סוטה

(ראה גם: קרבן-סוטה)

 

דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם, איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. ושכב איש אותה שכבת זרע, ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה, ועד אין בה, והוא לא נתפשה. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה, או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה. והביא האיש את אשתו אל הכהן, והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים, לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה, כי מנחת קנאות היא, מנחת זכרון מזכרת עוון... והעמיד הכהן את האשה לפני ה' ופרע את ראש האשה, ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאות היא, וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים. והשביע אותה הכהן, ואמר אל האשה, אם לא שכב איש אתך, ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה... והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, ואמר הכהן לאשה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך, בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה... ואמרה האשה אמן אמן. וכתב את האלת האלה הכהן בספר, ומחה אל מי המרים, והשקה את האשה את מי המרים המאררים, ובאו בה המים המאררים למרים... ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע. (במדבר ה יב)

זהר:

וכל זה (היניקה של הנחש) באה, משום שבטן ההיא (היינו תנה"י של נוקבא) נדחתה... וכן הוא נדחה מבטן שלמטה של שאר נשים שבעולם, (כי הנשים למטה הם ענפי הנוקבא העליונה), שאף על פי שיש להם צער, לא ניתנה לו רשות לשלוט עליהם, ואיזו בטן ניתנה לו, שהוא שולט עליה, הוא בטן ההיא של סוטה, שכתוב וצבתה בטנה, משום שבבטן הזו עושה בה נקמות כרצונו, ובטן ההיא שלו היא, שהקב"ה נתן לו, כדי שלא יהיה נדחה לגמרי... הקב"ה אינו מקפחו, ואינו דוחה אותו מכל, משום שלקח שמואל הירך שלו, אלא נותן לו חלק אחד, ומה הוא, נותן לו ירך ובטן של הסוטה, תמורת ירך ובטן שהסיר ממנו, ועל כן שתיהן נתן לו הקב"ה, שיהיה מקום הקדושה פנוי מכל טומאה.

לנפיל ירך, ונפלה ירכה (היה צריך לומר), אלא כמי שזורק עצם לכלב, ואמר לו קבל את זה לחלקך, והכל לא הרע לו, אלא מה שגזלו ממנו הירך, שהוא יגע ועמל עליה, (דהיינו ויאבק איש עמו וגו'), והרויח אותה, והוציאו אותה מידו,ועל כן השליך אליו הקב"ה עצם הזה של הסוטה,והוציאו אליו, כמו שאמרנו, ובזה שמח ושבע...

תא חזי, מי שמוצא את חברו כמוהו, שעושה כמעשיו בעולם, אוהב אותו מתדבק בו, ועושה עמו חסד, אבל הסטרא אחרא אינו כן, כיון שמוצא מי שעוזב את צד הקדושה של הקב"ה, ועושה כמעשיו ומתדבק בו, אז הוא רוצה לכלותו ולהוציאו מן העולם, אשה זו עשתה כמעשיו והתדבקה בו, ראה מה שעשה בה, וצבתה בטנה ונפלה ירכה... (משפטים שכג)

(ורוח הזה שנקרא עפר) הוא כלול במי המרים המאררים, ועל כן האשה ששטתה תחת בעלה, ועשתה מעשה אשת זנונים, צריך להשקותה מים הכלולים בעפר שהוא מקרקע המשכן, ועפר הזה הוא ממקום ההוא שנקרא קרקע, (שהוא בחינת עולם הבריאה, ובריאה) ההוא נקרא קרקע של משכן ההוא, (שהוא מלכות דאצילות הנקראת משכן). ועפר ההוא (שהוא הרוח, הוא מאותו הקרקע, ומשום זה צריך הכהן להשקות אשה ההיא באופן הזה, (לתת עפר מקרקע המשכן בתוך המים), והכל הוא ברמז עליון. (פקודי תתקו)

אשת זנונים, (שהיא הקליפה שלעומת אשת חיל) מרחקת עצמה מביניהם (מישראל), שאינה יכולה לעמוד על (הקרבן שעורים, כי הוא מעורר עליה הדינים, דוצבתה בטנה ונפלה ירכה), אשת חיל (שהיא המלכות), מקרבת עצמה להתקרב אל הכהן הגדול (שהוא ז"א, דהיינו שמקבלת התקון שלו להאיר ממטה למעלה) ודאי טהורה היא, ועליה נאמר, ונקתה ונזרעה זרע, ומוסיפה כח ואהבה לבעלה (ז"א). אשת זנונים בורחת מן המקדש, שלא לקרב אליו, כי אם (האשת זנונים) היתה מתקרבת אליה, באותו זמן שאשת חיל בודקת את עצמה (במים של סוטה), היתה נאבדת מן העולם, (כי היתה נופלת עליה הקללה דוצבתה בטנה ונפלה ירכה, מחמת שסטה תחת אשה, להמשיך הארת השמאל ממעלה למטה), ועל כן אינה רוצה להתקרב למקדש, ובורחת ממנו, ונשארים ישראל זכאים בלי עירוב אחר לסוד האמונה... (אמור קס, ועיין שם עוד)

איש איש כי תשטה אשתו וגו', מאי האי לגבי האי, אלא כמה דכתיב למעול מעל בה', רבי אלעזר אמר איש איש, מאי איש איש, דהא בחד סגי, אלא הא אוקמוה, אבל איש איש משמע איש דאיהו איש, וקיים קרא דכתיב שתה מים מבורך וגו', (ולא נתן עיניו באשה אחרת) אז הוא איש בעולם, איש אל אשתו, ומעלה בו מעל, הרי במעל אחד היה די, למה ב' פעמים, אלא מעל אחד למעלה ואחד למטה, דהיינו אחד לכנסת ישראל (שהיא מלכות), ואחד לבעלה (שהוא ז"א), משום זה והביא האיש את אשתו (אל הכהן).

למה אל הכהן (ולא לשופט), סוד הדבר הוא, משום שהכהן הא שושבינה של המטרוניתא, (דהיינו המתקן את המלכות לזווג עם ז"א, ועל כן שייך לתקון הפגם של הסוטה המגיע עד המלכות). כאן יש להסתכל, הרי כתוב ושחט את בן הבקר, ושחט (פירושו) אחר ולא הכהן, משום שהכהן אסור לו (לפעול) בדין, כדי שלא יפגום אותו מקום (שהכהן) אחוז בו, (דהיינו חסד), ואתה אומר, והביא האיש את אשתו אל הכהן לדון הדין שלה, אלא ודאי רק הכהן ראוי לזה, משום שהוא שושבינה של המטרוניתא, וכל נשי העולם מתברכים מכנסת ישראל, ועל כן האשה שלמטה מתברכת (בשעת נשואין), בשבע ברכות, משום שהיא אחוזה בכנסת ישראל, (שיש בה ז' ספירות חג"ת נהי"מ), והכהן עומד לתקן דברי המטרוניתא (שהיא המלכות), ולעיין בכל מה שהיא צריכה, משום זה רק הכהן ראוי לזה ולא אחר. ואם תאמר (שהכהן) עושה דין, (שהוא סותר למדרגתו שהיא חסד), אינו כן, אלא כדי להרבות שלום בעולם הוא משתדל בזה, ולהגדיל החסד, כי אם האשה ההיא נמצאת נקיה, הכהן מרבה שלום בהם, ולא עוד, אלא שמתעברת בבן זכר, ונעשה שלום על ידו, ואם אינה נמצאת נקיה, אין (הכהן) עושה דין, אלא שם הקדוש ההוא שהיא שקרה בו, הוא עושה דין, והוא בודק אותה.

בא וראה, הכהן לא הכניס עצמו לזה, אלא כשהיא נותנת עצמה לפניו (להשקותה כדי) שתזכה, פעם ושתים שואל אותה, וכיון שהיא רוצה להמצא נקיה, אז עושה מעשה, כדי להרבות השלום (בינה לבעלה).

הכהן כותב את השם הקדוש, פעם אחת בדרך ישר, (דהיינו י"ה ו"ה), ולאחר כך כותב אותו למפרע, (דהיינו ה"ו ה"י), והאותיות (שנמחו לתוך המים) היו נשרטים באורות עליונים (ד' בחינות), שהם דין בדין, רחמים ברחמים, רחמים בדין, דין ברחמים. אם נמצאת נקיה, האותיות של רחמים נמצאו ואותיות הדין עלו, ואם לא נמצאת כראוי (אותיות) הרחמים עלו, ואותיות הדין נשארו, ואז נעשה הדין... (נשא ס, ועיין שם עוד)

...תא חזי, אם האשה נמצאת נקיה, אלו המים נכנסים בתוכה ומתהפכים להיות מתוקים ומנקים אותה ועומדים בתוכה, עד שמתעברת. כיון שנתעברה, היו המים מייפים ביופי את העובר שבמעיה, ויצא בן יפה ונקי מכל בלי שום מום שבעולם, ואם לא (היתה נקיה, אז) נכנסים בתוכה אלו המים, והיא מריחה ריח של הזוהמא, (של הנחש כנ"ל), והמים האלו מתהפכים במעיה לנחש, ובמה שקלקלה נתפסת, (דהיינו וצבתה בטנה ונפלה ירכה), ונראית חרפתה לכל, וכבר העמידו החברים.

תא חזי, כל נשי העולם עומדות ונדונות במקומן (מאלו המים ששתתה הסוטה), ועל כן אותו מקום ממש שהם נמצאים ממנו, (שהוא המלכות, שהנשים הן ענפיה), בה נדונו, (כי המלכות דנה אותן כנ"ל), אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ורצה לטהר אותם. (שם עג)

פתח ואמר, מצוה לדון בדיני סוטה, זה שאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא וגו', ודאי רוח הטומאה נמצא מב' צדדים, א' בשקר וא' באמת, משום זה ברוח שקר, וקנא את אשתו והיא לא נטמאה, והשני, ועבר עליו וגו' וקנא את אשתו והיא נטמאה. וכי יש אמת ברוח הטומאה, אלא באדם שהוא מצד עץ טוב ורע, שם יש יצר הרע, נחש, בזמן שיש לו לאדם אשה יפה (שהיא הנשמה), בכל מעשים טובים, שנאמר בה אשת חיל עטרת בעלה, יש ליצר הרע קנאה, כמו שמצאנו, שהנחש קנא אדם על אשתו, עד שפיתה אותה וגרם לה מיתה. ולפעמים שולט עליה בחטאים ומטמא אותה, והיא נעשית נבלה.

ויצא הרע, מצד הימין שלו, שהוא מדרגת ישמעאל, הוא נקרא נחש, ומצד השמאל, שהוא מדרגת עשו, שהוא סמאל, נקרא כלב, שהוא הממונה של גיהנם שצועק ונובח הב הב, זה שאמר לעלוקה שתי בנות הב הב. וברצונו לשרוף הנשמה שנטמאה באש שלו, בגיהנם, וזהו ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, באמת, והיא נטמאה, (ולפעמים מקטרג עליה בשקר, שהיא לא נטמאה)... (שם פב, ועיין שם עוד)

ספרי:

איש איש כי תשטה אשתו, למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר כי יקח איש אשה ובעלה, לא שמענו וגו' אלא בזמן שיש לו עדים, והתרו בו שיוצאת ממנו בגט, אבל ספק נבעלה ספק לא נבעלה לא שמענו מה יעשה לה, תלמוד לומר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו, הרי הכתוב זוקקה שתהא שותה מים המרים... כי תשטה אשתו, בראויה לאישות הכתוב מדבר, והוציא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט...

ושכב איש, להוציא את הקטן שאינו איש, אותה, ולא את אחותה, שהיה בדין, אם כשבא איסור הקל על איסור הקלה אסר את אוסרו, כשבא איסור חמור על איסור חמור אינו דין שהוא אוסר את אוסרו, תלמוד לומר אותה ולא את אחותה, אבא חנין אומר משום רבי אליעזר, אותה ולא את חמותו, אותה ולא את הערוה, שהיה בדין...

ונעלם מעיני אישה, להוציא את הסומא, ונעלם מעיני אישה, ולא שיהא בעל רואה ומעמעם, הא אם ידע בה בעלה אין רשאי להערים עליה ולהשקותה. 

ונסתרה והיא נטמאה, אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה, או אין עדים לטומאה ולא לסתירה, אם אמרת כן, אף היא מותרת לבעלה, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, ונסתרה, אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה. ונסתרה, לא שמענו שיעור סתירה, תלמוד לומר ונסתרה והיא נטמאה, סתירה כדי טומאה, כדי להקיף דקל דברי רבי ישמעאל...

והיא לא נתפסה, להוציא את האנוסה... ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, רשות, דברי רבי ישמעאל, רבי אליעזר אומר חובה, או עבר עליו רוח קנאה. רבי עקיבא אומר, מה תלמוד לומר נטמאה נטמאה נטמאה שלשה פעמים, אלא טמאה לבעל, וטמאה לבועל, וטמאה לתרומה... (נשא ז)

והביא האיש את אשתו אל הכהן, מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן, אלא אמרו מוסרים לו שני תלמידי חכמים בדרך, שלא יבא עליה, ורבי אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר...

...אם היתה טמאה פורענות פוקדה מיד, ואם יש לה זכות זכות תולה לה ששה חדשים מפני תיקון הוולד, דברי אבא יוסי בן חנן, רבי אליעזר בן יצחק אומר, איש הדרתו תשעה חדשים, שנאמר ונקתה ונזרעה זרע, מה זרע בן תשעה חדשים, אף זכות תשעה חדשים, רבי ישמעאל אומר שנים עשר חודש, ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר, להן מלכא מלכי ישפר עלך, כולא מטא על נבוכדנצר לקצת ירחין תרי עשר, רבי שמעון בן יוחי אומר, אין זכות תולה במים המרים, אם אומר אתה שהזכות תולה במים המרים המאררים, מדהה אתה את המים בפני כל הנשים ושותות, ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו, ויאמרו טמאות היו, אלא שתלתה להם זכות. רבי אומר, אני אכריע, אם היתה טהורה סופה למות כדרך בני אדם, ואם היתה טמאה סופה למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה, ורבי שמעון בן יוחי אומר, וכי מי מודיע לכל העומדים שסוף זה למות, וצבתה בטנה ונפלה יריכה, אלא כיון שהיתה שותה פניה מוריקות ועיניה בולטות, וכמין שרביטין היו מורקים בה, והן אומרים מהרו והוציאוה שלא תטמא העזרה. (שם ח)

והקריב אותה הכהן, מיכן אמרו, אין משקים שתי סוטות כאחת, והעמידה, שלא יעמיד עמה לא עבדיה ולא שפחותיה מפני שלבה סמוך עליהם, לפני ה' בשערי ניקנור... (שם ט)

ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרס, אין מים קדושים אלא שקדשו בכלי, ואילו הם, אלו מי כיור, בכלי חרס, מגיד שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרס... ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, מגיד הכתוב, שאם לא היה שם עפר מביא עפר ממקום אחר ונותנו למקום מפני שהמקום מקדשו, איסי בן עקביה אומר, להביא את קרקע בית עולמים. איסי בן מנחם אומר... נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר, מה עפר האמור להלן עפר על פני המים, אף כאן עפר על פני המים, מה להלן אם הקדים עפר למים יצא, אף כאן אם הקדים עפר למים יצא. יקח הכהן ונתן אל המים, כדי שיראה... (שם י)

והעמיד הכהן את האשה לפני ה', מקום שמעמידה בתחילה מעמידה בסוף. ופרע את ראש האשה, כהן נפנה לאחוריה ופורעה, כדי לקיים בה מצות פריעה, דברי רבי ישמעאל... רבי יהודה אומר, אם היה בית חליצתה נאה לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה לא היה סותרו, היתה מכוסה לבנים מכסה שחורים היו שחורים נאים לה מפשיטן ומלבישים אותה כעורים... רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אין מנוולים בנות ישראל יותר ממה שכתוב בתורה, אלא לפני ה' ופרע את ראש האשה, סדין של בוץ היה פורס בינו לבין העם, כהן פונה לאחוריה ופורעה, כדי לקיים בה מצות פריעה, אמר לו, כשם שלא חסת על כבוד המקום, כך אין חסין על כבודה...

ונתן על כפיה, אבא חנין אומר משום רבי אליעזר, כדי ליגעה, כדי שתחזור בה, והלא דברים קל וחומר, אם כך חס המקום על עוברי רצונו, על אחת כמה וכמה יחוס על עושי רצונו. וביד הכהן יהיו מי המרים, מגיד הכתוב שאין המים נהפכים להיות מרים אלא ביד הכהן, דבר אחר, נקראו מרים על שם סופן, שממרין את הגוף ומרעידים את העין. (שם יא)

והשביע אותה הכהן, הכהן משביעה, ואינה נשבעת מאליה, שהיה בדין... ואמר אל האשה, בכל לשון שהיא שומעת, דברי רבי יאשיה, שהיה בדין... רבי ישמעאל אומר אינו צריך, שהרי כבר נאמר ואמרה האשה אמן אמן, אם אינה שומעת, כיצד אמרה אמן אמן...

אם לא שכב איש אותך, מלמד שפותח לה בזכות, אומר לה הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה קידמוך ונשטפו, אל תגרמי לשם הגדול הנכתב בקדושה שימחה על המים, אומר לפניה דברי הגדה, מעשים שאירעו בכתובים הראשונים, כגון אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, ואומר לפניה דברים שאינן כדיי לשומען היא וכל משפחות בית אביה כדיי בהם. רבי ישמעאל אומר, בתחילה מודיעה כוחן של מים המרים, אומר לה בתי, אומר לך, המים המרים האלו למה הם דומים, לסם יבש הניתן על גבי בשר חי ואין מזיקו, כשהוא מוצא מתחיל לחלחל, אם טהורה את שתי ואל תמנעי, ואם טמאה את, הנקי ממים המרים המאררים האלה. (שם יב)

ולקח הכהן מיד האשה, ולא מיד שלוחה, מיד האשה, שאם פירסה נדה לא היתה שותה, והשקה את האשה, למה נאמר, והרי כבר נאמר ואחר ישקה את האשה, מה תלמוד לומר והשקה את האשה, שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה, מערערים אותה ומשקים אותה בעל כורחה, דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים, ואחר ישקה את האשה למה נאמר והשקה את האשה, ומה תלמוד לומר ואחר ישקה את האשה, שלשה דברים מעכבים בסוטה, עד שלא נמחקה המגלה ועד שלא קרב הקומץ, ועד שלא קבלה עליה את השבועה, נמחקה המגלה ואמרה טמאה אני, המים נשפכים והמנחה מתפזרת אבית הדשן, ואין מגלתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת, רבי אחי ברבי יאשיה אומר, משקים בה סוטה אחרת... (שם יז)

והשקה את המים עד וצבתה בטנה, אין לי אלא בטנה וירכה, שאר אבריה מניין, תלמוד לומר ובאו בה, אני אקרא ובאו בה, מה תלמוד לומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה, אבר שתהחיל בעבירה ממנו יתחיל הפורענות... והיתה האשה לאלה, שהיו אלין בה, יארעיך כשם שאירעה לפלונית, וכן הוא אומר והנחתם את שמכם לשבועה לבחירי... (שם יח)

ואם לא נטמאה האשה, רבי ישמעאל אומר, וכי מי טמאה, שהכתוב מטהרה, ומה תלמוד לומר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, אלא מגיד הכתוב כיון שיצא עליה שם רע אסורה לבעלה... ונזרעה זרע, שאם היתה עקרה נפקדת, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי ישמעאל, אם כן ילכו כל העקרות ויקלקלו בשביל שיפקדו, וזו שיש בה הפסידה, אלא מה תלמוד לומר ונקתה ונזרעה זרע, שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקיבות יולדות זכרים, אחד יולדת שנים, שחורים יולדת לבנים, קצרים יולדת ארוכים. דבר אחר ונקתה ונזרעה זרע, להוציא איילונית ושאינה ראויה לילד... (שם יט)

...רבי יונתן אומר כחותם הדברין, אשר תשטה אשה, להביא אשת חרש ואשת שיעמום שבית דין מקנים להם אף לפוסלם מכתובתם, או אף להשקותם, תלמוד לומר והביא האיש את אשתו אל הכהן, האיש משקה, ואין בית דין משקים. תחת אישה, להוציא את הארוסה, או מוציא את היבמה... דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר איש איש כי תשטה אשתו להוציא היבמה, משמע מוציא היבמה ומביא את הארוסה, תלמוד לומר תחת אישה, להוציא את הארוסה. (שם כ)

או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה, למה נאמר, לפי שהוא אומר ועבר עליו רוח קנאה, או כשם שעד שלא קנא לה רשות, אף כך משקנא לה רשות, תלמוד לומר או איש אשר תעבור עליו, חובה ולא רשות... ונקה האיש מעוון, שלא יאמר אוי לי שהרגתי בת ישראל או לי שנוולתי בת ישראל, אוי לי שהייתי משמש עם הטמאה, לכך נאמר ונקה, שמעון בן עזאי אומר, בטהורה הכתוב מדבר, הואיל והביאה עצמה לידי דברים הללו, אף היא לא תצא מידי פורענות, לכך נאמר ונקה האיש מעוון, ורבי עקיבא אומר בא הכתוב ללמדף שסוף זו למות...

למה נאמר ונקה האיש מעון, כשהאיש מנוקה מעון האשה ההיא תשא את עונה, ולא כענין שנאמר לא אפקד על בנותיכם כי תזננה ועל כלותיכם כי תנאפנה, כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו, ועם לא יבין ילבט. אמר להם, הואיל ואתם רודפים אחר זנות אף המים לא יבדקו את נשיכם, לכך נאמר ונקה האיש מעון את עון ההוא. (שם כא)

אמר רבי יאשיה, שלשה דברים סח לי רבי זעירא משם אנשי ירושלים, סוטה אם רצה בעלה למחול לה מוחל... (תצא ריח)

...אם כן למה נאמר אחרי אשר הוטמאה, לרבות סוטה שנסתרה, וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו. (שם ער)

תלמוד בבלי:

דתנן הוא היה אומר, אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת, וחכמים אומרים משקין, ואמרו לו, מעשה בכרכמית שפחה משוחררת בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון, ואמר להם דוגמא השקוה... (ברכות יט א)

אמר רבי אלעזר, אמרה חנה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אם ראה מוטב, ואם לאו תראה, אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר, שנאמר ונקתה ונזרעה זרע. הניחא למאן דאמר אם היתה עקרה נפקדה, שפיר, אלא למאן דאמר אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקבות יולדת זכרים... מאי איכא למימר, דתניא, ונקתה ונזרעה זרע, מלמד שאם היתה עקרה נפקדת, דברי רבי ישמעאל, אמר לו רבי עקיבא אם כן ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו וזו שלא קלקלה נפקדת, אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח... (שם לא ב)

תניא רבי אומר, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחנן, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות, לומר כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן, סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו, וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו, וכתיב והביא האיש את אשתו וגו'... (שם סג א)

דתניא אין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת, רבי אחי בר יאשיה אמר מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת... (עירובין יג א)

ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה... אמר ריש לקיש באלף בית, מיתיבי שכשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא, אימא רואה וכותב כמה שכתוב בטבלא, ומה כתוב בטבלא, אם שכב איש אותך ואם לא שכב, אם שטית ואם לא שטית. (יומא לז א)

אמר רב יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה, טומאה כתיב בה כעריות... (יבמות יא א, וראה שם עוד)

ותנא תונא, אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה, האי ארוסה היכי דמי, אילימא דקני לה כשהיא ארוסה, וקא משקה לה כשהיא ארוסה, ארוסה בת משתיא היא... אלא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ומשקה לה כשהיא נשואה, מי בדקי לה מיא, והתניא ונקה האיש מעון, בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו... רב פפא אמר האי תנא הוא, דתניא אין מקנין לה לארוסה כשהיא ארוסה, אבל מקנין אותה להשקותה כשהיא נשואה... (שם נח א, וראה שם עוד)

אמר רב אשי מחזיר ספק סוטתו איכא בינייהו, מאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא, ומאן דאמר מפני שמרגילה, הא היא מרגלא ליה... (שם פה ב, וראה שם עוד)

ראשה פרוע דאורייתא היא, דכתיב ופרע את ראש האשה... (כתובות עב א)

אמר רבא תא שמע, ושמע אישה פרט לאשת חרש... אמר רבינא תא שמע אין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בחברתה, רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמר והשקה אותה, לבדה. (נדרים עג א)

המקנא לאשתו, רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו, רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים, כיצד מקנא לה, אומר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו, עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה, נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה, אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה... קסבר תנא דידן אסור לקנאות... אמר רבי חנינא מסורא לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה לא תיסתרי בהדי פלוני, דילמא קיימא לן כרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר קינוי על פי עצמו, ומיסתתרא, וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה, וקאסר לה עילויה איסורא לעולם... (סוטה ב א, וראה שם עוד)

ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שנאמר איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב, תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה, שרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה, ועד אחד מעידה שהיא טמאה... תנא דבי רבי ישמעאל אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח, שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, מאי רוח, רבנן אמרי רוח טומאה, רב אשי אמר רוח טהרה, ומסתברא כמאן דאמר רוח טהרה, דתניא, וקנא את אשתו רשות, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר חובה... (שם ג א, וראה שם עוד)

היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות, ואומר לה, בתי הרבה יין עושה... עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים, ואמר לפניה דברים שאינם כדי לשומען היא וכל משפחת בית אביה. אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת, ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור, ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות... ורמינהו, כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה, כך מאיימין עליה שתשתה, אומרים לה, בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי, לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי, אם יש שם מכה מחלחל ויורד, אין שם מכה אינו מועיל כלום... (שם ז א, וראה שם עוד)

במדה שאדם מודד בה מודדין לו, היא קשטה את עצמה לעבירה המקום נוולה, היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גילה עליה, בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא פלט... היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו, לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור, ומראה קלונה לכל, היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה, לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה, היא קשטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות, היא כחלה לו עיניה, לפיכך עיניה בולטות, היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה, היא הראתה לו באצבע, לפיכך ציפורניה נושרות, היא חגרה לו בצילצול, לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה, היא פשטה לו את ירכה, לפיכך ירכה נופלת, היא קבלתו על כרסה, לפיכך בטנה צבה, היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה מאכל בהמה, היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים, לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה של חרש, היא עשתה בסתר, יושב בסתר עליון שם בה פנים, שנאמר ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וגו'... (שם ח ב)

בא לו לכתוב את המגלה, מאיזה מקום הוא כותב, מואם לא שכב איש וגו', ואת כי שטית תחת אישך, ואינו כותב והשביע הכהן,את האשה, וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבועה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך, ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן, רבי יוסי אומר לא היה מפסיק, רבי יהודה אומר, כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו', ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו' ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן... אמר רבא מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה עפר ואפר, לא זכתה תחזור לעפרה. דריש רבא, בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר, זכו בניו לב' מצוות אפר פרה ועפר סוטה... (שם יז א, וראה שם עוד)

רבי שמעון אומר, אין הזכות תולה במים המרים, ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררין, מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות, ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו, שאומרים טמאות הן אלא שתלתה להן זכות, רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת, אלא מתנונה והולכת, לסוף היא מתה באותה מיתה... (שם כב ב)

ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה, שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה, פרט לארוסה ושומרת יבם... (שם כג ב, וראה שם עוד)

דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה, שנאמר ונקתה ונזרעה זרע, מי שדרכה להזריע, יצאתה זו שאין דרכה להזריע. ורבנן, האי ונקתה ונזרעה זרע מאי עבדי ליה, מיבעי להו, לכדתניא, ונקתה ונזרעה זרע, שאם היתה עקרה נפקדת דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי ישמעאל אם כן יסתרו כל העקרות ויפקדו, וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה, אם כן מה תלמוד לומר ונקתה ונזרעה זרע, שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקבות יולדת זכרים... (שם כו א, וראה שם עוד)

אמר רב ששת כשם שאם הוא סומא לא היה משקה, דכתיב ונעלם מעיני אישה, כך היא אם היתה סומא לא היתה שותה, רב אשי אמר כשם שחיגרת וגידמת לא היתה שותה, דכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה' ונתן על כפיה, כך הוא אם היה חיגר או גידם לא היה משקה. מר בר רב אשי אמר, כשם שאילמת לא היתה שותה, דכתיב ואמרה האשה אמן אמן, כך הוא אם היה אילם לא היה משקה. כשם שהמים בודקין אותה, כך המים בודקין אותו, שנאמר ובאו ובאו, כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר נטמאה ונטמאה, דברי רבי עקיבא... (שם כז א)

אלו נאמרין בכל לשון, פרשת סוטה... דכתיב ואמר הכהן לאשה, בכל לשון שהוא אומר, תנו רבנן, משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת, על מה היא שותה, ובמה היא שותה, על מה נטמאת ובמה היא נטמאת, על מה היא שותה על עסקי קינוי וסתירה, ובמה היא שותה במקידה של חרש, על מה נטמאת, על עסקי שחוק וילדות, ובמה היא נטמאת בשוגג או במזיד, באונס או ברצון, וכל כך למה, שלא להוציא לעז על מים המרים. (שם לב א)

משרבו הנואפים בטלו מים המרים... תנו רבנן, ונקה האיש מעוון, בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון, אין המים בודקין את אשתו, ואומר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו', מאי ואומר, וכי תימא עון דידיה אין דבניה ודבנתיה לא, תא שמע לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה, וכי תימא עון אשת איש אין עון דפנויה לא, תא שמע כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו, ומאי ועם לא יבין ילבט, אמר רבי אלעזר, אמר להם נביא לישראל, אם אתם מקפידין על עצמכם מים בודקין נשותיכם, ואם לאו אין המים בודקין נשותיכם... (שם מז ב)

אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התורה, שנאמר ואמרה האשה אמן אמן, ותנן על מה היא אומרת אמן אמן, אמן על האלה, אמן על השבועה, אמן אם מאיש זה, אמן אם מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה... (קידושין כז ב)

תניא כוותיה דאביי ורבא, רבי אומר אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית, מיכן שפותחין בדיני נפשות תחלה לזכות. (סנהדרין לב ב)

...רבנן סברי כי סוטה, מה סוטה ספק היא ועשאוה כודאי, הכא נמי ספק ועשאוה כודאי, אי מסוטה, אימא כי סוטה, מה סוטה ברשות הרבים טהור, הכא נמי ברשות הרבים טהור, הכי השתא, התם משום סתירה הוא, וסתירה ברשות הרבים ליכא, הכא משום חסר הוא... ורבי שמעון סבר כי סוטה, מה סוטה ברשות הרבים טהור, הכא נמי ברשות הרבים טהור... (נדה ג א)

תלמוד ירושלמי:

רבי ברכיה בעי, ולמה לא תנינן אפר סוטה (שאין לו שיעור כמה יתן)... לא אתינן מתניתין אלא דברים שהוא מוסיף עליהן ויש בעשייתן מצוה, ואילו אף על פי שהוא מוסיף עליהן אין בעשייתן מצוה. (פאה א ב)

...סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל, כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל, כך היא אסור לאחיו של בועל, יכול כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל כך היא אסורה לאחיו של בועל, נישמעינה מן הדא... (סוטה ד א, וראה שם עוד)

כתיב וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים, מעתה כדי ליגעה, אלא כדי להטיל אימה עליה. (שם ח ב)

אמר רבי ינאי פשיטא שאדם מוחל על קינויו, גירש כמי שמחל... (שם יג ב, וראה שם עוד)

תוספתא:

אין משקין שתי סוטות כאחת, שלא יהא לבה גס על חברתה, רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמר והקריב אותה הכהן, אותה מקריבין, ואין מקריבין שתים. כהנים מטילין גורלות ביניהם, וכל מי שחלה גורלו, אפילו כהן גדול יוצא ועומד בצד סוטה, ואוחז בבגדיה, אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבה... אפר סוטה שיראה על המים... (סוטה פרק א)

רבי מאיר אומר, אמן שלא נטמאתי, אמן שאין עתידה לטמא, אף על פי שהמים בודקין אותה מיד, אלא אפילו תקלקל לאחר עשרים שנה המים היה מתערערין עליה, שנאמר מנחת זכרון מזכרת עון... ראויה היתה שיבואו עליה פורעניות גדולות מאילו, שהביאה את עצמה לידי ספק הזה, אלא שניקללה ניוולה, שנאמר ונקתה מפורעניות הראוית לבא עליה. (שם פרק ב)

משרבו נטויות גרון ומסקרות עינים רבו המים המאררים, אלא שפסקו. (שם פרק יד)

מדרש רבה:

רבי יוסי בר חנינא פתר קרייא בסוטה, ונפש כי תחטא, היא שחטאה על בעלה שהוא זנה ומפרנסה, והיא הולכת ומקלקלת עם אחר, ושמעה קול אלה, והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, והוא עד ועד אין בה, או ראה ונעלם מעיני אישה, ולא מעיני יבמה, או ידע, ונסתרה והיא נטמאה אם לא יגיד ונשא עונו, אם לא תגיד לכהן וצבתה בטנה ונפלה יריכה. (ויקרא ו ד)

...ולכך כתיב בסוטה ומעלה בו מעל, לפי שהיא כופרת בפקדון, כמו דכתיב (ויקרא ה') נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו', והרי דברים קל וחומר, מה ממון הקל כל הכופר בפקדון כאילו כופר בהקב"ה, שנאמר ומעלה מעל בה' וכחש, הכופר בפקדון הגוף על אחת כמה וכמה שכל הכופר בו כאילו כופר בהקב"ה, לכך נאמר איש איש, על שהיא כופרת בשני אישים, בהקב"ה שנקרא איש, ובעלה שהוא איש, וכן הוא אומר, (משלי ב') העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלקיה שכחה. (במדבר ט א)

אמר רבי תנחום בר חנילאי, למה נכתבה פרשת מצורע למעלן ואחריה פרשת סוטה, משל לחמורה שהיתה חולה והוליכה אצל האפייטרוס וכיוה אותה וילדה בן מרושם, למה, שנכוית אמו, כך הולידה פרשת מצורע בן מרושם, זה הנואף, שכתוב בו לצבות בטן ולנפיל ירך... (שם שם ב)

..כיצד הוא מפרסם מעשיו, שהקב"ה נותן בלב בעל הסוטה לקנאות את אשתו והוא משקה והמים בודקין את הסוטה ואת הנואף, הוי לא אראנו נאם ה', אותה שעה מתפרסם הנואף והכל יודעין שהוא שכב עמה. אף כאן הוא אומר ומעלה בו מעל, אומר הקב"ה לסוטה, בבעליך את מועלת ומשקרת, בי אין את יכולה לשקר, שאני אפרסם את מעשיך, מעביר עליו רוח קנאה והיא שותה, ושניהם נדונים, הוי ומעלה בו מעל.

אמרו, מעשה בשתי אחיות, שהיו דומות זו לזו, והיתה האחת נשואה בעיר אחרת, בקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה ולהשקותה מים המרים בירושלים, הלכה לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם, אמרה לה אחותה, מה ראית לבא בכאן, אמרה לה בעלי רוצה להשקות אותי מים מרים, ואני טמאה, אמרה לה אחותה, אני הולכות תחתיך ושותה, אמרה לה לכי ועשי כן. מה עשתה, לבשה בגדי אחותה, והלכה ושתתה מים המרים, ונמצאת טהורה, חזרה לביתה יצאת אחותה שזנתה לקראתה, חבקו ונשקו זו לזו, כיון שישקו זו לזו הריחה במים המרים, מיד מתה, לקיים מה שנאמר (קהלת ח') אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח, ואין שלטון ביום המות וגו', לכך נאמר ומעלה בו מעל. דבר אחר, ומעלה בו מעל, מעילה כפולה, שמעלה בו בנפשות ובממון, שהביאה לו נפשות אחרות לקחת לו ממונו. דבר אחר ומעלה בו מעל, שמעל בו בזכרים ובנקבות, ומעלה בו מעל, בעולם הזה ולעולם הבא, פירשה הימנו בב' עולמות. (שם שם ה)

תנא דבי ר"י, אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה, שנאמר ועבר עליו רוח קנאה, ותליא בפלוגתא תנאי וקנא את אשתו, רשות, דברי ר' ישמעאל, רבי עקיבא אומר חובה, הא למדנו שהוא רוח טהרה, שאם אתה אומר רוח טומאה, וכי רשות יש לו לאדם או חובה להכניס רוח טומאה בעצמו. תני רבי אליעזר בן יעקב אומר, כלפי שאמרה תורה (ויקרא י"ט) לא תשנא את אחיך בלבבך, יכול זו, תלמוד לומר ועבר עליו רוח קנאה וגו', ועבר עליו רוח קנאה, כיצד עוברת עליו, כמה דתימא (קהלת י') כי עוף השמים יוליך את הקול, ובעל כנפים יגיד דבר... וקנא את אשתו, אמר רבי נחמן בר יצחק אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אומר, (יואל ב') ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו. (שם שם ט)

...ואם לגלגת במצוות ולא הבאת קדשים לכהן, סופו והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו', תרעא דלא פתיח למצותא, פתיח לאסיא... (שם שם יא)

ולקח הכהן מים קדושים, אין מים קדושים אלא שנתקדשו בכלי, ואלו הן מי כיור, ולמה היו המים מן הכיור, לפי שהכיור לא נעשה אלא מן מראות הנשים, שנאמר, (שמות ל"ח) ויעש את הכיור נחשת וגו', ואותן נשים שאמרו האלקים מעיד עלינו שיצאנו טהורות ממצרים, כשבא משה לעשות כיור, אמר לו האלקים, באותן המראות עשה אותו, שלא נעשו לשם זנות, והימנה תהיינה בנותיהן נבדקות אם טהורות הן כאמותיהן... אמר הקב"ה לסוטות, אמותיכן גדלו בין הטמאים ולא נחשדו, ואתם גדלתם בין הטהורים ונחשדתם, לפיכך יבא מעשה ידיהן של אותן שגדלו בין הטמאים והיו טהורות, ויבדקו ויוכיחו למי שגדל בין טהורים ונטמאו, לכך היו המים מן הכיור. (שם שם יב)

לפני ה', והלא כתיב למעלה והעמידה לפני ה', אלא שהוא מודיעה לפני מה היא עומדת, לפני ה' ופרע את ראש האשה... כך שלא יאמר הכהן איני פורע ראש האשה ורוחו גסה עלי, לכך נאמר לפני ה' ופרע. ופרע למה, שדרך בנות ישראל ראשיהן מכוסות, ולכך היה פורע ראשה, ואומר לה את פרשת מדרך בנות ישראל, שדרכן להיות מכוסות ראשיהן, והלכת בדרכי הגוים שהן מהלכות ראשיהן פרועות, הרי לך מה שרצית...

וביד הכהן יהיו מי המרים, מגיד הכתוב, שאין המים נהפכין להיות מרים אלא בידי כהן, דבר אחר נקראו מים על שם שמאררים את הגוף ומבערין את העון. המאררים, אמר רבי תנחומא מים המאררים נגד רמ"ח אברים שיש בה, וכנגד רמ"ח אברים שיש בנואף. (שם שם יג)

והשביע הכהן, אמר רבי זירא בשם רבי ב' שבועות האמורות בסוטה למה, אחת קודם שנמחקה מגלה ואחת לאחר שנמחקה מגלה, לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ורבנן אמרין, אחת שבועה שיש עמה אלה, ואחת שבועה שאין עמה אלה, כיצד היא שבועה שיש עמה אלה, באומר לה משביעני עליך שלא נטמאת, ואם נטמאת יבואו בה... (שם שם טז)

אל מי המרים, אמר אבוה דשמואל, צריך ליתן מר לתוך המים, שנאמר מי המרים, שמרים כבר. (שם שם כ)

ותמעל מעל באישה, מגיד הכתוב, שמעילת הבעל גורם, לפי שמצינו טומאה בשאר עריות, יכול אם נטמאת באחת מהן שהמים יבדקו אותה, תלמוד לומר ותמעל מעל באישה, שמעילת בעלה גורמת לה שתבדק... (שם שם כב)

בתחלה קראה הכתוב אשתו, שנאמר איש איש כי תשטה אשתו, והביא האיש את אשתו, למה, חס האלקים על כבודן של ישראל, ואמר האלקים, אף על פי שקינא לה עד עכשיו ברשותו היא, שמא תחזור בה, ואם לא חזרה בה, הרי היא יוצאה מרשותו... (שם שם מא)

מדרש תנחומא:

רבי יוסי הגלילי אומר, ז' דברים בסוטה הן אמורות, עינים רמות, שהאשה הסוטה תולה עיניה לאיש אחר, וכן הוא אומר (ישעיה ג') יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטיות גרון ומשקרות עינים, לשון שקר, שהיא מנאפת עם איש אחר ומתעברת ממנו, ומשקרת לבעלה ואומרת ממך אני מעוברת, וידים שופכות דם נקי, שהנואף נכנס על מנת שאם יתפש יהרוג או יהרג, לב חורש מחשבות אוון, שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און, אימתי אם חוטאין ואומרים זה לזה באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום, רגלים ממהרות לרוץ לרעה בודאי שממהרין לעשות את החטא, יפיח כזבים, עד שקר, שאם יתפשו הם מכזבים ומשקרין ונשבעין ואומרין משיחין היינו זה עם זה בדברים אחרים, ומשלח מדנים בין אחים, שכל ישראל אחים ורעים הם, שנאמר (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי... (נשא א)

...ושתי פעמים אמור בסוטה ועבר עליו רוח קנאה, וקנא את אשתו, ולמה שני פעמים, לפי שהוא מקנא להקב"ה ולבעלה, וכן הוא אומר כי מנחת קנאות היא, שהן שתי קנאות... (שם ב)

ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר וגו', למה לוקח מים ועפר ובודקה, מפני שתחלתה מן המים ומן העפר, ואדם נברא מן העפר והיא נבראת מן המים, לפיכך תבדק במים ובעפר אם טהורה היא כברייתה אם לאו, דבר אחר למה נבדקת במים ובעפר, לפי שהן עדות, שנאמר (דברים ל') העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, דבר אחר למה נבדקת במים ובעפר, לפי שאדם זורע כמה זרעים בעפר ואינו יודע מה הם, עד שהמים יורדים עליהם ומודיעים, אם הם של בעל השדה, או מה שזרעו אחרים... (שם ד)

מדרש אגדה: 

ולמה היה משקה אותה מן הכיור, לפי שהכיור לא נעשה אלא מן מראות הנחושת של נשים כשרות שהיו במצרים, שנאמר ויעש את הכיור נחושת וגו', וזאת קלקלה ולא הלכה בדרך אותם נשים כשרות שהיו מחבבים את בעליהם, לכך הוא בודק אותה במי יכור. ולמה בכלי חרש, לפי שהיתה משקה לנואף בכלים נאים של כסף ושל זהב, לכך היה מגנה אותה ומשקה אותה בכלי חרש. ולמה הוא נותן עפר לתוך המים, לפי שהיא האכילה לנואף מעדנים,לכך היא טועמת טעם עפר, כשם שנתקללה הנחש בעפר, שנאמר "ועפר תאכל כל ימי חייך... (במדבר ה יב)

ילקוט ראובני:

מי סוטה דומים לאורים ותומים, לפי המפרשים בעבור כי האורים דבר רחוק מן השכל, לומר האותיות שהיו רחוקים היו מזדווגות, כן מי סוטה, לומר שהשם המיוחד שהיה טוב שיעשה היזק. (במדבר נשא)

תרגום יונתן:

ומטול דלא אייתי גברא ההוא אפרשותא ומעשרא איסתקף עלוי דייתי ית אינתתיה לכהנא. ומטול דאיהי אטעימת לגיורא תפנוקין אסתקף עלה דייתי ית קורבנא דקיץ עלה מדילה... דהיינון מיכלא דבעירי... (במדבר ה טו)

וטהורה היא - ותפוק זכיא נזיוה מנהר ותשכח רחמין קדם בעלה ותתעבר בבר דכר. (שם שם כח)

רש"י:

איש איש - ללמדך שמועלת בשתים, באיש מלחמה שלמעלה, ואישה מלמטה. כי תשטה אשתו - שנו רבותינו, אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות, דכתיב כי תשטה, וכתוב בו (משלי ז') נואף אשה חסר לב, ופשוטו של מקרא, כי תשטה תט מדרכי צניעות ותחשד בעינו. (שם שם יב)

מים קדושים - שקדשו בכיור (כתובות ע"ב), לפי שנעשה מנחשת מראות הצובאות, וזו פירשה מדרכיהן, שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח, וזו קלקלה לאחר, תבדק בו. (שם יז)

המאררים - המחסרים אותה מן העולם, לשון (יחזקאל כ"ד) סלון ממאיר, ולא יתכן לפרש מים ארורים, שהרי קדושים הן, ולא ארורים כתב הכתוב, אלא מאררים את אחרים. (שם שם יח)

והשקה את האשה - אין זה סדר המעשה, שהרי בתחלה מקריב מנחתה, אלא הכתוב מבשרך שכשישקנה יבאו בה למרים, לפי שנאמר בטן וירך, מנין לשאר כל הגוף, תלמוד לומר ובאו בה, בכולה, אם כן מה תלמוד לומר בטן וירך, לפי שהן התחילו בעבירה תחילה, לפיכך התחיל מהם הפורעניות. (שם שם כד)

יחטא איש לרעהו - בועל אשת איש, לתת דרכו - וצבתה בטנה, כך נדרש בתוספתא דסוטה. (מלכים א ח לא)

רמב"ן:

...וטעם השעורים, שתהיה סערת חמת ה' חמה יוצאה ושער מתחולל על ראש הרשעים יחול... וכן בכלי חרס, סימן שתשבר ככלי יוצר, וכן העפר, כי עפר היא ואל עפר תשוב שם. וטעם הוא על הקמח ויש לו סוד, כי למטה בהיותו ביד האשה אמר היא, ועתה הזכיר הזכרון תחלה, ואמר כי הוא מזכרת עון. (שם שם טו)

...והנכון בעיני כפשוטו, כי האשה בשתותה את המים ימתקו לה כשאר המים ואחרי כן בבואם בקרבה אם נטמאה יעוררו אותה ותרגיש מיד מרירות בפיה ובקרבה, וזהו שאמר והשקה את האשה, והיתה אם נטמאה ותמעול מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים, כי אחרי השתיה בבאם בבטנה מיד ישובו למרים בפיה ובקרבה כמנהג הדברים המקיאים, שימררו השותים אותם מאד, ואחרי כן תצבה בטנה ותפול ירכה, ונקראו המאררים, בעבור האלות הנמחים בהם שמקללים אותה... (שם שם יח)

...והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל, בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו, ליסר הנשים שלא תעשינה כזאת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרות, שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם, ולפיכך פסק הענין הזה משעה שנתקלקלו בעבירות, כמו שאמרו משרבו הנואפים פסקו מי סוטה... ואין הכתוב אומר שתהיינה הנשים הנואפות פטורות מן העון בעבור שבעליהן נואפים, רק שלא יעשה בהן הנס הגדול הזה, שהוא נעשה להם לכבודם ולהיותם עם קדוש, והם לא יבינו בטובה הזאת ולא יחפצו בה, וזהו שאמר ועם לא יבין ילבט, כלומר ילכד בסכלותו... והעולה מן ההלכה, שאפילו היו בניו ובנותיו נואפים ולא כהה בם, לא היו בודקין, והכלל שהוא נס וכבוד לישראל. (שם שם כ)

אחרי אשר הוטמאה - לרבות סוטה שנסתרה, לשון רש"י, ופירושו אשה שזנתה תחת בעלה, אבל הסוטה הנסתרת בלבד לא נודע שהיא טמאה, ואינו עובר עליה בלאו הזה, וכך מפורש בפרק ראשון של יבמות... (דברים כד ד)

משנה תורה:

קינוי האמור בתורה וקנא את אשתו, הוא שיאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם איש פלוני אפילו היה אביה או אחיה או עכו"ם או עבד או שחוף, הוא האיש שאינו מתקשה ואינו מוליד.

הסתירה האמורה בתורה ונסתרה הוא, שתסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תסתרי עמו בפני שני עדים, או שהתה עמו כדי טומאה, שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה, הרי זו אסורה על בעלה עד שתשתה מי המרים ויבדק הדבר, ובזמן שאין שם מי סוטה תאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה...

אמר לה בפני שנים אל תדברי עם פלוני אין זה קינוי, ואף על פי שנסתרה עמו בעדים ושהתה כדי טומאה לא נאסרה עליו ואינה שותה בקינוי זה. וכן אם אמר לה אל תסתרי עמו וראוה מדברת עמו אין זו סתירה, ולא נאסרה ולא שותה,וכן אם לא קדם קינוי ובאו שנים והעידו שנסתרה עם זה ושהתה כדי טומאה, לא נאסרה על בעלה ואינה שותה...

בעל שמחל על קינויו קודם שתסתר קינויו מחול, כאילו לא קנא לה מעולם, אבל אם מחל אחר שתסתר אינו יכול למחול, גרשה הרי זה כמי שמחל, ואם החזירה צריך לקנאות קינוי אחר.

קינא לה בפני שנים וראה אותה שנסתרה עם זה שקנא לה עליו, ושהתה כדי טומאה, הרי זו אסורה עליו ויוציא ויתן כתובה, שאינו יכול להשקותה על פי עצמו, וכן אם שמע העם מרננין אחריה אחר הקינוי והסתירה, עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה שזינתה עם האיש שקינא לה עליו, הרי זה אסור לקיימה, ויוציא ויתן כתובה... (סוטה א א והלאה)

ואלו שבית דין מקנין להן, מי שנתחרש בעלה או שנשתטה או שהיה במדינה אחרת או שהיה חבוש בבית האסורין לא להשקותה אלא לפסלה מכתובתה...

שתת מי המרים ונקתה מהן, וחזר וקינא לה עם האיש שהשקה על ידו ונסתרה עמו, אינו יכול להשקותה על ידו פעם שניה, אלא תאסר עליו לעולם,ותצא בלא כתובה, אבל אם קינא לה עם אחר, ונסתרה עם האחר בעדים, משקין אותה פעם שניה, ואפילו כמה פעמים, והוא שיקנה אותה בכל פעם בגלל איש אחר... (שם שם י)

האשה שקנא לה בעלה ונסתרה אחר הקינוי עמו בעדים, והרי היא עומדת לשתות, ובא עד אחר והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עמו, הרי זו אסורה על בעלה לעולם, ואינה שותה, ויוצאת בלא כתובה, ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעדי הסתירה, שנאמר ועד אין בה, והרי כאן עד. אפילו אשה ועבד ושפחה ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים, ואפילו קרוב נאמן לעדות סוטה להעיד עליה שזינתה, ותאסר על בעלה לעולם... (שם שם יד, וראה שם עוד)

אשה שקינא לה ונסתרה אין כופין אותה לשתות, אלא אם רצתה ואמרה הן נטמאתי, תצא בלא כתובה, ונאסרה על בעלה לעולם ואינה שותה, וכן אם אמרה איני טמאה ואיני שותה, אין כופין אותה לשתות ותצא בלא כתובה, וכן אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה, או שבעלה בעלה אחר שנסתרה, הרי זו אינה שותה, ונוטלת כתובתה ויוצאה והיא אסורה עליו לעולם.

ואלו הן הנשים שאינן ראויות לשתות אף על פי שהן רוצות לשתות, ובעליהן רוצים להשקותן, אלא יוצאות בלא כתובה משיבואו עידי סתירה אחר עידי קינוי, ויאסרו על בעליהן לעולם. וחמש עשרה נשים הן, ואלו הן, ארוסה, ושומרת יבם, וקטנה אשת הגדול, וגדולה אשת הקטן, ואשת אנדרוגינוס, ואשת הסומא, ואשת החגר או האלם, או מי שאינו שומע, או שהוא כרות יד, וכן החגרת, והאלמת, והסומא, וכרותת יד, ושאינה שומעת, כל אחת מאלו אינה ראויה לשתות...

הגיורת, ואשת הגר, ואשת עבד משוחרר, וממזרת, ואשת ממזר, ואשת סריס חמה או סריס אדם המותרות לבעליהן, הרי הן ככל הנשים ושותות...

אשה העומדת לשתות ומת בעלה קודם שתשתה, אינה שותה ולא נוטלת כתובתה. (שם פרק ב א והלאה)

כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל, אין המים המאררים בודקין את אשתו, ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו, שאסור מדברי סופרים, אין המים בודקין את אשתו, שנאמר ונקה האיש מעון, והאשה ההיא תשא את עונה, בזמן שהאיש מנוקה מעון אשה נושאה את עונה. לפיכך אם היתה אשתו אסורה עליו מחייבי לאוין או מחייבי עשה, אפילו שניה, וקנא לה ונסתרה אינה שותה, אלא תצא בלא כתובה, ותהיה אסורה עליו אף משום זה... היו לו בנים או אשה אחרת ראויה לילד, הרי זה משקה אותה, אף על פי שהיא זקנה או עקרה או אילונית ואינה ראויה לילד, שלא נאמר בתורה ונזרעה זרע אלא בראויה לילד, שאם היתה יולדת בצער תלד בריוח, היתה דרכה לילד נקבות תלד זכרים... (שם שם ח והלאה, וראה שם עוד)

כיצד השקאת סוטה, הבעל בא לבית דין שבעירו, ואומר להן אשתי זו קנאתי לה עם פלוני ונסתרה עמו, ואלו הן עידי, והרי היא אומרת שהיא טהורה, ואני רוצה להשקותה לבדוק הדבר. ובית דין שומעין דברי העדים, ומוסרין לו שני תלמידי חכמים לשמרו שמא יבא עליה קודם שתייה, שהרי נאסרה עליו עד שתשתה, ומשלחין אותו לירושלים, שאין משקין את הסוטה אלא בבית דין הגדול של שבעים זקנים במקדש.

הגיעו לירושלים, בית דין הגדול מושיבין אותה ביניהן, ומאיימין עליה שלא בפני בעלה, ומפחידין אותה פחד גדול שלא תשתה, ואומרים לה, בתי הרבה היין עושה, הרבה שכנים רעים עושים, אל תגרמי לשם הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים, ואומרין לה בתי הרבה קדמוך ונשטפו, ואישים גדולים ויקרים תקף יצרן עליהן ונכשלו, ומגידין לה מעשה יהודה ותמר כלתו, ומעשה ראובן בפלגש אביו אל פשטו, ומעשה אמנון ואחותו, כדי להקל עליה עד שתודה, ואם אמרה הן, נטמאתי, או איני שותה, יוצאה בלא כתובה והולכת לה.

עמדה בדבורה שהיא טהורה, מביאין אותה לשער מזרחי של עזרה, שהוא כנגד קדש הקדשים, ומעלין אותה ממקום למקום ומקיפין בה, כדי לייגעה עד שתקצר נפשה, אולי תודה. אם עמדה בדבורה, מביאין אותה כנגד שער המזרח מבחוץ ומעמידין אותה שם, היתה מתכסה בלבנים מתכסה בשחורין, ואם היו השחורין נאים לה מתכסה בבגדים שאין לה בהן נוי, ומסירין כל חלי כסף וזהב שעליה.

ומקבצין עליה קבוץ גדול של נשים, שכל הנשים הנמצאות שם חייבות לראותה, שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה, וכל איש שיחפץ לבא לראותה יבא ויראה, והיא עומדת ביניהן בלא רדיד ובלא מטפחת, אלא בבגדיה וכיפה שעל ראשה, כמו שהאשה בתוך ביתה. ואין מניחין שם לא עבדיה ולא שפחותיה, מפני שהיא מכרת אותן ודעתה מתיישבת בהן.

ואחר כך משביע הכהן בלשון שהיא מכרת, ומודיע בלשונה, שלא גרם לה אלא קינוי וסתירה, שקנא לה בעלה ונסתרה, ואמר לה בלשון שמכרת, אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה, ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך, יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך, בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה, ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך, והיא אומרת אמן אמן בלשון שמכרת, ומודיעה שהבטן היא תלקה תחלה והירך בסוף, כדי שלא להוציא לעז על המים. 

ואחר כך מביא מגלה של עור טהור כמו ספר תורה, וכותב עליה בלשון הקדש בדיו שאין בו קנקנתום לשמה של אשה כמו הגט, וכותב כל הדברים שהשביע אותה בהם, אות באות מלה במלה, וכותב את השם ככתבו ואינו כותב אמן אמן.

ואחר כך מביא כלי חרס שלא נעשה בו מלאכה מעולם, ולא יראה ככלי בלה מאורך הזמן, ואם החזירו לכבשן עד שנתחדש כשר, ונותן לתוכו מים חצי לוג מן הכיור, ובחצי לוג שהיה במקדש היה מודדו, ונכנס בו להיכל, ומקום היה שם אמה על אמה לימין הנכנס, ובו טבלא של שיש וטבעת קבועה בה, מגביה הטבלא ולוקח עפר מקרקע המשכן ונותנו על גבי המים כדי שיראה על פני המים, ונותן לתוכן דבר מר, כגון לענה וכיוצא בה, שנאמר מי המרים, ומוחק לתוכן המגילה לשמה, וימחוק יפה יפה עד שלא ישאר במגילה רושם הניכר כלל.

ואחר כך כהן אחד בא עליה מכהני העזרה, ואוחז בבגדיה, מכנגד פניה, וקורע עד שהוא מגלה את לבה, ומגלה שערה וסותר מחלפות ראשה כדי לנוולה, ומביא חבל מצרי כדי להזכירה מעשה מצרים שעשתה, ואם לא מצאו מצרי מביא חבל מכל מקום וקושרו למעלה מדדיה, כדי שלא יפלו הבגדים ונמצאת ערומה, שהרי נקרעו. 

ואחר כך מביא עשרון קמח שעורים משל בעל, ונותנו בכפיפה מצרית, והחבל והכפיפה באים משירי הלשכה, ונותנו לידיה כדי ליגעה. ואחר כך לוקח המנחה מן הכפיפה ונותנה לכלי שרת, ואינו נותן עליה שמן ולא לבונה, ואם נתן לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה...

ובכל זמן שפורע ראשה ונותן העשרון על ידיה יהיו המים בכלי ביד הכהן, ויראה אותה את המים, שנאמר וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים, ואחר כך משקה אותה ואחר שתשתה לוקח כלי שרת שבו המנחה ונותנו על ידיה, וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה במזרח כשאר כל התנופות...

אם טהורה היא, יוצאת והולכת לה, והרי היא מותרת לבעלה ,ואם טמאה היא מיד פניה מוריקות ועיניהם בולטות והיא מתמלאת גידין גידין, והן אומרין הוציאוה כדי שלא תפרוש נדה, והנדות מטמאות עזרת נשים, והן מוציאין אותה מעזרת נשים שהיא עומדת בה, ובטנה צבה בתחלה ואחר כך תפול ירכה ותמות.

באותה שעה שתמות היא, ימות הנואף שהשקה על ידו בכל מקום שהוא, ויארעו לו מאורעות שאירעו לה לצבות בטן ולנפיל ירך, וכל זה אם לא בא בעלה ביאה אסורה מעולם, אבל אם בעל בעילה של איסור אין המים בודקין את אשתו כמו שבארנו. ואם עבר והשקה את אשתו, הרי זה מוסיף על חטאתו פשע, שגרם לשם המפורש שימחה במים לבטלה, ומוציא לעז על מי סוטה, שאשתו אומרת לאחרות שזינתה ולא בדקו בה המים, והיא לא תדע שמעשי הבעל גרמו שלא בדקו בה. לפיכך משרבו המנאפים בגלוי בבית שני, בטלו הסנהדרין את מי המרים, וסמכו על הכתוב בקבלה, לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו'.

סוטה שיש לה זכות תלמוד תורה, אף על פי שאינה מצווה על תלמוד תורה, הרי זה תולה לה ואינה מתה לשעתה, אלא נימוקת והולכת וחלאים כבדים באין עליה עד שתמות אחר שנה או ב' או ג' לפי זכותה, והיא מתה בצביית בטן ובנפילת אברים.

סוטה ששתת מי המרים ולא מתה מיד, הרי היא מותרת לבעלה ואפילו היה כהן, ואף על פי שהתחילו החלאים לבא עליה והחלו שאר איבריה, הואיל ולא צבתה בטנה ולא התחיל ירכה לנפול הרי זו מותרת, אבל משהתחיל בטנה לצבות וירכה לנפול הרי זהו אסורה ודאית.

סוטה ששתת והיתה טהורה, הרי זו מתחזקת ופניה מזהירות, ואם היה בה חולי יסור ותתעבר ותלד זכר, ואם היה דרכה לילד בקושי תלד במהרה, היה דרכה לילד נקבות תלד זכרים.

באו עידי טומאה אחר ששתתה, הרי זו תצא בלא כתובה, ואסורה לבעלה, ואפילו לא אירע לה דבר מדברים אלו, מפני שאין המים בודקין אלא מי שאין לה עדים שמודיעין זנותה, ועוד שמא בעלה אינו מנוקה מעון, לפיכך לא בדקו המים את אשתו, אבל אם בא עד אחד והעיד שהיתה טמאה, אינה אסורה ותשב תחת בעלה, שהרי שתתה. 

אשה שזינתה באונס או בשגגה או שבא עליה זה שקנא לה עמו דרך אברים, אין המים בודקין אותה, שנאמר והיא לא נתפשה, פרט לאנוסה, שהרי נתפשה בחזקה, ותמעול מעל באישה, פרט לשוגגת, ושכב איש אותה שכבת זרע, פרט לבא עליה דרך איברין. (שם פרק ג א והלאה)

בחמשה עשר באדר נפנין בית דין לצרכי הרבים, ובודקין על הראויה לשתות להשקותה, ועל הראויה לקנא לה ולהוציא בלא כתובה, ובכל זמן משקין את הסוטות. ואין משקין את הסוטה אלא ביום, וכל היום כשר להשקות סוטה, ואין משקין שתי סוטות כאחת, שנאמר והעמיד אותה הכהן.

סוטה שאמרה איני שותה מחמת יראה ופחד שיש לה, יכולה לחזור ולומר הריני שותה, אבל אמרה איני שותה והיא בריאה ואינה יראה ולא פוחדת, אינה יכולה לחזור ולומר הנני שותה. אמרה איני שותה קודם שתמחק המגילה הרי מגילתה נגנזת, ואינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת, ומנחתה מתפזרת על הדשן, ואם אמרה איני שותה אחר שנמחקה המגילה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה.

ומאיימין עליה שתשתה, ואומרין לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי ואל תפחדי, לפי שאין המים דומין אלא לסם יבש מונח על בשר חי, יש שם מכה מחלחל ויורד, אין שם מכה אינו עושה כלם.

אמרה טמאה אני, אף על פי שנמחקה המגילה המים נשפכין, מפני שאין בהן קדושה, ומנחתה מתפזרת על הדשן.

מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה, שנאמר וכתב וגו' והשקה וגו' והקריב וגו', כשם שקרבנה ביום, כך כתיבת המגלה והשקייתה ביום. כתבה למפרע פסולה, שנאמר האלה, על הסדר, כתבה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה, שנאמר והשביע וכתב. כתבה אגרת פסולה, שנאמר בספר, כתבה על שני דפין פסולה, שנאמר בספר, ספר אחד ולא שנים וג', ואינו כותב לא על הנייר ולא על הדפתרא, אלא במגילת ספר, שנאמר בספר, ואם כתבה על נייר או דפתרא פסולה...

מי סוטה שלנו נפסלין בלינה, הקדים עפר למים פסולה, לא היה שם עפר בהיכל מביא עפר מבחוץ ומניחו בהיכל, ולוקח ממנו ונותן על פני המים, ואינו מביא אפר, אבל מביא רקבובית, שהיא כעפר. ולא יחפור בקרדום בהיכל ויוציא עפר, שנאמר אשר יהיה בקרקע המשכן, ואם חפר והוציא עפר כשר. 

הקריב את מנחתה ואחר כך השקה כשרה, נטמאת מנחתה קודם שיניחנה בכלי שרת הרי זו תפדה ככל המנחות שנטמאו קודם שיתקדשו בכלי שרת, ויביאו מנחה אחרת, נטמאת המנחה אחר שקדשה בכלי שרת הרי זו תשרף, וכן אם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה, או שאמרה איני שותה, או שלא רצה בעלה להשקותה, או שבאו עידי טומאה, או שמת הוא או שמתה היא, הרי המנחה כולה נשרפת, ואם אירע אחד מאלו אחר שקרב הקומץ, אין השירים נאכלין...

המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה, ונסתרה עם כל אחד ואחד מהם, הרי זה מביא מנחה אחת על ידי כולן כשמשקה אותה, שנאמר מנחת קנאות היא, מנחה אחת לקינויין הרבה...

מצות חכמים על בני ישראל לקנאות לנשיהן שנאמר וקנא את אשתו, וכל המקנא את אשתו נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מריבה, ולא להטיל עליה אימה, ואם עבר וקינא לה בפני עדים מתוך אחד מכל הדברים האלו, הרי זה קינוי.

אין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחלה, אלא בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה ואזהרה, כדי להדריכה בדרך ישרה ולהסיר המכשול, וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ובני ביתו ומזהירן ופוקד דרכיהן תמיד עד שידע שהן שלמין מכל חטא ומעון הרי זה חוטא, שנאמר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. (שם פרק ד א והלאה)

ולא משקין את הסוטה אלא בבית דין הגדול... (סנהדרין ה א)

רשב"ם:

ונקה האיש מעון - ולי נראה ונקה האיש מעון, שלא סבל אשתו להיות מזנה תחתיו, ואילו שתק לא היה מנוקה מעון, שהיא אסורה לו, אלא היא תשא את עונה, שהרי זינתה, ולפיכך קבלה פורענותה. (במדבר ה לא)

רבינו בחיי:

...ואם תשכיל היטב במה שאמר בכלי חרש תמצא שיש בו רמז שלא תזכה לקום עמו בתחית המתים, אך תהיה כחרש הנשבר שאין לו תקנה, אם זנתה תאבד מן העולם הזה והעולם הבא, שהמזנה תחת בעלה כעובד שתי רשויות, ועל כן אמר בכלי חרש ולא אמר בכלי זכוכית שהזכוכית יש לו תקנה בנפיחה, והמתים עתידין לחיות קל וחומר מזכוכית, וזה סוד מה שדרשו אמן מאיש זה אמן מאיש אחר, כלומר אמן מאיש זה שהיה בן זוגה בנשמה ובגוף, אמן מאיש אחר שהיתה ממנו שתכרת נפשה מחבורם, ולא תהיה עם אחד מהם, והבן זה. (במדבר ה יז)

מנחת קנאות היא וביד הכהן יהיו - כבר הודעתיך בפרשת הפלגה, שבכל מקום שתמצא שם המיוחד למפרע הוא רמז למדת הדין, ובאותו ענין שנרמז שם מדת הדין מתוחה, וכבר העירותיך למעלה, כי נ"ד תיבות היו כותבים לסוטה שהיו נמחים על המים שהוא אמצעות שם הכנוי, שהיא מדת הדין המתוחה כנגדה... והחכם רבי אברהם ז"ל הזכיר בו סוד, וזה לשונו מלת מי סמוך, ומלת המרים תואר השם, אבל סודו ידוע. ואומר אני כי צדק בדברו, שהוא שם התואר, והנני מפרש סודו, כי קרא הכתוב אל הכחות העליונים מרים, כי כן קראם איוב, מרירי יום, ואוררי יום, שאמר (איוב ג') יבעתוהו כמרירי יום, ואמר יקבוהו אוררי יום, שהם הכחות העליונים העתידים לעורר ולרצץ ראשי לויתן... והתבונן לשון מי המרים המאררים, כי המרים הם המאררים אותה, וכשהיה הכהן משביע את האשה בשם הנכבד והמים בידו, היה מכוין לשתי המדות מדת יום ומדת לילה המסכימים להענישה אם נטמאה, או לתת לה שכר פרי הבטן אם נקתה, ושתי אלו המדות נרמזות למשכיל במלת מרים... (שם כח, ועיין שם עוד)

ספר החינוך:

שורש מצוה זו נגלה לכל רואי השמש שהוא שבח גדול באומה להיות לנו תחבולה להוציא מתוך לבבנו החשד בנשותינו, ולדעת באמת אם זנתה האשה תחת בעלה או לא זנתה, מה שאי אפשר לכל גוי וממלכה להיות ביניהם כן, ועליהן נאמר, אכלה ומחתה פיה, ואמרה לא פעלתי און (משלי ל'), כי מי יגלה על בנותיהם כי תזנינה ועל כלותיהם כי תנאפנה, ועמנו נתקדש בכל דבר שבקדושה, ונתן לנו הא-ל מופת לדעת ענין זה הנעלם משאר העמים, ומתוך כך תתרבה בין איש לאשתו אהבה ושלום שלם וזרענו יהיה קדוש...

מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל שענין הקנוי הוא כגון שאמר לאשתו בפני עדים אל תסתרי עם פלוני, ואפילו היה אביה או אחיה, או גוי, או עבד, או שחוף, והוא האיש שאינו מוליד, ונסתרה עם אחד מהם בפני עדים או שהתה עמו כדי טומאה, שהיא כדי לצלות ביצה ולגמעה, הרי זו אסורה על בעלה, עד שתשתה מי המרים ויבדק הדבר. ובזמן שאין שם מי סוטה תאסר עליו לעולם... אבל אמר לה אל תדברי עם איש פלוני, אין זה קנוי, ולא תאסר עליו בקנוי זה, אף על פי שנסתרה עמו. קנא לה בפני שנים וראה אותה הוא בלא עדים, שנסתרה עם אותו שקנא לה, הרי זו אסורה עליו, ויוציא ויתן כתובה, שאין יכול להשקותה על פי עצמו, וכן אם שמע העם מרננים אחריה שזנתה עם האיש שקנא לה עד שהנשים הטוות לאור הלבנה מדברות עליה, יוציא ויתן כתובה... ומה שאמרו שאם שתת מי המרים פעם אחת על איש אחר, ונקתה מהם, וחזר וקנא לה עליו ונסתרה עמו אינה שותה על ידו פעם אחרת לעולם, אלא תאסר על בעלה ותצא בלא כתובה, אבל אם קנא לה באנשים חלוקים אפילו מאה פעמים, היא שותה, ולעולם אין כופין אותה לשתות, בין שאמרה נטמאתי או שאמרה איני טמאה ואיני שותה, אלא תצא בלא כתובה ותאסר לבעלה לעולם. ואם בעלה הוא שאומר איני רוצה להשקותה, תצא ותטול כתובה.

ויש נשים שאינן שותות אף על פי שרצו הן ובעליהן, וחמש עשרה נשים הן, ואלו הן, אנוסה, ושומרת יבם, דכתיב תחת אישה, וקטנה אשת גדול, דכתיב אשר תשטה אשה, וזו אינה אשה עדיין, וגדולה אשת קטן, דכתיב תחת אישה, וזה עדיין אינו איש, ואשת אנדרוגינס, דכתיב אישה, וזה אינו איש גמור, ואשת סומא, דכתיב ונעלם מעיני אישה, והחגרת דכתיב והעמיד הכהן את האשה, וזו אינה יכולה לעמוד, ומי שאין לה כף יד, דכתיב ונתן על כפיה, וכן אם היתה ידה עקומה או יבשה, שאינה יכולה ליקח כי אם ביד אחת בלבד אינה שותה, דכתיב כפיה, והאלמת, דכתיב ואמרה האשה, ומי שאינה שומעת דכתיב ואמר אל האשה, וכן הוא שהיה חגר או קטוע או אלם או חרש, וכן היא שהיתה סומא, דכתיב אשה תחת אישה, עד שתהיה היא שלמה כמוהו והוא כמותה... (נשא מצוה שסה)

הרקאנטי:

הטעם בלקיחת המים והעפר בסוד מי אפר הפרה, כי הצורך במים שאם תהיה נקיה יתגברו מימי החסד ותתעבר מכחן, וזהו מים קדושים, והצורך בעפר, כי אם תהיה טמאה תתגבר מ"ה עליה לדונה, וזהו שאומר "אשר יהיה בקרקע המשכן"...

ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא וגו', הטעם כי מימי החסד פועלים בקרבה והוולד הנוצר הוא דוגמת תפארת ישראל שנאצל מזרועו עולם, והנה המים האלו משתנים כמו שמוצאים האשה לדין ולרחמים. (נשא, ועיין שם עוד)

עקדה:

כי תשטה - אחר שהודיע גנות החוטא בחמדת ממון, זכר גנות החוטאת בתאוות בשריות, ואם חטא רק בבקשת תענוגות תצא מבעלה בלא כתובה כאחת הנבלות, ואם נתכונה לחטא נגד ה', ואם כן לא תודה, ואז יתחברו קנאת ה' והבעל ותמות במיתה המנוולת... (במדבר ה יב)

אברבנאל:

הדברים שלוקח רומזים: המים לתורה שעברה עליה, העפר למקדש וכבוד, שלא יבא שם אתנן זונה, וגם שהיא עפר ואפר, כלי חרס שתשבר כמוהו, פריעת הראש לערוה, וגם שמפני הבושת תכסה פניה בשערה... ונקראים מי המרים מפני העפר או הדיו, או מפעולתם באשה, או יהיו מרים בטעמם, ומאררים בפעולתם... (שם)

ספורנו:

תשטה - מדרכי צניעות, ומעלה - חללה קדש ה' שאהב בקדושי האישות בחבוק ונישוק זולת אישה ודומיהם. (שם שם יב)

ועבר עליו רוח קנאה - רוח טהרה להתרות בה, מאחר שידע ששטתה מדרכי צניעות, וקנא את אשתו - התרה בה ואמר אל תסתרי עם איש פלוני. או עבר עליו רוח קנאה - רוח שטות בלתי סבה ראויה שיקנא, והיא לא נטמאה - אבל אם עברה על התראתו ונסתרה אף על פי כן. (שם שם יד)

והביא האיש את אשתו - ולא נאמר מאחר שבכל זה ששטתה אשתו מדרכי הצניעות ומעלה בו מעל ישב ודמם, אין זה כי אם רוע לב, ואף על פי שנעלם מעיניו ששכב איש לא נחוש לקנאתו, וכן אם קנא בלי סבה לא בשביל זה נאמר שתהיה קנאתו דבר טפל, כי אמנם אף על פי כן נמחוק המגלה ונקריב ככתוב בפרשה. (שם שם טו)

הנקי - מפני שכבר נאמר כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא, באופן שאף על פי שישבע האדם על אמת בשבועת האלה הנה אם יהיה הדבר בלתי צריך, לא ינקה הנשבע מן האלה, הנה את שגרמת להיות הדבר ספק אצלנו ולחייב עצמך בשבועה זו היה ראוי שגם שתשבעי על האמת לא תנקי, מכל מקום קבלי את האלות על זה התנאי שתנקי מהם אם לא שטית... (שם שם יט)

ונקה האיש מעון - אף על פי שחשד בכשרה, כי היא גרמה לו שעברה על התראתו וגרמה רגלים לדבר... והאשה ההיא תשא את עונה - שאם נטמאת תמות, ואם לא נטמאת תתבזה לעין כל על שהעיזה פניה לעבור על התראה בעלה ונסתרה. (שם שם לא)

של"ה:

...והיה לוקח הכהן מים בכלי חרס ומן העפר אשר בקרקע המשכן, כן היתה יצירתו של אדם היה עפר מהאדמה, ממקום מזבח האדמה, ואחר כך אד יעלה להשקות ונעשה העפר ומים, וכשיקלקל וחטא נעשה כלי חרס, כי הוא חרס מחרסי אדמה מצד העפר שבו ומן המים שבו נעשה עלול לקבל טומאה, כי המשקין עלולין הן לקבל טומאה להיותן תחלה, על כן והשקה את הסוטה מתוך כלי חרס. והנה האדם מצד שנעשה מהאפר היה ראוי להיות כטבע נכנע נפשו כעפר לכל, אמנם מצד המים שבאים מלמעלה ונובעים ומתפשטים נתלבש בקנאה תאוה וכבוד שהוציאה אדם קדמאה מן העולם, זהו סוד שהמשקים עלולים לקבל טומאה...

ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, לכאורה שאחר שאמר ואם לא נטמאה ממילא היא טהורה, אבל פי הסוד רומז אף מי שנטמא בעון ונעשה טהור על ידי תשובה אז ונזרע זרע כי גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות. (תורה שבכתב נשא)

תניא:

ולכן אמרו רז"ל על פסוק כי תשטה אשתו, אין אדם עובר עבירה וכו', דאפילו אשה המנאפת שדעתה קלה היתה מושלת ברוח תאותה, לולי רוח שטות שבה, המכסה ומסתיר ומעלים את האהבה מסותרת שבנפשה האלקית, לדבקה באמונת ה' ויחודו ואחדותו, ולא יפרד חס ושלום מאחדותו אפילו נוטלים את נפשה ממנה... (ליקוטי אמרים פרק כד)

כלי יקר:

ומן העפר - לפום ריהטא נראה לומר, דבקמום שתמצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה, והמים שנתקדשו בכיור ובתוכם השם שנמחק, אינו דין שיעברו דרך בית הרחם שנטמא, לפיכך בטנה צבה וירכה נופלת, כחבולי השתן שאינו יכול לצאת. ואם לא נטמאה הרי אברי המשגל כשאר אברי האדם, ויוצא המשקה כדרכו. ומה שלוקח מקרקע, דבכל מקום שיש עוון עריות נפקד על הארץ עוון הראשון שחטאה בעץ עושה פרי, שנתנה חומר גס בנמצאים, ומזה באה לאדם נטיה לזנות, ואדם הראשון ממקום מזבח נברא, אם כן העפר שבקרקע המשכן הוא האומר שעשה הכלי, ויעיד עליו מה טיבו... (במדבר ה יז)

אור החיים:

...ונראה על פי מה שהקדמתי בפנימיות התורה, שכל נברא תכסוף תאוותו להדבק אל אלקים חים ב"ה... ומצינו שנקראו מים בוכים לצד שה' חלקם, שחציים נשאר מתחת ליבשה, ומתאנחים שלא זכו להתקרב לאלקים חיים בחצי העליון... ובקנאת איש לאשתו יביאה למקום בו שכנה שכינה ואינו בכלל ארירת האדמה, וגם המים לא יבכו שם, וציוה שיקח מהמים הנקראים קדושים בקרבתם לפני ה', ולכן מן העפר המוכן לפני ה' מבלי חפירה, ויתן המים תחילה והעפר עליהם, כפי שהוא בעולם, וציוה למחוק הפרשה עם האזכרות ליתן כח במים ובעפר לעשות מה שיחפצו, וציוה להקריב משעורים דוגמת מנחת קין הפחותה, שזה נסבב מחטא אדם וחוה, ועל ידי כל זה יזכור עוון הקודם, והמים יהיו מרים שיזכרו יגונם, וינקמו באשה הגורמת בכיתם על ידי חטאה... ויקיימו הבא להרגך השכם להרגו... (שם ה טו)

וטהורה היא - לצד שאמר ונזרעה זרע, התנה שטהורה ממעשה מגונה, שהוא מעשה הנואפים הקודמים לביאת חשק, וחיבוק ונישוק והדומה, אז הוא שייטיבו לה המים, ואם לא נטמאה אבל לא נטהרה מענפי החטא, הגם שתנקה מהעונש לא יגיעוה הטובות, וכן מה שהשביעה, כי שטית וכי נטמאת, כי שטית הוא דברים הקודמים לטומאה... (שם שם כח)

הכתב והקבלה:

או עבר עליו רוח קנאה - יש שני מיני קנאה על שני מיני סתירה המצריכים את האשה לשתיית הבדיקה, הא' על סתירה שיש בה רגלים אל הטומאה באמת, כגון שנסתרה עם אחר מאנשי הארץ הפחותים, אשר מטבע נפשם יתאוו אל הזנות, והב' על סתירה שאין להעלות בה על דעתה שנטמאה, כגון שנסתרה עם אביה או אחיה או עם איש שחוף שאיננו מתקשה... על שני מיני סתירות אלה, אשר אחת מהנה קרובה אל הטומאה והאחת רחוקה אמרה תורה שתי מיני קנאות... ועל כל אחד משני קנאות האלה אמרה תורה שתבא האשה לידי מי בדיקה... (שם שם יד)

והשקה את האשה - אחרי אשר מחה אל מי המרים ישקנה, ואחר כך מקריב מנחתה, ורש"י שכתב אין זה סדר המעשה אלא מקריב תחלה את מנחתה דלא כהלכתא, דלרבנן דפליגי א רבי שמעון והילכתא כוותיהו, בתחלה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. ודע דבלא זה יש שנויים הרבה בענין סדר מעשה הסוטה בין המקראות לבין המשנה, ומבוארים באר היטב במשנה למלך (פרק ג' מסוטה ה"א), וכבר כתב תוספות סוטה י"ז (ד"ה דכתיב) דבר המקרא דוקא, וכל שבא בדברי המשנה דלא כסדר הכתוב בתורה הוא לאו דוקא, ואפילו בדיעבד נמי לא, ודברי הרמב"ם בזה תמוהים, שהוא נוטה מסדר המשנה ומסדר התורה. (שם שם כד)

מלבי"ם:

...ותפס הלשון כי תשטה אשתו, שפעל שטה נרדף עם נטה רק שמציין הנטיה מדרך המוסר, כמו עשה סטים שנאתי, שזה גרם להקנאה ולהחשד, וזה שאמר בספרי ספק נבעלה וכו' לא שמענו מה יעשה לה, אולם באשר הלשון ארוך ובלתי מסודר כראוי, היה לחז"ל בזה עוד פירוש בדרך דרוש, שלפי דרך הדרוש הפירוש כן הוא, אם שכב איש אותה שכבת זרע ונעלם הדבר מעיני אישה כי נסתרה ושם נטמאה ועד אין בה, רוצה לומר שלא נמצא שני עדים רק עד אחד המעיד על הטומאה ושלא נתפשה באונס רק נטמאה ברצון... (במדבר ה יב)

ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, מה שאמר וטהורה היא מיותר, ומפרש רבי ישמעאל שרוצה לומר אם היא טהורה גם בעיני העולם, לא אם יצא עליה שם רע, שאז אין המים בודקים אותה... (שם שם כח)

רש"ר הירש:

כי תשטה - בפרשה דלעיל צוינו היחסים שבין אדם לחברו כאלוקיים, וכאן מציין כך את יחסי איש ואשתו, ושייך גם בהם מעילה, שטיה מהדרך היא טומאה, ולא רק הניאוף, כי אם שטיה מדרך המוסר והצניעות. (שם שם יב)

והיא נטמאה - הרבה דיני טומאה נלמדים מכאן, לומר שהנשואין כמקדש, שגם בו נדרשין טוהר מוסרי, ויש סמלים המטמאים עבורו. (שם שם יד)

מים קדושים - במי חטאת מערב את העפר-סמל הגוף, במים חיים-יסוד הגוף ומהותו שהיא הנשמה, ובסוטה לוקח עפר מאדמה פוריה ומערב במים קדושים, לומר שהגופני-חושני צריך להיות בקדושה מוסרית, שזהו יסודם... (שם שם יז)

העמק דבר:

תשטה - תעשה דברים מכוערים, ומעלה - שיצאה מרשותו לגמרי, שתאסר עליו. (שם שם יב)

וקנא - שחושש שנאסרה עליו על ידי דברים מכוערים שלשיטת ירושלמי נאסרת עליו, ולש"ס שלנו ורוב פוסקים אינה נאסרת, ולכולי עלמא מגונה, שראוי ומצוה להקפיד ורוצה להכשירה לו. וקנא - או שכעס עליה בלי שעשתה דברים מכוערים. (שם שם יד)

מנחת קנאות - קנאת המקום על שמו שנמחק, וביד הכהן - ומחזיק כל הזמן המים נגד פניה, ומודיעה תכונתם. (שם שם יח)

שכב איש אותך - בעל כרחך, לא כמו עמך, מכל מקום היא גרמה שהלכה עמו למקום סתירה, לא שטית - שלא היו אפילו דברים מכוערים, הנקי - עצתי היא אז שתשתי, לנקות עצמך, ולא תחוש למחיקת השם, שכך רצונו וכבודו יתברך, ומתוך כך, שאם היו דברים מכוערים וכו', מייעצה שלא תשתה, ולא תקבל הקללה כבסמוך, אלא תענש לפי חטאה. (שם שם יט)

משך חכמה:

הנקי ממי - על ידי שתית מי המרים והבזיון יכופר לה מה שנכנסה לספק, ובאמת סבר בן עזאי בספרי, דהאשה ההיא תשא את עונה קאי אפילו על טהורה, מאותו טעם. ונתבאר באור שמח פרק י"ח מאסורי ביאה, דכל זמן שלא שתתה הוי רגלים לדבר אחר שנסתרה עם מי שהבעל קנא לה, ואסורה לבעלה, ומשלא פחדה ושתתה בטל הרגלים לדבר, ומותרת לבעלה מחזקת כשרות, אף שיתכן שהזכות תולה לה, ולכן כתב אחר ששתתה והיתה אם נטמאה ואם לא נטמאה וגו', שהספק שוב שקול... (שם שם יז)

שם משמואל:

ויש ליתן טעם, למה משפט זה תלוי בנס, דהנה אמרו ז"ל (סוטה י"ז) איש ואשה זכו שכינה ביניהן, וברש"י דשם י-ה הוא בין איש לאשה. וידוע שהשם י-ה הוא עלמא דאתכסיא, ומעלמא דאתכסיא באים הנסים כידוע, ועל כן אשה כי תמעול מעל באישה היא פוגמת בשם זה, ועל כן העונש שהוא לעומת הפגם בא גם כן מעלמא דאתכסיא, הוא עולם הנסים, לעולם הזה, ועל כן נעשים נסים במשפט הזה, ואף דכל העריות הפגם בשם הזה, והוא מרומז במשנה כריתות... מכל מקום אינו דומה לכאן, דשם הפגם הוא למעלה, וכאן הפגם הוא בשם זה שהוא למטה בין איש לאשה, ועל כן בא העונש גם כן למטה, אבל בכל עריות שהפגם הוא למעלה בעלמא דאתכסיא, נשאר העונש גם כן למעלה בעלמא דאתכסיא, ואינו בא העונש לעלמא דאתגליא, והבן. (במדבר נשא תרע"א)

...ויש לפרש על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ענין בדיקת המים, שהמים היתה בהם קדושה מקדושת הכיור, ושם הקדוש שנכתב בקדושה נמחה לתוכן, וניתן בהם עפר מקרקע המשכן, העלו את האשה למדרגה גבוהה מאד, ועל כן אם טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, כי תיכף לקדושה ברכה, אך אם נטמאה והיא היפוך קדושה, היתה הקדושה מדחית ומבערת אותה, שאין הקדושה סובלת דבר טמא.

ובזה מתורצת קושית הזהר הקדוש, שאין הכהן עושה בה דין כלל, אלא אדרבא מעלה אותה למדרגה גבוהה, אחר שהיא אומרת שטהורה ותוכל לסבול...

והטעם יש לומר, דהנה יש להתבונן בשם סוטה, שקראוה חז"ל, ורש"י פירש כי תשטה תט מדרכי הצניעות ותחשד בעיניו. והנה אחר שנחשדה בעיניו קינא לה ונסתרה, שיש רגלים לדבר שנטמאה, למה נקראה רק סוטה, שמשמעה שנטתה מדרכי הצניעות בלבד. אך נראה על פי מה שפירש רש"י, שנו רבותינו, אין המאנפין נואפין, עד שתכנס בהן רוח שטות, הפירוש הוא, שבודאי לא נפלה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ברגע אחד, אלא שתחילה נטתה מדרכי הצניעות, בחשבה מה בכך אם לא אהיה צנועה, מכל מקום עדיין הנני ככל בנות ישראל הכשרות ודרכי הצניעות בעינה לפנים משורת הדין, וחשבה שדי לפניה כאשר תעשה כשורת הדין, ולא תהיה כחסידות העושות לפנים משורת הדין. אך הנה ישראל הם פנימיים, ולהם נאות ענין צניעות, כי כל דבר פנימי צריך העלם והסתר,ועל כן זו בשביל שנטתה מדרכי הצניעות ואבדה מעלה זו שורה עליה לעומתה דבר שהוא היפוך צניעות, והוא כח רע המושך לגילוי עריות, כי ערוה פירש רש"י לשון גלוי, וכח זה מקשקש בה, עד שמביאה לידי עבירה בפועל ממש, וזהו הרוח שטות שאמרו רז"ל. ולפי זה מובן, שעיקר העונש בא על הנטיה הראשונה,שנטתה מדרכי הצניעות, כי מאז והלאה הרוח הרעה תוקפתה בסוד עבירה גוררת עבירה, ועל כן קראו אותה רז"ל סוטה, להורות על ענין זה, שכל מה שנעשה אחר כך בפועל, היה בא בכח על ידי הנטיה כנ"ל.

ולפי זה יובן הטעם דהכתוב אוסרה קודם שתיה כאילו הוא ודאי, ואפילו אם באמת לא נטמאה, שהרי נשתאב בה כח מושך לערוה, והיא טמאה בכח, אף שעדיין אינה טמאה בפועל...

אך יש לומר, שענין מים המאררים ומנחתה מנחת שעורין, שפירש הרמב"ן שתהא סערת חמת ה' חמה יוצא על ראש רשעים תחול, ואם נטמאה שהטומאה נשתאבה לתוך תוכה, עד שהטומאה קשורה בה ככלב, ונעשין היא והיא דבר אחד, נדחית היא עם הטומאה יחד למלך בלהות, אך אם טהורה היא, והטומאה ששורה מפאת היפוך דרכי הצניעות כנ"ל איננה נשתאבת לתוך תוכה, אלא כמו מרחפת עליה, שוב על ידי המים המדיחין כנ"ל פרחה טומאתה ממנה ונשארה טהורה, ומובן אשר קנתה מעלה יתירה ממה שהיתה קודם השתיה, שהיתה רוח טומאת ערוה מרחפת עליה, ועתה שבה להיות טהורה לגמרי... (שם תרע"ד)

ויש לומר שזהו הענין בסוטה שפגמה בשלשה אלה, מחשבה דיבור ומעשה, מחשבה שעיניה נתנה באחר, דיבור כמו שאמרו ז"ל על שלומית בת דברי, מפטפטת בדברים... מעשה הוא הסתירה, ולעומת הקלקול בשלשה אלו, התיקון נמי בשלשה אלו, מנחת זכרון היא לעומת כח המחשבה, ועל כן פוסלת בה מחשבה, השבועה שהכהן משביעה ואמרה אמן אמן היא כח הדבור, ושתיית מים המאררים היא במעשה. ואם טהורה היא ולא נשתאבה הטומאה בתוך תוכה, מועילים שלשה אלה לתיקון ולהפריח מעליה את כחות הטומאה שהיו מרחפים עליה על ידי קלקול ג' אלה, אך אם נטמאה ונשתאבה הטומאה אל תוך תוכה, ונעשית היא והם דבר אחד, תצעד למלך בלהות עם הטומאה יחד. (שם שם תרע"ו)

פרי צדיק:

ואחר זה באה פרשת סוטה, גם כן להורות שהשי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, שגם מתכלית הריחוק יש תקוה לנפש ישראל להחזיר לשורש קדושת כנסת ישראל, והיינו מה שנזכר בשבועת האלה, בתת ה' את ירכך וגו' וגם נאמר יתן ה' אותך לאלה וגו', והוא באמת פלא גדול, מה שנזכר בזה השם הוי"ה ב"ה, וזאת ידוע שאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה... אמנם כנ"ל שבאמת הוא מתנה טובה וגדולה מהשי"ת כמו שאמרנו בזה הענין על התוכחות שבמשנה תורה, שנאמר גם כן בזה הלשון יתן ה' את מטר ארצך וגו', להורות שכל התוכחות המה בחינת רחמים גדולים כדי להחזירו לשרש הקדושה, וכמו כן כאן בסוטה, שאין תכלית ריחוק יותר מזה, שגם לאחר שנמחק השם הוי"ה על המים, שהיה רק כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, שאם נטמאה שתודה, וזו עומדת במרדה, גם אם נטמאת ואינה חוששת שתפחד מעונש המים, וזהו פריקת עול להכחיש ההשגחה דלעילא בתכלית ההסתר חס ושלום, עם כל זה בא לה מתנה טובה מרחמי שמים להחזירה לשרש הקדושה על ידי שיקויים בה תיכף העונש, ואז תרגיש בנפשה השגחת השי"ת, אז תכנע לבבה הערל, ובזה יהיה לה תיקון להחזירה לשרש הקדושה. (נשא ג)

מכתב מאליהו:

מצינו שהסוטה נבדקת על ידי מים קדושים, וצריך עיון, כי הלא מים רומזים בכל מקום לשפע ולחסד, וכל שכן מים קדושים. אכן הסוטה בקלקולה מהפכת את החסד לדין, כאמרם ז"ל רשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין, פירוש שמצד החסד ראוי לעשות דין ברשעים, כי זהו הטוב להם והטוב לעולם, וזו בחינת המים המרים, פירוש החסד שתוצאתו נראית מרה למקבל. ולחזק ענין זה, קודם שמשקים אותה את המים, מוחקים לתוכם שם הוי"ה מדת החסד העליון, לרמז שאף הדין הבא על ידי המים המרים הנהו חסד עליון מפאת תוכנו... (חלק ג השימוש בכלים, עמוד קצז)