נחש  הנחושת  

(ראה גם: דור המדבר- עונש, חזקיה)

 

ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס, והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי. (במדבר כא ח)

הוא הסיר את הבמות ושבר את המצבות וכרת את האשרה, וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן. (מלכים ב יח ד)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן, ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על ג' הודו לו, ועל ג' לא הודו לו, על ג' הודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו, כתת נחש הנחושת והודו לו... (ברכות י ב)

...כיוצא בדבר אתה אומר עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, וכי נחש ממית או נחש מחיה, אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים... (ראש השנה כט א)

...דרש להם מקרא זה, וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה, כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו, ויקרא לו נחושתן, אפשר בא אסא ולא ביערו, בא יהושפט ולא ביערו, והלא כל ע"ז שבעולם אסא ויהושפט ביערום, אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו... (חולין ו ב)

תלמוד ירושלמי:

רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית, והיו הכל מליזים עליו, אמר להו באו ונידיין, כתיב וכיתת נחש הנחושת, וכי לא עמד צדיק ממשה עד חזקיהו להעבירו, אלא אותה עטרה הניח לו הקב"ה להתעטר בה, ואנו העטרה הזאת הניח לנו הקב"ה להתעטר בה. (דמאי ח א)

רבי לוי בשם רבי חמא ב"ח והיה הנשוך אין כתיב כאן, אלא כל הנשוך, אפילו נשיכת כלב אפילו נשיכת נחש, ולא דמיא נשיכת כלב וראה, שנשיכת נחש שהוא ממינו, והביט, רבי יודה גוזריא בשם רבי אחא, נשיכת כלב שאינו ממינו וראה, נשיכת נחש שהוא ממינו והביט, ורבנן אמרי נשיכת כלב שאינו מחלחל וראה, נשיכת נחש שהוא מחלחל והביט. (ראש השנה יח א)

מדרש רבה:

ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף והיה כל הנשוך, לא נשוך נחש בלבד, אלא אמר כל הנשוך, אפילו נחש פתן ועקרב וחיה רעה וכלב, ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס, זרקו לאויר ועמד. (במדבר יט יב)

רש"י:

כל הנשוך - אפילו כלב או חמור נושכו היה נזוק ומתנונה והולך, אלא שנשיכת הנחש ממהרת להמית, לכך נאמר והביט, והיה אם נשך הנחש את איש והביט וגו', שלא היה ממהר נשוך הנחש להתרפאות אלא אם כן מביט בו בכונה, ואמרו רבותינו וכי נחש ממית או מחיה, אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נמוקים. נחש נחושת - לא נאמר לו לעשותו של נחשת, אלא אמר משה, הקב"ה קוראו נחש, ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון. (במדבר כא ח וט)

נחושתן - לשון בזיון, כלומר מה צורך בו, ואינו אלא נחש נחושת. (מלכים ב יח ג)

אבן עזרא:

עשה לך - כדמות נחש שרף מנחושת, כי כן כתוב על נס, שיהיה גבוה ויראו אותו הכל. ורבים השתבשו ואמרו כי זאת הצורה לקבל כח עליונים, וחלילה חלילה, כי הדבר נעשה בצווי השם. ואין לנו לחפש למה צורת נחש, ואם לא כן יראנו היש עץ שימתיק המים המרים, אפילו הדבש לא ימתיקם... כי נשגבה ממנו דעת עליון. (שם)

רמב"ן:

נחש נחושת - רש"י, ולא הבינותי זה, שהרי הקב"ה לא הזכיר לו נחש, אלא עשה לך שרף, אבל דעתם לומר, כי הלך משה אחר שם העצם אשר לו. והנראה בעיני בסוד הדבר הזה כי הוא מדרכי התורה, שכל מעשיה נס בתוך נס, מסיר הנזק במזיק, ותרפא החולי במחליא, כמו שהזכירו ב"ויורהו ה' עץ", וכן במלח אלישע במים, וידוע מדרכי הרפואות, שכל נשוכי בעלי הארס יסתכנו בראותם אותם, או בראות דמותם, עד כי נשוכי הכלב השוטה, וכן שאר הבהמות שוטות אם יביטו במים יראה להם שם בבואת הכלב או המזיק וימותו, כמו שכתוב בספרי הרפואות, ומוזכר בגמרא במסכת יומא, וכן ישמרו אותם הרופאים מהזכיר בפניהם שם הנושך, שלא יזכרו אותם כלל, כי נפשם תדבק במחשבה ההיא ולא תפרד ממנה כלל... וציוה הקב"ה למשה לעשות להם דמות שרף הוא הממית אותם, וידוע כי הנחשים השרפים אדומי העינים רחבי הראש, שגופם כעין הנחשת בצוארם, ולכן לא מצא משה לקיים מצותו בשרף בלתי שיעשה נחש נחושת, כי הוא דמות נחש שרף, ואם יעשנו מדבר אחר היה דמות נחש ולא דמות שרף, ומה שאמרו מן הלשון הנופל על הלשון, כי הזכרת השם בלבד תזיק, והכלל כי צוה השם שיתרפאו במזיק הממית בטבע, ועשו דמותו ושמו, וכשיהיה האדם מביט בכוונה אל נחש הנחשת, שהוא כעין המזיק לגמרי, היה חי, להודיעם כי השם ממית ומחיה. (שם)

...והנה דברו באלקים ובמשה בדרך, ושלח להם הנחשים השרפים בלכתם בדרך ובחנותם במחנה, ועשה משה נחש נחושת, והיו מוליכים אותו על הנס בכל הדרך ובחנותם בצלמונה ובפונון, ולא סרה מהם עד שחנו באובות... (שם לג מא)

רד"ק:

כתת נחש - יש אומרים שוחק וזורה לרוח, יש אומרים שלא נאסר בהנאה, כי משה רבינו ע"ה עשהו משלו, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ובדין שלא היה צריך לכתתו, אלא שטעו אחריו, כיוון שמצאו כתוב "וראה אותו וחי", וחשבו שהוא טוב לאמצעי, ובימי יהושפט היה עדיין לזכור הנס ולא עבדוהו, ולרז"ל מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו. נחושתן - הנו"ן הוא להקטין, כמו האמינון, ולתרגום יונתן ישראל קראוהו כך. (מלכים ב יח ד)

עקדה:

ראה: נחש-כללי, במדבר כא ט.

אברבנאל:

על נס - גבוה, ומפני שתוף השם שנתרפאו בנס, ולחז"ל נצטוה בכך כדי שיזכרו חטאם, לשון הרע, וישובו. (שם)

מלבים:

עשה לך שרף - כבר ביארנו, שמשה אשר מלך על כחותיו החומריים וכלם היו קדש לה' מתרוממים מן הארציות אל הרוחניות והאלקיות, היה הנחש שלו, רוצה לומר כחות היצר הרע, למטה אלקים בכפו, והיה כלו רוחני קדש קדשים, ואצל משה לא נקרא בשם נחש שמורה על יסוד העפר שבו וכח הטומאה שלו, רק בשם שרף, על שם יסוד האש והרוחניות שבו, שגבר על יסוד העפר, ועל כן אמר למשה עשה לך שרף, שתעשה השרף מכחך שאתה בטלת כח הנחש, והיה למטה אלקים עושה נסים ופלאות. ושים אותו על נס - שהוא היפך הנחש הזוחל על גחונו, רק יתרומם למעלה על נס להתנוסס, וגם רמז מה שעושה נסים ופלאות. והיה כל הנשוך וראה אותו וחי - וילמד להתגבר על הנחש שלו ולהתרומם אל הרוחניות ולכרע במודים וחי, שכמו שלא ישלוט בו הנחש הפנימי אשר בקרבנו, כן לא יזיקהו הנחש החיצוני. (שם שם ח)

נחש נחושת - לרמז שהגם שמצד טבע גופו היה נחש מזיק ומחומר הנחושת שמורה על כח הסט"א, כמו שאמרנו, בכל זאת וישימהו על הנס - וירם קרן אל הרוחניות, ובזה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי - הבטה מציין פנות המחשבה והעיון אל הדבר, והבין ענין נחש הנחשת שעשה משה, ולמד להכניע יצרו וחי... (שם שם ט)

רש"ר הירש:

וראה אותו וחי - ועל ידי זה יזכר את חסדי ה', שהפכו אצלו לשגרה יומיומית, כי אין דבר המסוגל להשיב את ההכרה בחסדי ה' ונפלאותיו התמידיים כידיעה על הסכנות האורבות בדרך החיים, ויד ה' מצילה אותנו תמיד. (שם)