(ראה גם: דור המדבר-בגד, חליצה, סנדל)
תא חזי, כתוב ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך וגו', וכי למה כאן נעל, אלא למדנו שצוהו לפרוש מן אשתו, ולהתחבר באשה אחרת של אור הקדוש העליון, שהיא השכינה. והנעל ההוא מעמיד אותו במקום אחר, (שמי שלוקח אותו) מעביר (את הנותן) אותו מעולם זה, ומעמידו בעולם אחר. ועל כן כל מה שנותן המת בחלום לאדם הוא טוב, אבל אם לקח כלי מן הבית הוא רע, כגון שלקח הנעל שלו, מהו הטעם, משום (שזה יורה), שהעביר רגלו, שהוא קיום האדם, מעולם הזה, ואסף אותו לעולם אחר, אל המקום שהמת שורה בו, (כי הנעל יורה על רגלו שהוא קיומו), שכתוב, מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, וסוד הדבר בין החברים, וזה הוא, כשהמת לוקח אותו, (יורה שמעבירו למקום המות), אבל בזמן שהחי שולף נעלו ונותן לאדם אחר, כדי לקיים קנין, הוא עושה בגזירה של מעלה, (דהיינו שנגזר שהקנין יעבור מרשותו של זה לרשותו של זה). נעל של חליצה היא נעל אחר כעין של מעלה, והכל סוד אחד... (חקת ז וראה עוד חליצה)
תנו רבנן, ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם... ואל יצא בנעלים המטולאים... (ברכות מג ב)
...כי סיים מסאניה (כשנעל מנעליו יאמר) לימא ברוך שעשה לי כל צרכי. (שם ס ב)
לא יצא האיש בסנדל המסומר, ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה... מאי טעמא, אמר שמואל שלפי הגזרה היו, והיו נחבאין במערה, ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא, נהפך סנדלו של אחד מהן, כסבורין הם אחד מהן יצא, וראוהו אויבים ועכשיו באין עליהן, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים... אמר רבי יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לחזק, (המסמרים לחזק), אבל לנוי מותר... בעא מיניה ההוא רצענא מרבי אמי, תפרו מבפנים מהו, אמר ליה מותר, ולא ידענא מאי טעמא, אמר רב אשי ולא ידע מר מאי טעמא, כיון שתפרו מבפנים הוי ליה מנעל, בסנדל גזרו רבנן, במנעל לא גזרו ביה רבנן... ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה, הא יש ברגלו מכה נפיק, בהי מינייהו נפיק, אמר רב הונא באותה שיש בה מכה, אלמא קסבר סנדל לשום צער עביד, וחייא בר רב אמר באותה שאין בה מכה, אלמא קסבר לשום תענוג עביד... ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן כתפילין כך מנעלין, מה תפילין בשמאל, אף מנעלין בשמאל, מיתיבי, כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל, אמר רב יוסף השתא דתניא הכי ואמר רבי יוחנן הכי, דעבד הכי עבד, ודעבד הכי עבד. אמר ליה אביי דילמא רבי יוחנן הא מתניתין לא הוה שמיע ליה, ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה... אמר רב נחמן בר יצחק ירא שמים יוצא ידי שתיהן, ומנו, מר בריה דרבנא, היכי עביד, סיים דימיניה ולא קטר, וסיים דשמאליה וקטר, והדר קטר דימיניה... תנו רבנן כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל, כשהוא חולץ חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין... (שבת ס ב)
אמר רבי חייא בא אבא אמר רבי יוחנן גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק, והא רבי אחא בר חנינא נפיק, אמר רבי אחא בריה דרב נחמן בטלאי על גב טלאי. (שם קיד א)
אמר רב יהודה אמר רב לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו, הקיז דם ואין לו מה יאכל, ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן צרכי סעודה. (שם קכט א)
אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר אמר רבי ינאי מגררין מנעל חדש אבל לא ישן, (משום ממחק), במה מגררו, אמר רבי אבהו בגב סכין, אמר ליה ההוא סבא סמי דידך מקמי הא, דתני רבי חייא אין מגררין לא מנעל חדש ולא מנעל ישן, ולא יסוך את רגלו שמן והוא בתוך המנעל או בתוך הסנדל, (שהמנעל נהנה ונמצא מעבד), אבל סך את רגלו שמן ומניח בתוך המנעל או בתוך הסנדל... תנו רבנן לא יצא קטן במנעל גדול, אבל יוצא הוא בחלוק גדול, ולא תצא אשה במנעל מרופט ולא תחלוץ בו, ואם חלצה חליצתה כשרה, ואין יוצאין במנעל חדש, באיזה מנעל אמרו, במנעל של אשה, תני בר קפרא לא שנו אלא שלא יצאה בו שעה אחת מבעוד יום, אבל יצאה בו מערב שבת מותר. תני חדא שומטין מנעל מעל גבי אימוס (צורה), ותניא אידך אין שומטין, לא קשיא, הא רבי אליעזר והא רבנן, דתנן מנעל שעל גבי אימוס, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין (שהוא כלי)... (שם קמא א)
...ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא ולא סיים מסני, אבל רכיב חמרא וסיים מסני לית לן בה, (לעבור על מים שפוכים), והני מילי היכא דליכא למיחש לכשפים, אבל היכא דאיכא למיחש לכשפים, אף על גב דאיכא כל הני חיישינן. ההוא גברא דרכיב חמרא וסיים מסני וגמוד מסאניה (נתכווצו) וצוו (יבשו) כרעיה. (פסחים קיא א)
תנו רבנן, שבעה דברים צוה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו... ואל תמנע מנעלים מרגליך. (שם קיב א)
...כגון רבי חנינא ורב אושעיא דהוו אושכפי בארעא דישראל, ועבדי להו מסאני לזונות ועיילי להו, אינהו מסתכלי בהו, ואינהו לא מדלן עינייהו לאיסתכולי בהו. (שם קיג ב)
משלחין כלים... והן לצורך המועד, אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור, רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן... ולא מנעל שאינו תפור, פשיטא, לא נצרכא דאף על גב דנקיט בסיכי (יתדות של עץ, או שתי תפירות קטנות באמצע בתחילה ובסוף), רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן. תניא רבי יהודה מתיר בשחור ואוסר בלבן, מפני שצריך ביצת הגיר, רבי יוסי אוסר בשחור מפני שצריך לצחצחו, ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה, באתריה דמר בשרא לתחת, באתריה דמר בשרא לעיל. (ביצה יד ב)
אבל אסור בנעילת הסנדל, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל ונעליך תשים ברגליך, מכלל דכולי עלמא אסור. מנודה מהו בנעילת הסנדל, אמר רב יוסף תא שמע, כשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר, אבל בדרך מותר, הא כיצד, יצא לדרך נועל, נכנס לעיר חולץ, וכן אתה מוצא במנודה ובאבל, מאי לאו אכולהו, לא אשארא. (מועד קטן טו ב)
אמר ליה רב פפא לאביי, האי תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני, (אין לו חליפות בגדים אלא משנה לשנה, ומנעלים קאמר ממועד למועד), אמר ליה תנא במקום הרים קאי, דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני, ואגב אורחיה קא משמע לן, דניתבינהו ניהלה במועד, כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו. (כתובות סה א)
רבנן אמרי מהכא, דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי, מאי טעמא לאו משום כבוד צבור... (סוטה מ א)
...כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי, זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא, כמאן, כרבנן... שכשוך אין (בשבת), אבל כיבוס לא. (זבחים צד א)
תני, אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל, לכשיבואו אל העיר יחלוצו, וכן בתשעה באב, וכן בתענית צבור. (ברכות יט ב)
הברסים והברדסים והדלמטיקיון ומנעלות הפינון לא ילבשם עד שיבדוק... ומנעל של זרד אין בו משום כלאים, (יש מפרשים מנעל של עור שנותנין אותן תחת כף הרגל, ויש מפרשים שמגיעין עד הירך, ויש מפרשים שמין בתוכן צמר לחמם את הרגל, ויש מפרשים שעשוים לימות החמה, ואין בו משום כלאים)... אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום צריכין בדיקה, מנעל של זרב, אית אתרין דזרבין עימרא (שמים צמר) מן גו, כהדא דרבי זעירא מפקד לרבי אבא בר זבינא ויאמר לבר ראשון דלא יחוט ליה מסאניה בכיתן אלא ברצועה. (כלאים מג א, וראה שם עוד)
מפני מה גזרו על סנדל המסומר, יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות, (שהיה שנון כחרב ונרתעות), ויש אומרים שהיו שומעות קולו ומפילות, ויש אומרים על ידי שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה... מעתה אפילו בחול, לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין, חד לחולא וחד לשובתא, (ואם גזרו בשבת, לא יצא בו גם בחול)... סנדל שנפסקו אזניו שנפסקו חביו שנפסקו תרסיותיו או שפירשה רוב אחת מכפיו טהור, נפסקה אחת מאזניו אחת מחביתיו אחת מתרסיותיו או שפירוש רוב מכפיו טמא, רבי יהודא אומר הפנימית טמאה והחיצונה טהורה... שמעון בר בא הוה משמש קומי רבי יוחנן, והוה מושיט ליה סנדליה כהדא דתני לדרך ארץ, כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך של שמאל, וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין, אמר ליה רבי יוחנן, בבליא, לא תעבד כן, שהראשונים לא היו עושין כן, אלא כשהוא נועל נועל של שמאל ואחר כך נועל של ימין, שלא תהא נראית של ימין פגומה... (שבת לד ב, וראה שם עוד)
רצועות מנעל וסנדל נוטל ומחזיר ובלבד שלא יקשור, חוטמו שנשמט, אית תניי תני מותר להחזיר, ואית תניי תני אסור להחזיר, הוון בעי מימר מאן דאמר מותר בשיש בו נקב אחד, מאן דאמר אסור, בשיש בה ב' נקבים, אמר רבי יוסה בי רבי בון, בין זה ובין זה כמאן דאמר בשיש בו שני נקבים, מהו כדון מאן דאמר מותר ברפין, מאן דאמר אסור באפוצים... (שם עז ב)
...כיני מתניתין (שאין משלחין מנעל ביום טוב), מפני שהוא צריך ביצת אומן, מתניתין דרבי אליעזר, דתנינן תמן, מנעל שעל האמוס, רבי ליעזר מטהר וחכמים מטמאין, דברי הכל היא, שנייא הוא הכא, שהוא כמכשיר כלי ביום טוב, תני אין מפרקין את המנעל מן האמוס ביום טוב, אבל מפרקין את המנעל מעל האמוס בחולו של מועד. (ביצה ט א)
בנעילת הסנדל, תני כל אלו שאמרו אסורין בנעילת סנדל, יצא לדרך נועל, הגיע לכרך חולץ, וכן באבל וכן במנודה, אית תניי תני יוצאין באנפיליא ביום הכיפורים, אית תניי תני אין יוצאין, אמר רב חסדא מאן דאמר יוצאין באנפיליא של בגד, מאן דאמר אין יוצאין באנפיליא של עור. רבי יצחק בר נחמן סלק גבי רבי יהושע בן לוי בלילי צומא רבא, נפק לגבי לבוש סולייתיה, אמר ליה מהו הכין, אמר ליה איסתניס אני... (תענית ו ב)
תני אמר רבי יוסי מעשה שהלכתי לנציבין וראיתי שם זקן אחד ונמתי לו בקי לך רבי יהודה בן בתירה מימיך, ונומה לי, רבי, שולחני הייתי בעירי, ועל שולחני היה תדיר, ונמתי לו ראית חולץ בימיך, במה היה חולץ, במנעל או בסנדל, אמר לי רבי וכי יש סנדל במקומינו... (יבמות סו א, וראה שם עוד)
של נעליך, כל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל, וכן ביהושע (יהושע ה') של נעלך, וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחיפים. (שמות ב יג)
התיר מנעלו ויצא לשוק הרי זה מגסי הרוח, אלא מאי ליעבד, הכי קאמר, נעל מנעלו כשיצא לשוק, הרי זה מגסי הרוח. (פרק י)
של נעליך - שפעמים דורס במקום מטונף, והוצרך לומר מעל רגליך, שגם של יד נקרא נעל, כמו "שלף איש נעלו", ותרגם נרתק יד ימיניה. (שמות ג ה)
של נעליך - משל נמרץ למה שרצה, כי המנהג לעשות המנעל לפי מדת הרגל, והוא כינוי לענינים הטבעיים, שבהם ימשכו המסובבים אחר הסבות ומדתן, ובהנהגה העליונה יתהוו ויתחדשו הסבות לצורך המסבבים, לכך אמר לו של נעליך וגו', רוצה לומר צא מאצטגנינות שלך ודעתך... ולכן שלף ב' נעליו, אבל ביהושע שלף רק אחת, כי השתמש בה רק במלחמות, (במדה שלמעלה מהטבע). (שם)
...וכאשר יש לגופו נעילת סנדל, אז הוא מנושא מן הארץ, ואז מתיישבת הנפש אצל הגוף במה שנקרא רוח, על שהוא נבדל ומנושא מן הארץ, אבל כאשר אין לו נעילת סנדל, ורגליו נוגעים בארץ ואינם מנושאים מן הארץ, אז אין הנפש מתיישבת בגוף מצד שם רוח על שם שהיא עצם רוחני מנושא מן הארץ, וזה אמרם ז"ל (שבת קנ"ב א') דעל סוס מלך, דמנעלים ברגליו בר חורין, דלא הא ולא הא דחפיר וקביר טב מיניה. ורוצה לומר, כי מי שהוא מנושא מן הארץ עד שרוכב על סוס זהו מלך, לפי שהוא מנושא לגמרי, ומי שיש לו מנעלים ברגליו, שהוא מנושא שאינו הולך לגמרי על הארץ הוא בר חורין, רצה לומר כי לכל הפחות נחשב בן חורין, שיש לו התנשאות במה שאין אחר משעבד בו. (דרשה לשבת תשובה)
דאמר רבי יוחנן כתפילין כך מנעלין, מה תפילין בשמאל, אף מנעלין בשמאל... מה שמדמה מנעלין לתפילין, הטעם הוא, כי התפילין הם על האדם ואינם כמו מלבוש שמכסה בו גופו, אבל התפילין אם עליו קשורים באדם, וכן המנעלים אינם דומים למלבושים רק הם קשורים באדם. והתפילין הם על האדם כמו כתר ופאר, והמנעלים הם הפך זה, קשורים באדם באבר השפל, דהיינו למטה מן הרגל... וכן נעילת סנדלים בשמאל, לפי שהשמאל קרוב לאדם ביותר מכל. ובסמוך קאמר וירא שמים יוצא ידי שניהם, שנועל של ימין תחלה וקושר של שמאל תחלה, מפני כי הקשירה היא באדם לגמרי, ודבר זה שייך בשמאל, שהוא קרוב לאדם כמו שאמרנו, לפיכך הקשירה של שמאל תחלה, אבל נעילה של ימין תחלה, מפני החשיבות, שלא יראה הרגל ערום, שבזיון הוא לרגל ימין אם היה נועל של שמאל תחלה. (חידושי אגדות שבת סא א)
...כי המלבושים הם לכבוד האדם, כמו רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי, ובשביל זה הם צריכים לאדם כדי להתכבד ולהתקדש האדם בהם, ובשביל כך לא בלו, ומנעלים אינם מלבושי כבוד, אבל הם מלבוש גנאי לאדם, שהרי בכל מקום קדושה אסור לילך במנעלים, כדכתיב של נעליך, נמצא כי המנעלים אינם אלא להכרח האדם שלא יקבל נזק ברגליו, ואינם לעצמם, וזהו שתקנו חכמים כשלובש סודר שלו או טליתו לברך מלביש ערומים בלשון לבישה, וכשהוא מסיים מסאני שעשית לי כל צרכי, כלומר, בשביל הכרח וצורך נבראו לא בשביל עצמם כלל, שאין זה מלבוש לכבוד. לכך קאמר גבי מנעלים, "ורגלך לא בצקה", כלומר מה שמנעלים משמשות אל האדם שלא יהיה ניזק היה לך, והשתא הוי הכתוב כמשמע שמלתך, שהיו צריכים להיות לך שמלה לכסות, כי היה לך מ' שנה ולא חסרת, ומה שהיה צריך לך למנעלים, שלא יהיה רגליך נפוחים, היה לך גם כן... ועוד כי כאן אמר "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", הזכיר שהיה לו כל זה מן השי"ת, לא רצה לומר הכתוב "ונעלך לא בלתה" אצל השי"ת, כי המנעלים הוא דבר מגונה, והוא לו להכרח בלבד, דאין ראוי לומר שהיה להם מן השי"ת המנעלים שהם דבר גנאי, אבל לקמן כתיב ואולך אתכם במדבר וגו', כיון שלא נזכר השם, כתיב "ונעלך לא בלתה מעל רגליך". (גור אריה דברים ח ד)
והיודע סוד מנעל "מה יפו פעמים בנעלים", יתברר לו הענין ביותר, ויתבאר אי"ה בסוד איסור נעילת סנדל דיום הכפורים, ושם יתבאר גם כן שייכת ברכת שעשה לי כל צרכי לכשנועל מנעליו... (מסכת חולין, ועיין שם עוד)
כי סיים מסאניה לימא ברוך שעשה לי כל צרכי. וקשה, כי בנעילת הסנדל מצא כל צרכו. ויש לומר כיון שהסנדל נעשה מעור בהמה וחיה, וגם החיה והבהמה עומדים לצרכי בני אדם, והוא מושל עליהם, וממילא מושל גם כן על דומם וצומח וכל שתה תחת רגליו, על כן שפיר מברך שעשה לי כל צרכי. (דברי אליהו ברכות)
הנעל מראה ההבדל בין בן אדם בעל רצון ובעל חיים ההולך ברגליו על הארץ, ומסירת הנעל מראה על רצון בדבר, וכן כאן מראה בסירובו שהולך אחר טבעו, ואינו בעל רצון למלא מצוות התורה, לכן חולצת נעלו. (דברים כה ט)
חליצת הנעל מבטאת התמסרות גמורה לערכיו של אחר, ביסוס האישיות עליו בלבד, ובצמוד אליו, ורכישת עמידה ומעמד מתוכו, כן נתחייבו הכהנים במקדש ללכת אך יחפים, שום דבר חוצץ לא הורשה להפריד בין רגליהם ובין הקרקע, לעולם אין הקודש תצוגת פאר מעשה ידי אדם, מרשימה כלפי חוץ, רושמו כלפי פנים, כלפי האישיות, עליה מוטל להתחבר אל הקודש ולהתקדש על ידו, אם רצונה לפעול בשירותו. הרצפה מקדשת (זבחים כ"ד), אדמת הקודש מקדשת את הכהן. (שמות ג ה)