(ראה גם: אברהם-באור כשדים-והמלכים)
וכוש ילד את נמרוד, הוא החל להיות גבור בארץ, הוא היה גבור ציד לפני ה', על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה'. ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה, בארץ שנער. (בראשית י ח)
הוא היה גבור ציד, תא חזי, הוא היה איש גבור, ולבושים של אדם הראשון היה לובש, והיה יודע לצוד בהם ציד של הבריות, כי כל הבריות נכנעו אליו בסבת הלבושים הללו, והיינו הלבושים דכתנות עור, שהכתוב אומר ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. והוא סוד מוחין עליונים, ונמרוד היה לו בחינת חיצוניות של אלו הלבושים דאדם הראשון, ובכחם כבש והכניע את כל העולם תחתיו.
אמר רבי אלעזר, נמרוד היה מפתה את הבריות ללכת אחר עבדות של ע"ז, והיה שולט בכח אלו הלבושים ונצח את בני העולם, והיה אומר על עצמו שהוא המושל בהעולם, (דהיינו שעשה עצמו אלהים), ובני אדם היו עובדים אליו, ולמה נקרא שמו נמרוד, משום שמרד במלך העליון של מעלה, שמרד בעליונים, (דהיינו בקדושה העליונה), ומרד בתחתונים, (דהיינו בבני העולם הזה)... והיה מפתה את הבריות אחריו, עד שמשך את בני האדם לצאת מן העבדות של רבון העולם, אמר רבי שמעון, באלו הלבושים ידעו החברים בהם סוד עליון. (נח שכ)
תא חזי, נמרוד מה כתוב בו, ותהי ראשית ממלכתו בבל, כי משם לקח (כח) להאחז ברשות הסטרא אחרא, וכן כאן כתוב וימצאו בקעה בארץ שנער, שמשם לקחו (הרצון) בלבותיהם לצאת מרשות העליון לרשות האחר... (שם שלח)
ותקח רבקה את בגדי, אלו הם הלבושים שעשו הרויחם מנמרוד, ואלו היו לבושי יקר מן אדם הראשון, ובאו לידו של נמרוד, ובהם היה נמרוד צד ציד, שכתוב בו, הוא היה גבור ציד לפני ה' וגו', כי בשעה שלבש אותם היו מתקבצים לו כל בהמות חיות ועופות ונופלים לפניו... (תולדות קלא)
ויהי בימי אמרפל, רב ושמואל, חד אמר נמרוד שמו, ולמה נקרא שמו אמרפל, שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש, וחד אמר אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד, שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו. (עירובין נג א)
דאמר רבי יוחנן בן זכאי, מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון... יצתה בת קול ואמרה לו, רשע בן רשע, בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו... (פסחים צד א)
...נתתי גדולה לנמרוד, אמר הבה נבנה לנו עיר... (חולין פט א)
המלך השני זה נמרוד, שמשל מסוף העולם ועד סופו, שהיו כל הבריות יראים ממי המבול, ונמרוד היה עליהם מלך, שנאמר (בראשית י'), ותהי ראשית ממלכתו בבל. (פרק יא)
...רבי עקיבא אומר, (דור ההפלגה) השליכו מלכות שמים מעליהם, והמליכו עליהם נמרוד, עבד בן עבד, לפי שכל בני חם עבדים היו, ואוי לארץ שימלוך עליה עבד, שנאמר (בראשית י') וכוש ילד את נמרוד. רבי יהודה אומר הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו היתה עמהם בתיבה, וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו, והנחילה לנמרוד, ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמה חיה ועוף באין ונופלין לפניו, כסבורין שהוא מכח גבורתו, לפיכך המליכוהו עליהם מלך, שנאמר (שם) על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה'. אמר נמרוד לעמו, באו ונבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה, פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים, נבנה מגדל גדול בתוכה ונעלה לשמים, שאין כחו של הקב"ה אלא במים... רבי אומר, עשו אחיו של יעקב ראה את הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולחוה על נמרוד, וחמד אותם בלבו, והרגו ולקח אותם ממנו, ומנין שהיו חמודות בעיניו, שנאמר (בראשית כ"ז) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות, וכשלבש אותם נעשה גם הוא גבור... (פרק כד)
וכוש ילד את נמרוד, הדא הוא דכתיב, (תהלים ז') שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני. רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק כנגד בימה של רשע אמרו, וכי כושי הוה עשו, אלא שעשה כמעשה נמרוד, הדא הוא דכתיב, על כן יאמר נמרוד גבור ציד לפני ה' אין כתיב כאן, אלא כנמרוד גבור ציד, מה זה צד את הבריות בפיהם, אף זה צד את הבריות בפיהם, לא גנבת מן גנב עמך, לא קטלת מן קטל עמך. (בראשית לז ג)
הוא היה גבור ציד לפני ה', חמשה הוא לטובה, וחמשה הוא לרעה, הוא היה גבור ציד לפני ה'... (שם שם ד)
ויהי בימי אמרפל, ג' שמות נקראו לו, כוש, נמרוד, אמרפל. כוש שהיה כושי ודאי, נמרוד שהעמיד מרד בעולם, אמרפל שהיתה אמירתו אפילה, דאמרי ואפלי בעלמא, דאמרי ואפלי באברהם, שאמר שירד לכבשן האש. (שם מב ה)
...דבר אחר, החכם עיניו בראשו, זה אברהם אבינו, והכסיל בחושך הולך, זה נמרוד, וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם, ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני וגו', אני נקראתי מלך ונמרוד הרשע נקרא מלך, זה מת וזה מת, ואם כן ולמה חכמתי אני אז יותר, למה מכרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה, וחזרתי ואמרתי אין א-לוה כמוהו בעליונים ובתחתונים... ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם וגו', הכל נשכח, למה, דכיון דישראל נכנסין לידי צרה, הן אומרים (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, שמא אומות העולם אומרים זכור למעשה נמרוד, הדא הוא דכתיב, ואיך ימות החכם עם הכסיל. (קהלת ב טז)
דבר אחר, הנה אנכי הולך למות, שהיה נמרוד מבקש להמיתו, בשביל אותו בגד שהיה של אדם הראשון, שבשעה שהיה עשו לובשו ויוצא בשדה היו באין כל חיה ועוף שבעולם ומתקבצים אצלו... (בראשית פרק כה, קיא)
וימת הרן, אמרו חכמים כיון שמלך נמרוד עשה עצמו אלוה, והטיל על האומות פחד ויראה לבא ולהשתחוות לו ולעבדו, וקבע לו מקום השתחוייה, ועשה מקום אחד משונה ומופלא מכולם, וייחד אותו לעצמו וקבע שם מושבו. מה עשה, הביא מגדל אחד שלאבן עגול והשקיע ידותיו בארץ, ועשה כנגדו כסא גדול שלארז וקבע ידותיו בשלאבן, ועשה שלישי שלברזל בתוכה מדור, וקבע עליו, והשקיע ידותיו בשלארז, והרביעי של נחושת, וקבע ידותיו בשלברזל, החמישי שלכסף ותקעו בשל נחשת, והששי שלזהב ותקע ידותיו בשלכסף, והשביעי מרגלית עגולה ואבן יקרה, עד שנתעלה למעלה ועלה וישב עליה, והיו כל האומות באין ומשתחוין לו וכורעין לפניו, עד שזרח אורו שלאברהם אבינו, וכיון שנולד ויצא לעולם, אמרו לו קוסמיו וחרטומיו, נולד היום נער אחד שהוא עתיד לירש את העולם, ועתיד לאבד את המלכיות ולהוציאך ממלכותך, אם רצונך שלח אצל אביו ופדהו ממנו בבית מלא כסף וזהב ועקריהו מן העולם. והיה תרח יושב ביניהן, אמר להן דבריכם דומין לפרד שאומרין לו טול כור שעורים ונחתוך את ראשך, מה יעשה באותן שעורים לאחר שיחתכו ראשו, כך זה כשיהרג בנו מה יעשה בנכסים, למי מורישן. אמרו לו מתוך דבריו ניכר שנולד לך בן זה, אמר להן לא אוכל לכחד מכם נולד לי וכבר מת, אמרו לו לא על מת אנו מספרים אלא על חי, ואנו רואין מזלו ברקיע, עכשיו לך והביא אותו. מיד הלך תרח ולקח את אברהם ואת מניקתו והטמינם במערה, והיו שם שלש שנים, ולאחר שיצא משם הכיר בבוראו ועבדו בלבב שלם. והיה תרח כומר לע"ז והוא היה מוכר אלילים... מיד כעס תרח והלך אצל נמרוד ואמר לו תדע מה עשה בני, היאך שבר את צלמי... אמר לו אתה הוא שחלקת עלי ואיבדת את יראתי, הלא ידעת שאני אדון כל המעשים, ומלפני תצא חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ואני עשיתי את כל העולם, אמר לו אברהם אבינו, חייך עד עתה לא הייתי יודע ועכשיו אם רצונך העמידני על בירורו שלדבר ואשאל ממך שאלה אחת. אמר לו שאל, אמר לו מנהגו שלעולם חמה זורחת במזרח ושוקעת במערב, צוה למחר שתזרח מן המערב ותשקע במזרח, ואני מעיד לך שאתה אלוה ואין דומה לך. או אם תרצה תודיעני מה בלבי ומה אני רוצה לעשות, ואדע שאתה אלוה. מיד הניח אותו רשע ידו על זקנו ותמה תמיהה גדולה, והיו שלש מאות חמש וששים קושרי כתרים יושבים לפניו, אמר לו אברהם אבינו אל תתמה בעצמך שלא אלוה אתה אלא בנו שלכוש אתה, ואם אל אתה, למה לא הצלת את אביך מן המיתה. מיד שלח וכינס כל קוסמיו וחרטומיו, ואמר להן ראיתם זה שחלק עלי ואיבד את יראתי, ומשיב אותי בדברים הללו, אמרו לו במה איבד את יראתך, אמר להן באש, אמרו לו תבא האש ותיפרע ממנו. (בראשית יא כח, וראה עוד אברהם-באור כשדים-והמלכים)
הוא היה גבור - הוא הוה גבר בציידא בחטאת קדם ה', דהוה צייד בני אנשא בלישנהון ואמר להון רחוקו מן דינו דשם ואדבקו בדינו דנמרוד, בגין כדין יתאמר כנמרוד גברא גבר בצדיא בחטאה קדם ה'. (בראשית י ט)
להיות גבור - להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה. גבור ציד - צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום. לפני ה' - מתכוון להקניטו על פניו. על כן יאמר - על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גבור ציד. (שם)
נמרוד - אל תבקש טעם לכל השמות, אם לא נכתב, והוא החל להראות גבורות בני אדם על החיות, כי היה גבור ציד. וטעם לפני ה' - שהיה בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולות לשם. וזו דרך הפשט, והדרש דרך אחרת... וטעם מן הארץ ההיא יצא אשור - הוא בן יפת, וזה היה אחר הפלגה, והמלך אשר מלך על בבל בתחלה היה נמרוד, ובעל סדר עולם פירש כי בימיו נפלגה הארץ, שהוא היה מלך על השבעים. (שם שם ח ויא)
הבה נרדה - ... והנכון בעיני שנפוצו משם, ואחר שנפוצו מלך נמרוד על בבל, וקמו מלכים אחרים, ובימים רבים במות הדור הראשון נשכח הלשון הראשון... (שם יא ז)
הוא החל - רש"י, ואם כן הוא החל אחר המבול, כי בימי דור אנוש הוחל, ואפשר שנאמר כי הוחל בדור הפלגה מרד, ובימי אנוש לא היו במורדי אור, אבל עבדו גם אלהים אחרים. הוא היה גבור - רש"י, וכן דעת רבותינו, ורבי אברהם פירש היפך הענין, על דרך פשוטו... והנה הוא מצדיק רשע, כי רבותינו ידעו רשעו בקבלה. והנכון בעיני, כי הוא החל להיות מושל בגבורתו על האנשים, והוא המולך תחלה, כי עד ימיו לא היו מלחמות ולא מלך מלך, וגבר תחלה על אנשי בבל עד שמלך עליהם, ואחר כן יצא אל אשור ועשה כרצונו, והגדיל ובנה שם ערים בצורות בתקפו ובגבורתו, וזהו שאמר "ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה". (שם י ח וט)
...וספר עוד בגבורתו, כי הוא גבור ציד להתגבר על החיות ולצוד אותם, ואמר "לפני ה'" להפליג, כי אין תחת כל השמים כמוהו בגבורה, וכן "ותשחת הארץ לפני האלקים"... (שם שם יא)
הוא החל להיות גבור - היו גבורים לפניו כהנפילים, אבל הוא החל לכבוש אומות אחרות תחתיו. (שם שם ח)
על כן יאמר - המחנך לתפש חרב יברך את חניכו תהא כנמרוד. (שם)
כי עיף אנכי - שהרג את נמרוד, שאמר כי רק הוא רשאי לצוד, וקבעו יום מלחמה, ואמר לו יעקב אמור לו שיפשיט את בגדיו, ואז תוכל לו. (שם כה ל)
כנמרוד גבור - בימיו באו לשנער והמציאו העיר והמגדל, כדי שתתפשט מלכותו על המין האנושי באמצעות אלהות שבדא, כירבעם. (שם י ט)
להיות גבור בארץ - על ידי כחות חיצוניים להתגבר בהם. (שם שם ח)
הוא היה גבור - ..דע לך כי כל מקום הכתוב מדבר בע"ז סתם, ולא כתב בפירוש מפני כי אין ע"ז דבר נגלה בימיהם, כי לא נודע עבודת השי"ת לכל עד שלא היה נקרא ע"ז. וכתב הוא היה גבור ציד - כלומר שבחו של נמרוד להיות גבור ציד לפני ה', ופשוטו של מקרא הוא, שהיה מלך תקיף, וכן תרגם אונקלוס, מכל מקום בזה שמזכיר הכתוב תקפו וכח "לפני ה'", תלמד שהיה ממריד בהקב"ה, שאין שייך גבורה לפני ה', והוא החל להיות גבור לפני ה' במקום שראויה לו ההכנעה, זה רמז שתוקף שלו תוקף המרדה, וענין מענין ע"ז, וכי בזה היה ממריד על הקב"ה, ולכן נקרא גבור ציד, שהגבור ציד הוא בעל תחבולה וערמה, ואינו הולך דרך תם וישר. ומדכתיב לפני ה', בא לומר שלא היה בלבד גבור ציד כמו שאר אנשי ציד, רק גם כן היה בעל תחבולה וערמה בדברים אלקיים, עד שהיה ממריד הבריות בו יתברך... ולכך לא יעץ הוא יתברך שימליכו ישראל עליהם מלך, וזה היה מלך הראשון, אין ספק שהיה ממריד העולם עליו. (גור אריה בראשית י ח)
ועתה בנדון זה אבאר מהו ענין נמרוד, שצוה להשליך את אברהם לכבשן האש, ומהו ענין הרן... נמרוד כפר במציאות השי"ת, ומכל שכן שלא האמין בחידוש העולם, שיהיה העולם מחודש ממחדש שיהא ביכולתו לשנות הטבע, רק האמין שהעולם קדמון, והלך בדרך שהלך אדם הראשון בעת פיתוי הנחש, שהאמין לדברי הנחש שאמר מן העץ הזה אכל וברא את העולם, שהניח הקדמה שיש חומר קדום לעולם שנברא ממנו, דהיינו עץ הדעת, ובענין זה נלבש נמרוד בלבוש אדם קדמאה, שקיבל זוהמא זו שהוסת אז אדם הראשון מהנחש הקדמוני, באותו הדעת נשאר נמרוד, ונתבאר הענין הזה בזוהר פרשת נח... נמצא שאברהם ונמרוד היו ב' הפכים, הרן ממוצע, כי היה מאמין שיש מחדש שחידש עולם, והוא השי"ת, רק היה מסופק בהשגחה ובבחירה של בני אדם... (מסכת פסחים מצה עשירה)
וכוש ילד את נמרוד - לא היה אומה בפני עצמה, רק נזכר מצד שהחל להיות גבור בארץ, שהוא היה הראשון שקבץ אליו מחנות וילחם מלחמות ויתגבר על יתר בני אדם וימלוך עליהם, שעד עתה חיה כל משפחה תחת אביהם הראשון, שהיה ראש המשפחה. (שם שם ח)
הוא היה גבור ציד - גבורתו התחילה בציד החיות, שהיו רבים בעת ההיא, וכל מי שהיה גבור בצידת החיות, היו מיחסים לו אלהות, ועל זה אמר "לפני ה'", ועל ידי כן אסף אליו אנשים והתגבר אחר כך על בני אדם. (שם שם ט)
הוא החל להיות גבור בארץ - איננו ראש אומה, אבל הוא הביא יסוד חדש להתפתחות העמים, הוא החל להיות גבור בארץ, כבר היו גבורים לפניו, כהנפילים, אולם הוא החל להיות גבור, הגבורה היתה אפיו וייעודו, קיומו ותמצית חייו. זה היה חדושו, וממשיכי דרכו לא פסקו עד היום. כבר הערנו לעיל שנגזר על בני חם להיות עבדי עבדים, שכן שעבוד מוסרי גורר שעבוד חברתי, והנה עתה כבר נכדו של חם החל להיות גבור בארץ... (שם)
גבור ציד - וכך הופכת הגבורה למקור הרע, ציד מתייחס בדרך כלל לציד חיה, אולם שורש "צוד" שכיח גם בציד אדם, כגון (משלי י"ב י"ב), "חמד רשע מצוד רעים"... צוד היא מזימה שזדו אותה בזדון, שמרו עליה בסוד, ובשעת הכושר מגשימים אותה בכח. נמרוד החל להיות גבור ציד, הוא היה גבור לצוד בני אדם, הוא זיווג אלימות עם ערמה, כדי ללכוד את הבריות לצורך תכניותיו... גבור ציד מנצל את כחו לרעה, לוכד את הבריות ברשותו לצורך מטרותיו הוא, ונמרוד היה ראשון גבורי הציד, הוא חש בעדיפותו החמרית ואולי גם הרוחנית, ושעבד את חסרי הכח והבינה כביכול, הוא שם אותם במשמר כדי לנצל אותם בשעת הצורך, זו קללת שלטון העריצות, ועתידה היא להתגלות לנו בתולדות האומות... והוא מוסיף עוד "לפני ה'", המתייחס תמיד לדבר שרצון ה' מתקיים בו... נמרוד היה גבור ציד בשם ה', וזה שיא ההשחתה, שם ה', אם יובן כהלכה מעניק שחרור ושויון לכל אדם, בו יתנהגו הכל עם הכל במדת הרחמים והחסד, ועתה נמרוד החל לשעבד את הבריות ולדכא אותם בשם ה', הוא היה הראשון שניצל שם שמים לרעה, הוא הסוה את העריצות בהילת קודש של רצון ה'... (שם שם ט)
...אם הצבור רוצה להשתמש בכחותיו לעשות שם לעצמו, הוא נדון לאבדון, כי היוצר לעצמו אידיאלים ריקים שאינם מביאים לישע, הקרבנות אינם נספרים אצלו כלל. נשרפה לשרפה - ומה שיהיה יהיה. כל זה קרה בהשפעתו של נמרוד, שידע לזהות את תהלתו האישית עם תהלת הצבור המקריב עצמו למענו... (שם יא ד)
להיות גבור - בזה השלים בגבורתו רצון ה', וממנו החל ענין מלוכה להתגבר ולשור על אנשים, וזה קיום העולם, שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו... (שם שם ח)
עוד היתה ע"ז בידיעה יותר גדולה, זו של נמרוד, יודע את רבונו ומתכון למרוד בו, הוא ידע כי בעל הכחות הוא השי"ת, הוא המחוללם ומחזיקם, המנהיגם ומאחדם, אך בחשבו את חשבונו של עולם טעה וחשב, כי אחרי אשר התקין הבורא ב"ה את הבריאה וסדר כחות רבים בהנהגתה, אפשר על ידי אילו אמצעים להפרידם מעושיהם, ולקיימם נגד רצונו יתברך... (חלק א עמוד קא, וראה שם עוד וערך דור ההפלגה)
והנה לפני מחזה הבריאה והנהגת ענינה הנראים לעינינו, נדמה לנו, כי כחות הטוב והרע שקולים הם ותלויים בבחירת האדם, ומפני כן טעו הרשעים הקדמונים, אף כי גדולים בחכמה היו, לחשוב שיעלה בידם להשליט כח הרע והטומאה בעולם, כמו שמצינו דברי חז"ל על נמרוד (נדה נ"ה ברש"י) "יודע את רבונו ומתכון למרוד בו". ולכאורה אין זה מובן לנו, איך אפשר ליודע את רבון העולמים, לפי מושג חז"ל, יודע את עילת כל העילות, בורא הכל, ומעמידן בכחו, לטעות ולכון למרוד בו. אבל באור הענין הוא, כי בהתבוננו בהנהגת העולם, ראה שנתנה שליטה גדולה לכחות הרע בכל עניני הבריאה, ולכן, אף כי ידע שיש בורא אחד שברא הכל בכחו, בכל זאת היה נדמה לו, כי הכל יכול, אחרי שברא את הבריאה והשליט בה שני הענינים, הטוב והרע, לא נתן ההכרעה לאחד מהם, רק מסר כח הבריאה לאדם, ומעכשיו הכל תלוי במעשה האדם ובחירתו. ומפני זה חשב, כי בנתנו כח לצד הרע והטומאה יוגדל כחו, וינצח את צד הטוב והקדושה, וברשעו בחר ברע למרוד ברבונו... (חלק ב עמוד פד)
הוא החל להיות גבור בארץ - ...ואמנם מה באה התורה לספר לנו בזה? והנה ארמז לכם על ענין גדול, מצינו כתוב, (בראשית ל"ב), "כי שרית עם אנשים ועם אנשים ותוכל", רואים אנו, כי עם אלקים ועם אנשים אחד הוא, טיב הנהגה אחת לשניהם, והנה זה בצד הקדושה וכן הוא בצד הטומאה, יש לנו להבין ענין מלחמה וענין שלום, כי ברוב ההשחתה גם עשו את המלחמה לשטה, הכשירו כל רציחה וגם חק ומשפט שמו עליה... והנם גבורי ארץ. אבל האמת היא, כי ממעין נרפש יבאו, כח מרידה בהם, אם למרוד במקום ואם בבריות, איש מתאבד הוא. כי שרית עם אלקים ועם אנשים, מקור האבקות אחת לשניהם, הנה נמרוד כשמו כן הוא, הוא החל להיות גבור בארץ וגו', הוא הראשון שהתחיל להתאבק, ואין כלל חילוק אם למשול ולהתגבר על האנשים, אם להמריד כל העולם על הקב"ה, מורד הוא, והיה למשל... (דעת תורה בראשית י ח)