משתה

(ראה גם: אכילה, סעודה)

תלמוד בבלי:

המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה, יוציא ויתן כתובה מפני שנועל בפניה... תניא היה רבי מאיר אומר, מאי דכתיב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו, מאי והחי יתן אל לבו, דברים של מיתה, דספד יספדוניה, דקבר יקברוניה דידל ידלוניה.... (כתובות עא ב)

מדרש רבה:

אמר רבי סימון מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נתפרשו שמותן, לבית האבל ונתפרשו שמותן, עוג הלך במשתה אברהם ולא נתפרש שמו, ג' ריעי איוב הלכו לבית האבל ונתפרשו שמותן, מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נדחו מגיהנם, ואלו שהלכו לבית האבל נדחו מגיהנם... (קהלת ז ח)

רש"י:

משתה שמנים - סבורים שיהיה נח להם כשמן, ויהפכו למשתה שמרים בלבד במלחמת גוג ומגוג. (ישעיה כה ו)

רבינו בחיי:

משתה גדול - אין ספק שהיו גדולי הארץ באותו משתה, כי היה הפלא גדול ביצחק גם העושר רב בבית אברהם, ואפשר שהיו שם מלכים ויועצי ארץ, שכבר מצינו שהיו מלכים דורשים שלומו ורוצים לכרות עמו ברית, אבל מפני שהיה ענין משתה ושמחה לא נתפרשו שמותם, והנה מצינו בבית האבל שהכתוב מפרש שמות הבאים... ביום הגמל - מנהג העולם שיעשה אדם סעודה ביום שנולד לו בן או ביום המילה לכבוד המצוה, ומה שאחר אברהם לעשות משתה יצחק עד יום הגמל אותו, יתכן לפרש שמיום גמלו הניחו לתלמוד תורה, ואין לתמוה, שהרי בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, על כן לא רצה לעשות הסעודה ביום הלידה ולא ביום המילה, והניח הדבר עד יום הגמל אותו, כדי שישמח בבנו בשמחת התורה, שכתוב בה "פקודי ה' ישרים משמחי לב"... (בראשית כא ח)

ספורנו:

משתה - קביעות סעודה על היין בהיותו אהוב עליו (על לוט), כפי שהוכיח סופו, ואברהם עשה משתה רק ביום הגמל את יצחק, לגדולי הדור שהיו מורגלים בכך בשמחתם. (שם יט ג)

אלשיך:

זולל וסובא - כי המשתאות סבת הרע. (דברים כא כ)

טוב ללכת - כי בבית האבל יתן לבו סוף האדם, ובבית משתה של שמחה אינו ודאי שיתן לבו, כי גם הנשואין הם למען פריה ורביה, כי סוף האדם למות, וזו כוונת רב המנונא ששר בחתונה ווי לן דמיתנא. (קהלת ו ב)

רש"ר הירש:

משתה - סעודה בימי קדם נקראת משתה, ונמצינו למדים כי הבריות בימי קדם היו אנשי רוח יותר, במקום ששתיה היא עיקר, שם אי אפשר בהחלט לבלות שש שעות בלא לדבר, ואילו בשעת אכילה הרי הפה עסוק תדיר, ולא בענין רוחני, מכל מקום, הביטוי משתה ראוי יותר לכבוד האדם. (בראשית מ כ)

פרי צדיק:

ועל זה נוהגין לשתות משקה בשמחת תורה, כמו שנאמר בשלמה המלך ע"ה בלשון ויעש משתה, ואין המשתה נקרא אלא על שם היין, וכמו כן בכל מקום שנזכר לשון משתה בתורה הקדושה, הוא המכוון של הענין שיהיה דייקא על ידי משתה היין, ובמקום שנזכר לחם, עיקר המכוון הסעודה של האכילה... אמנם במגילת אסתר שנזכר שם רק לשון משתה, הוא רק מפני שזה היה תכלית המכוון של כל המגילה, שעל ידי זה נהרגה ושתי, כטוב לב המלך ביין אמר להביא וגו', והיא שלחה לו דברי בזיון על שנשתכר, וזה היה עיקר הסיבה לצמיחת הישועה שתמלוך אסתר. ועיקר שורש של בחינת משתה נרמז בתורה הקדושה לעשות משתה להצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, והיינו תכלית התיקון והבירור להפגם הראשון, כאמרם ז"ל, שישתו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, והיינו תיקון הפגם של ששת ימי בראשית, שהיה על ידי שסחטה ענבים ונתנה לו. וגם לפי הפשט, ויעש אברהם משתה גדול, שהוא ביום השמיני ללידתו ה"ג מ"ל, גם כן מרמז על שרש תיקון הקלקול הראשון כידוע... (שמחת תורה מד)