נטע      נטיעה  

(ראה גם: זרע, כלאים, כרם, עץ)

תלמוד בבלי:

...מאי גבלו ראשונים, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ, אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו, אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים מלא קנה זה לזית, מלא קנה זה לגפנים, מלא קנה זה לתאנים... (שבת פה א)

והתניא רבי יהודה אומר, המנכש בשלשה עשר ונעקרה בידו, שותלה במקום הטיט ואין שותלה במקום הגריד, בשלשה עשר אין בארבעה עשר לא, מכדי שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת, ואי סלקא דעתך ארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה, למה לי שלשה עשר... רבינא אמר לעולם ביהודה, ובהשרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן, תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן. (פסחים נה א)

...דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירות בזמניהן, וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן, שנאמר ירעש כלבנון פריו, ומהן היתה פרנסה לכהונה, וכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יבשו, שנאמר ופרח לבנון אומלל, ועתיד הקב"ה להחזירה לנו, שנאמר פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון ניתן לה. (יומא לט ב)

ואמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון, הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שנאמר אדיר במרום ה', אי נמי אדרא כשמיה... תניא נמי הכי, שדה שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה נחמסת ופירותיה משתמרין. (ביצה טו ב)

ואמר רבי בר אבא חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא, נטיעה מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות, (נטיעת ערלה שאמרה תורה להמתין ג' שנים)... (שם כה ב)

באחד בתשרי ראש השנה... ולנטיעה, מנלן, דכתיב שלש שנים ערלים, וכתיב ובשנה הרביעית, ויליף שנה שנה מתשרי, דכתיב מראשית השנה... תנו רבנן אחד הנוטע אחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה, ומותר לקיימן בשביעית, פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה, ואסור לקיימן בשביעית, ופירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט... (ראש השנה ט ב, וראה שם עוד)

אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו... אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. (תענית ה ב)

עברו אלו (התעניות) ולא נענו, ממעטין במשא ומתן ובבנין ובנטיעה, תנא בבנין בנין של שמחה, נטיעה, נטיעה של שמחה, זה הנוטע אבוורנקי של מלכים. (שם יד ב)

יומא חד הוה אזיל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא, אמר ליה האי עד כמה שנין טעין, אמר ליה עד שבעין שנין, אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין, אמר ליה האי גברא עלמא בחרובא אשכחתיה, כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי. (שם כג א)

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, רבי נטע נטיעה בפורים... אלא רבי בר חמיסר הוה, וכי נטע בארביסר הוה. (מגילה ה א)

...מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין... (חגיגה ג ב)

תנו רבנן ארבעה נכנסו לפרדס... אחר קיצץ בנטיעות. (שם יד ב)

ויטע אשל בבאר שבע, אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ויטע בו כל מיני מגדים, רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר פרדס וחד אמר פונדק, בשלמא למאן דאמר פרדס, היינו דכתיב ויטע, אלא למען דאמר פונדק, אמאי ויטע, כדכתיב ויטע אהלי אפדנו וגו'... (סוטה י א)

תנו רבנן, אשר נטע, אשר ארש, לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה... (שם מד א)

דתניא, הנוטע בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקר, ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקר, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר בשביעית בשוגג יקיים במזיד יעקר, ובשבת בין בשוגג בין במזיד יעקר... (גיטין נג ב)

אשקא דריספק חריב ביתר, דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא, ינוקתא שתלי תורניתא, וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא... (שם נז א)

...והקוצץ נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור, אחרים חייבין... (בבא קמא צ ב)

...ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין, ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף, פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי רבי, למדני בנטיעת קשואין, אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קשואין... (סנהדרין סח א)

חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה. (בכורות ח א)

תלמוד ירושלמי:

ובאילן, האגסין והקרוסטמלין והפרישין והעוזרדין אינן כלאים זה בזה, התפוח והחזרד, הפרסקין והשקידין, והשיזפין והרימין אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה... (כלאים ב א)

עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה, היו עשויות שורה ומוקפות עטרה, אין חורשין להם אלא צרכן... תני נטיעה מעין עשר, זקינה מעין שלוש, אתא חמי, נטיעה שהיא נראית כזקינה, את נותן לה כזקינה, ואת אמרת נטיעה מעין עשר, אמר רבי חונה מהו מעין עשר, שאין נטיעה מעין שלוש, שלא תאמר שלש נטיעות שהן עושות כעשר שאינן עושות... (כלאים ב ב, וראה שם עוד וערך שמטה)

אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור, רבי יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת, רבי יוסי ורבי שמעון אומרים לשתי שבתות... תני הנוטע המבריך המרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה תמימה, ומותר לקיימו בשביעית, פחות משלושים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה תמימה ואסור לקיימו בשביעית, אבל אמרו פירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט... (שם ד ב)

נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות, הרי זה לא ילקוט, ואם ליקט יעלו באחד ומאתים, ובלבד שלא יתכוון ללקוט... (ערלה ו ב)

...אמר לו למחר אני הולך אצל אבותיך, יהו אומרים לי נטיעה אחת של חמדה שהיתה לנו בארץ ישראל התרתה לה לצאת לחוצה לארץ. (מועד קטן י א)

ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו וגו', אחד הנוטע את הכרם ואחד הנוטע אילני מאכל, אפילו מחמשת המינים, אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב... יכול הנוטע כרם בחוצה לארץ יהא חוזר, תלמוד לומר ולא חללו, את שמצוה לחללו, יצא זה שאין מצוה לחללו... (סוטה לז ב)

מדרש רבה:

רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר בנפשותן של צדיקים נמלך, הדא הוא דכתיב (דהי"א ד') המה היוצרים ויושבי נטעים... יושבי נטעים על שם ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם... (בראשית ח ו)

ויטע ה' אלקים גן בעדן, דבי רבי ינאי אמרין, למה הוא מזכיר שם מלא בנטיעת הגן, שמתחלת ברייתה היא צריכה כוון, קודם עד שלא נוצרה ממעי אמה אדם צריך לכוון רוחותיה, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ד) ישבעו עצי ה' ארזי הלבנון אשר נטע... (שם טו א)

...והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקב"ה בתיבה. (שם כו א)

וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ, עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע, הוי זורע, הוי נציב. (שם סד ג)

אמר רבי שמעון בן אבא אמר רבי יוחנן, כיון ששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ עמדו וקצצו הנטיעות שהיו להן, כיון ששמעו שנתעכבו במדבר מ' שנה היו סבורים שבמדבר תהא דירתם, עמדו ונטעו נטיעות וגדלו אותן, ואחר כך הכניסן לארץ. (שמות כ טו)

...אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הדא הוא דכתיב, ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הדא הוא דכתיב, כי תבאו אל הארץ ונטעתם. (ויקרא כה ג)

...כיון שנכנסו ישראל לארץ, אמר להם משה, כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבן. הדא הוא דכתיב, כי תבואו אל הארץ ונטעתם. אדרינוס שחיק טמיא הוה עבר באילין שבילייא דטברייא, וחמא חד גבר סב קאים חציב חצובן למנצב נציבן (נטיעות), אמר ליה, סבא סבא, אי קרצת לא חשכת, (אילו יגעת בבקר בנעוריך, לא היה לך לעמול עכשיו), אמר ליה קריצת וחשכית, ומה דהני למרי שמיא עבד, אמר ליה בחייך סבא בר כמה שנין את יומא דין, אמר ליה בר ק' שנין, אמר ליה ואת בר מאה שנין וקאים וחצב חצובין למנצב נציבין, סבר דאת אכיל מנהון, אמר ליה אין זכית אכלית, ואם לאו כשם שיגעו לי אבהתי, כך אני יגע לבני, אמר ליה, בחייך, אם זכית לאכול מנהון תהוה מודע לי. לסוף יומין עבדין תאינים, אמר הא ענתא נודע למלכא... (שם שם ה)

...ולמה נמשלו לנטיעה, כשם ששרשיו של אילן משתרשים לכל מקום, כך דברי חכמים נכנסים ומשתרשים בכל הגוף. (במדבר יד יב)

...הנך יפה בנטיעה, הנך יפה בערלה, הנך יפה בנטע רבעי... (שיר השירים א סב)

אמר רבי לוי כל מעשיהן של ישראל משונין מן אומות העולם, בחרישתן בזריעתן בנטיעתן... שנאמר (ויקרא י"ט) וערלתם ערלתו את פריו... (שם ו ד)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, מה הנטיעות הללו אם את מכסה שרשיהם בשעת נטיעתן הן מצליחות ואם לאו אינן מצליחות, אבל האגוז הזה אם את מכסה שרשיו בשעת נטיעתו אינו מצליח, כך ישראל מכסה פשעיו אינו מצליח. אמר רבי אלעזר לא הוה צריך קרא למימר אלא אל גנת ירק, ואמר אל גנת אגוז, אלא מלמד שנתן להם כחן של נטיעות וזיון של ירק. (שם שם יז)

ונטעתי בהן עץ כל פרי, אפילו פלפלין, אמר רבי אבא בר כהנא ברוחות היה שלמה משתמש, ושלח להנדיקי ומביאין לו משם מים ומשקין כאן ועושה פירות, אמר ליה רבי ינאי בריה דרבי שמעון, אם אתה אומר כן נמצאת מיגעו, אלא עמד שלמה בחכמתו על משתיתה של ארץ, וראה איזה משתיתה מופנה לשם, ונטע בה על משתיתה של ארץ, וכך היתה עושה פירות. (קהלת ב ז)

רבי יצחק פתר קרייא בשבט גד ושבט ראובן, שבאו אל ארץ ישראל וראו כמה בית זרע יש בה, כמה בית נטע יש בה, אמרו טוב מלא כף נחת בארץ ישראל ממלא חפנים עמל בעבר הירדן... (שם ד יא)

מדרש תנחומא:

ויטע כרם, זה אחד מד' שהתחילו בד' דברים, נח התחיל בנטיעה, דכתיב ויטע כרם... (נח יד)

ויטע כרם, מהיכן היו נטיעות, מחרצנים שהכניס בתבה. (שם שם טו)

כי תבואו אל הארץ ונטעתם, אמר הקב"ה לישראל, אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם, שלא יאמר אדם אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד ומתייגע לאחרים, למחר אני מת, אמר שלמה (קהלת ג') את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם נתן בלבם, העלם כתיב, חסר וא"ו, מהו כן, אילולי שהקב"ה העלים מלבו של אדם את המיתה, לא היה אדם בונה בית ולא נוטע, שהיה אומר למחר אני מת, למה אני עומד ומתייגע לאחרים... (קדושים ח, וראה שם עוד)

כי תבואו אל הארץ, זה שאמר הכתוב, עשיתי לי גנות ופרדסים, ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהלת ב'), וכי כל בני אדם הכין נוטעין כל מה שמבקשין, כל מה שיטע אדם בארץ הוא נוטע, בין פלפלין בין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין, שאין אדם יודע מקום כל נטיעה ונטיעה היכן הוא נוטע, אבל שלמה שהיה חכם נטע כל מיני אילנות, שנאמר עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי, מהו עץ כל פרי אוכל, אמר רבי ינאי אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ, וכיצד היה נוטען, אלא שלמה חכם היה, והיה יודע עיקר משתיתו של עולם, למה, מציון מכלל יופי אלקים הופיע (תהלים נ'), מציון נשתכלל כל העולם כולו, כדתנינן למה נקראת שמה אבן שתיה, שממנה הושתת העולם, והיה שלמה יודע איזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין פירות, שכן הוא אומר נטעתי בהם עץ כל פרי, דבר אחר, נטעתי בהם עץ כל פרי, כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר (יחזקאל ל"ח) יושבי על טבור הארץ, וממנה משתיתו של עולם יוצא... ושלמה שהיה חכם, עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות ועשה פירות, לפיכך הוא אומר עשיתי לי גנות ופרדסים. (שם י)

אבות דרבי נתן:

...ואין נוטעין בה (בירושלים) נטיעות, ואין עושין בה גנות ופרדסין חוץ מגנות וורדים שהיו שם מימות נביאים ראשונים... (פרק לה ב)

מלבי"ם:

וכבר ביארנו שנמצא באילנות ג' לשונות, נטיעה, זריעה, שתילה, ובררתי שפעל זרע לא יאמר באילנות רק על ההברכה וההרכבה, ואם מניח גרעיני הזרע בארץ ישמש בלשון נטיעה, ועל כן לא אמר פה מזריע זרע, כמו שכתב בעשבים, כי פעל מזריע לא יצדק באילנות על גרעיני הזרע רק על ההברכה וההרכבה, לכן אמר "אשר זרעו בו", ששם זרע בא על גרעיני הזרע... (בראשית א יא)

באילנות נמצא לשון נטיעה ולשון שתילה, וההבדל ביניהם הוא, שפעל נטע במובן המדויק הונח בעצם על שמניח גרעין הזרע בארץ שממנו יצמח האילן, ובדרך ההרחבה הוא ענין כולל, ובפרט כשמיחס הנטיעה אל העץ, כמו "לא תטע לך אשרה", "ונטעתם כל עץ", שמובן ממנו, גם אם נוטע עץ שלם או יחור ממנו, ופעל שתל הונח על עץ שעוקרים אותו ממקומו ושותלים אותו במקום אחר להשביח צמיחתו, כמו "והיה כעץ שתול על פלגי מים", אמרו במדרש כעץ שתול ולא כעץ נטוע, שכל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה, וכן שתולים בבית ה', על נטיעתם ממקום למקום להשביחם. (הכרמל)

רש"ר הירש:

ותטעמו - פירוש נטע ביחס אל האדם, וביחוד ביחס אל קהל העם הוא, לתת מקום קבע להתפתחותו המבורכת, כך נטעם גם שרשו (ירמיה י"ב)... מכאן גם הנטע אוזן (תהלים צ"ד), שאין הכוונה למתן אבר חיצוני, אלא לפעילות החוש שהאוזן משמשת לו סרסור, העם שאתה גאלתו ימצא את נחלתו ואת מקום התפתחותו בארץ אשר אתה מביא אותם שמה, שם יפתח ויפריח את כל כחותיו למען המטרה שהצבת לפניו. (שמות טו יז)

שם משמואל:

והנה כבר אמרנו במקום אחר ההפרש בין נטיעה לזריעה, שענין זריעה הוא, שנותן את הגרעין בארץ והוא נרקב ואחר כך נצמח ממנו זרעים או אילן, ואמרו ז"ל אימת קגביל לבתר דבלה, וענין נטיעה הוא הנוטע יחור או זמורה בארץ והוא משתרש ומתגדל ומתעבה עד שנעשית הזמורה עצמה שנטע לאילן רב. ובעבודת השי"ת מכוונים שני דרכים הנ"ל לזריעה ולנטיעה, שעבודת השי"ת בבחינת ביטול כנ"ל היא כעין זריעה דקגביל לבתר דבלה, וכמו כן המבטל את עצמו ונעשה נכנע להשי"ת בכל בחינה, אז יערה עליו רוח ממרום בחיות חדשה, ויצמח ויגדל, והדרך השניה להיות תקיף וחזק בעבודת השי"ת הוא בחינת נטיעה, שנטיעה לשון חוזק. (ויקרא קדושים תרע"א)