נס   אות

(ראה גם: אות, בריאה, הנהגה, השגחה, טבע, מופת, פלא, צדיק)

זהר:

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וגו', למדנו, אין לו לאדם לסמוך על נס, ואם הקב"ה עושה פעם נס לאדם, אין לו לסמוך על הנס בפעם אחר, משום שלא בכל שעה ושעה יקרה נס, ואם אדם מכניס עצמו במקום שהנזק גלוי לעין, הנה נתבטלת בזה כל זכיותיו שעשה מקודם לכן, וכבר בארוהו, כמו שאתה אומר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת... (וירא שמג)

...ומשום זה, בשעה שהדין שורה בעיר, צריך אדם לברוח מטרם שנלכד שם (בידי המשחית), כי כיון שהמחבל שורה, עושה גם כן לצדיק כמו לרשע, וכל שכן שהיו שלשתן ביחד, דהיינו יהושע כהן גדול עם שני נביאי השקר, והיה השטן תובע או שישרפו כולם או שיצילו כולם, כי כשנעשה נס אינו נעשה חציו נס וחציו דין, אלא כולו בשוה, או נס או דין. אמר לו רבי יוסי, ולא, והרי בזמן שבקע הקב"ה את הים לישראל, היה קורע את הים לאלו והלכו ביבשה, והמים היו חוזרים מצד אחר, וטבעו את אלו ומתו, ונמצא נס מכאן ודין מכאן, (אף על פי שהיו) הכל ביחד.

אמר לו וזה הוא (שקריעת ים סוף היה) קשה לפניו, כי כאשר הקב"ה עושה נס ודין ביחד אינו במקום אחד, ולא בבית אחד, ואם נעשה, הוא קשה לפניו, כי הכל למעלה לא נעשה אלא בשלמות כאחד ובמקום אחד, או נס או דין ולא לחצאים... (שם שע)

...אלא ראה ראובן שהנזק ודאי, כשהוא בידיהם של אחיו, כי ידע כמה הם שונאים אותו, ורצונם להרוג אותו, אמר ראובן, מוטב להפילו לתוך הבור שיש בו נחשים ועקרבים, ולא יהיה נמסר ביד שונאיו שאינם מרחמים עליו, מכאן אמרו יפיל אדם את עצמו לאש או לבור של נחשים ועקרבים, ואל ימסור את עצמו ביד שונאיו. מפני שכאן במקום נחשים ועקרבים אם הוא צדיק, הקב"ה עושה לו נס, ולפעמים זכות אבותיו עומדת לאדם וינצל מהם, אבל כיון שנמסר ביד שונאיו, מועטים הם היכולים להנצל... (וישב קלא)

אמר רבי יוסי, הרי למדנו שלא יסמוך אדם על הנס, מאין לנו, משמואל, שכתוב איך אלך ושמע שאול והרגני, והרי ראוי היה שמואל (לנס) יותר ממנו, אמר לו אפילו כך, הוא היה אחד וההזק מצוי לעין, (כלומר שאינו ודאי), אם משום מזיקים, הרי למדנו שלשלשה אינם נראים ואינם מזיקים, ואם משום לסטים, הלא לא נמצאים כאן... (ויחי תכד)

רבי יצחק אמר, בשעה שקרבו ישראל אל הים, קרא הקב"ה את השר הממונה על הים, אמר לו, בשעה שעשיתי את העולם פקדתי אותם על הים, ויש לי תנאי עם הים, שיבקעו מימיו לפני בני, עתה הגיע הזמן שיעברו בני בתוך הים, ואחר כך מה כתוב, וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, מהו לאיתנו, לתנאו שהיה לו עם הקב"ה כשברא את העולם... (בשלח קיב)

פתח רבי אבא ואמר, ויאמר ה' לדג, וכי באיזה מקום אמר לו, אלא בשעה שברא הקב"ה העולם במעשה בראשית, ביום החמישי ברא דגי הים, אז צוה ואמר, שיהיה עתיד דג אחד לבלוע את יונה, ויהיה במעיו ג' ימים וג' לילות, ואחר כך יקיא אותו לחוץ. ולא זה בלבד, אלא כל מה שעשה הקב"ה במעשה בראשית, בכולם התנה עמהם, ביום הראשון ברא את השמים, התנה עמהם שיעלו את אליהו השמימה בסערה, וכן היה, שכתוב ויעל אליהו בסערה השמים. ביום ההוא ברא האור, והתנה עמו שיחשיך השמש במצרים ג' ימים, שכתוב ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. ביום השני ברא הרקיע שיהיה מבדיל בין מים למים, שכתוב ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים, והתנה עמהם הקב"ה שהמים יבדילו לישראל בין טומאה לטהרה להטהר בהם, וכן היה.

ביום השלישי הוציא את הארץ מתוך המים, והקוה את המים ועשה ממקוה המים ההוא שנקוה למקום אחד את הים, והתנה עם הים להעביר את ישראל בתוכו ביבשה, ולהטביע את המצרים, וכך היה... עוד התנה עם הארץ שתפתח את פיה במחלוקת קרח, ותבלע את קרח וכל עדתו, וכך היה, שכתוב ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח. ביום הרביעי ברא השמש והלבנה שכתוב יהי מארות ברקיע השמים, והתנה עם השמש להיות עומד בחצי השמים בימי יהושע, שכתוב ויעמוד השמש בחצי השמים, התנה עם הכוכבים לעשות מלחמה עם סיסרא, שכתוב, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא.

ביום החמישי ברא דגי הים ועוף השמים, והתנה עם העופות שהעורבים יזונו את אליהו, שכתוב, ואת העורבים ציויתי לכלכלך שם... והתנה עם דגי הים, שיזדמן דג אחד לבלע את יונה ולהקיאו לחוץ. ביום השישי ברא את האדם, והתנה עמו שתצא ממנו אשה שתזין לאליהו, שכתוב הנה ציויתי שם אלמנה לכלכלך, הנה צויתי, היינו מיום שנברא העולם. אף כאן, ויאמר ה' לדג, מששת ימי בראשית אמר לו... (ויקהל עד)

רבי יהודה פתח, ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לך בבית, מכאן למדנו שאין הברכה שורה בשולחן ריק ועל דבר ריק... (צו קסג)

...בכה רבי פנחס ואמר, רבונו של עולם, מקרה של נס הזה עשית בשבילי, ואלו היהודים ניצלו ואני לא ידעתי. פתח ואמר, לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו, כמה טוב עושה הקב"ה עם בני אדם וכמה נסים עושה להם בכל יום, ואין יודע אלא הוא לבדו, אדם קם בבוקר ונחש בא להרגו, והאדם שם רגלו על ראשו (בלי משים לב) והורג אותו, ואין יודע בו אלא הקב"ה לבדו, הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו... (בלק רצד)

מכילתא:

ויסב אלקים את העם, כדי לעשות נסים וגבורות במן ובשליו ובבאר... (בשלח הקדמה)

...בא ולמד, שכשם שעשה הקב"ה נסים על ידי שבט יהודה ובנימין על הים, כך עשה להם לישראל נסים על ידי שרי זבולון ונפתלי על ידי דבורה, שנאמר ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם... (שם פרשה ח)

תלמוד בבלי:

כדתניא, עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה, מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, אלא שגרם החטא. (ברכות ד א)

...דאמר הכי, מודים אנחנו לך ה' אלקינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך. (שם יד ב)

אמר ליה רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנו דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי, בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין, האשה שכובשת ירק בקדרה, ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים, אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא, ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מיטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן, אמר ליה, קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם... (שם כ א)

...אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, והא אמרינן למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, אמר ליה, התם מוכחא מילתא, מאן דעביד ניסי קודשא בריך הוא. (שם נ א)

הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר, ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה... מנא הני מילי, אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו', אניסא דרבים מברכינן, אניסא דיחיד לא מברכינן. והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא נפל עליה אריא, אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה, אתא לקמיה דרבא, ואמר ליה כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה. מר בריה דרבינא הוה קאזיל בפתקא דערבות וצחא למיא, איתעביד ליה ניסא, איברי ליה עינא דמיא ואישתי, ותו זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא, ונפל עליה גמלא פריצא, איתפרקא ליה אשיתא (נפלה חומת בית סמוך לו) על לגוה, כי מטא לרסקתא דמחוזא בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות. אמרי, אניסא דרבים כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד איהו חייב לברוכי.

תנו רבנן, הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה, על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום... (שם נד א, וראה שם עוד)

...אמר ליה אקרון הללא מצראה בחלמא, אמר ליה ניסא מתרחשי לך, הוה קא אזיל בהדיה בארבא (בספינה), אמר בהדי גברא דמתרחיש ליה ניסא למה לי, (שמא כאן יארע הנס, והוא לבד ינצל). (שם נו א)

הרואה פנחס בחלום פלא נעשה לו, הרואה פיל בחלם פלאות נעשו לו, פילים, פלאי פלאות נעשו לו... הרואה הונא בחלום נס נעשה לו, חנינא חנניא יוחנן נסי נסים נעשו לו. (שם נו ב)

הרואה מגלת אסתר (בחלום) נס נעשה לו. (שם נז ב)

...פתח רב שילא ואמר, לך ה' הגדולה והגבורה וגו', אמרי ליה מאי קאמרת, אמר להו הכי קאמינא, בריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיעא, ויהב לכו שולטנא ורחמי דינא... יהבי ליה קולפא, (שאמרו ליה דונא דינא), כי הוה נפיק אמר ליה ההוא גברא עביד רחמנא ניסא לשקרי, אמר ליה רשע, לאו חמרי איקרו, דכתיב אשר בשר חמורים בשרם... אמר הואיל ואתעביד לי ניסא בהאי קרא דרשינא ליה... (שם נח א)

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד וכו', הרי זו תפלת שוא, ולא מהני רחמי, מתיב רב יוסף ואחר ילדה בת... מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה, אין מזכירין מעשה נסים. (שם ס א)

...שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. (שבת כא ב)

קדוש היום עדיף דתדיר, או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, בתר דאבעיא הדר פשטה, נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. (שם כג ב)

...אזלו (רבי שמעון בן יוחאי ובנו) טשו במערתא, איתרחיש ניסא, איברי להו חרובא ועינא דמיא... אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא, דכתיב ויבא יעקב שלם... ויחן את פני העיר, אמר רב מטבע תיקן להם... אמר איכא מילתא דבעי לתקוני, אמרו ליה איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה, ואית להו צערא לכהנים לאקופי... (שם לג ב)

...ואמאי קרי ליה בעל כנפים, שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק, ראהו קסדור אחד, רץ מפניו ורץ אחריו, וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו, אמר לו מה זה בידך, אמר לו כנפי יונה, פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה, לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים... (שם מט א)

תנו רבנן, מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס, ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה, והניק את בנו, אמר רב יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה, אמר ליה אביי אדרבא, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית. (שם נג ב)

אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא, מי שמיע לך מאי הר סיני, אמר ליה הר שנעשו בו נסים לישראל... (שבת פט א)

ויבלע מטה אהרן את מטותם, אמר רבי אלעזר נס בתוך נס. (שם צז א)

והבריח התיכון בתוך הקרשים, תנא בנס היה עומד. (שם צח ב)

אמר רב חסדא, מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין. (שם קד א)

תנו רבנן, מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו, ונמלך עליה לגודרה, ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה, ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. (שם קנ ב)

תנו רבנן ד' פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם... ומעות הבאות ממדינת הים... משום דלאו כל יומא מתרחיש ניסא... (פסחים נ ב)

איתמר, אביי אמר ננעלו (דלתות העזרה אחר שנכנסו), תנן רבא אמר נועלין תנן, מאי בינייהו, איכא בינייהו למסמך אניסא, אביי אמר ננעלו תנו, כמה דעיילו מעלו, וסמיכנן אניסא, רבא אמר נועלין תנן ולא סמכינן אניסא. (שם סד ב)

...עמד יורקמו שר הברד לפני הקב"ה אמר לפניו, רבונו של עולם, ארד ואצנן את הכבשן ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש, אמר לו גבריאל, אין גבורתו של הקב"ה בכך, שאתה שר ברד, והכל יודעין שהמים מכבין את האש, אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ, ואעשה נס בתוך נס... (שם קיח א)

דתנן עשרה נסים נעשו בבית המקדש, לא הפילה אשה מריח בשר הקודש, ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים. פתח במקדש וסיים בירושלים, איכא תרתי אחרנייתא במקדש, דתניא, מעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ועשן המערכה, אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו. ותו ליכא, והתניא רב שמעיה בקלנבו, שברי כלי חרס נבלעין במקומן, ואמר אביי מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן, פסולי תלתא הוו חשבינהו בחד, אפיק תרי ועייל תרי, אי הכי בלועין נמי תרי הוו, חשבינהו בחד, חסרו להו, איכא נמי אחריתי, דאמר רבי יהושע בן לוי נס גדול היה נעשה בלחם הפנים, סלוקו כסדורו, שנאמר לשום לחם חום ביום הלקחו. ותו ליכא, והאמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה, ואמר רבנאי אמר שמואל, כרובים בנס היו עומדין, ניסי דבראי (בחוץ) קא חשיב, ניסי דגואי (פנים) לא קא חשיב... ותו ליכא, והאמר רב אושעיא, בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירותיהן בזמנן, וכשהרוח מנשבת בהן נושרין, שנאמר ירעש כלבנון פריו, וכשנכנסו נכרים להיכל יבש, שנאמר ופרח לבנון אומלל... ניסי דקביעי לא קא חשיב... (יומא כא א)

אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים, והא איכא חנוכה, ניתנה לכתוב קא אמרינן. (שם כט א)

ניקנור נעשו נסים לדלתותיו, אמרו, כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטובעו, נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו, בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם הטילוני עמה, מיד נח הים מזעפו, והיה מצטער על חברתה, כיון שהגיע לנמלה של עכו, היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה, ועליה אמר שלמה קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים, אל תיקרי ברותים, אלא ברית ים. לפיכך כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור מפני שנעשו בו נסים... (שם לח א)

...אמר להם אף על פי כן צאו וזרעו, נעשה להם נס, ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים, יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן, הקריבו עומר בששה עשר בניסן, נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום, ועל אותו הדור הוא אומר, הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, הלך ילך ובכה נושא משך הזרע... (תענית ה א)

...אמרו כשבקש טוריינוס להרוג את לוליינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם, אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם, יבא אלקיכם ויציל אתכם מידי, כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו, חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו, וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי ליעשות נס על ידו, ואותו רשע הדיוט הוא ואינו ראוי ליעשות נס על ידו, ואנו נתחייבנו כליה למקום... (שם יח ב)

תנו רבנן, שלשה נקדמה להם חמה בעבורן, משה, ויהושע ונקדימון בן גוריון. בשלמא נקדימון בן גוריון גמרא (ראה שם), יהושע נמי קרא, דכתיב וידום השמש וירח עמד וגו', אלא משה מנלן, אמר רבי אלעזר אתיא אחל אחל... (שם כ א)

רב הונא הוה ליה ההוא חמרא בההוא ביתא רעיעא ובעי לפנויי, עייליה לרב אדא בר אהבה להתם, משכיה בשמעתא עד דפנייה, בתר דנפק נפל ביתא, ארגיש רב אדא בר אהבה איקפד, סבר לה כי הא דאמר רבי ינאי, לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם תימצי לומר עושין לו נס, מנכין לו מזכיותיו, אמר רב נחמן מאי קרא, דכתיב קטונתי מכל החסדים ומכל האמת... (שם שם ב)

...אמר רב מרי ברה דבת שמואל, אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא, חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא ומלונוהו לארבי והיה קמחא דסמידא, אתו כולי עלמא למיזבן, אמרי לה מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא... הוה רגילה דביתהו (דרבי חנינא בן דוסא) למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא, ושדייא אקטורתא (מעלי עשן) משום כיסופא, הוה לה הך שיבבתא בישתא, אמרה מכדי ידענא דלית להו ולא מידי, מאי כולי האי, אזלא טרפא אבבא, אכסיפא ועיילא לאינדרונא, איתעביד לה ניסא דחזיא לתנורא מלא לחמא ואגנא מלא לישא, אמרה לה פלניתא פלניתא אייתי מסא דקא חריך לחמיך, אמרה לה אף אנא להכי עיילי, תנא אף היא להביא מרדה נכנסה, מפני שמלומדת בנסים. אמרה ליה דביתהו עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי, אמר לה מאי נעביד, בעי רחמי דניתבו לך מידי. בעא רחמי יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא (רגל שולחן של זהב), חזאי בחלמא עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדהבא דאית ליה תלת כרעי, ואת אוכלת אפתורא דתרי כרעי, אמרה ליה ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמחסר, אמרה ליה ומאי נעביד, בעי רחמי דנשקלינהו מינך, בעי רחמי ושקלוהו, תנא גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון, דגמירי דמיהב יהבי מישקל לא שקלי.

חד בי שמשי (ערב שבת) חזייה לברתיה דהות עציבא, אמר לה בתי למאי עציבת, אמרה ליה כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת. אמר לה, בתי מאי איכפת לך, מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה. רבי חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי, אמרו ליה קא מפסדן, אמר אי קא מפסד ניכלינהו דובי, ואי לא, כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו, לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו.

הוה ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא ולא מטו כשורי (לא הגיעו הקורות לקיר), אתיא לקמיה, אמרה ליה בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי, אמר לה מה שמך, אמרה ליה איכו, אמר איכו נימטו כשוריך, תנא הגיעו עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן, ויש אומרים סניפין עשאום... (שם כד ב, וראה שם עוד)

...לא כן תני, זה אחד מן הנסים שנעשו בבית המקדש, שכשם שהיו מניחין אותו (לחם הפנים) חום, כך היו מוציאין אותו חום, שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו, רבי יהושע אומר אין מזכירין מעשה נסים. (שקלים יז ב)

בעי רבא מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף, מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא, או דלמא מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות, בתר דבעיא הדר פשטא, מת מצוה עדיף, דאמר מר גדול כבוד הבריות, שדוחה את לא תעשה שבתורה. (מגילה ג ב, וראה שם עוד)

...לשנה הבאה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי, אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. (שם ז ב)

ואמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה, תניא נמי הכי, ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח, וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך וכתיב כנף הכרוב האחד עשר אמות, וכנף הכרוב האחד עשר אמות, ארון גופיה היכא הוה קאי, אלא לאו שמע מינה בנס היה עומד. (שם י ב)

...אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה, ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן, אי הכי הלל נמי נימא, לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ... (שם יד א, וראה שם עוד)

רבי שמעון בן מנסיא אומר, (למה הזמינה אסתר את המן למשתה), אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס. (שם טו ב)

...אמרו ליה רבנן מאי טעמא סמכת אניסא... (כתובות סא ב)

ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי חייא בר אבא, גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה, של חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט, והכל יכולים לכבותה, וזו של חולה של שמים היא, ומי יכול לכבותה. (נדרים מא א)

...וכיון שהגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח... וכיון שמכירין בהן מצרים באים להורגן, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע... (סוטה יא ב)

ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים, רב ושמואל, חד אמר נס, וחד אמר נס בתוך נס, מאן דאמר נס, יער הוה דובים לא הוו, מאן דאמר נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים הוו. (שם מו ב)

בנתיה דרב נחמן גרמא להו מילתא ואשתביין, ואישתבאי איהו נמי בהדייהו (רב עיליש), יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דציפורי, אתא עורבא וקא קרי ליה, אמר ליה מאי קאמר, אמר ליה עיליש ברח, עיליש ברח, אמר עורבא שיקרא הוא ולא סמיכנא עליה, אדהכי אתא יונה וקא קריא, אמר ליה מאי קאמרה, אמר ליה עיליש ברח עיליש ברח, אמר כנסת ישראל כיונה מתילא שמע מינה מתרחיש לי ניסא... אתא איהו וההוא גברא, לדידיה איתרחיש ניסא עבר במברא, וההוא גברא אשכחוה וקטלוה... (גיטין מה א)

...ונטל סייף וגדר את הפרוכת, ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא... (שם נו ב)

...והא אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן, סולם רעוע הוה, דקביע היזיקא, וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא... (קידושין לט ב)

דתניא כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס... (שם מ א, וראה שם עוד)

...ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן. (בבא מציעא פז א)

...משום דאמר ליה אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא הוה איתרחיש לך ניסא כרבי חנינא בן דוסא, דמתיין עיזי דובי בקרנייהו, ונימא ליה נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא לנסיא זוטא חזינא... (שם קו א)

...אלא מתוך שצדקניות הן (בנות צלפחד), נעשה להן נס כיוכבד. (בבא בתרא קיט ב)

אמר רבי יוחנן ששה נסים נעשו לו לפנחס, אחד שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פירש, ואחד שהיה לו לדבר ולא דבר, ואחד שכוון בזכרותו של איש ובנקבותה של אשה, ואחד שלא נשמטו מן הרומח, ואחד שבא מלאך והגביה את המשקוף, ואחד שבא מלאך והשחית בעם. (סנהדרין פב ב)

תנו רבנן, ששה נסים נעשו באותו היום, ואלו הן, צף הכבשן (של חנניה מישאל ועזריה), ונפרץ הכבשן, והומק סידו, ונהפך צלם על פניו, ונשרפו ארבע מלכיות, והחייה יחזקאל את המתים בבקעת דורא... (שם צב ב)

אמרה מדת הדין לפני הקב"ה, רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח. (שם צד א)

...והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים, לא כראשונים הללו שהקלו מעליהם עול תורה, אבל אחרונים שהכבידו עליהן עול תורה וראויין הללו לעשות להם נס, כעוברי הים וכדורכי הירדן... (שם שם ב)

אתיוהו לרבי אלעזר בן פרטא אמרו מאי טעמא תנית ומאי טעמא גנבת... ומאי טעמא קרו לך רבי, רבן של תרסיים (גרדיים) אני, אייתו ליה תרי קיבורי, אמרו ליה הי דשתיא והי דערבא (שתי וערב), איתרחיש ליה ניסא, אתיא זיבוריתא ויתיב על דשתיא, ואתאי זיבורא ויתיב על דערבא, אמר להו האי דשתיא והאי דערבא, אמרו ליה ומאי טעמא לא אתית לבי אבידן, אמר להו זקן הייתי ומתיירא אני שמא תרמסוני ברגליכם, אמרו ועד האידנא כמה סבי אתרמוס, אתרחיש ניסא ההוא יומא אירמס חד סבא... קם חד גברא לאסהודי ביה, אתא אליהו אידמי ליה כחד מחשובי דמלכותא, אמר ליה מדאתרחיש ליה ניסא בכולהו, בהא נמי אתרחיש ליה נסיא, וההוא גברא בישותיה הוא דקא אחוי... (ע"ז יז ב)

ברוריא דביתהו דרבי מאיר ברתיה דרבי חנינה בן תרדיון הואי, אמרה לו זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות, שקל תרקבא דדינרי ואזל, אמר אי לא איתעביד בה איסורא מיתעביד ניסא, אי עבדה איסורא לא איתעביד לה נסיא... (שם יח א, וראה שם עוד)

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים... עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, לא הפילה אשה מריח בשר הקודש, ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ולא ניצחה הרוח את עמוד העשן, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים. (אבות ה ד וה)

...אמר לו רבי יהודה וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה, והלא תחלתו שנים עשר לוגין, וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, וכולו קיים לעתיד לבא... (הוריות יא ב, וראה שם עוד)

...ועוד עוג מלך הבשן היכא קאי, אלא נס נעשה להם שנצטננו בצידי התיבה. (זבחים קיג ב)

ואמר רבי יצחק ברבי יוסף אמר רבי יוחנן מאי אהדרו ליה חבריה לרבי יוסי ברבי יהודה, ישפוך לארץ מררתי, ועדיין איוב קיים, אמר להם אין מזכירין מעשה נסים, דאי לא תימא הכי, יפלח כליותי ולא יחמול, מי חיי, אלא ניסא שאני, דכתיב רק את נפשו שמור, הכא נמי ניסא שאני. (חולין מג א)

...ילך שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים, ואחריו מי ילך, רבי אלעזר ברבי יוסי... בכה רבי שמעון ואמר, מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים, ואני לא פעם אחת, יבא הנס מכל מקום... (מעילה יז ב)

דאמר רבי אלעזר, מאי דכתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו, אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו. (נדה לא א)

מדרש רבה:

אמר רבי יונה אל תתמה, הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערב ביה, מעשה נסים יש בדבר... (בראשית ד ד)

אמר רבי יוחנן תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות י"ד) וישב הים לאיתנו, לתנאין שהתנה עמו. אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקב"ה, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב, (ישעיה מ"ה) אני ידי נטו שמים וכל צבאם ציויתי, ציויתי את הים שיהא נקרע לפני ישראל, ציויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר האזינו השמים... ציויתי את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, ציויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל, ציויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל, שנאמר (יחזקאל א') נפתחו השמים... (שם ה ד)

...נחת רבי שמואל בר נחמן למיסחי, חמי לרבי דהוה קאים קומי סדרא רבה, ראה פניו חולניות, אמר ליה למה פניך חולניות, אמר כן וכן אשתדר לי כתבין מן מלכותא, אמר ליה איתא סחי, דברייך עביד לנא נסין. עלון למסחי, ואתא הדין ארגיניטון (שד של בית המרחץ) מגחיך ומרקד קדמיהון, בעי רבי דיזעוף ביה, אמר ליה רבי שמואל בן נחמן שבקיה, דזמנין על נסין הוא מתחמא, אמר ליה מריך בעקא ואת קאים גחיך ומרקד, אמר להון אזלון ואכלון ושתון ועבדון שבא טבא, דמריכון עביד לכון נסין, ואנא מקים לכו קודמוי בצפרא דחד בשבתא. באפוקי שבתא בתר סידרא נסבון ואקימהון קדם פיילי דפנייס, אזלון ואמרין ליה הא קיימון קדם פיילי, אמר סגרון פיילי, נסבוהון ואקמון על מטכסא דמדינתא, אזלון ואמרין ליה... אמר להו בגין דאתון ידעין דאלקיכון עביד לכון נסין אתון מקילין למלכא, אמרין ליה לדקליטיינוס רעי חזירין אקילינן, ברם לדקליטיינוס מלכא אנו משועבדים... (שם סג יב)

ויהי כדברה אל יוסף יום יום, רבי יודן בשם רבי בנימין אמר, בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה, ניסן שוה, ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ויהי באמרם אליו יום ויום (אסתר ג')... (שם פז ז)

דרך הצדיקים לשום שם לבניהם לענין המאורע, ביוסף מהו אומר (בראשית מ"א) ויקרא שם הבכור מנשה, ואת שם השני קרא אפרים, כדי להזכיר את הנסים שעשה הקב"ה עמו, אף משה קרא שם בנו גרשום על הנס שעשה לו ה', שגר היה בארץ נכריה והצליחו הקב"ה לשם. (שמות א מ)

קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן, נס גדול נעשה בשחין, שמשה ואהרן לקחו מלא חפניהם, והחזיקו ידיו של משה מלא חופן שלו ומלא חופן של אהרן, מכאן שמועט מחזיק מרובה... (שם יא ו)

...בשעה שהוריד להם האלקים את המן עשה להם האלקים כמה נסים, אמרו רבותינו, לא היו נצרכין להפנות, והיאך הכתבתי עליהם שהם אלהים, שנאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם... (במדבר ז ד)

...וכן את מוצא כל נסים שעשה האלקים לישראל במצרים, לא עשה אלא על ששמרו עצמן מן הערוה... (שם ט יב)

אמר משה, רבונו של עולם, אחר כל נסים שעשית להם אני מת מתחת ידיהם... (שם יט כ)

רבנן אמרי, בא וראה כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל לא עשאן אלא על המים, כיצד, עד שהן במצרים עשה להם נסים ביאור... וכשיצאו ישראל ממצרים לא עשה להם נסים אלא על המים, מנין, שנאמר הים ראה וינוס (תהלים קי"ד)... באו למרה כשעלו מן הים והיו המים מרים, עשה שם להם נסים, מנין, שנאמר (שמות ט"ו) ויורהו ה' עץ וגו'. בסלע עשה להם נסים במים, מניין, שנאמר (במדבר כ') ודברתם אל הסלע וגו' בבאר עשה להם נסים ואמרו שירה, שנאמר (שם כ"א) אז ישיר ישראל, אמר להם משה, הוו יודעין כל נסים שעשה לכם הקב"ה לא עשה אלא על המים, ואף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ, עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן. (דברים ג י)

אמר רבי חנינא, בשעה שעשה הקב"ה נס לחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו, דכתיב (ישעיה כ"ט) בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי, מה כתיב בתריה, וידעו תועי רוח בינה. (שיר השירים א כב)

אמר רבי אבדימי דמן חיפא, ו' נסים נעשו באותו היום, צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, ונשרפו ד' מלכיות, ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף, והפילה הרוח את הצלם, והחיה יחזקאל המתים בבקעת דורא... (שם ז יד)

מדרש תנחומא:

עשרה נסים נעשה להם על הים, נבקע להם הים, ונבקע כמין כפה, שנאמר (חבקוק ג') נקבת במטיו ראש פרזיו וגו', ונחלק לי"ב שבילים, שנאמר ונטה ידך על הים ובקעהו, ונעשה יבשה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה, ונעשה כמין טיט, שנאמר (שם) דרכת בים סוסיך חמר במים רבים, ונעשו המים פירורים, שנאמר (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים, ונעשה סלעים סלעים, שנאמר (שם) שברת ראשי תנינים על המים, ונעשה גזרים, שנאמר (שם קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים, ונעשה ערמות ערמות, שנאמר וברוח אפיך נערמו מים, ונעשה כמו נד, שנאמר נצבו כמו נד, ויצאו להם כדי מים מתוקין מתוך מלוחין, וקפאו המים ונעשו ככלי זכוכית, שנאמר קפאו תהומות... (בשלח י)

...וכל הנסים שנעשו לישראל להפרע מן הרשעים היו בלילה, ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה (בראשית ל"א), וכתיב (שם כ') ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה, וכתיב (שם י"ד) ויחלק עליהם לילה... (בלק ח)

מדרש תנחומא הקדום:

לכן אמר דוד כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך (תהלים פ"ו), יודע מה נסים ונפלאות אתה עושה עם האדם הזה, והוא אינו יודע, האדם הזה ישן על מטתו, עומד ללבוש בגדיו, עד שהן מפלאין אם יש בו נחש או עקרב ישליכם, ולא ידע בהם וניצל מהן... (תולדות יז)

פרקי דרבי אליעזר:

...ומנין היו להם תפים ומחולות במדבר, אלא לעולם הצדיקים יודעים ומובטחים שהמקום עושה להם נסים וגבורות, עת יציאתן ממצרים התקינו להם תפים ומחולות... (פרק מב)

שבעה דברים מופתיים נבראו בעולם שלא היה כמותן, מופת ראשון, מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם ניצול מכבשן האש, עד שבא אברהם אבינו וניצול, וראו כל אנשי הארץ ותמהו, שלא היה כמוהו משנברא העולם, שנאמר (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. מופת שני, מיום שנברא העולם לא היתה אשה יולדת לתשעים שנה, עד שבאת שרה אמנו וילדה לתשעים שנה, שנאמר (שם י"ז) ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, וראו רבים ותמהו ולא האמינו, מה עשה הקב"ה הוביש חוטי דדי נשיהם, ומביאים הילדים לשרה להניקם, שנאמר (יחזקאל י"ז) וידעו כל עצי השדה, אלו עובדי האש, כי אני ה' השפלתי עץ גבוה, זה נמרוד, הגבהתי עץ שפל זה אברהם אבינו...

מופת שלישי, מיום שנבראו שמים וארץ לא זרקה שיבה בבני אדם, עד שבא אברהם אבינו ובו נזרקה שיבה, ותמהו, שלא ראו כמותו מיום שנברא העולם, ומנין שנזרקה בו שיבה, שנאמר (בראשית כ"ד) ואברהם זקן בא בימים... מופת רביעי, מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה, אלא אם היה בדרך או בשוק היה עוטש והיתה נשמתו יוצאה מנחיריו, עד שבא יעקב אבינו בקש על זאת רחמים...

מופת ה' מיום שנבראו שמים וארץ לא נהפכו מי הים ליבשה, עד שיצאו ישראל ממצרים ועברו בתוך הים, ושמעו עמים רבים ורגזו, שלא היה כמותו מיום שנברא העולם, שנאמר (שמות ט"ו) שמעו עמים ירגזון. מופת ששי, מיום שנבראו שמים וארץ הירח וכוכבים והמזלות עולין להאיר על הארץ, ואינן מערעין זה עם זה, עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, וערב שבת היה, וראה יהושע בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת, ועוד ראה חרטומים כובשין במזלות באים על ישראל, מה עשה, פשט ידו לאור השמש ולאור הירח ולאור הכוכבים והזכיר עליהם את השם, ועמדו כל אחד ואחד ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת...

מופת שביעי, מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה וחיה מחליו, עד שבא חזקיהו מלך יהודה וחלה וחיה, שנאמר (מלכים ב' כ') בימים ההם חלה חזקיהו למות, והיה מתפלל לפני הקב"ה... ונעתר לו... (פרק נב)

אבות דרבי נתן:

עומדין צפופין ומשתחוין רוחין, בזמן שישראל עולין להשתחוות לאביהן שבשמים, כשהן יושבין יושבין דחוקין, אין כל בריה יכולה להושיט אצבעו ביניהם, וכשהם משתחוים משתחוים רווחין נס גדול מכולם, אפילו ק' בני אדם נכפפים בבת אחת אין חזן הכנסת מכריז ואומר פנו מקום לאחיכם... נס גדול מכולן, כשישראל עומדים בתפלה דחוקים ואין כל בריה יכול להושיט אצבעו ביניהם, וכשהן משתחוין נעשה ריוח ביניהם כמלא קומת אדם. (פרק לה ח)

מכילתא דרשב"י:

ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי, ר' יהושע אומר משה קראו נסי, אמר להן נס זה שעשה לכם המקום בגני עשאו. ר' אלעזר המודעי אומר המקום קראו נסי, שכל זמן שישראל שרויין בנס כאלו נס לפניו, שרויין בצרה כאלו צרה היא לפניו, שרויין בשמחה שמחה היא לפניו... (שמות יז טו)

שוחר טוב:

רבי יודן בשם רבי יהודה אמר, כל מה שאמר דוד בספרו כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו, אמר לפניו, רבונו של עולם, עשית לנו נסים בלילה, ואמרנו שירה בלילה, שנאמר (תהלים מ"ב) ובלילה שירה עמי... עשית לנו נסים ביום ואמרנו לך שירה ביום, שנאמר ביום הציל ה' אותו מיד כל אויביו... דבר אחר את דברי השירה הזאת, אמר רבי סימון לא כל מי שהוא אומר שירה אומר, אלא כל מי שנעשה לו נסו ואומר שירה, בידוע שמוחלין לו על עונותיו ונעשה בריה חדשה, וישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו כל עונותיהם, שנאמר (שמות ט"ו) ויסע משה את ישראל מים סוף, שהסיען מהחטאים שלהם מים סוף שנאמר (תהלים ק"ו) וימרו על ים בים סוף... (מזמור יח)

מי ימלל גבורות ה', זה שאמר הכתוב (תהלים מ') רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, הרבה נסים ונפלאות אתה עשית עמנו, ואתה עושה גם כן בכל יום ויום ואין אדם יודע, ומי יודע, אתה ה'. אמר רבי אלעזר בן פדת, ראה מה כתיב (שם קל"ו) לעושה נפלאות גדולות לבדו... כיצד, אדם נתון על גבי המטה והנחש בארץ לפניו, ובא לעמוד והרגיש בו הנחש, כיון שבא ליתן רגלו עליו ברח הנחש מפניו, ואינו יודע מה פלא עשה הקב"ה עמו... (מזמור קו)

...כי גדול אתה ועושה נפלאות, ואין נפלאות אלא גשמים, שנאמר (איוב ה') עושה נפלאות עד אין חקר הנותן מטר על פני ארץ, לכך הללו את ה' כל גוים... (מזמור קיז)

מדרש שמואל:

אמר רבי אליעזר אדם הזה ישן על מטתו והנחש מכוון לפני מטתו, מה הקב"ה עושה, מכניס בו רוח חזזית מפשיט בידיו ומפשיט ברגליו ולובש כליו הפוכין, והנחש שומע ובורח, הדא הוא דכתיב עושה גדולות ולא נדע. אמר רבי לוי הקב"ה יודע נפלאותיו שהוא עושה לבריותיו, ובריותיו שאינן יודעין נפלאות שהוא עושה עמהן. (פרשה ט)

מדרש תדשא:

כדמות ברייתו של עולם עשה הקב"ה נסים לישראל במדבר כשיצאו ממצרים, כיצד, בראשית ועד יהי רקיע בתוך המים, וענן ה' עליהם יומם (במדבר י')... ויאמר אלקים יקוו המים, ובמדבר ויט משה את ידו על הים ויולך וגו' (שמות י"ד)... (פרק ד)

...וכשישראל עושין רצון המקום הוא עושה להם נסים, ושמו מתקדש בעולם בשבילנו, כמו שנעשה במצרים, ובים, ובמדבר, ובירדן, וביריחו, ובגבעון כשעמדה החמה, ובסיסרא, ובפלשתים, ובכושים, ובאשור, ובהרבה מקומות שנעשה נסים לישראל היו כל האומות משבחין להקב"ה והיו מתגיירין ובאין בדת אלקי ישראל... (פרק כ)

ילקוט שמעוני:

אמר רבי יהושע, ראה נסים שעשה הקב"ה למשה, כל אוכלוסי פרעה, מהן נעשו אלמים, מהן נעשו חרשים, מהן נעשו סומים, וברח משה ולא ראו אותו... (שמות פרק ב, קסז)

ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח, אמר רבן שמעון בן גמליאל, בא וראה כמה מופרשין דרכיו של מקום מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל מי שאמר והיה העולם לא כן, אלא במר מתקן את המר, הא כיצד, נותן דבר מחבל לתוך דבר שנתחבל, כדי לעשות בו נס בתוך נס, והוא שנאמר וממכותיך ארפאך, במה שהוא מכה בו הוא מרפא, שנאמר ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח, והלא מים מתוקים ויפים כשאדם נותן בהם מלח מיד הם מסריחין... (מלכים ב פרק ב, רכו)

מדרש הגדול:

ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, אלו אותות המדבר, ומנין שאין הקב"ה עושה אותות ומופתים ומשנה סדורו שלעולם ומנהגו אלא כדי שיכירו כל באי העולם כוחו וגדולתו, ושהוא שליט על כל העולם ומנהגו כחפצו, תלמוד לומר למען תדעו כי אני ה' אלקיכם. (דברים כט ד)

לקח טוב:

אשר עשית את עבדך, מלמד שכל מי שהנסים מתרבים עמו, מנכים לו מזכיותיו... (בראשית לב יא)

...לפי שאותותיו של הקב"ה אינן דומין זה לזה, בתחלה אמר להם והכית בצור ויצאו ממנו מים, ובשניה אמר להם ודברתם, להודיע כח גבורותיו של הקב"ה על דור המבול הביא מים ושטפם, והמצריים הביאם בתוך המים וחנקם, מי מרה נמתקו על ידי משה בעץ, ועל ידי אלישע במלח, וכן כיוצא באלו, למדנו שאין אותות ומופתים של מי שאמר והיה העולם דומין זה לזה אלא חדשים לבקרים. לכך נאמר לא האמנתם בי להקדישני, כדי שיאמרו בדבר ה' יצאו המים, אלא עשיתם האחרון דומה לראשון. (במדבר חקת)

ילקוט ראובני:

אחד ממתיבתא דרקיע ירד, ואמר ויאמר אלקים יהי אור, מהו ויאמר, אמר לו איני יודע, אמר לו אענה אני, אמר לו ויאמר מופת אחד, אמר לו מאי מופת אחד, אמר לו מופת אחד על כל המופתים נסתרים ונסים נסתרים, מן כנסת ישראל הנקרא אלקים, אמר לו אדונינו האיך נסתר מופת אחד תוך ויאמר, אמר לו תחליפהו בא"ת ב"ש מפתי"ג אותיות, וחשבון של ויאמר הוא חשבון מופת אחד, אמר לו, ולמה לא יעשה הקב"ה נסים נגלים, אמר לו אין העולם כדאי לעשות להם נסים נגלים, אמר לו, אדונינו, בדור מצרים הכחישו בבריאה ועברו על ז' מצות והיה דור פורך ונעשה להם נסים נגלים, אמר לו היו ביניהם אנשים גדולים וצדיקים שהיו ראויים לראות מה שראו, והאמינו בדבר משה... והיאך לא יעשה להם נסים ומופתים בשביל ישראל. (בראשית)

ויאמר שא נא עיניך וראה, דרך האותות לבא על ידי מעשה, השחין בא על ידי הפיח, דם כינים בקיעת המים על ידי מטה... (שם ויצא)

יען לא האמנתם בי להקדישני, בכל אתר דבעי הקב"ה למעבד נס שכינתא אקדמת לההוא אתר, וכיון דשכינתא הוי תמן, לא הוי למחאה בסלע, דקלנא הוית לשכינתא דהות תמן, דלא הוי ליה חילא למיהב מיא, ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי, יען לא האמנתם בי להקדישני. (חקת)

אמונות ודעות:

וצריך אני לומר כאן פרק אסקור בו דברים אמיתיים, והוא שאין הבורא יתרומם ויתעלה משנה עצם דבר עד שיעיר את העם שהוא משנה אותו, והטעם לכך, כדי שיאמינו בנביאו, אבל בלי סבה בשום אופן אינו משנה דבר מכפי שהוא, לפי שאם נאמין בכך יסתרו לנו מושגי האמת, והיה כל אחד ממנו כאשר חוזר לביתו ולקרוביו לא יהא בטוח שהחכם לא שינה אותם מכפי שהם, ושאינם זולת אותם שעזב... (מאמר ג פרק ד)

ואם ישאל שואל, והיאך עשו המכשפים כמו משה באותותיו: נאמר, כי האותות אשר עשה הוא עשר, הפיכת המטה והתשע האחרות, ולא הזכירה התורה שהם עשו כמותו, כי אם בשלש, ואף השלש לא אמרה התורה שעשו כמוהו להשוות בינו לבינם, אלא הזכירה את זאת, כדי להראות שהשוני שבין פעולתו ופעולתם, והוא שהיא אמרה בפירוש שמשה עשה דברים גלויים כאשר צוה ה', ואלו עשו דברים נעלמים ונסתרים, שכאשר חוקרים אחריו מתגלית התחבולה, כאמרו ויעשו כן החרטומים בלטיהם, ומלה זו בלשון בהחלט הדבר הנעלם הנסתר והמכוסה... וכיון שבארה התורה באמרה בלטיהם, נתברר הדבר, שהוא כדי לדחות מעשיהם, לא כדי לאמתו... (שם פרק ה)

...והשלישי מופת פלא שעשה הבורא, והיתה סבה שיאמינו בו אנשים רבים, ושמע אותה השומע וחשב את הדבר הכרח, כמאמר אליהו ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' אלקים ואתה הסיבות את לבם אחורנית, כלומר, שאם תרד האש הזו ותאכל את הקרבן יוכשרו בה הלבבות אשר הם אחורנית... וכן בזמן הישועה, שבו נאמר "ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו" (יחזקאל ל"ו), ואין הכונה בזה שום דבר נוסף על גלוי האותות והמופתים. (מאמר ד פרק ו)

...אלא שיש לפעמים דבר מזה על דרך הנס, שלא באמצעות האדם, אבל אינו עושה אותו מנהג נוהג, וישנה מה שהטביע בעולם. (מאמר י פרק טו)

חובת הלבבות:

והגדולה שבטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם, והראיה החזקה עליו, התורה הנתונה למשה נביאו ע"ה, והראות האותות על ידו, ושנות המנהגים והטבעים והראות המופתים הנוראים, כדי להאמין בבורא יתברך ובנביא, כמו שכתוב (שמות י"ד), "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויאמינו בה'" וגו', ואמר (דברים ד') "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו" וגו'. ואם יבקש אדם בזמן הזה לראת מה שהוא דומה לענינים ההם, יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות וסדור ענינינו ביניהם, עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובגלוי, והם יודעים בזה... (שער ב הבחינה, פרק ה)

רש"י:

ויהיו לנס - לאות ולזכרון, למען אשר לא יקרב איש זר לחלוק על הכהונה. (במדבר כו י)

וסגרת הדלת - כבוד הנס לבא בהצנע. והמלא תסיעי - ולא את פך השמן, שהקב"ה עושהו כמעין, שאין דרכו לזוז. (מלכים ב ד ד)

לא תברכנו - וכל זה שלא ירבה בדברים, שאין כבוד הנס שיתהלל לומר על ידי בא... (שם שם כט)

אבן עזרא:

...ואמר רס"ג, אחר שהתברר לנו שאין דבור ודעת כי אם באדם לבדו, נצטרך לומר כי הנחש גם האתון לא דברו, רק מלאך דבר בשבילם... והישר בעיני שהם דברים כמשמעם, והנחש היה מדבר וגם הולך בקומה זקופה, והשם דעת באדם שם בו, והפסוק העיד: "והנחש היה ערום מכל חית השדה"... (בראשית ג א)

ויפתח ה' את פי האתון - אמרו חז"ל שעשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ולפי דעתי שהטעם שגזר השם לחדש באותות האלה הם חוץ לתולדות, ויאמר הגאון כי לא דברה האתון... ודע כי אנשי שקול הדעת הוצרכו להוציא הדברים ממשמעם, כי אמרו שהשם לא יחדש אות בעולם לשנות המנהג שברא, רק להצדיק נביאו, ולא אמרו אמת, כי הנה חנניה מישאל ועזריה נעשה להם אות ולא היו נביאים... והישר כי האתון דברה, ואם תבין סוד מלאכי אברהם גם יעקב אז תבין האמת... (במדבר כב כח)

רמב"ן:

מכל בשר - ...וכאשר תאסוף לכלם ומאכל אשר יאכל לשנה תמימה לא תכיל אותם התיבה הזאת ולא עשר כיוצא בה, אבל היה נס, החזיק מועט את המרובה, ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמוך על הנס, ראה השי"ת לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה... ועוד עשו אותה גדולה למעט בנס, כי כן הדרך בכל הנסים שבתורה או בנביאים, לעשות כל אשר ביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים. (בראשית ו יט)

אני א-ל ש-די -...וטעם להזכיר עתה זה השם, כי בו יעשו הנסים לצדיקים להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב, ולפדותם במלחמה מיד חרב, ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות ובכל הבאים בתורה בפרשת בחקותי ובפרשת והיה כי תבא בברכות ובקללות, שכולם נסים הם, כי אין מן הטבע שיבאו הגשמים בעתם בעבדנו האלקים, ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית, וכן כל היעודים שבתורה, אבל כולם נסים, ובכולם תתנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שינוי ממנהגו של עולם כנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות, ובקריעת הים, והמן והבאר וזולתם, שהם מופתים משנים הטבע בפירסום, והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו, ולכן אמר עתה לאברהם אבינו, כי הוא התקיף המנצח שיגבר על מזלו ויוליד, ויהיה ברית בינו ובין זרעו לעולם... (שם יז א)

שלשים ושש - ...ורבי אברהם השיב ואמר כי זה תימה, אם כן למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה (עם יוכבד), שהולידה משה והיא בת מאה ושלשים שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים... והנה פן יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו אני צריך לענות אליו, ואומר על כל פנים יהיה בדבר יוכבד פלא גדול מן הנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה, כי היא בת לוי עצמו... אבל אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה, כי הנסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחלה, או מלאך נגלה במלאכות השם יזכירם הכתוב, והנעשים מאליהן לעזור לצדיק או להכרית רשע לא יזכירו בתורה או בנביאים, וזהו זהב רותח יוצק בפי החכם הזה ממה שהשיב על רבותינו... ולמה יזכירם הכתוב כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם, ועם התורה אין בכל ענינו רק נסים לא טבע ומנהג, שהרי יעוד התורה כולם אותות ומופתים, כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת מן העריות או האוכל חלב... וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם, וכל תפלות דוד מלכנו וכל תפלותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שנוי מפורסם בטבעו של עולם, כאשר הזכרתי זה כבר... (שם מו טו)

ושמי ה' לא נודעתי - ...וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות השמים, ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל בהם נוהג העולם, ברעב פדה אותם ממות... ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם בכל היעודים שבתורה... אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר האמת. ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה, ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים וכנגד התולדות, וקיום הנפש ודבקה באלקים הוא דבר ראוי בתולדתה... והנה אמר האלקים למשה, נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בה המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הוה לא נודעתי להם, לברא להם חדשות בשינוי התולדות... (שמות ו ג)

ולטוטפות - ...וכאשר ירצה האלקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כולם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם א-לוה מחדשו ויודע ומשגיח ויכול, וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא, יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה, כי ידבר האלקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כולה, ולכן יאמר הכתוב במופתים "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ", להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותם למקרים, כדעתם... ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע וכופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם... (שם יג טז)

...אבל המן יצירה חדשה בשמים כענין מעשה בראשית... אבל בפלא הגדול אשר יעשה לכם בבקר תראו את כבוד מלכותו, אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיו וכגבורותיו, שבגדולות ובנפלאות שיעשה השם יראה את כבודו... (שם טז ו)

ואת כי שטית - ...והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל, בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו לייסר הנשים שלא תעשינה כזאת כיתר העמים, ולנקות את ישראל מן הממזרות, שיהיו ראוים להשרות שכינה בתוכם... (במדבר ה כ)

...והנכון אצלי, כי כאשר יעשה ה' אותות ומופתים לישראל חסד הם מאתו, וכולם לטוב להם, כי טוב ה' לכל, זולתי כאשר יצא הקצף על עוברי רצונו, שיעשה עמהם באף ובדין לרעה גמורה. והנה אין בנסים רק טובה גמורה שלמה ברחמים, או נקמה במדת הדין... (שם יא כא)

ויעש משה נחש נחושת - ...והנראה בעיני בסוד הדבר, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, מסיר הנזק במזיק ומרפא החולי במחליא, כמו שהזכירו ב"ויורהו ה' עץ", וכן במלח אלישע במים... (שם כא ט)

לא תנסו את ה' - פירוש "כאשר נסיתם במסה", שלא תאמרו אם יש ה' בקרבנו לעשות לנו נסים או שנצליח בהיותנו עובדים לפניו ונשבע לחם ונהיה טובים נשמור תורתו... ונחשב להם לעון גדול, כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא ה', ודבר ה' בפיהו אמת, אין ראוי לעשות עוד שום דבר לנסיון... כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ולכל עת, ואין ראוי לעבדו על מנת לקבל פרס... (דברים ו טז)

בכל לבבכם - ...ובאור הענין, כי השם לא יעשה הנסים תמיד לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש, ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר... רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעונו ימות, והנה אמר כי בעשותם כל המצות מאהבה שלימה, יעשה עמהם את כל הנסים האלה לטובה, ואמר כי בעובדם ע"ז יעשה עמהם אות לרעה, ודע כי הנסים לא יעשה לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים, אבל הבינונים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם טובה או רעה כדרכם וכעלילותם. (שם יא יג)

וכשאנו מעיינין יפה, אנו רואין, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו ע"ה עד שיאמין שכל דברינו ומעשינו כלם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, שהרי יעודי התורה כלה נסים ומופתים גמורים המה, כי אין הפרש למי שמעיין יפה בין צדיק ימלא ימיו ויחיה שמונים שנה בהשקט ובבטחה ובלא חולי, ובין שאכל תרומה ימות... ובין קריעת ים סוף. ופסוק "והסירותי מחלה מקרבך" שוה עם "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה"... כלם נסים עומדים משנים התולדות והמערכת העליונה בשמים ובארץ, כי אם ניצוץ השמש אינו לח בהעלות האיד מן הארץ, לא יבא המטר בתולדה אפילו יעשו כל המצות ויתפללו ויצומו על הגשמים, ואם הוא ראוי להוריד מטר, לא ימנע בהשתחות העם לצלם פלוני. כללו של דבר, כי כל יעודי התורה של רבים, לטובה או לרעה, כלם נסים עומדים ומופתים קיימים, ולכן פרט אותם הא-ל בתורה... לכן אמר הכתוב, "והיו בך לאות ולמופת" וכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו"... ובאלו אין שינוי מפורסם ברבים, כי הם נסים נסתרים, ולא ידע אדם כי הצלת פלוני מחולי היתה מפני צדקה שעשה, ומיתת פלוני הבריא היתה מפני אכילת חלב, אלא שהיה הכל בשוה.

על כן נתמה על הרמב"ם ז"ל שהוא מגרע הנסים ומגביר הטבע, ואומר שאין הנסים עומדים אלא לפי שעה, ואלו כלם מופתים עומדים וקיימים הם, והוא עצמו ז"ל הודה בזה באגרת תחיית המתים... (תורת ה' תמימה)

רד"ק:

ולא היה כיום ההוא - שיהיה האות על ידי תפלת איש, אבל היה כדי לתת אות, כבחזקיה. (יהושע י יד)

ותגד - שאלה אם עליה לעשר השמן, אמר לה, בעלך זן הנביאים בדבר שאין עליו מעשר, אף זה מהנס ואין בו מעשר. אמרה אולי ישמעו בני אחאב ויגזלו ממני, אמר לה מי שסגר פיות הכלבים במצרים יסגר פיהם. (מלכים ב ד ז)

וישם פיו על פיו - ...כי רוב הנסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם. (שם שם לד)

כוזרי:

אמר הכוזרי, אין הדעת נוחה להודות שיש לבורא חברה עם בשר ודם, כי אם במופת שמהפך בו טבע הדברים, כדי שיודע כי זה לא יוכל עליו אלא מי שברא הדברים מאין, ושיהיה הענין ההוא לפני המונים יראוהו בעיניהם ולא יגיעם בספור ובקבלה, ושיחקרו על הדבר ויבחנוהו בחינה אחר בחינה, עד שלא יפול בלב אדם ספק כי יש בו צד דמיון או כשפים. (מאמר א ח)

...ולא ברא להם (לאבות) מופת כאשר ברא למשה, ועל כן אמר "ושמי ה' לא נודעתי להם", רצה לומר, ובשמי ה', מפני שבי"ת "בא-ל ש-די" תשרת לשניהם. ועשה עם משה וישראל מה שלא הניח ספק בנפשות, שבורא העולם ברא את הדברים ההם בריאה חדשה מכוונת, כמות מצרים, וקריעת ים סוף, והמן, ועמוד הענן וזולתם, לא מפני שהם גדולים מאברהם יצחק ויעקב, אך מפני שהם רבים, והיה הספק בלבבם, והאבות היו בתכלית האמונה וברי הלבב... (מאמר ב ב)

...וכולם מסכימים שאין נראה בעולם דבר יוצא מן המנהג והטבע, עד אשר הפילוסופים אשר דק עיונם וזכה מחשבתם הודו בסבה ראשונית, שאינה דומה לשאר הדברים, נטו בהקשתם, שאין לו מעשה בעולם כל שכן בחלקיות, שמרוממים אותו ומבדילים אותו מידיעתם, וקל וחומר שיחדש בהם חדוש. עד שנזדככה הקהלה ההיא, שהיתה ראויה לחול עליה האור, ולעשות לה המופתים הנוראים ולשנות להם המנהגים, ונראה עין בעין כי יש לעולם מושל ושומר ומסדר ויוצר, יודע הקטון והגדול שבו, וגומל על הטוב ומעניש על הרע, והיתה סבה להישרת הלבבות, וכל מי שבא אחריהם לא יוכל לצאת מיסודותיהם... (שם נד)

...ומהנראות עוד שקר מה שאמרו (אבות ה' ו'), עשרה דברים נבראו בין השמשות, פי הארץ וכו', להפיק בין התורה והטבע, כי הטבע אומר במנהג, והתורה אומרת בשינוי המנהג, וההפקה ביניהם, כי המנהגים שנשתנו הם בטבע, מפני שהיו בחפץ הקדמון מותנים בהם ומוסכמים עליהם מששת ימי בראשית. (מאמר ג עג)

אמר החבר, וזאת היא הטענה התוריה, ומופתה בני ישראל, ומה שהופך להם מן העצמים, (כמו המטה לנחש), ומה שנברא להם מן ההויות. וכאשר יסתלק המופת הזה ישתוה עמך הטוען עליך בדלית על דרך הדמיון, כי צמחה במה שקרה שיפול המקום ההוא זרע הענבים, וצורת הזרע היתה במה שנקרה מסבוב הגלגל ערך מן הערכים, נמזגו בו היסודות מזג בא ממנו מה שאתה רואה... (מאמר ה ו)

והכל שב בהשתלשלות אל האלקים, אך אשר יהיה בגזירה גרידה הוא הכבוד והאותות, וזה אין מצריך אל סבות אמצעיות, ואפשר שצריך אליהן, כהצלת משה מן הרעב ארבעים יום מבלי הכנת מזון, ואבדן עם סנחריב מבלי סבה נראית, אך בסבות אלקיות אינן אצלנו סבות מפני שאין אנו יודעים אותן... (שם כ)

שמונה פרקים לרמב"ם:

...ולא כן נאמין אנחנו, אך הרצון היה בששת ימי בראשית שימשכו הדברים כולם על טבעם תמיד, כמו שאמר (קהלת א') "מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש". ומפני זה הוצרכו החכמים לומר, כי כל המופתים היוצאים חוץ לטבע אשר היו וגם אשר עתידים להיות מאשר יעד בהם הכתוב, כולם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית, והושם בטבע הדברים אז שיתחדש בהם מה שיתחדש, וכאשר יתחדש הדבר בעת הצורך יחשבו הרואים בו שעתה נתחדש, ואין הדבר כן. וכאן הרחיבו בזה הענין הרבה במדרש קהלת וזולתו, ומאמרם בזה הענין, (ע"ז נ"ד) "עולם כמנהגו נוהג", ותמצאם עליהם השלום תמיד בכל דבריהם, בורחים מתת הרצון בדבר אחר דבר ובעת אחר עת... (פרק ח)

מאמר תחיית המתים לרמב"ם:

...ואמנם יהיו הענינים האלו האפשריים מופתים באחד משלשה תנאים, או בכלם, האחד מהם, בא האפשר ההוא בעת מאמר הנביא בשוה, כמו שבא בשמואל, "אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר" וגו' (ש"א י"ב), וכמו שבא באיש האלקים הבא מיהודה, "והמזבח נקרע וישפך הדשן מעל המזבח כמופת אשר נתן איש האלקים (מ"א י"ג). והתנאי השני זרות האפשר ההוא על כל אפשר ממינו, כמו שבא בארבה, "לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן" (שמות י')... כי תייחד האפשר ההוא באומה נרמז עליה, או במקום מיוחד, או במין נרמז אליו מזרות האפשר ההוא.

התנאי השלישי, המשך האפשר ההוא המתחדש והתמדתו, כברכות והקללות, כי אלו היה פעם אחת או שתים לא היה מופת, והיה נאמר שהוא במקרה...

ואחר שהתבאר זה, דע שהמופת בענינים הנמנעים בטבע לא יתאחר כלל ולא יארך ולא ישאר על ענינו, שאלו התמיד כן, היה מדריך לספק במופת, שאלו נשאר המטה נחש, היו מספקין היותו נחש מתחלתו, ומפני זה היתה שלמות המופת בשובו מטה... ומפני זה העיקר אשר העירותיך עליו, אברח מאמונת התמדת ענין חוץ לטבע, כמו שבארנו. ואמנם המופת אשר בענינים האפשריים הוא, כל אשר יתמיד ויאריך יותר ראוי להיותו מופת, ומפני זה נאמין התמדת הברכות והקללות, הברכות עם העבודה, והקללות עם המרי לעולם בזאת האומה, ובזה שבו אות ומופת...

מורה נבוכים:

...אמנם אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו וימשך על השנוי ההוא, להשמר מן הנפלאות, כי אף על פי שנהפך המטה לנחש, ונהפכו המים לדם, והיד הטהורה הנכבדת לבנה, מבלתי סבה טבעית מחייבת אותם הענינים ההם והדומה להם, לא ימשכו ולא שבו טבע אחר, אבל כמו שאמרו ז"ל עולם כמנהגו הולך. זהו דעתי, והוא שצריך שיאמן, אף על פי שהחכמים ז"ל כבר אמרו בנפלאות דברים זרים מאד, תמצאם כתובים בבראשית רבה ובמדרש קהלת. והענין הוא, שהם רואים הנפלאות הם ממה שבטבע גם כן על צד אחד, וזה שהם אמרו, כי כשברא השי"ת זה המציאות והטביעו על אלו הטבעים, שם בטבעים ההם שיתחדש בהם כל מה שיתחדש מהנפלאות בעת חדושם, ואות הנביא שהודיעהו השם בעת אשר יאמר בו מה שיאמר, ויפעל הדבר כמו ששם בטבעו בשורש מה שהוטבע, וזה אם הוא כמו שתראהו הוא מורה על מעלת האומר, והיה קשה בעיניו מאד שישתנה טבע אחר מעשה בראשית, או יתחדש רצון אחר שהונחו כן, וכאלו הוא יראה על דרך המשל, שהוא שם בטבע המים שידבקו ויגרו ממעלה למטה תמיד, רק בעת ההיא שטבעו בו המצריים, והמים ההם לבד הם שיחלקו. וכבר העירותיך על עקר זה המאמר, ושזה כולו בריחה מהתחדשות דבר, ושם נאמר אמר רבי יונתן, תנאים התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב, "וישב הים לפנות בקר לאיתנו"...

והוא שאנחנו נאות לאריסט"ו בחצי מדעתו, ונאמין שזה המציאות לעולם נצחי על זה הטבע אשר רצהו יתעלה, לא שישתנה ממנו דבר בשום פנים אלא בפרטיו על צד המופת, אף על פי שיש יכולת לו יתעלה לשנותו כולו או להעדירו, או להעדיר אי זה טבע שירצה מטבעיו, אבל היה לו פתח ותחלה שלא היה שם דבר נמצא כלל, אלא השם וחכמתו גזרה שימציא היצור בעת שהמציאו, ושלא יעדר זה אשר המציא ולא ישתנה לו טבע, אלא במה שרצה מהפרטים ממה שכבר ידענוהו וממה שלא נדעהו מאשר יבא, זה הוא דעתנו ויסוד תורתנו... (חלק ב פרק כט)

...ואמנם הבדל נפלאותיו (של משה רבינו ע"ה) על הכלל ממופתי כל נביא על הכלל, כי כל הנפלאות אשר עשאום הנביאים או נעשו להם, הגידו בהם יחידים מבני אדם, כאותות אליהו ואלישע, הלא תראה מלך ישראל תמה מהם וישאל גחזי שיגידם לו, כמו שכתוב "ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע... וכן אותות כל נביא זולת משה רבינו, ולזה הגידה התורה עליו גם כן שלא יקום נביא לעולם שיעשה אותות בפרהסיא לעיני האוהב והשונא, הנאות לו והחולק עליו, כמו שעשה משה, והוא אמרו "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, לכל האותות והמופתים וגו' לעיני כל ישראל", שהוא קשר הנה שני הענינים יחד... ואחר כך באר שהאותות היו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו החולקים עליו, והיו גם כן לעיני כל ישראל הנמשכים אחריו... (שם פרק לה)

ספר חסידים:

לעולם ינוס אדם מנסים, כי שמא אין עושין לו נס, ואם עושין מנכין לו מזכויותיו. (קג)

...רמז אם בורח אדם מן העבירה עושים לו נס, לעולם ינוס אדם מן הנסים, שלא ימעטו לו מזכיותיו... (קצו)

...ואסור להתפלל שיעשה לו הקב"ה נס בשינוי העולם, שאם יש לו אילן שיוציא פירות קודם זמנו כמעשה דרבי יוסי בן אבין וכרבי יוסי דמן יוקרת בתענית כ"ד. (תשצד)

רבינו בחיי:

מקל לבנה - ...והיה הענין הזה ליעקב דבר חכמה וסוד הטבע מעורב בנס, כי היה ענין טבעי מצד פצול המקלות, ומצד אחר היה נס גמור, שלא היו הנולדים כפי האמהות... וכן אמר יעקב "ואלקי אבי היה עמדי", בא ללמד, כי לולא הנס וסיוע אלוקי לא היה הענין נגמר בפצול במקלות בלבד... (בראשית ל לז)

ולא ביד חזקה - ...ויתכן לפי הקבלה, כי מפני שהיו מכות מצרים עשר, כחשבון י' ספירות, מפני זה הזכיר "בכל נפלאותי", שהם רמז לכלל ספירות, כי האחרונה הנקראת "כל" נמשכת ונאצלת מן האל"ף שהיא פלא, וכאן היא נפלאת רחוקה מלהשיג. והנה כל הנסים והנפלאות שנעשו מששת ימי בראשית. הלא הם מכח האל"ף הנעלמת, כי הנסים המפורסמים והנגלים הם נמצאים מן העולם הנעלם. והנה "נפלאתי" חסר וא"ו לרוב העלמה ולחסרון השגתם... (שמות ג יט, ועיין שם עוד)

...קרא המעלה הזאת שמתוכה נתנבא משה "אספקלריא המאירה", והיא המדה שבה יעשו נסים מפורסמים מחודשים ביצירה, ואספקלריא של א-ל ש-די אשר בה יעשו נסים נסתרים קרא אספקלריא שאינה מאירה, והיא השגת האבות... (שם ו ב)

נטה את ידך על השמים - וכן במעשה, "ויט משה את ידו על השמים", בשניהם היה לו לומר אל השמים... אבל יתכן לפרש כי מפני שהגלגלים גשמיים וכל מעשה הטבע נכללים בהם, על כן אמר "על השמים", כי כח האות והמופת למעלה מכחות הגלגלים, שהם טבע, ולמעלה מהם אין שם הטבע תופס בהם, רק אותיות ההוי"ה, ומפני זה הזכיר "על השמים", "ויהי", כי אותיות ההויה על השמים, ולא תמצא שיזכיר הכתוב "על השמים" כי אם בשתי מכות בלבד, והם הברד והחושך... שאף על פי שנשתלשלו מן השמים, והם בדרך מקרה העולם, כח הנס בהם למעלה מן השמים... (שם י כא)

...וכתב רבינו חננאל ז"ל שהוליכם דרך המדבר לסבה אחרת, והיא כדי להרבות להם אותות ומופתים, כי אילו הוליכם דרך ארץ פלשתים הקרוב, ויתן הקב"ה בלבם שיתנו להם רשות לעבור דרך ארצם ושלא יעכבו אותם כלל, היה האות קל, ועל כן חייבה החכמה להסב אותם דרך המדבר, להיות המופתים רבים וגדולים, בירידת המן, ועלית השלו... כי כפי מה שנתרחקו מן הישוב יגדל האות והמופת, שיעמוד מין האדם במקומות ההם. וכן דרך ה' יתברך בעשותו אותות ומופתים עם הצדיקים שהוא עושה להם נס בתוך נס, להגדיל האות והמופת, כי כן מצינו בחנניה מישאל ועזריה, כשהושלכו לכבשן האש, והיה אפשר באות קל בכבוי האש, ולהגדיל האות והמופת היה האש בתוקף כחה ולא הזיקה אותם... (שם יג יז)

ויתכן לומר, כי מה שאמר "עושה פלא", ולא אמר עושה נפלאות או עושה גדולות, הכוונה בזה על קריעת ים סוף, שהיה פלא אחד כולל כמה נפלאות, וכבר ידעת כי הנסים המפורסמים הם נקראים נפלאות, לפי שהם דברים נגלים באים מכח נעלם, כי לשון פלא הוא דבר נעלם ומכוסה, וכל הנסים והנפלאות הלא המה מכח הנעלם שהוא האל"ף, והוא כולל פלא... (שם טו יא)

...וידוע שהנסים כלם נחלקים לשני חלקים, יש נסים מפורסמים, ויש נסים נסתרים, המפורסמים הם אותות והמופתים הגדולים אשר נעשו לעיני העמים, כאותות של מצרים בעשר מכות, ובקריעת ים סוף וירידת המן והשלו, והוצאת המים מן הצור המשנים טבעו ומנהגו של עולם, הנסתרים הם המעשים והמקרים שאירעו לאבות אברהם יצחק ויעקב, כמלחמת אברהם עם המלכים ההם ונצוחו, כי אף על פי שנראה כדרך מנהגו של עולם, הכל היה נס נסתר, וכל תוספת ימי הצדיקים וקצור ימי הרשעים, הכל נס נסתר, ועל זה אמר שלמה, "יראת ה' תוסיף ימים", לפי שהדאגה והיראה מחלישין כח האדם בדרך הטבע ומקריבים ימי מיתתו, ואמר שלמה כי מי שיש בו יראת ה' ודואג על עונותיו, יאריכו ימיו, והנה זה נס נסתר... (שם ל יב)

"סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה", שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה (משלי כ"א) שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלמה על אויביו שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס, ימסר ביד אויביו... (במדבר יג הקדמה)

...ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה בכאן, "ראשית חכמה קנה חכמה", שאם לא למד חכמת התורה תחלה, ולא ראה בתורה באור האותות והמופתים והנסים הגדולים והמפורסמים, קרוב הוא להמשך אחר הטבע ולהאמין קדמות העולם, כי לכך נקרא הטבע בשם הזה, כי יטבע האדם ביון מצולתו וירד לבאר שחת, אם לא יזהר בו, כמי שבא במצולות ים ולא ידע לשוט וטובע, כן האדם קרוב שיסתפק מתוך חכמת הטבע באותות ומופתים שנעשו לישראל על ידי משה רבינו ע"ה, ולא יאמין רק הדברים הטבעיים המוחשים לעין, וישתבש בדרך האמונה לאמר בנסי המדבר שהם היו ענינים טבעיים, אין בהם נס... (שם פרק לג הקדמה)

...ויש לך להתעורר בלשון "ה' אלקיך", ובלשון "בקרבך", והזכיר בהקב"ה שני שבחים, והם "גדול ונורא", כנגד שני חלקי הנסים, יאמר כי הוא יתעלה בעל הכח והיכולת גדול בנסים הנסתרים ונורא בנסים המפורסמים, כענין שאמר בנס הים, "נורא תהלות עושה פלא", ולכך הזכיר בסמוך, "את הגדולות ואת הנוראות האלה", הגדולות על הנסים הנסתרים, והנוראות על הנסים המפורסמים... (דברים ז כ)

והרבה נסים נעשו לישראל שהם מיוסדים על יסוד האמונה, שהרי ירידת המן היה מכח אמונה, הוא שכתוב "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא", הנסיון הזה לראות היעמדו על יסוד האמונה... (כד הקמה אמונה)

...ואולי תאמר, אחר שהנפלאות כולן הושמו בטבעי הדברים ההם מששת ימי בראשית, למה ייחד אלה העשרה, (שנבראו בערב שבת בין השמשות): דע כי לא ייחדם לומר שאין שום מופת שהושם בטבעי הדברים רק אלו, אבל אמר שאלו נעשו בין השמשות לבד, ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים אשר נעשו בעת עשותו תחלה... עד כאן לשון הרמב"ם. ואמנם רבותינו מעידים על זה, כי מששת ימי בראשית קדם הרצון בכל האותות והמופתים העתידים לבא, לא שנתחדש בהם הרצון אחרי כן. וכן בכל הענינים כולן כאשר יבואו בכל דור ודור, אינו אלא גלוי הדבר שכבר קדם הרצון בו, והוא חדש בבואו אצל הרואים... וכל דבר ודבר הבא בזמנו, אינו אלא גלוי מה שכבר נגזר וקדם הרצון בו בששת ימי הבריאה, ואפילו האותות והמופתים בששת ימי בראשית קדם הרצון בהם, שאם נאמר שלא היה רצון בהם עד שנעשו, היינו גוזרים חידוש רצון בשם חס ושלום... (אבות פרק ה ח)

ספר החינוך:

...משרשי המצוה, הקדמה, ידוע הדבר בינינו ואצל כל חכם, כי נסים גדולים אשר יעשה הא-ל אל בני אדם בטובו הגדול, לעולם יעש דרך סתר, ונראים הענינים נעשים קצת כאלו הם בדרכי הטבע ממש, או קרוב לטבע, כי גם בנס קריעת ים סוף, שהיה נס מפורסם, כתוב שם, "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" (שמות י"ד), והמשכילים יבינו, כי ענין סתר זה למעלת האדון ושפלות המקבל, ומזה הענין צונו להבעיר אש במזבח, אף על פי ששם יורד אש מן השמים כדי להסתיר הנס... (צו מצוה קלב)

בעל הטורים:

ויהי בחצי הלילה - ג' במסורה, הכא, ואידך "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש" (רות ג'), ולומר שגם בכאן חרדו חרדה גדולה, ואידך גבי שמשון "ויקם בחצי הלילה" (שופטים ט"ז), לומר לך שהקב"ה עושה נס לצדיקים בחצי הלילה. (שמות יב כט)

רלב"ג:

וראוי שנחקור איך היה מופת הירדן, אחרי שה' לא יחדש דבר חדש, ולזה הוקשה לרבא, "ואם בריאה יברא ה'", והתר הספק שם, שמיהר פתיחת הארץ, מה שיעשה הטבע רק בזמן ארוך בהתקבץ אדים באדמה, וכן לא יעשה ה' דבר הסותר עצמו, כמרובע שהקוטר שלו שוה לצלעו. ומה שהיה בכבשן חנניה מישאל ועזריה... אמרנו שה' הסיר מהמקום שהיו הטבע האישי במופת או הקנה להם טבע שלא יזוקו באש כבחכמי הרפואה. ואולי חידש ה' בסמוך למים גשם ספירי עב או רוח חזק שעצר המים (של הירדן), כבקריעת ים סוף, שכן תמצא גם בישעיה שמרח דבלת תאנים על שחין חזקיה, או רחיצת נעמן, ויחובר לפעולת המופת, כי ה' יתרחק משינוי הטבע... (יהושע ד כ)

הסכים ה' לעשות הנסים להיישיר את ישראל לשמור כל הכתוב בארון, ולהפיל אימה על הגוים, ועשה המופת באמצעות תרועה, שיתעוררו ישראל מתרדמתם ויתנו הנפלאות אל לבם, עם שיש לתרועה הגדולה רושם מעט בענין הזה, כי הקול החזק יניע האויר, אבל לא יתכן שיגיע ממנו שתפול החומה החזקה. (שם ו ג)

...ולמדנו מזה (מכיבוש העי) שהשי"ת לא ישנה טבע המציאות לעשות מופת בלי הכרח מה, וכאן היה אפשר על ידי תחבולה בלי מופת. (שם ח כב)

שמש בגבעון - אם באמת עמד, הוא נס גדול מנסי משה, והלא כתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" ונראה שלא נתבטל השמש ממהלכו, אלא האיט, וכן האות של חזקיה שישוב הצל אחורנית, המופת לא יהיה על ידי הנביא בנמצאים העליונים. ונראה שהמופת להם היה בתנועת העננים, כי על ידי הליכתם יראה השמש במקום אחר מאשר הוא באמת, וחזקיה ראה שמצד תנועתם ראוי שיראה הצל י' מעלות יותר, ושאל שישוב אחורנית, וכן אמר שיהושע שאל כי ישלים הנקמה בטרם יסור השמש מעל גבעון וכו', והמופת היה שהשלימו הנקמה כל כך מהר. (שם י יב)

וישלך שמה - כדי שירד העץ מתחת למים, והיה העץ בשיעור שיוכל להעלות הברזל, והמופת היה שהעץ נכנס בנקב הברזל. (מלכים ב ו ה)

ישוב הצל - אם הוא ממש שחזר השמש, יהיה זה נס גדול מנס משה, שהיה רק לשנות הדברים השפלים ולא הגרמים השמימיים, ואם נאמר שלא היה בתנועת השמש, מדוע באו שלוחי בבל לדרוש המופת אשר היה בארץ. ולכן נראה שהמופת היה בצל ולא בשמש, כי העננים יוליכו לפעמים ניצוץ השמש למקום אחר, ורצה שתשתנה תנועת העננים עד שישוב הצל י' מעלות ממה שהיה צריך להיות אז. (שם כ י)

דרשות הר"ן:

...כי הנה ראינו שאמר השי"ת למשה "ואת המטה הזה תקח בידך" וגו', הנה המטה הזה מפני שהיה בידו של משה בעמדו לפני הסנה, וחל עליו מן הענין האלקי עד שנעשה בו האות, הראשון, מפני זה אחר כך היה מסייע בעשיית האותות האחרות, שבכל האותות שנעשו במצרים צוה הא-ל שיעשו על ידי המטה, ולא היה המטה מסייע בעשיית האותות בתנועתו לבד, אבל בהמצאו שם גם כן, שהרי מצינו שאמר השי"ת למשה במי מריבה האחרונים, "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם" וגו', הנה בכאן לא צוהו שיכה בסלע כלל, אבל שידבר אליו, ועם כל זה אמר "קח את המטה", הנה נראה כי המצא המטה שם היה מסייע בעשיית הנס ההוא... (דרוש ח)

ספר העקרים:

אמונת החדוש יש מאין, אף אם היא אמונה, צריך לכל בעל דת אלקית להאמינה, כמו שיחויב המאמין בתורת משה להאמין, שפצתה הארץ את פיה ותבלע את קרח ועדתו, לפי שנחלקו על משה, אבל איננה עיקר מעקרי התורה האלקית, שלא יצוייר מציאות תורה אלקית זולתה. לפי שאף המאמין בקדמות על הדרך שיאמין אריסטו, לא יתואר השם בשיש לו יכולת להאריך כנף הזבוב ולא לברא נמלה בעלת ארבע רגלים לבד, כל שכן שהמאמין זה יכחיש כל נסי התורה, כי לא יאמין שיש לו יתברך יכולת להפוך המטה נחש כהרף עין, ומהמים דם... 

מכל מקום מי שיאמין שיש חומר ראשון קדום ממנו נברא ונתחדש העולם בעת שרצה השם, וכמו שרצה, לא יכחיש זה הדעת נסי התורה ומופתיה, כי כל הנסים והנפלאות שבאו בתורה בשינוי טבעו ומנהגו של עולם לא היו יצירה יש מאין, אלא יש מיש, כהתהפך המטה נחש, ושקנו המים בבלתי זמן עם היותם פשוטים צורת דם, אף על פי שהפשוט אי אפשר להתהפך דם...

וכן כל נסי התורה והנביאים שהיו בעצמים לא היתה בהם יצירה יש מאין אלא יש מיש, כל שכן מה שהיו מהם במקרים, כהתהפך יד משה מצורעת כשלג, ולזה אף אם יש מי שיאמין בקדמות על הדרך שיאמינהו אריסטו, הוא כופר בתורה ובכל נסיה, הנה מי שיאמינה על הדרך הזה אינו כופר בתורה ובמופתיה, כי אין מהכרח האמנת התורה ונסיה להאמין בריאה או יצירה יש מאין... (מאמר א פרק יב)

...וכוונת דבריו של הרמב"ם שהאותות שיעשו הנביאים כמת שהחיה אלישע, וכרפואת צרעת נעמן, וכחנניה מישאל ועזריה שלא נכוו בכבשן האש... וכן כל האותות שנעשו על ידי כל נביא ונביא או הגדת העתידות, כבר אפשר שיעשו על ידי הוברי השמים או בעלת אוב, וכן עשיית האותות כבר אפשר שיעשה קצתם לצדיקים או על ידי חסידים אף על פי שאינם נביאים, כרבי חנינא בן דוסא, ורבי פנחס בן יאיר וחבריו, או על ידי איזו תחבולות טבעיות, כמו שאמרו רז"ל על חזקיה מלך יהודה, שהעבירו אחז אביו באש, ונצול לפי שסכתו אמו שמן סלמנדרא (סנהדרין ס"ג), או אפשר שיעשו בלהט או בכשוף כמו שהיו עושים חרטומי מצרים, או על ידי שם משמות הקודש, כי השמות הם ככלי אומנותו של מקום... (שם פרק יח)

...כן הנפש הזכה הזאת, ישמעו אליה הכחות הטבעיים אשר בעולם ויתחדש בעולם כרצונו טל או מטר או רוח סערות, כי כמו שהכחות הגשמיים נבראו לעבוד את הכחות הנפשיים, ותיכף שיגזור הכח הנפשי על דבר יתעוררו הכחות הגשמיים והאברים להשלימו בפועל, כן הכחות הטבעיות אשר בעולם יעבדו את הנפשות הזכות, לפי שכל המציאות כולו כאיש אחד, ועל כן ישמעו אליהם, עד שכאשר תצייר הנפש הזכה הזאת בהתחדש טל ומטר, או רוח גדול וחזק, או רעש או בקיעת הארץ וכיוצא בזה, יתעורר הכח המנהיג את עולם ההויה וההפסד מיד להשלימו.

ואפשר שיעבור מדרגת הנביא או החסיד ליותר מזה השיעור, עד שישמעו אליו הכחות העליונות לעשות רצונו להוריד אש למטה ולהחיות מתים, וזולת זה להיות כל הדברים נכנעים ומשועבדים אליו, הן שיהיה נביא או בלתי נביא, ויתחלף זה בצדיקים ובחסידים ובנביאים כפי התחלף מדרגותיהם בדבקות הזה. ועל זה הדרך ימשול הנביא או החסיד על הטבע, ויחדש בעולם אותות ומופתים כפי שעור מדרגתו בדבקות, ובזה יתחלפו החסידים קצתם מקצתם, כי יש מן החסידים שיגיעו למדרגה מן הדבקות שיוכלו לחדש בעולם אותות ומופתים כחוני המעגל... ויש מן הנביאים שלא יעשה אות או מופת בימיו כלל, כירמיה או חגי זכריה ומלאכי. ואולם כל הנסים שבאו על ידי הנביאים כולם ישתתפו בשהם לא היו מתמידים זמן גדול, ולא היו מפורסמים לכל או לעם גדול, אבל כל האותות והמופתים שעשה משה, או שבאו על ידי משה, עם שהיו רבים יותר מכל הבאים על ידי כל הנביאים, נתעלו מהם בשהיו מפורסמים ומתמידין זמן גדול, כמן שהתמיד ארבעים שנה... (מאמר ג פרק י)

...וכל שכן כי בהיות נסים מתמידים באומה שלא כדרך מנהגו של עולם, שהיא ראיה על הצלחת הנפש בעולם הבא, כמו שכל זמן בית ראשון היתה נבואה נמצאת בישראל תמיד, ואף בבית שני שלא היתה שם נבואה היו נענים פעמים בבת קול, והיו נסים אחרים מתמידים באומה, כמו שתעשה הארץ בכל שנה ששית בשמטה התבואה לשלש שנים, וכמו שבכל שנת השמטה, שאמר הכתוב "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" (דברים ל"א) היו כולם עולים בחג הסוכות לשמע את התורה, ואמר הכתוב "ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך" וגו' (שמות ל"ד), ונסים אחרים מתמידים שהיו במקדש, כמו שמנו אותם במסכת אבות ובמסכת יומא, אמרו שהיה לשון של זהורית מלבין בכל שנה ביום הכפורים, ונסים אחרים מתמידים, מה שלא נמצא באומה אחרת אות מתמיד, מורה על אמיתת אמונתם... (שם פרק כה)

עקדה:

שלמות ידיעת מופת היא כאשר נבחננו משני הפכיו, למשל, כשנדע שהיובש מחבר החלקים, נדע שהלחות תפרידם... אך כשיבחן הדבר משני צדדיו יסתלק כל ספק, כבגדעון ששאל אות פעמים, כי אולי היה האות הא' שהלחות על הארץ לפי הסדר הטבעי, וכן קרה לחזקיה, שאמר (מ"ב כ') "נקל לצל לנטות י' מעלות, כי לא ישוב הצל אחורנית י' מעלות", פירוש היה לו צוהר דרכו יסמן השמש השעות, וקו שמש זה מוגבל מלפניו ומאחריו בצל. והנה שיחזור הגבול הקדמי הוא טבעי, למשל אם יתכסה השמש בעבים, ובקש שגם הצל האחורי יחזר י' מעלות, כי זה יתכן רק בחזרת השמש עצמו אחורנית, אם כן המבקש אמיתות איזו גזרה או מופת צריך שיסתלק ממנו הפקפוק לגמרי... (בראשית ז א)

...וממשלת האדם טבע נפלא מתחייב מעצמות הבריאה לצורך ההנהגה ההשגחית, כי טבעי הנמצאות הנבראים במדת החסד שנשתתפה למדת הדין מתבוננים לפעול כפי המחויב מההשגחה על הענינים המושגחים, מה שקראו ההמוניים נס לפי הטבע המפורסם אצלם. אמנם אצל המשכילים המתבוננים במעשה ה' הוא טבע גמור, וזו כוונת הרמב"ם בפירוש המשניות לאבות פרק ה' משנה ו', שבתחלת עשיית הדברים שם בטבעם שיעשה בהם מה שיעשה, ולא כמו שפירש הנרבוני בדבריו, וזו מרכבת המשנה, הטבע השני המונהג על ידי האבות הקדושים ושאר הנביאים והחסידים, מה שיעשה לטבע שני, ולזה יחוייב שימצאו בכל דור אנשים כאלו... (שם ט א)

...כי כל המופתים שנעשו מעולם נעשו על ידי היכולת האלקית המושל על כל הנמצאים, ויכולת זו נמסרה לשעה קלה לנביא ולשליח... (שם לז א)

...והנה הדבר נסי מג' פנים, שהוא נמנע אצל הטבע בכלל, כמו ההפך ברזל לצמר, או שנמנע זמן מה אבל לא בהחלט, כגון ההפך חטים לאפרוח, על ידי שיאכלו מהתרנגולת, ויהפכו לטפה הזרעית וכו', או שהנס מורכב משניהם, שיתהוה מביצת תרנגול חצי תרנגול וחצי צפרדע, אם כן המטה שנהפך לנחש הוא מהמין הב', כי המטה יותך לעפר, והנחש עפר לחמו וכו', ויתהוה באורך הזמן. הצרעת הוא ממין ג', כי אי אפשר שיהיה האדם מצורע באבר אחד בלי שההפסד המשנה ימצא בכל גופו, אך היות והדבר אפשרי מצד אחד, שתפול צרעת ביד על זה בא המופת השלישי, שיהפך היסוד הפשוט לדם, מה שאי אפשר בטבע בשום פנים, והוא כמו שיהפך האבק לכבד... (שמות ד א)

...אך ממציאות אותות אלו תתעורר מחשבת בליעל, שכבר אין קיום לטבע הנמצאות המורה על אמיתות מציאות המנהיג העליון, לכן היה מאתו שהאותות האלו יהיו רק על פי נביא מפורסם המיעד את הדבר ומגלה צרכו לפי שעתו, נמצא ב' הנהגות: הטבע הפשוט שנברא במדת הדין ונוהג תמיד, והשני הנברא במדת הרחמים, בטבע חכם המבחין בין צדיק לרשע. ובילקוט יהושע רמ"ז, כשאמר יהושע שמש בגבעון דום וגו', אמר לו, ומי יאמר קילוסו של הקב"ה, אמר לו דום ואני אומר שירה, רוצה לומר, השמש יאמר שמציאותו יתברך תתפרסם מהיות הנמצאות נוהגים תמיד על סדר אחד, ויהושע השיב, שעל ידי האות לצורך נפלא יתפרסם גם כן, וכן בוויכוח בין ר' פנחס בן יאיר וגינאי נהרא בחולין ז'... (שם יב א)

סוס ורוכבו - המעשים הנסיים שיבואו על הרבה ענינים טבעיים הם יותר מתמיהים, וזה שדקדק רבי אליעזר בהגדה, שכל מכה ומכה היתה של ד' מכות, כי בהשתנות דבר מורכב מד' יסודות ישתנו כל היסודות, ולרבי עקיבא הן חמש מכות, שגם מציאות הדבר עצמו השתנתה... מרכבות פרעה - עתה יתחיל פרק ב' על מה שראו בנס נגד הטבע... ירדו במצולות - הפך הקל לכבד וטבעו, ועל זה ראוי לחתום "ימינך ה' נאדרי" וגו'... (שם טו א והלאה)

והלוחות מעשה אלקים המה - ולכל אחד מהדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות מציאות נסית נוראה מאד, בלתי נמצאת על ידי הטבע הכללי, ולא על ידי שינוי כשאר הנסים, שאמרו עליהם בבראשית רבה פ"ז, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו', ומציאותם הנפלאה היתה תלויה ועומדת עד בא העת כפי שימשך ממעשי המקבלים, ואמר כתובים באצבע אלקים - על דרך "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך", שלא היו מכלל הדברים הטבעיים... אמנם לוחות שניות היו נס לשעה. (שם לב טז)

...וההבדל בין מעלת משה רבינו לשאר הנביאים, והפסוק ולא קם נביא עוד בישראל וגו', הנה המופתים הנעשים על ידי נביא הם שיעשו במלאכות ה' עם הודעה מוקדמת, והוא המיוחד לנביא באשר הוא נביא, כמו שהיו עיקר מעשיו של משה, או המופתים מצד שהוא חסיד וקרוב לאלוקיו, כרוב מופתי שאר הנביאים, שיעשום מעצמם בשעת הצורך, על ידי תפלה, וזה עיקר ניסי שמואל, ועל זה אמר "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", אמנם לא נשאר בלבם שום ספק במציאות הדבר שבקשו, וכבר יתברר זה מרוב צערם והתאמצם בתפלותיהם, אך למשה קדמה תמיד האמירה וההודעה בהתאמתות נפלאה משאר הנביאים, כי בכל ביתו נאמן הוא, ומפתחות כל האוצרות נמסרו בידו, ולא יצטרך לתפלה כלל, כי אם בקצת הדברים שלא היו מעיקר המופתים, כגון "ויצעק משה על דבר הצפרדעים" וכדומה. וזה שאמר ביהושע "ולא היה כיום ההוא... לשמע ה' בקול איש", שיעשה שינוי גדול כזה, או יבקשו כמוהו, או על הדרך הא', שישולח הנביא מה' כבר קדמו שנויי סדרי בראשית בנח ובמתן תורה... וזה שאמר "ולא קם נביא עוד וגו' לכל האותות והמופתים" וגו', שמצד עוצם מדרגתם בזה האופן לא נפל בהם ספק והשערה, זולתי אמיתת הענין אשר יעדהו... (במדבר כב א)

...והזכות העצומה בה יכריע הכלל, היא מסירות הנפש על כבוד ה', כדוד בפלשתי... כי מרחיק הענינים המדומים ומאס בחיים הזמניים לבלתי סבול חרפת הנפש ופחיתותה, וקונה בזה החיים הנצחיים, ואם נעשה לו נס הוא לא לצורך חייו, כי אם לחזק ידי הרואים בהישרת האמונה. וכן בברכות כ', אמר ליה רב פפא לאביי, מאי שנא קמאי דאתרחיש להו ניסא, וכו', אמר ליה קמאי הוו מסרי נפשייהו על קדושת השם, כי כאשר יבזו הענינים המדומים ויתיקרו בנפשם האלוקיים, מיד תדבק בהם האלקיות, עד שיעשו להם ענינים נפלאים בטבע... (שם כה א)

כי מנסה ה' - אין הקב"ה עושה נס כנגד הטבע לאמת כזבי נביאי השקר, אלא הנביא ידע קצת דברים עתידיים על ידי קסם וכדומה, ורצה לתתו אות, והיה ביד הקב"ה לבטלו, אמנם לא בטלו כדי לצרף בהם הבריות, ושיתפרסם בעולם כי מנסה וגו'. (דברים יג ד)

מנורת המאור:

כל הכופר בתחיית המתים או באחד מכל הנסים הכתובים בתורה, כאלו כופר בכל התורה כולה, ואין לו חלק לעולם הבא, כדגרסינן בריש פרק חלק (סנהדרין צ'), תנו רבנן, אלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, מאי טעמא, הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך אין לו חלק לעולם הבא בתחיית המתים, לפי שמדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה... הא למדנו תחיית המתים מן התורה בכמה פנים, מכאן שחייב אדם להאמין בדבר זה בכלל כל הנסים כולם, והכופר בו כופר בכל התורה... (נר ד כלל ב חלק ג פרק ב)

אור ה':

...ולזה הוא מבואר, שהפועל יפעל בזולת יחס בינו ובין המתפעל, למה שפעולתו אינה נתלית אלא ברצון בלבד, וכאשר היה זה כן, הוא מבואר שאין לו כח מוגבל, וזה שההגבלה ובכח איננה זולתי לסבת יחס שמור בין הפועל והמתפעל, ואחר שיפעל בזולת יחס שמור, הנה איננו מוגבל, ולזה היתה אמונת החדוש כפי שהיא מקובלת באומה, וכפי האמת בעצמו האירה עינינו בפנה הזאת בשלימות. וכבר יחוייב ממה שנאמר שמה שהתבאר בכאן בבלתי בעל תכלית בחוזק ובזמן איננו בכח לבד, כאלו תאמר שיתוסף בפועל אל מה שיתוסף תמיד, אבל יתחייב כח מציאות בבלתי בעל תכלית בחוזק בפועל. וזה שכבר התבאר ביכולת הזה, שאיננו שומר יחס, והיכולת בתאר הזה הנה הוא בלתי מוגבל, אחר שיסודו הרצון בלבד, ואין הבלתי בעל תכלית זולת זה, רוצה לומר מניעות ההגבלה, וכבר יתבאר מצד אחר ממה שבא בתורה ובקבלה מהמופתים מחדוש עצמים והפסדם, כמו ההפך המטה לנחש ומכת בכורות, וזה שכבר יתבאר בטבעיות שההויה והפסד אין המלט מהיותם תכלית תנועה. ואמנם באות המטה עם היות פשט הכתוב יורה היותו בזולת זמן, הנה למערער שיאמר שיתנועע אל הויית הנחש זמן מה. אבל במכת בכורות באה הקבלה שאמרו בחצי הלילה, באה על צד הדקדוק, וכבר יורה על זה שינוי הלשון, כשנאמר למצרים אמר "כחצות הלילה", וכמו שבא זה כולו בגמרא ברכות, ולהיות חצי הלילה האמיתי בעתה, הנה יתחייב שיהיה ההפסד בזולת זמן, או שיהיה ההפסד בזולת תנועה קודמת, שכל זה יורה שאיננו פועל ביחס שמור, וזה יתחייב בהכרח לכח בלתי בעל תכלית בחוזק. והנה יראה שכבר הסכימו רז"ל במכה הזאת היותה בזולת אמצעי, להוראתה בייחוד על כח בלתי מוגבל, וכבר יתחייב כח בלתי מוגבל ממה שבא בתורה ובקבלה מפתיחת פי האתון. וזה שחדוש סדור הדבור מושכל לפי האתון, כבר יראה שהוא יותר רחוק מחדוש הדבור בזולת נושא, למה שחדוש הדבור הוא פלא עצום, וכל שכן חדושו בנושא מנגד לו. ולזה יראה, שזה ממה שיורה על כח בלתי מוגבל, שיסודו הרצון לבד, וכבר מעדו בזה המופת קצת מחכמי אומתנו, ובדו בריאה להיות דבור האתון במראה הנבואה, גילו פנים שלא כהלכה וכנגד הקבלה, וקרה להם זה, כי לא הבינו תכלית הנס וטעמו, כמו שיבא בכלל הד' בגזירת הא-ל... (מאמר ב כלל ג פרק ב)

...אולם הב', והוא המופתים והנפלאות שיתחדשו באמצעות הנביא, שיתחלפו מדרגות הנביאים בהם, אמנם היות המופתים והנפלאות משיגים עצמיים לנבואה, הנה כשחקרנו וחפשנו מה שנמצא בידינו מהם, לא מצאנו בכתובים נפלאות אלא באמצעות נביא, וזה אם להישרתו, אם להישרת זולתו, אם שנועד בהם טרם בוא, או שנתחדשו באמצעיתם, עד שנמצא שנתחדש פלא אחרי מות הנביא, כענין אלישע, שאין ספק שנתחדש הפלא העצום ההוא מתחיית המת לכבודו, כמו שימשך מהשגחה האישית טוב לזולתו, כמו שבא בתורה "ונשאתי לכל המקום בעבורם", "סלחתי כדבריך", וימשך הטוב גם כן אחרי מותו.

ואמנם אחרי שהיות הפלא נמשך לדביקות הנביא ולשלמותו, הוא מבואר, שהוא ראוי שכל אשר תהיה מדרגת הנביא יותר גבוהה, ראוי שיהיו המופתים והנפלאות שיתחדשו על ידו יותר גדולים, ולזה היו המופתים והנפלאות שנעשו על ידי משה רבינו יותר עצומים מזולתו, לרבויים, לפרסומם, ולהתמדתם, כמו שיבא במאמר הג'. כי עם היות שבא בקבלה מעמידת השמש ליהושע, רוצה לומר איחרו התנועות כלם ביחס שמור, הנה יתרון מופתי משה היה בג' ענינים שזכרנו, עם שקבלו רז"ל שנעשה המופת ההוא בעצמו על ידי משה, ודי בזה גם כן... (שם כלל ד פרק ד)

ואם הספק הב' הנתלה ביתרון מופתי משה, הנה כבר רמזנו בפרק הב' שהיתרון היה ברבויים ובפרסומם ובהתמדתם, ואם היה שעמידת השמש יחשב בו שיש לו יתרון גדול לחשיבות נשואו, הנה אם היה שלא נקבל היות השמים חיים מדברים, הנה אין מקום לספק הזה, כי היה המופת הזה ביטול התנועה או איחורה לבד, שהיה מקרה במתנועע, ובמופתי משה היו מופתים בעצמם, כמקצת המכות שהיה בהם הוית עצמים. אבל כשנודה היותם חיים מדברים, כפשט הכתובים, וכמו שיראו רוב הפילוסופים, ואם לא בא מופת על זה, הנה מה שבא בקבלה די בהיתר הספק, אלא שהתמה במה שקצר הכתוב מלדברו. והתשובה: שכבר ידמה שהיה הנס ההוא כמעט בלתי מפורסם, וזה למה שיראה שהיה עת הנקמה סמוך לביאת השמש, כמה שידוע על זה אמרו "ולא אץ לבא כיום תמים", ירצה בו, שלא מיהר לבא כמו שבהיות השמש באמצע השמים, שתנועתו מתאחרת, אבל החוש כן היה בעת השקיעה, לא שנתבטלה אבל שנתאחרה... ולפי שאפשר בשהיתה הנקמה במהירות גדולה, ואולי שלא נשתהה חצי שעה, הוא קרוב מאד שלא הרגישו באיחורו בהיותם במלחמה, זולתי אותם שלא היו במלחמה, להיות הזמן מעט, ולא הקדימו להם הידיעה... (שם שם פרק ג)

אמנם ההבדל בא בתורה בפירוש, אמרו "לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים וגו', ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל", הנה הבדלם בשלשה ענינים, אם ברבויים, הורה באומרו "לכל האותות והמופתים", ואם בפרסומם לעיני הכת המנגדת, אשר נתפרסם ענינם בשעור גדול מהחכמה, כמו שרמזו זה בגמרא מנחות... ואם בהתמדתם. והורה זה באמרו "ולכל היד החזקה", כי התמדת המופתים ברדת המן, הנהגת ענני הכבוד ארבעים שנה, כנרמז באמרו "ולכל המורא הגדול"...

וכבר יראה שהיה סדר הכתובים בהדרגה שלמה, שהיות המופתים יקנו אמונה שלמה בנפש, הנה תחלת ריבוים יחזק האמונה, ויחזק אותה עוד פרסומם, למה שיקיים אמונתם ויוצא מהם חשד הערמימות, ויחזק אותה עוד במה שאין ספק בו התמדתם כיוצא מהם חשד הלהט והכשוף ואוחזי העינים שאין לענינם קיום והתמדה. והנה חתם במורא הגדול, שהוא המופת היותר נפלא לאין תכלית, למה שהוא דביקות השכינה עם ישראל, ובייחוד עם משה בהתמדה, והיה רבוים לבדו יתרון על זולתו מהנביאים... (מאמר ג כלל ו פרק א)

מהר"י יעבץ:

עשרה נסים וכו', כבר כתבתי כי קודם חטאו של אדם הראשון לא היה שום קלקול בעולם, ובחטאו הכל נתקלקל, כי השי"ת ברא העולם שיהיה משועבד לתורה, ולכן בבית המקדש, שהיתה השכינה שורה שם, למה יארע שום קלקול, כי הקלקולים אינם כמנהגו של עולם, כי השי"ת עשהו ישר, שנאמר (בראשית א') והנה טוב מאד, ובבחינה זו כל הנסים הנזכרים בתורה אינם אלא טבע, ואם נקראו נסים, לפי שנגזר בחטאו של אדם הראשון היות העולם על הענין אשר הוא עומד היום, עד יבא מורה צדק... אז יהיה הכל בשמחה ובשלמות, (ישעיה י"א) וגר זאב עם כבש... (אבות ה ד)

אברבנאל:

או: האדם בצלם אלקים לפי שיש בו דוגמת העולם בכללו, הראש נגד העולם השכלי, החזה בו הרוח החיוני נגד עולם הגלגלים המניעים הכל, והחלק התחתון בו הכח הטבעי, ההויה וההפסד, וכמו שחלקי העולם מתאחדים בצורה העליונה יתברך, כן חלקי האדם על ידי הנפש השכלית, ומצד זה היו הנביאים השלמים בצלם ההוא עושים נפלאות בחומר העולם, כאילו נעשו שותפים במעשה בראשית... (בראשית א כו)

...והנסים ביציאתם מההיקש ובזרותם יכריחו נפשנו להאמין הכח הפועל אותם, ושלמות הנפש היא בהשגת האמתיות המושגות בידיעה ובקבלה... וידיעה שיקבל מהנס היא בלי בחירה ורצון, וגם לא תכריע את הרצון שהוא למעלה מהם, השכל ינהיג את הרצון בדברים המעשיים האפשריים, אבל הרצון לא יפול בפעולות השכל העיוני והמדעים שהם בעלי נצחיות והכרחיים, אך מה שאפשר הוא שימצאו אחר כך חולשה בנס, או יראו דבר מתנגד אליו, ויתחרטו מאמונתם, וכן היה עם ישראל במצרים... (שמות ד ב)

אות הוא כל דבר של סימן, וכן הא"ב סימנים ואותיות, מופת הוא ראיה חזקה, ואפילו בטענה שכלית, נס נסיון ובחינה, פלא שיתפלאו בני אדם ממנו... (שם ז ח)

...ומצינו שיתמיד נס גם אחרי מות הנביא, כהמן, כי הנביא נותן על ידי ה' טבע לדברים שימצא תמיד ובנצחיות, וכן בשמן המשחה... (שם לג כב)

לכל האותות - להמחברים אותות הנביאים הם משיגים עצמיים בנבואתם, כמו שכתוב כאן "לכל האותות" וגו', ולכן כתב הרלב"ג והרב חסדאי והמורה לגלות פנים שלא כהלכה, שעמידת השמש ליהושע, ותחיית בן השונמית ועוד לא היו נסים. ולהמורה מעלת משה שעשה נסים לרבים מה שאינו כן בשאר, וקשה מעצירת הגשמים של אליהו ועוד. הרמב"ן פירש שלא נעשו עוד נסים גדולים כאלו, ולא התמידו כל כך, אבל משה לא העמיד חמה ולא החיה מתים? לדעתי אין הנסים תלויים במדרגת הנביא, כי אם בצורך השעה, וכן כתב הרמב"ם שהנסים לא היו שיאמינו בנביא, כי אם לצורך השעה, ולכן תמצא רבים והאבות שלא עשו נסים כלל, ומודיענו כאן שענין הנביאים למופתים הוא: א' מכח התפעלותו, כעס, קנאה או רחמים, כמופתי אליהו, יהושע שמואל שעל ידי תפלתם. ב' שיעשה במצות ה', ומזה רוב מופתי משה, ומעוט מופתי הנביאים, ועל זה אמר "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", והודיעו רוב המופתים ולא התפללו עליהם, והוא פועל אלקי, ונתן מטה האלקים בידו, כי כל שהוא עושה במצות המלך כנאמן ביתו. ודביקות השכינה זו גדולה לאין תכלית מעמידת השמש וכדומה. ולכל היד החזקה - זה שעשה משה מעצמו, הפציר אחר העגל שתלך שכינה עמהם... (דברים לד יא)

אחל גדלך - מזה הבין יהושע ענין הנס, כי גם בקריעת ים סוף נאמר "ויאמינו בה' ובמשה"... (יהושע ג ז)

שמש בגבעון דום - על פי הגמרא בע"ז כ"ה פסקה תנועת הגלגל פעמים, שהשמש הלך ו' שעות ועמד, והלך עוד ו' שעות ועמד שוב, כמו שכתוב "וידום השמש וגו' ויעמוד וגו'. ומחלוקת שם, לרבי יהושע היתה כל מנוחה ו' שעות, ולר' אליעזר י"ב שעות, ולרבי שמואל בר נחמני מנוחה ראשונה י"ב ומנוחה שניה כ"ד שעות. והנה רבים מבני עמנו נמשכו אחר הישמעאלים לומר שהשכל הפועל עושה הכל, כחשו בה', בזמן שבני עשו מאמינים בו... ואיש יריבי הרלב"ג אמר בנבואה ובמופתים דברים שאסור לשומעם, ואם היינו היום לחרפה לשכנינו הסבה היא המינות הזאת.

הנה אמרתי שפועל הנפלאות הוא ה' ולא השכל הפועל, וכן הוא המודיע לנביא, ומה שטען הרלב"ג מחדוש ידיעה ורצון בבורא, נסבלהו בנסים כמו בבריאת העולם, ואין בזה חידוש רצון, כי ה' ירצה תמיד ההטבה.

ב', בבקשת תכלית הדברים כבר זכר המורה פרק י"ג חלק ג', שאין ראוי לשאול עליה, אלא כך רצונו יתברך, ודי לנו שקנו על ידי הנסים שלמות נפשית באמונה, ועוד שעל ידי הנצחון היה לישראל כבוד גדול.

ג' אחר שביארנו שהבורא עצמו פועל הנסים, לא יקשה שיעשהו גם בטבע הגרמים השמימיים, שהם ברואים ממנו כהטבע הגשמי, ואם ירצה ינוח הגלגל ובכל זאת לא יחרב העולם, ולפלא על הרב חסדאי משלומי אמוני ישראל שנקלה בעיניו האטת תנועת הגלגל מהפסקתה לגמרי... 

ה', והנה יהושע ראה שצריך זמן כדי לרדוף מגבעון עד עמק אילון, ולכן בקש שמש בגבעון דום וגו', שיתמיד היום עד שיהיו בעמק אילון.

ו' כבר פירשתי שאין מעלת הנביא תלויה במעלת נסיו, ולהיפך, וכן הרמב"ם ביסודי התורה, שלא האמינו ישראל במשה מפני הנסים שעשה, כמו שכתוב "לכל האותות" וגו', אינו על "ולא קם נביא עוד", אלא רוצה לומר, שבכל הנסים האלו דבר אתו פנים אל פנים, ואפילו בארץ מצרים שהיתה מלאה גלולים. ואם בימי משה לא היה צורך בעמידת השמש, כי אם בימי יהושע, אין לזה כוח הנביא גדול ממנו... ולרז"ל גם משה העמיד השמש, וכן הביא חושך במצרים... (שם י יב)

וישלך שמה - דברי הרלב"ג דברי רוח, אלא השליך העץ כאילו קורא לברזל, והברזל צף מעצמו, כי כפי יכולת האלקית יהיו הדברים, והטבע שהוטבע בהם בחכמת בוראם ישתנה כרצונו. (מלכים ב ו ה)

כאשר השמים החדשים - רוצה לומר שאין הויה והפסד בדברים הנסיים, כמו השמים החדשים שנתחדשו בבריאה. (ישעיה סו כב)

גוברין ד' - במסכת פסחים חקרו מיהו המלאך, אמר יורקמו שר של ברד וכו', ואמר גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך, אני שרו של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ, אמר לו הקב"ה רד וכו', ואם כן היה הנס בשינוי המקבלים, לא בביטול טבע האש, ומורה על היכולת האלקית המוחלטת, כי משנה הדברים כרצונו.

ספורנו:

תנו לכם מופת - המופת הוא להורות על גודל המשלח, ושראוי לשמע בקולו, אמנם האות הוא עדות לשליח, לפיכך עשה אותות לעיני ישראל, שלא היה ספק אצלם על גודל המשלח ויכלתו, אבל היה על השליח אם הוא שליח אמת, אבל פרעה שהיה מסופק על המשלח או מכחישו, באמרו "לא ידעתי את ה'", שאל מופת לאמת גודל המשלח, באופן שיורה שראוי לשמע בקולו, ואינו נמנע שיהיה דבר אחד בעצמו אות ומופת ביחס לאנשים מתחלפים. (שמות ז ט)

...ולהודיעם את רשעם בזה, התחייב שיהיה הנס מודיע שהשליח היה מנהיג בשלמות, ושהמשלח הטיב בשליחותו ולא הרע כלל. ובהיות מיני הנסים המסופרים בכתבי הקודש אל אחד מג' פנים, הא' הוא נס נסתר כמו ירידת המטר וההמלט מן החלאים ומן הצרות, וזה המין מן הנסים ישיגוהו הצדיקים בתפלתם, כענין "ויתפלל אברהם אל האלקים, וירפא אלקים את אבימלך", וכן "ויתפלל משה בעד העם". והב' הוא נס נגלה, לא יכול הטבע לעשותו באותו האופן, אבל יעשהו אחר תנועות רבות במשך זמן, וזה המין מן הנסים יעשהו הא-ל יתברך על ידי עבדיו עם הקדמת איזו תנועה מסודרת מאתו, כענין "השליכהו ארצה", "הרם את מטך" וגו'.

והג' הוא מין מן הנסים שלא יוכל הטבע לעשותו בשום אופן, וזה המין יעשה הא-ל יתברך על ידי עבדיו בדבור בלבד, שהיא פעולה שכלית ויותר נכבדת משאר תנועותיו הגשמיות, כמו שהיה הענין בפתיחת פי הארץ, כאמרו "ויהי ככלותו לדבר ותבקע האדמה", וכן בענין עמידת השמש ליהושע, נאמר "אז ידבר יהושע". והנה בענין זאת המריבה היה מן ההכרח להעביר את רעת תלונות ישראל, שיהיה הנס הנעשה מבאר מעלת המלך המשלח ודרכי טובו, ומבאר גם כן מעלת השליח וטובו... ותתבאר מעלת המשלח במין הג' מן הנסים, אל אשר לא יוכל הטבע עליו בשום אופן ובשום זמן, ותתבאר מעלת השליח במין הב' מן הנסים הנעשה בתנועת השליח הראוי לזה, ובכן צוה הא-ל יתברך שיהפוך הסלע למים... ולא נמשכים ממקום אחר אליו, וזה היה נמנע זולתי בהיותו נהפך מצורת סלע אל צורת מים, כאשר העיד אחר כך באמרו, "המוציא לך מים מצור החלמיש"... (במדבר כ ח)

מדרש שמואל:

ועוד כתב הר"מ אלמושנינו ז"ל פירוש אחר, והוא שאמר התנא בדרך שאלה, כי במאמר הראשון והוא ברגע הראשון אשר ברא יש מאין, אז היה יכול לברא כל הדברים בשלימותם, או היה יכול לעשות שהם ישתלמו מעצמם, ומה היה צריך לצוות על כל דבר ודבר בפרט כאשר צוה וחלקם בי' מאמרות. ובאה התשובה הנכונה על זה, כשרצה השי"ת לצוות על כל פרט ופרט מהנמצאים הפשוטים והמורכבים ולסדר אותם באופן שכאשר ירצה הוא יתברך להוציא אותם מטבעם יהיה לו מקום בצדק ובמשפט שלא ינגד אל הטבע שהוקבעו בו, כי אם היו כל הדברים נבראים במאמר אחד בלתי ציווי וסדר פרטי בכל אחד ואחד, כשהיה רוצה השי"ת לקרע הים לישראל עם שהיה יכול בזה, היה מנגד למאמרו הראשון. אמנם כאשר יסד בחכמה מתחילת הבריאה תנאי התנה הקב"ה עמהם וכל אחד מהם לעשות בהם כרצונו הגמור והמוחלט. כי במה שבראשונה עשה המים שהם מכסים לים, ואחר כך גזר עליהם שיקוו אל מקום אחד, הנה בזה היה לו מקום, לכשיחטא המין האנושי, שישובו המים כבראשונה לכסות את הארץ ולהביא מי המבול, שכן התנה עמהם כשכנסם אל מקום אחד... (אבות פרק ה א, וראה שם עוד)

...שכל הדורות היו מכעיסין ובאין לפניו, עד שבא אברהם אבינו וקבל עליו שכר כולם. כלומר, כי אברהם קבל עליו העונש הראוי לבא עליהם, וחלים הוא נשא והוא סבלם, ועל כן זכו אלו להנצל, כי הוא קבל עליו צרה אחת כנגד כל דור ודור, והיא שעמדה להם... ולזה סמך עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה היה חבתו של אברהם אבינו שהיה לו עם השי"ת, שהרי עמד בכולם, ובאלו עשר נסיונות קבל עליו עונש אשר היה ראוי לבא על כל העשרה דורות. (שם שם ב)

...ואמר להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו, כלומר, מה שנסהו היה כדי להודיע למקטרגים על בניו כמה היתה חבתו של אברהם אבינו עם השי"ת, וכל זה הוא ראוי שזכותו יעמוד להם ולבניהם, וזהו שסמך לזה ואמר, עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, ואלולי שקדמו הי' נסיונות של אברהם, לא היו ישראל ראוים שיעשו נסים הללו לישראל... ומה שכתב "ועמד בכולן", הכוונה כי מטבע האדם להיות מיצר ביסורין, ואפילו הוא צדיק גמור, ואיוב יוכיח, על כן השמיענו כי אברהם אבינו אפילו שנתנסה עשר נסיונות ועמד בכולן, כלומר לא היה מחשב הצרה לנפילה, רק לקימה והעמדה, והיה שמח בהם... (שם שם ג)

ולי נראה, דמאי דלא קאמר עשרה נסים עשה הקב"ה לאבותינו, ולא ייחד הנסים אליו יתברך, אפשר שהוא על דרך מה ששמעתי בפסוק "רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" וגו', הכונה כי אם הנסים יקראו נסים הוא בערכנו, וזה שאמר רבות עשית וגו', כלומר נפלאות רבות עשית אתה אלינו, אמנם בערכך אינם נפלאות... (שם שם ד)

...וחלק על פירוש הרמב"ם ז"ל שכתבתי למעלה, זה לשונו, מצאנו בבראשית רבה, אמר רבי ינאי התנה הקב"ה עם הים שיהיה נקרע לפני ישראל... אין הדעת הזה בענין הנסים נאותי ואמיתי אלינו, אלא שנאמר שנתחדשו לשעתם ברצון העושה נפלאות גדולות לבדו. ואמיתת הענין הזה כך הוא, הנה האפשרות והתנאי אפשר שיצוייר ויפול, אם על הפועל שיפעל בזמן כך ולא בזולתו, ואם על המתפעל והמקבל שיקבל ויתרשם בו אותו רושם והפעולה בזמן מה. וחלילה לנו שנחשוב שהיה דעת רבי יונתן שהיו התנאים האלה טבע קיים במתפעל, אבל היתה כוונתו בלי ספק לענין הפועל יתברך ורצונו, שלא יחשוב חושב שבתחלת הבריאה הטביע טבע נברא בנבראים שיתנהגו בו ויעמדו ויתקיימו עליו עוד כל ימי הארץ, ושאחרי כן, באורך הזמן נתחדשו דברים באופן שנתחרט הא-ל יתברך מאשר עשה, וינחם מהטבע אשר הטביע, ולפי שהיה בלתי ראוי שיאומן שינוי רצון בו יתברך, כי הוא נמשך אחרי חדוש הידיעה בדבר שלא היה ידוע קודם, לכן אמר רבי יונתן שלא היה שינוי רצון לפניו יתברך חלילה, כי באותה שעה שברא שמים וארץ וכל אשר בו, הקיפה וכללה ידיעתו יתברך הדברים העתידים להיות, ושכבר יבא זמן שישנה טבע הנמצא ההוא ממה שהוא בו... (שם שם ה)

מהר"ל:

...בפרק בן סורר ומורה, דורות הראשונים היו מולידים בני ח' שנים... ומה שהקשה רבינו ישעיה על הגמרא, הא דאמרינן דבת שבע היתה מולידה בת שבע, ובצלאל בן ח'... ונראה לי אף על גב דהולידו בני ח' לא מיקרי איש בפחות מי"ג, ומעשה נסים היה, ולא גמרי ממעשה נסים, כלומר כי הראשונים היו מולידים בני כ' כדאמר בגמרא, ולא כמו שהבין זה האיש, כי היה מעשה נסים לגמרי... (באר הגולה באר ו)

...ונתנו טעם בנסים שהם מורים על מעשה ה', שלכך נקרא אות ומופת, שהם אות ומופת על מעשה ה' הנורא, טעם בלתי משובח, ונתנו חולשה באותות ובמופתים, שעיקר מה שהביאם לעולם הוא יתברך להחזיק המאמינים בו. והנה הראשון אשר לא יאות זכרו כי אם כדי שתשיב לאפיקורוס הוא המתפלסף, אשר יאמר שכל הדברים באו מאתו בסדר המושכל אצלו על החיוב הקדמון, אשר לא סר ולא יסור, והכל כמנהגו וסדרו נוהג, וכיון שבאו מאתו כל הדברים בסדר המושכל על צד החיוב הקדמון אשר לא סר ולא יסור, אם כן אין שינוי בעולם שהיה יוצא מסדר המושכל, ולא יאריך כנף הזבוב... אם כן אם היה בא שינוי לעולם על ידי נפלאות, היה זה שינוי הסדר, ואינו נוהג על טבעו, ולפי דעתו לא נמצא דבר בשינוי טבעו, ואם כן לא היה האותות והמופתים שהם בשינוי טבע ומנהגו של עולם אפשר כלל, כי הכל צריך להיות נוהג על פי הסדר המחויב מאתו בלי תוספת ומגרעת ובלי שינוי כלל...

והנה מביא ראיה ממין על שאינו מינו, שפועל הטבעי ופועל לפי טבעו ומנהגו אשר בעולם הטבעי, ופועל הנבדל לפי ענינו, והבדל יש ביניהם, כי הטבע פועל בזמן, ולפיכך צריך לכל פועל טבעי המשך זמן, אשר פועל אשר אינו טבעי אין צריך לפעולתו זמן, כי הטבעי כח גשמי, וכל כח גשמי פעולתו בזמן, אבל הדברים הנבדלים פעולתם בלי זמן, שאינם כח בגשם, ולכך ברגע אחד יתהפכו המים לדם, שהוא פועל ברצונו בלבד, וברצונו נתהוה החומר והצורה לפי רגע אחד, ואין זה פועל טבעי שהוא פועל בזמן והוא צריך אל הכנת החומר, אבל בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, וזהו פועל הנבדל, שהוא פועל בלי הכנת חומר כלל.

ולפיכך אל תשאל כי לא כל חומר מוכן לקבל הצורה, וצריך הכנה, ואיך הם מוכנים המים לקבל צורת דם, הנה אין זה קושיא למבין, כי מה שצריך החומר הכנה עד שתקבל הצורה, הנה דבר זה הוא במנהג הטבעי, ומפני שהאיש המתפלסף הלך אחר הטבע, להכחיש בשביל זה המופתים, ודבר זה אנו מודים כי מצד הטבע הנפלאות אינם נמצאים, אבל מצד פעולת הנבדל כל הנפלאות הם נמצאים, כי העולם התחתון הוא עולם הטבע, יש לו התדבקות בעולם הנבדל, ומשם הנסים באים, שהנסים יתחדשו במה שהעולם יש לו חבור בנבדלים, ולפיכך הנסים לא היו כי אם בישראל, כמו שיתבאר עוד, וכל זה מפני שיש להם דביקות בנבדלים...

ואנו אומרים שודאי הכל לפי רצונו יתברך, ואפילו לדעתו, שהוא מאמין הקדמות, והכל מאתו יתברך על ידי הסדר בחיוב, אף על גב שודאי הדבר זה אינו, מכל מקום אף לפי דעתו הוא טעות, כי מי שאמר כי הנסים אשר יבאו מן השי"ת אין להם כלל סדר מושכל, שאין הדבר כך כלל, אבל כמו שיש לעולם הטבע סדר מסודר נוהג על פי טבעו, כך יש לנסים סדר גם כן, כי הנסים בעולם במה שיש לעולם קשור וחבור והתאחדות עם העולם הנבדל, ויש לזה סדר מסודר, ומפני זה לא יתחדשו הנסים רק בזמן מן הזמנים, ואינם תמידים, וכאשר נתן השי"ת המן לישראל, אל תאמר כלל שלא היה זה בסדר הראוי במציאות, והיה סדר עולם אז יוצא חוץ למציאות אשר ראוי שיהיה נוהג, כי כשם שראוי לעולם להיות נוהג על פי טבעו והנהגתו, כך ראוי לישראל במה שהם דבקים בעולם הנבדל, שיהיו להם נסים מסודרים. הנה יש לנסים סדר מסודר מן השי"ת, ואין דבר מן הנסים יקרא שינוי בנבראים, כי אנו אומרים כי הכל בסדר מסודר מן השי"ת... אם כן הדברים אשר הם טבעיים ואשר הם בלתי טבעיים ענין אחד, ואשר לא יבין ענין הבלתי טבעי, יאמר כי זה חדש יוצא מסדר העולם, ואין הדבר כך כלל, רק כמו שיש לטבע פועל הטבעי, כך יש לבלתי טבע פועל הנבדל.

ונחזור לדברינו, הנה יש קצת מחכמי עמנו, כמו הרלב"ג בדבריו, התחיל לחקור על הנפלאות, אומר שיש נפלאות בעצם, ויש במקרה. יש בעצם, התהפך המטה לנחש, והמים לדם, ויש שבמקרה, הפך היד של משה רבינו ע"ה להיות מצורעת. ועוד יש קצת נפלאות שידע הנביא קודם בואם, ויש אשר לא ידע בהם קודם בואם. ואשר ידע הנביא קודם בואם שני מינים גם כן, האחד שהתפלל הנביא לפני בואם, כמו אלישע שהתפלל שיכה האנשים בסנוורים, ויש שלא התפלל אבל היה גוזר שיהיה, שאמר אליהו "אם איש אלקים אני תצא אש ותאכל אותך ואת חמישיך" וגו'. וגם תמצא בכל הנפלאות שיהיה שם נביא, וראיה לזה שאמר הקב"ה לעשות מופתים לפני ישראל, כדי שיאמינו שהוא נביא, ואם לא היו הנסים והנפלאות תולים בנביא לא היו הנפלאות אות שהוא נביא, וכן עוד שבאו כל הנסים לטובה... ואל יקשה לך דבר קרח וכיוצא בהם, שהיה זה להכניע בהם את ישראל לתכלית הטוב. וראוי שיהיו המופתים לטוב, לפי שהם מסודרים משכל, כי כבר יתחדשו מהם עצמיים ונותן הצורה צורה נבדלת, והנה אין מדרך שיגיע מהם כי אם טוב, כי הרע מפאת החומר...

...ועוד כי יהיה מתחדש אצל השי"ת רצון וידיעה כשירצה לחדש המופת, או נאמר שחדוש המופת הוא מוגבל ומסודר מרצונו הקדום, והנה מאמר אשר יחדש לו רצון, הוא מבואר הביטול, ואם יהיה המופתים מתחדשים מרצונו הקדום, כמו שידמו קצת מדברי רז"ל, במה שאמרו בענין הנפלאות, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ובמה שאמרו שנבראו בין השמשות, רוצה לומר שנבראו אחר הויית העולם קודם שיכנס שבת, הנה התחייבו בזה בטולים, שאם היה הענין כך, לא היה צריך חדוש המופת, אבל היה מתחדש בעת ההיא בזולת נביא... עד כאן דבריו בקיצור.

אמנם אם אין אנו מודים בהנחת שכל הפועל שהוא פועל הנמצאים בעולם, אין כאן מקום זה כלל להשיב, כי זה וכיוצא בזה סברא מונחת לו, ועליו בנה טירת כספו, וכאשר ההקדמה בטלה, המחוייב גם כן בטל, רק מה שאמר שהיה מתחדש לו יתברך שינוי רצון ודעת, נשיב לו במקום הזה, כי הנה קושיא זאת בנויה על דעת שאמרו, כי אין הוא יתברך מקבל תוארים, והוא ושכלו דבר אחד, ואם ישתנה דעתו, ישתנה עצמותו חס ושלום. ואנחנו תלמידי משה ע"ה אין אומרים כך, וחס ושלום לומר כך עליו, אבל הוא יתברך שקראו רז"ל בשם הקב"ה, ולא נקרא השכל הקדוש ב"ה, כי אמיתת עצמו לא נודע, רק שהוא נבדל מכל גשם וגוף ומכל הנמצאים. ועל זה נאמר הקדוש ב"ה, שענין קדוש נאמר על מי שהוא נבדל. כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות. ומזה בעצמו שהוא בתכלית הפשיטות אין דבר נבדל ממנו, כי הדבר שיש לו גדר ומיוחד בדבר מה, בשביל אותו גדר נבדל ממנו דבר שאינו בגדרו, אבל מפני כי הוא יתברך פשוט, ואין לו גדר כלל, אין דבר נבדל ממנו, ואם כן הוא יודע הכל והוא יכול הכל, וכל זה מפני שאין לו גדר יוגדר בדבר מיוחד, ובשביל זה הכל נמצא מאתו גם כן... והוא יתברך יודע הכל בחכמתו, ופועל הכל בכחו, כי אין חלוק בין השגה שהוא משיג הנמצאים או מה שהוא פועל שאר הפעולות, כי ההשגה גם כן פועל ויבא בלשון פועל, שיאמר וידע אלקים, כמו שיאמר וידבר אלקים... וכך בהשגתו משיג כל דבר לפי ענין המקבל, כי אין השגה רק פועל, לכך יבא בלשון פועל. וענין זה איך יצויר על אמיתתו אין כאן מקומו, ואין צריך להרחיק זה, וכל שאר התארים כך הם. אבל האמת כמו שאמרנו למעלה, שאין לומר כלל כי הידיעה עצמותו, ורז"ל בחכמתם הרמה הם שהודיעו לנו אמיתת דברים אלו במה שקראו אותו קב"ה, רוצה לומר שהוא פשוט נבדל מכל הנמצאים, ולא קראו אותו רק בלשון שלילה, שהוא נבדל מכל הנמצאות, וכאשר נאמר שאין הידיעה עצמותו, שוב לא יקשה לך כלל כי תהיה ידיעתו משתנה, ויהי עצמותו משתנה, כי אין עצמותו הידיעה, רק הוא יתברך מתואר שיודע כל. לכך מה שאמר שהיה משתנה רצונו, אין זה שינוי בו חס וחלילה, כמו שלא שייך שינוי בו בשינוי הפעולות, והבן הדברים האלו..

...וכן כל מה שחקר אם השי"ת פועל הנסים, או המלאך או נביא, הנה בכל דבריו אין ממש, שהכל הוא לפי הענין ולפי הנס, יש מופת שהוא מתייחס לו יתברך בעצמו, כמו שהיה מכת בכורות, שנאמר "ועברתי בארץ מצרים", ודרשו רז"ל אני ולא מלאך, אני ולא שרף וכו'... ולפעמים שהיה המופת על ידי מלאך, "א-לוה שלח מלאכא וסגר פום אריותא", וכיוצא בזה במפלת סנחריב, "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור", הכל לפי ענין הנס, אבל להחליט שהיה הכל על ידי השי"ת או על ידי מלאך דברים אלו בדויים...

וכן מה שאמר עוד, אם היו הנפלאות מסודרים מן השי"ת היה צריך שיהיו מחוייבים ממנו אם הם מסודרים ברצונו הקדום, ואם אינם מסודרים מאתו ברצונו הקדום, חייב לו שינויי רצון, שני דברים אלו בטלים, כי כבר אמרנו, אם אנו אומרים שהוא רוצה עתה לחדש הנס לא היה מביא זה שום שינוי בעצמותו, וכבר הארכנו בזה למעלה, שאין שינוי רצון מביא שינוי בעצמותו. ואף אם תאמר שהיה מסודר ממנו ברצונו הקדום, אין מביא דבר זה חיוב כלל כמו שחשב, כי מה שאמרו ז"ל תנאי התנה עם מעשה בראשית, עם הים שיבקע וכו', היינו שכך היה ראוי מצד סדר ההויה שיהיה בסוף, ואין זה רק סדר שהוא ראוי שיהיה, ומכל מקום אפשר לשנות הסדר על ידי המקבל, ושהוא מהפך על ידי רחמים הרע לטוב, והטוב לרע על ידי חטא... ואין לומר בזה שנשתנה דעתו ורצונו יתברך, שזהו מדת השם מעולם, כי כל רחמים מבטלים הגזירה, והדבר המסודר מאתו יתברך מצד הבריאה, והמסודר מאתו על ידי רחמים שני דברים הם, זה מצד הסדור, וזה מצד הרחמים ולרחמים יש סדר מיוחד.

ואם יאמר אם כן יהיה כאן שינוי רצון, כאשר יבקש רחמים וישתנה מרוצה אל לא רוצה, או מלא רוצה אל רוצה, שזה כבר השבנו עליו, כי אין זה מביא שינוי בעצמותו, כמו שכל הפעולות הבאות מאתו אין מביאין לו שינוי בעצמותו יתברך.

עוד הקשה, אחר שהוא יתברך מסדר הסדר של הנמצאים, לא יתכן שהוא יתברך משנה סדרם, כי כאשר יחדש האות כמו עמידת השמש, והוא ביטול ושינוי סדר לנמצאים, ולא יתכן שיבא שינוי סדר מן המסדר. הלא על קושיא זאת השיבו רז"ל, שאמרו תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו', וכוונתם בזה, שהוקשה להם, אחר שכל הנמצאים נמצאים מסודרים מאתו יתברך, איך יתכן בהם שינוי, כי מעשיו וסדרו ראוי שיהיה קיים לעד לא ישתנה, ועוד כי כלם נבראים בשמו יתברך, ומאחר שכלם נבראו בשמו יתברך, אשר הוא נצחי קיים לעד, כך ראויים מעשה בראשית התלויים בשמו להיות נצחיים, ועל זה אמרו כי כאשר נבראו היה מסודר ממנו הנס שיהיה בנבראים, כאשר מסודר ממנו מעשה הטבע, וסדור הזה, כי במעשה בראשית לא החליט הטבע לגמרי, אבל סדר גם כן לנסים, שלא כטבע בדבר, שבסוף יהיה נעשה הנס, וכמו שבשמו נברא מעשה בראשית, כך בשמו גם כן סדר שיוכל הטבע להשתנות ולהיות הוויית הנס, והכל נברא בשמו, נמצא כאשר היה הנס, לא היה בטול לסדור הנמצאים שנמצאים מאתו יתברך... ולכך היה לנסים בתחילת הבריאה סדר, כמו שהיה סדר לטבע. וזה עיקר הפירוש מה שאמרו תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, לומר, שיש לנסים סדר מסודר גם כן. ועוד כאשר הטבע משתנה לפעמים בזמן מן הזמנים, אין זה שינוי כי דבר זה שהוא לפי שעה, אין כאן בטול הטבע כלל...

ועוד אמר, שאין אפשר שיתחדשו הנפלאות בדבר אשר הציור במציאות סותר נפשו, כאלו תאמר שיש שישתנה השחור לבן והוא שחור, כי תהיה זאת הנחה סותרת נפשו, ואני אומר גם על זה שדבר זה אפשר, ולא יהיה זה סותר נפשו כלל, ויהיה זה מצד שני דברים, האחד מצד הטבע, ואחר מצד שאינו טבעי, כי כאשר נהפך המטה לנחש לא היה כאן הפסד למטה לגמרי, עד שלא ישאר עליו שם מטה, כי אם היה כך, היה מטה האלקים נפסד, וחזר להיות נברא מטה אחר, ואל תאמר שהיה נחש גמור, רק שהיה נחש שראוי לחזור להיות מטה, סוף סוף יש בנחש הזה ענין מטה, שהרי סופו לחזור להיות מטה, ודבר זה ברור, ויש לו ב' שמות, נקרא נחש כמו שהוא לפי אותה שעה נחש, ונקרא מטה, מצד שסופו לחזור להיות מטה. וכן בשחור ובלבן, אפשר שישתנה דבר להיות שחור, וזה שלא בטבעו, ומכל מקום הוא לבן מצד שסופו לחזור אליו. ועוד יתבאר זה שאפשר הוא, ויכול להיות שני הפכים לגמרי בענין אחד כאשר יתבאר...

עוד הניח הנחה אחת, שאי אפשר שיהיה שינוי בגרמים השמימיים, וזה כי פועל אלו הנפלאות הוא השכל הפועל, אשר הוא מושפע מן הגרמים השמימיים, ולפיכך לא יוכל שכל הפועל לפעול בגרמים השמימיים, כי הוא עלול מהם, ועוד כי בהתחדש הפסד לאלו גרמים השמימיים יתחדש הפסד גדול לאלו השפלים אשר בתחתונים, לכך הסכים שלא יתכן שהיה שינוי נפלאות בגרמים השמימיים, ואחר כך התחיל לפרש הכתוב שאמר "שמש בגבעון דום" וגו'... פגם בנביאים, עשה פירושים של תוהו ובוהו... ועיקר הבנין אשר עשה, כי לא יתכן מופת בגרמים השמימיים מצד שכל הנסים הם על ידי השכל הפועל, והוא עלול מן הגרמים השמימיים, כל זה לפי הנחתו וציור דמיונו, שאין לו ראיה מן הכתובים, ולא מדברי החכמים, והכל הפך כמו שחשב, כאשר יתבאר בעזרת השם.

אבל אנו אומרים, כי הוא יתברך מחדש נסים ונפלאות בעולמו, ויכול לחדש נסים ברצונו אף בגרמים השמימיים, וכן מה שאמר שהיה מגיע הפסד עצום לאלו השפלים אם יתחדש שינויים כאלו בגרמים השמימיים, אין הדבר כך, כי כמו שטבע ומנהגו של עולם הוא מסודר מן השי"ת שיהיה נוהג עליו... כך ענין הנס הוא מסודר מן השי"ת כמו שהוא מקוים בטבע, שהיא נוהגת תמיד... וכן כאשר סדר השי"ת שתעמוד השמש, נמשך דבר זה אל סדר מסודר מאתו יתברך... כלל הדבר, רז"ל פירשו בזה, כי היה הענין הזה מסודר לפי הענין הראוי, עד שהיה הנס מסודר לגמרי, ומפני שהנס הזה היה מסודר, יש קיום לנמצאים בסדר הזה, שהיה שלא על פי הטבע, ואולי אם יאמר שהגלגל הוא כדורי ולא שייך בעצם הגלגל התחלה וסוף כמו שהוא בכל דבר שהוא כדורי, האף אמנם כך הוא, מכל מקום הרי ידוע שכל כוכב פעולתו משתנה בחלוף המקומות בזריחתו ובשקיעתו, וכאשר הוא באמצע השמים וידוע דבר זה מאד... גם כן כך אני אומר, כיון שאל האדם השמש בגלגלה יש לו זריחה או שקיעה ואמצע השמים יבאו אליו הדברים אשר התבארו, ודבר זה ופירוש זה כמכריע, אשר נפרש, כי לא היה העמידה רק ליהושע ועמו, וכן לבני אדם אשר היו באופק ההוא, ולשאר בני אדם היתה תנועת השמש כדרכה, וזה יותר הפלא ופלא, כי ליהושע ועמו באופק ההוא היתה עומדת, ולשאר בני אדם באופק אחר הולכת, ולא שהיתה נראה עומדת, אלא עמידה גמורה, שהרי על פי חכמים היתה העמידה באמצע השמים או בשקיעתה, וזה לא היה רק ליהושע ועמו, כי השקיעה תשתנה לפי חלוף אופקיהם כאשר ידוע, ומאחר כי היה ראוי שתקבל השמש עמידה במרום השקיעה, ולא היתה השקיעה אלא ליהושע ועמו, מוכח מזה, שלא היה זה רק לאותם שנחשב להם שקיעה ולא בכל העולם...

ומכיון שלא היה זה טבעי רק על ידי נס, לא יאמר שנשתנה טבע השמים, כיון שהיה שלא בטבע, וכן מה שאמר עוד כי איך יתכן שיהיה שינוי בגרמים השמימיים הנה הניח הנחות שהתחלתם אינם כך, כי איך יושפע מן הגלגלים השמימיים שכל, דבר שאי אפשר לצייר בשום אופן, אבל רז"ל בעלי האמת אומרים הפך זה, כי מפני כך היה יהושע מעמיד השמש, מפני שהשמש היא גשמית, ויהושע שהיה לו התורה השכלית היה אפשר לו למשול עליה...

אמנם צריך עיון, אם נעשה נס זה לכל העולם או לא נעשה נס זה רק באופק ההוא, כי יש לומר כי ליהושע ולישראל באופק ההוא היה עמידת השמש, ולכל העולם לא עמדה השמש, וזה יותר פלא, מורה על גבורת השי"ת ונפלאותיו, ואם יאמר איך יתכן דבר זה בציור, כי תלך השמש ותעמוד בפעם אחת, שזהו בעצמו כמו שכתב ברלב"ג שהם שני הפכים בנושא אחד ולא יתקבצו יחד, כבר אמרנו שדבריו לא יצדקו בזה, כי אפשר ויכול להיות שתלך השמש מצד ענינה הנהוג, ותהיה עמידה לה מצד הנס, שיכול להיות לדבר אחד שני דברים הפכים מצד שני בחינות, והטבע דבר מיוחד ושלא בטבע דבר מיוחד, כי אין ספק כי מעלת הנס הבלתי טבעי הוא יותר במעלה ובמדריגה מן הטבע, ומפני שהם שתי מדריגות מתחלפות, הנה היתה השמש בשני בחינות כפי חלוף המדרגות, תלך מצד הטבע, ותעמוד בצד בלתי טבעי, כי כשם שראוי שתלך מצד הטבע, כך יש בחינה שכלית שבאמצע השמים יש לה עמידה, כמו שהתבאר, והוא בחינה שכלית, ואין זה טבעי, ולכך היה לה עמידה במדריגה בלתי טבעית. גם ליהושע ועמו שהיו צריכים אל הנס בלתי טבע היתה עומדת, ולשאר העולם אשר אין צריכים לנס היה להם מנהג הטבעי.

וכן כאשר היה המטה נחש, אין ספק שהיה זה שלא בטבע, ומצד הטבע לא היה נחש, שאם היה נחש בטבע, אם כן כבר היה נפסד המטה ושב נחש, ואין עליו שם מטה עוד...

אלא שאני אומר שהיה נחש דוקא בצד שינוי טבעי, אבל לא בצד הטבע, וכך אפשר הוא ויכול להיות כי יהושע היה עולה בסולם השמימה והיה מושל על השמש ולומר לה דום, ונתלבשה השמש בצורה זאת שאינה טבעית כאשר גזר עליה. והנה ציור מציאות השמש אל יהושע כאשר ראוי, וכן הוא אליו באופק ההוא, ובשאר אופקים בטבע גמור, כי אין ספק, שיש לשמש הכנה לעמוד, כמו שהתבאר למעלה, ובאותה הכנה קבלה השמש עמידה על ידי נס. והנהגה הטבעית היה נמצא לכל העולם, שהם מוכנים לדבר הטבע, ודבר זה ראוי להבין.

ואל יקשה לך, היאך דבר זה אפשר לצייר, שאם נאמר שעמדה השמש ליהושע בלבד, ולכל העולם הלכה, הנה שקעה לעולם מן האופק, וליהושע היתה השמש על האופק, ודבר זה איך אפשר. דבר זה לא קשיא, למי שמבין דברי חכמים ז"ל. כי זה היה ליהושע בענין נסיי מצד המדריגה הבלתי טבעית, שאין דבר זה ענין ושייכות אל הטבע, והיה לה עמידה על האופק מצד הבלתי טבעי, והשקיעה מצד הנהגת הטבע והנסים אין לדבר בהם ולעמוד עליהם מצד טבע, כי הם נסים יוצאים מטבע של עולם. והנה החכמים המדברים מצד הטבע הוא דבר הבאי, כי כלל הדברים כי מעשה נסים הוא, ואין לעמוד עליהם מצד הטבע....

וכן הנס שנעשה לחזקיה צריך עיון בזה, אם היה הנס לכל העולם, או היה הנס לחזקיה דווקא, שאליו שב השמש לאחור י' מעלות, ולכל העולם הולכת כסדר... ונמצא לחזקיהו בדרך הנס התנועה לאחוריה, ובדרך מנהגו של עולם היתה הולכת כסדר, והרי תמצא במכות מצרים שהיה דבר והפכו בענין אחד, אמרו רז"ל, כשהיתה קערה מלאה מים, והיה הישראל ומצרי שותים ביחד, היה הישראל שותה מים ומצרי דם, נמצא שהיו המים טבעיים לישראל, ובלתי טבעיים למצרים, וכן מכת חושך...

והנה הם בעצמם אומרים, שכל דבר אשר לא נוכל לדעת סבתו לא נוכל לדבר במהותו, והמהות נעלם ממנו, כי על ידי הסבות אפשר לעמוד על המהות, והם לא יכולו לדעת באיזה ענין נעשה המטה נחש, וכהרף עין יחזור להיות כבראשונה... כלל הדבר, שנעלם מהם סבת ענין הנסים, באיזה ענין הם, ולפיכך לא היה להם לדבר ממהות הנסים, אבל רז"ל בעלי האמת ידעו בקבלתם ענין הנסים והנפלאות, ולפיכך הניחו הנסים כמו שהם.

אמרו, עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, ואחד מהם עומדים צפופים ומשתחוים רווחים. הנה גם דבר זה הוא נמנע לפילוסופים, שזהו הכנס גשם בגשם לפי שעה, כי מה שהשתחוו רווחים לפי שעה שנתגדל המקום, ולא היתה העזרה גדולה ממה שהיתה קודם. אמנם לפי דברי חכמי אמת אין זו יציאה מן הטבע, כי דבר שהוא דרך נס ודרך פלא אינו טבעי ואינו משתתף עם הטבע כלל, עד שיהיה קשה, אבל הוא דבר בלתי טבעי, ולפיכך כאשר היו משתחווים היו בריווח, כי היה זה על ידי עולם הנבדל, שמשם הנסים באים אל העולם, ושם הוא הכל מרווח, כאילו יצאו מעולם הטבעי להיות עומדים בעולם שאינו טבעי, אשר לא ישתתף עם הטבעי, ולא ידחק הבלתי טבעי את הטבעי, ונשאר המקום בגדלו לשאר אנשים, אך אל המשתחווים היה בריוח. ויש רמז מופלג במה שהיה דוקא השתחווייתם בהרחבה, כי ההשתחוייה היא לשם י-ה, ובזה תבין מה שאמרו בסוף מסכת סוכה, לי-ה משתחוים, ושם זה מרחיב בצר, דכתיב "מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה", והוא דבר פלא למבין. ולא יהיה לך ספק, כי כל הנסים אשר היו לדבר היו בשביל הכנה, שהיה קצת הכנה נמצאת כמו שאמרנו, וכאשר היה המקום קדוש מיוחד ביותר למעלה הנבדלת, כאשר היו משתחוים, אז הגיעו אל המעלה הנבדלת, ושם הרחבה נמצא, כי אין צרות רק בגשם...

...כי הנמצא הבלתי טבעי שאינו תמידי, אך הוא לפי שעה, ומאחר שהוא לפי שעה, אפשר שהוא גם כן לנמצא זה שהוא צריך לאותו דבר, ויש לו הכנה לזה, ונמצא לו דרך נס בלתי טבעי, ולא לשאר הנמצאים. ואמנם קשה הוא להשיג על האדם, שאיך תשוב השמש בגלגלה לפי מנהגה, ועל דרך מופת תשוב אחורנית, כי זהו לפי שהאדם הוא טבעי, אינו משיג רק הטבעי, ולפיכך נעלם ממנו הדבר הבלתי טבעי, לכך אין ראיה מן דעת האדם. ולפיכך כל הנסים נמנעים לפי הטבע, אבל לפי עולם הנבדל שהוא למעלה מן הטבע, הם אפשריים... כלל הדבר, פועל הנסים הוא יציאה מן עולם הטבע, לחדש הדבר שאינו טבעי, ואיך נעלה על דעתינו להביא ראיה מן הדברים הטבעיים אל ענין הנסים והנפלאות שאינן טבעיים, כי הדברים הבלתי טבעיים הם נבראים מן הבורא, כמו שנבראים הדברים הטבעיים, ותמצא כי יושפעו הצורות החמריות כאשר החומר מוכן לקבל, וכך יושפעו שלא בהכנה חמרית מן השי"ת לפי סדר חכמתו... (גבורות ה' הקדמה ב)

...ולפיכך מה שהקשה הרמב"ן, אשר עשה עמו נסים ונפלאות והוציאו מכבשן האש, ועמד לו במלכים, לא היה מאמין בדבר הזה, כבר השבנו מה שיש להשיב, דשינוי הטבע מצד כי הטבע בעל שינוי ותמורה בעצמו, הנס אין כל כך כמו שהיה דבר זה לשנות המזל, ואף כי דעת האדם כי הצלתו מכבשן האש נראה נס, זה מפני כי שינוי הטבע הוא פלא לאדם הבלתי יודע בגזירת השמים. אמנם החכם כאשר יבין בענין זה, אין הדבר כך, כי מעלה הזאת מצד שהיא מעלה אלקית לשנות המזל ולהיות מעלתו על המזלות אין דבר למעלה מזה ולא יקשה כלל. (שם פרק ז)

...וכל דבר שתולה בנס היה בלילה ולא ביום, לפי שהלילה מיוחד לנסים. ונפלאות מה שעשה במצרים, וכן קריעת ים סוף בלילה היה, וכל זה מפני כי מכות בכורות היה הפסד גמור למצרים, וכל שכן קריעת ים סוף, והלילה מתייחס אל ההפסד... (שם פרק לז)

וזכר הכתוב כאן הנסים אשר הוא יתברך פועל, ולא תאמר כי יוכל לדמות לו אחד מן הפועלים אל מעשיו, זה אינו, כי במה שהוא יתברך נבדל בלבד מן העולם, הוא משנה בעולם ועושה בו כרצונו, אבל שאר כל הפועלים, אף המלאכים, אינם פועלים פלאות מצד כי הם אינם נבדלים מן העולם הזה, ולפיכך אינם עושים פלאות. וכאשר תראה פעולת המכשפים שפועלים, אין זה פלאות, כי הם פועלים בדברים הפרטיים, ואין זה שמושל על העולם, כאשר מושל על דברים שהם פרטיים, וזהו אמנם שאין השד שולט על פחות מכשעורה, כי פחות מכשעורה אינה בריאה נחשבת... ודבר שאין לו שעור בטל אצל כלל העולם, ואין הכחות שולטים על כלל העולם, וכאשר השי"ת עשה נסים שקרע ים סוף, אין זה דבר פרטי, שכבר אמרנו שאין הים דבר פרטי, אז נראה, כי הוא יתברך מושל על עולם הטבע... (שם פרק מז)

...והא דצריך לכל אחד ואחד מעוט בפני עצמו, פירוש דבר זה, כי הפועל אשר הוא בעולם נחלק לב' חלקים, או שהפועל הוא בדרך הטבע ובמנהגו של עולם, או שהוא שלא בטבע, והוא פועל נסיי. ופועל נסי נחלק לב' חלקים, האחד או שהוא פועל הויה ועל ידי אותה הויה נעשה מה שירצה, כמו שנתן המן והבאר לישראל, והוא פועל של הויה, או הוא פועל ואינו הויה, רק הוא הפסד, ובזה נעשה הדבר כמו המלאך במחנה אשור, כי בזה שהרג מחנה אשור נצלו ישראל... (שם פרק נה)

...ולפיכך אמר שיש בו מילוט נפשותם של צדיקים, דהיינו כל צדיק וצדיק בפני עצמו יש לו המלטה מגיהנם, ודבר זה מדריגה נבדלת בלתי טבעית, וכל צדיק וצדיק יש לו מדריגה זאת בפני עצמו, ומזה ראיה שהשי"ת עושה נסים לצדיקים פרטיים, כיון שעושה זה לכל אשר הוא צדיק... ודבר זה יותר שבח להקב"ה במה שעושה נסים לצדיקים יחידים... (שם פרק סא)

ארץ צבי, יש מקשים, וכי איך יתכן לפי שכל הכנס גשם בגשם, ולפיכך הם תמיהים על זה הדבר, כי דבר זה נמנע לפי הטבע הכנס גשם בגשם, והנה אין להאריך במקום הזה, כי כבר הארכנו בזה בהקדמת גבורות ה', ובודאי לפי טבע הגשמי היה קשה, אבל נס הוא דבר זולת טבע הנהוגה, והנס הוא לפי שעה ולא בהנהגת העולם, שהוא תמידי, וכמו שבדרך הטבע שעור הארץ כך וכך, כן שלא כדרך הטבע הארץ היא יותר גדולה, ואין כאן הכנס גשם בגשם, שאם היתה נשארת כך תמידית בטבעה היה קשה, אבל ענין זה לא היה טבעי כלל, כי חוזרת היא לכמות שהיתה, והדבר שהוא לפי שעה שלא בטבע הוא ענין זולת הטבע, ואין זה הכנס גשם בגשם... ובא לומר שיש בארץ צד מעלה נבדלת בלתי טבעית כאשר יושבים עליה, והוא הגורם שהיתה מרווחת בעצמה... (נצח ישראל פרק ו)

...ודבר זה אי אפשר, שיהיה בית המקדש שוה לשאר מקומות, שהרי לכך נקרא מקדש, שהוא קדוש ונבדל מן הטבע, ומפני שהיה קדוש, לכך נעשו בו י' נסים, שכבר אמרנו למעלה כי מספר עשרה בפרט מורה על המדריגה הנבדלת מן עולם הטבעי, ולכך עשר נסים היו במקדש. וכל הדברים שהיה בהם מספר ששנה התנא, כלם הם דברים עליונים נבדלים מן הטבע, ולכך היה להם מספר עשרה. גם מורה מספר עשרה כי היה שם קדושה לגמרי בכלל לא קדושה פרטית בדבר מה מיוחד, לכך נעשו י' נסים, שמספר עשרה הוא מספר כללי, שהיתה קדושת בית המקדש קדושה עליונה. ויש לשאול הנסים האלו שנעשו בבית המקדש, למה דוקא אלו נסים נעשו בבית המקדש?

יש לך לדעת, כי העולם הזה הוא עולם הויה והפסד, ובית המקדש יש לו מעלה נבדלת מן עולם הויה והפסד, ראוי שיהיו כל מעלותיו והנסים שנעשו בו הרחקה מן ההפסד, שכבר בארנו פעמים הרבה, כי ההעדר הזה אשר אמרנו, הוא דבק בחומר בלבד, אבל דברים הנבדלים אינם בעלי הפסד... ויותר מזה כי בית המקדש שהוא עיקר מציאות העולם, והוא נקרא אור העולם, כמו שאמרו ז"ל בפרק קמא דבבא בתרא... ולכך כל הנסים שנעשו בבית המקדש הרחקה מן ההפסד, מתחיל בגדול ומסיים בקטן, שלא היה שם הפסד והעדר מה... (דרך חיים פרק ה ה)

עשרה דברים נבראו בין השמשות. יש לשאול, למה יחדו הדברים האלו שיהיו נבראים בין השמשות ולא ביום... והרמב"ם ביאר במשנה זאת דבר שלא כוונו אליו חכמים, שרוצה לומר, כי דעת חכמים שלא יתחדש הרצון בכל עת, אבל דעתם כי שם השי"ת בטבע הדברים מששת ימי בראשית, כשיגיע השעה שהיה רוצה השי"ת לעשות הנס, שיהיה הנס נעשה, ואין כאן חדוש רצון, ואמר שכך דעתם במה שאמרו במדרש, אמר רבי יוחנן, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, על הים שיקרע... ובודאי לא עלה על דעת חכמים לא במשנה זאת ולא בדברי המדרש שהשי"ת שם בבריאה בששת ימי בראשית שיהיה הנס מתחדש בזמנו מפני שהיה זה שוני רצון, כי הדברים האלו אין להם שורש ויסוד כלל, כי איך נפרש המשנה הזאת, שהרי אמרה עשרה דברים נבראו בין השמשות, כי למה לא יהיו נעשים אלו נסים כמו שאר הנסים ששם בטבעם בעת הבראם, שיהיה נעשה בהם הנס בזמנו.

וכן דברי המדרש אין לפרש כך כלל שלכך התנה הקב"ה עם הים שיקרע, מפני שקשה על חז"ל שנוי הטבע או שנוי הרצון, דבר זה אינו, כי אם כך, שהיה קשה עליהם שנוי רצון, לא היו אומרים כך בנסים בלבד, אבל היו אומרים כך אף בלא נסים, כאשר פעל השי"ת דבר מה, שכך סדר הקב"ה מבראשית כדי שלא יהיה כאן שינוי, רק שכך היה רוצה השי"ת לעשות מששת ימי בראשית, ויהיה בטל לפי זה מה שכתב "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו", שהשי"ת נשתנה רצונו. ואם בשביל שקשה עליהם התחדשות הטבע... אם כן מהו התירוץ על זה, שהשי"ת שם בטבע מששת ימי בראשית שיהיה השנוי, ומה בכך, סוף סוף איך אפשר שיהיה השי"ת פועל הנס, בין שהיה פועל בעת הבריאה בששת ימי בראשית שוני הטבע, או אחר כך, ואם יוכל השי"ת לשנות הטבע ולשום בטבע המים שיהיו נקרעים, והאש לא ישרוף, אם כן גם כן יוכל לעשות זה בשעת הנס...

אבל אם דעתו שלכך הושם בטבע הדברים שנבראו בששת ימי בראשית שישתנו, לא מפני שאין יכולתו של הקב"ה לעשות כרצונו, אבל דעתו הוא, מפני שהשי"ת השלים העולם, ואין חדש תחת השמש, שיהיה השי"ת עושה בריאה חדשה בעולם, כי דבר זה אין ראוי שיהיה זה נחשב חורבן העולם עם קיומו, וכאלו היו שני הפכים ביחד, כי עם קיום העולם יהיה נמצא חורבנו, ואין ספק, כי אם לא שם השי"ת בכח העולם לקבל שינוי כמו זה היה כאן חורבן העולם, ודבר זה לא יתכן לומר כלל, ולפיכך אמרו תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, כי לא עם אלו שזכר בלבד התנה, דהיינו מפני שידע השי"ת כי בסוף יהיו צריכים ישראל לזה הנס, שאין הדבר כך, רק שהתנה עם העולם הטבעי, שלפעמים כשירצה השי"ת יהיה נוהג שלא על פי הטבע, והתנאי הזה, כי העולם הטבעי הזה קשור עם עולם הנבדל. ומפני שקשור עולם הזה עם העולם הנבדל, ולא נעשה מחיצה ביניהם, ומעתה לא נחשב כאן חורבן לעולם הטבעי, כי לכך נקשר העולם הזה עם עולם הנבדל, כי בעת הצורך מתדבק עולם הזה הטבעי בעולם הנבדל, ונעשה הנס, ולא הניח העולם הזה לגמרי ביד הטבע, שאז היה כאן שנוי העולם, כשיהיה הנס, והשי"ת יסד ארץ על מכונה בל תמוט לעולם ועד... כך הם פירוש דברי חכמים, אבל שיהיה קשה עליהם שנוי הטבע, מצד שאין ביכלתו חס ושלום לשנות דבר, זה אינו כלל, רק שהקב"ה אין מחריב סדר עולמו... (שם שם ו, וראה שם עוד וערך בריאה-בין השמשות)

...בזה ביארו לך עוד יותר מעלת המדה הזאת, המקדש שם שמים ברבים, ואמר שעל ידי המדה הזאת נעשים נפלאות בעולם, כי משמו הנסים והנפלאות בעולם, כי הטבע נדחה מפני שמו יתברך, כי הטבע הוא גשמי, ושאין דבר יותר מיוחד לנסים רק קידוש שמו, ובשביל כך לא קרע הקב"ה את הים לפני ישראל עד שקדש יהודה שמו ברבים... ותיכף ומיד כאשר הם צריכים לנסים, שלא בטבע ושלא כמנהגו, מתחדש מן שמו להם נסים בעולם שלא בטבע. ורבא היה סבור כי הנסים בודאי הם בשביל התורה, לפי שהתורה היא אלקית, והיא על הטבע, ומנהגו של עולם דוחה התורה הטבע, ואמר אם כן הרי עתה יותר הם לומדים בתורה, ובדורות אלו אין נסים, והשיב לו אביי, כי כל זה מצד קידוש השם, כי שמו יתברך עושה הנסים... (נתיב אהבת השם פרק ב)

ועוד יש לפרש, כי זמן הדלקה הוא אחר שתשקע החמה, מפני שהדלקת הנר הוא בשביל שעשה השי"ת להם נסים בנרות, והיום הוא מיוחד להנהגת העולם בטבע ובמנהגו, והתחלת הלילה שהוא אחר היום מורה על הנסים שהם הטבע, והלילה הוא מיוחד ביותר לנסים... והוא אחר הנהגת הטבע... ואל הטבע שייך שבעה, כנגד שבעת ימי בראשית, שבהם נברא הטבע, שהוא הנהגת העולם, והשמיני הוא מיוחד למה שהוא אחר הטבע, כמו שהם כל הנסים, וכן היום מיוחד להנהגת העולם הזה הטבעי, והלילה הוא מיוחד אל הדבר שהוא אחר הטבע... (נר מצוה ד"ה אבל על דברי הר"י והרא"ש)

כמה נסים נעשו בו, ראוי שיהיו נסים נעשים בשמן המשחה, כי כל דבר שהוא קדוש ראוי לנס, כי הנס הוא מעולם העליון הנבדל הקדוש, ושמן המשחה שבו היה מקדש הכל, ובזה נראה שהוא קדוש יותר מהכל, ולפי קדושתו ראוי שיהיה נעשים בו נסים... (חידושי אגדות הוריות יא ב)

של"ה:

הדעת השנית היא דעת הרמב"ן ז"ל, נמצאו לו בפרשת וארא, אמר שם בזה הלשון: לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס... וכבר נודע בשערים היות הרב גדול המאמינים רב מובהק לחכמים בחכמת הקבלה, היא חכמת האמת, וגם בעיני יפלא על האמינו כי יעודי התורה הם נסים, עם היותו גדול בחכמה, וכבר אמרו החכמים, כי הנס הוא מציאות הדבר בעצם זולת סבותיו העצמיות, והנה לדעתו ז"ל הטובות וההצלחות המיועדות בתורה, לא ימשכו אחר המצות, ולא יתחייבו מהם כלל, ואין יחוס בין עשיית המצוה אל עליית האדים וירידת המטר... והנה מרמיזותיו בסתרי התורה כפי קבלתו נראה היפך מזה, כפי מה שפירשו תלמידיו המקובלים ממנו בהרבה מסודותיו, והוא האמת, וזה כי העליונים מתברכים בהתעוררות התחתונים בעבודתם, ומשם מתפשטת הברכה אל הגורמים, ואין לומר כי זה דרך נס למבין האמת, אבל טבע העבודה יחייב כן... (בית אהרון)

רמח"ל:

והנה הוא ית"ש, ברצונו משנה סדרי הבראשית בכל עת שירצה, ועושה נסים ונפלאות כחפצו בדברים שונים, כמו שיגזור היותו נאות לתועלת הבריאה, לפי הענין ולפי הזמן. ומה הוא זה שאמרו חז"ל תנאים התנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית, לא שלא ישנה הקב"ה דבר מעתה, כי ודאי משנה הוא בכל עת שירצה שנוי גמור, אבל הענין הוא, שבעת הבריאה הראה והודיע לכל שרשי הנבראים, ענינם ואמיתת מציאותם, והתכלית למה שנבראו, ואל מה עתידים היו לסבוב בגלגוליהם, ומה יהיה סוף ענינם, והשיגו וידעו שהכל היה הולך לתכלית הטוב האמיתי, ונתרצו בדבר ושמחו בו... ואמנם כשהודיעם הקב"ה אמיתת ענינם וחוקם ואמיתת כל גלגולם, הראם כמו כן, שממה שהיה מצטרך לשלמותם היה, שיעשו בהם אותם הנסים לישראל, או לצדיקים מהם באותם הזמנים.

ואמנם הדבר הזה נאמר בשרשים העליונים, ואחרי כן, על פי כל זה נשתלשלו בהשתלשלות, ונקבעו הדברים בגשמיות כראוי להם, והועמדו עליהם הפקידים המחזיקים אותם בחוקם הטבעי, ובעת שרוצה הקב"ה יגזור על הפקידים האלה ויעמדו מתפקידם, וישתנו ממהלכם הטבעי כפי מה שתהיה הגזרה עליהם. וכבר אפשר שהגעת הגזרה להם תהיה בדרכים שונים, פירוש, שתגיע דרך משל כמצות מלך עליהם, או כגערת מושל שזעם, כענין שנאמר (תהלים ק"ו) "ויגער בים סוף ויחרב" וגו', וכיוצא בזה מן הדרכים, הכל לפי הענין בזמנו. (דרך ה' חלק ב פרק ה, ו)

הנה כל הנסים כלם לא נהיו אלא מפני שכך גזר רצונו יתברך, וכן כל החוקים והגבולים שלהם לא הוחקו בהם אלא מפני שכך גזרה חכמתו יתברך היותו נאות בהם. ואמנם כמו שחקק החוקים האלה ברצונו, כך יכול לבטלם ולשנותם כרצונו בכל עת וזמן שירצה. ואמנם הענינים שיחדש ית"ש בעולם שלא בדרך החק שחקק לטבע, הוא הנקרא נס, והנה על הרוב האדון ב"ה רוצה לקיים הטבע בחוקותיו, כי כיון שבחר בו ועשהו כמות שהוא, ודאי שידע היות זה המובחר שבפנים, אמנם אף על פי כן לא יחדל מלשנות אותו בזמן שירצה, לטעמים נודעים אצלו...

ואולם אפשר שיעשה נס להודיע אמיתת השגחתו ויכלתו, ואפשר שיעשהו לפי שכך יאות במעשה ההוא, ואמיתת הדבר אפשר שתהיה מושגת ונגלית לפי פשט המעשה וענינו המפורסם, ואפשר שיהיה לפי הנסתר שבדבר וסתרי ההשגחה שבו, ואפשר עוד שיהיה לטעמים אחרים רבים בלתי מושגים לנו כלל. והנה כבר יקרה, שיעשה הקב"ה נסים על ידי עבדיו הקרובים לו, להראות החבה שהוא מחבב אותם והכח שמוסר להם, להיותם שולטים על הבריאה, וכפי מדרגתם בקורבה אליו יתברך, כך יהיה כחם לשיעשו על ידם נסים ונפלאות.

ומכלל זה הענין שהנה רצה האדון ב"ה ליקרא בשמות שונים, כפי סתרי ההשפעות שהוא משפיע לעולמו, וההנהגה שמנהיג, ואמנם רצה וחקק שבכח שמותיו הקדושים בהזכרם, יתחדשו גם כן נפלאות רבות בעולם, ואולם חילק וסידר הדברים בחכמה נפלאה, ושם סגולה בכל שם ושם כמו שגזרה חכמתו, להמשיך בהזכרתו השפעות ההמה שעל ידיהן יתחדשו הנפלאות. (מאמר העיקרים בענין הנסים)

...כי מה שהוא למעלה מן הטבע אינו מוגבל בחוקות הטבע, וכבר בחלום, שהוא גם כן ממין הנבואה, כמאמרם ז"ל חלום אחד מששים בנבואה, יקרה קצת מזה, שיתדמו ענינים שאינם לפי הראיה בשעת היקיצה, ויתחלפו הנושאים לחולם ברגע אחד, מבלי שיבחין דרך התחלפם... כל שכן הנבואה שהיא ממש חוץ לטבע, שהקב"ה ידמה ביד הנביאים מה שהוא רוצה. (דעת תבונות קצ)

אור החיים:

...ה', להשיבם מה שהתרעמו על דרך המדבר, שאין סומכין על הנס מטעם שאינו מתמיד, צא ולמד מהכופרים שמבקשים חכמות כוזבות להכחיש הנס, ולעשות הדרך דרך הטבע, ואפשר ששורש לענה זה היה בלב המדברים תועה, לזה ציוה ה' לעשות נס קבוע, כאומרם ז"ל, שזרק משה הנחש השמימה ועמד באויר באין סומך, והרואה יכיר הכחשת דעת טועה שהיתה לו, וה' הביאם למדבר וישמשו נסים כטבע הרגיל, והיה המדבר כישוב... (במדבר כא ח)

הכתב והקבלה:

ויקח לו יעקב - דע כי מה שלקח יעקב מקל לבנה לא עשה מדעת עצמו, רק על פי המלאך... והנה יעקב כשראה המראה הזאת בחלום, ידע שהקב"ה עושה לו נס, כדי שלא ירמה אותו לבן, ואחר שראה כי מן השמים עוזרים אותו, הציג המקלות ההם, כדי שיתקיים הנס על ידי מעשה טבעי, כמו שמצינו שאמר הקב"ה ליהושע במלחמת עי, שים לך אורב לעיר מאחריה, וכיון שכל מלחמותיהם של ישראל היה על ידי נס, מה להם ולאורב, אבל צוהו שיעשה דבר להיות סבה לנס. והדבר מיוסד עם מה שאמרו הראשונים, שכל גזירת עירין שעוד לא יצא מכחניותו אל הפועל באיזה דוגמא וסימן, עדיין אין קיומו מוחלט שיהיה... (בראשית ל לז)

...ככה האותות והמופתים שעשה משה ירד בהם לדעת שרשם ושורש שרשם עד מקורם מקור העליון, והבין איך נעשו הנפלאות האלה על צד הממשלה העליונה בהתמזגות והרכבת שרשי הטבע העליונים, שהם שורש כל מעשה בראשית ופנימיות לכולם, ולמעלת השגה זו לא הגיעו שאר הנביאים... (דברים לד יא)

מלבי"ם:

ולא מצאו מים - כי בים נפתח המקור של הנסים והשער של הפלאות, והיה הכל נסים ופליאות, ועתה נסגר השער הזה, והם לא היה להם זכות מיוחד שיחדש להם נסים חדשים, בפרט שימים אלו היו ימי הספירה שהכין אותם אל קבלת התורה, ורצה להביאם בבחינה ונסיון להשכילם. (שמות טו כב)

ויורהו ה' עץ - הראה כי הנס הוא הפך הטבע, שהטבע לא יעשה דבר רק על ידי הסבות והאמצעים הנכונים לזה על פי הטבע, וכל שכן שלא יושג דבר על ידי אמצעיים המתנגדים אל התכלית, אבל בדרך הנסי הוא בהפך, שבמה שהוא מכה בו הוא מרפא, כמו שרפא שחין חזקיה בדבלת תאנים... (שם שם כה)

עבור לפני העם - הנה הם אין ראוים לנס, וצריך לזה חמשה דברים... ומטך אשר הכית - שאם היה להם זכות היה די בדברו של משה לשום ארץ ציה למוצאי מים, אבל על ידי העדר הזכות צריך שתקח בידך את הכלי שכבר פעלת על ידו נסים במים להכות היאור, וכן יעשה ההפך להוציא מים, כי הנס יעשה דבר והפוכו... (שם יז ה)

ה' נסי - וזה מצד ג' הוראות שיש לשם נס, א' מענין נסיון שישראל נסו את ה', ועל כן הביאם בנסיון במלחמת עמלק אם ישובו אל האמונה. ב' מענין נס מלחמה, כמו שכתוב "כנשא נס הרים תראו" (ישעיה י"ח), שידי משה היו לנס, ג' מענין נס ופלא, שלבסוף עשה להם נסים ונצחו. (שם שם טו)

זכור - ...שבו תקן הנהגה אחרת משונה מן ההנהגה שקבע בששת ימי המעשה, שבהם קבע חוקי הטבע וגבל גבולים לכל כחותיה ומשטריה לפי סדר הטבעי, ובשבת הנהיג אותה שבה ישבית חוקי הטבע, וינהיג הנהגה אחרת מסודרת לפי ההשגחה שינהיג לפי מעשה בני אדם ולפי חוקי השכר והעונש, שהנהגה זו חדש ביום השבת, שבו השבית חוקי הטבע, וקבע ההנהגה הנסית... (שם כ ח)

ואם בריאה יברא - לכן צריך שיתברר הדבר על ידי מופת חזק ונס הדומה בבריאת יש מאין, שעל זה אמר "ואם בריאה יברא ה'", שנס זה לא יעשה על ידי הטבע או על ידי איש מופת, רק על ידי ה' לבדו... ואולם היאך היה המופת הזה דומה כבריאת יש מאין, והלא יקרה בכל עת שתפתח הארץ את פיה על ידי רעש, נבין את זה אם נשים אל לבנו עוד פליאה עצומה שיש בענין זה, שכבר נתברר בפרשת במדבר שמן מחנה ישראל עד מחנה לויה היה מרחק מיל, ומשם עד המשכן היה גם כן מרחק מיל, והנה כתיב "ותפתח הארץ את פיה", מבואר שלא פתחה רק פה אחד, ומשמע שהיה פתיחת הפה קרוב למשכן דתן ואבירם, ששם עמד משה, ואם כן יפלא איך נבלע בית קרח שהיה במחנה לויה רחוק ממקום הפה אלפים אמה... ומזה למדנו כי ברא ה' בריאה חדשה בארץ, שנעשה לה פה דומה כפה של בעל חי, שיש לו חיות, והוא מתנועע ופותחו ברצונו ובלע אל תוכו ברצון... (במדבר טז ל)

...ואולם באשר ישראל היו אז קטני אמונה, ושכחו א-ל מושיעם ההופכי הצור אגם מים בחורב, רצה ה' להפליא לעיניהם נפלאותיו ולעשות לעיניהם נסים גדולים, עד שיכירו כלם כח ה' ועזוזו, וישובו אל האמונה, לכן לא רצה לתת להם מים בדרך קרוב אל הטבע, שיפתח את פי המעין ויוציא את המים הנקוים בסלע לבד... ולכן רצה להשקותם מים נסיים, והוא שיסוד העפר של הסלע יתהפך למים, ומים האלה הנסיים ממנו ישתו לרויה בדרך פלא, ויכירו כי יד ה' עושה להם פלא, ולזה היה צריך שתחלה ידברו משה ואהרן אל הסלע, ויצוו עליו שיפתח את פי המעין כדי שיצאו מתוכו כל המים האלה, והסלע יהיה ריק מכל מים, אז יכה אותו במטה, שהוא כח מכריח מבחוץ, ויהפך את יסוד העפר שבו למים, שהם מים נסיים. (שם כ ח)

אגדלך - שהירדן יסוב לאחור מפני הארון ויהושע, בטרם בא בני ישראל, ומזה ידעו גודל זכותו, כי יכלו לעבור את הירדן גם בלי נס. (יהושע ג ז)

...ואל תשמע לדברי רלב"ג כי ה' לא יחדש בנמצאות טבע, אלא שברא גשם ספירי עב או רוח חזקה שמנעה המים לרדת, כי אמת שה' לא יעשה דבר הסותר את עצמו, כעגול מרובע, ויוציא רק יש מיש, אך ישנה בנס טבע הדברים... (שם שם יז)

לשמע ה' בקול איש - כי הנס לא היה ברצון ה' או על ידי תפלה, אלא על ידי גזרת איש, ורק להודיע שה' נלחם להם, ולא לכבוד ה' או להצלת ישראל. (שם י יד)

וסגרת הדלת - שלא יהיה עין הרע בנס, ושלא יכנס לשם רשע ושיפסק השפע. (מלכים ב ד ד)

בתחית הילד הוצרך לתפלה, שלא כבנסים האחרים, כי החזרת הרוח החיוני לא נמסר לידי שליח, רק מה' לבדו, ורק הכנת הגויה היתה על ידי הנביא... (שם שם ד לד)

נבראו - עד הנה לא ברא בנסים יש מאין רק יש מיש, והנסים האלה לא היה להם עודף על הטבע, רק מה שנעשה בזמן מבלתי זמן, לכן בכל האותות והמופתים היה הנביא מגיד ביאתם ומגביל זמן בואם, כי זה היה עקר האות והמופת שבאו בזה הרגע שהגביל איש האלקים. ועת יברא ה' בריאה חדשה בדרך נס, עד שגם עצם הדבר ימצא לשעתו יש מאין, בזה לא יטעו גם הקוסמים והמכשפים ליחסו אל כח מכחות הטבע או מזל, ובזה אומר ה' כי דעתו להשמיעם חדשות מעתה, והיו נסים כאלו אשר עתה נבראו ולא מאז... (ישעיה מח ז)

מוליך - לעשות נסים תמיד, לימין משה - שהנסים בלי אמצעי. זרוע - שאין הנסים מפני זכות ישראל. תפארתו - שלא יהו הנסים קשורים בטבע, וה' היה יכול להצילם באופן טבעי, אך רצה לעשות לו שם. (שם סג יב)

הנסים שיעשה ה' לצורך ישראל יהיו בשני פנים, א' בעת שיהיו ראוים אל הנהגה הנסית, שאז יעשה עמהם נס להתנוסס מפני צדקתם, ב' בעת שישראל הם בלתי ראוים, שאז יעשה אותות ומופתים לעיניהם, למען יאמינו בו, וההבדל ביניהם הוא, כי הנסים שיעשה להם מפני צדקתם לא ינבא עליהם נביא וחוזה לפני בואם, רק יעשה פתאום בעת הצורך, לפי השעה, אבל האותות והמופתים שיעשה מפני רפיון אמונתם, בהכרח שינבא עליהם לפני בואם, כדי שיכירו יד אלקים ויאמינו בו... (הכרמל)

רש"ר הירש:

...נמצינו למדים, שבראשית הוא היסוד להכרה היהודית על ה', על העולם ועל האדם. וכאשר נשתכחה הכרה זו מלב האדם, היה צורך לחזור וליסד אותה, ולשם כך באו הנסים הגלויים. הנסים הראו את החפשי, השליט ללא מעצור בתבל ומלואה, בכל חומר וכח וחוק. אכן היו אלה נסים כמשמעם, נסים המתנוססים ברמה, הם חזרו והחדירו ללב האדם את האמונה בא-ל חפשי, שאין מעצור לפניו, וכאמור אמונה זו היא יסוד לכל תודעה מוסרית ואנושית, והיא יסוד מוסד לעצם יחסנו לתורה. (בראשית א א)

נפלאותי - ...פלא הוא איפוא תופעה המנותקת מן הסיבתיות הרגילה, ובזאת הוא מגלה את מי שרצונו וכחו אינם נקבעים על ידי הסדר השליט בעולם ובתופעות, אלא להיפך, רצונו וכוחו קובעים את הסדר השורר בעולם ובתופעות. פלא אם יעשה ה', והגיד אותו מראש, מבליט לעין כל, כי מאלקים הוא הסדר הטבעי השורר בעולם, הוכחה היא, כי לא רק מחולל יש לו לסדר הטבעי של העולם, לא רק בקומו ינק מאלקים אלא גם בקיומו... תכלית נפלאות ה' היא, להורות כי מאלקים הוא הסדר הטבעי של העולם. (שמות ג כ)

פלא הוא המעשה המוחלט, הנעשה מתוך רצון חופשי וכל יכול, בלא שהוא תלוי בסדר הדברים הקיים. ולרוב בניגוד לסדר הזה. מושג הנס אינו מתאים ביותר למהות המעשה הזה. הנס מאפיין התרחשות לפי התייחסותה אל כח הכרתנו הסובייקטיבית, אנו משתאים לפלא ההתרחשות הנסית, אולם מבחינה זאת, עצם קיומם של סדרי הטבע, הנראים בעינינו כקבועים ועומדים לנצח, כלום אין החזיון הרגיל והיומיומי הזה ראוי להתפעלות הגדולה ביותר? כלום אין זה הנס הגדול שבנסים? אבל פלא מציין את ההתרחשות לפי תכונתה האוביקטיבית, תכונה של התרחשות, שאינה תלויה בסדרי הטבע ומנוגדת להם, ומשום כך היא מגלה את מציאותו של האחד והיחיד המושל על סדרי הטבע, ובהיותו בלתי תלוי בהם, שולח להם את אימרתו ומצוותו, ובכך הוא מתגלה כבורא החופשי של סדרי הטבע, פלא הוא ופלא יהיה, גם אם נחדל להתפלא עליו, מפני שדעתנו נתונה בכל יום תמיד לפעולות הישירות האלה של השגחת הבורא... (שם טו יא)

ויהיו לנס - סימן דרך קבוע במקום גבוה, משתמשים בו לרוב לציון מעשה ה' הבאים להורותנו. (במדבר כו י)

מלבד עולת הבוקר - אין נגוד יותר חריף מאשר הנגוד בין הסדר הטבעי המסומל בעולת השחר, והסדר העל טבעי של יציאת מצרים, בבטול חוקי הטבע, שני המאורעות מיוחסים למקור אחד, ה'... (שם כח כג)

מסות - דוגמאות ממשלתו והנהגתו. מופתים - להורות ולהיטיב, אותות - להכיר מתוכם את מהותו ואת יכלתו... (דברים ז יט)

כונס כנד - קריעת ים סוף בלידת ישראל הראתה, כי ה' עומד מעל חוקי הטבע, הנסים מראים שה' משתמש בטבע כדי להורות את האדם ולהכוונתו אל מטרתו.

בימינו משמשת המלה נס לציון מעשה פלא, ואלו בתנ"ך משתמעת מלה זו כדגל המתנוסס ברמה, כסמל בראש הגדוד, לסמן את מקומו של המפקד והמנהיג ולהורות את הדרך לגדוד כולו... כל זמן שהנס מתנוסס בראש הגדוד,יודעים אנשי הצבא כי עין פקוחה עליהם... לפי זה הולמת מאד המלה נס את הנסים והנפלאות שהתרחשו לישראל, שכן הנסים הללו התוו את כיוון דרכו של העם. בתורה נקראים הנסים בשם אותות, "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות", זוהי המחשה של רעיון אלוקי על ידי אות וסימן. הנסים נקראים גם מופתים, לשון יפת, פיתוי, דהיינו הרצון לדעת ולהבין שעובדות ומאורעות מסויימים אכן קרו במציאות. בלשון עמנו הם נקראים נסים, כי הם מציינים את סימני דרכו של עם ישראל בנדודיו הרבים במשך מאות בשנים. העם רואה אותם ויודע כי עין פקוחה משגיחה עליו וכי כל נדודיו וזעזועיו מכוונים לפי רצון עליון. הם מכוונים אותו בעקבות מנהיגו, לבל יסטה ממנו ימין או שמאל.

רק במקום אחד בתורה נקרא מופת בשם נס, אצל מאתים וחמשים האיש של קרח ועדתו, "ויהיו לנס" (במדבר כ"ו), אותם מורדים רצו לערער את בטחון העם במנהיגיו, להפר את אימון העם במשה ואהרן כשליחי ה'. אבדנם של קרח ועדתו היפנה את עיני העם לדורותיו אל המנהיגים הללו אשר מגרונם מדברת השכינה. על ידי עצם אבדנם הפכו המורדים לנס, כלומר לסמל המתנוסס ברמה, כיצד ה' העניש את המתקוממים נגד מנהיגם, למען ידע העם לשמור לו אמונים לדורותיו..

נס חנוכה הוא האחרון בשורת הנסים שעשה ה' לנו מאז היותנו לעם, כדי שישמשו לנו סמלים מאירים, להורות לנו הדרך בתלאות הגלות. נס זה חל בתקופת מפנה בתולדותינו, תקופה שתחילתה עמדה בסימן זהרו של הנס הזה, ואילו בסופה, עקב התכחשותם של אחרוני החשמונאים לרוח זו, שבזכותה נתגלגל נס זה על ידי אבותיהם, בטלה עצמאותנו המדינית, והעם נפוץ בגולה... (במעגלי שנה חלק א עמוד ריד, וראה עוד חנוכה)

העמק דבר:

...וראוי לדעת שאף על גב שעשה יעקב פעולה נמרצת כל כך, בלי השגחה פרטית לא היה מקום שיוליד כל כך כפי התנאי, אלא העיקר היתה השגחה פרטית בצירוף איזו פעולה, כדרך נס נסתר... ומעשה אבות סימן לבנים בגלותן, שתהא הצלחתם תלויה בחריצות ויתרון דעת ובסייעתא דשמיא. (בראשית ל מ)

מופת - כברמב"ן הוא פלא, ואות צמצום השעה גם כשאינו פלא. (שמות ז ט)

הרם את מטך - אמר לו שיטה היד וגם המטה, שהמטה לנס נגלה, ולכן נקרא "באותות", ויד לנס נסתר כמו ידי אלישע ליהורם, שאם יקפצו לים יבקע בנס נגלה, ואם לאו יתיבש לאט על ידי הרוח... (שם יד טז)

ברוך ה' - אמר ברכה בלשון הרגיל, וישראל ברכו בשירה בגמר הגאולה, ובסנהדרין צ"ד ובמכילתא איתא, גנאי להם שלא ברכו, ונראה שלא למדו לברך מאליעזר, כי סתם ברכה היא על תוספת השפעה של הקדש, כדאיתא בבבא מציעא קט"ו, וזה אינו שייך בנס נגלה, כי אם בדבר המתנהג בתמידות בדרך הטבע. (שם יח י)

ומשם בארה - המקום שנגמר בו הבאר, כי לא היו צריכים לו עוד, ואז אמרו שירה, דאין מברכין על הנס עד שיגמר. (במדבר כא טז)

תורה תמימה:

כוננו ידיך - מקדש נבנה בב' ידים, רוצה לומר פעולות הטבעיות ביד שמאל, ונסיות ביד ימין, שהן יותר גדולות, וארץ כינוי לטבע ושמים לנס, וכמו שכתב, השמים שמים לה' שדרכי הנס לא נמסרו לבני אדם אלא דרכי הטבע, ובית המקדש משותף משתי ההנהגות. (שמות טו יז)

שפת אמת:

עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, אין מובן הפשט, ונראה בעזה"י דכתיב "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", כי כל המעשים והסיבות הכל עושה הקב"ה בעבור ישראל, ובמדרש, "נתת נס להתנוסס", ודרשו על הנסיונות, והאמת, כי הנסים שנעשו לבני ישראל הוא על ידי הנסיונות של האבות, כי הקב"ה עושה הכל במדה, ועל ידי שנמצא בבני ישראל מסירות נפש לצאת מן הטבע לקיים מצותיו, כי כל נסיון הן הוא למעלה מהטבע, ועל ידי זה המשפט לעשות להם נסים, ולהתנהג עמהם שלא בדרך הטבע, ובני ישראל אינם יכולין להתקיים בלי נסים, וראיה לזה, כי אין הקב"ה עושה נס בחנם, רק על ידי שאין יכולים להתקיים בלי נסים ונפלאות, כי כל הטבע והשרים מתנגדים לנו, ולכן הקדים השי"ת לנסות את אבותינו... וזה שאמר "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", פירוש כנ"ל, על ידי הנסיונות שעמד בכולם, ונעשה הכנה לנסים ונפלאות, כמו שאמרו רז"ל מאכלת, שבני ישראל אוכלין מתן שכרה וגו', לכך שייך הלשון ידיעה עתה, כי יתקיים יראתו יתברך בבני ישראל לדורות עולם, שזה נעשה עתה. (בראשית וירא תרל"ה)

ובמדרש, "והאלקים נסה את אברהם", נתת ליראיך נס להתנוסס וכו', כי הקדמת הנסיונות האלה היה הכל הכנה לבני ישראל, וכן חשבון המשנה עשרה מאמרות וכו', אחר כך עשרה נסיונות וכו', עשרה נסים וכו', כי כמו שעשרה מאמרות הם קיום עולם הטבע בכלל, כן עשרה נסיונות הכנה וקיום הנהגת בני ישראל, שהקב"ה מנהיג אותנו בדרך הנפלאות, וכמו שאמרנו במקום אחר בשם המהר"ל ז"ל, כמו שיש סדר מיוחד לטבע, כן יש סדר להנהגת הנסים. וזה שאמר נסה את אברהם, פירוש על ידי אמצעות מעשה אבות מנהיג הבורא יתברך את בני ישראל במדרגת הנסים כנ"ל, נס להתנוסס, כי יש נס לשעה, ויש נס שעושה תולדות, ומתפשט ממנו נסים תמיד, ובאמת אלה הנסיונות הנאמרים בתורה הם באמת נסים, כי אין אדם יכול לעמוד בנסיון כזה, רק אם הוא למעלה מהטבע ממש... (שם שם תרל"ט)

במדרש בית יעקב אשר פדה וכו', יעקב פדה את אברהם מכבשן האש, אף כי היה אברהם כדאי לעצמו בצדקו, אך שורש הנסים לשנות הטבע ניתן רק לבני ישראל, והם מתחילין מיעקב, ואברהם ויצחק היו הכנה ליעקב, ונקראו כנפי מצוה... (שם תולדות תרל"ו)

כבר כתבתי בשם מו"ז ז"ל על מה שכתוב "ויצר לו", הגם שהבטיחו הקב"ה, רק יעקב רצה להיות נושע מצד התפלה, שבזה יש שייכות לאדם בזו הישועה, לא מצד הבטחת הנס, ויש להוסיף על זה, כי באמת אם הבטיחו הקב"ה למה הביאו אותו מן השמים להיות עשו רודף אחריו, רק באמת זה תוספות חיבה יתירה, דאיתא "לעושה נפלאות גדולות לבדו", שאין בעל הנס מכיר בניסו, וזה כי לעולם חסדו, שחסד ה' מלאה הארץ בנסים ונפלאות תמיד, שאין בריה מכירה בזה... (שם וישלח תרס"ה)

קבעום ועשאום יום טוב... וביאור הענין, כי על ידי הלל והודאה עשו הימים טובים הללו, וביאור הענין, דכתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה וכו'. פירוש הקב"ה עושה נסים לבני ישראל כדי להגביה אותם להוציאם מהטבע, וצריך להיות שעל ידי הנס שהקב"ה משנה הטבע בעבורינו, כן צריך האדם לעורר נפשו לצאת מהטבע, וזהו להתנוסס, ואז כשנעשה כן בכלל ישראל, אז נשאר מזה הנס לדורות, שיש נס במקרה ויש נס קבוע השייך לנפשות ישראל, וזה הסימן על ידי שנתרומם נפשות בני ישראל למסור נפשם בעבור האמת, וזהו להתנוסס מפני קושט, ואז הוא סלה, שנשאר הנס קבוע לעולם, עוד מפני קושט שזה תכשיט וקישוט בני ישראל בהראותם כי הם מוכנים אל הנסים, באשר הם נמשכים אחר הנס לצאת מן הטבע, כענין "משכני אחריך", וזהו קבעום בהלל והודאה. (שם וישב תרל"ח)

בספר קדושת לוי פירש "בזמן הזה" ממש עתה, שיש בכל שנה הארה מהנסים שהיו אז. אך מכל מקום להרגיש הארת הנס צריך האדם להיות נפרש מהטבע, וכפי מה שאינו משוקע בטבע וגשמיות, יכולין להרגיש כי נס הוא למעלה מהטבע, ומכל מקום על ידי המצוה נר חנוכה להיות נדבק במה שלמעלה מהטבע, שזה עיקר בחינת המצות, לדבק ולחבר האדם במה שלמעלה מן הטבע, אף שעושה עניני עולם הזה, מכל מקום יוכל להיות נדבק על ידי אור המצות שהם בבחינת עשיה גשמית כנ"ל, ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר, קבעום ימים טובים בהלל והודאה, שתקנו שעל ידי הלל והודאה יעורר האדם הארת הימים שיהיו נפתחים ומאירים לו, וכן פירש "זכר עשה לנפלאותיו", להיות נזכר הארת הנסים והנפלאות בכל שנה בימים ההם. (שם חנוכה תרל"א)

בספר קדושת לוי פירש, "בזמן הזה", שגם עתה מתעורר הנס. ויש לומר כי הנס למעלה מן הזמן והטבע, כי הזמן תוך הטבע, שנסתר חיות השי"ת הפנימיות, וכשנתגלה חיות הפנימי נקרא זמן הזה, וזה שאמר "בזמן הזה", שהיה נס תוך הזמן, שהרי כמה נסים נעשו, ולא נעשה יום טוב מהם, רק כי חז"ל הרגישו בנס זה, שהיה תוך הזמן, שההארה נשארה בזמן, והוא זמן בירור, ונקרא "זמן הזה" כנ"ל, וזה שאמר בימים ההם, שהוא הארות הנסים שלמעלה מההשגה ונקרא ההם, לשון נסתר, ומכל מקום נעשו בזמן הזה כנ"ל... (שם תרל"ב ליל ז')

בספר קדושת לוי... והיינו שנס הקבוע בזמן נקבע הארת הקדושה תוך הזמן לדורות, אף כי כל נס הוא למעלה מן הזמן, מכל מקום שורש הזמן והטבע דבוק בלמעלה. וצריך האדם להאמין שאין שינוי, וזה שאמר "בימים ההם בזמן הזה", שהכל זמן אחד הוא, רק שעתה נסתר בהטבע, ואז היה מתעלה לשורשו כנ"ל. ובאמת נס שנשאר דבוק בזמן והטבע הוא פלא יותר, ואפשר לכך נשאר פך אחד, אף כי היה יכול להיות דולק בנס בלי שמן, רק שיהיה שייכות הנס תוך הטבע כנ"ל, להיות נשאר לעולם, ועל ידי הנרות יכולין למצא הארה הגנוזה בימים אלו, שזה ענין המצות להאיר למצא על ידן אור הגנוז בעולם הזה... (שם תרל"ג ליל ב')

הט"ז כתב, שהיה הנס שנשאר פך להיות שורה עליו הברכה וכו'. וקשה כי נס אינו על פי הטבע בתורת ברכה, ורוב נסים הם בלי הכנה של הטבע כלל. רק יש לומר שזה היה חיבה יתירה, להיות נזדמן להם שמן על פי הטבע מצד הברכה ששורה על המעט, שיהיה נחשב שעשו בני ישראל זה מעצמם, והאמת הנס דחנוכה חביב מאד, והיא חיבה יתרה, כי כל הנסים להצלת ישראל, אבל נס לעשות המצוה, אף כי אונס רחמנא פטריה, הוא הוראת חיבתן של ישראל, שהקב"ה חפץ במעשיהם, ועשה להם נס שיוכלו לקיים המצוה. וזה שאמר הלבוש, שנתקן להלל ולהודות ולא למשתה, כיון שהנס היה לכבוד שמו יתברך, אף שהיה הצלה גם כן, מכל מקום זה הנס של הנרות חשוב יותר, שהוא חיבה יתירה כנ"ל. (שם תרל"ד ליל א')

חנוכה מביא התחדשות, כי כל נס מביא התחדשות משורש הטבע, כי גם הטבע שורשה למעלה, לכן על ידי הנס נוכל להרגיש גם בעולם הזה מזה התחדשות... (שם שם ליל ג')

שם חנוכה, כי כל נס מביא התעוררות מחדש לעבודת הבורא, וכן היה נוהג תמיד שהשי"ת עשה נסים לאבותינו להוסיף להם כח, וכשכבר פעלו רצונו יתברך בזה הנס, פירוש שנתקרבו אליו כי כן היה רצונו בזה, אז עשה להם שוב נסים אחרים, וכן לעולם. ואנחנו בעונותינו הרבים, לא היה לנו נסים מנס דחנוכה, לכן אנחנו עדיין צריכין לקחת התחדשות מזה הנס, ואם יעזור לנו השי"ת שנתעורר בטוב בזה הנס, אז יחזור לעשות לנו נסים ויגאלנו במהרה... (שם תרל"ו ליל א')

חנוכה הוא נס אחרון שנעשה לנו, על כן יש להתחזק בזה הנס יותר, כי הנה כל הנסים הנעשין לישראל, הגם כי היה ביד הקב"ה לשמור את בני ישראל, שלא ישלטו עליהם השונאים ושלא יצטרכו לנס, אך אדרבא הוא, להראות כי אין לבני ישראל קיום, רק בהארות הבאות מעולם העליון למעלה מהטבע, והנסים הם מיוחדים להנהגת בני ישראל, וזה עצמו טעם כל הד' מלכיות, כדי שיצטרכו בני ישראל תמיד לעשות להם נסים כנ"ל. ולכן כשעשה הקב"ה נס לאבותינו היה להם מזה חיות, וכשנסתלק הארת הנס הוצרך לעשות להם נס אחר, וכן היה תמיד, נמצא כי נס דחנוכה עדיין מאיר לנו, כיון שהקב"ה לא עשה לנו עדיין נס נגלה אחר נס זה, מוכח שעדיין יש הארת נס דחנוכה, ואשר אמרנו, כשנסתלק הארת הנס עושה נס אחר, אין הפירוש שנסתלק לגמרי חס ושלום, שהרי כי נס הוא למעלה מהזמן, ומאיר לעולם, כמו שכתוב "זכר עשה לנפלאותיו", רק הפירוש שהתחדשות של הנס נתיישן על ידי כובד הגלות, ואז הקב"ה עושה נס אחר. ולכן כיון שנס דחנוכה יש בו התחדשות עד ביאת הגואל במהרה בימינו, שיעשה עמנו הקב"ה נסים חדשים, לכן נקראת חנוכה מלשון חינוך והתחדשות, כי נס זה יש בו התחדשות עד ביאת הגואל במהרה בימינו. (שם תרל"ז)

הנס בנרות, שקבעו חכמים על ידי זה יום טוב לדורות, נראה מזה שהוא ישועה לכלל ישראל, כי בכל גלות מד' מלכיות כשיוצאין מתחת יד המלכות עושה ה' נס כדי לעורר נפשות בני ישראל, כאשר אנו רואין עתה עייפות הגלות שמערבב נפשות בני ישראל, כמו שכתוב "שכורת ולא מיין", לכן אחר הגאולה צריך להיות נס כדי להתחדש נפשות בני ישראל, ואם לא היו יכולים לקיים הדלקת הנרות בבית המקדש אלה הח' יום בהתחלת גאולתם, היה לבם נשבר, ועל ידי הנס נתחזקו נפשותם, נמצא שהיה זה הנס קיום כללות בני ישראל, כי היפלא מהשי"ת שיצאו בני ישראל מכל מלכות בלי נס, אבל הוא לצורך קיום בני ישראל, להגביה אותם משפלות הגלות. (שם תרל"ח ליל ג')

במאמר "קבעום ועשאום יום טוב בהלל"... כי בני ישראל הם כלים מוכנים לקבל הנסים ונפלאות, וזהו "להתנוסס", שנמשכים אחר הנס, ומקבלים הארת הנס כראוי, כי תכלית הנסים שעשה עמנו הבורא יתברך הוא כדי לרומם את נפשותינו ללמוד לגבור גם נגד הטבע, כמו שהוא מנהיג אותנו למעלה מהטבע, ובני ישראל אז נמשכו אחר הנס, והרימו את הזמן, וזהו פירוש קבעום, שהעלו אותן הימים וקבעום בשורש העליון, ונעשו מהם ימים טובים... וזהו העדות שבני ישראל ראויין לקבל הנסים, דאיתא לא עביד רחמנא ניסא לשיקרא, וכל נס צריך להיות קיים לעד, ולכן בני ישראל מיוחדין להנסים, שנשאר אצלם הארת הנס לעולם, וזה אמת, כי דבר הפוסק הוא כזב ולא אמת, וזהו "מפני קושט סלה". (שם תרמ"א)

ענין הנס דחנוכה, כי בנקל היה שיהיה נשאר פך שמן על כל הימים, ולמה הוצרך השי"ת לעשות נס, רק בני ישראל אז היו צריכים להארת הנס, שהיו כל כך משועבדים תחת יד מלכות יון הרשעה, והיה צריך לרומם את נפשותיהם... (שם)

בברכת "שעשה נסים", משמע בגמרא דקאי על נס הנרות, ולכאורה לא מצינו ברכה על נס כדי לקיים המצוה, ואונס רחמנא פטריה. וגם מה שייך שיצטרך השי"ת לעשות נסים כדי לקיים את המצוה? אלא נראה, כי הלשון ממש כפשוטו, נסים לאבותינו, שבני ישראל היו אז שפלים כמו שכתוב, שהחשיכו עיניהם של ישראל, לכן אחר שכילה הקב"ה מלכות יון עשה לנו נסים, כדי לרומם נפשות בני ישראל, וקבלו עליהם מחדש עול מלכותו להיות עובדי ה' בשמחה, ועל ידי הנסים נתחנכו מחדש לעבודת השי"ת, ולכן נקרא חנוכה... (שם תרמ"ה)

פרסומי ניסא הוא דבר גדול, כי כל הנסים נעשו שיתגלה ושיתפרסם כבודו יתברך בעולם, כי אנו יודעין, שהקב"ה מנהיג ומחדש בכל יום מעשה בראשית, אבל הוא בהסתר תוך הטבע, וכשהקב"ה עושה נס, רצונו יתברך שיתגלה כבוד מלכותו בעולם, ועל זה אנו מבקשים "לשמך תן כבוד על חסדך" וגו', וחסד ואמת שהקב"ה עושה תמיד יהיה נגלה, ולא יהיה נכסה תוך הטבע, ועל ידי הנסים נתפרסם כבודו יתברך, ועל שם זה נקרא נס, שהוא אות ועדות על השי"ת, וכשנעשה נס מתחדשין עובדי השי"ת, ועל שם זה נקרא חנוכה, שנתחדשו נפשות בני ישראל, כי בני ישראל צריכין להתדבק בעולם העליון, והטבע מסתיר, ועל ידי הנס שהוא למעלה מהטבע מתדבקין בני ישראל בשורש העליון, גם נראה כי אז נתחנך הבית ממש על ידי הנס, כי כל השראת השכינה במשכן ובית ראשון ושני היו על ידי נס הורדת אש משמים, ובשני גם כן "ויזעקו בקול גדול", כמו שכתוב בפסוק ובדברי חז"ל, אכן על ידי הרשעים נסתלקה הקדושה, כמו שכתוב "ובאו בה פריצים וחללוה", לכן היה צריך להתחנך מחדש על ידי הנס, ועל זה אומרים, ואחר כך באו בניך וכו', שחזר להיות חל עליו שמו יתברך. (שם תרנ"א)

קבעום יום טוב בהלל והודאה, כי הנסים הללו נעשה להיות ישועה לדורות, לכן תקנו בו ההלל, שיש בו מעין שהיה ויהיה, ולא בכל עת יכולין לומר הלל, רק כשנפתח שער הפנימי שהוא למעלה מן הטבע, לכן איתא שאין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ, כי ארץ ישראל ובית המקדש הוא שורש כל המקומות... ולכן הנס שנעשה שם הוא משוש כל הארץ, ונפתחו שערי הלל והודאה לכל המקומות, וכמו כן בני ישראל שנעשה להם הנס יכולין לפתוח שערי הלל והודאה לכל הנפשות... (שם)

...וכמו כן כל הנסים שנעשה לבני ישראל הם מסודרים, וכמו כן הימים טובים שבתורה, וכמו שאמרו חכמים בסדר התפלה, ג' ראשונות סידור שבחו של מקום, וג' אחרונות גם כן סידור שבח, כשמקבל פרס מרבו, כזה הוא סדר תהלוכות בני ישראל, וג' הרגלים הם בחינת סידור שבחו של ג' ראשונות בזכות אבות ומשה רבינו ע"ה, וימי הגלות בינתים שעליהם נתקן הי"ב בקשות, וחנוכה ופורים הוא בחינת ג' אחרונות בצירוף גאולה העתידה לבא אלינו במהרה בשלום, כשיהיה תיקון הכולל, ואז יהיה מקבל פרס מרבו, ולכן מזכירין אלה הנסים בהודאה... וחכמים שבאותו דור הבינו כי נס חנוכה הוא חלק מן ההלל, וזה שאמר קבעוהו בהלל. והנה נס דחנוכה הוא נס האחרון עד הגאולה במהרה בימינו, והוא בחינת רגל... כי לולי הישועה מאתו יתברך, נראה שהיו קרובים להשכיח תורה ומצוות ברוב הגזרות שלהם... (שם תרנ"ב)

...כי בנס חנוכה נתעוררו לבות בני ישראל, ואיתא בני בינה ימי שמונה קבעו, נראה כי הבינו שהנס נעשה לעורר הלב לתשובה, דאיתא ימינו פשוטה לקבל שבים, פירוש כשהקב"ה מגלה אות אהבה וחסד, הוא לעורר לתשובה, ובודאי שבו מתוך אהבת הנס, כדאיתא ואחר כך באו בניך ופינו וכו', והוא על ידי פינוי וטהרת הלב בתשובה, לכן לשנה אחרת קבעום כשנשתנו לטובה בתשובה שלמה, ונקראו בני בינה על שם מבין דבר מתוך דבר, וקבעו שמונה רמז לתשובה... (שם תרנ"ד)

בחנוכה קורין בנשיאים... כי כל בנין המשכן ומקדש היה עדות שיש למעשה בני ישראל חלק בקדושה עליונה, כמו שאמרו בגמרא מחוץ לפרוכת העדות וגו', וכי לאורה צריך וכו', עדות הוא שהשכינה שורה בישראל, מה עדות נר מערבי וכו'. והענין כי כל הנהגת בני ישראל במדבר למעלה מן הטבע, ה' הולך לפניהם, ולכן אמרו וכי לאורה הוא צריך, ומה היה נצרך להיות נס בנר מערבי להיות דולק כל היום, והלא יכול להיות מאיר מעצמו במשכן על פי נס, רק שזה העדות שחל מעשה הנס כפי הכנת בני ישראל, כמו שנאמר "יערוך אותו" וגו'. וזה רמז נר מערבי, להיות התערבות מעשה נסים בהכנת האדם, זה עדות שהשכינה שורה בישראל דייקא, וזה עצמו היה גם כן בנס דחנוכה, שנשאר שמן על יום אחד, ונעשה בו נס דייקא, וזה עיקר העדות, שהבדלת הכהן נעשה נס, ומיושב קושית הבית יוסף, כי לא היה נס בלילה הראשונה, ואדרבה, זה עיקר העדות, שלא היה דולק בנס, רק בהשתתפות מעשה הכהן, וכן היה בענין המלחמה, מסרת גבורים ביד חלשים וכו', הגם כי לא היה על פי טבע, אם כן היה יכול להיות שיהיה להם מפלה ומיתה במקומותיהם, רק שרצה הקב"ה להיות נעשה הישועה באמצעיות בני ישראל, וזה עצמו שם חנוכה, כמו "חנוך לנער על פי דרכו", כי הקב"ה עושה הנס באמצעיות בני ישראל, להרגילם להתמשך אחר הנהגה עליונה... וכן גם עתה מתעורר הנס בשמים במצות הדלקת נר חנוכה, ולכן מברכין "להדליק נר חנוכה", ולא אמרו להדליק בחנוכה, רק יש למעלה נר חנוכה, ובני ישראל מדליקין אותו הנר בכח מעשיהם למטה. (שם תרנ"ו)

בנוסח הברכה, "שעשה נסים בימים ההם בזמן הזה", כי כל הנסים שנעשו לנו לא היו במקרה, וכולם ישועה והכנה לדורות, ואיתא כי ימי חנוכה מאירים לימי טבת, שהימים אלו הם חשוכים... ולכן אומרים שעשה נסים בזמן הזה, שנצרכים לאלה הנסים ביחוד בימים הללו... (שם תר"ס)

בחנוכה ופורים תקנו לברך שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, ויציאת מצרים בפסח לא תקנו נוסח זה, כי הנסים הכתובים בתורה שבכתב הם למעלה מן הזמן, והיו מסודרים מעולם בתורה, קודם שנברא העולם, אבל הנסים האלה היו לפי שעה ולפי הזמן, וזה מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל... והוא לחזק ידינו בגלות, שגם בתוך החושך בכח בני ישראל לעורר הנסים, ויצאו מן הכלל ללמד על הכלל כולו. (שם תרס"ב)

במדרש, ויברך את יוסף וגו'... הענין הוא, כי צריכין לידע ולהבין, כמו שנראה נפלאות השי"ת כשמשנה הטבע על פי נס, שהוא פלאים לעיני בשר ודם בעלמא דשקרא, אבל באמת הנהגת הטבע הוא פלא יותר, מה שצימצם הקב"ה כח השפע שלו שהוא רוחניי, ומלבש ומצטמצם בגשמיות הוא לפלא והפלא ביותר, וזה שאמר כך פרנסה פלאים, ובאמת קודם החטא היו מקבלים השפע וכל ההנהגה ברוחניות, אך אחר החטא שנתערב טוב ורע צריך להיות הקבלה על ידי צימצום וגשמיות, והוא עיקר העצבון... (שם ויחי תרמ"ט)

בפסוק וארא וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם וגו', ומדרש, חבל על דאבדין וכו', הענין הוא, כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא, ועל זה נבראו בני ישראל לברר כבוד מלכותו יתברך בעולם, אכן הרשעים וחומריות עולם הזה מסתירים הקדושה, ולכן הוצרכו בני ישראל שיעשה לנו הקב"ה הנסים לשנות הטבע, אכן האבות הקדושים היה כחם יפה לברר כבוד מלכותו יתברך בעולם בלי נסים, וגברו על כל הטבע, כמו שאמרו במשנה, עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה וכו', ועשרה נסים נעשו לאבותינו, ושניהם ענין אחד, כי על ידי שאברהם אבינו ע"ה בכחו גבר על מיני הסתרות של הטבע שנחלקו בעשר, לכן עשה הקב"ה לאבותינו עשרה נסים כשהוצרכו לשינוי הטבע... ועיקר המדריגה המיוחדת לבני ישראל היא הנהגת התורה על ידי משה רבינו ע"ה, שהוא התגלות הנסים להיות מתנהגין בפרהסיא שלא כדרך הטבע, ועת הגלות ניכר שבחן של בני ישראל בכח האמונה... פירוש באמונה שנמצא בבני ישראל בכח האבות... (שמות וארא תרמ"ט)

...ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר, על מה שאמרו חז"ל שחזקיה לא אמר שירה, ולכך לא עשהו משיח, כי היה ברור אצלו השגחת השי"ת עד שלא נתפעל על ידי הנס, כי ידע שגם הטבע רק מחיות השי"ת... (שם בשלח תרל"א)

במדרש, לזכור בכל יום יציאת מצרים וקריעת ים סוף... רק פירוש אמונה להיות נמשך אחר הנהגת הבורא, (כמו אומן את הדסה, לשון הנהגה), וביציאת מצרים לא היו בני ישראל נמשכין אחר הנס, כי לא היו מוכנים אל הגאולה עדיין, וזה ענין חפזון, וזה היה טענת בני ישראל עם משה רבינו ע"ה, חדל ממנו וגו', כי ידעו שאין נמשכין אחר הנס. אמנם השי"ת בחסדו ראה, כי אם יהיו עוד זמן בגלות יגבור עליהם הסט"א... ולכן נאמר ויהי בשלח, לשון צרה, כי כיון שלא היו מוכנים לזה, היו על ידי זה בסכנה עצומה, כי כל נס שאינו בזכות מעשה האדם הוא בסכנה, כי הקיטרוג מתעורר עליו ביותר, ולכן היה צריך אחר כך להיות קריעת ים סוף לתקן הנ"ל, להיות הגאולה שנית על ידי אמונת בני ישראל שמסרו נפשם... (שם בשלח תרל"ז)

ענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים... וכן אמר משה רבינו ע"ה, ישועת ה' אשר יעשה לכם דייקא, והטעם כדי שיהיה קיימת הגאולה לעולם, על ידי שתיקנו עצמם וקיבלו הארת הגאולה תוך עצמותם, ונמשכו אחר הנס, ועל זה כתב נס להתנוסס, היינו שבני ישראל צריכין לקבל הנס לתוכם, ועל זה כתב ויאמינו בה', וזה ענין השירה, כמו שכתבנו. והנסים שעשה הבורא יתברך לנו הוא, כדי שעל ידי זה נצא גם אנחנו מגשמיות הטבע, כי השי"ת בחר בני ישראל לחלקו, וכתיב אתם עדי, ועד אינו רשאי להעיד רק מה שרואה בעין ממש, לכן הראה לנו הבורא יתברך בשינוי הטבע שעשה במצרים ועל הים ובמתן תורה... (שם תר"מ)

בענין מה שאמרו רז"ל, הדר קבלוה בימי אחשורוש... וצריכין לומר ששניהם ענין אחד הם, שהרי קבעו ימי הפורים האלה ומברכין שעשה נסים בזמן הזה, הגם דלכאורה ביום המנוחה לא היה הנס, וגם דעיקר הנס יתכן שהיה בפסח, כמו שכתוב "בלילה ההוא" וגו', זה תקפו של נס, אבל באמת הנסים הם למעלה מהזמן, ואיך שייך לומר "בזמן הזה"? רק שאין כל הזמנים מיוחדים לקבל הארת הנס, שהוא למעלה מן הזמן, רק בימי הפורים מתגלה הארת הנס, והוא שכתוב "נזכרים ונעשים", שעל ידי הזכירה במצות שתיקנו בפורים, נעשה ונתגלה הארת הנס, כי הנסים מאירים בשמים לעולם, שאין להם זמן כנ"ל, רק שלמטה יש זמנים מיוחדים שיכולין לקבל הארת הנס כנ"ל, והנה באמת תכלית מפלת עמלק והמן הרשע היה כדי לקדש שמו יתברך בעולם... אם כן בכל עת שיש לו מפלה מתגדל שמו יתברך, והוא באמת התגלות התורה... (שם פורים תרמ"ז)

והימים האלה נזכרים ונעשים, כפי הזכירה שבני ישראל מזכירין הנסים בקריאת המגלה כך הם נעשים, ומתחדש הארת הנסים בכל דור, כי שנאת עמלק והמן הוא בעולם שנה נפש, וכמו כן הנס היה בג' בחינות הנ"ל, בכל דור הוא בחינת שנה, משפחה ומשפחה בחינת נפשות, מדינה ומדינה ועיר הוא בחינת עולם, והמלחמה בעמלק הוא בכל אלה השלשה בחינות, והישועה שהיתה בימי מרדכי ואסתר היתה הכנה לכל ימי הגלות... (שם תרנ"ז)

במדרש, אחור וקדם צרתני וכו'... הענין הוא כנ"ל, שבעשיה יש חלק לכל הברואים, והנפלאות מיוחדים רק לבני ישראל, כמו שכתוב, נגד כל עמך אעשה נפלאות, וזה הדרך נתברר ביציאת מצרים, שהודיע הקב"ה שהוא משנה הטבע, וכתיב "החודש הזה לכם", שזה הדרך של הנסים תלוי בעבודת בני ישראל, אז זוכין להתגלות זה הדרך של הנסים כנ"ל, וכפי ביטול הטבע והגשמיות באיש הישראלי, בכל אחד לפי מה שהוא, כך נפתח לו שער הנסים והנפלאות והחתדשות שינוי הטבע... (ויקרא החודש תרמ"ו)

...ולדעתי נראה עוד, כי אדרבה, הטבע אינו סדר מיוחד רק לעיני בשר, שהם טבעיים, אבל באמת עיקר סדר הוא דרך הנסים והנפלאות, שהם מהקב"ה, שאינו בדרך הטבע, ומעשה בראשית שברא בו הטבע הוא פסיעה קטנה שיצא מן הסדר. ובמדרש בראשית בפסוק אלה תולדות השמים והארץ דורש, הן אלה קצות דרכיו וכו', שכל הבריאה היא משהו ונקודה קטנה להבין מתוך זה חכמתו של יוצר בראשית, ובאמת במעשה בראשית החכמה נסתרת בלי סדר, וזה עצמו החילוק בין עשרה מאמרות לעשרת הדברות... ולכן הגם כי תשרי ראש השנה לכלל הבריאה, אבל סדר המיוחד לבני ישראל הוא בניסן, כי הטבע היא מוסתרת שלא בסדר, כמו שכתוב בקהלת "מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה וגו', האלקים מראש ועד סוף", ובני ישראל על ידי התורה יכולין למצא הפתח לסדר הדרכים כפי מה שרצה הקב"ה בבריאת שמים וארץ... (שם תרמ"ז)

...והד' שצריכין להודות על נס, מכל מקום אלה הנסים מתלבשין קצת בטבע, ולכן תודה יש בו חמץ ומצה, כי מצה היא הנהגה עליונה בלי הסתר, וחמץ הוא כשמתלבש בטבע ומשתנה על ידי צמצום והסתר, וזה שאור שבעיסה, והנס ביציאת מצרים היה למעלה מכל הטבע, לכן הוא מצה, אבל נסים הנסתרים בטבע הם חמץ ומצה כנ"ל... וזה הוא שצריכין להודות ולהעיד שגם הטבע הכל מהנהגתו יתברך ללמד על הכלל כולו... (שם צו תר"נ)

והנה באמת כל הנסים והנפלאות ושינוי הטבע שנעשה אחר כך לא היה במקרה ובהשתנות חס ושלום, רק אדרבא זה עיקר סדר העולם, שרצה הוא יתברך לברא באופן זה, אבל רצה הקב"ה לזכות את בני ישראל, ושהמה יהיו שלוחים להוציא מכח אל הפועל רצונו יתברך בעולם, אם כן נמצא שתכלית הבריאה היה זה הביטול של הטבע, והוא גמר הבריאה כמו שבת... (שבת הגדול תרנ"ד)

בנסים דיציאת מצרים וקריעת ים סוף אין מברכין שעשה נסים כמו חנוכה ופורים, נראה הטעם כי נסים אלו הם מוכרחין מעת בריאת העולם, שלא היה קיום לעולם בלי נסים אלו, וזה שאמר בגמרא, תנאי התנה עם הים שיקרע וכו'... והגם כי נסים אלו נעשו בזמן מיוחד לכל אחד, אבל הם היו קיומו של עולם. והנה נס זה דקריעת ים סוף היה סיבה לתקן כל הבריאה, ועל ידי השירה שאמרו בני ישראל הכניסו כל הבריאה תחת כנפי השכינה, ובני ישראל הבינו, כי נעשה להם אלה הנסים כדי להטות כל הבריאה וכל האומות להבורא יתברך, ולכן אמרו שירה זאת, שהוא כולל כל מה שיהיה בכל הגלויות שאחר כך... (פסח תרל"ז)

...וזכו אחר כך לאמונה, וכתוב וירא ישראל את היד הגדולה, היינו שזכו לראות הנפלאות בעצמם, והוא מעלה רבה, ובודאי בעין הגשמי אינם יכולים לראות נפלאות ה', שהם למעלה מן הטבע, ועל זה כתיב "עין לא ראתה וגו' יעשה למחכים לו", כי צריכין לזה עינים זכות, לא עיני בשר כמונו, ועל זה הבטיחם משה רבינו ע"ה, "התיצבו וראו את ישועת ה'", וזה היה השנות הנס דקריעת ים סוף, שיתמשכו בני ישראל אחר פנימיות הנס, וכמו שכתבנו על פסוק "נתת ליריאך נס להתנוסס" וגו', היינו לקבל הנס ולהתרומם להתמשך אחר הארת הנס, ואז יש שירה כנ"ל. (שם תרמ"ב)

במדרש ויאמינו בה', אף על פי שכבר האמינו, דכתיב "ויאמן העם", חזרו ולא האמינו, דהנה הרמב"ן כתב דהנסים אשר הקב"ה עושה, לפעמים הוא עדות על קיום העולם שהוא מהקב"ה, כי הלא העולם נברא להיות בדרך הטבע, רק לפעמים יצא מן הכלל ונשתנה הטבע על ידי נס כדי ללמוד על הכלל כולו, ובאמת אין הכל זוכין לנס, עד שיהיה ראוי ללמוד מהנס האמונה. וזה שאמר במצרים חזרו ולא האמינו, כדכתיב "לא השכילו נפלאותיך", שלא נתפעלו על ידי הנס להיות האמונה קבועה על אחר הסתלקות הנס. אבל בקריעת ים סוף באיבוד הרשעים נתקנו בני ישראל בשלימותן, וזכו לזו המדריגה שנקראו מאמינים בני מאמינים, ונעשו עדים להעיד על הקב"ה, שכל הנהגת הטבע הכל בנס נסתר מאתו יתברך, וכפי העדות שמעידין בני ישראל עליו, כך מתגלה הנהגתו יתברך הפנימיות... (שם תרנ"א)

ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו', ברש"י, והמוסר את עצמו לא ימסור על מנת לעשות לו נס, שכל המוסר עצמו וכו' אין עושין לו נס. קשה, דהוה ליה לומר טעם הפשוט שיעשה המצוה לשם שמים. ונראה כי באמת עיקר קידוש שמו יתברך הוא בזה שיהיה נעשה הנס באמת, וזה הנס בא על ידי שמוסר נפשו באמת לשמו יתברך בזה גורם קידוש שמו על ידי הנס, ובאמת הקב"ה חפץ בכך שיגרמו בני ישראל להמשיך שורש הנסים, וזה שאמר המוציא אתכם מארץ מצרים, שעיקר קידוש שמו יתברך על ידי ביטול הטבע לפרסם השגחתו יתברך בעולם, וזה בא על ידי מסירות נפש של בני ישראל, שמבטלים טבעם לשם שמים. (שם אמור תרל"ה)

...אבל יתכן לפרש, כי באמת על פי הטבע אי אפשר למסור הנפש רק בסייעתא דשמיא, ועל זה כתיב המוציא אתכם מארץ מצרים, אמרו בתורת כהנים, על מנת כן להיות לכם לאלקים בעל כרחכם, פירוש שביציאת מצרים ניתן לבני ישראל כח לשבור כל הטבע בעבור קדושת שמו יתברך... והוא בחינת נס שלא כדרך הטבע, כמו שכתוב "נתת ליריאך נס להתנוסס", שעל ידי הנסים שעשה לנו הקב"ה נשתנו נפשות בני ישראל שלא כדרך הטבע, ולכן אם אין המכוון לשם שמים, אי אפשר לו למסור נפשו, רק כשמתכוון לשם שמים עושין לו נס. (שם תרנ"ז)

בפסוק וכי תאמרו מה נאכל וכו', בספר נועם אלימלך בשם אחיו ז"ל, כי על ידי השאלה יצטרך המקום לצוות את הברכה. וביאור הדברים דמה קושיא היא זו מה נאכל, מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. אך כי שאם יהיה קיום בני ישראל על פי נס, ואין כל הדורות ראוין לנסים, לכן יאמרו מה נאכל, והתירוץ שיהיה בדרך ברכה, וברכה היא קצת בטבע, אך באמת צריכין בני ישראל לידע, כי הנסים והטבעים הכל אחד, ובאמת אין נס גדול ונפלא כמו הטבע, שהוא הגדול שבנפלאות המושגים לנו, ואז כשזו האמונה מתבררת לבני ישראל, אין עסק להיות ניזון על פי נס... (שם בהר תרל"ז)

שם משמואל:

דהנה ידועים דברי הרבי רבי בער זצ"ל בפסוק "זאת עולת חודש בחדשו", כי במלת זאת מרומזים שני מיני ההנהגות שהקב"ה מנהיג את עולמו, הנהגת הטבע מרומזת לז' ימי בראשית בריאת עולם הטבע, ואותיות א"ת רומזות לאותיות התורה שהן מא' עד ת', היא ההנהגה על פי התורה, שהיא למעלה מהטבע, והיא ההנהגה הנסית.

וכאשר נתבונן בדבר, למה שתי ההנהגות מרומזות בתיבה אחת, כי לכאורה שונות הן ומופרדות זו מזו, אך הענין כי אף שההנהגה הטבעית לא דבר ריק היא, והביט בתורה וברא את העולם, אם כן כל סדר העולם הוא סדר התורה, ונאמר "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", ומפי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שמעתי, כי לעשות נסים ושינוי סדר הטבע הוא כענין עקירת דבר אחד מן התורה, באשר הביט בתורה וברא את העולם, ואין מותר, אלא כדי לקדש שם שמים... מכל מקום, לולא נמצאה בעולם גם ההנהגה הנסתרת אשר לפעמים נעשה נס שינוי ממנהגי הטבע, היה הטבע מתגשם ביותר עד לאין מרפא... ועל כן נרמזו שתי ההנהגות בתיבה אחת, להורות שזו צריכה לזו וזו לזו... (בראשית וירא תרע"ב)

והנה כבר פירשנו במקום אחר מאמר הש"ס פסחים קי"ח, דרש ר"ש השילוני בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, עמד יורקמו שר הברד לפני הקב"ה אמר לפניו, רבונו של עולם, ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיקים הללו מתוך כבשן האש, אמר לו גבריאל, אין גבורתו של הקב"ה בכך... פירשנו דאין רבותא בזה שהקב"ה מנצח את הטבע, שהרי הגבור לעולם מנצח את החלש, ומכל מקום החלש יש לו גם כן מציאות, ואם כן אין מוכח מזה שהטבע אין לו מציאות כלל, אבל אני שר של אש, והיינו כי מאחר שכל הנבראים נמצאים רק מאמיתת המצאו, ואם כן היה בדין כי לא יהיה ביכולת הטבע לפעול שום פעולה כל שהיא נגד רצון השי"ת, אלא שזה כח ההסתר המסתיר בפני הטבע, עד שיחשב לבריאה נפרדת, אבל כששר של אש יורד שמה נסתלק ההסתר בצד מה, ושוב אינו יכול הטבע לפעול נגד רצון השי"ת, לא האש לשרוף ולא המים להטביע, וזהו כבוד השי"ת, שאין עוד מלבדו, ואין מציאות לשום נברא זולתו... (שם שם תרע"ג)

ויש להוסיף ולומר, על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דכל סדר הטבע הוא סדר התורה, כאמרם, (בראשית רבה א') הביט בתורה וברא את העולם, וכל הנסים והנפלאות היוצאים מהיקש הטבע שעשו הנביאים חשובים עקירת דבר מן התורה, אלא שהותרו משום שמוטב שתעקר אות אחת מן התורה, כדי שיתקדש שם שמים בפרהסיא. ולפי זה יש לדון ולומר בנסים שבמצרים נמי, אלמלא שנעשו כדי לקדש שם שמים בפרהסיא, לא היה רשאי, שהקב"ה עצמו שומר מצוות התורה, אך זה לא יתכן כי נסי מצרים המפורשים בתורה, אם כן הם הם סדר התורה, וכך היתה בריאת העולם שיהיו אלו הנסים... ומכל מקום זה דוקא בנסים המפורשים בתורה, עשר מכות וקריעת ים סוף, אבל אמרו ז"ל שהיו הרבה נסים שאינם מפורשים בתורה, כי במצרים לקו ארבעים או חמשים מכות וכו'... (שם ויחי תרע"ה)

ולפי האמור יש לפרש דברי המדרש רבה (בראשית סוף פרשה א'), ספר משנה תורה היה סגנון ליהושע וכו', נטלו והראה אותו לגלגל חמה, אמר כשם שלא דוממתי מזה, אף אתה דום לפני. ויש להבין, למה לא מצינו בכל האותות והמופתים של הנביאים שיראו את ספר התורה במופתיהם. ונראה דיש שני מינים וסוגים של נסים, והם מתיחסים לשני השמות שם א"ש (א-ל ש-די) ושם הוי"ה ב"ה, היינו יש נסים שענינם נמצא במערכות השמים ומשטרי הכוכבים, כגון (מלכים ב' ג') "כה אמר ה' עשה הנחל גבים גבים"... שאין כאן בריאה חדשה אלא פעולת הכוכבים בציווי הקב"ה על ידי הסתלקות ומניעת החיות מכוכב שכנגדו כנ"ל, שנעשה בשם א"ש, ויש נסים היוצאים מההיקש הטבעי לגמרי, כגון רוב נסי משה רבינו ע"ה, והם נעשים בכח שם הוי"ה ב"ה. ונראה שלעומת שני סוגי הנסים האלה הן תורה ותפלה, שתורה מתייחסת לשם הוי"ה כנ"ל, ותפלה מתיחסת לשם א"ש, שהרי תפלה מצינו עוד קודם מתן תורה... והנה בש"ס מגלה כ"ז... הגדולות אשר עשה אלישע, ואלישע דעביד ברחמי הוא דעביד, הרי דנסי אלישע מתיחסים לתפלה, אך נסי משה רבינו ע"ה שהיה נביא התורה, מתייחסים נסיו ונפלאותיו לתורה... לזה אמר ספר משנה תורה היה סגנון ליהושע וכו', שבכח התורה, שהיא מתייחסת לשם הוי"ה עשה נס זה, ועל כן בשאר הנביאים שנפלאות שהיו עושים מתייחסות לתפלה, לא הוצרכו לזה... (שמות וארא תרע"ז)

...ולפי הנחה זו יש לומר, דכל הנסים שנעשו לקודמים באשר לא היתה התועלת אלא לשעתו, והוא באקראי בעלמא, כי באשר היו בעת צרה נעשו להם נסים, ואם לא היו בעת צרה לא היו נעשים להם נסים, אם כן הנסים הם רק באקראי, וזה נקרא עמידה, אבל הנסים שבים סוף, שהיתה הכוונה לקידוש שם שמים ואינו תלוי במעשה זה, אדרבא, מעשה זה היה בשביל לעשות נסים כנ"ל, זו נקראת ישיבה, ומאז נתקדש שמו הגדול בעולם, ונתפרסם הנס בכל העולם, שהרי אפילו כל מימות שבעולם נבקעו, וישראל פרסמו בשירות שהשי"ת הוא העושה נסים, אם כן, כביכול, נתיישב... (שם בשלח תרע"ג)

בש"ס מגילה ד' חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום... ונראה עוד לומר, דהנה יש שני סוגי נסים, נס הדוחה ומבטל את הטבע, כמו קריעת ים סוף והעמדת נד אחד של מי הירדן, ויש שהטבע אינו מתבטל, ומכל מקום אינו פועל אלא מה שהוא לרצון השי"ת, כמו נס חנניה מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש, והאש היתה בוערת, ומכל מקום לא שלטה בהם לרעה, ואדרבה היתה מלהטת ושורפת את האנשים שהשליכו אותם לתוך הכבשן. ולכאורה הנס בסוג הראשון הוא רבותא יותר, אך לא כן הוא, דכבר הגדנו פירוש הש"ס פסחים קי"ח... אך באמת אין לשום נמצא מציאות נחשבת נגד השי"ת, כי הכל נמצא מאמיתת המצאו, והיה בדין שהטבע לא יוכל לפעול כלל שום פעולה נגד רצון השי"ת, שהרי אין הטבע נפרד לעצמו כלל, אלא מפלאות תמים דעים, שמחמת ריבוי ההסתרות והצמצומים אין הטבע מרגיש רצון ה', ופועל כפי מהותו, ואלמלי היה הטבע נתעלה מן ההסתרות, לא היה במציאות שהטבע יפעל פעולתו נגד רצון השי"ת... היוצא לנו מזה, שנסים בסוג השני, שאינם ביטול הטבע, אלא שהטבע עצמו פועל רק מה שרצונו של הקב"ה בכך, הם רבותא יותר, וכך יהיה לעתיד לבא, כמו שכתוב (ישעיה מ"ג), "כי תעבור במים אתך אני וגו', כי תלך במו אש לא תכוה" וגו', והיינו שלא יהיה כמו בקריעת ים סוף והעמדת נד אחד של מי הירדן, אלא שהאש והמים כמו שהם יתעלו עד שירגישו רצונו של מקום ולא יפעלו אלא רצונו ית"ש...

והנה בנס בפורים מצינו שהיו שם שני סוגי הנסים יחד, נס מן הסוג הראשון, היינו היפוך ממהות הטבע, כאמרם ז"ל (מגילה ט"ו) שנשתרבב השרביט ונעשה של מאתים אמה, ועוד אמרו ז"ל שהיה שמשי מוחק וגבריאל כותב ועוד... כל אלה הם נסים מן הסוג הראשון, והיו גם כן נסים מן הסוג השני, שלא היה ביטול הטבע, אלא שהטבע עצמו לא היה יכול לפעול אלא כרצון השי"ת, וכנראה שזה הענין שהיה אחשורוש הפכפכן, הרג את אשתו מפני אוהבו, והרג אוהבו מפני אשתו, שטבעו לא היה בבחירתו, אלא כפי רצון ה'...

והנה יש לומר שנסים שהם מן הסוג הראשון בביטול הטבע מתיחסים ביותר ללילה, שהוא זמן שביתת הטבע, ובחינת שינה שהיא בכל הדברים, כמו שיסד הפייטן אז רוב נסים הפלאת בלילה, שהוא זמן שביתת הטבע, אבל הנסים מן הסוג השני, שהטבע עצמו פושט מעליו את ההסתר והצמצום מתיחסים ליום, זמן סילוק ההסתר והחושך בצד מה. ויש לומר שלעומת שני סוגי הנסים שהיו בפורים תקנו שני זמני קריאת המגילה... (שם פורים תרפ"א)

...והנה מלבד שההנהגה על ידי נסים נגלים היא כמובן בתוספת מעלה שלא יעצרהו הגשם, עוד יש בה מעלה גדולה, שהיא על ידי שם של רחמים, ועל כן כל ימי משה השי"ת גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו, אפילו כשהיו בלתי ראויים כל כך היה משה עומד ומבקש רחמים, אבל כשההנהגה היא על ידי נסים נסתרים, שהיא במדת הדין רפה, כמו שכתב הרמב"ן, שם נצרך שיהיו זכאים וראויים... (במדבר שלח תרע"ב)

...ומכל מקום יש לומר, שדוקא לאדם שמהותו היא טבע עולם הזה, אם המשיך נסים מעולם העליון שאיננו לפי סדר עולם הטבע, אצלו נחשב עקירת דבר מן התורה זו שמתלבשת בלבוש עולם הטבע, אבל אם מלאך שמהותו היא למעלה מעולם הטבע המשיך נסים מעולם העליון, עולם הנסים, אינו נחשב כעוקר דבר מן התורה, שהרי מהותו היא מעולם העליון, שלמעלה מסדר הטבע, ושם בעולם שמהותו משם, גם זה הוא סדר התורה... ומעתה יש לומר, שהנסים שנעשו על ידי משה רבינו ע"ה, שהיתה מהותו לגמרי למעלה ממהות אנשי הטבע, שעלה למרום... ממילא כמו מלאך שהמשיך נסים מעולם העליון אינו נחשב כעוקר דבר מן התורה, כן נמי משה רבינו ע"ה, שכל מהותו למעלה מסדר הטבע וממרום שהמשיך הנסים שם הוא, ושם הרי זה סדר התורה שמתלבשת באותו עולם, אם כן אין זו עקירת דבר מן התורה כלל... ויש לומר שמהאי טעמא משונים נסים שנעשו על ידי משה רבינו ע"ה, שהיו יוצאים מהיקש הטבע, כמו שהוא עצמו היה יוצא מהיקש הטבע, ויש לומר עוד בענין הנסים שהם שני הפכים בנושא אחד, שנחלקו בזה המהר"ל עם פלוסופי עמנו, שלדעת מהר"ל יתכן להיות נס שני הפכים בנושא אחד, ולדעת החולקים זה לא יתכן. ויש לומר דזה תלוי בנביא המחדש את הנס, שמשה רבינו ע"ה שלא היה לפי מהות הטבע, היה מחדש נסים שהם שני הפכים בנושא אחד, שזה ענינו בגדר הטבע, אבל שאר הנביאים שלא היו מופשטים לגמרי מהטבע, היו הנסים שלהם נמי בלתי שני הפכים בנושא אחד. ומכל מקום יש לומר, דהנסים שנעשו כבר על ידי משה ושהיו שני הפכים בנושא אחד, הם עצמם יכולין להיות על ידי שאר נביאים נמי, כשהם שני הפכים בנושא אחד... (שם חקת תר"פ)

...ונראה דהנה יש שני מיני הנהגה שהשי"ת מנהיג את עמו ישראל, יש הנהגה נסית נגלית, כמו מן ובאר וענני כבוד, ויש הנהגה המלובשת בטבע, אבל על ידי נסים נסתרים, כי מצד הטבע לא יכרת האוכל חלב... והנה מובן שלצורך ישראל לרומם על כל גויי הארץ בודאי יותר טוב ויותר כבוד ושם תפארת להם בהנהגה הנסית, ובמדרש רבה (דברים פרשה ז') שהיו אומות העולם אומרים על ישראל שבמדבר אלוקות הן, אלו כל תשמישם אינו אלא באש. אך לצורך גבוה יש לומר, שיותר תועלת בהנהגה על ידי נסים נסתרים המלובשים בטבע. וכענין צורך הנשמה לבא לעולם הזה מלובשת בגוף חומרי, למען להעלות גם את החומר לזככו ולדקדקו עד שישוב גם הגוף להיות שכלי, כן יש לומר שההנהגה הנסית המלובשת בטבע מגבהת גם את עולם הטבע ומזככתו... ועל כן צריכים לומר, כי לא יבצר מהשי"ת להנהיג את כל העולם כולו על נסים נגלים, וכאשר ברא השי"ת את העולם על אופן זה להתנהג על ידי הטבע ונסים נסתרים, בודאי כן ראוי להיות מטעם זה או מטעמים אחרים הנודעים אליו יתברך. (דברים תרע"ג)

והנה כבר אמרנו, שההנהגה הנסית וההנהגה הטבעית כל אחת יש לה מעלה מה שאין בחברתה, שההנהגה הנסית יש לה מעלה שהיא בלי טורח ובלי עמל ולכבוד ולתפארת, כענין שאיתא במדרש (דברים פרשה ז') שאמרו אומות העולם אלקות הן אלו וכו'... ומכל מקום יש להנהגה הטבעית נמי מעלה שאין בהנהגה הנסית, כי בהיות חורשין וזורעין ומקיימין מצוות התלויות בארץ, נתבררו כל חלקי הקדושה המפוזרים בגשם חומר הארץ, ועוד לו שגם חומר הארץ נתקדש, והוא כענין ביאת הנשמה לזה העולם כידוע. ומובן לפי הדברים האלה, שהתכלית היא ההנהגה הטבעית כדי לברר כנ"ל, וההנהגה הנסית במדבר היתה צורך לשעתה לבד, כדי שיתחזקו ישראל בתורה ואמונה טהורה, למען יהיה ביכולתם לבא לארץ לחרוש ולזרוע ולברר כנ"ל, ומכל מקום תכלית התכלית היא, שיתקדש כל כדור הארץ כמו לעתיד, ויזדכך החומר עד שתשוב כל ההנהגה למעלה מן הטבע של עכשיו, ועתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת... (סוכות תרע"ד)

...ואמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שעולם הטבע נקרא דירת קבע, באשר הנהגה זו היא בקביעות, והנהגה שבדרך נס היא דירת עראי, שהיא רק לפעמים ולזכר נסי ישראל שבמדבר יושבים בדירת עראי. והנה כתב המהר"ל שיש סדר לנסים ואינם בדרך מקרה, ומכל מקום אינם שכיחים ואינם אלא לפעמים, צריך לומר הטעם, משום שאין העולם הגשמי ראוי לכך, ועל כן אדם הראשון קודם החטא, שהיו בגדיו כתנות אור, ותפוח עקבו מכהה גלגל חמה, נראה שהיה ההנהגה הקבועה הכל בסדר הנסים... אך אחר החטא שנתגשם, מתנהג העולם בסדר הטבע בקביעות, הנסים אינם באים רק לפעמים דרך עראי. ולפי זה מובן שלעתיד כשיתוקן חטא אדם הראשון, תשוב כל ההנהגה לסדר הנסים בקביעות, ועל כן אמרו ז"ל (שבת ל'), עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, וכן עתידה אשה שתלד בכל יום, ועל כן שמיני עצרת הרומז לעתיד, וכנור של ימות המשיח יהיה של שמונה נימין, ואין ענין לדירת עראי כלל... (שמיני עצרת תרע"ב)

ר' צדוק:

והנה כל פעולת הישועות שישתנה וימולא החסרון על ידי תפלה הוא הכל על ידי התורה שהיא הנהגת העולם, וכמ"ש קרוב וגו' לכל אשר יקראוהו באמת, ואין אמת אלא תורה, ועל כן התחלת פעולת הישועות שמצינו בתורה היה על ידי אברהם אע"ה שממנו התחלת ב' אלפים תורה, ומקודם לא מצינו בתורה שום נס לשום אדם, דהצלת נח בתיבה הוא בטבע שהתיבה שטה על פני המים, אלא שהשי"ת הודיעו מקודם והאמין בה' ועשה לו דבר המציל אבל היה צריך הצלה טבעית... על כן לא נזכר גם כן הנס (של אור כשדים) בהדיא בתורה בהתגלות רק ברמז ובהעלם כמו שהיתה פעולת אותו הנס על ידי דברי תורה שהיו בהעלם ולא נתגלו עדיין אלא ברמז... (חלק א פוקד עקרים עמוד יג)

והנה אמרו (יומא כ"ט א') למה נמשלה אסתר לשחר, לומר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים. והאיכא חנוכה, ניתנה לכתוב קאמינא... ביאורו כי הכתב הוא הפרסום הדבר לכל באי עולם בדורות הבאים... ודבר זה אינו אלא בנס שהוא שידוד הכחות והשתנותם מטבעם, שדבר זה הוא פלא נרגש, וגם דבר זה נקרא נס בתוך נס כמו שכתבתי לעיל, והרי זה על דרך שאמרו (חולין פרק אלו טרפות) תרי תמיהי דכירי אינשי. וזה ענין שנס חנוכה לא ניתן לכתוב, כי לא היה נס מופלא בשידוד הטבע שבכח הניצוח אשר ברא השי"ת לנצח ולהתגבר על זולתו נצחו החשמונאים לבני יון, ועם היותם מועטים כבר יארע זה על דרך המקרה, ואינו אלא נס נסתר שאינו נגלה ונתפרסם לכל באי עולם שלא יוכלו להכחיש...

ובנס אסתר נחלקו בו אם לא ניתנה לכתוב למה שלא נראה בו שידוד הטבע כל כך, כי אפשר הוא על דרך הטבע שאשה תטה לב בעלה לשנות משפטיו... או כדברי האומר שניתנה לכתוב בעבור מה שמצאנו גם שם (אסתר ח') "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם", נראה ממה שגם האומות שאין מרגישים כח השי"ת אלא על ידי פלא כמו שנתבאר לעיל הרגישו אז להתיהד, זה יורה כי היה גם אותו נס שידוד טבע גמור, כי על ידי ההנהגה הטבעית לא היה אפשר להשתנות הגזירה אחר מה שהיה בחוקי פרס שכל מה שנחתם בטבעת המלך אין להשיב. ועוד שעל כל פנים לא היה להיות נהפוך שישלטו המה בשונאיהם, וכיוצא מדברים הידועים לדור הרואים הנס שהיה ניכר בהם שידוד הטבע... (שם שיחת מלאכי השרת עמוד סט, וראה שם עוד)

וזהו שאמרו (יומא כ"א ב') דשכינה לא היתה במקדש שני, והיינו כי מאז והלאה נסתלק פרסום ענין זה שה' בתוך בני ישראל כמו שהיה כל ימי בית ראשון, אם לטוב ואם לרע תיכף נשתנה ענין ההנהגה אצלם, וזה לתוקף דבקות ההשגחה האלקית עליהם, וכן בגלות בבל עד אז היתה הנבואה בישראל. ומשנבנה בית שני נסתלקה הנבואה שהוא הנמשך מן השכינה שה' שוכן בתוכינו... וכמו שאיתא (ברכות ד' א') ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה בימי יהושע אלא שגרם החטא וכו', רוצה לומר נס נגלה בשידוד הטבע ולא נס נסתר אלא שגרם החטא שהוצרך להתעלם ההנהגה הנגלית בשידוד הטבע בכל עת על ידי שם ה' השוכן. כי נס זה היה בהעלם כי כאשר אין נסים ושידודים נגלים רק בהסתר בהנהגת הטבע אז אין ניכר שה' שוכן בתוכינו רק הוא בהעלם, והוא הסתלקות הנבואה אז שגם הוא גילוי שכינת ה'... (שם שם עמוד עא)

ובזה היה הגאולה אז שהשתחוו לצלם דהיה גם כן לפנים ומאונס ולבם לשמים, וזהו אסתר סוף כל הנסים (יומא כ"ט א'), היינו מעילא לתתא, דזהו מדריגה התחתונה של הנסים, דעיקר הנס הוא מה שהשי"ת מופיע אורו גם במקומות היותר שפלים וטמאים, דנס נקרא מה שיוצא מן השורה הראויה, דאין ליקרא נס מה שהוא פלא לעניני בני אדם דנסים כאלה הם בכל יום וכל שכן לצדיק גמור. וכמו שאמר ר' חנינא בן דוסא (תענית כ"ה א') מי שאמר לשמן וכו' היה אצלו זה לדבר פשוט, ואין קרוי נס רק מה שהוא נס גם בכל עולמות עליונים, וכשישראל זוכים מעצמם ומהשתדלותם עד שמגיעים למעלה גדולה להיות חירות ממלכיות אין צריך לנס כלל. וכל תוקף הנס דמצרים שעושין כל כך זכר ליציאת מצרים הוא שהם נשתקעו שם הרבה, וכמשאז"ל על פסוק "גוי מקרב גוי", והוא נכנס כביכול למצרים מקום טומאה... וזה היה נס גדול וראשית הנסים שהוא הבירור דאני ה' השוכן אתם בתוך טומאותם מצד ההתחלה והשורש שלהם מאבות... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד טז, וראה שם עוד וערך פורים)

 נסים כאלה בשידוד הטבע הם רק כשאינם ראוים מצד מדת המשפט לישועה, ושם אלקים הוא שם מדת הדין הוא בגימטריא הטבע, כידוע, והישועה מצד מדת הדין היא ישועה מלובשת בדרך הטבע, ועל כן אמרו (שבת נ"ג) באותו שנפתחו לו דדין כאשה והניק את בנו, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית, דאם לא היה גרוע, היה השי"ת מושיעו בדרך הטבע, שיזמין לו שיכול לשכור מינקת, ומה שהוצרך לנס בשינוי בטבע, הוא רק מצד שהוא גרוע, ולא היה מדת הדין מסכימה, והברכה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה מורה, שנאחנו מבקשים שיעשה לנו גם עכשיו נסים כאלה כמו שעשה לאבותינו בימים ההם, ועל נסים בשינוי סדרי בראשית אין אדם רשאי להתפלל, כדאיתא (שם ל"ב) שמנכין לו מזכיותיו, ואסור ליהנות ממעשה נסים, כמו שאמר (תענית כ"ד) לא תיזבנון דמעשה נסים הוא. וחזקיה שהתפלל על נסים, שאמר אני ישן על מטתי ואתה עושה נסים, (איכה רבתי פרשה ד'), ולא רצה ללחום ולהיות מלובש בדרך הטבע, הוא גם כן לפי שראה שאין דורו ראוי לכך, שהעולם נידון אחר רובו... ולזאת כיון שהרוב לא היה כראוי, התפלל להקב"ה שיעשה הוא כרצונו יתברך, ואני ישן על מטתי ואתה עושה, ולכך אין אנו מברכים בפסח "שעשה נסים", שיהיה נראה שאנו חפצים שיעשה לנו גם עכשיו נסים כאלה, ועל זה אין לבקש כנ"ל... אמנם בחנוכה ובפורים היו הנסים מלובשים בטבע ובלא שינוי סדרי בראשית, ובפורים היה דרך הטבע גמור, ואף שבאמת היה נסים ונפלאות של השי"ת מתחלה ועד סוף... אבל מכל מקום לא היה נראה בחוש להשתנות סדרי בראשית... (מקץ י, וראה שם עוד)

זכר עשה לנפלאותיו וגו', היינו שמזכירין יציאת מצרים בכל יום ערב ובקר, שצריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורות, דזה נקרא נפלאותיו... ומה שציוה השי"ת לזכור ב' הנפלאות הנ"ל הוא חנון ורחום ה', שעל ידי הזכרון יוכלו להמשיך אז שיזכו לקדושת עתיקה פל"א, וכמו שמצינו ברבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה) שאמר, מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק, ולמה הזכיר מי שאמר לשמן וידליק, רק שצריך להזכיר שכן הטביע השי"ת בטבע השמן וידליק, ועל ידי זה יוכל להמשיך שיאמר לחומץ וידליק... ואצלו לא היה זה מעשה נסים, דאז בודאי לא היה רוצה ליהנות ממעשה נסים, רק כיון שהיה ברור לנגד עיניו שאין שום טבע והרגל, רק מה שהשי"ת נותן בזה הטבע, והיה דומה לפניו מה ששמן דולק כמו שהיה חומץ דולק, ועל ידי שזכר בפה מי שאמר לשמן וידליק, שזה רק ממאמר השי"ת, על ידי זה המשיך ההשפעה לחומץ שידליק, וזהו שזכר עשה לנפלאותיו, הוא הטעם חנון ורחום ה', שעל ידי הזכרון יוכל להמשיך ההשפעה מעתיקא שהוא פלא... (פרי צדיק פסח לב)

חכמה ומוסר:

מהידוע יש שתי הנהגות, הנהגה טבעית והנהגה נסית, כאשר יתחקה האדם ההפרש ביניהן הוא, כי הנהגה טבעית מתקשרת בדרך סבה ומסובב, מה שאינו כן הנהגה הנסית, אינה בדרך סבה ומסובב. אבל בזה מוטעים כמה בני אדם, שהמה סוברים כי דרך הנסי הוא רק הסכמה בעלמא, כענין שקורין סגולה, וסוברים כי אין בזה דרך חכמה בקשר סבה ומסובב, חלילה לחשוב כן, ומקרא מלא דבר הכתוב, ה' בחכמה יסד ארץ, ומכל שכן כל הסגולות וכל הנסים הכל בחכמה נשגבה מאד. ואדרבה, דרכי הטבע נודעו מעט ממנו לאדם דרכי החכמה, ומהלך דרכי החכמה של ההנהגה הנסית נעלם ונשגב מדעת האדם אף שמץ מנהו.

וכאשר נטה משה ידו על הים ויבקעהו, לא היה רק בסגולה לבד בלי טעם, חלילה להאמין זאת שיהיו דרכי החכם בלתי בעל תכלית חס ושלום... וכן בכל הנביאים כירמיה וכיחזקאל וכמוהם אשר עשו, לא היה רק סגולה בעלמא, אבל כאשר מחייב השכל ומתקבל על הלב... יש עלינו לדעת, כי כמו שאנו רואים בטבע, כדומה עבודת האדמה, יש בזה חכמה להתלמד ידיעת טבע עבודתה, איך שתוציא האדמה אחרי העבודה הנדרשת בטבעה, תוציא פרי טוב ורב פריה, אבל סוף כל סוף מה עושה בזה האדם, רק נותן הפרי בארץ, מעשה קוף בעלמא, ואין לו שום ידיעה שמץ מנהו, איך ובמה תכונן האדמה את פריה בקבוץ היסודות יחד... ועם כל זה צריך הפרי לשהות במעבי האדמה קרוב לשנה, ויש מין אילנות שצריכים לשהות כמה שנים באדמה, מזה נבין כמה וכמה הרכבות באין חקר למו שעושה האדמה בחכמתה, שנטבע בה ממטביע הטבע, אחרי מעשה קוף בעלמא של האדם המניח הגרעינים בארץ אחרי עבודתה הנדרשת בטבעה... 

הנה מצינו באלישע בעת שהחיה את הבן שם עיניו על עיניו ופיו על פיו ויחם בשר הילד, מצאתי דבר נפלא ברד"ק על זה, אמר, שם פיו על פיו כדי להחם בשר הילד, כי כל מה שנוכל לעשות נעשה בטבע. ועל פי זה הודיע לנו הכתוב דבר נפלא, כי באמת אין זה בדרך הטבע, כשאדם חי ישים עצמו על אדם מת שיצא ממנו חיות אל המת להחיותו, אבל הודיענו בזה כי באמת גם מה שנדמה לאדם טבע, אינו רק נס, כי פנימיות הלוכו של הטבע בדרך סבה ומסובב לא נודעת לאדם, ורק החיצוניות נודעת, כי כך גזר רצונו יתברך בדרכי הטבעים, להודיע לאדם מהלך החיצוניות, את מהלכם בדרך סבה ומסובב, ופנימיותם לא נודעו, וכמו שנודע זאת גם כן לחכמי הטבעיים וחכמי הרופאים. והראה הנביא כי הנהגות הטבע והנסי משולבות זו בזו, ומה שנוכל לעשות בדרך הטבע, רצונו יתברך שנעשה, כי כן קבע רוב הנהגת העולם במהלך הזה. אך למען נדע כי טבע גם כן נס הוא, עשה פה מעשה קטן בטבע, היינו שקרב עצמו להילד כדי להחם בשרו, והכל יודעים שרחוק זאת מדרכי הטבע להחם בזה בשרו להחיותו, אך למען נדע, כי טבע נס הוא באמת, ורק כן גזר רצונו יתברך להודיע מהלך סבתם בדרך סבה ומסבובב החיצוני, וכדי לנסות את האדם אם יתבונן דרכו להבין כי הכל בחכמה נברא, ולכן הראה הנביא כמו טבע בדרך סבה ומסובב, כן גם כן נס, ביתר שאת מאד נעלה, וכן טבע ממש נס הוא, כי אין מקום בטבע בזה להחיותו... (חלק א מז, וראה שם עוד)

...ונמצא כי האדם צריך להיות מלומד בכחות הפכיים, עוסק בדרך הטבע, ותוך לבבו צריך להיות הכל נסיי, רצוני לומר נס נסתר. כי זאת לנו לדעת מיסודות הדת, כי אף על גב שאין לנו נסים גלויים, אמנם נסים נסתרים מלא כל הארץ בכלל, ומכל שכן לעדת ישראל, ואנו אומרים בכל יום, ועל נסיך שבכל יום עמנו, פירוש בכל יום כולו בלי הפסק, הכל נסים נסתרים, ורק נגזר על האדם בזיעת אפיך תאכל לחם, שיעסוק בטבע באבריו, היפוך מחשבות לבבו, וזה דבר קשה מאד, ונגזר זה עליו מחטא עץ הדעת ולהלאה... כי אינו יכול האדם לבא למדרגתו הנעלה רק על ידי נסיון גדול, אם ינצח ויהיה לבן חיל... (שם נא)

...והנה ידוע כי כל חיי האדם הם נסים, אך נסים נסתרים, כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בכמה מקומות, ונסים גלויים לדעתי הם רק אם הדור זכאים, ושיש להם אמונה שלמה בהשגחה פרטית בכל דבר ודבר... ואז מראין להם נס נגלה מחמת חביבות, ובזכותם יתבוננו הדורות הבאים להבין, כי כל חיי האדם נסים, ורק נסים נסתרים, כי אין הדור זכאי לחביבות נס נגלה, אבל עיקר הנס להתבונן כי הכל נסים, ורק נסתרים הם, ואם כן הנס הוא ממש לדורות הבאים, כי הראשונים לא היו צריכים לחזק אמונתם, ורק חביבות הראה להם, מה שאינו כן אנחנו צריכים הנס נגלה לחזק אמונה, וההתבוננות הזאת היא כמו חיה כאז כן עתה, לזה רמזו אנשי כנסת הגדולה "בזמן הזה" דייקא.

והנה אלו לא היה לנו רק נס חנוכה אשר זה גלוי ומפורסם גם היום בין אומות העולם... היה די לעשות את האדם למאמין שלם גם בנסים נסתרים תמיד, כל שכן שיש לנו הרבה והרבה נסים מאד מפורסמים בכל העולם, וגם נסים חיים וקיימים גם כהיום הזה, יש לנו להתבונן תמיד בהם ולהיות נגד עינינו, ומזה נקבל עול מלכות שמים בשלמות וטוב לנו.

והנה מטבע האדם בימי נעוריו לחשוב הכל מקרה, חס ושלום, ולא במכוון, כי האדם בטבעו רחוק לבקש סבה מהמסובב. והערנו בזה, כי מה שנאמר "ואם תלכו עמי קרי", פירש רבינו יונה ז"ל, במקרה, הייתי סבור כי מחמת חטא ילכו בזה, עד שעלתה בידי כי אין זה מחמת חטא, רק טבע האדם בלי התבוננות מרובה דעתו כן, והכתוב הזהיר אותנו, אם תלכו בהטבע הזה, ולא תתבוננו הרבה לעקור הטבע הזה, ממילא יבא לכל החטאים חס ושלום... (שם נט)

...ומעתה כיון דגם להרא"ש גם להרמב"ם פטרוהו רבנן למעלה מעשרה, כיון דבמצוה קא עסיק לפרסומי ניסא, כי יש להבין ולהוכיח, עד כמה גדול ורם ענין עסק המוסר בלי תכלית. דחזינן דמשום פרסומי ניסא, פטרוהו דרבנן מזיק דאורייתא החמור מאד ומדוקדק בתכלית הדקדוק, כידוע חומר הדינים בין אדם לחברו, ובכל זאת הקלו בה החכמים משום פרסומי ניסא, ומדוע, הלא הוא משום דמהנסים יתגלה ויתלבן שהבורא ית"ש הוא המשגיח, הוא המנהיג, הוא הצופה הוא המביט על כל העולם כולו, ורק ברצונו יתנהגו כל הענינים כולם, ובמה שאין רצונו, הוא אפס תוהו ואין... רוצה לומר, כיון דהנס הוא נגד הטבע וכח המתנגד לו, הלא הוא זה הוכחה חושית, שיד סבה הראשונה נגעה בהנהגת העולם, להנהיגו על פי הטבע אשר יחדה הסבה הראשונה, ולשנותה ברצון הכל יכול בכח המנגד להטבע, וזה באמת תכלית היראה ותכלית האדם, להבין היסוד הראש והראשון הזה, יותר ויותר. והנה ענין עסק המוסר הוא, להוכיח באותות ומופתים שכליים על פי התורה, שהטבע הוא גם כן נס, ושניהם ענין אחד, כיון שמיד אחת נתנו, ועין אחת צופה ומביטה עליהם, והנס יוכיח על הטבע כאשר ביארנו, ואם כן לימוד המוסר והעסק בו בעיון להבין באמת, הוא פשוטו כמשמעו פרסומי ניסא... (שם קכו)

והנה כיון שעמלק שנאוי כל כך, למה לא הועילה זכות משה אהרן וחור למחות שמו לגמרי? ואמרנו על זה, כי מזה ראיה ברורה שאין לאדם לבקש שיעשה לו נסים מן השמים, כי על פי הטבע היה לעמלק לנצח, כי הוא מלומד בחרבו, עד שהתפלל משה, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', ועם כל זה חתך יהושע רק ראשי הגבורים, והחלשים נשארו, עיין שם ברש"י, ואמרתי, שמזה זכות גדולה לישראל על שבכו במעשה המרגלים, כי הם פחדו מאד מהאמורי, ופחדו פן יפלו מעט ממדרגתם, ולא יעשה עמהם נסים כנ"ל... (חלק ב רלו)

שעורי דעת:

...והיות שהאדם בטבעיותו וחושיו רגיל הוא לראות ולהרגיש את הדבר המוחשי והמעשי לכח יותר מועיל ויותר פעיל בעולם, ממילא יש אשר שגם הדבר הנעשה בכח ה' בדרך נס ירגיש בנפשו כי זה יעלה ביותר נקל, כשישמש לזה כח של מעשה ופעולה גשמית, ואף שבאמת לא יקטן הנס והפלא כשיצאו מים על ידי הכאה, מכפי שיצאו על ידי דבור, בכל זאת נוטה האדם להרגיש, שבהכאת המטה על הסלע נקל יותר שיצאו מים, שבזה רואה הוא איזה דבר ממשי, פעולת ההכאה, מה שאינו כן בדבור אל הסלע, שאין זה אלא ענין רוחני... וזה הכח פעל גם במשה ואהרן, והביאם לידי טעות בציווי השם, שצום לקחת את המטה, וחשבו שנצטוו על כך להכות את הסלע, ויעשה הנס גם הפעם על ידי הכאה... כי אלמלא דברו אל הסלע ויצאו מים, אז היו מכירים הכל ומרגישים את הנס הנפלא, מאשר עכשיו שהכו על הסלע, כי האדם בכוחותיו הטבעיים כשיראה הנס של הוצאת מים מן הסלע כי הוא בא בהכאה במטה עליו, אינו מורגש אצלו כל כך הנס, ואינו מעורר בו כל כך מדת ההתפעלות, כפי שהיה פועל עליו בראותו את המים יוצאים מן הסלע על ידי דבור לבד, ואף שבאמת לא יקל ולא יקטן על ידי זה הנס אפילו כמלא נימא, מכל מקום כך הוא מוטבע בחושיו והרגשיו, שמרגיש יותר את הנס שהוא בא בלי כח גשמי כלל... (חלק א עמוד סג, וראה שם עוד)

המדרגה השניה היא מדרגה יותר עליונה, היינו שנראית כבר שדוד הטבע, והוא שבנוגע לאישים מיוחדים ולתכליות מיוחדות בטלים חוקי הטבע החומריים, אברהם אבינו שהפילוהו לכבשן האש ולא נשרף... בכל אלה ראינו כי בטלים חוקי הטבע בנוגע לקדושי עליון. חזינות כאלו ודוגמתן עושים רושם יותר גדול ומתמיהים אותנו בנפלאותם, כי יוצאים הם כבר מגדר הטבע הרגיל, ובזה נדמה לנו כי רואים אנו יד אלקים ממש. אבל באמת גם זה הוא חק מהחקים המסודרים בבריאה, כי כמו שנתן ה' בטבע העץ שישרף באש, ובטבע הברזל שלא ישלוט בו האש, כמו כן הוגבל כח האש שלא יוכל לשלוט על האיש הירא את ה', שנשמתו דבוקה בו ומוארה באורו, כי האדם שמקננת בו נשמה עליונה ומכיל בקרבו כחות נפשיים כבירים, הוא עצם אחר ממש, שאין כח האש שולט בו, עליו נאמר (ישעיה מ"ג) "כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך, כי תלך בו אש לא תכוה" וגו', כי הוגבלו כחות האש והמים וכן שאר כחות הטבע החומריים שלא ישלטו באנשים העליונים שה' אתם במחשבתם, ונשמתם דבוקה בו, וכל זה הוא חק המסודר בבריאה כמו חקי הטבע המתמידים.

אמנם לפי ראות עינינו האנשים האלה הם מציאות בשר גידים ועצמות, ובכל זאת אין כחות הטבע שולטים בהם, מכירים אנו על ידי זה את בורא העולם מחוקק המציאות ואת הנהגתו האלקית, ומכנים אותו בשם ש-די... כי השם הזה מורה על מה שמכירים אנו לפי השגתנו, כי הגביל הבורא את כחות הטבע בגבול ומדה מסוימת. והנה כמו שהגביל אותם בכמותם עד כמה יתרחבו ויתפשטו, כמו כן הגבילם באיכותם עד היכן ישלוט כחות הטבע, ואיפה יגמר כח שלטונם, ועל כל זה שאנו מכירים בסדור הבריאה ובהנהגתה מכנים אנחנו את הבורא בשם ש-די...

והנה במדרגה זאת, אף שניכרת בה הנהגה יותר עליונה, בכל זאת אנו מכירים על ידה רק כי יש בורא שברא את הבריאה, והכינה בסדריה הנפלאים, אבל אין אנו מכירים את שלטונו התדירי של הקב"ה מעל חקי הטבע, והאחוד הנפלא של הבריאה עם הבורא. עדיין אפשר לנו לחשוב, לפי מושגנו, על הבריאה כעל מציאות מיוחדת, כי אחרי שהיה רצון הבורא לברא בריאה כזו עשה אותה מציאות מיוחדת, ומוגבלה בחוקיה וגבוליה, נמצא כי לפי מדרגה זו עדיין רואים אנו את הבורא ואת הבריאה כנפרדים, הננו רואים עוד בורא ובריאה, אומן ואומנות, אבל באמת יש מדרגה יותר עליונה בהשגחת ה', אשר בה רואים אנו כי כל חקי הבריאה והטבע בטלים לגמרי לעומת רצונו יתברך, והיא ההנהגה של חידוש המציאות על ידי רצונו הבלתי מוגבל, בהנהגה זו מתגלית לנו התקשרות האומן עם אומנותו, אחדות הבורא עם הבריאה גם לאחר שבראה, ומכירים אנו כי אין מציאות בריאה לעצמה כלל, ורק רצון הבורא לבד הוא כח הכל, וזהו המושג הנכון במציאות, כי לפי הידיעה האמיתית אין מציאות בריאה נפרדת כלל, רק ה' לבדו הוא המציאות האמיתית, כמו שכתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". והנה הנהגה זו, חדוש המציאות, נתגלתה ביציאת מצרים, שאז יצאה הבריאה מכל גדריה וחקיה, רק שם ה' שרר בכל ועל הכל... (שם השגחה עמוד פד)

גם הוכחנו, כי יש שני עניני הנהגה נסית, א' ההנהגה העומדת תחת השם ש-די, והב' העומדת תחת השם הוי"ה ב"ה, והיא ההנהגה שנתחדשה ביציאת מצרים, וכמה שנאמר "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי הוי"ה לא נודעתי להם", ופירש רש"י, לא נכרתי להם במדה אמיתית שלי, שעליה נקרא שמי ה', כי כל הנסים שנעשו לאבות הקדושים היו רק בבחינת הגבלת המציאות, כי יש לה לכל מציאות מדה ידועה עד כמה יגדל כחה ופעולתה, והיינו ענין ש-די... אני הוא שאמרתי לעולמי די. וזהו גם כן בכל עניני כחות הטבע, כמו כח האש שיכול לשרוף רק חמרים ידועים, אבל ישנם חמרים כאלה שלא ניתן לו כח לשרפם, וזה מפני שכחו מוגבל כפי המדה שנתנה לו מאת הבורא ב"ה, ועיקר הגבלתם אינה בכחם התחתון הנראה לעינינו, אלא בשרשם העליון, שמזה משתלשל כחם באותה מדה ובאותו אופן הנראים לעינינו כפי חק טבעו, ולכן יש אשר האדם שאין נראה לנו כחו למטה שחמרו אינו ראוי לשרפת אש, מכל מקום יש אשר הוא נמצא באותה שעה במדרגה כזו, שכחו למעלה איתן עד כדי שהאש אין כחו רב לשלוט בו... וזו היתה טענתו של שר של ים, שלפי חק טבעו עליו לבלע את ישראל, ואין כחם יפה שלא יטבעו במי הים, אבל מכיון שהתראה ה' ברוב גאונו בשם הוי"ה ב"ה, הרי פעל כאן בכח רצונו העקרי, ולתכלית בריאתו, ולזה היה דרוש שיעברו בני ישראל בתוך הים בחרבה, ומכיון שכל המערכת מונהגת על ידי הרצון העקרי והתכליתי הזה, שהוא שורש כל הבריאה, לכן נשדד כח הטבע ונהפך להיות פועל כפי הרצון הזה, וכפי התכלית הנדרשת ממנו.

אבל אין זאת אומרת כי הנהגת שם הוי"ה היא מחוץ לכל גדרי הבריאה, כי כל מה שאנו מכנים בשם, הרי זה כבר מחקות בריאתו יתברך, וגם שם הוי"ה הוא ענין הנהגתו יתברך ורצונו ושנטבע בבריאה, כי על מציאותו האמיתית אין לנו שום שם ודמיון כלל... וכשמתבוננים אנו בכל המשא ומתן שהיה להם למשה ואהרן עם פרעה, רואים אנו כי גם ביניהם התנהל משא ומתן מדעי, להבין ולהכיר את דרכי הנהגת הבורא ב"ה ואת כחות כל עניני הבריאה עד כמה ישלטו... ולכן לא היתה תפארתו על דרך כזו שימית את המוכיחים ומראים לו דרך האמונה באותות ומופתים, אלא רצה למצא את הכח המראה את כל האותות האלה ולנצח במלחמתו המדעית, ורק אז נקום ינקם מהם. ומעתה לא יקשה כל כך מדוע ירד פרעה אל הים בראותו כי נקרע לפני בני ישראל, כי הם ידעו כי גם מה שלמעלה מן הטבע מתנהל על פי מערכה ידועה וחקים קבועים, ואם יש איזה כח המשנה את הטבע, הרי גם זו היא מציאות טבעית, וכמו שהטבע הפשוט, שקבע הבורא יתברך לתכלית הטוב והאמת, משמש גם כן לעשות רע ולהכעיס לפניו יתברך, כמו כן היה מקום לפרעה לחשוב, כי גם הופעה נפלאה זו היא הופעה טבעית על פי ענינים העליונים, אשר בהווצר בריאה זו יש בכח הרע להכריעה לצרכו ולהשתמש בה נגד רצונו יתברך... (שם נסים וטבע א' עמוד קטו)

...וביותר יובן לנו ענין זה, על פי מה שבארנו והוכחנו (בשעור נסים וטבע א'), כי גם הנסים והנפלאות היותר גדולים הנם מסודרים בחוק הבריאה, ומתנהגים על פי סדק מדויק ועל פי חוקים קבועים דרך סבות ומסובבים, ולא רק ההנהגה הנסית המתנהגת תחת שם ש-די, אלא אפילו ההנהגה היותר עליונה, העומדת תחת שם הוי"ה ב"ה, שהוא למעלה ממערכות כל הספירות והשרים העליונים, ואינה תלויה במדרגת היצורים וכחם, אלא בכתר שהוא הרצון העליון שורש כל הבריאה כפי שנתגלתה לנו ביציאת מצרים, ומתגלית בעולם כשיסודות הבריאה ותכליתה דורשים אותה, אף הנהגה זו נסדרה מבראשית והותנה מתחלה אופן התגלותה על פי חוקים קבועים וסבות ידועות לבורא עולם וכל זה נכלל מתחלה ברצון העליון של הבורא ב"ה, ואין צורך לעשות ענינים חדשים, כי הכל הובא בחשבון מראש כפי הראוי ודרוש למלוי התכלית הנרצה לו יתברך.

וראוי להתבונן עד היכן כלל זה מגיע. כי אפילו במכת בכורות, שנאמר בה "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" אני ולא מלאך וכו', אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול, עבר בארץ מצרים לנגוף אותם, אף על פי כן כתוב שם, "והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם" וגו' (שמות י"ב). הרי נפלא הוא, למה היו צריכים לאותות למען יראה ה' ופסח עליהם ולא יהיה בהם נגף? הלא לא חפץ ה' להמיתם, והיאך ינגפו בני ישראל בנגף ה' את מצרים? ...הרי שהיתה דרושה להם סבה זו להצלתם, וכמה שנאמר "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם"... הרי ראינו ברור, כי גם הנהגת שם הוי"ה מתלבשת בעניני הטבע העליונים והתחתונים, ובוקעת דרך כחות הטבע כפי סדר מערכות הבריאה וחקותיהן. ולכן אף הנהגה זו, ששרשה למעלה מחקות הבריאה, כשהיא מתגלית מתחשבת היא עם חקות הטבע הנסתרים והנגלים, ויש לאחוז באמצעים הקבועים במערכת הבריאה לשיצא רצון הוי"ה ב"ה לתכלית המכוונת... כי זהו, מפני שהקב"ה עושה דבריו במשפט, ורצה שכל הברואים יתקיימו כפי שסדרם והכינם מראש, ולא ישולל מהם מאומה אם לא במשפט, כי א-ל אמונה ואין עול הוא, וכל כחות הבריאה תובעים את תפקידם, ואין הקב"ה מקפח את כחם ופעולתם, זולת על פי החקים הקבועים מראש לפי משפט עליון...

כי הנה עמדתי זה כמה על ענין המכות והאותות שנעשו במצרים, והיה תמוה בעיני, שנעשו דוקא באופן כזה ובבריות כאלו הנמצאות תדיר בבריאתנו, כמו נחש, דם וצפרדע... וכן שאר המכות לא היו על ידי בריות חדשות בחדוש הטבע, אלא שאותם הברואים עצמם שישנם בעולם נתרבו ונאספו למקום אחד, ולכן היה מקום לפרעה ולחכמיו לטעות ולחשוב, כי כל זה נעשה על ידי מעשה כשפים. כמו כן ראוי להתבונן באופן עשיית הדברים, שנעשו על ידי פעולה טבעית על ידי משה או אהרן, ונצטוו על זה, "קח מטך" וגו'. הרי שכל הנסים האלה זקוקים לפעולה וכח אדם. ואמנם נראה, כי לא הפעולה היא שהביאה את הנס, אלא כוונתו וגמר דעתו של משה או אהרן היא שהשפיעה מלמטה למעלה, להמשיך השפעת הנהגה נסית זו מלמעלה למטה, ומפני שרצון האדם מתחזק ונגמר יותר כשמוציא מחשבתו לפועל על ידי פעולה מוחשית, ואינו דומה גמר דעתו של האדם כשמוציא מחשבתו לפועל בדבור בלבד, לזה הבא לידי ביטוי על ידי תנועות גופו ופעולתו, לכן הראה ה' למשה את אופן ההוצאה לפועל על ידי מעשים ידועים המכוונים לבטוי המחשבה והרצון הדרושים להורדת ההשפעה הדרושה לכל נס ונס, אבל סוף סוף היה זקוק הנס לאיזו סבה שתביאהו, ובשביל כך היה מקום לטעות ולהכחיש את כח הבורא כביכול. והרי כל הנסים והמכות באו למען הודיע האמונה בה', כמו שנאמר "וידעו מצרים כי אני ה'" וגו', ולזה מן הראוי היה לעשות נסים כאלה שלא יהיה מקום להכחישם או להסתפק בהם, והיפלא מה' לברא בריאות חדשות נפלאות בכחן וענינן כמו שמשות חדשות משונות לגמרי מזו שלפנינו... ואז היו הכל מכירים את יד ה' עושה חדשות, ולא היה מקום להכחיש כמו במכות והאותות שנעשו במצרים, שחלק מהן עשו גם החרטומים...

והנה בהתבוננו כי אף בהנהגה הנסית לא נבראה בריאה חדשה, אלא הכל נברא מבראשית, ואין כל חדש תחת השמש, יש לנו להבין דבר חדש בטעמו של דבר, כי באמת כל הדברים שאפשר להם לבא במגע אתנו ולהשפיע עלינו, כבר נבראו מבראשית, ונגד כל ענין ומושג שיש לנו לפי טבע יצירתנו ומהות נפשנו, יש בריה וכח מיוחד מתאים לזה בבריאה הסובבת אותנו, כי כן רצתה ההשגחה בתחלת היצירה, שהכל יברא בשלמות ולא יחסר כל בבריאתו. ואלו תתהוינה בריות חדשות לגמרי, שאין להם מציאות בחק הטבע שבראשית היצירה, אי אפשר שנשיגם כלל לפי טבע עניננו, ועל כל פנים לא יהיה בכחם לעשות רושם עלינו, אם לא שאנחנו בעצמנו נשתנה בטבע מציאותנו ונהיה לבריות חדשות מתאימות לענינים החדשים שנוצרו בעדנו, וזה ודאי, שהיכולת ביד הקב"ה לעשות בריה חדשה, שמים חדשים וארץ חדשה, ועמהם ישתנו כל צבאם, ואז היתה גם מציאות האדם אחרת, אבל לפי מה שרצה הקב"ה בבריאתנו באופן זה דוקא, אין מקום לענינים אחרים בבריאה... כי הלא רצונו היה להביא אותנו ואת כל העולם לתכלית הנרצה לפי מציאות זו ולא אחרת...

וכיון שגם הנסים מוגבלים בחוקים ידועים, וזקוקים לסבות הקבועות מראשית הבריאה, אין לתמוה למה לא נעשו הנסים באופן אחר, כי אף שיכלתו של הקב"ה אינה מוגבלת, מכל מקום כן היה רצון הבורא לברא בריאה ונבראים כאלה, וכפי מציאותם זו יעשה הכל על פי חק ומשפט קבוע כפי שעלה במחשבתו מתחלת בריאתו, ויכולת ה' בחפצו קשורה... (שם נסים וטבע ב' עמוד קכ)

רבינו ירוחם:

זהו סוד הנסים, ממה שהוא יתברך עוקר ציורים ומכניס ציורים ומוכרחים להכיר כי ישנו כאן אדון. הים ראה וינוס - מלפני אדון, הרי רואים כי הים אמנם אינו אלא שמש, עבד, וכל מהותו אינו אלא מזה שרצונו יתברך הוא כך, וכשהוא יתברך רוצה אחרת, גם מהות הים אחרת היא, זהו השם שהתניתי ביני לבין עצמי וביני לבין בריותי (במדבר רבה י"ט ג'), והוא אמרו "הללו עבדי ה' הללו את שם ה'", רק עבדי ה' יכולים להכיר את שם ה', קודם צריך האדם להיות עבד נברא, ואחר כך הוא יכול להכיר אדון שם ה', והבן. (דעת תורה בראשית עמוד מ)

וכן הוא בענין הנסים, האי-אמונה בהם באה מצד אי שכיחותם של נסים, מצד שלא הורגל להפגש אתם יום יום, וכל מבטו עליהם הוא כעל דברים פלאים ורחוקים מן המציאות, על כן לא יאמין כי יסופר, ולא ישים עליהם כל לב, לא יבין כל עיקר האפשרות של נסים, וכי יתכן יהיה בכלל לשנות טבעי הבריאה, וכשהקב"ה מתגלה מסתרו על ידי גבורותיו ונפלאותיו, ומתמיד לחדש בעולם ולעשות עם הטבע וחוקיו ככל אשר יחפוץ... הנה אז מכירים אדנותו יתברך, ורואים כי הוא יתברך המנהיג לכל הברואים, יודע ומבין כי הנסים אמנם מן הדברים הפשוטים והרגילים, כי מי שאמר לשמן וידלוק, יאמר לחומץ וידלוק, וכי הנסים הנם באמת מהדברים המצויים השכיחים, מן הדברים המתרחשים יום יום, וכן הם דברי הרמב"ן סוף פרשת בא, כי מן הנסים הגלויים אדם בא ומאמין בנסים נסתרים, וכי זה יסוד כל התורה כולה... (שם בראשית יד י, עמוד צב)

הנה הגדיר הרמב"ן וקרא לנסים בשם נסים נסתרים ונסים גלויים, ושהתורה הזכירה רק אלה הנסים שהם גלויים ולא הנסים הנסתרים. הנה פשוט אמנם, שבעצם הנסים הלא אין חילוק בין נסים נסתרים לנסים גלויים, כולם לא בהנהגת הטבע הם מתנהגים, כולם נגד הטבע הם, אלא כלפי האדם הם נקראים נסתרים, כי הם כאלה אשר יחשב בהם לרואים שהם מנהגו של עולם, ולא יותר. והנה כאן מוסיף הרמב"ן ומחדש, דאותו הנס שהוא נגלה וגלוי לכל, אבל אם אך לא יגלהו ה' קודם על ידי נביא או מלאך, הריהו נסתר. יוכבד הולידה בת ק"ל, והריהו נס לא פחות משרה, אבל מכיון שלא ניבא על זה נביא מקודם, הריהו נסתר. והוא מבהיל מאד, דשפלות האדם נוראה כל כך, עד שהנסים הכי גלויים, הנה על ידי דבר קטן וקל נעשים נסתרים, עד שנס כל כך גדול וגלוי כביוכבד, מכיון שלא נתנבא עליו, שלא פרסמוהו ברבים, בפרסום גדול ונשגב מקודם, הנהו כבר נסתר אצל האדם, והשומע מעשה שכזה, מאשה שהולידה לק"ל שנה, אם כי יתמה מאד ויאמר שהוא באמת דבר נפלא, אבל סוף סוף לא יהיה נקבע בדעתו כי אם כדבר נפלא ולא יותר, והוא כבר נס נסתר, דנסתר אין זה חילוק בעצם הנס, דמצד הנסים הנה כולם שוים, וכולם הם גלויים, שהם נגד הטבע, ורק זהו מצד שפלות האדם שנעשים אצלו הנסים הכי גלויים לנסתרים... והדברים נוראים עד מאד, שיתכן שיציאת אברהם מאור כשדים יוגדר בבחינה של נס נסתר, אדם מושלך בתוך כבשן אש ויצא חי בלי פגע, האם יש שום חילוק בין נס כזה לנס של קריעת ים סוף? ואף על פי כן, כיון שלא נתנבא עליו מקודם נביא או מלאך, כיון שלא פרסמוהו עליו מתחילה, הנה כבר לא הזכירה זה התורה... (שם מו טו, עמוד רסב)

...או שאנו לומדים הכתוב, (במדבר כ' י') "ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע", ושם ברש"י, זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה, הנה תיכף עולים ברעיוננו ציורים בלתי מושגים בשום אופן, כי איך זה יתכן, ואיך זה התקיים? ולא יודעים כלל, כי זהו סוד כל הבריאה, כי רוחניות היא, כי גם הטבע הוא אחוז ואחוד יחד עם הלמעלה מן הטבע, והגשמיות אחרי הרוחניות נגררת, וכמובן שבלמעלה מן הטבע דרכים אחרות לגמרי, דרכים שהן לא לפי מושגנו כלל, וכל הקושיות שלנו כלא הם בעולם הרוחניות. המאמין שהקב"ה כל אשר חפץ עשה ועושה, ולא מתקשה כלל על הקב"ה, כביכול, שילך מארץ ישראל לחרן ברגע אחד, ובו בעת כל האנשים נשארים במקומם שהם, לא נתקשה כלל איך זה מלאכים נכנסים בבית, והבית סגור ומסוגר, האיש ההוא יבין כן פשוט בכל עניני הנסים, אחרי כי כל הבריאה כולה, גם הטבע כולו רוחניות הם, והרוחניות היא הבעלים באמת, וברוחניות ודאי הדרכים שלה הן לא לפי מדתנו כלל. (שם שמות ט ח עמוד עח)

...מורגלים ללמוד על עניני הנסים שעושה הקב"ה, כי היה נס לתשועה ופורקן וכדומה, ואחר הנס הוא שהננו מחויבים להודות ולהלל לשמו הגדול, אבל לא כן הוא באמת, כי נהפוך הוא, כי תכלית הנס הוא בשביל ההלל, בשביל לקיים מצות ההלל, כי גם התשועה והפורקן הנם למען שנודה ונהלל לשמו הגדול. (שם יג ב, עמוד קי)

...כי כן הדרך בכל הנסים שבתורה או בנביאים לעשות כל אשר ביד האדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים. הנה שתף בפעולה נס וטבע ביחד, כי כשכותב הרמב"ן למעט בנס, הרי זה פשוטו כמשמעו, המעטה ממש, הוגבלה כאן פעולת הנס באיזו מדה שהיא, להניח מקום בפעולה גם למהלך הטבע, עד כדי כך יש מקום לנס גם בדרך הטבע. טועים אנו מאד בכל הבנתנו בסוד הטבע ודרכיו, "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית", הלא נאמר גם על טבע. מורגלים אנו כי מקום של ארבע אמות המחזיק איזה שהוא מספר אנשים, ואנו דומים כי זה ענין החלטי, שכמות כזו או כזו הוא מחזיק, ויותר מזה אין בדרך הטבע כל מציאות ואפשרות להחזיק. כל מחשבותינו אלו באים מרוב עם הארצות שלנו בסוד המקום, לו ידענו באמת מסתרי הטבע של מקום, היה נוח לנו שפיר בלי כל תמיהות להבין, שכמו שהמקום של מדה המחזיק מאה אנשים מסוגל להחזיק מספר של מאה אנשים, כמו כן אותו המקום ממש יכול להחזיק אלף פעמים ככה, ובלי כל התמתחות עצמיות המקום, אלא אותה המדה ממש, שיש ביכולתה להחזיק כמות כפי החק שלה, וכמו כן בכמות מרובה הרבה יותר, כי מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק (תענית כ"ה) הוא עדיין בסוד הטבע וחכמתו...

ענין קפיצת הדרך בינינו זה מהניסים הגמורים, וגם זה מגודל עם הארצות שלנו בסוד התנועה, מורגלים אנו לראות מדות התנועה, מדות ההליכה, ומשצריך להרחיק לכת, דומה לנו שנצרך לזה איזו קפיצה, וכשהמרחק גדול ביותר, כי אז אצלנו ענין קפיצת הדרך מדרכי הנסים בהחלט. אבל היודע סוד התנועה ומשכיל ענין אמיתתה ורוחניותה, ידע כי היא מפלאי החכמה האלקית (לשון חובת הלבבות), ותבין כי קפיצת הדרך היא גם כן במהלך הטבע... (שם יח א, עמוד קעח)

 ראה ערך טבע דעת תורה ויקרא עמוד נד.

וכשהקב"ה מזכה לנו בהווית ניסים, הנה מן נס משתנה לו כל השקפתו על טבע, כשרואה "ההופכי הצור אגם מים", רואה איפא כי לא ידע כלל מהו אבן, וזה מביאו לצאת ממחשבתו "החילונית", ממחשבתו היום יומית, ומבין כי לא הבין כל הבנה במציאותה של טבע. נסים מעוררים את האדם, נסים מעמידים את האדם מזרם מחשבותיו המלומדיות, נסים מרוממים את האדם ומעלים אותו לשקוף בהבטה מעל גדרי הטבע המוגבליות. "מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה וכו' בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם". וכשמבין שאינו מבין את הטבע, כי אז מכיר, מבין, ויודע כי כולם רק רצונו ית', ומי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק. ההדלקה לא מהשמן באה, כי אם מדבר ה' אשר בהשמן, כי "לעולם דברך ה' נצב בשמים וגו' כוננת ארץ ותעמוד" (תהלים קי"ט פ"ט)... (שם שם עמוד פז)

באמת אנו רואים בעולם תמיד שני הנהגות, הנהגה טבעית, אשר היא לא תשתנה לעולמי עד, וכל פועלי אמת שפעולתם אמת שעושים תפקידם תמיד, ועומדים על משמרתם לעשות רצון קונם, ובתוך הנהגה זאת אנו רואים תמיד הנהגה אינה מסודרת ומוטבעת כי אם תמיד בשינוים, ובאמת להמתבונן יראה, כי ההנהגה זאת היא העיקרית, וכמעט כי ההנהגה הטבעית אינה ניכרת, כי אין דבר בעולם אשר איננו עומד תחת השינוים, כמו זריעת הארץ, אף כי לכאורה הארץ לעולם עומדת, ועומדת חזק בתפקידה להצמיח מה שזרוע בה, ובכל זאת הלא עינינו רואות כי אין שנה דומה לחברתה...

וזה אשר כתבנו מכבר, כי הראשונים יחדו לשם א' הנהגה טבעית, ולשם ה' הנהגה נסית, רוצה לומר זהו יסוד התורה ואמונתנו הטהורה, כי ה' אין עוד מלבדו, רוצה לומר אף כי לכאורה אנו רואים בעולם מנהיגים קבועים עומדים על משמרתם, ובכל זאת באמת בתוך הנהגתה נראה ונכיר הנהגה אחרת היפוך הטבע, כי אם הנהגה רצונית, רוצה לומר כי יש מנהיג אשר הוא מנהיג לפי רצונו ולפי דרכיו, וזהו שם ה', כי הוא יחיד ושליט בעולמו... וזהו "ועל נסיך שבכל יום עמנו", כי המתבונן יבין ויראה, כי ההנהגה הנסית שולטת וגוברת תמיד, ולא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר, וזהו אשר הרמב"ן ביאר, כי יסוד תורתנו הקדושה כי יש הנהגה של נס נסתר, והיא מתנהגת לפי מעשה האדם ורצון ה', ונמצא באמת כי לפי ההנהגה הזאת לא יוכל שום מושג להשיג ולדעת סוד ההנהגה, אשר הוא להיפוך מאשר בהנהגה הטבעית, אשר לכאורה כולם ידעו סודה, כי מי אשר יעמול יש לו... אכן בהנהגה הנסית אין שום דרך ומדע כי אם חפץ ורצון ה', ולכן כאשר אבותינו הקדושים הכירו בזאת, תיכף קבלו מלכותו יתברך עליהם... (דעת חכמה ומוסר חלק ג לט)

...וזהו ענין הנסים, ביאור מלת נס היא ענין גלוי, שמתגלה השגחתו והנהגתו שהיא לא על ידי טבע, אכן גם בהנס יש כמה מדרגות, יש שהוא מתגלה גילוי גמור, כענין נסי יציאת מצרים, וכאמרו שם "ועברתי בארץ מצרים" וגו' אני ולא מלאך ולא שרף ולא על ידי השליח וכו', ויש נסים שהם נסתרים, דהיינו שהשי"ת מסתתר בהם, ובזה הרבה בחינות, עד הנהגה המסתתרת, כענין א-ל מסתתר אתה... (שם קכ)

ומזה יצא ענין נכבד מאד להבין ענין הנסים, היינו נסים כמשמעו, שיהיה מדת טובו בגלוי, באתגליא ולא באתכסיא, וזהו סוד הנסים, לגלות מה שהיה בנסתר, בכח ולא בפועל, עד שלבסוף יכירו הכל, וידעו כל יושבי תבל... מפני שלא יהיה אז שום צל וסתר, וזהו התגלות המלכות... (שם קכח)

כוכבי אור:

והנה ידוע כי יש להקב"ה שני מיני הנהגות, טבעיות ונסיות, הנהגה ניסית היא כמו שהיה במדבר, למעלה מן הטבע, ויש לבאר ענין עשרה נסיונות במדבר, אשר לכאורה כמו זר נחשבו מה שהמרו על ה', וכמו במי מריבה, מדוע העליתונו מארץ מצרים להמית וגו', לא האמינו באמת בכל נפלאותיו? אך יש לומר כי החילוק שבין הנהגה טבעית לניסית בזאת, כי הנהגת הטבע, אף אם חלילה לא יזכו, לא ישנה הקב"ה את הטבע בקל, וכמבואר (ע"ז נ"ה) עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו וכו'. אולם הנהגה ניסית בכל עת אשר לא יזכו ישנה ה' את הנהגתו, ועל זאת אפשר היה ענין ישראל, כי מאסו בהנהגה נסית, בהיות האדם אינו בטוח בעבודתו את ה', ופחדו בכל רגע פן חס ושלום יסיר הקב"ה מהם בחינת הנס וימותו, לזאת עיקר המריבה למה העלם מארץ מצרים, היינו מהנהגת הטבע... והנה עיקר הנהגה נסית תלויה במעשה האדם, כי יש עבודה טבעית וניסית שהיא למעלה מן הטבע, כי בחינת הטבע הוא דבר קיום תמידי, כיום זה כן השני, וכן יש עבודה טבעית, כמאמר הכתוב (ישעיה כ"ט) "ותהי יראתם אותי וגו' מצות אנשים מלומדה", ויש עבודה שהיא למעלה מן הטבע, בבחינת כבישת היצר, וכן יעשה ה' נסים ונפלאות להדבקים בו.

והנה כמו שלאחר מתן תורה בחינה נסית לטוב, כן יש בחינה ניסית למוטב חס ושלום, שהוא היפך הטבע, באשר כי האדם במעשיו מקלקל למעלה, כן יש גם בחינה נסית שלא על פי הטבע, וכן החורבן היה בחינה נסית, כמו שכתוב (איכה ד') "לא האמינו כל מלכי ארץ כי יבא צר ואויב" וגו'... (חלק א מח)

מכתב מאליהו:

ובאמת בכל המתנות שנותנים מן השמים כך הוא, וכך שמעתי אומרים בשם רבינו ירוחם ז"ל, אין חידושו של קריעת ים סוף במה שנקרע הים, לא בזה הוא הנס, אדרבא, תמיד ימים נקראים בלי הפסק, קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וכו', אך הנס והחידוש הוא אשר אנו מרגישים נס וחידוש בזה. וכן במתן תורה, אין בזה חידוש ונס מצד הנותן, אלא כשנבחין מתן תורה הוא ממילא חידוש ונס גדול מאד... (חלק א עמוד קד)

מהו ההפרש שבין נס לטבע, הרי שניהם על ידי הקב"ה הם? על שאלה זו גם הרבה מאחינו המאמינים ילעגו לנו, באמרם, בודאי הכל ממנו יתברך, אך הטבע הוא אשר נתן השי"ת חק בבריאה שתתנהג בהנהגה מוגבלת בדרך סבה ומסובב, וכך היא מציאות כל העולם הזה, ורק לפעמים, בשביל הכרח גדול, ולמי שיש בידו זכיות גדולות, הקב"ה יוצא מהגדרה זו שגדר, ועושה נסים גלוים שהם בלי שום סבה טבעית, וכן היו כל הנסים שבמקרא ושבדברי רז"ל. ואם נשוב ונשאל, ומהו סבה ומסובב, למה יוצא המסובב מתוך הסבה? למשל, מה יסבב את צמיחת והתהוות התבואה? יענונו, הלא פשוט הוא, מכיון שהכינו את האדמה בחרישה ואחר כך זרעו וכו', הרי לפנינו כל הסבות הטבעיות הגורמות לגידול התבואה. ואם נשאל עוד, ולמה גורמים המעשים האלה את גידול התבואה? ילעגו לנו, ויענו, הלא תראו בעיניכם שכך הוא תמיד... והיינו דרך הטבע.

אך כשנדייק יותר, ונתעמק, תעמוד השאלה לפנינו, הן על כל פנים לא נדע המהלך למה סבה מסבבת המסובב, ורק נדע שכך הוא תדיר, האם אין זה באמת נס תדירי, אלא שהורגלנו בו? ונצייר נא לנו, אלו ראינו קבר אשר המת שנקבר בו כבר נאכל כל בשרו ויהי לעפר, והנה לאט לאט מעומק הקבר מתחיל לצמוח גוף אדם ועלה דרך הקרקע, והקבר נפתח ויוצא ועולה אדם חי ככל החיים, מה היינו אומרים לזה? האם אין זה נס גדול של תחיית המתים? ואם כן למה לא נבחין נס זה בתבואה הנזרעת בארץ, והזרע נרקב לגמרי, ואחר כך מתחיל לצמוח מתוך הרקבון... בודאי כן הוא, אבל ההפרש, שלתחיית המתים של אנשים לא הורגלנו, ולתחיית המתים של התבואה הורגלנו. אילו היינו רגילים להיפך, היינו קוראים לתחיית המתים שבבית הקברות טבע, ולתחיית המתים שבזרעים היינו קוראים נס. 

אבל האמת היא, כי אין בין נס והטבע כלום, הכל נס הוא, כל העולם כולו אין לו שום סבה זולת רצונו יתברך, ורצונו היינו מעשיו והנהגתו, כי כל אשר ברצונו מתהוה מאליו, רק זה שאנו קוראים לו נס, היינו רצון שיתהוה ענין שלא הורגלנו בו, וממילא החידוש פועל בנו להתעורר ולראות בו את יד ה'. וזה שאנו קורים טבע, הוא אשר רצונו יתברך שיתמיד אופן אחד אשר נהיה מורגלים בו, ויהיה מקום לנסות את האדם, אם כן בכזה יראה אך את רצון ה' לבד, או יחשוב כי מסר השי"ת כוחות לטבע, ושבתוך הטבע יש גם לאדם עצמו כח לפעול בדרך סבה ומסובב, ולפי זה הטבע איננה במציאות כלל, אלא היא רק כאחיזת עינים לאדם, שיהיה לו מקום לטעות וגם לבחור באמת...

ומי שכבר עמד בנסיון זה של הטבע, עד שאיננו עוד נסיון עבורו כלל, אין עוד צורך שיתנהגו עמו מן השמים מתוך הסתר זה, ועל כן מצויים הנסים אצלו. והיינו דאמר רבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה), מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק, פירוש שאינו רואה שום הפרש עוד בלבו בין הנס והטבע, וממילא שוים הם להדלקה השמן והחומץ. (שם עמוד קעז, וראה עוד טבע)

...אך מה שאין אנו רואים כל זאת הוא, כי טח מראות לבנו, כי הנה בעיני המגושם הקרוב אל הגשמיות ולהוט אחריה, העולם הגשמי לבדו הוא המציאות האמיתית, וחוקי הטבע ידמו לו כחוקים מוחלטים העומדים בכח עצמם ואין ניצל מגזירותם, ועל כן נבין, מדוע חכמי האומות הנלכדים בשחיתות הגשמיות, ישתדלו בכל כחם להסביר כל עניני העולם במושגי הגשמיות, ויתלבטו להוכיח איך הכל נתהווה ונשתלשל אך ורק על פיה. והוא משום שהרוחניות מחוץ להשגתם לגמרי, וממילא אי אפשר להם לראותה בשום אופן. גבול השגתם הוא הגשמיות, ועל כן יראו הכל במשקפים מגושמים, ולא רק הסדר הרוחני הרגיל, שהעולם מתנהג תמיד על פיו רואים באופן זה, אלא אם גם היו מראים להם לעיניהם נסים גלוים, היה נשאר התוכן הרוחני של הנסים ההם חוץ להשגתם, והיו מחפשים ומוצאים דקדוק חדש באיזו תיאוריה טבעית שלהם, שיסביר להם הנס באופן גשמי, או שימציאו תיאוריה חדשה, אך סוף סוף יכניסו הנס ההוא לתוך עולם הטבע... (שם עמוד קפד)

כבר נתבאר במאמר "העסק בדרך ארץ למה", כי כל עסק האדם בהשתדלות דרך ארץ הוא, למען ילמד בו את ענין השגחתו יתברך ויעמוד בנסיון, וידע כי אין ממשלה לטבע כלל, אלא הכל מהשי"ת לבדו הוא. משום זה הנה הצורך לעסוק בדרך ארץ משתנה בפנים שונים, לפי מדרגת האדם בהכרת השגחתו יתברך. ומצינו בזה בדבריהם ז"ל ה' מדרגות. הא' המדרגה העליונה בענין זה, האדם שכבר עמד בנסיון זה, וכבר הכיר שהנס והטבע שניהם כאחד נסים גלויים ממש, ויודע שאין ממש בטבע כלל, לאדם כזה אין עוד צורך לנסיון של "בזיעת אפיך תאכל לחם", כי לא יוסיף לו מאומה, ואדרבא, ראוי לו להשתמש בכל זמנו אך בדביקות בהשי"ת ובתורתו... ועל כן כל צרכיו בעולם הזה ניתנים לו בנס ממש, נס גלוי, מאחר שאין שום ענין בהסתרת הנס ממנו. זהו ענין שיטת רבי שמעון בן יוחאי, אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו', תורה מה תהא עליה? (ברכות ל"ה)...

וכן מצינו ברבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה), שלא היה לו שמן בערב שבת, ואמר מי שאמר לשמן וידליק, הוא יאמר לחומץ וידליק, ודלק כל השבת, ולכאורה תמוה, למה לא המציא לו הקב"ה שמן שלא יצטרך לנס? אבל משם דרבי חנינא בן דוסא כבר הגיע למדרגה שהנס והטבע היו שניהם נסים גלויים בעיניו...

אמנם הצדיקים חששו שלא יתגאו בראותם שמן השמים עושים להם נסים, וגם השתוקקו לגלות השגחה, על כן אף בנסים השתדלו לעשות מעשים, למען כסות את הנס עד כמה שאפשר, עיין רד"ק (מ"ב ד') באלישע שהחיה את הילד בנס, ומכל מקום שם עיניו על עיניו ופיו על פיו כאילו אפשר להחיותו בזה באופן טבעי, ויהיה במעשה קל זה קצת כסוי לנס... וראוי לבאר בכאן, כי מה שאמרנו שלרבי שמעון בן יוחאי ורבי חנינא בן דוסא התנהגו עמם בנסים, היינו בנסים כאלה, כי על כל פנים עבור רבי שמעון בן יוחאי נעשה אילן חרובים, ולא נבראו לו הפירות עצמם, וכן החומץ דלק לרבי חנינא בן דוסא, ולא שיאיר בלי הנר, והכל מטעם הנ"ל, כי כן הוא הדרך בכל הנסים.

המדרגה הב', אמנם אין מתנהגים מן השמים בנסים, אלא למי שהגיע לשלימות הבטחון, שהנס והטבע שוים בלבו בלי שום הפרש כלל, שיבחין שאין בטבע ממש כלל, ואינה אלא נסיון לבד... אבל מי שלא הגיע עדיין לשלימות זו, וכשיבדוק בדקות בתוך לבבו, ימצא שאין הטבע והנס שוים אצלו לגמרי, עם כי הגיע כבר למדרגה גבוהה בענין זה, מכל מקום, משום חסרון השלימות בהכרתו, לא יתנהגו עמו בדרך נס, אלא בהנהגה הטבעית, מפני שהוא מחוייב לעמוד בנסיון הטבע עד שלימותו, ועדיין שייך הוא אל "בזעת אפיך תאכל לחם", לעסוק במעשים טבעיים וללמוד בשעת מעשה שאין בהם ממש.

וזוהי המדרגה שעליה אמר רבי ישמעאל (ברכות ל"ה) ואספת דגנך, הנהג בהם מנהג דרך ארץ... וכתב הר"ח מוואלאזין (נפש החיים א' פ"ה) שרבי ישמעאל ורבי שמעון בן יוחאי לא פליגי, אלא שרבי ישמעאל שאמר לאחוז בתורה ולנהוג בדרך ארץ, היינו למי שלא הגיע למדרגה העליונה שדבר עליה רבי שמעון בן יוחאי, ועל כן מי שלא הגיע עדיין לשלימות ההכרה, אם יתנהגו עמו בנס, נמצא שישאר בחסרונו, והיינו שאמרו ז"ל (שבת ל"ב) שאם יעשו לו נס מנכין לו מזכיותיו, וידוע שזכות פירושו זכות הלב, שישאר חסרון בזכות (טהרת) ההכרה שבלבו.

ואם אדם כזה לא יעסוק בדרך ארץ, וידמה לסמוך על הנס, לא יצליח, וזהו שכתב רש"י (ברכות שם), הנהג בהם, עם הדברי תורה, מנהג דרך ארץ, שאם תבא לידי צורך הבריות, סופך ליבטל מדברי תורה...

המדרגה הג', כתבנו כי יש אשר גם כן יבחינו כי הכל מיד ה', אמנם לא יראו בראייה ברורה כל כך, לדעת שאין שום ממש בטבע, אלא רואים את הטבע ככלי בידו יתברך, אשר על ידו יפעל. ובין ב' בחינות הללו שבהכרה יש חילוקי דרגות רבות. יש אשר מי שהוא במדרגה הב' שזכרנו כאן, שיטת רבי ישמעאל, אשר בכל מעשה שיעשה הוא מוסיף לברר לעצמו את ביטול פעולת המעשה ההוא, ומתעלה בדרך זו מדרגא לדרגא בהכרתו, איש כזה ראוי לו להרבות במעשים למען יוסיף בהכרתו עד שיגיע לשלימותה, וכיון שעושה זאת לשם שמים, מעשי ידיו מתברכים... וזהו ענין אמרם ז"ל (נדה ע') מה יעשה אדם ויתעשר, ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה ויבקש רחמים וכו'... והענין הוא, כי כל המעשים אצלם לשם שמים הם גדר אתערותא דלתתא, התעוררות רוחנית המביאה לאתערותא דלעילא...

אבל מי שהוא במדרגה נמוכה מזו, אשר יש לחשוש כי מעשיו לא יוסיפו לו בבהירות הכרתו, אלא אדרבא חס ושלום לאט לאט ירד לחשוב שיש ממש בטבע, הלא לאדם כזה כל מעשים טבעיים סכנה הם שלא יורידוהו ממדרגת הכרתו, וצריך למעט ככל האפשר, וזהו אמרם ז"ל (חולין ק"ה) אמר שמואל, אנא להא מילתא חלא בר חמרא (חומץ בן יין) לגבי אבא, דאילו אבא הוי סייר נכסיה תרי זימנא ביומא, ואנא לא סיירנא אלא חדא זימנא... האי סיור נכסיה אינה ממילי דחסידותא, ואם טוב הוא להרבות בשמירת נכסיו, למה לא עשה גם שמואל כאביו? אבל ברור כי פשר הנ"ל, כי אמר שמואל שאביו היה במדרגה הגבוהה אשר היה ראוי לו להרבות בהשתדלות, ובזה היה מתעלה מעלה מעלה...

ואמרו ז"ל (שבת נ"ג) מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מינקת ליתן, ונעשה לו נס, ונפתחו לו שני דדין כשני דדי אשה והניק את בנו... כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה, (פירוש, כי אילו היה במדרגת האנשים שאינם מכירים אותו יתברך גם מתוך נס, לא היו עושים לו נס)... כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית, פירוש שלא היו נותנים לו מן השמים בדרך הטבע, כי היה חשש בדבר, שהשתמשות בטבע תזיק לו בהכרתו, על כן נתנו לו מן השמים בדרך נס, כי על כל פנים מן הנס ילמד. כללו של דבר, המדרגה השלישית הזאת היא באלה שהנס מחזק הכרתם בו יתברך והטבע מחליש את הכרתם... אדם כזה ראוי לו להמעיט בהשתמשותו בטבע, וגם על פי משפט שמים מוטב שיקבל בדרך נס מבדרך טבע.

מדרגה ד', אמנם רוב בני אדם לא ירגישו בנסים, ואם גם יהיה הנס גלוי ביותר, יתאמצו לבקש ביאורים שהוא מקרה אשר קרה על פי דרך הטבע... וגם זולת זה, מכיון שאין נס שאין בו משהו של הסתר, כמבואר לעיל, תולים בני האדם את עצמם במשהו הזה כדי לכפור בנס... בני אדם כאלה, שאינם מכירים בנסים, אין טוב להם שינהגו מן השמים עמהם בנס, כי כל אשר תהיה להם הזדמנות יותר ללמוד את ה' ופקרו ולא למדו, הלא חטאת יתרה, ועל כן מתנהגים מן השמים עם כאלה על פי הנהגת הטבע... (שם עמוד קצח)

גדר הנסים הוא, שהקב"ה מראה בגלוי את השגחתו באופן אשר כל בעל לב יכיר כי אין זה מקרה טבעי, אלא יד ה' נגלית כאן, על כן כשם שיש נס הבא לטובתנו בעולם הזה, כן יש נס המתגלה ביסורינו, כאשר השי"ת מראה השגחתו בגלוי בסייעו לשונאינו, ודבר זה מפורש בתורה, "והיה כאשר שש ה' וגו' כן ישיש ה' וגו' להאביד" וגו' (דברים כ"ח ס"ג)... אבל האם הוא בדרך הטבע שיקרה אשר חבורת אנשים ריקים מכל הכנה, אשר מזדמנים אחורי הריחים באיזה מטבח או מרתף לשתיית שכר, כולם בני בלי שם, ופתאום ימצא כי הנה הנם חבורה שלמה של מסוגלים לממשלת מדינות, וכולם אחר כך כחדא ינהגו אומות שלימות? ודבר זה ראינו בצורר הרשע וסיעתו ימח שמם... הלא זה ממש השגחה גלויה ונס ליסרנו ולפקח את עינינו...

יש אשר תמיד ידבר על דבר הכרת הנסים והשגחתו יתברך, אבל אין זה רק בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני. אלא אם האדם מכיר באמת את אמיתת השגחתו יתברך, ולבו באמת יבחין את הנסים, אזי בהכרח מעשיו משתנים לגמרי מן הקצה אל הקצה... (שם עמוד רג)

יש דבר הנעשה בנס ונבחן בחוש הראיה והמישוש גם יחד, קריעת ים סוף נבחן בחוש הראיה והמישוש בין לישראל בין למצרים... ויש שנבחן בראיה אבל לא במישוש למקצת בני אדם, ולאחרים גם במישוש, ישראל אכלו מן המן, הרי שהרגישו בראיה ומישוש, אבל העכו"ם הרגישוהו בראיה, וכשחפצו ושלחו את ידם לקחתו, הנה לא היה כלום בידם (ילקוט האזינו תתקמ"ג)...

ויש שנבחן בראיה לקצת ולא לאחרים, כמו שכתוב "שבו לכם פה עם החמור", דאמרו ז"ל (תנחומא), שראה ענן קשור בהר, והם לא ראו... דכל שהחומריות אבסולוטית, שוב אין רואים מציאות ברוחניות, וכל שכן שלא יראוה בצורה מוחשית, (ומכינים כסא לאליהו בברית מילה, וכוס בסדר הפסח)...

ומצינו בענין שמש בגבעון דום, שאמרו ז"ל שהיו הרבה שעות, ועוד אמרו חז"ל שמהרה חמה לשקע כשהגיע יעקב אבינו ע"ה להר המוריה, ועוד כאלה, אמנם בחשבון השנים והמולדות לא באו השנויים האלה בחשבון כלל, הרי פשוט, משום דבעולם הגשמי לפי הצורך יש חושים סותרים, זה רואה וזה לא... וכך הוא ברוב הנסים, ומשום הכי אף שלישראל עמדה חמה ולבנה שעות הרבה, אמנם רק לישראל עמדו, ולא עשה זה שום רושם במהלך החמה והלבנה וכו', כי למחר ולמחרתיים היה מקומם ברקיע כחשבון כאלו לא עמדו כלל... ונקדימון שנקדה לו חמה, היינו לו, וגם הגוי אשר היה חייב לו המים גם כן ראה הנס במציאות, מפני שכך היה הצורך, אבל לא יותר, ואפשר כי כל ירושלים ראו ככה, דאם לא כן איך היה חול לנקדימון בשעה שקבל הקהל את השבת. אמנם נפלא הוא, שעל כרחנו, על פי שורת הדין, שני הענינים יחד מציאות הם, שכיון שנקדימון וירושלים ראו את החמה לא חלה עדיין השבת לדידהו, ומכל מקום לענין קביעות השנים והמולדות מתחשבים כפי ראית כל אדם, מכאן ראיה ברורה שגדר החוש אליבא דדינא איננו מציאותי אלא יחסי, אין הנסים חס ושלום כאחיזת עינים לבד, אלא ממשיות מוחשיות ממש, ואף שסותר להמוחש שכנגד, אין דבר בזה, כי ראיית נסים הרי היא ניצוץ דעולם היצירה, מפני שכל הענין המוחש אינו מציאות, ורק יחסי הוא לפי הצורך.

וכן בענין קפיצת הדרך, הדרך קופץ ולא האדם, כאשר קפצה הדרך ליעקב אבינו ע"ה, אלו עמדו שמה הרבה בני אדם לא היו רואים אותו טס במהירות עצומה, אלא שהדרך, היינו המרחק המקום קפץ ואיננו... המקום נתבטל כלפיו ואיננו, ובסתירה להבחנת זמן ומקום הוא נמצא תיכף בהר המוריה, והכל רואים וממשמשים אותו שם... (שם עמוד שח)

הרמב"ם כתב (פרק ח' מהלכות יסודי התורה), משה רבינו ע"ה לא האמינו בו מפני האותות, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שיעשה האות בכשוף... מכאן שתועלת הניסים אינה אלא למי שמאמין בלאו הכי, מי שירצה שלא להאמין, לא יחסרו לו כל מיני אמתלאות אפילו נגד נסים גלוים... רק המביט על הטבע כעל נסים נסתרים, מראים לו נסים גלויים כדי לחזקו. כך היו נסים גלויים בבית ראשון, וגם אחר כך ליחידים. אמנם גם לשאר בני אדם מראים נסים, אלא שהם טמונים בתוך זה אשר יקראו לו טבע, והם הנסים הנסתרים. ויש בהם ב' גדרים, הגלוים שבנסתרים, והנסתרים שבנסתרים. הגלוי שבנסתר, היינו שנראה בהנהגת השי"ת ובהשגחתו אשר יסבב סבות הרבה, וסבות לסבות, וכולן תתאמנה לתכלית אחת, עד שלא מסתבר כלל לומר מקרים המה, כמו שהתאמת חלקי מכונה אינה באה במקרה. וכשהענין חדוש, ומתרגשים לראות את הפלא ורואים בזה מעשי ה', ואף על פי שהכל מתנהל בתוך גדרי הטבע, מכל מקום הגילוי מורגש, אבל הנסתר שבנסתר, היינו הדברים הנקראים טבעיים, שכבר הורגלנו בהם הרבה, וממילא, משום שאין בהם דבר חידוש, אין מה שיעוררונו, והנס נסתר ממנו לגמרי, מי שרואה יד ה' גם בנסתר שבנסתר, זוכה שיראו לו מן הגלוי שבנסתר, למען שיוכל לחזק בזה את אמונתו, וכיון שהוא רואה את הנגלה שבנסתר, אזי מבחין בבהירות עוד יותר שקופה את מעשי ה' גם בנסתר שבנסתר, וכה הוא עולה תמיד בהשגתו את השי"ת בעולמו... (חלק ב עמוד קכו)

...למדים אנו מזה, שאף אם יראה אדם נסים גלויים, אין מזה כל הכרח שילמד מהם, וכן אם ישיג גם את ההשגות היותר גדולות, עדיין אפשר שיטעה, כי יצרו הרע יטעהו. ועוד עיין רמב"ן סוף פרשת יתרו... "ולדעתי הוא נסיון ממש, כי הסיר מלבכם כל ספק"... הרי רואים אנו דבר נפלא עד מאד, גם אחר קריעת שבעה הרקיעים במתן תורה, והתגלות כבוד ה' באופן שכמוהו לא היה ולא יהיה עוד לעולמים, בירור גדול כל כך עד כדי הסרת כל ספק באמונה, עדיין קיימת אפשרות בלב האדם אם יעמוד בפני נסיון, שירצה להשליך כל זאת אחרי גיוו ויבחור דוקא ברע ולא בטוב שנראה לו... (שם עמוד רמג)

נס מתגלה רק למי שמדרגתו לראות את יד ה' גם במקום שידו מכוסה, כמו שביארנו כבר בכמה מקומות, מבלי זה אי אפשר לו להגיע לגילוי של השגחה פרטית, כמו שכתב רבינו בחיי ז"ל בחובת הלבבות, שמי שמאמין בטבע וסומך עליו דינו הוא להמסר ביד הטבע. (חלק ד עמוד קכא)

אמנם הענין הוא, שיש שתי הנהגות של נסים עם כלל ישראל, יש הנהגה של דחיית הטבע, כקריעת ים סוף ויבוש הירדן, שהוצרכו ישראל ללמוד בחינת דחיית כחות הגשם מפני רצונו ית', ויש הנהגה שהיא למעלה מהטבע, היינו שכל ההגבלות הגשמיות מתבטלות, ואין צריך לדחיית הטבע, בדרך זו גם נעשים הנסים כענין דברים שפועלים על ידי הזכרת שם, כפי שמוזכר בחז"ל כמה פעמים "אמר שם" וכו', היינו הם נפעלים מתוך דרגת דבקות עליונה ברוחניות על ידי הבנת והשגת תוכן השם, כלפי דבקות זו אין חלים כל הגבלות הגשם... (שם עמוד רס)

 למה כל נס קשור באיזה אופן לדבר גשמי, כמו מטה משה בעשר מכות ובקריעת ים סוף, וכן מן - לחם רוחני, אבל צריך לאוכלו, וכן כד הקמח של אליהו ואסוך השמן של אלישע, שצריך להתחיל במשהו חומרי ולא יש מאין? ובמקום אחר אמרנו דהיינו לכסות הנס. אבל יש בזה ענין נוסף, כי בקשר עם מעשים גשמיים אפשר לצייר לעצמו את הנס באופן בולט יותר, כמו שהאור נראה יותר על גבי החושך. אבל כשהוא מופשט יותר לא יתפס כל כך בלב הרואה. ואף שהנס יגדל יותר, יורגש פחות בלב כשאין ניגוד להעריך נגדו את הנס... (חלק ה עמוד שכט)