ניאוף  

 (ראה גם: גילוי עריות)

ארחות צדיקים:

הבא על אשת איש או על נערה המאורסה, הרי זה אוסרה על בעלה כיון שנתרצית, וחייב עליה מיתת בית דין, לכן יסבל הצער הקשה כמיתת בית דין, בימות החורף ישב בשלג או בקרח בכל יום שעה אחת, פעם או פעמים או שלש פעמים, ובימות החמה ישב לפני זבובים או לפני דבורים, או יסבל שאר יסורים הקשים כמיתה. ויתודה בכל יום בבכי ואנחה. ושנה תמימה לא יאכל בשר ולא ישתה יין לבד משבתות וימים טובים ופורים, ולא יאכל מאכל חם, ולא ירחץ כי אם בערבי שבתות וימים טובים מעט, ולא יראה שום שחוק רק לשמע ברכת חתנים, ולא יעדן עצמו בשום דבר, וילקה בכל יום, וישכב על הארץ או על דף אחד בלא כר וכסת כי אם בשבתות וימים טובים ישכב על תבן וקש וכר תחת ראשו, עד כי ימיר הרוח הגסה שבו ואותה התאוה. וחיי צער יחיה וילבש שק על בשרו, ולא ידבר מענין תאות נשים, ול יסתכל בנשים ובמלבושיהן ובתכשיטיהן אפילו כשאינן עליהן... (שער התשובה)

מוהר"ן:

דע כי הדיבורים של הרשע שהוא בר דעת מולידים ניאוף בהשומע, כי הזווגים נמשכים מהדעת, כמ"ש (בראשית ד') "והאדם ידע את חוה אשתו"... אך יש שני מיני זווגים, היינו זווג דקדושה, הוא התקשרות לצדיקים ואל התורה ואל השי"ת, זה נמשך מדעת דקדושה, וזווגים של עבירה, נמשכים מדעת דקליפה... וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף, והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים... (מג)