נח  

(ראה גם: ברית, דור המבול, מבול, קשת)

 

ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה, ויולד בן. ויקרא את שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'. (בראשית ה כח)

ונח מצא חן בעיני ה'. אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלקים התהלך נח. ויולד נח שלשה בנים, את שם את חם ואת יפת. (שם ו ח)

ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו... ונח בן שש מאות שנה, והמבול היה מים על הארץ. ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול... (שם ז א)

וידבר אלקים אל נח לאמר. צא מן התבה, אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך. כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ היצא אתם, ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ. ויצא נח, ובניו ואשתו ונשי בניו אתו... (שם ח טו)

ויברך אלקים את נח ואת בניו, ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ. ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו. כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל... (שם ט א)

ויאמר אלקים אל נח ואל בניו לאמר. ואני הנני מקים את בריתי אתכם, ואת זרעכם אחריכם. ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם, מכל יוצאי התבה לכל חית הארץ... והיה בענני ענן על הארץ, ונראתה הקשת בענן. וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר, ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר... (שם שם ח)

ויהי כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה, וימות. (שם שם כט)

והיו שלשת האנשים האלה בתוכה, נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו את נפשם נאם ה' אלקים. (יחזקאל יד יד)

זהר:

ואות ו' דהוי"ה ירדה עם משה, לשמרו שלא יאבד ביניהם, כי בסוד הגלגול עתיד משה להתערב בערב רב, שנשמותיהם הם מצד אותם שנאמר בהם כי שמים כעשן נמלחו וגו', ואלו הם שנח לא בקש רחמים עליהם, ונאמר בהם וימחו מן הארץ, משום שהיו מאלו שנאמר עליהם תמחה את זכר עמלק... (בראשית רכב, ועיין שם עוד)

אמר רבי יצחק כל הדורות שנשתכללו ובאו משת היו כולם צדיקים וחסידים, אחר כך נתפשטו בעולם והולידו בנים ולמדו אומנות העולם להשמיד עם רמחים וחרבות, כלומר שחיו על חרבם עד שבא נח ותקן להם תקון העולם ולעבוד ולתקן האדמה, כי בתחילה לא היו זורעים וחורשים כי חיו על חרבם, אלא אחר כך נצרכו לזה, כמו שכתוב עוד כל ימי הארץ וגו', הרי שהיה אז נהוג בעולם זרע וקציר. (שם תפא)

תא חזי, ויאמר ה' אמחה את האדם וגו', הודיע אותם זה על ידי נח, והתרה בהם כמה פעמים ולא שמעו, ואחר שלא שמעו הביא עליהם את הדין, והאביד אותם מעל פני האדמה. תא חזי, מה כתוב בו בנח, ויקרא את שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו, מאין היה יודע (בעת לידתו), אלא בשעה שהקב"ה קלל את העולם, שכתוב ארורה האדמה בעבורך, אמר אדם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, עד מתי יהיה העולם בקללה, אמר לו הקב"ה עד שיולד לך בן מהול כמותך, והיו מחכים עד השעה שנולד נח, וכיון שנולד נח, ראה אותו מהול ורשום באות הקדוש, וראה שהשכינה דבוקה בו, (אז הבין שבימיו תתבטל הקללה מן האדמה), וקרא שמו על שם הנעשה אחר כך. מתחילה לא היו יודעים לזרוע ולקצור ולחרוש, והיו עושים עבודת האדמה בידיהם, כיון שבא נח תקן להם כלי אומנות וכל הכלים הצריכים לתקון האדמה שתעשה פירות, וזה שאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה', הוא הוציא את האדמה ממה שנתקללה שהיו זורעים חטים וקוצרים קוצים ודרדרים, ועל כן כתוב בו איש האדמה.

רבי יהודה אומר איש האדמה, כמו שאתה אומר איש נעמי, (דהיינו בעלה של האדמה), משום שהוציא את האדמה ממה שנתקללה, על ידי הקרבן שהקריב, שכתוב אז, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, ומשום זה נקרא איש האדמה, ועל כן קרא לו השם (נח) על מה שעתיד לבא. (בראשית ב תכז)

תא חזי, נח כאשר נולד קראו שמו על שם הנחמה, כדי שהשם יגרום להם נחמה, אבל הקב"ה אינו כך, (שלא הסכים עמהם, אלא שהביא עליהם את המבול, כי רצה שיטיבו דרכם ויעשו תשובה). נח בהיפוך האותיות הוא חן, כמו שאתה אומר ונח מצא חן, אמר רבי יוסי, חן היינו נח, שאותיותיהם שוות, בצדיקים שמותיהם גורמים להם טוב, וברשעים שמותיהם גורמים להם רע, כי בנח כתוב ונח מצא חן בעיני ה', (שנהפכו האותיות לטוב), בער בכור יהודה נתהפכו האותיות לרע...

תא חזי, כיון שנולד נח, ראה מעשיהם של בני אדם, שהם חוטאים לפני הקב"ה והיה מסתיר את עצמו שלא ללכת בדרכיהם, ועסק בעבודת רבונו. ואם תאמר במה עסק, בספרו של אדם הראשון, ובספרו של חנוך, והיה עוסק בהם (לדעת איך) לעבוד את רבונו. תא חזי שכן הוא, כי מאין היה יודע נח להקריב קרבן לרבונו, אלא משום שמצא חכמה (בספריהם של אדם וחנוך), לדעת על מה מתקיים העולם, וידע מהם שעל הקרבן מתקיים העולם, שאלמלא הקרבן לא היו מתקיימים העליונים והתחתונים, ועל כן הקריב קרבן. (שם תלה)

...תא חזי, כעין זה, נח למטה היה ברית קדש כמו (היסוד) של מעלה, (היינו נהר היוצא מעדן הנ"ל), ולפיכך נקרא איש האדמה, (כי אדמה היא מלכות, והיסוד הוא אישה של המלכות). ולמדנו סוד, אשר נח היה צריך אל התבה, (הרומזת למלכות), כדי להתחבר בה ולקיים זרע כל העולם, כמו שכתוב לחיות זרע. מהי התבה, היא ארון הברית, (שהיא מלכות אחר שקבלה את היסוד לתוכה הנקרא ברית, ונח והתבה למטה היו כן כמו (יסוד והמלכות) של מעלה, כי בנח כתוב בו ברית, שכתוב והקימותי את בריתי אתך וגו', וכל עוד שלא נתקיים בו הברית לא בא אל התבה, שהרי כתוב, והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התבה, כי אז נעשית התבה ארון הברית, כלומר, אחר שקבלה לתוכה את נח הצדיק, שהוא ברית, הרי נעשית לארון הברית.

תיבה ונח, הם לגמרי כעין (מלכות וברית) שלמעלה, ותוך שהברית הזה של מעלה הוא עושה תולדות, ולפיכך אלה תולדות נח, דהיינו ללמדנו, שהוא עושה תולדות של קיימא, כמו הברית של מעלה, שהוא יסוד דאצילות, מטעם שזכה לברית קדש ויסוד דאצילות הנקרא ברית שורה עליו.

נח איש צדיק, ודאי כן הוא כמו (יסוד) שלמעלה, ועל כן כתוב וצדיק יסוד עולם, אשר הארץ (שהיא המלכות) מתקיים עליו, שהרי הוא העמוד שהעולם, שהיא המלכות, עומד עליו, ועל כן נקרא יסוד עולם, ומי הוא היסוד הזה, הוא צדיק, ונח הוא צדיק למטה (בנשמות), ועל כן אומר עליו הכתוב נח איש צדיק ללמדנו שהעולם מתקיים עליו.

והסוד של כל זה הוא, את האלקים התהלך נח, הוא בדיוק ללמדנו, שלא נפרש ממנו לעולם, והוא זכה להיות בארץ איש צדיק, כעין שלמעלה שהוא יסוד העולם, ברית שלום ושלום העולם, והוא ודאי איש האדמה, (דהיינו בעלה דאדמה כנ"ל), ועל כן כתוב ונח מצא חן בעיני ה'... תמים היה בדורותיו, מהו בדורותיו, שהם הדורות היוצאים ממנו, שהוא משלימם כולם (בצדקתו), וגם הוא עצמו נשלם מכולם, (לומר שב' משמעות הן בהכתוב, א' שתמימותו השלימה כל הדורות היוצאים ממנו, ב' שהוא נעשה תמים בזכות כל הדורות היוצאים ממנו.

פירוש אחר, תמים היה, שנולד מהול, כמו שכתוב התהלך לפני והיה תמים, בדורותיו, ולא בדורות העולם, הוא משום שממנו יצאו, כלומר אף על פי שכונת הכתוב הוא, שהוא תמים בכל דורות העולם, מכל מקום אומר בדורותיו, כי כל דורות העולם דורותיו הם, כי ממנו יוצאים.

תא חזי, ראוי היה נח מיום שנברא העולם, להיות בחיבור אחד עם התבה ולהכנס בה, וכל עוד שלא נתחברו כאחד, לא היה העולם על היכנו כראוי, אחר זה מה כתוב, ומאלה נפצה כל הארץ, מהו נפצה, הוא כמו שאתה אומר ומשם יפרד, כי משם והלאה נמצא הפירוד, ונפוצו התולדות לכל הרוחות, (דהיינו אחר שיצאו ונתקנו בהתבה), יכולים להמצא בעולם הפירוד, ולא ימחו כמו דור המבול. והכל אחד בדמיון אחד, (כלומר שהענפים למטה דומים לשרשיהם שלמעלה), ומשום זה אלה תולדות נח, אל"ה ודאי (הם תולדות), ופסל את הראשונים, שלא נתקיימו בעולם, כי יסוד העולם, (שהוא נח), הוא העושה פירות להתקיים בעולם.

בא רבי אבא ונשקו (לרבי אליעזר), אמר האריה בכחו נקב ושבר את האבן, (כלומר שהיה סתום וקשה לו פירוש הכתובים הללו כמו אבן קשה, ורבי אלעזר הסיר הקושיות מהם), כן הוא ודאי, (שכל הנאמר בנח ותבה למטה רומז על שרשיהם שלמעלה באצילות), ותא חזי, אף מהשיעור של התבה שגם כן הוא כך, דהיינו שרומז על שיעור בנין המוחין שבהתבה של מעלה שהיא מלכות הנבנית על ידי יסוד דז"א, כי ג' שיעורים נאמרים בה, ארך ורוחב וקומה, שהם חב"ד, (האורך הוא סוד חכמה)... (נח ה, ועיין שם עוד)

דבר אחר, אלה תולדות, (למה כתיב נח נח), משום שהיה צדיק שבח אותו ב' פעמים, תמים היה בדורותיו, אבל אם היה בדורות אחרים, כמו דור של אברהם ודור של משה ודור של דוד, לא היה נחשב לכלום. פירוש אחר, אראה מה שעשה בדור שכולם רשעים, מכל שכן אם היה בדור שכולם צדיקים מה היה עושה... 

רבי אלעזר פתח... למה כתוב כאן לאמר ולמה כתיב זה, ואומר, אלא לאמר היא הנוקבא (דהיינו המלכות), זה הוא צדיק, (דהיינו נח שהוא צדיק, והראיה), כי כאן כתוב זה, ושם כתוב זה ה' קיוינו לו... ורומז לנח שנקרא צדיק כמו ה', ושיעור הכתוב הוא, ויקרא את שמו נח, היינו הנוקבא העליונה, שהיא מלכות, קראה את שמו נח, לאמר, שהנוקבא אמרה, זה, דהיינו נח ינחמנו וגו'... כתיב ויקרא את שמו נח, וכתיב ויקרא שמו יעקב, למה לא כתוב את ביעקב כמו בנח... כי ויקרא שמו יעקב, המדרגה שלו הוא הקב"ה ממש, ועל כן לא כתוב שם את, אבל כאן בנח את, הוא לכלול עמו השכינה, כלומר השכינה, שהיא הנוקבא נקרא את, ועל כן יעקב שמדרגתו היא מרכבה להקב"ה בלבדו, לא כתוב בו את, אבל בנח, שהוא היסוד צדיק המחובר תמיד עם השכינה כנ"ל, על כן כתוב בו את, שהיא השכינה הכלולה עם נח... (שם יד, ועיין שם עוד)

...רבי יוסי אומר, טוב איש זה נח, שכתוב נח איש צדיק, ושיעור הכתוב טוב איש, היינו היסוד דז"א, שנקרא צדיק, או נח הצדיק חונן ומלוה שפע המוחין להנוקבא, שבזה יכלכל דבריו, שהיו הנוקבא במשפט, במוחין דגדלות. (שם יט)

רבי חייא אומר, שלש מאות שנה עד שלא בא המבול, היה נח מתרה בהם על מעשיהם, ולא היו שומעים לו, עד שנשלם הזמן שהקב"ה המתין להם, (דהיינו כמו שכתוב והיו ימיו מאה ועשרים שנה), ונאבדו מן העולם... (שם עד)

אמר רבי חייא, נח שהיה צדיק למה לא ביטל המות מהעולם, (כמו שהיה במתן תורה), ואומר אלא משום שזוהמת הנחש עוד לא יצאה מהעולם, ועוד שבני העולם עוד לא היה להם אמונה בהקב"ה, והיו נאחזים כולם בעלי האילן למטה, (שהם כחות החיצוניים), והיו מתלבשים ברוח הטומאה, ועוד שאחר כך, (כשיצאו מן התיבה) הוסיפו לחטא וללכת אחר היצר הרע כבתחילה, והתורה הקדושה שהיא עץ החיים, עוד לא הוריד אותה הקב"ה בארץ, ועוד שהוא עצמו חזר והמשיך (המות) לעולם, שכתוב וישת מן היין וגו'. (שם צב)

...ומשום שנח היה נעלם מעין לכן אחר שנעשה הדין ונכלה העולם, ושכך כעסו, מה כתוב, ויזכור אלקים את נח, כי (עד עתה, דהיינו) בעת שכילה העולם, לא נזכר נח, שהיה נעלם מעין. (שם קטו)

תא חזי, מה כתוב, ונח בן שש מאות שנה וגו', למה בא הכתוב למנות חשבון הזה (של שני נח), ומשיב, אלא אלו לא היה נח בן שש מאות שנה, לא היה נכנס להתיבה ולא היה מתחבר עמה, כיון שנשלם בשש מאות שנה, אז נתחבר עמה, ועל כן, מיום שנשלמו עונותיהם של בני העולם, דהיינו שנעשו ראויים לקבל עונשם, המתין עוד להם הקב"ה עד שנשלם נח בשש מאות שנה, ונשלם מדרגתו כראוי, והיה צדיק שלם, ואז נכנס להתיבה והכל כעין של מעלה, כלומר, הכל נעשה באופן שיהיה עליו השראה מיסוד ומלכות של מעלה, וזה שאמר ונח בן שש מאות שנה, כמו שאמרנו... כדי להשלים ספירת היסוד כנ"ל. (שם קלב, ועיין שם עוד)

והקימותי את בריתי אתך, פירושו שאתה תהיה בריתי בעולם, ואחר כך ובאת אל התיבה, כי לולא היה צדיק לא היה נכנס אל התיבה, כי לא יתחבר איש בהתיבה רק צדיק, ומשום זה כתוב ובאת אל התיבה, אחר והקמותי את בריתי אתך, וכבר נתבאר. (שם קנה)

ואמר רבי יהודה, באותה שעה שהרשעים נאבדים מהעולם, הקב"ה מסתכל בהעולם ואינו רואה מי שיגין עליהם, ואם תאמר הנה נח שהיה לו להגין על דורו, ולהוציא תולדות אל העולם, (למה לא הגין עליהם), לכן כתוב כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, בדור הזה הוא בדיוק, ללמד שבדור אחר לא היה צדיק, ועל כן לא הספיקה זכותו להגין על דור המבול. רבי יוסי אמר בדור הזה, זהו לשבחו, שהיה בדור החייב ההוא, ונמצא בכל זה איש צדיק תמים, ודאי לאו דוקא בדורו, אלא אפילו בדור של משה (היה צדיק), אבל לא היה יכול להגין על העולם, מפני שלא נמצאו עשרה (צדיקים) בהעולם, כמו שאמר אולי ימצאון שם עשרה, ולא נמצאו שם, (על כן נחרבה סדום), אף כאן לא נמצאו עשרה אלא נח ושלשה בניו ונקבותיהם שלא היו עשרה, ועל כן לא יכלו להגן על הדור.

רבי אלעזר שאל לו לרבי שמעון אביו, הנה למדנו, בשעה שהעולם מתמלא מעונות בני אדם, והדין יוצא, ווי לאותו צדיק הנמצא בהעולם, שהוא נענש תחילה בעונותיהם של הרשעים, איך ניצל נח מן המבול, ולא נענש בעונות הדור, והשיב לו רבי שמעון, הנה אמרו שהקב"ה רצה להוציא ממנו תולדות לעולם, (ועל כן ניצל), ועוד כי הדין לא היה יכול לשלוט עליו, משום שהיה מכוסה ונחבא בהתיבה ונעלם מהעין. (שם קעד)

תא חזי, מה בין משה לשאר העולם, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה ועתה הניחה לי וגו', ואעשה אותך לגוי גדול וגו', מיד אמר משה, וכי בשביל (טובתי) אעזוב דינם של ישראל, עתה יאמרו כל בני העולם שאני הרגתי לישראל, כמו שעשה נח, מכיון שאמר לו הקב"ה שיציל אותו בהתיבה, שכתוב, ואני הנני מביא וגו' ומחיתי וגו', ובאת אל התבה, כיון שאמר לו שינצלו הוא ובניו, לא ביקש רחמים על העולם, ונאבדו, ומשום זה נקראים מי המבול על שמו, כמו שאמר כי מי נח זאת לי וגו'... (שם קפ)

אמר רבי יהודה, אף על פי שנח היה צדיק, לא היה כדאי שהקב"ה יגן על העולם בשבילו, בא וראה, משה לא תלה משהו בזכותו, אלא בזכות אבות הראשונים, אבל נח לא היה לו במי שיתלה בזכותו, כמו משה. אמר רבי יצחק, ועם כל זה כיון שאמר לו הקב"ה והקימותי את בריתי אתך, היה לו לבקש רחמים עליהם, והקרבן שהקריב אחר המבול היה לו להקריב מקודם לכן, אולי היה משקיט הכעס מהעולם. שאמר רבי יהודה, מה היה לו לנח לעשות, שהרי רשעי עולם היו מכעיסים לפני הקב"ה, והוא יקריב קרבן עליהם, אלא ודאי נח היה מפחד על עצמו, שלא ישיגהו המות בתוך רשעי העולם, כי היה רואה מעשיהם הרעים כל היום, ואיך מכעיסים כל היום לפני הקב"ה.

רבי יצחק אומר, בכל זמן שמתרבים רשעי עולם, הצדיק שנמצא ביניהם הוא נענש תחילה, שכתוב וממקדשי תחלו, ולמדנו אל תקרא ממקדשי, אלא ממקודשי, ונח, איך הצילו הקב"ה בין כל אותם הרשעים, אלא בשביל שיצאו ממנו תולדות בעולם, כי היה צדיק כראוי, (כלומר והוא ראוי להוציא תולדות מתוקנים, ועוד שהוא התרה בהם כל יום ויום ולא קבלו ממנו, וקיים בנפשו המקרא שכתוב, ואתה כי הזהרת רשע וגו', וכתיב ואתה את נפשך הצלת, מכאן כל מי שמזהיר את הרשע, אף על פי שלא קבל ממנו, הוא מציל את עצמו, ואותו הרשע נתפס בחטאו, ועד כמה מחויב להזהיר אותו, עד שיכנו... (שם קצ)

ויזכור אלקים את נח, רבי חייא פתח, ערום ראה רעה ונסתר, מקרא זה נאמר על נח, שנכנס אל התיבה ונסתר בה, ונכנס אל התיבה בעת שהמים דחקו אותו, וכבר נתבאר, שמטרם נכנס בהתיבה ראה את מלאך המות הולך ביניהם, ומקיף אותם, כיון שראה אותו נכנס להתיבה ונסתר בה, וזה שאמר ערום ראה רעה ונסתר... כיון שנסתתר (בהתיבה) ונתעכב שם כל אותו הזמן, אחר כך, ויזכור אלקים את נח, אמר רבי שמעון, תא חזי, בשעה שהדין נעשה לא כתוב בו זכירה, כיון שנעשה הדין ורשעי העולם נאבדו, אז כתוב בו זכירה, כי בעת שהדין שורה בהעולם, זווג העליון אינו נמצא, והמשחית שורה בהעולם, (ועל כן אין זכירה לטוב בעת ההיא, כי זכירה פירושו זיווג). ואחר שעבר הדין והכעס נשתכך, שב הכל למקומו, (שזווג העליון חוזר למקומו, והרחמים מושפעים להעולם), ומשום זה כתוב כאן ויזכור אלקים את נח, כי בו שורה השם זכור, (שפירושו זיווג), כי נח איש צדיק כתוב בו, והוא כסא לזווג העליון, וכשחזר הזווג למקומו נמצא שזכר אלקים את נח... (שם ריג)

כסוי חטאה, הכתוב, כסוי חטאה פירושו, שבשעה שהדין שורה בעולם יהיה מכוסה, שלא ישלוט עליו המחבל, כמו שהיה לנח, שכסה עליו הקב"ה (בשעת המבול), מאותו חטא (דעץ הדעת), שהמשיך אדם הראשון על העולם, ועל כן לא ראה אותו המחבל, (כלומר שלא היה לו בו שום אחיזה, שיוכל להענישו), ומכיון שאדם המשיך חטא הזה על העולם, שאר הבריות שולטים והאדם מפחד מפניה, והעולם אינו מתוקן בתיקונו, ומשום זה, כשיצא נח מהתיבה ברכו הקב"ה, שנאמר ויברך אלקים את נח וגו', ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה וגו', דהיינו שהחזירו לאותה בחינה כמו שהיה אדם הראשון קודם החטא דעץ הדעת, שכל הבריות היו יראים מפניו.

ואתם פרו ורבו וגו', באלו הברכות לא נזכר הנקבות, אלא את נח ואת בניו, אבל נקבות לא אמר הכתוב, אמר רבי שמעון, ואתם, (שכתוב בו ו' יתרה), הוא כולל זכרים ונקבות יחד, כי הו' של ואתם מרבה גם את הנקבות, ותו את נח, (המלה את המיותרת כאן, שהיא שם הנוקבא, באה) לרבות אשתו, ואת בניו, לרבות הנשים שלהם, ומשום זה כתוב ואתם פרו ורבו, לעשות תולדות, (הרי שגם הנקבות נתברכו), מכאן ולהלאה, שרצו בארץ, וכאן מסר להם הקב"ה שבע מצות התורה להם ולכל הבאים אחריהם, עד שעמדו ישראל על הר סיני, וניתן להם (לישראל) כל מצות התורה ביחד, (ואיך מרומזים כאן השבע מצות תמצא בסנהדרין נ"ו). (שם רנח)

בא נח לעולם ותקן קרדומות ופצירות בהעולם, (כלומר שתקן כלים לעבודת האדמה, ועל כן כתוב עליו זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו, שהיה לנו עד עתה), ואחר כך וישת מן היין וישכר, ויתגל בתוך אהלה, ואחר כך באו בני העולם וחטאו לפני הקב"ה ונסתלקו כחות הארץ כבתחילה, כלומר שכל התקונים של נח נתבטלו, והיה כן עד שבא אברהם. (וירא ה)

אמר רבי אלעזר, אף אברהם לא עשה בשלימות כראוי, נח לא עשה כלום, לא זה ולא זה, (כלומר לא בקש על צדיקים כאברהם, ולא בקש אף על הרשעים כמשה, כמו שמבאר), אברהם תבע משפט כראוי, שלא ימות צדיק עם רשע... אבל מי שעשה בשלמות כראוי, זה משה... (שם ריט)

אדם הראשון נכנס בנסיון, (שהנחש התגרה בו), ולא נשמר, ונתפתה וחטא באשת זנונים, שהוא נחש הקדמוני. נח נכנס בנסיון ולא נשמר, ונתפתה אחר אשת זנונים וחטא, שכתוב וישת מן היין וישכר, ואברהם נכנס שם ויצא... (ויצא כא)

ומיום ההוא (שנגרשה הנוקבא) נפגמה הלבנה, (שהיא הנוקבא), עד שבא נח ונכנס בתיבה, באו הרשעים ושוב נפגמה, עד שבא אברהם (ותקן אותה)... (ויחי תקעד)

נח נימול היה ותמים, פריעה לא היתה בו, ומשום שלא היתה בו פריעה מה כתוב, את האלקים התהלך נח, ולא אחר האלקים, כי לפני השכינה לא היה משום שהיה נמול, לאחר השכינה לא היה משום שלא עשה פריעה, אלא איך היה, את האלקים, דהיינו סמוך לו, אבל אינו יכול להסתכל (באחורים שלו), כי אינו כשר כל כך... (שלח קעב)

רבי נחמיה אמר עד שבא נח, דכתיב, זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו, ולפיכך נקראה על שמו, דכתיב איש האדמה, על שיצאה מקללתה בשבילו. (זהר חדש בראשית תתכ)

ר"י אומר, נח, כשהיה בתיבה היה מתירא שלא יזכור אותו הקב"ה לעולם, וכיון שנעברו עונות העולם, אז מה כתוב, ויזכור אלקים את נח. (שם נח כ)

וזהו אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים, מי ראוי להיות בזו ההנאה והמנוחה והמרגוע, מי שהוא צדיק תמים. אמר רב פפי, זאת המנוחה למעלה היא את האלקים התהלך נח, למעלה ולא למטה... (שם שם מא)

אמר רבי יהודה, מאי דכתיב ונח מצא חן בעיני ה', שמו גרים, נח בהפוך חן, ולמה פתח קרא בתולדותיו תחלה, כדי להראות לעולם כמו שהוא היה צדיק, אף הם היו צדיקים וראוין להתיישב העולם מהם. ומנא לון, תא חזי, כיון שנכנסו לתיבה ראו בצערו של עולם ונצטערו, ומנעו עצמם מפריה ורביה, ואף על פי שיצאו, יצאו כמו כן, עד שראה הקב"ה מעשיהם, ואמר, לא תהו בראתי עולמי, ואתם פרו ורבו, הזדווגו לנשותיכם, ועשו פריה ורביה. באותה שעה ברכם, שנאמר ויברך אלקים את נח ואת בניו וגו'. (שם שם נא)

ויחל נח איש האדמה, אמר רבי יוסי, למה נקרא איש האדמה, שנתיישבה האדמה ממנו, כלומר אדון האדמה, רבנן אמרי, איש האדמה, לפי שבשבילו עמדה האדמה בכחה וטבעה, שנאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה', תדע לך, כיון שחטא אדם נתאררה האדמה, שנאמר ארורה האדמה בעבורך, ועמדה בקללותיה עד שבא נח ובטל הקללה. דתניא, אמר רבי חייא רבה, בשעה שאמר הקב"ה לנח צא מן התיבה, אמר לפניו, רבונו של עולם, לאן אצא, אצא לאדמה שנתאררה, ומפני שנתאררה אבדו שוכניה, ונתאררו כולם ונתמעטו, אמר הקב"ה לא כך אתם, אלא שרצו בארץ ורבו בה, האחרים אבדו בה, אבל אתם פרו ורבו ושרצו בה. ועם כל זה לא נתיישב בלבו, והעלה עולות, שנאמר ויעל עולות במזבח, הוא המזבח שהקריב עליו אדם הראשון, אמר לו הקב"ה הרי לך מה ששאלת, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, אז נתיישב בלבו, ולפיכך נקרא איש האדמה, שנתן נפשו ולבו עליה להוציאה מן הקללה, ואית דאמרי שנתעסק בעסקי האדמה... (שם שם פה)

רבי איבו אמר, נח חכם היה, והיה מבין לחישת וצפצוף כל הנבראים ורמיזתם, וכשהיה בתיבה, אמר, יודע אני שאין פקח בעופות כמו העורב, למידע מניה סימנא בעלמא, מיד וישלח את העורב, אמר רבי חייא, והאיך עביד הכי, והאמר רבי בו, אסור לאסתכלא באלו מנחשי בעופי דשמיא, והרי הוא בכלל לא תנחשו ולא תעוננו, אפילו כל ניחוש בעלמא. אלא אמר רבי חייא, למה שלח את העורב, דאמר רבי חייא מצטער הוה נח טפי על אובדא דעלמא, אמר רבונו של עולם, ידעתי כי אתה רחום, ואת לא רחמת על עולמך, ונהפכה רחמנותך לאכזרות, אתה לא רחמת על בניך, יצא זה שאינו מרחם על בניו, ולפיכך שלח את העורב, רמז הוא דקא רמז. אמר רבי יוסי וכי לא כתיב ביה איש צדיק תמים היה, והאיך הטיח דברים כלפי מעלה. אמר רבי חייא מרוב צערו הוא דאמר, דהא תנן, מנין שאין דנין את האדם לפי צערו, שנאמר איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל... (שם שם קב)

תנו רבנן, מה השיב הקב"ה לנח, כשיצא מן התיבה, וראה כל העולם חרב, והתחיל לבכות עליו, ואמר רבונו של עולם רחום, היה לך לרחם על בריותיך, השיבו הקב"ה רעיא שטיא, עתה תאמר זה, ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, שכתוב עשה לך תבת עצי גופר וגו', ואני הנני מביא את המבול וגו'... כל כך נתעכבתי עמך, ואמרתי לך, כדי שתבקש רחמים על העולם, ומאז ששמעת שאתה תנצל בתיבה, לא נכנס בלבך צער העולם, ועשית תיבה ונצלת, ועתה שנאבד העולם פתחת פיך לדבר לפני בקשות ותחנונים... (שם שם קיג)

רבי אליעזר ורבי יהושע הוו יתבי בפלכי טבריא, אמר רבי יהושע, רבי, מה ראה נח שלא בקש רחמים על דורו, אמר לו, אפילו הוא לא חשב בלבו שימלט, משל למוצא אשכול ענבים שאינם מבושלים בין הבוסרים, דאלו הוה בין ענבים מבושלים לא הוו כלום. משמע דכתיב, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, הוה ליה למימר, צדיק לפני, מהו בדור הזה, כלומר לפי הדור, ולפיכך לא בקש רחמים, אמר בלבו ולואי שאבקש רחמים עלי ואמלט, וכל שכן שאתפלל על אחרים, אחר כך אמר רבי אליעזר עם כל זה היה לו לבקש רחמים על העולם לפני הקב"ה, כי נוח לו (להקב"ה מי שאומר טוב על בניו), מאין לנו זה, מגדעון... (שם קכ)

אמר רבי יהודה בן פזי, מה היה עונשו של נח, שיצא חגר ברגליו מן התיבה, ושכב ונתבזה והתלוצץ עליו בנו, ועשה לו מה שעשה. (שם שם קל)

דבר אחר, עיר קטנה זו תיבת נח, ואנשים בה מעט, אלו נח ואשתו ובניו, ובא אליה מלך גדול, דא יצר הרע שסיבב לה, ומצא בה איש מסכן חכם, דא נח, ומלט הוא את העיר בחכמתו, דא אברהם, שבעבור אברהם שעתיד לבא, מילט את התיבה בחכמתו ומלטו נח ובניו. (שם רות רסז)

כיון שכלו אלו הצדיקים והחסידים עד נח, (שדורו כבר) היה מבני המבול, שנמחו כולם, כיון שנימחו כולם, ויצאו נח ובניו מן התיבה, אז כתוב, ומאלה נפצה כל הארץ, אז התחילו האותיות (להסתדר) למפרע, דהיינו תשר"ק (צפע"ס נמל"ך וכו'), ואז כתוב ומאלה נפצה כל הארץ, שהלכו כל בני העולם בזוהמא של הנחש, (כי נפצה הוא היפך היחוד, שהיחוד הוא סוד הקדושה, והפיזור והפרוד הוא מס"א)... (שם שם שפו)

ספרי:

וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה, בשלשה מקומות נאמר בעצם היום זה, נאמר בנח בעצם היום הזה, לפי שהיו בני דורו אומרים, כך וכך, אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו, ולא עוד אלא אנו נוטלים כישלים וקרדומות ומבקעים את התיבה, אמר המקום הריני מכניסו לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש בו כח לימחות יבא וימחה. (האזינו שלז)

תלמוד בבלי:

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו, וכולו שלא בפניו, מקצת שבחו בפניו, דכתיב, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כולו שלא בפניו, דכתיב נח איש צדיק תמים היה בדורותיו... (עירובין יח ב)

אזל אשכח דפא מתיבותא דנח, אמר היינו א-להא רבא דשיזביה לנח מטופנא... (סנהדרין צו א)

רב נחמן בר יצחק אמר, (ימות המשיח) כימי נח עד עכשיו, שנאמר כימי נח זאת לי אשר נשבעתי. (שם צט א)

תנא דבי רבי ישמעאל, אף על נח נחתך גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן בעיני ה'... אלה תולדות נח וגו', בדורותיו, אמר רבי יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר, בדורותיו כל שכן בדורות אחרים, אמר רבי חנינא משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה, לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה ריחה נודף, שלא במקומה אין ריחה נודף, אמר רבי אושעיא משל דריש לקיש למה הדבר דומה, לצלוחית של פלייטון, שהיתה מונחת במקום הטנופת, במקומה ריחה נודף, וכל שכן במקום הבוסם... דרש רבי יוסי דמן קיסרי, מאי דכתיב קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה, ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקין, שנאמר קל הוא על פני מים, ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם, שנאמר תקולל חלקתם בארץ... ואמר לו ומי מעכב, אמר להם פרידה אחת יש לי להוציא מכם, אם כן לא נפנה דרך כרמים. דרש רבא מאי דכתיב לפיד בוז לעשתות, שאנן נכון למועדי רגל, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם, ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו בוזים אותו, אמרו לו, זקן תיבה זו למה, אמר להם הקב"ה מביא עליכם את המבול, אמרו מבול של מה, אם מבול של אש יש לנו דבר אחד ועליתה שמה, ואם של מים הוא מביא, אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ, ואם מן השמים הוא מביא, יש לנו דבר ועקב שמו, ואמרי לה עקש שמו, אמר להם הוא מביא מבין עקבי רגליכם, שנאמר נכון למועדי רגל...

וישלח את העורב, אמר ריש לקיש תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו רבך שונאיני ואתה שנאתני, רבך שונאני מן הטהורין שבעה מן הטמאים שנים, ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה או אחת, או שמא לאשתי אתה צריך, אמר לו רשע, במותר לי נאסר לי, בנאסר לי לא כל שכן... 

אמר רב חנא בר ביזנא אמר ליה אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה, אתון הכין הויתון. אמר ליה צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה להאכילה ביום האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה, האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה, יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מינה, אכלה, מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא כי מיתלא אכלה. אריא אישתא זינתיה, דאמר רב לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אישתא, אורשינה (עוף ששמו חול) אשכחיניה אבא דגני ספנא דתיבותא, אמר ליה לא בעית מזוני, אמר ליה חזיתיך דהות טרידא אמינא לא אצערך, אמר ליה יהא רעוא דלא תמות, שנאמר ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים. (שם קח א וב)

צדיק בא לעולם, טובה באה לעולם, שנאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו. (שם קיג ב)

ודלמא נח גופיה טרפה הוה, תמים כתיב ביה. ודלמא תמים בדרכיו היה, צדיק כתיב ביה, דלמא תמים בדרכיו וצדיק במעשיו הוה, לא סלקא דעתך, דנח גופיה טריפה הואי, דאי סלקא דעתך דנח טריפה הוה, אמר ליה רחמנא כוותך עייל שלמין לא תעייל. (ע"ז ו א)

תלמוד ירושלמי:

ותיי כיי דמר רבי אחייא בר זעירא נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות, בשעה שהיו כיהות היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה, למה יש חיה אוכלת ביום ויש חיה אוכלת בלילה, והא כתיב צוהר תעשה לתיבה, כמאן דאמר לא שימשו המזלות בשנת המבול. (פסחים א ב)

פרקי דרבי אליעזר:

...אמר להם נח שובו מדרכיכם וממעשיכם הרעים, שלא יבא עליכם מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם. אמרו לו הרי אנו מונעים עצמינו מפריה ורביה, שלא להוציא זרע בני אדם... (פרק כב)

שלח את העורב לידע מה בעולם, הלך לו ומצא נבלה בראשי ההרים וישב לו על מאכלו ולא השיב שליחותו לשולחיו, שלח את היונה והשיבה שליחותה... רבי צדוק אומר י"ב חדש עשו כל הבריות בתיבה, והיה נח עומד ומתפלל לפני הקב"ה ואומר, רבון כל העולמים, הוציאני מן המסגר הזה, כי עיפה נפשי מריח אריות ודובים ונמרים, ויכתירו לך כל הצדיקים כתר מלכות, שהוצאתני מן המסגר הזה, שנאמר (תהלים קמ"ב) הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי.

רבי לויטס איש יבנה אומר, כל הבאים אל התיבה הפריש זכרים מן הנקבות, שנאמר (בראשית ז') ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו, הרי זכרים בצד אחד, ונקבות בצד אחד, וכשיצאו העמיד זכרים בצד נקבות, שנאמר (שם ח') צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך, הרי איש ואשתו. ויברך אותם אלקים לפרות ולרבות בארץ, שנאמר (שם ט') ויברך אותם אלקים לאמר ויאמר להם פרו ורבו... (פרק כג)

ברך נח ובניו, שנאמר ויברך אותם אלקים (בראשית ט') במתנותיהם, והנחילם את כל הארץ. (פרק כד)

מדרש רבה:

ויקרא את שמו נח לאמר וגו', רבי יוחנן אמר, לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש, לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש, והתלם נשמע לחורש, כיון שחטא אדם מרדו עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש, והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח נחו. ומנא לן, נאמר כאן נייחה, ונאמר להלן נייח, (שמות כ"ג) למען ינוח שורך וחמורך, מה להלן נייחת השור, אף נייחה שנאמר כאן נייחת שור.

רבי שמעון בן לקיש אומר, לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, ולא היה צריך קרא למימר אלא או נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא עד שלא עמד נח היו המים עולים ומציפים אותם בתוך קבריהם ב' פעמים, כתיב (עמוס ה') הקורא למי הים... א' בשחרית וא' בערבית, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ח) כמו חללים שוכבי קבר, ושכבים שלהם חללים היו, כיון שעמד נח נחו, נאמר כאן נייחה, ונאמר להלן נייחה, (ישעיה נ"ז) יבא שלום ינוחו על משכבותם... רבי אלעזר אמר לשם קרבנו נקרא, שנאמר (בראשית ח') וירח ה' את ריח הניחוח, רבי יוסי בר רבי חנינא אמר לשם נחת התיבה נקרא, דכתיב ותנח התיבה... (בראשית כה ב)

ויהי נח בן חמש מאות שנה, כתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו', אשר האיש זה נח, אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד, רבי יהודה אומר בג' דורות, בדור אנוש, בדור המבול ובדור הפלגה. רבי נחמיה אומר, בדור המבול ובדור הפלגה, אבל בדור אנוש היה קטן. על דעתיה דרבי יהודה דאמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור אנוש, ובדרך חטאים לא עמד זה דור המבול, ובמושב לצים לא ישב זה דור הפלגה, כי אם בתורת ה' חפצו (תהלים א'), אלו ז' מצות שנצטוה, ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהגה דבר מתוך דבר, אמר מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מטמאים, לא שהוא רוצה להקריב מהם קרבן, מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו'. והיה כעץ שתול על פלגי מים (שם), ששתלו הקב"ה בתיבה, אשר פריו יתן בעתו זה שם, ועלהו לא יבול זה חם, וכל אשר יעשה יצליח זה יפת. (שם כו א)

כתיב שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו (תהלים צ"ב), זה נח ששתלו הקב"ה בתיבה, בחצרות אלקינו יפריחו, ויולד נח את שם את חם ואת יפת. עוד ינובון בשיבה (שם) זה נח, דשנים ורעננים יהיו ויולד נח, אמר רבי יודן מאי טעמא כל דורות הולידו למאה שנה ולמאתים שנים, וזה הוליד לת"ק שנה, אלא אמר הקב"ה אם רשעים הם אין רצוני שיאבדו במים, ואם צדיקים הם אטריח עליו ויעשה להם תיבות הרבה, וכבש הקב"ה מעיינו והוליד לת"ק שנה. רבי נחמיה בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר אפילו יפת שהוא הגדול לכשיבא המבול אינו בן מאה שנה שראוי לעונשים. (שם שם ב)

אמר רבי חנינא בר פפא, אפילו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי, אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו, שנאמר בשג"ם, זה משה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין... (שם שם טו)

אמר רבי אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן, אתמהא, אלא אפילו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי, אלא שמצא חן. (שם כח ט)

ונח מצא חן בעיני ה', כתיב (איוב כ"ב) ימלט אי נקי ונמלט בבור כפיך, אמר רבי חנינא אינוניתא אונקיא אחת היתה ביד נח, (אונקיה אחת של זכות), אם כן למה נמלט, אלא בבור כפיך, אתיא כההיא דאמר רבי אבא בר כהנא, כי נחמתי כי עשיתים ונח, אפילו נח שנשתייר מהן לא היה כדאי, אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר ונח מצא חן בעיני ה'. (שם כט א)

רבי יוחנן אמר, לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודיבקו, עד היכן, עד שקשר עמו אהבה, כך נאמר כאן חן, ונאמר להלן (בראשית ל"ט) וימצא יוסף חן בעיניו. רבי שמעון בן לקיש אמר, לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודיבקו, עד היכן, עד שהשליטו, כך נאמר כאן חן, ונאמר להלן (אסתר ב') ותהי אסתר נושאת חן. רבנן אמרי, לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו, עד היכן עד שנתן לו את בתו, כך נאמר כאן חן, ונאמר להן (זכריה י"ב) ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, עד היכן, עד שהיה יודע להבחין איזו בהמה ניזונת בשתי שעות ביום, ואיזו ניזונת בשלש שעות בלילה. (שם שם ד)

אלה תולדות נח, הדא הוא דכתיב (משלי י') בעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם, כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול, וצדיק יסוד עולם זה נח. (שם י"ב) הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד, הפוך רשעים ואינם זה דור המבול, ובית צדיקים יעמוד, זה נח, הדא הוא דכתיב אלה תולדות נח... (שם ל א)

אלה תולדות נח נח, אתמהא, לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות נח שם, אלא נייחה לו, נייחה לעולם, נייחה לאבות, נייחה לבנים, נייחה לעליונים נייחה לתחתונים, נייחה בעולם הזה, נייחה בעולם הבא. (שם שם ה)

אלה תולדות נח, הדא הוא דכתיב (משלי י"א) פרי צדיק עץ חיים, מה הן פירותיו של צדיק, מצוות ומעשים טובים, ולוקח נפשות חכם (שם), שזן ופרנס כל י"ב חדש בתיבה. אחר כל השבח הזה (שם) הן צדיק בארץ ישולם, בא לצאת ונשתלם, אתמהא, דאמר רבי הונא משום רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, כשהוא יצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ולא היה כשר להקריב, והקריב שם בנו תחתיו... (שם שם ו)

תמים היה בדורותיו, בר חטטייא אמר, כל מי שנאמר בו תמים השלים שניו למדת שבוע, היה, אמר רבי יוחנן כל מי שנאמר בו היה, מתחלתו ועד סופו הוא צדיק... (שם שם ח)

רבי לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש, אמר רבי שמואל חמשה הן, נח, אתמול (איוב י"ב) אבנים שחקו מים, דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן אפילו איצרטובלין של רחים נמחה במים, והכא את אמר ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה, אלא ראה עולם חדש. (שם שם ט)

בדורותיו, רבי יהודה אומר בדורותיו היה צדיק, הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק, בשוק סמיא צווחין לעווריא סגיא נהור, משל לאחד שהיה לו מרתף אחד של יין, פתח חבית אחת ומצאה של חומץ, שנייה כן, שלישית ומצאה קוסס, אמר ליה וקוסס הוא, אמר ליה ואית הכא טב מיניה, אמר ליה לא. כך בדורותיו היה צדיק, הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק. רבי נחמיה אומר, ומה אם בדורותיו היה צדיק, אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה, משל לצלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בין הקברות, והיה ריחה נודף, ואלו היה חוץ לקברות על אחת כמה וכמה. משל לבתולה שהיה שרויה בשוק של זונות ולא יצא עליה שם רע, אלו היתה בשוק של כשרות על אחת כמה וכמה, כך ומה אם בדורותיו היה צדיק, אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה. (שם שם י)

את האלקים התהלך נח, רבי יהודה אמר, משל למלך שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן, אמר לקטן הלך עמי, ואמר לגדול בא והלך לפני, כך אברהם שהיה כחו יפה, (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים, אבל נח שהיה כחו רע, את האלקים התהלך נח. רבי נחמיה אמר, משל לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט עבה, הציץ המלך וראה אותו, אמר לו עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי, הדא הוא דכתיב את האלקים התהלך נח, ולמה אברהם דומה, לאוהבו של מלך, שראה את המלך מהלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון, הציץ המלך וראה אותו, אמר לו עד שתהא מאיר לי דרך החלון, בא והאיר לפני... (שם שם יא)

ויאמר אלקים, (עמוס ה') שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו, דהוה אמר לכון, ריקים אתם מניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש... (שם לא ג)

ואתה קח לך וגו', רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבילה, תני משום רבי נחמיה רוב מכנסו דבילה, רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים, חצובות לצבאים, זכוכית לנעמיות. רבי לוי אמר הכניס עמו זמורות לנטיעות, יחורים לתאנים, גרופית לזיתים... ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים זה שכיון לעשיית התיבה. (שם שם יט)

...והקב"ה אוהב את בן אומנותו, שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו, זה נח, שנאמר ויאמר ה' אל נח בא אתה וגו'. (שם לב ב)

כך הקב"ה מנסה את הצדיקים, שנאמר ה' צדיק יבחן, זה נח, שנאמר ויאמר ה' לנח כי אותך ראיתי צדיק לפני. (שם שם ג)

כי אותך ראיתי צדיק, אמר רבי אלעזר בן עזריה, מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, שכן הוא אומר בנח, איש צדיק תמים היה שלא בפניו, וכתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני, בפניו... (שם שם ד)

ויבא נח ואשתו וגו', אמר רבי יוחנן נח מחוסר אמנה היה, אילולא שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה. (שם שם ט)

...ומצא בה איש מסכן וחכם, זה נח, ומלט הוא את העיר בחכמתו, ויעל עולות במזבח, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה אתון לית אתון מנהרין ליה, אנא מנהר ליה, שנאמר ויזכר אלקים את נח. (שם לג ב)

ויזכר אלקים את נח, מה זכירה נזכר לו, שזן ופירנס אותם כל י"ב חודש בתיבה, ויזכור אלקים את נח, והדין נותן, בזכות הטהורים שהכניס עמו בתיבה, רבי אליעזר אומר לשם קרבנו נקרא, שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח, רבי יוסי בר חנינא אמר לשם נחת התיבה הוא נקרא, שנאמר ותנח התיבה בחודש השביעי... (שם שם ד)

וישלח את העורב, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ה) שלח חושך ויחשיך. ויצא יצא ושוב, רבי יודן בשם רבי יהודה ברבי סימון, התחיל משיבו תשובות, אמר לו מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי, אמר ליה מה צורך לעולם בך, לא לאכילה ולא לקרבן... (שם שם ו)

וידבר אלקים אל נח לאמר צא מן התיבה, (תהלים קמ"ב) הוציאה ממסגר נפשי וגו', זה נח, שהיה בסגור בתיבה י"ב חודש. להודות את שמך, לתת הודיה לשמך, בי יכתירו צדיקים, יתכללון בי צדיקיא, כי תגמול עלי, שגמלת עלי ואמרת לי צא מן התיבה. (שם לד א)

...דבר אחר ה' צדיק יבחן, זה נח, שנאמר צא מן התיבה. (שם שם ב)

דבר אחר צא מן התיבה, כתיב, (קהלת י') אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, מדבר בנח, אמר נח, כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות, כך אין אני יוצא אלא ברשות, בא אל התיבה, ויבא נח, צא מן התיבה, ויצא נח. דבר אחר צא מן התיבה, כתיב (שם ז') החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, החכמה תעוז לחכם זה נח, מי' שליטים, מי' דורות שמאדם עד נח, ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך, וידבר אלקים אל נח. (שם שם ד)

דבר אחר כתיב, (שם ג') לכל זמן ועת לכל חפץ וגו', זמן היה לנח ליכנס לתיבה, שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התיבה, וזמן היה לו שיצא ממנה, שנאמר צא מן התיבה... כך נח, צא מן התיבה, ולא קיבל עליו לצאת, אמר אצא ואהא פרה ורבה למארה, עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נ"ד) כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבור מי נח. (שם שם ה)

ויאמר אלקים אל נח וגו', רבי יהודה אומר לפי שעבר על הציווי לפיכך נתבזה, ורבי נחמיה אמר הוסיף על הציווי ונהג בקדושה, לפיכך זכה הוא ובניו לדיבור, ויאמר אלקים אל נח ואל בניו. (שם לה א)

איש האדמה, שלשה הם שהיו להוטים אחר האדמה, ולא נמצא בהם תועלת, ואלו הן, קין נח ועוזיהו... נח איש האדמה... (שם לו ה, וראה עוד נח-כרם)

איש האדמה, שעשה פנים לאדמה, ושבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמילא כל פני האדמה, איש האדמה בורגר לשם ברגרות. אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלקים. (שם שם ו)

...אמר רבי הונא בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה... (שם שם ד)

אמר רבי יהודה בר סימון, למלך שהיה לו ג' אוהבים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן, פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן, נטל את הראשון וטרדו והוציאו חוץ לפלטין, שני חבשו בבית האסורים ונתן ספרגוס שלו עליו, שלישי שהיה חביב עליו יותר מדאי, אמר איני עושה דבר חוץ מדעתו, כך אדם הראשון ויגרש את האדם, נח ויסגר ה' בעדו, אברהם שהיה חביב עליו יותר מדאי, אמר מה אני עושה דבר חוץ מדעתו. (שם מט ה)

...ורבי יהודה ברבי שלום אמר כהוגן הוא מדבר, תנו לכם מופת, וכן אתה מוצא בנח אחר כל הנסים שעשה לו הקב"ה בתיבה, והוציאו ממנה, אמר לו (בראשית ט') ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר, התחיל מבקש סימן, עד שאמר לו הקב"ה את קשתי נתתי בענן, ומה נח הצדיק היה מבקש סימן, פרעה הרשע על אחת כמה וכמה. (שמות ט א)

דבר אחר, אני עשיתי, כי נחמתי כי עשיתים (בראשית ו'), ואני אשא לנח, שנאמר (שם ז') ויסגר ה' בעדו, ואני אסבול, שנאמר (שם י"א) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל... (שם כט ו)

הדא הוא דכתיב תן לחכם ויחכם עוד (משלי ט'), זה נח, שאמר לו הקב"ה (בראשית ז') מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וגו', וכשיצא מה כתיב (שם ט') ויבן נח מזבח לה', מהו ויבן, נתבונן ואמר, מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מן הטמאים, לא שהוא רוצה להקריב לו מהן, מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה, הוי תן לחכם ויחכם עוד... (שם נ ב)

...וידבר ה' אליו, ועם נח לא דבר, והלא כבר נאמר וידבר אלקים אל נח, אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו, (רועה, שמסר בידו כל החיות)... (ויקרא א ט)

...נח קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר ויבן מזבח לה'... (שם ב ט)

והאלקים יבקש את נרדף, רב הונא בשם רבי יוסף אמר לעולם והאלקים יבקש את נרדף... רבי יהודה ברבי סימן אמר בשם רבי יוסי ברבי נהוראי, לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפין מן הרודפין, תדע לך שכך הוא... נח נרדף מפני דורו, ולא בחר הקב"ה אלא בנח, שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה... (שם כז ה)

...שכן אתה מוצא י"ב תולדות בכתובים, הראשון (בראשית ב') אלה תולדות השמים והארץ... אלה תולדות נח, אלה תולדות בני נח... (במדבר ב כ)

דור המבול הכעיסו, ואיבדן והציל לנח, (בראשית ו') ונח מצא חן בעיני ה', הוי ביום צרה ויודע חוסי בו. (שם ה ד)

דבר אחר, נח אמר למשה אני גדול ממך, שניצלתי מדור המבול, אמר לו משה, אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחייבו כלייה בעגל, מנין, שנאמר (שמות ל"ב) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. למה הדבר דומה לב' ספינות שהיו בים, והיו בתוכן שני קברניטין, אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו, ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו, למי היו מקלסין, לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו... הוי ואת עלית על כולנה... (דברים יא ב)

שמעון ברבי אבא פתח, הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק, זה נח, שנאמר (בראשית ו') איש צדיק תמים היה, אמרו, כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו והיה צולע... זה מת צולע וזה מת צולע, הוי מקרה אחד לצדיק ולרשע... (קהלת ט א)

עיר קטנה זה העולם, ואנשים בה מעט, זה דור אנוש ודור המבול, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, ובנה עליה מצודים גדולים כמנון ועקמון, ומצא בה איש מסכן וחכם זה נח, שנאמר (בראשית ז') כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ומלט הוא את העיר בחכמתו, דהוה אמר להו ווי קרייא למחר מבולא עבדון תתובא, והוו אמרין ליה, אן משרייא פורענותא מן בייתיה דההוא גברא משרייא, כיון שמת מתושלח אמרין ליה, לא מביתיה דההוא גברא משרייא פורענותא, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר להן הקב"ה אתון לא אדכרתוניה, אנא מדכר ליה, שנאמר (שם ח') ויזכור אלקים את נח. (שם שם טו)

אמר רבי יוחנן כל מי שנאמר בו היה, הוא תחלתו והוא סופו... נח איש צדיק היה, היה מתוקן להכיר את בוראו... (אסתר ו)

והנה עלה זית טרף בפיה, מהו טרף בפיה, קטיל, כמה דתימר (בראשית ל"ז) טרוף טורף יוסף, אמר רבי ברכיה אילולי קטלתיה אילן רב הוה מתעביד. ומהיכן הביאה אותו, רבי לוי אמר משמטוטי ארץ ישראל הביאתו... אמר ליה רבי איבו אילו מגן עדן הביאה אותו לא היה לה להביא דבר מעולה, כגון קנמון ובלסמן, אלא רמז רמזה לנח ואמרה לו, מרי נח, מר מזה מתחת ידו של הקב"ה, ולא מתוק מתחת ידיך. (שיר השירים א סה)

מדרש תנחומא:

ויקרא את שמו נח לאמר, זה ינחמנו, מנין היה יודע לומר זה ינחמנו וגו', וכי נביא היה, אמר רבי שמעון בן יהוצדק למודין היו שבשעה שאמר לו הקב"ה לאדם ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, אמר אדם, רבונו של עולם עד מתי, אמר לו עד שיולד אדם מהול, כיון שנולד נח מהול, מיד ידע למך ואמר, ודאי זה ינחמנו וגו'. ומהו ממעשנו ומעצבון ידינו, קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין, אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים, כיון שנולד נח חזר העולם לישובו, קצרו מה שזרעו, זורעין חטין וקוצרין חטים. ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך, כתיב מעצבון ידינו, ונולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה. (בראשית יא)

אלה תולדות נח, כך פתח רבי תנחומא בר אבא ואמר, פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם, אמר רבי יהודה הללו בשעה שהאדם מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה, אמר לו הקב"ה למה אתה בוכה, מפני שלא עמדת פרי בעולם הזה, יש לך פרי יפה מן הבנים... וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים, וכן הוא אומר אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים. אמר רבי אבהו מצינו שהקב"ה עושה לאחרונים בזכות הראשונים, ומנין שאין לראשונים בזכות האחרונים, שנאמר ונח מצא חן בעיני ה', ובאיזה זכות, בזכות תולדותיו, שנאמר אלה תולדות נח נח, ולוקח נפשות חכם, זה הזן ומפרנס העני, כך דרש רבי תנחומא, אמרו רבותינו לא מת נח עד שראה העולם בישובו ועד שראה ע' אומות יוצאים מחלציו, ומשם לא נזכר אלא צדקו, ולוקח נפשות חכם זה נח, שזן ומפרנס את הבהמה, ומה היה מאכילן, אמר ר' עקיבא דבילה היו כולן אוכלין, כמו שנאמר והיה לך ולהם לאכלה, ורבותינו אמרו לא אלא כל אחד ואחד מכל מין ומין האכילם מה שלמד, הגמל תבן, והחמור שעורים, וכן כולם מה שלמד היה אוכל, הוי ולוקח נפשות חכם. יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתים ויש בשלש, ויש בשליש הלילה, ויש באמצעו, ויש בקרות הגבר, אמרו רבותינו י"ב חדש בתיבה לא ראה שינה לא ביום ולא בלילה, שהיה עוסק וזן הבריות שעמו, הוי ולוקח נפשות חכם. (נח ב)

אלה תולדות נח נח וגו' את האלקים התהלך נח, ג' פעמים בפסוק למה, זה אחד משלשה שראו עולמות, נח ודניאל ואיוב, נח ראה עולם בישובו, וראהו בחורבנו, וחזר וראהו בישובו... איש צדיק, על שזן בריותיו של הקב"ה נקרא צדיק, שני בני אדם נקראו צדיקים על שזנו את הבריות, נח ויוסף... אמר רבי אחוה ברבי זעירא, אף בני נח שנכנסו בתיבה והבהמה והחיה ועופות כולן צדיקים היו, לפי שדור המבול השחית כל בשר את דרכו על הארץ... תמים, זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם, אדם הראשון נברא מהול, ושת בנו נולד מהול, דכתיב (בראשית ה') ויולד בדמותו כצלמו, נח נולד מהול, דכתיב תמים היה בדורותיו...

עשה לך תיבת עצי גופר, אמר רב הונא בשם רבי יוסי, ק"כ שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול שמא יעשו תשובה, כיון שלא עשו תשובה, אמר לו עשה לך תבת עצי גופר, עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים, והיו אומרים לו ארזים אלו למה, אמר להן הקב"ה מבקש להביא מבול לעולם, ואמר לי לעשות תיבה כדי שאמלט בה אני וביתי, והיו משחקין ממנו ומלעיגין עליו, לסוף ימים קצצן והיה מנסרן, והיו אומרים לו מה אתה עושה, ואומר להן כך, והיה מתרה בהן. כיון שלא עשו תשובה מיד הביא עליהן מבול, שנאמר וימח את כל היקום. (שם ה)

צא מן התיבה, זה שאמר הכתוב הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך, בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי (תהלים קמ"ב), הוציאה ממסגר נפשי, שהיה נח סגור בתיבה, אמר רבי לוי כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה לא נח ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת העופות, רבי עקיבא אומר אפילו שבישתין לפילין וזכוכית לנעמיות הכניסו בידן לזון אותן, שיש בהמה שאוכלת לב' שעות בלילה... דאמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי יוסי הגלילי, פעם אחד שהה נח לזון את הארי, הכישו הארי ויצא צולע, שנאמר וישאר אך נח... רבי הונא בשם רבי יוסי אמר יצא גונח וכוהה דם מן הצינה, לפיכך הוא אומר הוציאה ממסגר נפשי וגו'. בי יכתירו צדיקים, שבי נוטל הקב"ה כתר, שאומר ומה נח שהיה צדיק ולא היה צדיק שלם, כך עשה לו הקב"ה נסים, שנאמר ימלט אי נקי (איוב כ"ב), ולא נקי, אם היה צדיק גמור על אחת כמה וכמה. (שם ט)

דבר אחר צא מן התיבה, אמר דוד, הוציאה ממסגר נפשי (תהלים קמ"ב), כשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד הוציאה ממסגר נפשי, שנאמר (שם ל"ב), על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, אמר לו הקב"ה, נח גזרה היה מלפני שלא תצא מן המסגר הזה עד שתשלימו י"ב חדש, וכן ישעיה אמר, ה' בעת רצון עניתיך וגו', לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו (ישעיה מ"ט), לאמר לאסורי צאו, שהיו אסורים מתשמיש המטה, למה, שבשעה שהעולם ניתן בצרה ובחורבן אסור לאדם להזקק בפריה ורביה, שלא יהא הקב"ה עוסק בחורבן העולם והוא בונה... לאשר בחושך הגלו, אלו הבהמה והחיה והעוף, מיד אמר להן ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה. שאמר לו נח, רבון העולם, שמא אתה חוזר ומביא מבול, אמר ליה לאו, נשבע אני שאיני מביא מבול עוד לעולם... (שם יא)

ויטע כרם, מהיכן היו נטיעות, מחרצנים שהכניס בתיבה... רבי יהודה אומר אין הקללה שוכנת במקום ברכה, שהרי ברך הקב"ה נח ובניו, שנאמר ויברך אלקים את נח ואת בניו... ורבותינו אמרו, עד שהיה נח בתיבה אמר בלבו, הלואי שיהיו לבני אלו עבדים, שיהיו בני יושבין ועבדים משמשין לפניהם, אלא כשאצא מכאן מה שאני מוליד אעשה אותן עבדים להם, מיד אמר לחם, אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד, לפיכך בן רביעי שאתה מוליד יהיה עבד, ויאמר ארור כנען... (שם טו)

צדקתך כהררי א-ל, אמר רבי יהודה בר סימון, צדקה שעשית עם נח בתיבה כהררי א-ל, שנאמר (בראשית ח') ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט, ומשפטים שעשית עם דור המבול שדקדקת עמהם עד תהום רבה, שנאמר (שם ו') ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה, וכשהזכרתו לא זכרתו לבדו, אלא ויזכור את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה וגו'... (אמור ו)

אל תכריתו, זה שאמר הכתוב, (נחום א') טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו, אין מדתו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה מה הוא עושה, באה אנדרומוסיא והורג הטובים עם הרעים, והקב"ה אינו כן, אלא בשעה שהדור מרעים לפניו, הוא ממלא (ממלט) לצדיקים ומאבד לרשעים... דור המבול הכעיסוהו ואבדן, שנאמר (שם ח') וימח את כל היקום, והציל לנח ובניו, שנאמר (שם ו') ונח מצא חן בעיני ה'... (במדבר כו)

מדרש תנחומא הקדום:

דבר אחר וירא ה', מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי נח בן חמש מאות שנה, בא וראה כל הרשעים שלפני נח היו מולידים בן שבעים ובן שמונים שנה ובן מאה, ונח בן חמש מאות שנה הוליד, ולמה כן, נסתכל נח בבני אדם שהן עתידים עומדין ומכעיסין להקב"ה, ואמר למה לי להזקק לפריה ורביה, לכך לא הוליד עד חמשה מאה שנה, ואחר כן אמר וכי ימות אותו האיש בלא בנים, והקב"ה צוה לאדם על פריה ורביה, שנאמר ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו (בראשית א'), ואני מת בלא בנים, מה עשה נח, נזקק לפריה ורביה... (בראשית לט)

דבר אחר אלה תולדות נח נח, שתי פעמים למה, אמר הקב"ה בשביל לפייס לכל באי העולם, שלא יהרהרו לומר שלא היה צדיק אלא בדורו, אמר הקב"ה שקול הוא לפני כאברהם... דבר אחר נח נח, נח בעולם הזה, נח בעולם הבא, אמר הקב"ה כשנבוא לנחם את ירושלים, בנח הצדיק אני נשבע לה שאיני משעבד בניה עוד, שנאמר (ישעיה נ"ד) כי מי נח זאת לי. (נח ו)

...מפתח של כלכלה מסר לנח, שנאמר ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל (בראשית ו')... (ויצא טז)

שוחר טוב:

דבר אחר, אשרי האיש מדבר בנח, איש צדיק, שלא הלך בעצת שלשה דורות, דור אנוש, ודור המבול ודור הפלגה, על דעתיה דרבי יהודה דאמר בעצת רשעים זה דור אנוש, ובדרך חטאים דור המבול, ובמושב לצים זה דור הפלגה, שהיו כולם ליצנים, כי אם בתורת ה' חפצו, אלו שבע מצות שנצטוו בני נח, ובתורתו יהגה יומם, שהגה דבר מתוך דבר, ואמר מה טעם ריבה המקום בטהורין יותר מן הטמאין, אלא שהיה רוצה להקריב לו מהן, מיד מכל הבהמה הטהורה. והיה כעץ שתול, ששתלו בתיבה, דאמר רבי יהושע בן לוי ארבעה חדשים היתה התיבה עומדת במים כספינה הצפה על פני המים. אשר פריו יתן בעתו, אמר רבי יודן כל בני גילו היו מולידין בני חמשים שנה, בני שבעים ושמונים, והוא בן חמש מאות שנה, שנאמר (בראשית ה') ויהי נח בן חמש מאות שנה. רבי חייא בשם רבי אבא אמר, כבש המקום מעינו שלא יוליד בן שהוא בן ק' בדור המבול, ויאבד עמהן, לפי שאין בית דין של מעלה עונשין אלא לבן ק' שנה... (מזמור א', וראה שם עוד)

...שני גוים, אמר לה (לרבקה), מנח ובניו העמדתי שבעים אומות, שנאמר (בראשית ט') שלשה אלה בני נח, כיצד, מיפת י"ד, ומחם ל', ומשם כ"ו, הרי שבעים... (מזמור ט)

תנא דבי אליהו רבא:

...בא נח לעולם, אמרו לו עבוד את אביך, היה זנו ומפרנסו ומכלכלו, אמרו לו לנח עבוד את אבי אביך, קבל עליו, והיה זן את אבי אביו וכל אבותיו שהיו באותה שעה, ולא עוד, אלא היה יוצא וממחה בדברים כל אותן מאה ועשרים שנה עד שלא בא המבול, לפיכך בא הכתוב והגיד עליו לדורות שהוא היה צדיק, שנאמר (בראשית ז') כי אותך ראיתי צדיק לפני וגו'. (פרק טז)

...ומה שכרו של נח, שהיה עומד ומוחה ברבים כל אותן מאה ועשרים שנה עד שלא בא המבול עליהם, לפיכך העיד הקב"ה עליו שנאמר נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, ואומר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ומה שכרו של שם הגדול, שהיה מתנבא ארבע מאות שנה ולא קבלו ממנו... (תנא דבי אליהו זוטא פרק ב)

ילקוט שמעוני:

נעמה אשתו של נח היתה, ולמה היו קורין אותה נעמה, שהיו מעשיה נאים ונעימים... (בראשית פרק ד, לח)

ימלט אי נקי, אונקיא אחת ביד נח, אם כן למה נמלט, אלא בבור כפיך, שמצאת חן, ג' מציאות מצא הקב"ה... והכתיב ונח מצא חן, אמר לו הוא מצא, והקב"ה לא מצא, לאחד שהיה בדרך וראה אחד ודבקו, עד היכן, עד דקשר עמו אהבה... (שם פרק ו, מז)

את האלקים התהלך נח, כיון שאבד דור המבול, תפס בידו של נח והיה מטייל עמו, ואמר הקב"ה, בני נח צדיק היה, והייתי תופס בידו ומטייל עמו, אף אתם שנקראתם צדיקים, שנאמר ועמך כולם צדיקים וגו', לעתיד לבא אף אני עתיד להיות מטייל עמכם... (שם פרק יא, סב)

רבי ברכיה פתח, רבות בנות עשו חיל, הרבה ברכות ברכו ראשונים כל אחד ואחד בדורו, ולא היתה ברכה מעולה בכולם כברכתו של משה, שנאמר ואת עלית על כולנה, זה ברכות של משה. בא נח בעולם וברך את בניו, והיתה מחלוקת בברכתו, שברך אחד וקלל אחד... (דברים פרק לג, תתקנ)

...אלמלא שקנא אברהם לא היה קונה שמים וארץ, אימתי קנא, כשאמר למלכי צדק כיצד יצאתם מן התיבה, אמר לו בצדקה שעשינו שם, אמר לו ומה צדקה עשיתם בתיבה, וכי עניים היו שם, והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושין צדקה, אמר לו עם הבהמה וחיה ועוף, לא היינו ישנים אלא נותנין היינו לפני זה ולפני זה, אותה שעה אמר אברהם, ומה אלו אלולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה... (תהלים לז, תשכח)

ומבקשי ה' יבינו כל, זה נח ובניו ששמעו מן הקב"ה שהוא מביא מבול לעולם, ונתיראו מן הקב"ה, בא וראה, למה אמר הקב"ה לנח שיעשה התבה, כדי שיראוהו עוסק בה ויעשו תשובה, והם לא היו משגיחים עליו, הוי אנשי רע לא יבינו משפט. (משלי פרק כח, תתקסא)

מדרש הגדול:

ואשתך ונשי בניך, עליהן אמר שלמה אשת חיל מי ימצא (משלי ל"א), זו אשתו שלנח שהיתה מצדקת את בעלה, ורחוק מפנינים מכרה, שהיתה היא וכלותיה מעשיהן רחוקין ממעשה דור המבול. (בראשית ו יח)

ויחל נח איש האדמה, אמר רבי יהושע בן שלום, בא וראה, עד שלא נתעסק נח בבנין ונטיעה נקרא צדיק, וכיון שנתעסק בנטיעה ובנין נקרא איש האדמה. (שם ט כ)

לקח טוב:

ויחי למך וגו' ויולד בן, שהיה בו בינה יתרה... זה ינחמנו, בשני טעמים (על זה), לפי שמצא חן בתחתונים ובעליונים... רבי אלעזר אומר נח לשום קרבנו נקרא, שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח. (בראשית פרק ה כט)

ילקוט המכירי:

דבר אחר אגילה ואשמחה בחסדך מדבר בנח, בחסד שעשה הקב"ה עמו, אשר ראית את עניי בתיבה, א"ר יהודה בר' אלעאי אילו הייתי שם שובר הייתי אותה ויוצא לי. ידעת בצרות נפשי, אר"ל כל י"ב חודש לא טעם טעם שינה לא הוא ולא בניו. ולא הסגרתני ביד אויב, ביד אנשי דור המבול, שהיה עולה ומציץ מן החלון אשר בתיבה ורואה שטופים על פני המים. העמדת במרחב רגלי, א"ר יהודה בר' שלום הלוי לא מת נח מן העולם עד שראה קן קטנה של צפרים בישובה. (תהלים לא)

ילקוט ראובני:

ויקרא את שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו וגו', עד שלא נולד נח היו לנולדים מהם ידיהם אדוקים שלימות מבלי פירוד וחילוק אצבעות, כי לא היו צריכים לעבוד את האדמה, ונח נולד עם חיתוך אצבעות, מזה הבין למך שיהיה זה צריך לכך לעבוד אדמה. זה ינחמנו מעצבון וגו', ואמאי, בקדמייתא הוי טרפין בגלגולא עד דאתי נח, דאיהו שבת, וביה נחו כולהו, וביה אתיישבו ואפיק לון לעלם. ברוך אתה בבואך, שאתה נוטל ברכות בעולם כמו נח, שנאמר זה ינחמנו, כמו שלמה, שנאמר שלום יהיה... (בראשית)

אמר רבי שמעון, מדות הצדיק קשה לכעוס ונח לרצות, ובא הכתוב להראות אלה תולדות נח, נח בדעתו, נח בדיבורו, נח במהלכו, ומי עשה זה, איש צדיק תמים, וכשמת אומרים עליו הי חסיד, הי עניו, תמים היה בדורותיו. (נח)

את האלקים התהלך נח, כי השיג מהלך השמש וכחותיו העצומים הכוכבים והמזלות, ולא נטה לבו אחריהם, כי ידע בחכמתו שיש סיבה עליונה על כולם, ונדבק בה, היפוך אנשי דורו שהיו עובדים השמש, והיו שוקעים בעבודת גלולים ועושים אותם אלהות וכו'. (שם)

בשנת שש מאות וגו', כמו שהיה מבול למטה, כך היה מבול למעלה, שאם שרי האומות היו בשמים ולא היו נעקרים תחלה, לא היה בא המבול, שנאמר וארובות השמים נפתחו, רוצה לומר הארובות אשר שם הקב"ה לאותם שרים נפתחו באותה שעה, ובא גשם ושוטפם, וזהו מיכאל עם הכח שלקח מאת הקב"ה, וכשנעקרו העליונים נעקרו התחתונים ונשאר נח, הוא המנוחה העליונה, ולא נשאר אלא כדי שיצא ממנו אברהם, עמוד העולם, שבו עומדים עד היום שמים וארץ, ותיבת נח למעלה זו היא המרכבה, ועל כן כמו שבתיבת נח היה עוף טהור ושקצים ורמשים ובהמות ועופות עם האדם, כך הוא במרכבה, כל שקצים ורמשים ובהמות ועופות ובני אדם השפעתם מן המרכבה... (שם)

ויולד בן, מפני מה לא אמר בשמו, שאנשי דור המבול מכשפים היו, נתיירא שמא יהרגוהו בכשפים, וכיון שנולד הוא קראו נח, ואביו קרא אותו מנחם. (שם)

את קשתי נתתי בענן וגו', נשבע הקב"ה שלא להביא מבול לעולם וכו', ונתן קשת לאות ברית שבועה, והתקינו חכמים שיהיו מזכירין שבועת נח בכל יום, שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע וגו'. (שם)

ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה וגו', אומרים שנח ראה בעיניו י"ד אלפים וארבע מאות אנשים כולם מיוצאי חלציו, ומשלשת בניו נולדו ע' אומות, מן שם כ"ו, מן יפת י"ד, ומן חם ל', הרי שבעים. (שם)

תרגום יונתן:

אלה תולדות נח - אלין יחוסין דגניסת נח, נח הוה גבר זכאי שלים בעובדין טבין הוה בדרוהי, בדחלתא דה' הליך נח. (בראשית ו ט)

כאשר ימצא - כמא דאשתכח נח זכאי בדרא דטופנא, ואמרית דלא לחבלותיה בדיל לקיימא עלמא מיניה. (ישעיה סה ח)

רש"י:

זה ינחמנו - ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדם הראשון, בימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ואם לא תפרשהו כך אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם. (בראשית ה כט)

אלה תולדות נח - הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנאמר (משלי י') זכר צדיק לברכה, דבר אחר, למדך שעקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים... (שם ו ט)

והקימותי את בריתי - ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו, ושלא יהרגוהו רשעים שבדור, (שם שם יח)

הטהורה - העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה. (שם ז ב)

מפני מי המבול - אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים. (שם שם ז)

ויסגור ה' בעדו - הגין עליו שלא שברוה, הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם, ופשוטו של מקרא סגר כנגדו מן המים... (שם שם טז)

וישלח - אין זה לשון שליחות, אלא לשון שלוח, שלחה ללכת לדרכה, ובזו יראה אם קלו המים, שאם תמצא מנוח לא תחזור אליו. (שם ח ח)

הוצא - הוצא כתיב, היצא קרי, אמור להם שיצאו, הוצא, אם אינו רוצים לצאת הוציאם אתה. (שם שם יז)

ואני הנני - מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה, עד שהבטיחו הקב"ה שלא לשחת העולם עוד, וכן עשה באחרונה, אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחוזק ברית להבטחתי ואתן לך אות. (שם ט ט)

כאשר ימצא התירוש - נח שהיה מתוק. (ישעיה סה ח)

אבן עזרא:

וטעם זה ינחמנו - שידע על ידי אדם כי נביא היה, כי על ידי זה הנולד תחיה האדמה, או ראו זה בדרך חכמה, וכן היה, כי על ידו נתקיים העולם, גם הוא היה איש האדמה, כי כן כתוב, גם יתכן שנקרא שמו נח כמו ירובעל, אחר שעבד האדמה והצליחה, ונח הפך העצבון. והטעם זה ינחמנו וננוח מעצבון ידינו, גם נחמה מנוחה מעצבון הלב... (בראשית ה כט)

איש צדיק - במעשיו, תמים - בלבו, וטעם בדורותיו - בדורו בעת המבול, ובדורות שהיו אחריו, כי הוא חיה עד שהיה אברהם בן נ"ח. (שם ו ט)

איש האדמה - ידועה עבודת האדמה, והיא חכמה גדולה, והדרש שביום שנטעו שתה מיינו יש לו סוד. (שם ט כ)

רמב"ן:

ונח מצא חן - שהיו כל מעשיו לפניו נאים ונעימים, וכן "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם", כדרך "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר", והזכיר זה כנגד מה שאמר בדורו שהיו כל מעשיהם לעצבון לפניו יתברך, ואמר בו שהיו לחן בעיניו, ואחר כך ספר מדוע היה טוב לפני האלקים, כי היה צדיק תמים. (שם ו ח)

אלה תולדות - ...ואמר נח איש צדיק תמים היה, להודיע למה צוהו בתיבה, ואף על פי שכבר אמר למעלה ויהי נח וגו' ויולד נח וגו', חזר להזכירם פעם אחרת, להגיד כי לא היה ככל אבותיו שילדו בנות ובנים, וזה טעם שלשה בנים, כי יזכיר מספרם, לאמר כי אלה שלשה לבדם היו תולדותיו, ונצולו בזכותו, ומאלה נפצה כל הארץ. 

איש צדיק - יזכיר הכתוב שהיה זכאי ושלם בצדקו, להודיע שראוי להנצל מן המבול, שאין לו עונש כלל, כי הוא תמים בצדק, כי הצדיק הוא הזכאי בדין... ואחר שאמר שהוא איש צדיק כי איננו איש חמס ומשחית דרכיו כבני דורו החייבים, אמר שהיה מתהלך את השם הנכבד, ליראה אותו לבדו, איננו נפתה אחרי הוברי השמים ומנחש ועונן, וכל שכן אחרי עבודה זרה, ואיננו שומע להם כלל, רק בשם לבדו הוא דבק תמיד, והולך בדרך אשר בחר השם או אשר יורה אותו, כי נביא היה, וזה כטעם "אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו"... והנה אחר שהיה נח צדיק ואיננו ראוי ליענש, גם בניו ובני ביתו ראויים להנצל בזכותו, כי היה עונש עליו אם יכרת זרעו, או יאמר כי הוא צדיק שלם, וגם בניו וביתו צדיקים כי הוא למדם, כענין שכתוב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו".

בדורותיו - ...והנכון בעיני לפי הפשט, שהוא לבדו הצדיק בדורות ההם, אין בדורותיו צדיק ולא תמים זולתו, וכן "כי אותך רעיתי צדיק לפני בדור הזה", שאין אחר בדור ראוי להנצל. ואמר בדורותיו, כי דורות רבים עברו מעת שהשחיתו ואין צדיק בארץ בלתו, ולא יקשה עליך דבר רבותינו במתושלח, כי הכתוב לא יספר רק שאין צדיק ראוי להנצל מן המבול מכל הדורות ההם. (שם שם ט)

והקימותי את בריתי - אמר רבי אברהם, לאות כי השם נשבע לו שלא ימות במבול הוא ובניו, ואם לא נכתב מפורש... והקרוב אלי שזאת הברית רמז לקשת... ויותר נכון בדרך הפשט, כי ענין והקימותי את בריתי לאמר בעת שיבא המבול תהיה בריתי קיימת אתך, שתבא אל התיבה אתה וביתך ושנים מכל הבשר להחיות, כלומר שתחיו שם ותתקיימו לצאת משם לחיים, והברית הוא דבר השם כשיגזור אומר בלא תנאי ושיור, ויקם הברית והזכיר שיהיה קיים, והוא כלשון קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם, שקבלו עליהם דבר להיותו קיים... (שם שם יט)

ויאמר ה' לנח - הודיעו השם כי במדת רחמים ימלט אותו ואת ביתו ויחיה מהם זרע לדורות, וזה טעם "לחיות זרע על פני כל הארץ", כי מתחלה אמר להחיות אתך, ורמז לו עתה במדת רחמים על הקרבן להודיע אותו שישעה אל קרבנו, ובזכות קרבנו יתקיים העולם, ולא יכרת עוד מפני מי המבול... 

בא אתה - עשה נח בתיבה ימים רבים קודם המבול, וכאשר קרב עת המבול בחדש השני בעשור לחדש, חזר וציוהו שיבא הוא וכל ביתו בתיבה, הוא וכל אשר לו, בראשונה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך, והודיעו כי בזכותו לבדו ינצלו, שלא אמר אתכם ראיתי צדיקים לפני. וצוה שיקח הוא ויביא מן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור שבעה שבעה, והודיעו יום המבול שבו יבא אל התיבה, וכן עשה, שבעצם היום הזה בא נח, וזהו טעם "מפני מי המבול". ורש"י כתב אף נח מקטני אמה היה וכו', ולשון בראשית רבה, מחוסר אמנה היה... (שם ז ב)

ויאמר ה' אל לבו - לא גלה הדבר לנביא בזמן ההוא, רק ביום צותו את משה בכתיבת התורה גלה אליו, כי כאשר הקריב נח קרבנו עלה לרצון, וגזר שלא יוסיף להכות את כל חי... (שם ח כא)

איש האדמה - ...אבל איש האדמה כמו אנשי העיר, בעבור היותו דר בכל האדמה, לא בנה עיר ומדינה יתיחס עליה, וכן איש שדה, העומד שם כל היום... (שם ט כד)

ויהי כנען עבד למו - ...והנכון בעיני, כי מתחלה קלל אותו שיהיה עבד עבדים לכל העולם, והיה כל מוצאו יעבוד בו, כי טעם "לאחיו" לכל בני אדם, כענין והשלחתי את כל האדם איש באחיו... וברך תחילה אלקי שם, הודיע כי יהיה שם עובד האלקים, וכנען יהיה עובד לו... וחזר ובירך יפת בהרחבת הגבול, ושם בשכון האלקים באהליו ושיהיה כנען עבד למו, לשניהם, והנה העביד כנען לשם שני פעמים, רמז כי הוא ינחל ארצו וכל אשר לו, כי מה שקנה עבד קנה רבו. ונכתבה הפרשה ... ענין היין בנח, כי יש בו אזהרה ממנו יותר מפרשת נזירות, כי הצדיק תמים אשר צדקו הציל את כל העולם, גם אותו החטיא היין, והביא אותו לידי בזיון וקללת זרעו. (שם שם כו)

רד"ק:

זה ינחמנו - ...וההנחה היתה, שנח איש האדמה התקין מחרשה וחרש עם הבהמות. ובפשט קראו כן דרך תפלה... (שם ה כט)

צדיק - במעשיו, היפך אנשי הדורות שהיו לפניו שהיו אנשי חמס. תמים - שלם בלי דופי, ובדרש שנולד מהול... את האלקים - דבק היה בו וכל דרכיו לשמו, וזה היה כח גדול משכלו שהתגבר על טבעו, כי היה בדור רשעים ולא למד ממעשיהם, ולא התבודד בעבודת הא-ל אלא הוא לבדו. (שם ו ט)

ויולד נח - זכרם הנה, אחר שאמר את האלקים התהלך, להורות כי כמו שהתעסק בעבודת הא-ל כן למד והרגיל את בניו שהוליד לסור מדרכי הרשעים ולעבד את ה' ולדבקה בו, ושאם לא היו כך לא היו ניצולים מן המבול... (שם שם י)

בא אתה - קודם המבול, כי אותך ראיתי צדיק - וראוי שתמלט מהמבול ליישב העולם. (שם ז ב)

ויבא נח - ז' ימים לפני המבול, ולא ידענו טעם להדרש שהיה מקטני אמונה, שהרי הכתוב מעיד שהיה צדיק תמים. (שם שם ז)

וירח ה' - ...וטעם הקבלה שהוריד אש משמים ואכלו, להודיע שרצה בבריאת הנותרים מן המבול ושמח בהם, כי ידע שלא יהיה בעולם עוד כמו אותו הדור. (שם ח כא)

ויחל נח - כדכתבנו שכבר לפני המבול התחכם בעבודת האדמה, ועתה עוד יותר, והנהיג לשתות יין במקום לאכול ענבים. והספור בא כי הא-ל ראה שכנען עתיד להיות רע, ונתן בפי נח הנביא לקללו, וגם להזהיר על משתה היין המפסיד הדעת. (שם ט כ)

מבעלי התוספות:

ויולד בן - ומתושלח יעצו שלא לקרא לו שם מיד, כדי שלא יוכלו לכשפו. (בראשית ה כט)

חזקוני:

זה ינחמנו - ששנות אדם כלו עכשיו, ונאמר "ארורה האדמה כל ימי חייך". (שם)

בן חמש מאות - יודעים היו שהמבול יבא, ונשתהה כל כך עד שהבטיחו הקב"ה, ואז הוליד. (שם שם לב)

רבינו בחיי:

ונח מצא חן - כלומר אלו רשעים ראויים להמחות, וזה צדיק ראוי להנצל, כי מצא חן בעיני ה', ונתבאר בכאן העונש והשכר... (שם ו ח)

נח - ...והזכיר הכתוב בצדיק הזה שלש מעלות של שבח שהיו בהפך מבני דורו, האחת שהיה צדיק במעשיו, לא איש חמס כבני דורו, השנית שהיה תמים, והוא השלם במדותיו... וזה היפך מבני דורו, שהיו בעלי מדות מגונות, שכתוב בהם "כי השחית כל בשר את דרכו". ג' את האלקים התהלך, וידוע כי מדת ההתהלכות לא מצאנוה רק ביחיד הדור... ועוד שאין לשון זה נופל אלא על הצדיק שהשיג מעלת השמש וכחות הגלגלים והכוכבים, וכיצד הם פועלים פעולות בשפלים, לפי שעם ההשגה הזאת מתפרסמת מעלת אדון הכל ורוממותו, וכן אמר דוד "השמים מספרים כבוד א-ל"... ועל כן אמר בנח "את האלקים התהלך נח", כי השיג מהלך השמש וכחותיו העצומים, וידע כחות הכוכבים והמזלות, ולא נטה לבו אחריהם, כי ידע בחכמתו כי יש סבה עליונה על כלן, ונדבק בה... 

בדורותיו - היה ראוי לומר בדורו, אלא כשבא המבול היה בן שש מאות שנה, וכבר עברו עליו דורות הרבה, והגיד לך הכתוב כי כל הדורות ההם השחיתו, ולא היה בכולן ראוי להנצל זולתו... (שם שם ט)

וכאן הבן שואל, כיון שהיה נח צדיק תמים, כמו שהעיד עליו הכתוב, והוא מוצא חן בעיני ה', למה לא היה מתפלל על בני דורו, ויחזירם למוטב, כמו שמצינו באברהם אבינו... ותשובת הדבר, כי מה שחדל נח הצדיק להתפלל בעדם, לא במרד ולא במעל, אך מתוך שהיה יודע שקיום העולם בעשרה, ואילו היה בבני הדור עשרה אנשים צדיקים לא היה מביא עליהם המבול, כי היה העולם מתקיים בשבילם... (שם שם יד)

אברבנאל:

אלה תולדות - התחיל בנח עוד פעם כאן, שהיה התחלה שניה לעולם, או להסביר מדוע ניצל. צדיק - במעשיו, תמים - מטבעו, וכל זה לפי שלא נתערב עם הבריות, כי אם את האלקים התהלך - כל מעשיו היו לפי השכל ולא התאוה. תמים היה בדורותיו - בנערותו ובשיבתו. (שם ו ט)

ויולד נח שלשה בנים - שעליהם יכול להשקיף ולחנכם, מה שאינו כן במרובים יותר, ולכן לא היתה לו בת, שהיתה נמשכת אחר בעלה. (שם שם י)

ויברך אלקים - ...ועל שלא היה להם עדיין כל ירק לאכול, אמר להם שיאכלו בשר, ולפי שיוכלו להתרגל על ידי זה באכזריות, אסר להם אבר מן החי, ועל שהיו יראים פן יהרגו האחים זה את זה, אמר להם עונש הרוצח, שינקום דמו על ידי אדם או חיה. (שם ט א)

ספורנו:

ונח מצא חן - להציל גם בניו ובנותיו, לא מפני שהיה ראוי לכך, אבל על צד חנינה זכהו הא-ל יתברך לזה, כאמרו "ושלשת האנשים האלה בתוכם, נח דניאל ואיוב, חי ה' אם בנים ואם בנות יצילו, המה לבדם ינצלו". וזה כי לא למדו את דורם לדעת את ה', כאברהם, משה ושמואל וזולתם, כאמרם ז"ל, עילם, והם דניאל וחביריו, זכתה ללמוד ולא זכתה ללמד, וכן נח אף על פי שהוכיח על המעשים המקולקלים ענין המדינות, לא הורה אותם לדעת הא-ל יתברך וללכת בדרכיו, אף על פי שהיה צדיק תמים בעיון ובמעשה, כי אמנם הצדיק המשלים עצמו בלבד, הוא ראוי שימלט עצמו בלבד, אבל המשלים גם את זולתו, הוא ראוי שימלט גם את זולתו, כי בזה יש תקוה שיחזירם בתשובה... (בראשית ו ח)

את האלקים התהלך - הלך בדרכיו להטיב לזולתו, והוכיח בני דורו, כדברי רז"ל, וכן כתב עליו ברוסי הכלדיי. (שם שם ט)

ויולד נח - מאז שהתחיל להוכיח בני דורו זכה לבנים. (שם שם י)

כי אותך ראיתי צדיק - ולא ביתך, לפיכך בא אתה וכל וכל ביתך, כי בשבילך בלבד אמלטם. (שם ז א)

אלשיך:

...ואמר שנח בעצמו היה צדיק, אבל לא היה מציל בניו, כפי שלא ניצלו גם שאר קטנים במבול, אלא שבניו היו צדיקים בעצמם, והטעם כי את האלקים התהלך - צדקתו היתה רק בביתו, ולא לימד את דורו כאברהם, ומי שזיכה את הזולת ניצולו זולתו בזכותו, כלוט בזכות אברהם. והוסיף עוד במדת הרחמים כדי שינצלו גם בניו שהוליד רק בן ת"ק, ולא היו בני עונשין כשבא העונש, כי גם נח רק מצא חן בעיני ה', מדת הרחמים, ובניו כמוהו, כי רק נשמר מעבירות הדור בשב ואל תעשה, ולא בקום ועשה, ועל אלו אמר איש צדיק - כבזוהר שמות ג', נאמר במיוחד על השומר בריתו. תמים - שאינו בגזל. את האלקים התהלך - שאינו בעבודת אלילים, ועוד שעבד מיראת מדת הדין ולא מאהבת ה', ובבחינות אלו היו בניו דומים לו, ומדת הרחמים אמרה, שאמנם רבה רעת האדם שבארץ עכשיו, אבל מה חטאו ישיני עפר שימחו עם האדמה, וגם העתידים להבראות, ועל זה אמר "אמחה את האדם אשר בראתי", ולא העתידים להבראות... (שם ו ט)

כי מלאה הארץ - שאין אחד מוחה בהם, ועל כן ממדת הדין שכולם ישחתו, ולתקנתו יתמרק י"ב חודש ביסורין, ולכן ציוהו על התיבה, ולא הצלהו בדרך אחרת, וגם ספרו חז"ל מרוב הצער שהיה לו בתיבה, ולכן היה זפת מבפנים שיריח הריח הרע... (שם שם יג)

אלה תולדות - יש ב' תולדות הנפש, מצוות שיעשה, ונפשות שיחזיר בתשובה או ילמד, והג' תולדות הגוף, בנים ממש, ומכל זה היה לו רק א', שהיה צדיק תמים, אבל לא התעסק עם בני דורו, ולכן דרשוהו לגנאי, ואמרו בדורו של משה ושל שמואל לא היה נחשב, כי אלה התעסקו עם בני דורם, ורבי נחמיה דרש לשבח, משל לצלוחית של פלייטון מוקפת צמיד פתיל בבית הקברות, וריחה נודף בחוץ וכו', רוצה לומר, אם היה פותח פיו להוכיח היו בולעים אותו, ויש להחזיק לו טובה שלא למד ממעשיהם. ועל דברי רבי יהודה שצדקתו רק בשב ואל תעשה, מביא משל לבתולה בשוק של זונות ולא יצא עליה שם רע וכו', שלפי מקומה גם שלילת עבירה שקולה כמצוה. (שם שם ט)

להחיות אתך - ...או יצטער עוד בטרחתו עם הבהמות, ויזכה על ידי רחמיו עליהם. (שם שם יט)

מפני מי המבול - לא עמד בנסיון לבא תיכף אל התיבה ולהמתין שם ז' ימים, ואף על פי שכבר היה בן ת"ר שנה, ואף על פי שהבהמות כבר באו אליו. (שם ז ז)

מהר"ל:

...אבל אצל נח לא היה לו לנח מעלה זאת, שיהיה מתחת המציאות כמו שהיה אברהם, ולא שייך לומר עליו שהוא היה נוטל שכר כולם, בשביל זה יתורץ מה שלא היה בא אבוד על הדור שהיה בימי אברהם, שהרי נח לא היה יכול להציל את דורו, מפני שלא היו עשרה בדורו שהיו צדיקים, ולפיכך לא התפלל אברהם בסדום על פחות מעשרה...

ואחר כך היה לנח מדריגת הצורה, ודבר זה מבואר, כי לכך נקרא נח איש האדמה, כאשר בארנו במקום אחר, כי האיש הוא הצורה, ונקרא נח איש האדמה, שהאדמה היא חמרית, והוא איש האדמה, וגם לא היה לו יסוד ושורש לפי מדריגה הזאת, הוא בשלימות, ומכל שכן אל עשרה דורות שלו, וימשך פחיתות וחסרון אחר זה. ואחר כך היה אברהם והיה לו מדריגת הגוף בשלימות, ולפיכך היה מספר אברהם רמ"ח... (דרך חיים ה ב)

זה ינחמנו - ...צריך לפרש כך, זה יניח ממנו עצבון ידינו עד שנהיה אנחנו נחים ממעשינו, ומה שאמר זה יניח ממנו עצבון ידינו, ולא אמר זה יניח ממנו מעשינו, כי כאשר יאמר מעשינו סתם, אין הוכחה שהוא לרעה... כך דעת רש"י, ואומר אני שדעת רז"ל אינו כן, דבמדרש רבה אמרו, לא השם הוא המדרש וכו'... נראה כפי מדרשם ז"ל, כי ינחמנו הוא כמשמעו, וכן פירוש הכתוב ויקרא שמו נח על שם הנחה, לאמר זה ינחמנו מעצבון ידינו וכו', ולשון נחמה הוא הנחה, כי כאשר האדם מנוחם, ואלו הנחה, לכן אמר הכתוב ויקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו, פירוש כי הוא ינחם אותנו, וזהו הנחה, לכך קרא שמו נח... (גור אריה בראשית ה כח)

בדורותיו - ...אלא בזה פליגי, מפני שהכתוב בא ללמד במלת בדורותיו למה עשה הקב"ה נס עם נח והצילו מן המבול, וסבור מאן דאמר לגנאי, שהצלתו היא מפני שבדורו היה צדיק, וכיון שלא היה צדיק יותר בדורו, היה נקרא צדיק, והקב"ה עושה לו נס, אף על גב שאלו היה בדור צדיקים לא היה צדקתו נחשב לכלום, וראיה שהקב"ה עושה הנס אחר שאין צדיק יותר ממנו, שכן פירש רש"י אצל לוט בפסוק פן תדבקני הרעה. ולאידך לישנא דאמר לשבח היה ניצול, מפני שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ולפיכך היה הקב"ה מחשיב מעט צדקותיו לרב, והיה מצילו, והשתא לא יקשה גם כן למה מספר הכתוב בגנותו של צדיק, למאן דאמר לגנאי, אלא הכתוב מגיד לך בשביל מה היה ניצול נח, ללמוד מדת הקב"ה, כיון שהיה צדיק בדורו...

נח היה צריך סעד לסומכו, פירוש על דרך בא לטהר מסייעין לו, אבל אברהם לא היה צריך לסעד, אלא היה מתחזק בצדקו מאליו, אבל לישנא דקרא את האלקים התהלך אינו משמע שהקב"ה היה מסייע לו, דלא כתיב זה בקרא. ונראה לי, לפי שהיתה השכינה עמו והיה נח דבק בשכינה, ולפיכך לא בא לידי חטא, וזהו הסעד שעשה לו הקב"ה... (שם ו ט)

של"ה:

וזהו ענין של נח, שאמר הכתוב את האלקים וגו', כלומר במקומות התבודדות שאין שם רק השי"ת, כי היה צריך סעד לתומכו, ואלו היה הולך בין הבריות, אפשר היה לומד ממעשיהם, אבל אברהם ידע כמו הגדול בדביקות השי"ת, ולא היה צריך סעד, והוא היה הולך בין הבריות כדי להפכם... (שער האותיות צ')

...ושאינו יודע לשאול זה נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, ואלו היה בדורו של אברהם אבינו וכו', כי אברהם כשאמר לו השי"ת זעקת סדום וגו', התחיל לשאול שאלות גם בקשות, אבל ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר וגו', לא שאל מאומה, ונח היה סובר דהיינו על מנת שיחיה בני, רוצה לומר כי קיום נח לא היה רק בשביל שיהיה קיום העולם, שלא יאבד העולם לגמרי, ושיהיו הם אחר כך פרים ורבים, וזהו שנקרא נח איש האדמה, כלומר למען לא תשם האדמה... ומכל מקום היה צדיק תמים, כי כוונתו על זה בדגמר שפיר, ואמר את פתח לו, תגיד לו התחלה... (מסכת פסחים מצה עשירה)

...ולפי דרכנו יתבאר בענין אחר, נח לא היה לו כח יפה כאברהם אבינו, כי אברהם אבינו התעורר מעצמו להכיר את בוראו ולעבוד אותו, ואחר כך ורוח ממרום ערה עליו זהו ענין מלמטה למעלה, אבל נח את האלקים התהלך, בא לו התעוררות מלמעלה, וזהו הסעד והסמיכה שהזכיר... והנה נח היה צדיק בדורותיו, בערך דורו, כי נח היה איש צדיק להיות דבק בהשי"ת כשבא אליו התעוררות מלמעלה, כי ק"ד שנה היה הקב"ה מתעורר את נח, ולשלחו להזהיר הדור שיעשהו תשובה, אבל מקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו, כלומר מקצת שבחיו היו בפניו, כי לא הלכו פניו להקדישם, להתעורר כמו אברהם אבינו, שאמר התהלכתי לפניו, וזה היה במקצת, אבל רובו שהוא ככולו היה שלא בפניו, שלא הקדישם הוא רק בא אליו התעוררות מלמעלה, וזהו סוד "ונח מצא חן", הוא מצא, אבל הקב"ה לא מצא, וזהו מתנת חן, כמו שכתוב "וחנותי את אשר אחון". ומכל מקום היה צדיק בערך דורו, כי לא זו שלא התעוררו מאליהן דורו, אלא אף לאחר התעוררות מלמעלה זה ק"ך שנה לא השגיחו, כי היו ערלי לב... ונח אף בעת רום מעלתו, שנקרא צדיק, נקרא איש האדמה, אשר הכוונה בזה על דעת המדרש שהבאתי לעיל, כי אף נח היה בכלל נחמתי כי עשיתים וגו', ומה שנשאר קיים היה בשביל האדמה, והאדמה לא תשם, שיהיה קיום לעולם, ועל כן נקרא איש האדמה, כלומר נשאר באיש בשביל האדמה, דהיינו העולם, הרי במקום גדולתו שקראהו צדיק, קורא אותו בשם איש האדמה... מכל מקום אני אומר שיש במאמר הזה רמזים, הנה כי מעת הוסר העדי כתנות אור מהאדם ונתלבש בכתנות עור, לא מצינו שזכה לאור עד חנוך, כי לקח אותו אלקים ונעשה מלאך, והוא מטטרון, ועשרה דורות מאדם ועד נח, ונח היה צדיק הדור ונזדכך בקצת שגרם קיום להעולם בהשארתו, על כן תמצא תיבת נח זה ינחמנו, והוא מחצי שם של חנוך, וכן הוא חצי שם של מטטרון, כי מט"ט עולה נח, נשאר רו"ן, מלשון נור דולק, כי נתהפך חנוך ללפיד אש ונעשה מטטרון, ומה שנשאר מן חנוך לאחר הלק"ח ח"ן, שהוא כמו מט"ט, נשאר כ"ו שהוא כמנין ידו"ד, ומן מטטרון נשאר נור, שהוא אש, רמז לדבר כי ידו"ד אלקיך אש אכלה הוא, הרי מעלת נח שהוא חן מן חנוך, על כל זאת שקר החן, אין זה מעלה אמיתית. (תורה שבכתב בראשית, ועיין שם עוד)

רמח"ל:

...והנה אדם הראשון היה מוכן יותר הרבה ממה שבני אדם מוכנין עתה, והוא שכבר נברא מהול, ואם כן כבר היה מזומן אליו להמשיך לו האותיות האלה התלוים ביו"ד זאת של שד"י, כי עבודתו היתה ברוח יתירה ממה שהוא עתה... ובחינת מציאת העולם בסוד אדם הראשון כבר אבד לו בזמן מהמבול כמפורש במקום אחר, ואז הקב"ה ברא את נח מהול, כמו אדם הראשון, והיה העולם ראוי להתקן בו. ובאמת התחיל להתתקן עד שלא היה כלום בסוף עשר דורותיו, כמו בסוף דורות האדם הראשון, אלא אדרבה בא אברהם אבינו ע"ה וקיבל שכר כולם, ואז נתקן לגמרי, ותשלום זה התיקון היה במתן תורה... (אדיר במרום דף ה)

הנה האדם כשנברא לא היתה בו זוהמא כלל, ולא היה לו אלא להעלות העולמות למדריגה העליונה, והיינו להשלים התיקון שהתחיל המאציל ית"ש, ואז היה היצר הרע מתוקן וכל רע חוזר לטוב... אבל דרך אדם הראשון לא כך היתה, אלא להשיג הקדושה הבאה אליו בהתגברות גדול, ועל דרך יום השבת, והיה די שלא ימנע לה, ואז רוב הקדושה היה מקדשו לגמרי, שאפילו בחינת היצר הרע יהיה טוב מאד... ונמצא שמחשבת המאציל ית"ש היתה, שיוכל לתקן העולם בראשונה רק בסוד קבלת הקדושה, ובסוד זה ברא את האדם, וכשחטא הנה נפגם בזוהמא, ועם כל זה הקב"ה היה רוצה לתקנו סוף סוף על ידי כמה גלגולים, כי אותם הנשמות שהיו כלולות בו היו מתגלגלים בעשרה דורות... ובאמת הכל נמשך בסוד א"א, והיה להם להשיג מדריגות רבות של הקדושה ברוב ימיהם בחכמה רבה, עד שבכל זה יהיו מתוקנים, וסוף הכל היה בימי נח, שהיה ממש כמו סוד משיח, שבו היו נחים מן הגלגול, ובו היה יכול לתקן העולם ברוב הקדושה כנ"ל, ובפרט בשש מאות שנה, שהוא סוד מה שכתב הזוהר, שבת"ר יתפתחון תרעין דחכמתא, כי באותו הזמן נגלה אור גדול מאד, שהיה יכול לתקן כל העולם, והוא סוד אור הגנוז שגילה להם ז' ימים, ואם אז לא היו מונעים, היה נתקן הכל... וגם נח לא נתקן הרבה, כי חטא ביין, והקב"ה רצה לתקנו בעשרה דורות ולא נתקן, ואז נתקן העולם בדרך אחר. וסוד הענין, כי האדם היה המדרגה ראשונה לתיקון הקלקול, וכן נח, ולא זה ולא זה יכול לתקן, אז נלקח דרך תיקון אחר, והוא דרך אברהם, שאי אפשר עוד לתקן ברוב ההארה, אלא צריך הטורח... (שם דף יא)

כלי יקר:

איש צדיק - לפי שדור המבול השחיתו בג', ע"ז גילוי עריות וגזל, הקדים לומר, שנח היה גדור בשלשתן, צדיק - שלא היה גוזל אחרים, תמים - שהיה גדור מעריות, כי נולד מהול, את האלקים התהלך - ולא פנה לאלהים אחרים, אבל דור המבול פרצו גדר שלשתן... (בראשית ו ט)

אור החיים:

כי נחמתי - ולא לצד מעשיהם הרעים, דאם לא כן אין אלו שלא הגיעו לעונשין בכלל, אלא לצד שניחם על עשיית כולם, ולזה אמר תיכף ונח מצא חן, לא לצד מעשיו, דאם כן לא יצילוהו, ואפילו צדיק לא תצילנו צדקתו, אלא מציאת החן שהשיג מאמצעות בחינת המצוות, כי יש מצוות שתועלתן להמשיך חן, וה' לא הודיען לטעם שאמרו חז"ל, ונח זכה לחן, כשמו, נח - חן. (שם שם ז)

אלה תולדות - ...עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל, אמר נח למשה אני גדול ממך וכו', על זה אמר אלה תולדות, שהציל עצמו לבד ושלל זולתו, כי לא היה בו תועלת לבני דורו, ולא הועילו זכויותיו, אלא לעצמו או להגדיל שבחו, כי הגם שקדמוהו צדיקים, היו לומדים מוסר מבני דורם הצדיקים, מה שאינו כן נח, שכל דורותיו היו רשעים, או אמר איש - על דרך אומרם ז"ל, שהכין להם כלי מחרישה, צדיק - רמז כי הוא יסוד עולם, שאילו לא היה הוא, לא היה עולם במציאות. תמים - על דרך אומרם בחולין ו' צדיק במעשיו תמים בדרכיו, ופירש רש"י עניו ושפל רוח, שאפילו בדורות הרעים את כולם היה עניו, והוא לפנים משורת הדין, הנותנת עם עקש תתפתל. ועוד שאפילו בעיני דורותיו הוכר היותו עניו, ואמר בדורותיו לשון רבים להגיד מעלתו. והנה כל אדם ישיג הכרת ג' דורות, אביו, דורו ובניו, להגיד שבכולם היה מסוים, והגם שהיה מתושלח. את האלקים התהלך - גם עם ה' הנהיג נייחא ומנוחה... ואמר לשון הליכה, שכן יאמר גם על הנהגה טובה, ודקדק לומר התהלך, לומר בתמידות היה מרצה קונו יתברך, וקרבנו יוכיח על הכלל. (שם שם ט)

...ויש לתת לב, למדוע העלים עין מעשות צדקה בבני דורו, לבקש רחמים עליהם מלפני ה', ועוד שמצינו שאברהם למד ממנו, כברז"ל, שלא בקש על פחות מי', ממה שראה שנח לא בקש, וקשה, כי מי אמר לו שאם היה מבקש לא היה מתקבל, אכן מדברי ה' גילה דעתו לנח, כי הדבר מוחלט בעיני ה' להשחית, ולא נתן מקום לנח להתפלל, כאומרו קץ כל בשר וגו', מה לו מקום להתפלל, מה שאינו כן בדברו לאברהם, לא דבר כדברים האלה, אלא נתן לו מקום להתפלל... ועוד שלא מצא פתח כאברהם וכמשה שטעמם ונימוקם עמם, שלא היה צד הכרח שה' יודיעם, והרי זה כמורה באצבע כי שואל מהם שיתפללו... (שם שם יג)

והקימותי את בריתי - עוד נראה שכונת ה' היא, להיות שהחליט לו הגזירה על בני דורו, ואמר לו כל אשר בארץ יגוע, חש כי יחשוב נח, כי כשם שהראהו בראשונים, כי כן יקר מקרהו ומקרה זרעו בדור אחר, וזו הצלה שאין תכליתה הצלה קיימת, לזה תיכף רמז לו שיכרות עמו ברית, לבל יביא עוד מבול. עוד יכוון שקיים עמו ברית שלא ישכחהו בתיבה, והרי הוא אבוד מעצמו, והיא שעמדה לו, שנאמר ויזכר אלקים את נח וגו', ואחר כך ציוה לו ליכנס לתיבה בקיום ברית זו... (שם שם יח)

כי אותך ראיתי צדיק - שבזכותו ינצלו בני ביתו, ולא על שעדיין אינם בני עונשין... (שם ז א)

תקח לך - שיטרח לקחת תשלום הז', ורמז שהם לצורך עצמו, שאמר לו "לך", ולכן יכול גם להקריב מהם והצליח בקרבנו, וגם יוכל לאכל מהם. (שם שם ב)

הכתב והקבלה:

והקימותי את בריתי - ...ונראה שרוצה לומר פלא גדול יחדש, שהתבה תחזיק הכל... ובאת - אינו ציווי, כי אם הודעת הנס הנ"ל. (שם ו יח)

מלבי"ם:

ונח מצא חן - שאם נח לא היה מוצא חן, לא היה שם לב להחריב את העולם, שאז לא היה חורבן לצורך תיקון, ואין דרך ה' לעשות רע, רק כשהוא לתכלית טוב... ומבואר בסוד חכמי חרשים שה' ערך הנהגת העולם שיתנהג כפי מעשה התחתונים, אם לחסד אם לשבט, וזה רק כל זמן שיש על כל פנים אדם אחד בעולם שיחול עליו הנהגת ההשגחה לפי מעשיו, ואז ההנהגה תתנהג לפי הכנסת הדור ומעשיהם, אבל כשאין שום אדם בארץ הראוי שתחול עליו ההשגחה, אז לא יביט על הנהגת התחתונים, רק אז תתעורר מדת החסד. (שם ו ח)

איש צדיק - ההנהגה הטובה בין אדם לאדם, וגם היה תמים - שיעשה כל מעשיו שלא לשם פניה חיצונית מאהבת עצמו, ומצד נשמתו הרוחנית הוליד תולדות במה שאת האלקים התהלך נח, והוא נח השני, האלקי, הדבק באלקים להשכיל דרכיו ואורחותיו עניני האלקות בשכלו העיוני... (שם שם ט)

צא מן התבה - ספר שנח לא יצא מעצמו, אף על פי שראה שיבשה הארץ, וזה מפני שכניסתו אל התיבה לא היתה הצלה טבעית, שבדרך הטבע היתה התיבה נשברת בהליכתה על גלים ומשברים סוערים בזעף... ועל כרחך שהיה זה אחד ממחשבות השם הכמוסים שאחר שהיה הגזרה לשחת כל הארץ ויושביה, ונח בכלל, הוצרך לשומו על פני המים שעליהם לא נגזרה גזרה, ולכן צוה לו שיכנס עם ביתו ז' ימים קודם, כדי שיקבע שם דירת קבע קודם התחלת המבול, ולא יחשב מיושבי הארץ עוד רק מהחיים על המים, ובאשר לא ידע נח הזמן שנקבע להארץ שתהיה שממה, לא יכול לצאת אל הארץ, עד שהודיעו ה' ששם קץ לחושך, והארץ נתן לבני אדם... (שם ח טז)

רש"ר הירש:

זה ינחמנו - ...וכך אמר למך בדבריו, אדם לעמל יולד, כל חייו תנועה ויגיעה, אך אוי לו לדור הזה, שתנועתו ללא תכלית ויגיעתו ללא מטרה, אם נשים את עינינו על בנינו נמצא בהם תכלית לכל שאיפותינו, בהם תמצא מטרה, שנוכל להשיגה בכל הנסיבות... (שם ו ל)

אלה תולדות נח - כדרך שאמר לעיל, אלה תולדות השמים, שם פתח סדר חדש של התפתחות הבריאה, ואילו כאן סדר חדש של התפתחות האדם. נח היה בבחינת אדם שני, והוא עמד בראש האנושות החדשה... בדורותיו - שני פירושים נאמרו כאן, הוא היה צדיק תמים ביחס לדורו, או אפילו בדורו היה צדיק תמים, דומה ששני הפירושים נכונים, מאבק מעין זה שהוטל על נח, בודאי פוגם בשלמות הנפשית, אך מאידך, גם אם נפגמה מידת היושר והמוסריות, הרי היא שקולה בעיני ה' כנגד שלמות נפשית, הנרכשת בדור מעולה, ויש משמעות לכך, שהוא אומר בדורותיו אצל תמים ולא אצל צדיק, הרבה יותר קשה לשמור על צדק ויושר בדור של אנשי חמס, מלשמור על תמימות מוסרית בדור של משחיתי דרך, מידת איש צדיק ינקה מהתמימות המוסרית, והתמימות המוסרית ינקה מיסוד הכל, ממידת את האלקים התהלך נח. גדולי הדורות שלאחר מכן התהלכו לפני ה', והיו שלוחיו, ואילו על נח הוא אומר התהלך את האלקים, בני דורו לעגו לו, והוא ויתר על חברתם, ונלוה רק על ה', כך הוא היה ראוי לשם נח, וכך נתן עתיד לאנושות אחרי שקיפחה את עתידה. (שם שם ט)

העמק דבר:

צדיק - משמעותו בין אדם לשמים, וצדיק תמים - גם בין אדם לחברו, וספר שנגמר צדקו בכל הדורות שעברו עליו, כי גם היה טוב עם אנשי דורותיו. את האלקים התהלך - ולא שהיה טוב במזג, אף שמכל מקום היה ראוי לקבל שכרו בעולם הזה, אינו אלא להגן עליו בדרך הטבע, אבל לא במקום סכנה דנפיש ריתחא בעולם, אבל נח היה טוב לבריות בהגבר על טבעו, ורק לשם ה', כי ידע שכך רצונו יתברך, ומשום כך היה כדאי להיות ניצול בהשגחה פרטית. (שם)

משך חכמה:

ראיתי צדיק - נסיון הנבראים במבול היה לקבל מרותו של נח, ונסיונו של נח העמל והסבלנות אתם, ואם היה מגלה לו שהיה צדיק תמים, היתה הידיעה מכריחה את בחירתו, על כן לא אמר לו. (שם ז א)

איש האדמה - בבראשית רבה פרשה ל"ו, חביב משה מנח, שנקרא איש האלקים. שהיינו חושבים שהמתבודד יעלה יותר, ובכל זאת, נח שהתבודד ולא הוכיח דורו ירד ממדרגתו, ומשה שמסר נפשו על ישראל להרג המצרי, שזו פחיתות, נתעלה ונקרא איש האלקים. (שם ט כ)

ה' יראה - ...כי בנח תוקנו המדות וקראה שלם, ובאברהם תוקנו המושכלות וקראה יראה, כי שני אלו יתוקנו בירושלים. (שם כב יד)

שפת אמת:

ברש"י, נח היה צריך סעד וכו', בודאי כל אדם צריך עזר הבורא, רק אברהם בא לו העזר מצד מעשיו הטובים, וזה שאמר "אשר התהלכתי לפניו", שזכה להסיוע זו על ידי התעוררות שלו, ובנח היה התעוררות משמים קודם להתעוררות שלו, וכמו שידוע שאם התעוררות האדם מקדימה, אז הוא מתקיים לעד, גם הכל הוא על פי בחירת האדם, כי מי שרוצה לקבל העול עבודה בכל כח, השי"ת עוזר לו אשר יוכל מעצמו לקיים הכל, אף כי גם הוא בעזר הבורא, אבל העזר הוא באופן שיעשה מעצמו, כי השי"ת כל יכול, ומי שכחו חלוש, כמו שמצינו אין בי כח לרדוף וכו', אז השי"ת עוזר לו באופן אחר, והכל מהשי"ת. (נח תרל"ז)

...אמנם אברהם אבינו זכה להציל כל אנשי דורו, שהוא חזר ותיקן כל בחינת העשרה מאמרות כמו שכתוב, לתת שכר לצדיקים שמקיימין העולם וכו', כמו שכתוב בהבראם, באברהם, לכן קיבל עליו שכר כולם, ונח לא היה יכול להציל בני דורו, שהצלתו לא היתה בבחינה זו, רק בהתדבקות בשורש, כמו שכתוב במדרש, אף נח וכו', אלא שמצא חן, וביאור הענין, דכתוב אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, והוה ליה לומר שאתה צדיק, אבל הפירוש כמו שאמר וירא וגו' והנה טוב מאד וגו', והוא השגחת הבורא יתברך על כל דור ודור, ממילא על כרחך גם דורות הרשעים ראה השי"ת מקום קיום להם, ואת נח ראה השי"ת לצדיק בדור המבול, וניתן בו הכנה להציל הדורות הבאים. (שם תרל"ח)

ברש"י, נח היה צריך סעד וכו', בודאי נח, שהעיד עליו הכתוב איש צדיק, לא עלה על דעת חכמים לפחות בכבודו, אך כך סדר הדורות, כי מקודם היה צריך להיות צדיק שצריך סעד, ואחר כך היה צדיק כאברהם, שלא היה צריך סעד, כי לא היה בכח הבריאה לקבל מיד הנהגת אברהם אבינו, עד שהקדים לה צדיק כמו נח. והנה כל זה הסדר שנכתב בתורה בודאי נוהג גם בכל נפש ישראל, כי הכלל עולם שנה נפש מתנהגים באופן אחד, ויש מתחלת תוהו, כמו הנער כשנולד, אכן הקב"ה מגין ושומר נקודה אחת בנפש אדם, כענין שניצל נח מכל בני דורו, ומזאת הנקודה נעשה אחר כך תולדות בהתפשטות כחה בנפש האדם להוציא המדות כדמיון האבות, ואחר כך זוכין לתורה כמו שכתוב דרך ארץ קדמה לתורה, ודרך ארץ הן המדות... (שם תרל"ט)

נח היה צריך סעד וכו', אם הכוונה על סעד מהבורא יתברך, וכי נמצא מי שאינו צריך סעד עליון, ויש לומר כי כוונתם לדרוש, את האלקים, שהיה צריך עוד סעד מזכותים אחרים, וגם מדורות העתידים... (שם)

אלה תולדות וגו'... אלו הם מיני מדרגות שקבל העולם תקונים על ידי הצדיקים, נח בדורו, ואחר כך האבות. והנה נח תיקן הדרך להיות צדיק על ידי עזר וסייעתא דשמיא, ואחר כך באו האבות ותקנו דרכים גבוהים מזה. והנה על פי טבע צריך האדם לעזר עליון, והוא מדת צדיק, ואברהם היה בחינת חסיד, שנאמר עליו איזה חסיד המתחסד עם קונו, ונכנס לפנים משורת הדין, שמסר נפשו להשי"ת ונתעלה מדרך הטבע, לכן נאמר שהיה מתהלך בצדקו מאליו, שהוא למעלה מדרך הטבע כנ"ל, ואיתא נח הוא שבת, והוא כח הקדושה שבא מעולם העליון לעולם הזה, להצדיקים, והוא הסעד ונשמה יתירה, וגם היא שמירת פריסת סוכת שלום עלינו, והכל עזר וסעד משמים, וכח זה השיג נח, שהוא המנוחה והביטול אליו יתברך, ונייחא זה עביד תולדות, אבל האבות השיגו הימים טובים, שהם המשיכו קדושות יתירות במעשיהם הטובים, שהרי הימים הטובים תלוין בבני ישראל... (שם תרמ"א)

איתא נח היה צריך סעד לתומכו וכו', והנה התורה מעידה על נח איש צדיק, אם כן נראה כי כך היה באמת הבריאה על זה האופן, שיהיה צריך הצדיק סעד ועזר מהקב"ה, ואין זה חסרון, ונקרא צדיק שלם מה שזוכה להכין עצמו להפיק רצון ועזר מקודש להשלים נפשו כנ"ל, אכן זה הוא הנהגת הטבע, כמו שכתוב את האלקים התהלך, אבל אברהם היה חסיד לפנים משורת הדין, והוא בכח מסירת נפש שמסר עצמו בעבור קדושת שמו יתברך, ואם כן בחר לו דרך למעלה מן הטבע, והוא דרך התורה שניתן לבני ישראל בכח מעשה האבות... (שם תרמ"ד)

במדרש, אף הוא אינו כדאי, אלא שמצא חן וכו', ובודאי לא על חנם מצא חן, אך הענין על פי המדרש לוית חן הם לראשך, המצוות מלוות אותך, דעיקר תולדותיהן של צדיקים מצות ומעשים טובים, דכתיב אמרו צדיק כי וגו', פרי מעלליהם יאכלו, פירוש שהצדיק מקשר כל המעשים בשורש העליון, ועל ידי זה עושה תולדות... ועל ידי המצות ומעשים טובים מקשרין הכל בנקודה הגנוזה הנ"ל, ואז חל חן מקח על בעליו, וזה שאמר אותך ראיתי צדיק וגו', בדור הזה, דהיינו בעת הבריאה ראה הקב"ה שהוא יהיה צדיק דור הזה, ולכן לא כתיב כאן תמים, כי התמימות הוא שלימות האדם למטה, שאינו משתנה מאותו חלק המיוחד לו בעת הבריאה, וכאן מדבר מחלק שרשו, שראה הקב"ה אותו מתחילתו... (שם תרמ"ה)

ברש"י נח היה צריך סעד וכו', דאיתא במדרש ג' מציאות מצא הקב"ה, ומצאת את לבבו, כענבים במדבר מצאתי ישראל, מצאתי דוד עבדי. והכתיב ונח מצא חן, הוא מצא, והקב"ה לא מצא, פירוש שהאבות וכלל ישראל המציאו מכח אל הפועל אותה הנקודה והמכוון שזרע הקב"ה בעולמו... וזה שאמר בזוהר הקדוש, נח הוא בחינת שבת, כי שבת הוא עליית כל הדברים לשורשם, וזה שאמר ונח מצא חן בעיני ה', נתעלה ונדבק בשורשו, ומצד זה נתקיים בעולם הזה, אבל אברהם אבינו ע"ה מסר נפשו עד שמצא בעולם הזה החכמה הגנוזה, וזה הוא באמת כח התורה, כמו שכתוב, שמאברהם התחיל ב' אלפים תורה... ויש לומר כענין שכתוב העובד מיראה זהיר במצוות לא תעשה, וזה נקרא קדושה ופרישה בחינת נח את האלקים התהלך, ועל ידי גדר ערוה מצא סיוע הקדושה, אבל אברהם אבינו ע"ה עבד מאהבה במצות עשה, והוא ציון מעשים כנ"ל... (שם תרמ"ט)

כתיב אור זרוע לצדיק... ונראה כי ישר הוא כמו שהיה קודם החטא, דכתיב עשה את האדם ישר, ואחר החטא שנעשה תערובות טוב ורע, אז נעשה בחינת צדיק ורשע, כי צדיק הוא ברובו... אבל בחינת ישר הוא שלא יהיה שום התנגדות, לכן כתיב בנח איש צדיק, ואברהם אבינו התחיל לתקן כל שורש החטא, והוא הדרך שזכו בני ישראל בכח התורה... ומכל מקום הוצרך נח לתקן מקודם בחינת צדיק, ואחר כך באו האבות בבחינת ישרים, שכן כתוב, אור זרוע לצדיק, אחר כך לישרי לב שמחה... (שם תרנ"ב)

איתא במדרש, בנח כתיב את האלקים התהלך וגו'... לבאר הענין כמו שאמרו ז"ל, נח היה צריך סעד וכו', והנה נח נולד מהול, לכן כתיב מקודם צדיק תמים, ואחר כך את האלקים התהלך, שעל ידי התמימות זכה להלוך לפני ה'. ובאברהם כתיב מקודם לך לך התהלך לפני, ואחר כך ניתן לו המילה, לכן נח לא היה בו כח להציל דורו, ובאברהם אמרו עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם, והענין הוא כמו שאמרו במשנה, הלא במאמר אחד היה יכול להבראות וכו'... ועיקר עבודת האדם לתקן אלה העשרה מאמרות, עד שיזכה למאמר אחד שהוא הדביקות בא-ל אחד, והמילה שנקרא ברית הוא התדבקות באחדות, וכדי להציל את נח, העלהו הקב"ה בכח המילה להתדבק במאמר אחד, ואז נקרא תמים, ונמצא היה מובדל מהדור, אבל אברהם בתוך מבואות אלו האפלות, בעודו ערל מצא לו חלונות וחרכים להלוך לפניו, ואמר כך ניתנה לו המילה ותמימות, ובאמת זה היה בכח מסירת נפש, לכן נקרא חסיד ומתחסד עם קונו, וזהו החילוק בין את האלקים התהלך, ובין התהלכתי לפניו, שהיתה כוונתו לשם שמים בלבד, לפרסם כבוד שמו בעולם, ולא לגרמיה כלום, אפילו לתקן נפשו... (שם תרנ"ד)

במדרש אלה תולדות נח, כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ומה פסל, דור המבול, דכל הצדיקים היו מתפללין ומצילין בני דורם, כמו אברהם ומשה רבינו ע"ה, ונח לא הצילם, והתירוץ, כי הצדיקים שבני דורם מקבלים מהם עבודת הבורא יתברך, כמו שלימד משה רבינו ע"ה בני ישראל התורה, ובזה נתקשרו בו ונקראו תולדותיו, וכמו כן באברהם אבינו ע"ה, כתיב הנפש אשר עשו בחרן, דשעבידו לאורייתא, ודור המבול לא קיבלו תורה מנח, כדאיתא במדרש שנאו בשער מוכיח, שלא רצו לשמע לו, וזה שפסל הדור המבול שלא היו בכלל תולדות נח, רק בניו, ולכן לא היה יכול להצילם, איברא, כי הוא באמת מיעוט בנח עצמו, שלא העמיד תולדות זולת בניו, הגם שהיה מחמת רשעת בני דורו, עם כל זה נחסר זכות זה אל הצדיק, ולכן אמרו אפילו נח אינו כדאי... ולכן נח הוצרך סעד להיות ניצל מאלה הרשעים... והלא מי לנו כנח, שכתוב בתורה עליו איש צדיק, מה שלא נמצא על שום אדם בתורה, אך כדאיתא במדרש, הנכנס לזירה, או ניצוח או נוצח, ולכן לפי שבני דורו לא רצו לקבל ממנו עשו בו פגם, וזה שאמר כאשר עשו כן עשיתי, שבמעשיהם עשו בו פגם. ויש לומר פירוש דובר תמים יתעבו בפועל יוצא, שגרמו בו תיעוב, ולכן הוצרך להסתר מהם בתיבה, אבל באברהם נאמר אהבת צדק, והוא גם כן פועל יוצא, דאיתא בספרי ואהבת את ה', שיהיה שם שמים מתאהב על ידך, כאברהם, ופרי צדיק עץ חיים נאמר על נח, ולוקח נפשות חכם על אברהם ולכן לא הוצרך סעד, כדאיתא מי שבא בשביל רבים כאלו בא בזרוע. (שם תרנ"ה)

את האלקים התהלך נח, ואמרו חז"ל נח היה צריך סעד לתמכו... אבל כן המדה, כמו שכתוב מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' והגם דחושב שם בפסוק כמה מדריגות לעבדו בכל לבבכם ולאהבה, מכל מקום הכל הוא בעזר השי"ת, כשאדם יש בו יראת שמים, ולכן את האלקים התהלך, בדחלתא דה' הליך נח, ומכח זה בא לאהבה ולשאר המדות, עד שנעשה צדיק, אבל באברהם היה בו בעצם מדת אהבה, ובאמת דרשו עליו מי הקדימני ואשלם, כי הוא חסיד לפנים משורת הדין, וזה רק בכח מסירת נפש, כי לפי הטבע אין בכח האדם רק מדת היראה, והכל מן השמים חוץ מיראת שמים, ואחד היה אברהם. (שם תרנ"ט)

איתא במשנה, עשרה דורות מאדם עד נח וכו', כי נח אף על פי שהיה צדיק, לא היה יכול לעמוד נגד רשעת הרשעים, ומה שהיה הוא מתקן קלקלו אותן הרשעים, עד שהיה צריך להסתר בתיבה, ונאבדו הם במבול. אבל אברהם היה מתחזק בצדקו, וגבר על מעשי הרשעים, ועל זה כתוב "מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה", וידוע שכן דרך האש, שכשאין המים יכולין לכבותו עוד הוא מתגבר על ידי המים, וזה שקיבל עליו שכר כולן, כי עוד נתעלה ונתחזק בצדקתו על ידי רשעת הרשעים... והנה נח קיים את העולם והטבע, וזה היה בריתו של נח לקיים העולם, כמו שכתוב, עוד כל ימי וגו' לא ישבותו. אחר כך בא אברהם אבינו ע"ה, והמשיך לעולם דרך התורה, שהיא למעלה מן הטבע והזמן, וזה נשאר לדורות בבני ישראל, כי בריתו של נח היתה לזמן ולשעה, ובאה בריתו של אברהם אבינו ודחתה בריתו של נח, לכן איתא במשנה, הנודר מבני נח מותר בישראל, שאין נקראים בני נח, שמאבות העולם התחיל בנין חדש... (שם)

אמרו חז"ל, נח היה צריך סעד לתמכו... ובזוהר הקדוש איתא, נח בחינת שבת, והוא הסיוע שבא בשבת לעובד ה' בכח הנשמה יתירה, כמו שכתוב, ישלח עזרך מקודש, לכן כתיב נח נח, שהאיר השורש שלו מלמעלה לשם נח שלמטה, אבל באברהם אבינו כתיב אחר כל הנסיונות, אברהם אברהם, שמקודם תיקן אברהם אבינו את עצמו בכחו שלמטה, והוא בחינת ששת ימי המעשה, דכתיב ששת ימים עשה, והם עמודי עולם, וכמו כן יש בנפשות ששה עמודי עולם, ואברהם הראשון שבהם, ולכן כתיב בהבראם, באברהם שהעולם עומד עליו... (שם תר"ס)

במדרש ורש"י, בנח כתיב את האלקים, שהיה צריך סעד וכו'... דאיתא בזוהר הקדוש נח הוא בחינת שבת, ונקרא נח על שם המנוחה, כי הגם שגם נח הוכיח את דורו, כדאיתא במדרש, אך בעבור כי לא קבלו ממנו היה ירא לנפשו פן יחטיאו גם אותו, וביקש להציל את עצמו, ובמדה זו נהג עמו הקב"ה והסתירו בתיבה, וכמו שכתוב במדרש המשל מי שנטבע בטיט עבה והצילו המלך, אבל אברהם אבינו ע"ה היה חסיד לפנים משורת הדין, ומסר את נפשו להלחם עם הרשעים לברר בעל כרחם כבוד מלכותו של הקב"ה אפילו אחר קללה והכאה, שמן הדין פטור מלהוכיח... ונהג עמו הקב"ה גם כן מדה במדה, והוליכהו בכל העולם להודיע טיבו בעולם, וזכה לקרב את הגרים... (שם תרס"א)

ויקרא שמו נח לאמר... והכל ענין אחד, על ידי שנתערב פסולת במזון גם הזרע יש בו פסולת, ונח שנולד מהול, הכירו בו הצורה הפנימית אשר שם ציוה ה' הברכה, ונקרא זה שהיא צורה מבורכת בלי פסולת, וזה הנחמה שיצא ללמד על הכלל כולו, ונודע אשר תחת הערלה נמצא אור הגנוז, ולכן נח מצא חן בעיני ה' שעל הצורה הפנימית חל החן... (שם תרס"ב)

במדרש בפסוק וידבר אלקים אל נח וגו', הוציאה ממסגר נפשי וגו' דהנה מתחלת בראשית עד עתה לא מצינו דבור, שהדיבור היה בגלות, כמו שכתוב בזוהר הקדוש ביציאת מצרים, שהיה הדבור בגלות, כן בזמן אדם ונח, על ידי החטא לא היה נגלה הדיבור, ולכן לא התפלל נח על דורו, כי כח הדבור היה סגור עד שבא אברהם ושרי צלותין... ולכן ב' אלפים תורה התחילו מאברהם, וכאן היה שורש התחלת התגלות הדיבור, "בי יכתירו צדיקים", זה היה כתר וראש להתגלות דיבור תורה ותפלה לצדיקים. ואיתא נח היה צריך סעד לתמכו, כי תיקון העולם בא כסדר, כמו שמצינו בחטא האדם, שהיה בו רק ידיעת טוב ורע, שהיה רובו טוב, רק שהרגיש קצת ידיעת הרע, ואחר כך רבה רעת האדם שנעשו רוב רע, אחר כך יצר מחשבות וגו' רק רע, וכמו כן ניתקן אחר כך העולם שנח היה רובו טוב, ונקרא צדיק, וכתוב אין צדיק בארץ וגו' ולא יחטא, לכן היה צריך סעד, ובזה הסעד התהלך נח את האלקים, שהיה מחשבות לבו תמיד בה' בכח הסעד, אבל אברהם היה כולו טוב, כי האבות תקנו כל חטא האדם... (שם)

...וזה היה הפרש של נח הצדיק לאברהם החסיד, דאיתא חסיד העושה לפנים משורת הדין, פירוש הצדיק בודאי זהיר ומקיים כל המוטל עליו, אבל החסיד מחפש בגנזי המלך ומדבק עצמו בפנימיות של המצוה, ואינו עושה כדי לצאת ידי חובתו רק שבמצוות ה' חפץ מאד, ומחפש אחר המצות תמיד, ועל ידי זה מתגלה לו שורש המצוה... ועל ידי אברהם אבינו ע"ה התחיל להתגלות הפנימיות כנ"ל, ובנח כתיב צדיק היה בדורותיו, אבל אברהם אבינו ע"ה היה שורש לכל הדורות עד לעתיד... (לך לך תרמ"ב)

שם משמואל:

...וזה עצמו היה בנח, שהיה צריך סעד לתמכו, היינו חוזק הלב, דבלי הסעד היה חסר מצד עצמו חוזק הלב, והיה ביכולת הרשעים לפגמו במחשבתם הרעה, ועל כן היה נח נבדל לגמרי מאנשי דורו. וזה שאמרו במדרש, אלה פסל את הראשונים, ולכאורה מה בא ללמדנו, שהרי מעצמו מובן, שאלו היו רשעים גמורים וזה צדיק גמור, אך הוא הדבר שבאשר ידע את נפשו, שחסר לו חוזק הלב, היתה עצתו אמונה להיות נבדל לגמרי מהם, ולא היה לו שום צירוף עמהם, ועל כן לא היה יכול להחזירם בתשובה, כי לא היה יכול להשפיל עצמו להעלותם משאול תחתיה, אבל אברהם אבינו ע"ה חוזק לבו עמד לו שהיה יכול להשפיל עצמו לבני דורו, ועל כן איחה את כל באי עולם... (נח תרע"ב)

ונראה דהנה במדרש רבה (פרשה ל"א) קנים תעשה את התיבה, אמר רב יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע, אף תיבתך מטהרתך. ויש להבין מה ענין נח למצורע. אך יובן על פי מה שכתב הזוהר הקדוש, שחטא נח היה במה שלא התפלל על דורו, ועל כן נקרא המבול מי נח. ויש מדרשים מאשימים את נח שלא הוכיח את בני דורו, אף שבודאי הוכיחם, כמו שכתוב בבמדבר רבה ל', כרוז אחד עמד לי בדור המבול, זה נח, מכל מקום יש לומר כדבעי לא עביד. והנה מניעת הדבור במקום שצריך לדבר זה הוא חטא, כמו המדבר מה שאין ראוי לו לדבר, וכך הוא להדיא בזוהר הקדוש, דכמו שצרעת באה על חטא לשון הרע, כן הוא על מניעת הדבור במקום שצריך לדבר ולהוכיח, ועל כן היה צריך נח טהרה כעין טהרת המצורע... וטהרתו היתה התיבה, והיינו שענין התיבה הוא היפוך ענין עונש הגזל, שכל הבא לו מלמעלה נוטלין החיצונים, ונפסק הקשר שיש לו מלמעלה על ידי השפעה הבאה מלמעלה, והתיבה היא היפוך מזה, שהוא נקשר בשורשו, כידוע מענין התיבה בזוהר הקדוש ובחכמי האמת. ובזה יובנו דברי המדרש תנחומא, שבכל שנה ושנה עד שהעמיד שלמה את בית המקדש היו ארבעים יום גשמים כעין גשם המבול, וכיון שנבנה הבית התפלל שלמה עליהם ופסקו, כי אחר שעמד הבית וארעא ורקיעא נשקו אהדדי, והיו ההשפעות באות מלמעלה באמצעות המקדש, שוב לא נשאר עוד רושם מעונש המבול עבור החמס. (שם)

...בקיצור, כי שלשה דורות אלו היה חטאת, זה בגוף, וזה בנפש, וזה בשכל, ונח הצדיק עמד בכולם, ולא פגמו אותו במחשבתם הרעה כלל למשכו אחריהם. ושלשה אלה הם מחשבה דבור ומעשה, מחשבה מתיחסת לשכל, דבור לנפש, כדכתיב ויהי האדם לנפש חיה, ותרגם לרוח ממללא, ועל כן במדרש הנ"ל מיחס מושב ליצים לדור הפלגה, שהוא פגם הדיבור, מעשה לגוף, והיינו שנח היה שלם בכל שלש הבחינות, הן במחשבה, הן בדיבור, הן במעשה. ויש לומר כי נגד שלשה מיני שלימות אלו כתיב בו, "איש צדיק תמים היה", שלשה מיני שבח... והנה לעומת זה העמיד נח שלשה בנים שמאלה נפצה כל הארץ, שם כנגד שלימות המחשבה, והוא כהן לא-ל עליון, והבן, והוא נרמז "אשר פריו יתן בעתו", שהיה פרי קודש הלולים. יפת כנגד שלימות הדיבור שהוא הנפש, וכל יופי מתיחס לנפש, שהיא מתפעלת מיופי המראה, כמו שאמרנו במקום אחר, ועל כן זכר שיהיו דברי תורה נאמרים בלשונו של יפת בתוך אהלי שם, והוא נרמז ב"ועלהו לא יבול", שדרשו בו (סוכה כ"א) אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד. חם הוא כנגד שלימות המעשה, כמו שאמרו ז"ל (יומא פ"ז) כמה בנים היו לו לכנען שראויים ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהם גרמה להם, היינו שקלקל בבחירתו, אבל מתולדתו היה ראוי לזה, ומובן שעבד הוא במעשה, והוא נרמז ב"וכל אשר יעשה יצליח", שהוא בעשיה. (שם תרע"ג)

מפני מי המבול, ברש"י, אף נח מקטני אמנה היה וכו', והדבר יפלא לאמר על צדיק תמים שבצדקתו הציל את כל העולם, שהיה מסופק בביאת המבול, אחר שכבר אמר לו השי"ת, והוא עצמו הוא הנביא בזה, ועיין רמב"ן בפסוק והאמין בה'... ונראה שהוא כעין שאמר יונה הנביא, כי ידעתי כי אתה א-ל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, וזהו הענין שלא האמין נח שיבא המבול, כי חשב שעוד יעשו תשובה וינחם ה' על הרעה. שידוע שכן מדת הצדיקים, שאינם יכולין להאמין עד כמה מגיעה רשעת הרשע, אך כאשר כבר ירד המבול, ידע שאין עוד תקוה, והוא על פי מה שאמרנו בפירוש המדרש תנחומא, שאין התשובה מועילה לאומות העולם, אף שמצינו בנינוה וגם דור המבול שנח התרה בהם שיעשו תשובה, היינו שהתשובה צריכה להיות שישוב למעלתו הראשונה... ועל כן קודם שבא המבול היה מסופק שמא עוד יעשו תשובה, ואפילו אחר שירד הגשם לארץ עדיין לא נראה שהוא עונש, שהרי אם היו חוזרין בהם היו גשמי ברכה, אבל לאחר שראו המבול בעיניהם, ששוב לא היתה מועילה להם תשובה, התיאש מהם לגמרי, וזהו הפירוש שדחקוהו המים, שהמים אבדו את סברו. (שם)

הנה בנח כתיב, תמים היה בדורותיו, ובאברהם אחר כל הנסיונות כתוב בו התהלך לפני והיה תמים, משמע שעדיין לא היה תמים, והרי נח שלא הגיע למעלתו, כי אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, ומכל מקום נקרא תמים, ולמה לא נקרא אברהם תמים? ובפשיטות יש לומר, לפי אבות דרבי נתן (פרק ב') שנח נולד מהול, אבל עוד לאלקי מילין. דהנה בזוהר הקדוש אמרו דנח הוא שבת, ויש להבין, דהנה אמרו ז"ל ג' המועדים הם כנגד ג' האבות... וידוע דכל המועדים מקבלים הקדושה משבת, ואם כן לכאורה נראה, שנח היה גדול מן האבות ומדוד המלך, כמו ששבת גדולה מיום טוב ומראש חודש, והרי אמרו אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.

אך נראה דשבת קביעא וקיימא, אלא שצריך לשמור הקדושה שניתנה לו, שלא תחולל על ידי מלאכה, אבל יום טוב בי דינא מקדשין ליה, היינו שישראל עצמם מושכין הקדושה, ובדמיון זה היה ההפרש שבין נח להאבות, שנח היתה לו הקדושה מתולדתו, וכל עבודתו היתה רק לשמור על עצמו שלא יפגמוהו בני דורו, ועל כן כתיב ביה תמים היה, לשון עבר, שמעולם היה תמים ואינו מפרי מעשיו כלל, והרבותא שלו וכל עבודתו ועשייתו היתה, במה שהתאמץ שלא ימשכוהו בני דורו אליהם. אבל אברהם כל מה שהיה לו היה הכל מפרי מעשיו, שהרי תולדתו היתה מתרח שבא על אשתו בימי נדתה, כבכתבי האר"י, אלא שהוא בעבודתו משך עליו קדושה עליונה מאד... והוא ממש כמו יום טוב, דבי דינא מקדשין ליה, ובכן יובן שמה דאיתא בזוהר הקדוש, שנח הוא שבת, לא מפאת מהות הקדושה, שהיא גדולה מכולם, אלא באיכות הקדושה שבאה אליו היא ממילא, שלא על ידי המשכת מעשיו, אלא כמו שבת דקביעא וקיימא... ועל כן יובן מה דכתיב ביה באברהם התהלך לפני והיה תמים, לשון ציווי, שהוא בעצמו יעשה זה... ואולי שזה עצמו הוא שיש דורשים לגנאי בדורותיו, אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, היינו משום מה דסמוך לתמים היה את האלקים התהלך נח, דאברהם היה מתחזק בצדקו מאליו, ונח היה צריך סעד לתומכו, היינו הקדושה שהיתה לו מתולדתו והארה אלקית קדומה, אבל אברהם צדקתו משכה את ההארה האלקית, וזה הפירוש מתחזק בצדקו מאליו, וזהו הגנאי שבנח, שלא היה כוחו יפה להמשיך מעצמו הקדושה.. ולפי האמור יובן מה דבמדרש (בראשית רבה י"ט) חשיב שבעה צדיקים שהורידו את השכינה מרקיע לרקיע עד לארץ, ולמה לא קא חשיב נמי נח, ולהנ"ל יובן, שנח לא היה כוחו יפה למשוך קדושה מלמעלה, רק לשמור כנ"ל... (שם תרע"ד)

יש להתבונן בענין נח שנצטוה על אבר מן החי. ונראה על פי מה שכתב גור אריה (בפרשת וישב) במה שאמר יוסף ליעקב חשודין הם בניך על אבר מן החי, כי יוסף, מפני שהוא עיקר התולדות ושאר השבטים היו חלקים, ולפיכך נחשבים שאר השבטים כמו האברים שהם כחלקים גם כן, אמנם יוסף הוא ראש המטה, והוא כמו הגוף שנמשכין אחריו כל האברים, ולפיכך היה חושד את השבטים שהם נמשכים אחר האברים שהם דוגמתם... ולפי הדברים האלה יש לומר בנח, שהוא היה הצדיק יסוד עולם, ועיקר החיות של כל העולם, שומר הברית שנקרא חי, והוא כמו שבת, על כרחך אין לו להיות נמשך אחר זולתו ברוחניות, שכולם כאברים בערכו, וכמו ברוחניות, כן בגשמיות אבר מן החי ממש. ויש לבאר עוד ולומר, שזכה לזה מחמת שהוא היה מתאמץ בעצמו, ולא היה נמשך כלל אחר העולם, והיה עומד בצדקתו למרות כל העולם, ולולא שהיו כל כך רשעים שעברו חוק בגבול אנושי היה להם להיות נמשכין אחריו, אם כן זכה נמי שישאר לעולם לעיקר ולא יהיה נמשך אחר זולתו... ועל כן נאסר באבר מן החי גם בגשמיות. ולפי האמור יובן, אשר אדם הראשון שהיה נמשך אחרי דעתו של נחש, לא היה לו ענין עם אבר מן החי, אף שמשכחת לה כשנתלש מאליו לפי דברי התוספות, שהיה מותר בבהמה שמתה מאליה. (שם)

במדרש רבה (פרשה כ"ט ד') בפסוק ונח מצא חן, רבי יוחנן אמר, לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודיבקו, עד שקשר עמו אהבה... אבל נח הגיע למה שהגיע באמצעות שדיבקו מקודם, אך פליגי במה זכה, רבי יוחנן אמר שקשר עמו אהבה, ומייתי לה מיוסף הצדיק, והיינו כמו שיוסף הצדיק שהיתה מדתו מעולם שמירת הברית, ומאס בתענוגי וטנופי עלמא זכה לעומתו לקשר אהבה בעליונים, ובשביל מדתו זו היה יפה תואר ויפה מראה, כבזוהר הקדוש, ובודאי בשביל זה מצא חן, כן היה בנח, שאנשי דורו היו שטופים בתאוות ואהבות רעות, והוא מאס בדרכיהם, לעומת זה זכה לקשר אהבה. והנה הוא שלימות והזדככות הגוף, שאינו מתאוה כלל לטנופי דהאי עלמא, כי בעוד שיש בהאדם פסולת אי אפשר לקשור באהבת השי"ת... רבי שמעון בן לקיש אמר עד שהשליטו היא שלימות הנפש, שנקרא בלשון הזוהר הקדוש רוח, והיינו להיות גבה לב בדרכי השי"ת ושליט ברוח, וזה גם כן מחמת שמירת הברית... ורבנן אמרי עד שנתן לו את בתו, היינו שלימות השכל, וכענין שאמרו ז"ל (שה"ש רבה א') בשלמה המלך שלא שאל אלא חכמה, שאמר הריני שואל את בתו של מלך והכל בכלל, הרי שכינו את החכמה בלשון בתו של מלך... (שם תרע"ה)

במדרש רבה (ל' א') בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח, בית רשעים ישמד זה דור המבול, ואהל ישרים יפריח זה נח. נראה לפרש, שזה נצמח מזה, היינו בשביל השמדת דור המבול הפריח אהל נח, כי כך היא המדה, שכל חלקי הקדושה שבעולם, אם אין הדור ראוי לכך כולם זוכה צדיק הדור ונוטלם... כעבור סופה ואין רשע, זה דור המבול, וצדיק יסוד עולם זה נח, נמי יש לפרש בהאי גוונא, היינו אף שלפעמים תפעמהו התעוררות לעשות מעשים טובים, הוא רק בסופה וסערה, בלי ישוב הדעת, וכעבור סופה לא נשאר מאומה בידו, ומכל אלה הצדיק נוטל התחזקות ומכיר יתרון האור מן החושך להיות מקושר בישוב הדעת, כיתד תקועה שלא תמוט. (שם)

במדרש רבה (ל"ג ה') רבי אליעזר אומר לשם קרבנו נקרא, שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח... ונראה לפרש, דהנה איתא בזוהר הקדוש, שעם מי המבול היו מלאכי חבלה ומשחיתים, ועוד שם, כי התיבה רומזת לענין רוחני גבוה מאד, ובזה יש לפרש מה שנאמר בתבה ותרם מעל הארץ, באשר שלטו אז כחות החיצוניים על הארץ, נסתלקה התבה למעלה, עד שלא היה לה חיבור לארץ, והארץ היתה אז בתכלית השפלות והירידה מפני ששלטו בה מי המבול והכוחות החיצוניים, על היפוך מדתו של צדיק יסוד עולם המחבר שמים וארץ, אחר שהמבול היה הלוך וחסור נתמעטו גם כן הכחות החיצוניים, והענין הרוחני שב להתדבק בארץ, והיה נעשה חיבור עליונים לתחתונים ממעלה למטה... והנה קרבן הוא כשמו, שמקרב הכחות, ובזה יש לפרש שהתנאים האלה חולקים במהות נח, שהיה איש צדיק יסוד עולם המחבר שמים וארץ, אם מדתו היתה לחבר עליונים לתחתונים, או תחתונים לעליונים, והיינו דבסור מרע באין לעומתו לקדושה, ולעומת שמתרחק מחלקי הרע נתדבק בקדושה העליונה... ואם כן איפלגי במהות מעלתו וצדקתו של נח, אם כוחו כל כך גדול בסור מרע והיה מדביק העולם ממטה למעלה, וזה על שם קרבנו נקרא, או עיקר כוחו בעשה טוב, והמשיך קדושה עליונה ממעלה למטה, וזה על שם נחת התבה נקרא, אף שודאי שניהם היו בו, וזה בלי זה אי אפשר, מכל מקום בודאי עיקר מדתו וכחו היה באחד יותר על השני... (שם)

בדורותיו, ברש"י, יש מרבותינו דורשים אותו לשבח וכו', נראה שהמחלוקת תלויה אם היה לנח צירוף עם בני דורו, כי יש שדורשין לשבח הוא מפני שהיה לו צירוף עמהם, וזהו בדורותיו, בתוך דורותיו, וידוע שהרשעים פוגמים את הצדיקים במחשבתם, ואף על פי כן לא נתפגם, וממילא באשר היה לו צירוף עם אנשי דורו, אילו היה בדורו של משה ושמואל היה לו צירוף עמהם, והיה צדיק יותר. והדורשין לגנאי הוא, מפני שסוברין שלא היה לו צירוף עמהם, וכמו שבת שנבדל מששת ימי המעשה, ולא היתה רבותא מה שלא נתפגם, וממילא אילו היה בדורו של משה ושמואל נמי לא היה מקבל תועלת מהם, והפירוש בדורותיו, לפי דורותיו. (שם תרע"ו)

והנה במדרש (פרשה כ"ט), כי נחמתי כי עשיתים ונח, אפילו נח שנשתייר בהם אינו כדאי, אלא שמצא חן... והדברים מפליאים, הלא התורה העידה עליו איש צדיק תמים, וידוע בזוהר הקדוש, שנח הוא שבת, והיה מרכבה לצדיק יסוד עולם, היתכן להשוותו לדור המבול שחטאו בע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים... אך לפי דרכנו הנ"ל יש לומר, דבאמת יש לתמוה איך באו דור המבול לתכלית קילקול כזה, ולמך ראה את אדם הראשון, ובודאי היו הרבה מן הדור ההוא שראו את אדם הראשון, והנם עד מפי עד שראה עד היצירה, ובודאי ספר להם מחטא ומעונשו... אך יש לומר, דהנה ברש"י, נח היה צריך סעד לתומכו, והיינו שלפי מהותו היו הרשעים מושכין אותו לרע חס ושלום, אלא שהשי"ת תמכו... ועל כן נח לא סמך על הנס, והיתה עצתו להיות נבדל ונפרש מהם לגמרי, כדי שלא יפגמו גם אותו, והנה לעיל אמרנו שפירות האור הנברא ביום הראשון שיורדים לעולם הצדיק שואב מהם פנימיות ההשפעה שהיא אהבה, וחיצוניות ההשפעה ממנה ניזון העולם, אך נח באשר היה מתיירא להיות לו שום חיבור עמהם, מחל על פנימיות השפעה זו למען לא יהיה לו חיבור עם דורו, באמצעות פנימיות ההשפעה שהוא שואב מהם, מפחדו שלא יתפגם כנ"ל, וממילא נשארה גם פנימיות ההשפעה באנשי דורו ולקחוה לחיצוניות, על כן היו משוקעים באהבות חיצוניות ביותר, עד שירדו כל כך פלאים. ועל כן אחר שהרגיש נח מה שנעשה באנשי דורו, שבאו לתכלית הקילקול בסיבתו כנ"ל, שלא רצה לשאוב מהם פנימיות ההשפעה, האשים את עצמו, שהוא חייב בכל זה באשר הוא הגורם, וזהו שאמר כאשר עשו כן עשיתי, היינו שעשייתם שעשו הם נחשבת כאילו אני עשיתיה, כי אני הגורם בכל אלה, וזוהי מדת הצדיקים להאשים את עצמם על כל שגגה, מה גם כאן שהיתה באמת קושיא עליו, ועל כן אמרו אפילו נח שנשתייר לא היה כדאי...

ולפי האמור יש לפרש, הא ששתלו בתיבה, והיינו שפנימיות ההשפעה שלא רצה נח לשאוב מהם  כנ"ל היתה מתגוללת בעולם, ונטהרה נמי במי המבול, והיתה צריכה להשתאב בנח, אך נח לא היה יכול עוד לשאוב אותה, באשר כבר לא רצה ופגם בזה, אלא שאב באמצעות התיבה... (שם תרע"ז)

...ונראה דהם שלשת התוארים של נח, איש צדיק, תמים היה בדורותיו, את האלקים התהלך נח, תמים הוא בגוף, וכענין שנאמר לאברהם בפרשת מילה, התהלך לפני והיה תמים, ובמדרש (פרשה מ"ו) שהערלה היא פסולת ומום הגוף, ובמילת הערלה נעשה הגוף תמים, אם כן נח שנשתבח שהיה תמים הוא תיקון הגוף, ועל כן דרשו מזה שנולד מהול... והיינו שהגוף היה שלם. צדיק הוא בנפש, שצדיק היפוך הרשע, וכמו שכתוב (משלי כ"א) "נפש רשע אוותה רע", על כן להיפוך הצדיק הוא שלימות הנפש, וכן כתיב (שם י') "לא ירעיב ה' נפש צדיק". את האלקים התהלך נח הוא בשכל, ונראה שעל כן הזכיר שמו בפסוק ראשון שלש פעמים לרמז זה שזכה לתקן את שלשה אלה. ולפי האמור תובן קריאת שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו וגו', שמאחר שהוא תיקן את החטא, ראוי שהוא ינחמנו וגו', דבלאו הכי מה טעם שזה ינחמנו, ולמה הוא ולא אחר, אלא ודאי שנביא היה, וקרא את שם בנו לפי מה שראה שהוא יתקן את החטא... (שם תרע"ח)

ובדוגמא זו נאמר בנח שהיה צדיק תמים איש מרכבה, ואף על פי כן לא מצא שום מעלה בעצמו, אדרבא היה בעיני עצמו כשאר אנשי דור המבול, כבמדרש (פרשה ל"ב) ואני כאשר עשו כן עשיתי ומה ביני לבינם, אלא שגמלתני טובה ואמרת לי בא אתה וכל ביתך אל התיבה, זוהי רבותא גדולה, ובשביל זה עצמו מצא חן ונתקיים בו וחנותי את אשר אחון, ואף שלא היה כדאי בשביל צדקתו, כי היה צריך לתמכו, והיינו שלהיות נעשה ראשית לכל העולם, כאילו הוא התחלה לעולם, וכל העולם יהיו נקראים בני נח ולא בני אדם הראשון עוד, לכך היה נתבקש שיעשה צדיק מחמת עצמו, כמו אברהם, כמו שכתוב (בראשית ב') "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", שאותיות אברהם, שהוא היה כמו התחלה לעולם... אבל נח לא היתה לו מעלה זו, והיה צריך סעד לתומכו, ואם כן איננו כדאי שיהיה הוא התחלה לעולם, אלא מחמת שלא מצא מעלה בעצמו כלל, וכאילו אין לו חיות כלל, וכאשר עשו דור המבול שאבדו כל חיותם, כן עשיתי, ומה ביני לבינם, ובשביל זה עצמו מצא חן בעיני ה' מהאוצר הגדול, וחידשו השי"ת כאילו היום נולד, ונעשה ראשית והתחלה לעולם... (שם)

...ואפשר לומר ששני אלה, נח ויוסף הצדיק, כמו ששניהם נקראים צדיקים, ונח איש צדיק, ויוסף הצדיק, היה חטאתם בסגנון אחד, נח שלא הוכיח את דורו כראוי, ויוסף שלא הרהיב עוז בנפשו להוכיח את אחיו על זה שנדמה לו שחטאו בשלשה דברים, דאילו היה מוכיח אותם היה נודע לו שאין בהם שמץ חטא, ולא היה לו מה להגיד לאביו חטא עליהם, ולא היתה יוצאת השנאה לפועל. וכמו נח שניצל משטף מי המבול, כן לעומתו בזכות יוסף ניצולו ישראל בים סוף... ועל כן נח והתיבה דוגמתו ביוסף ויישם בארון במצרים, כבזוהר הקדוש... (תר"פ)

ונראה דהנה נח הוא שבת, והגדנו, שכמו שבת בעולם שהביאה רוח חיים בכל מעשה בראשית, והשיגו התחתונים כח רוחני באמצעות השבת, כך היה נח מעותד להיות אמצעי בין העולם העליון לעולם התחתון, ושישיגו כח רוחני, אלא שמניעה היתה מה שהיו אנשי דורו כל כך רחוקים מנח, והיו מבזים אותו, על כן היה הקשר נפסק, אבל גם זה צריך טעם למה היו כל כך רחוקים מנח, עד שהיה מבוזה בעיניהם, ואף כי יצרם תקפם לעשות כל תועבה, מכל מקום מה שמץ מצאו בו, עד שהיה מבוזה בעיניהם. ונראה בהקדם מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בענין שתי האותות שצריכין ישראל, אות מילה ואות תפילין, ובשבת אות שבת במקום תפילין, דהנה האדם בעולם הזה החומרי והמגושם הוא כמו אבידה המתבקשת שמחזירין בסימנים, ושני סימנים הם סימן מובהק... ויש לומר שבדוגמא זו היה נח שהוא כעין שבת שהיה בכוחו להחזיר את דורו, שהיו כאבידה ממש, להיותם כאבידה המתבקשת, אף שלא היה בהם אות מאותות הנ"ל, ואדרבא שהיו להפוך, מכל מקום היה יכול להחזירם בטביעות עין הטובה, אף שנשתקעו בשלש העבירות היותר חמורות, אך מחמת עבירת הגזל דכל מאן דאזיל בתר דלאו דיליה אף דיליה אזיל מיניה, על ידי זה נפסק לגמרי הקשר וטביעות עין של נח עליהם, וזהו עצמו גרם גם להיפוך, שנעשה נח מבוזה בעיניהם, ושוב לא היה יכול להושיעם אפילו בתפלתו כנ"ל. ומעתה יובן שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, שלא נאמר שהעונש היה על הגזל, שהרי העונש היה על שלש העבירות החמורות מזה, אלא מכל מקום עדיין היתה להם תקוה על ידי נח צדיק יסוד עולם שיחזירם בטביעות עין כנ"ל, ועדיין לא היה נחתם גזר דינם, שלשון נחתם גזר דין שאין בהם עוד שינוי ותקוה של כלום, וזה נעשה על ידי הגזל, ואחר שגזר הדין היה בשביל העבירות החמורות, באה החתימה על גזר הדין על ידי הגזל. (שם תרפ"א)

...ולפי דרכנו בעבור זה נקרא תם, והוא עמו ולחלקו, כדכתיב (דברים ל"ב) "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", וידוע דלשון עם הוא בעת שאין השכל מאיר, מלשון גחלים עוממות, ואז גם כן נמשך אחר השי"ת והיא תמימות כנ"ל, ועל כן הוא עמו ולחלקו, ועל כן בנח דכתיב ביה תמים, הפירוש הוא שהיה נמשך אחר השי"ת בתמימות, ועל כן לא פעל אצלו שינוי הדורות. דהנה במדרש (פרשה כ"ו) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' זה נח, בדור אנוש ובדור המבול ובדור ההפלגה... בדור אנוש שהיה עוד קטן היו לו ימי עליה, ובדור המבול ימי עמידה, ובדור הפלגה בסוף ימיו הם ימי הירידה, ונח נמצא שלם בכולם. ויש עוד לומר על פי מאמר הכתוב, (משלי ל'), ריש ועושר אל תתן לי וגו', כי שניהם נסיון לאדם, ומכל מקום יש בכל אחד צד שמשכהו לדבק בהשי"ת... וזהו שאיתא במדרש, אין לך בריה שאין הקב"ה מנסה אותו, כי הנסיון נשאר תמיד בכל שלשת הענינים, וזהו שרמז שלשה הדורות, כי בדור אנוש היה בנסיון האמצעי, לא ריש ולא עושר, ובדור המבול היה בחינת ריש, שהיה הכל חרב, ובדור הפלגה בבחינת עושר שראה כל העולם בישובו עומד ממנו... (חיי שרה תרע"ג)

...וזה שאמר בנח שלא היה טרפה, היינו שהיה יכול לסבול כל השינויים, והפירוש משום דמסיק הש"ס שם תמים בדרכיו, מכל מקום למדנו ממה דסלקא דעתך שתיבת תמים פירושו שיכול לסבול כל השינויים, וממילא גם למה דמסיק תמים בדרכיו נמי, הפירוש שהיה יכול לסבול כל מיני שינויים ולא הפריעו את דרכיו הטובים... ויש להסביר הדברים איך נכלל זה במלת תמים, דבפשיטות אין זה דומה לטריפות הגוף, שהמחלה היא חסרון בגוף ואינו תמים, אבל בדרכי הצדקות שהאדם הוא בעל בחירה, והבחירה של להבא איננה נצמחת מחסרון העבר, ובשביל זה עצמו יש לומר הטעם דאין אדם נידון לפי מעשיו שעתיד לעשות, אלא באשר הוא שם, ואם כן זה שהוא הולך ישר, אף ששינה אחר כך דרכיו, למה לא יקרא תמים למפרע, אך נראה על פי מה שהגדנו במקום אחר, דאם האדם צדיק בשביל שכך נראה וכך יפה לו לפי שכלו, אי אפשר שיעמוד תמיד במצב אחד, כי שכל האדם חליפות וצבא עמו לפי מצב הרכבתו ורתיחת דמו, ולרגליהם פעם יאיר השכל ופעם יחשיך, אך מי שמוסר את עצמו לרצון השי"ת לקיים (תהלים קל"א) "נפשי כגמול עלי", ואחת היא לו אם מבין בשכלו או לא, זה יכול להיות תמיד בלי שינוי... וזהו הפירוש מה שנאמר בנח "את האלקים התהלך נח", כדברי רש"י וכנ"ל בפירוש "תמים תהיה עם ה' אלקיך"... (שם תרע"ט)

אך בקריעת ים סוף נראה שהיו זקוקים לתקן חטא נח, והיינו דהנה המבול נקרא מי נח, ובמדרש, שהיה לו להתפלל על דורו ולבקש רחמים עליהם ולא עשה כן, ובזוהר הקדוש איתא, מפני שהיה לו להקריב קרבן עליהם, והקרבן שהקריב בצאתו מן התיבה היה לו להקריב מקודם, ובודאי הא והא איתא, על כן נחשב כאילו הוא הגורם למבול שנהפכה היבשה לים, ונראה שישראל למען יהפך להם ים ליבשה הוצרכו לתקן חטא נח, ובאשר חטא נח היה בכפלים, בענין תפלה מה שלא התפלל עליהם ובענין קרבן מה שלא הקריב עליהם קרבן, על כן היה מוטל על ישראל לתקן חטא נח נמי בכפלים, בתפלה מה שהתפללו על הים, כמו שכתוב "וייראו מאד ויצעקו" וגו', ובקרבן מה שנסעו נכנסו לים עד חוטמיהם, שבמקום קרבן מבעלי חיים הקריבו את עצמם לקרבן... (פסח תרע"ז)

והנה בזוהר הקדוש תפסו על נח שלא התפלל על דורו ולא הקריב קרבן עליהם, ומשמע דאם התפלל והקריב עליהם קרבן היו ניצולים, ובודאי שהיו נהפכין לטוב על ידי שהיו מקבלין עליהם ד' הדברים הנ"ל, כי לא לתועלת היה שהיו ניצולין לריק ולבהלה, לטשטש עלמא בחובייהו, ומצד הסברא יש לומר, דשורש קלקול דור המבול מפורש בכתוב שהיה פגם ברית וחמס וגזל, ואם היה נח מתפלל עליהם והקריב עליהם קרבן, בתפלתו שהיא בברית הלשון היה מכניס בהם רוח טהרה לתקן ברית המעור, ששתי הבריתות מכוונות, ובקרבנו עליהם היה מכניס בהם רוח טהרה לתקן את הגזל ואת החמס, כי קרבן הוא קירוב כל דבר לשרשו, היפך ענין הגזל ליזל בתר דלאו דיליה... ושוב היו כל הטמאים נטהרים כמו לעתיד. ולפי האמור יש סברא לומר, דכל עוד שעדיין היתה אפשרות שיתפלל נח עליהם ויקריב עליהם קרבן, לא נכון שיחליט הכתוב לקרא אותם בשם טמאים בהחלט, שהרי עדיין יש מקום שיטהרו, ואם היה הכתוב קורא אותם טמאים היה מוכרח שישארו בטומאתם... (שמיני תרפ"א)

פרי צדיק:

ובזוהר החדש פרשה זו, את האלקים התהלך נח למעלה על כל המעלות, ויולד נח שלשה בנים, תאני רב כהנא אלו ג' הנהגות אשר באדם, הנהגת הנשמה להיות לו עזר בעבודת בוראו, והיא הנקראת שם, והנהגת התאוה והיצר הרע המנהיג ומחמם את הגוף, והיא הנקראת חם, והנהגת היצר טוב וכו', וליפות מעשיו בתורה וביראת ה' והיא הנקראת יפת. והוא גם כן נגד ג' דברים דכתוב, איש צדיק תמים, שהם קדושות משה יעקב ויוסף, כמו שאמרנו, והיינו שעל ידי שהתהלך את האלקים למעלה על כל המעלות, זכה לג' בחינות אלו, הנהגת הנשמה ולכבוש את היצר הרע ולכובשו, שעל זה נאמר "בכל לבבך" בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע, ולהנהגת היצר הטוב, וחשבם כסדר הבריאה... וחם כנגד הנהגת התאוה, והיינו להיות גבור כובש את יצרו, וזהו כנגד קדושת יוסף, שהיה מרכבה למדת צדיק, ויפת כנגד יצר טוב, והוא כנגד בחינת יעקב שנקרא איש תם, שלא היה לו כלל יצר הרע,.. (נח ד)

...ולמה צריך למצא חביבות נגד נח, וגם לשון חביב צריך ביאור, דהוה ליה למימר גדול. אבל באמת לענין הגדולה לא צריך למימר, רק עיקר השתוותם הוא מצד מציאות חן, דהיינו החביבות אצל הקב"ה מצד השורש בלא טעם, כאמרו, ועל זה אמר לבד דגם בזה אין דמיון, שבאמת החן של נח היה רק להנצל מדור המבול, רק גם בעיקר החן שהיה כל אחד לפי מדרגתו היה גם כן חביבות בחן דמשה רבינו ע"ה, כי אצל נח היה רק לפי שעה, וקיימא לן מעלין בקודש ולא מורידין, אבל כמו שיש חילוק בין תשמישי מצוה דנזרקין לתשמישי קדושה דנגנזין, כן החילוק בנפשות, דנח איש צדיק תמים במעשה המצוות, ואינו ענין לקדושה דמעלין וכו', ויכול לירקב אחר כך להיות נזרק, כי קדושה היא רק בישראל, שנקראו גוי קדוש, וזהו חביב משה מנח, דנח לא היה לו שייכות לתורה, ואף דאיתא (רש"י נח) למדנו שלמד נח תורה, מכל מקום לא היה לו שייכות לזה, וכן נצטוה ויום ולילה לא ישבותו, ולא היה לו חלק בשבת, שהוא גם כן קדושה, כמו שנאמר "אני ה' מקדשכם", רק היה צדיק במעשה, וזה שאמר משנקרא איש צדיק נקרא איש אדמה, דהיינו כשמצאו בו חסרון שנתקלקל נקרא איש אדמה, דתשמישי מצוה נזרקין, מה שאינו כן משה רבינו ע"ה כשנולד נתמלא הבית אורה, אורה זו תורה, וזכה להיות השבת מתנת חלקו, ומעלין בקודש ואין מורידין, שבכל פעם מוסיף והולך בקדושה, וזה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלקים... (שמות י)

חכמה ומוסר:

...ובזה תזכה למנוחת השקט ושלוה, כדאיתא בבעל הטורים על "ונח מצא חן", וכן ראיתי לאחד מהראשונים, ונח, פירוש היה איש במנוחת הנפש, ולא כנאמר כולו שב במרוצתם, זהו הפוך המנוחה, אשר היא מכת מדיני, רצוני לומר כי האדם מדיני בטבע, ואם כן יש לו טרדות רבות, ובפרט כדורו דור המבול, אשר היה לו הרבה עגמת נפש מדורו, אשר דרש מאד טובתם כמשפט האדם המשתדל ללכת בדרכי השי"ת, וכמו שכתבנו מדרגתו הנפלאה במאמר "נושא בעול", ששלחתי לך, אין על עפר משלה להשיב בעדה, עד בפעם אחת איחר מזונות לארי ותיכף נענש, ושוב לא קרה לו, רק פעם אחת, והרי כמה היה מוטרד, הרי, כי הרגיל עצמו יותר מדי במדת מנוחת הנפש, וזה שאנו מבקשין שתרגילנו בתורתך, כי שמעתתא בעי צילותא... שכחתי מרוב נחיצתי כמובן, לסיים ענין של נח, להבין מדרגתו הגדולה במנוחת הנפש בטרדה של מלך גדול כמוהו, ולכן נענש כשקירב עצמו לדבר המביא לידי בלבול הדעת, היינו יין... (חלק א קלד)

...הנה מצינו על הפסוק "וישאר אך נח", ופירש רש"י ז"ל שהיה מוציא דם וגונח מכאב לב מחמת טרדות החיות והבהמות, והנה להלעיט בהמות בוחרין איש גס, וכאן לא נתן נח את העבודה הזאת אף לא לאחד מבניו, אף לא להדיוט מבניו כמו חם, אף על גב שגם חם בלא ספק היה גדול מאד, שהרי ניצל מהמבול, אבל עם כל זה לגבי שם הדיוט הוא, ולמה לא מסר נח זאת לבנו ההדיוט מכולם? בהכרח לומר שהרי רצון בוראו שהוא ישמשם, וכמו שנאמר תקח לך (בראשית ז') וכמו שידעת בקידושין ל"ב, היה עומד רבן גמליאל ומשמשן וכו'... הלא הקב"ה מענן עננים ומצמיח אילנות וכו', ולכן עמד נח בעצמו ומשמשן, ואם לבהמות וחיות כך, לאנשים יהודים במקום מקדש מעט על אחת כמה וכמה. והנה נח שמשם שנה שלמה עד שהיה גונח מכאב לב, ורק לעשות רצון קונו, ועם כל זה כשיצא מן התיבה ונטע כרם, של היתר ולמצוה, לקים העולם ויין לקידוש ולהבדלה, ויין לנסכים המשמח אלקים ואנשים, תיכף נענש וגו', ונתקלל בנו לעולם, והיאומן כי יספור פסק גדול כזאת בשביל פעם אחת בקירוב אלפים שנה בלבל דעתו, ראה מה עלתה בידו, הרי עומק הדין מכוסה מבני אדם... (שם קסב)

...מצינו בנח שהיה גונח מכאב לב מפני שאיחר מזונות לארי, והכישו הארי, ולכן חלה. וקשה למה הכישו הארי, הלא צדיק כנח ודאי היה הארי מתפחד ממנו, וכענין שנאמר (בראשית ט') "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ". והנראה בזה דבר נפלא, כי הקב"ה יושב וזן וכו' מקרני ראמים עד ביצי כנים, ונותן להם אכלם בעתם, והקב"ה נתן המשרה הזאת להדמות אליו לפרנסם בעתם, והנה האיחור פעם אחת בשנה שלא נתן לו מזונותיו בעתו, נחשב לו לחסרון במדת מה הוא רחום וכו', ונענש על זה והכישו. ואולי נחשב לו לחסרון מעט בציור שמשנהו של השכל, הרי לימוד נפלא מזה חובה על האדם להוציא מכח אל הפועל כל כחותיו, עד שגם העלם פעם אחת בשנה נחשב לו לחסרון... (שם קסג)

...הענין כי מצינו בנח שאף שהיה איש צדיק וכו', ואנו רואים גדלו של נח, כי היה בעל דעת נורא, עד שלא עשה עליו רושם כל מעשה המבול, שזה ממש כאדם ההולך בחייו בגיהנום ורואה רשעים נידונים, ומי לא יתפעל מזה לעשות בלבו רושם חזק, ואף על פי כן לא מצינו עליו בתורה תואר יותר גדול אחר המבול מאשר מקודם, למה, כי היה לו כל כך רושם יראת ה' בקרבו, עד שלא נתפעל אחר המבול מאומה, כי כל מה שהיה אפשר לו להתפעל מיראת השי"ת כבר נתפעל מקודם. והנה אף על פי כן כשנטע כרם נאמר עליו "ויחל נח איש האדמה" וגו', ואיתא (ב"ר ל"ו) אמרו לו שידא שמדון שותפי את, הרי כי יין לוקח דעת האדם, ואז נקל לו לצודו ברשתו חס ושלום, וכן אמנם היה אחר כך... (חלק ב של)

רבינו ירוחם:

...כל ענין המנוחה החסד של נח במה שעשה להם כל כלי מלאכה ושעבד להם כל הבהמה והחיה, כי הנה עיקר מעלתו היתה במדת המנוחה שלו, וכן מובא בראשונים על פסוק "ונח מצא חן", כי נח היינו איש מנוחה, לכן מצא חן, מעלת המנוחה מדה כוללת היא, והתורה משבחת מאד מדה זו, ואמרו חז"ל (מובא ברש"י לעיל ב' ב') על ויכל אלקים וגו', מה היה העולם חסר, מנוחה, באתה שבת באתה מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה. והנה נח מצד מדתו זו דאג מאד לאנשי העולם, שהם טרודים מאד, והתפלל עליהם והביא מנוחה לעולם, ועוד הפליא לעשות לזכות את העולם בהמצאות חדשות, והכל לתכלית המנוחה, ומטרת המנוחה אינה חלילה בשביל מרגוע של הוללות בעלמא, ועיין בירושלמי מו"ק פ"ב ה"ג, אלא מנוחת אהבה וכו', ובזה מצא חן בעיני ה' וזכה על ידי זה לנצח לעולמי עד. מבהיל שלפי זה הנה כל הממציאים חדשות לתקון העולם ראוים לשכר הרבה בשביל רב החסד שהביאו... ואם היו מכוונים לשם שמים הנה באמת שכרם היה נורא מאד... (דעת תורה בראשית ה כט)

מכתב מאליהו:

חמס תרגם אונקלוס חטופין, והוא גדר כח הנטילה, כידוע, ועל כן ההצלה מן המבול לא היתה אלא בהפכו, בכח החסד. נצייר לעצמנו, נח ובניו ומשפחתו שמונה נפשות שמשו והאכילו לעשרות אלפים בעלי חיים כל אחד בזמנו ובמזונו המיוחד לו, הן ביום והן בלילה במשך שנה תמימה, הרי זו פעולה של גמילות חסדים מאין כמוה, חסד זה הוא הוא הרוחניות שבענין התיבה, בחינת האבן הטובה שהיתה מאירה בו, כי אין מכסה לאור הרוחני, אור רוח הקודש, גם בחשכת צרות העולם הזה, ואם פעם אחת בתוך מאות אלפי פעמים איחר נח רגעים אחדים לתת מזונות לארי, הכהו ועשהו בעל מום, כאמרם ז"ל על וישאר אך נח, כי במדרגה זו של חסד גם איחור כזה נחשב למום בחסדו, ועל כן נעשה גם בעל מום ממש, כי אין החצון אלא מראהו הנגלה של הפנים. בדרך בהטבע לא היתה התיבה חתומת הכופר יכולה להתקיים כלל בתוך שאגת גלי ים, מים הזידוניים, אלא שזהו עצם הנס, כי נשמר בתוך החסד הנפלא.

יש גדר של הצלה, שצריך ליכנס אל התיבה להנצל שם מפני סכנת מי המבול, ויש שאינו צריך להצלה כלל, כי לא שייכת אצלו הסכנה, וזה דרגה של ארץ ישראל, שלא ירד לה המבול כלל, והענין הוא שיש חסד שהוא בחינת התחסדות גמורה, שכל הלב שואף רק לחסד, ומצטער אם חסרה ההזדמנות להתחסד, כגון אברהם... ויש חסד של חובה, שעושהו בהכירו את הכרחיותיו, אבל לא יצטער אם לא יזדמן לו לעשות חסד, חסד זה שרשו בצדק, בחינת חסד שביסוד, וזוהי דרגתו של נח, איש צדיק תמים, אבל לא חסיד, אולם אברהם אבינו ע"ה זכה לבחינת ההתחסדות הגמורה, ועל כן זכה לארץ ישראל שבבחינתה הראיה הבהירה בהשפעה ישרה מאת הקב"ה, בחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה... אך נח לפי דרגתו לא היה יכול להנצל בארץ ישראל, והוצרך להצלה של תיבה, שבחינתה ההתרגלות וההתעלות במדת החסד בפועל... (חלק ב עמוד קנה)

לא נקרא צדיק, אלא מי שיבחין שהכל אינו אלא לעבודתו יתברך, ולא יגזול מהשי"ת מאומה, זהו הנאמר על נח, נח איש צדיק תמים וגו'. איתא במדרש נח נח, בעולם הזה ובעולם הבא, אמר הקב"ה כשנבא לנחם את ירושלים בנח הצדיק אני נשבע לה שאיני משעבד את בניה עוד, שנאמר כי מי נח וגו'.

מה פירוש בנח הצדיק אני נשבע לה, הוסיף הרא"ש ז"ל בפירושו, נח לעולם הבא, שנשבע הקב"ה לעתיד לבא בשם נח הצדיק לציון שלא יחריבנה עוד וכו', וצריך עיון, איך ישבע הקב"ה בשם הצדיק? אבל הענין הוא, ככל שהצדק שולט, ואין גזל בעולם, לא שייך שינוי וחורבן, כי החורבן שולט רק במקום השקר והעוולה, וענין הגאולה הוא, גאולה מהשקר והחמס, שמו של נח תוכנו ומהותו היתה מדת הצדק שבה יגאל הקב"ה את העולם, ועל ידה יהיה שלום בעולם, כל אחד ישמח בחלקו, וימלאו בנאמנות, ולא יתאוה כלל למה שיש לחברו, במדה זו של צדק ניצל נח, כי אותך ראיתי צדיק לפני וגו', והמבול בא בגלל החמס, דהיינו ההיפך במדת נח.

לכאורה אנו מוצאים סתירה בדברי חז"ל, עיין שם רש"י, וכן בסנהדרין ק"ח, יש מרבותינו דורשין אותו לשבח... ובודאי לא פליגי, דכלפי דורו הוא שבח, ואילו היה בדורו של אברהם היה צדיק עוד יותר, כי אברהם היה משפיע עליו ומגדיל את צדקתו, אולם אילו היה נח כמות שהיה בדור ההוא, חי בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום לעומת אברהם, במהותו של נח אין כאן מחלוקת ולא שתי דעות, כל המחלוקת היא רק בפירוש המלה בדורותיו. וצריך עיון, שבתנחומא ישן נאמר, נח נח שתי פעמים למה, אמר הקב"ה בשביל לפרסם לכל באי עולם שלא יהרהרו לומר שלא היה צדיק אלא בדורו, אמר הקב"ה שקול הוא כאברהם וכו', וכן נאמר ב' פעמים אברהם אברהם... וכן נח נח, בשביל להשוותו לצדיקים. ומשמע שקול כאברהם גם לפי מצבו הנוכחי, ואם דורשים לגנאי, על כל פנים לפי מצבו העכשוי, לא היה שקול כאברהם. ועוד מהו ענין להשוות את הצדיקים, הרי על כל פנים לא ישוו במדרגותיהם, אמנם שתי בחינות יש, א' לכל אדם יש חלקו לעולם הבא, שהוא חלקו בגילויו יתברך... וכבר ביארנו לעיל, שככל הנדרש לחלקו נותנים לו כלים ומסייעים בדיוק ממש, ולצורך זה קובעים את זיווגו, ומכריזים קודם לידתו בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלונית לפלוני (סוטה ב'), כל אלה הם כליו לעבודת ה' לפי חלק נשמתו... וזהו ענין המזל, כידוע, היינו חלקו וכליו שקבועים לו מראש. והנה צדיק הוא, מי שאינו לוקח לעצמו אפילו נקודה אחת מהניתן לו, ומחזיר הכל ליוצרו, בהשתמשו בכל ממש אך לכבודו יתברך כתכלית בריאתו...

בחינה הב', האדם יכול לשנות את המזל, בחינת משנה מקום משנה מזל, הן לטוב והן למוטב, יכול אדם לשנות מקומו ברוחניות, וממילא משתנים כליו. האדם יכול להרחיב מזלו, ויגיע ליותר מחלקו, נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. אברהם נטל שכר כנגד כל העשר דורות ממש, במזלו היה אב לארם, להיות ראש משפחתו, והרחיב מזלו, וזכה להיות לאב המון גוים, ניתן לו תכלית כל הבריאה... וזהו הנדרש בנח לגנאי, דאילו היה בדורו של אברהם, והשלים חלקו בצדק ממש, מכל מקום לא נחשב לכלום, כי אברהם גילה בדורו גילוי כבודו יתברך בהתפשטות חלקו לחלקי כל העולם כולו במשך י' דורות שלמים אולם בבחינת מילוי חלקו בנאמנות היה נח שוה לכל צדיקי עולם.

ואיך נפרש דרשו לגנאי, האם גנאי הוא למי שלא עושה יותר ויותר מאשר נברא עבורו? אמנם כן, למדנו מכאן דזהו גנאי, בזיון, ביזוי כבודו יתברך כביכול, שאם ישנה אפשרות לכבד את ה' עוד יותר, איך ימנע מזה, והצדיק נתבע על כך... (שם עמוד קנז)

ובזה הוא ההפרש גם בין מדרגות אברהם ונח. הנה ידוע, שנח איש צדיק, ואברהם איש החסד, אבל יש להתעמק בזה יותר, בלי ספק היטיב נח הרבה מאד לאחרים, ואף מפורשת בתורה הטבתו לבעלי החיים שבתיבה, נצייר לעצמנו טורח האכלת והשקאת כל מיני בעלי חיים, כל אחד ואחד בזמנו וכהרגלו משך שנה תמימה, וכשאיחר רק פעם אחת את מזונות הארי הכישו, כאמור, וישאר אך נח, הרי עבודת חסד מאין כמוה. ובודאי עשה מאהבה, כי אי אפשר לעבוד למען הזולת כל כך בלי אהבת הבריות, ומכל מקום יהיה זה רק צדק, עשה חיובו, כי גם לאהבה יש חיוב, אבל חסד אין זה עדיין, כי חסד שייך רק כשהשאיפה נובעת מתוך עצם מהותו, בלי צורך בחיובים ובשאר מניעים חיצוניים כלל...

וכאן מתגלה לנו דבר עמוק מאד, והוא חידוש גדול במדרגת האבות הקדושים ע"ה ובגדרי שלמות העבודה בדרגותיה העליונות. הורגלנו לחשוב שהאהבה והדביקות בהשי"ת הן דרגות העבודה שאין למעלה מהן. אבל מצאנו בזה בדברי המהר"ל דבר פלא.

הנה אמרו ז"ל בבראשית רבה ל', את האלקים התהלך נח, אברהם שהיה כחו יפה התהלך לפני, אבל נח שהיה כחו רע, את האלקים התהלך נח, וברש"י, נח היה צריך סעד לתמכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו.

וביאר דבריהם המהר"ל בספר גור אריה, הנה נח דבק בשכינה, וזהו הסעד שעשה לו הקב"ה, שמי שדבוק באלקים אי אפשר לו לזוז ממנו ולחטא, אבל באברהם כתוב, התהלך לפני, שהיה מהלך מעצמו, בלי אותו דבוק שכינה שהיה עמו, שהרי כמה פעמים היה מנסה אותו, ואז לא מסייע לו הדיבוק, כיון שהיה מנסה אותו, הרי שגם הדבקות בה' אינו המדרגה האחרונה, מה אחריה? עבודת החסד?

הנה לדביקות שלמה זכה אברהם אבינו ע"ה אחר מלחמת המלכים, כשאמר לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית ט"ו), בחינת אנכי, היא בחינה גבוהה יותר מבחינת אני, ולכן הוזכרה בעשרת הדברות, השגה זו באה על ידי דבקות רבה, מתוך אהבה טהורה להשי"ת, בחינה זו היא מגן בפני היצר הרע, שלא יכול לדחוק ולכנוס בין הדבקים...

בזה מתבאר ענין תפלת אברהם אבינו ע"ה על סדום ועמורה שלא יגיעם העונש, ולכאורה צריך ביאור, הרי אם ישארו בחיים הלא יוסיפו לחטא עוד יותר, ואם כן בקש מה שנראה כחילול כבודו יתברך, ולו יהיו עשרה צדיקים בתוך העיר, הרי ישנם עוד רשעים גמורים למאות ולאלפים, והאין זה סיכוי חלש מאד שיחזרו כולם בתשובה, ואם כן הרי יתרבו העבירות ההסתר והחילול. ומצינו בזוהר שעוד תבעו מנח למה לא התפלל אף הוא על דורו שימלטו מן המבול, לכן נקרא המבול על שמו.

אבל הענין הוא, שתפלתו של אברהם אבינו ע"ה נבעה מחסד טהור, כי התפלה האמיתית היא ביטוי השאיפה, ואברהם אבינו ע"ה בחסדו השלם שאף להנחיל להם חיים, ויהיה מצבם אפילו בבחינה גרועה מאד, כי כל אשר יחובר לחיים יש תקוה, ולא יכול היה לסבול שינתקו מן החיים ויאבדו בזה ובבא, ורצה ליתן את עצמו עליהם ממש בהתחסדו עמהם, ואפילו את עולם הבא שלו היה מוכן לסכן למענם, כי נכנס לעובי הקורה ל"דבור קשות" בשבילם, והוצרך לבקש על זה מחילה כמה פעמים, ועוד, כשישארו ברשעם ובחטאתם הלא יפריעו לו בהפצת האמונה הטהורה ובעבודת החסד שלו, כי הרי הם התנגדו אל עבודת החסד שלו, התנגדות מן הקצה אל הקצה, כל זה לאות על התחסדותו הטהורה והנפלאה עמהם, וכיון שלבו כל כך מלא חסד עליהם, נשמעת תפלתו, ויתחסד השי"ת מלמעלה אם יש גם אפשרות רחוקה של רחמים, וגילוי חסד כזה, שהקב"ה נותן חסד חנם אף לחוטא, הוא קידוש ה' גדול מאד בעולם העליון, אשר לעומתו החילול דלמטה אינו נחשב לכלום...

לכן נח לא התפלל על דורו, כי לא הגיע לבחינה גבוהה זו של חסד, ובמדת צדק לא שייכת תפלה על רשעים, אבל אדרבא, הצדק מחייב להענישם, והתביעה על נח היתה שלא התנשא לרום מעלת החסד, להתחסד עם רשעים. (שם עמוד קפ)