(ראה גם: גמר, התחלה, סיום)
אמר רבי חמא ברבי חנינא כל העושה דבר ולא גמרו, ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב על שגמרו, כאילו עשאו, רבי אלעזר אומר אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב ויהי בעת ההיא וירד יהודה, רבי שמואל בר נחמני אמר אף קובר אשתו ובניו, דכתיב ותמת בת שוע אשת יהודה וגו', וכתיב וימת ער ואונן. (סוטה יג ב)
...אבל הכא דשמענא דחשיב, הוכיח סופו על תחלתו... (חולין לט ב)
כבר התבאר לך פעמים כי התכלית והסוף מסוגל לשלימות יותר מהכל, וזה כי ההתחלה במה שהוא התחלה אין בה שלימות, שהרי לא נשלם עדיין, רק הסוף יש בו השלמה ולכן הסוף ראוי אל השלימות... (נצח ישראל פרק מב)
...כי העולם יש לו גם כן יסודות, והם נקראים רגלים וזה התחלה וסוף... וחלוק גדול יש בין התחלה וסוף, כי התחלת הדבר מצד שהוא התחלת הדבר, מפני זה הוא אינו נבדל מן עיקר הדבר, כי התחלה הוא נושא לעיקר הדבר, אבל הסוף הוא נבדל מן עיקר הדבר, כי התכלית הוא שנבדל מן הדבר... (חידושי אגדות, ראש השנה טז א)
ההבדל שבין סוף ובין קץ וקצה הוא, שסוף מגביל נגד שם ראשית, והונח על שני צדדי האורך מאיזה דבר שצד אחד נקרא ראש והשני סוף, וקץ הוא מלשון חיתוך וקציצה, שהדבר נקצץ ונפסק ומוגבל, כמו ולשלום אין קץ, בלי גבול והפסק. ושם קצה בא על דבר שטחי שיש לו שני קצות, ובמרובע יהיו הקצוות בארבע הזויות, ובדבר שיש לו גובה מציין המקום שכלה הגובה. (הכרמל)