נח      ובניו  

(ראה גם: חם, יפת, נח-כללי, שם)

זהר חדש:

ויולד נח שלשה בנים, תאני רבי כרוספדאי, אלו ג' הנהגות אשר באדם, הנהגת הנשמה, להיות לו עזר בעבודת בוראו, והיא הנקראת שם, והנהגת התאוה והיצר הרע, המנהיג והמחמם את הגוף בדבר עבירות, והיא הנקראת חם, והנהגת היצר הטוב, המנהיג את האדם בכל טוב וליפות מעשיו בתורה וביראת השם, והיא הנקראת יפת, וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליכו בדרך חיים. (נח מו, וראה עוד נח-כללי נח נא והלאה)

תלמוד בבלי:

...תדע לך דקא חשיב להו קרא דרך חכמתן, דכתיב ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת, שם גדול מחם שנה, וחם גדול מיפת שנה, נמצא שם גדול מיפת שתי שנים... אמר רב כהנא אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, אמר לי אתון מהכא מתניתו, ואנן מהכא מתנינן לה, ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול, יפת הגדול שבאחיו הוה. (סנהדרין סט ב)

מדרש תנחומא:

ראה נח-כללי נח טו.

אבן עזרא:

ויאמר אלקים אל נח ואל בניו - על ידי אביהם, ויש אומרים שארבעתם נביאים היו. (בראשית ט ח)

רמב"ן:

אלה תולדות נח - ...ואף על פי שכבר הזכירם, אמר למעלה ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת, חזר להזכירם פעם אחרת, להגיד כי לא היה ככל אבותיו שיוליד בנות ובנים, וזה טעם "שלשה בנים", כי יזכיר מספרם לאמר, כי אלה שלשה לבדם היו תולדותיו, ונצולו בזכותו, ומאלה נפצה כל הארץ... והנה אחר שהיה נח צדיק ואיננו ראוי ליענש, גם בניו וביתו ראוים להנצל בזכותו, כי היה עונש עליו אם יכרת זרעו, או יאמר כי הוא צדיק שלם וגם בניו וביתו צדיקים, כי הוא למדם, כענין שכתוב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו". בראשית ו ט)

ויאמר אלקים אל נח ואל בניו - על ידי אביהם, כי בניו לא היו נביאים ולא הגיע חם למעלת הנבואה. (שם ט ח)

ויולדו להם בנים אחר המבול, לרמוז כי אף על פי שהיו ראוים לבנים קודם המבול, כי דרך הדורות ההם להוליד כבני ששים, אלו לא נולדו להם גם למאה, רק אחר המבול, כי כבש השם על מעיינם שלא יולידו ויאבדו במבול, או שיצטרך להציל רבים בתיבה, וכן עשה לכל המשפחה הזאת... (שם י א)

ראה עוד נח-כללי ט טו.

רד"ק:

ראה נח-כללי בראשית ו י.

אברבנאל:

...ונח פירש מאשתו אחרי שהוליד, מפחד המבול, וכן בבראשית רבה כ"ז, ואחר המבול כשראה מעשה חם מאס בבנים ולא רצה להוליד עוד. (בראשית ה כד)

בני נח - אין דעתי כהמפרשים בסדר תולדותיהם, כי בכל מקום מזכיר שם תחלה, ואחר כך חם ואחר כך יפת, ואין להוכיח ממנין השנים, כפי שכבר היטיב אבן עזרא על רש"י, שיש שנים נבלעות, ויתכן שהיה שם מאת שנה עוד שנתים אחר המבול... ואחי יפת הגדול שב אל שם, לא על יפת. וראיתי בספרים קדמונים שנח הוליד אחר המבול בן רביעי וקראו יוניק"ו, והיה חכם גדול הוציא כלי האצטגנינות, וניבא בעקר על ד' המלכים דבדניאל, ויעץ לנמרוד איך ימלוך, ועוד. ואחר שלא ספרה עליו התורה אין ראוי להאמין בו, ואולי היה מבני בניו של נח, ואולי הוא עבר החכם שהיה בן זקוניו (נכדו של שם), ולכן נקרא יוניקו, מלשון יניק וחכים. (שם ט יח)

ספורנו:

ויולד נח - מאז שהתחיל להוכיח בני דורו זכה לבנים. (שם ו י)

אלשיך:

...ואמר שנח בעצמו היה צדיק, אבל לא היה מציל בניו, כפי שלא ניצלו גם שאר קטנים במבול, אלא שבניו היו צדיקים בעצמם, והטעם כי את האלקים התהלך, צדקתו היתה רק בביתו ולא לימד את דורו כאברהם... (שם)

ויהיו בני נח היוצאים - ביציאתם מן התיבה היו כולם טובים, ואחר כך למד חם מבנו כנען את הזמה. (שם ט יח)

אור החיים:

ויולד נח - למה הזכיר עוד הפעם, ועוד, אלא כדפירשנו שהכתוב מסדר פרטי מעשיו הטובים שמצדם מצא חן, שאם לא היה חוזר לומר ויולד נח וגו', תבא סברא לומר שאלה בא לפסול ג' הבנים, לצד שאין לו בהם שבח וזכות, או לצד שהיו רשעים, או לצד שלא עשאם לשם מצוה, על כן חזר וכתבם בסדר תולדותיו, ובמדרש שלא השתדל בפריה ורביה עד ת"ק, ואחר כך הוליד לצד קיום המין בלבד, כיון שראה שקרוב ללכת בדרך כל הארץ... (שם ו י)

רש"ר הירש:

שלשה בנים - אם נתבונן בשמות אלה, נמצא בהם רמז להבדלי אופי, והרי מכאן נחמה גדולה, שבטי האדם שונים זה מזה, אך שוני זה היה קיים כבר לפני המבול, והוא ניצל בעצת ה'... שם: השם והמושג של עצם. ראשית חכמת האדם היתה, ולאמיתו של דבר עודנה גם היום, לקרא שם לדברים, האדם מבטא את מושג הדברים וכך קובע להם את מקומם הרוחני, קריאת השם היא קביעת מקום שם, אמור מעתה השם מורה על פעולה רוחנית של הכרה. חם: משורש חמם, החם של תסיסה היא מפתחת את מה שעודנו בלתי מפותח, ומוציאה אל הפועל מה שעודנו חבוי בכח... מכל מקום חם מורה על סערת חושים. יפת: משורש יפת, קרוב לפתה, מושג היסוד להיות פתוח, כל רושם חיצוני מתגבר עליו... אם כן שם מורה על כוחות המוח, חם על סערה לוהטת של חושניות, ואילו יפת מציין את הנפש והדמיון הנמשכים אחר היופי... (שם ו י)

העמק דבר:

שלשה בנים - גם זו היתה סבה שראוי שממנו נשתל העולם, באשר היו לו ג' בנים שכל אחד יש לו כח אחר. (שם)

היוצאים מן התיבה - שקרוב לומר שהוליד עוד, אבל מספר ששוב הושתת העולם על ג' אופני בני אדם, כמו בקין הבל ושת, ואלו היו נפרדים במהותם, וכן נתחדשה מהות רביעית של העבדות על ידי קללת נח. (שם ט יח)

שם משמואל:

ראה נח-כללי נח תרע"ג.

...ונראה עוד לומר, דזה שהוליד שלשה בנים שם חם ויפת, שבודאי היה הקטרוג מחטא אדם הראשון עדיין גדול, שלא יולידם למען לא יבא לבנות העולם מהם, אך בשביל שתיקן את חטא אדם הראשון, נדחו המקטרג והכחות החיצוניים מלמנוע לידתם, והוא כעין תיקון הנשים במצוות נדה חלה והדלקת הנר, לדחות את המקטרגים והכחות החיצוניים שמתאמצים למנוע את הלידה כנ"ל, כן נמי היה ענין נח, שהמקטרגים והכחות החיצוניים היו רוצים למנוע לידת הבנים בשביל חטא אדם הראשון, והוא בתיקונו את החטא דחה את הכחות החיצוניים ההם. ולפי האמור יש ליתן טעם על איחור לידת הבנים, שבמדרש נתן טעם לזה, והובא ברש"י, ולפי דרכנו יש לומר עוד מחמת הכחות החיצוניים שהיו מונעים את הלידה עד שתיקן את החטא של אדם הראשון, ואף שבפועל עדיין לא היה דור הפלגה, מכל מקום היה בכח, ונעשה באריכות הזמן הזה צדיק תמים עד שלא יוכלו לו, והשי"ת היודע מחשבות דן את האדם לפי המעשים הטובים שעתיד לעשות, כידוע.

והנה כבר הגדנו ששלשה בנים אלו מקבילים לגוף ונפש ושכל, שם בשכל, חם בגוף, יפת בנפש, ואין מהצורך לכפול, ולפי דברינו הנ"ל יש להוסיף ולומר עוד, שעצם לידתן היתה מחמת תיקון שלשה אלו, על כן היה תיקון זה נראה בהבנים, וזהו שבמדרש תהילים הנ"ל, דבשביל שלא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב, היה שכרו אשר פריו יתן בעתו זה שם, ועלהו לא יבול זה חם, וכל אשר יעשה יצליח זה יפת, שלשה אלה מול שלשה אלה, ואף שאחרית דבר חם לא היה צדיק, מכל מקום יש לומר שבתולדתו היה הגוף, מזוכך, אלא שהוא קלקל בעצמו מחמת רוע בחירתו... (נח תרע"ח)