(ראה גם: אדם-חייו, פקוח נפש)
תא חזי, למדנו בשעה שיש מגפה בעיר או בעולם, לא יתראה האדם בשוק, משום שיש לו רשות להמשחית להשחית הכל, משום זה אמר לו הקב"ה אתה צריך להשמר, ולא תראה עצמך לפני המשחית שלא ימשול עליך. (נח עט)
רבי חזקיה היה הולך מקפוטקיא ללוד, פגע בו רבי ייסא, אמר לו, תמיהני עליך, שאתה הולך יחידי... אמר לו תינוק אחד הולך עמי, והוא בא אחרי, אמר לו, ועל זה תמיהני איך הולך עמך מי שלא תדבר עמו בדברי תורה, שהרי למדנו, כל מי שהולך בדרך ואין עמו דברי תורה הוא מתחייב בנפשו... (שם רכה)
...ואם אדם מכניס עצמו במקום שהנזק גלוי לעין, הנה מתבטלות בזה כל זכיותיו שעשה מקודם לכן... (וירא שדמ)
תא חזי, כך הוא ודאי, שליל רביעי בשבת צריכים להשמר מהם (מסט"א), מהו הטעם, משום שכתוב יהי מארת, כתוב מארת חסר ו'... כמה מחנות רוחות נכללו במארת הזה, קללות ומארת הם במיעוטה של הלבנה, וכולם שולטים בלילה ההוא. בליל שבת, כיון שכל המזיקים מתפזרים להכנס בנקב העפר, כדי שלא יוכלו לשלוט ולהזיק, צריך אדם יחיד להזהר שלא יצא יחידי, (כי יוכלו להזיקו בעודם בדרכם, בטרם יכנסו לנקב העפר)... (ויקהל ר)
תנן, העובר בין שתי נשים, אם הן בנדותן (נעשה חולה) נכפה, ולא תזוז מגופו אם לא יעשו לו איזה (רפואה), וסכנת דם או הריגה מזומנת לו, ואם אינן נדות, עין הרע שולטת בו בגופו או בממונו. (זהר חדש רות ש)
תנו רבנן, מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה, מפי חשד, מפני המפולת ומפני המזיקין... (ברכות ג א)
אמר להו רבא לבניה כשאתם חותכין בשר אל תחתכו על גב היד, איכא דאמרי משום סכנה, ואיכא דאמרי משום קלקול סעודה... (שם ח ב)
רב אחאי איעסק לבריה בי רב יצחק בר שמואל בר מרתא, עייליה לחופה ולא הוה מסתייעא מילתא (לבעול, רש"י), אזל בתריה לעיוני, חזא ספר תורה דמנחא, אמר להו, איכו השתא לא אתאי סכנתון לברי. (שם כה ב)
תנו רבנן מצות נר חנוכה להניחה על פתח ביתו מבחוץ... ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו. (שבת כא ב)
על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן... ומאי שנא בשעת לידתן, אמר רבא נפל תורא חדד לסכינא... וגברי היכא מיבדקי, אמר ריש לקיש בשעה שעוברים על הגשר... רב לא עבר במברא דיתיב ביה עכו"ם, אמר דילמא מיפקיד ליה דינא עליה ומתפיסנא בהדיה... רבי ינאי בדיק ועבר, רבי ינאי לטעמיה, דאמר לעולם אל יעמוד במקום סכנה, לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו... רבי זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דיקלא... תנו רבנן מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה, שכן כל המומתין מתודין, אדם יוצא לשוק, יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט, חש בראשו יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר, עלה למטה ונפל יהי דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון, שכל העולה לגרדום לידון, אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול... (שם לב א)
אמר רבי יהודה מקק דספרי, תכך דשיראי, ואילא דעינבי, ופה דתאני, והה דרימוני (מיני תולעים שונים) כולהו סכנתא. (שם צ א)
רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי (אזמל) מערב שבת מביאו בשבת מגולה, ובסכנה מכסהו על פי עדים... (שם קל א)
אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן ליה, פשיטא, מדקא מחללי עליה שבתא סכנה הוא... מה איספלנית וכמון כי לא עביד סכנה הוא... (שם קלג ב)
אמר רבי יהודה, מעשה בשעת הסכנה והיינו מעלין ספר תורה מחצר לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף לקרות בו, אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה. (עירובין צא א)
ובסכנה מכסן והולך, והתניא ובסכנה מוליכן פחות פחות מארבע אמות, אמר רב לא קשיא, הא בסכנת נכרי, הא בסכנת לסטים... (שם צז א)
תנו רבנן שותה כפלים דמו בראשו... (פסחים קיא א, וראה שם עוד)
תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, ואם שתה דמו בראשו, מפני סכנה, מאי סכנה, רוח רעה... תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה, מאי סכנה, סכנת שברירי, ואי צחי מאי תקנתיה... ואל תעמד בפני השור בשעה שעולה מן האגם, מפני שהשטן מרקד בין קרניו, אמר רבי שמואל בשור שחור וביומי ניסן. תני רב אושעיא מרחיקין משור תם חמשים אמה, משור מועד כמלא עיניו. תנא משמיה דרבי מאיר ריש תורא בדיקולא, סק לאיגרא ושדי דרגא מתותך... אמר אביי עור דג וכוס חמין וביצים וכנים לבנים כולן קשין לדבר אחר. עור, מאן דגני אמשכא דצלא, דג, שיבוטא ביומי ניסן, כוס, שיורי כסא דהרסנא, חמין, חמימי דחמימי משדרו עילויה, ביצים מאן דמדרך אקליפים, כינים לבנים מאן דמחוור לבושיה ולא נטיר ליה תמניא יומי והדר לבוש לה... אמר רב פפא ביתא דאית ביה שונרא לא ניעול בה איניש בלא מסני, מאי טעמא, משום דשונרא קטיל לחיויא ואכיל ליה, ואית ביה בחיויא גרמי קטיני, ואי יתיב לה גרמא דחיויא אכרעיה לא נפיק ואסתכן ליה. איכא דאמרי, ביתא דלית ביה שונרא לא ניעול ביה איניש בהכרא, מאי טעמא, דילמא מכריך ביה חויא ולא ידע ומסתכן... שלשה דברים צוה רבי יוסי ברבי יהודה את רבי... אל תצא יחידי בלילה, דתניא לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת היא, ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו... זימנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא, אמרה ליה, אי לאו דמכרזן עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו סכנתיך... (שם קיב א, וראה שם עוד)
תניא כוותיה דשמואל... דחייף ביה (בכלב שוטה) מסתכן, דנכית ליה מיית... מאי תקנתיה, נישלח מאניה ונירהיט... (יומא פד א)
אמר רבי יהודה מעשה בשעת הסכנה שהבאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת וישבנו תחתיהן, אמרו לו משם ראיה, אין שעת הסכנה ראיה. (סוכה יד ב)
אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט, ויבא לידי סכנה. (תענית ה ב)
...העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה... (מגילה כד ב)
...כותל הגוחה לרשות הרבים סותר ובונה כדרכו (במועד) מפני הסכנה... (מועד קטן ז א)
בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו, הרי שיצאה מראשון בגט ומשני במיאון, מהו שתחזור לראשון, שכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ושאלו את רבי עקיבא בבית האסורין... (יבמות קח ב)
והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן, שלש נשים משמשות במוך, אלו הן, קטנה ומעוברת ומניקה, קטנה שמא תתעבר ותמות, מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל, מניקה שמא תגמול את בנה... וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר שומר פתאים ה'... (כתובות לט א)
אמר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרב כהנא ואייתו ליה גרגילידי דליפתא בחלא, ואי לאו דיהב לי איסתכני, רב פפא אמר אפילו תמרתא דחנוניתא, כללא דמילתא כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא... (שם סא א)
...מן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט, ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול... (שם פט א)
הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי, דכי הוו עיילי בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי, אמר להו לא ליתיב ליה אינש אושפיזא (לרב אחא בר יעקב), אפשר דמתרחיש ניסא, על בת בההוא בי רבנן, אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה, כל כריעה דכרע נתר חד רישיה, אמר להו למחר, אי לא איתרחיש ניסא סכינתין. (קדושין כט ב)
...סולם רעוע הוה דקביע היזיקא, וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני... (שם לט ב)
...ואין שואלין בדבר שדים בשבת, רבי יוסי אומר אף בחול אסור, אמר רב הונא (אין) הלכה כרבי יוסי, ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה... (סנהדרין קא א)
...כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה, מפני הסכנה... תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים לא בפיו ולא בידו אחת, ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה, מאי סכנה, סכנת עלוקה... תנו רבנן לא ישתה אדם מים בלילה ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה, מאי סכנה, סכנת שברירי... (עבודה זרה יב א, וראה שם עוד)
...אלא ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה, ריפוי נפשות דבר שיש בו סכנה... מעשה בבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו, ולא הניחו רבי ישמעאל, ואמר לו רבי ישמעאל, אחי הנח לו וארפא ממנו, ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת... שאני מינות דמשכא, דאתי למימשך בתרייהו... דאמר רב אדא בר מתנה אמר רב גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל, ומחללין עליהן את השבת... מהיכן מכה של חלל, פירש רבי אמי מן השפה ולפנים... (שם כז א, וראה שם עוד)
אמר שמואל האי פדעתא (פצע מכת חרב) סכנתא היא ומחללין עליה את השבת... כולהו בי בני סכנתא (כל מי שיש עליו אחת מאלה, שנשכתו צרעה או שנתחב קוץ בבשרו... ונכנס במרחץ סכנתא היא)... (שם כח א, וראה שם עוד)
...אמר ליה אביי ולא שאני בין איסורא לסכנתא, והא אילו ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, ואילו ספק מים מגולין אסורין... (חולין ט ב)
...אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא, רבי שמעון וסכנת נפשות, ואת אמרת התורה חסה על ממונם של ישראל... (שם מט ב)
...אכלה (הבהמה) סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות... (שם נח ב, וראה שם עוד)
רבי שמעון בר אבא בשם ר"ח כל הדרכים בחזקת סכנה, רבי יונה כד הוה נפיק לאכסניא הוה מפקד גו ביתיה. רבי מנא כד הוה אזיל מסחי במרחץ שהיא ניסוקת הוה מפקד גו ביתיה, רבי חנינא בריה דרבי אבוה רבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושע בן לוי כל החולי בחזקת הסכנה... (ברכות לד ב)
...מן ההיא שעתא מסר ליה שני תלמידין דיהלכון עימיה בגין סכנתא (מחמת טרדת המחשבה). (כלאים מב ב)
...שלשה משקין אסורין משום גילוי, המים והיין והחלב... ניקורי תאינים וענבים וקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות אפילו הם ככר, אחד גדול ואחד קטן אחד תלוש ואחד מחובר, כל שיש בו ליחה אסור, ונשוכת הנחש אסורה מפני סכנת נפשות... (תרומות מב א, וראה שם עוד)
...המוצא כלי וכתוב עליו קו"ף קרבן... תי"ו תרומה, שבשעת הסכנה היו כותבין תי"ו תחת תרומה. (מעשר שני כו ב)
המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם מפני ליסטים מפני רוח רעה... אמר רבי שמואל בר רב יצחק מפני עכו"ם של סכנה, מפני ליסטים של סכנה... (שבת יח א)
...אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה, אמר רבי אחאי בר יעקב כתיב וקרהו אסון בדרך הוא בבית לא, אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה... אמר רבי בא בר כינא נסר שהוא מתוח מגג לגג, אפילו רחב כמה אסור להלך עליו, למה, אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רב אמר היושב בבית מרועע עושה מלאך המות דניסטיס שלו, דכתיב ישי מות עלימו... אמר רבי לוי, בג' מקומות השטן מצוי לקטרג, המהלך בדרך בעצמו, והישן בבית אפל לעצמו, והמפרש בים הגדול... (שם יט ב, וראה שם עוד)
...ותני כן, חמשה נהרגין בשבת, זבוב מצרי, וצרעה שבנינוה, ועקרב שבהדיות, ונחש שבארץ ישראל, וכלב שוטה שבכל מקום... (שם עד ב)
ולא יכניס אדם שמן לבית המרחץ בזכוכית מפני הסכנה, ולא ירוק אדם בבית המרחץ מפני הסכנה. (פרק י)
היוצא בדרך לבדו קודם קריאת הגבר דמו בראשו... והעומד ערום לאור הנר ולאור הלבנה דמו בראשו, שותה משקין מזוגין ומשקין מגולין שלנה עליהן הלילה דמו בראשו מפני הסכנה... (פרק יא, וראה שם עוד)
משל למה הדבר דומה, לחולה שהיה מוטל במטה, הלך הרופא וראה אותו, התחיל מצוה ואומר לו, דבר פלוני לא תאכיל אותו שהוא רע לו ומסוכן למות, לימים אכל ממה שאמר לו הרופא שלא לאכול אותו שהוא מסוכן למות, אמרו, שמא הרופא עשה לך דבר זה, אמר להם לאו, אני הוא שעשיתי לעצמי שעברתי על מה שצוה לי, כן מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, שהוא רע לך ומסוכן למות, ואני הוא שעשיתי... (תהלים צב)
וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזירת הבורא, וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה, ממה שאין האדם בטוח בהן, ויסכן בנפשו, וכבר הזהירנו הכתוב מזה במה שאמר (דברים ו') לא תנסו את ה' אלקיכם, וכי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים, או שימות, ויהיה הוא הממית את עצמו, והוא נתבע על זה כאלו המית זולתו מבני אדם... ואם שמואל עם תום צדקתו לא הקל להכנס בסיבה קטנה מסיבות הסכנה, אף על פי שהיה נכנס בה מצות הבורא יתברך, כשאמר מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי, כל שכן שיהיה זה מגונה מזולתו מבלתי מצות הבורא יתעלה, או שינצל בעזרת הבורא יתברך לו ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו. כמו שאמרו רז"ל בזה הענין, לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, ויאמר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו...
וכמו שאמרנו בחיים ובמות, כן נאמר בחיוב תביעת סיבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה והמדות הטובות, ולהרחיק שכנגדם עם בירור אמונתו... וכן נאמר בענין הבריאות והחולי, כי על האדם לבטוח בבורא בזה, ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסיבות אשר מביאים זה, ולדחות המדות במה שנהגו לדחותו, כמו שצוה הבורא יתעלה ורפא ירפא... (שער ד הבטחון, פרק ד)
...אבל הסכנה בים וביבשה אינה נכנסת, באמרו (דברים ו') לא תנסו את ה' אלקיכם, אך סכנה שהוא מסוכן כמו מי שתהיה לו סחורה מקוה שירויח בה, ואילו היה מסוכן יותר מזה כפי תשוקתו וקוות הכפרה, היה הדין עמו בהכנסו בסכנות, אחרי אשר חשב עם נפשו והודה על מה שעבר מימיו, הסתפק בו והחזיק בשאר ימיו ברצון אלקיו ויכנס בסכנה, ואם יצילנו אלקיו ישבח ויודה, ואם ימיתהו בעונותיו ירצה ויודה, ויאמין כי התכפר לו במיתתו רב עונותיו. ורואה אני זה יותר עצה טובה מאשר יסכנו בנפשם במלחמות בעבור שיזכרו בגבורה או בעבור שיקחו שכר גדול, ושיותר קלה היא הסכנה הזאת מאשר יכנסו במלחמת הרשות כדי לקבל שכר על המלחמה. (מאמר ה כג)
...אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל, ואפשר למול לאחר זמן, ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם. (מילה א יח)
מלו את הקטן בשבת, ואחר כך נשפכו החמין או נתפזרו הסממנין, עושין לו הכל בשבת, מפני שסכנה היא לו. (שם ב ח)
דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצוות, לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום, ספק שהוא צריך לחלל עליו את השבת ספק שאינו צריך, וכן אם אמר רופא לחלל עליו את השבת ורופא אחר אומר אינו צריך, מחללין עליו את השבת, שספק נפשות דוחה את השבת... (שבת ב א, וראה שם עוד)
יין של תרומה שנתגלה, הואיל ואסור בשתיה ישפך, וכן תאנים וענבים וקישואים ודילועין ואבטיחין ומלפפונות של תרומה שנמצאו מנוקרות, הרי אלו אסורין באכילה, מפני סכנות נפשות. (תרומות יב יג)
...אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בה אדם וימות, כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו, בין שיש בו מים בין שאין בו מים, חייב לעשות חוליא גבוהה עשרה טפחים, או לעשות לה כסוי. כדי שלא יפול בה אדם וימות. וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצוה להסירו, ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל מצות עשה, ועבר בלא תשים דמים.
הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וכל העובר עליהן, ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות.
ואלו הן, לא יניח אדם פיו על הסלון המקלח וישתה, ולא ישתה בלילה מן הנהרות ומן האגמים, שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה, ולא ישתה מים מגולים שמא שתה מהן נחש וכיוצא בו מזוחלי עפר, וימות... (רוצח יא ה, וראה שם עוד)
אסור לאדם ליתן מעות או דינרים לתוך פיו, שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או מצורעין או זיעה, שכל זיעת אדם סם המות, חוץ מזיעת הפנים... ולא יתן התבשיל תחת המטה אף על פי שהוא עוסק בסעודה, שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו.
וכן לא ינעוץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון, שמא יפול אדם על חודה וימות, וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע, או ליכנס לחורבה, וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעבור במקומן.
וכן אסור ליהודי להתייחד עם העובד כוכבים מפני שהן חשודים על שפיכות דמים, ולא יתלוה עמהן בדרך... (שם יב ד, וראה שם עוד)
כתיב ולא תעמוד על דם רעיך (ויקרא י"ט), אבל אם הרבה מתלחמים עליו אל ישליך עצמו בסכנה ואל יעשה פשיעה בגופו, ואם אדם טובע בנהר והוא כבד אל יעזור לו, פן יטבע עמו. (תרעד)
מי שהלך למרחוק ללמד, והדרך משובשת, כי יש לסטים בדרכים וגוזלים וחומסים ותופשים והורגים ומייסרים אותו עד שיפדוהו הקהילות, על זה נאמר (קהלת ז') יש צדיק אובד בצדקו, שהיה לו להמתין מעט רגע עד יעבור זעם, ולא יגרום שיהרג, שהרי שמואל אמר (שמואל א' ט"ז) ושמע שאול והרגני. ואין לומר שלוחי מצוה אינן נזוקין, כדאמרינן במקום שמצוי היזק שאני... שהרי אמרו למה לא נתפרסמו שמותם של שלשה הגבורים, לפי שמסרו עצמן למיתה לשאול הלכה על דוד, הרי שאין למסור עצמו למיתה בעבור התורה, שנאמר (ויקרא י"ח) וחי בהם, ולא שימות בהם... (תתקנה)
מי שהולך בדרך או במקום סכנה או למקום הועד, יתן קודם לעני לחם או שום דבר שהנאתו קרובה, כזקן שאכל את העיגול... (תתרנ)
ג', ראוי לאדם לשמר עצמו מסכנה, ויבחר המות רק בדבר שטוב מותו מחייו, כג' דברים שביהרג ואל יעבר... אם כן איך נכנסו בסכנה גדולה כל כך (להרג את שכם). אך בני יעקב בקודש יסודם, ובמקום שיש חלול השם לא ראו לחלוק כבוד לחוקי המדיניות והנמוסיות, ושינו באלו הד' מדות כדי שיוודע על ידי זה בגוים הרצון האלקי, ולכן הוסיף בכל אחד מאלו הד' הטעם, ויתעצבו האנשים, כי עשה נבלה, וידברו במרמה, אשר טמא את דינה אחותם... (בראשית לג יח)
כי תצא מחנה - ...מודיע הכתוב שבעת הסכנה כשיוצאים על אויביהם צריך שמירה מכל דקדוקי עבירות כאמרו מכל דבר רע... (דברים כג י)
בדרך אשר תלכו - שמסוכן בעלילות שלטון ועבדיו, ובזה לא מהני ערבות ראובן, שכולם בסכנה מאנשים בעלי בחירה רעה, שלזה לא מועיל כופר כמו בדין שמים, וקשה להציל, ואם כן הוא סכנה יותר. (בראשית מב לח)
לא תעמוד על דם רעך - ועיין בחושן משפט תכ"ו, שאין אדם מחוייב להכניס עצמו בסכנה להצלת חברו, בבית יוסף ואחרונים שם חקרו אם מחוייב להכניס עצמו בספק סכנה, ואפשר להביא ראיה מברכות ל"ג ברבי חנינה בן דוסא שנתן עקבו על חורו של ערוד, שלדידיה הוא ספק סכנה. (ויקרא יט טז)