(ראה גם: יחידה, נפש, נשמה)
ראה נפש, זהר חדש בראשית תי ותסח.
ויאמר אלקים תוצא הארץ וגו', אמר רבי אלעזר נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון, ויעש אלקים את חית הארץ למינה, רבי הושעיא רבה אמר זה הנחש, אמר רבי חמא בר הושעיא, בנפשות אומר ד', כשנבראו הוא אומר חית הארץ למינה, ואת הבהמה למינה, ואת כל רמש האדמה אתמהא, רבי אומר אלו השדים, שברא הקב"ה את נשמתן ובא לבראות את גופן וקדש השבת ולא בראן... (בראשית ז ז)
נפש חיה - נפשת ברייתא. (בראשית א כד)
לנפש חיה - לרוח ממללא, לאנהרות עיינין ולמצתות אודנין. (שם ב ז)
נפש חיה - שיש בה חיות. (שם א כד)
לנפש חיה - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור. (שם ב ז)
נפש חיה - כלל לאשר הוליד האש והמים והארץ גם האדם. (שם א כד)
...טעם לנפש חיה - שהלך מיד, כמו החיות ולא כמו התינוקים. (שם ב ז)
ראה נפש, בראשית א כ.
...כפי משמעו ירמוז כאן כי יאמר שיצר השם את האדם עפר מן האדמה והיה מוטל גולם כאבן דומם, והקב"ה נפח באפיו נשמת חיים, ואז חזר האדם להיות נפש חיה שיתנועע בה כמו החיות והדגים, שאמר בהם "ישרצו המים שרץ נפש חיה", "ותוצא הארץ נפש חיה", וזה טעם לנפש חיה, כלומר ששב האדם להיות נפש בה חיים, אחרי שהיה חרש את חרשי אדמה, כי הלמ"ד תבא בהפוכים, כמו "והיו לדם ביבשת"... אבל אונקלוס אמר והוה באדם לרוח ממללא, נראה שדעתו כדברי האומרים שהם בו נפשות שונות, וזאת הנפש המשכלת אשר נפחה השם באפיו היתה בו לנפש מדברת. וכן נראה לי מדעת רבותינו, ממה שאמרו רבא ברא גברא, שדריה לקמיה דרבי זירא, הוה מישתעי ליה ולא אישתעי... (שם ב ז, וראה עוד נפש, נשמה)
לנפש חיה - לחיי עד, לא שתמות עם הגוף. (שם)
שם חיה מצאנו על הנפש הנצחית על שחיה לעולם, ובמקום שבא חיה מוגבל עם נפש, נפש הוא נפש החיונית, וחיה הוא נפש הנצחית, כמו "וחייתו באור תראה", ועל שניהם ביחד אמר "ויהי האדם לנפש חיה"... (הכרמל)