נעמי  

(ראה גם: אלימלך, רות)

 

ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה, ויבאו שדי מואב ויהיו שם... וימותו גם שניהם מחלון וכליון, ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה. ותקם היא וכלותיה ותשב משדי מואב, כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה, ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה. ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שובנה אשה לבית אמה, יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי... ותשאנה קולן ותבכנה עוד, ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. (רות א ב והלאה)

ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם, ויהי כבואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא, כי המר ש-די לי מאד. אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה', למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי וש-די הרע לי. (שם שם יט)

ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. ועתה הלא בועז מודעתנו אשר היית את נערותיו, הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה. ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן, אל תודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות. ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגילת מרגלותיו ושכבת, והוא יגיד לך את אשר תעשין. ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי אעשה... (שם ג א והלאה)

ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום, ויקרא שמו בישראל. והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך, כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים. ותקח נעמי את הילד ותשיתהו בחיקה ותהי לו אומנת. (שם ד יד)

זהר:

ואם האדם לא יזכה בתורה ובמעשים טובים, כשמסתלק מן העולם יכנוס בדרך החושך שאמרתי, ומזדעזעים כל מי שהוא במקום הזה, ויאמרו הזאת נעמי, (הזאת היא הנשמה), שהלכה במקום הזה מלאה מכל טוב, מלאה מתורה שעמוד הענן האיר לה במקום הזה ללכת ביום, ועמוד האש האיר לה ללכת במקום הזה בלילה, והיתה עם בעלה (אלימלך, שהוא) נשמה לנשמה. השיבה הנשמה ואמרה, אל תקראן לי נעמי, קראן לי מרה, כי המר לי ש-די מאד, שהביאני בגוף רע, אני מלאה הלכתי, במקום הזה, וריקם השיבני ה'.

באותה שעה אומרת (לב' הנפשות, לנפש השכלית הנקראת רוח, ולנפש הבהמית הנקראת ערפה), שובנה בנותי וגו', שנאמר ותאמר נעמי לכלותיה שובנה בנותי, רות שהיא נפש קדושה משיבה ואומרת, אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, כי באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין וגו'... (זהר חדש רות טו)

ועל תקון זה, נעמי, היא נשמה, אלימלך נשמה לנשמה, מחלון רוח השכלית, רות נפש השכלית, כליון רוח הבהמיות, ועל זה אמר שלמה ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ... (שם קמד)

אמר להם, רות ונעמי ובועז שלשתם, בצורות המדרגות העליונות המכוסות עומדים, (כי רות היא מלכות, נעמי היא בינה, בועז הוא יסוד), וזרע דוד מתוך צורת האילן (העליון) נשתל בעולם...

נעמי הוא כמו שאמר, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, ועל השם הזה (נועם) נשתל השם הזה נעמי בעולם, מי הוא נועם ה', זו היא תשובה, (דהיינו בינה), כמו שאמר לחזות בנועם ה', זה תשובה, והעולם הבא, (שהם בינה), לבקר בהיכלו, זה הוא עולם אחר למטה (דהיינו מלכות)... (שם תעו, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

רבי חנינא אומר מהכא, ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי, וכי נעמי ילדה, והלא רות ילדה, אלא רות ילדה ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה. (סנהדרין יט ב)

מדרש רבה:

ושם האיש אלימלך, רבי מאיר היה דורש שמות, רבי יהושע היה דורש שמות... ושם אשתו נעמי, שהיו מעשיה נאים ונעימים. (רות ב ה)

כי שמעה בשדה מואב, שמעה מהרוכלין המחזרין בעיירות, ומה שמעה, כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם, כן אומר (תהלים צ"ד) כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב... (שם שם יא)

ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה, אמר רבי יהודה אמר רבי יוחנן עברו על שורת הדין והלכו ביום טוב, דבר אחר ותלכנה בדרך, הוצרה עליהם הדרך, שהלכו ביחף, ותלכנה, שהיו עסוקות בהלכות גרים. (שם שם יג)

ותהום כל העיר עליהם ותאמרנה הזאת נעמי, זו היא שמעשיה נאים ונעימים, לשעבר היתה מהלכת באיקפטיאות שלה, ועכשיו היא מהלכת יחפה, ואת אמרת הזאת נעמי. לשעבר היתה מכסה בבגדי מילתין, ועכשיו היא מכסה בסמרטיוטין, ואת אמרת הזאת נעמי. לשעבר היו פניה מאדימות מכח מאכל ומשתה, ועכשיו פניה מוריקות מן רעבון, ואת אמרת הזאת נעמי. ואומרת להם אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרה. בר קפרא אמר לפרה הדיוטית שהעמידוה בעליה בשוק, אמר רדיינית היא ומשוה תלמים תלמים היא, אמרין אין רדיינית אילין מכותיה דאית בה מה אינון, כך אמרה נעמי למה, וה' ענה בי וש-די הרע לי. (שם ג ז)

אני מלאה הלכתי, מלאה הלכתי בבנים ומלאה בבנות, דבר אחר אני מלאה הלכתי שהייתי מעוברת, למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי, מדת הדין, הדא מה דאת אמר (שמות כ"ב) אם ענה תענה אותו. דבר אחר וה' ענה בי, העיד עלי, כמו דאת אמר (דברים י"ט) שקר ענה באחיו, דבר אחר וה' ענה בי, כל עניניו לא הוה אלא בי, לפי שבעולם הזה וה' ענה בי, אבל לעתיד לבא מה כתיב, (ירמיה ל"ב) וששתי עליהם להטיב אותם. (שם שם ח)

ילקוט שמעוני:

הזאת נעמי, שהיו בנות כל בית לחם משתמשות בתכשיטיה, זו היא נעמי שהיתה מגנה את הפז ביפיה... (רות פרק א, תרא)

תרגום יונתן:

כי שמעה - אתבשר... על פום מלאכה. (רות א ו)

ועמדי - דזנתון וסוברתון יתי. (שם שם ח)

אל בנותי - לא תמררון נפשי, ארום מריר לי יותר מנכון. (שם שם יג)

הלא אבקש לך - בשבועה לא אניח עד זמן דאתבע לך. (שם ג א)

אבן עזרא:

משני בניה - ...או רוב מכאוביה על בניה שהיו בחורים, ולא על אישה הזקן. (שם א ה)

העוד לי בנים - ...אלא אמרה, אילו היו לי בנים במעי הייתי נותנת אותם לכן תחת המתים דרך חיבוב ולא דרך יבום. (שם שם יא)

הזאת נעמי - שאלימלך ואשתו היו מגדולי ישראל. (שם שם יט)

אגרת שמואל:

ותשאר היא - לבדה נגד שני בניה ולא יכלה למחות בהם, או נשארה ולא שמה על לב למה קרה כך, וגם אחר כך לא שבה, אלא כששמעה כי פקד ה' עמו, או כאן נשארה עוד בהויתה ובעשרה, ואחר כך נשארה בלי כל. או להודיע גודל עונש המתאכזר על העניים, שלא עמדה לה זכותה, ורק הצילה שני בניה... ושני בניה - שלא היו באחדות, ולא נצלו אלא בזכותה. (שם א ג)

איש נעמי - על ידי שלא נשאה לא נשכח שמו אחרי מותו, וכמו שדרשו רז"ל על "גמלתהו טוב כל ימי חייה". (שם שם ד)

...ובפשט כי פקד ה' - ברחמים במתנה גמורה, ואמרה אם כן אהיה גם כן בכללם. כי שמעה - קודם לא חזרה שיתאכזרו לה כפי שהם התאכזרו על העניים. כי שמעה - ולא שיראה פן תראה ברעה, שכלותיה ינשאו לאחרים. ותקם - תחלת המחשבה לשוב היתה רק לנעמי. (שם שם ו)

יעש ה' - ברכה אותן כדרך הנפטר מחברו, או אני רואה שתבושו להפרד, לכן אני נפרדת מכן... כאשר עשיתם - כבר עשיתם עמדי יותר מדאי חסד, ואין צריך עוד. וכתב במ"ם לשון זכר, שהשפיעו לה כזכר, וכן ברכה אותן בלשון זכר, שתקבלנה בלי השתעבדות וטרחה... לשתי כלותיה - יחד, ולא שדברה יותר לרות, ואמרה להן אחר שיתייגעו בדרך ויסכימו יותר לשוב. (שם שם ח)

יש לי תקוה - שאנשא עוד, שהיתה יפה ונעימה עדיין בזקנתה, כי זקנתי - ביותר, ואינה ראויה למשגל כלל. (שם שם יב)

מר לי - אל תחשבו שאני רוצה שתלכו ממני שאני חושבת שבסבתכן מתו הבנים, כי עונותי גרמו... אל בנותי - שאני מפחדת שאלכד בעוון עיגון זה... ופשט דברי חז"ל, איני רוצה עוד להתחתן בכן, כי פגיעתכן מרה לי... כי יצאה בי - חוץ למחיצתה, שאין דרכה להתאכזר כל כך... מר לי - שהבחינה שהפכה מדת הרחמים למדת הדין, שזו מדת הרשעים. או יש לי מרירות הרבה בשביל מה שאירע לכן בגללי ומעוונותי, או שנשארתי בחוסר כל ואין בידי לפרנסכן כראוי, או מה שישבו אתה לא ינחם אותה, כי עצבונה מצד שהרגישה סבת נפילתה, החטא. (שם שם יג)

ותלכנה - בלב אחד, ואף על פי שרות התרחקה ממולדתה, שתיהם - שהשבית ה' עובר ושב ולא נזדווגו אליהן. הזאת נעמי - רות, שהיתה יפה כנעמי מקודם, שהיתה מגנה הפז ביפיה. (שם שם יט)

ש-די - אפילו שם ש-די האומר לצרות די, המר לי, או אל תחשבו שבזכותי נשארתי בחיים, כי דבר זה רע לי, וחיי אינם חיים. מרא - יש מפרשים לשון מרא וחצינא, שקוברת בעליה ובניה, או שחסרו לה ד' דברים, בעלה, ב' בניה והממון, או אל תקראנה - שישתוממו על שירדה כל כך מגדולתה, כי אפילו באשה שלא היתה חשובה מעיקרא היה ראוי להתמרר עליה. (שם שם כ)

...או ותשב נעמי - להקרא בשם הזה, מפני רות הטובה לה מי' בנים, ודי זכות שהתגיירה על ידה. (שם שם כב)

ולנעמי מודע - ובכל זאת לא השליכה יהבה עליו, ולא הודיעוהו דבר. (שם ב א)

יהי מכירך ברוך - אם עשית בחריצות גדולה כל כך בודאי יהיה מכירך באישות, כי אשת חיל את, והשיבה שם האיש - אין זה מחריצותי, כי אם מנדיבותו. או נעמי חשדה ואמרה יהי רצון שיהיה מכירך ברוך, ונתן לך בכוונה טובה, ועל זה כתוב ותגד לחמותה - דברים קשים. (שם שם יט)

אנה עשית - שנתן לך לחבט בשדהו, מה שאינו הדרך, כי בעל הבית יקפיד על כך, והוא מלשון תיקון ועשיה, ואמרה שם האיש בועז, ולמדה משמו שבו העוז ותפארת, ולא יקפיד. (שם שם כ)

בתי - את התנהגת אתי כבת, וגם אני לא אתנהג כחמות, אלא אבקש טוב לך. אשר ייטב לך - אף שרוח בעל השני דוחה לרוח הראשון, ומדחה רוח בני, טובתך אבקש, ואפילו אם יהיה זה זר ולא בועז, וקודם אבקש נשואין אלו הטובים לך, וגם לרוח המת, שהוא זיווג קרוב ליבום. (שם ג א)

וירדת - וירדתי כתיב, אני הייתי עושה בעצמי כך, ומה שיעצה נעמי לעשות בדרך זו, נראה כי ידעה שדוד והגואל יצאו מבועז, ובדבר כזה בהכרח יהיה קטרוג של סט"א, וצריך לתת לו דבר להאחז בו, כענין שעיר לעזאזל, ואם יעשה המעשה דרך פריצות, שהיא חלקו ותאוותו לא יקטרג, וכפי שיהיה במעשה יהודה ותמר. (שם שם ג)

מי את בתי - האם את בתי, או יצאת מרשותי שנשאת לבועז. (שם שם טז)

אל תבואי ריקם - בל תחשוב שאחרי שתבא אל המנוחה לא תפנה עוד אליה, ואלי קרי ולא כתיב, שבועז לא אמר לה כך, ורות הוסיפה דברים אלו מפני השלום, להשיב לב חמותה. (שם שם יז)

שבי בתי - שלא יצטרכו לקראך מן השדות לגמור הדבר, או השקטי, שרות לא רצתה להנשא לטוב, שיש לו אשה ובנים. (שם שם יח)

למשיב נפש - דברא מזכה אבוה, כי כלתך אשר אהבתך - ובודאי הושרשה האהבה גם בו, ומששמעה נעמי כך, גדלה הילד לחזק בו אהבתה, או למשיב נפש - שנעמי חשבה אולי נתכוון בועז לעצמו, ואין הילד הזה נפש מחלון, וגם הקנתה כל נכסיה לבועז. כי כלתך - אמרו חכמי האמת, שהמשכת נפש המת ביבם ויבמה העיקר תלוי באשה, והיא לא הסירה מחשבתה מאהבתך. (שם ד טו)

ותהי לו אומנת - רצתה גם כן לעשות שיבא לגמר התכלית, ולקחה להישירו בדרכי השי"ת ותורתו, וכך יהיה לה בכל הצדדים חלק בצדקתו. (שם שם טז)

אלשיך:

משני ילדיה - וב' החטאים עליה שלא מיחתה, ואל תאמר שלא היו שומעים לה מרתיחת בחרותם, כי היו לה כילדים... ולמה נשארה, כדלקמן, שרצתה להביא על ידה הצדקת את רות, ולכן הזכירה אחר כך תמיד "כלתה עמה", וכן עולה מספר אותיות ותשאר היא, להביא אמה של מלכות. (שם א ה)

ותקם - התחכמה ללכת מיד אחרי מות בניה, ולא לדבר על כך עם כלותיה שתדברנה על לבה להשאר, אלא פתאום יצאה, ונמשכו כלותיה אחריה... כי שמעה - ולא חזרה ברעב שלא יאמרו ברבות הטובה בביתך ברחת מן העניים, ועתה בצר לך באת שנפרנסך ברעב, לכן חכתה עד שרבתה הטובה, ותתפרנס ממעשה ידיה או ממתנות עניים, או חשבה שבכלל ברכת הרבים תתברך גם כן, או כששמעה רק הפקידה חזרה, אף על פי שעוד לא באה התבואה, שהרי באו בתחלת הקציר. (שם שם ו)

ותצא - אולי בתחלה לא רצתה לשוב לבית לחם שמכירים אותה שם, ומשראתה שכלותיה עמה, חשבה ללכת למקום שמכירים אותה, למען יעזרו לה. (שם שם ז)

יעשה ה' - ואל תפחדו שיבזוכן על שהלכתם לילדי נכרים, ודאי ה' יתנכן לחסד כמעשיכן. ומצאן מנוחה - ואני מוסיפה ברכה שתמצאנה קורת רוח בבית בעל שני, אף על פי שבטבע אין האשה מוצאת קורת רוח ומנוחה שלמה אלא באלוף נעורים... ועמדי - שיהיו מלבוש לנשמתה, שזו ברכה גדולה, כי צדקת גדולה היתה, ועד עתה היתה גם ערפה מוכנה להתגייר. (שם שם ח)

 שובנה - אם בדעתכן להתגייר, מה בצע לכם להדבק בי, ואם למען לא תצאנה ריקם, אין לי בנים במעי. (שם שם יא)

הנה שבה - אמרה עוד בפני ערפה שתשמע כי שבה לאלהיה, כי בארצה לא תוכל לעבד ה', ואם יהדות בלבה לא תשוב. (שם שם טו)

כי מתאמצת היא - ראתה בשכלה כי מה שהיא עדיין מתחזקת בחיים הוא כדי ללכת אתה להוציא על ידה מרות את אשר דבר ה' עליה. (שם שם יח)

אל תקראנה - כשנותרתי לבדי תגזרו שהוא בשביל זכויותי, גם בי נגע הדבר מאד, וראיה שמלאה הלכתי, מעוברת, ואם לא הספיקה זכותי להגין על אישי ובני, לפחות על בן בטני היה צריך להגן. (שם שם כ)

ולנעמי מודע - יתרץ למה לא יצאה היא, כי יש לה מודע ממשפחתה וגם גבור חיל, ולא יניחנה ללוות את רות לשדה מפני כבודו, וגם אי אפשר שיהיו שתיהן בביתו, כי לו משפט גאולה, ויאמרו שהתנו בביתו אהבים. (שם ב א)

איפה לקטת - שאני רואה שהיתה ברכה בשדה, ואנה עשית - ומה שקבלת קלי, דמקרבא הנאתיה מהשעורים, הוא זכותו של האיש רבה כל כך ויהיה ברוך, או הפכו, שהתכוון למצא חן. (שם שם יט)

עם נערותיו - נעמי הבינה שבועז רוצה לקחתה, ופן יצא עליה שם רע ישלח נערותיו כל ג' החדשים לשדה, להיות אתה. (שם שם כב)

הלא אבקש - שנעמי ברכה אותן מצאן מנוחה אשה בית אישה, ואשה בית אמה, ובזו לא נתקיימה עדיין... בתי - לא אעשה לך כמעשה חמות שאינה רוצה להיטיב לכלתה, כי את בתי, שרוח בני בך. אבקש מנוח - ולא לרוח בני המקשקשת בך. (שם ג א)

מודעתנו - נעמי ראתה בבועז שהכיר צדקת וצניעות רות, אך לא ידעה אם הכיר שזו היא הפרידה הטובה שתבא ממואב, ואם תדבר אליו על ידי שדוכין, אולי לא יאבה, ואם תבא בלאט לגלות מרגלותיו, יבין שזו היא היא בת לוט שנתכוונה גם אז לשם שמים, לקיים העולם ולחיות זרע, הוא מלך המשיח, ואם כן בודאי יחזיק בה, להוציא על ידה שורש ישי. ואמרה לה להרחיק חששותיה. בועז מודעתנו - ראינו שיש לך קרבה נפשית מה אתו, וגם למחלון הוא מודע... (שם שם ב)

וירדת - לרז"ל זכותי תרד עמך, דאיתא בזוהר הקדוש, שבשבת יושפע שפע קדושה בנשמה, ותתלבש בנפש וברוח ותעלה, ולמעלה ממחיצתה תתלבש בנפש הגרים, וכן הוא גם לעשות מצוה, ומה גם בזווג לשם שמים, וזה שאמרה נפשי מתקשרת לזה בנפשך, אך קודם ורחצת מע"ז, שעל זה צריכה תשובה כמה פעמים... (שם שם ג)

אל חמותה - שחשבה אותה לבת, ושמחה אם תתחתן, או שאלה אם נתן לה השעורים אתנן, וספרה לה כל דבריו, לומר שנתנם על שהחזיק לה טובה על מעשיה. (שם שם טז)

למשיב נפש - יחשב לך לגמור השלימות הראויה לך באופן שיהיה לך שיבה ונחת ולא תצטרכי להתגלגל עוד. מז' בנים - ואם תאמר רק הבן יכול לזכות בנפש האב, הנה את הבאת אותה תחת כנפי השכינה, וכאלו ילדת אותה... (שם ד טו)

ותהי לו אומנת - שבנס הניקו דדיה, ועל זה קראו השכנות שם יולד בן - ראו בעליל שהיה דרך יבום, ורוח מחלון בו... (שם שם טז)

מלבי"ם:

ותשאר האשה - כי דעתה היה תמיד לחזור לארץ ישראל. (שם א ה)

אל תקראנה לי נעמי - שהיתה עשירה מאד וירדה, ואולי יש בידה עוד זהב אבל לא כערכה הקודם, והשיבה שאין צריך להזכיר עשרה הקודם, כי אין בידה כלום. (שם שם כ)

למה תקראנה לי - שהצלחתי הראשונה היתה שה' ענה בי - התראה על מעשי, וכדי להורידני מרום המעלה בעונש גדול. (שם שם כא)

בועז מודעתנו - אין חשש אם יראוך שם, שיאמרו שהוא קרוב, או שבאת לבקר נערותיו לשמחת הזריה. (שם ג ב)