נקבה שכרך - פריש. (בראשית ל כח)
נקבה - פרש, וכן "אשר פי ה' יקבנו", ודגשות הקו"ף להתבלע הנו"ן בו. (שם)
ויקב - כבר ניסינו להבין את מושג נקב - לכנות שם, לקבע, על פי הקשר שלו עם נקב. היה נראה שזו הוראת נקב, להוציא חפץ מכלל סוגו על ידי קריאת שמו המיוחד, הווה אומר, להעמיד חפץ על מהותו הפרטית על ידי קריאת שם, שם זה יכול להיות רק שם עצם פרטי, ואכן אמרו בסנהדרין נ"ו א', שמברך את השם חייב מיתה רק על השם המיוחד... (ויקרא כד יא)
פעל נקב שבא על הדבור, מציין שמפרש דבורו בין לטוב בין לרע, כמו "נקבה שכרך", "אשר נקבו בשמות", וכשבא על הקללה מציין שפרש את קללתו בכל פרטיו ובפרהסיא. (הכרמל)