סכות

(ראה גם: ארבעה מינים, יום טוב, סכה, עליה לרגל, קרבן, שמיני עצרת)

 

וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה. (שמות כג טז)

וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים, וחג האסיף תקופת השנה. (שם לד כב)

דבר אל בני ישראל לאמר, בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קדש, כל מלאכת עבדה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה' עצרת היא כל מלאכת עבדה לא תעשו... אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון, וביום השמיני שבתון. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. וחגותם אתו חג לה' שבעת ימים בשנה, חקת עולם לדורותיכם, בחדש השביעי תחגו אתו. בסכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלקיכם. (ויקרא כג לד)

חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, באספך מגרנך ומיקבך. ושמחת בחגך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחג לה' אלקיך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח... (דברים טז יג)

והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צב-אות ולחג את חג הסכות.והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחות למלך ה' צב-אות ולא עליהם יהיה הגשם... (זכריה יד טז)

ויעשו את חג הסכות ככתוב ועולת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו. (עזרא ג ד)

וימצאו כתוב בתורה, אשר צוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי. ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשות סכת ככתוב. ויצא העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית האלקים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים. ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא, ותהי שמחה גדולה מאד. ויקרא בספר תורת האלקים יום ביום מן היום הראשון עד היום האחרון, ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט. (נחמיה ח יד)

זהר:

ואחר כך, כשישראל מגיעים לחג (הסוכות), מתעורר צד הימין של מעלה, (בסוד הכתוב וימינו תחבקני), כדי שהלבנה, (דהיינו הנוקבא), תתקשר בו, (בימין), ופניה יאירו כראוי, אז מחלקת חלק מברכותיה לכל אלו הממונים של מטה, (דהיינו ע' שרים), כדי שיתעסקו בחלקם ולא יבא לינק וליקרב לצד חלקם של ישראל...

כעין זה למטה (בעולם הזה), כאשר שאר האומות כולם מתברכים, הם נעסקים בנחלת חלקם, ואינם באים להתערב עם ישראל ולחמוד את נחלת חלקם, (דהיינו כמו שכתוב בנחש והנוקבא, ובע' ממונים העליונים וישראל, כן הוא גם בין ע' האומות וישראל), ומשום זה (בחג על ידי הקרבת ע' פרים), ממשיכים ישראל ברכות לכל אלו הממונים (על ע' אומות), כדי שיתעסקו בחלקם ולא יתערבו עמהם... (נח קו, ועיין שם עוד)

ובחג נידונים על המים, וזהו התחלה להארת הימין של המלך, (שהוא חסדים, הנקראים מים), כי בחג נאמר, וימינו תחבקני, ועל כן שמחת המים נמצא בכל, בשעה שמנסכים מים ושואבים אותם, כי מים הם ידועים (שהם חסדים), ועל זה בד' פרקים אלו הכל נמצא, (כי בפסח הדין הוא בסוד המלכות שנקראת תבואה, ובעצרת הדין הוא בסוד ת"ת שנקרא אילן, ובראש השנה בסוד גבורה, ובחג בסוד חסד). (ויחי שנו)

ונחשת הוא יום של קרבנות החג, שהם המרכבות של עמים עכו"ם, (שאנו מקריבים ע' פרים בעדם), והם נקראים סוד הרי נחשת, ומשום כך מתמעטים והולכים (פרי החג) בכל יום... (תרומה קנח, ועיין שם עוד)

ומכל אלו אנו (לוקחים תרומת ה' דהיינו המלכות, בסוד הכתוב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, בכל זמן וזמן, דהיינו בכל החגים), כדי להשרות אותה עלינו, בראש השנה אנו לוקחים תרומת ה', שהיא סוד ראש השנה הבא מצד הזהב, (שהוא גבורה), כי המלכות היא גבורה ביום (הכפורים) אנו לוקחים אותה, שהיא יום הכפורים, כי הבת (שהיא המלכות), יורשת לאימא, (שהיא בינה, הנקראת יום הכפורים). בסוכות אנו לוקחים אותה, שהיא סוכה הסוככת ומגנת עלינו, וכתוב, ביום השמיני עצרת תהיה לכם, וזה היא תרומת ה', דהיינו המלכות הנקראת עצרת... (שם קסא, ועיין שם עוד)

את חג המצות תשמר, זה הוא מקום שנקרא שמור, (דהיינו המלכות הנקראת שמור), ומשום זה כתוב, את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך, שבעת ימים אלו (של חג המצות), אינם כשבעת הימים של סוכות, (כי של סוכות) המה עליונים, (דהיינו ז"ס חג"ת נהי"מ דבינה, שזו"ן עלו והלבישו אותם, ואלו של חג המצות), המה תחתונים, (דהיינו ז"ס חג"ת נהי"מ של המלכות), ועל כן, (באלו של סוכות) אומרים הלל שלם, (ובאלו של חג המצות) אין אומרים הלל שלם... (תצוה סב, ועיין שם עוד)

וכשישראל הם בט"ו יום (בחדש השביעי), אז הקב"ה לוקח את בניו לפרש כנפיו עליהם ולשמח עמהם, ועל כן כתוב ולקחתם לכם ביום הראשון (פרי עץ הדר), פרי זה הוא אילן הנקרא עץ פרי, (דהיינו המלכות), שנמצא בו פירות... (שם קל, ועיין שם עוד וערך ארבעה מינים)

תא חזי, בחג סובבים את המזבח זמנא חדא בכל יומא, ושבעה זמנין לבתר, מאי מלמדנו, אלא למלך המזמן אורחים ועוסק בהם, והיתה למלך בת יחידה, אמרה לו, אדוני המלך, בשביל האושפיזין שלך אינך משגיח עלי, אמר לה, חייך בתי, מתנה אחת אעלה לך בכל יום ששוה ככולם. כך בכל יום ויום שבחג, היו ישראל מקריבים כנגד אומות העולם, (שהם ע' פרים שהיו מקריבים כנגד ע' אומות). אמר המזבח, (שהוא המלכות), למלך הקדוש, (שהוא ז"א), בשביל כולם נמצאים מנות וחלקים, (דהיינו בשביל כל האומות), ולי מה אתה נותן, אמר לו, בכל יום ויום יסבבו אותך, שבעת הימים העליונים, (שהם ז"ס דז"א, כי כל אחד כלול מכולם), לברך אותם, ויתנו לך ע' חלקים בכל יום...

בכל יום מכריזין (בימי החג) ואומרים עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה, עד עקרה ילדה שבעה, זו היא כנסת ישראל, שמתברכת משבע (ספירות דז"א), בכל יום, ועולה לבסוף לחשבון העליון, (דהיינו בינה, כנ"ל בדבור הסמוך), ורבת בנים אמללה, אלו הם אומות העכו"ם, שעולים ביום הראשון לחשבון גדול, (דהיינו לי"ג פרים), ואחר כך מתמעטים והולכים בכל יום ויום עד לז', ועל כן המזבח מכפר על עונות ישראל, המזבח מטהר אותם ומשפיע להם ברכות ממעלה למטה... (ויקרא תטז, ועיין שם עוד)

בא וראה, אלו שבעה קולות (שהם חג"ת נהי"מ), תלויים בדבורי הפה בכל ימות השנה, ועתה, (בז' ימי סוכות), אינם תלוים אלא במעשה, ואנו צריכים למעשה ולא לדבור, משום שבזמן הזה, דז' ימי הסוכות מברך לכל השנה...

ביום השביעי של החג, (דהיינו בהושענא רבא), הוא סיום הדין של העולם, ופסקי הדינים יוצאים מבית המלך, והגבורות מתעוררות ומסתיימות ביום ההוא, וערבי נחל תלויים בהם, (בגבורות אלה), וצריכים לעורר הגבורות למים, ולהקיף ז' פעמים (כנגד חג"ת נהי"מ), את המזבח, (שהוא כנגד המלכות), כדי להרוות את המזבח במים של יצחק, (דהיינו בהארת החכמה שמקו שמאל הנקרא יצחק), כדי שהמים ימלאו את בארו של יצחק, (דהיינו המלכות, שבשעה שמקבלת משמאל נקראת כך), וכשהיא מתמלאת מתברך כל העולם במים... (צו קיג, ועיין שם עוד, וערך הושענה רבא)

והיה שבעת ימים תחת אמו, (דהיינו תחת י"ה), נתעטרו שבעת ימים (של ו"ה) שכתוב, לך ה' הגדולה והגבורה וכו', (שהם ז' ספירות חג"ת נהי"מ דזו"ן), ועל כן יש שבעת ימים למטה בזו"ן, ליקר של אמא עלאה, (דהיינו נגד ז' בחינות שיש בי"ה, יש גם תחת אמו למטה, ז' ימים, היינו (שכתוב, עד עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אומללה, העיקר של כל הבית, (שהיא הבינה), ילדה שבעה, שהם שבעת ימים של חג הסוכות, (שהוא סוד חג"ת נהי"מ, ורבת בנים אומללה, אלו הם הקרבנות שבחג, (דהיינו ע' פרים שמקריבים בחג הסוכות שהולכים) ומתמעטים מן המנין בכל יום, (שהם כנגד ע' אומות שהוא סוד רבת בנים אומללה.

ובא וראה, אלו (ז' ימי סוכות, שהם סוד חג"ת נהי"מ), עולים למעלה למעלה, (שהארת החכמה שבהם מאירה ממטה למעלה), ואלו, (ע' פרים שע' אומות יונקים מהם), יורדים מטה למטה, (כלומר, שהאומות מושכים מהם ממעלה למטה כדרכם, ועל כן מפילים אותם למטה), כמו שאומר אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה', וישראל עולים ממטה למעלה, שכתוב והיה זרעך כעפר הארץ, וכתוב והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, (ונמצאו עולים מעפר הארץ לכוכבי השמים), ואחר כך עולים על הכל, ומתדבקים במקום עליון על הכל, זה שאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו'. (אמור סט)

ועל כן כתוב, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, כי כל מי שהוא משורש וגזע קדוש מישראל ישבו בסוכות, תחת צל האמונה, ומי שאינו מגזע ושורש הקדוש של ישראל, לא ישב בהם, ומוציא את עצמו מתחת צל האמונה... (אמור רסח, וראה עוד: סוכה)

ביום הראשון של סוכות, יתעורר קו הימין (דז"א) כנגד (המלכות), כדי לחבק, (דהינו בסוד הכתוב וימינו תחבקני), ואז יש לכל שמחה, וכל הפנים מאירים. ושמחת ניסוך מים הצלולים על המזבח, וצריכים בני אדם לשמוח בכל מיני שמחה, מפני שהימין גורם זה, כי בכל מקום ששורה הימין, (שהוא חסדים), צריך להיות שמחה בכל, אז היא שמחה להשתעשע.

אחר כך ביום השמיני העצרת, הוא שמחת התורה, כי אז הוא זווג הגוף, (דהיינו של קו האמצעי הנקרא גוף), שהוא זווג של הכל, (שהוא כולל הן זווג השמאל של ראש השנה ויום הכפורים, והן זווג הימין של חג הסוכות, כי קו האמצעי כולל ימין ושמאל), להיות הכל אחד, וזה הוא שלמות הכל, וזה הוא ודאי היום של ישראל, וגורל שלהם לבדם, שאין בו חלק לאחר... (פנחס לב)

כי שבעת ימים של סוכות, בהם היו מקריבים ישראל ע' פרים, לכפר על ע' שרים של ע' האומות, כדי שלא ישאר העולם חרוב מהם, זה שאמר ובחמשה עשר יום והקרבתם עולה אשה לריח ניחוח לה' פרים בני בקר שלשה עשר תמימים, וביום השני פרים י"ב, וביום השלישי י"א, וביום הרביעי יו"ד, וביום החמישי פרים תשעה... וכולם שבעים פרים, ובכל יום היו מתמעטים, למה מתמעטים?

אלא כאן מרמז (הכתוב) ותנח התיבה בחדש השביעי, (שהוא תשרי), ומה שם בימי המבול והמים הלכו הלוך וחסור, אף כאן בתשרי שהוא חדש השביעי, שבו כמה מצות, ראש השנה ויום הכפורים, סוכה לולב ואתרוג, ומינין של הלולב ושופר, השכינה העליונה שורה על ישראל, שהיא תשובה, (דהיינו בינה הנקראת תשובה, שהוא סוד) סוכה, ואתרוג (שהוא מלכות), ולולב, שהוא הקב"ה, (דהיינו ז"א), מיד והמים היו הלוך וחסור, שמתמעטים עונות ישראל, אף כך מתמעטים הממונים שהם מלאכי חבלה שממונים עליהם, (על העונות), הדומים למי המבול. כמו שהעמידו עשה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד. ובעת ההיא שמתמעטים העונות, מתמעטים הפרים שלהם, ומתמעטים הממונים של ע' אומות, ומתמעטים ע' אומות ומתמעט הטוב שלהם... (שם תתכו, וראה עוד סוכה)

ובחג נידונים על שהם מבזים בנטילת ידים, ועל שהם מזלזלים במקואות ובטהרות, שהם מים, ועל כן נדונים על המים, דהיינו על ענין המים. (זהר חדש בראשית תקצה)

מכילתא:

...רבי עקיבא אומר, אין סוכות אלא ענני כבוד, שנאמר וברא ה' על מכון הר ציון, וכתיב כי על כל כבוד חופה. אין לי אלא לשעבר, לעתיד לבא מניין, תלמוד לומר וסכה תהיה לצל יומם, ואומר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם... (בשלח הקדמה)

ספרא:

...חג הסוכות שבעת ימים לה', מה תלמוד לומר, לפי שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים, ואיני יודע אם שבעה ראשונים ואם שבעה אחרונים, כשהוא אומר ובחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה, חג הסוכות שבעת ימים לה', הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים. זה חג הסוכות, זה טעון סוכה, ואין חג המצות טעון סוכה, והלא דין הוא... חג הסוכות שבעת ימים לה' יכול תהיה חגיגה וסוכה לגבוה, תלמוד לומר חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, אי חג הסוכות תעשה לך, יכול יהא חגיגה וסוכה להדיוט, תלמוד לומר חג הסוכות שבעת ימים לה' הא כיצד, חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט... (אמור פרשה יב, וראה שם עוד)

ספרי:

שבעת ימים תחוג לה' אלקיך במקום אשר יבחר ה', ולהלן הוא אומר חג הסוכות שבעת ימים לה', מה תלמוד לומר שבעת ימים לה', מלמד שכל הרגל תשלומים לראשון, אם כן למה נאמר שבעת ימים, תשלומים כל שבעה... והיית אך שמח, לרבות לילי יום טוב הראשון לשמחה, יכול שאני מרבה אף יום טוב האחרון לשמחה, תלמוד לומר אך, מיכן אמרו, ישראל יוצאים ידי חובתם בנדרים ובנדבות, יכול אף בעופות ובמנחות, תלמוד לומר אך. (ראה קמב)

תלמוד בבלי:

רבי יהושע אומר, שבעה אלו שבעה ימי פסח, שמונה אלו שמונה ימי החג, וכשהוא אומר וגם, לרבות עצרת וראש השנה ויום הכפורים, מאי לאו לזמן, לא לברכה... (עירובין מ ב)

והאמר רב יצחק בר אבדימי, במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה, נוטה כלפי צפון עניים שמחין ובעלי בתים עצבין, מפני שגשמי השנה מרובין ופירותיהן מרקיבין... (יומא כא ב)

...ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג, אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה... (ראש השנה טז א)

החליל חמשה וששה, זהו החליל של בית השואבה, שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. (סוכה נ א)

מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול, מנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם, וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפירחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג, שהן מטילין לכל ספל וספל... ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהם שירות ותושבחות, והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתהלים, שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה. ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושני חצוצרות בידיהן, קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו, הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו, הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו. היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא ממזרח, הגיעו לשער היוצא ממזרח, הפכו פניהן ממזרח למערב, ואמרו, אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה, ומשתחוים קדמה לשמש, ואנו לי-ה עינינו, רבי יהודה אומר היו שונין ואומרין, אנו לי-ה ולי-ה עינינו. (שם נא א, וראה שם עוד)

פרשת המלך כיצד, מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה, והוא יושב עליה, שנאמר מקץ שבע שנים במועד וגו'... והמלך עומד ומקבל, וקורא יושב... וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע, ושמע והיה אם שמוע, עשר תעשר, כי תכלה לעשר, ופרשת המלך, וברכות וקללות, עד שגומר כל הפרשה, ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן, אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון... (סוטה מא א, וראה שם עוד)

...דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב של עצרת, ובגולה עשרים ואחד, תשעה ימי החג... (ערכין י א)

...וישבו בסוכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד, אפשר בא דוד ולא עשו סוכות, עד שבא עזרא, אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה... ואידך דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה... (שם לב ב)

תלמוד ירושלמי:

ההלל והשמחה שמונה כיצד, מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג... תני שמונה עשר יום ולילה אחד קורין בהן את ההלל בכל שנה, שמונת ימי החג, ושמונת ימי החנוכה, ויום טוב של עצרת, ויום טוב הראשון של פסח ולילו... רבי חייה בשם רבי לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב הראשון לשמחה, או יכול אף לילי יום טוב האחרון, תלמוד לומר אך אך חלק, רבי חייה בשם רבי לעזר ושמחת בחגך, משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה... רבי אבא בר כהנא רבי חייה בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום, ר"י בן לוי אמר צריך לקדש בתוך ביתו, רבי יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לוכל בבית אחר מקדש, רבי אחא רבי חיננא בשם רב מי שסוכתו ערבה עליו מקדש בלילי יום טוב האחרון בתוך ביתו, ועולה ואוכל בתוך סוכתו... (סוכה יט ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

ביום הראשון, זה ט"ו, ואתה אומר ביום הראשון, רבי מנא דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, משל למדינה שחייבת ליפס למלך, והלך המלך לגבותה, בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו, התיר להם שליש מדמוסיא שלהם, בתוך ה' מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו, התיר להם עוד שליש, כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו, והתיר להם הכל. אמר להון מלכא מה דאזל אזל מן הכא נחל חושבנא. כך בערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהן, מראש השנה ועד יום הכפורים היחידים מתענין הקב"ה מתיר להם שליש מעונותיהם, וביום הכפורים כולן מתענין אנשים ונשים וטף, והקב"ה אומר להם לישראל מה דאזל אזל, מן הכא ולהלן נחל חושבנא, ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עוסקין במצוות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקב"ה, ואומר להם מה דאזל אזל, מן הכא נחל חושבנא, לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון... (ויקרא ל ז)

ילקוט שמעוני:

מהו נעימות בימינך נצח, אמר רבי אבהו זה הלולב שהוא כמי שהוא נוצח ונוטל בימין, בנוהג שבעולם שני הגדרומין רצין בהדרמוס, מי נוטל לולבא, מי שהוא נוצח, כך בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, אף ישראל עומדין לפניו בדין ועובדי אלילים אומרים אנו זכינו ונצחנו בדין, ואין אדם יודע מי נצח, אם ישראל אם עובדי אלילים, עבר ראש השנה וכל ישראל באים ביום כפורים ומתעטפין לבנים, עבר יום כפורים ואין אדם יודע למי נמחלו עונותיו, אם לישראל אם לעובדי אלילים, כיון שהגיע יום טוב ראשון של חג, כל ישראל יוצאין, הקטנים והגדולים ולולביהן בידיהם, מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם, שנאמר נצח ישראל וגו', והוא שדוד אומר לישראל קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר נעימות בימינך נצח, הרי מבושרים אתם שנצחתם לעובדי אלילים. שובע שמחות את פניך, אל תקרי שובע שמחות אלא שבע, אלו שבע מצות שבחג, ארבעה מינין שבלולב, סוכה, חגיגה ושמחה... (תהלים טז, תער)

מדרש הגדול:

דבר אחר ביום הראשון, והלא יום חמשה עשר הוא, ותימר ביום הראשון, אלא אמר רבי אליעזר ראשון לירידת גשמים. מלמד שהיו ראויין הגשמים מתחלת החג, כשם שמפסיקין להן מתחלת הפסח, אלא מפני כבוד ישראל שלא להטריח עליהן בירידתן בבית המקדש בימי החג, ועוד מפני בטול ישיבת הסוכה, אין זוכרין את הגשמים אלא בסוף החג...

דבר אחר למה נקרא ראשון, לפי שכל ימות הקייץ ישראל עסיקין במלאכתן בקציר בדייש בבציר במסיקה עד חג הסוכות, שנאמר וחג האסיף (שמות כ"ג), אמר להן הקב"ה הלא אספתם את מעשיכם מן השדה, יהיה לכם היום הזה ראשון לעסוק בתורה שכבר הקדמתם לכם מאכלכם ומשתיכם.

דבר אחר למה נקרא שמו ראשון, אמר להן הקב"ה לישראל ראו את עצמכם כאלו עכשו התחלתם לסגל מצות ומעשים טובים, לפי שאותן מצוות ומעשים טובים שסיגלתם כבר נשקלו בראש השנה כנגד העונות, והכרעתי לכם כף זכות, עכשו סגלו מצוות ומעשים טובים, הלואי שהראשונות יכפרו על עונותיכם. (ויקרא כג מ)

תרגום יונתן:

שבעת יומין תקרבון קורבנא לשמא דה' כנישין תהוון לצלאה קדם ה' על מיטרא כל עבידית פולחנא לא תעבדון... (ויקרא כג לו)

רש"י:

ולא עליהם יהיה הגשם - כי מצוות החג על הגשמים, ד' מינין ונסוך המים, שהחג זמן גשמי שנה, ולמפקפקים לא יהיה גשם. בתוספתא. (זכריה יד יז)

רמב"ן:

באספכם את תבואת הארץ - רש"י ולשון תורת כהנים, עבר את השנים שתעשה החג באסיפת הפירות, יכול באסיפת כל הפירות, תלמוד לומר מגרנך ולא כל גרנך, ומיקבך, לא כל יקבך... וכבר למדו העבור מחדש האביב, אבל שם לימד על האביב, וכאן לימד על פירות האילן, שכך שנו חכמים, על שלשה דברים מעברין את השנה, על האביב, ועל פירות האילן, ועל התקופה. והנה העבור נלמד מאליו, שהחג הזה בזמן אסיפה, אבל ענין שטת הכתוב שיאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם כלם מקראי קדש, להקריב בכולם אשה לה', אכן ביום חמשה עשר לחדש השביעי הזה, בעבור שהוא עת אספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג השם שבעת ימים, והוסיף לומר בכן ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון, שתשבתו ותנוחו בהם כאשר פירשתי, ואמר עוד שתוסיפו לשמוח לפני השם בלולב ואתרוג שבעת ימים, כי הוא זמן שמחה, שברך השם אותך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח לפניו. וטעם תחוגו את חג ה', שתחוגו לפניו לתת הודאה לשמו על מעשיכם אוסף, כי בא וחזר ואמר עוד וחגותם אותו חג לה', לסמוך אליו בסוכות תשבו, וטעמו וחגותם אותו חג שבעת ימים בשנה שתשבו בסוכות, וכל האזרח בישראל ישבו בהם, לומר שיעשו חג שבעה בלולב ושמחה ובסוכה... (ויקרא כג לט)

מורה נבוכים:

...ואמנם סוכות אשר הכונה בו הששון והשמחה, הוא שבעת ימים, מפני שיתפרסם הענין, והיותו בזה הפרק הנה בארה התורה סבתו, באספך מן השדה, רוצה לומר עת המנוחה והפנאי מן העסקים ההכרחיים. וכבר זכר אריסטו במאמר התשיעי מספר המדות, שכן היה הענין מפורסם באומות מקדם, אמר בזה הלשון, הקרבנות הקדומים והקבוצים היו אחרי אסוף התבואות והפירות, כאלו היו הקרבנות מפני הרוחה, זהו לשונו. ועוד שישיבת הסוכה בעת ההיא אפשר לסבלה, אין חום גדול ולא מטר מצער, ושני המועדים האלה, רוצה לומר סוכות ופסח, מלמדים דעות ומדות... וכן יצא מן הבתים לשכון בסכות, כמו שיעשו השרויים בצער שוכני המדברות, לזכור שכן היה עניננו בתחלה, כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו', ונעתקנו מן הענין ההוא לשכון בבתים המצוירים במקום הטוב שבארץ והשמן שבה, בחסד השם וביעדיו לאבותינו, בעבור שהיו אנשים שלמים בדעותם ומדותם, רוצה לומר אברהם יצחק ויעקב, שזה גם כן הוא ממה שהתורה תלויה עליו... אבל צאתנו מסכות למועד שני, רצוני לומר שמיני חג העצרת, הוא להשלים בו מן השמחות מה שאי אפשר לעשותו בסכות אלא בבתים הרחבים ובבנינים... (חלק ג פרק מג)

חזקוני:

ושמחתם שבעת ימים - לפי שכל יום ויום חג בפני עצמו, והקרבנות מוכיחים... חג זה נקבע בזמן אסיפת גרן ויקב, פן ירום לבבם על בתיהם שהם מלאים כל טוב, ויאמרו ידינו עשתה לנו את כל החיל הזה, ומתוך שישבו בסוכה יתנו שבח והודיה למי שנתן להם נחלה ובתים מלאים כל טוב. (ויקרא כג מ ומב)

שבעת ימים תחוג - לפי שהיית טרוד בפסח בקציר שעורים, ובשבועות בקציר חטים, לא הטרחתיך אלא יום אחד, אבל בחג הסוכות שהכל בפנים ואין לך טירוד של כלום, צריך אתה לחוג שבעת ימים. דבר אחר, על ידי שיש לך בו הרבה להוציא אספת הכל בבית וגם הפרשת מעשר שני ז' ימים תחוג, מה שאין כן בפסח ועצרת... (דברים טז טו)

רבינו בחיי:

וכדי להורות שלטנותו יתברך על הגלגל השביעי, הוא ערבות, לכך קבעו לנו רבותינו חכמי האמת ז"ל מצות ערבה ביום שביעי, ונתחייב כל אחד ואחד מישראל ליטול בידו ערבה ביום זה מלבד הערבה שבלולב, שהיא רומזת אל הענין הזה בעצמו... (כד הקמח ערבה, וראה עוד: הושענא רבה)

...ודע, כי כשם שהקרבנות צריכות כונה, כך ניסוך היין וניסוך המים, והוא שדרשו ז"ל בשעה שמנסכין מים בחג, תהום אומר לחבירו אבע מימיך ועילאה אומר החשיר מימיך, קול שני רעים אני שומע, שנאמר תהום אל תהום קורא לקול צינוריך. וסוד שני רעים הללו הן שני מלאכים שהיו עומדים שם בשעת ניסוך, והיו צריכין לכוין אליהם, ומה שהיו פרי החג מתמעטים והולכים היה סימן כליה לאומות, והכבשים הקבועים היו כנגד ישראל, הנקראים שה פזורה, והיו צ"ח כבשים בכל שבעה ימי סוכות, כדי לכלות בהן הקללות שבמשנה תורה שהן צ"ח, הרמז בז' ימי סוכות וז' ימי פסח אחד הוא, אלא שהפסח מורה על מהירות ענין ודבר נחוץ, והסוכות שהוא כמין בית ודירה מורה על קביעות מקום, וענין שצריך ישוב הדעת, הוא הסוכה, שהוא מלשון סוכה ברוח הקדש... (שם עצרת, וראה שם עוד)

מנורת המאור:

וחג הסוכות צוה הקב"ה לשמוח בו לאחר ימי התשובה, ללמדנו, שאינו חפץ לענות גופנו כל הימים, אלא כשיהיה לצורך, להכנע לבנו לשוב לדרך ישרה, ועם כל זה שנשוב לשמח לנו ולאנשי ביתנו לדבר מצוה. ועל כן נקרא זה החג זמן שמחתנו, כי כתוב בחג הזה אך בחמשה עשר יום (ויקרא כ"ג ל"ט), כמו שכתוב ביום הכפורים אך בעשור, להבדילו בענוי מעונג המועדים שעברו, שהם חג המצות וחג השבועות, גם כן כתיב בחג הסוכות, אך בחמשה עשר, כלומר אל תחשבו בלבבכם שנתתי לכם חג זה להתענות בו כמו ביום הכפורים, אלא שתאכלו ותשתו ותקריבו שלמים ונדבות לשמוח שבעת ימים. ולפי שלא יחשוב שום אדם, שזאת השמחה היא של מילוי כרס, על כן כתוב חג הסוכות שבעת ימים לה' (שם), כלומר כל זאת השמחה לא תהא אלא לשם שמים. ודרשו על פסוק זה במסכת סוכה אמר רב ששת משום רבי עקיבא... ותניא רבי יהודה אומר, מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, תלמוד לומר חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, מה חגיגה לה' אף סוכה לה'. ואף על פי שכפי הפשט הביאו פסוק זה ללמד על עצי הסוכה, עיקר כוונת המדרש לא באה אלא להורותינו, כי שמחת סוכה זו צריכה שתהא לה', ולא שתהא כולה להנאה גופנית... (כלל ד חלק ו פרק א, וראה עוד סכה וארבעה מינים)

ספורנו:

אך בחמשה עשר יום - אחר שהזכיר את הדברים הכללים שכל המועדים מסכימים בהם, וזה במה שכלם מקראי קדש וטעונים קרבן מוסף, כאמרו אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה וכו', אמר אך בחמשה עשר יום וכו', והודיע שחג הסכות נבדל משאר המועדים, ראשונה שהשמיני שלו מקרא קדש, כאמרו וביום השמיני שבתון, לא כן בימי השבועות ובימי חג המצות, וכן בחדשים ובשנים שבהם קדש השביעי לא השמיני, שנית במה שזה החג טעון שנוי דירה, כאמרו בסכות תשבו, שלישית שטעון ניענוע ארבע מינים כאמרו ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. אני ה' אלקיכם - באר שכל אלה לתכלית נאות לנו מכוון מאתו יתברך, כי הוא אלקינו לא יגרע ממנו עיניו. (ויקרא כג לט ומג)

אלשיך:

הללוהו בתקע - אם יטה אשוריכם מהדרך ותחטאו הללוהו בראש השנה בשופר, לעורר לבנו לשוב, למען יכתבנו בספר חיים, ואז תשמחו שמחה שלמה בסוכות, ותהללוהו שם בנבל וכנור, שכולם היו בשמחת בית השואבה. (תהלים קנ ה)

מהר"ל:

...ובחג השבועות קנו מעלת השכל שהיא התורה, וכמו שקנו ישראל מעלת השכל בחג השבועות, קנו עוד מעלה עליונה בחג הסוכות, הוא רוח הקודש השורה עליהם, ולכך היו ענני כבוד עליהם, שהשכינה חופפת עליהם, וכל מקום שהשכינה נמצאת שם ענני כבוד... (גבורות ה' פרק מו)

של"ה:

...על כן אמר סוכות כנגד יעקב דכתיב ביה ולמקנהו עשה סוכות, והוא על דרך שכתב בעל שבילי אמונה, על פסוק יודע צדיק נפש בהמתו ז"ל שם, כי הצדיק שובר נפש הבהמית שבו, כמו ויודע בהם אנשי סוכות, ויש מפרשים יודע צדיק נפש בהמתו, שהצדיק הוא יודע איכות שתופה בחומר בהמיותו ומנהיגה בהנאותיה כפי הכמות הראויה לה מהם. עד כאן לשונו. אף כאן אמר למקנהו עשה סוכות, לפי שעשה לה תיקון, כמו ויעש אלקים את הרקיע, ועשתה את צפרניה, רוצה לומר תיקן לנפש הבהמית שלו הנרמז במלת ומקנהו סוכות, רוצה לומר כמו שהסוכה היא דירת עראי ושעור מצומצם, רק שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו, והם ז' טפחים על ז' כמוזכר בפוסקים, כך היתה אכילתו של יעקב אבינו ע"ה הנרמז במלת מקנהו כדלעיל, כל ימיו אכילת עראי ושיעור מצומצם כדי חייו, פת במלח ומים במשורה, כדי ללמוד תורה, כי לא בקש כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש, על כן אמרו סוכת כנגד יעקב, כלומר יזכור כל אדם מה שכתוב אצל יעקב ולמקנהו עשה סוכות על הדרך הנזכר, ואז לא יכוין ברבוי סעודתו ביום טוב אל מלוי הבטן והנאות הגרון בלבד, שהוא מצד נפש הבהמית, רק יכוין גם כן בזה לעורר כחות הגופניות, כדי שיעורר הכח הנפש על דרך הנזכר לעיל... (עמוד השלום מסכת סוכה)

הכתב והקבלה:

ואמר הגר"א, מה שהקשו למה אנחנו עושים סוכות בתשרי, כיון שהוא נגד הקף ענני הכבוד היה ראוי לעשות בניסן, כי בניסן היה תחלת הקף עננים, אבל נראה לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים, ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ובמחרת יום הכפורים ויקהל משה וציוה על מלאכת המשכן בי"א לתשרי, וכתיב "והם הביאו בבקר בבקר" עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ובמשקל, ובט"ו התחילו לעשות, ואז חזרו ענני כבוד, ולכך אנו עושין סוכות בט"ו בתשרי. (ויקרא כג מג)

מלבי"ם:

חג הסוכות - הנה החג הזה יקרא לפעמים בשם חג האסיף, ולפעמים בשם חג סתם או מקרא קדש (במדבר כ"ט, נחמיה ח')... (ויקרא כג לד)

רש"ר הירש:

שבעת ימים - אחר יום אחד של תרועה ועינוי כפרה, כי השמחה בחיים אופיינית לחיים היהודיים. באספכם את תבואת - בהיותם במצב מנוגד למצב המדבר, יתעוררו לזכר את יציאת מצרים. תחוגו - בזמן בו קשור כל אחד לביתו ולשדהו, תלכו לחוג מעגל סביב ה' ומצב זה מתבטא בחגיגת שלמים, בו מקריבים הישות והרצון לה' האימורים ודם, והשאר אוכלים בקרב המשפחה, ולכן נקרא סכות חג סתם, כי בו מתבטאת ביותר הדרישה להקבץ מהבית הפרטי אל ה'... (שם)

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובגבולין יום אחד (סוכה מ"א), מחוץ לבית ה' מוגבלת השמחה עם פירות הארץ ופרחיה רק ליום אחד, שכן הפרי והפרח הם ארעיים, וגם ההנאה מהם חולפת ובטלה, ולכן גם השמחה ששמחים בהם היא ארעית וחולפת מהר. אבל בבית ה', אצל שומרי התורה והמצווה, לפני ה' אלוקיכם, אין הפרי והפרח אלא אמצעי בלבד, והעיקר הוא רגש האושר המתעורר על ידי קיום המצוות, זה רגש ההתקרבות אל ה' השמח על עושי רצונו. לפיכך נמשכת השמחה שבעת ימים, בדומה למקור שממנו היא נובעת. הלולב יקמול, ההנאה תחלוף, אבל אושרו של האדם אשר קיים את חובתו לפני ה' ונהנה משולחנו לא יחלוף לעולם... (במעגלי שנה חלק א, עמוד קלב)

העמק דבר:

...אמנם היו ישראל נוהגים להביא תודה בסוכות משום שיש בו לחם, ומועיל לגשם הבא אחר החג, ונידונים בחג על המים, שהוא עיקר פרנסת הארץ... (ויקרא כג כט)

חג הסוכות - נקרא בשביל מצות ה' לעשות סוכות, מה שאינו כן חג האסיף הוא בשביל שאז מאספים התבואה, והשמחה באה בטבע האדם. (שם שם לד)

מוהר"ן:

סוכה זה בחינת תיקון המלאך, כי סוכה בגימטריא מלאך, בחינת חלום על ידי מלאך, שנעשה על ידי תיקון המוחין והתפילין כנ"ל, ועל כן סוכות הוא זמן שמחתנו, בחינת שמחה של תפילין, ליתן חיזוק להמלאך, כדי שלא יזיקו המלאכים לקלקל את החלום כנ"ל, כי סוכות הוא חג האסיף שאוסף כל מיני מאכל, ועל כן אז צריכין שמחה לחזק את המלאך, שזהו תיקון המאכלים כנ"ל, ועל כן סוכות הוא זמן שמחתנו כנ"ל... (תנינא ה יד)

שפת אמת:

בני בינה ימי שמונה, דאיתא בגמרא טעמא דבית שמאי נגד פרי החג, נראה דתלאו הימים בחג הסוכות, כי מסתמא באותו השנה הצליחו בני ישראל בחודש תשרי בתשובה ותפלה, כי כל השנה תלויה בכתיבה וחתימה של תשרי, והבינו כי ימים אלו הם הארות מחג הסוכות, ועל ידי שהצליחו בחג הסוכות בחינת פרי החג שמתמעטין כחות הע' אומות, ונגמר בפועל בחנוכה, וזה שאמר שבחכמה השכילו לקבוע ח' ימים כימי החג. ויתכן לומר כי הרגישו תיכף שיהיה ליון מפלה בשנה זו, כענין שכתוב סר צלם וה' אתנו, וכתב הרמב"ן שהוא הסתר הצלם בליל הושענא רבה, לכן נתחזקו אחר החג עד שגברה ידם על הרשעים... (חנוכה תרמ"ב)

הג' מועדות הם נגד ג' בחינות דבור מעשה מחשבה, כי בפסח נפתח הפה של איש ישראל והדבור, לכן פה סח... ובשבועות בחינת המחשבה והדעת, שהוא קבלת התורה, ובסוכות בחינת המעשה, כדכתיב ולקחתם לכם, והישיבה בסוכה והקפות ונענועים, שזה כולל כל תנועות הגוף, והג' רגלים נותנים חיות וברכה לכל השנה, כמו שכתוב והשיאנו וכו' את ברכת מועדיך כאשר רצית, שעל זה ניתנו הרגלים, שאז בני ישראל מוכנים לקבל הברכות... ישא וגו' וישם לך שלום הוא בסוכות, פריסת סוכת שלום... (פסח תרמ"ב)

וירא בלק... לכן בחג הסוכות, שהוא בחינת ענני הכבוד, דג' מתנות נתן הקב"ה, מן בזכות משה, באר בזכות מרים, ענני כבוד בזכות אהרן, הם נגד ג' מועדות, שבועות תורה מן השמים, סוכות ענני כבוד, וכיון שיש פריסת שלום והגנה על בני ישראל, לכן מקריבין ע' פרים נגד האומות, להודיע, כי אדרבה על ידי ההסתר ואור המקיף לבני ישראל, שלא יוכל עין רע של האומות להסתכל, אז מאירין בני ישראל לכל העולם... (במדבר בלק תרמ"א)

בפסוק שימו לבבכם... וכמו כן בימים אלו אחר ראש השנה ויום הכפורים נתקנו נפשות בני ישראל להיות טהורים, ולכן בחג הסוכות נידונין על המים, היינו לקבל השפע הבא משמים, ואין מים אלא תורה, וביום הכפורים נטהרו הנפשות, ולכן בסוכות רוח נכון יחדש בקרבנו, וצריכין בימים אלו בין יום הכפורים לסוכות להשתוקק לקבל הארת התורה בסוכות, לפני ה' תטהרו, פירוש שהטהרה הוא רק כדי להיות כלי מוכן לקבל דבר ה', ולכן איתא בימים אלו טרודין במצוות, ואין עושין עונות, דכתיב שומר מצוה לא ידע דבר רע, ועל ידי הכנה ותשוקה לעבודת ה' מתגרשין המחשבות זרות מהבלי עולם. (דברים האזינו תרמ"ח)

ח' ימי החג נותנים חיים לכל ימי השנה, כי התפשטות החיות מראש השנה הוא בחג, וזה ניסוך המים, וז' ימי סוכות הם חיי עולם הזה, ולכך יש אחיזה גם לאומות, וזהו ע' פרים, אבל שמיני עצרת הוא חיי עולם הבא, והוא החיים המיוחד לישראל, שהתורה עיקר חיינו, וזה עצרת, כי התורה היא חיות הפנימיות, רק שנתלבש במעשה בראשית, וחיי עולם הזה רק חיצוניות, ולכך צריך הגנה וסוכה, שהיא העדות שהקב"ה מעיד עלינו, כי עיקר חיינו התורה וחיי עולם הבא, וזה שאמר בזוהר הקדוש שהיא צילא דמהימנותא, אבל שמיני עצרת שהוא ממש חיי עולם הבא כנ"ל, לא צריך הגנה וצל הסוכה רק הוא בחינת סוכה ממש, ואפשר זהו שאמרו רז"ל יתובי יתבינן, אף שאין יושבין בסוכה, נקרא כך. (סוכות תרל"ב)

ולקחתם לכם... ובסוכות ניתן הדעת לכל איש ישראל, כדכתיב למען ידעו וכו', וכן נראה כי הדעת של כל השנה בא בחג הסוכות, שהוא רגל האחרון, מהג' רגלים שכל השנה עומדת עליהם, ומצות סוכה היא מעצמה, ומיני הלולב היא הקבלה שבני ישראל מקבלין ומביאין הדעת לעומק לבבם כנ"ל... וצריך כל אדם להאמין שנעשה טהור בימים אלו, וודאי שישאר הטהרה על כל השנה תליא בהכנת האדם לקבל הטהרה, אבל בימים אלו נעשה טהור כל איש ישראל, ועל זה עצמו יש קטרוג, וצריך הגנה בסוכות כנ"ל, ואחר שנטהרו יש חג הסוכות שמתאספין כל בני ישראל, כדאיתא בגמרא, כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת, ונקרא חג האסיף, וגם מינים שבלולב הם כללות בני ישראל... וזהו חשוב יותר לגרום ברכה, דכתיב ערבי נחל, ונחל הוא על שם המשכת השפע, ונכתב זה אצל ערבה דוקא כנ"ל, וימי החג מסייעין לזה, שיוכלו בני ישראל להתאסף ולבטל כל אחד עצמו לכלל ישראל, ועל ידי זה יכולין לקבל ברכת השנה כראוי, כדאיתא כלי מחזיק ברכה הוא שלום, והוא בחינת יוסף הצדיק, וכתיב ועמך כולם צדיקים. (שם תרל"ד)

מצות ערבה בהושענא רבה... הענין שגם בלי המעשים רק מצד עצם הבריאה יש גם כן דביקות עצום לבני ישראל יותר מכל האומות, וזה נתברר בסוכות, ולכן צריך הגנה כמו שכתבנו לעיל, ובני ישראל שמחין יותר בנקודה הזו שנטבע בהם מצד הבריאה, ממה שזוכין על ידי מעשיהם, כי מה יכול לפעול מעשה בשר ודם... (שם)

שמיני עצרת אחר סוכות עצרת תהיה לכם וגו', כי בסוכות יורד שפע חיים משמים לכל השנה לכל הנבראים, ולכן שבעים פרים וניסוך המים, אבל הכל תלוי בבחינת המקבלים, ואין כלי מחזיק ברכה אלא שלום, וזה ניתן לבני ישראל, וזהו עצרת תהיה לכם דוקא, אך כי מצד השפעת הקב"ה כל הנבראים מקבלים, אבל אין כלי הראוי לקבל רק בני ישראל, ופירוש עצרת הוא בחינת יראה, דיש רצוא ושוב, ועיקר העצה להיות נכנס ההארה בפנימיות האדם כראוי, הוא על ידי ישוב הדעת, שרואה האדם שאינו כדאי לפשפש בהשגת גבוהות כאלו, ונופל עליו יראה ופחד, על ידי זה מקבל הארה בלבו, וזה עצה בכל השנה, שיהיה נשאר בלב... (שם)

בשם אא"ז מו"ר ז"ל, כי הג' רגלים הם לבטל הג' מדות רעות, קנאה תאוה כבוד, ומסתמא סוכות נגד הכבוד, כי הוא נגד ענני הכבוד, ובחג הזה הקב"ה מכבד בני ישראל יותר מכל האומות, והוא הוראה שבני ישראל הם מוכנים לקבל הכבוד... (שם תרל"ו)

בפסוק למען ידעו דורותיכם וגו' ...כלל הענין, כי בניסן הוציאנו ה' ממצרים והיה בחסד ה' בלבד, כמו שכתוב את ערום ועריה וגו', אכן ה' רצה שיהיה זה החסד על ידי זכות מעשים טובים של בני ישראל, כדי שיתקיים לעד... בפסח יציאת מצרים בחסד ה', ואחר כך בראש השנה נידון האדם אם תיקן מעשיו על ידי החסד, כי כל חסדי ה' הם כדי שיתקן האדם מעשיו על ידי החסד, וכשזוכה בדין, נמצא נשלם החסד גם על פי מדת הדין, וזהו החסד של חג הסוכות, שהוא החסד הבא על פי דין... וזה שאמר כי בסוכות הושבתי, שאף שסוכות גם כן זכר ליציאת מצרים, אך הוא זכר להחסד שנעשה על פי זכות בני ישראל, ובזה מיושבת קושית הטור. (שם תרל"ז)

למען ידעו דורותיכם וגו' דכתיב אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי וגו', להיות לכם לאלקים וגו', וזה עצמו שחל שמו יתברך על בני ישראל להיות נקרא אלקי ישראל הוא ההגנה והסוכה, והרמז לדבר, כי אוהל הוא שם א-לוה, והוא המלבוש שיש לכל איש ישראל, ובראש השנה שמתחדש החיות מחי החיים, וכל נקודה עליונה צריכה מלבוש להתלבש בו, וזהו הלבוש ניתן בחג הסוכות, ועל זה נאמר פורס סוכת שלום וגו', כי השלימות צריכה להיות בעזר אלוקי, כי השלום שלו... (שם תרל"ח)

זמן שמחתינו, דכתיב לישרי לב שמחה, לכן אחר ראש השנה ויום הכפורים שנעשין בני ישראל ישרי לב, דכתיב האלקים עשה את האדם ישר, ורק על ידי לכלוך העונות חשבונות רבים, ולכן אחר ימי הטהרה מתעוררת השמחה. (שם)

טעם סוכות אחר ראש השנה ויום הכפורים, שאין יכולין לזכות לדירה זו רק בכח התשובה, ועל זה נאמר במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, ולבעלי עבודה הוא פרעון שכר על אשר עבר לפניהם בימים הנוראים, והוא כענין הענקה, רמז לדבר דכתיב מגרנך ומיקבך, ובהענקה כתיב גם כן מגרנך ומיקבך... וכמו שהיה אחר יציאת מצרים הענקה רכוש גדול, כמו כן על ידי תקון העונות שנגאלין מיצר הרע יש ריוח גם כן, וזה שאמר בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, ואלה העונות שנתהפכו לזכיות על ידי התשוקה, הם ההגנה שמגין אחר כך על הבעלי עשיה. (שם תרל"ט)

סוכה היא רמז לעולם הבא, ולכן צריך להיות מקודם יום הכפורים, ועניתם את נפשותיכם, כי עולם הבא וארץ ישראל על ידי יסורים... וסוכות ענני הכבוד, ומן שהוא בזכות משה לחם מן השמים הוא בחינת הלולב ומיניו, ורמז דכתיב ממטיר לכם ולקחתם לכם, והוא הדעת שמשיגים בזה החג כל נפשות בני ישראל, כמו שכתוב למען ידעו דורותיכם, וכתיב דרתיכם חסר, לרבות גם דורות השפלים, וזהו למען הודיעך וגו', ולכן מרבין בתפלות והושענות בסוכות, שנפתח בחינת מוצא פי ה' בפרט ביום הערבה... (שם תר"מ)

בסוכות תשבו... והשי"ת נותן בימים אלו שמחה לבני ישראל, כמו שכתוב ושמחתם, ועל ידי מצות ד' מינים שהם מביאים שמחה, כי בעל הבית צריך לקבל האורח בסבר פנים יפות, וכתיב אשרי יושבי ביתך, והוא בסוכה שנקראה ביתו של מקום, שחל שם שמים על הסוכה, עוד יהללוך סלה, על ידי לולב, שיכולין להלל ולשיר לפניו בשמחה. ובאמת אחר ימים הנוראים קשה למצא השמחה, אם לא בעזר עליון ששולח שמחה בימים אלו ללבות בני ישראל, ועל זה נאמר רצון יראיו יעשה, שימי סוכות הם ימי שמחה ורצון... (שם תרמ"א)

כתיב ויהי בשלח פרעה וגו' ויסב אלקים וגו'. פירוש, שהגביהם למעלה מהטבע, שלא יחזרו שוב למצרים וכו', כן בימים אלו, אחר שנפדים מיצר הרע צריכין עזר שלא לחזור ליפול, לכן השי"ת מגביה אותנו בצלו יתברך למעלה משליטת הסט"א... (שם)

כתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו', וקאי על זה החג, שבו ניסוך המים, כדאיתא בגמרא, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה... ובחג הזה הסוכה מגינה על בני ישראל, ויכולין לקרב גם האומות כנ"ל, זה שאמר לתת מטר ארצך וגו' ולברך את כל מעשה ידיך, כי חג זה נותן ברכה בכל מעשה בראשית. כי הנה כמו שבראש השנה מתחדשת הבריאה, וכתיב בשלימות הבריאה וירא אלקים וגו' והנה טוב מאד וגו' ויברך ויקדש וגו', כן בכלל אחר התחדשות הבריאה יש ברכה זו, והיא פריסת סוכת שלום, כמו שכתוב בכל שבת קודש פורס סכת שלום, כי הכלל גמר השלימות צריך להיות בעזר אלקי... וזה השלימות נותן השי"ת בזה החג, ועל ידי זה יש ברכה, דאין כלי מחזיק ברכה אלא השלום, והיא הסוכה, דאיתא כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת, ונקרא חג האסיף, וגם מינים שבלולב שמקרבין בני ישראל להיות אחד, ונקרא כנסיה שהיא לשם שמים, וסופה להתקיים בשמיני עצרת עצרת תהיה לכם, פירוש כי גם להאומות יש התאספות בימים אלו, שמתבטלין לבני ישראל כדי לקבל ברכה, והיינו השורש שלהם, אבל אין כינוס שלהם לשם שמים, רק לקבל כל אחד חלקו והולך לו, אבל בני ישראל בסוכה נקראים כנסיה לשם שמים... (שם)

בסוכות זמן שמחתינו, והם ימי בחירה ורצון, שעל ידי השמחה מקבלים בלב שלם, כענין שאמרו חז"ל, כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה, עדיין עושין בשמחה, ולכן נקבע קהלת בימים הללו לההביל ולגנות כל מעשי עולם הזה, להבין להניח הרצון רק בתורה ומצוות, וכפי הבחירה והתשוקה בימים הללו, כך מקבלין על כל ימי השנה, לכן עושין שמחת תורה לקבל עול תורה בשמחה, להיות נשאר הקבלה על כל ימי השנה... (שם)

ענין הליכה מבית לסוכה צא מדירת קבע וגו', הוא מעין מצוה ראשונה שנצטוה אברהם אבינו ע"ה לך לך מארצך, וכמו כן בבני ישראל שנאמר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי וגו', ובודאי אין יכולין לקיים זה כראוי רק בתחילה, ולכן אחר יום הכפורים שנעשים טהורים כקטן שנולד מתעורר זה הרצון בכל איש ישראל, להיות נמשך אחר השי"ת... (שם תרמ"ג)

ימי הסוכות שנקרא זמן שמחתינו, כי השי"ת זיכה אותנו לישב בצלו, והיא מעין בחינת הגן עדן, דכתיב וישם שם האדם, ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם, ושם היה השמחה, כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן, והגם שכתוב ויגרש את האדם, אף על פי כן יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן, והשי"ת הכניסנו לדירה זו שחל עליה שם שמים, כדאיתא בגמרא, והשמחה במעונו, לכן דירה זו מביאה השמחה, ובודאי על ידי טהרתן של ישראל ביום כפורים יש שמחה לפניו במרום, לכן יש לנו לשמוח בשמחת הבורא יתברך... (שם)

והנה בקהלת כתיב ושבח אני את השמחה... והיינו שבודאי טוב מאד אם זוכין לשמחה בלי פסולת, רק שקשה להשיג זאת תמיד ויש בה פסולת... רק בימים הללו בסוכה, שהיא הגנה שאין מתערב שם פסולת, לכן יכולין לשמוח עתה, והשמחה היא תענוג פנימי, וכתיב לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה, ולחוטא נתן ענין לאסוף וכו', וכל זה מתקיים בימי החג, דכתיב רבים אומרים מי יראנו טוב נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, פירוש שבסוכה הוא ימי השפעה לעולם, והאומות כל אחד נוטל שלו ומאסף רוב דגן ותירוש, אבל בני ישראל יש להם לקבל פנימיות ההשפעה, והוא התענוג והשמחה, וזהו עדות שהם הלב והעיקר, כדאיתא, שבני ישראל דומין ללב, שמקבלין רק צחותא דכולא, והוא התענוג כנ"ל, לכן ניתן מצות סוכה עתה, לרמוז, כי אין אנו חפצים ברוב דגן ותירוש, רק להיות הכנה לעבודת השי"ת, שהיא העיקר. ועל הימים האלו כתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וכו' שהם ימי שמחה, וצריכים להתחזק עתה בעבודת ה' ביותר, ומתקיים כל השנה, והשי"ת נתן לנו ימי השמחה בתחלת השנה מטעם זה... (שם)

והנה כתיב על ימי הסוכות שבעת ימים בשנה, מה שלא כתיב כן בשום מועד, והם הארות על כל השנה, דכתיב ויקרא וגו' לאור יום... (שם)

השמחה של החג הוא העדות על בני ישראל כמו שאמרו חז"ל שנתן השי"ת סימן מי נצח בדין, והענין הוא על פי מה שאמרו שמחתי מתוך יראתי ויראתי מתוך שמחתי, כי היראה האמיתית נולד ממנה שמחה, והוא סימן על היראה, וכמו כן שמחה אמיתית מביאה לידי יראה, ולכן נקרא שמו של יצחק אבינו ע"ה על השמחה, להודיע שהגם שהיה בבחינת פוחד ויראה, אות היא שהיה בו יראת אמת, וכמו כן בימים הנוראים שנופל פחד ויראה על כל באי עולם, אבל בני ישראל שלהם יראת אמת באין אחר כך לשמחה, והיא עדות על היראה... (שם)

במשנה ובחג נידונים על המים... והג' מועדות יש בהם ג' ברכות, על בני חיי ומזוני, והחג הוא מזוני, ולכן הוא בזמן שמחה, כי הקב"ה, כביכול, שמח בהכינו מזון לבריותיו, וכמו שכתוב הנה נתתי לכם וגו' כל עשב וגו', ובכל מקום דכתיב לשון זה הוא לשון שמחה, ללמד לאדם, לקבל אורח בסבר פנים יפות, לתת צדקה בשמחה, ולכן קבע זמן הפרנסה בזמן שמחתינו, וכפי מה שנמצא אנשי דעת שמכירין טובת השי"ת, יש לפניו יתברך שמחה להשפיע להם כל טוב... (שם)

איתא בגמרא, כי בסוכות הושבתי, איכא מאן דאמר סוכות ממש, ואיכא מאן דאמר ענני כבוד, ומסתמא הכל אמת. דצריכין להבין, למאן דאמר סוכות ממש, מה ענין זה. ויש לומר, על פי אמרם ז"ל, אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, וזהו באמת עיקר החירות שניתן ביציאת מצרים לכל איש ישראל, שלא יהיה מוטבע בעניני הטבע, וזה שאמר בסוכות הושבתי וגו' בהוציאי אותם, שהיה נטיעה בלבות בני ישראל לצאת ממאסר הגוף והטבע, להיות בעולם הזה בארעי, כמו שכתוב, ויסעו מרעמסס סוכותה, שדרשו חז"ל זה על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים, והוא כנ"ל, שניתן להם כח להיות למעלה מהטבע, להיות להם כנפים שלמים לפרחא בהון לאביהן שבשמים, וכפי מה שמתקיים בכל איש ישראל דירה זו שלא להיות מוטבע בעולם הזה, כך חל עליו שם שמים וסוכת ענני כבוד, ולכן ניתנה זו המצוה אחר יום הכפורים , כי לא בכל עת אנו זוכין לזה, רק בהיות פעם אחת בשנה שבני ישראל מטוהרין, אז באין למדרגה זו, אם כן היא עדות שבסוכות הושבתי וגו', מאחר שיש עת שמתקיים, לכן עלינו לטהר עצמנו בכל עידן ועידן לזכות לזה תמיד... ואפשר כי בדורות הללו חביב לפניו ביותר מצות סוכה, שקראו בזוהר הקדש צלא דמהמנותא, כי הראשונים הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה, וראו האושפיזין, ואנחנו אין אתנו יודע עד מה, ועם כל זה אנו חסין בצלו... (סוכות תרמ"ד)

במצות לולב ולקחתם לכם וגו' דרשו במדרש על חיבור מיני בני אדם שבישראל, אותם שיש להם טעם או ריח וכו', ויש לפרש הענין, שבחג הזה ניתן דעת לאיש ישראל למצא ולהכיר מקומו, כאומרו ולקחתם לכם ממש, שיקח כל אחד את עצמותו, כי הנה חג הזה נקרא חג האסיף, שמאסף כל אחד תבואתו לביתו, ושמעתי מפי מו"ז ז"ל, כי כמו כן בכל אדם ממש מתברר עתה הנקודה פנימית שבו, שמתערבב בכל השנה בהבלי עולם, ועכשיו שמטוהרין מתברר האוכל מתוך הפסולת וכו' ויתכן שזה רמז באספך מעשיך ממש, מן השדה היא התערובות... ולכך בימים אלו יכול כל איש ישראל למצא מקומו כנ"ל, וכמו שבפרט כל נפש מישראל מתברר עתה האוכל מתוך הפסולת, כן בכלל הבריאה מתבררין עובדי ה' בני ישראל מתוך הרשעים, ולכן באמת ימי המשפט הם לטובת בני ישראל... וזה עצמו הוא הבירור אוכל מתוך הפסולת, שהקב"ה מברר ואוסף מעשיו מן השדה וכונס בני ישראל לביתו, והיא הסוכה ולכן דרשו חז"ל ראשון לחשבון עונות... (שם)

חג הסוכות הוא דמקרב הקב"ה את בני ישראל בתשובה מאהבה ושמחה, ועל זה נאמר על כל פשעים תכסה אהבה, והיא הסוכה שמגינה על בני ישראל, ועל זה נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ולעולם נשאר אהבה בלבות בני ישראל לה', אך החטאים מכסים, ובימים אלו נגלה האהבה... וחג הסוכות הוא מעין המשכן שניתן לבני ישראל אחר החטא, כשנתקנו בתשובה... ובנדבת המשכן שהיה בשמחה, נעשה הכנה להיות זמן שמחתינו בכל שנה ושנה... כי באמת בעל תשובה, שנעשה בו פגם על ידי החטא, צריך להיות עיקר התיקון על ידי הרצון טוב, וזה מתקן מה שחסר בגוף העשיה, ומזו הנדבה נעשה המשכן, שחל עליו שמו יתברך, כמו שבקש משה רבינו ע"ה ויהי נועם ה' וכו', וכל זה מתקיים בחג הסוכות על ידי הרצון בשמחה להסתופף בבית ה', ועל ידי זה יכולין להתאסף, כמו שכתוב ויקהל משה וגו', שקודם התיקון אינם יכולין לבא אל האחדות, וכן סוכות נקרא חג האסיף ומתאחדין בני ישראל, כמו שאמרו חז"ל הרמז באגודת הד' מינים בסוכות, שנעשים בני ישראל אגודה אחת. (שם)

כתיב למען ידעו וגו' כי בסוכות הושבתי וגו'... ואיתא בספרים, כי בסוכות אבדו בני ישראל את סיחון ואת ארצו, ומסתמא כן הוא בימים הללו אחר יום כפורים, שנעשין כבריה חדשה, וצריכין לקבל התורה מחדש, וקודם שבאין לכלל ישוב, יש רדיפות וצריכין הגנה, ואחר כך יש שמחת תורה שנעשים ישרים בימים אלו, כדאיתא במדרשות, שבז' ימים אלו מתקנים כל מה שמתקנים בז' שבועות שבין פסח לעצרת, דהתורה ניתנה אחר שבני ישראל מתיישרין... (סוכות תרמ"ה)

מצות הסוכה היא מדת הבטחון בהשי"ת, כמו שאמרו רז"ל צא מדירת קבע שלא לבטוח בעושר ובנכסים, רק לבטוח בה' ולכן הוא זמן שמחתינו, כי אין שמחה כשמחת הבוטח בה' באמת, כמו שמבאר בספר חובת הלבבות, ולכן נוסדו תפלות והושענות בחג הזה, לידע כי כל ברכות השנה תלויות רק בעזר השי"ת, ולא לבטוח באסיפת כל התבואות לבית... וזה החג נקרא חג האסיף, כמו שבעולם הזה עתה הזמן להכין פרנסה על כל השנה, כן ברכת ה' עתה על כל השנה להבוטחים בו, והוא כמו חינוך בתחילת השנה, ועל זה הוסד המזמור שיר חנוכת הבית... (שם)

ומצות סוכה זוכין בני ישראל... כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך, ובמדרש שם תרין אמוראין חד אמר להגין עליך להיות צל על ראשך, וחד אמר לרוקן נכסי אומות לך, ושניהם מתקיימים בחג הסוכות, שהשי"ת פורס סוכת שלום עלינו, ומקבלים כל השפע הבאה לעולם על ידי ע' פרים שמקריבין, כמו שאמרנו, והכלל כשיש מלחמה על איש ישראל הוא לטובתו, כמו שאמר, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח... (שם תרמ"ח)

בצלו חמדתי וישבתי, אם כן נראה, דבימים אלו בני ישראל משתוקקין לחסות בצלו, כי עצם נפשות בני ישראל נמשכין אחר הקב"ה, רק הבלי עולם מסירין אהבת הלב, ואחר יום הכפורים, שנטהרו הלבבות, וכתיב ועניתם את נפשותיכם, וכפי מה שמתרחקין מתאוות הגוף כך מתעורר אהבת הנפש, ומשתוקקין אליו יתברך, וזוכין לסוכה. (שם תרנ"א)

בסוכות נעשה הבדלה בין הצדיקים לרשעים, כי בעשרת ימי תשובה נפתחו שערי תשובה, והצדיקים ובינונים גם כן מתקרבים בתשובה, ועל זה כתוב בורא ניב שפתים שלום וכו' לקרוב ולרחוק, ונעשין בני ישראל אגודה אחת, כמו שאמר במדרש, שהד' מינים שבלולב כוללין כל מדריגות שבבני ישראל, והשלום נגמר בין כולם, אבל הרשעים כים נגרש וגו', לכן מסיים הפסוק אין שלום אמר אלקי לרשעים, והם אינם נכנסים בסוכת שלום... (שם תרנ"ב)

איתא ישת חושך סתרו זה ראש השנה... שכל תכלית חג הסוכות יצא מכח אל הפועל באמצעיות ימים הנוראים, וכתוב מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, וזה השם הוא בחינת ראש השנה, ויום כפורים, וסוכות, ומקודם היה נסתר במיצר, ובסוכות הוא במרחב, והם ב' מיני תפלות, תפלה לעני, תפלה למשה, כתוב שלום לרחוק ולקרוב, ובראש השנה כתיב מרחוק ה' נראה, כי הקב"ה ידו פשוטה לקבל שבים, בבחינת רחוק וקרוב, ולכן כל אדם צריך לשוב בעשרת ימי תשובה ובסוכות, ויש מתקרבין מתוך המיצר, ויש מתוך השמחה... (שם תרנ"ד)

בסוכות מתעורר כח וחיבה של דור המדבר כמו שכתבנו לעיל, ולפי שעתה נחסר לנו כל זה, ומשתוקקים לבא אל האהבה הישנה, כמו שכתב הביאני אל בית היין, זהו הסוכה, שהיא זכר לענני כבוד, ודגלו עלי אהבה לולב זה לדגלים, מתנחמים עתה בתורה, כמו שכתוב אחר זה סמכוני באשישות... (שם תרס"ב)

אחר יום הכפורים חג הסוכות, דכתיב, ויספו ענוים בה' שמחה, רומז לחג האסיף שזכו בני ישראל לבחינת ענוה ביום הכפורים, במצות ועניתם, והוא בחינת משה רבינו ע"ה ענוה גדולה מכולם... ואמרו חז"ל, בגסות, אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור, אם כן בסוכות שזוכין בני ישראל למצות סוכה, דחל שם שמים על הסוכה, ואומרים אני והו, וכמו שאין הקב"ה דר עם גסי הרוח, כי כן ענוים צריכין דירה מיוחדת... (סוכות תרס"ד)

עיקר השמחה בחג מהארת הנשמה, שזוכין בני ישראל אחר שנטהרו ביום הכפורים, כמו שכתוב לטהר אתכם, וכתוב לב טהור ברא וגו', אחר כך רוח נכון חדש בקרבי, ובכל מקום שיש התגלות הארת הנשמה יש שמחה, ובאמת עיקר השמחה לעתיד... וכמו כן סוכה מעין עולם הבא, בבחינת המקום, ויש הרגשת הקדושה, והוא פריסת סוכת שלום בשבת ובסוכה, ועל זה כתיב שלום שלום לרחוק ולקרוב... (שם)

שם משמואל:

...והנה בחג הסוכות, אחר שישראל יוצאין זכאין ונרצין מימי ראש השנה וים הכפורים, צריכין לתקן גם עולם העשיה, על כן נמסרו לישראל הרבה מצוות מעשיות, סוכה ולולב וקרבנות כל כך מרובין, עד שבשבעים פרים שהם מקריבים מתקנין נמי בצד מה את שבעים שרי האומות... (חנוכה תרע"ט)

נראה, דשלש רגלים שזכו ישראל הם לעומת שישראל מתקדשין במחשבה ודיבור ומעשה, פסח הוא בשביל קדושת הדיבור וקדושת ברית המעור... שבועות הוא זמן מתן תורתינו, והתורה נתונה לשכל, והמחשבה והגיון של תורה הוא בלב... סוכות הוא יום טוב דתקיף במצוות מעשיות, סוכה לולב ערבה וניסוך המים, זוכין בשביל קדושת המעשה שבישראל. (שמות ויקהל תרע"ח)

...ויש לומר דארבעה ענינים אלו מקבילים לג' מועדים ושבת, פסח יציאת מצרים היא העתקת הנפש מדברים גשמיים לרוחניים... שבועות קבלת התורה אחר חשבון ימי הספירה אחת לאחת למצא חשבון מתן שכרן של מצוות והפסדן של עבירות... סוכות הוא אחר הימים הנוראים, זוחלים ורועדים מפחד הדין, ונעתקין מזה לסוכה דיבוק שכינה לא לתקות שכר, אלא באהבה טהורה, ושבת היא התהפכות הכל לטוב... (ויקרא בחקותי תרע"ג)

...ויש לומר עוד, שפסח שהוא ראשית הכנסת ישראל תחת מלכות שמים היפוך עבודה זרה, וכמאמרם ז"ל משכו ידיכם מעבודה זרה... באה בו המצוה לאכול לחם עוני, רומז לרוח נמוכה, הפוך מדת בלעם שהיתה לו רוח גבוהה, שבועות הוא לעומת התאוה, כמאמר הרמב"ם ז"ל, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה... ואין התורה מתקיימת אלא במי שדעתו שפלה עליו. סוכות לעומת עין רעה וקנאה, וחג הסוכות הוא היפוך מזה, שהוא בטחון בהש"ית היפוך הקנאה על זולתו, אלא טובת עין, ועל כן באה בו מצות הלולב, יעשו כולם אגודה אחת ויבואו אלו ויכפרו על אלו, הרי כי ג' מועדים אלו משפיעים בישראל היפוך מדתו של בלעם, על כן היה בלעם שונא ביחוד לג' מועדים, ורצה לעקרם מישראל כנ"ל... (במדבר בלק תרע"ב)

נראה שביום הכפורים נטהר השורש של נשמת ישראל, והוא הראש, וצריכין להמשיך זה ללב, וזהו סוכות, הביאני המלך חדריו, ובלולב שבכל הנענועים צריך שתהיינה ההבאות להלב, וזה שאנו אומרים להשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלקינו, והיינו דכמו שהאדם מלמטה ממשיך קדושת יום הכפורים שהיא בראש להלב, כן נמי מעורר למעלה להשפיע מדעת עליון לנוה אפריון... (יום הכפורים תרע"ד)

וזהו הענין של סוכות אחר יום הכפורים, כמו שמצינו קודם בנין בית המקדש היתה תמיד מחיית עמלק... כן נמי סוכות הוא דוגמת בית המקדש, ויום הכפורים מקודם שהוא דיחוי הפסולת והרע, ושורש הרע הוא עמלק, וכפי מסת דיחוי הרע והפסולת באותה מדה זוכין ליכנס לסוכה, ואף שכולם נכנסין לסוכה, מכל מקום אין פנימיות הסוכה קולטתו אלא לפי מסת ביעור הרע... (שם תרע"ח)

יש להתבונן במצות סוכה, שאמר הכתוב באספך מגרנך ומיקבך, ואמרו ז"ל (סוכה י"ב) בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, ומחובר פסול לסכך בו. דהנה החג נקרא חג האסיף, וידוע דכל עניני גשמיות הם משל וצל לעניני רוחניות, ובכן מובן, דכמו בגשמיות, שאז זמן האסיפה מכל תבואות השדה, כן הוא ברוחניות, שכל תורה ומצוות ומעשים טובים שאדם מסגל כל ימות השנה, מתאספין בחג הסוכות. וכמו בגשמיות מקודם מנקין התבואה מן הפסולת ואחר כך מכניסין אותה לאוצר, ואם מכניסה במוץ שלה פטורה מן המעשר... כן הוא ברוחניות, שכל תורה ומצוות ומעשים טובים באם יש בהן איזו מחשבה לא טובה ומחשבת חוץ שאיננה לשם שמים, זה הוא כמו מוץ לתבואה, ואין מכניסין אותה לאוצר השמים. אך בראש השנה ויום הכפורים, שרשעים גמורים נכתבים ונחתמין וכו', ואמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכמו שרשעים גמורים בכלל, כן הוא בכל פרט בכל איש ואיש ובכל מצוה ומצוה, שכל איש ואיש נדחה חלק הרשע ממנו, וכל מצוה ומצוה נדחה ממנה הפסולת, ובכן מובן, שאחר ראש השנה ויום הכפורים, שהתורה והמצוות ומעשים טובים מתנקים מן הפסולת, היא שעת הכושר להכניסן לאוצר השמים... (סוכות תרע"ב, וראה עוד ערך סוכה לכאן)

יש להתבונן בענין ההגנה של חג הסוכות מהי, ונראה, דהנה ביום הכפורים ישראל נושעים מכל המקטרגים נגדם... והכל נכלל בכלל חיים טובים כידוע. אך ישראל אינם פונים אל הגשמיות שבהשפעה, אלא רוצים האלקות... אך עדיין כח האומות רודף, ורוצים להכניס במחשבות ישראל שתהיה הכוונה גם לגשמיות ההשפעה, לההתענג בתענוגי עולם הזה, ולזה צריכין ישועה והגנה שלא יהיה ביכולת האומות להכניס זה במחשבתם... וזה שאנו אומרים בסוכות הושענות, שלכאורה אינו מובן, הלא כבר נצחו בדינא. ועל זה נתן לנו השי"ת מצות סוכה, שמגינה בפני כח האומות, ומרמזת להגן מפני החמה, שהוא כח האומות... ועל כן נקרא חג הסוכות, ולא חג הלולב, שלכאורה היה צריך לקראו חג הלולב, שבו ד' מצוות, אך זהו הטעם, שבלולב לבדו עדיין אינו מספיק, שיכול להיות עירוב הכוונה, ושוב איננו כענינו שמורה על הרצון שהוא האלקות לבד, אלא העיקר בזה היא הסוכה שמגינה כנ"ל, על כן נקרא חג הסוכות... (שם תרע"ז)

ולפי זה מובן, שענין בית המקדש וחג הסוכות שייכים להדדי, וזו היתה הכוונה מראש, אלא שנתקלקל הענין מחמת החטא, ונשתהה ארבע מאות ושמונים שנה, ומעתה מובן שהיה שלמה המלך מחכה והולך לגמור הבית בסוכות כמו שהיתה הכוונה, לולא דאין מערבין שמחה בשמחה, על כן הוצרך שתהיה נגמרת גם שמחת החנוכה בחג הסוכות, וכן יהיה לעתיד, שתתחיל החנוכה בפסח ותמשך עד סוכות, לפי פירושי כת ראשונים ז"ל בחנוכה המפורשת ביחזקאל. (שם תרע"ד)

ולפי האמור יש לפרש ענין הפרים שמקריבין בסוכות עבור שבעים האומות, היינו שסוכות הוא זמן החסדים כידוע, ובכוונות, על כן הוא זמן קירוב החלקים הנדחים בין האומות, וכענין שיהיה לעתיד, שפליטי האומות יעלו לחוג את חג הסוכות, מה שאינו כן בשאר ימים טובים, משום דאז הוא זמן קירוב רחוקים, ועל כן מקריבין אז עליהם קרבנות, היינו שממשיכין להם השפעה וכללות קדושה, ועל ידי זה חלקי הטוב שבהם מתקרבים כנ"ל, ובאין ומתגיירין, או הנפשות עולות מתוך הטומאה ומתגלגלות בישראל. ולפי זה יובן מה דמשמע שעל ידי שמקריבין עליהן הן מתמעטין... ולפי האמור יובן מה שבא רמז זה בפרים ולא באילים וכבשים, שידוע שפרים כנגד אברהם, אילים כנגד יצחק, כבשים כנגד יעקב, ומדה זו הנ"ל היא רק מצד מדת חסד מדתו של אברהם אבינו כנ"ל... (שם)

במדרש כי צ"ח הכבשים שמקריבין בסוכות הם לבטל צ"ח הקללות שבמשנה תורה... והטעם הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, כי בתוכחות כתיב (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וגו', ובסוכות זמן שמחתנו, שישראל שמחים בעבודתם, על כן מתבטלות מהם התוכחות, ועדיין יש להבין למה זה הוא בשביל הכבשים שמקריבין... כבשים כנגד יעקב, על כן השמחה בישראל, שמתיחסת ליעקב, באה באמצעות צ"ח הכבשים שהם כנגד יעקב, ונראה שכל השמחה של החג הזה היא מחמת שמתיחס ליעקב, כמו שבא ברמז ויעקב נסע סוכותה, ועל כן הוא זמן שמחתנו, וצ"ח הכבשים הם אמצעים לשמחה.

ונראה עוד לומר, שבשמחת החג מתקנין כל העבודות של כל השנה, שהיתה חסרה להן השמחה, ונחשבות עבודות כל השנה כאילו הן בשמחה, ועל כן מבטלת צ"ח הקללות, ולאו משום שמחת החג לבד... (שם תרע"ח)

יש להבין בענין שני הניסוכין בחג, ניסוך יין וניסוך מים... ונראה דהנה יש לדקדק בענין חג הסוכות, שיש בו שתי מצוות, מצות סוכה ומצות לולב, מה שלא מצינו כן בשאר המועדים שיש בהן מצוה... ובטעמו של דבר נראה, דהנה כבר אמרנו, דראש השנה הוא בחינת ראש ושכל שניתן לישראל... ויום הכפורים הוא בחינת לב... ויש לומר דחג הסוכות הוא כולל שתי אלה יחד, ועל כן יש בו שתי מצוות, מצות הלולב היא בחינת ראש, כמו שאנו אומרים להשפיע שפע מדעת עליון לנוה אפריון, וסוכה היא בחינת לב תוכו רצוף אהבה, לקיים (שיר השירים א') הביאני המלך חדריו, וידוע בלשון חכמי האמת מקיפין דאימא, וידוע עוד מדברי הספרים הקדושים, שנכון ליטול הלולב בסוכה, והטעם יש לומר שרומז להתכללות שניהם יחד, וכמו שבא הרמז בתיבת סוכה, גימטריא שני השמות הוי"ה אדנו"ת יחד. ויש לומר שמטעם זה נקרא חג הסוכות ולא חג הלולב, לרמוז מהותו של החג שהוא התכללות.

ונראה שזהו ענין שני הניסוכים, ניסוך היין הוא בחינת הלב, (שיר ב') הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, כי יין יש בו כח החימום והשמחה המתיחסת ללב. וניסוך המים רומז למוח שבראש וישוב הדעת, וכענין שכתוב (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ובאשר מהותו של החג שני הענינים, בחינת ראש ובחינת לב, על כן יש בו שני הניסוכין... (שם תר"פ)

והנה בסוכות שניתן שפע לכל כלל העולם, אי אפשר שתהיה הנתינה מעין חיבור כדמיון קידושי אשה, שהרי בכלל העולם אומות העולם שאינם ראויין לחיבור, ואף שבהכרח בשעת קבלת השפע יש כאן חיבור בצד מה, אבל מכל מקום אחר כך איננו נשאר מחיבור זה מאומה... וזה שאמר קשה עלי פרידתכם, שהרי אחר כך יהיו נפרדים, והעצה עכבו עמי עוד יום אחד, שבזה היום מקבלין רק ישראל בלחודייהו, ואז ניתן להם השפע בבחינת קידושי אשה, שישאר החיבור ולא יפרדו... (שמיני עצרת תרע"ד)

ועוד נראה לומר, דהנה שפע היורד מן השמים הוא דו פרצופין, רוחניות וגשמיות, כי בכל דבר גשמי נעלם בו כח רוחני, וכענין שאמרו ז"ל (בראשית רבה י') אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע וכו', אך אומות העולם כוונתם על הגשמיות, ואינם מביטים כלל על החלק הרוחני שבו, ועל כן השפע שנתרבה מישראל לאומות אין האומות נוטלין רק החלק הגשמי שבו, והרוחני נשאר לישראל. ועל כן אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. ואף שישראל אינם נוטלין שלהם אלא בשמיני עצרת, מכל מקום בסוכות נמי נוטלין חלק הרוחני משל אומות העולם... (שם)

ר' צדוק:

...והכל בא מצד הפירוד והמחלוקת שאין הכנסיה שלימה בקומתה לגמרי עדיין, ועל כן אין שמחה שלימה בעולם הזה, כמשז"ל על פסוק לשמחה מה זו עושה, ואסור למלאות שחוק פיו בעולם הזה (ברכות ל"א א') עד עת קץ אז ימלא שחוק פינו, שתהיה השמחה מלאה ושלמה, ויש מזה הרגשה בעולם הזה בחג הסוכות שאז הוא זמן שמחתנו, ואז הוא המשכת שפע חיי עולם אחר שנכתבו ונחתמו בראש השנה ויום הכפורים לחיים, הגמר הוא בהושענא רבה יום ז' דסוכות שהוא גמר ההיקף דז' פעמים חיים הכולל כל הי' פעמים חיים, והוא יום ערבה שיש בו תיקון גם לפושעי ישראל שאין בהם לא טעם ולא ריח מצות, ומזה באים אחר כך לגמר השמחה שהוא שלימותה בשמיני עצרת שהוא נגד הצדיק כי טוב העצור מכל התאוות. ושמחת תורה הוא הלקח טוב דתורה, והכל נגד יעקב אע"ה, שהוא הכולל הכל ואחיד גם בב' הקצוות. ועל כן בו כלול גם בני ומזוני שזה קיום החיים וזה הקיום במין, ושניהם מסייעים לחיי עולם ובכלל חיי עולם גם הם, ואף הם נכתבים ונחתמים בראש השנה ויום הכפורים, והגמר ביום ערבה הה' הממנה שפע בני כנודע בסוד ה"א לכם זרע... (חלק ד מחשבות חרוץ טו עמוד קכו, וראה עוד לעיל סוכה)

בסוכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה לומר זמן שמחתנו, ולהבין הטעם למה דייקא בסוכות זמן שמחתנו, יותר משאר המועדים שהמה לשמחה, ובודאי הזמן מיוחד לזה בחג הסוכות כמו בפסח זמן חירותנו, שיצאנו ממצרים... יש לומר דזה למדו מלשון הכתוב, כי בפסח לא נזכר בתורה שום לשון שמחה, רק ועשית פסח לה' אלקיך, זולת בחג השבועות נאמר ושמחת לפני ה' אלקיך, כי בפסח הגם שהיה להם הארת פניו יתברך, אמנם מפני שהיה רק לשעה ומיד נכנסה מהם, לכן לא נזכר שם שום לשון שמחה, עד חג השבועות שנגמר עסק של יציאת מצרים בשלימות במתן תורה, ולכן נאמר ושמחת לפני ה' אלקיך, שהיינו שמזה נולדה השמחה בלב מצד שהגיענו עד לפניו יתברך... והנה בחג הסוכות נאמר גם כן ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים בהד' מינים, והיינו גם כן השמחה שנולדה בלב לאחר מחילת העוונות ביום הכפורים, וזכינו בזה לבא לפניו יתברך בלי מסך המבדיל, ועל זה אנו שמחים לפניו יתברך בהד' מינים, דאיתא במדרש... אמנם עוד יש נוסף בחג הסוכות לשון ושמחת בחגך, והיינו שמחה מיוחדת מהשי"ת, המשמר אותנו מצד קדושת החג מהאור המקיף של מצות הסוכה, ולזה נקבע שם מיוחד על חג הסוכות להיותו נקרא זמן שמחתנו, ובפסיקתא מחשב שלש פעמים לשון שמחה שנזכר בתורה הדרשה על חג הסוכות, והיינו גם והיית אך שמח, שדרשו חז"ל מזה (סוכה מ"ח) לרבות יום טוב אחרון של חג לשמחה, והיינו כי באמת גם יום שמיני עצרת השמחה שלו משורש קדושת חג הסוכות, כדאיתא במדרש, ששמיני עצרת הוא קליטת קדושת חג הסוכות, כמו חג השבועות הגמר מקדושת חג המצות, והיינו שמשמחת קדושת חג הסוכות נקבע ונקלט השמחה בשמיני עצרת על כל ימות השנה... (פרי צדיק סוכות ז)

הנה חכמינו ז"ל (סוכה כ"ז) למדו חמשה עשר מחג המצות לגזרה שוה, שקדושת סעודת חג הסוכות הוא אחד עם מצות אכילת מצה. אמנם החילוק הוא, שאכילת מצה בפסח הוא ענין לאכפיא סט"א, ולכן המצוה לבל יראה שאור באכילתו רק לבערו מכל וכל, והוא רק מצוה אחת בכל ימי החג, וקדושת חג הסוכות הוא לאתהפכא חשוכא לנהורא, דהיינו להכניס את ההיפוך לקדושה, כי מצות אכילה בסוכה הוא בלחם חמץ, ולכן בכל יום מימי החג הוא אושפיזא אחת, וגם מקריבין שבעים פרים נגד שבעים אומות, והיינו לברר את הרע שבז' מדות, שכל אחת כלולה מעשר ולהכניסם לקדושה וביום הזה שהוא השביעי של חג נכללו כל הז' מדות בקדושה... (שם כט)