(ראה גם: אברהם-נסיון, בחן, דור המדבר-נסיון)
לא תנסו את ה' אלקיכם, כאשר נסיתם במסה. (דברים ו טז)
לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא, כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם. (שם יג ד)
הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. (מלאכי ג י)
דאמר רבי אחא לא ברא הקב"ה ליצר הרע אלא לנסות בו בני אדם, ומי בעי קב"ה לנסותא בני נשא, אין, דאמר רבי אחא מנא לן, מדכתיב כי יקום בקרבך נביא וגו', ובא האות והמופת וגו', כי מנסה ה' אלקיכם וגו'.
ולמה בעי נסותא, דהא כל עובדוי דבר נש אתגלי קמיה, אלא שלא לתת פתחון פה לבני אדם. ראה מה כתיב, ולוט יושב בשער סדום, דהיה יתיב לנסותא לברייתא... (וירא רמ)
אבל הקב"ה מדקדק תמיד עם הצדיקים, בכל מעשיהם שעושים, משום שיודע שלא יטו לימין או לשמאל, ועל כן הוא מנסה אותם, ולא בשביל עצמו, שהרי יודע יצרם ותוקף אמונתם, ואינו צריך לנסותם, אלא שמנסה אותם כדי להרים ראשם בזכות הנסיונות. כעין זה עשה הקב"ה לאברהם, שכתוב, והאלקים ניסה את אברהם, מהו נסה, הוא הרמת נס, כמו שאתה אומר, הרימו נס, שאו נס, הרים הדגל שלו בכל העולם. וכמו שלמדנו, שבשביל זה, (בשביל מעשה העקדה), הקב"ה הרים הדגל של אברהם לעיני כל, וזה שאמר נסה את אברהם, אף כך, הקב"ה, כדי להרים דגל הצדיקים הוא בוחן אותם, כדי להרים ראשם בכל העולם.
צדיק יבחן, מהו הטעם, אמר רבי שמעון, משום כי כשהקב"ה חפץ בצדיקים, מה כתוב, וה' חפץ דכאו החלי. ובארוה, אבל משום שהרצון של הקב"ה אינו רוצה אלא בנשמה, אבל לא בגוף, כי הנשמה דומה לנשמה העליונה, (דהיינו השכינה), והגוף אינו ראוי להתאחד למעלה עם השכינה, ואף על פי שצורת הגוף הוא בסוד העליון, (כלומר אף על פי שהגוף נמשך מהשכינה, דהיינו מלכות, מכל מקום אינו ראוי להתאחד עמה).
ותא חזי, בשעה שהקב"ה חפץ בנשמתו של אדם להאיר אותה, הוא מכה את הגוף כדי שתשלוט הנשמה, כי כל עוד שהנשמה עם הגוף המה שוים, אין הנשמה יכולה לשלוט, וכשהגוף נשבר הנשמה שולטת.
מהו צדיק יבחן, הוא כמו שאתה אומר אבן בוחן, כן צדיק יבחן, פירושו שמחזק אותו כאבן הבוחן, שהיא פנת יקרת, כן צדיק יבחן...
תא חזי, כאשר ברא הקב"ה את האדם צוה אותו, (שלא יאכל מעץ הדעת), כדי להיטיב לו, נתן לו חכמה, נתעלה במדרגותיו למעלה (להקב"ה). כאשר ירד למטה ראה תאוות יצר הרע ונתדבק בו, ושכח כל מה שהסתכל בכבוד העליון של רבונו... (תולדות פח)
...כי כיון שהתנסה יצא מן הדרך ולא נשאר בתקפו, מה כתוב, (בכל זאת לא חטא בשפתיו), אבל ברצונו חטא. ואחר כך חטא בכל, (שאמר ארץ נתנה ביד רשע וגו'). ואם תאמר שלא התנסה אדם (חוץ מאיוב), הרי כתוב, ה' צדיק יבחן וגו', ומשום זה התנסה (גם) איוב, ואף על פי שלא נשאר בתקפו כראוי, לא יצא מתחת רשות אדונו להתדבק בצד האחר. וכמה היה הנסיון שלו, שנים עשר חודש, הוא ממשלת הצד האחר. כמו שלמדנו, דינם של הרשעים בגיהנם הוא י"ב חודש, ומשום שלא התדבק בצד האחר, כתוב, וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו.
רבי שמעון אומר, זה של איוב אינו נסיון מן הקב"ה, כנסיון של שאר הצדיקים, כי לא כתוב והאלקים נסה את איוב, כמו שכתוב והאלקים נסה את אברהם, כי אברהם הוא בידו הקריב את הבן יחיד שלו אל הקב"ה, ואיוב לא נתן מאומה, ולא מסר אל הקב"ה מאומה. ולא נאמר לו הנסיון (כמו שנאמר לאברהם), כי היה גלוי לפניו שלא יוכל לעמוד בו כראוי, אלא שנמסר ביד המקטרג, ובדינו של הקב"ה נעשה, (על שסיבב עבודה הקשה לישראל במצרים), והקב"ה העיר עליו דין הזה אל המקטרג, זה שאמר, השמת לבך אל עבדי איוב וגו'. (בא כו)
...ועץ מר הזה, (שהשליך תוך המים), היה כאופן הנסיון של הסוטה, אם סטתה תחת בעלה אלו המים שהשקוה חזרו להיות מרים, ובהם וצבתה בטנה ונפלה ירכה, ואם לא סטתה מה כתוב, ונקתה ונזרעה זרע ומולידה בן, אף כאן וימתקו המים... כעין זה יעשה לנסות ישראל בגאולה האחרונה, זה שאמר, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, שהם מצד הטוב, ועומדים בנסיון, והרשיעו רשעים, שהם מצד הרע, ויתקיים בהם ואל אדמת ישראל לא יבואו, והורג אותם. (נשא פט ועיין שם עוד)
ויאמר מי האנשים האלה עמך, המדרגה שלו שמצד שמאל היתה, שהיא היתה צריכה לשאול, (שלא היתה יודעת), ואף על פי שהחברים העירו בזה באופן אחר, שהם אמרו, שהקב"ה עשה לו נסיון בדבריו, כי שלה היו, (שניסה אותם אלקים), אחד חזקיה, ואחד יחזקאל, ואחד בלעם, שנים לא עמדו בנסיון כראוי, ואחד עמד, ומי הוא, הוא יחזקאל, שכתוב (שהקב"ה שאלו) התחיינה העצמות האלה, והוא השיב ואמר, ה' אלקים אתה ידעת... (בלק רפז)
אשר נסיתו במסה, הרבה ניסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות... (ברכה שמט)
הנכנס לישון על מטתו אומר... ותן חלקי בתורתך, ותרגילני לידי מצוה, ואל תרגילני לידי עבירה, ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון... (ברכות ס ב)
אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה אימא לי פסוקיך, אמר ליה עשר תעשר, אמר ליה ומאי עשר תעשר, אמר ליה עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה מנא לך, אמר ליה זיל נסי, אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקב"ה, והכתיב לא תנסו את ה', אמר ליה הכי אמר רבי הושעיא חוץ מזו, שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת... (תענית ט א)
הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא, אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו, בהדי דקא חלפא חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא, (דרך פי הארובה, שהיו פניה מאירות), שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא, דלייה לחודיה, סליק ואזיל, כי מטא לפלגא דרגא איפשח, (הרחיב רגליו לעמוד בחזקה), רמא קלא (צעק) נורא (אש) בי עמרם, אתו רבנן, אמרו ליה כסיפתינן (ביישתנו), אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין, ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי. אשבעיה דינפק מיניה (היצר), נפק מיניה כי עמודא דנורא, אמר ליה חזי דאת נורא ואנא בישרא, ואנא עדיפנא מינך.
רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא, לא הוה מברא, נקט מצרא (חבל מתוח על הנהר) וקא עבר, כי מטא פלגא מצרא שבקיה, אמר אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו ברבי מאיר ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי.
רבי עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא, נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל (עלה עליו), כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה, אמר אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי.
פלימו הוה רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטן. יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה, אידמי ליה כעניא אתא קרא אבבא, אפיקו ליה ריפתא, אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא אבראי (רק אני בחוץ), עייליה וקריבו ליה ריפתא, אמר ליה יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי (לבדי), אתיוהו אותבוהו אתכא (לשולחן), הוה יתיב מלא נפשיה שיחנא וכיבי (ליחה מאוסה) עליה, והוה קעביד ביה מילי דמאיס, אמר ליה תיב שפיר, אמר ליה הבו לי כסא, יהבו ליה כסא אכמר שדא ביה כיחו, נחרו ביה (גערו בו) שקא ומית, שמעו דהוו קאמרי פלימו קטל גברא, ערק וטשא נפשיה (התחבא) בבית הכסא, אזיל בתריה נפל קמיה, כי דחזייה דהוה מצטער גלי ליה נפשיה, אמר ליה מאי טעמא אמרת הכי, ואלא היכי אימא (איך לומר), אמר ליה לימר מר רחמנא נגער ביה בשטן.
רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר הרחמן יצילנו מיצר הרע. יומא חד שמעתינהו דביתהו, אמרה, מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי, מאי טעמא דאמר הכי, יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה, קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה, אמר לה מאן את, אמרה אנא חרותא (זונה ניכרת בעיר) דהדרי מיומא, תבעה, אמרה ליה אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא, (ענף קטן שבראש הדקל), שוור אזל אתיה ניהלה. כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא, סליק וקא יתיב בגויה, (ישב בתנור), אמרה ליה מאי האי, אמר לה הכי והכי הוה מעשה, אמרה ליה אנא הואי, (אני הייתי זאת), לא אשגח בה, עד דיהבה ליה סימני, אמר לה אנא מיהא לאיסורא איכווני. כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה, עד שמת באותה מיתה... (קידושין פא א)
...אמר שטן לפני הקב"ה, רבונו של עולם, זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך. אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו, מיד והאלקים נסה את אברהם. ויאמר קח נא, אמר רבי שמעון בר אבא אין נא אלא לשון בקשה, משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד ונצחן. לימים עמדה עליו מלחמה חזקה, אמר לו, בבקשה ממך, עמוד לי במלחמה זו, שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש, אף הקב"ה אמר לאברהם, ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכולן, עכשיו עמוד לי בנסיון זה, שלא יאמרו אין ממש בראשונים... (סנהדרין פט ב)
אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל, אמר לפניו, רבונו של עולם מפני מה אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ואין אומרים אלקי דוד, אמר אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי, אמר לפניו, רבונו של עולם בחנני ונסני, שנאמר בחנני ה' ונסני וגו', אמר מינסנא לך, ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך, דמניסנא לך בדבר ערוה... (שם קז א)
רבי חנינא ורבי יונתן הוו קאזלי באורחא, מטו להנהו תרי שבילי, חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים, וחד פצי אפיתחא דבי זונות, אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס (נשחט) יצריה, אמר ליה אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא, כי מטו להתם חזינהו לזונות, איתכנעו מקמייהו, אמר ליה מנא לך הא, אמר ליה מזימה תשמור עליך תבונה תנצרכה. (ע"ז יז א)
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו ע"ה. (אבות ה ג)
עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. (שם שם ד)
תניא אמר רבי יהודה, עשר נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה, שנים בים, ושנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחת בעגל, ואחת במדבר פארן. שנים בים אחת בירידה ואחת בעליה, בירידה דכתיב המבלי אין קברים במצרים, בעליה כדרב הונא, דאמר רב הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו, כדרבה בר מרי, דאמר רבה בר מרי, מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו, מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים, כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר, אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה... שנים במים, במרה וברפידים, במרה דכתיב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות וגו', וכתיב וילן העם על משה. ברפידים דכתיב ויחנו ברפידים ואין מים לשתות, וכתיב וירב העם עם משה. שנים במן, דכתיב אל תצאו ויצאו, אל תותירו והותירו. שנים בשליו ראשון ובשליו שני, בשליו ראשון בשבתנו על סיר הבשר, בשליו שני, והאספספוף אשר בקרבו. בעגל כדאיתיה, במדבר פארן כדאיתיה. (ערכין טו א)
תמן תנינן, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך, כגון אני, אתת חדא רוחא ונסיתיה, ושרי תהי ביה, אמר ליה לא תצוק (אל תצטער), רוח אנא, אזול ואישתוי לחברך (תשתוה לחבריך ואל תתגאה יותר). (שבת ח א)
ויאמר האדם וגו', ד' הן שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן קנקנין של מימי רגלים, ואלו הן, אדם, וקין, ובלעם וחזקיהו, אדם שנאמר, ויאמר האדם האשה וגו', קין, ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך, ויאמר לא ידעתי. בלעם הרשע, שנאמר מי האנשים האלה עמך, ויאמר בלעם אל האלקים וגו'. חזקיה מה אמרו האנשים האלה וגו' (ישעיה ל"ט). אבל יחזקאל מצאו בקי מכולם, שנאמר (יחזקאל ל"ז) בן אדם התחיינה העצמות האלה, ויאמר ה' אלקים אתה ידעת. (בראשית יט כ)
כתיב ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו (תהלים י"א). אמר רבי יונתן, היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ובמי הוא בודק, בקנקנים יפים, שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים, שנאמר ה' צדיק יבחן, וכתיב (בראשית כ"ב) והאלקים נסה את אברהם. אמר רבי יוסי בן חנינא, הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש אליה אחת עד שהיא פוקעת, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר ה' צדיק יבחן. אמר רבי אלעזר משל לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא נותן את העול, לא על זאת שכחה יפה, כך הקב"ה מנסה את הצדיקים, שנאמר ה' צדיק יבחן, זה נח, שנאמר ויאמר ה' לנח כי אותך ראיתי צדיק לפני. (שם לב ג)
ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם, כתיב (תהלים ס') נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה. נסיון אחר נסיון, וגידולין אחר גידולין, בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם, כנס הזה של ספינה, וכל כך למה, מפני קושט, בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם, שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר, למי שהוא רוצה מעני, ולמי הוא רוצה הוא עושה מלך, אברהם כשרצה עשאו מלך, כשרצה עשאו עשיר, יכול את להשיבו ולומר לו, יכול את לעשות כמו שעשה אברהם אבינו, והוא אומר מה עשה, ואת אומר לו ואברהם בן מאת שנה בהולד לו, ואחר כל הצער הזה נאמר לו קח נא את בנך את יחידך ולא עיכב, הרי נתת ליראיך נס להתנוסס. (שם נה א)
ולא חשכת, שלא תאמר כל החלאים שחוץ לגוף אינן חלאים, אלא מעלה אני עליך כאילו אמרתי לך הקרב עצמך לי ולא עיכבת. (שם נו י)
ואברהם זקן, זקן זה שקנה שני עולמות, שלשה נכתרו בזקנה ובימים, ושלשתן היו ראש לנסיון, אברהם, יהושע ודוד... (שם נט ט)
ותשא אשת אדוניו... דבר אחר אמר אבא נתנסה, זקיני נתנסה, ואני איני מתנסה, אמר לו הקב"ה חייך שאני מנסה אותך יותר מהם. (שם פז ג)
...והיה יתרו יושב ביניהם, ואומר להם הנער הזה אין בו דעת, אלא בחנו אותו, והביאו לפניו בקערה זהוב וגחלת, אם יושיט ידו בזהוב יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת אין בו דעת ואין עליו משפט מות... (שמות א לא)
אמר רבי ינאי, אף על פי ששכינתו בשמים, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, משל למלך שהיה לו פרדס ובנה בו מגדל גבוה, וצוה המלך שיתנו לתוכו פועלים שיהיו עוסקים במלאכתו, אמר המלך כל מי שמתכשר במלאכתו יטול שכרו משלם, וכל מי שמתעצל במלאכתו ינתן בדימוס, המלך זה מלך מלכי המלכים, והפרדס זה העולם שנתן הקב"ה לישראל בתוכו לשמור התורה, והתנה עמהם ואמר, מי שהוא שומר את התורה הרי גן עדן לפניו, ומי שאינו משמרה הרי הגיהנום, אף הקב"ה אף על פי שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, ולמי בוחן, לצדיק, שנאמר ה' צדיק יבחן, ובמה הוא בוחנו, במרעה צאן, בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה, שנאמר (תהלים ע"ח) ויקחהו ממכלאות צאן, מהו ממכלאות צאן, כמו (בראשית ח') ויכלא הגשם, היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנין לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר מוציא את הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר מוצא הבחורים שהיו אוכלים עשב הקשה, אמר הקב"ה, מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו, יבא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ח) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו. ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן, אמרו רבותינו כשהיה משה רבינו ע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו, עד שהגיע לחסוח, כיון שהגיע לחסוח נזדמנה לו בריכה של מים, ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו, אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה, הרכיבו על כתיפו והיה מהלך, אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך חייך אתה תרעה צאני ישראל, הוי ומשה היה רועה. (שם ב ב)
דבר אחר ומשה היה רועה, הדא הוא דכתיב, (משלי ל') כל אמרת א-לוה צרופה, אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה, הרי לך שני גדולי עולם שבדקן הקב"ה בדבר קטן ונמצאו נאמנים, והעלן לגדולה, בדק לדוד בצאן, ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל, שכן אליאב אומר לדוד, (ש"א י"ז) ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, מלמד שהיה דוד מקיים המשנה, אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל, אמר לו הקב"ה נמצא אתה נאמן בצאן, בא ורעה צאני, שנאמר (תהלים ע"ח) מאחר עלות הביאו, וכן במשה הוא אומר, וינהג את הצאן אחר המדבר, להוציאן מן הגזל, ולקחו הקב"ה לרעות ישראל, שנאמר (שם ע"ז) נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. (שם שם ג)
אשרי אדם שעומד בנסיונו, שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לענים, ומנסה העני אם יכול לקבל ייסורין ואינו כועס, שנאמר (ישעיה נ'ח) וענים מרודים תביא בית, ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות, הרי הוא אוכל ממונו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם, שנאמר (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט, הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא, שנאמר (שם י"ח) כי אתה עם עני תושיע... (שם לא ב)
קח את הלוים, זה שאמר הכתוב, (תהלים י"א) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, ה' צדיק יבחן, אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו, הוא מעלה אותו לשררה, וכן את מוצא באבינו אברהם, נסהו הקב"ה עשר נסיונות ועמד בהן, ואחר כך ברכו, שנאמר (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל, וכן יצחק, נסהו בהן ואחר כך ברכו, שנאמר (שם כ"ו) ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו' ויברכהו ה', וכן אבינו יעקב נסהו בכל אותן הצרות בעשו, ברחל, בדינה וביוסף, והיאך יצא מבית אביו, (שם ל"ב) כי במקלי עברתי את הירדן, ובירכו, (שם ל"ה) וירא אלקים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אותו. וכן יוסף באשת פוטיפר, והיה חבוש י"ב שנה, ואחר כך יצא ונעשה מלך על שעמד בנסיונותיו, הוי ה' צדיק יבחן, אף שבטו של לוי נתנו עצמן על קדוש שמו של הקב"ה, שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה, שכן יחזקאל מוכיחן (יחזקאל כ') כה אמר ה' אלקים ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים... אלו שבטו של לוי, כולם צדיקים היו, והיו עושים את התורה, שנאמר (דברים ל"ג) כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, זו המילה, ולא עוד אלא בשעה שעשו ישראל את העגל, לא נשתתפו שם שבטו של לוי... וכיון שראה הקב"ה שכולם צדיקים נסה אותן ועמדו בנסיונן, שנאמר (דברים ל"ג) אשר נסיתו במסה, מיד אמר והיו לי הלוים, לקיים מה שנאמר ה' צדיק יבחן... (במדבר טו ט)
ורבי לוי אומר, נסיון הראשון כנסיון האחרון, נסיון הראשון בלך לך מארצך, נסיון האחרון בלך לך אל ארץ המוריה... אל הארץ אשר אראך, לא אמר לו למקום פלוני, זו נסיון בתוך נסיון, יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזו מקום הוא הולך, מה עשה נטל את כליו ואת אשתו, וילך אברם כאשר דבר אליו ה'... (לך לך ג)
והאלקים ניסה את אברהם, בא וראה מה בין ראשונים לאחרונים, שהראשונים היו מתנסין על ידי הקב"ה, שנאמר והאלקים נסה את אברהם, וכן אתה מוצא בדור המדבר, למען ענותך לנסותך לדעת וגו' (דברים ח'), אבל אחרונים נתנסו על ידי אומות העולם, שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופטים ג'), וכן אתה מוצא בדניאל וחביריו כשגלו, גזר עליהם הקב"ה שיאכלו לחמם טמא, שנאמר (יחזקאל י"ד) ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם... דניאל לא קבל עליו, אמר, אף על פי שגזר הקב"ה עלינו שנאכל לחם טמא, בקש לנסות אותנו, אנו נעשה את שלנו והוא יעשה את שלו, התחיל לומר לשר הסריסים נס נא את עבדיך ימים עד עשרה וגו'... אמרו לו הן שאנו מבני בניו של אותו צדיק שנתנסה בי' נסיונות, שמא זכותו תעמוד לנו... (וירא כג)
ראה אברהם-נסיון, פרק כו.
עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקב"ה, ולא נענשו אלא על לשון הרע, ואלו הן, אחד על הים, ואחד בתחלת המן, ואחד בסוף המן, ואחד בשליו הראשון, ואחר בשליו האחרון, אחד במרה, ואחד ברפידים, ואחד בחורב, ואחד בעגל, ואחד במרגלים, זה של מרגלים קשה מכולם, שנאמר (במדבר י"ד) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי... (פרק ט ב)
עשרה נסיונות ניסה הקב"ה את אבותינו, ובכולן לא נמצאו שלמים, ואלו הן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל, ולבן, וחצירות ודי זהב. במדבר שעשו את העגל, שנאמר (שמות ל"ב) עשו להם עגל מסכה, בערבה על המים, שנאמר (שם י"ז) ויצמא שם העם למים, מול סוף, על שהמרו על ים סוף, ויש אומרים זה פסלו של מיכה, רבי יהודה אומר המרו על הים, המרו בתוך הים, שנאמר וימרו על ים בים סוף, בין פארן במרגלים, (במדבר י"ג) וישלח אותם משה ממדבר פארן, בין תופל, אלו דברי תיפלות שתפלו על המן, ולבן זה מחלוקתו של קרח, וחצירות על השליו, הרי שבעה, ובמקום אחר הוא אומר (דברים ט') ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה... (פרק לד א)
דבר אחר כי פקד ה' את חנה, זה שאמר הכתוב מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו (משלי כ"ז), מהו מצרף לכסף וכור לזהב, אלא כשם שהצורף הזה מכניס את הכסף ואת הזהב לכור ואינו משהם בהם, כך הקב"ה הוא צורף את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כבודו, הוי מצרף לכסף וכור לזהב. מהו ואיש לפי מהללו, הקב"ה צורף את הצדיק לפי מעלליו, וכן אתה מוצא שרה צירפה הקב"ה עשרים וחמש שנים משבאת לארץ ישראל, כמה שכתב ואברהם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן... הרי נמצאת למד, שצירפה הקב"ה לפי כחה. ורבקה אף היא צירפה הקב"ה לפי כחה עשרים שנה, מניין, שכן כתב ויהי יצחק בן ארבעים שנה (שם כ"ה), וכתב (שם) ויצחק בן ששים שנה, הרי נמצאת שצירפה הקב"ה לפי כחה עשרים, וחנה צירפה הקב"ה אף עשר שנים ששהתה עמו ולא ילדה, ונטל את פנינה וילדה לו עשרה בנים... הרי תשע עשרה שנה. (פרשה מג)
ארבעה הן שלקו, אחד לקה והיה מבעט, וזה איוב, שלקה ובעט, וכן הוא אומר, (איוב י'), הודיעני על מה תריבני, למה אני לוקה מה עשיתי לך, אמור כמה לי עונות וחטאות, יודע אני שהרשות בידך, ואתה עושה לי כך, הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך (שם), ארץ אל תכסי דמי (שם י"ח), זה שלקה והיה מבעט. והשני לקה והיה משחק, זה אברהם, שנאמר (בראשית י"ז) ויפול אברהם וגו' ויצחק, ולמה היה דומה אברהם, למלך שנשבע שמכה את בנו, ואמר לו בני נשבעתי שאני מכה אותך, אמר לו הרשות בידך, היה מכהו וסבור שיאמר לו הבן די, ולא אמר, כיון שלקה, אמר האב די הלקתיו, כך (שם) וירא ה' אל אברם וגו' אני א-ל ש-די, די הכאתיו. השלישי היה לוקה ומבקש מאוהבו שלא ילקה, זה חזקיהו, וכן הוא אומר (ישעיה ל"ח) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, רבי נתן אומר אף לוקה ובועט, שכן הוא אומר (שם) כסוס עגור כן אצפצף, מגיד שהיו מכותיו קשות משל איוב, באיוב כתיב (איוב י"ט) בעורי ובבשרי דבקה עצמי, ובחזקיה הוא אומר (ישעיה ל"ח) שויתי עד בקר כארי... הרביעי אמר למה הרצועה תלויה, הכוני בה, זה דוד, שנאמר לדוד שפטני ה', וכן שלמה אומר (משלי י"ב) אוהב מוסר אוהב דעת, וכן דוד אומר (תהלים צ"ד) אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה.
בחנני ה' ונסני, בחנני כאברהם, שנאמר (בראשית כ"ב) והאלקים נסה את אברהם, ועמד בנסיונו, נסיני כיצחק, שנסיתו ועמד, צרפה כליותי, צרפני כיוסף שצרפתו ומצאתו נאמן, כיון שניסה אותו אמר אין בי כח, בבקשה ממך (תהלים קמ"ג) אל תבא במשפט את עבדך, שנאמר (שם י"ז) בחנת לבי צרפתני בל תמצא, אף על פי כן לא נשא לו הקב"ה פנים בדין, אלא נכתבה עליו, שכן הפסוק אומר, (מ"א ט') אשר עשה דוד הישר בעיני ה', רק בדבר אוריה החיתי, מכאן שלא ירד אדם לגדול הימנו, שלא יאמר אני ערב לבי... (מזמור כו)
מדרשים:
מעשה בר' מתיא בן חרש שהיה יושב ודורש בתורה והיה פניו דוה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת ביראת שמים, שמימיו לא נשא עיניו לאשת חבירו. פעם אחת היה יושב ודורש ועוסק בתורה בבית המדרש, עבר שטן וראהו ונתקנא בו, אמר אפשר לאדם כזה שלא יחטא, מה עשה השטן, עלה לרקיע ועמד לפני הקב"ה ואמר, רבונו של עולם תן לי רשות ואנסנו, אמר לו לך. הלך ומצאו שהיה יושב ועוסק בתורה, מה עשה נדמה לאשה שלא היה כמוה מימות נעמה אחות תובל קין שבה טעו מלאכי השרת, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבות הנה וגו', באתה עמדה לפניו, כיון שראה אותה חזר לשמאל, ישבה לצד שמאל, הפך פניו לצד ימין, כיון שראה אותה מתהפכת מצד לצד אמר, מתיירא אני שמא תגבר עלי יצר הרע ויחטיאני, מה עשה אותו צדיק, אמר לתלמידים היושבים לפניו לכו והביאו אש ומסמרים ונתנם בתוך האש עד שהיו אדומים כאש ונתנם על עיניו. כיון שראה השטן כך נזדעזע ונבהל ונפל על פניו ורעד ועלה למרום וחזר לפני הקב"ה ואמר לפניו, רבונו של עולם כך וכך היה מעשה. אמר לו הקב"ה וכי לא אמרתי לך שאין אתה יכול לו, באותה שעה קרא הקב"ה לרפאל אמר לו לך ורפא עיניו של רבי מתיא בן חרש, בא רפאל ועמד לפניו, אמר לו הקב"ה שלחני אליך לרפאות את עיניך, אמר לו הנחני מה שהיה היה, חזר לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם כך וכך אמר לי, אמר לו לך אמור לו שלא ישלוט בו יצר הרע לעולם, מיד הלך וריפא אותו. (מדרש עשרת הדברות)
אמר הקב"ה למלאכי השרת, אלו שמעתי לכם כשאמרתם לי מה אנוש כי תזכרנו, שמא היה אברהם שמהדרני בעולמי. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה, כל הנסיונות שנסיתו בממונו, נסנו בגופו, אמור לו יקריב לפניך בנו, מיד אמר לו קח נא את בנך. (בראשית פרק כב, צו)
...בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי, שאיני מן הראשונים, אדם באשתו לא עמד, אני עומד, נח נשתכר, ואני כוס ישועות אשא, אברהם חנן את המלכים ואני עד הכרית כל זכר באדום, יצחק כהו עיניו, ואני עשה סטים שנאתי, יעקב הריב עם המלאך, ואני נצחתי אותו, דכתיב ויאמר למלאך המשחית בעם הרף ידך... בחנני ה' ונסני, אמר לו המקום לא תוכל לעמוד, משל למה הדבר דומה, למלך ששלח לגיונותיו להחריב עיר, אמר אפוטרופוס אחד אני אחריבנה, משל לגבור שצד אריה, בא אחד למשכו, אמר לו אני בקושי תפסתי אותו, וזה אומר תן לי למשכו, אמר הקב"ה לדוד ותאחז במשפט ידי, ואתה מבקש להשפט, שפטני אלקים. (דברים פרק ו, תתמה)
אם באת לידי נסיון והתאפקת לחטוא, אל תחזיק טובה לעצמך לומר עמדתי בנסיון, שמא באו אבותיך לאותה מדה, וכשלא חטאו בקשו מהקב"ה כשיבאו בניו לאותו מדה שיתאפקו מלחטא, שנאמר אלקים יראה לו השה לעולה בני, וקרא שם המקום ההוא ה' יראה, שיהיו בניו נשחטים על קדוש השם ונשרפים כיצחק. (בראשית וירא)
ואומר אני עוד, שאני מצאתי יסורי הצדיקים בעולם הזה שני סוגים, האחד על העבירות המעטות, כמו שביארתי לעיל, והשני על דרך הנסיון, מיסרך ה' בהם כאשר ידוע לפניו שהם יסבלו אותם, ואחר כך יגמלך עליהם הטוב, כאמרו, "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" (תהלים י"א), ולא הועיד לעשות כגון זה במי שלא יסבלם, כיון שאין תועלת בכך, אלא התועלת בתוחלת הצדיקים כדי שידעו בני אדם שלא לחנם בחרם ה', וכפי שידעת על איוב ותוחלתו. אלא שכאשר יסורי האדם דרך עונש, ובקש מה' שיודיעו על מה הביא אותם עליו, קבע שהוא מודיעו, כאמרו, "והיה כי תאמרו תחת מה עשה ה' אלקינו לנו את כל אלה, ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם, כן תעבדו זרים בארץ לא לכם" (ירמיה ח'), ויש צדק בדבר, מפני שהוא גורם לו להנתק מחטאיו.
ואם היה האדם מתייסר דרך נסיון ובקש מה' שיודיענו מדוע הביא אותם עליו קבע שאינו מודיעו, כמו שאמר משה רבינו, "למה הרעותה לעבדך" וגו' (במדבר י"א), ולא באר לו, ושאלת איוב "הודיעני על מה תריבני", ולא פרש לו. וגם בזה יש צדק, כדי שלא תקל בעיני בני אדם תוחלת הצדיק, ויאמרו, כי לא הוחיל אלא מפני שידע גודל שכרו. ואומר אני, ואף גם השלם יתכן שיבואו עליו יסורין, כדי ליתן לו שכר על כך, מפני שאני מצאתי שהטף מתיסרין, ואין לי ספק שישלם להם, ויהיו יסורי חכם להם כמוסר אביהם להם על ידי הכאה וכליאה כדי למנעם מלהזיק... וכאמרו בתורה, "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך" (דברים ח'). ואמר בדומה לכך, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה" (משלי ג'). ואם יאמר אדם והרי הוא יכול להטיב להם בכמו הגמול הזה מבלי ליסרם, אנו עונים לו בתשובתנו הראשונה, אשר בתחלת הבריאה בענין העולם הבא, ואמרנו שהוא הכריענו אל החלק היותר טוב, כי הטובה על דרך הגמול יותר מאשר על דרך החסד... (מאמר ה' פרק ג)
...או שיש מקרא מפורש הסותרו, צריך לבאר את שאינו מפורש, כגון אמרו "לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה" (דברים ד'), ואמר "ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים" (מלאכי ג'), ומה שמתאם בין שני הפסוקים שאין לנסות את ה' אם יכול הוא על כך אם לאו, כאותם שאמרו "וינסו א-ל בלבבם לשאל אוכל לנפשם וידברו באלקים אמרו היוכל א-ל לערוך שולחן במדבר" (תהלים ע"ח), ועליהם אמר "כאשר נסיתם במסה", אבל שיבחן האדם ערכו לפני ה', אם ראוי שיעשה לו אות פלאי אם לאו, כמו ששאל גדעון "אנסה נא אך הפעם" (שופטים ו'), וכמו ששאל חזקיהו (מ"ב כ') וזולתם, הרי זה מותר... (מאמר ז פרק א)
והשבעה ועשרים, חשבון האדם עם נפשו כשתבא עליו רעה בגופו או בממונו או בענין מעניניו, ויקבל הכל מאלקיו בשמחה ויסבול סבל רוצה בדין האלקים, ולא סבל מתקצף על גזרתו, כמו שכתוב (ישעיה ח') "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו", ואל יהיה כמו שנאמר עליו (שם ו') "והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלקיו, ופנה למעלה למעלה". ודע אחי, כי העשר נסיונות שנסה המקום את אברהם אבינו לא היינו משבחים לו עמדו בהם, לולי שהיה מקבל הכל מאלקיו ברצון ובטוב לבב, כמו שנאמר (נחמיה ט') "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". ויוצאי מצרים לא נתחייבו להאשימם להוכיחם במדבר אלא על התקצפם, ושלא היה לבם טוב עם האלקים ועם נביאו, כמו שאמר, "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו", ופעמים רבות היו מראים מרדם ומריים באלקים והפרת בריתו כאשר תמצאם בכל ענין מתאוים לשוב מצרים והדומה לזה. והסבל הטוב מדה טובה, והסבל שבעליו מוכרח בו אין לבעליו שכר עליו ולא מחילה בו. הסתכל אחי מה בין שני הסבלים, והתבונן ההפרש שיש בין שני הענינים. וחלוק ענין הסבל בנפשך לשלשה חלקים, הסבל על עבודת האלקים, והסבל על המרותו, והסבל על פגעי העולם.
וזה החלק השלישי נחלק לב' חלקים, והוא הסבל על מה שחסר או על העדר דבר אהוב, ואיזה מהם שהיה יכול שתתחייב בו על דרך העונש ומוחלין עונך, או שיהיה התחלה מן האלקים לך על דרך הנסיון והמבחן, וירבה בזה הבורא שכרך ויגדיל גמולך עליו. ועל איזה מהם שיהיה מאלה השני פנים, ראוי לך שתקבל מה שיבואך מאת האלקים מהם ברצון ובקבול טוב, כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים כ"ה) "כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו". כי הרעה הבאה עליך, אם היא למחול עונך היא אמת, ואם היא התחלה מאת האלקים לתת תמורתה הגמול הטוב על סבלך הנסיון היא חסד, ואיננה יוצאה מחסד ואמת, ואם תיטיב להסתכל בענינים האלה בלבך, יהיה אחרית סבלך טוב והגמול עליו מובטח... (שער ח חשבון הנפש פרק ג)
...אם אופני הפרישות הכוללת הוא בעבור מה שהקדמנו בשער השלישי מן הספר הזה, כי חפץ הבורא יתעלה בבריאת מין האדם היה ליסר הנפש ולנסותה בעולם הזה, בעבור שתזדכך ותהיה בתכונת המלאכים הקדושים, כמו שכתוב, (זכריה ג') "אם בדרכי תלך וגו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"... (שער ט הפרישות פרק א)
אבל מה ענין האהבה באלקים, הוא כלות הנפש ונטותה בעצמה אל הבורא כדי שתדבק באורו העליון. והוא שהנפש עצם פשוט רוחני נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחניים, ומתרחקת בטבעה מאשר הוא כנגדה מן הגופות העבות, וכאשר קשרה הבורא יתברך בגוף הזה העב אשר רצה לנסותה בו בהנהגתה אותו, העיר אותה לחוס עליו ולמשוך התועלות אליו בעבור השתוף והחברה אשר נטבעה ביניהם מתחלת הגידול... (שער י אהבת ה' פרק א)
אבל אם האהבה באלקים היא ביכולת האדם אם לא, אומר בתשובת שאלה זאת, כי האהבה על שלשה פנים, אחד מהם אהבה שנקלה בעיני האוהב אבדת ממונו בעבורה לא אבדת גופו ונפשו, ומהם אהבה שנקלה בעיני האוהב אבדת חלק מגופו עם אבדת ממונו, כשהוא מקוה שתשאר נפשו בחיים בעבורה, והפנים השלישי אהבה שנקלה בעבורה אבדת הממונות והגופות והנפשות. וכבר מצאנו אברהם אבינו ע"ה הראה אהבתו באלקים בכל הפנים, התנדבו בממונו בגופו ובנפשו... באהבת האלקים מה שהראה בענין יצחק מן המהירות והחריצות, והוא הורה על אהבתו הזכה באלקים ולבבו הנאמן בעבודתו, והיא המדרגה העליונה ממדרגות האהבה באלקים...
ואין ביכולת כל בשר לסבול מה שזכרנו לאהבת הבורא מפני שהטבע והיצר כנגדו, אבל השני פנים הם ביכולת רוב המדברים בהשתדלם בהקדמות אשר הקדמנו בשער הזה. ומה שמורה כי השני פנים האלה ראיה על האהבה השלמה באלקים, מה שאמר השטן (איוב א') "החנם ירא איוב אלקים, הלא אתה שכת בעדו וגו' ואולם שלח נא ידך" וגו'. כלומר, כי הוא כסוחר עמך באהבתו ויראתו, אותם לקח מחירה כבוד העולם והונו, אך פסוק ממנו מה שחננתו מתועלות העולם, ואם יעמוד בענינו עמך הוא נאמן באהבתו בך... ונראתה אהבתו הנאמנה ובר לבבו לא-ל למה שהתאפק לו לסבלו והתנדבו באבדת ממונו וצער גופו, ואמר במה שענו בו חביריו, (איוב י"ג) "הן יקטלני לו איחל"... ועל דעתו היו כל החסידים הראשונים המנוסים כדניאל וחבריו בגוב אריות וכבשן האש, ועשרה הרוגי מלכות והנוהג מנהגם, ועל המדרגה הזאת הזהיר הנביא באמרו, (דברים ו') "ואהבת את ה' אלקיך" וגו'... (שם פרק ד)
הנסה אלקים - הכי עשה נסים שום אלוה לבא לקחת לו גוי וגו'... במסות - על ידי נסיונות הודיעם גבורותיו, כגון (שמות ח') התפאר עלי, אם אוכל לעשות כן, הרי זה נסיון. (דברים ד לד)
...ואם תאמר מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות, כי מנסה ה' אלקיכם אתכם. (שם יג ב)
והאלקים נסה - יש אומר כי הסמ"ך תחת שי"ן והה"א תחת אל"ף, וטעם כל הפרשה יכחישם, רק נסה כמשמעו, ואנשי שיקול הדעת אמרו כי הדעות הם שתים, האחת דעת העתיד בטרם היותו, והשנית דעת היש הנמצא וזה פירוש ניסה, גם "כי עתה ידעתי". והגאון אמר, שמלת נסה להראות צדקתו לבני אדם, גם מלת ידעתי, כטעם הודעתי, והלא ידע זה הגאון כי בשעה שעקד בנו לא היו שם אפילו נעריו... ואחר שהכתוב אומר בתחלה, "והאלקים נסה את אברהם" סרו כל הטענות, והשם נסהו כדי שיקבל שכר... (בראשית כב א, וראה שם עוד, ואברהם-נסיון)
וטעם כי מנסה - בעבור שעזבו ולא המיתו, ונסיון השם להראות צדקת המנוסה. (דברים יג ד)
ה' צדיק יבחן - לנסותו ולהוכיחו, והרשע ישנאנו לעולם. (תהלים יא ה)
והאלקים נסה - ענין הנסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא נסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי השם צדיק יבחן, כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו, יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו, והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה. (בראשית כב א)
כי עתה ידעתי - מתחלה היה יודע יראתו בכח, לא יצא לפועל במעשה הגדול הזה, ועתה נודעה במעשה, והיה זכותו שלם, ותהי משכורתו שלמה מעם ה' אלקי ישראל... (שם שם יב)
למען אנסנו - אם ישמרו מצוות התלויות בו, שלא יותירו ממנו, ולא יצאו בשבת ללקוט, לשון רש"י, ואיננו נכון, אבל הוא כמו שאמר "המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך, למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך". כי נסיון הוא להם שלא יהיה לאדם מזון, ולא יראו להם עצה במדבר רק המן שלא ידעו מתחלה ולא שמעו מאבותם, ויורד להם דבר יום ביומו, וירעבו אליו, ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא מקום לחם, וכך אמר להם "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך וגו' ולמען נסותך, לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא", וכי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם, והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב, ושלא יהיה להם לחם רק מן השמים דבר יום ביומו לנסותם ולהטיב להם באחרונה שיאמינו בו לעולם. וכבר פירשתי ענין הנסיון בפסוק "והאלקים נסה את אברהם". והרב אמר במורה הנבוכים, לדעת כל יודע, ולנסות היש תועלת בעבודת הא-ל ואם יש בה ספוק צורך אם לא, ואם כן היה ראוי שיאמר למען ינסה לדעת. והנה לא הזכיר כאן דבר רק המן, שהוא הלחם שהמטיר להם... (שמות טז ד)
לא תנסו את ה' - פירוש כאשר נסיתם במסה, שלא תאמר אם יש ה' בקרבנו לעשות לנו נסים או שנצליח בהיותנו עובדים לפניו, ושנשבע לחם ונהיה טובים נשמור תורתו, כי הכונה שם כך היתה, שאם יראו שהשם יתן להם מים בנס מאתו ילכו אחריו במדבר, ואם לא יעזבוהו, ונחשב להם לעון גדול, כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא השם, ודבר ה' בפיהו אמת, אין ראוי לעשות עוד שום דבר לנסיון, והעושה כן איננו מנסה הנביא, רק השי"ת הוא מנסה, לדעת היד ה' תקצר, ולכך אסר לדורות לנסות התורה או הנביאים, כי אין ראוי לעבוד השם על דרך הספק או שאלת מופת ונסיון, כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ולכל עת, ואין ראוי לעבדו על מנת לקבל פרס, אלא אולי ימצא בעבודתו ולכתו בדרכי התורה צער ואסון וראוי שיקבל הכל במשפט צדק... וכן בכל דבר נביא המנוסה והמוחזק בנביא אמת באותות ובמופתים כדין התורה, לא תנסו את דבריו בכל גמול ובכל עונש שיאמר לכם, ולא תסתפקו ביכלתו יתעלה, אבל האמינו בתורתו ותאמינו בנביאיו והצליחו, והנה הבטיח כי סוף הכבוד לבא בירושת הארץ ונצוח האויבים... (דברים ו טז)
...ואמר רבי אברהם, כי טעם "ובתבערה ובמסה" בעבור כי בתבערה היו העם כמתלוננים מנסים השם בתואנות, הזכיר להם כי הייתם מקציפים את השם בנסיון אשר נסיתם אותו בתבערה כאשר עשיתם כבר פעם אחרת במסה, ולא לקחתם מוסר, ויפה פירש. והנה החטא לנסות את השם הוא חטא גדול ואשמה רבה, כאשר הזהיר ממנו "לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה, על כן החזיר אותו להם בכאן... (שם ט יט)
כי מנסה ה' אלקיכם אתכם - לאמר כי ענין המופת אשר בא, הראהו השם לו בחלומו או בכיהונו, רצון האלקים היה בו, לנסותכם באהבתו, וכבר פירשתי כי הנסיון יקרא כן מצד המנוסה. ואמר לדעת - שיודע בפועל מה שהוא בכח וגלוי לפניו. (שם יג ד)
השמת לבך על עבדי איוב - רצה האלקים לנסות הצדיק הזה, ופתח לשטן להשטין עליו, כדרך מלך עם משרתיו, רק הנסיון לטובה, כי כן כל הנסיונות אשר לא-ל עם חסידיו בתורה או בנביאים, כאשר ביארתי בענין הגמול. (איוב א ח)
ואם תשאל ותאמר, והלא מפורש בתורה שיש יסורים של נסיון, כגון והאלקים נסה את אברהם, וכן "למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא", תשובה לשאלה זו, כן הדבר וכך היא המדה, שהקב"ה מנסה, ולא כל אדם, אלא מנסה הוא את חסידיו, שנאמר ה' צדיק יבחן, כך דרשו בבראשית רבה: היוצר הזה כשהוא בודק את כבשונו, אינו בודק קנקנים רעים שאינו מספיק להקיש פעם אחת עליהם עד שהוא שוברו, ובמי הוא בודק, בקנקנים יפים, שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים שאינן נשברים, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים שאינן יכולין לעמוד, ואת מי הוא מנסה את הצדיקים... וכתיב "והאלקים נסה את אברהם", ומהו הנסיון הזה, שיבא עליהם בעבודתו של הקב"ה ובעשיית מצותיו טורח ועמל, לפי שיש בני אדם שעושין מצות ומעשים טובים כשידם משגת, וכשהן בשלוה ובריוח, אבל מתוך הדוחק או כשהעבודה באה עליהם בטורח ועמל גדול אינן עושין, לפיכך הקב"ה מטריח על יריאיו בקצת נסיון, כדי שיקבלו מצוות ויעשו אותם מתוך הטורח, כדי שיהא שכרם באותן מצוות כפול ומכופל. ולמה מנסה אותו, והלא גלוי וידוע לפניו יתברך אם יקבל אותו חסיד המנוסה עבודה וטורח זה, אף על פי כן אין שכר האדם בכח אמונה שלו, כשכרו בפועל מעשה. ונמצא מזכה אותו להוציא דרכיו הטובים לפועל ולמעשה. ולמה נקרא נסיון, והלא הכל צפוי לפניו יתברך, אף על פי כן רשות האדם בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, נמצא אותו החסיד מצוהו המנסה על מצוה זו, בודאי, לפיכך נקרא נסיון מצד העושה, לא מצד המצוה יתברך שמו.
...ולפיכך נתנסה אברהם, כדי שיהא מקבל עבודה זו החמורה, ויהא שכרו קיים לעולם, שנאמר "בי נשבעתי נאם ה', כי יען אשר עשית את הדבר הזה" וגו', ולפיכך נתנסו ישראל במדבר, כדי שיהו מקבלין טורח הליכת המדברות ופחד המקרים לשמו של הקב"ה ולתורתו, ויטלו שכר על הדבר, שנאמר, "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך זה ארבעים שנה במדבר... נמצא נסיון הזה מדת הטובה, שהאדם מקבל בו שכר, ושמו של הקב"ה מתעלה, ולכך הודיע עד היכן תגיע אהבתו ויראתו בלב עבדיו, והיאך נמשכין אחר מצותיו ועושין רצונו כרצונם. ואם תאמר, הלא חזקיה נתנסה ולא עמד בנסיונו, שנאמר "וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ עזבו האלקים לנסותו לדעת כל בלבבו", מעולם לא נסה הקב"ה לאותו צדיק, ולא בקש ממנו דבר, אלא הוא ברשות עצמו חטא, זהו שכתוב "עזבו האלקים לנסותו", לומר שלא עשה עמו נס ולא סייע אותו באותו ענין... (תורת האדם שער הגמול)
והאלקים נסה - האמת שה' נסהו להודיע אהבתו השלמה לדורות הבאים המאמינים בתורה, שאהבתו הגדולה לבנו אינה נחשבת מול אהבת הבורא, וכיום מאמינים רוב העולם בתורת משה וספוריה, וחולקים רק על המצות... (בראשית כב א)
אנסה - כתב רב סעדיה גאון שאסור לנסות יכולת ה', וגדעון רק ניסה אם הוא ראוי לנס גדול כזה. (שופטים ו לט)
ענין הנסיון גם כן מסופק מאד, והוא הגדול שבמסופקי התורה, והתורה זכרה אותו בששה מקומות, כאשר אבאר בזה הפרק. ואמנם מה שהוא מפורסם לבני אדם מענין הנסיון והוא, שיביא השם מכות ומקרים באיש מבלתי שיקדם לו חטא כדי להרבות שכרו, זאת פינה לא הוזכרה בתורה בלשון מבואר כלל, ואין בתורה מה שיראו פשוטו זה הענין, אלא מקום אחד מן הששה מקומות. והנה אבאר אחר זה ענינו. אבל פינת התורה הפך זה הדעת, הוא אמרו יתעלה, "א-ל אמונה ואין עול", ולא כל החכמים גם כן רואים זה הדעת ההמוני, שהם כבר אמרו, אין מיתה בלא חטא, ואין יסורין בלא עוון. וזה הדעת הוא אשר צריך שיאמינהו כל בן תורה בעל שכל, לא שייחס העוול לשם חלילה לו ממנו, עד שיאמן נקוי ראובן מהעוול ושלמותו ושלא התחייב מה שחל עליו. אמנם הנראה מהנסיונות הנזכרות בתורה במקומות ההם, שהם כבר באו בענין הנסיון והבחינה עד שידע השי"ת אמונת האיש ההוא או האומה ההיא או יכולת עבודתו, וזה הענין הוא המסופק הגדול, וכן שכל ענין העקדה אשר לא ידעה בלתי השם והם שניהם, ונאמר לו "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" וגו', וכן אמרו "כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים" וגו', וכן אמרו "לדעת את אשר בלבבך" וגו'.
והנני מתיר לך כל אלו הספקות. דע, כי כל נסיון שבא בתורה אין כוונתו וענינו אלא כדי שידעו בני אדם מה שצריך להם לעשותו, ומה שראוי להאמינו, וכאלו ענין הנסיון שיעשה מעשה אחד, ואין הכונה גוף המעשה ההוא, אבל הכונה שיהיה משל שילמדו ממנו וילכו אחריו, כאמרו לדעת הישכם אוהבים" וגו', ואין פירושו שידע השי"ת זה, כי הוא כבר ידעו כאמרו "לדעת כי אני ה' מקדשכם", אשר ענינו שידעו האומות, כן אמר כי כשיקום מתפאר בנבואה ותראו אותותיו המביאות לחשוב אמת בדבריו, דעו שהוא ענין שרצהו השם להודיע באומות שיעור האמינכם באמיתת תורתו והשגתכם אמיתתו, ושאינכם נפתים להסתת מסית ולא תפסד אמונתכם בהשם, למען יכוין אליה כל מבקש אמת, ויבקש מן האמונות מה שהוא קיים זה הקיום, אשר לא יביטו עמו לעשיית מופת מפני שהיא קריאה אל הנמנעות, כי לא יועיל עשיית המופת רק לאומר האפשר, כמו שבארנו במשנה תורה.
ואחר שהתבאר שענין לדעת הנה הוא שידעו בני אדם, כן אמרו במן "למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא", ענינו לדעת זה האומות, ושיתפרסם בעולם שמי שניתן לעבודתו יתברך יכלכלהו מאשר לא יחשוב, ועל זה הענין עצמו נאמר במן בתחלת רדתו, "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא", רוצה בו, שיבחן בזה כל בוחן ויראה אם ההמסר לעבודתו מועיל ומספיק או אינו מספיק. אמנם אמרו גם כן במן פעם שלישית, "המאכילך מן וגו' למען ענותך ולמען נסותך" וגו', הוא מביא לחשוב, שפעמים יענה השם איש להרבות שכרו, ואין אמיתת הענין כך, אבל ענין אלו הדברים אחד משני ענינים, האחד מהם הוא הענין הנכפל במן במאמר הראשון והשני, והוא להודיע אם ההמסר לשם מספיק בכלכלה, ומניח מן העמל והטורח אם אין, או יהיה ענין "לנסותך" להרגילך, מאמרו "לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ" וגו', כאלו הוא אומר, שהוא יתעלה הקדים להרגילכם הטורח במדבר, להרבות טובתכם כשתכנסו לארץ, וזה אמת, כי היציאה מן הטורח אל המנוחה יותר ערבה מההתמדה על המנוחה, וידוע שלולא טורחם ועמלם במדבר, לא היו יכולים לכבוש את הארץ ולא להלחם ביושביה...
ואמנם אמרו "כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים", הוא הענין עצמו הנאמר במשנה תורה, במי שיתנבא בשם עבודה זרה, "כי מנסה ה' אלקיכם" וגו', אשר כבר בארנו ענינו, כן הנה במעמד הר סיני אמר להם, אל תיראו, שזה המראה הגדול אשר ראיתם לא היה רק שיגיע לכם האמת בראות העין, בעבור שכשינסה ה' אלקיכם אתכם בנביא שקר, אומר סתירת מה ששמעתם אותו, להודיע שיעור אמונתכם, שתעמדו על אמונתכם ולא תמעד אשוריכם, ואלו הייתי בא אליכם שליח, ואומר אליכם מה שנאמר לי ולא תשמעוהו, היה אפשר שתחשבו לאמת מה שבפי זולתי, כשיבא לכם בסתירת מה שאגיד אותו לכם, לולא ששמעתם אותו בזה המראה.
ואמנם ענין אברהם אבינו ע"ה בעקדה כלל שני ענינים גדולים הם מפנות התורה, הענין האחד הוא להודיע אותנו גבול אהבת השם ויראתו עד היכן היא מגעת, וצוה בזה הענין אשר לא ידמה לו לא נתינת ממון ולא נתינת נפש, אבל הוא מופלג מכל מה שאפשר שיבא במציאות ממה שלא ידומה שטבע בני אדם יטה אליו, והוא שיהיה איש עקר בתכלית הכוסף לילד, ובעל עושר גדול, ואיש נכבד ובוחר שישאר מזרעו אומה, ונולד לו בן אחר היאוש, איך יהיה חשקו בו ואהבתו אותו, אבל ליראתו השי"ת ולאהבתו לקיים מצותו בו לולד האהוב ההוא, והניח כל מה שקוה בו, והסכים לשחוט אותו אחר מהלך ג' ימים. כי אלו היה רוצה לעשותו בבא המצוה אליו, היה פעולת בהלה בבלתי השתכלות, ואמנם עשותו זה אחר ימים מעת בא המצוה אליו, יהיה המעשה במחשבה ובהשתכלות אמיתי, ובחינת חק מצותו ואהבתו ויראתו, ושאין צריך להשגיח בענין אחר ולא לעולל הפעלות כלל, כי אברהם אבינו לא מהר לשחוט יצחק לפחדו מהשם שיהרגהו או ירוששהו, אבל כדי שיתפרסם לבני אדם מה ראוי לעשותו בשביל אהבת השי"ת ויראתו, לא לתקות גמול, ולא לפחד עונש, כמו שבארנו במקומות רבים. ואמר לו המלאך, "כי עתה ידעתי" וגו', רוצה לומר, שבזה המעשה אשר בו תקרא ירא אלקים גמור ידעו כל בני אדם גבול יראת ה' מה היא...
והענין השני, להודיע אותנו איך יאמינו הנביאים באמת מה שיבואם מאת השם בנבואה, שלא יחשוב החושב בעבור שהוא בחלום או במראה כמו שבארנו, ובאמצעות הכח המדמה, שפעמים לא יהיה מה שישמעוהו או מה שיומשל להם אמת, או יתערב בו קצת ספק, ורצה להודיענו שכל מה שיראה הנביא במראה הנבואה הוא אמת ויציב אצל הנביא, לא יסופק בדבר ממנו אצלו כלל, ודינו אצלו כדין הענינים הנמצאים כולם המושגים בחושים או בשכל, והראיה על זה, הסכים אברהם לשחט בנו יחידו אשר אהב כמו שצווה, ואף על פי שהיתה המצוה ההיא בחלום או במראה... כן צריך שנבין עניני הנסיונות, לא שהשי"ת ירצה לבחון אדם ולנסותו עד שידע מה שלא היה יודע קודם, חלילה לו חלילה ממה שידמוהו הסכלים הפתאים ברוע מחשבתם. (חלק ג פרק כד)
ואתם אחינו חזקו ואמצו והשענו על הפסוקים האלה האמיתיים, ואל יבהילו אתכם השמדות אם תכפו אתכם, ואל יפחיד אתכם תוקף יד האויב עליהם וחולשת אומתנו, שכל הענין הזה אינו רק נסיון ובחינה, להראות אמונתכם וחיבתכם בעולם, ושלא יחזיקו בדת האמת בעתות כאלו אלא החכמים יראי ה' מזרע יעקב הזרע הטהור והנקי... (אגרת תימן)
...לכן והאלקים נסה את אברהם, קנתרו וצערו, כדכתיב "הנסה דבר אליך תלאה", "על נסותם את ה'", "מסה ומריבה", כלומר נתגאיתה בבן שנתתי לך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, ויראה מה הועילה לך כריתות ברית שלך... (בראשית כב א)
למען אנסנו - הכל גלוי לפניו, אלא נסהו לפני מדת הדין שמקטרגת עליהם, ומדת הרחמים המבקשת עליהם יותר מדאי. (שמות טז ד)
יסוד היראה הוא הנסיון, כי עיקר היראה ניכרת בעת הנסיון, וכמו שניכרת היראה ביצר נשים, כך ניכרת בכל מיני יצרים, והקב"ה אינו מביא הכל בנסיון, אלא כשמדבר לעשות טובה לאדם, בא השטן, שהוא מדת הדין לפני הקב"ה, ואומר, רבונו של עולם, לא יתכן לעשות לו טובה עד שיעמוד בנסיון, לכך צדיקים נשבעין ליצרן לכובשו, וכן כשהביא טובה על שאול ועל זרעו נסהו, וכן אברהם ואיוב... (יג)
אם באת לידי נסיון והתאפקת לחטא, אל תחזיק טובה לך לומר עמדתי בנסיון, שמא באו אבותיך לאותה מדה, וכשלא חטאו בקשו מהקב"ה כשיבואו בניו באותה מדה שיתאפקו בהם מחטא, שנאמר (בראשית כ"ב) "אלקים יראה לו השה לעולה בני, ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה", שיהיו בניו נשחטים על קידוש ה' ונשרפים כיצחק, ותברך להקב"ה שהחזיקך על יצרך, שנתן לך לב לנצח את יצרך הרע, שנאמר (דהי"ב "ב) "כי עזבו האלקים לנסותו", עזבו מכלל שבידו הכל, לכך בקש דוד מלפניו, שנאמר (תהלים פ"ו) "יחד לבבי ליראה שמך", וכתיב (שם נ"א) "ורוח נכון חדש בקרבי".
ואם עמדת בנסיון גדול, אל תאמין בעצמך עד יום מותך, לומר הואיל ולא חטאתי בזה הגדול לא אחטא יותר, לפי שאין יצר הרע של היום שוה לשל אתמול, לפיכך אפילו באותו דבר שמא למחר לא תוכל לסבול, שהרי דוד לא חטא באביגיל, וחטא בבת שבע, דוד לא חטא ברודפיו שרצו להרגו, ולא שלח ידו במשיח ה', ולא נתן רשות לאבישי לשלוח יד בו, ולבסוף חטא באוריה שהיה מבקש טובתו. שאם תאמר אוכל להאמין בי, הואיל ונצלתי מעבירה גדולה, הרי אתה תופס עצמך צדיק יותר מן העליונים, ולא עוד אלא יותר ממי שברא אותך אתה מחזיק אותך וחכמתך, שנאמר, "הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה" (איוב ט"ו), הקב"ה שהוא יודע מה עתיד להיות אינו מאמין במלאכיו ובקדושיו, אתה שמחשבותיך מתחלפים מטובה לרעה כל שכן שלא תאמין, וכן הוא אומר (משלי כ"ח) "אשרי אדם מפחד תמיד" שלא יחטא... (קס וקסא)
אם זכית הרבים ובא מעשה עבירה על ידך ונתגברת על יצרך, אל תחזיק טובה בעצמך, כי לכך לא עזבוך לחטא, לפי שזכית את הרבים, או יש שלא יזכה ומתגבר על יצרו, מפני כי אחר כך יזכה את הרבים לכך קודם לכן לא עזבוהו לחטא, כי גלוי וידוע לפניו את מעשה האדם, ולמי יגלה סודו, ויש שעתיד לגלות את טעמי התורה הרבה שידע, ולא עזבוהו לחטא, וכן כתיב (בראשית ו') "בשגם הוא בשר", הוא משה יתן תורה למ' יום, לכך מ' יום מבול, וכן בירמיהו "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" וגו' (ירמיה א'), ואף על פי כן אינו רוצה להגיד למלאך מפני מדת הדין, שלא יאמר כבר גזרת עליו, למה לנסותו.
אמרו בתנחומא, אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, איני זז מכאן עד שתשבע לי שלא תנסני עוד לעולם, שמא חס ושלום לא שמעתי לך, והייתי מאבד כל מה שיגעתי כל ימי. אמר רבי יוחנן אמר הקב"ה שלא ינסהו עוד לעולם. יסורין שבאו על איוב היו ראויים לבא על אברהם, שנסמך לפרשה "את עוץ בכורו" (בראשית כ"ב) הוא איוב... (שנא ושנג, וראה שם עוד)
אותם שאינם צדיקים בני רשעים אין להביאם לידי נסיון, והעומדים במקום רשעים לבם נסתמין לרשע, כי מרשעים יצא רשע, ואשר החטיאו את הרבים לבו נוטה לכל זה. (תשצו)
והאלקים נסה - ...ואין הנסיון חס ושלום אצל השי"ת, אלא אצל הבריות, להודיע גודל מעלת הצדיק או הנביא, וכן אמר הכתוב (תהלים י"א) "ה' צדיק יבחן". ומה שנסמכה עקדה לפרשת אבימלך אומר במדרש נסה לשון זעף, וכדמתרגמינן זעפים נסיסים, וזה כנגד מה שהכעיס להקב"ה בשבע כבשות שנתן לאבימלך, שכנגדן נענשו בניו שישב ארון הברית בשדה פלשתים שבעה חדשים.
ודע כי נסיון העקדה היה לפרסם בעמים גודל חיוב היראה והאהבה בשי"ת, כי האהבה על ג' חלקים, האחד מי שאוהב את המלך ומתוך אהבתו יספר בשבחיו, ויפרסם מעלותיו תמיד כל היום, ויודיע לכל את גבורותיו, אבל לא היה חוסר ממונו כלום בשביל אהבתו. השני מי שאוהב אותו יותר מן הראשון, יספר בשבחיו ויתן כל ממונו בשבילו, אבל לא ימסור עצמו למיתה בשבילו, השלישי מי שאוהב אותו יותר משניהם, יספר בשבחיו ויתן כל ממונו בשבילו, וימסור עצמו למיתה. והנה אברהם היה שלם בג' חלקים אלה... אבל בענין זה שעל העקדה הראה אברהם תוקף אהבתו בשי"ת, שהיתה חזקה ועזה אין להעריך אותה עם שלשה חלקים הנזכרים, ואין לדמותה למי שמוסר עצמו למיתה בשביל אוהבו או בשביל אדונו, כי ראוי היה אברהם אילו היו לו מאה גופין למסור את כולם למיתה על יצחק, אבל פעולה זו לא היתה כשאר הפעולות, והנסיון הזה לא היה כשאר הנסיונות, אין הטבע יכול לסובלו ואין הכח המדמה יכול לחשבו, שיהיה אדם עקר וזקן בן מאה שנה, ולו עושר ונכסים וכבוד, והיה מתאוה לבן בתכלית התאוה, והיה לו בן אחר היאוש, היה ראוי לחשב תוקף האהבה החזקה לבן ההוא, ותכפל האהבה יותר ויותר לסוף שנה ממה שהיה בן שמונת ימים, ותכפל לחמש ועשר שנים יותר ממה שהיה בהיותו בן שנה, שכבר הוא מגודל ומבחין בין טוב לרע, ותכפל האהבה בהיותו קרוב לארבעים שנה, הוא הזמן ששכלו של אדם עומד על השלמות, וזהו יצחק שהיה בן ל"ז שנה בזמן העקדה, ותכפל יותר ויותר כשיצוה לשחוט הבן הזה הוא בעצמו בידיו. ואברהם מתוך שהיה שלם באמונה, עם היות הפלגת אהבתו אל יצחק, הכיר כי ראוי שתתגבר אהבת השי"ת על אהבת יצחק, ולחוזק כח הפלגת האהבה החזקה הזאת שהיתה לו לאברהם בשי"ת היתה נקלה בעיניו אהבת יצחק ובקש לשחטו אחר שלשה ימים, שנאמר לו הדבור... נבחן במדת היראה ובמדת האהבה, יראה לא ליראת העונש, ואהבה לא לתוחלת גמול, כלומר על מנת לקבל פרס, כי זאת לא תהיה אהבה גמורה... וזהו שאמר "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה"... (בראשית כב א)
...וזהו בוחן לבות ה' (משלי ז'), כי לשון בחינה אינו נופל אלא על הבינונים, כי הצדיקים הגמורים והרשעים הגמורים אין בהם צורך בחינה, שהרי דינם נגמר ונחתך, שאלו לחיי העולם הבא, ואלו לגיהנם... אבל הבינונים והם המעויינים, הם הם שצריכים בחינה, אם יזכו ויהיו מכת הצדיקים, או לא יזכו ויהיו מכת הרשעים, זה צריך בחינת השי"ת לפי שקול דעתו יתברך. ועוד יכלול ובוחן לבות, שהוא יתברך מביאם לידי בחינה ונסיון, כי מלבד שהוא בוחן אותם ויודע אותם לעצמו, עוד הוא בוחן אותם לאחרים, כלומר מביאם לידי בחינה כדי לפרסם זכות לבם לבריות, כענין שכתוב, "וצרפתים כצרוף את הכסף, ובחנתים כבחון את הזהב". וידוע שאין הקב"ה בוחן אלא הצדיקים, הוא שכתוב (תהלים י"ח), "ה' צדיק יבחן"... הבחינה והנסיון אינו צורך להקב"ה, שהרי המחשבה הצפונה בלב גלויה היא אצלו, ולכך אמר ובוחן לבות ה', וכן הזכיר שלמה ע"ה (משלי ט"ו) "שאול ואבדון נגד ה', אף כי לבות בני אדם"... אבל הצורך בזה הוא לבריות העולם, שאינם יודעים בנעלם רק בנגלה, ובמה שהוא נראה לעינים, כענין שכתוב, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, וכאשר יבחן הצדיק ותצא מחשבתו הזכה ולבו הטהור מן הכח אל הפועל, אז יתפרסם גודל חיוב העבודה, ויתקדש שם שמים בעולם, כענין הנסיון באברהם שכתוב בו (בראשית כ"ב) "והאלקים נסה את אברהם", ולא היה נסיון כי אם לפרסם חיוב העבודה אצל הבריות, וזהו שאמר לו השי"ת (שם) עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", באורו, הנה הדבר נודע לכל מעתה כי ירא אלקים אתה. וכענין הנסיון בישראל כשיצאו ממצרים, שרוב הנסים אשר נעשו להם במדבר היו כדי לבחן את לבם ולהביאם לידי נסיון, כענין קריעת ים סוף שלא נקרע הים להם ביחד לעשות להם בתוכו שביל ארוך מתחלתו ועד סופו, אלא מעט מעט, כי הים היה נס מפניהם, ומדי עברם היו רואים הים לעיניהם, וכן אמר דוד ע"ה, (תהלים קי"ד) "הים ראה וינוס", וכענין ירידת המן שלא היה יורד להם ביחד לחדש אחד או לשני חדשים, אלא דבר יום ביומו, ולמה הוצרך לעשות כן, כדי להרגיל את טבעם במדרגת הבטחון... (שמות יג יז)
לא תנסו - יזהיר הכתוב שלא ינסה אדם להקב"ה, לאמר אעבוד השי"ת ואראה אם יצליחו עניני בעבודתו, לפי שאין ראוי לעבדו עבודה מסופקת, אלא שיגמור בלבו לעבדו עבודה שלמה מאהבה, בין יצליח בין לא יצליח, שהרי פעמים שישיגו אל האדם צרות ומקרים והוא עובד השי"ת, ויש לו להאמין כי הכל במשפט השופט צדק, והנשפט סכל מהכיר דרכיו, ולפיכך אין ראוי לנסותו, ואמר "כאשר נסיתם במסה", כי כן נסוהו ישראל ברפידים בבקשת המים, ואמרו (שמות י"ז) "היש ה' בקרבנו אם אין", הנסיון היה, שאם יתן להם מים ילכו אחריו, ואם לא יתן לא ילכו אחריו... והנה זה היתה עבודה מסופקת, אין בה שלמות כלל, ולכך אסר הכתוב בכאן הנסיון, אבל מצינו שהותר הנסיון במדת הצדקה, ואמרו רז"ל חוץ מזו, שנאמר (מלאכי ג') "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת"... (דברים ו טז)
...והדעת השנית לאבן גנאח, הוא ענין נאה מאד. והוא שידוע מדרכי הדקדוק היות פעולת הציווי נחלקת לשלשה ענינים, הראשון הצווי או הצווי האמיתי, ורוב הצווין על זה הדרך, כאמרו אמור למלך ולגבירה. והשני הצווי השולל או בלתי אמיתי, כאמרו "באו בית אל ופשעו הגלגל והרבו לפשוע", שאין הכונה לצוות לבא לבית אל לחטא, אבל בראותו רוע פעולתם אמר, התחזקו ללכת בדרכיכם הרעים, ותראו מה אחריתכם. והשלישי ציווי שאינו צווי גמור, רוצה לומר, שלא יבוקש מן המצווה תכלית הדבר המובן בצווי, אבל רצון המצוה התגולל לדבר ההוא והראות עליו כמו שירצה לעשותו, לא שיעשהו, כמו שתמצא בירמיה הנביא שאמר אליו השם יתעלה, "הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין"... הנה שכונת השם היתה, להודיע ולפרסם לעם שהם יקיימו מצות אביהם ולא ישתו יין, כדי ללמד מענינם מוסר לבני ישראל, ללמוד מהם לשמוע לקול מוכיחם ומלמדם להועיל. נמצא אם כן שלא היתה הכונה באמרו והשקית אותם יין תכלית הדבר המובן מן הצווי, והוא היותו משקה אותם יין, אבל כונתו בצווי ההוא הוא התגולל אל הדבר להחלו, ולהראות עליו כאלו רוצה לעשותו, לא שיעשהו. וכן אמרו שם, "והעלהו שם לעולה", רוצה בו החל הדבר והראה במקום ההוא לכוונת עשותך מה שציויתיך לעשות, עד שיראה מזה תכלית רצונך לקיים מצותי. והיה זה הענין נסתר מאברהם לא הרגיש בו, והרגיש בענינו הנגלה לו, כי כן היתה כונת השם מהראות סבלו לבני אדם... (משיב נפש מאמר ב פרק ב)
וזה דעתי בפירושו, בתחלה אמר "ויורהו ה' עץ וישלך וגו' ושם נסהו" וגו', וזהו הנסיון צריך להתבאר, וזה, כי אין ספק שהנסיון לא יהיה אלא לאחד משני דרכים, או לתועלת המנוסה או לתועלת הכלל. לתועלת המנוסה, כי בהיות מחשבת הצדיק טובה וענינו חזק ביראת ה', מביאו לידי נסיון, למען תצטרף מחשבתו הטובה לידי מעשה, ולכן לא ינוסה רק הצדיק העומד בנסיונו...
והשני לתועלת הכלל, שיראו כלל האנשים אהבת השי"ת בלב אוהביו, עד היכן היא מגעת, ויקחו מזה משל ודוגמא, זהו ענין הנסיון לא זולתו, כי אין ספק שלא ינסה השי"ת לידע אם יעמוד בנסיונו, כי השי"ת צופה ומביט כל הענינים העתידים ואין אצלו ספק כלל. אבל בנסיון זה אין אני מוצא בו אחד משני תועליות, אבל הפכם. כי זה לא היה תועלת למנוסים, אבל נזק שלא עמדו בנסיונם. אבל נראה כי "ושם נסהו" שב אל החק והמשפט שהזכיר כבר, ורוצה לומר כי שם במרה שם לו חק ומשפט ושם נסה החק אשר שם לו, והוכיח בנסיון כי טבע חקו ומשפטו יספיק בהסרת המחלה... (דרוש ו)
והאופן הג' מן היסורין הן הנקראים יסורין של אהבה באמת, והן היסורין הבאין על האדם לא למרק חטא, שאין בידו עון אשר חטא כלל, שכבר קבל המירוק הראוי לו, ולא לנסותו שכבר נוסה, אבל שמחסד השם ואהבתו אותו מביא עליו יסורין, ולא בדברים הגלויים והידועים לבני אדם בלבד, אבל גם בדברים שאינם ידועים לבני אדם, כעקדה, שהיתה באחד ההרים במקום שאין שם רואים אלא השם, וזה כדי להרבות שכרו, שיהיה לו שכר מעשה טוב, ולא שכר מחשבה טובה בלבד. ואם תשאל ותאמר על האופן השני, אחר שהשי"ת יודע שהצדיק הזה עובד ה' מאהבה גמורה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, כמו שכבר נוסה בזה, מה צורך אל היסורין הללו. התשובה בזה, שאין ראוי שיהיה שכר הסובל בלי הטורח והעמל בפועל לאהבתו של מקום שוה למי שאינו סובל אותו בפועל, ועל כיוצא בזה נאמר, אל יתהלל חוגר כמפתח. ועל כן פעמים הרבה מביא הקב"ה יסורין על הצדיק, להרגילו שיסכים המעשה הטוב עם המחשבה הטובה, והיה ראוי לשכר יותר גדול, שמתוך המעשה יתחזק לבו באהבת השם, לפי שכל פועל יקנה בנפש תכונה חזקה יותר משהיא נקנית בזולת מעשה... ויקרא ההרגל בעבודה נסיון, כמו שכתב הרמב"ן ז"ל, כי "למען ענותך ולמען נסותך" (דברים ח') פירושו להרגילך לסבול הטורח והעמל בפועל לאהבתו של מקום...
אבל ענין הנסיון הנזכר בעקדה, הוא בהכרח מזה האופן הג', שרצה השי"ת שהכונה הטובה שהיתה בלב אברהם תצא לפועל, ויהיה לו שכר מעשה הטוב עם המחשבה הטובה, ולא שכר כונה טובה בלבד, ובעבור שהידיעה הנטפלת בדבר אחר שיצא אל הפועל היא מתחלפת בהכרח על הידיעה בדבר קודם שיצא אל הפועל, יאמר הכתוב "כי עתה ידעתי" וגו' (בראשית כ"ב), אף על פי שלא נתחדשה בו ידיעה, כמו "הנה נא ידעתי כי אשה" וגו' (שם י"ב), שלא נתחדשה עתה לאברהם הידיעה בזה, אלא הפועל המורה שהידיעה הקודמת היתה אמיתית, כלומר הגיע הפועל המורה שאתה ירא אלקים, עובד השם מאהבה גמורה... ובעבור זה יזכיר הכתוב לשון נסיון בכל מקום שנאמר "עתה ידעתי", לפי שאז נעשה המעשה בפועל המורה על שהיה ידוע, שאברהם ירא אלקים ועובד מאהבה ולא ליראת עונש...
וזה המין מן היסורים הן עיקר יסורין של אהבה שהזכירו הגאונים ז"ל... ואלו היסורין אינן ממין היסורין שבאו על איוב, ולא מן הנסיון שבא על חזקיה, שנאמר בו "וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ, עזבו האלקים לנסותו לדעת כל לבבו" (דהי"ב ל"ב), ונכשל בזה, כמו שהעיד עליו הכתוב, ולא כגמול עליו השיב חזקיהו כי גבה לבו" וגו' (שם), שאותן היסורין והנסיון היו מאופן השני בלבד, אבל אלו היסורין הבאין על דרך האופן הג' אינן באין אלא על הצדיקים הגמורים, כמו שאמרו רז"ל בבראשית רבה... (מאמר ד פרק יג)
...וטעם הנסיון כי הקב"ה מתפאר עם הצדיקים, ויש מקטרגין, וכל שכן אותם אשר קבלו שכר הרשעים, כי מזלותיהם מקטרגין, ועל כן נסה את אברהם עשרה נסיונות כנגד עשרה דורות אשר קבל שכרם... (אבות ה ג)
ה' צדיק יבחן - ...להראות כי ראוי לעמוד במחיצתו, וזה כי מי שהשפיע לו השי"ת טובה לא ידענו אם עובד את ה' מאהבה גמורה או מאהבת השכר, הלא תראו מה שאמר השטן החנם ירא איוב אלקים... ולכן יבחן השי"ת לצדיק, להודיע לכל כי עבודתו שלמה וראוי לעמוד בהיכל המלך. (תהלים יא ה)
...והנראה לישוב הפסוקים כבר כתבנו למעלה, ועוד הוא כסוד הנסיון, ואינו צריך לעמקות גדולה שכתב הרמב"ן ב"הנני ממטיר" (שמות ט"ז), שבפרט כשהגיע גמר הדין יביאו במצרף הנסיון כדי למלא סאתו, וכן כאן... (בראשית יח כא)
...נסיון יאמר על בחינת המנסה עצמו לצורך השלמתו, כהמנסה למצא צמח מרפא למחלה ומצאו, ב' לצורך המנוסה, כגון שיודיע שהצמח הזה מרפא, ג' שיעשה בפני רבים להודיעם פלאי הטבע, ובעקדה נמצא לכאורה מין ב' מהנסיונות, שיוציא המנוסה שלמותו לפועל וישלם בו, ועל ידי שיוציא המצוה ממדרגת פילוסופיה טבעית למעלה תורנית אלוקית, שעשה מעשה שהוא למעלה מהשכל האנושי, ונגד הבטחת ה' ביצחק יקרא לך זרע, והוציא לפועל מעשה שלמות האמונה. אך גם מבחינה א' מצד המנסה יש כאן, וכדפירשנו שה' יודע המציאות של העקדה, ושאינו בלתי יודע בה... (שם כב א, וראה שם עוד)
והנה הרע המגיע לצדיק, מלבד הרע המגיע אליו מצד האבות כמו שקדם כבר, אפשר בו שיגיע מצדדים מתחלפים, כמו שקדם, אם להתר הקשר והדבקות שבינו ובין השי"ת, שיהיה לפעמים להיותו בעל חומר, ואם שיהיה ממין הרע שתכליתו טוב, אם גשמי ואם נפשי, כמו שיבא עליו על ענין מצער לתכלית טוב גשמי, או בלתי נטות אל התאוה שהיה מוכן אליהם, או לשומו שלם, ולהקנותו קנין חזק במעלות הנפשיות, וזהו אצלי ענין הנסיון הנזכר בתורה, בכלל האמונה הנאמר בבחינת המנוסה, וזה אמנם אחר שנתאמתה ההקדמה האומרת שהפעולות יקנו תכונה ומדה קבועה בנפש, וכל שכן שיחזקו אותה, אם היא קנויה בשכבר, ולזה יתאמת שהמנוסה בפועל רשום או בפעולות רשומות כשיעמוד בנסיונו, הנה כבר קנה שלמות נוסף על שלמותו אשר בבחינתו, יתאמת שיהיה נודע לשם מה שלא נודע קודם הנסיון, למה שלא היה לו מציאותו, ולזה מה שאמר בכלל האומה, "כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם", לא אמר אם תהיו אוהבים, שזה כבר נודע לשם, אבל למה שהמצוות נצטוו לכלל האומה, לשומנו שלמים באהבת השי"ת, כמו שיתבאר בגזרת הא-ל, הנה אם כן באמצעות המצות נקנה השלמות אשר ידע השי"ת היותנו אז אוהבים אבל קודם הנסיון ההוא לא ידע היותנו אוהבים, לפי שהאמת שלא היינו אוהבים אלא אחר הנסיון, כמו שבא בנסיון העקידה, "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", וכמו שהעירונו בפרק הא' מהכלל הא' שבמאמר הזה... (מאמר ב כלל ב פרק ד)
...והן הן יסורין של אהבה הנזכרים בדברי חז"ל במקומות, והוא ענין הנסיונות שנתנסו האבות להקנותם השלמות האפשרי להם באפשרות המעשים, כמו שזכרנו במה שקדם... (מאמר ג כלל ג פרק א)
והאלקים ניסה - כוון שיהיה בפועל אוהב וירא כמו שהיה בכח, ובזה ידמה יותר לבוראו שהוא טוב לעולם בפועל, כי אמנם הכונה במציאות האדם היתה שידמה לבוראו כפי האפשר, כאשר העיד בו באומרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. (בראשית כב א)
לבעבור נסות אתכם - להרגילכם אל הנבואה שזכיתם אליה פנים בפנים, כמו שהיה הענין באליהו, שהיתה אז נבואתו בהיותו משתמש בחושיו, כאמרו וילט פניו באדרתו... (שמות כ יז)
והאלקים נסה - על הנסיון מביא בבראשית רבה אמר רבי יונתן, הפשתני הזה וכו', ובבראשית רבה ל"ב אומר שמשל הפרות הוא משל לנח, משל היוצר משל לאברהם, ומשל הפשתני משל ליוסף. כי באברהם יצדק הטעם שהקב"ה רצה להודיע לכל מעלתו, כי היו תמהים על כל הטובה שעשה לו ה', וחוששין שיש משא פנים בדבר, אך בנסיון יוסף לא יצדק טעם זה, שאחרי הנסיון חשדוהו ושמוהו בבור. ויש נסיון על ידי יסורין שמנסה הצדיק אם יסבל, האחד הוא לקדש הצדיק ולהסיר חלאת היצר הרע על ידי שמביאו לידי עבירה, ובצדקתו יגבר עליו, ומהיום ההוא והלאה לא ירים היצר הרע ראשו עוד, וכל שיורי פורעניות מעוונות או מדות יפלו עמו. או שרוצה להודיע צדקתו לדור, או שמביא על הצדיק יסורין שיקבלם באהבה בעד הדור, ולכן נסיון א' למען המנוסה הוא בלא תעשה, ב' למען המנסה במצות עשה, וג' למען הדור הוא ביסורין, ומקביל להם משל הפשתני, היוצר המראה את כליו ללוקחים, והפרות הנושאות העול. (בראשית כב א)
...כי נסיון העוני קל מנסיון העושר, כי בו יוכל לבא לגנבה ולכחש, כמו שאמר פן איוורש וגנבתי, אבל בנסיון העושר יבא לגאוה ויכפר, ואפילו אם יעני לא ישוב, כמו שאמרו, שהמבטל התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. (ויקרא כה לז)
רוח אחרת עמו - אינו נחשב לבלתי עושה עבירה, כי אם לעומד בנסיון, שהוא יותר מעושה מצוה, כי הכח המחטיאו ממאמר "הכר נא הכתונת בנך היא" היה עמו, וכבש אותו, וכדפירשנו שנשתטח על קברי אבות כדי להכניע הכח ההוא, וגם יהושע היתה רוח אחרת עמו, נגד הבאת דבה רעה של יוסף, אך גם תפלת משה עזרה אותו, וכלב מלא אחרי בלבד. (במדבר יד כד)
כי מנסה - שתדע בעצמך אם אתה אוהב ה', ותעמד בנסיון. בכל לבבכם - ועל ידי מלחמת היצר תדע כי עדיין בכם ב' יצרים, ואם הם שלמים לפניו, אפילו לא יתעורר היצר הרע לכך, כבאברהם, דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. (דברים יג ד)
ומשה היה רועה... ונתן אליו את ישראל לרעות, ואף כי הוא יתברך יודע הכל, ואין נסתר ונעלם מעיניו, מכל מקום כאשר צדקתו בפועל, שנראה בצאן דבר זה בפועל, הוא סבה להיות עולה אל גדולה בפועל, ואם לא היה הדבר שבחנו, לא היה נמצא בפועל צדקתו, ולא היה כאן סבה שעל ידה יעלה לגדולה בפועל, כי צריך להיות נמצא הסבה בפועל, ואז הסבה פועלת שיהיה נמצא גדולתו בפועל, כי כל דבר הוא מן השי"ת במדה שראוי להיות, אם צדקתו בפועל נמצא גדולתו בפועל גם כן, ואם אין צדקתו בפועל, אין גדולתו בפועל... ובזה יתורץ לך מה שיש אנשים מקשים על כל נסיון בתורה, הרי הוא יתברך יודע הנסתרות והעתיד שיהיה, בודאי כך הוא, אבל לדבר שיהיה בפועל צריך סבה שהיא בפועל, ואם לא היה צדקת הצדיק בפועל, לא היה נמשך לצדיק שכרו בפועל, ודבר זה ענין עמוק, והוא ענין ברור מאד... (גבורות ה' פרק כב)
עשרה נסיונות נתנסה אברהם וכו', יש לשאול למה נתנסה אברהם יותר מיצחק ויעקב, ואף שמצאנו כי גם יצחק ויעקב נתנסו, כדאיתא בפרק חלק, מכל מקום לא מצינו בפירוש רק אצל אברהם. ועוד קשה מה ענין הנסיון, כי הוא יתברך יודע הכל, למה צריך לנסות את הצדיק?
יש לך לדעת, כי הנסיון שהקב"ה מנסה את הצדיק, כדי שיהיה נמצא צדקתו בפועל נגלה, ולא שיהיה צדיק נסתר, ולא היה ראוי אברהם לכל המעלות שנתן השי"ת אליו, רק כאשר היתה נמצאת צדקתו בפועל... ולפיכך נאמר אצל הנסיון "והאלקים נסה את אברהם", ולא כתיב וה' נסה, כי הנסיון הוא, שרצה השי"ת שתהיה הידיעה בצדקתו של אברהם במדת הדין, לא במדת הרחמים, ואין הידיעה במדת הדין, רק כאשר נמצא נגלה בפועל לגמרי, ואז הידיעה בצדקתו היא במדת הדין, וכאשר הידיעה בצדקתו היא במדת הדין, דבר זה הוא טוב לו בודאי, וזהו שאמר "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", פירוש עתה ידעתי במדת הדין לגמרי, כי ירא אלקים אתה, וזה אמרם במדרש והביאו רש"י ז"ל, עתה ידעתי להשיב במדת הדין, כי הנסיון עושה הדבר הנגלה לגמרי, עד שהדבר נמצא בפועל לגמרי, ודבר שהוא נמצא בפועל לגמרי, יש תשובה אף למדת הדין... ובזה שנתנסה אברהם בעשרה נסיונות יוצא צדקתו לפועל לגמרי, היה אברהם אור המציאות...
ודבר זה ענין מופלג, כי האבות במה שהם אבות אינם אנשים כמו שאר אנשים טבעיים, רק הם אנשים אלקיים, ולפיכך נתנסו, כי כל לשון נסיון מלשון נס, שכשם שהנס הוא בלתי טבעי, כך הנסיון הוא בלתי טבעי, כי אם אין המנוסה נוהג שלא בטבע, אינו יכול לעמוד בנסיון, כי אין הטבע נותן שישחוט האדם בנו, וכן כל שאר נסיונות, ולפיכך אי אפשר שלא יהיו האבות מנוסים, שאינם אנשים טבעיים, ואם היו נוהגים בדרך הטבע, לא היו ראויים לאותה מדריגה עליונה, אבל אברהם שהוא התחלה לאבות, והוא עוד יותר מיוחד מכל האבות, שהיה אברהם על הטבע, דהיינו שהיה אברהם מתעלה על עולם הטבעי... ולפיכך באברהם נכתב הנסיון אצלו בפירוש, שהיה צריך שיהיה נוהג שלא בטבע, ולכך זכה למדרגה הזאת העליונה, ודוד היה בו בחינת מה גם כן להיות לו מדרגה זאת, שיהיה על הטבע, כאשר ידוע ממדריגת דוד, ולכך רצה שיהיה מנוסה כמו האבות, ולא עמד בנסיון, כי מדתו קרובה אל הנהגת העולם הטבעי, כמו שידוע ממדרגת דוד, ולכך רצה שיהיה מנוסה כמו האבות, ולא עמד בנסיון, כי מדתו קרובה אל הנהגת העולם הטבעי, כמו שידוע ממדרגת דוד למי שיש בו חכמה ותבונה, ולפיכך לא עמד בנסיון. ומכל מקום בשביל שהיה בו דבר מה שלא היה טבעי לגמרי היה מנוסה... (דרך חיים פרק ד ג)
...והיה חטא שלהם יוצא ממנהגו של עולם, ולכך קרא חטא שלהם במקום הזה נסיון, מלשון נס, והיה מגין עליהם זכות אברהם, שנתנסה בעשרה נסיונות חוץ ממנהגו של עולם, ועמד בכולם. ובזה יתורץ לך הקושיא למה יקראו אלו דברים נסיון, שלשון נסיון משמע שמנסה הקב"ה אם יכול לעשות זה, ומה נסיון הוא בעגל וכיוצא בזה, שלא היה רק חטא, אבל חטא של ישראל, מה שלא היה להם לחטוא נקרא נסיון מלשון נס, שהוא שלא כמנהגו של עולם, כמו מי שמנסה את אחר בדבר שהוא יוצא מן המנהג, והיו נוהגים עם השי"ת שלא כמנהג ושלא כסדר, ובזה היו מנסין אותו אף על גב שודאי הם לא כוונו לנסות את הקב"ה, מכל מקום נקרא חטא שלהם נסיון להקב"ה, בפרט כאשר החטא שלא כמנהגו של עולם, שלא היה ראוי להם אחר כל הטובות שעשה עמהם שיהיו חוטאים.
ויש לומר גם כן כי נקרא נסיון כאשר כל ישראל היו עושים חטא, ודבר זה נקרא נסיון להקב"ה, אם יכול על זה, כי כאשר חטאו בעגל היו מסופקים אם הוא מנהיג את עולמו ואין זולתו... וכן כל החטאים כולם הם נסיון להקב"ה, בין שהם כוונו אל נסיון או לא כוונו אליו, סוף סוף נסיון היה, ומסתמא הם היו סוברים כך, ולפיכך נקרא זה נסיון גמור, ובודאי חטא שהיחיד עושה לא נקרא זה נסיון, כי אף אם יחטא היחיד אין הקב"ה משיב לו על החטא, למה עשה החטא, ולפיכך לא נקרא החטא של יחיד נסיון. אבל עם ישראל בפרט לא יתכן לומר כך, שהרי תמצא כאשר נסו הקב"ה באלו נסיונות באה התשובה על זה, וידעו נסיון שלהם שהיו מנסים אל השי"ת... (שם פרק ה ה)
ומה שאמר כי האבות היו מנוסים, דבר זה כי אלו ג' אבות היו מנוסים כל אחד בדבר מיוחד, וזה כי אברהם היה מנוסה בברכת הטובה, כדכתיב (בראשית כ"ד) "וה' ברך את אברהם בכל", ואין נסיון כמו זה, כמו שאמר שלמה (משלי ל') "ריש ועושר אל תתן לי, פן שבעתי וכחשתי"... ולכך על כל הנסיונות שהיו לאברהם היה דבר זה, כי ברכת השי"ת בכל, ועל כל זה אמר "ואנכי עפר ואפר", והיה ממעט עצמו עד עפר לפני השי"ת, ויצחק נתנסה ביסורין שהיו בגופו, שהרי כהו עיניו ונחשב היה כמת, כי כל סומא נחשב כמת, ולפיכך על הנסיון הזה, שעקד נפשו על המזבח, שזה היה פעם אחת בלבד, היה זה בו שהיה סומא, ודבר זה לא סר ממנו עד מותו. ויעקב נתנסה מה שהיה בעל צרה, כדכתיב (בראשית מ"ג) "וא-ל ש-די" שאמר לעלמו די, יאמר לצרותי די, ולכך אמר יעקב לפרעה (בראשית מ"ז) "ימי שני מגורי וגו' מעט ורעים", ועוד כתיב (שם ל"ה) "לא-ל העונה אותי ביום צרתי" וגו'... ומפני כי האדם יש בו גוף ויש בו הנפש וגם הממון, שנרמזים בפסוק, (דברים ז') "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", אברהם נתנסה בחלק הממון, יצחק בחלק הגוף, יעקב בחלק הנפשי, כי הצורה היא לנפש.
וקאמר איכו נפל זממא וכו', פירוש שלא היה אומר בחנני ונסני, כי כאשר האדם מוסר עצמו לידי נסיון, ורוצה בנסיון, אז אין כחו ומזלו שלו מסייע לו, שהרי הביא על עצמו, ואז אינו יכול לעמוד בנסיון, ולכך אמר איכו נפל זממא וכו'... (חידושי אגדות סנהדרין קז א)
הנה כבר הקדמנו, שענין העבודה שנמסרה לאדם, תלוי במה שנברא בעולם עניני טוב ועניני רע, והושם האדם ביניהם לבחור לו את הטוב, ואולם פרטי עניני הטוב רבים הם, וכן פרטי עניני הרע, כי הלא כל מדה טובה מכלל הטוב, והפך זה כל מדה רעה, דרך משל, הגאות מעניני הרע, והענוה מעניני הטוב... וכן כל שאר פרטי המדות. והנה שיערה החכמה העליונה כל פרטי הענינים מזה המין, שראויים למצא ולפול אפשרותם בחק האנושיות לפי התכלית העיקרי שזכרנו במקומו, והמציאה אותם בכל בחינותיהם, סבותיהם ומסובביהם, וכל המתלוה להם, וחקקה אפשרותם באדם. ואמנם לשימצאו כל אלה הענינים הוצרכו מצבים שונים בבני אדם, שכולם יהיו נסיון להם, במה שיתנו מקום לכל פרטי בחינות הרע האלה, ומקום לאדם להתחזק כנגדם ולתפוס בטובות, דרך משל, אם לא היו עשירים ועניים, לא היה מקום לשיהיה האדם לא מרחם ולא אכזרי, אך עתה הנה ינסו העשיר בעשרו, אם יתאכזר על העני הצריך לו, או אם ירחם עליו, וכן ינוסה העני אם יסתפק במועט שבידו ויודה לה', או להפך. עוד יהיה העושר לעשיר נסיון, לראות אם ירום בו לבו, או אם ימשך בו אחר הבלי העולם ויעזוב את עבודת בוראו יתברך, ואם עם כל עשרו יהיה עניו ונכנע, ומואס בהבלי העולם ובוחר בתורה ועבודה, וכן כל כיוצא בזה.
ואמנם חילקה החכמה העליונה את עניני הנסיון האלה בין אישי מין האנושי, כמו שגזרה בעומק עצתה היותו ראוי ונאות, ונמצא לכל איש ואיש מבני האדם חלק מיוחד בנסיון ובמלחמת היצר, והוא פקודתו ומשאו בעולם הזה, וצריך לעמוד בו כפי מה שהוא, וידונו מעשיו במדת דינו יתברך כפי המשא אשר ניתן לו באמת בכל בחינותיו בתכלית הדקדוק... והנה בהיות עניני העולם כולם נמשכים ונעתקים בהשתלשלות מענין לענין ממציאותם בנבדלים עד מציאותם בגשמיים, וכמו שכתבנו לעיל, הנה כל הענינים האלה פרטי נסיונו של האדם, כמו שכתבנו, מתחיל שורש בחינות בנבדלים, לפי המציאות השייך בהם מתקון וקלקול כמו שכתבתי. וכפי ענינם שם נידונים ונגזרים להמצא ולהתפשט עד הגשמיות באישים הראויים להם, עד שבכלל דין החילוק הזה יכנסו כל פרטי המציאות למדרגותיהם, ועל כולם השקיפה החכמה העליונה, וכפי אמיתת מציאותם תגזור את היותר נאות והגון.
נמצא לפי השורש הזה, שהצלחות העולם הזה וצרותיו תהיינה לשינוסה בם האדם בחלק מחלקי הנסיון, ששיערה החכמה העליונה היותו נאות לאיש ההוא.
ואמנם עוד סבה אחרת נמצאת להם, על פי דרכי המשפט והגמול, והוא כי הנה גזר השופט העליון יתברך להקל לו השגת שלמותו והנצלו מן המכשולים, כענין שנאמר "רגלי חסידיו ישמור" (ש"א ב'), ואולם ודאי שגם בזה מדרגות מדרגות יש, כי ימצא אחד, ששורת הדין תתן כפי מעשיו שכבר עשה, שיעזרהו הבורא יתברך עזר מעט, ואחר שדינו יהיה שיעזרהו עזר יותר גדול, ויקל עליו השגת השלמות קלות רב, ואחר שיהיה ראוי לעזר היותר גדול, וכן בהיפך... והנה נמצא שאפשר שיזכה האדם ויגזרו עליו הצלחות בעולם הזה, ויסייעו בעבודתו למען יהיה נקל לו השיגו את השלמות המבוקש ולא ימצאו לו עיכובים, ואפשר שיהיה נגזר עליו כפי מעשיו הפסדים וצרות שיעמדו כחומה לפניו, ויפסיקו בינו ובין השלימות, עד שיצטרך יותר עמל ויותר טורח לבקע את המחיצה ההיא, ולהתאמץ עם כל טרדותיו להיות משיג את שלמותו על כל פנים, והפך זה לרשע... (דרך ה' חלק ב פרק ג א-ד)
אך מה שקבלנו מן החכמים הוא, שעיקר הכל האדם, ושבעבורו נבראו כל שאר הנבראים, ושעיקר בריאתו של האדם אינה אלא לשיזכה לטובה האמיתית. ואולם ראתה החכמה העליונה, שכדי שישיג הטובה האמיתית הזאת ראוי בתחלה שינוסה ויעמוד בנסיון, והנה לצורך זה ברא לו עולם שיהיה בו מקום לנסות בו, ודהיינו שיהיה בו מציאות טוב ומציאות רע, עד שיוכל למאוס ברע ולבחור בטוב... (מאמר העיקרים בתורה ובמצוות)
...והסוג השני הוא, מה שהאדון ב"ה עושה כל זמן שעדיין האמת מתגלה, שלא נשלם עדיין גילויו, הלא זה מתחלת הבריאה עד הגאולה העתידה שתהיה במהרה בימינו, שאז נאמר "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ואמנם כל הכונניות האלה שזכרנו, כולם תלויים על מדת הסוג הזה השני, שהוא לגלות יחודו יתברך, וזה על ידי הסתר הפנים שיקדים לגלוים, כמו שזכרנו למעלה. ובכל הכונניות הוא ענין הרע שזכרנו. ואמנם הרע מצד עצמו לבדו אינו אלא קלקולים והפסדים והשחתה, אך עם שאר הכונניות אדרבא, ממנו נמשך תועלת לאדם עצמו, כי בו תלוי כל הזכות ומציאות העבודה כאבן העומדת על פרשת דרכים, שהביאו במשלם במדרש שזכרנו למעלה. ותראי, כי הרע נברא להבטל, ויש לדון בו בשתי דרכים, מצד המצאו ומצד הבטלו. פירוש, מצד ההתחלה ומצד הסוף. מצד ההתחלה הוא רע ודאי, אך מצד הסוף גם זו לטובה, כי הנה, אפילו בזמן שמתחזק וגובר עדיין, גם מזה נמשך טוב, כי זהו החושך שממנו יהיה ניכר האור של השלמות העליון בזמן שיתגלה לעתיד לבא. ועוד שהרי זה ברור אמיתת היחוד בכל גדרו, כמו שזכרתי, ומצד זה יותר שמחשיך והולך, יותר יגלה אמיתת היחוד בבטלו את הרע הזה.
ועוד, שהוא גורם ריוח לאדם עצמו המתנסה בו, כמשל הזונה עם בן המלך שדרשו חז"ל. ועוד, שהרי נמצאת עבודה ומעשה ממש לאדם, שהוא מתקן הבריאה בידיו ומעביר החסרונות שבה, ונעשה שותף כביכול להקב"ה בעולמו, ועוד הנסיון שהוא גורם לצדיקים, פירוש, בבחינת הפיתוי לעבירה, שכבר זכרנוהו, אלא עיקר הנסיון הנולד מהסתיר האדון את פניו הוא, כי הלא הודיע על ידי כל נביאיו כי הוא המשגיח על כל נבראיו, ועיניו על כל דרכי איש. והנה אחר אשר השמיענו כזאת, הנה הוא מסבב עולמו במסיבות עמוקות ועצות מרחוק המראים לכאורה, חס וחלילה, הפך זאת, כי פעם יראה כאלו הכל ביד המקרה הכל כאשר לכל, ופעם כי נבנו עושי רשעה, ולא מצאו כל אנשי חיל עובדי ה' שכר טרחם ועמלם, כמה צועקים ואינם נענים, וכל שאר הענינים אשר הניח ה' לנסות בם את לבות בני אדם, והוא מה שאמר דוד המלך ע"ה, "ואני כמעט נטיו רגלי וגו', כי קנאתי בהוללים" וגו', כי זה הוא הנסיון לראות, היעמדו בני אדם באמונתם ולא תמוש מלבבם היתד התקועה לאמר, ודאי א-ל אמונה ואין עול, אף על פי שאין אנו מבינים דרכיו... והנה זה ריוח גדול מאד מהתעלם השלמות העליון, ומקום הניח לרע להחשיך פני העולם לנסיון גדול כזה, כי עתה צא וחשוב, כמה יהיו חביבים לפניו יתברך הצדיקים אשר יעמדו בנסיון כזה... והרי זה מכלל כבודו יתברך, שאפילו החושך הגדול של הסתר פני טובו אינו אלא לכבודו, והוא הגורם שכר טוב כפול ומכופל לצדיקים... (דעת תבונות קכד)
...כי האדון ב"ה הכין סדרים עמוקים בהשלמת הבריאה, כמו שזכרנו, ושם לו שני דרכים, דרך השכר והעונש, ודרך המזל, והוא הבוחר ומשתמש פעם מן הדרך האחד מן הדרך האחר, מה שהוא יודע היותו טוב לעולמו. אמנם בהשתמשו מן הדרך השכר ועונש, יהיו כל הענינים הנולדים לפי סדרי השכר ועונש וחוקותיהם, ובהשתמשו מדרך המזל יהיו הענינים הנולדים לפי סדר הנהגת המזל ותכונת הבריאה, כמו שזכרנו. והנה גם זה יוליד לצדיקים זכות יותר, כי אלמלא תמיד היה האדון ב"ה מענה את הצדיקים בלבד, היה נסיון, אך לא כל כך גדול, כי על כל פנים היו מתנחמים לדעת שהם ודאי צדיקים, כיון שהם מעונים, וכל בן שכל היה מבאר באלה היסורין, שודאי אינם אלא יסורי הצדיקים, כי הרשעים אינם מיוסרים. אמנם רצה האדון ב"ה שיהיה מקום נסיון יותר גדול, שלא יוכלו בני האדם להבין בבירור מה שהקב"ה עושה בעולם עם כל איש ואיש, אבל מה שיראה, לכאורה הוא היות מקרה אחד לכל, לצדיק ולרשע, וענין זה ביארוהו במדרש, זה לשונו, היה מביט בכל הדורות וראה דברים שמגיעים לצדיקים מגיעים לרשעים וכו', פירוש כי יראה הקב"ה שמקרה אחד שיולד לרשע שיהיה עובר אחת מן העבירות בפרט, ויהיה העונש ההוא מתיחס לעבירה ההיא, ויולד גם כן לצדיק, שיהיה ממש נזהר עד מאד באותה העבירה עצמה... והנה זה עשוי כדי לתת שכר טוב יותר לצדיקים המתחזקים באמונתם, והוא מה שאמרה התורה "וצדיק באמונתו יחיה, כי אי אפשר לשום אדם לעמוד על בוריים של הדברים שהקב"ה עושה עמו, כי הוא יתברך מתנהג פעם בדרך השכר ועונש, ופעם בדרך המזל... ויש בכל דבר פנים לכאן ולכאן, עד שהלב סוער מאד ברוב מחשבותיו ושרעפיו בקרבו, אבל מי שהוא נאמן לה', צריך שיתקע יתד אמונתו חזק בל ימוט, לדעת שכל מעשה ה' יהיה באיזה דרך שיהיה ישר ונאמן הוא ודאי... (שם קע)
ולכן נקראת אהבה זו בנפש האלקים שרצונה וחפצה לדבק בה' חיי החיים ב"ה בשם אהבה מסותרת, כי היא מסותרת ומכוסה בלבוש שק דקליפה בפושעי ישראל, וממנה נכנס בהם רוח שטות לחטא, כמאמר רז"ל, אין אדם חוטא וכו', אלא שגלות הזה לבחינת חכמה אינו אלא לבחינה המתפשטת ממנה בנפש כולה להחיותה, אבל שורש ועיקר של בחינת חכמה שבנפש האלקית הוא במוחין, ואינה מתלבשת בלבוש שק דקליפה שבלב בחלל השמאלי בבחינת גלות ממש, רק שהיא בבחינת שינה ברשעים, ואינה פועלת פעולתה בהם כל זמן שעסוקים בדעתם ובינתם בתאוות העולם, אך כשבאים לידי נסיון בדבר אמונה שהיא למעלה מהדעת, ונגעה עד הנפש לבחינת חכמה שבה, אזי היא ניעורה משנתה ופועלת פעולתה בכח ה' המלובש בה, וכמו שכתוב, "ויקץ כישן ה'", לעמוד בנסיון באמונת ה' בלי שום טעם ודעת ושכל מושג לו, להתגבר על הקליפות והתאוות עולם הזה בהיתר ובאיסור שהורגל בהם ולמאוס בהם, ולחבור לו ה' לחלקו ולגורלו, למסור לו נפשו על קדושת שמו. ואף כי הקליפות גברו עליו כל ימיו ולא יכול להם, כמאמר רז"ל, שהרשעים הם ברשות לבם, מכל מקום כשבא לידי נסיון בדבר אמונה בה' אחד, שיסודתה בהררי קודש, היא בחינת חכמה שבנפש האלקית, שבה מלובש אור אין סוף ב"ה, הרי כל הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו ממש לפני ה', כדכתיב כל הגוים כאין נגדו וגו', וכתיב כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו וגו'... והנה אור ה' אין סוף ב"ה המלובש בחכמה שבנפש גדול ועצום כחו כל כך לגרש ולדחות הס"א והקליפות שלא יוכלו יגעו אפילו בלבושיו, שהם מחשבה דבור ומעשה של אמונת ה' אחד, דהיינו לעמוד בנסיון למסור נפשו אפילו שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונת ה' אחד, כגון להשתחוות לע"ז, אף שאינו מאמין בה כלל בלבו, וכן שלא לדבר תועה חס ושלום על אחדות ה', אף שאין פיו ולבו שוין, רק לבו שלם באמונת ה', וזה נקרא דחילו הנכלל ברחימו, שהיא אהבה הטבעית שבנפש האלקית שבכללות ישראל, שחפצה ורצונה בטבעה לידבק בשרשה... (ליקוטי אמרים פרק יט)
נסה - הביאו לעשות דבר קשה ונפלא, ועל ידי התאמצותו בדבר יתעלה ויגדל שכרו, או עשאו לנס וסימן לכל באי עולם, שידעו עד היכן מגיעה אהבת ה'. (בראשית כב א)
ויהי אחר הדברים האלה - מוסב על כל הדברים שספר מענין אברהם, שכולם היו נסיונות, שיש הבדל בין נסיון לבחינה, הבחינה היא שבוחן אם נמצא בדבר מה, מה שיחוייב שימצא בו מצד טבעו, למשל הבוחן את הזהב אם הוא זהב ולא סיג, והמנסה ינסה אם נמצא בדבר כח מה שאינו ידוע בטבעו, למשל, אם יש בזהב כח המשיכה וכדומה. וכן הבחינה באדם היא אם הוא שלם עם ה' כפי טבע רוב בני אדם, והנסיון הוא, אם יעמוד בצדקתו בדברים שהם למעלה מטבע הבשר. והנסיון אין לו שיעור, שאברהם נתנסה בעשרה נסיונות, שכל נסיון הוא למעלה מהקודם אליו... ובפשוט יאמר והאלקים נסה על נסיון זה האחרון בלבד, שלא היה הצווי רק משום נסיון, לא לעשות המעשה ההוא, שאחרי הדברים הקודמים שבהם עלה אברהם בנסיונותיו מדרגה אחר מדרגה, בא לנסותו בנסיון היותר גדול, שבו נתראה איך גדלה יראת ה' ואהבתו אצלו בתכלית מה שאפשר לצייר.
והנה הנסיון יהיה או לצורך המנסה, או לצורך המנוסה, או לצורך הרואים. ופה היו שלשתם יחד, כמו שאמרו על זה שלשה משלים... שמה שחקרו על צד שהוא לצורך המנסה, שהלא ה' יודע הכל, ומה צורך לו לנסיון, אינה שאלה, שעל זה אמר, "ה' חקרתני ותדע", רוצה לומר, אתה ידעת את האדם בשני מיני ידיעות, אשר לפי השגת האדם יש סתירה ביניהם, ובכל זאת נמצאו שתיהן אצלך. א' מצד הידיעה הקדומה, שיודע את העתיד בידיעה חלוטה, ב' שעם כל זה האדם חפשי במעשיו, עד שמצד החפשיות חקרתני עתה, לדעת את אשר בחרתי בבחירתי... שזה ענין מופלא ונעלם מהשגת האדם... והמקובלים אמרו, כי הידיעה הקדומה היא רק באין סוף, ושם לא נמצא דין ורחמים ושום מדה, אולם מהנאצלים, שהם המדות, ששם יתחיל הדין והשכר והעונש, שם אין שום ידיעה קדומה, ונכון אמרו "כי עתה ידעתי", והידיעה אשר באין סוף נעלמה מכל שכל, ולא נמצא ממנה דבר בתנ"ך... (שם)
קח נא - הנה עקר הנסיון היה, אם גדלה בלבו אהבת ה' באופן שכל האהבות שיש לו יהיו בטלים נגד אהבה זו, וכל שהדבר נאהב אצלו יותר והוא מקריבו לה', וכל שישים יותר אל לבו מעלות יצחק ואהבתו אליו, ובכל זאת יבוטלו כל רגשות האהבה העזה שיש לו אל בנו יחידו, נגד האהבה היותר גדולה... (שם שם ב)
והיה כי יביאך - ילמדנו כי גדול נסיון העושר מנסיון העוני, ובעת יתעשרו וישבעו ירום לבם ובקל ישכחו את השם. (דברים ו י)
לא תנסו - פירש הסמ"ג, שהוא אזהרה שלא יאמר אעשה מצוה ואראה אם אתברך ואם לאו. והנה בפרק קמא דראש השנה אומר, שהאומר הרי סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור, היינו אם אינו עושה דרך נסיון, ועל זה אמר כאשר נסיתם במסה, שהיה דרך נסיון, והרמב"ם כתב שבכלל זה גם כן שלא לנסות הנביא שכבר הוחזק לנביא אמת, שהוא בכלל שיאמין בה' ובנביאיו, ולא ינסה יותר מדאי. (שם שם טז)
התשמר מצותיו - ומבואר אצלי ההבדל בין נסיון לבחינה... שהנסיון הוא שמנסה אם יש בו כח חדש שלא ידעתיו עדיין... שהנסיון הוא להעלותו למדרגה יותר גדולה, והיה ההולכה במדבר להרים כח הנפש והיצר הטוב, ובזה ניסה התשמור מצוותיו, ומזה נקח ראיה שלהשיג שלמות יותר, צריך עבודה יתירה ומצוות רבות... (שם ח ב)
נסה - קרוב לנסע, נסח, נשא, להרחיק מן המקום, להשליך למרחקים להרים אל על, שלושתם אפוא להעלות דבר אל נקודה רחוקה או גבוהה יותר, כן גם נסה, במובן הכוחות הפיסיים או המוסריים, לנסות, שפירושו אינו אלא להעמיד כחות אלה בפני משימות כאלה, אשר עד כה לא התנסו בביצוען, מכאן שכל נסיון הוא עליה, באשר הוא מחזק ומאמץ את הכחות הקיימים מכבר, אך טרם עמדו במבחן המשימה הנוספת או הנעלה יותר... (בראשית כב א)
ושם נסהו - ...נראה איפוא שפירושו להעמיד בנסיון, לתרגל, כל תרגול אינו אלא התנסות בפתרון משימה שלא נפתרה עד כה כל עקר, או שלא נפתרה עדיין כל צרכה, כך "לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי" (ש"א י"ז)... רצה לתרגל את עמו בקיום מצותיו על ידי הנסיונות שהביא על ישראל. אמנם כאן בא נסהו אחרי "שם שם לו חוק ומשפט" וגו', ולכן אפשר גם לפרש במובן הרגיל יותר, העמידו במבחן. הנושא של "נסהו" הוא העם, והמשלים החוק ומשפט, הווה אומר, שם נתן ה' לעמו את יסודות תורתו, והעם ניסה אותם, ועל ידי המתקת המים המרים למד להכיר את הכח שבקיום הנאמן של רצון ה'. (שמות טו כה)
נסה הוא על אפשרות הפעולה, כמה הוא מסוגל לפעול, ובחן הוא על המציאות, הנמצא הדבר בו, וטיב הדבר הנמצא. (תהלים ז י)
צדיק יבחן - היעוד של בחירה חפשית של האדם מצריך את יסורי הצדיק ואת הצלחתו הזמנית של הרשע. (שם יא ה)
ולא חשכת - כי עולה רק לרצון, ואם היה עושה רק מצד ההכרח, לא היה יצחק מתקדש כל כך עד שאינו רשאי להטיל בו מום. (בראשית כב יב)
לנסותך - ...וכאן היה לדעת אם יש בכחם לשים בלב שמירת המצות שעדיין לא הגיע זמנן, ודעתא דאינש נקבע במ' שנה, כבע"ז דף ה'. (דברים ח ב)
כי אביאנו - אחר שהשמידו ז' אומות שפתום לע"ז, באה סכנת העושר, שמתוך רחבות מבקש להפטר מעבודת ה', הדורשת זהירות יתרה, ורצו לסלק השכינה מישראל. (שם לא כ)
עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, אין מובן הפשט, ונראה בעזהשי"ת, דכתיב "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", כי כל המעשים והסיבות הכל עושה הקב"ה בעבור בני ישראל, ובמדרש, נתת ליראיך נס להתנוסס וגו', ודרשו על הנסיונות, והאמת כי הנסים שנעשין לבני ישראל, הוא על ידי נסיונות של האבות, כי הקב"ה עושה הכל במדה, ועל ידי שנמצא בבני ישראל מסירות נפש לצאת מן הטבע לקיים מצותיו, כי כל נסיון הוא למעלה מהטבע, ועל ידי זה המשפט לעשות להם נסים ולהתנהג עמהם שלא כדרך הטבע. ובני ישראל אין יכולין להתקיים בלי נסים, וראיה לזה, כי אין הקב"ה עושה נס בחנם, רק על ידי שאין יכולים להתקיים בלי נסים ונפלאות, כי כל הטבע והשרים מתנגדים לנו, ולכן הקדים השי"ת לנסות אבותינו, וגם במשנה סמכו עשרה נסיונות לעשרה נסים.
והנה ידיעת הקב"ה הוא מראשית הדבר עד תכליתו, כדכתיב, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" וגו', הרי שעל ידי שישאר צדקת אברהם אבינו ע"ה לדורותיו, לכן ידע אותו המקום, ודבר שאינו מתקיים עד עולם לא שייך בו לשון ידיעת המקום ב"ה, כדכתיב "יודע ה' דרך צדיקים וגו' ודרך רשעים תאבד", שאינו דבר המתקיים, וזה שאמר "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", כפירוש כנ"ל, על ידי הנסיונות שעמד בכולם ונעשה הכנה לנסים ונפלאות, כמו שאמרו רז"ל, מאכלת - שישראל אוכלין מתן שכרה וכו', לכן שייך הלשון ידיעה עתה, כי יתקיים יראתו יתברך בבני ישראל לדורות עולם, שזה נעשה עתה כנ"ל. (בראשית וירא תרל"ה)
ובמדרש, "והאלקים נסה את אברהם"... כי הקדמת הנסיונות האלה היה הכל הכנה לבני ישראל, וכן חשבון המשנה עשרה מאמרות וכו', אחר כך עשרה נסיונות וכו', עשרה נסים, כי כמו שעשרה מאמרות הם קיום עולם הטבע בכלל, כן עשרה נסיונות הכנה וקיום הנהגת בני ישראל, שהקב"ה מנהיג אותנו בדרך הנפלאות, וכמו שכתבנו במקום אחר בשם המהר"ל ז"ל, כמו שיש סדר מיוחד לטבע, כן יש סדר להנהגת הנסים, וזה שאמר וה' נסה את אברהם, פירוש על ידי אמצעות מעשה אבות מנהיג הבורא יתברך את בני ישראל במדריגת הנסים כנ"ל. נס להתנוסס, כי יש נס לשעה, ויש נס שעושה תולדות ומתפשט ממנו נסים תמיד. ובאמת אלה הנסיונות הנאמרים בתורה הם באמת נסים, כי אין אדם יכול לעמוד בנסיון כזה, רק אם הוא למעלה מהטבע ממש... (שם שם תרל"ט)
במדרש, נתת ליראיך נס וגו', כתורן של ספינה וכו', שלא יאמרו מי שהוא רוצה הוא מקרב מגביה וכו'. הענין הוא, כי בודאי מלך מלכי המלכים הקב"ה למה לא יעשה כרצונו, רק כי אברהם אבינו ע"ה שהיה מיוחד במדת אהבה להשי"ת, ולרוב אש האהבה לא היה ניכר בו הפחד והיראה, ולכן הוצרך לנסיונות לברר האהבה, כמו שאמרנו במקום אחר בשם מו"ז, כי אהבה צריך מנעל, שלא יתפשט רק למקום הצורך, כי המתנהג רק בחסדו יתברך ובמדת האהבה, לעיני הרואים לא נחשב למאומה, ויאמר האומר, כי הכל מוכנים ליחל לחסדו, אבל אין זה האמת, כי לא כל הרוצה ליטול את השם וכו', ומי שזוכה להיות השי"ת רוצה בו, וזוכה להיות מיחל לחסדו, בודאי הוא ירא ה' לאמיתו, ובזה זכה לעלות לבחינת אהבה, וזה שאמר "נתת ליראיך נס", כי הכתוב מעיד עליו "ירא אלקים אתה", רק כי האהבה גברה בו, ולכן נתנסה בעשר נסיונות, מה שלא מצינו באדם אחר, רק באברהם להודיע חבתו, שהאהבה שלו הוא מתוך היראה ובמסירות הנפש, ועל ידי הנסיונות נתגלה היראה שהיתה בו.
ואומרם ז"ל כתורן של ספינה שרואין אותו מרחוק, היינו שהיה צריך להיות הכנה לכל הדורות, וכל מדה שהיא בפרטות היא רק לשעה, ועל ידי נסיון העקידה שנכלל במדת היראה, גם כן נעשה דבר קבוע לדורות, ונעשה עמוד העולם, שכל הבוחר בדרכו יכול לאחוז בכח האבות ולעשות כמעשיהם, שההארה שלהם מאירה מרחוק ולכל הדורות, ועל ידי הנסיון שעשה, דבר שהוא חוץ מן הטבע, ממילא אינו בזמן ובמקום מסוים, רק שמאיר לכל הזמנים ולכל המקומות... (שם שם תרמ"ט)
בפרשת העקדה, "ויהי אחר הדברים" וגו', כי הנה אברהם אבינו ע"ה היה איש חסד, והמשיך חסדים לכל העולם, ורצה לקרב כל הברואים, אבל התחיל להתפשט החסד יותר מדאי, לכן אחר שכרת ברית עם אבימלך, האלקים נסה, דאיתא מדת החסד היא להתפשט, ומדת הגבורה להרים לשורשה... וכאן האלקים נסה והרים את אברהם לעצור רוב החסד ולעכבו במדת הדין, זה שאמר במדרש, "נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט", לקשט מדת הדין בעולם... (שם שם תרנ"ח)
גם עשרה נסיונות... וכן פירוש מגן אברהם, שהשי"ת מגין על נקודה זו וכו', ועל ידי הנסיונות נתברר, כי נקודת אברהם אבינו ע"ה שיש בכל איש ישראל בכחה לגבור נגד כל הסתרות עולם הזה, שהרי עשר נסיונות הם נגד כל בחינת הסתר שיש בעולם הזה, ורק מי שבוחר בדרכיהם ורוצה בלב שלם להתדבק ולבטל עצמו אליו יתברך, יש לו סיוע מכל עבודת אבותינו ע"ה, וגם עקידת יצחק היה נכלל במסירת נפשו כל זרעיו הבוחרים בדרכו ועושים כמעשיו... (שם תולדות תרל"ב)
מה שלא גילה... וגם נסיון של יוסף במצרים לא היה באפשרי, רק על ידי זה עצמו שנמכר בעוולה ובעוות הדין, זה היה לו סיוע שלא יטמע חס ושלום ביניהם, וזכות זה סייעתו להשאר בקדושה. גם הנסיון עם אשת פוטיפר, שכתב במדרש ואין איש וכו', נראה שהיה נסיון גדול מאד. ויש ב' מיני נסיונות, אחד שיכול האדם לגבור בכחו, ויש נסיון עצום מזה, שאין באפשרי לגבור כלל, רק על ידי רצון ולב אמת וצדק שיש להצדיק זוכה שיקחו ממנו הבחירה, שיצא מהנסיון, ופירוש שיסייענו משמים. וזה שכתוב "וימאן ויאמר הן אדוני" וכו'... ועל ידי זה זכה יוסף הצדיק לצאת מהבחירה, על ידי שזכר שגם הבחירה נתן הקב"ה, ושאין זה יושר לעבור על רצונו יתברך, לכן, אף כי לא היה יכול לגבור בכחו על ידי המרירות שהיה לו, על זה הוציאו הקב"ה מהנסיון, וזה היה הכנה לכל הגליות... (שם וישב תרל"ו)
...אכן כאשר נמכר למצרים כתיב מקודם ויפשיטו את יוסף וגו', כי בודאי כל נסיון הוא, כשנוטלין מן האדם המדריגה המיוחדת אליו, וכמו כן גלות בכלל ישראל, גם כן ניטל מאתנו הציור והמלבוש שהיה מיוחד לנו בהיותנו בארץ ישראל ובמקום הקודש... אכן לפי שעה נראית לו דמות דיוקנו של אביו, וכתיב "ויעזוב בגדו בידה וינס", היינו שיצא מכל הלבוש הזה, ונתלבש בלבוש המיוחד לו... (שם שם תרמ"ז)
ומה שיש ללמוד מפרשה זו, להכין לעצמו בימים הטובים שנתגלה הקדושה בהם... כי קודם כל נסיון יש הארה איך ללמוד על אחר כך, ואפשר היה גם כן רמז ליוסף שבזמן זה שימלוך במצרים יכין על ימי הגלות, וכן היה כמו שכתוב במדרש, שעל ידי יוסף הצדיק נגדרו בעריות... (שם מקץ תרל"א)
בפסוק ויאסור יוסף מרכבתו וגו', כי האדם נברא להיות שליט על כל הבריאה... ובהיותו כן על ידי קבלת מלכות שמים שהוא מקבל ומכניע עצמו להבורא יתברך, כמו כן מתבטלין כל הנבראים להבורא יתברך באמצעיות האדם, וזה לא יוכל להיות רק על ידי נסיונות, שגובר האדם נגד יצר הרע, על ידי זה שליט ורוכב על עולם הזה, וזה היה שכרו של יוסף שמלך במצרים, והיה זה הכנה אל הגלות, כי לא היה בכח בני ישראל להנצל מטומאת מצרים, לולא קדימת נסיונו של יוסף... (שם ויגש תרל"ה)
...וזכה לזה על ידי הנסיון, כי נסיון הוא דבר גדול, שמביאין האדם למקום שאין שם הארה, כמו שכתוב, "והבור ריק אין בו מים", דבכל בור יש הארה גנוזה כנ"ל, ויוסף בא למצרים מקום טומאה, ובכחו עמד בנסיון, ועל ידי השכר שלו שבא למעלה מבחינת בורך לבחינת בארך כנ"ל, והשבטים הוצרכו למצא הארה הגנוזה בתוך הטבע כנ"ל... (שם ויגש תרמ"ב)
ובהפטרה, קח לך עץ אחד וגו'... ואיתא כי דוד המלך ע"ה אמר, בחנני וגו', ואחר כך נתחרט, רק מי שהוא בבחינת עץ החיים, שאין צריך בירור, אבל העומדין בבחינת עץ הדעת, צריכין לעולם סייעתא דשמיא, ואינם יכולים לעמוד בנסיון, כמו שכתוב אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו... (שם שם תרמ"ח)
בפסוק "וגם ערב רב" וגו', כי הנה כל הגלות היה לברר התערובת טוב ורע שנעשה על ידי חטא הראשון, והעיד הכתוב שביררו בני ישראל הרבה מזה התערובות על ידי הגלות ויסורים שסבלו במצרים, כי כל הנסיונות וגלויות שעברו בני ישראל במצרים היה להוציא הארות הקדושה... אבל האמת הוא, כי בודאי כל נסיון הוא לטובת המנוסה, וכשעומד בנסיון זוכה לטוב הצפון, אבל בני ישראל לא עמדו לגמרי בנסיון, שלכן כתוב, "ביד חזקה הוציאך", ואם כן לא היה ראוי לנו לקבל זה השכר הגדול, רק כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו', וכן הוא בכל נסיונות ומלחמות בכלל... (שמות בא תרנ"א)
במדרש תנחומא, עבירתן של ישראל מביאתן לידי זכות, שעל ידי חטא העגל ניתן להם מצות שקלים... ולכן הכניס הקב"ה צדיקים גדולים במקומות הללו, ובנסיונות כדי שיכינו דרך לכל השפלים, כמו שאמרו חז"ל לא היו ראוין לאותו החטא, רק להורות תשובה, ועל ידי שהיה להם אחיזה בעץ החיים עוז לו גבך, שקיבלו התורה בסיני, ולכן אפילו כשנכשלו, לא זו שחזרו ותקנו, רק שעשו דרך ותיקון לכל הדורות... (שם שקלים תרמ"ט)
בפסוק לבעבור נסות אתכם וגו', כי בודאי היו נסיונות גדולים לבני ישראל, שנתקרבו להר סיני, ותוספות כתבו שהוצרך לכוף עליהם ההר כגיגית, אף על פי שהקדימו נעשה לנשמע, מכל מקום כשראו האש הגדולה היו חוזרין. ודבריהם אמת, כי בכל מדריגה שנתעלה האדם יש נסיונות רבים, כמו שכתוב "וסביביו נשערה מאד"... ולכן היה לבני ישראל נסיון גדול, והוצרך משה רבינו ע"ה להאיר עיניהם להראות להם כי זה רק נסיון, זה שאמר "לבעבור נסות אתכם" וכו', וכן איתא בגמרא, "וזאת התורה אשר שם משה", זכה סם חיים, לא זכה סם המות... (במדבר שבועות תרנ"ט)
במדרש ונשבעת וכו'... כי אמת הפירוש שלא יוכל להשתנות, וזה הכח אי אפשר להשיג רק כשיש בו מדות הללו, ולכן אברהם יוסף ואיוב שנתנסו מן שמים, זה היה עדות שיש בהם זה הכח שלא להשתנות בשום אופן מזו האמונה שנקבעה בהם... (שם מטות תרנ"ח)
בפסוק "ובכל מאדך" אמרו חז"ל, יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, ולכאורה תמוה לומר כן. ויש לומר כי באמת תכלית האדם בעולם שיתקן מעשיו ויחזיר הפקדון לבעליו... ולכן מי שמוסר נפשו באהבת הבורא ית', על ידי שיודע ומבין כי זה תכלית האמת, מוסר נפשו בלב שלם, אבל להיות מוסר ממונו ונשאר עוד בעולם הנסיון, והעניות מעבירה על דעת קונו, יכול להיות קשה הנסיון יותר ממסירת נפש. (דברים ואתחנן תרנ"ד)
ועתה ישראל... וכתוב להטיבך באחריתך, דיש נסיון בעוני ובעושר, ואיתא המקיים התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, כי נסיון העשירות קשה מנסיון העניות, וכפי מה שעמדו בני ישראל במדבר בנסיון העניות, וזה בכח אהבת ה' לקבל כל היסורין מאהבה, כן זכו אחר כך לקיימה מעושר בארץ ישראל. ולפי שראה משה רבינו ע"ה כי לא קיימו בשלימות נסיון העוני, שהרהרו אחריו כמה פעמים, ידע מזה שבארץ ישראל בודאי לא יעמדו בשלימות בנסיון העשירות, ונסיון העשירות היא בחינת יראת ה', שלא לבעוט מתוך העושר... (שם עקב תר"ס)
ויש לומר עוד על פי מאמר הכתוב, (משלי ל') "ריש ועושר אל תתן לי" וגו', כי שניהם נסיון לאדם, ומכל מקום יש בכל אחד מצד שימשכהו לדבק בהשי"ת, עשירות היא מתנה מהשי"ת, והיא מחברת את הנותן להמקבל, אם כן באמצעות עשירות יכול האיש הנלבב למצא מקום לדבק בו יתברך... וכן חס ושלום להיפוך גורם שיהיה לבו נשבר, וכתיב (ישעיה נ"ז) ואת דכא וגו', אני את דכא, אך בדרך אמצעי היינו לא ריש ולא עושר, הגם כי הנסיון איננו כל כך, מכל מקום הנסיון נשאר מחמת שחסר לו במה להתדבק, וזהו שאיתא במדרש אין לך בריה שאין הקב"ה מנסה אותו, כי הנסיון נשאר תמיד בכל שלשת הענינים, וזהו שרמז שלשה הדורות, כי בדור אנוש היה בנסיון האמצעי, לא ריש ולא עושר, ובדור המבול היה בבחינת ריש, שהיה הכל חרב, ובדור הפלגה בבחינת עושר, שראה כל העולם בישובו עומד ממנו... (בראשית חיי שרה תרע"ג)
...והענין, דהנה בכל הנסיונות צריכין מקודם ליקח מן המתנסה את המדרגות, וכמו שאמר כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה על אברהם אבינו, שהכתיב עליו הכתוב בעת העקידה, "וירא את המקום מרחוק", דהיינו שראה את הקב"ה מרחוק, כי נלקחו ממנו המדרגות הגבוהות שלו, דאם לא כן לא היה שום נסיון אצלו. וזה הענין גופא היה אצל יהודה ויוסף, דלפי גדלותם לא היה שום נסיון אצלם, (שגם יהודה היה לו נסיון במה שהודה וקידש שם שמים בפרהסיא), וזה הוא שכתוב אצלם ירידה, שירדו שניהם ממדרגתם הגבוהה. (שם וישב תרע"א)
והנה פרשה זו היא דוגמא וללמד על הכלל כולו יצאה, שבכל מקום ובכל זמן כאשר יזדמן לפני האדם דבר שאיננו ראוי לו לפי מצבו, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, הנה היא סיבה מאת השי"ת, והאלקים אינה לידו שנזדמן לפניו דבר זה, למען יתרחק ויפריד מחשבתו ממנו, ובהתרחקו ממנו ינתק את חלקי הקדושה מן הדבר הזה וידבקו בו... (דברים תצא תרע"ה, וראה שם עוד)
פעמים יש אדם עומד בנסיון גדול כל כך עד שאי אפשר לו שלא יחטא, כד"ש (ברכות ל"ב) מה יעשה הבן וכו', ובזה הוא נחשב אונס גמור דרחמנא פטריה, וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שאי אפשר לנצחו שייך אונס... ואין בזה עונש אף דעשה איסור כיון דהיה אנוס, אבל האדם עצמו אינו יכול להעיד על עצמו בזה כי אולי עדיין היה לו כח לכוף היצר... (חלק ב צדקת הצדיק מג, עמוד יא)
...כי יש עוד מדרגה ה' הנקרא יחידה, והוא קול דממה דקה, פירוש כי כתר הוא עדיין מכלל קומת אדם רק שהוא חוץ לתפיסתו, והוא מה שבכח האדם בהשתדלותו והקב"ה עוזרו בנצוח היצר. ועדיין יש נסיונות כמו ששמעתי כי הנסיון היינו כשהקב"ה מסלק השגחתו וסייעתא דיליה ממנו, כד"ש בחזקיה "עזבו האלקים לנסותו", והוא הבירור על זוך לבבו בסילוק היצר לגמרי עד שאינו צריך לסייעתא דשמיא כלל, כי כבר לבו חלל בקרבו. וזהו חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע הנזכר בתנא דבי אליהו רבה ה', שזכו לזה האבות ויתרו ויעבץ. ואז הוא משיג מדריגת יחידה שמתאחד עם אמיתות השי"ת כי אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים שכבר הרגו ליצר הרע... (שם שם רכז עמוד קד)
האדם צריך לנדב להשי"ת דבר החביב לו שבו יגדור עצמו לרצון השי"ת. ומי שהוא ממולא בכל מיני תאוות כאברהם אע"ה וגודרם הוא הנקרא בכל לבבך... וכל בירורין של האדם הוא בזה שהוא מקושר בזה הקב"ה מנסו לדעת אשר לבבו, וכל נסיונות אברהם אע"ה הם בעניני חמדות של האדם אשתו ובניו וחייו ומזונותיו. ונסיון יצחק במאמר "גור בארץ" וגו' שגם מפני זלעפות רעב לא יפעל שום פעולה, הגם שידע כשיצא חוצה לארץ יהיה לו לאכול והוא בטבע תולדתו כח הפעולה והשתדלות, שהוא נגד עמוד העבודה... ואז נמנע בדבר ה'. ונזכר רק נסיון זה כי י' הוא מספר קומה שלימה כנודע, ובודאי לכל אחד יש י' בירורים ואצל אברהם אע"ה שהוא התחלה נזכרו כולם. ובאמת העיקר הוא האחרון שהוא תכלית הבירור,ואם לא עמד בו כאלו לא עמד בכולם... אבל יעקב אע"ה דמטתו שלימה שהוא קו אמצעי שאין לו נטייה כל נסיונותיו היו בהעלם, ונסיון העשירי שלו היה בלבן ד"מה משכורתך", ואמר ברחל וגו' ולא ביקש שכר ממון, הגם דאצלו ממונו חביב מגופו, מכל מקום חשק יותר לפרסם אמונת השי"ת באומה שלימה מחלציו... ונסיון דדוד המע"ה היה בענין החשק שזה מדת המלכות בתוקף החשק ונבנה מחשקות דנוקבא בנות לוט ותמר ורות, כי בנוקבא תוקף החשק שאין לו מילוי ושביעה... וזה הבדל בין מדת אברהם אע"ה באהבה דדכורא שיש לה מילוי ולכך נסיונותיו היו בהעדר הדבר שאוהב, אבל דוד המע"ה הוא בחשק שאין לו שביעה, לכך נסיונו בהזמנת חשק ולא בהעדר המילוי שלו כאברהם אע"ה. והוא לא עמד בנסיון, כי הוא נגד מדרגת טוב מאד שביצר הרע כמו שדרשו רז"ל (ב"ר ט') עליו. כי זה דחשק שאין לו שביעה זהו תכלית תוקף היצר והוא בנוקבא שבה ביחוד התגברות, ולא היה שליטת הסתת הנחש אלא בה ולא באדם רק על ידה... והנסיון הוא הבירור שכבר הוא מבורר ובתכלית השלימות, ואם כן הוא שביעה שכבר שלם, אבל זה אין לו שביעה והוא חסר לעולם. ולכך הוא הקים עולה של תשובה, (מו"ק ט"ז), כי להשיג בכל פעם יותר ושלא להיות לעולם על השלימות הוא רק בדרגא דתשובה, ולכך אי אפשר לו לעמוד בנסיון ובבירור דהיינו השביעה, שזה נגד מדתו, ואדרבא מדתו העדר השלימות... (שם שם רנד עמוד קלה)
וכל נסיון הוא בענין חדש שלא נתנסה עדיין אדם מעולם בענין כזה, וכענין דוד עם בת שבע, אף דכבר נתנסה יוסף, שם לא היתה ראויה לו. ותקפו של בועז שם היה פנוי עם פנויה היתר גמור עד שהוצרך לישבע ליצרו למנע עצמו על ידי השבועה ואין היצר תקפו כל כך כבדבר איסור... ואף דכל האומר דוד חטא וכו' וגם כן היה היתר, מכל מקום כיון דהכתוב מעלה עליו שחטא והוצרך לתשובה גדולה כל כך, ודואג ואחיתופל היו אומרים לו הבא על אשת איש מיתתו וכו', הרי נחשב לחטא ונקרא מים גנובים. וכן כל הנסיונות שבכל דור ודור הוא בענינים מחודשים שעדיין לא נתגבר על זה שום אדם דצריך התגברות יותר לכבוש. ואז נתחזק אצלו כח הסתתה בהמשכת היצר להיות כאורח, אף דעדיין היה כאחד המיוחד שבאדם וניתק בקל כחוט, נ"ל רומז חוט של ציצית... והוא הגורם זכירת כל מצות ה' וקבלת עול מלכות שמים, על ידי ראיית חוט התכלת הדומה לרקיע וכסא הכבוד וזוכר על ידי זה יחודו ומלכותו ית"ש, וזהו הנצוח שעל ידי קריאת שמע אחר שנעשה אורח ולא איש עוד דלא נודע כחו... (שם ישראל קדושים עמוד כז, וראה שם עוד)
...וידוע דכל דבר נחלק לעשרה, והם עשרה מיני דברים ומניעות שיכולים לבטל האדם ממעמד מדריגתו, והם עשר הנסיונות שנתנסה אברהם אע"ה ונמצא שלם בכלם שלא הזיזוהו כמלא נימא ואז זכה לשם איתן ותיכף גם כן לתואר האזרחי, והוא נסיון העקידה... כי נסיון הראשון שלו באור כשדים היה נגד מדרגה התחתונה היינו להשליך הגוף מנגד, וזהו מדרגה התחתונה שזכו לה כל אחד מזרעו אחריו כידוע. ומדרגה העליונה הוא הנסיון העשר שנוגע לעומק ראשית מחשבתו שגם שם לא היה רצונו לכך, והיינו כי באמת הרי לא היה רצון השי"ת גם כן לכך, ואם כן הגם שהיה בדוק ומנוסה במחשבותיו שכל מניעות חשוקות העולם לא יניאוהו מרצון השי"ת, ראה שבזה מכל מקום היו נופלים לו מחשבות שלא לעשות כמשז"ל בב"ר מענין היצר הרע בדרך... ואלו היה כבר מנוסה בתואר האזרחי באמת היה סומך על עצמו שלא לעשות כמו שהיה באמיתות רצון השי"ת וכמו שהשיג זה גם כן כמשאז"ל שאמר לו כך עונשו של בדאי, שאפילו אומר דבר אמת אין שומעין לו, דידע שהוא דבר אמת אלא שאין שומעין לו מכל מקום שמא הוא שקר, והיינו דירא אולי איזה רע ונגיעה לעצמו עדיין דבוקה בעומק ראשית שלו שאין נודעת אף לעצמו, ומחמתה נדמה לו שהוא דבר אמת. ולכך לא עמד על דעתו ומסר עצמו להשי"ת גם בעומק ראשית שלו, רוצה לומר גם מה שלמעלה משכלו, שלפי שכלו היה נראה לו שאמת שאין יצחק לעולה. עם כל זה מאחר שהשיג רצון השי"ת להקריב עשה כן בתמימות ובאמונה פשוטה שהוא נקרא סוף מעשה כמש"ל, על ידי זה זכה להיות נעוץ במחשבה תחלה דגם העומק ראשית שלו דבוק באמת, שהרי האמת כן שאין זה רצון השי"ת, ואז אחר כך זכה למעלת אזרחי... (חלק ג דובר צדק עמוד פז)
...ובהתחלת כניסת האדם למדת האהבה אין השי"ת מביא עליו נסיונות עדיין רק אחר שכבר נתברר בב' המדרגות דכל לבבך וכל נפשך אז השי"ת מנסהו ביסורין רחמנא ליצלן, ובאמת אשר יאהב ה' יוכיח וגם זה מצד תוקף אהבתו אליו ית' רוצה כביכול לברר שלא בחנם אוהבו, כי הגם שהוא מראה לו פנים זועמות רחמנא ליצלן, עם כל זה הוא לא ניתק מאהבתו, שזהו תכלית שלימות האהבה, כי הוא דבוק במעמקי לבו בו ית'... ואברהם אע"ה הוא הראשון לנסיונות כי הוא הראשון שבירר מדת האהבה בכל תוקף עד שנעשה מרכבה למדת האהבה כנודע דכל נסיונות מצד יסורי עולם הזה כרוב נסיונות אברהם אע"ה מצד היראה אינו רבותא דאדרבא יותר יראה יש על האדם כאשר רואה מדת הדין חס ושלום מתוחה שהיא המטילה יראה על האדם, ומדת חסדיו ית' מביאה אהבה לבני אדם. אבל אם הוא אוהב גם בעאקו רחמנא ליצלן זהו בירור על שלימות האהבה... (חלק ה תקנת השבין עמוד יח)
וזהו שאיתא באברהם שבחרו אבל לא קרבו רק הוא קירב את עצמו, פירוש תחלת האתערותא דלעילא שהיה עליו ונבחר הוא מכל העולם כולו לעוררו לאהבת השי"ת זהו מה' שבחר באברם והוציאו וכו', אבל אחר כך נתנסה בנסיונות, וידוע דמספר י' הוא מספר כולל ומדת קומה שלימה, היינו שתכלית כל ענין הנסיונות שיסד השי"ת ושיש במציאות בעולם הביא עליו, וכל ענין הנסיון ידוע דהיינו שהשי"ת מראה עצמו מרוחק ממנו בתכלית והוא צריך בהשתדלותו לקרב את עצמו אליו... (שם שם עמוד כ)
...וזה הענין היה בראשית חטא השבטים, שלא התרחקו לברוח מן העבירה, מחמת שהיו יגעים הרבה מן המלחמות כמה שנים, והותירו מעט מן ז' אומות, ולא ברחו מן העבירה פן יחטיאו אותם, אף כי הרבה מאד היו יגעים מן המלחמות כמה שנים, אבל אין זה תירוץ מספיק נגד כבודו של רם ונישא מלך מלכי המלכים הקב"ה, והיה להם לבטוח בו יתברך שהוא יחליף להם כח, ולא להחמיץ המצוה. ומתחלה נסה אותם מעט, כמו שמבואר בשופטים א' י"ד על יהודה, "כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם", כי זה היה להם לנסיון, ואחר כך כאשר לא עמדו בנסיון הקל לחגור שארית כחם, שעוד שה' יתברך עזר להם, ולא שמו על לב מחמת רוב יגיעתם כמה שנים במלחמות... שנשמט מהם, כי זה לנסיון לחגור שארית כחם ולבטוח עליו יתברך, ויען כי לא ברחו מן העבירה, דרך ה' להשליכם בנסיון יותר גדול, ולא עזרם עוד להכריתם מן הארץ להתרחק מן העבירה, רק ישבו בתוכם בתקפה, כדי לנסותם יותר... (חלק א מט)
אמרו רז"ל, הבא לטהר מסייעין אותו, הבא ליטמא פותחין לו (שבת ק"ד). הפשטות נראה לכאורה, כי כיון שהאדם אינו מבין לבחור הטוב, ובא לטמא את עצמו, פותחין לו, רוצה לומר מניחין אותו מן השמים, כי הוא חייב בעצמו, אבל האמת אינו כן, כי יסוד כל הבריאה הוא רק טוב וחסד, לא זולת זה, כענין עולם חסד יבנה... ולכן אילו מן השמים לא הניחו לאדם לטמא את עצמו כאשר ירצה, הלא נהמא דכסופא, ומה שכרו, לכן מניחים לו ופותחין לו, רוצה לומר מגדילין לו מן השמים את הנסיון, כי פותחין לו ויתגאל עוד, עד שיראה סכלותו וישוב ורפא לו. (שם רמ)
...אלא ההולך בדרכי אני נקרא עליו, ולא על מי שאינו הולך בדרכי, ומה היא ההליכה בדרכיו? לדעת אותו יתברך וללכת בדרכי השי"ת ולעמוד בנסיון. (ענין נסיון כמו שרגא בטיהרא (נר בצהרים) מאי אהני (חולין ס'), ורק בלילה ניכר הנר. כן אור השכל, ביום היינו בשקט אין ניכר אור השכל, מה שאינו כן בחשכת הלילה, היינו בעת נסיון שהוא בחינת לילה, אז ניכר הנר, אור השכל, כשעומד בנסיון היותר גדול, יותר ניכר האור, ותרופה לזה להכניס את עצמו ברבים, להיות מסור לרבים ויכנס בכלל ישראל... (חלק ב קנט)
עוד נאמר בזה, כי הנה ענין נסיון לצדיקים הוא, למען יהיה להם מקום להתנוסס, פירוש להוציא מכח אל הפועל הטוב העליוני, כידוע אצלנו במקום אחר, ולכן העשיר המלמד עצמו לעמוד בנסיון עני, דבר גדול הוא, וכן עני בנסיון עשיר. וכמבואר אצלנו במקום אחר. ואמרו רז"ל (שמות רבה ל"א כ'), אין לך כל בריה שהקב"ה מנסה אותו עשיר ועני וכו', פירוש כל אחד לפי מה שיכול לקבל. יש יכול לקבל נסיון עשיר, ויש נסיון עני. ואם כן מי שהוא בטבע בעל מדות רעות, ברוב עמלו נקל לו לשנות טבעו, ומגיע למדרגה גדולה מאד, כי יש לו מקום על מה להתלמד, כמו מי שעמל הרבה הוא חזק הרבה ואוכל יותר, וכן בזה העמל על מדותיו הרעות, הנה מחמת שעמלו גדול מאד, יוציא הטוב יותר מכח אל הפועל, ונעשה מאושר יותר, מה שאינו כן מי שהוא בטבע בעל מדות טובות, אין לו מקום מה להתלמד לכבוש כראשון, כי יקל לו להיות כובש את יצרו, והנה אם איש כזה ישיג מדרגת הראשון שעמל על מדות גרועות, מדרגתו יותר גדולה, כי לא היה לו נושא על מה להתלמד, ואף על פי כן הגיע למדרגת הראשון... (שם ריט)
ונסביר הענין, כי באמת הנפש באדם כמו הזהב בבטן האדמה המעורב בעפר, וצריך כור לצרף הזהב, ואם לאו הרי הזהב בטל בעפר, ואין שוה כלום. כן בזה, הנפש יש לה הרגשים טובים ומדות טובות... אמנם עפרורית החומר הגס מעורב בה, ובטל הזהב שלה בתוך העפר, וצריך לזה כור לזהב. ומהו הוא הכור? לעמוד בנסיון. נגד התאוה לגרש מלבו מחשבת פגול המטמטם לבו של אדם, והעיקר מחשבת הרהורי זנות. ובמדות - מי שהוא בעל גאוה יראה הכנעה, מי שהוא כעסן ידבר בנחת, מי שהוא רע לב ייטיב לבו. מי שהוא שמח בתקלת חברו ישתדל לשמור זולתו מתקלה, וככה יביא עצמו לידי נסיון לאט לאט, עד שיגרש מלבו עפרוריות וזוהמת הנפש, ואז ממילא ימצא בנפש פעולותיה המיוחדים לה. וזה ענין שהאבות קיימו את התורה טרם ניתנה.
ועתה נבאר הענין ממה שידוע לנו שהאדם נברא לעמוד בנסיון, והוא, כי אין אנו יודעים בחינת לב האדם, אם הוא אוהב זולתו, רק אם נראה כי הוא מוציא עליו מה שהוא אוהב, ככסף וכדומה. מי הוא אוהב התורה, הזולל כספו עליה. ובאמת גם אם אדם שמתחילה אינו אוהב בלבו, עם כל זה כאשר יגביר עצמו לכבוש את רצונו, לזלל כספו עליה, ממילא יוקבע על ידי זה בקרב לבו אהבה, וזהו ענין הנסיון, להוציא לפועל כח הטוב... (שם רכט)
...ולא יבואו על הרשעים זולתי יסורי נקם, אבל יסורי הבחינה לא יבואו זולתי על הצדיקים, והם מקבלים אותם באהבה, ומוסיפין תקון במעשיהם, והיסורים לטובתם ולתועלתם וגודל שכרם... (שם רצה)
ויש אומרים, אחר דבריו של ישמעאל, שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה, אמר לו יצחק, באבר אחד אתה מיראני, אלו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב, רואים אנו מכאן יסוד נורא, כשאדם מתפאר, כשמודד את עצמו עם מי שהוא לשבח, נותנים לו תיכף נסיון, ואומרים לו תראה מה שאתה יכול!
אמרו חז"ל, בעשר נסיונות נסה הקב"ה את אברהם, ולכאורה יש לשאול, למה היה צריך דוקא לעשרה, והלא לכאורה אם הוא יכול לעמוד בנסיון אחד, הלא יעמוד גם כן בכל הנסיונות, וגם מכיון שהנסיון של העקידה היה הקשה מכולם, אם כן יתנו לו זה האחרון בלבד. אמנם יסוד גדול צריך האדם לידע ולהבין בדרכי העבודה. מוצאים אנו לפעמים באדם, שבהרבה פרטים הוא אדם גדול אמיתי, ובפרט אחד הוא קטן ונבזה, וכשרואים אנו בו כל אלו הסתירות, הנה אנו רוצים לתרצם. אבל לא, אין זה הדרך הנכונה, אין צורך כלל לתרץ את הסתירות שבאדם. חז"ל גילו לנו ואמרו, ואהבת וגו', אם נאמר בכל נפשך, למה נאמר בכל מאדך... יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו וכו'. כך היא מציאותם של דברים, כך חקק והטביע יוצר הכל. כל אדם אפשר שתהיה לו שפלות נוראה שאינה מובנת כלל לשני... כי נתן הקב"ה לאדם עבודה מקום לעבוד את עצמו, כי על מה שטבעיו עושים כן אין מקבלין שכר, כל שכרו וזכותו הוא רק בצדדים הקשים שבאדם, ושם הוא שצריך האדם לזכך עצמו כל ימי חייו ולפעול מה בזה. ולפי זה הרי מבואר היטב, מה שהיה צריך דוקא עשרה נסיונות, כי מדבר אחד אמנם אין להביא ראיה על השני... (דעת תורה בראשית כב א)
וכן במן אמר, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, וברש"י, אם ישמרו מצוות התלויות בו, הנה כי לא היה המן על מה שהוא עליו, כי אם למען המצוות התלויות בו, והן הנן העיקר בירידת המן, וכשאמר הכתוב "למען אנסנו", הנה מזה עוד יסוד, כי תכלית המצות ועיקרן הוא ענין הנסיון שיש בקיום המצוות, ולפי דברי החסיד יעב"ץ ז"ל, כי כל הבריאה כולה, כל מציאותה היא כי היא נושאת התורה והמצוות, נמצא כי תכלית כל הבריאה היא הנסיונות שמתנסה האדם תמיד בשמירת המצות, ובצדק איפא יקרא זה העולם עולם הנסיונות... זהו הענין שאמר רבי עקיבא (ברכות ס"א) כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה וכו' מתי יבוא לידי ואקיימנו, כי רבי עקיבא היה אמנם כל חייו עומד ער ומוכן לעמוד בנסיון, ולאו דוקא בנסיון זה, אלא שבכל שאר דברים לא היה ספק אצלו כי יעמוד בהם, ובנסיון זה היותר קשה, היה אמנם מצטער ומפחד ולא הסיח דעת אף רגע מלהכין עצמו לקראת הנסיון, ועל כן כשהגיע רגע הנסיון בשמחה ודאי מסר נפשו עליו. (שם שמות בא עמוד קיא)
זהו הענין של אני חומה, זהו מהמציאות השניה, מהמציאות של שלימות, שם ודאי ישנו סוד הגבוה, סוד של חומה, וזהו כל ענין הנסיונות, היינו לבחון את האדם אם הוא שייך למציאות של שלימות, ששם הוא סוד הגבורה, כי אז יעמוד בנסיון, ואם לא בהכרח כי הוא ממציאות ההעדר, ששם הוא סוד החולשה, כי על כן לא עמד בנסיון... (שם תשא עמוד שכז)
אנו אומרים תמיד מצינו באיוב לאחר שנתנסה אמר "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" וגו' (איוב א' כ"א). ואין הביאור כפי המורגל, כמו שאומרים הנשים "הוא נתן והוא לקח", אלא זהו ביאור הדברים, אם ה"ה' נתן" הוא פשוט אצל אדם שכן הוא ושכן צריך להיות... אז מוקשה לו ה"ה' לקח", אבל אם ה"נתן" הוא אצלו בלי שום מהלך, אין שום הכרח שיכריח את ה"נתן", ואחרי זה כשרואה את ה"לקח" הרי הוא מחבר היטב את ה"נתן" עם ה"לקח", ורואה הוא שדבר אחד הוא, רואה שמכוון ה"נתן" היה משום ה"לקח" וחסל, מהי הכוונה מהכל, הכוונה האמיתית היא הנסיון ותו לא מידי... המהלך של הבריאה, הטעם למה הוא בא, הוא דוקא ה"נתן" עם ה"לקח" כאחת, "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" (דהי"א כ"ט)... וזהו מה שביאר החסיד לוצאטו בפרק ראשון ממסילת ישרים, שסוד כל הבריאה כולה הוא רק כדי לעמוד בנסיון שזהו הכל. (דעת תורה דברים עמוד רט)
...ואמנם יפלא הדבר למה זה נצטער ר"ע כל ימיו וחכה שיהיה ממש נהרג על קדוש השם?... זהו ענין אשר אמר ר"ע "כל ימי הייתי מצטער", בחיים פשוטים ונורמליים אין מקום כלל לעלות מעלה, במצב של מסירות נפש ונסיונות, כאן הוא המקום להתעלות, מעתה דור שנוטל וחי בנסיונות גדולים כאלה, האם יש מקום להתעצבות... צריכים אנחנו לעמוד חזק איתן כנאה לגבורים באמת, צריכים אנו להרגיש גאות רבה כי נותנים לנו נסיונות גדולות כאלה, וזה תפארתנו ודאי.
ומה שמתפללים "ואל תביאנו לידי נסיון", ור"א אמר (ברכות ה') לא הן ולא שכרן, אומר לכם כלל גדול בנסיונות. לכתחילה בודאי שאין אנו רשאין לבקש נסיונות, כי מי יודע שנוכל לעמוד בהם, אנחנו לא ר' עקיבא אנחנו, אבל כל זאת קודם שבא הנסיון, אבל אחרי שיש לנו כבר הנסיונות, אז אין שום חילוק בינינו לבין ר' עקיבא, כולנו שוים ומחויבים לקבלם כמו ר' עקיבא...
ומכיון שזכינו בדורנו בנסיון כזה, צריכים אנו לקבלו בשמחה כאשר נאות לגבורים, ואין כאן שום מקום לשברון ולדכאון רוח. ימי הפורים ממשמשים ובאים, צריכים להיות בשמחה כמו תמיד, ועוד יותר כגבור במלחמה... (שם דברים ב עמוד קצז)
ואחרי ההקדמה הזאת יש עלינו לשאול, שאם כן הם הדברים, הלא היתה צריכה להיות הנהגה מבהלת מאד מאד עוד יותר מכפי שהיא, דהיינו שכדי להשלים מכוון של אמונה, היה לו לנסות עוד יותר ויותר, בלי שום טבע כלל, אך ורק לפי רצון האמונה, היינו לבל תהיה שום הנהגה טבעית, ואז גם אז נהיה שלמים באמונתנו, כפי רצון התורה לילך אחרי ה' אף במדבריות, בארץ לא זרועה ובאש ובמים... ולכן הורונו חז"ל כי אינו מנסה אלא הצדיקים, רוצה לומר הוא מנסה אותם אם הם לפי מדת התורה, שהיא הדפוס, ולכן עם אבותינו הקדושים היתה ההנהגה בנסיונות גדולות מאד, כמו ענין העקדה... וזה היה לפי מדתם, אשר היה חפץ השי"ת לנסותם אם הם מכוונים להדפוס ביותר כיוון, דהיינו אמונה לפי הדפוס, וכן קדושה לפי מדת הדפוס וכדומה, ולכן היתה ההנהגה בנסיונות גדולות הכל לפי מדת הדפוס, והתנהג עמהם בהנהגות הראויות לפי דפוסם. ומזה מובן ענין הנהגת ה' ביוצאי מצרים דוקא במדבר, ולנסותם בכל מיני נסיון בקריעת ים סוף ובמן ועוד, הכל כדי לראות מדת מלבושם, אם הם מכוונים במדת הדפוס, היא תורתנו הקדושה... (דעת חכמה ומוסר חלק ג ב)
נשתוממתי מענין "כי מנסה ה' אתכם" (דברים י"ג), ופירש רש"י ואם תאמר מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות, כי מנסה. למדין מזה דרכי השי"ת עד היכן נתן רשות לנסות את האדם עד כי יבא האות והמופת של נביא השקר. והענין כי זהו סוד כל ההנהגה מיום חטאו של אדם הראשון ליתן לאדם נסיונות בכל מקום שהוא יוכל לטעות, ועליו לעמוד בנסיון ולהכיר האמת, להבדיל בין האמת והשקר, ולהבהל מרוב השליטה אשר ניתן ליצר, קרוב לממשלה ממש, שיכלו בני אדם לטעות, כי הוא מלך בעולם, ומושל כרצונו בכל המקצועות, בין בחכמה בין בכחו ועוצם ידו, אכן על האדם להשכיל ולהכיר, כי סוף כל סוף לא יחסר מלכו של עולם, כי הוא מלך מלכי המלכים, וכל שליטתו של היצר עוברת אף לעת עתה...
וזהו ענין סוד הטבע, ודרך הטבע למה? רק לנסיון, לנסות האדם שיראה כח הטבע וממשלתה, ויראה כי יבא האות ומופת הטבע, כי אם האדם יחשוב בחכמה, יחכם לפי ערך, ואם יעמול האדם יש לו לכאורה הכי ממשלה קטנה היא זאת, ובכל זאת יכיר האמת, מי הוא המושל האמיתי, כי כל הטבע כפוף וישרת לרצון ה', וכל מה שירצה יעשה עמו.
להבהל ולהשתומם עד כי כולנו עומדים תחת נסיונות של נביא השקר, ולהבחן אם נכיר האמת, וזו עבודה קשה, ונמצינו למדים מזה העבודה הקשה המוטלת על האדם, לעמוד כל ימיו בנסיונות גדולים ורמים ונשגבים יותר מכפי אשר יש לנו ציור בנסיונות של אברהם אבינו ע"ה... לדעתי אחשוב כי גדר נסיונותיו היה על דרך שלא היה להם שום דרך איך להבינם ולהכירם, כענין שאמרו ז"ל, (ברש"י בראשית כ"ב י"ב), אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, וחזרת ואמרת להעלותו עולה, ובכל זאת לא הרהרו אחר מדותיו... (שם לז)
ענין הנסיון, היינו לדעת אם יש שם איזה חסרון, וזאת היא בחינה, שאם אין שולט בו כלל מעשה הנסיון, אות הוא כי אין שם חסרון, כי אם שלם הוא בשלימות, ולכן לא חל בו החושך כדרך אור דוחה החושך. (שם קסט)
ובתחלה אבאר גם כן ענין של הנסיונות הנמצאים בתורה הקדושה, וכמה ראשונים מתקשים להבין מהו ענין וביאור מלת נסיון... עלינו לדעת ידיעה גדולה, כי בענין הוצאת דבר מכח אל הפועל מוטעים בזה דעת העולם, הם סוברים כי אין שום שינוי בכל דבר, בין בהיותו בכח ובין כשיתהוה בפועל, ולכאורה אתם הצדק, כי אין בהפועל אלא מה שנמצא בהכח. אכל טעות גדולה היא, כרחוק מזרח ממערב, עוד יותר רחוק כל דבר מעת שהיא רק בכח עד שיצא לפועל, ובאמת רואים אנו כי ישתנה הדבר בשינוי גמור, אף בתמונתו ובמראיתו, ואף מטוב לרע, וזהו סוד גדול וידיעה חדשה, וזו כל עבודת האדם.
פעם אמרנו, כי הנסיון הורנו, כי האדם בחיצוניותיו, דהיינו פעולותיו, הוא גרוע הרבה יותר מבפנימיותו, דהיינו כוחותיו. יש אנשים, שבאמת כוונתם ודעתם תמיד להיטיב, ובכל זאת סוף סוף יצא מעשה רע וגרוע מאד... ובאחת היא פליאה נשגבה, איך מתאימה תחילת המחשבה עם אחרית המעשה. אכן פשר דבר כן הוא. הנה אנו רואים בכל דבר היוצא מן הכח אל הפועל, כמו המוציא אש מן האבנים, או כאשר מדליקים גפרור, הלא בעת שהוא בפועל, אנו רואים אש ממש, בתמונתו ובמראיתו, ובעת שהיה רק בהכח, באבן או בגפרית, היה זה דבר אחר ממש, ואף לא היה בו שום חמימות כי אם קרירות, כידוע בתכונת האבנים, ואיך יצא מכח כזה אש בפועל, הלא משונים המה זה מזה שינוי גמור... אכן בעל כרחנו מוכרחים אנו לשפוט בדעתנו, כי הסרסור הממוצע השלישי אשר יש כאן, כמו ההכאה על האבן או התחממות הגפרית על ידי השריטה, או בפגישת האויר אשר יפגשו באמצע, הם הם המוציאים אותו מן הכח, ובתוך דרך ההוצאה וההשתלשלות יתהוה למין אחר, הוא האש בפועל. וכן בכל הבריאה כולה...
ומזה נוכל לדון כל שכן בעניני האדם בעצמו, בחיר הנבראים, כי הוא נברא גם כן על תכונה זאת, היינו כי אדם נברא בצלם אלקים, רוצה לומר בכחות אלקיים, כל הצלם אלקים נתן בו בכחותיו, דהיינו רק בכח, ותכלית האדם בעבודתו הוא להוציא את הכחות, היינו את הצלם אלקים אל הפועל, וזהו מה שכתוב (איוב י"א י"ב), עיר פרא אדם יוולד... אכן יש לנו שאלה גדולה, איך ובמה נוכל לגמור דברים כאלו, רוצה לומר, באיזה כלי ואיזה אמצעים נוכל להמציא זאת, בלא ספק כי לזאת נדרשים כלים נפלאים, מכונות מן הכי חדישות... אם לא כי התורה מן השמים, רוצה לומר הוא הבורא החפץ בעבודתינו זאת, רק הוא ועליו מוטל ליתן ולהנחיל לנו מכונות כאלו, והיא תורה מן השמים, אשר רק על ידה יוכל להשלים מעשה כזה, היינו להיות בורא, וזהו ענין של "והלכת בדרכיו" (דברים כ"ח), מה הוא בורא אף אתה בורא...
ועתה אסביר לך מעט ביתר ביאור על אופן אחר... וכמו שידוע כי העולמות מתחלקים לכמה עולמות, וחכמי האמת נתנו שמות לכל עולם בפני עצמו, כמו אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה, ואף שנשתלשלו כל העולמות זה מזה, כידוע, ובכל זאת מובדלים המה לגמרי ממש זה מזה, ונקראים אף בשמות אחרים. ומי יוכל לשער הריחוק בהמדרגות, ומובן הדבר כי יש בינם הבינתים, דהיינו דרך השתלשלותם, אשר בדרך השתלשלות יפגשו אמצעים אחרים, וכן ילכו מדרגא לדרגא, עד שיתהוה לעולם אחר ממש. וכמובן שריחוקם זה מזה הוא באין ערך ושיעור, וכן הוא בהאדם, הוא העולם הקטן, גם כן על דרך זו כל כחותיו בעוד שהם נמצאים בו רק בכח, הוא נקרא למשל עולם הבריאה, או יצירה, ובעולם ההוא הוא טוב מאד, וכל הצלם אלקים נטוע בקרבו. אכן עוד מוטל עליו לצאת מעולמו זה, כי לא שם מקומו. ועליו להוציאם ולהולידם ולברא אותם לעולם אחר, הוא עולם העשיה. ואז תלוי איך הם אופני היציאה. אם ישתלשלו ממקומם על ידי הסרסור האמיתי, היא תורה ומצות, וכל תוצאות כחותיו יתילדו על ידי מעשים טובים זכים ונכבדים, אז יתיילד הדבר בהעולם החדש בהפועל, כולו צח מצוחצח, אכן אם הסרסורים יהיו באמצעים אחרים, אשר יוציאו כחותיו ויוליכוהו בדרך השתלשלות על ידי אמצעים מזוהמים עכורים וסרוחים, אז יתילדו אף מהכחות הטובים האלה רק מעשים רעים ומגונים. ועל אופן זה יתילדו בהעולם העשיה, היינו בהפועל שלהם, אף שמתחלה בראשיתם בכוונה ובמחשבה היו טובים מאד, כן הוא סוד הדבר וטבע הבריאה... ואחרי ביאורנו זה נבין מדרש פליאה, מובא ברש"י פרשת וישב, על פסוק "ויוסף הורד מצרימה" (בראשית ל"ט א'): ועוד כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפרע למעשה תמר, לומר לך מה זו לשם שמים נתכוונה וכו' שראתה וכו'. חז"ל לא יראו להגיד כי אשתו של פוטיפרע נתכוונה לשם שמים, ולא לדבר אחר. וראשית מחשבתה וכוונתה היתה לשם שמים, עד כי השוו אותה למעשה תמר הצדקת, ובמה היה ההבדל ביניהם? ובמה נתרחק כל כך עד שבמקום אחר הזכירוה חז"ל בלשון ארורה, (רש"י שם מ' א')? רק באחרית דבר, בעת שפגשה עקולי ופשורי בדרכה שלא נתרצו לה, והיא יראה פן תתגלה חרפתה ברבים, לא היתה יכולה לעמוד בנסיון, ומדותיה הרעות והמושחתות, אשר דרך שם הוציאה את מחשבתה בדרך השתלשלות, נתהפכו תיכף מטוב לרע, עד כי בסוף מעשה נאבדה כל כוונת מחשבתה הטובה, ונתגלתה במעשה ובפועל, רציחה נוראה, ומסרה לסכנה נפשו של יוסף, והביאתו סוף כל סוף לבית הסהר שתים עשרה שנה על לא דבר, וחפתה עליו דברים אשר לא יעשו. ואיך מתאימה זאת הראשית עם האחרית?
ולהיפוך אנו רואים במעשה תמר הצדקת, מתחלה היתה כוונתה לשם שמים, ובכן לא הזיזו אותה ממקומה כל רוחות שבעולם, ואף כשמסרוה לדין ודנוה לשריפה, ובכל זאת אמר הכתוב שם (שם ל"ח כ"ה) "היא מוצאת והיא שלחה" וגו', לא נתבלבלה ולא נתעוררה אף לצאת מגדר הדין אף להלבין פני חבירו במצב של סכנת נפשות... אין זאת כי אם גבורת ארי, לעמוד על עמדה, להוציא כוונתה הטובה ממחשבה טובה גם לפועל טוב...
ועתה מבואר את אשר התחלנו על דבר נסיונות. את אשר שואלים איזה חילוק בין קודם הנסיון או לאחר הנסיון, ולפי דברינו הלא ממש שני עולמות הם, מתחלה הוא בעולם הבריאה, ואחר כך בעולם העשיה, ואינם מכריחים זה את זה... ובאמת כאשר נעיין בדברי חז"ל, (תנחומא וירא כ"ב), על דבר נסיון העקדה, רואים אנו, איך כמה פעמים חס ושלום קרוב שתתבטל מעשה העקדה. כמבואר שם כל המשא ומתן בין אב ובנו, וכמה קטיגורין היו במעשה העקדה, עד שהוציאה אברהם אבינו ע"ה לידי מעשה גמור... (שם רמד)
...והנה ה' צדיק יבחן, ואף מי שהוא צדיק גמור, ולפניו ית"ש נגלו תעלומות, כי הוא יעמוד בנסיון, בכל זאת ניתן הרשות ביד השטן לתבע ולהעמיד את הצדיק בנסיון, וכמו גבי איוב, אשר ה' ית"ש אמר אל השטן, "השמת לבך אל עבדי איוב, כי בכל הארץ אין כמוהו", בכל זאת הפגיע השטן לצרוף אותו בכור הנסיון, כי ה' אינו מנהג עולמו על פי ידיעת העתידות, כי אם כביכול במנהג העולם בדרכי השכל. והנה פרי הבחינה הזאת הוא צרות ומכאובים שסבל איוב...
הוא הדבר אשר מעשה סיני גדול מאד, אשר לא ישכח לעד, וכאמרם ז"ל (ברכות ל"ב) ,ואנכי לא אשכחך, זה מעשה סיני, כי במעמד הנבחר קבלו עליהם לעבוד השי"ת בכל הנסיונות שבעולם כנ"ל... וזו היא מן הששה זכירות שהרב ח"ו זצוקלה"ה חשבה למצות עשה, למען נזכור בכל יום ובכל עת, כי יפגע האדם איזה כבידות או איזה נסיון, עליו לזכור, כי על זה האופן קבלנו התורה, וזה על פי מעשה סיני, ולא חדש הוא... (חלק א ב)
וכי תאמר מהו הטעם, הלא אמרו (אבות ה') לפום צערא אגרא, טוב דבר אחד בצער ממאה דברים בריוח, והלא הרשע מה שעשה מעשים טובים הוא על ידי כפיית היצר, והצדיק אינו מרגיש כלל בהכבדות. התשובה היא כמו שכתב אדמו"ר זצוק"ל (אור ישראל ח'), כי הנסיון שהאדם ממשיך עליו, אינם מחשבים לנסיון כלל, רק אם הנסיון בדרך מקרה. כן הדבר, אצל הרשע הכבידות הוא על ידי פריקת עול, והצדיק אשר קבל עליו עול מלכות שמים, והשיג אהבת הבורא, לכן עבודת ה' ערבה עליו ביותר, בודאי הקב"ה חפץ במעשיו. (שם לד)
...כח זה קנה לו אבינו אברהם, אשר עמד בנסיון של רעב, ועוד כמה צרות שאין דומה להם, ולא נפל לבו בקרבו, כי ידע ברור אשר אך טוב וחסד הוא, מטובו של הקב"ה שאין גבול וקץ לטובותיו. העושר הגדול הזה הנחיל לנו אבינו, ועל כן נמצא כח פנימי בלב עם ישראל שלא יפול לבבם בקרבם, מתוך כל הצרות הרבות שאין ספורות למו... ובתוך תוכה של נפשנו נדע, כי כל זה הוא לטובתנו כי יהיה לנו שם ושארית, ואז נראה, כי כל אשר עבר עלינו, וחשבנום לצרות רבות ורעות, זה היה רק בחיצוניותם... (חלק א עמוד יב)
ובמאמר הנ"ל כתבנו דאתערותא דלעילא נפסקת ובא נסיון במקומה. ויש לבאר יותר, הן כל עליה היא בב' פנים, א' מאתערותא דלעילא שנותנים לו מקודם, כמו ברחמים גדולים, אבל צריך לקנותה אחר כך כשסרה ממנו, ומגיע לידי נסיון, אזי קונה אותה בדין, כשמחזיר לעצמו את המדרגה בעמדו בנסיון הקשה. ב' באתערותא דלתתא, שמתחלה צריך להתגבר בעצמו, ונותנים לו לקנות על ידי עבודתו של כחודו של מחט, את מדרגת כפתחו של אולם. ואף שנראה שזוכה בשלו בדין, מכל מקום רחמים גדולים יש בזה, שקונה הרבה יותר מערך עבודתו, וזהו שבלוחות הראשונות, שהיו באתערותא דלעילא, נתנסו אחר כך בנסיון הקשה של "וירא העם כי בושש משה", כי לא במקרה היה, אלא מקום הניח להם הקב"ה לנסיון וטעות, וכיון שלא עמדו בנסיון, ניתנו לוחות השניות באתערותא דלתתא. אילו קנו הלוחות הראשונות כנ"ל היו זוכים בתורה במדת הדין, ולא היו שכחים... (שם עמוד רכב)
אתערותא דלתתא יש לה קיום, וכאמרם ז"ל (אבות ג'), כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, שזוכה בדין על ידה בכל המובטח לו, פתחו של אולם בעד פתחו של מחט. ולכן נחשב לאדם כשלו גם כל העושר הרוחני הבא לו מלעילא, בגלל הנקודה הקטנה של יראת שמים שלו, שהיוותה פתח המחט שלו. וכיון שכל זה שלו הוא, אם לא יפקירנו בעצמו אין נוטלין אותו ממנו. אבל מה שבא מלעילא בלי הקדמת דלתתא, אינו ניתן אלא בבחינת רצוא ושוב, נותנים לו לאדם הארה למען יבחין את האמת, ואחר כך נוטלים אותה ממנו, כדי לנסותו אם השיב אל לבו מה שהבחין כבר. ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן, הרי זו בחינה מלעילא, ותיכף אחר כך, "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, וילונו"... לאחר שאותה הכרה מלעילא נסתלקה, העמידם השי"ת בנסיון לראות אם יעמדו בו על ידי מה שהשיבו אל לבם מהגילויים הקודמים, וכן כתוב "למען ענותך לנסותך להיטיבך באחריתך" (דברים ה' ט"ו), פירוש, כדי שתקנה מדרגותיך בעבודה עצמית... (חלק ב עמוד לד)
...מלחמת היצר מצטמצמת איפוא בתוך שטח מדרגתו, מגמתו להמשיכו למעשים שהם על פי הקצה התחתון שלה. על ידי זה תידבק בו ההכרה הפחותה ההיא, וההכרות שהיוו עד עכשיו גדלות דמוחין שלו תפסקנה ממנו, וממילא ירד כל שטח מדרגתו ויהיה עלול לנסיונות פחותים יותר. אם יעמוד האדם בנסיון התדירי הזה, ויכבוש את יצרו ואת המחשבות הנובעות ממנו תחת עול הכרת האמת, שהוא מכיר ממצב שעת הגדלות שלו, אז מתחזקת ומתבהרת בו הכרתו, כי המעשה קובע ההכרה ההיא בלבו, עד שהיא נעשית כל כך ברורה ומאומתת בלבו, שאין עוד כח ליצר הרע לקטרג עליה, כלומר שעלתה מדרגתו למעלה מן הנסיון ההוא, זוהי העליה הבאה מדרך העבודה התדירה בשבירת היצר, שעליה אמרו ז"ל, כיון שבא לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו חוטא, שוב אינו חוטא, שנאמר "רגלי חסידיו ישמור"... (שם עמוד לח)
כבר ביארנו בקונטרס הבחירה, שבכל מדרגה ומדרגה יש בחינת נסיון ובחירה לפי ענין המדרגה ההיא. איזו בחירה מתאימה למדרגת אדם הראשון קודם החטא, שלא היתה בו תערובת טוב ורע, כמבואר לעיל? בחירתו לא היתה בין טוב לרע ממש, במובן שלנו, אלא בין טוב לטוב. הן כל מצותו היתה שלא לאכול מעץ הדעת, היינו שלא להכניס אל עצמו את ידיעת הטוב והרע, אלא להדבק למדרגה שנברא בה, שבה הבחין רק בחינת אמת ושקר. כל הגילוים המכוונים בבריאה, כולה היו מרוכזים בשמירת מצוה יתרה זו... אבל מצד שני הרגיש אדם הראשון, שיתכן קידוש השם במדרגה הרבה יותר נכבדה הימנה. הוא נברא במדרגה גבוהה וקדושה, והושם בגן עדן בלי שום מגע עם הרע, ואדרבא עם כל הסיועים האפשריים לטוב, עד שהיו מלאכים משמשים אותו, ולכן הרגיש שחלק העמל והעבודה שלו היה קטן מאד ביחס לסייעתא דשמיא הגדולה שקבל. כמה היה מתרבה כבוד שמים, כך היה יכול לחשוב, אם היה הוא, האדם, מתקרב מעט לצד ידיעת טוב ורע, והיה מוריד את עצמו ואת העולם קצת לצד הסתר וחושך, ושם גם במצב הקשה ההוא היה מצליח על ידי עמלו ויגיעתו להדבק לקדושה בבחירתו החפשית, והיה הופך את החושך לאור... וזה היה נסיונו... (שם עמוד קלט)
אם מעמידים אדם בנסיון לסבול כל יסורי איוב במשך כל ימי חייו, כדי שלא לעבור עבירה, והוא אינו עומד בנסיון קשה זה, ודאי שיסורי עונשו יעלו על יסורים אלה שהיה צריך לעמוד בהם. ומי שמתנסה ביסורים יותר קלים, ולמרות זאת אינו עומד בנסיון, הרי יוחמר דינו ויוכבד עונשו, כי הכלל הוא, שכל הקלה ביסורי הנסיון מגדילה ומכפילה את העונש... (חלק ג עמוד טו)
סדר עבודת האדם לכך הוא, מתחילה צריך ללחום ביצרו ולהתלמד לעמוד בנסיונות, וזאת על ידי ההתבוננות ביראת ה'. אחר שניצחו מספר פעמים והצליח לעמוד בנסיונות, ימצא טעם במעשים ההם ויהיו חביבים לו, ומעתה יעשה באהבה. כל מדרגה ומדרגה, תחילת קנייתה על ידי עמל ויגיעה, עד כדי מסירת נפש... וכן אמרו רז"ל (מגילה ו') יגעתי ומצאתי תאמין, שבתחלה בא הנסיון, שהוא מקור הצורך ליגיעה, וכשיגע ימצא, וישמח במציאתו ויאהבנה, כך הוא טבע האדם, שמה שהשיג ביגיעה רבה חביב בעיניו מאד.
נאמר בנסיון העקדה: "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" וגו', וקשה, ירא, ולא אוהב? הרי עמידה בנסיון מעידה על אהבה עזה. הביאור הוא, מכיון שהיה זה נסיון, אם כן ברור שמדרגת אברהם אבינו ע"ה באהבה עדיין לא הגיעה למדרגה העליונה בענין ההוא, כי לו הגיעה, לא היתה שייכת בחינת נסיון בעקדה, כמבואר לעיל, שבאהבה לא שייכים נסיון ומלחמת היצר, ומכיון שהיה זה נסיון הנצחון על יצרו בא על ידי היראה דוקא.
ומצינו ביוסף הצדיק, שבשעת נסיונו החמור ביותר, נראתה לו דמות דיוקנו של אביו. יוסף ידע את אביו, ידע את זה שה' יתברך נתן לו את האמת במתנה, ודי היה לזכור את דיוקנו של נשוא האמת, כדי שהיראה והפחד מפני טענותיה של האמת ישברו לגמרי את הקשה שבנסיונותיו... (שם עמוד מה)
כל מדה ומדה באה אל שלמותה רק כשאדם עומד בנסיון של הפכה. שלמות הקדושה היא דוקא באכילה לשם שמים כנ"ל, ושלמות האמונה והבטחון נבחנה בעמידה בנסיון הגדול של בזעת אפיך תאכל לחם באופן הנ"ל. אלה הם הנסיונות הגדולים ביותר, והם המבררים בשלמות עד גמירא את מדרגת הצדיק.
בזה מתיישבת קושיא גדולה המתעוררת כשמתבוננים במדתו, במעשיו ובנסיונותיו של יעקב אבינו ע"ה. הלא הוא הוכתר בתורה בקדושה בתואר איש תם, וכבעל מדת האמת בשלמותה, ואם כן, למה הוצרך כמה פעמים בחייו, להשתמש, לכאורה, במדת הערמה? כך מצינו בבכורה ובברכות, "ויעקבני זה פעמים", ואחר כך בהתעסקו עם לבן בענין המקלות, וגם אמר על עצמו אם לרמאות הוא בא, גם אני אחיו ברמאות. אך לפי מה שביארנו לעיל הענין ברור, כי יעקב אבינו בא לידי שלמות מדת האמת רק על ידי זה שמן השמים זימנו לו נסיונות של מעשים, שמפאת צורתם החיצונית היו נראים בהפך האמת. הוא עמד בנסיונות אלה, והתגבר על השפעת הצורה החיצונית, ועשה את המעשים ההם בכוונה טהורה, רק למען האמת, ולשם עבודת השי"ת. על ידי ניצחונות נפשיים אלה טיפח את מדת האמת שלו עד תומה, עד אשר זכה בשיא שלמותה. (שם עמוד קנה)
גם נסיונות הנם כלים הניתנים לנו שננצלם לעלות על ידם, לכן כל הבא לידו נסיון, חייב להתחזק בכל תוקפו, כדי לעמוד בו עד גמירא. למשל, מי שמוצא את עצמו בסכנה, ורעה באה עליו, אף שבודאי צריך להתפלל להנצל מהצרה, ואפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, אך מכל מקום אסור לו לסמוך על הרחמים כדי לרפות את התחזקותו, בחשבו שמן השמים יעזרוהו ויעבירו ממנו את הנסיון. אם עושה זאת, עלול הוא לעורר בזה את מדת הדין, כי אדרבא, מכיון שמראה שאיננו רוצה להשתמש בכלי זה כראוי, הופך הוא לקטיגור, ואפשר שיכבידו עליו את הנסיון עוד יותר. אלא לנצל את היסורים ככלים לעליה, ולהתפלל אל ה' ולבטוח בו שישלח את ישועתו ככלי נוסף לדביקות בה', על ידי שיבא להכרת חסדיו יתברך ביתר שאת.
וכן מי שמדמה שאם יעמוד קצת בנסיון יקל לו אחר כך, מראה בזה שעיקר מגמתו להקל את המשא ולא עבודת העליה, והרי זה מחזק את היצר הרע עד שיכבד עליו הנסיון יותר ויותר. הסומך על הנס שינצל על ידו מן הנסיון, לא יעשה לו נס, כמו שמצינו בנסיון אור כשדים, שאברהם שמסר נפשו על מנת לישרף ניצל, והרן שחשב להנצל לא ניצל. והטעם הוא, שכל נסיון בא כדי שיעמוד בו האדם בכל תקפו, ויתגבר עליו לגמרי, ורק מי שמתחזק לעמוד בנסיון, אפילו על מנת שיכבד עליו, ואפילו במסירות נפש, רק הוא יזכה לרחמים. אבל כל הסומך על הרחמים שיקילו לו בנסיון, הרי בזה מגלה שאינו חפץ בעבודת ה', ובזה עצמו הוא מרפה את חיזוקו, ולא עמד בנסיון, ועל כן לא יתנו לו רחמים, כדי שמתחילה לא יסמוך בלבו על הרחמים והנס.
אך אם הבקשה להקלת הנסיון נובעת מתוך יראת חטא אמיתית, שהוא מפחד שמא חס ושלום לא יעמוד בו ויגרום חילול ה', ולא מתוך שאיפה להקלה, אז היא מוצדקת, וכן מצינו באנשי כנסת הגדולה שביקשו מהשי"ת שיבטל יצר הרע דע"ז (יומא ס"ט), כי ראו בבהירות רבה את החורבן שיש בו. אך למצא הדרך הנכונה מבין תסבוכת המניעים הזאת, זה קשה מאד אף לחכמים ונביאים, ועל כן לא העיזו להתפלל על דבר זה, עד שנפל להם פיתקא מן השמים... (שם עמוד קצז)
נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר וגו', אין דברים אלה אמורים כדי לרמות את פרעה, אלא נאמרו כלפי יצרם, שירגישו כאילו נשארה להם דרך פתוחה לשוב למצרים, והכוונה כדי להקטין את הנסיון הקשה של ההליכה במדבר, כנזכר בפסוק (ירמיה ב') "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר" וגו'... כך היא הדרך במלחמת היצר, להשתמש בטכסיסיו, וכשבא לעכב עשיית המצוה לומר לו "אך הפעם", "אך מעט" וכדומה. (שם עמוד רצג)
הן בכל דור ודור ניסה השי"ת את עמו בכל מיני נסיונות, אבל זהו הנסיון שלנו, נסיון דורנו, נסיון עקבות משיחא, נסיון דורו של ביאת משיח צדקנו. הלא פירושו שהוא הנסיון אשר אם נעמוד בו נזכה בזה לאורו של משיח, שיתגלה לעולם. האם לא עלה על דעתנו מעולם, כי אלה אשר יהיו בדור עקבות משיחא יצטרכו לברר לעצמם, כי כל אשר יקרה להם, היינו ממש חבלי לידה האחרונים? ואם יעמדו בנסיון הם המה אשר יזכו. הלא החיים החיצוניים תמיד מרחיקים אותנו ממחשבות אמונה בהירות, ועד הרגע האחרון לא יחפוץ האדם להודות המציאות האמת כמו שהיא... האם אין בכח קרבנותינו למליונים לעשות רושם, ולהביא לידי שינוי? ...וכשנסתכל בעולמם של האומות כולם, הלא נראה שינוי נורא, באה התרכזות כל הכוחות כולם בשני מרכזים מתחרים זה בזה, באה האפשרות לכל צד מהם לאבד את כל העולם כולו בבת אחת... ועוד כמה נסים ראינו, היתה ארץ ישראל כמו בצבת אחוזה, צבת אותו רשע וסייעתו, ימח שמם וזכרם, ופתאום ברגע האחרון של סגירת הצבת, והנה נהפך הגלגל משני הצדדים. האם גם זה מקרה? ...ואם כל אלה יעידו כי בנסים ינהגנו ה', הלא אך בנו הוא לעמוד בנסיון, אשר בו הכל תלוי, אם נתרפה מראות מעשי ה' במבט רוחני, ולהתקרב אליו ואל תורתו ועבודתו לעת כזאת, הלא ימצאנו עוון חס ושלום... (שם עמוד שמח)
ויש אשר לא יאבה השטן להסית את הצדיק בידעו שלא ישמע לו, ואם כן טוב לצד הטומאה שלא להסיתו למען לא יתגדל הגילוי במעשיו, ואז יחסר גילוי זה במעשי הצדיק ויקטן ערך מעשיו כמו שכתבנו לעיל. והיינו כבחינת מש"כ לעיל שהמילה בדורו של משה לא היתה כערך מילת דורו של יהושע. מה עושה הקב"ה? הוא בעצמו מסבב נסיונות לצדיק באהבתו אותו, וזהו בחינת נסיון העקדה ועוד. ובזה מבואר משאז"ל "ביקש יעקב לישב בשלוה... אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים... אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה?" וצריך עיון ולמה לא? אלא הביאור כנ"ל, כי בלי נסיונות יוקטן בהרבה ערך מעשה הצדיקים, לפי ערך הקטנת ההסתר. (חלק ה עמוד כד)
במאמר צדיק ורע לו שאלנו למה יש מי שנולד חולה... ויש גם שמחלתם ירושה להם מאבותיהם, למה עשו להם ככה מן השמים? וכתבנו שם שכך סידר השי"ת בחסדיו שכל אחד יש לו נסיון משלו שהוא תכלית חייו בעולם הזה, ונסיון כל אחד שונה מזה של חברו, ובזה מתרבה שכרו ותענוגו לעתיד לבא. ויש להוסיף, קטן שנולד במחלה תורשתית, יסוריו הם נסיון להוריו ולסביבתו. כי אף שרוב בני אדם באים לעולם כדי שיזכו בבחירתם הם, לפעמים יש שתכלית ביאתם לעולם היא להיות כלים לבחירת אחרים, וכדאי הוא לאדם לסבול בעולם הזה בהיותו כלי לגילויים של אחרים, כי תכלית ביאתנו לעולם הזה, על כל סבלו וקשייו ומכשולותיו, הרי ידוע שהיא כדי שלא נתבייש לקבל כל השכר העצום המוכן לנו לעולם הבא כמתנת חנם... מי שסובל בעולם הזה, די בסבלו לבד למנוע ממנו "נהמא דכיסופא" זה, אף שלא היה שייך לבחירה כלל, אבל סוף סוף גרם לגילוי... (שם עמוד רעח, וראה שם עוד)