נמלה  

 

לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין שוטר ומושל. תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה. (משלי ו ו)

הנמלים עם לא עזה, ויכינו בקיץ לחמם. (שם ל כה)

ספרי:

...קלקלו בדגים, שנאמר ותעשה אדם כדגי הים, העיד בהם את הנמלה, שנאמר לך אל נמל עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין ותכין בקיץ לחמה. רבי שמעון בן אלעזר אומר, עלוב היה אדם זה שצריך ללמד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה, אלא שצריך ללמד מדרכיה ולא למד. (האזינו שו)

תלמוד בבלי:

...מאי טעמא קרנא דקמצא (רש"י: נמלה) רכיכא, משום דדייריא בחילפי (בין הקנים), ואי קשיא, נדיא ומתעוורא, דאמר שמואל האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא (לעוור אותה), לשלופינהו לקרניה. (שבת עז ב)

אמר רבי יוחנן, אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין... וגזל מנמלה... (עירובין ק ב)

...לאו מי אמר אביי אכל... נמלה לוקה חמש, (תרי דסתם שרצים, וחד וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל, וחד לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם, וחד ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ)... (פסחים כד א)

...אמר להם, אף על פי כן צאו וזרעו, נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים... (תענית ה א)

אמרו עליו על רבי שמעון בן חלפתא שעסקן דברים היה... מאי עסקן בדברים, אמר רבי משרשיא דכתיב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה. אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא. אזל בתקופת תמוז פרסיה לגלימיה אקינא דשומשני (נמלים), נפק אתא חד מינייהו, אתנח ביה סימנא, על אמר להו נפל טולא, נפקו ואתו, דלייה לגלימיה, נפל שימשא, נפלו עליה וקטליה, אמר שמע מינה לית להו מלכא, דאי אית להו, הרמנא דמלכא לא ליבעו, (אינם צריכים ליטול רשות מהמלך להרגה). אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, ודלמא מלכא הוה בהדייהו, אי נמי הרמנא דמלכא הוו נקיטי (רשות מהמלך)... אלא סמוך אהימנותא דשלמה. (חולין נז ב)

רבי יוחנן כי הוה חזי... נמלה אמר צדקתך כהררי אל... (לישנא אחרינא לנמלה הוא אומר צדקתך כהררי א-ל, שמזונותיה מזומנין לה בלא טורח)... (שם סג א)

חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית, שלאחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית, רבי מאיר אומר הכל לעניים, שספק לקט לקט. (פאה ד יא)

תוספתא:

מחריבין חורי נמלים במועד, רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטל עפר מחורו של זה ונותן לתוך חורו של זה, והן מחנקין זה את זה. (מועד קטן פרק א)

מדרש רבה:

זה שאמר הכתוב, לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם וגו' (משלי ז'), מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה, רבנן אמרי הנמלה הזו ג' בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה, אלא באמצעי, ואינה חיה אלא ו' חדשים, למה שמי שאין לו גידים ועצמות אינו חי אלא ו' חדשים, וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאה חטין ושעורין ועדשים, אמר רבי תנחומא וכל חייה אינה אלא חטה ומחצה, והיא כונסת את אלו, ולמה היא עושה כן, שאמרה שמא יגזור עלי הקב"ה חיים ויהא לי מוכן לאכול. אמר רבי שמעון בן יוחאי, מעשה היה ומצאו בבור שלה שלש מאות כור מה שמכנסת מן הקיץ לחורף, לפיכך אמר שלמה לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אף אתם התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא.

ומהו ראה דרכיה וחכם, רבנן אמרי, ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל. אמר רבי שמעון בן חלפתא, מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת, והיו כולן באות ומריחות בה, ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה, באה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה, ראה חכמה שיש בה, וכל השבח הזה שיש בה שלא למדה מבריה ולא שופט ולא שוטר יש לה, שנאמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל, אתם שמיניתי לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה שתשמעו להן... (דברים ה ב)

מדרש משלי:

...ועוד היה לכם ללמוד מן הנמלה, דכתיב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, מהו חכמתה, תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, רבי אליעזר שאל את רבי יהושע פרש לי פסוק זה, אמר לו בני, הנמלה הזאת אין לה שוטר ולא מושל אלא חכמתה מנה ובה, ואתם הרשעים היה לכם ללמוד הימנה, אלא התחזקתם בעצלותיכם ובטפשותיכם ולא עשיתם תשובה... (פרשה ו)

ילקוט שמעוני:

לך אל נמלה עצל, אמר רבי יהושע בן פדייה, עתידין הרשעים לומר לפני הקב"ה, הניחנו ונעשה תשובה, והקב"ה משיבם, שוטים שבעולם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת, אם אין אדם מכין מערב שבת מה יאכל בשבת... ועוד היה לו ללמוד מן הנמלה, שנאמר לך אל נמלה עצל, דבר אחר הנמלה הזו אין לה לא שוטר ולא מושל, אלא בחכמתה עושה הכל, ואתם לא למדתם ממנה, מעצלותיכם וטפשותיכם לא עשיתם תשובה... (משלי פרק ו, תתקלח)

ארבעה הם קטני ארץ, הם ארבע מלכיות, הנמלים עם לא עז זה בבל, שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה, ויכינו בקיץ לחמם, בזכות אותו שנאמר בעת ההיא שלח מראדך בלאדן וגו'... (שם פרק ל, תתקסד)

מאירי:

ראה דרכיה - דברים הרבה, שנושאת משאה בפיה, וכשיכבד ברגליה האחוריות, אינה גוזלת, חותכת הגרעין לשנים כדי שלא יצמח, ואם נרטב תוציאהו ליבשו ברוח, או שישתדל בקנין החכמה ואחר כך ישתדל שלא תשכח ממנו, שצריך להכין בזמן, שאחר כך לא יוכל עוד. (משלי ו ו)

מהר"ל:

בספר משלי, לך אל נמלה עצל וגו', שלמה המלך ע"ה בא להזהיר את האדם על מדת הזריזות, שלא יהיה האדם עצל במעשיו, ובפרט כאשר יש זמן מיוחד ומוגבל שאם לא יעשה עתה יהיה מפסיק שלא יוכל לעשות עוד, כמו התשובה, שאם לא יעשה בעודו בחיים לא יוכל לעשות אחר כך. ולכך אמר שילמד מן הנמלה, שהיא בריה קטנה שבקטנים, וכחה קטן ביותר, ולפי הדעת אין ראוי שיהיה נמצא בה הזריזות, כי הזריזות הוא מפני הכח שיש בבריה, אבל זאת היא בריה קטנה ושפלה, ונמצא בה הזריזות ביותר. ופירוש קצין, שיהיה גוזר עליה המעשים שתעשה, ושוטר הוא שמכריח אותה בכח על המעשים שהשכל נותן, וזה נקרא שוטר, ועם כי לא שייך דבר זה בנמלה, ורוצה לומר במה שאמר כי אין לנמלה קצין, רוצה לומר שאין לה סדר המין כמו שיש לשאר בעלי חיים, כי שאר בעלי חיים, אף על גב שודאי אין להם קצין ושוטר, מכל מקום יש להם סדר במין שלהם בטבע... והטבע הוא מלך שלהם עד שעניניהם מסודר, אבל לנמלה אין דבר זה שיהיה במין סדר בטבע... ושאר בעלי חיים יש להם קצין ושוטר, כמו שאמרנו, כי לשאר בעלי חיים יש להם סדר בטבע, והסדר הזה הוא מלך שלהם, ואין דבר זה לנמלה, ועם כל זה... מכל מקום אינם חסרים דבר שהוא שלמות עצמם, דהיינו שהנמלה זריזה ביותר, שלא תחסר מאכלה, דבר שהוא צורך עצמה. והאדם יש לו קצין ושוטר המסדר את מין האדם שלא יזיק זה את זה, ועם כל זה נמצא בו, שהאדם מחוסר שלימות עצמו, ואינו עושה המעשים שראויים לו לעשות, ולבסוף אי אפשר לו לעשות ונמצא חסר, ומפני שהתעצל, ומפני עצלותו אינו נותן דעתו ללמוד מדבר אחר, אמר "לך אל נמלה עצל"...

ואמרו שיש לנמלה הזאת ג' בתים, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ובתחתון מפני הטינא, כי הנמלה היא זריזה ביותר לאסוף מאכלה, ומה שהיא מאספת הוא דבר מקויים, שלא יהיה מעשיה לבטלה, וזו זריזות שלה, ומזה ילמד האדם שיהיו מעשיו שהוא עושה דבר שהוא מקוים... ואמר שכל חייה אינה רק חצי שנה, ומאכלה חטה ומחצה, דבר זה מורה על קטנות המין הזה, שאין חייו דבר שהוא רק חצי, ולא שנה שלימה, לפי שאין בה דבר שלם, ומאכלה חטה ומחצה, מורה גם כן שהוא המין הקטן ביותר, שאין אפשר יותר קטן ממנה, ואין ראוי שיהיה מאכלה חטה, שכל אשר נתן השי"ת מאכל לאחר, אותו דבר יותר חשוב ממנו, ואם לא היה מאכל שלה רק חטה אחת, לא היתה בריה זאת יותר חשובה מן החטה... ואמר שעם שהיא בריה קטנה היא הולכת וכונסת כל מה שאפשר לה, שאומרת, שמא יגזור עלי השי"ת חיים. וכל זה למדת הזריזות שבה, כי החיים אינם נמנעים לשום בריה שיהיה חיים שלו עולמית, וכמו שהיה קודם שחטא האדם, שלא היה נמנע מצד עצמו שיהיו כל הנבראים אינם מתים...

ואמר כי פעם אחת מצא בבור שלה שלש מאות כורים, ורצה בזה, כמו שמאכלה הוא בתכלית המיעוט, אסיפתה הוא היותר הרבה, והשיעור הזה שלש מאות כורים הם מורים על השיעור היותר... אבל דבר זה מפני שהיא בורחת מן הגזל, ואינה רוצה בשל אחר, לכן נותן השי"ת כח לה לאסוף מזונות הרבה, הפך מה שיחשוב האדם, כי האדם חושב, אם הוא גוזל וטורף את של אחר בזה מגיע אל פרנסתו, ודבר זה אינו... ומפני שהנמלה בורחת מן הגזל, נתן השי"ת לה הכנה לאסוף מזונות על צד היותר אפשר. ואמר תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה, כנגד שני דברים, האחד כאשר תמצא מזונות לרוב, וזהו בעת הקציר, אוגרת מאכלה, כי היא זריזה ביותר מה שאפשר לה לכנוס. ועוד היא זריזה לאסוף בקיץ, אף שאין לה כל כך הרבה כמו בקציר, שבעת החורף לא תמצא כלום, ומזה ילמד האדם, כי בעת בחרותו שאז האדם הוא בכחו לעשות מצות הרבה, ודבר זה דומה לעת הקציר, ואז יהיה זריז ביותר לעשות המצות... (נתיב הזריזות פרק א)