(ראה גם: מסית, נבואה, נביא, עבודה זרה)
כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת. ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר, נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם... והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת כי דבר סרה על ה' אלקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפודך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר צוך ה' אלקיך ללכת בה, ובערת הרע מקרבך. (דברים יג ב)
אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא ציויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא. וכי תאמר בלבבך, איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'. אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה', בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו. (שם יח כ)
ונביא אחד זקן יושב בבית אל ויבא בנו ויספר לו את כל המעשה אשר עשה איש האלקים היום בבית אל, את הדברים אשר דבר אל המלך ויספרום לאביהם... וילך אחרי איש האלקים וימצאהו יושב תחת האלה, ויאמר אליו האתה איש האלקים אשר באת מיהודה, ויאמר אני... ויאמר לו גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר ה' לאמר השיבהו אתך אל ביתך ויאכל לחם וישת מים, כחש לו... (מלכים א יג יא, וראה שם עוד)
ואמר אהה אד-ני אלקים הנה הנביאים אומרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה. ויאמר ה' אלי שקר הנביאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם, חזון שקר וקסם ואליל ותרמית לבם המה מתנבאים לכם. לכן כה אמר ה' על הנביאים הנבאים בשמי, ואני לא שלחתים והמה אומרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת, בחרב וברעב יתמו הנביאים ההמה... (ירמיה יד יג)
לנביאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין, מפני ה' ומפני דברי קדשו. כי מנאפים מלאה הארץ כי מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר, ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא כן. כי גם נביא גם כהן חנפו, גם בביתי מצאתי רעתם נאם ה'. לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה, כי אביא עליהם רעה שנת פקודתם נאם ה'. ובנביאי שומרון ראיתי תפלה, הנבאו בבעל ויתעו את עמי את ישראל. ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה, נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי שובו איש מרעתו, היו לי כולם כסדום ויושביה כעמורה. לכן כה אמר ה' צב-אות על הנביאים הנני מאכיל אותם לענה והשקיתים מי ראש, כי מאת נביאי ירושלים יצא חנופה לכל הארץ.
כה אמר ה' צב-אות אל תשמעו על דברי הנביאים הנבאים לכם מהבילים המה אתכם, חזון לבם ידברו לא מפי ה'. אומרים אמור למנאצי דבר ה' שלום יהיה לכם, וכל הולך בשרירות לבו אמרו לא תבוא עליכם רעה... לא שלחתי את הנביאים והם רצו, לא דברתי אליהם והם נבאו, ואם עמדו בסודי, וישמיעו דברי את עמי וישיבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם...
שמעתי את אשר אמרו הנביאים הנבאים בשמי שקר לאמר, חלמתי חלמתי. עד מתי היש בלב הנביאים נביאי השקר ונביאי תרמית לבם. החושבים להשכיח את עמי שמי בחלומותם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבות את שמי בבעל. הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאם ה'. הלא כה דברי כאש נאם ה', וכפטיש יפוצץ סלע.
לכן הנני על הנביאים נאם ה', מגנבי דברי איש מאת רעהו. הנני על הנביאים נאם ה' הלוקחים לשונם וינאמו נאם. הנני על נביאי חלומות שקר נאם ה', ויספרום ויתעו את עמי בשקריהם ובפחזותם, ואנכי לא שלחתים ולא ציויתים והועיל לא יועילו לעם הזה נאם ה'. וכי ישאלך העם הזה או הנביא או כהן לאמר, מה משא ה'. ואמרת אליהם את מה משא ונטשתי אתכם נאם ה'. והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא ה' ופקדתי על האיש ההוא ועל ביתו... (שם כג ט, וראה שם עוד)
ואל תשמעו דברי הנביאים האומרים אליכם לאמר לא תעבדו את מלך בבל, כי שקר הם נבאים לכם. כי לא שלחתים נאם ה', והם נבאים בשמי לשקר למען הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנביאים הנבאים לכם. ואל הכהנים ואל כל העם הזה דברתי לאמר כה אמר ה' אל תשמעו אל דברי נביאיכם הנבאים לכם לאמר, הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה עתה מהרה, כי שקר המה נבאים לכם... ואם נביאים הם, ואם יש דבר ה' אתם, יפגעו נא בה' צב-אות לבלתי באו הכלים הנותרים בבית ה' ובית מלך יהודה ובירושלים בבלה... (שם כז יד)
ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנת הרביעית בחודש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית ה' לעיני הכהנים וכל העם לאמר. כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל... ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא לעיני הכהנים ולעיני כל העם העומדים בבית ה'. ויאמר ירמיה הנביא אמן, כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה' וכל הגולה מבבל אל המקום. אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דובר באזניך, ובאזני כל העם... הנביא אשר ינבא לשלום, בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת. ויקח חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא, וישברהו. ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמר כה אמר ה' ככה אשבר את עול נבוכדנצר מלך בבל בעוד שנתים מעל צואר כל הגוים...
ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא שמע נא חנניה, לא שלחך ה' ואתה הבטחת את העם הזה על שקר. לכן כה אמר ה' הנני משלחך מעל פני האדמה, השנה אתה מת כי סרה דברת על ה'. וימת חנניה הנביא בשנה ההיא, בחודש השביעי. (שם כח א והלאה)
כי כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל אל ישיאו לכם נביאיכם אשר בקרבכם וקוסמיכם ואל תשמעו אל חלומותיכם אשר אתם מחלימים. כי בשקר הם נבאים לכם בשמי, לא שלחתים נאם ה'. (שם כט ח)
כי כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו מן מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר, הנני נותן אותם ביד נבוכדנצר מלך בבל והכם לעיניכם. ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחב אשר קלם מלך בבל באש. יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא ציויתים, ואנכי היודע ועד נאם ה'. (שם שם כא)
בן אדם הנבא אל נביאי ישראל הנבאים, ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר ה'. כה אמר אד-ני אלקים הוי על הנביאים הנבלים, ההולכים אחר רוחם ולבלתי ראו. כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו. לא עליתם בפרצות וגדרו גדר על בית ישראל, לעמד במלחמה ביום ה'. חזו שוא וקסם כזב האומרים נאם ה' וה' לא שלחם, ויחלו לקיים דבר. הלא מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם, ואומרים נאם ה' ואני לא דברתי. לכן כה אמר אד-ני אלקים יען דברכם שוא וחזיתם כזב, לכן הנני אליכם נאם אד-ני אלקים. והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא והקוסמים כזב, בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא יכתבו, ואל אדמת ישראל לא יבואו, וידעתם כי אני אד-ני אלקים...
ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן, והנבא עליהן. ואמרת כה אמר אד-ני אלקים הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועושות המספחות על ראש כל קומה לצודד נפשות, הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה. ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא תמותנה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה, בכזבכם לעמי שומעי כזב... (יחזקאל יג ב, וראה שם עוד)
קשר נביאיה בתוכה כארי שואג טורף טרף, נפש אכלו חוסן ויקר יקחו, אלמנותיה הרבו בתוכה. כהניה חמסו תורתי ויחלו קדשי בין קדש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו, ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם... ונביאיה טחו להם תפל חוזים שוא וקוסמים להם כזב, אומרים כה אמר אד-ני אלקים וה' לא דבר... (שם כב כה)
וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. והיה כי ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו יולדיו לא תחיה, כי שקר דברת בשם ה' ודקרוהו אביהו ואמו יולדיו בהנבאו. והיה ביום ההוא יבושו הנביאים איש מחזיונו בהנבאותו, ולא ילבשו אדרת שער למען כחש. ואמר לא נביא אנכי, איש עובד אדמה אנכי כי אדם הקנני מנעורי. (זכריה יג ב)
ואני באתי בית שמעיה בן דליה בן מהיטבאל והוא עצור, ויאמר נועד אל בית האלקים אל תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל כי באים להרגך ולילה באים להרגך... ואכירה והנה לא אלקים שלחו, כי הנבואה דבר עלי וטוביה וסנבלט שכרו... זכרה אלקי לטוביה ולסנבלט כמעשיו אלה, וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים אשר היו מיראים אותי. (נחמיה ו י)
ובא האות והמופת וגו', אמר רבי יוסי הגלילי, ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף עובדי ע"ז, ונתן להם ממשלה להעמיד אפילו חמה ולבנה כוכבים ומזלות, אל תשמע להם, מפני מה, כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים וגו'. אמר רבי עקיבא, חס ושלום שמא יעמיד הקב"ה חמה ולבנה ומזלות לעובדי ע"ז, הא אינו מדבר אלא במי שהיה נביא אמת בתחלה, וחזרו להיות נביאי השקר כחנניה בן עזור, לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא תחזור בו. (ראה פד)
והנביא ההוא, ולא אנוס, או חולם החלום ההוא, ולא מוטעה, כי דבר סרה על ה' אלקיכם, והרי דברים קל וחומר, ומה המזייף דברי חבירו חייב מיתה, המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה... להדיחך מן הדרך, נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה, מה הדחה האמורה להלן בסקילה, אף הדחה האמורה כאן בסקילה, רבי שמעון אומר אין מיתתו של זה אלא בחנק. דבר אחר להדיחך מן הדרך זו מצות עשה, אשר צוך ה' אלקיך זו מצות לא תעשה, ללכת בה לא האומר מקצת ומשייר מקצת, ובערת הרע מקרבך, בער עושי רעות מישראל. (שם פו)
אך הנביא אשר יזיד, ומת, בסתם מיתה האמורה בתורה, זו חנק, וכי תאמר עדיין עתידים אתם לומר איכה נדע הדבר, ירמיה אמר הנה כלי בית ה' יבואו בבלה עתה מהרה, חנניה אומר הנה כלי בית ה' מובאים מבבל, למי אשמע, תלמוד לומר אשר ידבר הנביא וגו', ואיזהו הדבר אשר דברו המקום, זה שהוא אומר בזדון דברו הנביא, על זדון הוא חייב ואינו חייב על שגגה. לא תגור ממנו, אל תמנע עצמך מללמד חובה עליו. (שופטים קעח)
לא את נביא השקר (דנים אלא בבית דין של שבעים ואחד), מנהני מילי, אמר רבי יוסי ברבי חנינא אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא, מה להלן שבעים ואחד, אף כאן בשבעים ואחד... (סנהדרין טז א)
דתניא נביא שהדיח בסקילה, רבי שמעון אומר בחנק... (שם סז א)
תניא רבי ישמעאל אומר, נאמר כאן והזר הקרב יומת, ונאמר להלן כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות, מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים. רבי עקיבא אומר, נאמר כאן והזר הקרב יומת, ונאמר להלן והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה, רבי יוחנן אומר מה להלן בחנק אף כאן בחנק... (שם פד א, וראה שם עוד)
נביא השקר המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם, אבל הכובש נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתו בידי שמים, שנאמר אנכי אדרוש מעמו. המתנבא בשם עבודת כוכבים ואומר כך אמרה עבודת כוכבים, אפילו כיוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור...
תנו רבנן שלשה מיתתן בידי אדם, ושלשה מיתתן בידי שמים, המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו, והמתנבא בשם עבודת כוכבים מיתתן בידי אדם, הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים. מנהני מילי, אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, זה המתנבא מה שלא שמע, ואשר לא צויתיו, הא לחבירו צויתיו, זה המתנבא מה שלא נאמר לו, ואשר ידבר בשם אלהים אחרים, זה המתנבא בשם עבודת כוכבים, וכתיב ומת הנביא ההוא, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. הכובש את נבואתו, והמוותר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים, דכתיב והאיש אשר לא ישמע, קרי ביה לא ישמיע, וקרי ביה לא ישמע אל דברי, וכתיב אנכי אדרוש מעמו, בידי שמים.
המתנבא מה שלא שמע, כגון צדקיה בן כנענה, דכתיב ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל, מאי הוה ליה למיעבד, רוח נבות אטעיתיה, דכתיב ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויצא הרוח... הוה ליה למידק בדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק סגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד... והני מדאמרי כולהו כהדדי, שמע מינה לא כלום קאמרי...
המתנבא מה שלא נאמר לו, כגון חנניה בן עזור, דקאי ירמיה בשוק העליון, וקאמר כה אמר ה' צב-אות הנני שובר את קשת עילם, נשא חנניה קל וחומר בעצמו, מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם, כשדים עצמן על אחת כמה וכמה. אתא איהו בשוק התחתון, אמר כה אמר ה' וגו' שברתי את עול מלך בבל. אמר ליה רב פפא לאביי, האי לחבירו נמי לא נאמר, אמר ליה כיון דאיתיהיב קל וחומר למידרש כמאן דאיתמר ליה דמי, הוא ניהו דלא נאמר לו.
המתנבא בשם עבודת כוכבים, כגון נביאי הבעל, הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי, והמוותר על דברי נביא כגון חבריה דמיכה, דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא, וימאן האיש להכותו, וכתיב ויאמר לו יען אשר לא שמעת וגו'. ונביא שעבר על דברי עצמו כגון עדו הנביא, דכתיב כי כן ציוה אותי, וכתיב ויאמר לו גם אני נביא כמוך וכתיב וישב אתו, וכתיב וילך וימצאהו האריה.
תני תנא קמיה דרב חסדא, הכובש את נבואתו לוקה, אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי, מאן מתרי ביה, אמר אביי חבריה נביאי, מנא ידעי, אמר אביי דכתיב כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו, ודילמא הדרי ביה, אם איתא דהדרי ביה אודועי הוו מודעי לכלהו נביאי. והא יונא דהדרי ביה ולא אודעוהו, יונה מעיקרא נינוה נהפכת אמרי ליה, איהו לא ידע אי לטובה אי לרעה.
המוותר על דברי נביא, מנא ידע דאיענש, דיהב ליה אות, והא מיכה דלא יהיב ליה אות ואיענש, היכא דמוחזק שאני...
תנו רבנן נביא שהדיח בסקילה, רבי שמעון אומר בחנק, מדיחי עיר הנדחת בסקילה, רבי שמעון אומר בחנק. נביא שהדיח בסקילה. מאי טעמייהו דרבנן, אתיא הדחה הדחה ממסית, מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה, ורבי שמעון מיתה כתיבה ביה, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק... תנו רבנן המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב, לקיים מקצת ולבטל מקצת, רבי שמעון פוטר, ובעבודת כוכבים אפילו אומר היום עיבדוה למחר בטלוה דברי הכל חייב. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו. (שם פט א)
...אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה נעשו רופאי שקר, והיו מרפאין את נשי כשדים ובאים עליהם, שמע המלך ואמר לשרפן, אמרו שניהם יהושע בן יהוצדק איש צדיק הוא יבא עמנו ובזכותו אנו ניצולין, אמרו לו, אדוננו המלך, האיש הזה היה עמנו בכל דבר, צוה המלך לשרוף את שלשתן באש, וירד המלאך מיכאל והציל את יהושע משריפת אש, והעלוהו לפני כסא הכבוד, שנאמר (זכריה ג' א') ויראני את יהושע הכהן הגדול, ושניהם נשרפו באש, שנאמר (ירמיה כ"ט) ולקח מהם קללה אשר שרפם אין כתב כאן, אלא אשר קלם, הא למדנו שנתחרכו שערותיו בעונותיהם... (פרק לג, וראה עוד נבואה, תלמוד בבלי סנהדרין צג א)
קראתי למאהבי המה רימוני, רבנן פתרין קריא בנביאי השקר, שהיו מאהבין אותי לעבודת אלילים שלהן, מה המה רמוני, גם המה רמוני, לא זזו מתנבאים עלי שקר, עד שהגלו אותי ממקומי, שנאמר ויחזו לך משאות שוא ומדוחים, מדחים כתיב, רבי שמעון בן יוחי פתר קריא בנביאי האמת שהיו מאהבין אותי להקב"ה... (איכה א סב)
נביאיך חזו לך שוא ותפל, רבי אלעזר אמר, נאמר בנביאי שומרון תפלה, שנאמר (ירמיה כ"ג) ובנביאי שומרון ראיתי תפלה, ונאמר בנביאי ירושלים תפלה, הדא הוא דכתיב שוא ותפל. רבי שמואל בר נחמני אמר נאמר בנביאי ירושלים שערוריה, שנאמר (שם) ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה, ונאמר בבית ישראל שערוריה, דכתיב (שם י"ח) שערוריה עשתה מאד בתולת ישראל, ולא גלו על עונך להשיב שבותך, דהוו מאסיין מחתין לך על אפוי, ויחזו לך משאות שוה ומדוחים, ומדוחם כתיב. (שם ב כג)
נכנס רבי מאיר ודרש, (מלכים א' י"ג) ונביא אחד זקן יושב בבית אל, ואיזה זה, זה אמציה כהן בית אל, אמר ליה רבי יוסי, מאיר, פתפותי בצים, (דברים מעורבים כביצים טרופות) יש כאן, איזה זה, זה יונתן בן גרשם בן משה... (שיר השירים ב טז)
...וכן הוא אומר, (משלי ו') שש הנה שנא ה', עינים רמות, לב חורש מחשבות און, ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, זה אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה, שהיו חוטאים בירושלים, ולא דים, אלא משגלו לבבל היו מוסיפין חטא, ומה עשו בירושלים נביאי שקר היו, ולא הניחו אומנותן בבבל, והיו מסרסרין זה לזה בעבירות, היה אחאב בן קוליה נכנס אצל גדולי מלכות בבל, והיה אומר להם הקב"ה שלחני לומר דבר לאשתך, והוא אומר לו הרי היא לפניך, הכנס, היה מתיחד עמה ואמר לה, הקב"ה מבקש להעמיד ממך נביאים, לכי ושמשי עם צדקיה בן מעשיה והולידי ממנו נביאים, והיתה שומעת לו, ומשלחת אחר צדקיה והוא בא ומשמש עמה, וצדקיה בן מעשיה אף הוא כך היה עושה היה מסרסר לאחאב, וזו אומנותן שלהם. בא וראה כמה היו רשעים, הוציאו להם שם בבבל שהם נביאים גדולים, היתה אשה מעוברת רואה אחד מהם, אומרת לו אם נביא אתה מה אני מעוברת זכר או נקבה, והוא אומר לה זכר, היה יוצא לשכנותיה ואמר נקבה תלד פלונית, אם ילדה זכר אומרת נתקיימו דבריו של נביא, ואם ילדה נקבה שכנותיה אומרות לה כך אמר לנו הנביא, אלא שלא רצה ליצר לך. היו עושין כך עד שהגיעו לשמורת אשתו של נבוכדנצר... (ויקרא ו)
ברם נבי שקרא דירשע למללא פתגמא בשמי ית דלא פקידתיה למללא, ודי ימליל בשום טעוות עממיא ויתקטל נביא ההוא בסייפא. (דברים יח כ)
אויל הנביא - דהוון מתנבן להון נביי קושטא, ומעממין להון נביי שקרא. (הושע ט ז)
והנביאים - כתרגום יונתן, נבואת נביאי השקר בשם ה' יהפכו להבל, והדבור של קדושה אין בהם. (ירמיה ה יג)
דברי כאש - לא היה להם לטעות בנבואה, כי היא באה בגבורה כאש בוערת בקרבו. מגנבים - יש להם מרגלים אצל נביאי האמת ושומעים סגנון שמנבאים בו, ואומרים בו נבואת שקר. הלוקחים לשונם - מלמדים לשונם לומר בלשון נאום ה' כנביאי האמת, ובפחזותם - לשון תמהון. (ירמיה כג כט והלאה)
בל יהיה עוד חזון שוא - לא יוכלו נביאי השקר להבטיחכם שלום על שקר, כי יקדימו דברי לבא, ומקסם חלק - של חלקלקות. (יחזקאל יב כד)
אויל הנביא - אף מנביאי האמת יהיו אוילים, כחנניה בן עזור שתחלתו נביא אמת, ורבה משטמה - שה' שונא מעשיהם. (הושע ט ח)
ראה נבואה דברים יג ב.
...והאיש הזה שיקרא עצמו נביא ויצוה לעבוד ע"ז, על דרך הפשט שנביא הע"ז הוא שיאמר צלם פעור שלחני אליכם שהוא האלהים, וצוה שתעבדוהו בכך וכך, והוא שאמר בו הכתוב עוד "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת", כי כל מתנבא בשם אלהים אחרים לעבוד אותם יתנבא, כי הם לו לאלהיו, והזכירו שם עם נביאי השקר. אבל העולה בזה מדברי רבותינו, כי זה הנביא הנזכר בכאן מתנבא בשם ה', יאמר השם הנכבד שלחני שתעבדו לפעור, כי היה השותף עמו במעשה בראשית, או שהוא גדול מכל האלהים לפניו, ורוצה שיעבדו אליו. והם ז"ל הזכירו, כי אפילו יאמר שיעבדו לע"ז אפילו שעה אחת בלבד, כגון שיאמר עבדו לפעור היום הזה בלבד ותצליחו בדבר פלוני, כי כן הרצון לפני השם הנכבד, הוא חייב מיתה. וגם הוא זה כפשוטו של מקרא. והנה צוה הכתוב שלא נשמע למתנבא בשם ה' לעבוד ע"ז כלל, ואל נביט באותות ובמופתים שיעשה, והזכיר הטעם, מפני שאנחנו ידענו מיציאת מצרים שהיא מעשה ממש לא חזיון ולא מראה, כי לה' הארץ... וידענו ממעמד הר סיני כי הוא פנים בפנים צוה אותנו ללכת בדרך הזה, שלא נעבוד לזולתו כלל. (דברים יג ב, וראה עוד בערך נבואה לכאן)
...ונראה שאם יתנבא בשם ה' לצוות מצוה שיחדש, כגון שהיה מקרא מגילה, שאינו חייב מיתה, אלא שאין לנו לשמע אליו, דכתיב "אלה המצוות", אין נביא רשאי לחדש בהם דבר מעתה, ואולי כיון שלא נאמין לו הנה הוא נביא השקר, ומיתתו בחנק. (שם שם ד)
ואשר ידבר בשם אלהים אחרים - רש"י, ואין הענין לומר שאם בא אחד ואמר בחלומי והנה פעור אומר לי שתזהרו במצות הלולב, שיהא חייב מיתה, כי זה פטור, ואם אמר שתעשו כן לעבוד לשקוץ ההוא, אם כן זהו נביא השקר המתנבא לעבוד ע"ז, ואפילו אמר כן בשם השם הוא נסקל. אבל הענין שיאמר ראיתי פעור כי הוא האלהים, והוא מצוה שלא לאכול בשר חזיר, וכן אם יגיד בשמו כי כזה וכזה עתיד להיות, מאחר שיאמר כי הנעבד ההוא הוא האומר ועושה מדבר ומקיים, יומת בחנק. ולכך אמר בגמרא המתנבא בשם ע"ז, כגון נביאי הבעל, והם שהיו אומרים שהבעל הוא האלהים, כמו שכתוב, "אם ה' הוא האלקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו", והיו מתנבאים בו "עלה והצלח" וגו', ודעתם לומר שהבעל הוא האדון אשר לו השם הנכבד הזה, והוא שיתן רמות גלעד ביד אחאב. (שם יח כ, וראה עוד בערך נבואה לכאן)
והנביאים - המטעים אותם, יהיו לרוח - כמוץ לפני רוח, והדיבר אין - אין בהם רוח הקודש אלא סומכים על חלומותיהם וקסמיהם, ומחניפים לעם למצא חן בעיניהם. (ירמיה ה יג)
לנביאים - שלולא דבריהם היו שומעים לנביאי האמת ושבים. עברו יין - שהיין גבר עליו, כן הייתי מפני ה' - שחולל על ידי נביאים אלו... (שם כג ט)
יארכו הימים - עד ימי הפורענות שהנביאים מתנבאים, ובינתים נשב על הארץ תמיד, ובזה רצו להכעיס ה', כי ידעו שיגלו, אבל התחזקו בדברי נביאי השקר, וקראו משל, כי דבר זה נישא בפיהם תמיד כמשל... (יחזקאל יב כב)
ידעו - בימי הפקודה, שאויל - היו נביאי השקר, על רוב עונך - טעית אחריהם, ועזבת נביאי ה'. צופה אפרים - שם לו נביאי שקר, והוא פח יקוש משטמה - בינו לבין ה'. (הושע ט ז)
נביא המתנבא בשם עבודת כוכבים כיצד, זה האומר אמרה לי עבודת כוכבים פלונית או כוכב פלוני שמצוה לעשות כך וכך, או שלא לעשות, אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור, אם התרו בו בפני שנים הרי זה נחנק, שנאמר "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא". ואזהרה שלו מכלל שנאמר "ושם אלהים אחרים לא תזכירו". ואסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים, ואין שואלין ממנו אות ומופת, ואם עשה מעצמו אין משגיחין עליו, ואין מהרהרין בו, וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא". וכן נביא השקר מיתתו בחנק, אף על פי שנתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע, שנאמר "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא ציויתיו ומת הנביא ההוא".
אחד המתנבא מה שלא שמע במראה הנבואה, או מי ששמע דברי נביא חבירו, ואמר שדבר זה לו נאמר והוא נתנבא בו, הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק.
כל המונע עצמו מהריגת נביא השקר מפני מעלתו, שהרי הולך בדרכי הנבואה, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תגור ממנו", וכן המונע עצמו מללמד עליו חובה או מפחד וירא מדבריו הרי הוא בכלל לא תגור ממנו, ואין דנין נביא השקר אלא בבית דין של שבעים ואחד. (עבודת כוכבים פרק ה ו)
כי דבר סרה על ה' - כלומר מורד במלכות שמים הוא, ואפילו עשה כמה אותות ומופתים והעמיד חמה באמצע הרקיע, ואמר שהקב"ה צוהו שנעבוד היום כוכב או מזל או אחד משאר הכחות העליונים, הרי זה חייב מיתת חנק, לפי שבא להכחיש נבואתו של משה רבינו ע"ה המפורסמת והמבוררת לכל ישראל, וכן בא להכחיש דבור לא יהיה לך (שמות כ') שכל ישראל שמעו באזניהם, והם יודעים ועדים בדבר זה, ולכך אמרה תורה יומת, וכל מה שעשה הכל בדרך חכמה וכשוף. והנה זה בענין עבודת אלילים בלבד, שאין אנו מאמינים אותו כל עיקר, ואין אנו משגיחין בו בשום אות ומופת שיעשה, אבל בשאר מצות אם יאמר לנו שנעבור היום על מצוה פלונית שהקב"ה צוהו בכך, כיון שהוא קודם לכן מוחזק אלינו בנביא, והוא מהלך בדרכי הנבואה והפרישות, יש לנו להאמין אותו... (דברים יג ו)
נביא השקר לא נענש מיתה כדין, כי לרוב חטאיהם הסתיר ה' פניו מהם, ונביא האמת היה צריך לשים אל לבו כי ה' לא יחזור בו מדבורו, ולהענישו שפך את רוחו על נביא השקר. (מלכים א יג יח)
ראיתי - כולו על צד המשל, והמכוון שהשי"ת שם שפע על הקוסמים להפיל את אחאב, כי בקסם מן החסרון, ויבא מצבא השמים, ומה שיושפע מהם, קצתו מכוון מעצמו, וקצתו אינו מכוון, אם לא מצד ההכרח, והוא מה שיושפע מהרעות, שהוא משמאלו, ומה שחסר בקסם היתה מיתת אחאב. (שם כב יט)
...ואחשוב שחנניה בן עזור שהיה מוחזק לנביא כמו שיורו פשטי הכתובים, טעה בשעור חוזק דמיונו, שדמה היות ממה שחלם ממלך אשור חלום נבואי, כי הוא רחוק מאד בחק כל אדם שיכזב במה שאין המלט מהבחינה בו, וכל שכן בחק הנביא, והרי הכתוב כנה אותו בשם נביא סתם, אלא שאין ספק שהטעות בשיעור חוזק הדמיון הביאהו לזה. ואמנם שהשגגה בכיוצא בזה עולה זדון, ולפיכך נענש, וזה גם כן ממה שיורה שלא היה מנביאי הבעל, שאלו היה כן, הנה היה ראוי לו מהעונש יותר הרבה על היותו נביא לע"ז, ועל היותו מנבא במה שלא שולח, באמרו לא שלחך ה', וכן הסכימו רז"ל בפרק הנחנקין, שנביא אמת היה, ותלו טעותו בקל וחומר, ואולי הקל וחומר הביאהו לטעות בדמיון, ודי בזה בספק הא'. (מאמר ב כלל ד פרק ג)
גם אני נביא - ונאמרו לי כל הדברים שאמרת על המזבח, ואם כן לא נכלל בגזרה שלא יאכל אצל החטאים שבבית אל, ולכן האמין לו, ונענש, שהיה לו לדעת כי דבור ה' לא יתבטל אם לא יגיע לו דבור הפכי, ולא ראוי להאמין לנביא אלא על ידי נסיון שהוא נביא אמת במופתים, ואיך ישב נביא ה' בין החוטאים בבית אל. (מלכים א יג יח)
כי היה יהיה - כל זה יוכיח שהזקן לא היה מנביאי הבעל כי אם נביא ה', התאבל על הנביא כל כך, וציוה שיקברוהו אצלו, ולא התנבא היפך דבריו. ולכן אחשוב שהיה מבני הנביאים שגר בבית אל, ולכן לא נפרד משם, ומרחמו על איש האלקים פן ימות ברעב ובצמא בדרך החזירו, והוסיף והתנבא גם על שאר במות שומרון שיחרבו. (שם שם לב)
כשועלים בחרבות - שאינם באים במקומות ישוב, כן לא באו נביאי שקר כי אם אחר שנגזרה הגזירה. (יחזקאל יג ד)
לך אתי - למאן דאמר מיכה הוא נבט אבי ירבעם, כיוון להענישו על מה שעשה לבנו, ונראה שאם הוא מיכה, לא חש לשקר לקיים הכנסת אורחים, כפי שלא חש לע"ז על כך, ואמרו שלא נימנה בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא, כי פתו מצויה לעוברי דרכים, וכן אמר רבי יוחנן גדולה לגימה, שבזכותה זכה לנבואת אמת מה'. ויתכן שחשב כי רק בהיותו בשליחות נאסר לו לאכל שם, ועתה כשנאמרה השליחות הותר ויוכל לזכותו במצוה זו, וכשם שמותר לשנות מפני השלום, חשב שמותר לשנות מפני גמילות חסדים. (מלכים א יג טו)
עוד צריך שתדע, כי הנה תואר נביא באמת ובדקדוק, לא יאות אלא למי שגכבר השיג הנבואה על בוריה, ונתברר לו היותו מתנבא ממנו יתברך, וכמו שכתבנו, ומי שהגיע לזה לא ישאר לו ספק בנבואתו כלל, ולא יפול בו טעות בנבואתו. אמנם על דרך הרחבה יתואר בתואר זה גם מי שיתחיל בהשגות הנבואיות והגיע לו גלוי חוץ לגדר האנושי. ואולם מי שלא השיג אלא השגות אלה, אינו עדיין בטוח בענינו, ואפשר לו שיכשל, וכעין נביאי אחאב, שנבאר לפנים, בסייעתא דשמיא, ואמנם היודעים דרכי הנבואה על בורים יודעים כל זה על נכון, ויודעים המכשולות האלה שאפשר שימצאו, ומכירים סימניהם, והדרך להנצל מהם, עד הגיע אל אמיתת הנבואה, ואלה היו מלמדים את התלמידים כמו שכתבנו לעיל, וממלטים אותם מן הטעיות, ומעמידים אותם על האמת.
ואולם עיקר הענין הזה הוא מה שאמרנו בחלק ראשון פרק חמישי מאותם כחות הטומאה שנמצאים בעולם, ופועלים כפי מה שהוחק בטבעם ונמסר בידם. והנה יש בכחם שיטעו את האדם במה שישפיעו עליו השפעות, בדרכים כעין דרכי הנבואה האמיתית, ויגלו לו ענינים אמיתיים וכוזבים, ויחדשו לו קצת ענינים נפלאים, וכמו שאמר הכתוב בפירוש בנביא השקר, "ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת" (דברים י"ג). והנה דבר זה אפשר שיקרה לאדם שלא ברצונו, ואפשר שיקרה לו ברצונו, והיינו שאפשר שיקרה לו מקרה זה, והוא לא השתדל עליו, או השתדל על הפכו, והגיע לו זה, מפני שלא נשלם במעשיו והשתדלותו, ואפשר שיגיע למי שרצה בו ברשעו, והשתדל להשיגו, והיינו שילך אחרי הכחות האלה וישתדל להדבק בם ברצונו, להשיג מהם מה שיחפוץ להשיג, דהיינו שיגלו לו ענינים, שבהם יחזיק עצמו לפני בני האדם לנביא, ויסיתם כמו שיחפוץ, או יתכבד בעיניהם. ומן המין הזה היו נביאי הבעל והאשרה, שהנה היו משתדלים בזה, עד שהיו מתדבקים בכחות האלה, ומשיגים ידיעת קצת דברים שעל ידיהם היו מפתים המאמינים בהם, וכן מחדשים בכח זה נפלאות לאות על נבואתם, וכמו שכתבנו. ואמנם הם בעצמם היו יודעים שאין זה להם אלא מצד הטומאה, מה שבחרו להם, ולא היו חושבים בעצמם שהם נביאים, אלא ברשעת לבבם היו עושים כן. אך גם למי שלא השתדל על זה היה אפשר שיקרה זה כמו שכתבנו, ועל ידו היו נצולים. וכל זה, עד שיגיע למדרגת הנבואה באמת, כי כיון שהגיע לה, כבר ראה ההפרש הגדול והכירוהו, ואי אפשר להם עוד שיסתפקו בזה כלל.
והנה מן הדרך הזה היה הענין שקרה לנביאי אחאב, ברוח שפיתם (מלכים א' כ"ב). וזה כי הנה מפני מעשיו נגזר עליו שילך ויפול ברמות גלעד, והיה ראוי שיהיה לו פיתוי חזק, שעל ידו ימשך וילך אל המלחמה ההיא, ולא יסוג ממנה, אף שקרה לו מה שהיה ראוי שימנעהו, וכמו שאירע לו באמת, שאמר לו יהושפט "דרש נא כיום דבר ה'", ולא הספיק לו נבואת ההם, שכל זה היה צפוי לפניו יתברך. והנה בהיות המשפט נערך לפני בית דין של מעלה, היו מקטרגים ומלמדים זכות, ונזמנים ענינים לפתותו, ונמצא היותר הגון ענין הרוח, והוא כי כל אותם נביאי השקר היו מתנבאים לעיניו ובפניו של אחאב, והיינו שהיו עושים המעשים ומשתדלים באותם הענינים, שעל ידיהם נמשך גלוי הנבואה. והנה הם לא היו משתדלים אלא להמשיך גלוי הטומאה שזכרנו למעלה ולא יותר, אלא שהיו מרמים במלך, ומראים לו שממשיכים גלוי אורו יתברך, ואמנם על כל פנים היו משתדלים בהמשכה לפניו, והיה נמשך עליהם באמת הגילוי אשר היו מבקשים, ודבר זה היה נעשה לעיני המלך להתחזק יותר באמונה בהם, והוא מה שכתוב "וכל הנביאים מתנבאים לעיניהם". והנה מה שהיה נמשך להם באותה הנבואה הטמאה, היו מלות אלה, "עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך"... ולא היו טועים הם בעצמם, כי הם היו יודעים השתדלותם מה היה, אלא אחאב היה טועה בהם ומתפתה, עד שלא האמין לדברי מיכיהו, מרוב אמונתו במה שהיה רואה בנביאי השקר שלו...
אך צדקיה הוסיף לעשות כעין מה שהיו עושים נביאי האמת, וזה כי כבר האמין בגלוי ההוא, וחשב היותו אמיתי, ונמשך מלפניו יתברך, עד שהזיד לומר "כה אמר ה' באלה" וגו'. והנה הוא לא למד בדרכי הנבואה האמיתית כראוי, ולא הבחין בין השקר והאמת, ועל כן אמרו חז"ל עליו שאמר מה שלא שמע, וכן אמרו רוח נבות אטעיתיה, ואמרו עוד אבעי ליה למידק, כפי מה שהזהירו יהושפט, שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. והנה באמת קרה לנביאים ההם באותו הזמן גלוי יותר ממה שהיו רגילים להשיג, ובדרך שונה ממה שהיו רגילים, עד שטעה צדקיה, ונדמה לו שאותה הפעם היתה נבואתו אמיתית, אף על פי שהשתדלותם לא היתה אלא לצד הטומאה... (דרך ה' חלק ג פרק ד י ויא)
אות או מופת - מדוע הקדים זאת למאמרו, שאפילו אם אמר אם הסדר כך תעבדו ע"ז, ואם הסדר אחר לא תעבדו, ובאו בסדר שיעבדו, הגם שלא החליט דבריו חייב מיתה. (דברים יג ב)
יומת - שהיה אפשר לומר שאינו חייב מיתה בעבור החלום, שלא חייבים לשמע בקול חלומות, או יוכלו לומר הרי יתכן שיבאו בחלום דברים מופלאים וכוזבים כאלו, ואמת דבר, מכל מקום דבר סרה - לא היה צריך לספר לעם דברים כאלו. להדיחך מן הדרך - מדבר העוקר כללות התורה, למדת, שאם בא על אחת המצוות אינו חייב מיתה. (שם שם ו)
אך הנביא - מיעט שימות רק נביא שהזיד, ולא שהוטעה, כגון על ידי רוח נבות, והגם שאמרו בסנהדרין שצדקיה בן כנענה היה חייב מיתה, דהוה ליה למידק "אין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד", ואמנם כשהרגישו הנביאים שדברו בסגנון אחד פסקו ולא הוסיפו לדבר חוץ מצדקיה. ואם תאמר איך נדע אם הרוח הטעתו, על זה אמר, אשר ידבר בשם ה' - כי לא ינוח רוח שקר בשם ה' הנכבד, כי ה' אלקים אמת, ואם דבר שקר בשם ה' אינו מהטעאת הרוח, ולכן לא אמר מיכיהו נבואתו בשם ה', עד שהתחכם יהושפט והשביעו לדבר בשם ה', ואז אם יש רוח מטעה תפנה מקום, וכן היה, ולכן לא יקשה איך גילה מיכיהו סוד ה', כי יחרב העולם ולא ישתנה מקור האמת לייחד שמו על דבר שקר חס ושלום... (שם יח כ)
לא תשמע - פירש בספרי שאין פירושו שלא תקבל דבריו לעשות כן, שעל זה היה לו לומר לא תשמע אליו, אבל לשון שמיעת הדברים, היינו שאסור לשמוע הדברים פעם שנית, וכן כתב הרמב"ם שהוזהרנו משמוע למתנבא בשם ע"ז, רוצה לומר שאנחנו לא נחקרהו ולא נשאלהו לאמר מה האות לכך, רק נקיים בו העונש... והרמב"ן שהשיג עליו פירש שרוצה לומר שלא תקבל דבריו לעשות כן... (דברים יג ד)
אשר מרית - כי בכל ספק בדברי ה' היה לו להחמיר ולא לחזור גם אחר תום שליחותו, אשר צוך ה' - ולא היה לך לשמוע לנביא אפילו בהוראת שעה. (מלכים א יג כא)
מתנבאים - נפלה עליהם רוח השקר דלקמן, הגם שהיו לפני המלכים ויראתם עליהם, ולא בהתבודדות. (שם כב ט)
חזון שוא - על ידי הכוכבים, שרואים דבר שהוא שוא, ולא מקסם - על ידי חכמי התולדה וכח המשער, ואלו ישתנו, כי לא ידעו את כל הסבות והתולדות הנקשרות עמו. (יחזקאל יב כד)
והוא בונה - העם בונה מחיצה חלושה של קנים, רוצה לומר בנו חומות ירושלים, והנביאים טחים אותה בטפל המכביד על המחיצה, ורומז גם על המחיצה שבונים בינם לבין ההשגחה. (שם יג י)
כי יקום בקרבך - אלא הענין דמיירי בעת מקרה איזה חולי או שאר פגע רע בעיר, ובא הנביא להגיד, דסגולת עבודת כוכבים פלונית להיות ניצל ממקרה זה... (דברים יג ב)
אך הנביא - ולא כתב אך האיש, שאינו חייב אלא מי שהיה עולה על הדעת לשמוע לו, מה שאינו כן בהדיוט, שבלא זאת אין דבריו נשמעים... לדבר דבר - האי דבר מיותר, ללמדנו מה שכתב הרמב"ם שבא להגיד דברי תורה, לפרש במצות שבתורה, והוא בכלל דבר, כמו שכתב בזקן ממרא. (שם יח כ)
יומת - ומה שהרג אליהו הנביאים בסייף, אף דהמחלוקת בין רבי שמעון ורבנן אם בסקילה או בחנק, שזה היה מדין המלכות על פי אחאב שהיה שם, ולכן חרה אף איזבל, כי היא היתה מנהגת כל המלכות. (שם יג ו)
רבינו ירוחם אמר, נביאי השקר לא היו זייפנים פשוטים, אלא שראו נבואה שהיא שקר, נבואה מצד הסט"א, דיש נבואה דמטומאה כמו שיש נבואה דקדושה, ממש זה לעומת זה עשה האלקים, אלמלי היו רמאים פשוטים לא היתה תורה קוראת אותם נביאים, ונאמר בתורה מפורש, "כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אות או מופת"...
ובחטא העגל כתב רש"י ז"ל, שכמין דמות משה הראה להם השטן, שנושאים אותו באויר רקיע השמים, הראה לכל כלל ישראל כמראה נבואה והסית את כולם להיות נביאי שקר. וכתב הרשב"ם ז"ל אלה אלהיך ישראל, וכי שוטים היו, שלא היו יודעים שהעגל הזה שנולד היום לא העלם ממצרים, כל עובדי ע"ז יודעים שאלקינו בשמים ברא את העולם, אך בזה טעו, שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים המדברים ברוח הקודש, וסבורים שהעגל המדבר ברוח הטומאה, כאלו היה מדבר ברוח הקודש שלמעלה, ולכך אומרים "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך", כלומר רוח הקודש יש בו, וכאלו רוח הקודש הולכת לפניו... (חלק א עמוד רלח)