סולת

(ראה גם: קרבן-מנחה)

ספרא:

סולת, מה סולת האמורה להלן מן החיטין, אף כאן מן החיטין, סולת קרבנו סולת יהיה, שלא יתנדב ויביא אלא מן החיטין, הלא דין הוא, ציבור מביא מנחה מן החיטין חובה, ויחיד מביא מנחה מן החיטין נדבה, מה ציבור שהוא מביא מנחה מן החטין חובה מביא מנחה מן השעורים חובה, אף יחיד שהוא מביא מנחה מן החיטין נדבה יביא מנחה מן השעורין נדבה, תלמוד לומר סולת קרבנו... הא אם אמר הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החיטין, קמח יביא סולת... (ויקרא פרק י)

תלמוד בבלי:

...רבי שמעון בן אלעזר אומר, שלש עשרה נפות היו במקדש זו למעלה מזו, וזו למעלה מזו, עליונה קולטת סובין, תחתונה קולטת סולת. (מנחות עו ב)

...מכניס וזטחא אלפא לסולת, שניה לה עפוריים בבקעה, כל הארצות היו כשרות, אלא מכאן היו מביאין... (שם פג ב)

אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא מבית האילן, ואם הביא כשר, כיצד הוא עושה, נרה שנה ראשונה ובשנה שניה זורעה קודם לפסח שבעים יום, והוא עושה סולת מרובה, כיצד בודק, הגזבר מכניס ידו לתוכן, עלה בה אבק פסולה עד שינפנה, ואם התליעה פסולה... תא שמע דתניא אמר רבי יוסי אף חיטוי כרזיים וכפר אחים אלמלא סמוכות לירושלים היו מביאין מהן, לפי שאין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות והמנוגרות לכך, שבהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת, כיצד עושה, נרה שנה ראשונה ושניה חורש ושונה וזורעה קודם לפסח שבעים יום, כדי שתהא סמוכה לחמה, ועושה קנה זרת ושיבולת זרתייים, וקוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן ומרקד ומביא אצל גזבר, וגזבר מכניס ידו לתוכה, אם עלתה בה אבק אומר לו חזור ונפה אותה שניה, משום רבי נתן אמרו, גזבר סך ידו שמן ומכניס לתוכה עד שמעלה כל אבקה... (שם פה א, וראה שם עוד)

רש"י:

קמח סולת - סולת לעוגות, קמח לעמילן של טבחים, לכסות את הקדרה ולשאוב את הזוהמא. (בראשית יח ו)

אבן עזרא:

...ומלת סולת בלשון ערבי הוא סמיד, שהוסר הפסולת מהחטה, ובארץ ישמעאל עושים כן, ואין לחם נכבד ממנו, ורבים פירשו מגזרת סלית כל שוגים מחוקיך, סלה כל אבירי ה', ואמר כי כמוהו חטים מכולת לביתך, ויש אומרים טחונות. (שמות כט ב)

רמב"ן:

קמח סולת - רש"י מבראשית רבה... ועל דרך הפשט מהרי שלש סאים קמח לעשות בהן סולת, והנה הוציאה מכל השלש סאין סולת נקיה מעט. (בראשית יח ו)

רשב"ם:

קמח סולת - קמח של חטים, שכל מקום שכתיב סלת מחטים הוא, כדדרשינן ממלואים. (שם)

הכתב והקבלה:

קמח סולת - קמח נאמר על החטה הטחונה לכל חלקיה, וסולת רק על המשובח, מלשון סלסול. (שם)

רבינו יונה:

שהיא מוציאה את הקמח וקולטת את הסולת - שאין הקמח דבר חשוב כל כך, מפני שהוא דק מאד ומדבק בידים, והסולת חשוב ביותר, ועל כן המנחות היו באות מסולת... (פרקי אבות ה טז)

הכתב והקבלה:

לכן נקרא סולת החלק החשוב והמשובח הנשאר לבדו מגרעיני התבואה, על שם חשיבותו, כעין שרש סלל, שהוראתו השבח והחשיבות, כמו "סולו לרוכב בערבות". (בראשית יח ו)