(ראה גם: ארר, ברכת ה', מגדף, קלל)
נאצו - אשליאו. (משלי א כט)
נאצו - לשון בזיון. (שמאול א ב יז)
נאצו - מאסו. (משלי א כט)
עד אנה ינאצוני - נגד אלו שלא רצו לשמור המצוות, אבל האמינו. (במדבר יד יא)
ינאצוני - ענין ביזוי וחרוף, ורוצה לומר עד איזה גבול אסבול. (שם)
פעל נאץ נבדל מכעס במה שנאץ מורה שעל ידי כעסו מקיל בחשיבות איזה דבר ומבזהו בדבור ובפועל, שדחפו מעל פניו ונמאס בעיניו, והוא מלשון אץ האיצו, שמורה על המהירות והדחיפה, ומזה "כל מנאצי", "נאצו את קדוש ישראל", מקילים ומבזים אותו. ופעל נאץ בא לרוב על דברים הגיוניים, המופשטים, כמו ותוכחת נאץ לבי, לא כן שם כעס, שהוא רק בעצם המתפעל מן הכעס עצמו. (הכרמל)
ינאצוני - נאץ מלשון נחץ, לא להתחשב כלל באיזה דבר, שיא הבזיון והחירוף. (במדבר יד יא)