נבון  

(ראה גם: אדם-ידיעה, בינה, חכם, שכל)

ספרי:

חכמים ונבונים, זה ששאל אריוס את רבי יוסי, אמר לו איזהו חכם, אמר לו המקיים תלמודו, אתה אומר תלמוד, או אינו אלא נבון, אמר לו הרי כבר נאמר נבונים, מה בין נבונים לחכמים, חכמים דומים לשולחני עשיר, שמביאים לראות רואה, כשאין מביאים יושב ותוהה, נבון דומה לשולחני תגר, כשאין מביאים לו לראות מביא משלו ורואה. (דברים יג)

רמב"ן:

ירא פרעה איש נבון וחכם - ...נבון שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם ולמכר המותר לארצות האחרות, לאסוף עושר וממון לפרעה, וחכם שידע לקיים התבואה שלא תרקב, שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו... (בראשית מא לג)

רשב"ם:

נבון - מבין עתידות ורואה הנולד. חכם - קיבוץ חכמות ממה שראה ושמע. (שם שם לט)

מאירי:

דעת - נבון יקרא מי שקל ההבנה, והוא ישיג המבוקש ויבין הסתום, מה שנקרא דעת. (משלי יח טו)

אברבנאל:

חכמים - ונבונים לא מצא כדברי רש"י, והטעם שקשה להיות נבון בהנהגה המדינית יחד עם חכם בשכל העיוני וחכמת התורה, כי כשיתעסק במושכלות לא יוכל להשכיל במפורסם, רק בבצלאל נמצא הכל בדרך פלא, או שנבונים נכלל בחכמים... (דברים א טו)

ספורנו:

נבון וחכם - עיוני ומעשי. (בראשית מא לג)

אור החיים:

נבון - יודע התבואה, וחכם - על כללות החכמה. (שם)

מלבי"ם:

נבון - חוקר על חוקי החכמה, חכם - אוסף חוקי החכמה בקבלה מרבותיו, מבלי לחקור לטעמים. (משלי י יג)

שם נבון מציין המבין דבר מתוך דבר, ומוציא מושכל ממושכל על ידי הקישים ותולדות בדברי החכמה או מדע שכבר קנה, ויתבונן בהם ויוציא ויקיש דבר מדבר, כמו מי שיש לו יסודות והתחלות ההנדסה או חכמת הטבע, הוא מבין בם ומוציא דברי בינה מכל קנין חכמה ומדע שאסף בנפשו, והוא חוקר על חוקי החכמה שקבל מאבותיו להבין טעמם, ויבנה עליהם בנינים מושכל ממושכל על ידי מופתי התבונה.

נבון לחש - הוא היודע איזה סודות וסגולות מקובלות בלחישה וסוד. (הכרמל)

רש"ר הירש:

נבון וחכם - חכם קרוב לאגם, קליטת היש המצוי, המכיר את העצמים בתכונתם ובתעודתם הנו חכם, שתיהן נתונות, ואין על האדם ליצור אותן, אך זהו החכם באמת, הלומד את התכונה והתעודה ממי שקבע לעצמים את תכונתם ותעודתם, משום כך חכמת התורה היא החכמה העליונה. בינה - ראיה חודרת לתוך הדברים, יותר נכון אל "בין" הדברים, ראיית התוך, הכשרון לחדור אל תכונת הדברים עצמם... להסיק מסקנות ממנהגם ותכונותיהם, של לפחות שני יסודות נתונים, להבין דבר מתוך דבר, זוהי, מלבד הכרת הנתונים, עיקר הפעילות של הרוח האנושית, והנה מוזר הדבר, שדוקא אותה פעילות רוחנית הנראית סבילה בעיקרה, החכמה, הקליטה והקבלה, זו באה תמיד בלשון פעיל, חכמתי, וכנגד זה אותו ניתוח רוחני בו אנחנו מופיעים בעצמאות יתרה, הפעילות היוצרת מסיקה המסקנות, זו באה תמיד בלשון סביל, נבונותי, נבון. דומה שניתנות כאן שתי אזהרות חשובות. הרוצה לקלוט את כל מה שניתן בטבע ובתורה על תכונת הדברים ותעודתם, הרי הוא זקוק למלא המרץ הרוחני, לריכוז מוחלט של כל כחות הרוח, למען ישיג את המציאות האמיתית... כנגד זה, האדם הרגיל נהנה יותר מפעולות התבונה, מהסקת המסקנות, שם הוא רואה את עצמו יותר בעל יצירה עצמאית, משום כך הוא זקוק לאזהרה, שלא יאוץ לקראת אותה פעילות, ובשעת הסקת המסקנות יהיה סביל יותר מאשר פעיל. ישמור בלבו את שתי ההנחות ישקול אותן זמן מרובה עד שהתוצאה והמסקנה תתקבל מאליה, יהיה נבון בטרם יהפוך למבין, אם לא כן תהיה המסקנה חריפה, אך ההנחות מוטעות... (בראשית מא לג)

העמק דבר:

נבון - להשכיל על רוח בני אדם, ויודע להנהיגם, וחכם - בידיעות הנחוצות לדבר, כקיום התבואה וכו'. (שם)

חכמים - מי שלמד הרבה וגם בר דעת. נבונים - מחדשים מדעת עצמם. (דברים א יג)

שעורי דעת:

...סולם העליה ג' מדרגות יש לו, חכמה בינה דעת, האוגר ומאסף ידיעות החכמה בכמות מרובה, חכם הוא, למעלה מזה היא הבינה, אם אלו הידיעות אשר רכש לו האדם נסדרו במערכי הלב, נצטיירו בשכלו, מרגיש הוא ידיעות אלו במלא רחבן והקיפן ומבין דבר מתוך דבר, לזה נבון יקרא. העולה על כולן היא הדעת, כשהחכמה שנתרחבה ונצטיירה בלבו של האדם על ידי הבינה מתאגדת ומתאחדת עם כל מציאותו ומהותו, עד כדי להחליט כי ידיעה זו אמת מוחלטת היא, להנהיג אותה בכל הלך חייו ועל פיה לפלס מעגלו, זאת היא מדת הדעת ותולדה היא מהראשונות, חכמה ובינה, על ידי חכמה רבה והבנת לב עמוקה מגיע האדם למדרגת הדעת... (חלק א עמוד קנח)