(ראה גם: נשמה-כללי)
רבי יהודה אמר, זו אהבה שאוהבת הנשמה לגוף,דכיון שנשלם קצו של גוף, אותם הימים שנגזרו עליו, כמה דאת אמר ויהיו חיי שרה, מה כתיב, ויקם אברהם מעל פני מתו וגו', אמר רב יהודה אמר רב, מה כתיב בפסוק קודם זה, דכתיב ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען...
אלא כך אני מחליט, ויקם אברהם מעל פני מתו, דאמר רבי בו אמר רבי זריקא, כשהנשמה ראויה לעלות למקום עדנה, קודם מגינה על הגוף הקדוש שיוצאת משם, ואחר כך עולה למקום מעלתה, הדא הוא דכתיב, ויקם אברהם מעל פני מתו, זהו הגוף... (חיי שרה מו, ועיין שם עוד ונשמה-כללי)
אלא אמר רבי אלעזר, הכא בתורה נקרא בלשון זכר אצל הגוף, מפני שהגוף אצל הנשמה, כאשה אצל הזכר, והנשמה לגבי מעלה כנקבה בפני הזכר, וכל אחד מעלתו יורש. (שם קמב)
ויהי הוא טרם כילה לדבר וגו', רבי יצחק אמר רבי יהודה, בעוד שכל הענינים הוא רוצה לנסות על הגוף, מאי כתיב, והנה רבקה יוצאת, זהו הגוף קדוש, שנתעסק בדברי תורה, וכתת גופו להשיג ולדעת את קונו, אשר ילדה לבתואל, אמר רב יהודה בתו של אל, בן מלכה, בן מלכה של עולם. אשת נחור אחי אברהם, חברת השכל, גוף שנדבק בשכל,והיא אח הנשמה, וכדה על שכמה, משא החכמה עליה... (שם קעז, וראה עוד: תחיית המתים)
תא שמע, כיון שהגוף נבנה ועומד בקיומו, מאי כתיב, וישלחו את רבקה אחותם וגו', מאי ואת מניקתה, זה כח התנועה, רבי יצחק אמר זה כח הגוף.
רבי אבהו פתח בהאי קרא, אתי מלבנון כלה וגו', אמר רבי אבהו, כיון שהגוף נבנה על קיומו, ומביאין אותו לקבל נשמתו לארץ ישראל, הנשמה ממתנת אליו, ויוצאת לקראתו, כמה דאת אמר ויצא יצחק לשוח בשדה, הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה, זו היא הנשמה, תשורי מראש אמנה, היינו דכתיב וישא עיניו וירא. דאמר רבי יהודה, אם היא הנשמה תינח אברהם כדקאמרן, אבל יצחק מהו, אמר רבי אבהו, הא חברייא אמרו, דעכשיו אתקרי יצחק, על שום חדוותא סגיאה דבעלמא.
אמר רבי אבהו, בתחלה נקראת הנשמה אברהם, והגוף שרה, עכשיו נקראת הנשמה יצחק והגוף רבקה. תנן במתניתין, אמר רבי שמעון, ארבעים שנה קודם קיום הגוף, ממתנת הנשמה לגוף בארץ ישראל, באיזה מקום, במקום המקדש. אמר רבי אבהו, תא חזי, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו, אוהב לאותו הגוף, ומתנחם עמו, והוא עת לשחוק והחדוה בעולם... (שם קפה)
אמר רבי יצחק, אל תקרי הדודאים, אלא הדודים, זהו הגוף והנשמה, שהם דודים ורעים זה עם זה. רב נחמן אמר, דודאים ממש, מה הדודאים מולידים אהבה בעולם, אף הם מולידים אהבה בעולם, ומאי נתנו ריח, כשרון מעשיהם לדעת ולהכיר לבוראם. ועל פתחינו אלו פתחי שמים, שהם פתוחים להוריד נשמות לפגרים, כל מגדים, אלו הנשמות, חדשים גם ישנים, אותם שיצאו נשמתם מהיות כמה שנים, ואותם שיצאו נשמתם מימים מועטים, וזכו בכשרון מעשיהם, להכנס בעולם הבא, כולם עתידים לירד בבת אחת, להכנס בגופות המוכנים להם... (תולדות לה, ועיין שם עוד)
וכשהנשמה חלשה והגוף חזק, הוא שונאו של הקב"ה, שאינו חפץ בו, ואינו נותן לו צער בעולם הזה, אלא דרכיו ישרים, והוא בכל השלמות, משום, שאם עושה צדקה או מעשים טובים, הקב"ה משלם שכרו בעולם הזה, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא... (וישב כח)
דבר אחר ויוצר רוח אדם בקרבו, בקרבו דאדם ממש, (ולא בנוקבא העליונה), כי כשנברא האדם, והקב"ה נתן לו נשמתו, ויצא לאויר העולם, אותו הרוח שבתוכו אינו מוצא הגוף (מספיק) שיתפשט בתוכו, ועומד בו בצד אחד, (דהיינו בימין, ולא יתפשט לימין ושמאל). וכשגוף האדם מתפשט, מתפשט גם הרוח, ונותן בו כח, וכן כפי שהגוף נתגדל, כן נותן הרוח כח אל האדם שיתחזק על ידו, ומשום זה יוצר רוח אדם בקרבו ממש.
ואם תאמר, יוצר רוח אדם, מה (פירושו), הוא משום שהרוח צריך לתוספת כח מלמעלה להעזר על ידו, ועל כן הקב"ה, הוא יוצר רוח האדם בקרבו, שנותן לו עזרה (שיוכל להתפשט) בתוך האדם.
תא חזי, כאשר רוח ההוא צריך עזרה, כפי מה שהוא אותו האדם, וכפי מה שאותו הגוף הוא מתוקן, כן מתקנים לו מלמעלה אותו הרוח, ומוסיפים לו רוח להתתקן, (כי כפי מה שבא ליטהר כן מסייעים אותו), וזהו יוצר רוח אדם בקרבו, (דהיינו, שנותן לו תוספת רוח, שיוכל להתפשט בגוף האדם, פירוש, כי בעת שהאדם נולד ויוצא לאויר העולם, לא יוכל הרוח להתפשט בו, ועומד בו בצד אחד, דהיינו שאינו כלול משמאל, ועל כן הוא בחוסר ג"ר, וכשמתגדל ומטיב מעשיו, נותנים לו תוספת רוח, דהיינו הג"ר, כי הו"ק נבחנים לעיקר הרוח, והג"ר לתוספת רוח. ואז יש לו התפשטות בגוף האדם בכל הצדדים). (מקץ פח, ועיין שם עוד)
תנינן, י"ב חדשים הנפש מתקשרת בגוף בתוך הקבר, ונידונים יחד בדין, חוץ מנפש הצדיק, כמו שבארנו, והיא נמצאת בקבר ומרגשת צער שלה (של העונשים), ובצער החיים, ואינה משתדלת (להתפלל) עליהם. ואחר י"ב חדש, מתלבשת הנפש בלבוש אחד, והולכת ומשוטטת בעולם, ויודעת מן הרוח מה שיודעת, ומשתדלת על הצער שבעולם לבקש רחמים ולהרגיש צער של החיים... (ויחי שכד)
כאן יש לנו סמך בלבד, (כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו), על מעשה בני האדם בעולם הזה, יונה שירד לאניה, זה הוא הנשמה של האדם, שיורדת לעולם הזה להיות בגופו של אדם, למה נקראת יונה, משום שאחר שנשתתפה בגוף, אז היא יונה בעולם הזה, (דהיינו שהיא מרומה מן הגוף שמענה אותה, כמו שנאמר, ולא תונו איש את עמיתו, ואז הולך האדם בעולם הזה כאניה בים הגדול החושבת להשבר, כמו שאמר והאניה חישבה להשבר... (ויקהל פא)
משום שיש גוף, שאור הנשמה לא יאיר בו עד שמכים אותו, אז מאיר אור הנשמה ומתאחדת בגוף והגוף מתאחד בה, ואז הגוף, כשעולה אורו מתוך הנשמה, הוא מהדר ומרומם ומשבח ומתפלל תפלתו ובקשתו, ומברך לאדונו, הנה אז הכל מאיר, (ולפיכך יש צדיק ורע לו). (שלח רז)
אי חסידא קדישא, תא ואגלי לך דבר סתום, הבנין של רוח האדם כך הוא, הרוח (שלו נמשך) מרוח הקודש, (שהוא מלכות), הנשמה מעץ החיים, וכיון שרוח הקודש נותן כחו, מיד המרכבות שלו נותנים כחם, והכח שלהם הוא, העצמות והאברים כולם הם מן הצד של (מרכבות המלכות), ותקוניהם הוא זה על זה, (דהיינו עצם על עצם אבר על אבר). הסטרא אחרא נותנת בשר, ומן הצד שלו בא רק בשר ולא דבר אחר, המרכבות שלו (של הסט"א), נותנות כל אלו גידים ועורקים להמשיך דם אל הבשר, ואחר שאלו נותנים כחם, השמים (שהם ז"א) נותנים כחם, ומה הוא, הוא העור הנמשך על הכל, כמו שהם, (דהיינו כמו השמים שהם מקיפים על הכל). (שם רלח, ועיין שם עוד וערך נשמה-כללי)
אמר רבי יעקב, ראה מה כתיב ביה, כיון שבאה ליכנס בגוף וילך אתו לוט, זהו יצר הרע, המזומן ליכנס עם הנשמה ביחד כיון שנולד אדם, ומנין שנקרא יצר הרע כך, שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו... (זהר חדש לך לך ט, וראה עוד: נשמה-כללי)
דבר אחר, קמתי אני לפתוח לדודי, זו היא הנשמה אצל הגוף, בעוד שהנשמה בגוף, אינם רוצים להעיר דרכי התשובה, אמר רבי פנחס, בשעה שהנשמה רוצה לצאת מן הגוף, מתחרטת למה לא שבה בתשובה, עד שיצאה מן הגוף, ונשאר הגוף ככלי אין חפץ בו. ואמר רבי פנחס, כל שבעת הימים נפשו מתאבלת עליו, ואומרת קמתי אני לפתוח לדודי, תדע לך, בעוד שהנשמה בגוף, והגוף עומד בכח, היא תשובה מעלייתא, ולא בשעתא דלא יכיל... (שם שם לב)
למה תקראנה לי נעמי וגו', היינו שנכנס בי היצר הרע, שהוא הרוח והנפש הבהמית, שעליה נאמר חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנה, חכמות נשים בנתה ביתה, אלו הן נשמה ונפש דקדושה, ואולת בידה תהרסנה, זו היא הנפש הבהמית, שתהרוס בנין הגוף באולתה, וזו היא הנשארת בגוף, שנאמר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (שהגוף והנפש הבהמית) משתתפים יחד... (שם רות שעא, וראה שם עוד)
רבי אלכסנדראי לטעמיה, שאמר רבי אלכסנדראי, הנפש והגוף הם שותפים יחד, והולכים מהעולם הזה ביחד, עד באנה בית לחם, (דהיינו לעולם הבא), ולמה נקרא כך, אלא בית הדין והקטרוג שם, (שהוא דין ומלחמה, על כן נקרא בית לחם, כי לחם מלשון מלחמה), אז כתוב ותהום כל העיר עליהן, דהיינו, כל שאר המתים מרעישים עליהן מפחד קול מלחמת הדין...
לאחר כך הגוף נבקע, ורימה ותולעה עולה עליו, והנפש מתאבלת עליו, שכתוב אך בשרו עליו יכאב, ונפשו עליו תאבל, ואומרת, אני מלאה הלכתי לאותו העולם, וריקם השיבני ה' לזה העולם, בלי מעשים ובלי תורה. (שם שם תח, וראה עוד נשמה-גלגול שם תרפו)
ראה עוד: נשמה-כללי, לך לך מז, חיי שרה צה, וישב סב, זהר חדש בלק יד.
אמר ליה אנטונינוס לרבי, גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד, גוף אומר נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר, ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור, אמר ליה אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא, אמר לו חיגר לסומא, בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם לאכלם, רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום, למימים בא בעל פרדס, אמר להן בכורות נאות היכן הן, אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן, אמר לו סומא, כלום יש לי עינים לראות. מה עשה, הרכיב חיגר על גבי סומא, ודן אותם כאחד, אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד, שנאמר, יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו, יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו זה הגוף. (סנהדרין צא א, וראה שם עוד, ונשמה-כללי)
...לכך אמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה, הנפש חוטאה, אמר הכתוב מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג'), הנפש שנתנה מן הצדק במקום שאין שם לא עוון ולא חטא, והיא חוטאת להקב"ה, הכתוב מתמיה נפש כי תחטא בשגגה, ומקום הצדק שמה הרשע, משל למה הדבר דומה, לשני בני אדם, אחד קרתני ואחד בן פלטרין, שחטאו שניהם על המלך, העלום לבימה, ראה ששניהם חטאו חטא אחד, מה עשה, פנה לקרתני ולבן פלטרין נתן אפופסין... אמר להם לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי המלכות מה הם, אבל בן פלטרין בכל יום ויום הוא עמי ויודע עסקי המלכות מה הן וחוטא אצלי, איזה דין יצא עליו. אך הגוף הוא קרתני, וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה (בראשית ב'), והנפש בן פלטרין מלמעלה, ויפח באפיו נשמת חיים (שם), ושניהם חטאו, למה שאין אפשר לגוף להיות בלא נפש, שאם אין נפש אין גוף, ואם אין גוף אין נפש חוטאת, לפיכך פנה לגוף, ונתן לנפש אפופסין, שנאמר (יחזקאל י"ח) הנפש החוטאת היא תמות, לכך הכתוב מתמיה נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה'. (ויקרא ו)
מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו, עני זה הנפש, וגוזלו זה הגוף... (שמות כב כג)
ואם נפש אחת תחטא בשגגה, אמר רבי יצחק תלה הכתוב החטא בנפש, ללמדך שאין הגוף כדאי, לא לזכות ולא לחובה, ואינו אלא כלי לנפש לבד, חטאת, היא נענשת, זכת היא מקבלת שכר, וכן הוא אומר, את מחתות החטאים האלה בנפשותם (במדבר י"ז), מושלין אותו משל למלך, שנתן לעבדו צפור, ואמר לו הזהר בצפור הזה, שאם את מאבדו נפשך את מאבד, שאיני גובה ממך לא ממון ולא מכות אלא נפשך... (ויקרא ד כז)
ונפש כי תחטא, תלה הכתוב הסרחון בנפש, ולמה, שהכל תלוי בה, ובשבילה ירדה תורה מן השמים, כדי להזהירה שלא תכשל בעונות, וכן הוא אומר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי (תהלים קי"ט) ...וכשם שהצווי הוא לנפש, והיא החוטאת, לכך היא מקבלת את הדין, והגוף טפל לה. היה רבי לוי מושלו משל לכהן שנשא שתי נשים, אחת כהנת בת תלמיד חכמים, ואחת הדיוטת בת עם ארץ פעם אחת נכנס וראה שהן אוכלין תרומה בטומאה, התחיל כועס ורוגז ומכה בת תלמיד חכמים, אמרה לו, אדונינו, שנינו עברנו ונטמינו, מפני מה אתה כועס עלי ורוגז, וזו אין אתה מקפיד עליה, אמר לה את כהנת בת תלמיד חכמים, יודעת טהרת התרומה ודין אכילתה, וזו בת עם ארץ אינה יודעת כלום, לכך איני כועס אלא עליך. כך אמר הקב"ה, הגוף ממקום טומאה בא, מן העפר, וסופו לעפר, ואינו יודע לא תחילתו ולא סופו, והנפש טהורה היא וממקום טהרה היא, ויודעת תחלתה וסופה, לכך איני תולה אלא בה. (שם ה א)
ראה נשמה-כללי, מאמר ו פרק א-ה, ז וח.
...ואם תהיה מחשבתך על תקון גופך, ותשים כל השגחתך עליו, תתעלם מתקנת נפשך, וכן אם תטה מחשבתך להחיות את נפשך בהשגחתך עליה, תתעלם מהרבה מעניני גופך. ומן הזריזות שתגביר את נפשך הקיימת לך על גופך הכלה, ושתפקדנה ותרגיש עליה, ואל תקצר בענינים הצריכים מאד לגופך ותכביד עליו ותחלישהו, ותהיה זאת סבה לחלישות שניהם, אבל תן לגופך המזון אשר יעמידנו על ענינו, ותן לנפשך מן החכמות והמוסרים יותר מיכלתה, ובזה אמר החכם, (קהלת ז') אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר וגו', ואמר (שם) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך, רוצה לומר, אל תפליג בדרכי הצדיקים הפורשים מן העולם, ותעבור את נתיבתם, פן תשומם, וכן אל תפליג בדרכי הרשעים המגבירים את העולם ותלמד תאותם יותר מן השיעור הראוי לתורתך ועולמך פן תמות בלא עתך, רוצה לומר מות הנפש בתגבורת התאוה עליה בטבעה בים התענוגים הגופיים... (שער ח חשבון הנפש, פרק ג כד)
והתשעה ועשרים, שיתבונן יתרון נפשו על גופו, ויכיר יתרון קצת בני אדם על קצתם, עד שאדם אחד שקול כנגד אלף בני אדם, וידע כי יתרונו אינו מכחות גופו, אך מצד מעלות נפשו, כמו שנאמר לדוד, (שמואל ב' י"ח) כי עתה כמונו עשרת אלפים, אף כי הנשים שיש להן יתרון ביפין, כאשר תחסרנה מעלות הנפשות אין יפין נאה ונויין מתגנה, כמו שאמר החכם (משלי י"א) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם, ואמר (שם ל"א) שקר החן והבל היופי. וכפי הכרתך ביתרון נפשך על גופך ראוי לך להשתדל בתקוניה, ובהצלתה אצל אדוניה המשקיף על זכותה וקדרותה ושבחה וגנותה ובחירתה בטוב וברע, ונטותה עם שכלה ועם תאותה, על כן פקוד עניניה תמיד יותר מפקדך ענין גופך, ודע כי גופך יותר קרוב להרפא מן הקשה שבתחלאים כשיפול בו מרפואת נפשך ממדוה היצר, כשהוא גובר עליה, כמו שאמר החכם (שם י"ח) רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה, ואמר (שם ד') מכל משמר נצור לבך. (שם)
ראה נשמה-כללי.
...ואם תשיב עלינו בהיות הגוף מחובר מכלי השמוש לפעולת הנפש לשלשה חלקים, שהזכירו אנשי העיון, והם: כלי המזון, וכל הזרע וכלי תיקון הגוף. והגוף בכללו צורך מציאותו היה בעבור תכלית אחת, והוא אכילת המזון לקיום הגוף ולהוליד דמיונו, וכשתסתלק התכלית ההיא לעולם הבא, שאין בו לא אכילה ולא שתיה, יהיה הגוף פועל ריק, ואין במעשה האלקים פועל בטל. הנה התשובה לכל זה, כי היתה הבריאה הזאת לזמן תחיית המתים לצורך השמושים הנזכרים, ואין הקב"ה רוצה בבטולה אחרי כן. ועוד יש בצורה הזאת סודות עמוקים, כי לא היתה היצירה על זה הדמות הפקר בלא טעם, רק לצורך גדול ולטעם נכבד, והעושו יתברך רוצה בקיומו. ואם תקשה עלינו קיום הגוף מן השפלים לעולם, כבר השיבונו אליך כי קיום הגוף יהיה כקיום הנפש, וקיום הנפש בהתיחדה בדעת עליון, והמתקיים יהיה כמקיים בהתיחדו בו, כאשר נאמין אפילו בנפשו אף על הכתובים על אדם הראשון, שהיה ראוי שיתקיים ויחיה לעד, אלו לא חטא בחטא ההוא, ואף על פי שנאמין בחרבן העולם בשנת השמטה, וכן נאמין ונתחזק אצל הכל באמת הראות כח הנפש על הגוף האפל והדבקו בדעת עליון, כענין קרן פני משה... (תורת האדם שער הגמול)
ומן הראיות על הפרד הנפש מהגוף ושאיננה צריכה אליו, כי הכחות הגשמיים יחלשו במושגיהם החזקים, כעין אצל השמש, והאוזן אצל הקול החזק בהפסד כליהם, והנפש המדברת אינה כך, אבל תתחזק כל אשר תשיג מדע חזק ממנה. ומזה כי הזוקן ישיג הגוף ולא ישיג הנפש, אבל יתחזק אחר החמשים שנה, והגוף בירידה, ומזה שפעולות הגוף בעלות תכלית ופעולות הנפש בלתי בעלות תכלית, כי הצורות ההנדסיות והמספריות והמשפטיות בלתי בעלות תכלית. והראיה על מציאות עצם שכלי נבדל מהגשמים, יעמוד לנפש מעמד האור לראות, ושהנפש כשנבדלה מהגשמים תתאחד בו, הוא שהנפש אין מדעיה הווים לה בנסיון, כי מה שיהיה בנסיון אין גוזרים עליו גוזר גמור, כי לא יגזור האדם גוזר גמור כי כל אדם לא יניע אזניו, כאשר יגזור כי כל אדם מרגיש, וכל מרגיש חי, וכל חי עצם, ושהכל יותר רב מן החלק, וזולת זה מהמושכלות הראשונים, כי האמנתנו בבירור הדעות לא תתברר בלימוד, ואם לא יהיה כן, היה משתלשל הענין אל מה שאין לו תכלית, ואם כן הוא מאצילות אלקים תדבק בנפש המדברת והאצילות הזאת מה שלא בו זאת הצורה הכללית השכלית, לא יתכן שתפתחהו הנפש המדברת, וכל מה שבו צורה שכלית בעצמותו, הנה הוא עצם בלתי מתגשם, אם כן האצילות הזאת עצם שכלי בלתי מתגשם עומד בעצמותו, וציור הנפש לצורה שלמות לה, ותהיה לה בה ההתדבקות בעצם הזה השכלי אבל תעתיקה מההתדבקות ההיא טרדת הגוף. הנה לא התאמתה ההתדבקות התמימה אלא במיאוס וגיעול כל כחות הגוף, כי אין מונע לה מההתדבקות בו זולת הגוף, וכשתפרד ממנו תשאר פנויה ניצולת ממה שהיה אפשר לו מן ההפסד, מתדבקת בעצם הזה הנכבד המכונה בעולם העליון. וזולת זה מהכחות אין מעשהו כי אם בגוף ויאבד בהפסד הכלי, אבל הנפש המדברת כבר ציירה אותם ולקחה לבותיהם כמו שקדם. (מאמר ה יב)
...הוא שכתוב אעשה לו עזר כנגדו, ואמרו רז"ל, זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם. כי אם הגוף עוזר את הנפש, הנה שניהם בהסכמה אחת בעבודת השי"ת, ובודאי זכה זכות גדולה, ואם אין הגוף עוזר לנפש ואיננו נמשך אחריה ובא כנגדה, אין לו זכות כלל, זה שאמרו, לא זכה, כנגדו להלחם, והנה הנפש בדמיון הזכר, והגוף בדמיון הנקבה... וידוע כי כל פעולות האדם הנמשכות אחר דרכי השי"ת הן באות מכח השכל, והפעולות הטבעיות הוא שטן הוא יצר הרע, הוא מלאך המות. ואמנם אפשר לו לעשות הפעולות הטבעיות בענין שיהיו בכלל דרכי השי"ת... (כד הקמח עצרת)
ומן הידוע, כי תחיית המתים יסוד התורה כולה ושרש המצוות, ואותו זמן הוא שמחת הנפש עם הגוף ביחד, שהרי ידוע כי הגוף כלי לנפש, ועל ידו היא מראה פעולותיה, וכל מה שהנפש זוכה במעשה המצוות לעולם הבא עם הגוף הוא, כי בהיותו מחובר עמה קיימו המצוות, ואם לא היה לגוף חלק בשכר המצוות, היה עשוק במשפטו, והקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה, ועל כן ראוי שיטלו שכר ביחד, כשם שקיימו התורה והמצוות ביחד... (שם פסח ג', וראה עוד: תחיית המתים)
...והוא שכבר ביאר לנו ענין אדם הראשון, שאין קיום הנפש מצד קיום הגוף עד שיתחייב שכאשר יופסד הגוף תפסד הנפש, שלו יהיה כן היה מתחייב שכל מה שיתחזק הגוף ומזגו וכחותיו שימשך החבור אשר בין הנפש והגוף, ונראה הענין בהפך, כי הנה פרי עץ הדעת היה משפטו להבריא הגוף וכחותיו, כאשר שפטה האשה, והיה משפטה צודק, ועם כל זה מצד שהבריא הגוף השחית ובטל המשך קשר הנפש בגוף. הנה נגלה אם כן, שהגוף וכחותיו אינן נותנים קיום והעמדה לנפש, אבל מחשיכים כחותיה, עד שראוי שכאשר יופסד המונע תהיה אז הנפש יותר שלימה, וכל יעודי התורה שבאו בענינים גופניים, על זה הצד שאם יראה לחוש שיש לאדם דבקות בענין האלקי, והוא עומד בענין מונע אותו מהשיג שהוא הגוף, אין ספק שיהיה מובטח להיות הדבקות שלם כפי מה שאפשר... (דרוש א)
...וכן הנפש אחרי הפרדה מהגוף והחלצה ממקריה, כי מה שתשיג הנפש השינוי והתמורה עודנה בגוף שתהיה פעם סכלה ופעם חכמה, אינו מצד עצמה, אלא מצד כחות הגוף המנגדים והמציקים לה, לזה כאשר ינגדו כחות הגוף לנפש תשתנה הנפש, וכאשר לא ינגדו אותה תעמוד בענין אחד, כי לא תשתנה מעצמה כמו שביארנו, ולזה תיכף הודיעם השי"ת ששאר הנביאים לא היו מתנבאים כי אם בחלום או במראה, אשר הענין הכולל הוא בטול כחות הגוף... (דרוש ח)
ראה גם נשמה-כללי, דרוש ז.
וכל מעשיך בספר נכתבים, והוא הספר הזה, נפשו של אדם, כאומרם מי מעיד בו, נפשו, שנאמר (מיכה ז') משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, כי בנפש חקוקים המצוות והעבירות, למה הדבר דומה, לאדם שהוא מלא נגעים בגופו וכתם בלבושו, ובהסיר לבושו תגלה ערותו ותראה חרפתו, כך בהיות הנפש לבושה בחומר, שנאמר (איוב ל"ג) וגוה מגבר יכסה, לא יראו מומי העבירות, אך בסור החומר מעל הנפש, תגל ערותה, גם תראה חרפתה, אוי לה לאותה בושה... (אבות פרק ב א)
אף על פי שהאדם מחובר בגוף ונשמה, הגוף מהאדמה והנשמה מלמעלה, כשהוא בעולם הזה הטבע מחייב שהגוף מושל על הנפש ברוב, לפי שהגוף בתחלת ברייתו מתאוה תאוות גופניות, ולזה רמזה תורה, לפתח חטאת רובץ, והנשמה היא מוכנת בכח לבא אל הפועל, ולזה צריכה הכנות גדולות במדות מושכלות. נמצא, שכפי טבע המציאות הגוף הולך בתחלה על הנפש, ולזה אמרה תורה שהוא המונע לאדם שיאכל וחי לעולם, ועל כן המשיל החכם הגוף למלך זקן וכסיל, והשכל לילד מסכן וחכם.
ובני אדם, בעורון לבם, אינם משיגים אמיתות העולם, ויושבים בחשך וצלמות בהיותם שטופים בהנאות העולם הזה. ועל כן במדבר הזה יתמו ושם ימותו, ואותם שאינם נטבעים כל כך בזה החשך ומצפים לאורה באשמורת הבקר, שהוא צאת העולם הזה, מגיעים לראות האורה האמיתית, ועומדים בה בהשארות נפשם עדי עד, כל אחד כפי מעלתו. (כלל ב חלק ב פרק ג)
וזה שלפי שהוא מבואר, שאף בהיות החלקים ההם בעצמם לא יתאמת בהם היותם הוא הוא, הנה אין תועלת בהתקבץ החלקים, וכל שכן אם יצטרך להפרידם מבא זולתם, אלא שכבר יראה בהם היושר האלוקי, כי אם בריאה יברא ה' במזג ובתכונה שיהיה בה ראובן על דרך משל, ולא יפול משערת ראשו ארצה, שהוא עצם עומד בעצמו מתאחד אל הבריאה הזאת, אין ספק שהנפש הזאת וכחותיה תשתמש בגוף הזה כשתתאחד בו, כמו שהיתה משתמשת בגוף ראובן בשוה, ולפי שמכלל כחותיה הזכירה והדמיון, הנה בגוף הזה תזכר מעמדה הראשון, כאלו היתה מתאחדת בחלקי היסודות הפשוטים, שהיה גופו בתחלה מורכב מהם, כי אין רושם לשקל אחד מיסוד המים על דרך משל, אם תהיה מקערורית היסוד או מגבנינותו, וזה מבואר בנפשו. ואחר שהנפש הזאת תשתמש בגוף, היה כן יצדק שיתאמת בו היושר האלקי, ואיך לא, והנה ראובן על דרך משל כשנולד קטן הקומה עם נפשו הצומחת וגדל אחר כך, הנה אם היה שחלקי גופו נתהוו מן המזון היורד מכלי גופו, והוא מבואר, בכל חלק מחלקי גופו שנתהוה מן המזון שהיה חוץ מגופו, ואם הוא בכלל גופו עצם אחר, כן הנפש מזאת המתאחדת בגוף הזה, שהוא על תכונת ראובן בשוה, אם היה שחלק גופו ממקומות מחוץ, הנה בהתאחדם עם הנפש הזאת, הם עצם אחד ממה, ולפי שהנפש צורה עצמית לבעל הנפש, ותתן לו עצמותו, הנה הנפש הזאת צורה לגוף ותתן לו עצמותו, ולפי שהנפש לא תשתנה עצמותה, הוא מחוייב שהגוף המתאחד עמה, יהיה נגרר עמה, כשם שהמזון נגרר אחר המקבל המזון, ושב להיותו גופו. וכבר יראה זה ממה שקבלו רז"ל ואמרו, עתידין צדיקין שיעמדו בלבושיהם, קל וחומר מחטה... (מאמר ג כלל ד פרק ד, וראה עוד: תחיית המתים)
נודע אל בעלי המדע, כי גוף האדם איננו האדם, אבל הוא ענין לבוש אחד, תתלבש בו נפש השכלית, אשר היא האדם בעצמו בעודו בעולם הזה, ואחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש הזה ויתלבש בלבוש זך נקי רוחני... והראיה לזה, כי לא יפעלו אברי הגוף פעולתם, אלא בעוד הנפש בהם, עין רואה ואוזן שומעת וכו', ובהסתלק הנפש חשכו הרואות בארובות, ונתבטלו כל החושים מרמ"ח איברים, ועל דרך זה, שס"ה גידים רוחניים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידין שבגוף, וממשיכין מזון הגופני שהוא הדם אל רמ"ח איברי הגוף, עם מזון הרוחני פנימי בתוכו, לפרנס רמ"ח איברי הנפש. ואחר הפטירה אין שום חיות נשפע, וגידי הגוף גם כן מתפרקין ומתרקבין כמו רמ"ח האיברים, והיו כלא היו.
נמצא כי האדם בעצמו איננו כי אם הנפש השכלית, אשר מתלבשת בגוף, הנקרא "לבוש" שלה, בעולם הזה.
ודע כי אחר שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת טוב ורע, חוברו נפשו וגופו גם הם כל אחד מטוב ורע, וזו היא ענין זוהמת הנחש שהטיל בחוה ובאדם, ועל ידי הרע והזוהמא שהטיל בהם, גרמו להם חולאים ונגעים ומיתה לנפשם ולגופם... (חלק א שער א, וראה שם עוד, וערך נפש ונשמה)
...ואמר ונר דלוק על ראשו, פירוש הנר הזה הוא הנשמה שנקרא נר ה' נשמת אדם, וקאמר שהנר הזה דלוק על ראשו, כלומר שעדיין הנשמה בלתי מוטבעת בגוף, כי הנשמה של אדם מוטבעת בגוף כאשר יוצא לאויר העולם, וכל זמן אשר הוא דר בתוך מעי אמו, אין הנשמה מוטבעת בגוף, ולפיכך אמר שנר דלוק על ראשו, אף על גב שהנשמה נתנה באדם, מכל מקום אין הנשמה מוטבעת בגוף, וכיון שאין הנשמה מוטבעת בגוף, אז ניצוץ וזוהר עליון דבק בראשו אשר שם הנשמה, ובו רואה מסוף העולם בשביל הזוהר והניצוץ העליון. ומביא ראיה, כי כאשר האדם ישן רואה חלום באספמיא, פירוש רואה חלום אמת באספמיא, ודבר זה, כי כאשר אין האדם ישן, אז הנפש מפנה אל מה שיפנה, ואין הנשמה פנויה מן העסקים אשר יפנו אליהם החושים, והם מבטלים הנשמה, שלא יושפע עליו החלום, שהוא אחד בששים בנבואה, רק כאשר אינו פונה לשום דבר, אז יושפע עליו החלום... (חידושי אגדות נדה ל ב)
ראה עוד נשמה-כללי, תפארת ישראל פרק ג.
...ולפיכך נעשה אדם בצלמנו וגו', שהוא אחיזות חומרו וחלוק אבריהם בשם המפורש, החקוק על המטה סוד ההיכלות, ולפעמים מתהפך לנחש כפי אחיזתו ודביקותו, ופעמים מטה כלפי חסד וגם צורתו כלולה בג' מדריגות זו לפנים מזו, נפש רוח נשמה, והם בקישור א' אמיץ, וזו כסא לזו, ושואבת משרשם הנפש מהכלה בסוד נפשי איויתיך בלילה, והרוח מהחתן בסוד אף רוחי בקרבי אשחרך, והנשמה מהחופה סוד כל הנשמה תהלל י-ה, ואלו הצורות יש להם גם כן גויה רוחנית לתבנית הגויה הרוחנית הנזכרת למעלה, והיא מחברת בין הצורה והגוף שהוא לתבנית הקליפה, הנזכר במאמר המאור הקדוש רבי שמעון בר יוחאי ע"ה... והגויה הזאת היא המקיימת לגוף הגס, לפי שיש לה שיתוף עם הגוף וגם עם הצורה, כי לא היה באפשר שיתחברו שני הפכים כי אם על ידי אמצעי שהיא הגויה הרוחניית, ונתחברה אל הגוף הגס הזה שיבנה מעפר ב"ה שהוא בירושלים, ששם א' מפתחי גיהנם, ובבראשית רבה אמרו מן האדמה, רבי ברכיה ורבי חלבו, בשם רבי שמואל בר נחמן אמר ממקום כפרתו נברא... הרי סוד הגויה בה בנעלם גם כן שורש הגוף, ואין ספק כי ענין הזה הוא דוקא בנפשות ישראל, שהם חלק א-לוה ממעל, נר אלקים נשמת אדם, והוא התפשטות אדם הראשון וכשם שנתפשט מנשמת אדם הראשון ס' רבוא נשמות של ישראל, כן נתפשט גם כן ענין הגויה הנזכרת, ולכן ישראל קרוין אדם, כי אנחנו כולנו באמת אדם הראשון בנשמה וגויה...
עוד פן שני, והוא קרוב לזה, כי הנה האדם נעשה כתנות אור גוף נקי, ואחר כך נתלבש בגוף עכור, כי הנה רשב"י פירש על בריאת האדם הראשון מהאדמה ממזבח האדמה... מצד גוף נקי צבר עפר ממזבח אדמה ומצד גוף עכור מכל העולם כולו,וכמו שהאדמה מגדלת טוב ורע מגדלת הרבה צמחים וענינים שהם טובות למאכל ושהם סגוליים לרפואות וכיוצא בזה, מגדלת גם מגדלת דברים רעים... כך גוף האדם יכול להיות זכי ונקי כעצם השמים לטוהר, וכמו כתנות אור, וגם חומר עכור כמו כתנות עור. ואף עתה שהוא כתנות עור, מי שרוצה לזכך ולקדש עצמו אזי גופו נעשה נקי וטהור. והענין כאלו תאמר הנשמה בגוף אור, והגוף אור בגוף עור כבלע את הקודש בנרתק שלו, אבל לא נתבטל כתנות אור, רק נבלע בנרתק, וזה אור הגוף הזך והדק הוא לישראל דוקא, ונמשך להם מאדם הראשון, על כן אתם קרוין אדם בעת מתן תורה, שפסקה זוהמת הנחש, והיו הנשמות מלובשים כמו בכתנות אור, רוצה לומר, שהיו עומדים בלבוש זך ודק כעצם השמים לטוהר, שהוא הכח של כתנות אור... (בעשרה מאמרות מאמר ב')
...אמנם נתן לנו השי"ת תורת אמת, שעל ידה נזכה לעתיד, ונתן לנו מצוות שהם מורים על זה, והם רושם לזה הענין על נצחיות הגוף כמו הנפש, כי עתה באותן הימים שלימות האדם הוא במין ובאיש, בימין מצד הגוף, כי דור הולך ודור בא, רק קיים במין, אבל מצד הנשמה קיים באיש בפרטי, כי כל נשמה ונשמה היא קיימת ונצחית, כי הגוף חי במקרה ומת בעצם, והנשמה מתה במקרה וחיה בעצם... אבל לעתיד לבא יהיו הנשואין הגומרין, כמו שכתוב וארשתיך לי באמונה, אז הגוף והנפש שניהם יחדו, יהיו קיימים בגוף ובנפש, ועתה בא הרושם לזה בדיני נחלות שנקראות משפט... (תורה שבכתב פרשת פנחס)
ראה נשמה-כללי, אדיר במרום.
ראה נשמה-כללי, שמות כא ד.
ראה נשמה-כללי, לקוטי אמרים פרק ב וד.
...אך באמת אין המשל דומה לנמשל כלל, כי הנשמה והגוף הם באמת נפרדים זה מזה בשרשם, כי אין התהוות שרש הגוף ועצמותו מנשמתו, אלא מטפת אביו ואמו, וגם אחרי כן אין גידולו מנשמתו לבדה, אלא על ידי אכילת ושתיית אמו כל תשעה חדשים... מה שאין כן השמים והארץ שכל עצמותם ומהותם נתהוה מאין ואפס המוחלט... ואם כן הם בטלים באמת במציאות לגמרי לגבי דבר ה' ורוח פיו יתברך... (שער היחוד והאמונה פרק ו)
...מצד הנפש, שהיא בהיותה במקורה היתה עצם רוחני משכיל בפועל, והיתה משכלת האמיתיות בהשגה פתאומית כהשגת השכליים הנפרדים מחומר, ואחרי שנכלאה בגויה שבה להיות משכיל בכח והשכלותיה כלואות במכלא החומר, שלא תשיג רק על ידי החושים והבחינה מן המאוחר אל הקודם, ועל ידי עיון ממושכל למושכל השגה הדרגיית, והם תלוים לפי כלי הגויה שהורכבה בו ולפי מעמדה בעת העיון, אם הם מוכנים אל ההשכלה או לא, והשכלות רבות השער נעול בפניהם, שהם ההשכלה הברורה באמיתת אלקות ובענינים מופשטי החומר...
זאת שנית יש לה מלחמה תמידית עם הגויה שנתערבה עם כחותיה, שהיא תשתוקק אל הטהרה והקדושה והדבוק באלקים, והגויה מלאה מציורים רעים מהבלי העולם ותאוותיו, וכל ימי שכנה בגוף הזה היא שוכנת בין צורריה המבקשים רעתה וכליונה... (בראשית ב ט)
ויאמר אל תקרב הלום - הודיע לו שכפי שהוא עתה לא יוכל לקרב אל המדרגה הזאת עד שישל נעליו מעל רגליו, ופירוש הדבר, שהגויה נקראת בשם נעל, שעל רגלי הנשמה הרוחנית, שאי אפשר להנשמה לעמוד בעולם הגופים שהוא מלא רפש וטיט המזיקים לרוחניותה בלא הגוף החמרי, שהוא ידרוך בנעלים בטיט היון, העולם החמרי, וישמור את הנפש בל יוטנפו רגליה בלכלוך העולם הזה... וכל הנביאים הגם שבעת החזון הסירו נעל אחד שהוא כחות הגוף החיצוניים, שנבטלו כולם ונדהמו כמו בעת השינה, לא הסירו את הנעל השני, שהוא המדמה וכחותיו, שהוא נשאר גם בעת החזון ושפע הנבואה בא אל השכל, באמצעות כח הדמיון... (שמות ג ה)
יתיב אגירדא דדקולא וקא גריס, עתה מתחיל לספר ענין נפלא אשר ראו ברבה בר נחמני בעת מיתתו, הנה כשהגיע זמנו לפטור מן העולם ראו בו דבר חדש ונפלא מאד, שמצד אחד ראו שכל חלקי הגויה כבר מתו ופסק כח חיותם ולא נשאר חיות הגוף רק בלב ובאברים הקרובים אליו, ורבה בר נחמני העיקרי, שהוא נפשו, כי הגויה אינה האדם העצמי רק הלבוש אליו או המקום או הכסא שעליו תעמוד או תשב הנפש הפנימית, על זה יספר שרבה בר נחמני הפנימי רוצה לומר נפשו האלוקית יתיב אגירדא דדקולא... (במדבר יט א, תורה אור)
משכני אחריך - והוציאני מן הסגר הזה שהוא מן החומר הסוכך ביני ובין מראות אלקים, והוא על ידי שתחול עליה שפע הנבואית, שאז בנח הרוח אוכל להפרד מן הגויה שהיא חדרי שלמה, כי תמשכני ממנה אל הדבוק הרוחני, ואז אחריך נרוצה, אני והעלמות רעותי, שהם כחות השכליות נרוץ אחרי ה'... (שיר השירים א ד)
מעולם לא הכירה היהדות באפשרות של פיצול נפש האדם, כאדם שהנו משתייך להקב"ה ברוחו לבד, בעוד שגופו נמצא ברשות השטן, כאילו האדמה הארצית היא גיא-תופת, ואין תחילתו של האושר כי אם בעלמא דקשוט, בספירות השמימיות. הקב"ה קורא לברואי-בחיריו: ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם, עלי אדמות, האדם שייך כולו להקב"ה, בגופו כמו בנשמתו, בחייו הגשמיים כמו בחיים הרוחניים. ממילא היכולת בידו לעבדו לא רק במחשבה, בדיבור ובמעשה, כי גם באמצעות הנאה גופנית... (במעגלי שנה חלק ב עמוד צח)
...ההנחה המוטעית, כאילו אי-אפשר להשתלט על החיה, על הגוף בעל החיים התוססים ושופע הכח, אין לה מקום במחנה בקרב ישראל. בחוץ, במקום שם מפסיקה פעילותו של האדם ומתחילים חיי הטבע, שם שולטים כחות קבועים, חסרי עול, כחות ההכרה אשר אינו ניתן לשינוי. ברם, בתחום פעולתו של האדם, במחנה, שם הטבע מוצא את עצמו משועבד לאדם העובד את ה'. רק תחת שלטונו של האדם, הכהן לא-ל עליון, מוצא לו גם הטבע הגשמי, שבו מתלבש רוח האדם, מהלכים בין בני האדם, וגם מתקדש ומתעלה על ידם לדרגת אמצעי ומכשיר לקיום רצון הבורא עלי אדמות, על ידי מעשים של הרוח. (שם שם עמוד רנז)
וצריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת, שהגוף גם כן ידע מזאת ההשגה, בבחינת (ישעיה נ"ח) "ומבשרך לא תתעלם", מבשרך דייקא, שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך, היינו בשר גופך, כי צריכין לרחם מאד על הגוף לראות לזככו, כדי שיוכל להודיע לו מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת, כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד, אבל הגוף אינו יודע מהם, על כן צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, לראות לזכך הגוף, עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד כנ"ל. וכשהגוף הוא בבחינה זו, היא טובה להנשמה, שלפעמים נופלת ממדרגתה, וכשהגוף צח ואור תוכל הנשמה להתרומם ולחזור למדריגתה על ידי הגוף, היינו על ידי תענוגי הגוף, תוכל לזכור ולעלות לתענוגים שלה, כי מאחר שהגוף גם כן טוב וכשר, אינו נלכד בהתענוגים ועל כן תוכל הנשמה לחזור על ידי תענוגי הגוף למעלתה, לתענוגים שלה. וכן גם כן על ידי הרשימות שיש בהגוף על ידי הארות שהאירה בו הנשמה מקודם תוכל עתה לזכור ולעלות ולחזור למדריגתה. וזה בחינת (איוב י"ט) "מבשרי אחזה א-לוה", מבשרי דייקא, היינו על ידי בשר הגוף יחזה א-לוה היינו השגות אלקות. היינו שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות, שהנשמה משגת תמיד כנ"ל. אבל כשיש להגוף עזות מבחינת והכלבים עזי נפש, אין הנשמה יכולה לסמוך עצמה ולהתקרב אל הגוף להודיע לו מההשגות שלה, כי תוכל ללכוד בתוקף ועזות הגוף, מה שהגוף עז וחזק בהתאוות, וצריך לזה עזות דקדושה היינו קולות הנ"ל, שעל ידי זה משבר עזות הגוף, וכשמשבר עזות ותקיפות הגוף על ידי זה תוכל הנשמה להתקרב עצמה אל הגוף, כי לא תהיה נלכדת שם.
וזה בחינת (תהלים ק"ב) "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי", עצמי היא הנשמה שהיא עצם האדם. כי עיקר עצמיות האדם, מה שנקרא אצל האדם אני הוא הנשמה, שהיא עצם הקיים לעד, אבל מחמת עזות הגוף בתאוותיו, אזי הנשמה שהיא עצם האדם רחוקה מבשרו וגופו, ועל ידי קול אנחה שהיא בחינת עזות דקדושה כנ"ל על ידי זה נשבר עזות גופו, ואז מתקרבת ומתדבקת העצם להבשר, היינו הנשמה להגוף, וזהו מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי כנ"ל... (כב ה, וראה שם עוד)
...ובשבת קודש יש הארה לאדם מצורה הפנימית, שהיא נשמה יתרה היורדת מגן עדן לבני ישראל, שהוא יומא דנשמתין ולאו דגופין, כדכתיב בזוהר הקדוש, פירוש שהנשמה גוברת על הגוף בשבת קדש, וכמו שאמרו רז"ל, אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לימות החול, לכן בשבת נקרא מתנה... (בראשית תר"נ, וראה עוד נשמה-כללי, בראשית תרס"ג)
התהלך לפני והיה תמים, מה שנקרא תמים על ידי המילה, ביאור הענין שיש לאדם שני כחות בעולם הזה ובעולם העליון, והיינו כח הנפש בגוף וכח הנשמה שלמעלה, שאינו מתפשט בגוף האדם, וכשהאדם זוכה ומקשר עצמו לכח נשמתו נקרא תמים, ובא בזכות המילה, לכך נקרא ברית, שמקשר ומחבר הגוף בהארת נשמתו החופפת על הגוף. ובמדרש איתא, כי תמה אברהם איך על ידי שיחתך אבר יהיה נקרא תמים, ובאמת על ידי חסרון זה בגוף זוכה אל השלימות, כי הגוף הוא בעל חסרון, וכדאיתא בזוהר הקדוש על פסוק ה' חפץ דכאו החלי, שעל ידי חסרון בגוף זוכה לשלימות של הנשמה... (שם לך לך תרל"ו)
במדרש אחר עורי נקפו זאת, אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו לדבוק בזאת הברית, ומבשרי אחזה אלקי, אלולי שמלתי עצמי, מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי, אף שגם מקודם נראה עליו השי"ת, אך ההפרש שמקודם היה המראה בחסד עליון, כמו שכתוב ויחשבה לו צדקה, ועתה זכה במעשיו להיות נגלה אליו, כי בודאי צדקתו של אברהם אבינו ע"ה היה טמון בו, אך כי לא היה יכול להוציא מכח אל הפועל בלי המילה, שהוא תיקון הגוף ונקרא ברית, שעל ידי המילה מתקשר כח הנשמה בהגוף... ביאור הענין, דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, וכח ההשפעה שבא מהשי"ת אין ביכולת כלי הגוף לקבל הכל, וכמו כלי שממלאין אותה עד שנשפך על שפתה מבחוץ כמו כן נשאר כח הנשמה שאינה נכנסת באדם, וכפי מה שמתקן הגוף נמשך בו יותר כח הנשמה, ולזאת בשבת קדש ניתוסף קדושה בעולם ומאיר אור הנשמה, וכמו כן על ידי המילה מתקשר הגוף להארת הנשמה, וזה שאמר מבשרי אחזה, שעל ידי המילה היה דביקות להגוף במראה אלקות... (שם וירא תרל"ו)
...והרמז הוא, כי השי"ת הרכיב הנשמה עם הגוף, וייצר ב' יצירות וכו', אך לפי שעיקר הגוף בעולם הזה, יש בו משהו עודף בגוף מהארת הנשמה, ובזה הוא המקום שהרשעים מצאו להם מקום להתגדר בו, כי אם הנשמה היה מאירה עד הסוף, לא היה נמצא רק אור כי טוב, ומול זה בחלק הנשמה שעיקרו בעולם הבא יש עודף, מה שאינו יכול להתלבש בגוף נאמר שעל זה נקרא נשמה יתירה שהיא עודף על הגוף, ובני ישראל בכח המילה זוכין להארת הנשמה יתירה, והוא המקום שמצאו הצדיקים להתגדר בו... (שם שם תרמ"ז)
בענין הבארות... דהנה כתיב, וייצר וגו' האדם עפר מן האדמה וגו' ויפח באפיו נשמת חיים. שנתן הקב"ה הנשמה לאדם, שבכח הנשמה יחיה גם את הגוף, כי הכל בחכמה עשה, ונמצא גם בגוף חיות מוצנע ומוטמן, כי הד' יסודות הם דבוקים בשורש, ולכן כתיב מקודם והשקה מלשון דביקות וחיבור, ומאדמה זו ברא הגוף, אך שלתקן הגוף צריכין עזר להוציא מכח אל הפועל, החיות הגנוז בו, וזה עיקר עבודת האדם בעולם הזה, כי הנשמה קדושה, אבל הגוף צריכין לתקן ולהמשיך חיות הנשמה בגוף שהוא עפר, ואז נעשה באר... (שם תולדות תרנ"ה, וראה עוד נשמה-כללי וישלח תרל"ח)
בפסוק עם לבן גרתי וגו'... נראה שזה תכלית המצוות, שהם מכוונים לאברים וגידים של האדם, כי הגוף הוא מלבוש הנפש והנשמה, והאדם צריך לידע כי הוא גר בעולם הזה, ובאמת הנשמה במקרה בעולם הזה, ובעצם בעולם העליון, והגוף בעצם בעולם הזה ובמקרה בעולם העליון, ולכן הצדיק שגובר כח הנשמה על הגוף נעשה כגר בעולם הזה, וכל מצוה יש בה ב' הבחינות, להכניע הגוף, ולהאיר הנשמה והנפש, וזהו עיקר עבודת האדם לבטל ולהכניע כח הגוף אל הנשמה להיות טפל אל הנשמה, וכמו שכתוב גר אנכי עמך... וכשהאדם פונה עצמו מכל עסקי העולם וכל מחשבותיו רק לעסוק במלאכת שמים מאיר בו כח הנשמה, ונעשה הגוף טפל, היפוך מדבר הקבוע בעולם הזה, וזהו בחינת תושב ככל אבותי. וכן אמר אברהם אבינו ע"ה גר ותושב אנכי עמכם, כי האבות זכו להיות מזוכך גם בגופם, שנעשו מרכבה אל הקב"ה, וזכו בעבודתם גם לדורות... (שם וישלח תרנ"ד)
עוד לענין הנ"ל, דכתיב אשר ברא אלקים לעשות, פירוש שכל הנברא בימי בראשית צריך תיקון, כדאיתא במדרש שם, ואיתא במדרש ממלאכת עולמו שבת, אבל לא שבת ממעשה הצדיקים וכו'. והענין כנ"ל, כי שלימות הבריאה הוא התחברות כח הנשמה בגוף, וזה נוהג בכל הבריאה, שיש בכל דבר בחינת נשמה וגוף, וזה לא נשלם כי תלוי בעבודת האדם, לכך נאמר אשר ברא לעשות, פירוש לתקן... אך בשבת קדש יש זה השלימות אף בלי עבודת האדם, לכן כי בו שבת. (שם מקץ תרל"ו)
במדרש קץ שם לחושך... ומעין זה הוא באדם בעצמו, שהגוף מאפיל ומסתיר חיות הנשמה, כמו שכתוב הוציאה ממסגר נפשי, ובאמת כפי מה שיצר הרע באדם ועוסק כל היום בטבע ועניני הגוף, כך מתחזק כח הגוף ומאפיל על הנשמה, ולכן נתן הקב"ה לבני ישראל תורה ומצוות, כמו שאמרו חז"ל, רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' תורה ומצוות, שהם למעלה מן הזמן ואם האדם עוסק ומהרהר כל היום רק בתורה ומצוות, כך מאיר בו כח הנשמה והארה שלמעלה מן הזמן, והוא בחינת גאולת הנפש... (שם שם תרס"ד)
כתיב נר מצוה... אכן באמת גם הנשמה בעצמה וכל הכחות הנרשמים בה, הכל רק הכנה וכלי לקבל חיות אלקות, וזה נר ה' נשמת אדם, כי הגוף כלי אל נפש רוח ונשמה, נפש לרוח, רוח לנשמה, ונשמה לקבל אור עליון, והקב"ה נתן זה התקשרות שיהיה הגוף מקושר לנפש ונשמה, וכפי תיקון הגוף מתעורר כח הנשמה, אכן כמו כן על ידי התעוררות הבא מלמעלה, הנשמה מעוררת את הגוף, ובחינת נר מצוה הוא בימי המעשה, וגם נר חנוכה שהיא מבחוץ, אבל נר ה' הוא בשבת שמתגלה הארת הנשמה ומעלה את הגוף והוא בחינת חירות... (שם חנוכה תרנ"ז)
ראה עוד נשמה-כללי, שמות תרס"ד.
בד' לשונות של גאולה, כי האדם יש בו מד' יסודות, אדמה רוח מים אש, ואיתא בזוהר הקדוש שמות, על פסוק מארבע רוחות בואי הרוח שגם הרוח יש בו מד' יסודות רוחניים. כי הקב"ה צר צורת הגוף בדמיון הנפש, כמו שכתוב אין צייר כאלקינו, ולכן יש ד' גאולות שצריך הנפש להיות נגאל מד' יסודות הגוף הגשמיי, וזה עיקר הגאולה שיתמשכו יסודות הגוף אחר יסודות הנפש, ולכן יש ד' בחינות עיקריות בעבודת הבורא, יראה אהבה תורה ומצוות... מצות תיקון הגוף בבחינת עפר, שהיא בחינה תחתונה מכולם, ובפרטות כמו שיש תרי"ג אברים וגידים בגוף, כן רמ"ח ושס"ה מצוות בנפש... שעל ידם מזוכך הגוף, להמשך אחר הארת הנשמה... (שם וארא תרס"ד)
...והאמת כי כל זה נעשה על ידי חטא הראשון, כי קודם החטא היה מזוכך הגוף כמו עתה הנשמות, ובעונותינו נמכרנו וכו'... (שם משפטים תרמ"ו)
בזוהר הקדש וכי ימכר איש... אכן הכוונה היתה, שיתמשכו הגופים אחר הנשמה, ויכול איש ישראל להעלות גם הגוף להיות נמשך אחר הנשמה, וזהו חיבה יתירה נודעת שיהיה דביקות גם להגוף, ואז אף אם אחרת יקח, מכל מקום כל ההארות המוכנים להנשמה, אין מתעכבים על ידי הגוף, כמו שדורש שם ההוא סבא, אכן על כל פנים, אפילו אם רעה וכו' שלא זכה לחיבה יתרה הנ"ל להעלות הגוף, על כל פנים לא תצא הנשמה כצאת העבדים, שצריכין על כל פנים לשמור שלא לקלקל הנשמה בעצמה, והאדם נשתלח לזה העולם לתקן גם הגוף... אבל יכול האדם להתקדש בגוף להמשיך בו הארת הקדושה מהנשמה, וכתיב תהיון לי, שהוא הויה חדשה, כשזוכה להמשיך הארת הנשמה בגוף. גם פירוש תהיון, כמו שאמר נהייתי ונחליתי, שכפי שבירת התאוה הגופנית, מאירה הנשמה, ונעשה הויה חדשה, והעיקר שיהיה המכוון לשם שמים, כמו שכתוב תהיון לי, שאם משתוקק אל הקדושה כדי לעשות רצון הבורא יתברך, אז כתיב ישלח עזרך מקודש, ועל זה נתקן ימי המעשה בחינת הגוף, והשבת יומא דנשמתין, כמו שכתוב למען ינוח שורך וגו' וינפש בן אמתך. (שם שם תרמ"ט)
במדרש זית רענן וכו'... אלה המדריגות נמצאות בכל איש ישראל, שיש בו חלק אלקות, שאין בו פסולת, והוא שמן זך למאור שהוא בחינת הנשמה, וכחות הנשמה כשמתפשטין לגוף מתערב בהם פסולת, וצריכין בירור, ומכל מקום בכח השמן זך יכולין לתקן גם הכחות שמתערבין בגוף... (שם תצוה תרנ"ז)
...כי בקבלת התורה נתעלו נפשות בני ישראל ונתדבקו בעץ החיים, והיו חירות ממיתה, כמו שכתוב אני אמרתי אלקים אתם, כי הנשמה בכחה להפוך הגוף להיות חי, כמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, פירוש שימשיך חיות גם להגוף, ואחר החטא ששלט בנו המיתה נסתלק אותה הנשמה, שאינה יכולה לשרות במקום שיש שם מיתה, רק שניתנה לבני ישראל טהרת פרה, מעין תיקון העתיד... וסט"א ערקית, ויכולין ליטהר מהטומאה... (שם פרה תרנ"ט)
...וזה שאמר המעלה אתכם, להיות בבחינת העולה היא למעלה, שזה כח יציאת מצרים, שלא להיות הנפש נאסר בגוף שלא יוכל להתעלות, ולכן הבדילנו הקב"ה מאלה מאכלות אסורות, שהם מיוחדים לאומות, שהם בהמה המה להם, היורדין למטה... (ויקרא שמיני תרס"ב)
...שזהו עיקר עבודת האדם בעולם הזה, לקשר המעשה בכח הנשמה, ידך זו שמאלא, רומז אל הגוף, לעשות בכחך בשותפות כח הנשמה, כמו שכתוב בכל דרכיך דעהו, ובכח הנשמה מתקן גם הגוף, ולכן מסיים הפסוק כי אין מעשה וכו', ודעת וכו' בשאול, פירוש כי הגוף עומד למיתה, רק כפי התקשרות מעשה האדם בעודנו חי בכח הנשמה, על ידי זה הארת הנשמה חופף על הגוף גם בקבר, ומצד זה עתיד לתחיית המתים... (שם שם תרס"ד)
במדרש מי האיש החפץ חיים וכו'... ועל ידי לשון הרע בא נגע סגירו, דהיינו שהגוף מכסה הארת הנשמה שבקרבו, והרי הוא כמת... ועל ידי הלשון הרע הם סתומים, ולהיפוך המייגע עצמו בדברי קודש תורה ותפלה נפתחין חקיקות הללו, ואז מאיר בו כח הנשמה ונקרא חי... (שם מצורע תרמ"ט)
איתא הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, שבו ניתנה תורה לישראל, דאיתא גדולה תורה שנותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא, דכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש, כי הנפש מלמעלה היפוך כל מעשה עולם הזה והגוף, ולכן הנפש והגוף נלחמים זה עם זה, ואיתא במדרש ויקרא וגם הנפש לא תמלא, משל לעירוני שנשא בת מלכים אפילו מאכילה כל מעדנים אינו יוצא ידי חובתו, כמו כן הנפש לא תשבע ממצוות ומעשים טובים שהיא מלמעלה. אכן התורה נותנת דרך שיתקיים הנפש בגוף לכן היא משיבת נפש, שהתורה מורה דרך איך להשיב את הנפש בגוף... (שבועות תרנ"א)
...ונראה, דהנה ענין השמחה בלידת הצדיק היא, משום שבאמצעות הצדיק נמשכות קדושה וברכה לעולם... אך באשר נשמתו של אדם נעלמת ורוחנית ודקה עד מאד, על כן הקדושה והברכה הנמשכות באמצעותה הן נמי נעלמות, ואינם מרגישים בהן אלא הרוחניים, ולדידהו מתוספת תוספת אור וגילה בזמן שהצדיק נולד, אבל כשהוא צדיק בן צדיק ימשוך הצדיק בעת הולדתו מלבוש קדושה לולד, אם כן באמצעות מלבוש קדוש זה נמשכות קדושה וברכה גם לנגלים שהם מלבושי הרוחניים וזהו גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק, שהגילה היא כפולה, הן ברוחניים והן בגשמיים, שהם מלבושי הרוחניים... (בראשית תולדות תרע"ג)
...דאיתא בספר הישר לרבינו תם, באשר יש באדם שני חלקים גוף ונפש, לכן הם מושכים לשני דברים, הגוף לדברים גופניים חומריים, והנפש לגיאות, אחר שהנפש היא ממקום עליון גבוה, והגיאות בשרשה היא גם כן ממקום גבוה. וכ"ק זקיני זצוקללה"ה מקאצק זי"ע אמר, שעיקר יצר הרע של גיאות הוא אצל אדם שכבר נסתלקה ממנו התאוה...(שם וישלח תרע"א)
...ונראה דהנה באיכות החיבור של נפש האדם שהיא רוחנית בגוף הגשמי נבוכו המחקרים, כי איך אפשר צירוף וחיבור בין שני דברים שאינם ממהות אחת, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר בזה, שהוא מחמת צלם האלקים המחבר אותם, ואך בצלם יתהלך איש... (שמות בא תרע"ד)
ונראה, דהנה ידוע שבאדם נפש רוח ונשמה, או גוף ונפש ושכל, והכל אחד, ואין ביניהם אלא שינוי השמות. וכבר נלאו המחקרים להבין איך תתחבר נשמה רוחנית לגוף החומרי, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר, שבאמת יש כח רביעי הוא הנקרא צלם אלקים, והוא המחבר את כל ג' הנפשות מפני שהוא שקול כשלשתן, והמחקרים לא ידעו מזה. ונראה שהיינו ארבעה השמות שנקרא בהם האדם, אנוש, גבר, איש, אדם. אנוש הוא מפאת הגוף שהוא כח אנוש וחלוש, גבר הוא מפאת הנפש שיש בכחה להתגבר על כחות הגוף, איש הוא מפאת המושל, מלשון איש נעמי, שהוא על גביהם, ואיש הוא מלשון בעל הבית... אדם הוא כנגד צלם אלקים, המחבר את כולם... (ויקרא תזריע תרע"א)
...כי כבר אמרנו במקום אחר, טעם שאין עברי יוצא בראשי אברים, שעברי מהותו היא הנפש, והגוף הוא נרתיק הנפש, והנפש באשר היא רוחנית איננה מתחלקת ולא שייך בה שנחסרו ראשי אבריה, אלא כשהגוף פגום אינה שורה בו הנפש בשלימות, אבל הנפש אינה נפגמת, ואינו דומה לעבד כנעני שמהותו הגוף... (שם בהר תרע"א)
...על פי מה שפירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הוא דנר של שבת משום שלום ביתו (שבת כ"ג), כי בימי החול אין שלום בגוף האדם, שהנפש שהיא מן העליונים מתאוה לרוחניות והגוף לחומריות, ומתקוטט עם כחות הנפש, ומחמת אור קדושת שבת יש לנפש מנוחה מכחות הגוף, כי אפילו עם הארץ אימת שבת עליו... (במדבר חקת תרע"ב)
...אך יש להבין, איך הגיהנם שולט בנפש, ויש לומר דזוהר הקדוש לא ממעט אלא נשמה שאין בה משום השתוות לגוף, אדרבה מתדמית בצד מה להבורא ית"ש כבש"ס (ברכות י') מה הקב"ה רואה ואינו נראה וכו'. ובמקובלים, שהנשמה איננה ניטבעת בגוף, אלא עומדת למעלה, ומשלחת זהרורין לגוף, אבל הנפש נאחזת בגוף, ובאמצעות הגוף יש לצד הרע אחיזה גם בנפש, ועל כן איתא בזוהר הקדוש, שאחר עיכול הבשר נשתכך הדין מהנפש. והנה בלעם שכוונתו להאחיז כחות רעים בישראל על ידי כשופיו, כמו שכבר דברנו מזה, על כן היתה כוונתו להאחיז בנפש באמצעות הגוף, ואם לא היתה לו אחיזה בגוף, לא היה לו שום חשבון להאחיז בנפש. והנה כבר אמרנו, שתי מתנות טובות שזכו ישראל מהעליונים, היינו התורה והלוחות, התורה ניתנה להשכל, ומיישרת בראשונה את הנפש השכלית, והלוחות שהם גוף אבנים והאותיות חקוקות עד שנראו משני עבריהם, מקדשים ומיישרים את גוף ישראל. וזהו דברי המדרש מחמת שבידיהם לוחות כתובים משני עבריהם, על כן בלתי אפשר להאחיז כחות רעים אפילו בגוף. (שם בלק תרע"ה)
...יש לפרש, דהנה הרכבת הנשמה שהיא רוחנית וחלק א-לוה ממעל בגוף העכור קרוץ מחומר נלאו המחקרים להבין איך יצמדו, כי הרוחני אינו יכול לסבול אפילו מדא דהאי עלמא, כמו שכתוב בהקדמת הזוהר הקדש, אך יש לומר שההרכבה נעשית באמצעיות והרבה אמצעים ביניהם, כמו איד הדם שעל הדם, והנפש החיונית נשואה על איד הדם, ועדיין מותר אדם מן הבהמה אין, ומכל מקום נפש חיונית זו איננה עוד גשם עבה, כי איננה נתפסת ונרגשת בחוש האדם, ואין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח, ובאשר היא דקה מן הדקה נעשית כלי שתשרה עליה הנפש העיונית ועליה השכלית, וישראל זוכין שתשרה עליה הנפש הקדושה ועליה הרוח ועליה הנשמה חלק א-לוה ממעל.
ובזה נבין מה שנמשלה הנפש לנר, שכמו נר הנעשה מקיבוץ חלקים, נר שהוא הכלי לקבל את השמן ועליו השמן ועליו הפתילה, ועליה נאחז האור, ומבלי אמצעות שמן ופתילה אי אפשר שיאחז האור בכלי, ואין לאור שום שייכות לכלי בלעדי האמצעים האלה, כן אין לנפש שייכות לגוף, אם לא על ידי האמצעים האלה, וכמו הנר באם תכבה את האור אין הכלי והשמן והפתילה משמשים כלום, כן הנפש, אם תשוב הרוח אצל האלקים אשר נתנה, שוב אין לגוף וכל האמצעים מציאות מאומה ונעדרה המציאות... (דברים ראה תרע"ז)
ר' צדוק:
רראה נשמה כללי חלק ג עמוד קלב.
...והנה כבר אמרו כל המחקרים, כי בנין הגוף חורבן הנפש, ובנין הנפש חורבן הגוף, ואין כוונתם כפשוטו, כי בנין הנפש חורבן הגוף, כי באמת בנין הנפש הוא בנין הגוף, גם כן על צד היותר נעלה, וכענין שאמרו ז"ל פניך דומים למגדלי חזירים ומלוי ברבית, אמר לה תרווייהו אסירין לן, אבל חכמת אדם תאיר פניו (נדרים מ"ט), הרי כי בנין הנפש בנין הגוף בשלמות. וכבר ביארנו בעליל, כי עונג החכמה, אין דומה לה בגוף כלל וכלל, אבל כשירגיש עונג החכמה יתבטלו אצלו לאט לאט תאוות וחמדות הגוף, ואז יוסרו ממנו מחשיכי ומפריעי עונג החכמה, וכשיוסרו המפריעים של עונג החכמה, אז ירגיש בעושר העצום של עונג החכמה... ולכן שלמה המלך ע"ה שהיה חכם גדול, ובפרט ברוח הקדש, ראה סוף מעשה מחשבה תחלה, ואמר, אם תרצה לעמוד על מתיקות העונג בהקיץ ולא בחלום, אי אפשר רק שיכין עצמו לשבור הכלי הישנה לגמרי לאט לאט, להתבונן בהבל העולם, ויסכים לסבול שברון הכלי לפי שעה, ואז יבנה גוף ונפש גם יחד בתענוג נפלא, שאין על עפר משלה... ואז יתענג הגוף גם כן, כי מעונג החכמה ירגיש הגוף גם כן עונג נפלא, ואז יבין אם בזה העולם החושך ירגיש כל כך עונג, מה יהיה בעולם שכולו בהיר ומזומן לעונג נפלא בכל ההכנות... (חלק א קסב)
ראה גם נשמה-כללי, חלק א כט.
...וכן יש להבין בגוף ונפש, הגוף בלא נפש הוא העדר וחסרון, וכפי שבארנו אם רעב שונאך, שיש סוד של רעב, והסוד של הנפש הוא "האכילהו לחם", שהנפש משלימה את הגוף, שהנפש מוסיפה לגוף חכמה, והגוף צריך לקלוט החכמה בקרבו, "ושמתם את דברי אלה - סם שלם שאינו חסר שום הצלה" (קידושין ל' וברש"י). זהו יסוד התורה, ומצד הגוף ישנו החיזוק, כשהגוף קולט חכמה הוא נותן חיזוק לכל העולמות. גבורה נובעת דווקא ממעשה הגוף, וכפי שבארנו בארוכה זה מכבר, כי חכמה לבד היא בבחינת "לחים היו"...
מדברינו מתקבלים שני יסודות, הראשון, שהחכמה צריכה לחדור לכל האברים, ממש כל אבר מוכרח להיות חדור מחכמת הנפש, חכמת התורה, "האכילהו לחם", ומשם באה שליטת הנפש הגמורה, כי כן הוא סוד הענין, שבהתאחד גוף ונפש מגיע כח הממשלה לנפש, והיא המושלת. וזהו סוד המלכות, "צריך להמליכו להקב"ה על כל אבר ואבר", "שתמליכוני עליכם", דוקא, וסוד המלכות הוא דווקא כאן, בעולם זה, עם הגוף, בבחינת "אין מלך בלא עם", בסודם של גוף ונפש שייכת מלכות, והיא השליטה על הגוף. ושוב יש לדעת כי גבורה וחיזוק באים דווקא מהגוף, כלומר דווקא מאופל... אין כלל להתאונן על לילה, כי הסוד הוא, שדווקא מלילה ואפילה משיגים גבורה וחיזוק... (דעת תורה שמות, גוף ונפש, עמוד שמג)
...וכן נראה להיפוך, כשיתרבה החסרון, כן תתמעט הנשמה הלוך וחסור. ונמצא כי עיקר חיות וקיום הנשמה תלויה בגוף, והיינו אם הגוף יהיה בשלימות הזכות, אז יש להנשמה דירה, וזהו ענין בית ה', וסוד אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיתבטל הרע, ואז יהיה שלם, כענין מתישין כוח של מעלה. וזהו עיקר שכינה בתחתונים, היינו כי אין לה דירה אם לא בתחתונים, עד כמה הם נזקקים זה לזה, ואז היא נקראת בבחינת ממשלה, והיא צורת הגוף, וכאשר הגוף ביחידות אין לה ממשלה, וגם השכל כן הוא, וזהו וכולם מקבלים זה מזה, היינו מתחילה להמשיל השכל על הגוף, ואז יהיה עיקר שכינה, היינו שיהיה שליטות מלכות על הגוף ממש, כן הוא סוד עול מלכות שמים, היינו שיהיו קשורים זה בזה בתכלית. וזהו שתמליכוני, וזהו תמימות וחיזוק, והרווח של הנשמה מן הגוף היינו חיזוק, שכל גבורתה דוקא אם היא בגוף שלם, ואם לאו היא חסרה ותשה מאד. (דעת חכמה ומוסר חלק ג קעג)
אדמו"ר השריש לנו ידיעה גדולה, כי גוף האדם איננה רק הלבוש, וכח האדם המרגשת נועם וצער היא חיה גם לאחר פשיטת הלבוש, ואותו האדם בעצמו, לא אחר, המקיים התורה, יהיה לו עונג גדול, והעובר עבירה יהיה להאדם בעצמו צער גדול. הדבר הזה איננו מצטייר בלב האדם כי אם אחר העיון וההתמדה בזה היטב, כי במושכל ראשון, נדמה כי הנשמה והגוף הם שני ענינים, הגוף הולך למקום עפר והעונש תקבל הנשמה, אולם זה טעות, כי אותו האדם בעצמו בכחותיו הוא נשאר, רק בלא לבוש... (חלק א לג)
ועיין בספר דעת תבונות להחסיד לוצאטו זצוק"ל דף י"ב, אמר השכל, בחיקו של הגוף מוטבע חלק וכו', עשה הנשמה הטהורה החצובה מתחת כסא הכבוד, והורידה ונפחה בתוך הגוף לטהרו ולקדשו, וזה מה שצריך להבין, כי אין סוף הכונה בביאת הנשמה בגוף שתחיה בחיי ההבל האלה, אבל עיקר ביאה זו לזכך אותו זיכוך ממש, להעלות משפל מדרגתו החומרית והחשכה אל המדרגה העליונה להיות כמלאכי השרת. ודבר זה מצאנו כבר במשה רבינו ע"ה, שזכה וזיכך את חומריותו עד ששב למדרגת מלאך ממש...
והנה כמו שהשליט ה' את הנפש על הגוף, כמו כן נתן כח בגוף לשלוט על הנפש, היינו כי אם לא ילך האדם בדרכי התורה והמצוה, מלבד אשר הגוף נשאר חומר עב וחשוך, עוד ישלוט על הנפש לטמא אותה ולהורידה ממדרגת רוחניותה, ושניהם הם מפלאי הבריאה. זהו מה שאמרו חז"ל נדה ל', שאומרים לאדם קודם היצירה, מהו השבועה וכו', ונשמה שנתן לך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה מוטב... כי בכח האדם לקלקל אותה ולטמאה. התורה והמצוה הם מקדשים את האדם, כי ככה יסד הקב"ה שיהיה בכח התורה לטהר ולקדש את האדם לזכך את הגוף, וכמו כן להיפך זה מטמא להאדם, וכמו שאמרו ז"ל (שבת ק"ד) הבא לטהר מסייעין וכו'...
הזיכוך הזה של החומר הוא על ידי תורה ומצוות, אכן יש הכרחים להחומר, אשר אי אפשר בלעדם, ומגשמים אותו. אכן באמת גם זה אין סתירה, כי האדם יוכל לעבוד ה' אף בכל דרכי הכרחי הגשמיות... (שם לז)
...החמור תמיד יאכל רק שעורים וישן על הארץ, ובעמלו יחיה בעליו חיי נחת, אוכל הרבה ומתענג בתענוגים ואינו חס כלל על חמורו. כן בדמיון זה יצייר האדם את עצמו ביחוס האדם, כי הוא רק הנפש המשכלת, וכאשר רצה ה' להיטיב עמה, נתן אותה בתוך גוף בעל חי, כמו שאר בעלי חיים, והגוף יהיה עמל בעבורה לקיים תורה ומצוות, ומעשר את הנפש המשכלת, בציור הזה יצייר אדם את החומר, כי הוא רק כמו חמורו, על כן אל יחוס האדם על הגוף, וכאשר יתבונן כי הגוף אינו הוא בעצמו, וכי הוא ישאר גם אחר כך, על כרחך יעמול עם הגוף כמו שחמורו עמל... (שם מג)
...כל זמן שהנשמה בגוף אורה מכוסה על ידי הגוף והיא נסתרה מעצמה, רק חלקים קטנים מאורה מתגלים בזה אחר זה, כי בכל רגע מתגלה חלק אחר, ומיד נכסה שוב, זהו הנקרא אצלנו רגע ההוה... דבר זה הוא מעיקרי ההסתר של העולם הזה, והוא המאפשר את הבחירה, כי אם היו העבר והעתיד מגולים לאדם בכל שעה בשלימות היה החטא בלתי אפשרי, רק בהיות העבר רק בזכרון, והעתיד לגמרי מכוסה, לב האדם מלאו לעשות רע... (חלק ד, זמן וחיים, עמוד קי)
...והנה אפילו בפשוטו אפשר לפרש, כי כפי הנראה מחז"ל בכמה מקומות יש בחינת נפש התחתונה שאדוקה בקבר במקום ששם היה הגוף, וזה שמצינו שחז"ל פגעו ודברו עם המתים שבקברים וכדומה הרבה. ובשוב נפש העליונה אליה הוא ענין תחיית המתים, אשר ממילא מתלבש גוף עליהם, ונפש התחתונה היא נקראת גוף שבנפש. ומתבארת בזה התמיהה באיזה גוף תקום הנפש שהיתה בעולם הזה בגלגולים כמה פעמים. והפירוד הזה שבין נפש התחתונה לנפש העליונה, היינו עצם ענין המיתה. ותחיית המתים היינו על ידי התורה שבנפש השכלית, כאמרם ז"ל טל תורה מחייהו, על טל אורות טליך (כתובות קי"א), כי בכח התורה מגיע לה הרשות לשוב אל הנפש התחתונה שלה... ועל כן כשיש התעוררות של גילוי בדברי תורה שיש להם שייכות אצל נפש העליונה של אדם אחד, על ידי זה יש בחינת השתייכות גם אל נפש התחתונה שלו... (שם עמוד שסח, וראה שם עוד)
ראה נשמה כללי חלק ג עמוד קלב.
בשעה שהגוף ישן, הנפש מראה כחות שאין לה בשעה שהגוף ער, והמקבל על עצמו קודם שנתו לקום בשעה מסויימת, יבחין בעת שנתו את השעה והרגע המדוייק ויקיץ, ובהיותו ער צריך להביט בשעון, זה לאות שהגוף מפריע לנפש מלגלות כחותיו העצמיים.
וכן מי שעמל על בעיה כל היום בלי למצוא פתרון, יש שנרמז הפתרון לתת הכרתו בלילה על ידי חלום, כך אומרים החוקרים, וכן בגמרא "אקריון בחלמא..." (יבמות צ"ג ועוד), הרי הנפש לבדה יודעת יותר מאשר הנפש תחת השפעת הגוף. וסיוע לדברינו מירושלמי מעשר שני, שאף שבדרך כלל אנו אומרים "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין", אם מצטער על דבר ואחר כך נראה לו הפתרון בחלום, חלום אמת הוא ויש לסמוך עליו, (ירושלמי מע"ש ד' ו' הרי שהיה מצטער על מעותיו של אביו וכו').
יש חולה נפש שמטפלים בו על ידי היפנוזה, וכן על ידי סמים מסויימים, ואז אפשר לדבר עמו ויגלה את פנימיותו שהיתה בתת הכרה שלו, ויגלה סודותיו שהיה נמנע מלגלותם קודם לכן. הרי שמבלי השפעת הגוף, הנפש אינה חוששת לכמה ענייני המדות המושפעות מהגוף.
כשהמוח פתוח בניתוח מוחי ניתן לפעול עליו על ידי זרם חשמלי קל, וכשנוגעים בחלקים מסויימים של המוח אפשר לגרום לפעולות איברים, אבל האדם ירגיש שהפעולות האלה "נעשות לו מבחוץ", והן נגד רצון האנכי שלו, הרי שאנכי מציאות אחרת זולת השפעת המוח, כי אם לא כן היה מרגיש השפעת הזרם כאילו הוא היה עושה הפעולה ההיא ברצונו...
מכל זה אפשר ללמוד חיזוק לאמונתנו שקיום הנפש בלתי תלוי בקיום המוח... (חלק ה עמוד שמז)