נוגה  

(ראה גם: אור, זהר, קליפה, נשמה)

זהר:

בנגה הזה פיתה (הנחש) את האשה לקחת אור, ועל כן כתוב, וחלק משמן חכה, כי שם אור הזה כנגד הברית, ומשום זה פיתה אותה לקחת אורו, וזהו הפיתוי שפיתה את האשה, שכתוב נופת תטופנה שפתי זרה וגו'. (פירוש כי לעיל אומר אשר הקליפה דענן גדול פיתה את חוה, לעץ הדעת, שאומר בגין דידא למפתי שליט בגו נקודה דישובא, וכאן אומר בהאי נגה מפתי לאתתא, אמנם אין הפירוש שנגה פיתה אותה, אלא הקליפה דענן גדול, שהוא הנחש, הוא שפיתה אותה, כמו שאומר לעיל, אלא כאן מפרש באיזה אור וכיצד פיתה אותה. וזה שאמר שפיתה אותה להמשיך ולקחת אור הנגה הזה, וזה שאמר שוי ההוא נהורא לקבליה דברית, דהיינו שהראה לה, איך הנגה הזה מאיר על הברית, ומפריד ומבריח כל הקליפות ומבער כל הרע, להיות הארת החכמה)... (ויקהל קעא, ועיין שם עוד)

עקדה:

אחר כך באו לגלגל נוגה, הנושא רוב טוב ותבואות, וראו שכל זה עומד באמונת האנשים העומדים על משמרתם, ובא על זה מאמר לא תגנוב, ובכללו גנבת הדעת וכו'... (שמות כ יג)

מלבים:

וזה יובן במה שכתב "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'", שהנוגה אינו אור עצמי, רק אור החוזר, ושאור השמש הוא אור עצמי ואור הירח הוא אור חוזר מן כדור הירח מניצוצי אור השמש המכים עליו... (בראשית ט טז)

יש הבדל בין נוגה ובין אור, שנוגה מציין אור החוזר מאיזה גשם מלוטש, שאין לו אור עצמי רק מקבלו מאחר, ככדור הירח שמקבל אורו מן השמש ומחזיר אורו ומגיע לתחתונים ומאיר לאחרים, כי נוגה הוא מלשון הוצאה, כמו "הגו סיגים מכסף", על שמוציא אור השמש על ידי הכפלת נצוצי אורה המכים עליו... ועל הנוגה ישמש בלשון אסיפה, כמו "כוכבים אספו נגהם", כי אור הנוגה לא יבא ולא ישקע תחת האופק, רק נאסף בעצמו, כשאין פורשים בו נצוצי אורה הנכפלים מגשם המאיר, "ונוגה לו מסביב", רוצה לומר מאור שפעו יתברך מקבל גם העלול גם כן להשפיע לזולתו... ונוגה יצויר גם בחושך כשיזרח נוגה הירח, ולזה אמר "הלך חשכים ואין נוגה לו", כי יצויר חושך ויש נוגה, ופועל נוגה בא גם על צאת אור היום מאופק המזרחי קודם הנץ החמה, כי האור אז איננו מגוף השמש רק מפגישת אור השמש בקטורים ואידים עבים העולים מן הארץ. (הכרמל)