נשואין  

(ראה גם: אדם - וחוה, איש - אשה, כתובה, קדושין)

 

ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ, אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק. (בראשית כד ג)

והיה הנערה, אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הכחת לעבדך ליצחק, ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני... (שם שם יד)

ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר, לא נוכל דבר אליך רע או טוב. הנה רבקה לפניך קח ולך, ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'... (שם שם נ)

ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו. (שם שם סז)

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים. ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך... (שם כז מו)

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו, ויבא אליה... ויאמר לבן לא יעשה כן במקומינו, לתת הצעירה לפני הבכירה. מלא שבוע זאת, וניתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות. (שם כט כב)

אם אחרת יקח לו, שארה כסותה ועונתה לא יגרע. (שמות כא י)

ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה, ואיש אחר יקחנה. (דברים כ ז)

כי יקח איש אשה חדשה, לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושמח את אשתו אשר לקח. (שם כד ה)

וירד אביהו אל האשה ויעש שם שמשון משתה, כי כן יעשו הבחורים. ויהי כראותם אותו, ויקחו שלשים מרעים ויהיו אתו. (שופטים יד י)

קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צב-אות כי טוב ה' כי לעולם חסדו מביאים תודה בית ה', כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'. (ירמיה לג יא)

זהר:

ובא וראה, השתוקקותה של הנקבה להזכר עושה נפש, וכן רצון השתוקקותו של הזכר להנקבה, ודבקותו בה, מוציא נפש, והיא כוללת (את הנפש) מהשתוקקות הנקבה, ולוקחת אותה... ואז הנקבה כוללת הכל, (שלוקחת ב' הנפשות), ומתעברת מן הזכר בהן, והשתוקקותם של שניהם מתדבקים ונעשו אחד, ועל כן כלול הכל זה בזה. וכאשר הנשמות יוצאות זכר ונקבה כלולים בהן כאחד, אחר כך כיון שיורדים לעולם הם נפרדות זה מזה, זה פונה לעברו וזה פונה לעברו, והקב"ה מזווג אותם לאחר כך, ולא ניתן מפתח הזווג לאחר, אלא להקב"ה לבדו, שרק הוא יודע זווגם לחבר אותם כראוי, דהיינו שיהיו זכר ונקבה מנשמה אחת. אשרי האיש הזוכה במעשיו, והולך בדרך האמת, כדי שיתחברו לו נפש בנפש (זכר בנקבה), כמו שהיו מקודם (שירדו לעולם, אבל אם אינו זוכה לא יתנו לו בת זוגו). ועל כן כתוב עליו ופריו מתוק לחכי, כי איש הזה נתברך בתקון (זכר ונקבה כראוי), שיתברך ממנו העולם (בפירות מתוקים, והיינו תולדות נאות), משום שהכל תלוי במעשיו של אדם, אם זכה או לא. (לך לך רה, ועיין שם עוד)

...ומיום ההוא והלאה הקב"ה בורא עולמות, ומי המה, הם הזווגים של בני אדם, כי מזמן ההוא הקב"ה מזווג זווגים, ואומר בת פלוני לפלוני, ואלו הם העולמות שהוא בורא, כי כל זווג נבחן לעולם. (שם רעט)

וכשמגיע עת הזווג שלהם, הקב"ה המכיר את (הזכרים והנקבות) של אלו הרוחות והנשמות, הוא מחבר אותם כמו שהיו בתחילה, (מטרם שבאו לעולם), ןמכריז עליהם בת פלוני לפלוני, וכשמתחברים נעשו שניהם גוף אחד ונשמה אחת, והם ימין ושמאל כראוי, (שהזכר הוא חלק הימין של הגוף והנשמה, והנקבה חלק השמאל), ומשום זה אין כל חדש תחת השמש, כלומר, אף על פי שהקב"ה מכריז בת פלוני לפלוני, עם כל זה אין זה חידוש, אלא החזרה למה שהיו מקודם שבאו לעולם, וכיון שאין זה ידוע אלא להקב"ה, על כן מכריז עליהם. ואם תאמר הרי למדנו אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו ודרכיו, כן הוא ודאי, אם הוא זוכה ומעשיו ישרים, הוא זוכה את (בת זוג) שלו להתחבר בה, כמו (שהיו מחוברים לעת צאתם מהקב"ה, מטרם שהתלבשו בגוף.

אמר רבי חייא, מי שמעשיו ישרים באיזה מקום יבקש את בת זוגו, אמר לו הרי למדנו, לעולם ימכור אדם וכו' וישא בת תלמיד חכם, כי התלמיד חכם, הפקדון של רבונו נפקד בידו, וודאי ימצא אצלו בת זוגו.

למדנו בסוד ברייתא, כי כל אלו הנשמות הבאות בגלגול הנשמות (ואין להם בת זוג), יכולים להקדים ברחמים את הזווג שלהם, דהיינו שיקדימו ויטלו בת זוגו של אדם אחר, ועל זה העידו החברים ואמרו, אין נושאים נשים במועד, אבל מקדשין, שמא יקדמנו אחר ברחמים, ויפה אמרו אחר דייקא, (פירוש כי אותו המגולגל שאין לו בת זוג הוא משום שירד ונעשה לבחינת אחורים, הנבחן בעצמו לבחינת נוקבא, ועל כן אין לו בת זוג, ועל כן נקרא המגולגל הזה בשם אחר, (להורות שהוא בא מאחורים)...

ועל כן קשים זווגים לפני הקב"ה, (שנתבאר שיש נשמות מגולגלות שאין להם בת זוג, אשר מקדימים ונוטלים בת זוג של חבירו על ידי רחמים, ואחר כך אם חבירו זוכה במעשיו שיחזירו לו בת זוגו, צריך הקב"ה ליטול מזה וליתן לזה, וזהו קשה לפניו לדחות אחד מפני חבירו). ועל הכל ודאי כי ישרים דרכי ה', וכל מה שעושה הקב"ה הוא טוב וישר... (שם שנ, ועיין שם עוד)

מתי מתקיימת בו (השכינה), כשההוא נושא אשה, ואות הזה נכנס במקומו (בהשכינה), הם משתתפים יחד (הזכר והנקבה), שהם אות ברית והשכינה, ונקראים בשם אחד, ואז חסד עליון שורה עליהם, באיזה מקום שורה החסד, הוא שורה בצד הזכר, ומי הוא החסד, הוא חסד שבשם א-ל, הבא ויוצא מחכמה עליונה ומעטר בזכר, ועל ידי חסדים אלו נמתקת הנוקבא. (שם תיב)

אמר רבי יצחק, לא עברו ימים מועטים עד שפגשתי באותו האיש, ובנו הקטן היה עמו, אמרתי לו, איפה הוא בנך האחר, אמר לי, עשיתי לו נשואים, ונשאר אצל אשתו. כיון שהכיר אותי, אמר לי, חייך, כי על כן לא הזמנתי אותך לשמחת נשואים של בני, משום שלשה דברים, אחד שלא ידעתי אותך ולא הכרתי אותך, ומזמינים את האדם לפי כבודו, ואולי אתה אדם גדול ואחלל כבודך, ואחד, אולי אתה נחפז לדרכך, ולא רציתי להכביד עליך, ואחד, שלא תבוש מפני אנשי החבורה, כי דרכנו, שכל האוכלים על שלחן חתן וכלה, נותנים להם כולם פזרונות ומתנות, אמרתי לו, הקב"ה ידון אותך לטוב... (ויצא מז)

...כעין זה קשים לפניו הזווגים שבעולם, והכל (הן בנים והן חיים והן מזונות) הוא משום שהרקיע וילון אינו משמש כלום, וכל שכן אלו הדברים הנמצאים למעלה במקום אחר, ועל כן נצרכה להתברך... בא וראה כל הזווגים שבעולם קשים לפני מדרגה הזו (דהיינו הנוקבא), משום כשנעשה הזווג הזה (להוליד נשמות), יצאו כל הנשמות מן מזל הזה שלמעלה, שהוא נהר הנמשך ויוצא... ועל כן קשים לפניו כקריעת ים סוף, כי קריעת ים סוף היתה כדי לפתוח בו שבילים למעלה, וכמו שנפתחים שבילים ואורחות בו, כן נתבקע ונפתח... (ויגש נו, ועיין עוד)

המלאך הגואל אותי, רבי חייא פתח ואמר, בית והון נחלת אבות... אבל ומה' אשה משכלת, כי אשה כשהאדם זוכה בה, מן הקב"ה זוכה אותה, כי אין הקב"ה מזכה בה את האדם, אלא אחר שמכריזים עליו ברקיע. כי הקב"ה מזווג זווגים מטרם שבא לעולם, וכשזכו בהם בני אדם לפי מעשיהם, נותנים להם אשה, וכל מעשיהם של בני אדם גלוים לפני הקב"ה, ולפי מעשיהם של הצדיקים כך מזווג זווגים.

ולפעמים שעלו בחיבור, (דהיינו שנכרז עליהם בת פלוני לפלוני מטרם שבאו לעולם), וכשנולד קלקל האדם את דרכו, אז ניתן זווגו לאחר, עד שיישר את מעשיו, ואם הטיב את מעשיו והגיע זמנו לישא את בת זוגו, נדחה גבר מפני גבר, ובא זה ונוטל את שלו, וזה קשה מכל לפני הקב"ה, לדחות אדם מפני אדם אחר, ומשום זה הקב"ה הוא הנותן אשה לאדם וממנו באים הזווגים, ועל כן כתוב ומה' אשה משכלת.

משום זה (האמת היא), שהקב"ה נותן הכל לאדם, ואם תאמר (שרק) אשה משכלת, ולא דבר אחר, בא וראה, אף על פי שהקב"ה מזמין טוב לתת לאדם, אם האדם הטה דרכיו מן הקב"ה לס"א, הנה מאותו ס"א שנתדבק בו, בכל הקטרוגים ובכל הרעות, יבא לו מה שיבא, ואינם באים לו מן הקב"ה אלא מאותו צד הרע שנתדבק בו מחמת המעשים שעשה. ועל כן אשה שאינה משכלת קורא עליו שלמה, ומוצא אני מר ממות את האשה, משום שהוא משך אותה עליו על ידי עונותיו, על ידי המעשים שעשה, ולא על ידי הקב"ה, ועל כן כשהקב"ה חפץ באדם משום מעשיו הטובים, הוא מזמין לו אשה שהיא משכלת, וגואל אותו מתוך הס"א. ועל כן אמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע, מהו מכל רע, שלא נזדמנה לו אשה שהיא מן הס"א, ולא קרה פסול בזרעי, שכולם צדיקים ושלמים בשלמות, משום שנגאל מכל רע... (ויחי שצו, ועיין שם עוד)

וגוף ההוא הראשון שעזב (המת בלי בנים), אם היו יודעים ומסתכלים בני העולם, הצער שיש לו בעת שנעקר מעולם הזכר ומוחזר לעולם הנקבה, היו יודעים שאין צער בעולם כצער ההוא, בת זוגו אין לו, משום שאינו עומד במקום הזכר, אין מכריזין עליו על נקבה, משום שהוא מעולם הנקבה, ואם יש לו בת זוג, הוא ברחמים (על ידי תפלה), הוא נפגש עם נקבה, שעד עתה לא היה לה בן זוג, ועל זה למדנו, אולי יקדמנו אחר ברחמים... (משפטים קלג, ועיין שם עוד)

...וכל אלו (בעלים) השניים הנדחים מפני בעלים הראשונים, הראשונים היו בני זוגם ולא אלו, ומשום זה אין להם קיום עמהן, ונדחה רוח השני מפני רוח הראשון, ומשום זה מי שלוקח אלמנה קוראים עליו, ולא ידע כי בנפשו הוא, כי חנם מזורה הרשת וגו', שלא ידוע אם היא בת זוגיה ממש או לא. אלמנה שלא נשאת, אף על פי שבא בן זוגה, והיא אינה רוצה להנשא, הקב"ה אינו מכריח אותה מן הדין, והקב"ה מזמין לאיש ההוא אשה אחרת... (שם קנה, ועיין שם עוד)

ראו עתה כמה הן גדולות וחשובות הגבורות שלו, למדנו מי שמגרש אשתו הראשונה, המזבח מוריד עליו דמעות, המזבח למה, אלא אני אומר שכל הנשים שבעולם עומדות בצורה של מזבח הזה, (שהוא המלכות, שכל אשה יש לה שורש במלכות), ןעל כן הן יורשות שבע ברכות, שכולן מכנסת ישראל, (שהיא המלכות), ואם הוא מגרש אותה, (את אשתו הראשונה), חוזרת האבן (של מזבח העליון), דהיינו השורש של האשה הזו שהוא במלכות, למיעוט וגרעון. מהו הטעם, משום שמתחברות הגרושות יחד... (שם קסא, ועיין שם עוד) 

כעין זה קשים זווגים לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. מה קריעת ים סוף הורג את אלו בצד זה ומקיים את אלו בצד זה, אף כאן בזווגים כתוב, מוציא אסירים בכושרות, ולמדנו (שהוא אותיות) בכי ושירות, כי זה מת (ויש בכי), ונותן אשתו לזה (ויש שירות). ולפעמים לרשע מזדמנת אשה טובה, (ועל כן קשים לפניו כקריעת ים סוף, אבל סודות סתומים הם בכל, והכל בדין, ומה שהעירו החברים בזה ודאי כך הוא... (תרומה תתיח, ועיין שם עוד)

משום שאדם הראשון והזווג שלו חטאו להקב"ה, ועל כן מתחלקים (הזכר והנקבה), כשיוצאים מלמעלה (לעולם הזה, שנשמת זכר נולד בפני עצמו, ונשמת נקבה נולדת בפני עצמה), עד שיהיה רצון לפני הקב"ה, אם זכה האדם נותנים לו זוגתו, דהיינו נשמת הנקבה שהיתה כולה עמו למעלה, ואם לא מפרידים אותה ממנו, ונותנים אותה לאחר, ואז מולידים בנים שאינם כראוי, ועל כן כתוב לא ידון רוחי באדם, מהו רוחי, רוחו היה צריך לומר, (דהיינו רוחו של אדם), אלא שהם ב' רוחות שיוצאים זוגות... 

רבי אלעזר אמר אינו כן, (שוילדה זכר יהיה פירושו שנולד מן המלכות לעולם הזה זכר בלי נקבה), שהרי הכל באים זכר ונקבה כלולים יחד, ואחר כך מתחלקים... (תזריע כד, ועיין שם עוד)

בא וראה, אדם שנולד לא נתמנה עליו התעוררות רוח, (דהיינו אור הנפש) שלמעלה. זכה לעסוק בתורה, נתעורר עליו התעוררות יתרה, (דהיינו אור התורה), זכה ונשא אשה וזכה והוליד בנים, ולמד אותם דרכיו של המלך הקדוש, הנה אז הוא אדם שלם, שלם בכל. (אמור נח)

מצוה זו היא, שהחתן ישמח עם אשתו שנה אחת, שכתוב נקי יהיה לביתו שנה אחת, שאלו י"ב החדשים הם שלה, כי השנה היא כלה, (דהיינו המלכות שנקראת שנה), ואין כלה זולת בי"ב חדשים... והרי העמדנו ששמחה זו אינה שלו אלא שלה, שכתוב, ושמח את אשתו, וישמח את אשתו לא כתוב, אלא ושמח, דהיינו שישמח את הכלה, כעין זה, אין שמחה לכלה זולת בגוף ותקוניה, ומי משמח אותם, צדיק, ועל כן נקי יהיה לביתו, נקי שלא יעמול בדברי העולם, כדי שיהיה לו רצון לשמח אותה, נקי מכל נקי, ממסים וארנוניות וממס גלגלת, נקי שלא יצא לצבא לעשות מלחמה, כדי שתמצא שמחה למעלה ולמטה, ולעורר שמחה למעלה, אשרי העם הקדוש שאדונם שמח בהם... (תצא מג, ועיין שם עוד)

רבי יוחנן פתח, בחכמה יבנה בית, שלשה דברים צריך האדם לעשות בדרכי העולם, ואלו הם, לבנות בית מושבו, וליטע כרם להתפרנס בו, ואחר כך לקחת לו אשה ולהוליד בנים לפרנסם בהם, ולא כדרך השוטים, הלוקחים אשה בתחילה, ואחר כך נוטעים כרם, ואחר כך בונים בית, כמו שאמר רבי סימון, כל הלוקח לו אשה ואין לו בתחילה במה שיוכל לפרנסה, הרי זה חפשי מן המצוות, כמתים הנקראים חפשים, ולמה נקרא חפשי, לפי שהוא חפשי מן המצוות, מפני שלא יוכל לעסוק בעבודת בוראו, אלא בעבודת אשתו...

רבי יהודה אומר, כאילו לוקח עבודה זרה לעצמו, דאמר רבי יהודה, בתחילה היו החכמים והחסידים לוקחים אשה, ולא היה להם די פרנסתם, וממיתים עצמם ברעב ובצמא, ומניחים כל חיי עולם הזה ועוסקים בתורה ובמצוות ובעבודת בוראם. אבל בזמן הזה, שהעולם טרוד אחר פרנסה, צריך לכונן בית בתחילה, ולזמן מזונותיו, ואחר כך לוקח לו אשה, ויוכל לעבוד בוראו ולעסוק בתורה, כהא דאמרו רז"ל, אם אין קמח אין תורה.

ואמר רבי יהודה, מאחר שהאדם נושא אשה, אז נקרא עבד ה', מפני שלבו פנוי מלהסתכל בעבירה ובנשים, ומלתור אחר לבבו ועיניו, כמו דאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו', לפיכך צריך אדם להשתדל לכונן בית בראש ולעשות ישוב בבית. וממי אתה למד, מהקב"ה, קודם בנה בית וכוננו, וזימן כל הפרנסה והמזונות, קודם שיבא אדם לעולם, האיך, ברא את העולם בראש שהוא הבית, וזימן כל הפרנסה, האיך, ברא את הבהמות ואת החיות ואת העופות והדגים והצמחים והאילנות, שהם זימון כל הפרנסה, לאחר שהכין את הבית והפרנסה, הביא את האדם וברא אותו ואת אשתו, והולידו בנים ועשו ישוב הבית, ועל כן נאמר "בראשית", בית ראש... 

ועם כל זה צריך האדם להשתדל בדרך ארץ, ולעשות עתים לתורה, ולהיות עמלו בשני הדרכים האלו, מפני שיגיעת שניהם משכחת עוון. ושמא יאמר אדם הריני בן אבות העולם, ממשפחה גדולה, איני ראוי לעשות מלאכה ולא להתבזות, אמרו לו, שוטה כבר קדמך יוצרך, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, והוא עשה מלאכה קודם שבאת לעולם, ומנא לן, שנאמר מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות, קרא אותה מלאכה... (זהר חדש בראשית רפ)

ועל זה העירו החברים, כשאדם נושא אשה, הוא מתדבק בשכינה, כי מטרם שנשא אין (השכינה) שורה עליו, כי אין השכינה שורה על מקום פגום, וכשהשכינה אינה שורה עליו, היא מונעת ממנו י"ב מתנות עליונים. ועל זה העירו החברים, כל השרוי בלא אשה, שרוי בלי טובה, כמו שכתוב לא טוב היות האדם לבדו, בלי שמחה, שכתוב, ושמחת אתה וביתך, בלי ברכה, שכתוב להניח ברכה אל ביתך, ובלי שלום, כמו שאמר וידעת כי שלום אהלך, ובלי עזרה, שכתוב אעשה לו עזר כנגדו, ובלי כפרה, שכתוב וכפר בעדו ובעד ביתו. ובלי תורה, שכתוב, האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, ובלי חכמה, כמו שאמר חכמות נשים בנתה ביתה, ובלי חיים, כמו שאמר ראה חיים עם האשה אשר אהבת, ובלי רצון, כמו שאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', ובלי עושר, כמו שאמר בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, ובלי כבוד, כמו שאמר אשת חן תתמוך כבוד.

משום שאשת חיל זו (שהיא המלכות), נקראת יראת ה', כמו שאמר יראת ה' טהורה, וכשאדם נושא, נפתחים כל י"ב השערים להוסיף ברכות על ראשו, משום שיושב בסתר המלכות, ונשלם כעין בנין של מעלה... (שם חקת יז)

אמר רבי יוחנן, צריך אדם לבטוח בקונו וליקח אשה ולהוליד בנים, שלא ילך ערירי לעולם הבא, דתנן מאי דכתיב ערירים ימותו, דכל מי שאין לו בנים בעולם הזה, הוא כאילו לא נברא ולא היה, ונקרא ערירי מן העולם הזה ומן העולם הבא. דאמר רבי יוחנן מאחר שהאדם נושא אשה ומוליד בנים, נקרא עבד ה' ונוחל העולם הזה והעולם הבא, דכתיב להניח ברכה אל ביתך... (שם תצא לו)

משום שאדם הראשון והזווג שלו חטאו לפני הקב"ה, ועל כן כשהנשמות יוצאות מלמעלה (מופרדים הזכר מן הנקבה), עד שיהיה הרצון לפני הקב"ה (לחזור ולחברן יחד), אם זכה האדם נותנים לו בת זוגו, ואם לא מפרידים אותה ממנו, ונותנים לה אחר, ומולידים בנים שאינם כראוי. ועל כן כתוב לא ידון רוחי באדם לעולם, מהו רוחי, רוחו היה צריך לומר, אלא הם ב' רוחות שיוצאים זוגות, לא ידונו יחד, (כי הם באים לעולם הזה כשהם נפרדים אחד מחברו), ועל כן כתוב וילדה זכר, שאינו כלול מזכר ונקבה, אלא כפי דרך העולם, שהם גרמו (אדם וחוה בחטאם). (שם תבא לט)

מכילתא:

מכאן אמרו חייב אדם להשיא את בנו קטן, במקום אחר מהו אומר והודעתם לבניך ולבני בניך, אימתי אתה זכאי לראות את בני בניך, בזמן שאתה משיא בניך קטנים... (משפטים פרשה ג)

תלמוד בבלי:

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, אמר רבי חנינא לעת מצא זו אשה, שנאמר מצא אשה מצא טוב, במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי, מצא או מוצא, מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב, ויפק רצון מה', מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'... ואל תשבו על מטת ארמית... ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא. (ברכות ח א וב)

אמר ריש לקיש, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה, זוכר מעשה הראשונה, אתה עזבתני ושכחתני... (שם לב ב)

אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם... (שם לד ב)

כי אתא רבי יצחק אמר עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה, שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים זוגות אחיות כהנות, ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא, דהוו נסיבן לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא. (שם מד א)

תנו רבנן ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה, וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים, אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. (שם נ ב)

דדרש רבי שמעון בן מנסיא, מאי דכתיב ויבן ה' אלקים את הצלע, מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא... (שם סא א)

תנו רבנן מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה, אמר רב בא וראה כמה צנועה אשה זו, שלא הכיר בה בעלה, אמר לו רבי חייא זו דרכה בכך, אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו. (שבת נג ב)

תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה, כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, עדיין עושין אותה בשמחה, וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות, דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, עדיין עושין אותה בקטטה, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא. (שם קל א)

...ורמינהו, ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד, אמר רבי יוחנן לא קשיא, הא רבי יהודה הא רבי יוסי, דתניא סעודת אירוסין רשות, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר מצוה, והשתא דאמר רב חסדא מחלוקת בסעודה שניה, אבל בסעודה ראשונה דברי הכל מצוה... אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין, אבל לא סבלונות, אמר לו רבי יוסי אני שמעתי סעודת אירוסין וסבלונות. תניא רבי שמעון אומר, כל סעודה שאינה של מצוה, אין תלמיד חכם רשאי ליהנות ממנה, כגון מאי, אמר רבי יוחנן כגון בת כהן לישראל, ובת תלמיד חכם לעם הארץ, דאמר רבי יוחנן בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה, מאי היא, אמר רב חסדא או אלמנה או גרושה או זרע אין לה... איני והא אמר רבי יוחנן הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן, כל שכן שתורה וכהונה מעשרתן, לא קשיא הא בתלמיד חכם הא בעם הארץ... 

תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה מובטח לו שבניו תלמידי חכמים, ואל ישא בת עמי הארצות, שאם מת או גולה בניו עמי הארצות. תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם, משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל, ולא ישא בת עם הארץ, משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור ואינו מתקבל.

תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור, לא מצא בת גדולי הדור, ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות, ישא בת גבאי צדקה, לא מצא בת גבאי צדקה, ישא בת מלמדי תינוקות, ולא ישא בת עמי הארץ, מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ, ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה. (פסחים מט א)

חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין... לא תבשל בקדרה שבשל בה חבירך, מאי ניהו, גרושה בחיי בעלה, דאמר מר גרוש שנשא גרושה ארבע דעות במטה, ואי בעית אימא אפילו באלמנה, לפי שאין כל אצבעות שוות, מצוה וגוף גדול (תשתכר בה שיגדל ממונך) אוכל פירות ולא שכר, (הלוית חבירך מעות על הקרקע לאכול פירות בנכיותא בזול), מצוה וגוף טהור, נושא אשה ולא בנים... (שם קיב א)

ואמר רב לרב אסי... ולא תנסיב תרתי, אי נסיבת תרתי נסיב תלת... שלשה דברים אמר רבי יהושע בן לוי משום אנשי ירושלים... בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה... (שם קיג א)

והתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר, לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו זה אצל זה, ונמצא אח נושא אחותו... והאמר רבא תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים, רבנן אודועי הוו מודעו להו, מקדם הוו מקדמי ומשדרי שלוחא... (יומא יח ב)

ואמר רבי ברכיה אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם, שנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע. (שם עא א)

יראת ה' טהורה עומדת לעד, אמר רבי חנינא זה הלומד תורה בטהרה, מאי היא, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. (שם עב ב)

בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים, תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם, מיוחסות שבהן היו אומרות וכו', תנו רבנן יפיפיות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי, מיוחסות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים, מכוערות שבהם מה היו אומרות, קחו מקחכם לשום שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים. (תענית לא א)

דאמר רבי יוחנן משום רבי מאיר, אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה... (מגילה כז א)

אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו, אבל מחזיר הוא את גרושתו... אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי רבי אלעזר אמר רבי חנינא, לפי שאין מערבין שמחה בשמחה, רבה בר רב הונא אמר, מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו... עולא אמר מפני הטורח, רבי יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה, (דאי שרי במועד, אין אדם נושא כל השנה, אלא ממתין עד המועד, שיהיה עושה סעודה אחת למועד ולנשואין)... (מועד ח ב, וראה שם עוד)

ואלו כותבין במועד, קדושי נשים... אמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר, לימא מסייע ליה, ואלו כותבין במועד, קדושי נשים, מאי לאו שטרי קדושין ממש, לא שטרי פסיקתא, וכדרב גידל אמר רב, דאמר רב גידל אמר רב, כמה אתה נותן לבנך כך וכך, כמה אתה נותן לבתך כך וכך, עמדו וקדשו, קנו, הן הן הדברים הנקנין באמירה... ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר, והאמר רב יהודה אמר שמואל בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים, כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי, ואמר, תזדמן לי פלניתא, אמר ליה לא תיבעי רחמי הכי, אי חזיא לך לא אזלא מינך, ואי לא כפרת בה'...

אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובלי, מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש, מן התורה דכתיב, ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר, מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, מן הכתובים, דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. (שם יח ב)

תנו רבנן כל שלשים יום לנישואין מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים, רבי יהודה אומר רגל ראשון ושני אסור, שלישי מותר, ואם אין לו בנים מותר לישא לאלתר, משום ביטול פריה ורביה, הניחה לו בנים קטנים מותר מיד, מפני פרנסתן... (שם כג א)

...רבי מאיר דתניא, לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים יוציא, ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנסו... (יבמות לו ב)

תנא רבי אליעזר בן יעקב אומר, לא ישא אדם אשתו ודעתו לגרשה, משום שנאמר אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. (שם לז ב)

...הכי השתא, בשלמא נשואין בלא סעודה איכא שמחה, אלא אירוסין בלא סעודה מי איכא שמחה... (שם מג ב)

כהן הדיוט לא ישא איילונית, אלא אם כן יש לו אשה ובנים... (שם סא א)

לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים, בית שמאי אומרים שני זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם. הא יש לו בנים מפריה ורביה בטיל מאשה לא בטיל, מסייעא ליה לרב נחמן אמר שמואל, דאמר אף על פי שיש לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר לא טוב היות האדם לבדו... (שם שם ב)

דתניא רבי יהושע אומר, נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו... אמר רבי תנחום אמר רב חנילאי, כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה בלא טובה, בלא שמחה, דכתיב ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה, דכתיב להניח ברכה אל ביתך, בלא טובה, דכתיב לא טוב היות האדם לבדו, במערבא אמרי בלא תורה, בלא חומה, בלא תורה, דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר, רבה בר עולא אמר בלא שלום, דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא... 

תנו רבנן, האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר, וידעת כי שלום אהלך. האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר, אז תקרא וה' יענה, תשוע ויאמר הנני.

אמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו אשה, אינו אדם, שנאמר זכר ונקבה בראם, ויקרא את שמם אדם... ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו, זכה עוזרתו, לא זכה כנגדו. מתון נסיב איתתא סק דרגא בחד שושבינא... והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה, אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך... אמר רבי חמא כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין, שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'... תניא רבי אליעזר אומר, כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו, רבי יעקב אומר כאילו ממעט את הדמות, שנאמר כי בצלם אלקים עשה את האדם, וכתיב בתריה ואתם פרו וגו'. בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט את הדמות, שנאמר ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואינו נאה מקיים, אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים. (שם סא ב, וראה גם איש - אשה)

נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה, שלא זכה להבנות ממנה... (שם סד א, וראה שם עוד)

דאמר רב יהודה אמר רב, לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין... אמר רבא כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת, וכל היכא דהוא לא מוזהר, היא לא מזדהרא... (שם פד ב, וראה שם עוד)

מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושין... (שם צ ב)

ודברו אליו, מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו מה לך אצל ילדה, מה לך אצל זקנה, כלך אצל שכמותך, ואל תכניס קטטה לתוך ביתך. (שם קא ב)

רבא אמר, היינו טעמייהו דבית שמאי, שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. (שם קז א)

אמר רמי בר חמא מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נשואין, ומאי שנא דשוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נשואין, דתניא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו, נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום, חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן, תקינו להו רבנן נשואין, שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן, דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, לא תקינו רבנן נשואין... קטן דאתי לכלל נשואין לא תקינו רבנן נשואין, והרי קטנה דאתיא לכלל נשואין, ותקינו לה רבנן נשואין, התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר... (שם קב ב)

יותר משהאיש רוצה לישא, אשה רוצה להנשא. (שם קיג א)

קידש אחת מה' נשים ואינו יודע אי זו קידש, כל אחת אומרת אותי קידש, נותן גט לכל אחת, ואחת, ומניח כתובה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון, רבי עקיבא אומר, אין זו דרך מוציאה מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת... תא שמע, דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו, (שני גופים), מלמיתב ארמלו, אביי אמר, דשומשנא (כנמלה) גברא, כורסיה בי חרתא רמו לה. רב פפא אמר דנפצא גברא (אומנותו מאוסה), תיקרי בסיפי בבא ותיתיב, רב אשי אמר דקולסא (שמץ פסול במשפחתו), לא בעיא טלפחי לקידרא... (שם קיח ב)

בתולה נישאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי, שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות... שאם היתה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין... שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל, שיהא טורח בסעודה שלשה ימים, אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת, וברביעי כונסה... (כתובות ב א)

אמר רבינא, משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות, ומיעוט אלמנות, וכל הנישאת בתולה יש לה קול, וזו הואיל ואין לה קול, איתרע לה רובא... (שם טז א)

תנו רבנן, כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה, אמרו להן בית שמאי לבית הלל, הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרים לה כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה מדבר שקר תרחק, אמרו להם בית הלל לבית שמאי, לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, הוי אומר ישבחנו בעיניו, מכאן אמרו חכמים, לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.

כי אתא רב דימי אמר, הכי משרו קמי כלתא במערבא, לא כחל ולא שרק ולא פרכוס ויעלת חן... אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, אמר רבי זירא קא מכסיף לן סבא, כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא... אמר רבי זירא אהני ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה שטותיה לסבא, ואמרי לה שיטתיה לסבא. רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן, אנן מהו למיעבד הכי, אמר להו אי דמיין עלייכו כשורא לחיי, ואי לא לא. אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה, ולית הלכתא כוותיה.

תנו רבנן מעבירין את המת מלפני כלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל, אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה, ושבחוהו חכמים... פרשת דרכים הואי. תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה... 

מאי הינומא, סורחב בר פפא משמיה דזעירי אמר, תנורא דאסא (כמין חופה של הדס עגולה), רבי יוחנן אמר קריתא (צעיף) דמנמנה בה כלתא... (שם טז ב)

מאי קצצה, דתנו רבנן כיצד קצצה, אחר מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו, באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה, ואומרים, אחינו בית ישראל שמעו, אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו, ומתייראים אנו שמא יתערב זרעו בזרעינו, בואו וקחו לכם דוגמא לדורות, שלא יתערב זרעו בזרעינו, וזו היא קצצה שהתינוק נאמן להעיד עליה. (שם כח ב)

נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה, וכשם שנותנין לאשה, כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו, ולאלמנה שלשים יום... מנא הני מילי, אמר רב חסדא, דאמר קרא, ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור, מאי ימים... שנה... (שם נז א)

רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא, כי מטא למיכתב כתובה נח נפשה דרביתא, אמר רבי חס ושלום פסולא איכא, יתיבו ועיינו במשפחות, רבי אתי משפטיה בן אביטל, ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד. אזיל איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זימרא, פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב, אחלפוה קמיה, אמר להו ניהוו שית שנין, אחלפוה קמיה, אמר להו איכניס והדר איזיל, הוה קא מכסיף מאבוה, אמר ליה, בני, דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו, ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... (שם סב ב)

המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מחמשים זוז, פסק להכניסה ערומה, לא יאמר הבעל כשאכניסנה לביתי אכסנה בכסותי, אלא מכסה ועודה בבית אביה, וכן המשיא את היתומה לא יפחות לה מחמשים זוז, אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה... תנו רבנן, יתום ויתומה שבאו לינשא, משיאין את היתומה, ואחר כך משיאין את האיש, מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש. תנו רבנן יתום שבא לישא, שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה, שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו... (שם סז א)

תניא נמי הכי, בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים, התקינו שיהיו מניחין אותה בבית אביה... (שם פב ב)

...אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים... מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה... (שם קיא ב)

אמר רבי שמואל בר רב יצחק, כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי, אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, איני, והא אמר רב יהודה אמר רב, ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, לא קשיא, הא בזווג ראשון, הא בזווג שני. (סוטה ב א)

אמר רב יוחנן, כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה... (שם יב א)

...אמר שמואל ישא אדם דומה, ואל ישא בת דומה (נטענת בפי כל על ניאופיה), שזו באה מטפה כשרה, וזו באה מטפה פסולה, ורבי יוחנן אמר, ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה, שזו עומדת בחזקת כשרות, וזו אינה עומדת בחזקת כשרות... והלכתא ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה... (שם כז א)

תנו רבנן, אשר בנה בית, אשר נטע, אשר ארש, לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם, ואחר כך ישא אשה, ואף שלמה אמר בחכמתו, הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך, אחר ובנית ביתך, הכן בחוץ מלאכתך, זה בית, ועתדה בשדה לך, זה כרם, אחר ובנית ביתך, זו אשה... (שם מד א)

דביתהו דאביי הוה לה ההיא ברתא, הוא אמר לקריבאי, היא אמרה לקריבה, אמר לה תיתסרא הנאתי עלך אי עברת אדעתאי... (נדרים כג א)

אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא, המודר הנאה מחבירו מותר להשיא לו בתו... תניא נמי הכי, המודר הנאה מחבירו אסור להשיא לו בתו, אבל משיאו בתו בוגרת ומדעתה... (שם לח ב)

היה מסרב בו לשאת בת אחותו, ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם, וכן המגרש את אשתו ואמר קונם אשתי נהנית לי לעולם, הרי אלו מותרות ליהנות לו, שלא נתכוון זה אלא לשום אישות. (שם סג ב)

...דהוו נהיגי, כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא, כלומר פרו ורבו כתרנגולים... אשקא דרישפק חריב ביתר, דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזה, ינוקתא שתלי תורניתא, וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא... (גיטין נז א)

דתנו רבנן, האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה... תנו רבנן, ללמוד תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה, ואם אי אפשר לו בלא אשה, ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה, רבי יוחנן אמר, ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה, ולא פליגי, הא לן והא להו... אמר ליה מאי טעמא לא פריסת סודרא, אמר ליה דלא נסיבנא, אהדרינהו לאפיה מיניה, אמר ליה חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת, רב הונא לטעמיה, דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה, כל ימיו בעבירה, בעבירה סלקא דעתך, אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה, אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל, עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא, אומר תיפח עצמותיו. אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי, דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר, הוה אמינא לשטן גירא בעיניך, אמר ליה רבא לרבי נתן בר אמי, אדידך על צוארי דבריך (כל זמן שידך על צואר בנך) משיתסר ועד עשרים ותרתי, ואמרי לה מתמני סרי עד עשרים וארבעה... (קדושין כט ב)

...דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך... (שם מא א)

אמר רבה בר בר חנה כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח, שנאמר ועלה העולים מתל מלח חרשא. אמר רבה בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה לשום ממון הוויין לו בנים שאינן מהוגנים, שנאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, ושמא תאמר ממון פלט, תלמוד לומר עתה יאכלם חדש את חלקיהם, ושמא תאמר חלקו ולא חלקה, תלמוד לומר חלקיהם, ושמא תאמר לזמן מרובה, תלמוד לומר חדש... ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא, כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו, ותנא, על כולם אליהו כותב והקב"ה חותם, אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו והקב"ה רוצעו, וכל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם... אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כשהקב"ה משרה שכינתו מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו, שנאמר שבטי י-ה עדות לישראל, אימתי הוי עדות לישראל, בזמן שהשבטים שבטי י-ה. (שם ע א וב)

...שלח רבי לדבר באשתו (של רבי אלעזר ברבי שמעון), שלחה ליה כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול... (בבא מציעא פד ב)

אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס... אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון, ממשמע שנאמר בת עמינדב, איני יודע שאחות נחשון היא, מה תלמוד לומר אחות נחשון, מכאן שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, תנא רוב בנים דומין לאחי האם. (בבא בתרא קט ב)

תני רבי אליעזר בן יעקב אפילו קטנה שבהן לא נישאת פחותה מארבעים שנה, איני והא אמר רב חסדא ניסת פחותה מבת עשרים יולדת עד ששים, בת עשרים יולדת עד ארבעים, בת ארבעים שוב אינה יולדת, אלא מתוך שצדקניות הן, נעשה להן נס כיוכבד. (שם קיט ב)

נשאו (הבנים) הגדולים ישאו הקטנים, ואם אמרו קטנים הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם, אלא מה שנתן להם אביהם נתן... אמר רב יהודה הכי קאמר, נשאו גדולים לאחר מיתת אביהן, ישאו קטנים לאחר מיתת אביהן, אבל נשאו גדולים בחיי אביהן, ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהן הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם, אין שומעין להם, אלא מה שנתן להם אביהם נתן. (שם קלט א)

אמר רבי חנינא, המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו, ודוקא גדול, ודוקא בתולה, ודוקא אשתו ראשונה, ודוקא שהשיאו ראשון... (שם קמד, וראה שם עוד)

השולח סבלונות לבית חמיו, שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר, אינן נגבין, שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה הרי אלו נגבין, סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אין נגבין... (שם קמו א, וראה שם עוד)

...ואין נושאין אלמנתו (של מלך), רבי יהודה אומר נושא המלך אלמנתו של מלך, שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול, שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחקיך... (סנהדרין יח א)

...אמר רבי שמואל בר נחמן לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים, שנאמר ואשת נעורים כי תמאס, מתני לה רב יהודה לרב יצחק בריה, אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך... אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר כי בועליך עושיך ה' צב-אות שמו... (שם כב א)

ורבא האי אל תחלל את בתך להזנותה מאי עבדי ליה, אמר רבי מני זה המשיא את בתו לזקן, כדתניא, אל תחלל את בתך להזנותה, רבי אליעזר אומר זה המשיא את בתו לזקן, רבי עקיבא אומר, זה המשהא בתו בוגרת, אמר רב כהנא משום רבי עקיבא אין לך עני בישראל אלא רשע ערום, והמשהא בתו בוגרת... ואמר רב כהנא משום רבי עקיבא, הוי זהיר מן היועצך לפי דרכו, אמר רב יהודה אמר רב, המשיא את בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לכותי, עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה, לא יאבה ה' סלוח לו. מיתיבי, האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפרקן, עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, סמוך לפירקן שאני. תנו רבנן האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו, עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה... (שם עו א)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי. ומנחה טהורה, זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. (מנחות קי א)

אמר ריש לקיש, גבוה לא ישא גבוהית, שמא יצא מהן תורן, ננס לא ישא ננסת, שמא יצא מהם אצבעי, לבן לא ישא לבנה, שמא יצא מהם בוהק, שחור לא ישא שחורה, שמא יצא מהן טפוח. (בכורות מה ב)

...אלא דנסיבי קטנות דלאו בנות אולודי נינהו, דאמר רבי יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף... (נדה יג ב)

שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי, מפני מה איש מחזר על אשה, ואין אשה מחזרת על איש, משל לאדם שאבד לו אבידה, מי מחזר על מי, בעל אבידה מחזיר על אבידתו. (שם לא ב)

בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם קנאה... (שם מד ב)

אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים... (שם סו א, וראה שם עוד)

מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים, אמר להם ישא ההוגנת לו, ויקדש עצמו בשעת תשמיש... (שם ע ב)

תלמוד ירושלמי:

...ועוד אמרו לפניו, אמר רבי יוסי זאת אומרת שאסור ליקח בתו של עם הארץ... (שביעית כד ב)

רבי ינאי בשם רבי חייא בר ווא שאלו לרבן שמעון בן גמליאל, מהו שימכור אדם ספר תורה לישא אשה, אמר לון אין... (בכורים יג א)

ולא מקדשין, רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסה רבי אחא בשם רבי יעקב בר אידי, אסור לארס אשה בערב שבת, הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס יארס, שמואל אמר, אפילו בתשעה באב יארס, שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתיה דשמואל, תמן הוא אמר מושיב יחידים ביתה במאזנים לעלות המה מהבל יחד, והכא הוא אמר הכין, שלא יקדמנו אחר בתפילה, אפילו כן לא קיימה, (אם זכה בה על ידי תפלה אינה מתקיימת לו)... (ביצה כ ב)

...וכמה הוא איבול, שלשים יום, הדא דתימר בנשים, אבל באנשים שלשה רגלים, בשיש לו בנים, אבל אם אין לו בנים מיד, בשיש לו מי שישמשנו, אבל אם אין לו מי שישמשנו מיד, בשאין לו בניו קטנים, אבל אם היו בניו קטנים מיד, כהדא מעשה שמתה אשתו של רבי טרפון, עד כשהוא בבית הקברות אמר לאחותה הכנסי וגדלי את בני אחותיך, אף על פי כן כנסה ולא הכירה עד שעברו עליה ל' יום. (יבמות כח ב)

בתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי, שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות... בר קפרא אמר מפני שכתוב בם ברכה, והלא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי בלבד, בחמישי בעופות ובדגים, בששי באדם וחוה, אמר רבי יוסי טעמא דבר קפרא רביעי אור חמישי. (כתובות א א, וראה שם עוד)

...אמר רבי יוחנן מה טעם אמרו קטנה בת ישראל אוכלת בתרומה, מפני שיהו הכל קופצין עליה לישא מפני חינה, אמר רבי שמי והוא שתהא יודעת לשמור קידושין... (גיטין ל ב, וראה שם עוד)

...אמר רבי יוחנן הכל מודין בקידושין שאביה מקדשה ולא היא, מודה ריש לקיש בנישואין לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה לאביה... (שם לו א, וראה שם עוד)

...אמר רבי יוסי בי רבי בון אחת זו ואחת זו קנס קנסו חכמים בהן (בנושא כהנת שצריך לבדק), כדי שיהא אדם דבק בשבטו ובמשפחתו. (קדושין מה א)

תוספתא:

...האיש אינו רשאי לישב שלא אשה, והאשה רשאי לישב שלא איש, האיש אינו רשאי לישא עקרה וזקנה איילונית וקטנה שאינה ראויה לוולד, האשה רשאה שתינשא אפילו לסריס, האיש אינו רשאי לשתות כוס עיקרין שלא יוליד, והאשה רשאה... (יבמות פרק ח)

...ללמוד תורה ולישא אשה, לומד תורה ואחר כך נושא אשה, רבי יהודה אומר, אם אין יכול לישב בלא אשה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה... הוא לישא אשה ובנו לישא אשה, הוא קודם את בנו... (בכורות פרק ו)

מדרש רבה:

לא טוב וגו', תני רבי יעקב כל שאין לו אשה שרוי בלא טובה, בלא עזר... בלא טובה, לא טוב היות האדם לבדו, בלא עזר, אעשה לו עזר כנגדו, בלא שמחה, שנאמר ושמחת אתה וביתך, בלא כפרה, וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא ט"ז), בלא ברכה (יחזקאל מ"ד) להניח ברכה אל ביתך, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר, אף בלא שלום, שנאמר (שמואל א' כ"ה) ואתה שלום וביתך שלום. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף בלא חיים, שנאמר (קהלת ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת, רבי חייא בר גמדא אמר אף אינו אדם שלם, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, שניהם כאחד קרויים אדם, ויש אומרים אף ממעט את הדמות, שנאמר (בראשית ט') כי בצלם אלקים עשה את האדם, מה כתיב אחריו, ואתם פרו ורבו. (בראשית יז ב)

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי... אמרה לו מוספת אני על דבריך, אמורה הייתי להנשא לאחי אמי, ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת ואינה נאה כמוני. (שם שם יא)

...אמר רבי תנחומא, נשא אדם אשה בקרובותיו, עליו הוא אומר עצם מעצמי. (שם יח ה)

ויהי אחרי הדברים, אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי הרהר, אברהם הרהר, אמר, אילו מת בהר המוריה לא היה מת בלא בנים, עכשיו שנעשה לו נס, מה אעשה, אשיאנו מבנות ענר אשכל וממרא שהן צדקניות, וכי איכפת לי מיוחסים, אמר לו הקב"ה אין אתה צריך, כבר נולדה בת זוגו של יצחק... (שם נז ב)

רבי שמואל בר יצחק פתח, (משלי כ"א) רודף צדקה וחסד וגו', כד דמך רבי שמעון ברבי יצחק דהוה מרקד אתלת שבשין, נפקין רוחין ועלעולין ועקרון כל אילניא טבייא דארעא דישראל, למה כן, דהוה לקיט מנהון שבשין ומהלך קדם כלה, והוו רבנין אמרין למה עביד כדין, למה הוא מבזה ית אורייתא, אמר רבי זעירא, שבקותיה, דהוא ידע מה הוא עביד, כד דמך נפקו למגמל ליה חסד, ונחתה שבשבה דנור, ואיתעבידת כמו שבשה דהדס, ואפסיקת בין ערסא לציבורא, אמרין, חמון דהדין סבא דקאי ולעי, דקמת ליה שבשתיה. (שם נט ה)

אמר רב הונא בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחים, הוא מצית מה אינון אמרין, לעת ערב לעת צאת השואבות. (שם נט טז)

ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר, מהיכן יצא, רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק, מהר המוריה יצא, ורבנן אמרי מהיכן יצא, ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'... ויאמרו נקרא לנערה, מכאן שאין משיאין את היתומה אלא על פיה. (שם ס יב)

אמר רבי יודן, לימדתך תורה דרך ארץ, שאם יהיה לאדם בנים גדולים, יהיה משיאן תחילה ואחר כך נושא לו אשה... (שם שם טז)

רבי יודן פתח, (תהלים ס"ח) אלקים מושיב יחידים ביתה וגו', היא דעתיה דרבי יהודה, דאמר רבי יהודה, אפילו ממזר אחד בסוף העולם, וממזרת אחת בסוף העולם, הקב"ה מביאן ומזווגן זה לזה, מאי טעמא, אלקים מושיב יחידים ביתה... (שם סה ב)

...יש שהוא הולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו, יצחק זיווגו בא אצלו, שנאמר וירא והנה גמלים באים, יעקב הלך אצל זיווגו, דכתיב ויצא יעקב. (שם סח ג)

רבי יהודה בן סימון פתח, (תהלים ס"ח) אלקים מושיב יחידים ביתה, מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו, לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לו' ימים, כדכתיב (שמות ל"א) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. אמרה לו, מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, אמרה ליה ודא היא אומנותיה, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן, אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. הלך לו רבי יוסי בר חלפתא. מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות, והעמידה אותן שורות שורות, אמרה פל יסב לפלוניה, ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותם בלילה אחת. למחר אתון לגבה, דין מוחיה פציע, דין עיניה שמיטה, דין רגליה תבירא, אמרה להון מה לכון, דין אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא. מיד שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא, אמר ליה לית אלקא כאלקכון, אמת היא תורתכן, נאה ומשובחת, יפה אמרת. אמר לה, לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, הקב"ה מה עושה להם, מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הדא הוא דכתיב, (תהלים ס"ח) אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות, מאן דבעי אומר שירה, ומאן דלא בעי בכי. אמר רבי ברכיה, בלשון הזה השיבה רבי יוסי בר חלפתא, הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה, מוריד לזה ומעלה לזה. הוי אומר אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. (שם סח ד)

וישב על הבאר, קלט דרך אבות, ג' נזדווגו להם זווגיהם מן הבאר, יצחק יעקב ומשה, ביצחק כתיב, (בראשית כ"ד) ויצחק בא מבוא באר וגו', ועוד שנזדווגה רבקה לאליעזר למעין, יעקב (שם כ"ט) וירא והנה באר בשדה, משה וישב על הבאר. (שמות א לז)

דבר אחר, החודש הזה לכם, משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא ללקחה כותב לה מתנות רבות כבעל, כך העולם הזה אירוסין היו, שנאמר (הושע ב') וארשתיך לי לעולם, ולא מסר להם אלא הלבנה... (שם טו ל)

...אלא אדם שהוא נוטל אשה ועושה עמה ימים הרבה, אפילו העני אשתו אינה כופרת בו, אלא אומרת בשעה שהיה עשיר האכילני והלבישני, ועכשיו שהעני איני כופרת בו... (שם לב ה)

אבא חנן אומר (נדב ואביהו מתו) על ידי שלא היו להם נשים, שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו. (ויקרא כ ז)

...מוציא אסירים בכושרות, שהוא מוציאן מבתיהן אסורין בעל כרחן ומזווגן, בכושרות, אם אינן זוכין בוכים, ואם זכו משוררין, דבר אחר אלקים מושיב יחידים ביתה, שהוא מזווג לכל אחד ואחד כמותן, דבר אחר אלקים מושיב, מי שהוא נושא אשה הגונה לו, הקב"ה עושה אותן בתים, ואין יחיד אלא לשון גדולה, כמה דתימא, (בראשית כ"ו) כמעט שכב אחד העם, והוא מוציא מהם בנים בעלי תורה אוסרים ומכשירים, הוי מוציא אסירים בכושרות. אך סוררים, אבל מי שאינו נושא אשה הגונה לו יוצאין מהם בנים עמי הארצות, הדא הוא דכתיב, (תהלים ס"ח) שכנו צחיחה, ואין צחיחה אלא לשון צמא... (במדבר ג ד)

אמר רבי אידי מעשה באשה אחת בצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה, אתון גבי רבי שמעון בן יוחי בעיין למשתבקא דין מדין, אמר להון, חייכון, כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ומשתה, כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב, ועשו סעודה גדולה ושכרתו יותר מדאי, כיון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה, בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית טלי אותו ולכי לבית אביך, מה עשתה היא, לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה, ואמרה להם שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא... אמרה ליה, ולא כך אמרת לי בערב, כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך, אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך, הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו... (שיר השירים א לא)

בני ציון היקרים, מה היתה יקרותן, עירוני שנשא ירושלמית היה נותן לה משקלה זהב, וכן ירושלמי שנשא עירונית, היו נותנין לו משקלו זהב. דבר אחר מה היתה יקרותן, בשעה שהיה אחד מהן נושא אשה גדולה ממנו, היה עושה שלחנות יותר מן היציאות, (מהוצאות הסעודה, לרמוז שהשולחן הטפל יקר מהעיקר שעליו), ירודה ממנו היה עושה הוצאות יותר מהשולחנות. (איכה ד ב)

פרקי דרבי אליעזר:

החתן דומה למלך, מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו, מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד כל שבעת ימי המשתה, מה המלך הכל מקלסין אותו, כך החתן מקלסין אותו כל שבעת ימי המשתה, מה המלך פניו מאירות כאור החמה, כך החתן פניו מאירות כאור החמה, שנאמר (תהלים י"ט) והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'. (פרק טז)

ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני המקום, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים, אחת לחתנים ואחת לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו, והנכנס בשער חתנים היו יודעים שהוא חתן, והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות... משחרב בית המקדש התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואנשי המקום רואין את החתן ושמחים עמו... כדי שישבו ויצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומר, ברוך אתה ה' גומל שכר טוב לגומלי חסדים. (פרק יז)

אבות דרבי נתן:

ורבי עקיבא אומר, כל הנושא אשה שאינה מהוגנת לו, עובר משום חמשה לאוין, משום לא תקום, ומשום לא תטור, ומשום לא תשנא את אחיך בלבבך, ומשום ואהבת לרעך כמוך, ומשום וחי אחיך עמך, מתוך ששונא אותה רוצה הוא שתמות, ונמצא מבטל פריה ורביה מן העולם. (פרק כו ד)

מסכת שמחות:

עושים חופה לחתנים ולכלות ותולין בהן אחד דברים שהביאו אוכל ואחד דברים שלא הביאו אוכל, אלו דברים שתולין בהן, אגוזים שלא הביאו אוכל, גלוסקות שלא הביאו אוכל, ולשונות של ארגמן, צלוחית של שמן ערב. ואלו דברים שאין תולין בהן, אגוזים שהביאו אוכל, רימונים שהביאו אוכל, גלוסקאות שהביאו אוכל, צלוחית של שמן מתוק, כללו של דבר, דבר התלוי בחופה אסור בהנאה. מבזבזים לפני חתנים ולפני הכלות מחרוזות של דגים וחתיכות של בשר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים, אבל לא חתיכות של דגים מבושלים ולא כמהים ופטריות ולא שומשמין בין בימות החמה בין בימות הגשמים, אבל קליות ואגוזים נוטל הוא כתוך וזורק, כללו של דבר, כל שהוא אבד אין מבזבזין לפניהן. ממשיכין לפני חתנים ולפני הכלות צינורות של יין וצינורות של שמן, ואין חוששין משום דרכי האמורי, ואין חוששין משום איסורן של אוכלין... (פרק ח א)

מסכת דרך ארץ זוטא:

...והנושא אשה לשם כתובה שאין מורישין לבניהם ולבני בניהם, יש נושא אשה לשום זנות, ויש נושא אשה לשום ממון, ויש נושא אשה לשם גדולה, יש נושא אשה לשם שמים. הנושא אשה לשום זנות, עליו הכתוב אומר, (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, עתה יאכלם חדש את חלקיהם, חדש נכנס וחדש יוצא, וממונן כלה. והנושא אשה לשום גדולה, לסוף שמורידין אותו מגדולתו. והנושא אשה לשם שמים, סוף שיוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל... (פרק י)

שוחר טוב:

דבר אחר זה שאמר הכתוב, (משלי י"ח) מצא אשה מצא טוב, וכאן אתה אומר (קהלת ז') ומוצא אני מר ממות את האשה, אלא אם אשה רעה היא, אין סוף לרעתה, ואם אשה טובה היא, אין סוף לטובתה, הוי מצא אשה מצא טוב. את מוצא עד שלא נבראת האשה מה כתיב, (בראשית ב') לא טוב היות האדם לבדו, משנבראה מה כתיב, (שם א') וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, הוי מצא טוב. אמרו רבותינו, כל מי שאין לו אשה חסר חמשה דברים... וכשהיא רעה מוצא טוב, שהיא מוצאת כל טובה מביתו ועושה אותו עני. אבל אם היתה אשה טובה כמה כתיב בה, (משלי ל"א) אשת חיל מי ימצא, וכתיב (שם י"ב) אשת חיל עטרת בעלה, ועל זה נאמר (שם י"ח) ויפק רצון מה', וכן הוא אומר (שם י"ד) ומה' אשה משכלת. בא וראה כמה קשה כח הזיווג, שבתורה ובנביאים ובכתובים ייחד הקב"ה שמו על הזיווג, בתורה שנאמר (בראשית כ"ד) ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר...

מעשה בבנו של רבי עקיבא שנשא אשה, מה עשה, כיון שנכנסה אצלו, היה עומד כל הלילה וקורא בתורה, אמר לה סב בוצינא ואנהרין לי, והית סבת ליה כל ליליא והות קיימא ומנהרא, והיא הוות פתחא ספרא וגליא מריש לסיפיה, ומנהרא קמיה עד דמטי צפרא, בצפרא קריב ליה רבי עקיבא לגביה, אמר ליה מצא או מוצא, אמר ליה, מצא, הוי מצא אשה מצא טוב. (תהלים מזמור כט)

כי לא ינוח שבט הרשע, דרש ריש לקיש, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר רבי יוחנן ממה שנאמר ברבקה (בראשית כ"ד) בתולה, איני יודע שאיש לא ידעה, אלא שאפילו אדם לא תבע בה... (שם מזמור קכה)

תוחלת ממושכה מחלת לב (משלי י"ג), זה המארס את האשה ואינו נושאה מיד, ועץ חיים תאוה באה, זה המארס את האשה ונושאה מיד... (מדרש שמואל פרשה יז)

יהי מקורך ברוך, מכאן אמרו אשרי אדם שאשתו מעירו, תורתו מעירו, פרנסתו מעירו, עליו הכתוב אומר יהי מקורך ברוך, אמר רבי שמואל בר נחמני, אשרי אדם שקנה תורתו מנעוריו, הדא הוא דכתיב ושמח מאשת נעורך...(משלי פרשה ה)

תנא דבי אליהו רבא:

...מכאן אמרו יתן אדם בתו לתלמיד חכם, אפילו נותן כל ממונו עליה, שכן מצינו אצל יתרו, שלא זכה אלא על ידי משה, וכן ישא אדם בת תלמיד חכם, אפילו אם לקחה בלא דמים, ומנין תדע לך, צא ולמד מדרך ארץ, נושא אדם בת תלמיד חכם, אפילו את מת או גולה הויין ליה בנים תלמידי חכמים, משל לענבי הגפן בענבי הגפן, נושא אדם בת עם הארץ, מת או גולה הוויין ליה בנים עמי הארץ, משל לענבי הגפן בענבי הסנה... (אליהו רבה פרק ה)

...לכן ישא אדם אשה כדי שיהיו לו בנים, וילמד מחזקיה, אף על פי שידע בדעתו ברוח הקודש שלא יהיו לו בנים הגונים, ולפיכך נתן דחויים לפני המקום ב"ה, אפילו הכי היה נענש בעולם הבא אם לא היה נושא אשה... (פרק ח)

והנושא אשה לשם זנות, סופו לצאת ממנו בן סורר ומורה, והנושא אשה לשם שמים, סופו הויין לו בנים שהם מושיעין את ישראל בעת צרה, והן מרבין תורה ומצוות בישראל, והנושא אשה לשם ממון, סופו שמצריכין אותו לאחרים, הנושא אשה לשם גדולה, סוף שמעמיד עליו מאותה משפחה שממעט זרעו אחריו... שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה, שהלך ונתחתן עם מלך ישראל, משום שראה שהיו לו שבעים בנים, שנאמר (מלכים א' כ"ב), וישלם יהושפט עם מלך ישראל, ומנין שעמד מאותה המשפחה והיה ממעט זרעו אחריו, שנאמר ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה... משל לשני בני אדם שהם משבט אחד ומשכונה אחת, וממשפחה אחת, אחד עני ואחד עשיר, והיה ראוי ויפה לו לאותו עשיר שישא הוא או יתן לבנו את בת העני, שהוא משבטו וממשפחתו ושכנו, ולקרב אותו ולהלוות לו, אבל הוא לא עשה כן, אלא הלך ונדבק במי שאינו ראוי לו, עליו נאמר הלא אב אחד לכלנו, הלא א-ל אחד בראנו, מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו, בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים, כי חלל יהודה קדש ה', אשר אהב ובעל בת אל נכר, לפיכך לא נשתייר מהם כלום, לפי שהניחו את זרע ישראל שבחר הקב"ה בהם מתוך ע' לשונות, והלכו ונדבקו בעכו"ם שאינן ראויים להם, לפיכך נאמר אחריו, יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צב-אות... (תנא דבי אליהו זוטא פרק ג)

ילקוט שמעוני:

אם אחרת יקח לו, מכאן אמרו, חייב אדם להשיא את בנו הקטן, ובמקום אחר מהו אומר, והודעתם לבניך ולבני בניך, אימתי אתה זכאי לראות בני בניך, כשתשיא את בניך קטנים. (שמות פרק כא, שכא)

...אבא חנן אומר, על ידי שלא היה להם נשים (מתו נדב ואביהו)... אמר רבי לוי הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם, ומה היו אומרים, אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול, אנו סגני כהונה, איזו אשה הגונה לנו... (ויקרא פרק י, תקכד)

דבר אחר ויתד תהיה לך על אזנך, בסוד ובלשון נקיה נאמרו דברי תורה, לא תשב לך בלא אשה, עשה תיק לזיין שלך, מי שהוא יוצא לחוץ וחרבו שלופה, סוף השטן שולט בו, והוא מכה לאחד והורגו ומתחייב בנפשו, כך כל מי שיושב בלא אשה וחרבו שלופה, יצר הרע שולט בו... אם נשאת אשה אין יצר הרע שולט בך, שנאמר וידעת כי שלום אהלך. (דברים פרק כג, תתקלד)

יתן ה' את האשה, אמר רבי אחא כל הנושא אשה כשרה כאילו קיים כל התורה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה, לפיכך נכתבה אשת חיל מאל"ף עד תי"ו, ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן, אלא לבית ישראל. (רות פרק ד, תרו)

מדרש הגדול:

וה' ברך את אדוני, זה הוא מנהגו שלעולם, שכל הרוצה לישא אשה, הוא מודיעה הוגנים שלו וגנסי בית אב, כדי לחבבה בו ובמשפחתו, כך עשה אליעזר, פתח תחלה בשבח אברהם ולבסוף בשבח יצחק. (בראשית כד לה)

תנו רבנן, נושא אדם נשים כל מה שירצה, בין בבת אחת בין בזו אחר זו, ומברך ברכת חתנים לכולן כאחת, אבל השמחה והמשתה כל אחת ואחת כראוי לה... ואין מערבין שמחה בשמחה. (שם כט כז)

לקח טוב:

...ושאמר שתי נשים בעצמן אסורות, בידוע שאין להם לא דת ולא חוק, שהרי כמה צדיקים נשאו שתי נשים, כגון אלקנה ודוד ושלמה, ובדברי הימים כמה בשתי נשים, אלא ודאי כשם שטעו בשתי נשים, כך טעו בשתי אחיות, בכי ישבו אחים יחדיו, שגם אלו אחיות... (ויקרא אחרי מות)

ילקוט המכירי:

דבר אחר אלקים מושיב יחידים ביתה, זה מי שהיא אשה הגונה לו הקב"ה עושה אותן בתים, ואין יחיד אלא לשון גדולה, כמו דאמר "כמעט שכב אחד העם" (בראשית כ"ו י'), והוא מוציא מהם בנים בעלי תורה אוסרין ומכשירין, הוי "מוציא אסירים בכושרות, אף סוררים שכנו צחיחה". אבל מי שאינו נושא אשה הגונה לו יוצאים מהם בנים עמי הארץ, הדא הוא דכתיב שכנו צחיחה, ואין צחיחה אלא לשון צמא, שהם צמאים בלא תורה... (תהלים סח)

מדרש אגדה:

ואשאל אותה, מכאן למדנו שצריך אדם לשאול אחרי אחיה של כלה ואחרי קרוביה. (בראשית כד מז)

שאלה מטרונא אחת את ר' יוסי בר חלפתא, בכמה ימים ברא הקב"ה את העולם, אמר לה בששה ימים ברא הקב"ה את עולמו. אמרה לו ומאותו יום ועד עתה מה הוא עושה, אמר לה יושב ומזווג זווגין, ומביא בת מזרח לבן מערב, ובן מזרח לבת מערב, שנאמר מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, שנותן בצואריהם כבלי ברזל עד שבאים שניהם ביחד. (שם כו לד)

ילקוט ראובני:

כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, כדרך שמתנהג האדם עם אשתו, הקב"ה מתנהג עמו, וזהו שאמרו רז"ל זכה עזר, לא זכה כנגדו, שמורדת בו כמו שהוא מורד בקונו, וזה הסוד לא שייך כי אם בצדיקים, ולזה כל בן תורה שאין אשתו נשמעת לו, אין ראוי להתרעם עליה, כי הוא דאפסיד אנפשיה. אמנם הרשעים דרך טבע היא שנשמעים אליהם, שמתיראים מהם. ודע שאין ראוי שתשב הנקבה לימין בעלה אלא בשמאל, אמנם הכלה בשעת החופה, בשעה שאומרים שבע ברכות, צריכה הכלה שתהא נצבת דוקא לימין, כדכתיב, נצבה שגל לימינך. וידוע הוא כי זה המזמור נהגו כל העולם לאומרו לחתנים, והטעם לזה הוא סוד גדול, וסגולה שאם נזהר החתן לשים רגלו הימנית על רגלי הכלה השמאלית בשעת שבע ברכות, אותו השמת רגל מסוגל שישלוט עליה כל ימיו, ותהיה משועבדת לו ונשמעת לדבריו, ואם הכלה נזהרת לשום רגלה השמאלית על רגלו הימנית, תשלוט היא עליו כל ימיה. (בראשית וראה שם עוד)

אשר לא תקח אשה לבני וגו', פרשה זו הוקבע לישראל לקרא לחתן ביום חתונתו, להזהירו שלא יקח אשה לשם ממון ויופי, כי אם לשם שמים. (שם חיי שרה)

אם בגפו יבא בגפו יצא, דע כי האדם כשבא פעם א' בזה העולם והיה חדש, ואז בא בת זוגו עמו ברגע בלי שום טורח. אמנם אם חטא אדם והוצרך להתגלגל עליו, והוא מאותם שנאמר עליו ויצאה אשתו עמו, שמתגלגלים גם בת זוגו פעם אחרת עמו בעבורו, הנה האדם הזה כאשר יבא לישא אשה לא תזדמן בת זוגו אלא על ידי צרה גדולה וקטרוג ומלחמה גדולה, כי אחר שיש לו עוון יש לו מקטרגים, ורוצים למנע הזווג ההוא, ולכן משימים ביניהם קטטות גדולה, וזהו נקרא זיווג שני, כי היא בת זוגו ממש, רק שהיא בזיווג שני עמו, פעם שנית על ידי גלגול, עליו נאמר וקשה לזווגם כקריעת ים סוף, והענין, כי אין גלגול אלא לזכרים ולא לנקבות, רק הם מקבלים עונשם בעולם הבא, ואמנם לפעמים מתגלגלת האשה, אך אינה בסיבתה, רק בסיבת בעלה, כמו שנאמר ויצאה אשתו עמו... (שמות משפטים)

קבלנו כי כל מי שבא מביאת איסור אינו זוכה בבת זוגו, כמו שהוא הולך לחוץ, כן היא הולכת לחוץ. (ויקרא קדושים)

לא יבא פצוע דכא בקהל ה', הטעם כי הפסיק מקורו ויחרב נהר ויבש, וכבר הודעתיך סוד זיווג איש באשתו, הוא סוד משפיע ומקבל, כדאמר וצדיק באמונתו יחיה, שחיותו הוא להשפיע באמונתו, וכשאינו ראוי להוליד, פוגם למעלה, וכביכול כאילו מונע השפע מלבא בקהל ה', אבל מותר הוא בגיורת או בממזרת, שאינו קרויים קהל ה', ואם ימנע מהם השפע אין בכך כלום, כי הם מנועים ועומדים... (דברים כי תצא)

טעם לא תהיה קדשה וגו', תבין איסור לא יבא ממזר, כי כשהאדם עם אשתו בטהרה ובקדושה ובצניעות, רומז ליחוד עליון, וגורם ברכה ושפע מן הברית ולשכינה, ועושה שלום למעלה ולמטה. אמנם אם מתייחס עם הקדשה גורם שהשפע העליון יבא לפלגש של מעלה, שהיא הקדשה, ומביא כחות הטומאה בעולם... וידוע כי בעת יציאת האדם הקב"ה מזמן לו בת זוגו, אם זוכה מצא מציאתו, שנאמר מצא אשה מצא טוב, ולפעמים אינו זוכה בה לעולם, זהו סוד הקדש והקדשה, ורז"ל למדו שלשה כתות אלו מפסוק אלקים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות, אך סוררים שכנו צחיחה, הזוכה בבת זוגו תחלה, עליו נאמר מושיב יחידים ביתה... (שם)

תרגום יונתן:

אשר הוכיח ה' - דזמין ה' במזלא לבר רבוני. (בראשית כד מד)

אל תחלל את בתך - ולא תשהון למסבא בנתיכון לגוברין סמיך לפירקהון, דלא יטעוון בזנו בתר עממי ארעא... (ויקרא יט כט)

רש"י:

ונשאלה את פיה - מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה. (שם שם נז)

בשמת בת ישמעאל - ולהלן קורא לה מחלת, מצינו באגדת מדרש ספר שמואל, ג' מוחלים להן עונותיהן, גר שנתגייר, והעולה לגדולה והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת, שנמחלו עוונותיו. (שם לו ג)

אשר יחסר לו - לו זו אשה, וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו. (דברים טו ח)

לא יקח - אין לו בה לקוחין, ואין קדושין תופסין בה (קידושין ס"ז). (שם כג א)

ולא יהיה קדש - ואונקלוס תרגם לא תהא אתתא מבנת ישראל לגבר עבדא, שאף זו מופקרת לבעילת זנות היא, מאחר שאין קדושין תופסין לו בה, שהרי הוקשו לחמור, שנאמר (בראשית כ"ב) שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור, ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה, שאף הוא נעשה קדש על ידה, שכל בעילותיו בעילת זנות, שאין קדושין תופסין לו בה. (שם שם יח)

ברית - שהנשים נכנסות עם האנשים בברית ה', שלא יבגדו, דבר אחר שם שמו ביניהם, ואם הוסר הם אש ואש. (משלי ב יז)

ובנית ביתך - ...דבר אחר כמשמעו, קח שדות וכרמים, אחר כך בהמות, אחר כך תקח אשה. (שם כד כז)

אבן עזרא:

וטעם אלקי השמים ואלקי הארץ במקום הזה, כי בת פלוני לפלוני בארץ מן השמים, והוא סוד. (בראשית כד ג)

לא תחמוד - אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו, כל מה שהוא נחמד למראה עיניו, עתה אתן לך משל, דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן, ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים, ולא יתכן להיות כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אף על פי שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו, ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו השם... (שמות כ יד)

אם לא תמצא חן בעיניו - שהיא הפך תולדתו. (דברים כד א)

רמב"ן:

מלא שבוע זאת - רש"י... ואני לא ידעתי כי שבעת ימי המשתה תקנת משה רבינו לישראל, ואולי נאמר שנהגו בהם מתחלה נכבדי האומות כענין באבילות... ומה שלמדו מכאן נמי בירושלמי גם כן בבראשית רבה, שאין מערבין שמחה בשמחה סמך בעלמא, ממנהגי הקדמונים, אבל בגמרא שלנו לא למדוה מכאן, ודרשוה מויעש שלמה את החג... (בראשית כט כז)

ויאהב גם את רחל - הזכיר הכתוב שגם אהב רחל יותר מלאה, והטעם בעבור כי הטבע לאהוב יותר האשה אשר ידע האדם בראשונה, כענין שהזכירו חכמים בנשים, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי... (שם שם ל)

שארה כסותה ועונתה - ...ופירש רש"י שארה מזונות, כסותה כמשמעה, עונתה תשמיש, וכן אמר אונקלוס זיונה, ובגמרא אמרינן על מי שאמר כך האי תנא סבר מזונות דאורייתא, דתניא שארה אלו מזונות... והמובן בסוגיות הגמרא שהם דברי יחיד, והלכה מזוני תקינו לה רבנן... ולכך אני אומר כי פירוש שאר בכל מקום בשר הדבק והקרוב לבשרו של אדם, נגזר מלשון שאר בשרו, כלומר שאר בשרו מלבד בשר גופו... ותקרא האשה שאר לבעל, כמו שדרשו כי אם לשארו שאר זו אשתו, והוא מן הענין שאמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד. והנה שארה קרוב בשרה, וכסותה כסות מטתה, ועונתה היא עונה שיבא עליה לעת דודים... כי כן משפט הבנות, והטעם שלא תהיה האחרת יושבת לו על מטה כבודה, והיו שם לבשר אחד, וזו עמו כפלגש ישכב עמה בדרך מקרה ועל הארץ, כבא אל אשה זונה... כך אמרו חכמים שארה זו קרוב בשר, שלא ינהג בה כמנהג פרסיים שמשמשין בלבושיהן... (שמות כא י)

לא תקרבו לגלות ערוה - טעם איסור העריות בשאר הבשר איננו מפורש... וכבר כתב רבי אברהם גם כן, כי בעבור היות יצר לב האדם כבהמות, לא יתכן לאסור כל הנקבות, והנה אסר כל הנמצאות עמו בכל שעה, וזה טעם חלוש מאד שיחייב הכתוב כרת על אלה בעבור המצאן עמו לפעמים, והתיר שישא אדם נשים רבות למאות ולאלפים, ומה יזיק אם ישא את בתו לבדה, כמותר לבני נח, וישא שתי אחיות כיעקב אבינו, ואין לאדם נשואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה, וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו, כי הארץ לא תהו בראה, ואין בידינו דבר מקובל בזה, אבל כפי הסברא יש בענין סוד מסודות היצירה, דבק בנפשה, והוא מכלל סוד העבור שכבר רמזנו לו... (ויקרא יח ו, וראה עוד: ביאה)

ובו תדבק - ...וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה, והלא אש אוכלה הוא, אלא לומר לך, כל המשיא בתו לתלמיד שקורא ושונה, והעושה לו פרקמטיא והמהנהו מנכסיו, זהו שאמר ובו תדבק, אם יש לך כל מדות אלו אתה רשאי להשבע... (דברים ו יג)

ופרשו השמלה - רש"י, והוא מדרשו של רבי ישמעאל בספרי ובמכילתא. ואין צורך, כי זאת לפנים בישראל, מכניסין החתן והכלה לחופה, ובודקין אותן, והעדים משמרים להם מבחוץ, והם שהחכמים קורין להם שושבינין, וכאשר יפרדו, נכנסים העדים לשם, ולוקחין השמלה אשר שכב אותה עליה, ויראו הדמים, וזה ידוע בתלמוד ובספרי אגדה, וקורין השמלה ההיא סודר... (שם כב יז)

...וטעם הלאו הזה (מחזיר גרושתו), כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב ובבקר היא שבה אליו, וזה טעם ולא תחטיא את הארץ, להזהיר בית דין על כך. (שם כד ד)

תנו רבנן, כל שלשים יום לנשואין מתה אשתו אסור לישא אחרת, עד שיעברו עליה שלשה רגלים, רבי יהודה אומר רגל ראשון ושני אסור, שלישי מותר. פירוש החמירו בנישואי אשה אחרת, כדי שתשכח ממנו, ולא יתן דעתו על הראשונה, בשעה שהוא עם השניה, כדתניא, ולא תתורו אחרי לבבכם, מכאן אמר רבי נתן, שלא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר, ואמר רבינא לא נצרכה אלא לשתי נשיו,ועוד שמא יבואו בניו לידי אחת מתשע מדות, שיהו בני ערבוביא או בני שנואה... (תורת האדם, בשמחה כיצד, וראה שם עוד)

..ועוד אני צריך לעוררך על יסוד גדול בא בתורה ובדברי רז"ל, באמרם אלקים מושיב יחידים ביתה, כלומר, בהיות האדם ואשתו בכוונה טהורה, ושניהם מתכוונים לדבר (מצוה), השם משתתף עמהם, שנאמר אלקים מושיב יחידים ביתה, ואמרו ז"ל כל הנושא אשה לשם יופי חדש נכנס וחדש יוצא וחרב אוכלתו, שנאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, עתה יאכלם חדש את חלקם. והסוד הגדול הזה הוא, כי בהיותו נושא אשה לשום יופי, הרי חיבורו אינו לשם שמים, רק הוא מהרהר בצורתה בדרך הגופניות, ואינו מחשב במחשבה טהורה עליונה, והנה הבן הנולד מאותו ההרהור הוא בן נכרי, ועליו נאמר כי בנים זרים ילדו, ואין לשם חלק בו, ונמצאו בוגדים בשם, כלומר שגורמים לשכינה שתסתלק מביניהם אחר שנתחממו שניהם, נמצאו אש אש ואין י"ה שרוי ביניהם, וזהו בה' בגדו כי בנים זרים ילדו.

וכדי להודיעך עיקר גדול, דע כי לכך נסמכה בתורה פרשת בן סורר ומורה ופרשת תלוי לפרשת יפת תואר, להודיע כי מאשה יפת תואר לא יצא אדם צדיק, מאחר שאין הכוונה רק ביופי, כי יצאו מנה בנים סוררים ומורדים בשם... (אגרת הקדש פרק ה, וראה שם עוד, וערך ביאה)

רד"ק:

שתי נשים - נראה שהראשונים לא היו לוקחים ב' נשים, והוא החל, לפיכך היו מתקוטטות, והיו צרות זו לזו, והוצרך להוכיחן ולהפחידן... (בראשית ד יט)

ברחל בתך - ... ואם תאמר אחר שכוונת הצדיקים לזרע למה מחזרין אחר אשה יפה, לפי שאשה יפה מעוררת התאוה ולהרבות בנים, ועוד שיהיו הבנים והבנות דומים לה ויפי מראה, ועוד שהצורה הנאה משמחת האדם, כל שכן הצורה שלפניו תמיד, וצריך שיהיה האדם שמח בעולמו ובחלקו. (שם כט יח)

ויאסף - שהיה מנהג מעולם לעשות אבי החתן או הכלה משתה ושמחה, וכן סמכו חז"ל סעודת נשואין וז' ימי שמחה. (שם שם כב)

ומשוש חתן - בימי חופתו שאז נקראים חתן וכלה, ואז הששון והשמחה ביניהם יותר. (ישעיה סב ה)

משנה תורה:

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה, אבל הטפשין מתחילין לישא אשה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה, וכן הוא אומר בקללות, אשה תארש, בית תבנה, כרם תטע, כלומר יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח את דרכיך... (דעות פרק ה יא)

לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה, שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד, ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי, ישא ואחר כך ילמוד תורה. (תלמוד תורה א ה)

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה, מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו, ותהיה לו לאשה, כיון שנתנה תורה, נצטוו ישראל, שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים, ואחר כך תהיה לו לאשה, שנאמר כי יקח איש אשה ובא אליה.

וליקוחין אלה מצות עשה של תורה הם, ובאחד משלשה דברים אלו האשה נקנית, בכסף או בשטר או בביאה, בביאה ובשטר מהתורה, ובכסף מדברי סופרים, וליקוחין אלו הן הנקראין קידושין או אירוסין בכל מקום, ואשה שנקנית באחד מג' דברים אלו היא הנקראת מקודשת או מאורסת. וכיון שנקנית האשה ונעשית מקודשת, אף על פי שלא נבעלה ולא נכנסה לבית בעלה הרי היא אשת איש, והבא עליה חוץ מבעלה חייב מיתת בית דין, ואם רצה לגרש צריכה גט... (אישות א א)

כיצד האשה מתקדשת, אם בכסף הוא מקדש אין פחות מפרוטה כסף או שוה פרוטה, אומר לה הרי את מקודשת לי, או הרי את מאורסת לי, או הרי את לי לאשה בזה, ונותן לה בפני עדים, והאיש הוא שאומר דברים שמשמען שקונה אותה לו לאשה, והוא שיתן לה הכסף...

ואם קדש בשטר, כותב על הנייר או על החרס או על העלה או על כל דבר שירצה, הרי את מקודשת לי, או הרי את מאורסת לי וכל כיוצא בדברים אלו, ונותנו לה בפני עדים. וצריך שיכתוב אותו לשם האשה המתקדשת כגט, ואינו כותבו אלא מדעתה...

ואם קדש בביאה, אומר לה הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה בבעילה זו, וכל כיוצא בזה, ומתייחד עמה בפני שני עדים ובועלה, והמקדש בביאה דעתו על גמר ביאה, וכשיגמור ביאתו תהיה מקודשת... (שם ג א והלאה, וראה שם עוד)

מצוה שיקדש אדם את אשתו בעצמו יותר מעל ידי שלוחו, וכן מצוה לאשה שתקדש עצמה בידה יותר מעל ידי שלוחה, ואף על פי שיש רשות לאב לקדש בתו כשהיא קטנה וכשהיא נערה לכל מי שירצה, אין ראוי לעשות כן, אלא מצות חכמים שלא יקדש אדם בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר לפלוני אני רוצה. וכן האיש אין ראוי לקדש קטנה ולא יקדש אשה עד שיראנה ותהיה כשרה בעיניו, שמא לא תמצא חן בעיניו, ונמצא מגרשה או שוכב עמה והוא שונאה.

המקדש בביאה הרי אלו קדושי תורה, וכן מתקדשת בשטר מן התורה, כשם שגומר ומגרש, שנאמר וכתב לה ספר כריתות, כך גומר ומכניס, אבל הכסף מדברי סופרים, שנאמר כי יקח איש אשה, ואמרו חכמים לקוחים אלו יהיו בכסף, שנאמר נתתי כסף השדה קח ממני.

אף על פי שעיקר הדבר כך, כבר נהגו כל ישראל לקדש בכסף או בשוה כסף. וכן אם רצה לקדש בשטר מקדש, אבל אין מקדשין בביאה לכתחילה, ואם קידש בביאה מכין אותו מכת מרדות, כדי שלא יהיו ישראל פרוצים בדבר זה, אף על פי שקדושיו קידושין גמורין.

וכן המקדש בלא שידוכין, או המקדש בשוק, אף על פי שקידושיו קידושין גמורין, מכין אותו מכת מרדות, כדי שלא יהא דבר זה הרגל לזנות, וידמה לקדשה שהיתה קודם מתן תורה.

כל המקדש אשה בין על ידי עצמו בין על ידי שליח, צריך לברך קודם הקידושין או הוא או שלוחו כדרך שמברכין על כל המצוות, ואחר כך מקדש, ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין, שזו ברכה לבטלה, מה שנעשה כבר נעשה.

כיצד מברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו והבדילנו מן העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין, ברוך אתה ה' מקדש ישראל. זו היא ברכת אירוסין, ונהגו העם להסדיר ברכה זו על כוס של יין או של שכר. ואם יש שם יין מברך על היין תחלה, ואחר כך מברך ברכת אירוסין, ואחר כך מקדשה, ואם אין לו יין או שכר מברך אותה בפני עצמה. (שם שם יט והלאה)

אין האשה מתקדשת אלא לרצונה, והמקדש אשה בעל כרחה אינה מקודשת. אבל האיש שאנסוהו עד שקידש בעל כרחו, הרי זו מקודשת. ויש לאיש לקדש נשים רבות כאחת, והוא שיהיה בכסף אם קידש בכסף פרוטה לכל אחת ואחת, ויש לאחת מהן או לאחר לקבל הקידושין על ידי כולן מדעתן... (שם ד א, וראה שם עוד)

המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו, ואף על פי ששניהם מודין, קל חומר למקדש בלא עדים. המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת, בפסולי עדות של דברי סופרים או בעדים שהן ספק פסולי תורה, אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בכשרים, ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק... וכן דין כל קידושי ספק, אם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי, ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק.

קטן שקידש אין קידושיו קידושין, אבל גדול שקידש את הקטנה היתומה, או קטנה שיצאה מרשות אביה, אם היתה פחותה מבת שש, אף על פי שהיא נבונת לחש ביותר ומכרת ומבחנת, אין כאן שם קידושין, ואינה צריכה למאן, ואם היתה מבת עשר שנים ולמעלה, אף על פי שהיא סכלה ביותר, הואיל ונתקדשה לדעתה הרי זו מקודשת למיאון. היתה מבת שש ועד סוף עשר בודקין את יופי דעתה, אם מכרת ומבחנת עסקי הנישואין והקידושין צריכה למאן, ואם לאו אינה מקודשת למיאון, ואינה צריכה למאן...

חרש שנשא פקחת וכן חרשת שנשאת לפקח אין קידושיהן גמורין מן התורה, אלא מדברי סופרים, לפיכך אם בא פקח וקידש אשת חרש הפקחת הרי זו מקודשת לשני קידושין גמורין, ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש, אבל השוטה שקידש פקחת או פקח שקידש שוטה אין כאן קידושין כלל, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

סריס שקדש, בין סריס חמה בין סריס אדם וכן איילונית שנתקדשה, הרי אלו קידושין גמורין...

המקדש אחת מן העריות לא עשה כלום, שאין קידושין תופסין לערוה, חוץ מן הנדה, שהמקדש את הנדה הרי זו מקודשת קידושין גמורין, ואין ראוי לעשות כן... המקדש אחת מן השניות או מאיסורי לאוין או מאיסורי עשה, וכן יבם שקידש צרת יבמה, הרי זו מקודשת קידושין גמורין, חוץ מיבמה שנתקדשה לזר, שהיא מקודשת בספק, נסתפק לחכמים אם הקידושין תוספין ביבמה כשאר חייבי לאוין, או אין קידושין תופסין בה כערוה, ואף על פי שאסור לו לכנוס אחת מכל אלו, הרי זה מגרש בגט. המקדש כותית או שפחה אינן קידושין... וכן עכו"ם ועבד שקדשו בת ישראל אין קידושיהן קידושין. ישראל מומר שקידש, אף על פי שהוא עובד עכו"ם ברצונו, הרי אלו קידושין גמורים, וצריכה גט ממנו... (שם פרק ד א והלאה, וראה שם עוד)

הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה, והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות. ואפילו אם קידשה בביאה, אסור לו לבא עליה ביאה שניה בבית אביה, עד שיביא אותה לתוך ביתו, ויתיחד עמה ויפרישנה לו. וייחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה, והוא הנקרא נישואין בכל מקום. והבא על ארוסתו לשם נישואין אחר שקידשה, משיערה בה קנאה, ונעשית נשואה והרי היא אשתו לכל דבר. 

כיוון שנכנסה הארוסה לחופה הרי זו מותרת לבא עליה בכל עת שירצה, והרי היא אשתו גמורה לכל דבר, ומשתכנס לחופה נקראת נשואה, אף על פי שלא נבעלה, והוא שתהיה ראויה לבעילה, אבל אם היתה נדה, אף על פי שנכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנישואין, והרי היא כארוסה עדיין. 

וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין, והן שש ברכות ואלו הן, ברוך... שהכל ברא לכבודו... מביא כוס של יין ומברך על היין תחלה ומסדר את כולן על הכוס, ונמצא מברך שבע ברכות, ויש מקומות שנהגו להביא הדס עם היין, ומברך על ההדס אחר היין, ואחר כך מברך השש. ואין מברכין ברכת תחנים אלא בעשרה גדולים ובני חורין, וחתן מן המנין.

המארס את האשה ובירך ברכת חתנים ולא נתייחד עמה בביתו, עדיין ארוסה היא, שאין ברכת חתנים עושה הנישואין, אלא כניסה לחופה. אירס וכנס לחופה ולא בירך ברכת חתנים, הרי זו נשואה גמורה, וחוזר ויברך אפילו אחר כמה ימים. ולא תנשא נדה עד שתטהר, ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר, ואם עבר ונשא ובירך אינו חוזר ומברך. 

וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואחר כך יהיה מותר באשתו, והחתן נותן שכר הסופר, וכמה הוא כותב לה, אם היתה בתולה אין כותבין לה פחות ממאתים דינרים, ואם בעולה אין כותבין לה פחות ממאה דינרים, וזה הוא הנקרא עיקר כתובה, ואם רצה להוסיף לה אפילו ככר זהב מוסיף... אין פוחתין לבתולה ממאתים ולבעולה ממאה, וכל הפוחת בעילתו בעילת זנות. אחד הכותב את הכתובה בשטר, ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו שהוא חייב לה מאה או מאתים הרי זה מותר, וכן אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה הרי זה מותר לבעול עד שיהיה לו פנאי לכתוב... (שם י א והלאה, וראה שם עוד)

וכן תיקנו חכמים שכל הנושא בתולה יהיה שמח עמה שבעת ימים, אינו עוסק במלאכתו ולא נושא ונותן בשוק, אלא אוכל ושותה ושמח, בין שהיה בחור בין שהיה אלמון, ואם היתה בעולה אין פחות מג' ימים, שתקנת חכמים היא לבנות ישראל, שיהיה שמח עם הבעולה ג' ימים בין בחור בין אלמון. יש לו לאדם לישא נשים רבות כאחת ביום אחד, ומברך ברכת חתנים לכולן כאחת, אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה, עם בתולה ז' עם בעולה ג', ואין מערבין שמחה בשמחה.

מותר לארס בכל יום חול, אפילו בט' באב, בין ביום בין בלילה, אבל אין נושאין נשים לא בערב שבת ולא באחד בשבת, גזירה שמא יבא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה, שהחתן טרוד בסעודה, ואין צריך לומר שאסור לישא אשה בשבת, ואפילו בחולו של מועד אין נושאין נשים כמו שביארנו, לפי שאין מערבין שמחה בשמחה, שנאמר מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת, ושאר הימים מותר לישא אשה בכל יום שירצה, והוא שיטרח בסעודת נישואין ג' ימים קודם הנישואין... (שם שם יב, וראה שם עוד)

כשנושא אדם אשה בין בתולה בין בעולה בין גדולה בין קטנה, אחת בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת, יתחייב לה בעשרה דברים, ויזכה בד' דברים.

והעשרה שלשה מהן מן התורה, ואלו הן, שארה כסותה ועונתה, שארה אלו מזונותיה, כסותה כמשמעו, עונתה לבא עליה כדרך כל הארץ. והשבעה מדברי סופרים, וכולן תנאי בית דין הם, האחד מהם עיקר כתובה, והשאר הם הנקראין תנאי כתובה, ואלו הן, לרפאותה אם חלתה, ולפדותה אם נשבית, לקוברה אם מתה, ולהיות נזונת מן נכסיו ויושבת בביתו אחר מותו כל זמן אלמנותה, ולהיות בנותיה ממנו ניזונות מנכסיו אחרי מותו עד שתתארסנה, ולהיות בניה הזכרים ממנו יורשין כתובתה יותר על חלקם בירושה שעם אחיהם.

והארבעה שזוכה בהן כולם מדברי סופרים, ואלו הן, להיות מעשה ידיה שלו, ולהיות מציאתה שלו, ושיהיה אוכל פירות נכסיה בחייה, ואם מתה בחייו יירשנה, והוא קודם בירושה לכל אדם.

ועוד תיקנו חכמים, שיהיו מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה, ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה, לפיכך אם אמרה האשה איני ניזונית ואיני עושה שומעין לה, ואין כופין אותה, אבל אם אמר הבעל איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידיך אין שומעין לו, שמא לא יספקו לה מעשה ידיה במזונותיה, ומפני תקנה זו יחשבו המזונות מתנאי הכתובה... (שם יג א והלאה, וראה שם עוד הפרטים, וערך איש - אשה)

האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה, ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה, וכיוון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה, הרי זה עובר ומבטל מצות עשה, ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה, והיה מתיירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה, הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכל שכן בתלמוד תורה.

מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושונה בה כבן עזאי ודבק בה כל ימיו ולא נשא אשה, אין בידו עון, והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו, אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה, ואפילו היו לו בנים, שמא יבוא לידי הרהור... (שם טו ב, וראה שם עוד)

לא ישא אדם עקרה וזקנה ואילונית וקטנה שאינה ראויה לילד, אלא אם כן קיים מצות פריה ורביה, או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה, נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, הרי זה יוציא ויתן כתובה, או ישא אשה הראויה לילד, ואם לא רצה להוציא כופין אותו, ומכין אותו בשוט עד שיוציא... (שם שם ז, וראה שם עוד)

צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו מעט לבתו כדי שתנשא בו, וזה הוא הנקרא פרנסה. המשיא את בתו סתם, לא יפחות לה מכסות שפוסקין לאשת עני שבישראל, כמו שביארנו. במה דברים אמורים, בשהיה האב עני, אבל אם היה עשיר, הרי זה ראוי ליתן לה כפי עשרו... (שם כ א, וראה שם עוד)

כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד שתמתין תשעים יום, חוץ מיום שנתגרשה או שמת בעלה בו, וחוץ מיום שנתארסה בו, כדי שיודע אם היא מעוברת, או אינה מעוברת, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני... (גירושין יא יח, וראה שם עוד)

הבועל אשה דרך זנות לא נאסרו עליו קרובותיה, הן השבע נשים שאמרנו, אבל חכמים אסרו על מי שנאף עם אשה לישא אחת מן השבע נשים קרובותיה, כל זמן שהזונה קיימת, מפני שהזונה באה לקרובותיה לבקר אותן, והוא מתייחד עמה ולבו גס בה, ויבא לידי עבירה, שיבעול הערוה...

אביו או בנו שנשא אשה, הרי זה מותר לישא בתה או אמה כמו שביארנו, ומותר לאדם לישא אשת בן אחיו, ונושא אדם אשה ובת אחותה או בת אחיה כאחת, ומצות חכמים שישא אדם בת אחותו והוא הדין לבת אחיו, שנאמר ומבשרך לא תתעלם. (אסורי ביאה ב יב ויד, וראה שם עוד)

...ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה, כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה, ואין בזה צד איסור, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל דרך זנות, הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. (שם כא ג)

מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן, שאם יניחן יבואו לידי זנות או לידי הרהור, ועל זה נאמר ופקדת נוך ולא תחטא, ואסור להשיא אשה לקטן, שזה כמו זנות. 

ואין האיש רשאי לישב בלא אשה, ולא ישא עקרה וזקנה שאינה ראויה לילד, ורשות לאשה שלא תנשא לעולם, או תנשא לסריס. ולא ישא בחור זקנה ולא ישא זקן ילדה, שדבר זה גורם לזנות. (שם כא כה)

אסור לאדם לישא אשה ודעתו לגרשה, שנאמר אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך, ואם הודיעה בתחלה שהוא נושא אותה לימים מותר.

ולא ישא אדם אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת, שמא יאריכו הימים, ונמצא אח נושא אחותו ואחות אמו ואחות אביו וכיוצא בהן ואינו יודע. ואם היה אדם גדול ששמו ידוע והרי זרעו מפורסמין וידועין, הרי זה מותר.

ולא ישא אדם אשה ממשפחת מצורעים ולא ממשפחת נכפין, והוא שהוחזקו שלשה פעמים שיבואו בניהם כך.

אשה שנשאת לשני אנשים ומתו, לשלישי לא תנשא, ואם נשאת לא תצא, ואפילו נתקדשה יכנוס. ולא ישא ישראל עם הארץ כהנת, שזה כמו חילול לזרעו של אהרן, ואם נשא אמרו חכמים אין זווגן עולה יפה, אלא מת בלא בנים, או מת הוא או היא במהרה, או קטטה תהיה ביניהם, אבל תלמיד חכם שנשא כהנת הרי זה נאה ומשובח, הרי תורה וכהונה כאחד.

לא ישא אדם בת עמי הארץ, שאם מת או גולה בניו עמי הארץ יהיו, שאין אמן יודעת כתר התורה. ולא ישיא בתו לעם הארץ, שכל הנותן בתו לעם הארץ, כמי שכפתה ונתנה לפני הארי, מכה ובועל ואין לו בושת פנים. ולעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה בניו תלמידי חכמים, וכן ישיא בתו לתלמיד חכם, שאין דבר מגונה ולא מריבה בביתו של תלמיד חכם. (שם שם כח והלאה)

המשיא בנו גדול לבתולה בבית קנה הבית, והוא שיהיו נשואין ראשונים לזה הבן, ולא השיא האב בן אחר קודם לו, ולא שייר האב בזה הבית שייחד לו כלום, ודברים אלו כהלכה שאין להם טעם הם, ונגעו חכמים בדבר הזה מאומדן הדעת, שמרוב שמחתו ואהבתו גמר והקנהו הבית, הרי לא שייר בה לעצמו כלום...

כבר ביארנו בנשואין, ששנים שהיה ביניהם שדוכין ופסק זה על ידי בנו וזה על ידי בתו, ואמרו כמה אתה נותן לבנך, כך וכך, וכמה אתה נותן לבתך כך וכך, ועמדו וקדשו קנו באמירה, ואין קונין באמירה זו עד שעת נשואין, שכל הפוסק דעתו לכנוס, וצריכים שיהיו הדברים שהן פוסקין מצויין ברשותו, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם...

המקדש את האשה אפילו קדשה באלף דינר, בין שחזרה היא בין שחזר הוא, בין שמת הוא בין שמתה היא, אין הקדושין חוזרין לעולם, אלא הרי הן מתנה גמורה שאין להם חזרה....

השולח סבלונות לבית חמיו, בין מרובין בין מועטין, בין שאכל שם סעודת אירוסין בין שלא אכל, בין שמת הוא בין שמתה היא, או שחזר בו האיש, יחזרו הסבלונות כלן חוץ מן המאכל והמשקה... חזרה היא בה חוזר הכל, ואפילו המאכל והמשקה נותנת דמיו בזול, וכבר הסכימו הגאונים שאם היו דמי מאכל ומשקה ששה משלמת ארבעה אם חזרה בה, שלא נתן לה מתנה זו אלא לדעת שלא תחזור בה... (זכיה ומתנה ו טו, וראה שם עוד)

מנהג פשוט ברוב המדינות, שבזמן שישא אדם אשה משלחין לו ריעיו ומיודעיו מעות כדי שיתחזק בהן על ההוצאה שמוציא באשתו, ובאים אותן הריעים והמיודעים ששלחו לו ואוכלין ושותין עם החתן בשבעת ימי המשתה או במקצתן, הכל כמנהג המדינה. ואלו המעות שמשלחין נקראין שושבינות, ואותם ששלחו המעות ואוכלין ושותין עם החתן נקראים שושבינים. השושבינות אינה מתנה גמורה, הדברים ידועים שלא שלח זה עשרה דינרין בשביל שיאכל וישתה בזה, ולא שלח אלא מפני שבדעתו היה, שאם ישא הוא אשה, יחזור וישלח לו כמו ששלח לו... (שם ז א, וראה שם עוד)

שמונה פרקים לרמב"ם:

...אלא שהרבה פעמים יטעו בני אדם ויחשבו קצת פעולות האדם הבאות לבחירתו שהוא מוכרח עליהן, בזווג פלוני או היות זה הממון בידו, וזה בלתי אמת, כי זאת האשה אשר לקחה בכתובה וקדושין והיא כשרה לו, לקחה לו לפריה ורביה, והיא מצוה, והשם יתברך לא יגזור בעשיית המצוה, ואם יהא בנשואין אסור, היא עבירה, והשם לא יגזור בעשית העבירה... (פרק ח)

ספר חסידים:

ואם תראה שלשה דורות ולמעלה זה אחר זה כולם תלמידי חכמים, ואחר כך זרעם עמי הארץ, לא תאמר דברי חכמים בטלים, שאמרו לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו', שוב לא יפסוק התורה מהם, שהרי נתחתנו במשפחה שאין דינם להיות עמהם תלמידי חכמים, ואמרו חכמים רוב בנים דומים לאחי האם, לכך בניהם עמי הארצות... לפיכך יתחנן אדם על עצמו ועל זרעו ועל זרע זרעו בכל יום לזווגם בזווג יראת שמים עם תורה וגמילות חסדים, כי על שלשתן נאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק...(קנו)

...וכן מי שיש לו כדי פרנסתו, ולוקח אשה שאחיה רשעים, ורוב בנים דומים לאחי האם, הרי עתיד ליפרע ממנו, שגרם שבניו רשעים, ועל כל אלה נאמר (קהלת א') מעוות לא יוכל לתקן... ואם יאמר אדם ארבעים יום קודם יצירת הוולד גוזרים עליו איזה אשה יקח, ומה פשע אם לקח אשה שאינה הוגנת לו, והלא נגזר עליו, אם כן לא יהיה אדם חייב על העריות, אלא הרשות ביד כל אדם על העריות... (קסז)

הרוצח לא ישא אשת הנרצח, ומי שאוהב אשה מאד לא יקח בתה או אמה, לפי שמצויה לו, שמא יחטא בה, וכל כיוצא בזה. (קפז)

ואם ראית רשע עשיר שמתחתנים בו גדולים, דע לך כי העושר לא בא לידו אלא שידע הקב"ה אם לא יהיה לו עושר לא יתחתן בו, לכך הקדים ונתן לו העושר, לא בעבור זכותו מתחתנים בו, אלא עבור זכויות אבותיו ואמותיו, או שהיו מבזין אותו קודם לכן. (רטז)

בימינו אנו רואים בני אדם שלוקחים נשים שאינן צדקניות, והולידו בנים שאינם מהוגנים או בלא תורה כדוגמת קרובי אשתו היו בניו... ואפילו אחיה תלמידי חכמים, ואביה בעל נכרית והוליד בנים שאינן מהוגנים, או האשה עצמה אינה הגונה, ועל כן הולידו בנים שאינם מהוגנים, לכן יתפלל כל חסיד על זאת שידבק באשה טובה שאחיה ואחיותיה טובים, ואביה ואמה טובים, ושלא יהא דבר במי שידבק בהם שיעכב את זרעו מלהיות תלמיד חכם, וכן יתפלל על בניו ועל בנותיו שישיאם על פרקם ושיהיו בהצלחה טובה וחיים טובים עם נשותיהם ובנותיו עם בעליהן והוא עם אשתו. (רמג)

יש אדם שהיה לו אשה, והאשה יוצאה לתרבות רעה, והאדם טוב והאשה מחרפת בעלה והיא בתרבות רע, כיון שהוא לעיני בעלה תעשה רצונה ולא יקפיד עליה, והוא ימות בחייה, וכתיב (יחזקאל י"ח) הנפש החוטאת היא תמות, וזאת התשובה, כי האדם חייב להצטער, ואפילו אם אינו חייב, פעמים הוא בעון אביו שעשה לאשתו או אמו לבעלה, ואפילו אמו לאביו. ואם תאמר מה יכול לאביו לעשות שמקנטרת אותו, מכל מקום גורמת האשה לבנה שיש לו אשה רעה... או האיש יודע שהאשה היתה רעה ואחים רעים ואף על פי כן לקחה, או היא ידעה שהוא רע, ואף על פי כן נשאת לו, הרי הילדים אחר הרע, אם לא יהיה לו זכות גדול שלהם, או של זכות אבות שיכריעו לזכותו...

ואם תאמר כיון שהזווגים מהקב"ה למה זווגם שיתבטלו דברי חכמים, ומאי אולמא האי מהאי, אמת כי הזווגים מן הבורא, והבורא שזווג הזיווגים כפי הדיעות, כי לפי דעת שמשון זווג לו נשים, וכתיב (שופטים י"ד) כי מה' היא, ולפי דעת יהורם זווגו לו מבית אחאב אשה... (שעד)

כתיב (קהלת י"א) בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך, אמר רבי דוסתאי אם לקחת אשה בנערותך וילדה ומתה, אל תשב בזקנותך בלא אשה, למה, כי אינך יודע וגו', אבל אם יקח אשה שאחיה ואמה רעים ואינם גומלי חסדים, מסתמא בידוע שהזרע רע, ועל זה לא אמר בהדי כבשי דרחמנא למה לך. (שעו)

כל שיש לו לב טוב ולוקח גיורת שיש לה לב טוב, וצנועים וגומלי חסדים ונעימים במשא ומתן, מוטב להתחתן בזרעם מלהתחתן בזרע ישראל שאין בהם אלה המדות, לפי שהזרע של גר יהיו צדיקים וטובים. (שעז)

אל תשדך להשיא נערה לזקן או למי שאינו חפץ בה, או היא אינה חפצה בו, או בת צדיק לרשע, או בת רשע לצדיק, ואפילו בחור ובתולה רגזן, או אשה בחורגה. אחד זקן אמר לאחד עסוק לי שיתנו לי פלונית הבחורה, ואמר לא אעסוק שלא יהא על ידי מלאה הארץ זמה להשיא בתולה לזקן, אמר לו החכם לא כוונת ביושר בזה המעשה, כי זאת הבחורה כמה בחורים בקשו אותה ולא רצת בהם, אלא שזה הזקן היא חפצה בו, מפני שהוא יהודי טוב, ומה שאמרו ומלאה הארץ זמה זה המשיא בתו לזקן, הוא דוקא שהיא אינה חפצה בזקן, אבל כשהיא חפיצה בזקן מפני שהוא יהודי טוב או יודעת שיותר תקנתה בזה, אז מצוה לעסוק לה בזקן... מעשה שהיו רוצים לתת לזקן בתולה ולא רצה הזקן פן יגרום לה חטא, אמרו לו, והלא היא חפצה בך, והלך הזקן לפני הבתולה והסיר כובעו, ואמר לה ראי שאני זקן וראשי מלא שיבה ושאר דברים מן הזקנה, כדי שלא תאמר לא הייתי יודעת, והיא אמרה אפילו לרחוץ רגלי אדוני די לי, רק שיקרא שמך עלי, ויצאו מהם תלמידי חכמים. ואמרו לאחד אשה פלונית יפה במקום פלוני היא חפצה בך, שמע לעצתנו ולך שמה, ותצבע שעריך בשחור, ותהיה סבורה שאינך זקן, והיא תאמר מה שבלבה, אמר להם חלילה לי להטעות אותה, אלא תראה שאני זקן.

אל תחלל את בתך להזנותה, זה המשיא בתו לזקן, כל שכן למנוול ולמוכה שחין, אם כן למה נאמר (דברים כ"ב) את בתי נתתי לאיש הזה, הרי זכתה תורה לאב להשיא בתו, שאם יראה האב שהיא רוצה בבחור והוא יודע שהיא זונה ואין תקנתה אלא כך, זכתה תורה לאב להשיאה למי שהוא חפץ, שיהא תקנתה, ופעמים משיאה לזקן לתקנתה. (שעט)

...ופעמים שמניח הקב"ה להביא ממזרת כדי שיתחתנו בהם אותם שראויים להם, דהיינו מסייעי עבירה או אותם שבידם למחות ולא מיחו, או המוציא לעז על אחרים ומחפשים למצא פגם במשפחות כדי שלא יתחתנו בהם, או אם ממנו יוצאים ממזרים... יפת תואר התירה התורה כנגד היצר, שאם לא יתירה יחטא בה וישאנה באיסור... ועוד אם יש ישראל שנחתך חוטמו או יש בו מום אחר ואין בת ישראל חפץ בו, הרי יקח יפת תואר... (שפ)

אחד אמר להם רוצים לתת לי אשה ומיוחסת לי, ואין להם ממון לאביה ולאמה לתת לנדוניא וגם אין לי במה להתפרנס, ואני דואג פן אצטרך לגנוב או לעשות עוולה ורוצים לתת לי במקום אחר שאינה מיוחסת כל כך, רק אינם פסולים לבא בקהל. אמר לו החכם כיון שאין לך, ואם תקח אשה במקום עוני הרי תצטרך מיד לקבל מן הגבאי ולא יתן לך כדי פרנסה ותצטרך ללכת מעיר לעיר וכל ימיך ברעד ובדאגה ולא תוכל ללמוד מפני הדאגה, טוב שתקח במקום עושר ולא תצטרך לגנוב ולעשות עוולה, ואם מן השמים נגזר בניך יהיו טובים ועשירים יהיו קרוביך שמחים שיתחתנו בהם, כיון שאתה לוקח לשם שמים כדי שלא תחטא.(שפא)

איש אחד נשא אשה שלא כחפצו, ובירך שתי ברכות, דיין האמת והטוב והמטיב, ברוך דיין האמת שהזמין לו אשה שלא כחפצו, וברוך דיין האמת, שלא לקחה ברצון אלא מחמת דוחקו, וברוך הטוב והמטיב, שנותנים לו ממון הרבה, אמרו לו זה אינו דומה למי ששמע שמת אביו ויורשו, שמברך ברוך דיין האמת וברוך הטוב והמטיב, לפי שבידי שמים היא, אבל אתה בידך היה, למה לקחת אותה, אמר דקדוקי עניות גרמו לי, וגם על פי הגזירה, כי ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזים איזה אשה לאיש, לכן ברכתי דיין האמת. (שפב)

...והא דאמרו שמא יקדמנו אחר ויקחנה אחר וישכבנה ויבעלנה, כי זה אינו יכול להיות שיועיל בתפלה לישא ולבעול, תדע שכן היא, שכן אמרו כי הא דרב שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר תזדמן לי פלוניתא, אמר ליה לא תבעי רחמין הכי, אי חזיא לך לא אזלא מינך, ואי לא כפרת בה, כך פירושו, ואי לא נגזר רק שתהא אשתך ובתחנונים יכול להיות שתקדים ותשאנה, מכל מקום לא יתגלגל שתבעלנה, אלא תכפר בה ותתן לה גט ותגרשנה, כי אין לתפלה מועיל שום ערמה שיוכל לבעול כשלא נגזר. ואם תאמר וכי יעקב אבינו לא ידע מזה (הענין והגזרה והבת קול), אם כן למה הוצרך לעבוד שבע שנים, הרי תדע זה מנתן הנביא. (שפג)

אחד היה מתענה תעניות שיתן לו הקב"ה אשה טובה להזמין לבנו, וכשגדל הבן והיה לו בנים מתה אשת האב, אמר הבן לא אהיה כפוי טובה נגד אבי, והתענה הבן ארבעים תעניות שיזמין הקב"ה אשה טובה לאביו אחר שמתה אמו... (שפד)

מעשה בבתולה אחת שלא היתה מתקשטת, אמרו לה מי שרואה אותך שאינך מתקשטת אין תובעין אותך, אמרה כיון שהקב"ה הוא ממציא זווגים איני דואגת, ונתגלגל הדבר שלקחה תלמיד חכם וצדיק. (שפה)

כל מי שרבות נשים מצפות עליו, או אשה שרובי אנשים מצפים עליה, לסוף תנשא לשאין הגון לה ותתחרט, שאם תנשא לאיש טוב נמצא רבים מצטערין על ידה, ולמה יהיה זה שמי שאינו הגון יבואו לו בלא טרחים ובלא צער אשה טובה, ולצדיק בכמה טרחים, כדכתיב (הושע י"ב) ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר, וכתיב (בראשית ל"א) עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך, וכתיב (שם) הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני, ויש צדיק במקום שחפץ לא יקח אלא באשר לא חפץ בצער ובטרחים. לפי שזה העולם מהנים ממנו לרעים אפילו בלא תפלה ובלא צער, אבל לצדיק אין רוצים ליהנות לו עד שיצטער, כי הקב"ה חפץ שלא יהיה לצדיק שמחה שלימה בעולם הזה. (שפו)

אדם אחד התענה כמה ימים שיזמין לו הקב"ה אשה שהוא אוהב, ולא נתקיים תעניתו ותפלתו. אמר לו לחכם, הרי התעניתי ובכיתי ולא הועיל לי, אמר החכם שמא אותה לא נגזרה לך, אמר ולמה אין מועיל תעניותי ודמעותי שאני מתפלל ומתענה שיסיר לבי ממקום שלא נגזר לי, וישים לבי לאהבה אותה שנגזרה לי, אמר החכם מפני שאתה צופה בנשים, והיאך תסיר את לבך מהם. ולבסוף לקח אשה שלא מצאה חן בעיניו, אמר כל תעניותי לא הועילו, אמר לו החכם שמעתי דברי גאוה מפיך, שאמרת לא הייתי לוקח פלונית בכל כסף וזהב שבעולם, מפני שהיא כך וכך, לכך אותה עצמה זימן לך הקב"ה, כי דברי גאוה שטות לבעליה... אבל דע שזה הצער הבא עליך בשביל שהיית צופה בנשים, וזימן לך מה שלא מצאה חן בעיניך, ובשביל התחינות והתעניות אפשר שתאהב בזאת ותצליחו, מפני שסמכת על תעניות ולא עסקת בכשפים. (שפז, וראה שם עוד)

שני אחים הנשואים לשתי אחיות אחד מהם ימות או לא יצליחו, לכך לא ישאו, או יגרש אחד מהם את אשתו אם נעשה הדבר כך... וכן ב' חתנים שעושים נשואים בשבת אחת לא יצליחו או ימות האחד. וכן יש זווגים שלא יצליחו (או שניהם) או אב ובן הנשואים ב' אחיות או אם ובת שני אחים, או אדם שהשיא בתו לאחי אשתו, וכן האיש שהוא אלמון ויש לו בן ונשא אלמנה ויש לה בת, ומשיא בת אשתו לבנו או בן אשתו לבתו, וכן אדם שלקח אשה ששמה רבקה או שם אחר, ובנו לקח אשה ששמה רבקה ובן בנו לקח אשה ששמה רבקה לא יצליחו, תמצא היא לא תצלח שהיא משולשת, או הוא משולש, שהאשה והבת ובת הבת לקחו ג' שמות, נמצא הוא לא יצליח, והרבה יוצא באלה, אף על פי שלא לנחש יש לחוש, ולא נאמר על זה תמים תהיה. 

יש עוד זווגים שלא יצליחו, ונפקא מינה לאיש חסיד למנוע בהם ולחדול, כגון ראובן שלקח את רחל ומתה וילדה בנים לראובן, ולאחר מותה הניחה בנים, לא יקח ראובן את לאה אחותה, לפי שאמרו חכמים אחד ממאה אין זוכין להוליד בנים משתי אחיות, אבל אם לא הניחה בנים אם יקח לאה אז יוליד ממנה, לפי שהראשונה אחותה לא ילדה לו... וכן ב' אחים אחד נשא אשה, אמר לו אחיו עסוק שיתנו לי אחות אשת אחי או בתה או אמה, או האב לקח אשה, ואמר הבן עסוק שיתן לי אחותה או בתה, כל הירא דבר ה' לא יעסוק בזה.

כתיב (תהלים כ"ה) מי האיש ירא השם יורנו בדרך יבחר... כיון שאמרו לשלישי לא תנשא או לרביעי, למר כדאית ליה ומר כדאית ליה, אם עבר ונשא אשה שבעליה מתו, הרי עתיד ליתן את הדין, שהוא מסתכן בעצמו... (תעז)

בחור שבא לקחת אשה כבת ארבעים שנה, אל תהי עצת יראי ה' באותו זיווג, שהרי בת אחיו ובת אחותו התירה התורה כי רובן קטנות מן האיש אחי אביהן או אחי אמותיהן, אבל לאיש אסור לקחת אחות אביו ואחות אמו, כי רובן יותר זקנות בשנים ממנו. (תצא, וראה שם עוד) 

הנה אמרו כל מי שנושא קטנה מעכב את המשיח, ואם תאמר אם ילך בלא אשה לא יקפיד על זה, ולמה אינו מעכב את המשיח, אלא אם ילך בלא אשה חוטא, כמו שאמר רב הונא על רב המנונא, ומכל מקום עד שלא יקח אשה אין שכבת זרע יוצא ממנו אלא לאונסו, אבל אם לוקח קטנה, הרי מרצונו מאבד שכבת זרע... (תצט)

אדם שהוא בחור וחפץ לקחת אשה, יחשוב אז כמה הרהורים וכמה צער הוא סובל, ויחשוב כשיהיו בניו מגיעין לפרקן שישיאם, כי צער לפניו אם ילך בלא אשה, ופעמים שאין יכולת בידו, לכך יתפלל לה' שיזמין לו ה' זווגם בעתם לכל צרכם ותקנתם. הרי משה רבינו בראותו שלא היה יכול לחזור למצרים לקח גיורת. ולמה נולדו ליהודה פרץ וזרח בגלגול עבירה, אף כי תמר היתה ראויה לו, אלא מפני שגרם למכור את יוסף, והיה בן ל' שנה עד שלקח אשה... לכך לא מלך דוד עד שהיה בן ל'... (תקד)

מעשה באחד שהיה תמיד משתדל לזווג זווגים, כשהלך לעולמו קודם חליו ארס לבנו אשה, וציוה שיעשו נשואין לאחר ל' יום אחר מותו, אמרו לו לאחר י"ב חודש תצוה לעשות נשואין, אמר כי כל ימי הייתי עוסק בזווג, ואיני רוצה שעל ידי יעכבו אפילו נשואי בני משום פריה ורביה, ומשום שלא יהרהר הרהורים רעים... (תקה)

לא יכסה אדם מום בני ביתו, אם צריכים בניו או קרוביו להזדווג, אם יש להם חולי, שאלו היו יודעים אותם המזדווגים עמהם אותו חולי לא היו מזדווגים, יגלה להם, פן יאמרו קדושי טעות היו, אלא יפרידם ולא יהיו ברע יחדיו, או אם יש מעשים רעים להם שאלו היו יודעים לא היו מתחתנים בהם, לכך יפרסם... (תקז)

אחד היה עשיר, ועל ידי שרים לקח בת טובים בכח שלא ברצון אשה ולא ברצון אביה ואמה, ועשה נשואין, וקראו לחכם להיות בסעודה, אמר בקהלם אל תחד כבודי, כי איך יאמרו שהשמחה במעונו, וכתיב (ישעיה כ"ח) ולא אבו שמוע אבוא כתיב. מי שיש לו טיפול בית ואינו יכול להתפרנס, מוטב לו לקבל מן הצדקה ואל יתחתן ברעים, ואם אינם נותנים לו מן הצדקה, ולא ידע במה להחיות עד שיתחתן בהם, אם יש לו בנים אחרים ירחיקם מאותו עיר כדי שלא יתחתן באותו זרע שנתחתן ברעים, פן יהיו כלם רעים, וכתיב וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי אל ארץ קדם, במקום משפחות הטובים, כדי שיתחתן בהם ולא בכנענים. וכתיב (יחזקאל כ"ב) בן אדם היו לי בית ישראל לסיג, שהיו מקצתם מתחתנים בפסולים, ואחר כך (שם) כלם נחושת ובדיל וברזל ועופרת, לפי שהתחתנו הפסולים בכשרים, ואותן באחרים. ולפי שנגזר על הרעים כליה, וכשנתחתנו בטובים הרי אף על הטובים נגזר כליה, וזהו שנאמר (שם) כסף, מתחלה היו הצדיקים נזהרים שלא להתחתן ברעים ובפסולים שלא להתחבר עמהם, ואחר כך נתחברו עמהם ונתחתנו בהם ונגזר על כלם כליה. (תקיא)

אחד המתין לחמיו עד שעת הנשואין, ולא רצה ליכנס לחופה עד שיתן לו מה שנדר לו, אמרו לו, היה לך קודם להזהירו, אמר הוא עשיר, ודברתי לו ולא הועיל, לכך לא יקדש אדם אשה (ולא יכסה ראשה בצעיף), עד שינתן הממון ביד נאמן, ולא יאחרו הנשואין, ואם עני הוא לא תהי לו כנשה. (תקיב)

בבית אחד מת תלמיד חכם, והיו חפצים לעשות בו נשואין, אמר זקן אחד, איך יתכן לעשות בו נשואין, בחדר שמת בו תלמיד חכם מחדש, וכתיב (שמואל ב' א') הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות... אחד צוה לבנו לעשות נשואין לאחר שלשים יום למיתתו, ואמר החכם לעשות כאשר צוה, אבל כלי שיר לא ישמע בבית. (תקלה ותקלו)

האב המצוה את בנו לקחת בת בנו או בת בתו, והוא אינו חפץ בה, וירא אם יקחנה שישנא אותה, או ירא שמא לא יוכל להתאפק מלחטא בנשים, מוטב שלא ישאנה, ואם יכול להתאפק מלחטא בנשים אף על פי שישנא אותה, הרי עושה דבר גדול בשביל אביו ואמו, ואביו ואמו חוטאים שדוחקים אותו ליקח אשה שאינו אוהב אותה... (תקסב)

אם האב והאם מצוים לבן שלא יקח אשה כדי שיעבוד אותם, זה לא יתכן, אלא יקח אשה ויהיה אצלם, ואם אינו מוצא אשה במקום שאביו ואמו שם, ואביו ואמו זקנים וצריכים מי שיעבוד להם, אז לא יצא מן העיר, ואם אינו יכול להרויח אלא כדי להספיק צרכי אביו ואמו, ואם יקח אשה לא יוכל להספיק לאביו ולאמו, אז ישמע לאביו ולאמו. ואם אביו או אמו בעלי קטטה, ויש לו אשה ויודע שעל חנם מתקוטטים והדין עם אשתו, לא יתכן לכעוס על אשתו כדי לעשות נחת רוח לאביו ולאמו. ואם עשיר הוא ויש לו מי שיעבוד לאביו ולאמו, אז יוכל ללכת אל עיר אחרת לישא אשה. ואם רואה אביו או אמו שבנות הארץ רעות, והבן רוצה לקחת משם אשה, והאב מצוה לו שלא יקח, חוטא הבן אם יקח, שהרי יעקב שמע ליצחק ולרבקה, אבל אם יש טובות, ואחיה טובים, ויש רעות ואחיה רעים, ורצו לתת לו לאב ולאם ממון שיקח אשה מהם, והטובים אינם רוצים לתת לו לאב ולאם שום דבר, והאב והאם מצוים לו לקחת בת מי שנותנים להם ממון, והבן אינו רוצה ליקח אשה אלא מטובים, אף על פי שכועסים עליו אביו ואמו לא ישמע אליהם, כיון שעושין עמו שלא כהוגן. (תקסד)

אדם שנפטרה אשתו, לא יתכן שישא אחרת, כל זמן ששומע מרבים שמזכירים המתה ומצירים עליה, כאדם שאומר זכר פלונית לברכה, כמה קשה לנו מיתתה, וצר לנו עליה מאד. (תרסג)

דבר אחר, טוב אחרית דבר מראשיתו, אם אדם מתאוה ליקח אשה, ויודע שהיא רגזנית ואינה צנועה, הרי לא יקחנה, כי כשם שנשמעת לו, כך לאחר, ואפילו צנועה, הואיל ורגזנית היא לא יקחנה, אלא יקח צנועה שאינה רגזנית. (תתקנא)

...ולא מפני אהבה או אשה יתחתן בהם, או שאוהב את חבירו, והוא יודע שבמקום אחר תקנה טובה יבא לו או לבנו או לבתו, כי טובים מחבירו ומבני חבירו... בשלשה דברים אלו הזהר מלחזור אחר חיתון או אחר מלמד או אחר מוהל בשביל אהבת בני אדם. (תתקעג)

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים ל"ג), צוה לנו שנעשה תקנה שיהא מורשה, כיצד, שלא תקח אשה שאחיה רעים אלא שאחיה טובים וחכמים... (תתקצו)

אברהם אבינו כמה גרים גייר, ולא רצה להתחתן בהם, ונתחתן במשפחתו אף על פי שהיו עובדי עבודה זרה, כי היו צנועות במשפחתו וגם גומלי חסדים כמו רבקה, שאמרה גם לגמליך אשאב, לכך יצאו חסידים מהם. לכך לא חשש אברהם בעושר... (תתרטו)

שנים היו שהיו מבקשים מראובן את בתו, ואותם שנים ממשפחה אחת, אחד היה עני ואחד היה עשיר, אמר ראובן לחכם תן לי עצה טובה, אין לי כלום, והנה שמעון עשיר ורוצה בתי וברצון הייתי נותן לו בתי,ואינו רוצה אלא אם כן אתן לו י' זקוקים, ולוי עני ושואל ממני מעט שמא יהיה לי זה, ואם לא יהיה לי אבקש מן הקהל לסייעני, או אלך מעיר אל עיר לקבץ הרבה כדי ליתן לשמעון, ויקח בתי ויהיו עשירים. אמר לו חלילה לך לגזול את הבריות, שהרי אמרה תורה (דברים ט"ו) די מחסורו אשר יחסר לו, ולא לעשרו, מוטב שתתן את בתך ללוי, שמעט יקח ממך, ולא תגזול בני אדם. (תתרמג)

בתחילה השיא אברהם לבנו יצחק אשה, ואחר כך נשא קטורה, ומה שרב עמרם חסידא לקח לעצמו קודם לבנו, לפי שלא היו חפצים לתת לבנו אלא לו, ואמר כיון שחפצים לתתה לי אקחנה, ושמא לא כנסה עד שהשיא אשה לבנו. אבל אם האב מצא אשה לבנו, והאב חפץ להשיאה לו, ואינו רוצה הבן, הרי האב יקח לו אשה. ואם ארס הבן אשה וחפץ האב לעשות נשואין לבנו, ואין הבן רוצה להכניס, אז יקדים האב, כיון שהבן פושע. (תתשטז)

המברך שהשמחה במעונו צריך לחקור אם קיימו וגילו ברעדה (תהלים ב'), אם רעדה במקום גילה קיימו, אבל אם אדם לוקח לו אשה שאינה הוגנת או הוא אינו הגון או שניהם אינם הגונים, או אין תרבות שם וניבול פה ביניהם, או נשים יושבות בין האנשים, שהרהורים שם, לא יתכן לברך שהשמחה במעונו. (תתשכ)

רבינו בחיי:

אשר לא תקח אשה - הזהירו בשבועה, שלא יקח אשה לבנו מבנות כנען הזרע המקולל, לפי שהאשה מוכנת לפורענות, תטה את האדם לצדה, כי כן עשתה אם כל חי, וכמו שידוע מענין שלמה ע"ה... ועל כן הוקבע בישראל למנהג לקרא פרשה זו לחתן ביום חתונתו, להזכיר האדם שיזהר בנשואיו, ושלא יקח אשה לשם יופי, שהרי הכתוב אומר (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי, ולא לשם ממון, כי הממון עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים, ולא לשם שררה הקרובים ובני משפחות שיהיה נעזר בהם ויוכל להשתרר, לפי שהוא נכשל ונענש בכל אחת משלש כוונות אלו, אבל יצטרך שתהיה כוונתו לשם שמים ושידבק במשפחה הגונה, לפי שהבנים נמשכים במדותיהם בטבע אחר משפחת האם, כי כן טבע היין להיות טעמו נמשך אחר הכלי אשר עמד בתוכו.

ועוד יש בפרשה זו אזהרה לאדם שישא אשה מבנות משפחתו ושידבק בקרובותיו, כי כן עשה אברהם... וכן עמרם, כי כשהבריות מזדווגות כל אחד ואחד אל מינו, השלום מתקיים ומתרבה בעולם, ואם אולי ישא אשה למטה ממדרגתו יהיה לבו גס עליה ויגיע לו קלון, גם אם ישאנה למעלה ממדרגתו תתגאה עליו, וכל ימיהם יעמדו בקטטה ומריבה, וכבר המשילו רז"ל המשפחות הדבקות זו עם זו שכולם מתאימות במעלה שוה, משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל... (בראשית כד ג)

מה' יצא הדבר - ...ומכאן למדנו שענין הזווג הוא נגזר מן השמים, כענין שאמרו רז"ל ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, ואפילו מעבר לים, וזהו שהזכיר שלמה ע"ה, (משלי י"ט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת, באר הכתוב, מה שהאבות מנחילים לבנים והוא הבתים והממון, אבל אשה משכלת אין כח בידם להנחיל אותה להם, כי מאת ה' תבא, והודיענו בזה, כי אשה משכלת יקרה היא מבית והון... ובמדרש תהלים, בא וראה כמה קשה כח הזיווג, שהרי מצינו שהקב"ה יחד שמו על הזיווג בג' מקומות, בתורה בנביאים בכתובים... ועוד דרשו במקום אחר, שהנשואין נגזרין משעת יצירה, שנאמר (ישעיה מ"ו) העמוסים מני בטן, הנשואים מני רחם, וזהו בת פלוני לפלוני, ואפילו מעבר לים. ועל דרך הקבלה, בת היא היו"ד, פלוני הוא הוי"ו, לפלוני הוא האל"ף, שהוא מעבר לים החכמה, והכל דבק ומיוחד, ולכך לא אמרו פלוני ישא פלונית או פלונית תנשא לפלוני, כי רצו להקדים הנקבה ולהזכיר אביה ובעלה... (שם שם נ)

הנשואין צריכין סיוע אלוקי, ואי אפשר להיות להן גמר ענין הצלחה כי אם בזה, ולמדנו זה מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים... ויש לשאול בפרשת אליעזר, מה היה הצורך שיודיענו הכתוב המתנות שנתן לה העבד,ומה היה הצורך להודיע המשקל... ונראה לי לפרש, כי יש במתנות אלו רמז לקבלת התורה, כלומר שיצא מזיווג יצחק ורבקה זרע ברך ה', ויהיו מקבלי התורה, ויביאו שקלים, שכתוב בהם בקע לגוגולת... וכשם שנכפלה פרשה זו בענין העבד שני פעמים, וחזר העבד לספר כל הדברים שאירעו לו בדרך, כן בניה קבלו התורה ב' פעמים, לוחות ראשונות ולוחות שניות...

ענין הנשואין הוא דוגמא לבריאת העולם, כשם שנברא העולם בעשרה מאמרות, כך תקנו לנו ז"ל ברכת נישואין בעשרה, מן הכתוב שאמר ויקח בועז עשרה אנשים, ותקנו בברכת אשר ברא עשרה לשונות של שמחה. וכשם שבבריאת העולם היו הימים עם השבת שבעה, כך תיקנו לנו ז"ל שבע ברכות עם ברכת היין, שהוא כנגד השבת, שהוא צריך להתקדש ביין בתחלה ובסוף, גם ימי השמחה הם שבעה. ולפי שאין שלימות השמחה בעולם הזה, תקנו ז"ל בבית חתנים לומר בברכת המזון, שהשמחה במעונו, לומר, שהשמחה שאנו משמחים לחתן וכלה לא מאתנו היא, אבל היא במעונו... (כד הקמח, חתן בבית הכנסת)

בן שמונה עשרה לחופה, יש בזה אסמכתא מן הכתוב, והוא אשה בבתוליה יקח, מנין והו"א, ותמצא במעשה בראשית י"ח פעמים אדם משנברא עד שנזדווגה לו חוה, הראשון נעשה אדם, והאחרון ויהיו שניהם ערומים. (פרקי אבות פרק ו)

בעל הטורים:

ויבאה - ...וכתוב חסר, ועולה כ"ד, מלמד שקשטה בכ"ד קשוטין. (בראשית כד סז)

ולא תחטיא - וסמיך ליה כי יקח איש אשה, שהיא מצלת את האדם מן החטא. נחלה וסמיך ליה כי יקח, לומר בית והון נחלת אבות, אבל כי יקח איש אשה, מה' אשה משכלת. ועוד לומר שכתובת אשה ממקרקעי. לכל דבר נקי - לומר שיהיה נקי בדבור, כההיא דאמרינן (שבת ל"ג) הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה. דבר אחר נקי יהיה לביתו - שהנושא אשה מוחלין לו על כל עוונותיו... הפסוק מתחיל בכי יקח, ומסיים בקיחה, לומר נשא אשה בבחרותו ישא אשה בזקנותו... (דברים כד ה)

נשיכם - וסמיך ליה וגרך, רמז שלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין. (שם כט י)

ספר החינוך:

שנצטוינו לקנות אשה באחת משלש דרכים קודם הנשואין, ודרכים אלו בארו החכמים, שהן בכסף, או בשטר, או בביאה עליה, ועל זה נאמר כי יקח איש אשה ובא אליה, דהיינו, אם ירצה איש ליקח לו אשה, שיקנה אותה תחלה בביאה...

משרשי המצוה, שתצונו התורה לעשות מעשה באשה, יורה ענין זווגם טרם ישכב עמה, ולא יבא עליה כבוא על הזונה, מבלי מעשה אחר קודם ביניהם, וגם נאמר שהוא כדי שתתן אל לבה לעולם, שהיא קנויה לאותו האיש, ולא תזנה תחתיו ולא תמרד בו, ותתן לו יקר והוד לעולם כעבד לאדוניו. ובכל יהיה שבתם וקימתם בשלום לעולם, ויתקיים הישוב ברצון הא-ל שחפץ בו.

ומהיות מיסוד המצוה מה שזכרתי, נהגו ישראל לקדש בטבעת, להיות בידה תמיד למזכרת, ואף על פי שבשוה פרוטה אפשר לקדש מן הדין...

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, והעובר על זה ונשא אשה מבלי שיקדשנה תחלה בטל עשה זה. וחייבונו חכמים לברך על מצוה זו, המקדש או אחר בעבורו, והוא עונה אמן, כדרך שמברכין על כל המצוות, דקיימא לן בברכת המצוות, אף על פי שיצא מוציא... (כי תצא מצוה תקנב)

מאירי:

ברית אלקים - הדברים בין איש ואשה מצות ה'. (משלי ב יז)

חכמות - הערה לחקור בנשואין ולבחור אשת חיל, ואמרו חכמי המוסר, אל תקח אשה לעושר או ליופי, כי הכל ילך וישאר הדופי, בחר בת מעשים על ילידת מתייחסים, אל תקח אשה לרוב חילה פן תחשבך כעבד לה, משכלת במסכנות, טוב מאוולת במלכות... (שם יד א)

רלב"ג:

ומה' אשה - אין זה תלוי בבחירה, אבל צריך שילוה לו עזר אלוקי. (שם יט יג)

הרקאנטי:

מי האיש אשר בנה וגו', דע כי אלו השלשה מזומנים לפגעי העולם יותר מאנשים אחרים, ומדת הדין מקטרגת עליהם, והעגל במתן תורה יוכיח, דוק ותשכח בכל המקומות שחטאו ישראל במדבר, רובם היו בעת מעלתם הגדולה... ועל כן תקנו לשבור הכוס בשעת החופה, כדאיתא בברכות, והבן זה, וזה שאמר בתוכחות אשה תארש וגו'... (שופטים דף פז, ועיין שם עוד)

מהר"י יעבץ:

...כי כמו שהחתן יצוה לנגן לפניו בכלי זמר ביום חתונתו, שהוא התכלית אשר אליו כיוון, כן לבי ובשרי ירננו... (תהלים מב ד)

עקדה:

...וזה שאמר כאן בזווג ראשון, רוצה לומר האשה שנולדה עמו (הגוף), שהיא על פי הכרוז הנזכר של המלאך לילה, והזווג הב' לעת מצא, הוא לפי מעשיו, ושני הזווגים משפיעים ומתקנים זה את זה. ורק אחר כך סרו משמירת הזווג השני, כמו שכתוב רק בת אחאב היתה לו לאשה (מלכים ב' ח'), ולהשתלשלות זו רמז אברהם בתפלתו: אשר לקחני מבית אבי וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך וגו', רוצה לומר, ה' שהכריז עלי בשעת יצירתי, שבה קדשני, ומאז בחרני שהוא זווג א', הוא יהיה סבה שיהיה לי זרע כשר, וישלח מלאכיו הממונים על הזווג, כדי שתמשך שלשלת טהרה וקדושה. ומשם עצה לאדם לבדוק עד שידו מגעת למצא זווג כשר וטהור, שהוא תחלת שלמות האדם, ותסייע הרבה לאשה הראשונה בשלמות העולם הזה והעולם הבא. וכן אמר החכם על שתיהן באשת חיל מי ימצא, הכלולה בכל המעלות נקראת אשת חיל, וזו לא תמצא מצד הקרי וההזדמן, ועניני האדם ימצאו רק בהשתדלות, בטוב ההזדמנות ובחפץ אלוקי, וסימנך, ויצא יעקב, ויפגע במקום, ויחלום, וזו תמצא רק על ידי מתת אלקים, כי הטובות העליונות ראויות שינתנו מה' ולא על ידי מקרה... (בראשית כג א, שער כב, וראה שם עוד)

להיות ענין הזווגים היותר מאוחר ביצירה, למדנו שישים האדם הזווג בסוף השתדלויותיו, כמו שלמדו חז"ל מפרשת שוטרים, בית כרם אשה, ולא כהכסילים, הממהרים קצם ומחליפים את הסדר כבתוכחה, אשה תארש, בית תבנה וכו', כי היא סכלות עצומה, להטיל על עצמו עול האשה והבנים בלי שיוקדם לו ספוקם, וגם היא אוולת, כי ממנע עצמו מהשלמתו, כמו שאמרו בקדושין כ"ט, ריחים על צוארו ויעסק בתורה? וכן אמר בזווג זה, שיצחק כיוון תחילה לשלמות עצמו, והגיע לשנת המ', זמן הבינה, ובא על שלמות הצלם והדמות... (שם כד א)

מנורת המאור:

האב חייב בבנו להשיאו אשה, כדי למונעו מן החטא, ולחנכו בישוב דעת ולהכניסו במצות קיום המין, והביאו רבותינו סמך מן הפסוק, כדגרסינן בקדושין כ"ט... דכתיב בירמיה כ"ט קחו נשים והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים, ואת בנותיכם תנו לאנשים, בשלמא בנו בידו, בנותיו מי הוו בידו, הכי קאמר, ליתוב להו מידי, כי היכי דליתיה וינסבוה.

וזמן הראוי לזיווג הוא הטוב כל מה שיוכל להקדים, קודם שיתגבר עליו יצרו, כדגרסינן התם... ואף על פי שלמוד תורה גדול מכל המצוות, וכל שכן לחנוך הנער, יש לך זמן שנשואי אשה קודמין, כדגרסינן התם, ללמוד תורה ולישא אשה... ואם אי אפשר בלא אשה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה... והזמן הבינוני לאיש שאינו שטוף ביצרו הוא בן שמנה עשרה, והוא אשה בבתוליה יקח (ויקרא כ"א), מנין והו"א... לפי שהוא בחור, קודם שיתגבר עליו יצרו... וטוב לו לאדם שלא ישהה בין אירוסין לחופה כדי שלא יבא באמצע לידי הרהור, כדגרסינן בפסיקתא, רבי חייא בר אבא אמר, תוחלת ממושכה מחלה לב (משלי י"ב), זה המארס אשה ונוטלה לאחר זמן, ועץ חיים תאוה באה (שם), זה המארס אשה ונוטלה מיד. (נר ג כלל ו חלק א פרק א)

טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו (איכה ג'), ודרשו ז"ל עול זה אשה, רוצה לומר, טוב לגבר שיסבול עול האשה מנעוריו, וינצל מן החטא, טרם יפול ביד אויבו. ואותה אשה שאדם נושא בנערותו, היא חפץ שאין לה תמורה, כדגרסינן במסכת סנהדרין (כ"ב), אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים, שנאמר (ישעיה נ"ד) ואשת נעורים כי תמאס... וקודם שישא אדם אינו קרוי אדם, כדגרסינן ביבמות ס"ב, אמר רבי תנחום בר נהלאי, כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה... ואמרינן נמי התם (ס"ג) אמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם...

הזווג השני קשה להזדווג, כדאמרינן עלה, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן קשה לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא וגו' (תהלים ס"ח), אל תקרי מוציא, אלא כמוציא... ואף על פי שקשה לא יהא בלא אשה...(שם פרק ב)

כשם שאדם מוזהר שלא ישא בת עם הארץ, כך הוא מוזהר שלא ישיא בתו לעם הארץ, כדי שלא תלמוד מדרכיו. ואמרינן בפרק אלו עוברין (פסחים מ"ט), תניא אמר רבי מאיר, כל המשיא את בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי... לעולם ישתדל אדם לישא אשה בת טובים, ויבדוק באביה ובאמה ובאחיה, ועל זה נכתב בתורה בת פלוני או אחות פלוני הכתוב בגדולים, לספר שבחם... שהוא סיוע גדול לבנים שיצאו הגונים... (שם חלק ב פרק ב, וראה שם עוד)

ימי הזיווג הם ראויים למשתה ולשמחה ולחתן לכלה ולקרובים, ולא ניתנו למלאת כריסם, אלא ליתן שבח והודאה לשם יתברך, שהגיעם לזיווג ולתת בהם מתנות לאביונים, ולשמח בהם לשמחה של מצוה. והשמחה של שבעת ימי המשתה יש לה סמך מן התורה, כדגרסינן בפרקי דרבי אליעזר, רבי יוסי אומר שבעת ימי המשתה מניין לנו, מיעקב אבינו, שעשה משתה שבעת ימים ולקח את רחל, שנאמר מלא שבוע זאת (בראשית כ"ט). ונאספו כל אנשי המקום לגמול חסד עם יעקב, שנאמר ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה, אמר הקב"ה אתם גמלתם עם יעקב עבדי, אני אתן שכרכם לבניכם. 

ימי המשתה ממי אנו למדין, משמשון נזיר אלקים, כשירד לארץ פלשתים ולקח אשה ועשה שבעת ימים משתה ושמחה, שנאמר ויהי כראותם אותו ויקחו שלשים מרעים ויהיו אתו. (שופטים י"ד). מה היו עושין אתו, היו אוכלין ושותין ושמחין...

ורמז לברכת חתנים מן התורה, שנאמר (בראשית כ"ד) ויברכו את רבקה, ותקנו לומר ז' ברכות...

התורה המשילה השמחה שעתיד הקב"ה לשמח את ישראל בזמן הנחמה לשמחת החתן עם הכלה, כמו שאמר הנביא (ישעיה ס"ב) ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך, והעריכה לשמחה זאת, לפי שלא מצא שמחת מריעות גדולה מזו שיש לחתן ביום חתונתו וביום שמחת לבו, והיא שמחה של כבוד ושל הנאה ושל מצוה, של כבוד, שהכל מכבדין אותו, כדאיתא למעלה... ושל הנאה, שאין לך הנאה גדולה מזו, הכל רצים אחריה מנעורתם, בית חדש, ואשה חדשה, ועבדים לשמשו וכל הנאות שבעולם. ושל מצוה, מקיים מצות נשואין ומצות פריה ורביה, ומצות עונה ובונה בנין לקיום המין... (שם חלק ג פרק א וראה שם עוד)

אברבנאל:

ויוסף אברהם ויקח אשה - ... ג' להודיע ההבדל בין זווג ראשון לשני, שכאן לא הקפיד כלל על האשה ומשפחתה... (בראשית כה א)

ויהי יצחק בן ארבעים - מה שאמרו בן שמונה עשרה לחופה הוא רק בכח, שראוי להוליד, אבל כשיקח אשה בבחרותו תטה לבבו ותכניעהו יותר מדאי, כשלמה, ומוצא אני מר ממות וגו', ולקיחת האשה סכנה עצומה, וצריך סיוע אלוקי... על כן חכה עד מ' שנה שתשכך התאוה... (שם שם כ)

ספורנו:

על כן יעזב - מאחר שביאת הראשונה כיון הא' יתברך שתהיה דומה לאיש כפי האפשר, עד שיצר אותה מגופו, יעזב איש - ראוי שישתדל האדם לישא אשה הוגנת לו וראויה לידבק בו, גם שיצטרך לעזוב את אביו ואת אמו, כי לא יהיה דבוק אמיתי בבלתי דומים, אבל יהיה בדומים בלבד, כי אז יכונו לדעת אחד. והיו לבשר אחד - מכוין בכל הפעולות להשיג השלמות המכוון ביצירת האדם, כאילו שניהם נמצא אחד בלבד. (בראשית ב כד)

כאשר דבר ה' - שגזר בת פלוני לפלוני, שהרי נתן אות על רצונו זה. (שם כד נא)

אעבדך שבע שנים - אין ספק שלא היה הצדיק נושא אשה ומעמיד בנים אם לא היה בידו לפרנסה בפרט בשאר וכסות, כאמרם ז"ל נושא אדם כמה נשים והוא דאית ליה למיקם בספוקייהו (יבמות הבא על יבמתו), ולכן אין לחשוב שלבן שהיה בעל ממון יתן לו בנותיו אם לא היה בידו לפרנסם... (שם כט יח)

אם רעה בעיני אדוניה - אף על פי כן אם לא תישר בעיניו לא ישאנה, שמא ישנאנה, אבל ישתדל האב והאדון לפדותה. (שמות כא ח)

איש איש אל כל שאר בשרו - הנה התולדות ההוה משאר בשר בהיות אז הפועל והמתפעל קרובים במזג, ראוי שתהיה יותר הגונה וממוזגת, כמו שקרה בתולדות משה ואהרן ומרים מעמרם ויוכבד דודתו, וכמו שאמרו ז"ל על נשואי בת אחותו, וזה יצדק כאשר יהיו הפועל והמתפעל מכוונים להפיק רצון קונם בלבד, אפס כי זה יקרה על המעט, כי אמנם מה שיקרה בכל המין האנושי הוא ברובו כזה, שיהיו מכוונים לתענוג בלבד, כאמרו הן בעון חוללתי, ובחטא יחמתני אמי, ובהיות שאר הבשר מוכן מאד וההרהור והתענוג בו רב מאד, הנה כאשר יהיו חושבים שניהם שחבורם בלתי אסור, ירבה ההרהור והחבור ביניהם לתענוג בלבד, ובכן יזנו ולא יפרוצו, ומלאה הארץ זמה, ולכך אמר לגלות ערוה... ובכן אסרה תורה בשאר בשר כל יוצא ירך, והקרובים לזה הקו במדרגה אחת... (ויקרא יח ו)

אלשיך:

ויפל ה' אלקים - ולא ברא את האשה מאדמה, כדי שלא יהיה פירוד ביניהם, כי אפילו עתה שנבראה ממנו ממש קשה לזווגם כקריעת ים סוף, ומה אם נבראו בפירוד. ולכן כלל נפשה בכח הצלע האחת, ועשה אחד משניהם והוצרך אחר כך רק לבנות אותה ולא ליפח בה נשמה חדשה, אם כן במחשבה נבראו ב' לפי דקות ענינם זה מסטרא דדכורא וזו מסטרא דנוקבא, ובכל זאת יחדם בדבור על ידי קריאת שמם אדם, ובמעשה הבריאה, ועוד כיוון בזה שתהא הנקבה נגררת אחריו, כחשק כל חלק אחר הכל. (בראשית ב כא)

מה' יצא הדבר - אם הדבר היה רק במחשבתו יתברך לא יכריח הבחירה, מה שאינו כן אם יצא מפיו, וכאן כבר נאמר לאברהם כדפירשנו בפסוק הנה ילדה מלכה, שרבקה בת זוגו של יצחק, ולכן אין להם בחירה, וזה שאמר במדרש רבה מה' יצא הדבר, מהר המוריה יצא, או כפי הדרך הנכון אצלנו כדעת חכמי האמת, שמה שאמרו כאן בזווג א' רוצה לומר שקודם יצירת הוולד יכריז הזווג המתייחס אל נפשו, והוא זווג א' ואחרי בואו לעולם ידונוהו לפי מעשיו, ואם יזכה יטלנה, והא זווג ב' לפי מעשיו, ואמרו שלולא זכות מעשיו בהר המוריה לא נתנה לו רבקה, כי אולי מעת זווג ראשון לא שוה כשרונו אליה... (שם כד נב)

ועשית כפרות - ...ועתה רומז על קנין בני בזכות התורה, שהזווג כפרה אם משולל מכל סיג ופניה, והוא כזהב טהור... (שמות כה יז)

ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה - נגד קטרוגו של השר, ועל דרך אמרו בזווגים שקשה כקריעת ים סוף, כי לפעמים אחד אינו ראוי לשני. (דברים ו כא)

ואמר רחש לבי - שנושא לכוונה טובה, ולא לשם ממון ויופי... צלח ורכב - ואם בזווג, שהיא פעולה המתייחסת ליצר הרע יתגבר עליו, יכנע היצר הרע כל כך עד שיראה נוראות מיצר הטוב. מור ואהלות - מה שאמרו הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו וכו', ענין המצוה לשמחו הוא, כי החתונה מזכירה המיתה, שלמענה צורך הזיווג, וישוב מיראה ועוונותיו נמחלים, ויותר נעלה אם ישוב מאהבה, שאז זדונות נעשים כזכיות... (תהלים מה ב והלאה)

מעם אחיו ומשער מקומו - כבמדבר רבה על מושיב יחידים ביתה וגו', הנושא אשה הגונה לו, הקב"ה עושה לו בתים, א' שלא יכרת זרעו, ב' שיוצאים ממנו מורי הוראה. (רות ד י)

רמ"ע מפאנו:

...נמצאו לפי זה שני מיני זווג לאדם א' כרחל ליעקב שהיתה בת זוגו ממש בתולדת הנשמות מזווגן של הקב"ה וכ"י, על זה נאמר עזרי מעם ה', כמה דאת אמר אעשה לו עזר כנגדו, ואחד שלא מדין התולדות אלא ברחמים כזיווגה של לאה, כמה דכתיב מאין יבא עזרי, כי הפלא העליון נקרא אין כנודע וכן כתיב והחכמה מאין תמצא... (מאמר חקור דין חלק ד פרק יז)

מהר"ל:

בפרק הנושא את יבמתו... והנושא בת אחותו... עליו הכתוב אומר, אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. גם זה מצאתי בכלל תלונתם, כי נראה להם דבר זה קצת ערוה, כאשר מזדווג לקרובים, ואם היה חס ושלום שום גנאי ואיסור בענין זה, הרי עמרם נשא יוכבד דודתו, ויצאו ממנו משה ואהרן ומרים עמודי כל העולם, רק כי איסור ערוה הם לפי התורה, אבל כאשר לא נתנה תורה אין כאן איסור, ואדרבא הדעת נותנת לקרב ולא לרחק, והרי יעקב נשא שתי אחיות. ומה שאסרה התורה כל עריות הכתובות בתורה הם חוק כמו שאר חוקים שבתורה... (באר הגולה באר ג', ד"ה בפרק הנושא)

במדרש בראשית רבה, מה עושה הקב"ה מששת ימי בראשית עד עכשיו, מזווג זווגים... ודבר זה רחוק בעיני בני אדם, לייחס אל השי"ת פועל זה מששת ימי בראשית, וכאשר תעיין בדברים אלו תמצא שהדברים האלו נכונים והם מוכרחים גם כן, וזה כי לא היה הכוונה רק על דבר החדש אשר הוא פועל מששת ימי בראשית, כי בודאי השי"ת ברא כל הנבראים והכל מעשה ה', רק כי אין דבר חדש תחת השמש, וזה כי הנבראים אשר הוא בורא ועושה כל יום, אין חדש תחת השמש... ולפיכך השאלה הוא על דבר חדש, ועל זה אמר שהוא מזווג זיווגים, וביאור ענין זה, כי כמו שהשי"ת היה מזווג את חוה לאדם, כך הוא מזווג בכל יום את זיווג איש עם אשתו, וכל זיווג הוא מעשה חדש, שאינו כמו בריאת האדם עצמו, כי הבריאה בודאי אינה נחשבת דבר חדש, כי העולם כמנהגו נוהג, ואין חדש, אבל מה שמחבר את האדם בפרטי זה לאשה פרטית זאת, הוא בודאי דבר חדש, שהרי צריך לחבר לכל אחד ואחד זיווגו המיוחד, כפי מה שראוי החבור ביחד, וכל זיווג הוא חבור מיוחד, ובדבר שהוא ענין פרטי כמו דבר זה שהוא זיווג איש עם אשתו, כי לכל איש פרטי זה יש לו אשה פרטית מיוחדת, ולא שייך זה בדבר שהיה כבר, רק בדרך כללי שייך לומר שהיה בריאת המין בכללו כבר, והכל הוא בכח הטבע הכללית, ומעתה אין חדש תחת השמש... אבל בת פלוני לפלוני זה הוא דבר חדש, ואינו מכלל בריאת המין, ולכך אמר שהשי"ת מזווג זיווגים.

עוד יש לך לדעת, כי אין זווג האדם טבעי, רק הוא מן השי"ת, והחיבור והזיווג לכך באיש ואשה יש שם י"ה, היו"ד באיש הה"א באשה, לפי שהוא יתברך מחבר אותם, ואין בזה הענין הנהגת הטבע, רק כי הוא פעולת השי"ת, ולכך אין דבר זה נכנס בהנהגת הטבע, פירוש זה נכון מאד גם כן. ודבר זה שהוא החבור הפרטי הוא ענין נפלא, ורמזו אותו חכמים, קשה זיווגן כקריעת ים סוף, שנאמר מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, היחידים הוא חבור הפרטים, והוא דומה שמוציא אסירים, והוא כקריעת ים סוף, שהוציא את ישראל מתוך הטבע הכולל שקרע להם הים שהוא טבעי, וזה היה סוף ותכלית גאולת מצרים שגאלם מתוך הטבע הכולל, ובשביל שמזווג לכל אחד זיווג הראוי לו, ובמה שהוא פרטי זה הוא מחולק מאחר, והשם יתברך מאחד ומקשר אותם, דבר זה קשה כמו קריעת ים סוף, כי קריעת ים סוף היה מחלק ומפריד הים שהוא אחד וראוי להיות מחובר ביחד, והשם יתברך קרע אותו והפרידו ואילו חבור איש ואשה ראוי שיהיו נפרדים כל אחד לבדו, והוא יתברך מחבר אותם להיות אחד.

ועתה דע והבן את הדברים האלו, שרמזו בזה דבר עמוק מאד, דע כי הוא יתברך הוציא את הנמצאים כולם לפעל המציאות בששת ימי בראשית בעצמו ובכבודו, לא על ידי שליח הוא הטבע, כמו שהיה אחר ששת ימי בראשית, שהשי"ת מנהיג את עולמו על ידי השליח והוא הטבע, וכאשר ברא את העולם הוא יתברך מאחד את הנמצאים כולם... עד שהם אחד ואינם מחולקים, וזהו מה שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגים, כי הזיווג הוא האחדות והתקשרות הנפרדים, שכך ראוי שיהיה העולם מתאחד, ופעל הזה מתייחס אל השי"ת דוקא, ולא אל שום פועל טבעי... (שם באר ד, ד"ה במדרש בראשית רבה)

...ולפיכך אמרו מי שנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, כי ראויה השמחה לחתן, כי כשם שהאבל הוא בהפסד ובהעדר, כך ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלמה, ואין לך מציאות יותר שלמה מזווג חתן וכלה, כי האדם עם שהוא שלם בנבראים התחתונים, לא יהיה מציאות שלם עד שישא אשה, כמו שהתבאר למעלה,ודבר התבאר בחבור באר הגולה, וכאשר יש להם זיווג ביחד, הרי הוא שלם על ידי זיווג שלהם, והאדם הוא השלמת העולם, ולפיכך ראוי השמחה בזיווג שלהם, המורה על המציאות הפך האבל המורה על ההפסד, וכאשר אין כאן שמחה, כאילו אין כאן מציאות, שהוא בשלמות בעת הזיווג, ולכך הוא עובר בחמשה קולות, כי הקול מורה על יציאת דבר אל הפועל, וחמשה קולות מורה על מציאות שלמה, עד שמציאותו מתפשטת אל כל צד, כי האדם השלמת כל העולם, והנה מתפשטת מציאותו אל כל צד... (תפארת ישראל פרק ל)

וישב על הבאר, מיצחק ומיעקב למד. דע כי האשה נקראת באר, כדכתיב שתה מים מבארך... כי הבאר הוא שנובע מלמטה למעלה וכל שאר דברים באים מלמעלה מלמטה, והוא דמיון האשה שהיא משתוקקת לבעלה, וזהו השתוקקות של עילוי, כי האיש יותר במעלה בערך האשה, והיא משתוקקת להתעלות בבעלה, ולפיכך האשה היא בלבד דומה לבאר, ולכך נזדווגו לאלו זיווגם על הבאר, כי המקום הוא גורם דברים הרבה. ושייך הזיווג אל הבאר, כי עליית הבאר שהוא עולה תמיד זהו בעצמו הזיווג, שהוא השתוקקות האשה אל בעלה והתדבקות בו. וזהו התעלות לה. והבן דבר זה היטב מאד... (גבורות ה' פרק יט, וראה שם עוד, וערך איש - ואשה)

...ומה שאמרו כאן כי בן י"ח לחופה, כי החופה רק התחלת הנשואין, ובאלו שתי שנים ראוי שתהיה החופה שהיא התחלה בלבד, ולכך אמרו בן י"ח שנים לחופה, מכל מקום ענין העונש, אינו נענש רק אחר שהוא בן עשרים, ונשלמה הצורה, וראוי שיהיה צורה לאשה, ומפני כי הצורה היא בשלימות כאשר הוא בן עשרים, והצורה מבקשת למשול על הכל, כי דבר זה נמשך אחר הצורה בודאי, שהרי כתוב באיש והוא ימשל בך, הרי האיש שהוא נמשל לצורה ראוי אליו הממשלה, וזה שאמר בן עשרים לרדוף... (דרך חיים פרק ה משנה כא)

...אבל על דעתיה דרבי תנחום היתה הסעודה של נשואין, כי אין ראוי לאיוב שיהיה עושה סעודת מלכות, שאין זה סעודה של מצוה, וגם סעודה זאת של נשואין יש בה גבהות, שהחתן דומה למלך, והיה ירא שמכח הגבהות בא להם הגאוה, והגאוה הוא מביא אל הרהור הלב...

...וזה אמרם בפרק קמא דברכות ו' כל המשמח חתן וכלה כאלו הקריב תודה, שנאמר (ירמיה ל"ג) קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומר הודו, ורוצה לומר כי המשמח חתן וכלה עד שהחתן שמח בחבור זה עם אשתו. ודבר זה הוא שמתאחד חתן וכלה, כאשר ישמח החתן עם הכלה, וזה מורה על שהשי"ת הוא אחד, כי הוא יתברך מאחד חתן וכלה.

ובמדרש (ויקרא רבה פ"ח א') רבי לוי פתח כי אלקים שופט וגו', מטרוניתא אחת וכו' ...אמר לה מזווג זיווגים, רוצה לומר, כי אחר ששת ימי בראשית שהבריאה נגמרה, השי"ת מחבר ומרכיב הפשוטים שיהיו אחד, וזה מצד שהשי"ת הוא אחד בעצמו, ומזה נמשכת פעולה זאת, שהוא מחבר ומאחד הפשוטים המורכבים, ולא דוקא שמזווג זווגים, רק שהוא מרכיב ומחבר כל הפשוטים להיותם אחד... רק שזכר החבור שהוא יותר עליון, והוא יותר חשוב שהוא חבור זכר ונקבה, שהוא מן השי"ת וקרוב אליו, ולפיכך המשמח חתן וכלה, ובזה מחבר אותם לגמרי עד שהם אחד, ודבר זה מצד השי"ת, שהוא אחד ומייחד הזווג, נחשב כאילו הקריב תודה, שהתודה היא גם כן מורה שהוא יתברך אחד, כמו שביארנו למעלה... (דרשה לשבת הגדול, וראה שם עוד)

...וכך עם הארץ יוצא לקצה בכח גופני אשר יש לו, שהוא בעל גוף בלבד, עד שהוא עז פנים, כי כל אשר יוצא חוץ מן המצוע כמו עם הארץ שהוא בעל גוף לגמרי, יש לו עזות ביותר, ולפיכך אמר הנותן בתו לעם הארץ אין מזווג לה בעל, כי אין מענין העם הארץ, כי הזיווג הוא חבור שני דברים יחד בשווי, ואין לעם הארץ שווי וחבור, והוא דומה לארי שהוא דורס ואוכל, ויוצא מן השווי על ידי שהוא עז, לכך אין בעילתו נחשבת זיווג כלל, שהוא השווי והחבור. ודבר זה נרמז במה שהחבור והזיווג נקרא וידע אדם את אשתו, נקרא החבור ידיעה, הוא חבור היודע בידוע, ואין זה דריסה רק החבור בשווי... (נתיב התורה פרק טו)

מצוה גדולה מאד לשמח חתן וכלה, וגם דבר זה הוא בכלל גמילות חסדים, בפרק קמא דברכות, אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן וכו'... במאמר הזה בא לבאר לך דברים גדולים מאד על זיווג חתן וכלה, ואמר כי יש בזיווג שלהם כאשר הם מתחברים הויה שלמה עליונה, והיא הויה אלקית עד שאין זה הויה טבעית, ודבר זה מבואר בכמה מקומות כי אין זיווג חתן וכלה הויה טבעית. רק הויה אלקית, ומעיד על זה כי המחבר והמזווג איש ואשה שם י-ה מחבר אותם, שמורה על זה, כי יש כאן חיבור אלוקי בשלימות, כי מצד הטבע הם מחולקים, שהרי זה איש וזאת אשה, והם מחולקים בעצמם, והם מתאחדים מצד מדריגה אלקית, כמו שמורה עליו מה שחתם שם י-ה בשניהם. וראוי לפי זה השמחה, כי השמחה היא בשביל הויה שלימה, ואז מתחדשת שמחה שלימה, כמו שההפך הוא כאשר מתחדש הפסד, ואז יש אבל, ובפרט כאשר יש כאן הויה אלקית עליונה, שזה נקרא הויה יותר מן ההויה טבעית, וראוי לזה שמחה. וכאשר יש כאן שמחה, יש כאן הרוחה והתפשטות, הפך זו אשר הוא בצער, שאז צר לו, אבל מי שיש לו שמחה הוא בהרוחה,כמו שאנו אומרים והרוח לנו מכל צרותינו, וכל הרוחה יש לה התפשטות מכל ד' צדדין והחמישי שהוא באמצע, ולכך אמר שהוא עובר בחמשה קולות... ומי שאינו משמחו, מבטל השמחה אשר מורה על שלימות הבריאה, שהוא שבח גדול אל השי"ת אשר ברא האדם בשלימות גמורה, לכך כתיב קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומר הודו, כלומר שהש"ת יברא את האדם בשלימות הגמור...

ואמר שאם משמחו זוכה לתורה שניתנה בה' קולות, ורוצה לומר, כי כאשר נתנה התורה לעולם היה גם כן הויה שלימה, שאין הויה שלימה בעולם כמו כאשר באה התורה לעולם, ולכך נתנה התורה בה' קולות, כי התבאר שכל הויה שייך לה שמחה, והשמחה על ידי קול שהוא מתפשט...

ומה שאמר כאילו הקריב תודה, פירוש, כי התודה כאשר השי"ת עשה לו נס והצילו מן המיתה, או כל נס שעשה לו, וכאשר השי"ת עושה לו נס, מורה כי הוא יתברך אחד בעולמו, ומפני שהוא אחד עושה בעולמו מה שהוא רוצה, ויכול על הכל, ולכך יש להקריב אליו חמץ ומצה, כלומר שראוי להקריב אליו ההפכים במה שהוא אחד, ומי שהוא אחד כולל הכל, אף שני ההפכים... וזה שמשמח חתן וכלה, אשר חתן וכלה זכר ונקבה גם כן הם הפכים, והשי"ת מאחד אותם, שהרי היו"ד הוא באיש והה"א באשה, לומר, כי השם מחבר אותם אשר הם הפכים, ודבר זה נחשב כמו הקרבת תודה, כי החמץ והמצה שהם הפכים, כאשר מקריבין אותם אל השי"ת, מורה כי הוא יתברך אחד, וכן כאשר משמח חתן וכלה, ובזה הזיווג שהם הפכים הוא אחד על ידי השי"ת, אשר הוא מאחד אותם... (נתיב גמילות חסדים פרק ד)

דבר שהוא מרחיק מן האדם הקדושה, כאשר הוא בלא אשה, שאז אין נשמר מן החטא, וכמו שאמרו ז"ל בפרק קמא דקדושין, משתבח ליה רב חסדא לרב המנונא דאדם גדול הוא... אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה... וביאור זה, כי האדם כל זמן שקומתו הולכת וגדלה, דהיינו עד כ' שנה, כי מן כ' שנה ואילך אינו גדל עוד, וכל זמן שגדל אין יצרו גדול כל כך אצלו, כי מותרי המזון באים אל הגידול לגדל גופו, ולפיכך אין שכבת זרע לקטנים, מפני שאין כאן מותרי טבע כלל. אבל כאשר כבר גדול, ואין מותרי טבע בא אל גידול גופו, לכך באים המותרות אל השכבת זרע, ולפיכך מן כ' שנה ואילך כאשר לא ישא, כל ימיו בהרהורי עבירה, מפני שכבר הוקבע בו המחשבה וההרהור לדבר רע. אבל אם נשא אשה קודם לא הוקבע בו יצר הרע...

אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה נושא אדם אשה ואחר כך ילמד תורה... פירוש בארץ ישראל זכות ארץ ישראל גורם, ולפיכך רחיים בצוארו ויעסוק בתורה, לכך יעסוק בתורה ואחר כך ישא אשה, אבל בחוצה לארץ, אמרינן שישא אשה ואחר כך ילמוד תורה. ועוד כי התורה דארץ ישראל עדיפא מתורת בבל... (נתיב הפרישות פרק ב)

כלבתא וכו', ואל תתמה איך היה המלך נמשך אחר דבר המגונה כזה לשמש עם כלב, דע כי הוא דבר פנימי, כי הדומה יאהב הדומה, ולפיכך מי שידע כוחו ומדריגתו ידע שהיה נמשך אחר הכלב... כי לא פרס בלבד, אלא כל האומות הם הנמשכים אחר דברים כאלו, מפני שהם מתחברים לאלו כחות... כי האומות מצד מדרגתם הם נמשכים ומתדבקים אחר כח כלבתא, לפי שהם מתחברים עם כח זה, כאשר ידוע מצד מדרגתם... ועוד דע, כי האומות אף אם הוא מזווג עם זיווגו שהיא אשתו נקרא זיווג כלבתא, מפני כי השתוקקות האומות הוא לכח כלבתא, כמו שאמרנו, ולפיכך נקראת השתוקקות איש לאשתו זיווג כלבתא, כי יש לכל אחד השתוקקות מיוחדת, כי הזיווג הנמשך אחר הכלבתא הוא ענין השתוקקות אחר, ואינו מענין השתוקקות כמו שמשתוקק אל זוגתו, ולפיכך האומות כאשר הם משתוקקים באותו השתוקקות שהוא השתוקקות מיוחדת, והוא נקרא השתוקקות כלבא... (חדושי אגדות ראש השנה ג ב)

...ומה שלא אמר הנושא בת אחיו, כי זה שנושא בת אחותו כאילו נשא אחותו, רק כי אחותו אסורה לו מן התורה, ולכך נחשב הנושא בתה כאלו היה מקרב אחותו לגמרי, אבל גבי בת אחיו לא שייך לומר כאילו נשא אחותו, כי זה לא שייך כלל, לכך אמר הנושא בת אחותו, וזהו נחשב לו כאילו נשא אחותו וקרב אותה, ומזה הטעם אמרו גם כן, (בבא בתרא ק"י) רוב בנים אחרי אחי האם, ולא אחר אחי האב, כי האם בענין הנשואין קרובה אל האח ביותר, כאשר ראוי שישא אותה אם לא היה גזירת התורה...

עזר כנגדו, פירוש כי זה העזר אינו עזר כמו האב לבן או בן לאב, דלעולם לא יתנגדו זה את זה, אבל עזר זה יהיה עזר כנגדו, כי האשה שהיא חשובה ושקולה כמו האיש ומסייע לאיש, כי האיש מביא, והאשה מתקנת לו, וזה נקרא עזר כנגדו, לכך אם לא זכה היא כנגדו לגמרי, אבל האב לבן אינו כנגדו לעולם... ויש בזה דבר נעלה עוד, כי הזכר והנקבה הם שני הפכים, זה זכר וזאת נקבה, אם זכה מתחברים בכח אחד לגמרי, כי כל שני הפכים מתאחדים בכח אחד כאשר הם זוכים, כלומר שהשי"ת שעושה שלום בין ההפכים מקשר ומחבר אותם, ודבר זה צריך זכות עליון, כי על ידי זכות האדם הוא עליון, והחבור והדבוק הוא מלמעלה, ולכך כאשר אינם זוכים, אז מפני שהם ההפכים גורם שהוא כנגדו, כאשר אין להם חיבור וקשור מלמעלה... (שם יבמות סב ב)

אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו, דבר זה פשוט, כי האיש והאשה בשר אחד, ולפיכך אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו, וקאמר וקשה לזווגם כקריעת ים סוף, רוצה לומר כשם שהוא פלא גדול לקרע דבר הוא אחד, כמו הים שהוא אחד, וקשה הוא לחלק ולהפרידו לשנים, וכך הוא פלא גדול לחבר שני דברים שהם בעצמם מחולקים, כדכתיב מושיב יחידים ביתה, כלומר יחידים שהם מחולקים ומפורדים, להושיב אותם לחבר אותם, הוא כמו קריעת ים סוף...

ועד תדע שקשה לזווגם כקריעת ים סוף, כי קריעת ים סוף היה נס שלא כסדר העולם, וכך החבור הזה הוא שלא ממדריגת העולם הזה, כי בטבעם הם מחולקים, ואי אפשר שיזדווגו ויתאחדו רק שלא ממדריגת העולם הזה, והדבר הזה ידוע מן מה שאמרו כי שם י-ה מחבר איש ואשה ביחד... אבל זיווג ראשון הוא מסודר מן השי"ת בראשונה, ומכיון שהוא מסודר מן השי"ת אין זווגם קשה כקריעת ים סוף, וזיווג ראשון, אף שאינו כמו קריעת ים סוף, מכל מקום השי"ת מזווגם, וכן אמרו ז"ל (בראשית רבה ס"ח) מצאנו בתורה בנביאים ובכתובים שזווגו של אדם הוא מן השי"ת... לכך הוא מסודר קודם יצירת האדם, רק מפני כי זיווג הראשון הוא מסודר בראשונה, אין לומר בו שהוא קשה כקריעת ים סוף, שדבר זה שנוי, אבל זיווג שני, אין לומר כך, כי האדם הזה שחסר זיווג שלו שהיתה עצם מעצמו להיות לו זיווג שני, ודבר זה קשה מאד.

ויש מפרשים, הא דאמר זיווג שני קשה לזווגם כקריעת ים סוף, היינו כי כאשר הזיווג הראשון אינו ראוי, רק או הוא או היא ראוי לזיווג אחר, אז השי"ת מסלק אחד מן הזיווג הראשון, עד שמחבר הזיווג השני אשר ראוי שיהיו ביחד, לכך זיווג שני קשה כמו קריעת ים סוף, כי קריעת ים סוף היה קשה לאבד את המצריים ולהציל את ישראל, ולא היה אפשר להציל את ישראל, אם לא על ידי אבידת המצריים,ודבר זה היה קשה בעיני השי"ת, כי אלו מעשי ידיו ואלו מעשי ידיו... (שם סוטה ב ב)

הוויין ליה בנים שאינן מהוגנים וכו', פירוש, מפני כי הבנים הם תולדות נמשכים מחבור האב והאם, ולפיכך ראוי שיהיו בנים מהוגנים נמשכים כאשר יתחברו בעצמם החבור שנושא אשה לשם אישות בלבד, אבל כאשר יחשב לשם ממון, הרי הוא עירוב בחבור זה דבר זר, ולא ימצא ממנו בנים ראויים ומהוגנים, בעבור ענין הזרות שבחבור הזה, והיינו דקאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, ולא קרא אותם בשם זרים, רק בעבור שנתערב בזיווג דבר זר יוצא מענין הזיווג, ונמשך אחר זה בנים זרים. ומה שאמר שמא תאמר ממון שלהם פלט וכו' והוא ידוע לחכמים מה שאמרו חכמים במקום אחר, (פסחים נ') המצפה לשכר אשתו אין רואה סימן ברכה לעולם, ודבר זה, כי כאשר הצורה שהוא הזכר נמשך אחר החומר, אין כאן רק קללה והעדר, ולפיכך כאשר נשא אשה לשם ממון להיות מתעשר מאשתו, אין הממון הזה קיום לו, כאשר הצורה נמשכת אחר החומר, ואף קללה יש עמו... כי נשא אשה לקבל הזכר ברכה ממנה, הפך הסדר אשר ראוי כי האשה מקבלת מן האיש, שאפילו המצפה למעשה אשתו אין רואה סימן ברכה כל שכן זה שנושא אשה לשם ממון.

ועוד תדע, כי החבור הוא נגזר מן השי"ת, כדכתיב (בראשית כ"ד) מה' יצא הדבר, ואיתא בבראשית רבה בפרשת ויצא (ס"ח), מצינו בתורה בנביאים ובכתובים כי זיווג האדם מה', ואין לך מילי דשמיא כמו מי שנושא אשה, וראוי שיהיה לשם שמים, והרי אמרו (מגילה כ"ז) שאסור למכור ספר תורה כי אם לישא אשה, כי מה שנושא אשה גם כן שם שמים וקדושה יש בזה, וכאשר הוא לשם ממון הממון אבד ואינו פלט... כי אין ראוי שיהיה מילי דשמיא והם קדושים לעניין העולם הזה, והרי נשואי אשה הם נקראו קדושין, ואיך יהיה הקדושין לשם ממון, ולכך אין רואה סימן ברכה... (שם קידושין ע א, וראה שם עוד)

יש לך לדעת, כי כאשר האדם מתחבר למדריגה עליונה, דבר זה נקרא דנסיב אשה, כי על ידי חבור והזדווגות זה אפשר שיוציא כח שלו אל הפעל. ודבר זה נקרא תולדה, כאשר מוציא כח שלו אל הפעל, ולכך אמר דנסיב אתתא מנהון, ואמר כי הוליד שני בנים, פירוש זה כי התולדות הראוים לאדם הם שני בנים... (שם סנהדרין צז א, וראה עוד: בנים)

ג' הקב"ה מוחל להם, והטעם דכל אלו בריה חדשה הם, ומכיון דאינם בריה ראשונה הקב"ה מוחל להם, ואלו שלשה דברים הם מחולקים, הנושא אשה, קודם זה היה פלג גופא, וכשנשא הוא גוף שלם... הנה השינוי שימצא באלו שלשה דברים ולפיכך נמחלו עונותיו, כי נעשה יותר שלם, וזה כי איש הנושא אשה כל אחד נקרא מתחילה חצי אדם, כי זכר בלא נקיבה פלג גופא מיקרי, ועתה גוף שלם... ואם תאמר למה לא כתב לך מחלת בשאר נשואים, ולמה כתב כאן, ויש לומר דודאי היה לבת ישמעאל ב' שמות, והכתוב קורא אותה אצל נשואיה מחלת, לומר כי מוחל עונותיה על ידי נשואים, ומדלא קראה בשם אחד דרשו כך. (גור אריה בראשית לו ג)

צריך לבדוק באחיה, דאם לא כן אחות נחשון למה לי, וכי לא ידענו דהיה נחשון בן עמינדב, והטעם ידוע למבינים, כי האשה בה תלוי ענין הבנים, כמו שהתבאר למעלה בפרשת וישלח אצל רבקה שהוציא מטתה בלילה, שלא יאמרו ארור הכרס שיצא ממנו עשו, אבל מן האשה אין ראיה, כי היא כמו כלי הבלתי נשלם, שהאשה כלי בלתי נשלם, ואין ראיה מן הבלתי נשלם, ולפיכך יש ראיה מן אחיה הזכרים שהם נשלמים, וממנו יקח בחינה, ולכך צריך לבדוק באחיה. (שמות ו כג)

של"ה:

בענין הוצאת בניו כבר הזהירו רז"ל בפרק קמא דשבת, שאל ישנה אדם בן בין הבנים, וראוי לאדם ליתן לבניו כפי יכולתו ממון רב, כדי לעשות שדוך חשוב והגון ולהזדווג לתלמידי חכמים ומשפחה גדולה ומיוחסת, והעיקר הקרן בעצמו שיהיה הקרן קיים בכל מעלות המדות ובכל חמודות. אבל ראיתי מקצת אבות כשיש להם עושר בבואם לימים נותנים לבניהם לכל אחד סך גדול אחר שהם נשואים, ומחזיקים לעצמם כפי שיעורא שמשערים שיהיה להם די כל ימי חייהם, זהו שטות גדול, והוא שטות אשר יכול לבא לידי עבירה גדולה, כי מי יודע מה יולד יום... (שער האותיות אות ד, וראה עוד: אב - ובן)

אתם בני יצ"ו הזהרו במאד להשיא לבניכם נשים בבחרותם, קודם שיבואו לידי הרהורים, ואחר כך ילמדו תורה בטהרה... והזהרו מאד, שקודם החופה לא ישב החתן אצל הכלה, כנהוג בדור הרע הזה, ולא זו שמשיבין החתן אצל הכלה, אלא אף מחבק ומנשק אותה, אוי לעינים שכך רואות, ואוי לאזנים שכך שומעות, ותמה אני כל חכמי הדור שסובלין את העון הגדול הזה, ובידם למחות ואינם מוחים... 

עוד באתי להזהיר בכיוצא בזה מנהג שהוא גיהנם, שעושין חופה בערב שבת, והכלה אף אם היא כשירה שוכב החתן אצלה איזה לילות קודם שבועל בעילת מצוה, ואז בא לידי חטא, כי מסתמא שוכבין שניהם ערומין והוא מתאוה וחושק בה, ויצרו ותוקפו אינו בועל אותה, ועל הרוב בא לידי הוצאת זרע לידי קרי, על כן יהיה שם שמים מקודש על ידכם, שתעשו חתונה לבניכם כציווי רז"ל בתולה נישאת ליום הרביעי, ויבעלנה בעילת מצוה בלילה ההוא, וכן אם יהיו הנישואין בשבת, אזי לא ישכב החתן כלל אצל הכלה עד הלילה שרוצה לבעול אותה... (שער האותיות ברכות, כלל י)

וצריכין החתן והכלה להתקדש עצמן במאד מאד בהכנסם לחפה, ראשית דבר נודע מה שאמרו רז"ל הקב"ה מוחל להם עוונות, על כן יעשו תשובה ביום קודם החופה, כי נהגו בכל ישראל המתענין יתעוררו מאד בתשובה ויפשפשו במעשיהם מיום הולדם עד היום הזה, ויתוודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשי"ת, ויהיו מודים ועוזבים ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב, ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבד את ה' באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים, ולא כנוהגין בקצת מקומות שהחתן והכלה יושבין ביחד ומשחקין בקארטין וכיוצא בזה, ואחר כך יכנסו לחופה ויתפללו שהקב"ה ישרה שכינה ביניהם.

וכשבא החתן לקדש את הכלה, יאמר הנני באתי לקיים מצות קדושין, כאשר ציותה התורה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם, ויחשוב בפסוק כי קדוש אני ה' אלקיכם, כי אנחנו תלויים בשמו הגדול, ולסוד דקדושים רומזים לשם יו"ד... (שם, ועיין שם עוד וערך ביאה)

ברוך אלקינו שהשמחה במעונו, מדה טובה מרובה ממדת פורעניות, ומצינו שהקב"ה שמח שמחה גדולה בחופת אדם וחוה, כדגרסינן בפרק ג' מפרקי דרבי אליעזר, עשר חופות עשה הקב"ה לאדם בגן עדן, וכלן של אבנים טובות ומרגליות... והיו המלאכים מתופפים ומרקדים כנקבות, שנאמר מלאות תופיך וגו', ביום שנברא אדם הראשון אמר הקב"ה למלאכי השרת בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו, שעל מדת גמילות חסדים עולם עומד... והיו מלאכי השרת הולכין לפניו כמו רעים המשמרים את החופות, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו', ואין דרך זה אלא דרך חתנים, והקב"ה כחזן, מה חזן עומד ומברך לחתן ולכלה בתוך חופתם, כך הקב"ה עמד וברך לאדם ולעזרו, שנאמר ויברך אותם אלקים ויאמר להם וגו'... וגרסינן נמי במסכת עירובין פרק עושין פסין י"ח, ויביאה אל האדם, מלמד שעשה הקב"ה שושבינות לאדם הראשון. על כן ירגיל האדם להדר אחר שושבינות, אף גדול לקטן, וישרתהו כביכול, כמו שעשה הקב"ה, וממנו למדו מלאכי עליון, כמו שהמלאכים היו תופפים ומרקדים, כן ראוי לרקד לפני חתן וכלה, מאחר שהוא רצון שמים... על כן הרוצה להיות חסיד ולאחוז בדרכי הראשונים, יגמול חסד עם חתנים לשם שמים, ויכבדם וישבחם, ומהא-ל יתברך תהא משכורתו שלמה, ורז"ל הזכירו ביותר שמחת חתן, כמו שאמרו כל הנהנה מסעודת חתן וכו', מפני שיש בכלה פנים לכאן ולכאן, אי דמיא עליו ככשורא יעשה כההוא סבא, ואי לא לא. עוד נראה לי דירבה תחבולות ביותר לשמח חתן וישבח לפני הכלה, כי אם החתן שמח וטוב לב אז החתן מאהב את הכלה ומחזיר אחריה, וזהו שמחתה.

ובענין הכנסה לחופה הזכירו הכלה, כהא דאמרו והכנסת כלה לחופה, ולא אמרו חתן, והיה נראה לי לפרש, כי לפנים בישראל היו נוהגין להוציא הכלה מבית אביה ולהכניסה לבית החתן והחתן כונסה אליו, אמנם עיקר הפירוש הוא הכנסת הכלה, שמסייע לנדונייתה ולתכשיטים, שתוכל ליכנס לחופה... אמנם אותן הנוהגין לרמות החתן בכל מה שיוכלו לרמות אותו בענין נדוניתו, וגם לכופו שילך לחופה אף שלא נתנו הנדונייה משלם שהבטיחוהו, איני יודע מנין להם הדין הזה, ואדרבה תנן בפרק בתרא דכתובות, הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל, תשב עד שילבין ראשה, אדמון אומר, יכולה היא שתאמר, אלו אני פסקתי לעצמי אשב עד שילבין ראשי, עכשיו שאבא פסק מה אני יכולה לעשות, או כנוס או פטור, ואף לדברי אדמון אין אנו יכולין לחתן לכפותו להכניסו, אף שכבר קדשה. והנה הם סברי מצוה עבדי, כדי שלא לבייש בת ישראל, אבל לא נראה הגון בעיני, כי אם בדבר מועט, ומה שתלוי בשיקול הדעת, שבשעת הקנין כל כי האי גמר בלביה החתן, אבל זהו מצוה רבה לילך ולרדוף ולהשתדל לו כל מה דאפשר, ובודאי אפשר לדבר עמו דברים טובים ולרצות אותו, ולומר לו אל תתן עיניך בממון, ואז יהיה אלקים עמך וכיוצא בזה דברים הנכנסים בלב.

והא דאמרן לעיל, דעדיפא מצות שמחת חתן וכלה משאר חסדים ומדה של טובה מרובה, זהו דווקא כשהוא חסד של אמת, שעושה כן לשם שמים ולא לתשלום גמול, וילך בדרכי קונו יתברך, שגמל עם אדם וחוה חסד של אמת וברכה. סוף פרשה ח' אמר רבי שמלאי, מצינו שהקב"ה מברך חתנים, מנין, ויברך אותם אלקים, ומקשט כלות, מנין, ויבן אלקים את הצלע... ונראה דרבי שמלאי לא חשיב אלא סדר מעלות של גמילות חסדים, שהם ג' זו על גבי זו בענין עשיית האדם אותן, המדרגה הראשונה שמחת חתנים וכלות, יש לחוש אולי הוא עושה לתשלום גמול, שהוא ישמח גם כן אותו או את בנו, וכן הדין שושבינות נגבה בבית דין... רק כוונתו אצל הקב"ה נעוץ סופו בתחלתו ותחילתו בסופו, כולם נאים לטובה, מה הסוף קבורת מתים, שאפילו אצל בני אדם הוא חסד של אמת, כך אצל הקב"ה גם הקצה הראשון, שהוא שמחת חתנים וכלות, הוא חסד של אמת, על זה רמוז והלכת בדרכיו, מה הוא משמח חתנים וכו'...אף אתה. (מסכת פסחים)

וירא שם יהודה בת איש כנעני, מכאן נסתייעו רז"ל במה שאמרו אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה. (תורה שבכתב, וישב)

רמח"ל:

ועל דבר הקנין אשר דבר כ"ת, הנה כל הדברים אשר בין איש לאשתו, הלא קדש קדשים הם בעצמם, אך סכלות בני האדם תחזירם לאבי אבות הטומאה. באמת זה ענין רע אשר שלט האדם בליעל באדם מיום אכלו העץ אשר נאסר לו, כי שלטה הערוה במקום שלא היה שם שום בושת ופגם בתחלה. ועל כן מנהג גהנום הוא הקנין ודאי, כמו שחרפה הוא חוש המישוש לאיש בער כבהמות נדמה. אך איש הולך בדרכי ה', כאשר קדוש מעשה חיבורו, כן קדוש מעשה קרבתו. זאת ודאי אמת היא, כי הזמנה מלתא היא, ולהקדים קורבה לחיבור גדולה היא אליו. ורז"ל ימתיקו סוד באמרם, לא יקדש אדם אשה עד שיראנה תחלה, גם כי הוסיפו לומר טעם פשטי, הוא ככל הקש ותבן לבעירי, שאומר הרשב"י זלה"ה, והוא סוד גדול, ענין טוב מראה עינים מהלך נפש, ואיני רוצה להרחיב דבר זה בכתב עתה, רק בקיצור אומר איזה דבר בענין הקורבה, כי הנה כתוב אלקים מושיב יחידים ביתה וכו', והוא סוד גדול. כי הנה ידענו לא כל אחד נוטל את בת זוגו, ואם כן ודאי הנשמות הן משרשים חלוקים, איך יתחברו. אך סוד הענין, כי מלבד השרש אשר לנשמות, יש להם בית בסוד מבית אביך, המפורש בר"מ פרשת כי תצא. ובהיות שתי נשמות ראויות להתחבר לצורך בחינת תיקון א', יבנה להם בית חדש, כי הוא עומד להתחדש לפי הצורך במלכות, וסודו ויעש להם בתים, בית יעשה לך ה', והוא דבר יכול להתחדש אפילו שלא בסדר הנמצא כבר במאורות, ולכן בית חדש ימציא הקב"ה לנשמות האלה ובבחינת בית זה נמצא ביניהם חיבור, וסוד זה אלקים מושיב יחידים ביתה, וקראם יחידים כי הלא יחיד בלא בת זוגו. אך יש אחרים שהקב"ה רוצה לחבר בני הזוג ואז נאמר מוציא אסירים בכושרות, כי כל אחד מהם אסיר ואז צריך בם ישיבות כענין אוריה ודדמי ליה. והנה ישיבת היחידים נקרא קירוב מזל אל מזל, ועל זה נאמר חות דרגא וסב איתתא, כי האשה עולה עמו ואינה יורדת. ואם היא תחתונה, אז תוכל לעלות בכחו ולהשתוות אליו, אך אם עליונה היא לא תרד, ונמצאים בלתי שוים, ואין החיבור עולה יפה, וזה סוד קשה לזווגם כקריעת ים סוף, והוא סוד עמוק, כי בקריעת ים סוף הוצרך כמו כן חידוש בנין, והיינו כי הים היה סודו טומאה, וסודו טובעו בים סוף, בזוהמא, ועוד ידענו, כי בעבירת ישראל היה סודו נוקבא בז"א, בסוד ראתה שפחה על הים, ואם כן היה צריך לחדש מציאות חדש שיתן מקום בז"א ז"ח לקדושה להעביר ישראל לס"א לבלוע מצרים הכל ממקור א', וזה תליא בעתיקא דוקא, ולכן נעשה הדבר במיתון, כנראה בכתוב. סוף סוף הקורבה בתחלה הוא תיקון גדול לקורבת המזל, ומכאן נמשך שהיו ביהודה מיחדין, אך ודאי כי כל דבר קדושה יכולה חס ושלום הס"א לטמא אותו, על כן הלא שכל אדם יבין לשמור כל מצות קדושה וגדר ערוה. (ילקוט ידיעת האמת חלק ב, ליקוטים עמוד שכא)

ראה עוד: איש - ואשה, ביאה.

כלי יקר:

ויקח לו למך - הספור הזה יש בו צורך גדול, להודיע כי הזווג כאשר יהיה כהוגן, לקיום המין לבד, אז יוולדו להם בנים הגונים שומרי משמרת ה', וכאשר יהיה לשם יופי למלאות תאותו, אז בנים זרים ילדו, כמו שמצינו בב' נשים אלו, אותה של פריה ורביה נקראת עדה... ותלד עדה את יבל, אבי יושב אהל, היא אומנות הצדיקים, עד שמתוך אומנות זו זכו לדבוק שכינה, ואחיו יובל תופש כנור ועוגב, שנבראו להלל בהם לבורא, וצלה שלקחה לתשמיש והשקה כוס של עקרין ולא הועילה, ילדה את תובל קין, שהחזיר מעשה קין וברא כלי משחית... (בראשית ד יט)

וישמע יתרו - שמע מלחמת יתרו והביא את אשתו להזדווג לו, כדי שלא יאבד גם כן במלחמת עמלק, ולרבי אלעזר המודעי הביאם מפני מתן תורה, שאינו נכון שידור בלא אשה ובנים, ולרבי אליעזר קריעת ים סוף שמע, ואמרו חז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף הוא על זווג שני, ואחר קריעת ים סוף אמר, שאם כן אפשר להחזיר לו את צפורה... (שמות יח א)

אור החיים:

ויאהב יעקב - לא לצד היופי, אלא שהיתה בת זוגו, או כדעת חז"ל שתלמיד חכם צריך שתהיה לו אשה יפה נגד יצר הרע, ואף שיעקב אע"ה משולל מיצר הרע, התורה תלמד כל אדם דעת. (בראשית כט יח)

מלבי"ם:

אשר הנחני בדרך אמת - ...והנה אברהם לא צוה לו שיקח אשה ממשפחתו דוקא, רק שתהיה האשה מארץ מולדתו, וכבר אמרו שזווג ראשון מכריזים עליו קודם יצירת הולד, והוא קצוב מאת המזל השולט בעת היצירה, כמו שפירש רש"י ז"ל בסוטה, ואברהם היה אצטגנין גדול, וידע כי זווגו הוא בחרן, ואם היה לוקח אשה מחרן על פי עזר ה' שימצא בת זוגו המוכנת לו שם הוא אמת, כי זה הובטח מראשית היצירה, אבל מה שראה שנזדמנה לו אשה ממשפחתו, שזה לא ידע אברהם על ידי אצטגנינות, אם כן הוא ענין נסי והשגחי, על זה אמר חסד... (בראשית כד מח)

אם אחרת יקח לו - ...ועל כרחך מדבר בבן הסמוך על שלחן אביו, ובזה גם שאר וכסות של האחרת שלוקח הוא על האדון, ומשמיענו שלא יגרע, ומזה הוכיחו חז"ל שחייב להשיא בנו קטן. והנה מה שאמרו בסנהדרין ע"ו המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן, דעת הרמב"ם והטור הוא אחר י"ג, ואף לדעת רש"י ותוספות שמצוה להשיאן קודם י"ג, הקדושין הם דרבנן... רק פה מדבר בבן י"ג, וקראו קטן מפני שסמוך על שולחן אביו... (שמות כא י)

כי מצא בה ערות דבר - כבר כתבנו שלשון מציאה יורה, שנתגלה הדבר לעיני האדם בבת אחת. לכן יש להתבונן, אחר שכבר לקחה לאשה ובא עליה, אין ספק שראה אותה מקודם ומצאה חן בעיניו ועל כן לקחה. ואם יכוון הכתוב לומר שאבדה החן, היה כותב בלשון המורה על זה. לכן מכאן תשובה למתלוצצים מאבותינו, שהיה דרכם בקחתם נשים לבניהם חקרו רק על המשפחה ועל הנהגת אביה ואמה, ועל מדות הנערה, ורק קודם הנשואין היה החתן רואה פני הנערה. אבל נביטה אל צור מחצבתנו, אברהם אבינו ע"ה, כשרצה לקחת אשה לבנו יחידו אשר אהבו, העיקר היה אצלו רק משפחת הנערה וארצה, וחפץ שתהיה ממשפחתו ומבית אביו שידע צניעותם, ויותר מזה שסמך בזה על עבדו זקן ביתו, ולא שלח את בנו עמו. וכתיב שם ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ואחר כך ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ואחר כך ויאהבה. וכן היה מנהג בני ישראל בשבתם על אדמתם, ואהבתם היתה כנטיעת עץ, אשר הוא מגרגיר קטן, ועל ידי מים יתדבק בארץ ובכל יום יגדל ויתעבה יותר, כן היתה אהבתם, שבתחלה היתה רק זיק האהבה שתול על תלמי לבו, ועל ידי כשרון המעשה נתוסף בו כל יום האהבה, ונמצא שעקר האהבה היתה נגלית רק אחר הנשואין. וזה שאמר והיה אם לא תמצא וגו', שעל ידי שמצא בה ערות דבר, שהוא דבר גנאי ומאוס, או מומין שבסתר או איזה פריצות לא תמצא חן בעיניו הנחוץ לה שתמצאנה.

וגם השכל יחייב שטוב היה מנהג אבותינו, שאחרי שקודם הנשואין לא ידע האיש בבירור מזג האשה וכן האשה, לכן בהכרח היה אצלם ההסכם שנכון גם אם יהיה על דרך הממוצע. אבל לפי מנהג החדש, יתלמדו הבנים מקום איך לתפוס בלבבם זה את זו, שיראו זה לזה אהבה אשר אין על עפר יסודה ורק במשלים ובמחזות על במת ישחק, ולכן כשיתודע להם אחר כך שהטעו זה את זו תתקרר האהבה מעט מעט, עד שיתכן שתהיה לאין ואפס. ואשר אז הגרושין מצוי יותר, יש טעם אחר בזה, כי אז אחרי שראו שלא יחיו באהבה עוד, חשו יותר מזה לתכונת הבנים שיולדו, שלא יהיו בני שנואה...

ולהסביר הדבר, מה שיתכן שבנות ישראל יהיו קלות הערך שתתיר התורה לגרשה אם יראה אחרת נאה הימנה או שהקדיחה תבשילו, אבל משפטי ה' אמת, ורצה השי"ת שבני ישראל יחיו יחד עם נשותיהם חיי רצון ולא חיי הכרח, ואם לא היה יכולת בידו לגרשה, היה כל אחד מתאונן על חייו שבהכרח יחיה עם אשה אשר לא תמצא חן בעיניו, אבל כשיש לו יכולת לגרשה, כל זמן שלא תאבד כל החן שהיה לה תספיק למנעו מזה, בחשבו שאם ישא אחרת גם היא לא תהיה טובה הימנה, וכל זמן שלא גרשה, בהכרח הוא חיי רצון... (דברים כד א, וראה שם עוד)

כן יעשו הבחורים - לפני החתונה ז' ימים על הוצאותיהם, ואחר כך ז' ימים מהכלה. (שופטים יד י)

רש"ר הירש:

עלכן יעזב איש - כל עוד האדם לבדו אין זה טוב... אלא שומה על האשה להיות עזר כנגדו, מי ששרוי בלא אשה הוא אדם לחצאין, ורק בהיותו עם אשתו הוא אדם שלם... לפני החלוקה היה הגוף משועבד לרוח אחת, לרצון אלקי אחד, וגם לכשישובו ויתחברו האיש והאשה הם יהיו לגוף אחד. אך דבר זה איננו אפשרי, אלא אם כן היו גם ללב אחד, לרוח אחת ולנפש אחת. וגם זה איננו אפשרי, אלא אם כן ישעבדו את כל כוחותיהם ושאיפותיהם לרצון עליון אחד. ומכאן ההבדל העמוק בין חיי המין של שאר היצורים לבין חיי הנישואין של האדם... באדם האשה היא חלק מן האיש, האיש הוא חסר ישע ונטול עצמאות אם אין אשתו עמו. רק שניהם כאחד קרויים אדם... רק באדם הוא אומר ודבק באשתו, ורק האדם זכה לחיי נשואין... תפקיד האשה להיות עזר לאיש, ומשום כך עליה להיות כנגדו, להשלים אותו, ולשם כך היא זקוקה לסגולות אחרות. אם יש ביניהם קרבה יתרה, אולי נחנו באותן מעלות, אך גם לקו באותם חסרונות, אם יינשאו רק יחזקו את סגולות שניהם, בין לטוב ובין לרע, ונשואיהם לא ישלימו את סגולותיהם המיוחדות. רק אם אין ביניהם קרבה יתרה, ימצאו ביניהם הבדלי תכונות, בזכות ההבדלים האלו יהיו לאדם שלם... (בראשית ב כד)

...אולם לקח אשה הוא ביטוי מובהק לנישואין, והוא מציין בכל מקום יחסי אישות (ולא גזל כבמפרשים כאן), אך מהמשך הפרשה ברור, שהחטא רמוז בפסוק זה, אם כן הוא כלול במלים "מכל אשר בחרו", שלא נתנו עיניהם במשפחה... (שם ד ב)

...אין בלשון הקדש מלה שתציין את היחס ההדדי בין חתן וכלה, אנחנו מדברים על איש ואשה, ואף שמרוממים את יחס האהבה שבין חתן וכלה - כמשוש חתן על חתן וגו' (ישעיה ס"ב), את יחס האהבה מציינים על ידי המלים חתן וכלה. אנו רואים ששורש הקריבה הנפשית ביחסו של כל אחד מהם אל הוריו של השני (שלגביהם נקראים חתן וכלה), החתן אוהב את כלתו מפני שהוא רואה בה עטרת כלולות להוריו ולביתם, והכלה אוהבת את חתנה, מפני שהיא רואה בו את רוח בית אביה, ויודעת שמחת הוריה בדרך חייו ובשאיפותיו. אם כן ההרמוניה של בתי ההורים היא היסוד לבניהם, וזו הערובה שעתידים הם למצא זה בזו את השלמתם... (שם יט יב)

...קידושי אשה נלמדים מקיחת שדה עפרון, ובכן מאשימים אותנו היהודי "קונה" אפילו את אשתו, אמנם כן הוא, אך אשתו נשארת אשתו, והוא מכבד אותה כנכס היקר לו עלי אדמות. צא והשוה לנשואי עמים אחרים... (שם כג בסוף)

ותפול מעל הגמל - אין היא רוצה לבא לפני יצחק כגבירה מתהדרת בראש הכבודה, ומואילה להעזר בבעלה לעתיד באדיבות ברדתה מהגמל. וגם לא רצתה להראות לפניו רוכבת, סימן לשררה. אך כל זה לא נעשה מתוך חשבון מודע, אלא ותפל, כאילו מעצמה, מתוך הרגשה פנימית וצניעות. (שם כד סד)

ויאהבה - שוב אנו מוצאים קו יסודי המושרש עד היום בקרב ישראל, כמה שהם חיו יחד יותר ונעשתה אשתו אהב אותה יותר. בישראל אין השדוכים נעשים בדרך כלל על ידי "אהבה" של יצרים, כי אם על ידי השכל. הורים וקרובים מתבוננים אם הצעירים מתאימים זה לזו. בא וראה ההבדל בין אהבה זו לזו שברומנים, האהבה היא בשיאה לפני הנשואין, ודועכת אחרי עבור האהבה המעוורת את עיני השכל. בישראל הנשואין הם השורש לאהבה המתפתחת בין בני הזוג. (שם שם סז, וראה עוד איש - ואשה)

ויתן לו את אסנת - כנראה היה זה תלוי במינוי של יוסף, רק אחרי נשואין יצא לתפקידו, גם במדינת פרעה היה רווק רק איש בלתי שלם... (שם מא מה)

...מענין שהתורה מדברת על משפט הבנות, חיובי הבעל כלפי אשתו, דוקא במקרה של אשה בשפל המדרגה, בתו של אדם שמכר אותה מפני דחקו. את האשה הזאת משוה התורה במדרגה אחת עם אשה שנשא שהיא בת חורין. זה הכלל: עולה עמו ואינה יורדת עמו (כתובות מ"ח), על האדם לנהוג באשתו כפי כבודו ומעמדו, ואם היא באה ממעמד יותר גבוה זכאית היא לדרגה זו, אם לא וויתרה על כך בפירוש... (שמות כא י)

...כבר אמרנו בתחלת תזריע, כי עניני הנשואין והמשפחה, שעליהם מושתת האופי המוסרי של האומה, גם הם מושתתים על הצד הפיסי בלתי חפשי שבאדם, דיני הטומאה שבהם מזהירים, שגם הם עומדים תחת הבחירה החפשית של האדם... (ויקרא טו לג)

ובעד ביתו - אין לתאר כהן גדול בלי אשה, כי הוא מסמל את האידיאלים והמוסר של העם, והוא עומד בראש העם כדוגמה. חובה עליו להיות נשוי, כי הנשואין הם היסוד להתפתחות מוסרית של כל העם... (שם טז ו)

בין הדברים המוציאים את הזיווג מכלל ערוה של חיי בהמה, ומעלים אותו לכלל מצוה קדושה, יש להזכיר, כי החיבור הגופני של המינים צריך גם לאחד אותם ברוח ובנשמה, וישכין ביניהם את האהבה... ודבק באשתו - יטהר מחושניות של ערוה, ויתקדש בקדושה מוסרית עליונה...

עם הקדושין מונח היסוד לאחדות נפשית על יסוד אחדות הגופים, והיו לבשר אחד. אם אין בין השנים קרבה והכרות קודמים, תצמח אחדות זאת מתוך הנשואין, וחיי המין יהוו יסוד לחיי אישות טהורים ומלאי אהבה, מה שאינו כן אם קדמה אהבה מתוך קרבה משפחתית, ואז חיי המין הם חושניות ערוה בלבד. חוץ מזה אין התורה רוצה לבטל את יחסי המשפחה העמוקים, דודה היא דודתך ולא אשתך, שעל ידי הנשואין יפסיקו יחסיה כדודה... (שם יח ו)

והיא נטמאה - הרבה דיני טומאה נלמדים מפסוק זה, לומר שהנשואין הם כמקדש, שגם בו נדרשים טוהר מוסרי, ויש סמלים המטמאים אותו... (במדבר ה יד)

וגלחה את ראשה - אין התורה אוהדת נישואין הבאים מתוך חושניות, ומזהירה עליהם ועל התוצאות הבאות מתוכן, על כן יבחן את עצמו על ידי ניוולה, אם עדין רוצה בה. (דברים כא יב)

לא יבא - דינים אלו באים כדי לחזק את קהל ה' לקראת יעודו, לנשואים יש שני שרשים, שורש פיסי ושורש מוסרי, על ידי המוסר מתעלה גם היסוד הפיסי... (שם כג ב)

כי יקח איש - כדפירשנו, האירוסין קובעים את יחס השייכות האישית, והנשואין מציינים את כניסת האשה לבית האיש... אם לא תמצא חן בעיניו - אופי האשה המביא לה את אהדת הבעל... (שם כד א)

ושמח את אשתו - אחר שהתורה נתנה ביד הבעל את אפשרות הגירושין, היא מזהירה אותו על תפקידו בנשואין, לעשות את אשתו מאושרת. היא נותנת לו את האפשרות לכך על ידי השחרור בשנה הראשונה, כי בטובת היחיד וביתו נעוצה טובת הכלל. (שם שם יג)

כן בני הנעורים - בבטחונו בה' הוא מתחתן בגיל צעיר, כי הורים צעירים מצליחים יותר בחנוך הבנים, ההבנה ההדדית עדיין גדולה יותר, וכן הסבלנות והעליזות של ההורים. (תהלים קכז ד)

אתה רואה ברית כלולותיו של היהודי מהי, לא שעשועים עם האשה, לא אהבה דמיונית המאכזבת במציאות, הם הקושרים את לב האיש עם האשה. בכובד ראש כורתים האיש והאשה ברית לכל החיים. אהבתם נעוצה בהתלהבותם המשותפת לקיים מצוות יחדיו,האיש עושה נחת רוח לאשה בסייעו לה לקיים את המצוות החלות עליה, והיא מסייעת לו בקיום מצוותיו הוא, ויחד שוקדים הם לקיים את המצוות החלות על הבית, לכן אהבתם גדלה והולכת במשך חייהם המשותפים, וקדושת החיים מתרבה בד בבד עם ריבוי התפקידים המשותפים המוטלים עליהם. יום הכלולות אינו יום של שיא, כי אם האביב של ברית חיתונם, יום בו נשתל הגרעין לאהבתם ההדדית. ועל כן לא יתכן שבחור יאהב בתולה באותה מידה שאיש יהודי אוהב את אשתו, וזקן אוהב את אשתו הזקנה, כי רק במשך כל הימים והשנים הטובים וגם הקשים נוצרו ונתחשלו השלשלאות הקושרות יחד את לבותם ודעותיהם. (במעגלי שנה חלק א עמוד רג)

העמק דבר:

כאשר דבר ה' - ...ונראה עוד באשר כל זיווג כבשי דרחמנא, שכך הוא מתחלת יצירה, ואם אינו מוצא זיווגו אינו עולה יפה, אף על גב שלפי ראות עיני האדם הוא ישר, משום הכי הנושא שלא מבית אביו זה עצמו הוכחה שהוא סבה מהשמים שיזדווגו לדעה א', מה שאינו כן הנושא קרובתו, עדיין אין הוכחה שמה' הוא. (בראשית כד נא)

ויתן לרבקה - ללמד שהנושא אשה על מנת להלבישה משלו, צריך להלבישה בבית אביה, ולא כשתבא לביתו, ומגדנות - ללמד שהחתן מחויב לעשות משתה משלו. ויאכלו וישתו - מספר ששמחו כעל נשואין, אשר עמו - ... ואין שמחה כי אם בריעות עם אחרים, ומזה נגרר מנהג ישראל שסעודת נשואין בלילה. (שם שם כג וכד)

בגד - ...בתבה אחת לשון נשואין, כמו בבגדו בה, ופירשו בקדושין שפירש טליתו עליה, וכשהוא ב' תיבות היינו ברכת המזל שמברכין בעת הנשואין. (שם ל יא)

לו לאשה - מכאן למדו חז"ל בבבא בתרא נ"ט, לעולם ידבק אדם בטובים, וההבדל בין בני משה ואהרן מפני משפחות הנשים, ורצה לומר לקח כראוי לו, שמסייע זכותא דמשפחה. (שמות ו כג) 

לקח לו - היתה לעזר גדול בהליכות עולמו ולהיות איש המעלה, ולכן לא דקדק על היחס, ולכן זכתה להוליד לו כראוי לו, כרז"ל הני נשי זכיין באתנויי גברי, מה שאינו כן צפורה, שהיתה צדקנית אבל לא הועילה לגדולת משה כלל. (שם שם כה)

כמשפט הבנות - בכבוד הנשואין שהוא כבוד הכלה, ויכולה לכופו לעשות כמנהג המקום, כברא"ש פרק קמא דכתובות, וכן אם לבנו ייעדנה מחוייב האב לעשות כמשפט. (שם כא ט)

כנף אביו - דנשואה בחופה קרואה פרישת בגדו עליה, כבפסוק בבגדו בה, וברות ופרשת כנפיך על אמתך, שבשעת חפה מכסים החתן והכלה בבגד, ובלא חפה מיקרי כנף, שאינו כל הבגד...(דברים כג א)

כי קרוב אליך - בת זוגך, וידוע שהזווג האמיתי ימצא בנקל, אבל צריך לטרוח מעט, כן בתורה... (שם ל יד)

משך חכמה:

לא תקח אשה - ולא השביע את יצחק על כך, כמוהרי"ק הביאו רמ"א, דהבן אינו מחוייב לשמע לאב אם מוחה בו מלישא אשה שהוא חפץ, ומה שאמר יצחק ליעקב לא תקח אשה מבנות כנען, רוצה לומר אם אתה חפץ שתחול הברכה, אל תשא מהם. (בראשית כד ג)

ולא יגלה כנף - מצאנו ופרשת כנפיך על אמתך על נשואין שאינם לפי כבודו, ולא מסבת חשק רק מרחמנות על אשה עניה. (דברים כג א)

תורה תמימה:

ויקח את מחלת - מלמד שנמחלו לו עוונותיו, ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג, רמז זה כאן, במקום ובענין שעשו עשה נחת רוח לאביו, דאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ובעבור כבודו של יצחק מחל לו הקב"ה עוונותיו, ולמדים מכאן שהיא עת רצון, וכדי שיהא אדם מצדו גורם לזה, נוהגים שחתן וכלה מתענין ביום חופתם. (בראשית כח ט)

קטונתי - ענין שאין לזווג כששם החתן והחותן או הכלה והחמות שוים אינו מסכנתא, אלא מאיסור, שאם ידורו יחד לא יוכלו לקרא בשמותיהם, ועוד טעם שלא יוכל לקרא לבנו או לבתו כשם הזקנים המנוחים כמנהג ישראל. (שם לב יא)

ולבני בניך - האב חייב בבנו להשיאו אשה, דכתיב והודעתם לבניך וגו', אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך, בשעה שאתה משיא בניך קטנים, ירושלמי קדושין פ"א ה"ו, שהבנים עוד קטנים כשיולידו, ולא הגיעו למדרגת חינוך בנים. וכסף משנה בתלמוד תורה מסתפק אם מחוייב לשכר מלמד לבן בנו, ומכאן אפשר להביא ראיה לחיוב... (דברים ד ט)

שפת אמת:

כתיב הרבית הגוי וכו' הגדלת השמחה וכו'... ובאמת עיקר הזיווג הוא שמחה, ועל זה נאמר ולישרי לב שמחה, אבל גשמיות התאוה מכסה השמחה ולא עוד שמפיל עצבות על האדם, היפוך הפנימיות שבו, וכל זה נעשה על ידי החטא, וזה נרמז באומרו בזעת אפיך תאכל לחם, כי גם הזיווג נקרא אכילה, כמו שכתבנו במקום אחר, אבל בני ישראל זכו להסרת הערלה, ועליה נאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה... וזה שאמר הרבית הגוי שפריין ורביין של בני ישראל הוא בשמחה פנימיות ולא בגשמיות, ולו הגדלת השמחה... (פורים תרנ"ד)

שם משמואל:

הנה בקדושין יש שלשה ענינים, קידושין וחופה וביאה, והן דוגמא לכנסת ישראל בקב"ה וכן בכל פרט ופרט, קידושין היינו שפונה עצמו מתאוות עולם הזה, ומזמין עצמו לעבודת השי"ת, וכעין שפירש רש"י מקודשת לי, מזומנת לי, ואסרה אכולי עלמא כהקדש, ובדוגמתו שלא יהיה נשמע לתאוות לבו, ולעומתו הקב"ה מזמינו אליו, וכל כחות הרע אין להם שליטה עליו... חופה היא עוד יותר, שזוכה להארה אלקית חופפת עליו כל היום, והיא הבאה לביתו לעומת שהאדם מתאמץ לחסות בצל הקב"ה ותורתו, ולעומת שתי אלה כתיב אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, תבחר הוא קידושין, ומקביל לזה ישכון חצריך, שהוא עדיין מלבר, ולבתר ותקרב זו חופה, הבאה לביתו, ומקביל לזה נשבע בטוב ביתך, אחר כך זוכין לדיבוק אמיתי, ואין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה כלי, וזה קדוש היכלך... (במדבר קרח תרע"ג)

...ולפי דרכנו תתיישב לנו קושית הר"ן (פרק קמא דכתובות), למה אנו מברכין מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין, דהקידושין קודמין, ולפי הנ"ל יש לומר, דהנה קידושין הם לשון הקדש, מתיחסים לאות יו"ד שהיא קודש, חכמה כידוע, וחופה מתיחסת לאות ה"א שהיא מקיפין כנ"ל, וכענין סוכה וכבש"ס ריש סוכה, דסוכה וחופה ענין אחד הם. והנה עשיית האדם למטה הקידושין קודמין, כענין הנוטע כרם ואחר כך עושין גדר לכרמו, אבל הקדושה ששופעת מלמעלה, שלפי גודל מעלתה צריכה ביותר לשמירה, על כן המקיפים קודמין, וכענין ה"א קודמת ליו"ד כנ"ל. ובזוהר הקדוש (ח"ב ק"ח) כל עובדין דעביד קב"ה בקדמיתא אקדים ההוא דלבר, ולבתר מוחא דלגאו, על כן אומרים מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין, ואולי זה סמך למנהגנו שמקדשין תחת החופה בדורות האחרונים דאסגי מסאבותא בעלמא, אין לעשות נמי הקידושין שלנו שיהיו רגע אחד בלתי מקיף... (שם פינחס תרע"ו)

...ונראה דהנה סדר לקיחת האשה הוא קדושין חופה ביאה, ובחופה עצמה רבו הדעות מה היא, יש אומרים שהיא הינומא או פריסת כלונסאות, ויש אומרים הבאה לביתו והרמב"ם הוסיף שיתייחד עמה, ובודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ומנהגנו ככולהו, ונראה שכדוגמא זו עשה הקב"ה לישראל במצרים... (שם)

ונראה כי ענין המצוה לשמח חתן וכלה הוא, באשר חתן וכלה הם חומר וצורה שהם הפכים, ולאחדם באופן שהצורה תשאר צורה ולא תטבע בחומר, זה אי אפשר כי אם על ידי שמחה, כמו שכתב הרב ז"ל בסדור בכוונת המקוה, ששמחה היא דבקה למעלה מההפכים, כמו שנראה בחוש שאדם בעת שמחתו סובל גם שונאו. וזה שאמרו מה שכרו שזוכה לתורה, כי עליונים ותחתונים הם חומר וצורה, והם הפכים, ובאמצעות התורה מתאחדים עליונים ותחתונים, כי התורה היא למעלה כנודע, ומלובשת בענינים גשמיים, כדין השור והבור, ועל כן בכחה לאחד עליונים ותחתונים. ורבי אליעזר אמר כאילו הקריב תודה, כי התודה באה על נס, וכל נס הוא מעליונים, כי הנס למעלה מהטבע... ועל כן בא קרבן תודה שיש בו חמץ ומצה, שזה מורה שהקרבן הזה הוא למעלה מכל הפכים ומחבר עליונים לתחתונים. ורבי נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, כי ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה, וכדמיון המוח והלב, שהמוח מאיר ללב, ובחורבן ירושלים נעשה פירוד, ואין ירושלים של מעלה מאירה לשל מטה, ועל כן המשמח חתן וכלה הוא כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שהיא התכללות חומר וצורה. ושלשת הדברים האלה כנגד שכל וגוף ונפש, דתורה היא חיבור עליונים ותחתונים מצד השכל, ותודה היא חיבור מצד הנפש, דקרבן מתייחס לנפש, וירושלים חיבור מצד הגוף עצים ואבנים... (דברים תבא תע"ר)

וטעם המצוה לשמח חתן וכלה, דהנה העיקרים כתב, דשמחה נותנת קיום לדבר, והאדם על ידי הנשואין נעשה שיהיה קיום למינו לעד, כמו שכתוב בשבע ברכות, והתקין לו ממנו בנין עדי עד, על כן באה המצוה לשמחם, למען יהיה קיום לעד.

עוד טעם לשמחה על פי מה שאמר הרבי מלובלין זצלה"ה הפירוש משנכנס אדר מרבין בשמחה, היינו שמרבים הסטרא דקדושה על ידי השמחה... ולפי זה יש לומר, בכל ענין ששייכת בו גם שמחה גשמית, צריכין שמחה, ועל ידי השמחה משפילין את כח הגשמי שלו ששרשו בסט"א, עד שתשאר רק המצוה לבדה מטוהרה בלי תערובת. (שם)

ונראה דהנה שמחה באה מצד השלימות, וזהו כל ענין שמחת נשואין, והשורה בלי אשה שורה בלי שמחה, כי האיש לבדו הוא פלג גופא, ואיננו אדם שלם. ושלימות האדם היא, כאשר הוא נקי מפסולת ונדחה חלק הרע מקרבו... (סוכות תרע"ח)

ונראה דהנה כשאדם נותן דבר לחברו יש בו שני ענינים, גוף הדבר שחברו השיג, ועוד החיבור שבין הנותן והמקבל... וקידושי אשה לדעתי אינם מענין זה כלל, שהרי איננו קונה מאומה שום קנין אישות רק בנשואין ולא בקידושין, וענין קידושי אשה הוא, שבנתינתו אליה דבר היא מתחברת בו. והגם שמכירה נמי על כל פנים בשעת הנתינה מתחברין, אבל אחר כך זה פונה לכאן וזה לכאן, אבל קידושי אשה שכל ענין הנתינה הוא חיבור, נשאר החיבור זה לעולם ואפילו נתאכלו המעות... (שם שמיני עצרת תרע"ד)

מכתב מאליהו:

אהבת המין היא דבר פלא בכחות הנפש. לכאורה היה נראה, כי באמת אין תוכן ממשי באהבה זו, אלא שהיא עצה עמוקה של הבורא יתברך, למען קיום העולם, כמו שנתן בנו את הרעבון למען קיום הגוף.

אבל זה רחוק מלהבינו, הן כבר התאוה נתונה בלב האדם, וכן הכוסף לבנים, ואלה יספיקו לתכלית הנ"ל... ושמעתי אומרים כי אהבה זו היא תולדת הכרת הטוב, אשר יודו הודאה הדדית על דבר עזרם זה אל זה למלא את חוק טבעם, אבל טועים המה האומרים כן. הן כל כך ירבו כפויי הטובה בין בני האדם, ולא ראינום שתחסר להם אהבת המין.

על כן נאמר, כי אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה, הן שם הא-ל ב"ה ככה בטבעם, כאמרם ז"ל, כל שאין לו אשה... אינו אדם שלם, כי לא יוכל למלא את תפקידו. על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה יאהבו זה את זה, כאשר נתבאר, כי הנותן יאהב, וזהו, אשר באהבתם, כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה...

וכן אני אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולתם, הזהרו, יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בכם בשעה זו, ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אשרכם מכם והלאה.

וישנם בבני האדם, אשר לא יחפצו בנישואין, הוא מאשר לא יוכלו להפרד מכח הנטילה אשר יחזק עליהם, וגם יד הטבע לא תוכל לעשותם לנותנים, אפילו לשעה. וכן אלה אשר יחפצו במיעוט בנים, תופעה תדירית בדורנו, המה מגדולי הנוטלים, לא יחפצו ליתן אפילו לבנים... (חלק א, באהבת המין, עמוד לח)

...הרי האמת הפשוטה היא, שכל אדם בבחרו אשה לעצמו, ימצא אחר כך כשתעבור השיכרות ממנו, כי אין בה כלל ממה שחשב וטעות גדולה היתה בידו. ואפילו אלה בעלי התאוה, אשר שנים ילכו ימים ולילות את רעיהם ממין השני, וחשבו שכבר למדו לדעת אותן היטב, אינם יודעים כלל מכוחותיהן ומטבען, ואין גם פעם א' אשר אחר חתונתם ימצאו שזו היא ממש באותן המדות אשר חשבו שיש לה. ואם מדמה בנפשו שמצא טעם לחזור ממנה ולעזבה קודם שהסכימו לחתונה, וחושב שהוא מפני שמצא בה איזה דבר רע, גם זו טעות היא, הוא רק מפני שכעס עליה או מצא אחרת נאה ממנה, או הרגיש שהיא הולכת גם עם אחר, ועל כן התקנא בה, כדרך האנשים. כלל הדברים, בדברים כאלו אין לאדם עצמו שום מבינות, אפילו החכם היותר גדול טועה הוא, כי בכל מקום שיש יצר הרע אין הבחנה בין טוב לרע, רק על ידי יראת שמים ומלחמת היצר. וזה שאומרים שצריכים ללכת הרבה יחד, רק תואנה אשר יבקשו ברמאות של יצר הרע, למען להתיר לעצמם את הפריצות הגדולה של ערבוב המינים, ללכת יחד ימים ולילות שנים רבות, ולהוציא כל טיפה של קדושה שיש בקרבם, ולטמא את נפשם טומאת מחשבה ותאוה, ואומרים שאינם חוטאים כלל, ודרכם הרעה והמגונה ישר בעיניהם. ודעו חביבי, כי אדרבא, אלו שהיו חכמים גדולים באמת, ובורחים מטעיות היצר הרע, וחפצו שגם בענינים כאלו ילכו בדרך אמת ולא יכשלו בטעות שמזמין להם היצר הרע, המה ידעו שאין לסמוך כלל על מבינות עצמם, ובחרו כי דוקא אחרים יאמרו להם מהו טוב...

ומה שאמרו חז"ל, (קדושין מ"א) אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, היינו שמא אחר כך יכביד יצרו עליו בטענה שלא ראה אותה כלל, ויגננה בעיניו. וכן ביצחק שלא קידשה עד בואה אליו, וזהו שנאמר ויקח, אבל זה היו חושבין לדבר צדדי וקטן... כי כששלחו קרוביה את רבקה מארם נהרים, לא היה ספק כלל עוד בידם שיצא לפועל, והיה ודאי להם שתנשא ליצחק, כי הראיה קודם הקידושין היתה רק לסתום פי היצר הרע אחר כך. ועל כן זהו הטעם שסמך יצחק יותר על אליעזר עבד אברהם מאשר היה סומך על עצמו...

שכחתי להוסיף, ראיה מן החיים ממש, לכאורה היה צריך להיות, שכעת כאשר ידעו זה את זה הרבה קודם חתונתם, שלא יהיו כל כך גטין כמו שהיו מקודם לפני חמשים או ששים שנה, כאשר האבות בחרו בחתן לבתם ובכלה לבנם. ומה נפלא, שהוא ממש להיפך, הן מקודם היה מותר על פי חוק הממשלה לגרש על פי דין בלי שום משפט שלהם, ועכשיו לא, וגם זה היה ראוי שימעט את הגטין עכשיו, ומכל מקום הן דבר פלא, עכשיו לפי ערך החתונות, הגטין ירבו יותר מבדורות שעברו לכל הפחות פי עשרה. זה לאות על דברינו. (שם האנכי והיצרים, עמוד עג)

מה היה ענין היום טוב של יום הכיפורים? בגמרא שם מפורש שהשמחה היתה משום מחילת עוונות... והשתמשו בשמחה קדושה זו כדי לשדך שידוכים לשם שמים, כי אצלם היתה קדושת השידוכין וקדושת יום הכיפורים שוות, נוראה הקדושה. וכן היום טוב של ט"ו באב, שגמרו להכין העצים למערכה, ובזה שמחו לגמרה של מצוה. וכן את השמחה הזאת ניצלו כדי לשדך שידוכין לשם שמים, כשם שזו שמחה של מצוה, כך זו, כמה גדולה טהרת הלב. מי שאין לו אשה נפנה לשם, לא קרה מעולם שילך לשם מי שלא היה עומד להשתדך רק כדי לראות, איזו קדושה וזהירות... וחולות בכרמים, בכרמים דוקא, לשם צניעות, ומה היו אומרות, אומרות, אבל לא מזמרות, המחול לשם שמחה של מצוה היה מותר, אבל זמר אסור.

בכלי לבן שאולים, כאן מגלים אנו פרשה אחרת, פרשה של בטחון ושל חסד. אשה צעירה הולכת להיראות לשם שידוכין, אפילו הצנועה ביותר מדקדקת ללבוש שמלה יפה כדי לעשות רושם טוב, ואין שום גנאי בדבר. אבל לא כדורות האחרונים הדורות הראשונים, כאן כולן בכלי לבן פשוטים, כולן שוות, אין אחת שמצטיינת בלבושה לגבי כל חברותיה...

ובמי מדברים כאן, לא על בנות התנאים וגדולי הדור, אלא על בנות פשוטי העם, בנות ירושלים. מעתה שמא נבין במקצת איך השוו חז"ל קדושת מחולות אלו לקדושת המועדות וקדשי שמים... (חלק ד מחולות בכרמים, עמוד קפ)

ארבע מדות בדרך ארץ, יש נושא אשה לשם זנות ויש נושא אשה לשם ממון... נשא אשה לשם זנות יוצא ממנו בן סורר ומורה וכו', והנושא אשה לשם שמים לסוף יוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל... שידוך, מצד המבט הרוחני, הריהו בנין העולם הרוחני, הריהו כלי לדבר גדול מאד, הפוגם בתכליתם של כלים ורוצה ליטלם לצרכי עצמו לא ישיג את מבוקשתו, (עיין שם בילקוט כי תצא תתקכ"ה, שמשיג דוקא ההיפך ממחשבתו), וגם יוזק על ידי זה. 

ודבר זה הוא שלחן ערוך לעניני שידוכים. (שם שידוכים, עמוד רצג)