עוכר ביתו בוצע בצע, ושונא מתנות יחיה. (משלי טו כז)
תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן, תורה, ארץ ישראל, ועולם הבא... (ברכות ה א)
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם. אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם, מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו, מאי עביד ליה, אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא, והאידנא דחיישינן לכשפים מאי, אמר רב פפא שאיף ליה מאותו המין. איני והאמר רב חמא בר חנינא הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו, לא קשיא הוא במילתא דעבידא לאגלויי, הא במילתא דלא עבידא לאגלויי... רב חסדא הוה נקיט בידיה תרתי מתנתא דתורא, אמר כל מאן דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא משמיה דרב יהיבנא ליה... (שבת י ב)
...מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות... (שם פט א)
...אמר ליה לא תיתיב אכרעיך עד דמפרשת לי הני קראי, מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא, אמר לו אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה, וכיון שניתנה לו במתנה נחלו א,ל, שנאמר וממתנה נחליאל, וכיון שנחלו א,ל עולה לגדולה, שנאמר ומנחליאל מבמות, ואם מגיס לבו הקב"ה משפילו... (עירובין נד א)
אמר רבי אבא בר זבדא כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, שנאמר עירא היאירי היה כהן לדוד... וכתיב בתריה ויהי רעב בימי דוד... (שם סג א)
אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותן ליבשה, אמר לפניו רבונו של עולם, כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו, אמר לו אתן לך אחד ומחצה שבהן... (פסחים קיח ב)
אמר לו ועוד חדא, עתידה מצרים שתביא דורון למשיח, כסבור אינו מקבל מהם, אמר לו הקב"ה למשיח קבל מהם, אכסניא עשו לבני במצרים, מיד יאתיו חשמנים מני מצרים, נשאה כוש קל וחומר בעצמה, ומה הללו שנשתעבדו בהן כך, אני שלא נשתעבדתי בהן לא כל שכן, אמר לו הקב"ה קבל מהם, מיד כוש תריץ ידיו לאלקים, נשאה מלכות רומי הרשעה קל וחומר בעצמה, ומה אלו שאין אחיהן כך, אנו שאנו אחיהן לא כל שכן, אמר ליה הקב"ה לגבריאל גער חית קנה... (שם)
מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר, שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן, משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן באר וענן ומן... (תענית ט א)
תני רב יוסף, ומשלוח מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד, ומתנות לאביונים, שתי מתנות לשני בני אדם. רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים... (מגילה ז א, וראה שם עוד)
דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, אמר רבי בנימין בר יפת רמז רמז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו'. (שם טז א)
דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה, ואמר רבי יצחק כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים, ולית הלכתא כוותיה... אמר ליה מימי לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי, כי הא דרבי אלעזר כי הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה לא הוה שקיל, כי הוה מזמני ליה לא הוה אזיל, אמר להו לא ניחא לכו דאחיה, דכתיב שונא מתנות יחיה... (שם כח א)
כתוב בספר בן סירא אשה טובה מתנה טובה לבעלה, וכתיב טובה בחיק ירא אלקים תנתן. (יבמות סג ב)
תנו רבנן אין לו ואינו רוצה להתפרנס, נותנין לו לשום הלואה וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים נותנין לו לשום מתנה, וחוזרין ונותנין לו לשום הלואה, לשום מתנה והא לא שקיל, אמר רבא לפתוח לו לשום מתנה... (כתובות סז ב)
דתניא איש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים עשרים שעורים וכרמל בצקלונו, וכי אלישע אוכל בכורים הוה, אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים. (שם קה ב)
...היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל, נותן לאחד לשום מתנה והלה מותר בה, אם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ, והלה נוטל ואוכל, ורבי יוסי אוסר. אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יוסי, קסבר הפקר כמתנה, מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל, אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה... (נדרים מג א)
המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל, נותנו לאחר לשום מתנה והלה מותר בה... אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת, אינה מתנה... (שם מח א)
משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים ונתקצרו השנים, דכתיב ושונא מתנות יחיה. (שם מז ב)
דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לו לפלוני, במעמד שלשתן קנה, אי מההיא הוה אמינא הני מילי מתנה מרובה, אבל מתנה מועטת לא ליבעי בפניו, קא משמע לן. (גיטין יד א)
רבא אמר משום דמילי נינהו, ומילי לא מימסרן לשליח, מאי ביניהו איכא ביניהו שליח מתנה, ובפלוגתא דרב ושמואל, רב אמר מתנה אינה כגט, ושמואל אמר מתנה הרי היא כגט. (שם כט א)
מתקיף לה רבי אבא אי מה מתנה ישנה לאחר מיתה אף גט ישנו לאחר מיתה, הכי השתא, בשלמא מתנה איתה לאחר מיתה, אלא גט לאחר מיתה מי איכא, אלא רבי אבא הכי קא קשיא ליה, מתנת שכיב מרע במקצת היא, ומתנת שכיב רע במקצת בעיא קנין... (שם גיטין סו א)
בעי רבא, כהנים בגזל הגר יורשין הוו או מקבלי מתנות הוו, למאי נפקא מינה, כגון שגזל חמץ שעבר עליו הפסח... (בבא קמא קי ב, וראה שם עוד)
ושמואל סבר, אדם יודע שקרקע אין לו, וגמר ונתן לשום מתנה, ונימא ליה לשום מתנה, כסיפא ליה מילתא, והא פליגי ביה חדא זימנא, דאיתמר, המקדש את אחותו, רב אמר מעות חוזרין ושמואל אמר מעות מתנה, רב אמר מעות חוזרין, אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום פקדון, סבר לא מקבלה מיניה, ושמואל אמר מעות מתנה, אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום מתנה, ונימא לה לשום מתנה, כסיפא לה מילתא. צריכא, דאי איתמר בהא, בהא קאמר רב דלא עבדי אינשי דיהבי מתנות לנוכראה, אבל גבי אחותו אימא מודה ליה לשמואל... (בבא מציעא טו ב)
והאמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו, יכול פשיטא, אלא מותר לחזור בו, אמר רב פפא ומודה רבי יוחנן במתנה מועטת דסמכא דעתייהו... (שם מט א)
מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא. (שם קח ב)
דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך, ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו, ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו ספק רואה פני המלך, ספק אינו רואה פני המלך, והקב"ה אינו כן, אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך. (בבא בתרא י א)
אמר רב יהודה האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה, היכי דמי מתנתא טמירתא, אמר רב יוסף דאמר להו לסהדי זילו אטמורו וכתבו ליה... (שם מ ב, וראה שם עוד)
בעי רב מתנה היאך, אמר שמואל מאי תבעי ליה לאבא, השתא ומה מכר דקא יהיב ליה זוזי אי אמר ליה חזק וקני אין אי לא לא, מתנה לא כל שכן, ורב סבר מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב, וכמה כל שהוא, כדשמואל, דאמר שמואל גדר גדר והשלימו לעשרה ופרץ פרצה כדי שיכנס ויצא בה, הרי זו חזקה... (שם נג א)
במה דברים אמורים, במוכר, אבל בנותן מתנה נותן את כולה... מאי שנא מכר ומאי שנא מתנה, פירש יהודה בן נקוסא לפני רבי זה פירש וזה לא פירש... אלא זה היה לו לפרש, וזה לא היה לו לפרש... אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב. (שם עא א)
תנו רבנן איזה היא דייתיקי, כל שכתוב בה דא תהא למיקם ולהיות, ואיזה היא מתנה, כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה, אלא מהיום ולאחר מיתה הוא דהויא מתנה, מעכשיו לא הויא מתנה, אמר אביי הכי קאמר איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע, דלא קני אלא לאחר מיתה, כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה... (שם קלה ב, וראה שם עוד)
דרש רב נחמן בר רב חסדא אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני, נטלו ראשון ויצא בו, באנו למחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל... אמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי, נטלו ויצא בו, החזירו יצא, לא החזירו לא יצא, קא משמע לן שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה... אמר רבא אמר רב נחמן שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי, הקדישו והחזירו הרי זה מוקדש ומוחזר, ואמר ליה רבא לרב נחמן מאי אהדריה, אמר ליה ומאי חסריה, אלא אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה על מנת שתחזירהו הא אהדריה, אי אמר ליה על מנת שתחזירהו לי, מידי דחזי ליה קאמר. (שם קלז א)
איתמר מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין, בי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי ריכשי (הרכיבו על שני סוסים), ושמואל אמר לא ידענא מאי אדון בה. בי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי ריכשי, הרי היא כמתנת בריא, הרי היא כמתנת שכיב מרע, הרי היא כמתנת בריא, שאם עמד אינו חוזר, הרי היא כמתנת שכיב מרע, שאם אמר הלואתו לפלוני הלואתו לפלוני, ושמואל אמר לא ידענא מאי אדון בה, שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה... (שם קנב א, וראה שם עוד)
תניא אמר להן רבי אליעזר לחכמים, מעשה במורני אחד שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנם במתנה, אמרו לא אין להם תקנה עד שיקנה על גב קרקע... (שם קנו ב)
...שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות... מאי מתנות, אמר רבי ירמיה בר אבא מלמד שמסר להם שם טומאה. (סנהדרין צא א)
...ואכתי מיבעי ליה דהכי אמר רחמנא לא תתן להם מתנת של חנם, אם כן לימא קרא לא תחינם, מאי לא תחנם, שמע מינה כולהו. (ע"ז כ א, וראה שם עוד)
ואמר רבא עולה דורון היא, היכי דמי, אי דליכא תשובה, זבח רשעים תועבה, ואי דאיכא תשובה, התניא עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלים לו, אלא שמע מינה דורון הוא... (זבחים ז ב)
ולא בא בפי בשר פיגול... משום רבי נתן אמרו שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה... ואמר רב חסדא איזהו שונא מתנות יחיה, זה הרואה טרפה לעצמו... (חולין מד ב)
דבית רבי ינאי אמרין... ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, ואל תמסור מזונותינו בידי בשר ודם. (ברכות לג א)
אמר רבי יודא בן פזי בדייתיקי נתתיו לאברהם, במתנה נתתיו לו, ויתן לך האלקים מטל השמים. (שם לח ב)
היה עובר בשוק וכו', שמואל אמר דרבי מאיר היא, דרבי מאיר אמר אין מתנה כמכר, אמר רבי יוסי דברי הכל היא. (מעשרות ז א)
...היה כתוב בו מתנה ואמר בפני נכתב ובפני נחתם, מאחר שעררו בטל אצל הגט, עררו בטל אצל המתנה, או מאחר שעררו בטל אצל הגט, קיים אצל המתנה, תנינן דבתרה אחד גיטי נשים ואחד שיחרורי עבדים שוין במוליך ובמביא, היה כתוב בו מתנה ואמר בפני נכתב ובפני נחתם, מאחר שעררו בטל אצל הגט, עררו קיים אצל המתנה, או מאחר שעררו קיים אצל המתנה עררו קיים אצל הגט... (גיטין א א, וראה שם עוד)
...אמר רבי אילא המתנה כתוב תן מנה זה לפלוני, הולך מנה זה לפלוני, תן שטר זה מתנה לפלוני, הולך שטר זה מתנה לפלוני, אם רצה להחזיר לא יחזיר, הלך ומצאו שמת יחזיר למשלח, ואם מת יתן ליורשיו... (שם ח ב, וראה שם עוד)
רבי שמעון בן יקים אעיל עובדא קומי רבי יוחנן, מהיום לאחר מיתה מתנתו מתנה, מהיום ולאחר מיתה אינו גט, חברייא בשם רבי יוחנן אינה איסרטה, רבי זעירא בשם רבי יוחנן אינה כגיטין אינה כמתנה, אמר רבי אילא במתנה מכיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא, לאי זה דבר כתב בה לאחר מיתה, לשייר לו אכילת פירות, ובגיטין, מכיון שכתב מהיום בגט כרות הוא, לאי זה דבר כתב בה לאחר מיתה, לשייר לו אגופה... (שם מא א)
...רבי יסא בשם רבי יוחנן זו בגיטין, מה שאין כן במתנה, רובה דרבי יוחנן ורובה דריש לקיש, רובה דרבי יוחנן מה אם מציאה שאינו זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בתוך ארבע אמות, מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחר לא כל שכן, רובה דריש לקיש, מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ארבע אמות, הרי הוא זוכה מדעת אחר, מציאה שהוא זוכה בה בתוך ארבע אמות לא כל שכן... (שם מו א, וראה שם עוד)
כתב מתנה בשם בלשון קנין, אמר ליה ארכביה אתרי ריכשי, אמרה רב בא ולא קיבלה שמואל, מאי ארכביה על תרי ריכשי, ברקי סברין מימר מייתי תרין סוסוון שטיי ומרכבין ליה על תריהון וההוא אזיל בדא וההין אזל בדא לא אשכח גבי כלום. אמר רבי יוסי ממלחייא ייפה כוחו בשני דברים, שיש שיעבוד למכירה ואין שיעבוד למתנה, שהמוכר לא מכר את הכל, והנותן מתנה נתן את הכל... (קידושין טז ב)
רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן, אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר, אמר בשעה שאמר צריך לומר בדעת גמורה מבתר כן אין חזר ביה לא חזר ביה, הדא דתימר בעני, אבל בעשיר נעשה נדר, רב מפקד לשמשיה אימת דנימר לך תתן מתנה לבר נש, אין הוה מסכן הב ליה מיד, ואין עתיר אימליך בי תניינות. (בבא מציעא טו א)
...במה דברים אמורים במוכר, אבל בנותן מתנה נותן את כולם, מה בין מוכר ומה בין נותן מתנה, רבי בא בר טבליי בשם רבי יונתן שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין, ומה ביניהון הקדש, מאן דמר שכן דרך הנותן מתנה להיות נותן בעין יפה אף המקדיש בעין יפה מקדיש... (בבא בתרא יד ב)
ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, אמר רבי יוחנן ג' דברים נתנו מתנה לעולם, ואלו הן, התורה והמאורות והגשמים... רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון אומר אף השלום, שנאמר ונתתי שלום בארץ, רבי יהושע ברבי נחמיה אמר אף הישועה, שנאמר (תהלים י"ח) ותתן לי מגן ישעך, רבי תנחומא אמר אף ארץ ישראל, שנאמר (שם ק"ה) ויתן להם ארצות גוים וגו', ויש אומרים אף הנקמה באדום, שנאמר (יחזקאל כ"ה) ונתתי נקמתי באדום וגו', רבנן אמרי אף הרחמים, שנאמר (תהלים ק"ו) ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם, רבי יצחק בר מריון אומר אף הפרשת הים הגדול, שנאמר כה אמר ה' הנותן בים דרך וגו'. (בראשית ו ז)
ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו, למה לא הכניסן לו בערבוביא, כדי לתמהו על דורון שלו, ולמה לא הכניסן כולן כאחת, כדי להשביע עיניו של אותו רשע... (שם עו ה)
...יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם, תלמוד לומר לקחת מתנות באדם, בלקיחה נתנה לו, יכול יהא חייב ליתן לו דמים, תלמוד לומר מתנות, במתנה נתנה לו. (שמות כח א)
דבר אחר ויתן אל משה, הדא הוא דכתיב (משלי י"ח) מתן אדם ירחיב לו, מתנה שאדם נותן משלו ירחיב לו... (שם מא ב)
רבי תנחומא בר אבא פתח (משלי כ"ה) נשיאים ורוח וגשם אין, בארך אפים יפתה קצין (שם) מי שהוא אומר ליתן מתנה לחבירו ואינו נותנה למה הוא דומה, לנשיאים ורוח ולברקים שהם באים, וגשמים אינן יורדין. (שם מב א)
...נטלוהו והושיבוהו אצלו, וקראו עליו זה הפסוק, מתן אדם ירחיב לו. (ויקרא ה ד)
באותה שעה אמר דוד, ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל, רחמנין וביישנין וגומלי חסדים, רחמנין דכתיב (דברים י"ג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך... (במדבר ח ד)
הלכה שלשה מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם, זכה בחכמה זכה בכל, זכה בגבורה זכה בכל, זכה בעושר זכה בכל, אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום... ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקב"ה סופן להפסק ממנו... ואכן שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם, קרח מישראל והמן מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם, למה שלא היתה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם... (שם כב ו)
כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, זה שאמר הכתוב (משלי י"ח) מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו, מהו מתן אדם ירחיב לו, מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שיצאו לגבות לעסק מצות רבותינו... ידע אבא יודן ובא אצלם ונתן להם אלף זהובים, אמר להם עשתה תפלתכם פירות, אמרו לו אף אנו היינו יודעים במעשיך הטובים, ועשינו אתך ראש פרק, קראו עליו רבותינו מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו... (דברים ד ה, וראה שם עוד)
ילמדנו רבינו, כמה מתנות נבראו בעולם, כך שנו רבותינו שלשה מתנות ברא הקב"ה בעולם, חכמה, וגבורה ועושר, זכה אדם לאחד מהן נוטל חמדת כל העולם, זכה בחכמה זכה בכל, זכה בגבורה זכה בכל... (מטות ה)
דבר אחר מתן אדם ירחיב לו, זה אברהם כשרדף אחר חמשה המלכים יצא מלך סדום לקראתו, אמר לו תן לי הנפש והרכוש קח לך, אמר אברהם הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' (בראשית י"ד), אמר לו הקב"ה אתה אמרת מחוט וגו', חייך אני מקיים בו בלשון את בניך, מה יפו פעמיך בנעלים (שיר ז'), הוי מתן אדם ירחיב לו. דבר אחר מתן אדם ירחיב לו אלו ישראל, כשאמר להם הקב"ה להביא נדבה מה כתוב שם, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שמות ל"ו), שני בקרים מה זכו, הרחיב את גבולם, שנאמר כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך... (ראה ה)
...אמר הקב"ה, שמואל, אתה עמדת בין שני הדרכים הטובים האלו, חייך אף אני נותן לך שלש מתנות טובות, ללמדך שכל מי שהוא רוצה ועושה צדקה וגמילות חסדים יורש שלש מתנות טובות, ואלו הן, חיים צדקה וכבוד, שנאמר (משלי כ"א כ"א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. (פרק טו)
אזכיר רהב ובבל, אמר רבי יוסי בר סימון, עתידין כל האומות להביא דורונות למלך המשיח, שנאמר תשורי מראש אמנה (שיר השירים ד'), אמר רבי סימון למה נקרא דורון תשורה, דבר נש מסתכל בה ומזמר יאי, כענין שנאמר (איוב ג') לא תשורני עין רואי. (מזמור פז)
והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, כיצד, מלמד שאם נתן אדם לחבירו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושין בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום, אבל המקבל את חבירו בסבר פנים יפות, אפילו לו נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם. (פרק יג ד)
טוב אחרית דבר - החכם ראוי שלא יאהב מתנות, ויסתכל בכל דבר מה אחריתו. (קהלת ז ח)
ומתן - מגדנות, או כסף וזהב לאביה ואחיה, ובבראשית רבה, מוהר פראגון, מתן פרא, והם כתובה ונכסי מלוג בלשון ירושלמי... (בראשית לד יב)
כל מתנה שאינה שאם הקדישה לא תהיה מקודשת אינה מתנה, וכל הנותן לזה מתנה על מנת להקנותה לאחר, הרי זה האחר קנה בעת שיקנה לו הראשון, ואם לא הקנה לו הראשון לאותו אחר לא קנה לא הראשון ולא השני. (נדרים פרק ז טז)
הנותן מתנה לחבירו אין המקבל זוכה בה אלא באחד מן הדרכים שהקונה זוכה בהן במקחו, אם מטלטלין רוצה ליתן לו עד שיגביה, או שימשוך דבר שאין דרכו להגביה או יקנה באחד משאר הדברים שהמטלטלין נקנין בהן, ואם קרקע או עבדים נתן לו עד שיחזיק כדרך שמחזיק הלוקח או עד שיגיע שטר מתנה לידו, אבל בדברים לא זכה המקבל אלא כל אחד מהן עדיין יכול לחזור בו...
כשם שמוכר צריך לסיים הממכר כמו שביארנו, כך הנותן, כיצד, הכותב לחבירו קרקע מנכסי נתונה לך, או שכתב לו כל נכסי קנויין לך חוץ ממקצתן, הואיל ולא סיים הדבר שנתן לו ואינו ידוע לא קנה כלום, ואינו יכול לומר לו תן לי פחות שבנכסיך עד שסיים לו המקום שנתן לו...
הנותן מתנה על מנת להחזיר הרי זו מתנה, בין שהתנה להחזיר מיד בין שהתנה להחזירה לזמן קצוב, או כל ימי חייו של אחד מהם או כל ימי חייו של פלוני, הרי זו מתנה בין במטלטלין בין בקרקע, ואוכל פירות כל זמן המתנה...
אסור לישראל ליתן לעכו"ם מתנת חנם, אבל נותן הוא לגר תושב, שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, במכירה ולא במתנה, אבל לגר תושב בין במכירה בין בנתינה, מפני שאתה מצווה להחיותו, שנאמר "גר ותושב וחי עמך".
הנותן מתנה לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון, אלא שהאדון קונה לגוף, והבעל קונה אותה לפירות. נתן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה, ולעבד על מנת שאין לרבו רשות בו, קנה האדון וקנה הבעל, אבל הנותן מתנה לאשה או לעבד והתנה עמהן הנותן בגופה של מתנה שתהיה כך וכך, לא קנה האדון ולא קנה הבעל. כיצד, הנותן מתנה לאשה ואמר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה על מנת שתלבשי בהן או על מנת שתשתי בהם ותעשי מה שתרצי בלא רשות הבעל, לא קנה הבעל, וכן אם אמר לעבד על מנת שתאכל בהן ותשתה בהן, על מנת שתצא בהם לחירות, או על מנת שתעשה בהם כל מה שתרצה בלא רשות האדון שלך, לא קנה האדון, וכן כל כיוצא בזה. (זכיה ומתנה פרק ג א והלאה)
המקבל את המתנה וזכה בה, ואחר שבאה לידו והוא שותק חזר בו ואמר איני רוצה בה, או איני מקבלה, או הרי היא בטילה, או שאמר מום זה נראה לי בה, לא אמר כלום. וכשם שאין הנותן יכול לחזור בו, כך המקבל אינו יכול לחזור בו אחר שזכה. מתנה זו שאמר המקבל איני רוצה בה אחר שבאת לידו, הרי היא הפקר, וכל הקודם בה זכה בה, שהרי הפקירה המקבל אחר שזכה בה, אבל אם היה צווח מעיקרו לא קנה המקבל, וחוזרת לבעלים הראשונים. המזכה לחבירו במתנה על ידי אחר, כיון שהחזיק בה אחר כגון שמשך המטלטלין או הגיע שטר הקרקע לידו, או החזיק בקרקע, זכה חבירו אף על פי שלא הגיע המתנה לידו, ואין הנותן יכול לחזור בו, אבל המקבל ידו על העליונה, אם רצה מקבל, אם לא רצה אינו מקבל, שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו.
זיכה לו על ידי אחר, וכששמע המקבל שתק ואחר כך צווח ואמר איני מקבלה, הרי זה ספק אם זה ששתק מפני שעדיין לא הגיע לידו כלום, וזה שצווח הוכיח סופו על תחלתו, לפיכך אם קדם אחר וזכה בה לעצמו, אין מוציאין מידו, שמא המקבל זכה, וכיון שאמר איני רוצה בה הרי הפקירה כמו שביארנו, וזה שקדם ולקחה מן ההפקר זכה, ואם חזרו הבעלים הראשונים ותפשוה מזה שקדם וזכה בה אין מוציאין אותה מידם, שמא המקבל לא זכה, וכיון שאמר איני רוצה הוכיח סופו על תחלתו, ולא קנה אותה, וברשות בעלים הראשונים היא קיימת עדיין...
אין אדם זוכה במתנה לחבירו עד שיהיה הזוכה גדול ובן דעת, ואחד איש ואחד אישה, ואפילו אשת איש ועבד ושפחה, אבל העכו"ם אינו זוכה, הואיל ואין ראוי לשליחות לעולם, כך אינו לישראל, וכשם שאין ישראל נעשה שליח לעכו"ם, כך אינו זוכה לעכו"ם.
קטן שנותנים לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו, זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים, פחות מזה לא זכה לעצמו ולא לאחרים, וכן השוטה אינו זוכה לא לו ולא לאחרים, והמזכה לשוטה על ידי בן דעת זכה, אבל החרש זוכה לעצמו כמו שביארנו בהלכות גזילה.
זכין לקטן אפילו בן יום אחד, ולגדול בין בפניו ובין שלא בפניו, וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו, אף על פי שאינו עומד שם, כיון שהגיע המתנה לחצירו כאילו זכה בה אחר. במה דברים אמורים בחצר המשתמרת, אבל בחצר שאינה משתמרת, כגון שדהו וחורבתו עד שיהיה עומד בצדה ויאמר זכתה לי שדי, וכן ארבע אמות של אדם שהוא עומד בצדן קונין לו בסמטא או בצדי רשות הרבים או בחצר שאין לה בעלים, אבל ברשות הרבים או בשדה חבירו אינו זוכה עד שיגיע מתנה לידו, וקטנה תזכה לה חצרה וארבע אמות שלה, אבל הקטן אינו זוכה עד שתגיע מתנה לידו או עד שיזכה לו אחר.
הכותב בשטר מתנה נתתי שדה פלונית לפלוני או שכתב נתתיה לו או הרי היא שלו, הרי זוכה בה כשיגיע השטר לידו, אבל אם כתב בשטר אתננה לו, אף על פי שהעידו עליו העדים לא זכה המקבל עד שיאמר לעדים כתבו שטר מתנה ותנו לו, וכותבין ונותנין לו, שאין המקבל זוכה עד שיגיע השטר לידו, אבל אם כתב בשטר אתננה לו, אף על פי שהעידו עליו העדים לא זכה המקבל עד שיאמר לעדים כתבו שטר מתנה ותנו לו, וכותבין ונותנין לו, שאין המקבל זוכה עד שיגיע שטר המתנה לידו או עד שיזכה לו בו על ידי אחרים כמו שביארנו... מקבל מתנה שטען ואמר, זו שתחת ידי אינה מתנה בידי, אלא שומר אני עליה וכיוצא בו, או שאמר בטילה היתה מתחלתה לפי שלא קבלתיה או בעל כרחי באונס או בטעות וכיוצא בדברים אלו דבריו קיימין, ונשבע על זה שבועת היסת ותחזור לבעליה... (שם פרק ד א והלאה, וראה שם עוד)
הנותן מתנה, בין בריא בין חולה, צריך שתהיה גלויה ומפורסמת, אמר לעדים כתבו בסתר ותנו לו אינה כלום, שזה מערים כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן, לפיכך כל שטר מתנת קרקע שאין כתוב בו ואמר לנו פלוני הנותן שבו בשווקים וברחובות וכתבו לו מתנה גלויה ומפורסמת, וכיוצא בענינים אלו, חוששין לה שמה מתנה מסותרת היא ולא זכה המקבל.
הכותב שתי מתנות על שדה אחת, הראשונה מסותרת והשני גלויה ומפורסמת, אחרון קנה, ואפילו היתה הראשונה סתם ואין בה לא ענין סתירה ולא ענין גילוי, אלא מתנה סתם, האחרון קנה.
כבר ביארנו שהמוסר מודעה ואחר כך נתן המתנה בטילה, אף על פי שאין זה אונס, שאין הולכין במתנה אלא אחר דעתו של הנותן, הואיל וגילה דעתו שאינו רוצה בה מתנתו בטלה, לפיכך מי שהיו הדברים מוכיחין שאין דעתו ליתן מתנה זו, אפילו שנתנה מתנה גלויה, ונמצאת שנתנה מקודם מתנה מסותרת, הרי שתי המתנות בטלות, הראשונה מפני שהיא מסותרת, והשניה מפני שהדבר מוכיח שאינו רוצה, והרי קדמה זו המתנה שנמצאה כמו מודעה לה... (פרק ה א והלאה, וראה שם עוד)
לעולם אומדין דעת הנותן, אם היו הדברים מראין סוף דעתו, עושין על פי האומד אף על פי שלא פירש, כיצד, מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחר מתנה גלויה גמורה, ואחר כך בא בנו, אין מתנתו קיימת, שהדברים מוכיחין שאילו ידע שבנו קיים לא היה נותן כל נכסיו, לפיכך אם שייר מנכסיו כל שהוא, בין קרקע בין במטלטלין, מתנתו קיימת. וכן הכותב כל נכסיו מתנה לאחד מבניו, בין שהיה בריא בין שהיה שכיב מרע, אפילו היה בן קטן מוטל בעריסה, לא עשהו אלא אפוטרופוס, והרי הוא בכל הנכסים כאחד מאחיו. אומדן דעת הוא שלא נתכוון אלא להיות אחיו נשמעין לו, ואם שייר כל שהוא, בין קרקע בין במטלטלין זכה הבן במתנה... (שפ פרק ו א, וראה שם עוד)
הסומא או הפסח או הגדם או החושש בראשו או בעינו או בידו או ברגלו וכיוצא בהן הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו או בממכרו ומתנותיו. אבל החולה שתשש כח כל הגוף וכשל כחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגלו בשוק, והרי הוא נופל על המטה, הוא הנקרא שכיב מרע, ומשפטי מתנותיו אינם כמתנת בריא, כיצד, שכיב מרע שצוה ואמר ליתן לפלוני כך וכך בין בחול בין בשבת, בין כתב בין לא כתב זכו הכל כשימות בכל מה שנתן להם, ואינו צריך קנין, שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן, ודבר זה מדברי סופרים, ואף על פי שאינו אלא מדבריהם עשו אותה כשל תורה, כדי שלא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו קיימים, לפיכך אם אמר קנו ממני, אפילו בשבת קונין ממנו, שזה הקנין אינו צריך. ואין שכיב מרע צריך לומר אתם עדי, אלא כל השומע את דבריו הרי זה עד, שאין אדם משטה בשעת מיתה... (שם פרק ח א, וראה שם עוד)
והמפרש בים והיוצא בשיירא והיוצא בקולר והמסוכן, והוא שקפץ עליו החולי והכביד עליו חליו, כל אחד מארבעתן כמצוה מחמת מיתה, והרי דבריו ככתובין וכמסורין ומקיימין אותו אם מת, ואם ניצל ועמד, אפילו קנו מידו במקצת חוזר כדין כל מצוה מחמת מיתה... (שם שם כד, וראה שם עוד)
מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה, הרי היא כמתנת שכיב מרע, שאינו קונה אלא לאחר מיתה, שמשמע דברים אלו שאף על פי שקנה הגוף מהיום, אינו זוכה בו ואוכל פירות אלא לאחר מיתה. שטר מתנה שכתוב בה שיקנה פלוני שדה פלונית לאחר מיתה, בין שהיה בשטר קנין בין שלא היה בו קנין, כיון שכתוב בו זמן ובזמן זה חי היה, הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו ואינו זוכה אלא לאחר מיתה, שאילו היה בדעתו להקנות לו בשטר זה לאחר מיתה לא היה כותב בו זמן, לפיכך אף על פי שאין כתוב בו מהיום ולאחר מיתה קונה לאחר מיתה, וזה שכותבין בכל המתנות והממכרות מעכשיו ואף על פי שיש בשטר הזמן, להרויח הדבר כותבין בו, אף על פי שאינו צריך.
בריא שנתן מתנה וכתב בשטר מחיים ובמות, הרי זו מתנה גמורה מחיים, שהרי כתוב בו מחיים, וזה שכתוב בו ובמות כמי שאומר מעתה ועד עולם, וכמו נויי השטר הוא זה. הצדיקים הגמורים ואנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם, אלא בוטחים בה' ברוך הוא וברוך שמו לא בנדיבים, והרי נאמר ושונא מתנות יחיה. (שם יב יד)
הנותן מתנה אין בה דין בן המצר, היה כתוב בשטר שאחריות מתנה זו על הנותן, יש בה דין בן המצר, הואיל ויש בה אחריות מכירה היא, ולא כתב מתנה אלא לבטל זכות בן המצר, וכמה נותן לו, מה שהיה שוה. (שכנים יג א)
שלי שלך ושלך שלי עם הארץ, מפני שרוצה בתקון העולם, שכן דרכן לקחת וליתן ובזה מתרבה האהבה, והיא מעלה לגבי תיקון העולם ופחיתות לגבי מעלת החכמה, כי אין עם הארץ יודע ששונא מתנות מדה טובה היא, וכי המדה המובחרת שיתן ולא יקח, ועל זה נקרא עם הארץ בכל מקום, מפני שרוצה בתקון הארץ ואין לו חכמה להפריש בתיקונין. שלי שלך ושלך שלך חסיד, שיצא מן הקצוות האמצעיים והגיע עד הקצה האחרון ממדת הותרנות, ושנאת המתנות ורוצה שיתן ולא יתנו לו, מדותיו לפנים משורת הדין, ועל זה נקרא חסיד, כדאמרינן בכל תלמודא, מדת חסידות שנו כאן. (אבות פרק ה יא)
...ולא נמצא בזה שום היתר שיוכל תלמיד חכם לקבל מתנות מן הצבור, לפי שידענו כמה גדולים בישראל צדיקים וחכמי לב והיו בתכלית העניות, ואלו היו מורין בדבר זה היתר, היו העשירים שבדור נותנין להן ומעשירין אותן, אלא ראו שאין בזה צד היתר, והיו דוחקין עצמן להתעסק במלאכה שיתפרנסו ממנה בדוחק... (אבות ד ז)
מעט צרי - כי אמנם המנחה שתובל לאיש נבהל להון יצטרך שתהיה רבת הכמות להשביע עין הכילי, ומזה המין היתה מנחת יעקב לעשו, אבל כאשר יובילוה לנדיב אשר כסף לא יחשוב ראוי שתהיה מעט, אבל תהיה דבר נבחר מדברים הנמצאים על המעט והם בהיכלי מלך, ומזה המין היתה המנחה הזאת ליוסף. (בראשית מג יא)
...ביאור זה, כי תלמיד חכם יש לו השכל אשר הוא פשוט לגמרי, והפשוט אינו מקבל כלל, רק עומד בעצמו, כי כל מקבל מאחר הוא כמו מורכב, כאשר הוא מקבל, והרואה טרפה לעצמו ואוסרה אינו מקבל אפילו מה שהוא שלו, שאינו מצדד להתיר הטרפה שהיא שלו, ולכך תלמיד חכם בזה הוא פשוט לגמרי, כיון שאין שייך בו קבלה, וזה שנקרא תלמיד חכם כאשר יש לו מדת השכל, שאינו מקבל כלל, שהגשמי החמרי מקבל והשכלי אינו מקבל, שהוא פשוט, ולכך תלמיד חכם בזה הוא פשוט לגמרי, כיון שאין שייך בו קבלה, וזה שנקרא תלמיד חכם כאשר יש לו מדת השכל, שאינו מקבל כלל, שהגשמי החמרי מקבל והשכלי אינו מקבל, שהוא פשוט, ולכך כל אשר רואה טרפה לעצמו, ואינו מצדד להתיר אותה עד שבשביל זה אינו נחשב מקבל, וזהו גדר תלמיד חכם, שהוא שכלי, ואין השכל מקבל רק הגשמי החמרי. ורב חסדא אמר איזה שונא מתנות יחיה, כי מי ששונא את המתנות ראוי שיהיה בשביל זה חי, כי המקבל דבר מזולתו אין ראוי לו החיים, כי החי עומד בעצמו, ולפיכך אמרו כי העני נחשב כמת, וזה מפני שאין לו החיים בעצמו, כאשר הוא צריך לזולתו, ואין לו בעצמו החיים, אבל מי שהוא שונא מתנות, שהוא רוצה שיהיה עומד בעצמו, מבלי שיקבל מאחר, ודבר זה הוא החיים, ולכן יקרא המעין שהוא נובע בעצמו ולא קבל המים נקרא מעין חיים, כי חיותו בעצמו, ואינו מקבל המים... ובזה נחשב שאינו מקבל, עד שאפילו בדבר שהוא שייך לו אינו רוצה לקבל ואסר הטריפה, לכך נאמר עליו שונא מתנות יחיה. (נתיב התורה פרק ד)
והא דאמרינן בפרק קמא דברכות, אמר רבא אמר רבי יצחק כל הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, ושלא ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, ואמר רבי יוחנן כל מקום שהיה הולך ביתו עמו, התם לא היה מתנה, רק שהיה בביתו והיה נהנה ממנו, אבל לא היה מקבל ממנו מתנה דבר שהוא בעין, אמנם יש לחלק, דדוקא גבי נשיא אסור שלא היה מכוין רק לתת לו מתנה, ולא היה זה נחשב כבוד לנשיא, שיהיה רב זירא מקבל ממנו מתנה, לכך אסור, אבל האשה שהיה אלישע אצלה היא היתה גם כן נהנה שאלישע מקבל ממנה, מפני שהיה אדם גדול והיתה חפיצה שיהיה נהנה אדם גדול ממנה, ודבר זה חשיבות אליה, וכהאי גונא מותר, רק גבי נשיאה לא שייך לומר כך... והכל בודאי הולך אחר הכוונה, אם הוא שונא מתנות רק מכוין להחשיב הנותן שרי, אבל כאשר מכוין להנאת עצמו, בודאי האדם הזה יוצא מגדר מה שראוי אל התלמיד חכם, ובפרט בדור שלנו, כי מדה זאת גורמת שמתבזה בשבילה אשר בו ריח תורה, ודי בזה הדבור. (נתיב העושר פרק א)
הנותן מתנה לחברו, פירוש כאשר נותן מתנה לחבירו, כשם שהוא נותן כך ראוי שיהיה מקבל גמור לזאת המתנה, דאם לא כן אין כאן נתינה כאשר אין מקבל לאותה מתנה, ואם אין יודע מי נתן לו, אין זה נקרא מקבל, כאשר אינו יודע ממי מקבלה, ולפיכך צריך להודיע כדי שיהיה מקבל לאותה מתנה, שאם לא הודיעו אין מקבל לזאת המתנה, רק אם הוא עני וצריך פרנסה אז אין צריך להודיע, כי לא היה מכוין רק לפרנסו. (חידושי אגדות שבת י א)
משרבו מקבלי מתנות, פירוש כאשר הוא שונא לקבל דבר מזולתו, מפני כי המקבל דבר מזולתו אינו עומד בעצמו, שהרי הוא מקבל מזולתו, ודבר זה מורה על חולשת מציאותו, כאשר אינו עומד בעצמו, אבל מי שאינו מקבל מתנות, והוא מקוים בעצמו, וזה מורה על המציאות החזקה אשר יש לו, ולכך ראוי לו החיים, אשר החיים הוא הקיום, וזה שאמר ושונא מתנות יחיה, כלומר, כאשר שונא לקבל מתנות מאחר, בזה נראה כי קיומו בעצמו, וזה מפני כי יש לו קיום בעצמו... וזהו היפך העני, שמקבל פרנסה מאחרים, ונחשב כמת, כי חיותו אינה בו, והוא תלוי בזולתו, ואין זה החיים, שהחיים הוא שעומד בעצמו וזה ידוע, ולכך שונא מתנות יחיה. (שם סוטה מז ב)
...או ואתה - על דרך מה שאמרו במסכת שבת, שאמר הקב"ה מתנה טובה יש לי וגו', שצריך להודיעם ולא יקח שיעור מעצמו, ממה שלא הודיעו על קירון פניו, שהוא עבידא לאגלויי, ושבת אינו עבידא לאגלויי מה שהיא אות, סימן לטובה הגנוזה בבחינת עולם שכלי שהוא מושלל השגה... (שמות לא יג)
והטבנו לך - שארץ ישראל נתחלק לשבטים ולא לגרים, אלא מחלק בני ישראל נתנו לו בתורת הטבה, ולצד שחש משה שלא יחפצו במאמרו שיתבייש הנשפע מהשפיע, ולצד שיתמעט כבוד המקבל בעיני הנותן, ולצד המעטת ערך המתנה בערך אדם גדול, או יש לחוש מצד המבטיח שינחם מדברו, או מצרות עין... לכך אמרו לכה אתנו, בעד הליכתך עמנו, ומעתה אינו בחנם... (במדבר י כג)
במדרש ומקנה רב... הפירוש כי כל מה שבא בכח הטבע הוא תחת השמש לפי הנהגת הטבע והמזל הוא לעולם מתהפך ומשתנה, ואין לו קיום לעולם, לכן עת ופגע יקרה כפי שינוי העתים, אבל מתנה הבאה בכח התורה, שהיא מלמעלה מן השמים ואינו בכח הטבע, הוא קיים לעולם. והקב"ה רצה שבני ישראל יקבלו מתנתם בכח התורה, שעל זה כתיב לקח טוב נתתי, לכן בברכת הארץ מזכירין ברית ותורה, שעיקר השבח על זה שניתן לנו ארץ ישראל בכח ברית ותורה, וממילא היא מתנה לעולם, אפילו שנחסר לנו בעוונותינו הרבים עתה בפועל ממש, מכל מקום עיקר המתנה קיימת... (במדבר מטות תרנ"ח)
...ולזה היו הגורלות, שהראו משמים לכל אחד חלק המיוחד לו, והיה מתנה למעלה ולמטה, וכן מבקשים שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולנו, פירוש חלק השורש שלמעלה... (שם מסעי תרמ"ד)
...וזהו ענין שלשת הדברים הללו, לדורון היא מדת החסד, מדתו של אברהם אבינו ע"ה, שקירב את העולם תחת כנפי השכינה על ידי שהאכילם והשקם, ובאמצעות הטובות שקבלו ממנו היה להם חיבור עמו, על ידי זה נפח בהם זיקי אש קודש והחזירם למוטב, כן היה ענין הדורון של יעקב לעשו, שבאמצעות הדורון יהיה לו חיבור עמו... ויש לומר שעל ידי החיבור שבאמצעות הדורון יתהוה אחת משתי אלה, או שיחזירם למוטב, ואם לא על כל פנים חלקי הטוב והנשמות הקדושות שהיו טבועים בעשו יתעוררו וימשכו אחרי יעקב והוא ישאר ריק מכל זיק קדוש... ואז שוב אינו מתיירא מחרבו של עשו, אדרבה עשו יפול תחת חרבו של יעקב, כמו בן הנשוקה ביד בן הדבוקה. וכן היה באמת, שכל החלק הטוב שהיה בעשו נמשך ממנו ונדבק ביעקב, וזהו שכתוב וישקהו ויבכו, ולא כתיב וישקו זה לזה, אלא וישקהו, היינו עשו ליעקב, והוא ממש כענין הנשיקין של ערפה לנעמי, ועל כן איתא בזוהר הקדוש, דאילו הוה ידע עשו חכמה דא, יקטול ליה לגרמיה ולא ייתי לדא... (בראשית וישלח תרע"ז)
...והיינו דהנה לשון מתנה היא דבר שאין לו שייכות למקבל, שאם היתה לו שייכות היה שלו מאליו, ולא היה נצרך לקבלו במתנה, וזה שחידש אברהם שנתן הברכות ליצחק בלשון יתן, היינו שאף שלא יגיעו לו הברכות מצד הדין, נמי יהיו הברכות בתורת מתנה, בא יצחק וחידש עוד יותר, שלקבל בתורת מתנה, באם איננו כלי לקבל בלתי אפשר שיתקיימו אצלו הברכות, הא למה זה דומה לכלי מנוקב, שאפילו אתה נותן בו כל המשקין שבעולם לא ישאר בו כלום, על כן חתם בקריאה, היינו שקרא את המתברך אליו, והגביהו עד שיהא ראוי לקבל... (דברים וזאת הברכה תרע"ב)
...ומקום הנדיבות לשום כל דבר במקומו, ולתת לכל בעל מדה חמודה מן הממון והחכמה כפי מה שראוי לו... ואמרו חז"ל (חולין קל"ג) כל העושה טובה למי שאינו מכירו, כאילו זורק אבן למרקוליס, הרי מלמדנו גם את החוב על הנותן מתנה, כי אין לו ליתן דוקא כי אם למי שיוכל להבין ערך הטובה, ויוכל להתבונן בה, ואם הוא נותן למי שאינו יודע ערכה, הוא כזורק אבן למרקוליס. מי ימלל גבורות הענין, ומי יוכל להאמין לולא דברי קדשם של חז"ל הקדושים והיודעים כל דבר לאשורו.
הורונו ז"ל שתי הצדדים שבאדם, אף כי מצד אחד על האדם להשתמש בכח הנדיבות, כי אשר ביאר בעל חובת הלבבות, כענין יפוצו מעינותיך חוצה, כי כלל גדול הוא בידינו, כי ענין הטבה להיטיב לזולתו הוא מיסודות יצירת הנפש מצד שרשו... אכן מצד שני יש בו כח הכילות, היינו לבל יצא ממנו שום דבר, ויהיה כאבן דומם, לא במעשה הטוב לזולתו, ולא להפיץ מעינותיו... (דעת חכמה ומוסר חלק ג יג)