(ראה גם: מת, קבורה)
תא שמע ולאחותו, מה תלמוד לומר, הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת, יכול יחזור ויטמא, אמרת, לא יטמא. יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה, תלמוד לומר ולאחותו, לאחותו הוא דאינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה. (ברכות יט ב)
פשיטא, מת מצוה הוא, ומת מצוה קונה מקומו, לא צריכא, אף על גב דאית ליה קוברין, דתניא, איזהו מת מצוה, כל שאין לו קוברין, קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה. ומת מצוה קונה מקומו, והתניא המוציא מת מוטל בסרטיא מפנהו לימין אסרטיא או לשמאל אסרטיא, שדה בור ושדה ניר מפנהו לשדה בור, שדה ניר ושדה זרע מפנהו לשדה ניר, היו שתיהן נירות, שתיהן זרועות, שתיהן בורות מפניהו לכל רוח שירצה, אמר רב ביבי הכא במת מוטל על המיצר עסקינן, מתוך שניתנה רשות לפנותו מן המיצר, מפניהו לכל רוח שירצה. (עירובין יז א)
בעי רבא, מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף, מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא, או דלמא מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות, בתר דבעיא הדר פשטה, מת מצוה עדיף, דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. (מגילה ג ב)
הכי קאמר, קבורת מת מצוה תוכיח, שדוחה את העבודה ואין דוחה את השבת, הדר אמר קבורת מת מצוה תדחה שבת מקל וחומר, ומה עבודה שהיא דוחה שבת, קבורת מת מצוה דוחה אותה מולאחותו, שבת שנדחה מפני עבודה אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה, תלמוד לומר לא תבערו... (יבמות ז א)
...כיון דקאזיל באורחא, כמי שאין לו קוברים דמי. נזיר מג ב)
כהן גדול ונזיר אין מטמאין לקרוביהן אבל מיטמאין למת מצוה, היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה, רבי אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר, וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול... דתנו רבנן על כל נפשות מת לא יבא, במה הכתוב מדבר, אי ברחוקים קל וחומר הוא, ומה כהן הדיוט שהוא מיטמא לקרובים אינו מטמא לרחוקים, כהן גדול שאינו מיטמא לקרובים אינו דין שאינו מיטמא לרחוקים, אלא בקרובים הכתוב מדבר, ולאביו דאינו מיטמא, הא מיטמא הוא למת מצוה... נזיר מנלן, דתניא כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא, שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע... בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר, לאביו ולאמו אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה... (נזיר מז א)
...אמר רבי יצחק במת מצוה קנה מקומו קמיפלגי, והכי קאמר, לקוברו קנה מקומו, והיכא דנמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף, דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש... (סוטה מה ב)
אמר רבי חייא בר גמדא מיכן איסור אחר איסור בתורה אלא להתיר מת מצוה, אית דבעי נישמעינה מן הדא, לא יטמא בעל בעמיו, בעמיו אינו מטמא, מיטמא הוא למת מצוה, אית דבעי מישמעינה מן הכא, להחלו, להחלו אינו מטמא, אבל מיטמא הוא על מת מצוה. אית דבעי משמעיניה מן הדא, כי קללת אלהים תלוי, את שהוא מוזהר על קללת השם מוזהר הוא על מת מצוה, ושאינו מוזהר על קללת השם אינו מוזהר על מת מצוה... תני רבי יסא קומי רבי יוחנן, כשם שאדם מיטמא למת מצוה, כך אדם מיטמא על אבר מת מצוה, אמר ליה רבי יוחנן, ויש כן זו רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא, בחוזר תיפתר (בשכבר נטמא לשאר הגוף). (נזיר לב ב)
המוצא מת מצוה, הרי זה מיטפל בו וקוברו במקומו, אימתי בזמן שמצאו חוץ לתחום, אבל אם מצאו בתוך התחום הרי זה מביאו במקום הקברות וקוברו. אמר רבי עקיבה כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו כארבעת מיל, עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו, וכשבאתי אצל רבי אליעזר ואצל רבי יהושע אמרתי להם את הדבר, אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים... מת מצוה קנה מקומו ארבע אמות, אפילו שדה מלא כורכמין, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ, אימתי בזמן שמצאו בשדה, אבל אם מצאו בדרך קוברו או לימין הדרך או לשמאל הדרך. שדה בור ושדה ניר קוברו בשדה בור... מאן דאמר קוברו בשדה כרם אבל בשדה אילן לא, מפני אהל הטומאה, מאן דאמר בשדה אילן אבל בשדם כרם לא, מפני הכשר בצירה... (שם לד ב)
תמן תנינן המוציא מת בתחילה מושלך כדרכו, נוטלו ואת תבוסתו, אמר רב חסדא, זאת אומרת מת מצוה מותר לפנותו, דתנינן, נוטלו ואת תבוסתו, וכמה, רבי שמואל בשם רבי יונתן עד שלשה אצבעות, עד מקום שמוהל יורד, אמר רבי זעירא לא מסתברא דלא מת מצוה אסור לפנותו, שאם אומר את מותר לפנותו, אילו הואיל ומאבדין כל השדה לא כל שכן שמותר לפנותו, ממה דפשיטא לתנא מת מצוה אסור לפנותו, לפום כן צריך מתניתא. אמר רב חסדא, אתייא כמאן דמר מת מצוה מותר לפנותו, אני אומר בשבילי הרשות נקבר, וחש לומר שמא מת מצוה היה, ואין מיתי מצוה מצויין ומוטלין... (בבא בתרא טז א)
אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'... רבי יוחנן אמר זה שקובר מת מצוה. (ויקרא לד א)
...לעולם הוא מת מצוה עד שיהא שם כדי נושאי המטה וקובריה, אבל יש שם כדי נושאי המטה וקובריה, אין זה מת מצוה... (פרק ד כט)
לא יטמא בעל בעמיו - ...וכן פשוטו של מקרא, לא יטמא בעל בשארו בעוד שהוא בתוך עמיו, שיש לה קוברין, שאינה מת מצוה, ובאיזה שאר אמרתי, באותו שהוא להחלו, להתחלל הוא מכהונתו. (ויקרא כא ד)
לאביו ולאמו לא יטמא - לא בא אלא להתיר לו מת מצוה. (שם שם יא)
וכיצד הוא מותר בטומאת מת מצוה, היה מהלך בדרך ופגע במת שאין שם מי שיקברנו, הרי זה מטמא לו וקוברו. ודברים אלו דברי קבלה הן. נזיר וכהן שפגעו במת מצוה, יטמא נזיר ואף על פי שהוא סותר הימים הראשונים, ומביא קרבן טומאה, ואל יטמא כהן שזה קדושתו קדושת שעה, ואפילו היה נזיר עולם, והכהן קדושתו קדושת עולם... (נזירות פרק ז יב)
כהן שפגע במת מצוה בדרך, הרי זה מטמא לו, אפילו כהן גדול חייב להטמא לו ולקוברו, ואיזהו מת מצוה, אחר מישראל שהיה מושלך בדרך ואין לו קוברין, דבר זה הלכה מפי הקבלה, במה דברים אמורים כשהיה הכהן לבדו, ואין עמו אחד, ואפילו קרא שם בדרך ואין לו עונה, אבל אם כשיקרא אחרים עונים אותו, אין זה מת מצוה, אלא יקרא לאחרים ויבואו ויעסקו בו... (אבל פרק ג ח)