ראה גם: (אברהם, לוט)
ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. (בראשית יג יג)
עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה, שנאב מלך אדמה, ושמאבר מלך צביים ומלך בלע היא צער... שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר, ושלש עשרה שנה מרדו... ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע היא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים... ועמק השדים בארות בארת חמר, וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה, והנשארים הרה נסו. ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו... (שם יד ב והלאה)
ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאד. ארדה נא ואראה, הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה. (שם יח כ)
טרם ישכבו, ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה. ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה, הוציאם אלינו ונדעה אותם. ויצא אליהם לוט הפתחה, והדלת סגר אחריו. ויאמר אל נא אחי תרעו. הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם, רק לאנשים האל אל תעשו דבר, כי על כן באו בצל קורתי. ויאמרו גש הלאה, ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט, עתה נרע לך מהם, ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת. וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה, ואת הדלת סגרו. ואת האנשים אשר פתח הבית, הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח... (שם יט ד והלאה)
וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה... וישקף על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר, וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן. (שם שם כד)
ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על שמאלך, ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה... הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה. ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני, ואסיר אתהן באשר ראיתי... ושבתי את שביתהן את שבות סדם ובנותיה ואת שבות שמרון ובנותיה, ושבות שביתיך בתוכהנה... (יחזקאל טז מו והלאה)
אלא למדנו, בכל מקום שכתוב וה', הוא ובית דינו, (דהיינו ז"א שהוא רחמים ביחד עם נוקביה, שהיא דין, ואם כתוב) אלקים סתם, דין בלבד, (דהיינו הנוקבא לבדה בלי ז"א), כי בסדום נעשה הדין שלא לכלות העולם, ועל כן נתערב הוא עם הדין... (נח קיב)
מהו אשר ישב בהן לוט, הוא נתבאר, אבל הוא משום שכולם היו רשעים ולא נמצא מי מכולם שיהיה לו דבר זכות חוץ מלוט, מכאן למדנו, שבכל מקום שיושבים שם רשעים הוא חרוב, (כי מהכתוב שאומר, אשר ישב בהן לוט, משמע, שבשביל כל שאר שישבו שם לא נחשב לישוב, אלא כמו חרב ושממה מאין יושב, שהוא מטעם היותם רשעים).
אשר ישב בהן לוט, וכי בכולם היה יושב לוט, אלא משום שבשבילו היו יושבים בערים ולא נחרבו, (על כן נקראו על שמו), ואם תאמר שהיה בזכותו של לוט, לא כן, אלא בזכותו של אברהם. (וירא קפד)
תא חזי, אמר הקב"ה לאברהם זעקת סדום ועמורה כי רבה, כי עלה לפני מה שהם עושים לכל העולם, כי כל העולם מונעים את רגליהם מלכנס בסדום ועמורה, שכתוב, פרץ נחל מעם גר הנשכחים וגו', פרץ נחל מעם גר, פירושו, פרצה היה פורץ הנחל שהוא סדום, לאלו בני העולם שנכנסו שם, שכולם, אם ראו למי, שהיה נותן לאכול ולשתות לאדם אחר, השליכו אותו בעומק הנהר, וכן השליכו את האדם שקבל ממנו האכילה והשתיה. ועל כן כל בני העולם היו נשכחים מני רגל, כי מנעו את רגליהם מלכנוס שמה, ומי שנכנס שמה, דלו מאנוש נעו, שהיו דולים את כחות הגוף ברעב שלא נתנו לו לאכול ולשתות, ונשתנה צורתו משאר בני העולם, שכתוב, דלו מאנוש נעו... שהיו נוטים מעגלות ואורחות שלא לכנוס שמה, ואפילו עוף השמים מנעו את עצמם מלכנוס שמה, שכתוב, נתיב לא ידעו עיט, ומשום זה כל העולם היו צועקים על סדום ועמורה, ועל כל הערים כי כולם היו שוים.
זעקת סדום ועמורה כי רבה, אמר לו אברהם להקב"ה, למה, אמר לו, וחטאתם כי כבדה מאד, משום זה ארדה נא ואראה הכצעקתה וגו', הכצעקתם היה צריך לומר, שהרי כתוב זעקת סדום ועמורה, ושני ערים היו, ולמה אומר הכצעקתה, וכבר בארוה...
אמר רבי אלעזר, אף אברהם לא עשה בשלימות כראוי... אברהם תבע משפט כראוי, שלא ימות צדיק עם רשע, והתחיל מן חמשים צדיקים עד עשרה, עשה ולא השלים, כי לא בקש רחמים בין כך ובין כך, כי אמר אברהם איני רוצה לתבע שכר על מעשי, כלומר, שלא האמין בעצמו שיש לו שכר, עד לבקש בזכותו לפטור את הרשעים מן הדין... (וירא ריא)
וה' המטיר על סדום וגו', זהו מדרגה של בית דין של מטה, שמקבל רשות מלמעלה... רבי יצחק אמר שפעל הדין ברחמים, שכתוב מאת הוי"ה מן השמים, (והוי"ה הוא שם הרחמים), כדי שימצא הדין ברחמים. ואם תאמר מהו הרחמים כאן, שכתוב ויהי בשחת אלקים וגו' ויזכור אלקים את אברהם וגו', ואחר כך יצאו ממנו (מלוט), שתי אומות שלמות... (שם רנו)
רבי יצחק ורבי יהודה היו הולכים בדרך, אמר רבי יהודה לרבי יצחק, הדין שעשה הקב"ה בהמבול והדין שבסדום שניהם היו דינים של גיהנם, כי הרשעים שבגיהנם נידונים במים ובאש. אמר רבי יצחק, סדום נידונה בדינו של גיהנם, שכתוב, וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים, זה נידון מבחינת מים, וזה נידון מבחינת אש, וזה הוא דינו של גיהנם, והרשעים שבגיהנם בב' בחינות דינים אלו נידונים, כי יש גיהנם של שלג, שהוא מים,ויש גיהנם של אש... שאל אותו אם יקומו (אנשי סדום לעתיד) ליום הדין. אמר לו הרי למדנו, אבל אלו של סדום ועמורה לא יקומו, והכתוב מוכיח, שכתוב, גפרית ומלח שריפה כל ארצה, וגו' אשר הפך ה' באפו ובחמתו, אשר הפך ה', בעולם הזה, באפו, בעולם הבא, ובחמתו, בזמן שעתיד הקב"ה להחיות המתים.
אמר לו, תא חזי, כמו שארצם נאבד לעולם ולעולמי עולמים, כן נאבדו גם הם לעולם ולעולמי עולמים, ותא חזי, הדין של הקב"ה הוא דין כנגד דין, הם לא היו מחזירים נפש העני במאכל ומשקה, כן גם הקב"ה, אינו מחזיר להם נפשם לעולם הבא, (ומה שהזהר אומר לעולם הבא הוא בדיוק, משום שלומד מארצם, וארצם נאבדה רק במשך זמן שתא אלפי שני, שאז היא נקרא לעולם ולעולמי עולמים, אבל בגמר התקון תחזור סדום לקדמותה, כמו שכתוב ביחזקאל ט"ז)...
תא חזי, הם נמנעו מליתן צדקה שנקראת חיים, אף הקב"ה מנע מהם חיים בעולם הזה ובעולם הבא, וכמו שהם מנעו מבני העולם אורחות ושבילים שלהם, כך הקב"ה מנע מהם אורחות ושבילים של הרחמים מלרחם עליהם בעולם הזה ובעולם הבא.
רבי אבא אמר, כל בני העולם יקומו לתחיית המתים ויקומו לדין, ועליהם כתוב, ואלה לחרפות ולדראון עולם, והקב"ה בעל הרחמים הוא, כיוון שדן אותם בעולם הזה, וקבלו הדין, אינם נידונים לעתיד בכל הדינים, אלא במקצתם.
אמר רבי חייא, כתוב וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו', מהו בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט, אלא בכולם התישב לוט, שכתוב ולוט ישב בערי הככר, ויאהל עד סדום, אלא שלא קבלו אותו, חוץ ממלך סדום, שקבלו בסדום בשביל אברהם, שהחזיר לו הנפש והרכוש שאבד במלחמת ד' המלכים. (שם רנח)
סדום הגזר דין שלהם היה, על שמנעו את עצמם מלעשות צדקה, כמו שאתה אומר, ויד עני ואביון לא החזיקה, ומשום זה, הדין שלהם, לא היה אלא מן השמים, כי צדקה ושמים הוא אחד, וכתוב כי גדול מעל שמים חסדך, הרי שצדקה וחסד נמשכים מעל השמים, ומשום שצדקה תלויה בשמים, נמשך גם דינם מן השמים, שכתוב מאת ה' מן השמים... (שם רפה, ועיין שם עוד)
...אף סדום כתוב בה כי כלה משקה, דהיינו כל מעדני עולם היו בה, ועל כן לא רצו, שאנשים אחרים יתעדנו בה, ולא קבלו אורחים.
רבי חייא אמר, הם היו רשעים מעצמם ומרכושם, (ולא מסבת ארצם הטובה, כי לא רצו ליתן צדקה), כי כל אדם שהוא צר עין כלפי עני, ראוי לו שלא יתקיים בעולם, ולא עוד, אלא שאין לו חיים לעולם הבא, וכל מי שהוא טוב לב לעני ראוי לו שיתקיים בעולם והעולם יתקיים בזכותו, ויש לו חיים ואריכות ימים לעולם הבא. (שם רצג)
פתח ואמר, וה' המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש. למה שרף אותם, הוא משום, שכנפי הריאה לא נשבו רוח בשעה ההיא, (על הארת השמאל שבלב, ועל כן שרפה אותם הארת השמאל)... (פנחס תא)
ואחר כך כשחטאו דן אותם באש, שנאמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. ומתי נתבסם העולם, הוא כשעמדו על הר סיני ונתמלא כולו אש... (זהר חדש בראשית רעט)
וכן אתה מוצא באנשי סדום, שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם, שנאמר ארץ ממנה יצא לחם, ותחתיה נהפך כמו אש, מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו, ואומר לא הדריכוהו בני שחץ ולא עדה עליו שחל... אמרו הסדומיים אין אנו צריכין שיבא אדם אצלנו, הרי מזון יוצא מאצלנו וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מאצלנו, בואו ונשכח תורת רגל מארצנו, אמר להם הקב"ה, שוטים שבעולם, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים, אתם אמרתם נשכח תורת רגל מארצנו,אף אני אשכח אתכם מן העולם, שנאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחים מיני רגל דלו מאנוש נעו, ואומר ישליו אוהלים לשודדים ובוטחים למרגיזי אל, מי גרם להם לאשר הביא אלוה בידו, וכן הוא אומר ותגבהנה ותעשנה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי, וכתיב ואומר הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה, ולכך ויד עני ואביון לא החזיקה, וכן הוא אומר לפני שחת את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים... (בשלח-שירה פרשה ב)
וכן אתה מוצא באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנאמר בהם ארץ ממנה יצא לחם תחתיה נהפך כמו אש, אמרו סדום הרי מזון אלינו, נעמוד ונשכח תורת רגל מבינינו, אמר להם המקום, בטובות שהטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם, אני משכת אתכם מן העולם, מה נאמר בהם פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו... (עקב מג)
...ושל סדום נ' וב', ושלותה כ"ו, דכתיב שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו, ובארבע עשרה שנה וגו'... (שבת י ב)
כי אתא רב דימי אמר, מעולם לא טבע גברא בימא דסדום, אמר רב יוסף הפוכה סדום והפוכה מילה, גברא הוא דלא טבע, כשורא טבע, אמר ליה אביי לא מיבעיא קאמר, לא מבעיא כשורא דאפילו בכל מימות שבעולם לא טבע, אלא אפילו גברא דטבע בכל מימות שבעולם, בימא דסדום לא טבע. למאי נפקא מינה, כי הא דרבין הוה שקיל ואזיל אחוריה דרבי ירמיה אגודא דימא דסדום, אמר ליה מהו למימשי מהני מיא בשבת, אמר ליה שפיר דמי, מהו למימץ ולמיפתח (יסגור ויפתח עיניו), אמר ליה זו לא שמעתי... (שם קח ב)
אמר רבי אלעזר מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, דכתיב, כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', וכתיב בתריה ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה, ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, דכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים לה' וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. (יומא לח ב)
...תל מלח, אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח. (קידושין ע א)
גבריאל אזל למהפכיה לסדום, והא כתיב ויבאו שני המלאכים סדומה בערב, דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט, דיקא נמי, דכתיב ויהפוך את הערים האל, ולא כתיב ויהפכו. (בבא מציעא פו ב)
אמר רב עמרם אמר רב, עשאוני כעוברי על דת, דאילו בסדום כתיב וה' המטיר על סדום ואילו בירושלים כתיב ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה וגו', וכתיב ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, וכי משוא פנים יש בדבר, אמר רבא אמר רבי יוחנן מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום, דאילו בסדום כתיב, הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה וגו', ואילו בירושלים כתיב, ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן. (סנהדרין קד ב)
אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, רעים בעולם הזה, וחטאים לעולם הבא, אבל עומדין בדין, רבי נחמיה אומר, אלו ואלו אין עומדין בדין, שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים, על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול, וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום, אמרו לו אינם עומדין בעדת צדיקים אבל עומדין בעדת רשעים... (שם קז ב)
תנו רבנן, אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה, ומה כתיב בהם, ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש, מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו, נתיב לא ידוע עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל. אמרו, וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם ועפרות זהב לו, למה לנו עוברי דרכים, שאין באים אלינו אלא לחסרינו מממונינו, בואו ונשכח תורת רגל מארצנו, שנאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו. דרש רבא, מאי דכתיב עד אנה תהותהו על איש תרצחו כולכם כקיר נטוי גדר הדחויה, מלמד שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו, ובאים ונוטלין את ממונו. דרש רבא, מאי דכתיב חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור, מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחים אותו בבית גנזיהם, לערב באים ומריחין אותו ככלב, שנאמר ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר, ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממנו...
אמרי דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא, דלית ליה לירעי תרי יומי, ההוא יתמא בר ארמלתא הבו ליה תורי למרעיה, אזל שקלינהו וקטלינהו, אמר להו דאית ליה תורא נשקול חד משכא, דלית ליה תורא נשקול תרי משכי, אמרו ליה מאי האי, אמר להו סוף דינא כתחילת דינא, מה תחילת דינא דאית ליה תורא מרעי חד יומא, דלית ליה תורי מרעי תרי יומי, אף סוף דינא דאית ליה חד תורא לשקול חד, דלית ליה תורא לשקול תרי... דהוה ליה דורא דלבני, אתי כל חד וחד שקל חדא, אמר ליה אנא חדא דשקלי. דהוה שדי תומי או שמכי (היה שוטח שום או בצל) אתו כל חד וחד שקיל חדא, אמרי ליה אנא חדא דשקלי.
ארבע דייני היו בסדום, שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דינא, דמחי ליה לאיתתא דחבריה ומפלא ליה, אמרי ליה יהבה ניהליה דניעברה ניהליך, דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה, אמרו ליה הבה ניהליה עד דקדחא (עד שתצמח), דפדע ליה לחבריה (פצעו), אמרי ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא, דעבר במברא יהיב ארבעה זוזי, דעבר במיא יהיב תמני זוזי. זימנא חדא אתא ההוא כובס איקלע להתם, אמרו ליה הב ד' זוזי, אמר להו אנא במיא עברי, אמרו ליה אם כן הב תמניא דעברת במיא, לא יהיב, פדיוהו, אתא לקמיה דדיינא, אמר ליה הב ליה אגרא דשקיל לך דמא, ותמניא זוזי דעברת במיא.
אליעזר עבד אברהם איתרמי התם, פדיוהו, אתא לקמיה דיינא, אמר ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא, שקל גללא (מקל או אבן), פדיוהי איהו לדיינא, אמר מאי האי, אמר ליה אגרא דנפק לי מינך הב ניהליה להאי, וזוזי דידי כדקיימי קיימי.
הויא להו פורייתא (מטה) דהוו מגני עלה אורחין, כי מאריך גייזי ליה (חתכוהו), כי גוץ מתחין ליה. אליעזר עבד אברהם אקלע להתם, אמרו ליה קום גני אפוריא, אמר להון נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפוריא. כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה, וריפתא לא הוו ממטי ליה, כי הוה מית, אתי כל חד וחד שקיל דידיה. הכי אתני בינייהו, כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא לשלח גלימא (יפשיטוהו מעילו). הוי האי הילולא אקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא, כי בעי למסעד אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו, אמרו ליה מאן אזמנך להכא, אמר לההוא דיתיב אתה זמנתן, אמר דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא, שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה ורהט לברא, וכן עבד לכולהו, עד דנפקי כולהו, ואכלא איהו לסעודתא.
הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא, איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שור (החומה), אתא זיבורי ואכלוה, והיינו דכתיב, ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה, ואמר רב יהודה אמר רב על עיסקי ריבה. (שם קט א)
...ובדרך חטאים לא עמד, שלא עמד בעמידת סדום, שחטאים היו, שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. (עבודה זרה יט א)
אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה, שמלח סדומית יש שמסמא את העינים... (חולין קה ב)
אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא, ואינן רואין לעתיד לבא, מאי טעמא, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, רעים וחטאים בעולם הזה, לה' מאד לעתיד לבא, דבר אחר רעים אילו לאילו, וחטאים בגילוי עריות, לה' בעבודה זרה, מאד בשפיכות דמים. (סנהדרין נג א)
וכן היה רבי יוסי אומר, אין לך מן הכרכין רע יותר מן הסודמי, שכל זמן שאדם רע קורין אותו סודמי... רבי נהוראי אומר, אין לך בכל הכרכין יותר מתון מן הסודמי, שכן מצינו שחזר לו לוט על כל המקומות ולא מצא מתונה כסדום, שנאמר אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר. (שבת פרק ז)
רבי יהודה אומר מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש וגפרית מביא, כדרך שהביא על סדום, שנאמר וה' המטיר על סדום וגו'. (תענית פרק ב)
קטני סדום התחילו בעבירה תחילה, שנאמר טרם ישכבו, הם לקו תחילה והשאר לא פלטו, שנאמר ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים. (סוטה פרק ד)
ישיבתה של סדום נ"א שנה, מהן שלוה והשקט היה לה ולבנותיה כ"ו שנה. (פרק א)
ירידה שלישית שירד הקב"ה לסדום, שנאמר (בראשית י"ח) ארדה נא ואראה, אמר הקב"ה דבר גדול שאני עתיד לעשות בעולמי אני מגיד לאברהם אוהבי... ואחד הגיד לו מעשה סדום ועמורה, שנאמר (שם) ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה, מכאן אמרו, כל מי שהוא מדבר עם חבירו דבר שהוא גנאי לו, מתחיל לו בדברים טובים... אמר לו הקב"ה, אברהם, חייך, בזכות חמשים צדיקים אסלח לסדום, שנאמר (שם) אם אמצא בסדום חמישים צדיקים ואסלח לכל עונותם...
רבי זעירי אומר, עשירי עולם היו אנשי סדום מן הארץ הטובה והשמנה שהיו יושבין עליה, שכל צורך שבעולם היה יוצא ממנה, שנאמר (איוב כ"ח) ועפרות זהב לו, בשעה שהיה אדם יוצא ומבקש ליקח לו ירק, היה אומר לעבדו צא וקח לי באיסר ירק הוא הולך ליקח לו ירק ומוצא תחתיו זהב, שנאמר ועפרות זהב לו, וכסף היה יוצא ממנה דכתיב (שם) כי יש לכסף מוצא, אבנים טובות ומרגליות היו יוצאים ממנה שנאמר (שם) מקום ספיר אבניה לחם היה יוצא ממנה דכתיב (שם) ארץ ממנה יצא לחם, ולא בטחו בצל יוצרם אלא ברוב עשרם, שהעושר דחה מהם יראת שמים, (תהלים מ"ט) הבוטחים על חילם, רבי יהושע בן קרחה אומר לא חסו על כבוד קונם לשבור אוכל לאורח ולגר, אלא פסקו את כל האילנות למעלה מפירותיהן, שלא יהא הנאה מהם אפילו לעוף השמים, שנאמר (איוב כ"ח) נתיב לא ידעו עיט, רבי נתנאל אומר הקימו עליהם שופטים שופטי שקר, וכל אורח וגר שהיה נכנס לסדום היו עושקים בדינם המעוות ומוציאין אותם ערומים, שנאמר (יחזקאל כ"ב) ואת הגר עשקו בלא משפט ושבעים בכל תבואת הארץ והיו יושבין לבטח ושאנן ושלוה בלי פחד מלחמה מכל סביבותיהם, שבעים בכל טוב ולא החזיקו ידם בפת לחם לא לעני ולא לאביון, שנאמר (יחזקאל מ"ו) הנה זה היה עון סדום אחותך, רבי יהודה אומר הכריזו בסדום ואמרו כל מי שהוא מחזיק ידו בפת לחם לעני לגר ולאביון ישרף באש.
פלוטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקדק ברחוב העיר ועגמה נפשה עליו, מה היתה עושה, בכל יום כשהיתה יוצאת לשאוב מים היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה ומכלכלת אותו העני. אמרו אנשי סדום, העני הזה מאיכן הוא חי, עד שידעו הדבר והוציאו אותה לישרף, אמרה אלקי עולם עשה משפטי ודיני מאנשי סדום, ועלתה זעקתה לפני כסא הכבוד. אמר הקב"ה ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי, אם כצעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה שלה למעלה ופניה למטה, שנאמר הכצעקתה, הכצעקתם אין כתיב אלא הכצעקתה...
וכשבא לוט לסדום כך היה עושה, וכיון שהכריזו אנשי סדום ואמרו כל מי שהוא מחזיק ידו בפת לחם לעני ואביון ישרף באש, היה מתיירא מלעשות ביום ועשה בלילה... ולמה היה יושב לוט בשער סדום אלא שאותו היום מנוהו עליהם...
ראה אותם נער אחד מאנשי סדום ויצא והגיד להם, ונתקבצו אליו כולם אל פתח הבית לעשות כמנהגם. אמרו אל לוט איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם, רוצים אנו לעשות כמנהגינו, מה עשה לוט...(פרק כה)
מלמד שיהא אדם אוהב את הבריות ולא יהא שונא את הבריות... אבל אנשי סדום מתוך שהיו שונאים זה את זה אבדן הקב"ה מן העולם הזה ומן העולם הבא, שנאמר (בראשית י"ג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, וחטאים זה גילוי עריות, לה' זה חילול ה', מאד שמתכוונים וחוטאים, הא למדת מתוך ששונאין זה את זה אבדן הקב"ה מן העולם הזה ומן העולם הבא. (פרק יב ז)
אנשי סדום לא חיין ולא נידונין, שנאמר (בראשית י"ג) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו', רעים זה עם זה, וחטאים בגלוי עריות, לה' זה חלול השם, מאד, שהיו מתכוונים לעבירות, דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומר, באין הן לדין, שנאמר (תהלים א') על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים, בעדת צדיקים אינן עומדין, אבל עומדין הן בעדת רשעים... (פרק לו א)
דבר אחר כי כל ימיו מכאובים אלו סדומיים, שהיו מכאיבים להקב"ה במעשיהם הרעים, וכעס ענינו, שהיו מכעיסין להקב"ה במעשיהם הרעים, גם בלילה לא שכב לבו, זה הקב"ה מלהביא עליהם פורענות ביום ופורענות בלילה, הדא הוא דכתיב (בראשית י"ט) וה' המטיר על סדום. (פרשה כז ב)
אמר רבי ברכיה, נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שלא נעשה בסדומיים, בסדומיים כתיב (בראשית י"ח) וחטאתם כי כבדה מאד, ובשבט יהודה כתיב (יחזקאל ט') עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד, ואותן לא נשתייר מהם פליטה, ואלו נשתייר מהם פליטה, אלא אותה ההפוכה כמו רגע... (שם כח ה)
אמר רבי יצחק, מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתיו, בסדום. (שם מא ה)
...רבי אומר, אין לך בכרכים רע כסדום, כשאדם רע קורין אותו סדומי, אמר רבי יוסי אין לך בכרכים יפה מסדום, שחזר לוט על כל ערי הככר ולא מצא מקום יפה כסדום, ואלו היו החשובין שבהן, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, רעים אלו לאלו, חטאים בגילוי עריות, לה' בעבודה זרה, מאד בשפיכות דמים. (שם שם י)
וישב את כל הרכוש, וגם את לוט וגו', ר' יודן אמר, אנשים ונשים השיב, וטף לא החזיר, עמדו ונתגיירו וגדרו ערות אבותיהם, הדא הוא דכתיב, (יחזקאל ז') והבאתי רעי גוים, מי הם רעי גוים, רבי יהודה בר רבי סימון אלו אנשי סדום שנאמר ואנשי סדום וגו'. (שם מג ה)
ארדה נא, תני רבי שמעון בן יוחאי, זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה, אמר רבי אבא בר כהנה מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה, שנאמר ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, כלייה הן חייבין, ואם לא אדעה, אודיע בהן מדת הדין בעולם. אמר רבי לוי, אפילו אני מבקש לשתוק, דינה של ריבה אינו מניח אותי לשתוק, מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים, אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות, אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות, מה עשתה, מלאה את הכד קמח והחליפו, נטלה זו מה ביד זו, וכיון שהרגישו בה נטלוה ושרפו אותה, אמר הקב"ה אפילו אני מבקש לשתוק, דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק, הדא הוא דכתיב, הכצעקתה, הכצעקתם אינו אומר, אלא הכצעקתה, ואיזו, זו דינה של נערה. (שם מט י)
אמר רבי ירמיה בן אלעזר, עיקר שלותה של סדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה, ומהם עשרים וחמש שנה היה הקב"ה מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות, כדי שיעשו תשובה ולא עשו, הדא הוא דכתיב, (איוב ט') המעתיק הרים ולא ידעו, ובסוף אשר הפכם באפו. (שם שם יא)
ולוט יושב, ישב כתיב, אותו היום מינוהו ארכי דיינים. חמשה דינים היו בסדום, קץ, שקר, ורב שקר, רב מסטירין, רב נבל, וקלא פנדר, לוט היה ארכי הדיינים שבכולן, בשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם הן אומרים לו גש הלאה, סק לעילה, ובשעה שהיה אומר להם דברים שאין ערבים להם, היו אומרין לו האחד בא לגור וישפט שפוט. (שם נ ו)
...ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט, דין שדנו ראשונים אתה בא להרוס, רבי מנחמה משם רבי ביבי, כך התנו אנשי סדום ביניהם, אמרו, כל אכסנאי שהוא בא לכאן יהו בועלים אותו ונוטלים את ממונו, אפילו אותו שכתוב בו (בראשית י"ח) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, אנו בועלים אותו ונוטלים את ממונו. (שם שם י)
השמש יצא וגו', אמר רבי לוי, משל למדינה שהיו לה שני פטרונין, אחד עירוני ואחד מן המדינה, וכעס עליהם המלך ובקש לרדותן, אמר המלך, אם רודה אני אותם בפני בני המדינה, עכשיו הן אומרים אילו היה עירוני כאן היה מתקיים עלינו, ואילו היה בפני עירוני, עכשיו הן אומרין אילו היה בן המדינה שם היה מתקיים עלינו, כך לפי שהיו סדומיים מהם עובדין לחמה, ומהם עובדים ללבנה, אמר הקב"ה אם אני רודה אותן ביום, עכשיו הם אומרים אילו היתה לבנה שם היתה מתקיימת עלינו, ואם אני רודה אותן בלילה, עכשיו הם אומרים אילו היתה החמה שם היתה מתקיימת עלינו, אלא אנקם מהם ט"ו בניסן, בשעה שחמה ולבנה עומדת ברקיע, הדא הוא דכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה וגו'. (שם שם כב)
וה' המטיר על סדום וגו', משל לשני מדינות שמרדו במלך, אמר המלך תשרף אחת משלה, ואחת תשרף מטמיון, כך להלן, (ישעיה ל"ד) ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית, ברם הכא וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו'... (שם נא ב)
רבי חלבו בן רבי חלפי בר סמקאי בשם רבי יהודה ברבי סימון, וה' המטיר על סדום זה גבריאל, מאת ה' מן השמים זה הקב"ה, אמר רבי אלעזר, כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. (שם שם ג)
ויהפוך את הערים האל, רבי לוי בשם רבן שמעון בן גמליאל, חמשת הכרכים הללו היו יושבות על צור אחד, שלח מלאך את ידו והפכן, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ח) בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים... אמר רבי יהושע וצמח האדמה, אפילו צמחי אדמה לקו, אמר רבי יהושע בן לוי, עד עכשיו אם יקלוט אדם מטר מאוירה של סדום ויתן בערוגה אינה מצמחת. (שם שם ו)
...הרביעית, שהם בונים כל הערים החרבות ואין מקום חרב לעולם, ואפילו סדום ועמורה נבנית לעתיד לבא, שנאמר (יחזקאל ט"ז) ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן. (שמות טו כא)
דבר אחר מקום המשפט שמה הרשע מדבר בסדומיים, מקום שנעשה מדת הדין בסדומיים, כדתנן אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא אבל עומדים בדין, שמה הרשע, שם וה' המטיר על סדום, ורוח הקדש צווחת ואומרת, מקום שהצדקתים וכתבתי בארצם ארץ ממנה יצא לחם מקום ספיר אבניה, ועפרות זהב לו... (ויקרא ד א)
...ארץ ממנה יצא לחם מקום ספיר נתיב לא ידעו עיט, רבי לוי בשם רבי יוחנן בר שונאה, הדין בר הדיא הוא צופה מאכלו מי"ח מיל, וכמה הוא פרוסה, רבי מאיר אומר ב' טפחים, רבי יהודה אומר טפח, רבי יוסי אומר ב' וג' אצבעות, כיון דהוה קאי על אילנייא דסדום לא הוה יכול למיחמא על ארעא מלא חיליהון דאילנייא... כיון שאמרו מה ש-די כי נעבדנו ויתר פנים ומי ישורנו, שהסתיר פניו מהם, מי אמר לו לא עשית כשורה, ובמה הסתיר פניו מהם, המטיר עליהן גפרית ואש, וה' המטיר על סדום וגו'. (שם ה ב)
תני רבי חייא, למה אני ה' כתיב שני פעמים, אני הוא שפרעתי מדור המבול ומסדום וממצרים, אני עתיד ליפרע ממי שהוא עושה כמעשיהם... סדומיים, רבי יהושע בן לוי בשם בר קפרא אמר, כל אותה הלילה היה לוט עומד ומדבר עליהם סניגורים, כיון שבאו ואמרו לו איה האנשים וגו' ונדעה אותם בתשמיש, מיד ויאמרו האנשים אל לוט עוד מי לך פה, עד כאן היה לך פתחון פה ללמד עליהן סניגוריא, אלא חתן בניך ובנותיך וגו' כי משחיתים אנחנו. (שם כג ט)
ר"י פתר קראי בסדום ובישראל, אחות לנו זה סדום, הדא הוא דכתיב, (יחזקאל ט"ז) ואחותך הגדולה שומרון וגו', ושדים אין לה, שלא הניקה מצות ומעשים טובים, מה נעשה לאחותינו ביום שגזר בית דין של מעלה שתשרף באש, שנאמר (בראשית י"ט), וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש... (שיר השירים ח י)
דבר אחר טוב כעס משחוק, טוב שהיה הקב"ה כועס על הסדומיים, משחוק ששחקה עליהם מדת הדין, שנאמר בתיהם שלום מפחד וגו'. (קהלת ז י)
אל עמק השידים, שהיתה מניקה אותן כשם ששדים מניקין את התינוק, הוא ים המלח, שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים, וכן הוא אומר (תהלים ק"ז) ארץ פרי למלחה, למה, מרעת יושבי בה. (לך לך ח)
וה' אמר, זה שאמר הכתוב, יהי למלא בטנו ישלח בם חרון אפו וימטר עלימו בלחומו (איוב כ'), פורעניות שבאה על הסדומיים היתה למלאות כריסן, לפי שמלאו כריסן מן העבירות ומן החמס ומן הגזל, לפיכך אף הפורעניות שבאת עליהן מלא כריסן, שנאמר ישלח בם חרון אפו, אמר רבי מאיר במטר שבסדום הכתוב מדבר, דכתיב וימטר עלימו בלחומו, וכתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה, מהו בלחומו, על המלחמות שהיו נלחמים עם הקב"ה, שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, רעים זה לזה, וחטאים בגלוי עריות, לה', בחרופין וגידופין ובעבודת כו"ם, מאד בשפיכות דמים... כל החשך הזה היכן היה טמון, לצפונה של סדום, שהיתה בימינה של ירושלים, שנאמר (יחזקאל ט"ז) ואחותך הקטנה ממך וגו', מהו ירע שריד באהלו, שאפילו שריד שנשתייר משם רע... (וירא ז)
אמר רבי יהודה בר נחמיה, אף בסדום לפי שנפרצו מעשיהם בזנות, המטיר עליהן אש וגפרית מן השמים ושרפן, שנאמר וה' המטיר על סדום וגו', כיון שנתחייבו, אמר הקב"ה למלאכים צאו ושחתוה, עמדו ועשו שליחות בוראן, שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה... (שם ט)
וה' המטיר על סדום, זה שאמר הכתוב כמו שבלול תמס יהלך (תהלים נ"ח), כמו שהשבולת הזו נשטפת, כן אנשי סדום נשטפו, תמס יהלך, שהמסה אותם הקב"ה באש, נפל אשת בל חזו שמש, שלא חזו אנשי סדום, שנאמר השמש יצא על הארץ, מה כתיב שם וה' המטיר על סדום וגו'. (וירא יז)
וה' המטיר, זה שאמר הכתוב ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם (תהלים י"א) המנה הזאת היתה ויהפך את הערים, שמא תאמר ב' אצבעותיו הפכה, אמר רבי אייבו באחת מאצבעותיו הפכה לכרכי סדום, שנאמר בחלמיש שלח ידו (איוב כ"ח), לעולם הבא כשירפא הקב"ה את ישראל מרפא אותה... ואת עמק עכור לפתח תקוה (הושע י"ז), עמק שעכרתי באפי לפתח תקוה, אותה שעה אומרים שירה, שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה, ואין וענתה אלא שירה, שנאמר, (תהלים קמ"ז) ענו לה' בתודה. (שם כב)
ימטר על רשעים פחים... אמר הקב"ה כל מי שמעלה עצמו סופו נדון באש... אנשי סדום (בראשית י"ט) וה' המטיר וגו' (יא)
דבר אחר הכל סג יחדו נאלחו, אלה אנשי סדום שנעשו סיגים ועשו עצמן אחות, כמה דאמר (ירמיה ל"ו) ואת האח לפניו מבוערת, אין עושה טוב אין גם אחד, אין שם אברהם נמנה עמהם... זה שאמר הכתוב, (איוב י"ד) אולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו, הר נופל יבול זה סדום וחברותיה, וצור יעתק ממקומו, זה אברהם... (נג)
...וכן הוא אומר לא יגורך רע, אין דבר רע אצלו הכל בארץ, ואם כן למה נאמר (בראשית י"ט) וה' המטיר על סדום וגו' מן השמים, אמר הקב"ה גזרה מן השמים, ולמטה הן נעשין אש. (קנט)
בח' דברים העולם חרב, א' על הדינין, ב' ועל עבודה זרה, ג' ועל גילוי עריות, ד' ועל שפיכות דמים, ה' ועל חילול השם, ו' ועל דברים מכוערים שאדם מוציא מפיו, ז' ועל גסות הרוח, ח' ועל לשון הרע, ויש אומרים אף על החימוד... ואנשי סדום לא נעקרו מן העולם אלא מתוך שמונה דברים, שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד... (פרק טו)
וכן אנשי סדום גסות הרוח היתה בהם, ובה נתעקרו מן העולם, שנאמר ואנשי סדום רעים לה' מאד, רעים בגזל, וחטאים בגילוי עריות, לה' מאד בחילול השם, דבר אחר לה' מאד, שהיו מתכוונים והולכים וחוטאין, וכשהיה לוט מדבר עמהן דברים שהן כדרך הארץ, אמרו לו גש הלאה, וכשהיה מדבר עמהם דברים שאינן כדרך הארץ, אמרו לו האחד בא לגור... (פרק לא)
ועמק השידים בארות בארות חמר, שעשו שם הד' מלכים בארות ומלאום עפר וחמר, כדי שאם יבאו חמשת המלכים לעשות עמהם מלחמה שיפלו שמה, וכן נפלו שמה מלך סדום ומלך עמורה, ובא מלאך והוציא מלך סדום... (בראשית יד י)
זעקת סדום ועמורה כי רבה, רבי חנינא אמר רבה והולכת, רבי ברכיה בשם רבי יוחנן שמענו בדור המבול שנדונו במים, וסדומיים שנדונו באש, מנין ליתן האמור כאן להלן והאמור להלן כאן, תלמוד לומר רבה רבה לגזרה שוה. ארדה נא, אמר רבי אבא בר כהנא, מלמד שפתח להם הקב"ה פתח של תשובה. הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, כליה הם חייבים, ואם לא אדעה, אודיע בהם מדת הדין בעולם. (בראשית יח, פג)
רבי יהודה אומר, הכריזו בסדום, כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ואביון ישרף באש, פלוטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדוקר ברחוב העיר, ועגמה עליה נפשה, מה היתה עושה, בכל יום כשהיתה יוצאה לשאוב מים היתה נותנת בכד שלה מכל מה שבביתה ומאכלת לאותו עני, אמרו מאין חי העני הזה, וכשידעו בדבר הוציאוה לישרף, אמרה רבון העולמים, עשה משפטי ודיני, ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד, באותה שעה אמר הקב"ה ארדה נא ואראה, אם צעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה... (שם)
ואית דמפקין בהאי לישנא, אמר רבי לוי, אפילו אני מבקש לשתוק מדינה, מדת הדין אינה מניחה אותי לשתוק... (שם)
ומנין היה להם יין במערה, אלא שהיה להם מרובה, והיו כונסין אותו במערות... (שם פרק יט, פה)
...וכן אתה מוצא באנשי סדום שנתת להם ארוכה לעשות תשובה ולא עשו, שנאמר ויאמר ה' זעקת סדום וגו', מה נאמר שם, וה' המטיר על סדום וגו', אם יעשו תשובה הרי מטר, ואם לאו הרי גפרית ואש, ולא גמרת עליהם וכו'. (שמות פרק טו, רמו)
...וכן הוא אומר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, שאין תלמוד לומר לה' מאד, אלא שהיו יודעין את רבונן ומתכוונין למרוד בו. (ויקרא פרק כו, תרעג)
בכל פרשה של סדום אי אתה מוצא כתוב אלא ה', שכן כתוב ויאמר ה'... (פרק כ)
שתים ביטלו הסדומיים, העושר והפירות, העושר, דכתיב מקום ספיר אבניה (איוב כ"ח), וכשחטאו ניטל מהן, ועליהן נאמר לא נאוה לכסיל תענוג (משלי י"ט), ועתיד הקב"ה להחזירו לישראל, דכתיב (ישעיה נ"ד) ויסדתיך בספירים. והפירות, דכתיב (בראשית י"ג) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה כגן ה', ואומר (איוב כ"ח) ארץ ממנה יצא לחם, וכשחטאו נהפכה לאש וגפרית, דכתיב ויהפך את הערים האל, ועתיד הקב"ה להחזירה לישראל, דכתיב (תהלים ע"ב) יהי פסת בר בארץ. (בראשית ו ד)
...בואו ונשכח תורת רגל מארצינו, מאי הוו עבדי, משגרי בי כנשות מיא מלברא דמן ארעהון עד דאורחי משתבשין, ודחמי לא ידע להיכא אזול, היינו דכתיב (איוב כ"ח) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל. אמרי הואיל ולחם נמצא בארצינו, בואו ונעשה עצה שלא יעבור עוף השמים על ארצינו, והיכי עבדי, פרסו מצדן עילאוי ארעהון עלה מלעיל עד דהוו עופיא מצטיידין וקטלו להו במצאדאתא, היך דכתיב (שם) נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, זה בר חודיא, שצופה מאכלו מתוך שמונה עשר מיל, אף חיה ובהמה נהרגו בו, הדה היא לא הדריכוהו בני שחץ... (שם יח כא)
...וכשהיה מדבר עמהם שאינם בדרך הארץ, אמרו האחד בא לגור אנשי סדום אמרו גש הלאה, וכוונתן אמרו לו ג"ולם ש"וטה. (וירא)
אנשי סדום מתו בחשך שלשת ימי אפילה... (שמות)
והחמישי, ישוב ערי סדום והחזרתן למה שהיו מקודם, כאמרו "ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה" וגו' "ואחותך סדום ובנותיה תשבן לקדמתן" (יחזקאל ט"ז נ"ג). וכבר אמרה התורה כי הימית שלה היתה מתוקה והיו משקין ממנה האדמה בשפע, כאמרו, "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה" (בראשית י"ג י')... הנה המצבים האלו מוכיחים הוכחה גמורה, שהנחמות האלו טרם היו. (מאמר ח פרק ח)
רעים וחטאים - בישין בממונהון דין לדין וחייבין בגופהון בגלוי ערייתא ושדיות אדם זכאי ופלחן פולחנא נוכראה ומרדין לשמא דה' לחדא. (בראשית יג יג)
עבדו קרבא עם ברע דעובדוי בביש מלכא דסדום, ועם ברשע דעובדוי ברשיעא מלכא דעמורה, שנאב דאפילו לאבוי הוה שני מלכא דאדמה, שמאבר דמחל אבריה ליזניה מלכא דצבויים, ומלכא דקרתא דבלעת דיירהא היא זוער. (שם יד ב)
ומימרא דה' אחית מיטרין דרעוא על סדום ועל עמורה על מנת דיעבדון תתובא, ולא עבדו, ארום אמרו לא גלי קדם ה' עובדין בישיא, הא בכן נחתו עליהון כבריתא ואשא מן קדם מימרא דה' מן שמיא. (שם יט כד)
הכצעקתה - של מדינה, עשו כלה - וכן עומדים במרדם כלה אני עושה בהם, ואם לא יעמדו במרדן אדעה מה אעשה להפרע מהן ביסורין, ולא אכלה אותן... (שם יח כא)
טרם ישכבו ואנשי העיר - ...ופשוטו של מקרא, ואנשי העיר אנשי רשע נסבו על הבית ועל שהיו רשעים נקראים אנשי סדום, כמו שאמר ואנשי סדום רעים וחטאים. כל העם מקצה - מקצה העיר עד הקצה, שאין אחד מוחה בידם שאפילו צדיק אחד אין בהם. (שם יט ד)
את שבות סדום - ארפא הארץ מגפרית ומלח ואושיבנה. (יחזקאל טז נג)
סדום לשמועה בפיך - להוכיח רבים הזהרו שלא תהפכנה כסדום. (שם שם נו)
זעקת סדום - שדברו דברים כנגד השם, או זעקת החמס. וחטאתם כי כבדה - ולא תכילנה הארץ... (בראשית יח כ)
רעים וחטאים - ...וכל ערי הככר רעים וחטאים לה' מאד, כי על כן נהפכו, אף על פי שכל בני כנען אנשי תועבות גדולות... (שם יג יג)
ונדעה אותם - כוונתם לכלות הרגל מביניהם, כדברי רבותינו, כי חשבו שבעבור טובת ארצם שהיא כגן ה' יבואו שם רבים, והם היו מואסי הצדקה, אבל לוט בעשרו וממונו בא אליהם, או שבקש מהם רשות או שקבלוהו לכבוד אברהם, והכתוב מעיד שזאת כוונתם, שנאמר הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה, ויד עני ואביון לא החזיקה. ומה שאמר רעים וחטאים לה' מאד, שהיו מכעיסים ומורדים בשלותם ובענוי האביונים, והוא שאמר ותגבהינה ותעשינה תועבה לפניו, ואסיר אתהן כאשר ראיתי. ועל דעת רבותינו היו בהם כל מדות רעות, אבל נגמר דינם על אותו העון, מפני שלא החזיקו יד עני ואביון, כי היו תדירים באותו עוון יותר מכולם, וגם כי כל העמים עושים צדקות עם רעיהם עם ענייהם, לא היה בכל הגוים כסדום לאכזריות.
ודע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת ה', ואינה סובלת אנשי תועבות, וכאשר תקיא את הגוי כלו מפני תועבותם, הקדימה וקאה את העם הזה שהיו רעים מכלם לשמים ולבריות, ושממו עליה השמים והארץ והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם, מפני שבעבור טובה נתגאו, וראה הקב"ה שיהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים ליורשה, כאשר התרה בהן גפרית ומלח שרפה כל ארצה, כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבוים וגו', כי יש באומות רעים וחטאים מאד, ולא עשה בה ככה, אבל למעלת הארץ הזאת היה הכל, כי שם היכל ה'... (שם יט ה)
אוציאה נא - ...ודע והבן, כי ענין פלגש בגבעה אף על פי שהוא נדמה לענין הזה, איננו כמוהו לרוע, כי הרשעים ההם לא היה דעתם לכלות הרגל ממקומם, אבל היו שטופי זמה... ובפרץ ההוא לא היו בו כל אנשי העיר כאשר בסדום, שנאמר בו מנער ועד זקן כל העם מקצה... (שם שם ח)
אל תביט אחריך - ...וקרוב אני לומר, כי בהשחית ה' את הערים האלה היה המלאך המשחית עומד בין הארץ ובין השמים, נראה בלהב האש, כענין במלאך המשחית אשר ראה דוד, ולכן אסר להן ההבטה, ובפרקי רבי אליעזר כענין הזה אמרו להם, אל תביטו לאחוריכם שהרי ירדה שכינתו של הקב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש... (שם שם יז)
רעים וחטאים - לשמים ולבריות, כי עברו על מצוותיו שציוה לאדם ולנח, והם גזל וגילוי עריות, שהם חטא ורעה לחברו והכל חטא לה' שעוברים דברו. מאד - שהיו פרוצים בפרהסיא ורגילים ברעות. (שם יג יג)
זעקת - העשוקים, שעל זה נחתם גזר דינם, כי לא יסבל ה' החמס לאורך זמן, כי מפסיד הישוב. (שם יח כ)
אנשי סדום - הראו במעשיהם שהם אנשי סדום, מנער - הזקנים היו רעים כנערים והבחורים, כי פסק מהם עובר אורח, והיה חדוש שאלה באו אליהם, עד שנתקבצו כולם להרע להם, וכל זה נכתב שיצדיקו עליהם בני העולם הדין. (שם יט ד)
ויהפך - מטובה לרעה, ומתחלה היתה ארץ מקנה כלה משקה, מקום ספיר אבניה וכו', ותחתיה נהפך כמו אש, ושרף והשחית כל הערים ומה שבהם, והיתה שרפה כל הארץ, שלא צמחה עוד, וגם אוירה נשרף, שלא פרח עליה עוף, כמו שאמר נתיב לא ידעו עיט וגו'. (שם שם כה)
מאחריו - אשתו שהיתה אחריו... ונכתב הפסוק אחרי ויהפוך וגו', כי כל יושבי הערים היו מקצתם נציב מלח, ומקצתם נציב גפרית... (שם שם כו)
ותהי נציב מלח - כל הארץ היתה נציב מלח. (שם יט כו)
...ואמר זעקת סדום ועמורה וחטאתם כי גדלה מאד, ארדה ואראה אם כולם חטאו, ואם לא אדעה מי החוטאים, החטאת הזאת היתה, שהיו בהם כל המדות הרעות, וכמו שדרשו רז"ל, ואנשי סדום רעים וחטאים, רעים בממונם, שנאמר (דברים ט"ו) ורעה עינך באחיך האביון, וחטאים בגופם, וכמו דאמר (בראשית ל"ט) וחטאתי לאלקים, לה' זו ברכת השם, מאד זו שפיכות דמים, שנאמר (מלכים ב' כ"א) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. אבל נגמר דינם בעבור שהיו מואסים את הצדקה, ולא היו משגיחים על ענייהם ועל רעיהם, שהיו מוטלים ברעב, וזהו ביאור הכתוב על דרך הפשט, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, שהיה חטאם מגיע לה', כענין שכתוב בענין העניים, (דברים ט"ו) וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא... ולפי שהיו תדירים בחטא הזה, לכך נגמר גזר דינם עליו, שהרי אין לך אומה בעולם שלא יעשו צדקה אלו עם אלו, ואנשי סדום היו מואסים בה, והיו אכזרים בתכלית, ואף על פי שלא נתנה תורה עדיין, הנה הצדקה מן המצוות המושכלות, ודבר מתועב הוא, שיראה אדם את מינו מוטל ברעב, והוא עשיר ושבע מכל טוב, ואינו מרחם עליו להשיב את נפשו... (בראשית יח כ)
ואנשי העיר אנשי סדום - בא לרמוז, כי אנשי סדום היו אנשי העיר והמגדל, רשעים גמורים, הם דור הפלגה שאמרו נבנה לנו עיר ומגדל, ויהיה אנשי העיר ביאור לאנשי סדום. (שם יט ד)
...ובמדרש וישב ישראל בשטים, מעין היה בשטים שהיה מגדל נואפים... והיה משקה סדום, ולכך כתיב (בראשית י"ט) איה האנשים אשר באו אליך הלילה וגו', ולפי שנתקלל אותו מעין עתיד הקב"ה ליבשו ולחדשו, שכן התנבא יואל (ד') ביום ההוא יטופו ההרים עסיס וגו' ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים. (במדבר כה א)
...ודמה העם גם כן לעם סדום ועמורה, בהיות מעשיהם רעים גוזלים וחומסים, כמו שהעיד עליהם אמרו, כספך היה לסיגים וגו', כמו שהעיד בו בעל הדרש, שלרוב התמדם בגזלות והיותם בלתי נוכחים עליהן הושקעו בהם עד שהיו משבחים עצמם כשהיו גוזלים גזלה שאינה נכרת, בהודיעם לנגזליהם כאשר גזלום, ולא תערב להם הגזלה עד היותה מפורסמת, כאמרו הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו, רוצים בו, שאינם מכונים להסתיר רוע מעלליהם ולהעלימם, אבל יראו בפניהם מגמת לבבם לעשות העברה, ובפניהם יוכל כל אדם להכיר פשעם, ולא תתקרר דעתם עדיין בכל זה, עד אשר חטאתם כסדום הגידו לא כחדו... שאפילו במה שאילו היו שואלין אותו לבני אדם נותנין להם מיד, לא ישפילו עצמם לבקש מהם, אלא שגוזלים אותו מידם, ואמר שבעת ציה גם חם, שדרך בני אדם לשאול משכניהם מים קרים לשתות, ושאין דרך בני אדם למנעם ממי שהוא מבקשם, הם יגזלו מימי שלג... (משיב נפש מאמר א פרק יא)
...וזו היתה חטאת סדום, שהקימו לעצמם חוקים בדברים מגונים, ושמו עונשים לעובר עליהם, ומגמתם לשמר על ממונם בתכלית השמירה, ולכן בחרו במדת שלי שלי ושלך שלך, ואפילו בזה נהנה וזה לא חסר שכופין עליה, כבבא בתרא י"ב, תדע שתורתנו התמימה הפליגה להזהיר מאד מאד שנהנה ממוננו ומגופתינו זה לזה, ולכן התנו בסדום, שכל אכסנאי הבא נהיה בועלים אותו ונוטלים ממונו... (בראשית יט א)
השמש יצא על הארץ - לומר שלא המטיר מעננים כי אם מחהלק העליון באויר, וכתב מן השמים - לא כהרלב"ג, שהגפרית והאש נתהוו בבטן הארץ. (שם שם כג)
ארדה נא - ארד לסוף תכלית רשעם, שהוא מוכן לצאת מרעה אל רעה, כענין הבה נרדה ונבלה שם שפתם, כמו שהתבאר, ואראה הכצעקתה - אראה זה בפעל בהתגלות לבם, שיתקוממו על לוט המתנגד וידעו כל באי העולם כי לא אל חנם היה העונש הגדול. עשו כלה - עשו כולם, שאין ביניהם מוחה כמו כלה גרש יגרש שענינו כלכם, וגם זה נודע בשליחות המלאכים, שנאמר בו כל העם מקצה, ואין מכלים. (שם יח כא)
מאת ה' מן השמים - לא שהעלה נשיאים מקצה הארץ באופן שיתהלכו באויר כמו שיקרה בברקים ואבני אש בטבע. ויהפוך - שנהפך הארץ ההיא ויושביה לטבע גפרית ואש, כמו הפך את מימיהם לדם, ובהם נהפך לטבע מלח אותו הטל שעלה קודם הזריחה, כאמרו גפרית ומלח שרפה כל ארצה, כמשפט כל לחות תפל מעורב עם חלקים שרופים. (שם יט כד)
ארדה נא - ולמען אברהם ירד לעומק הדין על פי מדת הרחמים, ורק אם עשו כלה, כשעור הבאה אלי,ולא אל מדת הדין, יעשה כלה. או הכצעקתה - רק אם הצעקה גם על מה שלא עשו משפט וגם על מה שעשו עוול בפועל יכלם. (שם יח כא)
ויהפוך - שיהיו כעיר הנדחת, ולא יהנה אדם ממה שבה. (שם יט כה)
ויראו אפיקי - יצאו מים רבים במישור של סדום להחריבה, יגלו מוסדות - שהפך הרים משורשם על סדום. (שמואל ב כב טז)
כמה גדול חטאו מי שמעמיד כל דבריו על הדין עד שבסוף בא לידי כמה דברים, כי מי שאינו רוצה לוותר בשום דבר, הוא בא לדקדק כל כך עד שהוא בא לגזל ולחמס גמור, כי מתחלה הוא מדקדק שאינו רוצה לוותר, ובסוף כאשר יראה שום דבר שיש לו שום צד שהוא שלו, הוא לוקח אותו בכח, וכאשר הורגל בזה בא לידי חמס גמור, כמו שתראה באנשי סדום, שהיה זה מדתם שלא לוותר, שכך אמרו רז"ל שלי שלי ושלך שלך הוא מדת סדום, ובכל מקום אומרים כופים על מדת סדום. ויש להקשות, וכי לא היה להם רק זה שלא היו רוצים לוותר, והרי היה להם כל החטאים, שכך אמר הכתוב ואנשי סדום רעים וחטאים, אלא כאשר היה להם מדה זאת שלא לוותר, הגיעו אל המדות המגונות בשביל זה, ובסוף בא עליהם הדין הגדול, אשר לא נהיה בשום נברא דין כמו זה. אף כי גם אנשי המבול בא עליהם הדין, לא היה כמו זה, כמו שאמרו רז"ל, כי מתחלה היו יורדים גשמים, שאם יחזרו בתשובה יהפך להם לרחמים, אבל אלו נעשה בהם הדין הגמור באש וגפרית ומלח, ולכך כל מקום שזכר הכתוב עונש הגדול, יאמר כמהפכת סדום ועמורה, וכל זה מפני הדין הגמור שנעשה בהם. והכל מפני שהיו נמשכים במעשיהם אחר הדין הגמור, ולא היו עושים שום טוב, והמרחיק עצמו מן הטוב הוא רע, ומפני זה נאמר עליהם, ואנשי סדום רעים וחטאים, ולכך היו פועלים הרע הגמור עד שהיו משקרים בדין, אף כי הדין הוא דבר שמחויב לעשות כך, והמשנה בו הוא הרע הגמור ביותר מכל, עד שבזה הם רעים לגמרי... ורוצה לומר כמו שאמרנו, שהם היו מדקדקים ולא היו עושים שום טוב, שאף כאשר היה עושה טובה לעני, היה דעתו באולי תחזור אליו, וזה שאמר שהיה כותב שמו על הדינר, ולפיכך לא היה נותן אחד מהם רפתא, שאין לזה קיום, והיה אוכל אותו ולא היה נשאר, כי מדבר זה נמשך להם שהגיעו אל הרע הגמור, כמו מעשה של ריבה, כי לא די שלא היו נותנין צדקה, רק כי מי שנותן לאחר צדקה היו דנין אותו במיתות אכזריות, כמו שעשו להך ריבה, כי נשים רחמניות הם... ולכך יתרחק אדם מאד מאד ממדת סדום, כי המדה הזאת מביאה את האדם אל התכלית הרע, כמו שאמר עליהם שם.
...והיו רעים בעצמם וחטאים בממונם לבריות, והיו רעים וחטאים אל השי"ת גם כן, כי באלו ג' דברים כאשר האדם שלם בהם הוא שלם לגמרי, דהיינו כאשר הוא שלם עם בוראו, ושלם בעצמו, ושלם עם זולתו, וזה שאמר כי אנשי סדום היו רעים בגופם, דהיינו בעצמם, והיו רעים לבני אדם, שהיו רעים בממונם, והיו חוטאים אל השי"ת בחטא הגדול על הכל, זו ברכת השם, עד שהיה רעתם בכל... פירוש מה שלא היו משגיחין על העני, כי אילו היו מרחמין על העני לעשות לו טובה, היו באים לכלל המדה הטובה להיות טוב לבריות, רק בשביל הגאות מתוך עשרם, והיה מתגאה לבם, מתוך כך לא היו משגיחים על העני להטיב לו, ולכך היו מרוחקים מן הטוב, והיה להם מדת סדום, ומי שיש לו מדה זאת מדקדק על טובתו, ובשביל זה באו אל השקר הגדול, כמו שאמרו שם על אנשי סדום שהיה דין שלהם דמאן דאית ליה חד תורא נרעי חד יומא, דלית ליה נרעי תרי יומי... וכל זה שהיו מחפשים כל צד שאפשר שכל מעשיהם ומחשבתם לטובתם, כי כונתם היו משום דהוא אדם שאין לו עבודת אדמה, שהוא עני, ולכך יש לו לרעות שני ימים, כי אין לו מלאכה בביתו, וראוי הוא אליו, מאחר שאין לו עבודה של קרקע ירעה שני ימים, ומי שיש לו שורים, בודאי עשיר הוא, ויש לו עבודת אדמה, ואין לו פנאי לרעות, ולכך יש להקל עליו, ודי לו ביום א'... (נתיב גמילות חסדים פרק ה)
אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה וכו', ביאור זה כי רוב הטובה שיש לאדם דבר זה הוא הגורם שהוא סר מן השי"ת, כי כאשר אין לאדם רוב טובה הנה אין פורק עול שמים ויש לו לב נכנע... ולכך אנשי סדום הגיע להם מדה זאת שלא רצו בעוברים ושבים, וגם דבר זה הוא הסבה שאין אצלו יושר כלל, לא רק בענין זה, אלא בכל דבר אין אצלו יושר כלל, כמו שאמרו שהיה דין שלהם דמאן דאית ליה תורא וכו'. (חידושי אגדות סנהדרין קט א)
ארבעה דייני הוו בסדום וכו', כי האוהבים ממון מאד אין להם משפט יושר, ויוצאים מן היושר ואין המשפט בכל דבר, וכל זה גורם להם אהבת הממון, עד שאין להם אמת כלל, כמו שאמרנו כי העשירים הם אלמים בעלי זרוע, לכך עשו דיינים אלו. ועוד כי אנשי סדום בשביל שהיו מתרחקים מן מדת החסד והטוב, שלא היו רק רעים וחטאים, וכל דין בעולם אף שהוא דין, מכל מקום הוא טוב גם כן להעמיד הקבוץ בין האנשים, ואלו הרשעים מפני שלא היה בהם טוב כלל, כאשר לא היו גומלים חסד, ולכך בדין שלהם לא היה שום צד טוב, כי דבר זה דהיינו התרחקות מן גמילות חסד שהוא טוב, גורם דבר זה הדין הרע המגונה, כמו שהיה באנשי סדום בכל משפטיהם ודיניהם. (שם)
ואמר כי הוי מתרמי להו עניא וכו', ורוצה לומר, כי מי שאוהב את העושר אף כאשר נותן צדקה לעני דעתו באולי תחזור אליו, ואין אצלו נתינה כלל, וזה שאמר שהיה כותב שמו על הדינר, כלומר שנתן דעתו על הדינר באולי יחזור אליו... (שם)
כי רבה - גדלה והולכת, כברז"ל אבר קטן באדם, משביעו רעב, ואוהב כסף לא ישבע כסף, ומשרבה הזנות המטמא הארץ, כבפרשת עריות, היה לצדיקים לעזב הארץ, וטען אברהם, אם אתה אומר ארדה נא בודאי אין הזנות עיקר, דאז אין מקום לשכינה שם, ואם כן חלילה לך שלא תבחן בין צדיק לרשע, כמו שיעשה המשחית. (בראשית יח כ)
כי רבה - גם שאר האומות חטאו, אבל אלו הפליאו לעשות, זעקת סדום וחטאתם - לבריות ולשמים, כפי שגילו כשרצו אחר המלאכים, וגם שלא ידאג על שהציל רשעים כאלו, אמר, שמחדש היה הרשע בתוכם. (שם)
מכל זה נראה שהיו שני ענינים, הא' שירד גפרית ואש, ולא ירד זאת כי אם על הערים סדום ועמורה להעניש יושביהן הרשעים הפלא ופלא. והב' היא המהפכה, שנהיה רעש גדול מתחת מקום הככר, ונהפכו הערים וכל הככר והיה הכל למים, וזהו ים המלח, ורעש ההופך מקומות נהוג בטבע, אבל בעת ההיא היה בהפלגה גדולה... (בראשית יט יז)
זעקת סדום - רוצה לומר שהם חטאו חטאים רבים בין אדם לחבירו, שעל זה עולה צעקת הדלים והנעשקים, וה' עושה משפט לעשוקים, וחטאתם - ביתר ענינים, כבדה מאד - באיכות החטא עבודה זרה וגילוי עריות, בענין שיש רבוי הכמות ורבוי האיכות. (שם)
ארדה נא - בכל זה עדיין לא נחתם גזר דינם, עד שאשלח לשם מלאכי לראות את מעשיהם שם במקום הרשע... אבל ברדת השופט העליון למטה להשקיף על תכונת נפש הפועל יביט אם הם בטבעם כיליים שלא השליטם האלקים לאכול מעשרם, ועל ידי כן קפצו ידם מתת לדל, או אם רבו אורחים עניים כארבה לרוב, או אם הוא עת רעב או אם הוא עת מלחמה, שאז יקפידו שלא יעברו זרים לרגל את ארצם... שכל זה יקל ענשם, וכמו שפירש זאת (יחזקאל י"ז) הנה זה היה עון סדום גאון שבעת לחם וגו', באר שלא היה זה מפני רעב וכו'... רק מפני גבהות הלב להבזות את האורחים ולענותם, לכן ואסיר אתהן כאשר ראיתי... (שם יח כא)
...ההבדל שבין אנשי גבעה ובין אנשי סדום, שאנשי הגבעה לא היה זה אצלם לנימוס ולחק שלא יעבור זר בעירם, רק מה שלא אספו את האורח הביתה היה מפני שהיו כילים וצרי עין, ומה שרצו לבעול אותו היה מפני תאותם בלבד, אבל אנשי סדום חקקו להם חוקי אוון, והיה זה אצלם לנימוס קבוע... בענין שחטאם היה מצד השכל, כי חקקו להם חקים לא טובים, וקבלו אותם עליהם ועל זרעם כחקים טובים ומשפטים צדיקים, וחוטא כזה לא יתרפא לעולם... (שם יט א)
...ובאר שלא היתה מכה טבעית, שלפעמים יתקבצו עננים שיש בתוכם חלקי גפרית ואדים אשיים, כי השמש היה אז על הארץ, ועננים גפריתיים עפרוריים כאלה הם עבים שחורים מאפילים אור השמש, וכן לא היה איזה שנוי בהאויר שהרה חלקים זרים כאלה בקרבו, כי לוט בא צערה, ואויר רע ומופסד כזה אי אפשר לבעל חי לעבר בו, ולא תאמר שהיה זה מן האדמה, כמו שיקרה שיעלו אדים כאלה מן האדמה המלאה גפרית או על ידי הרים הפותחים את לועם ויריקו גפרית וזפת בוערה, כי וה' המטיר - שהיה מטר היורד מלמעלה למטה. ומזה מבואר שהיה מאת ה' מן השמים - שלא היה ענין טבעי רק השגחי. (שם שם כג)
ויהפך - וחוץ ממה שהמטיר גפרית ואש, שזה לא היה רק על סדום ועמורה לבד, חוץ מזה נעשה רעש הארץ, ארץ ממנה יצא לחם תחתיה נהפך כמו אש, הפך משורש ערים, ואז שקעה הארץ שהיה שם עמק השדים לתחת, ומי הירדן שהיה דרכו להשקות את כל הככר כמו נהר נילוס ירדו אל העמק ההוא, שתחתיה אש בוערת תמיד מתחתיות ארץ, ונעשה ממנו ים המלח, שהוא מלא זפת... (שם שם כה)
סדם קרוב לשדה, עמורה מלשון עומר, דגן, אדמה העושר המינרלי של האדמה, צבויים, רבים של צבי, עולם החי, הכל היה מצוי שם. רעים וחטאים - בין אדם לחברו היו רעים וחטאים, חטא הוא אדם שהחטא קבוע באופיו, בין אדם לחברו לא היה לחטאם כל יעוד מוסרי, ובין אדם למקום נאמר לה' מאד - שם עברה שחיתותם כל גבול, כי בין אדם לחברו יש גבול, שאדם מפחד מחברו... (שם יג יג)
...משפט או כעין משפט נמצא גם בסדום, גדולה מזו, סדום היא המראה לנו, כיצד עולם רודף תענוגות השטוף בתאוה וחמדה, המודד את ערכו של אדם רק במדה בה הוא מביא תועלת ותענוג, דוקא עולם זה עלול להפוך גם את רעיון המשפט לחרב פיפיות של סופיזם חסר בושה, האומר שלי שלי ושלך שלי, הוא שם את האנוכיות ליסוד חיים מקודש, ואת חוסר הישע לפשע, והגשת עזרה לזולת כסכלות לעושיה וכפשע לשלום הצבור. במשטר של סדום, בו אין זכות לאדם אלא לפי עבודתו, ולא לפי צרכיו, שם בזים לעני ולאביון, שם אולי, תהיה זכות לבעל רכוש כלוט, העתיד לספק עבודה ופרנסה, אבל פשיטת יד אסורה, ומסכנים חסרי מזון וצידה צפויים לעונש, למאסר ולגירוש. אכן אם תקח מן המשפט את הצדקה, ונטלת ממנו את הזיק האנושי, והפכת אותו לאכזרי. (שם יח יט)
כי רבה - היתה הזעקה על הפשעים הסוציאליים בשכבות הרחבות... מבחינה זו כבר נחרץ דינם. אולם אין אנשים רגילים לזעוק על פריצות וחושניות, סבורים שאלו אינן מענינה של החברה, זו יכולה להתקיים יפה גם בלי מוסר... על אלו לא היתה זעקה בין הבריות, אך לפני ה' כבדה מאד - חטאתם העיקה על הארץ ועתידה, הטבע עצמו מתקומם נגד תועבת מעשה סדום, וכמאמר הפסוק, הארץ מקיאה את יושביה המטמאים אותה בתועבותם... (שם שם כ)
אם אמצא בסדום - אם במדינה כסדום עוד ישנם חמישים צדיקים, שביכלתם לחיות בפרהסיא חיים טהורים וישרים, ויש אפילו בידם לעשות ולפעול ברבים, אז אחוס על החוטאים בעבורם - בשל עצם העובדה, שעוד חיים וקיימים בקרבם אותם הצדיקים, שהרשעים עוד סובלים את הצדיקים ומניחים להם להתקיים... כאשר הגיעו לשיא הרע, משחדלו לצחוק וללעוג להם, משהתחילו לראות בצדק פשע לשלום הצבור, ומתוך חריקת שינים אוסרים את הטוב, מעכבים ביד עושיו, ועונשים את שוחריו, נחתם גזר דינם. (שם שם כו)
הכנסת אורחים נחשבה בסדום לפשע כה חמור, עד שצריך היה להראות על גופם של זרים אלה דוגמה לרבים, למנע בדרך זו כל אפשרות של הישנות נסיון כעין זה. פגיעה אכזרית זו היתה צריכה לצאת לפועל על ידי תאוות חושים בהמית. והנה לא כל הגילים והמעמדות שווים בתגובתם על מעשים רעים וחטאים כאלה, הנוער, שלבו נמשך אמנם אחר הפקרות, שומר על פי רב על לב אנושי חם, ומתעב אכזריות קשוחה, וכן המעמדות הנקראים נמוכים, אם ימצאו סיפוק בפריצות חושנית גסה. אך מתוך שהם עצמם עשוקים, הרי יודעים את נפש העשוקים, ויתקוממו לפגיעה במסכנים חסרי ישע. היפוכו של דבר בזקנים, נסיון החיים הקשיח את לבם, אך משעברו ימי הרתיחה של החושים, ולאחר שהשתוללו דים, שוב לא ירשו לדור הצעיר, דבר, שאולי הם הרשו לעצמם בימי נעוריהם. וכן המעמדות הנקראים העליונים, עצם מעמדם מקשיח את לבבם ואת רגשותיהם כלפי סבלות הנמוכים מהם והעניים, אולם, כאנשי תרבות ודרך ארץ, ולא דוקא מטעמי מוסר, לא יסבלו בפרהסיא שערוריות גסות של פריצות. לולא פשתה הרעה בסדום במדה כה מחרידה, מן הנמנע היה לעשות מעשה כזה בתוך אוכלוסיה שלמה על כל גיליה ומעמדותיה... (שם יט ד)
כי מגפן סדום - אלמלי חשבו על כך היו מתבוננים באחריתם, שצריך היה להיות כשל סדום ועמורה בעלי אותה אנוכיות ורדיפה אחרי החושני. (דברים לב לב)
ויבאו שני המלאכים - ...וסבב הקב"ה שיגיעו לידי חטא חמור, ויענישם על פי מדת הדין... (בראשית יט א)
כל העם מקצה - שלא נחשב בעיניהם לעול כלל להשתדל בזה, מה שאינו כן בגבעה שנתקבצו רק אנשי בליעל, אלא שלא נתחזקו האחרים למחות בידם. (שם שם ד)
השמש יצא - מבואר מסדר הכתוב, שתחלה יצא השמש, ואחר כך בא לוט לצוער, ועל כן לא יכול המלאך לעשות דברו, אלא וה' המטיר. (שם שם כג)
...כי בשביל שאמרו משחיתים אנחנו, היסב הקב"ה שלא יעשו השליחות כלל... כל יושבי הערים - לא כמו ברעידת אדמה שנשקעים עיירות, ומכל מקום ניצולים אנשים על ידי שבורחים. ויהפוך - בגמרא בבא מציעא פ"ו איתא שהמלאך עשה כן, אבל זה היה אחרי המטרת גפרית ואש מאת ה'. (שם שם כד)
...והנה הרמב"ן כתב, כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות... ולפי זה יובן מה שנאמרה כאן השקפה, כי מאחר שמלאכי עליון השקיפו על פני סדום ונתחברו אליה, נתגדלה שם הקדושה עוד יותר, ומזה עצמו בא החורבן... ובזה תובן כוונת מאמר השי"ת ארדה נא ואראה, דעל ידי שנכנסו בה המלאכים, הרי אם לא היו כל כך רעים היו חוזרים בתשובה, ובזה יובנו דברי המדרש, אמר ראב"כ מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה, שנאמר ארדה נא וגו', אבל מאחר שהיו רעים וחטאים מאד, לא היו יכולין לסבול הקדושה, ומזה עצמו בא להם החורבן. (בראשית וירא תרע"א)
ויש להסביר הא דרשעים מהפכין מדת הרחמים לרוגז, על פי משל לאב רחמן שרוצה להושיט לבנו האהוב מזונות, ובא אחד ועמד בפני הבן ולא הניח שיגיעו המזונות לידי בנו, שהאב הרחמן נתמלא רוגז על האדם הרשע הזה העושה בעברת זדון... וביחוד יובנו הדברים באנשי סדום, שהיו רעים וחטאים מאד, ואמרו נשכח את הרגל מבינינו, היפוך מדת אברהם שכל חסד שהיה מתגלגל בעולם הכל היה בזכותו, שבעשותו חסד עורר מדת החסד לבא לעולם, ומובן שבמעשיהם הרעים עוררו להיפוך לכלא את מדת החסד... עד ששכחו לגמרי מה שאברהם אבינו ע"ה עשה עמהם במלחמת המלכים, ועל כן כל מדת החסד שעורר אברהם אבינו לבא לעולם נהפכה להם לרוגז כנ"ל... ולפי הדברים האלה יובן, מה שהמלאך השלישי שהלך להפוך את סדום ארח לחברה עם שני המלאכים האחרים בביתו של אברהם אבינו ע"ה, ומה היה לו שמה, אך להנ"ל יובן, שמשם דווקא לקח הרוגז על אנשי סדום, שהרי מלאך של רחמים היה.
ויש לומר בטעם הדבר שנשלח מלאך של רחמים לסדום, בעוד שלפי מעשיהם הרעים מגיע להם אשר מלאך אכזרי ישולח בם, אך הנה סדום היא מנחלת ה' ...והארץ מה חטאה, והיה לחזור טבעה הטוב אחרי אשר נדונו החוטאים... אבל הטעם כמו שכתב הרמב"ן, שיהיה למשמרת לאות לבני מרי, ועל כן לעתיד לבא שהרשעה כולה כעשן תכלה, נאמר ביחזקאל ט"ז, ושבתי את שביתהן את שבות סדום ובנותיה וגו'... ועל כן לא נשלח שמה מלאך אכזרי שלא ישחיתה לגמרי, רק מלאך רחמים שבפנימיות היה רחמים למשמרת לאות לבני מרי, שישארו זכאין, ושלעתיד תתרפא לגמרי. (שם שם תרע"ב)
...ועל דרך זה יש לפרש דינה של סדום, שבזה עצמו שבאו המלאכים לסדום נעשה בירור דינם, שהרי נסתלק לרגליהם ההסתר בצד מה, ואם עוד לא הגיעו לתכלית הקלקול והרוע בפנימיותם, על כל פנים היו צריכים להרגיש בצד מה התעוררות להיטיב דרכם, ואם לא יתעוררו, זה האות שלא נשארה בהם אף בפנימיותם שום לחלוחית של טובה, ואפסה כל תקוה... ובזה יש לפרש מאמר הכתוב כמין חומר, ארדה נא ואראה, ובירידת השלוחים שמה הוא, כביכול, ירד שמה, ובזה אם הכצעקתה הבאה אלי עשו, היינו כמו הרעות שעשו אז הבאה כבר אלי, עשו אף לאחר הירידה, כלה, היינו שכלתה מהם כל לחלוחית טובה, ואם לא יעשו לאחר הירידה כמו קודם, אדעה, שיש עדיין תקוה. (שם שם תרע"ג)
...ונאמר על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, דעל כן היה עונש סדום בהפיכה, כי עולם חסד יבנה, וחסד אמר יברא, שכולו מלא חסדים, והם לא די שלא עשו חסד, אלא הרעו עוד לענוש את העושה חסד, להיפוך לגמרי מסדר הבריאה, על כן נמדד להם במדתם ונענשו בעונש מקביל לחטא הראשון. ויש לומר דעונש מים ואש וגפרית כנ"ל מקביל לחטא עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים... (שם שם תרע"ה)
...וזה עצמו הוא הענין ארדה נא, היינו ירידת האור האלקי באמצעות המלאכים, ועל כן ניחא שמלאכי רחמים היו, וזה עצמו הוא בירור דינם של סדום אם לא נתקלקלו לגמרי עד שנפרדו מהם חלקי הקדושה, דאם עדיין יש בהם עוד זיק טוב יתעוררו על ידי האור האלקי המובא שמה, ולכל הפחות לא יעמדו עוד במרדם, ועוד יש בהם תקוה אולי עוד יעשו אחר זה תשובה, אבל אם לא יתעוררו כלל לרגלי האור האלקי שירד שמה, הנה אפסה מהם כל תקוה, ועל כן עוד להיפוך יתמשך מהם כל ריח ניצוץ קדוש, וישארו פגרים מתים, ואז יתקיים בהם העונש... (שם שם תר"פ)
ויהי כמצחק בעיני חתניו, ויש לתמוה, הרי היו רואים בעיניהם פלא גדול, שכל העיר מנער ועד זקן הוכו בסנורים... ועל כל פנים היה צריך להתעורר חשש בלבם, אולי יוכל עוד כהנה וכהנה, ולמה היה עוד לצחוק בעיניהם. ונראה שגם זה ממכת הסנוורים, כמו שבגשמיות נלאו למצא הפתח, והיו רואין ולא רואין, כן נמי בפנימיות הענין, היו רואין את הפלא ולא היו יכולין לשים אליו לב, וזה לימוד לאדם, שיש כמה זמנים וכמה ענינים, אשר באם ישים אליהם לב היה רואה מפלאות תמים דעים, השגחתו הפרטית והשכר והעונש... (שם)
...אך מחמת מצות מילה שהמשיכה כל כך התגלות אלקות בעולם, אפילו מטה מטה מצא מין את מינו ונעורה קדושה ארץ ישראל הטמונה לשעתה על כל פנים, ועל כן אז לא קיימה את עוברי עבירה, אם כן כל ענין הפיכת סדום נסתעף ממצות המילה והמראה הגדול והסעודה, ומזה נמשכה אלקות בהתגלות אפילו במקומות הנמוכים כסדום, ובשביל זה בא ענשם. (שם שם תרפ"א)
...ואחר שזכה אברהם למילה נתבשר בלידת יצחק, שהוא הראשון הנימול לח' והוא מדת הגבורה שבעולם בכבישת היצר, ומזה נמשך הפיכת סדום שהיתה מלאה זוהמת היצר בתאוות, כמשז"ל (נזיר כ"ג) על פסוק כי כלה משקה, ושם היתה טמונה נפש דוד המע"ה... דזה לעומת זה בשליטות האדם באדם כפי תוקף הקדושה כן הוא תוקף הקליפה המקיפה, דעל כן כל הגדול יצרו גדול הימנו... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רכה)
...והמלאכים המבשרים על לידת יצחק שהוא התחלת בנין אומה הישראלית הנבדלת מהעמים להיות גוי אחד, הם שנשתלחו להפוך את סדום שהם החשוכא שקדמה לנהורא שחשבו לשכח תורת רגל מארצם, היינו שחשבו עצמם גם כן לגוי מיוחד בין הגוים שאין להם התחברות עם זולתם, כי מצפון זהב יאתה, ובלידת יצחק התחיל השפעת הזהב, שלא נברא אלא לצורך בית המקדש כי אין עולם הזה כדאי לשפע זה, דאין ישראל יכולים לקבל רוב טובה, ובסדום עפרות זהב להם, שהשי"ת השפיע להם הכל על ידי שורש משיח הנמצא שם שהוא נברא לבית המקדש, היינו להשרות שכינתו ית' בתחתונים על ידי מורא גדול זו גילוי שכינה... (שם מחשבות חרוץ עמוד קסב)
והנה בסדום מצינו שחרבה אף הארץ, מה שאינו כן בדור המבול... ולא מצינו בנפשות סדום שהיה כלול בהם מנפשות ישראל א' משבעים, אך איתא (בב"ר פ"ג) מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתיו, בסדום, ששם היה נפש דוד, שממנו יצא משיח, וזה הענין דכתיב בפרשה של סדום, (איוב כ"ח) מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו, והיינו שיש אור תורה שבעל פה של משיח... ונפשות סדום הם יהיו דורו של משיח, ובעולם הזה מעט מזעיר דוגמתן... ולעתיד יהיה כן, כשיתבטל היצר הרע והלב יהיה לאבן ספיר, ואז בסדום מקום ספיר אבניה, והארץ היתה גם כן מעין העתיד לבא, שיהיה ארץ חדשה... (פרי צדיק סוכות כג, ועיין שם עוד)
הנה חטאם של סדום מבואר בכתוב, שהוא על אי-צדקה שלא עשו חסד, ולא הניחו לאורחים לבא ממדינות אחרות, מסתמא כי מסדום לעמורה היו יכולים לבא, ומדברי רש"י שבכאן משמע, שעד ג' ימים היו יכולים להשתהות, אלא שיותר מזה לא היו מניחים להתעכב. והנה כשנתבונן היום במצבנו אנו, האם לא נראה כתמונה זאת בכל המדינות, בלי דרכון וויזה הלא אי אפשר להכנס לשום מדינה, וגם שומרים שמו על כל הגבולות, מלפנים לא היו כל הענינים האלו של דרכונים, היו יכולים לילך ממדינה למדינה בלי שום רשיון מיוחד, כל זה נתחדש היום, הכל מפני חששות של אבטלה. כאמריקה היום כן האמריקה של העת ההיא, סגרה דלתיה לגמרי, ומפני מה, מפני שהיה שם רב טוב, והרבה סחורה, ורצו כולם לשם, מפני שהיתה ארץ שמנה, חששו פן יבואו כולם בתוכה, ועל כן עשו חוק הגירה להצריך את כל הבא בתוכה לרשות עצמו, ועד ג' ימים יכולים להשתהות ולא יותר... כל זה מהרשעות היותר נוראה, שמתייראים שמא גם לזולתינו יגיע איזה חלק, זה הרשעות פועלת לפחוד תמיד, שמא יגע שום דבר לזולתינו, פן ואולי יגרום זה איזה חסרון לי, זוהי באמת מדת סדום, זוהי משפלות האדם, כל עיקר הטענה והפחד של חוסר עבודה בשביל התושבים מכבר, זהו נגד אמונה, כל זה נובע בעיקר מרשעתו המרובה של האדם, ומי יודע אם לא מפני זו הרשעות, שסגרו דלתותיהם לפני אורחים, באו למשבר הגדול השורר כעת בכל העולם, כי כן היתה חטאת סדום אחותם וענשה המרובה. (דעת תורה בראשית יט ב)