(ראה גם: חודש, פסח, קדוש החודש)
החודש הזה, זה ניסן, אתה אומר זה ניסן, או אינו אלא אחד מחדשי השנה, כשהוא אומר חג האסיף בצאת השנה, וחג האסיף תקופת השנה, אמרת, צא וראה אי זה חדש שיש בו אסיף ותקופה, ושנה יוצא בו, וקרוי שביעי, אי אתה מוצא אלא תשרי, לאחר שלמדת ששביעי זה תשרי, ראשון זה ניסן. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, בחדש הראשון הוא חדש ניסן. ראש חדשים, מגיד שניסן ראש לחדשים, ומנין אף למלכים, תלמוד לומר הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל, ומנין אף לרגלים, תלמוד לומר חג המצות וחג השבועות וחג הסכות, נמצינו למדין שניסן ראש לחדשים למלכים ולרגלים, רבי נתן ורבי יצחק אומרים אף לשכירות בתים, ולא לשנים ולא לשמטים... (בא פרשה א)
תא שמע, ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן, תנא אותו יום נוטל עשר עטרות, ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה, ראשון לברך את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, ראשון לחדשים, ומדריש ירחא דניסן דהאי שתא חד בשבת, דאשתקד בד' בשבת... תא שמע, דתניא בסדר עולם, ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהן, בחמשה עשר יצאו, ואותו היום ערב שבת היה... (שבת פז ב, וראה שם עוד)
באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים... תנו רבנן מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר, כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה, ואם לא עמד אלא באחד בניסן, אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר... (ראש השנה ב א, וראה שם עוד)
...רבי שמעון אומר, אף על פי שעברו ניסן אינו מעובר אלא אדר... רבי אומר ניסן לא נתעבר מימיו. (גיטין כב א וב)
...וכל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד את המשכן וכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו, פירקו, בשמיני העמידו ולא פירקו, שנאמר (שמות מ') ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן, ואותו יום שמיני אחד בשבת היה, וראש חודש של ניסן היה, בו ביום עמד אהרן ובניו ורחצו ידיהם ורגליהם מן הכיור, עבדו את עבודתם וסדרום על הסדר... על אותו היום הוא אומר, עורי צפון ובואי תימן וגו'... (במדבר יג ב)
דבר אחר ביום הראשון, ביום שהוקם המשכן אינו אומר כאן, אלא ביום הראשון, מהו הראשון, לבריאת עולם, מלמד שאחד בשבת היה, נמצאת אומר, עשר עטרות נטל אותו היום, ראשון לבריאת עולם, ראשון לכהונה, ראשון לנשיאות, ראשון לברכת כהנים... (שם שם ח)
...וקרבנו, למה ו' יתירה, כנגד ו' דברים שנתחדש באותו היום בעולם, ראשון לשכינה ששרתה בישראל, שנאמר (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ראשון לנשיאים, ראשון לברכת כהנים... (שם שם יא)
ראשון הוא לכם, למה נאמר, לפי שהוא אומר שמור את חודש האביב, שמור את הפסח לאביב ואת האביב לפסח, שיבא אביב בזמנו, הא כיצד, עבר את אדר שיבא אביב בזמנו, הרי שעיברו את אדר ולא בא אביב בזמנו, שומע אני יעברו את ניסן, היה רבי שמעון אומר אם כן נמצאת עושה ניסן שני, ואמרה תורה ראשון הוא לכם... (שמות פרק יב, קפט)
...וכן כתבו אנשי כנסת הגדולה, בחודש הראשון הוא חודש ניסן, ניסן שבו נעשים נסים לישראל, ובו יצאו מעבדות לחירות. (שמות פרק יב)
החדש הזה לכם - הפסוק משולש, יש בו ג' פעמים חדש, וכן בין כל אחד ואחד ג' תיבות, לומר דא' בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים ולחדשים, חדש בגימטריא לרגלים, לכם אותיות מלך, ניסן בגימטריא למלכים. (שמות יב ג)
החדש הזה לכם וגו', במדרש, משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, משבחר ביעקב ובניו קבע ראש חדש של גאולה, שבו נגאלו ממצרים ובו קבל יעקב הברכות, ובו עתידין להגאל, ובו נולד יצחק, ובו נעקד על גב המזבח, ובו רמז לישראל שהוא ראש תשועה, שנאמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ביארו בזה, כי ראוים להיות נגאלים בחדש ראשון במה שהוא ראשון... (גבורות ה' פרק לה)
בתשרי נברא העולם, מחלוקת התנאים בניסן ובתשרי הוא דבר עמוק מאד, כי אלו ב' חדשים הם עקרי חדשי השנה, והפרש יש בין ניסן ובין תשרי, כי ניסן הוא התחלה לחדשים, והוא בכור, וכמו שהבכור קדוש, כך קדוש ניסן, כמו שיתבאר... ודע כי שני אברים באדם הם קדושים, והוא הלב והראש, וכנגד אלו שני דברים הם ניסן ותשרי, כי תשרי הוא דומה לראש לפי ששם השכל, שהוא קדוש לגמרי, וכן החודש הזה שהוא שביעי שהוא קדוש לגמרי, וכמו שאמרו במדרש, שלכן נבחר השביעי לקדושה, הן בימים בחדשים בשנים וכו', כמו שמבואר במדרש... אמנם חודש ניסן הוא כנגד הלב, ששם החיות, וכך חודש זה החזרת החיות העולם, וכן קראו מזל טלה שהוא ניסן עגול החיים, כי כאשר השמש בא אל נקודה זאת יחזרו הנמצאים לחיותם, ועד השעה ההיא בחורף נחשבו מתים. וסבר רבי אליעזר כי בבריאה ראוי שיהיה העולם נברא בחודש תשרי, שחודש זה קרוב אל השי"ת מצד קדושתו ומעלתו. ורבי יהושע סבר, כי ניסן במה שהוא התחלה ראוי אל התחלה, שהוא בריאת העולם, וקדושתו הוא מצד שהוא ראשית לכל הוא נבדל במעלה ומדרגה, וזה ענין אשר החודש הזה הוא ראשון, כי הוא קרוב לאצילות מסבה ראשונה, ומחמת שהוא ראשון באצילות הרי הוא מתדבק בו יותר, ומפני זה היו הנסים מתחדשים בחדש הזה למדריגות החודש, שהוא ענין נקי מן החמץ שהוא הפסד. וכלל החודש הזה, שהוא מתעלה בסבתו, ומפני זה היו כל הנסים מתחדשים בחודש הזה, והוא מיוחס זה פסח לאברהם, כי הוא גם כן ראש היחוס, והוא ידוע בסודו כי זה הוא נמשך מן החסד...
אמנם ניסן הוא מצד אצילתו שהוא נאצל ממנו, וכמו שכתבנו למעלה הנה תבין מאחר שהקב"ה מתעלה בתשרי על העולם, לפיכך אז יום הדין, כי חל עליו הנהגתו יתברך, וסבירא ליה לרבי יהושע, כי בניסן נברא העולם, שרוצה לומר, כי העולם היה לו התחלה, והיה לו התחלה בדבר שהוא התחלת האצילות, וזהו ניסן, לפי שהוא התחלת הכל, ורבי אליעזר סבר בתשרי, לפי שהעולם ראוי להיות בשביל הסוף, שהוא יהיה בו בשלימות הכל... אמנם רבי יהושע הולך אחר תחילת האצילות, וסבירא ליה לרבי יהושע, כמו שנגאלו בניסן, כן יהיו נגאלין בסוף בניסן, לפי שזה החודש הוא מורה לגאולה, מטעם כי הוא מתעלה במדריגה אשר הוא הגאולה לשם לפני ולפנים למקום אצילתו, לכך היה שם ניסים שהם חוץ לטבע ולמנהג העולם, וזה מפני כי זה חדוש ניסן מתפשט באצילתו לפני ולפנים... הנה ראוי שיהיה השי"ת מחדש נסים בחודש ניסן, לפי שהוא עולה למעלה במקום ששם הגאולה, וכן לעתיד גם כן נגאלים בחודש ניסן. ורבי אליעזר סבירא ליה, כי כבר היו נגאלים בניסן לפי שהוא ראשית הגאולה, וראוי להיות, אבל בסוף ימים יהיו נגאלים בחודש אשר מדריגתו כאשר הכל בשלימות. (חידושי אגדות ראש השנה י ב)
החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם, הנה יש כפל לשון בזה הפסוק, אמר שהוא ראש חדשים, ואמר שנית ראשון הוא לכם. ואפשר שהפסוק מדבר משני עיבורים, מעיבור החודש ומעיבור השנה, החדש הזה לכם הוא קידוש החודש, כמו שכתב רש"י... כדאמר שמואל אין מעברין ניסן בניסן, ותמיד ניסן הוא ראשון. אבל דרך רמז נוכל לומר, דהפסוק רומז החודש הזה לכם ראש חדשים, כלומר, החודש כולו הוא ראשי חדשים, כי כל יום ויום הוא כראש חודש, וכמו שכתב הטור סימן תכ"ט בשם מסכת סופרים, דאין מתענין בניסן, מפני שבא' בניסן הוקם המשכן, וי"ב נשיאים הקריבו קרבנם וכו'...
עוד יתבאר לקמן סודות י"ב שבטים בסוד חידוש העולם י"ב גבולי אלכסון, ולא לחנם מתחיל עניני חג הפסח המורה על חידוש העולם מן ראש חודש ניסן, שהרי בראש חודש ניסן ציוה הקב"ה אקרבן פסח וכו', על כן התחילו הנשיאים בקרבנות שלהם מן ראש חודש ניסן, וביום י"ג בניסן נראה לי לקרות פרשת בהעלותך עד "כן עשה את המנורה", והוא נגד שבט לוי... וכיון שיצא רוב החודש בקדושה, נוהגין קדושה בכל החודש שלא להתענות בו... (מסכת פסחים)
...נמצא בתשרי נברא העולם, ובניסן נתגלה החידוש, וכל מה שאתה מוצא בתשרי אתה מוצא בניסן, תשרי יום ראשון ראש חודש וביום העשירי יום כפורים, והם נגד י' מאמרות שבהן נברא העולם, כן ראש חודש ניסן ראשון לחדשי השנה, אחר כך בעשירי בו נצטוו בלקיחת הפסח, ואותו היום שבת היה, ונקרא שבת הגדול, השבת שלפני פסח...
ואם תאמר, למאי נפקא מינה בא הענין בכפל, או למה בתשרי בא הרמז שנסמך העצרת לז' ימי החג, ובניסן נתרחק העצרת עד אחר ספירה, דע כי ניסן חודש האביב, וסוכות חג האסיף, וניסן יהיה רמז לעולם המעשה בחינת היום לעשותם, וזהו חודש האביב, זמן עמידת קיום האדם שעושה פרי, ותשרי הוא אחר כך זמן האסיפה, הוא סוף ותכלית האדם ויגוע ויאסף, רומז למחר לקבל שכר, כאלו נאמר, ניסן רומז למה שנברא העולם, דהיינו לעבדה ולשמרה, תלמוד ומעשה, היום לעשותם, ותשרי רומז לחידוש העולם האחרון, שיתחדש בחינת למחר לקבל שכרם, ויתגלה אור הגנוז, והכל הוא ענין אחד... (שם)
ועל כן ברדת הגשמים בסתיו לא יהיה הקור כל כך, כי משליטת החסד הם יוצאים, אף על פי שנמשכו בתוך הגבורה הקשה, ומהם יתבסם העולם... ועתה תדע, שגאולת ישראל צריכה להיות בניסן, כי הוא זמן השפעת החסד, כמו שאמרתי, ועל כן תהיה בנחת ובשלוה, וזהו שאמר הכתוב "כי הנה הסתיו עבר", שהוא עצירת האורה כמו שפירשתי לך, ואם עבר הסתיו אין לו צורך עוד לגשם, על כן הגשם חלף הלך לו. (מאמר הגאולה)
בחודש הראשון - כתב ב' פעמים, אולי להודיע שאז מזל ישראל עומד, ושלמות ההצלחה בו בט"ו. (במדבר לג ג)
ליל שמורים הוא - במכילתא: בו נגאלו ובו עתידין ליגאל, דברי רבי יהושע, רבי אליעזר אומר בו נגאלו, ולעתיד לבא נגאלים בתשרי. וכל אחד מדבר בבחינה אחרת, שכבר אמרו זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי, לא זכו, עני ורוכב על החמור, שאם יזכו תהיה הגאולה נסית באותות ומופתים, ואם לא יזכו יהיה על ידי נסים נסתרים קרוב אל הטבע. וניסן מציין ההנהגה הפלאית, כי בחדש זה הפליא נסים ופלאות, והגאולה שתהיה בו היא הגאולה על ידי אותות ומופתים, וזה יהיה אם יזכו, ואם לא יזכו תהיה הגאולה בתשרי בדרך קרוב אל הטבע... (שמות יב מב)
כי בחודש האביב יצאת - שכל החודש מסוגל להשריש יסודי האמונה, וזהו הסלקא דעתך, יכול מראש חודש חייב לספר יציאת מצרים. (שם לד יח)
שמור את חודש האביב - בפשט הנה החודש האביב, שכאן דברה תורה בזמן גלות, ויש להתבונן כי כמו חודש האביב מסוגל להפוך כל זרע לצומח מחדש, כך החודש הזה אות לישראל אשר נחליף כח, ובניסן עתידין להגאל... (דברים טז א)
במדרש כובד אבן וכו'... ולכן ביציאת מצרים שנתברר כבוד מלכותו בעולם הוא ממש חידוש העולם, ולכן כתב החודש הזה לכם, אין לכם חידוש אחר מזה... ולכן ניסן ראש השנה המיוחד לבני ישראל, כי המה יודעים כי זה תכלית הבריאה, ולהם הוא חודש וראשון לחדשי השנה. והאומות שמחים בעצם הבריאה, ולהם תשרי ראש השנה, שבו נברא העולם, אבל שמחת בני ישראל בתכלית ומכוון הבריאה לעשות רצונו יתברך, ולהעיד על מלכותו, כמו שכתוב כי הם חיינו, ולכן להם ניסן ראש השנה, והם עיקר הבריאה, כמו שכתוב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו... (שמות בא תרנ"ו)
משמיעין על השקלים ועל הכלאים, דהנה ראש השנה בתשרי, ולבני ישראל ניסן ראש חדשים, וכתיב היום אתם יוצאים בחודש האביב, כי כל מה שסידר הקב"ה בעולם למילף מיניה חכמתא, כמו שסדר הטבע ימות הגשמים הכנה להתבואה, שצריך לעבור חרישה וזריעה וגידול העשב והקש עד שנתברר אחר כך להוציא לחם מן הארץ, כמו כן תשרי ראש השנה בכלל, ובניסן מיוחד לבני ישראל ראשית תבואתו. והבירור הוא באדר, כי אז מתחיל התגלות החטה, שמקודם היה מעורב בשורש תוך הקש, ולכן עיקר מלחמת עמלק והמן באדר... ובני ישראל שנקראו ראשית תבואתו צריכין לעבור כל אלה הדרכים עד שזוכין לברר אוכל מכל פסולת, ולכן מתשרי עד ניסן עדיין אין ניכר עיקר התבואה, ועתה כתיב הסתיו עבר הגשם חלף וכו', ואז יוצאת התבואה מן הקש, ולכן היום אתם יוצאים וכו', וזה בחינת יציאת מצרים להוציא הפרי מתוך הקליפה, וכן היה סדר הבריאה, חשוכא והדר נהורא... (שם שקלים תרנ"ו)
חז"ל הקדימו פרה לחודש, כי בחודש ניסן מתעורר בחירה חדשה בכל שנה, שהקב"ה בוחר בעמו ישראל, ומתחילה ביציאת מצרים חודש הזה לכם, ואחר כך אחר שנתקן החטא נתקרבו גם כן אליו בחודש ניסן, כמו שכתב ביום השמיני, ויקרבו כל העדה... ועתה אין יכולין לבא לבחינת בחירה רק בהקדמת בחינת קריבה על ידי התשובה, וזה הקדמת פרה לחודש... ויתכן שהוא רמז כי בכל שנה קודם ניסן מתקיים עשיה זו, ויורד משמים טהרה לנפשות בני ישראל המצפים להטהרה, ולא לחנם קבעו חז"ל לקרות פרשת פרה בשבת זו, רק שיכולין עתה לזכות לטהרה. (שם פרה תרמ"ו)
במדרש, חכמות בנתה ביתה וכו'... כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, ובני ישראל צריכין לברר זה שהכל ממנו יתברך, ועל ידי זה ממשיכין תמיד התחדשות מהשורש, וזה שאמר החודש הזה לכם, כי הזמן הוא הטבע, וחודש זמנים שנחלק השנה לי"ב זמנים הם הסתר וטבעי יותר, זמן תוך זמן כנ"ל, רק חודש הזה הוא חידוש הברור, כי הוא ראשון ודבוק בשורש, לכך נקרא החודש הזה... והוא הבירור להיות כל מעשה דבוק בהאמת... וזה ניתן לישראל, להמשיך משורש התחדשות לכל זמן וכל נברא כנ"ל. (ויקרא החודש תרל"ב)
במדרש בפרשת החודש הזה לכם, אין לכם חידוש אחר וכו', עיין שם בפסוק יעקב בחר לו, שקבע להם חודש של גאולה. הענין הוא, דתשרי ראש השנה לשנים, ומצד הבריאה שהוא הראשית לכל הנבראים, אבל לבני ישראל ניסן הוא ראש השנה, שעיקר הראשית שלנו מה שנבחרנו להיות לעם ה' וחלקו... וזה שאמר החודש הזה לכם, שיהיה זה החידוש מיוחד לנו ביותר מחידוש ראשון שהוא הבריאה, וזה החידוש של גאולה והתגלות כבודו יתברך על ידי הנפלאות ועל ידי התורה ומצוות, זה ניתן רק לבני ישראל, שזה העיקר אצלם יותר מהבריאה, להם ניסן ראש השנה מיוחד. וכמו כן בפרט כל אחד כפי מה שעבודת הבורא יותר עיקר אצלו, כך דינו בניסן בחסד ה'... (שם תרמ"ו)
החודש הזה... והנה החודש הזה הוא התחדשות המגולה ומבורר בלי הסתר, כי בטבע הקב"ה מנהיג העולם, והוא על ידי הסתר מימי המעשה, אכן לבני ישראל יש הנהגה מיוחדת פנימיות, והוא דרך התורה, והוא שנאמר שער החצר הפנימית וגו' וביום השבת יפתח, שבשבת ההנהגה למעלה מהטבע, וזה הדרך מיוחד רק לבני ישראל, וביציאת מצרים התחיל התגלות זה הדרך הפנימי. אכן ביום החודש יפתח הוא בכח בני ישראל בעצמם... והוא בכח י"ב שבטים, שיש לכל שבט כח לפתוח שער המיוחד אליו, כמו שכתוב פתוחי חותם, שאותיות של שבטים חקוקים לפניו יתברך, ובכל חודש נפתח שער מיוחד, וניסן ראש השנה לחדשים, שבו התחילה התחדשות דרך הנסים ונפלאות למעלה מן הטבע, ומסתמא בכל חודש ניסן מתגלה התחדשות על כל השנה, והוא הבחירה שבוחר השי"ת בנו בכל שנה מחדש... (שם תרמ"ז)
...ועל זה כתיב מגיד דבריו ליעקב וגו', שהסדר של הבריאה נמסר לבני ישראל בכח התורה, ולכן הגם כי תשרי ראש השנה לכלל הבריאה, אבל סדר המיוחד לבני ישראל הוא בניסן, כי בטבע היא מוסתרת שלא בסדר, כמו שכתב בקהלת, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה וגו', ובני ישראל על ידי התורה יכולין למצא הפתח לסדר הדרכים כפי מה שרצה הקב"ה בבריאת שמים וארץ... (שם)
החודש הזה לכם, במדרש, בי מלכים ימלוכו, כי מלכות שמים מתגלה בחודש הזה, דיש התחדשות באתכסיא, וזה בתשרי, בכסא, ויש הנהגה המתגלה גם בעולם הזה, ובחינה זו ניתן לבני ישראל ביציאת מצרים, וזה החודש הזה לכם, בשבילכם נפתח זה השער בהתגלות, וזה עיקר יציאת מצרים שבאיבוד הרשעים נתגלה מלכות שמים... וכתיב הנה זה עומד אחר כותלנו וגו', משגיח מן החלונות, הם י"ב חלונות מול י"ב חודש, שבכל ראש חודש נפתח פתח מיוחד, מציץ מן החרכים, הוא משהו הארה המתגלה גם בכל יום, כדכתיב המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, אבל ראש חודש הוא פתח גדול, וביציאת מצרים התחיל זה ההתגלות... (שם תרנ"ז)
המשך הפרשה ויקהל משה וגו', ואמר להם פרשת השבת והמשכן, דכתיב החודש הזה לכם, שהקב"ה נתן לבני ישראל הנהגה מיוחדת, ותשרי נתחדש השנה בדרך הטבע המוכן לכלל הבריאה, אבל בניסן נתחדש הדרך המיוחד לבני ישראל, וזה שאמר באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים... כל ישראל בני מלכים הם, והיא הנהגה המיוחדת להם, ונתחדשה בניסן, וכמו כן לרגלים בבחינת הזמן ושנה, כי הרגלים הם מיבחר הזמנים ומיוחדים לבני ישראל, כמו שכתוב, מקדש ישראל והזמנים, ובניסן מתחדש זה הדרך, וגם בעולם הוא ראש השנה לחדשים, שכל הנהגות העולם על ידי י"ב מזלות וחדשי השנה, ונקרא חודש ניסן על שם שבו מתחדש דרך הנסים שהוא למעלה מדרך הטבע, והדרך הנ"ל המיוחד לבני ישראל אינו יכול להתגלות רק כשנבדלים בני ישראל מן האומות... (שם תרנ"ט)
...ובזמן נראה שהוא חודש ניסן, שהוא זמן מיוחד לדביקות ישראל באביהם שבשמים, ועל כן הוא זמן מיוחד לגאולה, כבש"ס ראש השנה י"א, בניסן נגאלו, ובניסן עתידים להגאל, ובו קיבל יעקב הברכות מטל השמים ומשמני הארץ, שהוא חיבור שמים וארץ, ועל כן התחלת קרבנות מתחילין מניסן, כאמרם ז"ל (שם ז') חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, והיינו שישראל מזמינים לאביהם שבשמים שיבא לשכון כבוד עמהם, כדכתיב (שיר השירים ד') "יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו", ולעומתו קרבן פסח הקב"ה מזמין את ישראל לאכול על שולחנו... (שמות תצוה תרע"ב)
...כן בכל שנה בחודש אדר שקודם ניסן נותנים מן השמים התעוררות חדשה בלב ישראל, אפילו לאותם שהיו בכל השנה בבחינת שינה, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שאדר קודם ניסן הוא כעין אלול קודם תשרי. והנה תשרי הוא זמן תפלה ותחנונים לשפוך את הנפש לפני אבינו שבשמים, על כן ענין אלול שקודם לו הוא זמן שנפתחין י"ג מכילין דרחמי, וגם אלול כשמו מלשון אליל, היינו שפלות וכניעת הנפש... כן דוגמתו הוא אדר לפני ניסן, שניסן הוא זמן חידוש עבודה שמתבקשת התאמצות הלב וחיות ורגש הנפש והתרוממות הנפש וחיזוק ידים, על כן באדר שקודם לו נותנין מן השמים בלב ישראל אומץ וחיזוק הלב, ורגש קודש והתרוממות הנפש... (שם ויקהל תרע"ט)
ויש להבין מה שהרכיב תרומת שקלים לקרבנות בשקלים על ידי מנין, ונראה דהנה בחודש ניסן יוצאין נפשות ישראל ממאסר הטומאה וכחות חיצוניים, כמו שכתוב בספרים, והנה כמו שיש קיבוץ גלויות בגופים להוציאם מתחת שעבוד בגוף, כן הוא בנפשות... (שם פקודי תרע"ג)
ומזה לימוד לאדם שיבין וישכיל בדעתו מה שחודש ניסן מבקש ממנו, שיתחדש בכל עניניו, מחשבה, דיבור ומעשה, כאילו הוא חידוש בריאה, ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב, וזהו הענין (ראש השנה ז') חדש והבא קרבן מתרומה חדשה... ולפי דרכנו כמו הקמת המשכן שנחשבה כחידוש בריאה, כן לדורות, וזהו הענין שהקדים שקליהם לשקליו, כי ההכנה למצוה היא נשמת המצוה... (שם תרפ"א)
יש להבין, למה הקדים לאמור להם מצות הפסח בראש חודש, מאחר שמקחו בעשור, ובמכילתא שדווקא בעשור ולא קודם, והביקור היה אחר הלקיחה דוקא, ולמה הקדים כל כך. אך יש לומר דעשרה ימים אלו הם כנגד עשרת ימי תשובה, וכמו ששם הם עשרה עמקים, היינו לבא לעומק הלב יום אחר יום עד הנקודה הפנימית, כן עשרה ימים אלו שנאמר משכו ידיכם מע"ז, ובכלל ע"ז כל הרצונות שלא לה' המה... וכן נשאר זה לדורות, ולעומת טהרת הלב ויחוד המעשה שבימים אלו, זוכין אחר כך להארה אלקית בימי הפסח. (ויקרא תרע"א)
הנה חודש זה נקרא חודש זיו, נראה דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר, כי ניסן הוא מצד הכלל, ולזה מורה טלה, שאין להם אלא קול אחד, ואייר הוא מצד הפרט, וזה שמזלו שור, וכמו שרמזו ז"ל (ראש השנה כ"ו), בשופר של פרה כיון דקאי גילדי גילדי. ולי יש להוסיף בזה דברים, דהנה בחודש ניסן היתה התגלות אלקות עד שכל הכחות החומריים נכנעו לקדושה, כדכתיב "וידעו מצרים כי אני ה'", וזה שאנו אומרים בהגדה, "עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם", שמחמת התגלות האלקות נכנעו כל כחות החיצוניים, ועל זה מורה טלה הכנעה, ועל כן היה האור האלקי מאיר לכולם בשוה, כי האור לא היה כפי התעוררות התחתונים, והמסך המבדיל נתבטל, אם כן היה לכולם בשוה, והנה הוא בכלל, אבל אייר שלא היתה בו התגלות אלקות, והכחות החומריים לא נתבטלו מעצמם, והם חוצצים ומבדילים בפני האור האלוקי, ואינו מאיר ללבות בני ישראל, אלא לפי ערך הזיכוך של כל אחד ואחד שסילק ממנו הפחיתות וכח ההסתר, ואם כן הרי הוא לכל פרט ופרט רק לפי ערכו... ובזה יש לפרש לשון ספר יצירה, בניסן כתיב המליך אות ה' בשיחה, שאות ה' מורה על כנסת ישראל, והוא מצד הכלל כנ"ל... (שם שמיני תרע"ב)
...והנה מדת משפט זו נשארה גם לדורות, בהגיע ניסן זמן יציאת ישראל מן השעבוד הרוחני, מכריעה מדת המשפט שאין לכחות החיצוניים עוד שליטה עליהם, באשר מקדים מדת החסד על כל איש הבא להטהר, אף שעדיין מצואתו לא רוחץ, מכל מקום אם על ידי הקדמת מדת החסד ייטיב אחר כך דרכו מקרבין אותו ונותנין לו הארה מן השמים, וקול דודי דופק על מיתרי לבו, ועל ידי זה הוא מוסיף אומץ בתורה ובתפלה, וחדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וכמו שהיה בבריאת העולם, ובניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, וכמו שהוא בפייט "חודש אשר ישועות בו מקיפות"... (שם תזריע תרע"ב)
והנה סדר החדשים ניסן אייר סיון, הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שניסן מזלו טלה, שאין להם אלא קול אחד, אז הוא זמן הריצוי מצד כלל ישראל, וזה מורה נמי מצות פסח, שה לבית אבות, אייר מזלו שור, הוא זמן ריצוי כל פרט בפני עצמו... וסיון מזלו תאומים אז הוא זמן ריצוי משני הפנים יחדיו, מצד הכלל ומצד הפרט... (שם אמור תרע"ב)
וגרסת הגאונים, בניסן המליך אות ה' בראיה, ובאייר המליך אות ו' בשמיעה. והענין כמו ששמעתי מרבינו הק' זצוק"ל, שבניסן היה רק מחסד ה', והיה התגלות רק לפי שעה בליל יציאת מצרים ואחר כך נעלם, ובקריעת ים סוף זכו רק לראיה, כמו שכתוב (מכילתא וזהר הקדוש בשלח), ראתה שפחה על הים וכו', ונעלם מהם גם כן אחר כך האור... שמראין לאדם מה שיוכל לקנות על ידי יגיעתו, ובסיון זכו בקנין... (ר"ח אייר ה)