ס

זהר:

וכאשר נשלמה חוה, (דהיינו שננסרה וניתקנה עמו פנים בפנים), אז נשלם אדם, וקודם לכן לא נשלם אדם, והוא סוד מה שלא כתוב עד עתה אות סמך בפרשה, (כי סמ"ך יורה על הנוקבא, והיא עוד היתה נכללת באדם בסוד דו פרצופין... ורק בפרשה זו של בריאת אדם, לא נמצא סמך עד ויסגור בשר תחתנה)... (בראשית תכא, ועיין שם עוד)

אותיות דרבי עקיבא:

סמ"ך, אל תקרא סמך אלא סומך מך, זה הקב"ה שהוא סומך מכים נופלים, סומך עליונים סומך תחתונים... אחר כך נכנס סמ"ך לפני הקב"ה ואמר, רבונו של עולם, רצונך שתברא בי את עולמך, שבי נקראת סומך נופלים, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים וגו', השיב הקב"ה ואמר לו לאו, אמר לו למה, אמר לו מפני שבך עתידין אויבי לשום את עירי לעיים, שנאמר שמו את ירושלים לעיים... סמ"ך מפני מה הוא סתום ואינו פתוח, מפני שהוא ישראל, ישראל בשעה שעושין רצון הקב"ה שכינה סביב להן כחומה לארבע רוחותיהם, והם אינן מתחלפין בזרע אחר, וזרען אינן מתחלפין בזרע אחר...

מדרשים:

ס' שהוא יתברך סומך את הנופלים, שהרי נו"ן לפניו שנאמר (תהלים קמ"ה) סומך ה' לכל הנופלים, והוא סתום שהוא מגין כחומה על הצדיקים, שנאמר (זכריה ב') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. (מדרש האותיות)

סמ"ך יש לה ב' זיינין לעיל, לפי שכל העוסק בתורה ובמצות סוד עליונים ותחתונים גלוים לו, שנאמר (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. (מדרש ר"ע על התגין)

ילקוט ראובני:

אין סמ"ך במעשה בראשית עד הסובב, רמז לנבוכדנצר שיעשה צלם ס' אמות ארכו, ומלכות בבל ע' שנה כמנין סוב"ב... (בראשית)

של"ה:

...ועתה אפרש ענין ם' וס', הנה ס' קרוב למ"ם סתומה, רק שזו ריבועא וזו עיגולא, ויש בכאן רמז גדול, כי הנה זה עולם העשיה הכולל שמים וארץ וכל צבאם הוא בעיגולא, כי אנחנו רואים השמים עגולים, ועשיה רוחנית היא כח בהשמים כמו הנשמה בגוף, על כן נרמז בס', ולמעלה ממנו עולם היצירה, ששם מחנה השכינה... ובספרי המקובלים, הנה אלו ד' מחנות השכינה מציירים בשכלנו ציור רוחניות כאלו מרובעים, והם מכוונים נגד העולם שלמעלה מהם, ד' החיות המרובעים... (בית הגדול, ד"ה והנה האדם הוא סלם, ועיין שם עוד וערך סכה)