובות בהנהגת העולם הזה, ורומז בענין העולם הבא, ורומז בחכמות עליונות במרכבה וסתרי התורה, ולפיכך היה מזהירם להבין דבריו, כמו שאמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, כלומר שיבינו המשל ויבינו המליצה שהוא פשט, ויבינו מה שהם חכמה וחידה, כלומר סוד שאסור לפרשו...
ודע כי שלמה בספר הזה לא הזכיר בו שם המיוחד כלל, אבל הזכיר תמיד שם אלקים, וכן במדת היראה שם אלקים, כאשר אמר, "והאלקים עשה שייראו מלפניו", וכלל בסוף "את האלקים ירא", אבל בספר משלי לא נהג כן, אבל יזכיר שם המיוחד, ויאמר במדת היראה, "יראת ה' כל היום", "יראת ה' ראשית דעת", "ירא את ה' וסור מרע"... וכולם כן. והטעם כי בספר הזה ידבר במנהגו של עולם תחת השמש, והיאך היא בריאתו והנהגתו במדת הדין הנוהגת בכל אדם... (דרשה על דברי קהלת)