(ראה גם: בית המקדש-חורבן, גלות בבל, הסטוריה-בית ראשון)
בימיו עלה נבכדנאצר מלך בבל והיה לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו... (מלכים ב כד א)
בעת ההיא עלו עבדי נבוכדנאצר מלך בבל ירושלים ותבא העיר במצור, ויבא נבוכבנאצר מלך בבל על העיר ועבדיו צרים עליה. ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל הוא ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו, ויקח אותו מלך בבל בשנת שמנה למלכו. ויוצא משם את כל אוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך, ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל ה' כאשר דבר ה'. והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת עם הארץ... (שם שם יא)
ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים ויחן עליה, ויבנו עליה דיק סביב. ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו... ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה, וידברו אותו משפט. ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו, ואת עיני צדקיהו עור, ויאסרהו בנחשתים ויביאהו בבל... (שם כה א)
ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת, איך שבת נגש שבתה מדהבה, שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים. מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה, רדה באף גוים מורדף בלי חשך. נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה, גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכורת עליהם. שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותיהם כל מלכי גוים. כולם יענו ויאמרו אליך גם אתה חולית כמונו אלינו נמשלת... ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי א-ל ארים כסאי, ואשב בהר מועד בירכתי צפון. אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אך אל שאול תורד אל ירכתי בור. רואיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו, הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות. שם תבל כמדבר ועריו הרס, אסיריו לא פתח ביתה. כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו... ואת השלכת מקברך כנצר נתעב לבש הרוגים מטועני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס... וקמתי עליהם נאם ה' צב-אות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה'... (ישעיה יד ד)
ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל עבדי, וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו. ועבדו אותו כל הגוים ואת בנו ואת בן בנו, עד בא עת ארצו גם הוא, ועבדו בו גוים רבים ומלכים גדולים. והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אתו את נבוכדנאצר מלך בבל, ואת אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל, בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא נאם ה', עד תמי אותם בידו... (ירמיה כז ו)
ויצו נבוכדראצר מלך בבל על ירמיהו ביד נבוזראדן רב טבחים לאמר. קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע, כי אם כאשר ידבר עליך כן עשה עמו. (שם לט יא)
ואמרת אליהם כה אמר ה' צב-אות הנני שולח ולקחתי את נבוכדראצר מלך בבל עבדי ושמתי כסאו ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי, ונטה את שפרירו עליהם, ובא והכה את ארץ מצרים, אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב. והצתי אש בבתי אלהי מצרים ושרפם ושבם, ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה הרועה את בגדו ויצא משם בשלום... (שם מג י)
כי עמד מלך בבל אל עם הדרך בראש שני הדרכים לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד. בימינו היה הקסם ירושלים לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה, לשום כרים על שערים לשפך סוללה לבנות דיק. והיה להם הקסם שוא בעיניהם שבועי שבעות להם והוא מזכיר עון להתפש. (יחזקאל כא כו)
בן אדם נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבודה גדולה אל צור, כל ראש מוקרח וכל כתף מרוטה, ושכר לא היה לו ולחילו מצור על העבודה אשר עבד עליה. לכן כה אמר א-דני אלקים הנני נותן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים ונשא המונה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו. פעולתו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים, אשר עשו לי נאם א-דני אלקים. (שם כט יח)
באדין מלכא נבוכדנצר נפל על הנפוהי ולדניאל סגד, ומנחה וניחוחין אמר לנסכה לה. ענה מלכא לדניאל ואמר מן קשט די אלקכון הוא א-לה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזא דנה. אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב והשלטה על כל מדינת בבל, ורב סגנין על כל חכימי בבל... (דניאל ב מו)
נבוכדנאצר מלכא עבד צלם די דהב רומה אמין שתין פתיה אמין שת, אקימה בבקעת דורא במדינת בבל. ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא, למתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא... וכרוזא קרא בחיל לכון אמרין עממיא אומיא ולשניא. בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרוס סבכא פסנתרין סומפוניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא. ומן די לא יפל ויסגוד בה שעתא יתרמא לגוא אתון נורא יקידתא... באדין נבוכדנצר ברגז וחמא אמר להיתיה לשדרך מישך ועבד נגו באדין גובריא אילך היתיו קדם מלכא. ענה נבוכדנצר ואמר להון הצדא שדרך מישך ועבד נגו לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין... ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא, נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך. הן איתי אלקנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב...
באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי אשתני על שדרך מישך ועבד נגו, ענה ואמר למזה לאתונא חד שבעה על די חזה למזיה. ולגוברין גברי חיל די בחיליה אמר לכפתא לשדרך מישך ועבד נגו למרמא לאתון נורא יקידתא... אדין נבוכדנצר מלא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר להדברוהי הלא גברן תלתא רמינא לגוא נורא מכפתין, ענין ואמרין למלכא יציבא מלכא. ענה ואמר הא אנא חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די ריבעיא דמה לבר אלהין.
באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא יקדתא ענה ואמר, שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די א-להא עילאה פוקו ואתו, באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא... ענה נבוכדנצר ואמר בריך א-לההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכה ושזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי ומלת מלכא שניו ויהבו גשמהו די לא יפלחון ולא יסגדון לכל אלה להן לא-לההון. ומני שים טעם די כל עם אומה ולישן די יאמר שלה על א-לההון די שדרך מישך ועבד נגו הדמין יתעבד, וביתה נולי ישתוה, כל קבל די לא איתי א-לה אחרן די יכל להצלה כדנה. באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל... (שם ג א והלאה)
אנת הוא מלכא די רבת ותקפת ורבותך רבת ומטת לשמיא ושלטנך לסוף ארעא. ודי חזא מלכא עיר וקדיש נחית מן שמיא ואמר גודו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו, ובאסור די פרזל ונחש בדתאה די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיות ברא חלקיה עד די שבעה עדנין יחלפון עלוהי. דנה פשרא מלכא וגזרת עילאה היא די מטת מרי מלכא... להן מלאכא מלכי ישפר עלך וחטיך בצדקה פרוק ועויתך במחן ענין, הן תהוה ארכא לשלותך. כולא מטא על נבוכדנצר מלכא.
לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה. ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתא לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי. עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל, לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותא עדת מנך. ומן אנשא לך טרקין ועם חיות ברא מדורך עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעה עדנין יחלפון עלך, עד די תנדע די שליט עילאה במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה... (שם ד יט, וראה שם עוד)
מאין לנו זה, מנבוכדנצר, אף על פי שחלם אותו החלום, כל זמן שהיה חונן דלים לא נתקיים בו החלום, כיון שהטיל עין רעה שלא לחון את הענים, מה כתוב, עוד מלתא בפום מלכא וגו', מיד נשתנתה צורתו, ונרחק מן בני אדם, ומשום זה כתוב, נעשה אדם, כתוב כאן עשיה וכתוב שם שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז. (הקדמה רלו, ועיין שם עוד)
ודניאל שנשמר מזה, כשהשליכו אותו לבור האריות היה שלם בצלם רבונו, ולא נשתנה צלמו לצלם אחר, ועל כן יראו האריות ממנו, ולא חבלו אותו, ורשע ההוא, בשעה שהמלכות הוסרה ממנו, ועם חיות השדה היה מגורו, הוסר צלם פניו ממנו, ומיום ההוא לא נראה צלמו כצלם האדם, וכל בהמה שבאה נראה לה שהוא צלם של מינה ונקבה שלה, והיו כולם באים עליו, והרבה פעמים היו אוכלים אותו חיות השדה, לולא שנגזר עליו אותו עונש, כמו שכתוב, והוא במלכים יתקלס, משם זה כולם יתקלסו בו כל הזמן ההוא. (משפטים תקע)
קם (מרודך בלאדן) וכתב מכתבו, שלום לחזקיהו מלך יהודה ושלום לאלוקיו ושלום לירושלים עיר הקודש, אחר כך חזר בו, וקם מכסאו וצעד ג' צעדים וכתב מכתב אחר, שלום לא-ל הגדול שבירושלים, ושלום לחזקיהו מלך יהודה, ושלום לירושלים עיר הקודש. אמר לו הקב"ה אתה צעדת בשביל כבודי ג' צעדים, חייך שיצאו ממך ג' מלכים שליטים רוזמנים ורפינון שולטים בכל העולם, וראשון מהם היה נבוכדנצר.
תא חזי מה אמר לו דניאל לנבוכדנצר, אנת הוא ראשה די דהבא, בתרך תקום מלכו אחרי רע מינך, ומלכו תליתאה אחרי וגו', מה כתוב, נבוכדנצר מלכא עבד לצלם די דהב, רומיה אמין שתין פתיה אמין שית. אמר נבוכדנצר הצלם שראיתי היה ראשו זהב, ומעיו כסף, אני אעשה כולו של זהב, ויהיה עטרת זהב בראשו.
ולמדנו, ביום ההוא קבץ כל האומות והעמים והלשונות שיעבדו לצלם ההוא, ולקח כלי מכלי בית המקדש שהיה חקוק בו השם הקדוש, והכניסו בפיו של אותו הצלם, ואז בשעה ההיא דבר הצלם גדולות, עד שבא דניאל וקרב לצלם ההוא, ואמר אני שליח של אדון העליון, גוזר אני עליך לצאת מכאן, הזכיר את השם הקדוש ויצא כלי ההוא מפיו של הצלם, ונפל הצלם ונשבר, והיינו דכתיב והוצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים. (תרומה תתקא)
ונחשת התנופה שבעים ככר, אמר רב יהודה כל זה ירד למטה, בצורה עליונה של סוד האמונה (שהיא מלכות), כעין זה עשה נבוכדנצר הרשע צלם ההוא שהתקין, (כי זה לעומת זה עשה האלקים), אמר רבי יוסי הוא לא עשה כן, אבל בחלומו ראה כך, כי בחלומו (צלם אשר) ראשו של זהב, ואחר כך כסף, ואחר כך נחשת, ואם תאמר ברזל וחרס (שהיו בצלם) למה אינם במשכן, הוא משום שאינם חשובים להכניסם לקדש. (פקודי קלא)
...וכן בנבוכנדצר במה שנתגאה בו נפרע ממנו, שנאמר ואתה אמרת בלבבך ואומרה אעלה על במתי עב, מהו אומר אחריו, אך אל שאול תורד... (בשלח-שירה פרשה ב)
נבוכדנצר וכל המונו, שנאמר ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה, אמר נבוכדנצר, אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה, שנאמר אעלה על במתי עב וגו', אמר הקב"ה אתה רצית לפרוש עצמך מבני אדם, סוף בני אדם פורשין ממך, שנאמר לקצת ירחין תרי עשר וגו'... (שם שם פרשה ו)
אלא מהכא, שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל וגו', שבעת קלון מכבוד זה נבוכדנצר, שתה גם אתה והערל זה צדקיה, חדא דכוליה קרא בנבוכדנצר כתיב, ועוד צדיקא מאי הוה ליה למיעבד ליה, דאמר רבי יהודה אמר רב בשעה שבקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך וכו', מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורא הוא, דכתיב איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים וגו', אמר רבה בר רב הונא, מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות לידע איזה בן יומו של משכב זכור, וכתיב כל מלכי גוים כולם וגו', אמר רבי יוחנן שנחו ממשכב זכור. ואמר רבי יוחנן כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה, שנאמר נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה, מכלל דעד השתא לא הוה רינה. ואמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אסור לעמוד בביתו של אותו רשע, שנאמר ושעירים ירקדו שם. ואמר רבי יהודה אמר רב בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך, נמשכה ערלתו שלש מאות אמה והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה, שנאמר שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והערל, ערל בגימטריא שלש מאות הוי. ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שירד אותו רשע לגיהנם רעשו כל יורדי גיהנם, אמרו שמא למשול עליהם הוא בא או ליחלות כמותם הוא בא, שנאמר גם אתה חולית כמונו אלינו נמשלת, יצאתה בת קול ואמרה ממי נעמת, רדה והשכבה את ערלים. איך שבת נוגש שבתה מדהבה, אמר רב יהודה אמר רב שבתה אומה זו שאמרה מדוד והבא, ואיכא דאמרי שאמרה מאד מאד הבא בלא מדה. ורבו יתירה הוספת לי, אמר רב יהודה אמר רב ירמיה בר אבא, מלמד שרכב על ארי זכר וקשר תנין בראשו, לקיים מה שנאמר וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו. (שבת קמט ב)
תא שמע דאמר רבן יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע, בשעה שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, יצתה בת קול ואמרה לו, רשע בן רשע, בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו, כמה שנותיו של אדם, שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה... מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך ה' מאות שנה... וכן בין כל רקיע ורקיע, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור... (פסחים צד א)
את מוצא בשעה שעלה נבוכדנאצר לכאן, בא וישב לו בדופני של אנטוכיא, ויצאה סנהדרין גדולה לקראתו, ואמרה לו, הגיע זמן הבית הזה ליחרב, אמר להן אותו שהמלכתי עליכם תנוהו לי, ואני הולך, באו ואמרו ליהויכין מלך יהודה נבוכדנאצר בעין לך, כיון ששמע מהן כך, נטל מפתחות של בית המקדש, עלה לגגו של היכל, אמר לפניו, רבונו של עולם לשעבר היינו נאמנים לך והיו מפתחותיך מסורין לנו, עכשיו שאין אנו נאמנים, הרי מפתחותיך מסורין לך... (שקלים יז א)
ונבוכדנצר מנלן דארבעין שנין מלך, דאמר מר גלו בשבע גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה. גלו בשבע לכיבוש יהויקים גלות יהויכין, שהיא שמונה לנבוכדנצר, גלו בשמונה עשרה לכיבוש יהויקים גלות צדקיהו, שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר, דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה, שניה כיבש יהויקים, וכתיב ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרודך מלך בבל את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא אותו מבית הכלא, תמני ותלתין ושבע הרי ארבעין וחמש דנבוכדנצר, ועשרין ותלת דאויל מרודך גמרא, ותרתי דידיה הא שבעין... (מגילה יא ב)
...להיכן אזל, אמר רב יהודה אמר רב שהלך לכבוש את כל העולם כולו תחת נבוכדנצר הרשע, וכל כך למה, שלא יאמרו אומות העולם ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו... (חגיגה יג ב)
...וגם במלך בנבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלקים, מאי מרדותיה, אשכחיה צדקיה לנבוכדנצר דהוה קאכיל ארנבא חיה, אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית עילוי ולא תיפוק מילתא, אישתבע, לסוף הוה קא מצטער צדקיה בגופיה, איתשיל אשבועתיה ואמר, שמע נבוכדנצר דקא מבזין ליה, שלח ואייתי סנהדרין וצדקיה, אמר להון חזיתון מאי קא עביד צדקיהו, לאו הכי אישתבע בשמא דשמיא דלא מגלינא, אמרו ליה איתשיל אשבועתא, אמר להו מתשלין אשבועתא, אמרי ליה אין, אמר להו בפניו או אפילו שלא בפניו, אמרי ליה בפניו, אמר להון ואתון מאי עבדיתון, מאי טעמא לא אמריתון לצדקיהו, מיד ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון... (נדרים סה א)
...מאן דאמר לטובה, כי הא דאיסתנדרא דמישן חתניה דנבוכדנצר הוה, שלח ליה מכולי האי שבייה דאייתית לך לא שדרת לן דקאי לקמן, בעין לשדורי ליה מישראל, אמר ליה פלטיהו בן בניהו אנן דחשבינן ניקו מקמך הכא, ועבדין ניזלו להתם... (קדושין עב ב)
...רבי יוחנן אמר חמשה (נשארו), סנחריב ושני בניו, נבוכדנצר ונבוזראדן, נבוזראדן גמרא, נבוכדנצר דכתיב ורוה דרביעאה דמי לבר אלהין, ואי לאו דחזייה מנא הוה ידע... כתבו ליה שלמא למלכא חזקיה, שלם לקרתא דירושלים, שלם לאלקא רבא. נבוכדנצר ספריה דבלאדן הוה, ההיא שעתא לא הוה התם, כי אתא אמר להו היכי כתביתו, אמרו ליה הכי כתבינן, אמר להו קריתו ליה אלקא רבא וכתביתו ליה לבסוף, אמר אלא הכי כתובו, שלם לאלקא רבא, שלם לקרתא דירושלם, שלם למלכא חזקיה, אמרי ליה קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא, רהט בתריה, כדרהיט ארבע פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה, אמר רבי יוחנן אילמלא בא גבריאל והעמידו לא היתה תקנה לשונאיהם של ישראל... (סנהדרין צו ב, וראה גם נבוזראדן)
...ואף מבני בניו שלאותו רשע ביקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה. היינו דכתיב רפינו את בבל ולא נרפתה. עולא אמר זה נבוכדנצר, רבי שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל. ותרגמא דצינייתא דבבלאי. אמר עולא עמון ומואב שבבי בישי דירושלים הוו, כיון דשמעינהו לנביאי דקא מיתנבאי לחורבנא דירושלים, שלחו לנבוכדנצר פוק ותא, אמר מסתפינא דלא ליעבדו לי כדעבדו בקמאי, שלחו ליה כי אין האיש בבית הלך בדרך מרחוק, ואין איש אלא הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה, שלח להו בקריבא הוא ואתי, שלחו ליה הלך בדרך מרחוק, שלח להו אית להו צדיקי דבעו רחמי ומייתו ליה, שלחו ליה צרור הכסף לקח בידו, ואין כסף אלא צדיקים, שנאמר ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים. שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה, שלחו ליה כבר קבע להן זמן, שנאמר ליום הכסא יבא לביתו, אין כסא אלא זמן שנאמר בכסה ליום חגנו. שלח להו סיתווא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממיטרא, שלחו ליה תא אשינא דטורא, שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון. שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה, שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך. (שם צו ב)
אבל עובדי כוכבים אינן כן, נתתי גדולה... לנבוכדנצר, אמר אעלה על במתי עב... (חולין פט א)
...מי סברת שלש גלויות הוי, גלו בשבע לכיבוש יהויקים שהיא שמונה לנבוכדנצר, גלו בשמונה עשרה לכיבוש יהויקים שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר, דאמר מר שנה ראשונה כיבש נינוה, שנית עלה וכיבש יהויקים... (ערכין יב א)
רבנן דקיסרין אמרי קטני עכו"ם וחילותיו של נבוכדנצר אין חיין ואין נידונין, עליהן הכתוב אומר וישנו שנת עולם וגו'. (ברכות סג ב)
יש זכות תולה שנה אחת מנבוכדנצר, לקצת ירחין תרי עשר... (סוטה טו ב)
המלך השישי זה נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ב') ובכל די דארין בני אנשא, ולא עוד אלא בעופות משל, שאפילו עוף לא היה יכול לפתוח פיו חוץ מרשותו, שנאמר (ישעיה י') ולא היה נודד כנף ופוצה פיה ומצפצף. (פרק יא)
רבי יהודה אומר, כשהביא נבוכדנצר עלילות דברים על ישראל להרגם, העמיד אליל בבקעת דורא, והוציא כרוז ואמר, כל מי שלא ישתחוה לאליל הזה ישרף באש, וישראל לא בטחו בצל יוצרם, ובאו הם ונשיהם ובניהם והשתחוו לגלולים, חוץ מדניאל חנניה מישאל ועזריה, שהיו קוראים בשם אלהיהם, והיה גנאי להם לשרפו באש, שנאמר (דניאל ד') ועד אחרין על קדמי דניאל וגו', ונטלו לחנניה מישאל ועזריה ונתנו אותן בתוך כבשן האש, וירד גבריאל והצילן מכבשן האש. אמר להם נבוכדנצר הייתם יודעים שיש לכם א-לוה משזיב ומציל, למה הנחתם אלקיכם והשתחויתם לגלולים שאין בו כח להציל, אלא כדרך שעשיתם בארצכם והחרבתם אותה, כך אתם מבקשים לעשות בארצי להחריב אותה, וצוה נבוכדנצר ונהרגו כולם, ומנין שהיו כולם הרוגי חרב, שנאמר (יחזקאל ל"ז) ויאמר אלי הנבא וגו' בהרוגים האלה וחיו... (פרק לג)
...וישראל שנכנסו לבית קדשי הקדשים בגאות לבם והיו אומרים אין צר ואויב יכול לעמוד לפנינו, מה עשה הקב"ה, שלח עליהם נבוכדנצר שהיה להם איש צר וגבה רוח להודיע לכל כי לא בכח יגבר איש... (פרק מט, וראה שם עוד)
דבר אחר, והנה סולם, זה חלומו של נבוכדנצר, (דניאל ב') וארו צלם חד סגי וגו' מוצב ארצה, וזיויה יתיר קאת לקבלך, וראשו מגיע השמימה, (שם) צלמן דכן רב, והנה מלאכי אלקים עולים, עולים שנים ויורדים שנים, אלו שרי ארבע מלכיות ששלטנותן גומרת בהן... אלא שכל אחד ירוד מחבירו, כתיב (שם) הוא צלמה ראשה די דהב חדוהי ודרעוהי די כסף וגו', בבל למעלה מכולם, כדכתיב אנת הוא רישא די דהבא... (בראשית סח כא)
ויהי בבקר ותפעם, ולהלן הוא אומר (דניאל ב') ותתפעם רוחו, רבי יהודה אמר כאן חלמא ידע ופתרוניה בעא גביה, ולהלן חלמא ופתרוניה, ורבי נחמיה אמר חלום הצלם וחלום האילן, ורבנן אמרי ותתפעם רוחו, להלן כדי ליתן גדולה לארבעה, כאן ותפעם ליתן גדולה לאחד, כאן על ידי שהוא סמוך לבקר ותפעם רוחו, ולהלן שהוא בא מבערב כתיב ותתפעם רוחו. (שם פט ו)
נבוכדנצר מנין שעשה עצמו א-לוה, דכתיב (ישעיה י"ד) אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אמר לו הקב"ה אך אל שאול תורד אל ירכתי בור, מה עשה לו הקב"ה, הגלהו למדבר עד שהוא במלכותו והאכילו עשב כבהמות, שנאמר ועשבא כתורין יאכל, והיו הבהמות והחיות רואין אותו בדמות נקבה, שנאמר (חבקוק ב') ושוד בהמות יחיתן מדמי וחמס ארץ קריאה וגו'... ועל זאת ולבב אנוש יהיב ליה, דכתיב, (דניאל ד') ולקצת יומיא אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב. (שמות פרשה ח ג)
...וכן נבוכדנצר, בזמן שהיה בצרה היה מקלס להקב"ה, שנאמר (דניאל ד') כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וגו', וכיון שראה עצמו בגדולה התחיל מתגאה, (שם) ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי... (שם יב ט)
וכן אתה מוצא בנבוכדנצר, כשראה את החלום נכנס דניאל אצלו, וראה שהוא עתיד לטרדו, שנאמר (דניאל ד') ומן אנשא לך טרדין, עשה עצמו כאילו מרתת ומפחד, שנאמר (שם) אדין דניאל די שמיה בלטשאצר אשתומם כשעה חדא, אמר לו למה אתה מפחד, אמר לו רואה אני את החלום ואיני יכול לאמרו, אמר ליה (שם) מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך, מי שדורש המקרא הזה עושה לדניאל מטיח דברים כלפי מעלה, שאמר לנבוכדנצר מרי חלמא לשנאך, אין שונאו בעולם יותר מן הקב"ה, שהחריב את ביתו והגלה את בניו, ועוד גם ישראל היו שונאיו והיה מקלל אותן, אלא נתן דניאל לבו כנגד הקב"ה, ואמר, מרי שבשמים, הבא את החלום לשונאך זה. אמר נבוכדנצר לדניאל, ראיתי בחלומי (שם) ואלו אילן בגוא ארעא וגו', ומזון לכולא בה, זה מלך בשר ודם גוזר גזירה סוגרו הים הכל מתים, פתחו הים הכל חיים, לכן ומזון לכולא בה. כיון שאמר לו החלום, אמר לו מה אעשה היאך את מוליכני, אמר לו (שם) להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטאיך בצדקה פרוק, אמר לו הקב"ה, אני מסרתי את הצדקה לאברהם, שנאמר (בראשית י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', ואתה אומר לרשע וחטאיך בצדקה פרוק, אלא אמר לנבוכדנצר עשה צדקה ופתח אוצרך, שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים, ולא היה בידם שוה פרוטה, ולכך אמר לו שיעשה צדקה. ופתח אוצרותיו, והיה מפרנס לישראל י"ב חדש, שנאמר (דניאל ד') לקצת ירחין תרי עשר וגו', שמע נבוכדנצר בת קול שהיו מתרגשין, אמר הקול הזה מהיכן הוא, אמרו לו אותן עניין שאמרת לתת להם חלק, והיינו מחלקים להם י"ב חדש כמו שאמרת, אמר אילולא נכסים שהיו לי מהיכן הייתי בונה המדינה הזאת לכבודי, שנאמר (שם) ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא וגו', ואני מבזבז כל נכסי, אם ילכו נכסי אין לי כבוד, נעל את האוצרות. כיון שאמר כך, ענה אותו בת קול מן השמים, שנאמר (שם) עוד מלתא בפום מלכא, קל מן שמיא נפל וגו', מי גרם לי לישב בשלוה י"ב חדש, הצדקה. (שם ל כ)
נבוכדנצר על ידי שנתגאה ואמר ומן הוא א-לה די ישיזבינכון מן ידי, לא נידון אלא באש, קטל המון שביבא דנורא. (ויקרא ז ו)
...ממנו משפטו ושאתו יצא, זה נבוכדנצר, אמר רבי סימון מסורת אגדה היא, חירם בעל אמו של נבוכדנצר היה, עמד עליו והרגו, הדא הוא דכתיב, ואוציא אש מתוכך היא אכלתך (יחזקאל כ"ח). איום ונורא הוא זה נבוכדנצר, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה (ישעיה י"ד). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך, אמרו, כל אותן שבע שנים שעברו על נבוכדנצר נטלו את אויל מרודך והמליכוהו תחתיו, וכיון שחזר נטלו וחבשו בבית האסורים, וכל מי שהוא נכנס בבית האסורים בימיו לא היה יוצא משם לעולם, שנאמר (שם) אסיריו לא פתח ביתה, וכיון שמת חזרו על אויל מרודך להמליכו, אמר להם איני שומע לכם, בראשונה שמעתי לכם נטלני וחבשני בבית האסורים, ועכשיו הרי הוא הורגני, ולא האמין להם, עד שגיררוהו והשליכוהו לפניו, הדא הוא דכתיב, (שם) ואתה השלכת מקברך וגו'. אמר רבי אבינא ולא עוד אלא כל שונא ושונא שהיה לו היה בא ודוקרו בחרב, לקיים מה שנאמר לבוש הרוגים מטועני חרב. (שם יח ב)
...אמרו כיון שעלה נבוכדנצר להחריב את ירושלים, עלה וישב לו בדפני של אנטוכיא, ירדה סנהדרי גדולה לקראתו, אמרו, לא הגיע זמנו של בית זה ליחרב, אמר להם לאו, אלא יהויקים מרד בי, תנוהו לי ואלך. באו אצלו ואמרו לו, יהויקים, נבוכדנצר בעי לך, אמר להן כך עושין, דוחין נפש מפני נפש, דוחין נפשי ומקיים נפשיכון, כתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו, אמרו לו לא כך עשתה זקנתך לשבע בן בכרי, כיון שלא שמע להם, עמדו ונטלוהו ושלשלוהו לו... אמר רבי יהושע בן לוי אני מקיים דברי שניהם, חי שלשלו אותו, אלא שהיה מפונק ומת בידם. מה עשה לו נבוכדנצר, רבי יהודה אומר נטלו והחזירו בכל ערי יהודה, וישב עליו בפרדימוס והרגו, וקרע את החמור והכניסוהו לתוכו, הדא הוא דכתיב קבורת חמור יקבר. רבי נחמיה אומר נטלו והחזירו בכל ערי ישראל והרגו, והיה מחתך ממנו כזיתים ומשליך לכלבים, הדא הוא דכתיב קבורת חמור יקבר, היכן היא קבורת חמור, לא במעי הכלב... כיון שהרגו נבוכדנצר המליך את יכניה בנו תחתיו, וירד לו לבבל, יצאו כל בני בבל לקלסו, אמרו לו מה עשית, אמר להם יהויקים מרד בי והרגתיו, והמלכתי יכניה בנו תחתיו, אמרו לו מתלא אמר, גור טב מכלב ביש לא תרבי (לא תגדל), גור ביש מכלב ביש על אחת כמה וכמה, מיד שמע להם, ועלה וישב בדפני של אנטוכיא, ירדה סנהדרי גדולה לקראתו, ואמרו לו הגיע זמנו של בית זה ליחרב, אמר להם לא, אלא אותו שהמלכתי תנוהו לי ואני הולך לי. אזלין ואמרין ליכניה נבוכדנצר בעי לך, מה עשה, עמד וכנס כל מפתחות בית המקדש, ועלה על ראש הגג ואמר, רבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברין לפניך, עד עכשיו היינו בעלי בתים נאמנים לפניך, מיכן ואילך הרי מפתחותיך לפניך... מה עשה נבוכדנצר, נטלו וחבשו בבית האסורים, וכל מי שהיה נחבש בימיו לא היה יוצא משם לעולם, על שום אסיריו לא פתח בית... באותה שעה ישבה סנהדרי גדולה על דעתה, ואמרו בימינו מלכות בית דוד פוסקת, אותו שכתוב בו וכסאו כשמש נגדי, מה נעשה, נלך ונפייס לגדלת, וגדלת למלכה, ומלכה למלך. הלכו ופייסו לגדלת, וגדלת למלכה, ומלכה למלך, מה היתה שם אשתו של נבוכדנצר, רב הונא אמר שמירה שמה, רבי אבין אמר שמירמית שמה, ורבנין אמרין שמירעם שמה, על ידי שנולדה ברעם. כיון שבא נבוכדנצר להזקק לה, אמר לו את מלך ויכניה אינו מלך, אתה מבקש תפקידך ויכניה אינו מבקש תפקידו, מיד גזר ונתנו לו אשתו... (שם יט ו)
כחוטא זה נבוכדנצר, שנאמר וחטיך בצדקה פרוק, זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה החריב בית המקדש ומלך מ' שנה, הוי מקרה אחד וגו'. (שם כ א)
דבר אחר אילו אחר אומר (דניאל ד') וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, וכמצביא עבד בחיל שמיא וגו', היו אומרים זה לא שלט על שני זבובין מימיו, והוא אומר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, אלא נבוכדנצר שכתוב בו (שם ב') ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון לזה נאה לומר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין. (דברים א ד)
ויקום לקול הצפור, זה נבוכדנצר הרשע, אמר רבי י"ח שנה היתה בת קול יוצאת בפלטין של נבוכדנצר ואמרת, עבדא בישא זיל חרב ביתא דמרך דבניה לא שמעין ליה. (איכה פתיחתא כג)
ויסתבל החגב, זה צלמו של נבוכדנצר, דכתיב (דניאל ג') נבוכדנצר עבד לצלם די דהב רומיה אמין שתין פתיה אמין שית, אמר רבי יוחנן כל דרומיה אמין שתין ופתיה שית מי יכיל קאים, אם אין עוביו שליש רומו אינו יכול לעמוד, ואת אמר אקימיה בבקעת דורא, אמר רבי לוי כקנה היו מעמידין ליה והוא נופל, מעמידין אותו והוא נופל, עד היכן, רבי חגי בשם רבי יצחק אמר עד שהביאו כל כסף וזהב שהוציאו מירושלים ושפכו דימוס על רגליו, לקיים מה שנאמר (יחזקאל ז') כספם בחוצות ישליכו, וזהבם לנדה יהיה. (שם) ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, אמר רבי אלעזר, אל תהי פרשת נדרים קלה בעיניך, שעל ידי פרשת נדרים נהרגו סנהדרי גדולה של צדקיהו, לפי כשגלה יכניה מינהו המלך נבוכדנצר על חמשה מלכים, הדא הוא דכתיב, (ירמיה כ"ז) ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צור ואל מלך צידון ביד המלאכים הבאים ירושלים אל צדקיהו מלך יהודה, והוה עליל ונפיק בלי רשו. יומא חד עליל לגביה, ואשכחיה דתליש בשר ארנבא ואכיל כשהוא חי, אמר ליה אשתבע לי דלית את מפרסם לי, ואישתבע ליה, ובמה השביעו, אמר רבי יוסי ברבי חנינא במזבח הפנימי, והוון מלכין יתבין ומפרתין ליה בנבוכדנצר קדם צדקיה, ואמרי ליה לא יאיא ליה מלכותא לנבוכדנצר אלא לך יאיא מלכותא, דאת מזרעו של דוד, אף הוא מפרתי לנבוכדנצר, ואמר אנא חמיתי דהוה תליש בשר ארנבא ואכיל, שלחון מיד ואמרון ליה למלכא ההוא יהודאה דהוה עליל ונפיק בלי רשו קדמך אמר לן אנא חמיתיה לנבוכדנצר דהוה תליש בשר ארנבא ואכיל, הדא הוא דכתיב (מ"ב כ"ד) וימרוד צדקיהו במלך בבל. מיד בא וישב בדפני של אנטוכיא, ויצאו סנהדרי גדולה לקראתו, כיון שראה אותם שהם כולם בני אדם של צורה, גזר והוציא להם קתדראות והושיבן, אמר להם דרשו לי את התורה, מיד היו קורין פרשה ופרשה ומתרגמין אותה לפניו, וכיון שהגיעו לפרשת נדרים איש כי ידור נדר, אמר להם אי בעי למהדר ביה יכול או לאו, אמרו לו ילך אצל חכם ומתיר לו את נדרו. אמר להם דומה אני שאתם התרתם לצדקיה השבועה שנשבע לי, מיד גזר והורידן לארץ, הדא הוא דכתיב ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון... מה עשו להם, קשרו שערן בזנבי סוסיהם והיו מריצין אותם מירושלים עד לוד, והדא הוא דכתיב הורידו לארץ ראשן בתולות ירושלים. (שם ב יח)
לדכא תחת רגליו וגו', זה נבוכדנצר, שכתוב בו (דניאל ב') די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך, והשלטך בכלהון אנת הוא ראשה די דהבא. (שם ג כט)
דבר אחר החכם עיניו בראשו זה דוד מלך ישראל, והכסיל בחשך הולך, זה נבוכדנצר הרשע, וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם... זה בנה בית המקדש ומלך מ' שנה, וזה החריבו ומלך מ' שנה, אם כן ולמה חכמתי אני אז יותר, למה נתתי נפשי על בנין בית המקדש, וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם וגו' הכל נשכח, מחר שלמה עומד ובונה בית המקדש, ואומר זכרה לחסדי דוד עבדך, שמא אויל מרודך עומד ואומר זכרה לחסדי נבוכדנצר עבדך, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל. (קהלת ב יח)
ויקום לקול הצפור, זה נבוכדנצר, אמר רבי לוי י"ח שנה היתה בת קול מכרזת ומצפצפת על נבוכדנצר ואומרת לו, עבדא בישא סוק אחריב ביתיה דמארך דבנוי מרדין ולא שמעין ליה... גם מגבוה ייראו, מגבהו של עולם, ממלך מלכי המלכים נתיירא, וחתחתים בדרך, חתיתה של דרך נפלה עליו, ורבי לוי אמר התחיל מתווה תוואים בדרך, שנאמר (יחזקאל כ"א) כי עמד מלך בבל על אם הדרך, על אם דבצלי... לקסום קסמים, התחיל לקסום קסמים לשמה של רומי ולא עלו, לשמה של אלכסנדריא ולא עלו, לשמה של ירושלים ועלו. הדליק נרות ופנסין לשמה של רומי ולא הדליקו... הציף ספינות בנהר פרת לשמה של רומי ולא הלכו... לשמה של ירושלים והלכו, שאל בתרפים זו ע"ז שלו, ראה הכבד, אמר רבי לוי כדהין ערביא דנכיס אימרא וחמי בכבדיה, בימינו היה הקסם ירושלים, היה קסמו על ירושלים בימינו, לשום כרים, פלומרכין, לפתח פה ברצח ספקלאטורין... (שם יב ח)
...הדא הוא דכתיב ענו שדרך משך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר, אין למלכא למה נבוכדנצר, ואין בנבוכדנצר למה מלכא, אלא כך אמרו ליה, אם למסים וגולגליות ודמוסים וארנוניות מלך את עלינו, הדא הוא דכתיב למלכא נבוכדנצר, ואם לדבר זה שאת אומר לנו להשתחוות לצלמך נבוכדנצר את ונבוכדנצר שמך הוא נברא וחד נבוח עלינו כחדא, ונבוכדנצר נבח ככלבא, נפיח כקולתא, נצר כצרצרה, מיד נבח ככלבא ואתעבד ככדא ונצר כצרצרה. (שיר השירים ג ל)
...אם כן למה באו ישראל בספק בימי המן, רבנין אמרו על שעבדו ישראל ע"ז... אמר להם אם כדעתכם אתם חייבתם את כל ישראל כליה, דכתיב זובח לאלהים יחרם (שמות כ"ב), אמרו לו אף על פי כן לא עבדו אותה בכל לבם, שנאמר (איכה ג') כי לא ענה מלבו, אף על פי כן ויגה בני איש, העמיד עליהם אדם קשה ביותר לנסותן, זה נבוכדנצר, ועמד והגה את מכתן, רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר בשני מקומות פעלו ישראל עם הקב"ה, בסיני... בבבל פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם, שנאמר כי לא ענה מלבו, אף על פי כן ויגה בני איש, הביא עליהם איש, שנאמר (אסתר ז') איש צר ואויב המן הרע הזה, והגה את מכתן... על דעת רבנן עבדו ישראל ע"ז, כיצד, נבוכדנצר העמיד צלם והפריש כ"ג מכל אומה וכ"ג ישראל... (שם ז יג, וראה עוד חנניה)
...אמר רב אבדימי דמן חיפה, ג' נסים נעשו באותו היום, צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, ונשרפו ד' מלכיות, ונעשה נבוכדנצר אימוס שרוף, והפילה הרוח את הצלם, והחיה יחזקאל המתים בבקעת דורא. צף הכבשן מנין, אמר רבי יצחק מן הדא קרא, אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה, ענה ואמר וגו', הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וגו' וראה די רביעאה דמה לבר אלהין, רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר, באותה שעה ירד מיכאל המלאך וסטרו על פיו, אמר ליה אי רשע לחה סרוחה בר אית ליה, חזור ויתיב מילך, חזר ויתיב מילוי, ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלקהון דשלח בריה אין כתיב כאן, אלא די שלח מלאכה...
ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף מנין, אמר רבי יצחק מן הדא דהוא אמרה בפומיה, אתיא ותמהיא די עבד עמי א-להא עלאה שפר קדמי להחויה, למי עבד, בגופי עבד... ורבנן אמרין כמה הוה נבוכדנצר מפתהו לדניאל ואומר לו לית את סגיד לצלמא דרידריא ליה ואית ליה ממשא, אמר ליה חמי מהו עביד ואת מן גרמך את סגיד ליה, מה עשה אותו רשע, נטל ציצו של כהן גדול ונתנו לתוך פיו, וכינס כל זיני זמרא והוי מקלסין קדמוהי, והוא אומר אני ה' אלקיך, כיון דחמא דניאל כן, אמר ליה לית את יהיב לי רשותא למיסק ולמנשק הדין צלמא דידך על פומיה, אמר ליה ולמה על פומיה, אמר ליה דהוא טעים משתעי (מדבר יפה), מיד נתן לו רשות וסלק מיסלק, אישתבע לציצא ואמר לו בשר ודם אני ושלוחו של הקב"ה אני, אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים, וגוזר אני עליך שתבא אחרי, בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו... (שם ז יד)
כרמי שלי לפני, תני רבי חייא למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו, מה עשה, התחיל חובט עליו במקל, ואמר לו אל תשמע לאביך, אמר לו שוטה שבעולם כל עצמו של אבא לא מסרני לידך אלא על ידי שלא הייתי שומע לו, ואתה אומר לי אל תשמע לאביך, כך כיון שגרמו העונות וחרב בית המקדש, וגלו ישראל לבבל, אמר להם נבוכדנצר אל תשמעו לתורת אביכם שבשמים אלא תפלון ותסגדון לצלמא די עבדית, אמרו לו ישראל שוטה שבעולם, כל עצמינו לא מסרנו הקב"ה לידך אלא שהיינו משתחוים לצלם, הדא מה דכתיב (יחזקאל כ"ג) צלמי כשדים חקוקים בששר... אמר לפניו אותו רשע, אלף היו ונתמעטו כאן ונעשו מאתים איש, אמר לו הקב"ה אוי לאותו רשע ליחה סרוחה, אלף היו ונתרבו כאן ונעשו מאתים אלף. (שם ח יד)
...ורבנן אמרי, בני אוספייה שהיו מרוצצין בארכוף ובני אמוריי שהיו תמורות של אבותיהן, נבוכדנצר שלט בכולן, הדא הוא דכתיב (דניאל ב') ובכל די דאין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא וגו'. (אסתר א)
מהכין העשיר אותו רשע (אחשורוש), אמר רבי תנחומא נבוכדנצר שחיק מחיק סיגל כל ממונו של עולם והיתה עינו צרה בממונו, כיון שנטה למות אמר מה אני אניח כל ממון זה לאויל, עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחושת מילא אותם ממון וחפר והטמינם בפרת, והפך פרת עליהם, ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש, גילה אותן הקב"ה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ה) כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגו', ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים וגו'. (שם ב)
רב פתח (חבקוק ב') הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על מעוריהם. הוי משקה זו נבוכדנצר, רעהו זה צדקיהו, אמר לו הקב"ה אי רשע, אינו מלך כמותך, אינו רועה כמותך, מספח חמתך, מה אתה מספח בו דברים בחמתך. אמר לו אילו מרדת בי ולא מרדת באלקיך, היה לאלקיך להתקיים עליך, אילו מרדת באלקיך ולא מרדת בי, היה לי להתקיים בך, אלא שמרדת באלקיך ומרדת בי, הדא הוא דכתיב (דהי"ב ל"ו) וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלקים, במה השביעו, אמר רבי יוסי ברבי חנינא בקרנות המזבח הפנימי השביעו, מה היה עושה לו אותו רשע, היה מאכילו פת חמה של שעורים ומשקה אותו יין מן הגת חדש, וכל כך למה, כדי שיתחללו מעיו הדא הוא דכתיב (חבקוק ב') למען הביט על מעוריהם... (שם ג)
דבר אחר ראית כי אתה עמל וכעס וגו', אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, ראית נבוכדנצר הרשע שבא ומחריב בית המקדש ומגלה את ישראל ומשלשלן בקולרין לתת בידך והיית משרה שכינתך על ירמיה ואומר לנו, (ירמיה כ"ז) ועבדו אותו כל הגוים ואת בנו ואת בן בנו וגו', עליך יעזוב חלכה, למחר הוא בא, ונוטל את חנניה מישאל ועזריה ונותנם לתוך כבשן האש, ואומר להם (דניאל ג') ומאן הוא א-לה די ישיזבינכון מידי, ולא עוד יתום אתה היית עוזר, יתומה אחת שנשתיירה לו ועשית אותה אגוסטה במלכות שאינו שלה, ואי זו זו ושתי. (שם)
אשר הגלה מירושלים, רבי ברכיה ורבי ירמיה ורבי חייא בשם רבי יודי כד הוו מטי רבי יונתן ורבנן להאי פסוקא, אשר הגלה נבוכדנצר, היו אמרין, נבוכדנצר שחיק עצמות, ולמה לא הוה אמרין כן בירמיה, אלא שכל נבוכדנצר שבירמיה חי הוה, ברם הכא מת הוה. (שם ו)
ותפעם, ובנבוכדנצר כתיב ותתפעם, פרעה שידע החלום ולא ידע פתרונו נטרף טרוף אחד, נבוכדנצר ששכח החלום ופתרונו נטרף שני טרופין, לכך כתיב בו ותתפעם... ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותתפעם רוחי לדעת את החלום, וידברו הכשדים למלך ארמית... אמר להם נבוכדנצר, אני יודע אם אני אומר לכם החלום את בודים לי דברים ואומרים זה פתרונו, להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהוננני... אמר להם, אני אומר לכם אמרו לי, ואתם אומרים לי אמור לנו, מה אתם סבורים שתהיו מסיחים עמי עד הצהרים בדברים בטלים והולכים לכם... ומלתא די מלכא שאל יקיר, נבואה היא צריכה, שכן יקיר לשון נבואה, כמו דמר ודבר ה' היה יקר בימים ההם (ש"א ג'), ואחרן לא איתי, ואהרן לא יתי, כשהיה בית המקדש קיים היה אדם הולך אצל בני אהרן ושואל באורים ותומים, ומגיד לו את הדבר, ועכשיו אין בית המקדש קיים, ואין שואלין באורים ותומים, אמר להם וכן היה בית המקדש יפה, ונתתם לי עצה שאחריבנו, מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל... אמר ליה אנת הוא דניאל, וכי לא היה מכירו, אלא אמר לו, יש בך כח לספר לי את החלום ופתרונו, אמר לו הן, אמר לו אימתי, אמר לו אני איני מבקש ממך זמן לא לאחר שלשים יום, ולא לאחר עשרים יום, אלא המתן לי לילה ולבקר אני אומר לך... (מקץ ב)
נבוכדנצר מנין שעשה עצמו אלוה, דכתיב אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה י"ד), אמר ליה הקב"ה, רשע, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (שם), מה עשה לו הגלהו למדבר עד שהוא במלכות והאכילו עשב כבהמה, שנאמר (דניאל ג') עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעה עדנין יחלפון עלך, והיו הבהמות וחיות רואין אותו בדמות בהמה, והולכין ובועלין אותו, שנאמר ושור בהמות יחיתן, יחיתן כענין שנאמר לא תתחתן בם, ועל כל זאת לבב אנוש יהיב ליה, שהיה יודע שהוא מלך על כל העולם והיום נבעל לחיות ולבהמות, וכתיב ביה ולקצת יומיא אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב (דניאל ד')... (וארא ט)
וירא פרעה וגו', כך הם הרשעים,כל זמן שהן בצרה מכניעין את עצמן, משהצרה עוברת חוזרין לקלקולם, נבוכדנצר כשהיה בצרה אמר כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וגו' (דניאל ד')... (שם יז)
נבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב (ישעיה י"ד), אמר ליה הקב"ה אתה רצית לפרוש עצמך מן בני אדם, סוף בני אדם פורשים ממך, לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה... ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדורך (דניאל ד')... (בשלח טז)
...ראה מה כתיב, (חבקוק ב') הנה עפלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה, הנה עפלה לא ישרה נפשו בו זה נבוכדנצר, כיצד, המליך אותו הקב"ה על כל העולם ולא היה שמח בחלקו, שנאמר לא ישרה נפשו בו, והיה מביט בעצמו ומתבייש בפני הבריות, ואומר אני מלך ולא ישרה נפשו בו, למה שהיה קטן כבד, לכך נקרא שמו נבוכדנצר. (תרומה ד)
...ודניאל היה רואה ארבע מלכיות אלו ומתיירא, וכתיב (דניאל ז') אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה וחזוי ראשי יבהלני, ומה דניאל רואה, כיון שראה נבוכדנצר את החלום, ובא דניאל ופתר, ואמר לו הצלם שראית אנת הוא רישא די דהבא, חדוהי ודרעוהי די כסף זו מלכו מדי... והוא היה רואה מלך המשיח, שכן דניאל אומר חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על ריגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון... (תרומה ז)
שש הנה שנא ה' עינים רמות וגו', זה אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה, שהיו חוטאים בירושלים, ולא דים, אלא משגלו לבבל היו מוסיפין חטא... בא וראה כמה היו רשעים, הוציאו להם שם בבבל שהם נביאים גדולים... עד שהגיעו לשמורת אשתו של נבוכדנצר, נכנס צדקיה אמר לה, הקב"ה שלחני אליך לכי ושמשי עם אחאב ותולידי נביאים, אמרה לו איני יכולה לעשות אלא על דעת בעלי, אלא יבא ונודיענו שהוא חפץ בדבר זה, הלכה אצל בעלה ואמרה לו לנבוכדנצר, שלח בשבילם ובאו שניהם, ואמר להם כך אמרתם לאשתי, אמרו כן, שהקב"ה רוצה להעמיד ממנה נביאים. אמר להם הלא שמעתי על אלקיכם שהוא שונא זימה, ועל שפרץ זמרי בזימה עשרים וארבע אלף נפלו בשבילו, ואתם אומרים כך, שמא חזר בו, אם אתם נביאי שקר או נביאי אמת איני יודע, אלא כבר בדקתי לחנניה מישאל ועזריה והסקתי להם את הכבשן שבעת ימים ונפלו לתוכו ויצאו חיים ושלמים, ולכם איני מסיקו אלא יום אחד, ונשליך אתכם לתוכו, אם תנצלו מן הכבשן אני יודע ודאי שאתם נביאי אמת... (ויקרא ו)
ואף נבוכדנצר עילה את עצמו, ואמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה י"ד), אמר לו הקב"ה חייך, לא דייך שכבר אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי א-ל ארים כסאי (שם), ולא עוד אלא אמרת אעלה על במתי עב אדמה לעליון, למעלה אתה רוצה לעלות, וכך אמר לחנניה וחביריו, (דניאל ג') ומן הוא א-לה די ישזבינכון מן ידי, ביתו שרפתי, ועמו הגליתי, ולא עמד עלי בביתו ובביתי הוא יכול לי. מה עשה השליכן לכבשן האש. מה עשה הקב"ה, רמז לכבשן ונעשה פלנייה, ומי שראוי לישרף לא נשרף, ומי שלא ראוי לישרף נשרף, ותצא האש ושרפה חצי האומות, שאתה מוצא כשנתכנסו לחנכת צלמה מתחלה שמונה אומות היו, שנאמר (שם) באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא וגו', הרי שמונה אומות, וכשנתכנסו לראות לחנניה וחביריו אין כתוב שם אלא ארבע אומות, ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחות והדברי מלכא, והיכן ארבע אומות, אלא קטל המון שביבא די נורא (שם). ואף נבוכדנצר הרשע נשרף באש ונעשה אימת שירוף עליו, ולמה לא נשרף באש כולו, אמר הקב"ה הניחו רשע זה חציו, כדי שידע על מי גידף. אמר לו הקב"ה, ומה רשע לא אמרת איני מבקש עוד להלוך עם בני אדם אלא אעלה על במתי עב, חייך כך אני עושה לך, ולכך טרדין מן אנשא, ועם חיות ברא להוי מדרך (שם ד')... (צו ב)
משל למלך שהיה לו כרם והיו לו שלשה שונאים, מה עשו, האחד מקטף בעוללות, והשני באשכולות, והשלישי מעקר בגפנים... השלשה שונאים שלהם הם פרעה, נבוכדנצר והמן. פרעה התחיל מקטף בעוללות, שנאמר (שמות ב') כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, נבוכדנצר מזנב באשכולות, שנאמר (ירמיה כ"ט) החרש והמסגר, אלו המתפללין תפלת חרש בלחן ונוצחין בתפילתן לכל עכו"ם, המסגר שכל עכו"ם באין במסגר מלפניהן ובורחין, שהן מסגירין לכל העכו"ם, ובא נבוכדנצר לכלותם, וכלה החרש והמסגר והגלם... (שמיני ט)
דבר אחר ויוסף הורד מצרימה, זה שאמר הכתוב ראיתי עבדים על סוסים (קהלת י'), זה נבוכדנצר שהחריב את בית המקדש, שלא נכנס לתוכו שהיה מתיירא, מה עשה מיכאל ירד ואחז בסוסו והכניסו לקדש הקדשים, ורוח הקודש אומרת, ראיתי עבדים על סוסים זה נבוכדנצר, ושרים הולכים כעבדים על הארץ, זה מיכאל... (וישב טו)
דבר אחר ורויה ריבעאה, כיון שראה נבוכדנצר את גבריאל הכירו, ואמר זה שראיתי במלחמתו של סנחריב בשעה ששרפן, רבי אליעזר הגדול אומר בשעה שראה נבוכדנצר את גבריאל נזדעזעו כל אבריו, ואמר זהו מלאך שראיתי במלחמתו של סנחריב, שנדמה כזרבובית קטנה של אש ושרף את כל מחנהו... (פרק לה)
...תדע לך שהוא כן, כשבא נבוכדנצר והגלה את ישראל והוריד אותן לבבל, עשאן שרים על כל מלאכה, וכשסרחו במעשיהן והוציאן לבקעה והרגן, ובשעה שהיו נהרגין אמרו אוי לנו יבשו עצמותינו... (פרק ה)
...מכאן אמרו שמלאכי השרת היו ממונים על אותו רשע לחבלו, שנאמר (ישעיה י"ד) ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרוגים וגו', הא למדת בשביל אותן הרוגי חרב היו מלאכי השרת ממונים אל אותו רשע לחבלו, ובסוף חיו ועמדו על רגליהם... נבוכדנצר לא נעקר מן העולם אלא מתוך שמונה דברים, שנאמר (ישעיה י"ד) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו'... (פרק טו)
...ולא גלגל הקב"ה והביא נבוכדנצר לעולם אלא בשכרו של אויל מרודך בנו, מפני שנהג כבוד לאביו שבשמים... (פרק כ)
...אף הקב"ה אמרו לפניו מלאכי השרת והנביאים, רבונו של עולם, אל תתן עמך ונחלתך בידי עכו"ם, ואל תמסור את בניך ביד נבוכדנצר הרשע, מה עשה נבוכדנצר הרשע, עמד והחריב את ירושלים, ושרף את בית המקדש, והגלה את ישראל לבבל, והרג את הטובים בחרב. אמר הקב"ה אני לא ציויתי לאותו רשע לעשות כל כך הרבה רעה, אלא מעט רע יעשה לישראל משום שעברו על דברי תורה, והוא עשה עמהם לפנים משורת הדין, שנאמר (שופטים ג') ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל וגו', ואומר (ישעיה נ"ב) ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם מושליו יהילילו נאם ה', ותמיד כל היום שמי מנואץ. (פרק ל)
מדרשים:
כי אם כאשר ידבר אליך כן עשה עמו, אם כתיב ולא קרי, למה, ללמדך ששלשה דברים צוה נבוכדנצר את נבוזראדן על ירמיהו, אמר לו קחנו ועיניך שים עליו, אמר לו מה שהוא אומר לך לעשות מן הטובה לנפשו עשה, ואם אמר לך לעשות טוב עם אחד מאומתו אל תשמע לו, לכך נאמר כי אם. אכלנו הממנו בלענו כולם בוא"ו, למה, לפי שנבוכדנצר הרשע התחיל וכבש בית המקדש וגלה את מסך יהודה, ואחריו נתקבצו כל רשעי העולם וכלו את שונאי ישראל, כמה שנאמר (יחזקאל כ"ד) והעמידה על גחלת ריקה... (דרש חסרות ויתרות ירמיה)
נבוכדנצר מנין, שנאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אמר לו הקב"ה, חייך אך אל שאול תורד, אל ירכתי בור, מה עשה לו הקב"ה, הגלה אותו עד שהוא במלכותו, והאכילו עשב כבהמה, שנאמר ועשבא כתורן לך יטעמון, והיו בהמה וחיה רואין אותו בדמות בהמה וחיה ונושכים אותו, שנאמר ושד בהמות חיתן, שנעשה מחיה לכל בהמה וחיה. (שמות פרק ז, קפ)
האשימם אלקים, מדבר בנבוכדנצר, שהחריב את בית המקדש ואחר כך נטרד, שנאמר ומן אנשא לך טרדין, ואחר כך בא לקלס, אמר לו הקב"ה איני רוצה לא בך ולא בקילוסך, ומי מקלסני, ישראל... (תהלים מזמור ה, תרלב)
זה שאמר הכתוב, ירא את ה' בני ומלך, ירא את ה' ומן המלך, יכול אם יאמר לך ועבוד עבודת אלילים שתשמע לו, תלמוד לומר ירא את ה'. וכן נבוכדנצר אמר לעבוד אלילים ולא שמעו לו. אמרו לאלהך לא איתנא פלחין, אמר להם נבוכנאצר לחדרא שדרך מישך ועבד נגו, אתמול כל מי שהיה מבקש ליקח לו עבודת אלילים היה הולך לירושלים, שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון, ועכשו אתם באים להצדות עבודת אלילים שלי... רבי יוחנן אמר חורי, כשהייתם בארצכם היתם שולחים חיילים ולוקחים דפוס עבודת אלילים ועושים להם בששר, הדא הוא דכתיב צלמי כשדים חקוקים בששר, וכאן באתם לעשות עבודת אלילים שלי צדו... (דניאל פרק ג, תתרסא, וראה שם עוד)
...אף כאן אמר לו הקב"ה לנבוכדנאצר, עלה לירושלים, והיה מתיירא, עד שכפת לו ידי מיכאל, השיב אחור ימינו מפני אויב. (איכה פרק א, תתרי)
...וכשהחריב נבוכדנצר הרשע את ירושלים ובא לכבוש את מצרים, מצא הכסא (של שלמה המלך) שם ונטלו והוליכו לבבל לישב שם, והכישו הארי ונפל ממנו, וכן הוא אומר איך נפלת משמים, וכי משמים נפל, אלא שבקש לישב על הכסא של מי שנתנה לו חכמה משמים... (אסתר פרק א, תתרמו)
ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמרו כל מה שפרט דוד בספר תלים כלל אותו רשע בפסוק אחד, אנה נבוכדנאצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט (דניאל ד ל"ד). את מוצא בדוד שאמר שבחי ירושלים את ה' (תהלים קמ"ז), והוא אומר למלך שמיא (דניאל שם), דוד אמר כי צדיק ה' צדקות אהב (תהלים י"א), ואותו רשע אמר די כל מעבדוהי קשוט... (תהלים מזמור ה)
ואתה בקעה מקום תקלה מוכן לפורענות, וראוי היתה להיותו סבה למרוד ביחידו של עולם, ואלמלא שנפרדו ונתפלגו יכולים היו לקצץ בנטיעות הגן ועדן, ואף על פי שלא נגמרו מחשבות דור ההפלגה באותה בקעה, לאחר זמנם נתגלו פורענותם, הם אמרו ונעשה לנו שם, ובא נבוכדנאצר אחר שהחריב ארצות ועוקר מלכיות ופשט ידו בבית המקדש, וירא כי יכול לחזור להוציא לפועל המחשבה אשר יזמו דור הפלגה לעשותו, זה נבוכדנצר מלכא עבד לצלם דדהבא רומיה אמין שיתין פותיה אמין שית, אוקמיה בבקעת דורא במדינת בבל, וזהו וימצא בקעה בארץ שנער, על כן קרא שמה בבל, ואותו רשע רצה לגמור כוונות דור הפלגה, ולא יוכלו לה, ומה עשה, צוה לקבץ כל האומות להשתחוות להרשע, רצה לקיים מה שאמרו ונעשה לנו שם, ובאותו יום קבץ כל עממיא ולשניא לחנוכת צלמא, והכניס בפיו כלים מכלי בית המקדש שהיה שם חקוק בו, כדי לגמור מחשבות דור הפלגה, והכרוז קורא למעלה והפקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו גוים, בא דניאל וגזר לצאת בולעו של צלם מפיו, ואז נפל הצלם ונשבר... וידעו מה שאמרו רז"ל בפרק חלק, ראפאנו את בבל ורפואתו, לפי שכל האומות יש להם אחיזה במרכבה, בסוד גרי צדק, מלבד אותו הרשע, וכל זה רומז בדור הפלגה... (נח)
...ועל השני אמר שהוא חרבו, כמו שאמר בנבוכדנצר והחזקתי את זרועות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו (יחזקאל ל') אנו אומרים נקודת מעשה ה' יתברך ויתעלה לשני אלה וזולתם הוא, מה שנתן בהם הכח והאומץ כמו שהמשיל בחרב ובמטה, ועם זאת כל מה שעשו הם וצבאותיהם עשו בבחירתם, וחייבים עליו עונש... ואמר ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם (ירמיה נ"א)... (מאמר ד פרק ה)
אל תרבו דברו גבוה - על נבוכדנצר מלך בבל התנבאה, אל תגדפו כי ה' ימתח דין על הכל וישלם. (ש"א ב ג)
ארצך שחת - ברוב עבודה, ועמך הרגת - בחנם, לכן שנאוך והשליכוך מקברך. זרע מרעים - ואף בניך ילקו בעוונך ולא יתקיימו. (ישעיה יד כ)
חוד חידה - שמדמה את נבוכדנצר לנשר, ומלך יהודה לצמרת ארז... (יחזקאל יז ב)
ראש יניקותיו - שהשפיל מלכות יהויקים, אל ארץ כנען - הביאו לבבל ארץ תגרים, ויקח מזרע - המליך את צדקיה בנו. על מים רבים - נתן לו גדולה וממשלה על סביביו. (שם שם ד)
קלקל בחיצים - ליהט, זרק חץ - למעלה, ולמקום שהוא פונה הוא הגורל, ומנחם חבר קלקל עם נחושת קלל. שאל בתרפים - דמות מדברת במכשפות, ויש שעה מכוונת שאם עושהו באותה שעה מדבר לעולם. בימינו היה הקסם - כל גורלותיו קסמו לבא לירושלים. (שם כא כו)
בכ"ז - שנה למלכות נבוכדנצר ניתנה מצרים בידו... מוקרח - כדרך הצרים ימים רבים וטורחים במשאוי ובאבנים, ולכד את צור בכ"ג למלכותו. ושכר לא היה - אחר ששללוה עלה הים ושטפו מהם, שנגזר על שללה של צור ליאבד בים. (שם כט יח)
חלף רוח - בראותו שדרכו צלחה עבר עליו רוח אשמה, כוחו לאלהיו - שייחס הכל לאלילו. (חבקוק א יא)
ישכנן צפרי - ונבוכדנצר אמר ידורון, שרצה להדיח את ישראל שישארו תחתיו, ודניאל אמר שאינו כן, והם רק שוכנים בדירת ארעי, וכן שינה ותזון לכולה ביה, ולא אמר ומניה יתזון כי נבוכדנצר נבל ולא נדיב, ורק בעבור ישראל קבל ממשלה. (דניאל ד יז)
לא נמות - מבקשים ישראל שלא ימותו ביד אכזר זה, כי ידענו שאתה השלטתו לעשות משפט באנשי רשע. (חבקוק א יא)
...והנה נבוכדנצר שמע כי הנביאים פה אחד קוראים אותו להחריב את ירושלים, והוא וכל עמו נצטוו על כך מפי הנביא, כמו שכתוב, "לכן הנני שולח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם ה' ואל נבוכדנצר מלך בבל עבדי והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה והחרמתים", וכתיב "הנני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדנאצר מלך בבל והציתו את העיר באש", ואף על בית המקדש עצמו אמר, "ונתתי את הבית הזה כשילה", והם יודעים כי מצות השם היא, כמו שאמר נבוזראדן אל ירמיה, "ה' אלקיך דבר את הרעה הזאת אל המקום הזה, ויבא ויעשה ה' כאשר דבר כי חטאתם לה'", ואף על פי כן נענשו הכשדים כולם בסוף, והיה זה מפני שני טעמים, האחד שגם הוא נתכון להשמיד כל הארץ להגדיל ממשלתו, כמו שכתוב "והשבתי בו גאון זדים וגאון עריצים אשפיל", וכתיב "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה" וגו'. וכתיב "אעלה על במתי עב אדמה לעליון", וכתיב באומתו "האומרת בלבבה אני ואפסי עוד", ואמר בו חבקוק, "הוי בוצע בצע רע לביתו לשום במרום קנו" וגו', הנה זה בענשו של סנחריב, ולכך אמר הכתוב "לכן כה אמר ה' הנני פוקד על מלך בבל ועל ארצו כאשר פקדתי על מלך אשור", אבל היה במלך בבל עונש אחר שהוסיף על הגזרה והרג לישראל יותר מאד, כמו שאמר בו "קצפתי על עמי חללתי את נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולם מאד", ועל כן בא עליהם עונש כפול ומכופל, שנשמד זרעו לגמרי, ולא יהיה לבבל שם ושאר נין ונכד, ונשמדה עירו לעולמים, שנאמר "והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כהמפכת אלקים את סדום ואת עמורה"... (בראשית טו יד)
יעור - ואני מעירו לבא מבבל לירושלים ארץ רחוקה, קשת וכידון - כל אחד יחזיק ב' כלי זין, ועל סוסים מלחמתם יותר חזקה. (ירמיה ו כב)
לא לאדם דרכו - דרכו אינו ברשותו, שנבוכדנצר רצה ללכת על בני עמון, ושינה דעתו וקסמיו לבא על ירושלים בעבור צדקיה שחילל שבועתו. (שם י כג)
את חית השדה - בדרש, שמביאות לו מאכל, והוא בזמן שהיה אוכל עשב, ויש דרש שרכב ארי וקשר תנין בראשו. (שם כז ו)
הכה נבוכדנצר - שלא מצאנו שהוכו קודם לכן על ידי מי. קדם - גם כן מבני ישמעאל, או ששוכנים במזרח. (שם מט כח)
בכ"ז למלכות נבוכדנצר ניתנה מצרים בידו, והגלה את ירמיה וברוך לבבל, ובכ"ג ניתנה צור בידו, ושטף היהודים שהיו בעמון ומואב נפש תשמ"ה. (יחזקאל כט יח)
היין בוגד - נבוכדנצר שהיה משתכר מאד, יהיר הורג בלי חמלה ובוגד באלו שאתו בשלוה, ולא ינוה - לא יעמד במלכותו שנטרד עם החיות. (חבקוק ב ה)
ותפעם - יש הפרש לותתפעם שיכול להיות שעושה עצמו כך, ככל בנין התפעל, אמר נבוכדנצר אם אגלה החלום אמצא פותרים הרבה, ולא תתברר לי האמת אם הוא פתרונו, ועכשיו מי שיגלה גם החלום סימן שהוא אמיתי. ומה שהוצרך נבוכדנצר לשכח החלום, כי פתרונו לזמן ארוך ולא יתגדל דניאל בו, אבל כאן בא החלום מיד. (בראשית מא ח)
וידבר אתם - שהמלך היה חכם מאד. (דניאל א יט)
בשנת שתים - למלכו, שבשנה א' הגלה את יהויקים והביא את דניאל לבבל, ולפי שלא היתה עוד שנה ג' לדניאל לא קרא לו. ותתפעם - ההתפעמות באמיתות החלום, ואף ששנתו נפסקה מהתפעמות, זה יורה שהחלום שופע מסבות עליונות. (שם ב א)
נשא אויל מרודך - ידמה שיהוכין נתן לו העצה להוציא את נבוכדנצר מקברו ולחתכו אברים, לכן כבדו יותר מכולם. (מ"ב כה כז)
מעל לכוכבי - חשב להדמות לאלוה, ויהיה כסאו במקום הגלגל המקיף, ויעלה לירושלים לישב שם בדמיון הא-ל. על במתי עב - כמו שהשי"ת נראה למשה בעב הענן. ונראה כי כונתו שנבוכדנצר רצה לבטל הגזרה השמימית שיהיו אחריו ג' ממלכות, כבדניאל, ושזרעו ימשול תמיד בכפה, ולכן עשה הצלם הנזכר בספור דניאל הב', לעשות צורת ממשלתו, ולכן עשה כולו מזהב, ובתוספתא דפסחים כתבו בשם רבינו תם שהיה אנדרטי לכבוד עצמו, ולא ע"ז, וחנניה מישאל ועזריה לא רצו להודות בהתמדת ממשלתו ולא השתחוו, והיה עונשו שבחייו נטרד ממלכותו כבהמה, ועל זה נבא כאן, ואולי לכן נטרד ז' עידנים, שרצה לבטל הוראת ז' כוכבי לכת. (ישעיה יד יג)
שכבו בכבוד - ועליו בא החולי השחור, והיה מואס בבני אדם ועידוני המלכות והממשלה כפי שפירשתי שם. השלכת מקברך - אולי בבא הפרסים החריבו קברו מפני הרעות שעשה בארצם. (שם שם יח)
וקמתי עליהם - הכרתת זרע נבוכדנצר לא יהיה בכח אנושי אם לא ישפיע הא-ל מלמעלה. שם ושאר - יענשו כל הממלכה שלא ישאר שמה... (שם שם כב)
בשנה הד' - שהיא שנה א' לנבוכדנצר, נתן ה' בידו את יהויקים, ודניאל לא מנה השנה הד' שהתחילה. ונראה שיהויקים התחנן אל נבוכדנצר והשיבו מבבל או מהדרך לירושלים, ולכן כתוב בנחושתים להוליכו בבלה, ולא הוליכו, ואחר ג' שנים שוב מרד ה' שנים, ואז הגלהו ומת. (ירמיה כה א)
...והנה התרה בהם שהמערכות יורו הצלחה לנבוכדנצר וחורבן ליהודה, ורק אם ישובו יצילם ה' מהמערכה, ואולי היתה ההוראה ע' שנה, כז' כוכבי לכת, ולכל אחד מהן מנין שיורה, והוראת כולם יחד ע' שנה. (שם שם י)
ויעש ה' - הידיעה על נבואת ירמיה הגיעה לנבוכדנצר ולנבוזראדן באמצעות יהויכין והשרים. ואולי התעורר נבוכדנצר מזה לעלות על ירושלים, כי לא האמינו מלכי ארץ שיבא צר ואויב בשערי ירושלים, ואחשוב שגם גדליה הודיעו זאת. (שם מ ג)
הביטו והתמהמהו - כי פועל נבוכדנצר זר מאד ויוצא מהטבע, שאדם שאינו מזרע המלוכה יקום ויכבוש המלוכה וימלוך בכפה בכל העולם, וחשב שברשעת בני דורו לא יאמינו בכך. (חבקוק א ה)
הכשדים - השיבו תחלה שהיו בני הארץ, והשאר קבץ מכל האומות, וחשבו שהיה חלום רע על המלך או על השפלתו, ולכן לא רצה לספרו להם ולכן חיזקו לבו ואמרו המלך לעולם יחיה, ואל יפסח לפתח פיו לשטן ויספרו להם, שהם בני עמו ונאמניו. (שם ב ד)
רעיונך - אל תתמה על השפע, כי משפיעים על מי שמכין עצמו על כך, ובשוטט מחשבותיך בכך וחקרת מי ימלוך אחריך, הודיעוך, ובאמת היתה הכונה להודיע לנבוכדנצר שגם הוא עדי אובד, כאשר עשה למלכי יהודה יעשה לו. (שם שם כח)
נבוכדנצר התחכם לעשות צלם נגד הנראה לו בחלומו, לא לזכרון אלהיו, כי אם לרמז לכללות מלכות העולם, ועשהו מזהב, להורות שכל המלכיות הבאות יהיו מזרעו, ולא רק מלכות הראש, ולכן קבץ כל העמים שימליכוהו לקול המנגינה לכל ימי הארץ, וחשב שהחלומות הולכים אחר הפה, ואם כל בני אדם יפתרו החלום כך יתקיים... וזה שאמר אעלה על במתי עב וגו', שרצה לבטל הגזרה העליונה, וחנניה מישאל ועזריה לא רצו להשתחות, כי האמינו בסדור הד' מלכיות, וקיוו למלכות ה'... והמלך עשה כל הדבר במהירות גדולה, שלא יודע ענין חנניה מישאל ועזריה לדניאל, ויבקש רחמים עליהם. (שם ג א)
כאשר חשב נבוכדנצר לבטל גזרת החלום הראשון על ידי הפסל, נטלה ממנו מלכותו ונגדע כאילן, ואמנם כפי שנגזר בחלום התקימה מלכותו, ולכן חזר אחר ז' עידנים, וגם כדי שיפרסם גבורות ה'. והיתה תשובתו שלמה, וכשם שחלל ה' בפרהסיא על ידי הפסל, רצה לקדשו, וכתב המעשה לכל האומות, ולהודיע שהשבועות שנשבעו לקיים מלכותו תמיד בפסל כולם בטלים, כי ה' יתן המלכות למי שירצה. וגברה בנבוכדנצר פתאום מרה שחורה, ומאס בבני אדם והמאכלים וברח לשדה, ולא היה לבו ומחשבותיו כבני אדם, כי אם כלב חיה, נמשך לתאותו ולא לשכל, ומפני שנראה לא מרדו בו עבדיו, ובנו מלך במקומו. (שם ד לא)
ומקצת - עדיין לא הגיעה העת שהשליטו ה' על הכל, והיה לו להבין כי יד ה' עשתה זאת, והוא הלך והודה לע"ז שלו, ושם הכלים באוצר אלהיו ולא בבית גנזיו, לומר שהעבודה זרה ניצח, ולכן באה עליו הרעה. (דניאל א ב)
חלמא יאמר - כי בחכמי הגוים ובכחות טומאתם אין יודע ממחשבות איש עד שיצאו דברי מחשבתו משפתיו מהכח לפועל, אז יחרץ כח הטומאה לקבל ולהודיע הדבר לחרטומים ולחכמים. ופשרה - הדגישו בה"א, המורה על פתרון מיוחד. עדנא אתון זבנין - הפסדתם זמן, שאלמלא הפצרתם שנית שאומר לכם החלום הייתי נותן לכם ארכה, ואם תחשבו שבהוספת הבטחתכם לומר הפתרון המיוחד אקל מיסוריכם טעיתם, כי אחד דתכם להשמיד, מה שהפצרתם פעמים וג' לומר שאודיע החלום למען לא אוכל להכזיבכם ולומר שקרה החלום שאמרתם, כי אחר חלמתי, ולכך רציתם שאודיע כי שכחתי החלום, ותטענו שכך וכך היה. (שם ב ז והלאה)
ואמר לו שלא יתנשא בלבד על שהודיעוהו העתיד, והודיעוהו רק לדניאל לבל יתנשא, כי הרי אפילו לא קרא לחכמי ישראל שיפתרו לו החלום, כי אם לחכמיו. (שם ב ל)
אנת הוא רישא - כי המלכות נתנה לו בזכותו, שקפץ ג' פסיעות לכבוד ה', והוא החל להיות גבור מושל, ואליו יתייחסו הכל. (שם שם לח)
בבקעת דורא - כתב בזוהר ששם העמידו מגדל בבל להגדיל כח הטומאה ולהלחם בשמים, ושם הרגיעה לילית. (שם ג א)
די תשמעון - כל כוונתו היתה להכניע את ישראל בע"ז, כי אז לא יבצר ממנו כל אשר חשב, והתחכם לספור כל כלי הנגינה ובשעת מעשה החסיר מהם, כך יוכל לשדל אותם שצדקו במה שלא השתחוו, אחר שסמפוניא חסרה, או ירעם עליהם בקולו וישתחוו. (שם שם ה)
על שדרך - הזכיר שמותם, לומר שחרה אפו של שגדולי ישראל הפרו עצתו, והגזים עליהם אולי יבהלו ויכנעו, לכן ציוה להסיק האש פי ז' ולגבורים לכפתם... ובני חיל המלך הפרו עצתו והשליכום מיד לאש, כי ארבו לדמם, ולכן נתחייבו כליה, והמלך לא היה יכול לאיים על חנניה מישאל ועזריה עתה עוד. (שם שם יט וכא)
וחבל לא איתי - השתומם לראות מלאך של אש עמהם, שראה אותו במחנה אשור, ובכל זאת אינם נשרפים מב' האישים. (שם שם כה)
רצה להורות לכל העמים שילמדו ממנו לא להתגאות, כי הנה נבוכדנצר התגאה ועשה עצמו אלוה והתנשא על בני אדם, לעומת זאת הושפל לחיה למטה מבני אדם, ולמען יקדש שמו יתברך אשר חילל השיבו למלכותו והעיר רוחו לכתוב האגרת הזאת... (שם שם לא)
די רבית - האילן מורה על גדולתך וממשלתך, לא על חייך. גודו אילנא - שראית, וזה סותר למה שאמר אחר כך ועם חיות ברא חלקיה, שרוצה לומר כי לא ימות, זה אינו מדבר באילן כי אם באדם, ומתכוון לנבוכדנצר עצמו שלא ימות, אלא גדולתו תתבטל. (שם ד יט)
ראה ערך דוד מאמר אם כל חי חלק ב סימן כב.
ולא זכה נבוכדנצר להקרא אריה אלא דמבית דוד קאתי מזרעו של שלמה ממלכת שבא אחרי שגיירה, אלא שלבה לא נכון עמה ולסוף גלתה נבלתה וחזרה לסורה, לכן רחקו בניה מישע. אכן לא על חנם בקש דניאל להשיאו עצה טובה באמרו מלכי ישפר עלך, ונענש על זה כי סוף סוף ולדה כמוה. ועל דא ודאי קראו מלך מלכיא, ואף על פי שבמסכת שבועות דרשוהו כלפי מעלה, מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שכן שלמה יושב על כסא ה' ונובלת מגדולתו ניתנה לפי שעה לנבוכדנצר בשכר שיחה נאה וארבע פסיעות כד הוה ספריה דמרודך בלאדן... (שם סימן כג)
אבל נבוכדנצר נתנבא עליו ירמיהו שהמליכוהו מן השמים על כל הגוים ועל כל הממלכות גוים רבים ומלכים עצומים, וכתיב "וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו". כאן נתמעטו שבעה עדנין בשני רבויין הללו, כי באו למעט בגדרי הנתינה שלא היתה לעבדו כל אותן השנים. ורבה בנתינה שהיתה לשמרו מן הנזקין והמיתה שנדמה לכל מין שהוא מינו, ונשמר מזה שלא הזיקוהו עד שחזר ליקר מלכותו הדרו וזיוו, כל מלך באומות לא דמה אליו בגדלו... ואולם משלו נתנו לו לנבוכדנצר זהבה של ירושלים שהרבה ממנו נתנה אמו סבתא למלך שלמה, ולא נמסר בנינו של שלמה אלא בידו, ומזליה חזי לחוס הרבה על ירמיהו כמפורש בכתוב שצוה עליו את רב טבחים קחנו ועיניך שים עליו.
והנה בקש דוד להחליש כחו לא להאבידו כי בו יכופר עון יעקב. ויתכן שיהיה ארי ואריה כמן נער נערה ליל לילה וכיוצא שתחלתו חסר וסופו מלא. וכאן באריה החיצוני הזה לפי גדולתו מפלתו, כי בתחלתו הוכה ולא מת ובסופו והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד. (שם סימן כד)
נבוכדנצר נתבאר (במדבר רבה ויקרא פ"ג ס"ה) מעשה בשור אחד שהיו מושכין אותו לקרבן ולא נמשך, בא עני ובידו אגודה אחת של טרודקסמא (מין קטניות), והושיט לו ואכלה, וגעש השור והוציא מחט ונמשך לקרבן. נראה לבעל השור בחלומו קרבנו של עני קדמך. פשוטו ידוע גם סוד הקרבנות לתקן נפש החוטאת, "אדם כי יקריב מכם קרבן", כי הקרבנות מתקנים הנשמות שחטאו, וזה סוד הטריפות הנמצאות בבהמות היו בודקים הסרכות והאונות, כי אם ימצא טרפה אל מזבח ה' לא יעלה כי צריך מירוק אחר. ואלמלא לא עטש והוציא את המחט היו מוצאים אותו טרפה, וזה דאמר אותו העני קדמך, שאלולא הוא לא היתה נקרבת. וסוד המעשה כי איך בתחלה השור הזה לא היה נמשך, ועל שאכל אגודה של קטניות נמשך, והוא כי אמרו רז"ל כי נבוכדנצר היה בנו של שלמה ממלכת שבא, וגם לדעת רז"ל שגיירה, והקב"ה קרא לו עבדו, וגם כי ידוע כי פעם אחרת בחיים חיותו עשבא אכל כתורין לך יטעמון, והוא החריב בית קדשינו, ומעשה שהיה בשור הזה בבית שני היה, ובבואו עתה תיקונו בשור הזה להקרב, לגודל פשעיו ולדעתו הכוזבות הנפסדות המלוכלכות שעדיין נשאר בו, שאמר "אעלה על במתי עב", היה מכיר ערכו, וגם בהיותו פה לא היה נמשך והיה צריך תיקון עוד, והמחט הזה הם דעותיו הנפסדות והכוזבות ולכן לא היה יכול להתקן. אבל זאת עמדה לו מצות הצדקה, הגם שלא לשמה עשאה בעצת דניאל "וחטאך בצדקה פרוק"... ואמרו כי שם היה עני שאלולי פרנסה ההיא היה מת, והוא העני האמור בהושיט לו קטניות, והכיר בחכמתו ערך השור כי אם לא יעטוש יהיה טריפה, ורצה להטיב למי שהטיב לו בהחייה אותו בפרנסה ההיא, והאכיל למי שהאכילו כדי לתקנו מדעתו הכוזבת, ובבוא אל פיו זאת הצדקה חזר וניעור והרהר תשובה ואז תכף עטש ונמשך לקרבן כמוסר עצמו על קדוש השם להשחט ברצונו להתקן. (גלגולי נשמות צו)
...ויש לך לדעת, כי נבוכדנצר שהחריב את הבית לא עשה זה רק בשביל שלא היו רוצים להיות כפופים תחתיו, שהרי מרדו בו, כדכתיב בקרא, ולפיכך לא היה נבוכדנצר מתנגד את קדושת בית אלקינו כמו זה, שהרי בבית שני היו רוצים להיות כפופים תחתיו ובו לא מרדו מעולם, כי הקיסר שמרדו בו בדבר הקרבן, אף שאינו כל כך מרידה, כבר מת, רק כי כל כונתו היתה רק להשחית ולקלקל בלא טעם כלל, ולפיכך עשה לו הקב"ה דינו... (נצח ישראל פרק ה)
...אבל נבוכדנצר היה לו כח ארי, שאין עובדי גלולים נמשלים לאדם, והיה כחו יוצא מן הממוצע אל הטומאה, ולפיכך היה מצד הזה גובר על ישראל, והחריב בית המקדש בחודש החמישי שמזלו אריה... שם פרק נח)
רכב על ארי זכר וקשר לו תנין בראשו, דבר זה מורה על שהיה מושל על הכחות שהם מימין, כמו ארי, והנחש שהוא משמאל, ולכך אמר רכב על ארי זכר וכו', ובזה היה מתרומם על ארי ועל תנין, והם כחות ידועים, כי הארי הוא מלך מצד כחו וגבורתו, וקשה לנצח את המלך, והנחש אינו בעל כח, אבל יש לו כח לאבד את אחר, עד שבזה היה מושל על שני הכחות, ולפיכך אמר דניאל לנבוכדנצר, אנת הוא רישא די דהבא וגו', כי הראש הוא רוכב על שני הצדדין, וכן היה כח נבוכדנצר, ועוד דבר זה ענין מופלג ועמוק שהיה מגיע כחו לקשור התנין בראש ארי לחבר אותם יחד, ורכב עליהם, ודברים אלו ידועים למבינים. (חדושי אגדות שבת קנ)
ואם תאמר למה לא ספרו דברים אלו על נבוכדנצר שגם הוא הרשיע ושרף בית אלקינו, ולמה לא אירע לו כל אשר אירע לטיטוס, והלא בית המקדש הראשון יותר בקדושה עוד מן בית שני. וזה יש לך לדעת, כי נבוכדנצר שהחריב את הבית לא עשה זה רק בשביל שלא היו רוצים להיות כפופים תחתיו, שהרי מרדו בו, כדכתיב בקרא, ולא היה נבוכדנצר הרשע מתנגד אל קדושת בית אלקינו, כמו זה, שהרי בבית שני היו רוצים להיות כפופים תחתיו, ובו לא מרדו מעולם... ועוד הרי בא רבן יוחנן בן זכאי אליו... ולפיכך כאשר ראה דניאל מלכיות אלו, ראה נבוכדנצר שהיה זהב, ואמר (דניאל ב') "אנת רישא דדהבא", כלומר שאתה כמו הזהב, שרוצה אתה להיות חשוב כמו הזהב שהוא חשוב, ובשביל שמרדו בו היה מחריב ירושלים, אבל מלכות הרשעה הרביעית ראו אותו שהוא מקצץ ומשחית ומחבל, כי אין כונת המלכות הרשעה רק להשחית... (שם גיטין נו ב)
שאלמלא בא מלאך וסטרו וכו', פירוש, שאלו היה גמר השבח כפי אשר התחיל הרשע, בודאי היה חס ושלום מגנה שירות ותשבחות שאמר דוד המלך, לפי מה שהתחיל הרשע, אבל בא מלאך וסטרו, פירוש שהסטירה הזאת היתה, שאין כדאי הרשע הזה שיהיה שבח שלו בשלימות בפועל, אבל היה כמו דבר בלתי נשלם, רק התחלה בלבד, כי הרשע הזה שהוא נבוכדנצר, היה בו קצת התחלת מעלה, כמו שתראה מענינו של אותו רשע, אבל לא היה בדבר בשלימות, ודבר שאינו בשלימות אדרבה, יותר טוב שלא היה. (שם סנהדרין צא ב)
אלמלא בא גבריאל והעמידו וכו'... ואל יקשה לך כי למה העמידו שלא יעשה מצוה, כי בודאי הרשע אין ראוי לעשות מצוה, כי יהיה לו שכר אצל השי"ת, ודבר זה נחשב משא אל השי"ת, וכדכתיב (דברים ז') "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו", ודניאל נענש שנתן עצה לנבוכדנצר, ולכן העמידו גבריאל שלא יעשה מצוה קלה זו. (שם צו)
ועתה אפרש, ארי כנגד הקליפה דוגמת הפרי, ע"כ היא תיקונו, הנה חורבן הארץ היה על ידי נבוכדנצר, הוא גילה ערות הארץ, ומכח עריות קאה הארץ יושביה בסוד גדול שפירש במקום אחר, דוב אורב הוא לי ארי במסתרים, כענין מה שאמר בקול בוכים, כי הנני מקים רעה מתוך ביתך נתקיים בנבוכדנצר, שבא מזרע דוד הנקרא ארי, דהיינו כששכב שלמה אצל מלכת שבא נתעברה, ומזה הזרע יצא נבוכדנצר, וירמיה גילגול נשמה של שלמה, והמשילו רז"ל בעילה שאינה מצד הקדושה, מה ארי מכה ודורס, אף עם הארץ וכו'... (מסכת תענית)
ובאמת כי האיש החכם ויבן זאת לאמיתו, לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה בשומו על לבו על מעשיו אשר לא טובים חס ושלום, עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס בחטא קל חס ושלום, הרבה יותר ממה שהחריב נבוכדנצר וטיטוס, כי הלא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום פגם וקלקול כלל למעלה, כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים, שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם, רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה, את מקדש ה' טמאו, כביכול, המקדש העליון, ועל ידי כן היה להם כח לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה, המכוון נגד המקדש של מעלה, כמו שאמרו רז"ל (איכה רבתי), קמחא טחינא טחינת, הרי כי עונותינו החריבו נוה מעלה, עולמות העליונים הקדושים, והמה החריבו רק נוה מטה... (שער א פרק ד)
המית נבליך - שאר המלכים עדיין יזכרו גבורותיהם לדור אחרון בשירי האומה, ומעשיך לא יזכרו. (ישעיה יד י)
לא פתח ביתה - לא פתח אזיקי ידיהם גם בבית הסהר, שלא יברחו ממנו. (שם שם טו)
רעה - על ג' פעמים שהרעיש נבוכדנצר הארץ. (שם כד יט)
ועל כל הגוים - על ידי שאעניש אתכם, והגם שהמערכה הורתה שנבוכדנצר ימשול, אם היו ישראל זכאים היה מבטל המערכה והיו גם שאר העמים ניצולים. (ירמיה כה ט)
אין עושה טוב - אפילו מצד הנימוס והרחמים, ואפילו נבוכדנצר, שנתן כבוד לה' ברוצו אחר שליח מראדך בלאדן, ולכן נשאר הוא וי' אנשים ממחנה סנחריב, גם לו אין זכות. (תהלים יד א)
שלה הייתי - וענין שנעשה כבהמה לא בא לו מפני צרות ביתו. (דניאל ד ב)
ועד אחריו - לא קרא לדניאל מיד, כי חשב שהחלום פשוט על ידי הכוכבים ושרי המערכת, ואין לדניאל חלק בזה, כי אם בעליון, וכשראה שנסתרה חכמת יודעי כחות הכוכבים וכו', הבין שהחלום עמוק. (שם ד ה)
ובאסור די פרזל - בתוך החלום בא הפתרון, שאחר שנעשה פרא והזיק סביביו, ורצה לברח ליער, ניסו לכבלו בברזל, והביאו לו עשב וטל, וכשלא הועיל נתנו לו לברח היערה. (שם שם יב)
אך שכר פעולתו אשר עבד בה ניתנה לו ארץ מצרים, ושלל את שללה וגו', דהנה מצרים עשאוה ישראל כמצולה שאין בה דגן, ופירש האריז"ל שכל חלקי הקדושה שהיו שם הוציאום ישראל, ואין עוד מה לברר משם, ועל כן אסור לדור במצרים. ועל כן שלל מצרים שאין בו שום חלקי קדושה נאות לנבוכדנצר, תמורת שלל צור שהיו בו ניצוצי קדושה ומעותד לישראל... (שמות וארא תרע"ט)
אשתומם מאד היום ממדותיו של הקב"ה, נבוכדנצר הרשע, אמרו חז"ל עליו שבת קמ"ט כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה... ואמרו עוד על אותו הרשע מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות לידע איזה בן יומו של משכב זכור... הנשמע שפל ונבזה כזה, צייר לפניך, אילו אנחנו היינו רואים איש כזה, ודבר פעם אחת דבר טוב, האם עלה על דעתנו לתת לו אף תודה קלה, אחרי שראינו ממנו שפלות כל כך, היאומן כי יסופר, שינתן לשפל כזה, שכר גדול כל כך, להיות מלך על כל העולם כולו, בשביל ד' פסיעות שרץ לכבודו, וכל כך היתה אימתו מוטלת על כל העולם, עד שלא נמצא שחוק בפה כל בריה, ולא עוד אלא שגם חיות הארץ נתנו לעבדו, עד שנתן תנין בפי ארי ורכב עליו... (חלק א פח)
ולכן נסמך אחר כך דורשי רשומות וכו' כי מיד שנפתח דבר זה שגם שורש רע יכול לצאת משורש טוב, ושהרי שלמה המלך ע"ה היה שורשו הנעלם טוב ויצא ממנו נ"נ שעומקו רע, הרי דיש נעלם לנעלם אם כן יוכל להיות על כל אלו שמצד מעשיהם פעלו ששורשם הנעלם נעשה מטוב רע, מכל מקום יוכל להיות הנעלם דנעלם שלהם עדיין טוב ואין מבינות גם על הנעלם כלל... (חלק ג דובר צדק עמוד קיד)
וכמו שדוד המלך ע"ה מצד הקדושה היה לשם לגמרי שאי אפשר בו שום קלקול, כך נ"נ מצד הקליפה היה בתכלית הקלקול, עד שאי אפשר לו שום תיקון שיצא מזרעו גם כן שום דבר טוב, כי כבר נתהפך עצמותו לרע לגמרי בלא שום עירוב טוב עד שאי אפשר לצאת ממנו גוריא טבא. וכמ"ש בסנהדרין צ"ו רפינו את בבל ולא נרפתה, ומפני שהחריב וכו', כי כבר הפריד דוד הע"ה חלק דאדם רע המקיף את נפשו ממנו לגמרי ונשאר הוא כולו טוב והרע כולו רע. וחורבן הבית שהוא בא לגרש ביד חזקה ולסלק שכינתו ית' בתחתונים, דבר זה נמשך מצד תכלית הרע שאין בו שום טוב כלל... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קעח)
...ולפי דעת יש מרז"ל (ערש"י מלכים א' י' פסוק י"ג) הוא בא מזרע שלמה ממלכת שבא, כי כל כח העלם התגלות דדוד הע"ה בא רק על ידה התחברותו בנשים נכריות דעל ידי זה מתעלם קדושת הברית מישראל, דלא מבשקר ליה... (שם שם עמוד קפו)
מה היו מצותיו? לפי הגמרא (סנהדרין צ"ו) רק אחת היתה, שבהיותו סופרו של בלאדן מלך בבל כתבו במכתב "שלמא למלכא חזקיה, שלם לקרתא דירושלים, שלם לאלקא רבא", אמר נבוכדנצר "קריתו ליה אלקא רבא וכתביתו ליה לבסוף?" רץ ארבע פסיעות להחזיר השליח ולתקן לכתוב אלקא רבא ברישא... וגם זה לכבוד עצמו כדמשמע שם שבהיותו סופר המלך חשב זאת גנאי לעצמו שמכתב כזה יצא מתחת ידו, ובזה זכה לכל השכר העצום בעולם הזה...
אבל התמיהה קיימת. הרי קיימא לן "לפום צערא אגרא" (אבות ה') ואיך מגיע שכר נורא ואדיר כזה למעשה כה דל? הענין הוא שלפעמים מקבל רשע שכר עולם הזה בלי יחס ופרופורציה למעשים שלו, מפני צורך הדור, היה צורך להעניש הדור ההוא שיפלו תחת ממשלת רשע אשר יחריב גם את בית המקדש. וממילא היה צורך לבחור בעריץ כזה מבין רשעי הדור, וזה שבין כל הרשעים שיהיה שייך יותר שיתנו לו בשכרו עונג וממשלה בעולם הזה הוא אשר נפל כל זאת בגורלו. נמצא שלא קיבל נבוכדנצר כל זאת בזכות מעשיו בלבד אלא שהדור היה צריך לזה, והוא הרי היתה בידו מצוה שנגעה ישירות לקידוש שמו ית', (אף שעשאה לכבוד עצמו), ועל זה הגיע לו כל הנ"ל... (חלק ה עמוד רפו)