(ראה גם: בית-דין, דיין, זקנים)
רבי אידי בר אבין נסיב כהנתא, נפקו מיניה תרי בני סמיכי, רב ששת בריה דרב אידי ורבי יהושע בריה דרב אידי. (פסחים מט א)
כי סמכו רבנן לרבי זירא שרו ליה הכי, לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. כי סמכו רבנן לרבי אמי ולרבי אסי שרו להו הכי, כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא, לא תסמכו לנא לא מן סרמיסין ולא מן סרמיטין... (כתובות יז א)
רבי אלעזר כי הוה סליק לארץ ישראל, אמר, פלטי לי מן חדא, כי סמכוהו אמר פלטי לי מתרתי, כי אותבוהו בסוד העיבור אמר פלטי לי מתלת, שנאמר והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו', בסוד עמי לא יהיו זה סוד עיבור, ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה סמיכה, ואל אדמת ישראל לא יבואו כמשמעו. (שם קיב א)
אמר רבי אבהו כגון אבימי ברי קיים מצות כיבוד, חמשה בני סמיכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו, וכי הוה אתא רבי אבהו קרי אבבא רהיט ואזיל ופתח ליה, ואמר אין אין עד דמטאי התם... (קדושין לא ב)
...אסמכיה ברבי ואשלמיה לרבי שמעון בן איסי בן לקוניא אחות דאמיה, כל יומא הוה אמר לקרייתי אנא איזיל, אמר ליה חכים עבדו יתך, וגולתא דדהבא פרסו עלך, ורבי קרו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל... (בבא מציעא פה א)
סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה, דברי רבי שמעון, רבי יהודה אומר בחמשה... (סנהדרין ב א)
...איבעיא להו, כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקיטנא רשותא, אבל לא נקיט רשותא דיניה לא דינא, או דילמא אף על גב דלא נקיט רשותא דיניה דינא... כי הוה נחית רבה בר חנה לבבל, אמר ליה רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל, יורה, יורה, ידין, ידין, יתיר בכורות, יתיר... אי גמיר רשותא למה לי למישקל, משום מעשה שהיה, דתניא פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה בני אדם שמגבלין עיסותיהם בטומאה, אמר להם מפני מה אתם מגבלין עיסותיכם בטומאה, אמרו לו תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצעים אין מכשירין, והוא מי ביצים דרש להו... (שם ה א, וראה שם עוד)
סמיכת זקנים, תנו רבנן, וסמכו זקני, יכול זקני השוק, תלמוד לומר עדה, אי עדה יכול קטני עדה, תלמוד לומר העדה, מיוחדין שבעדה, וכמה הן, וסמכו שנים, זקני שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן חמשה, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר זקני שנים ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן שלשה... תנא סמיכה וסמיכת זקנים בג', מאי סמיכה ומאי סמיכת זקנים, אמר רבי יוחנן מיסמך סבי, אמר ליה אביי לרב יוסף מיסמך סבי בשלשה מנלן, אילימא מדכתיב ויסמך את ידיו עליו, אי הכי תסגי בחד, וכי תימא משה במקום שבעים וחד קאי, אי הכי ליבעי שבעים וחד, קשיא. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, בידא ממש סמכין ליה, אמר ליה סמכין ליה בשמא, קרי ליה רבי ויהבי ליה רשותא למידן דיני קנסות. וחד לא סמיך, והא אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל... שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל, שכל הסומך יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן יעקרו, מה עשה יהודה בן בבא, הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים ואלו הן, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע... רבי יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה, והאי דלא חשיב להו משום כבודו דרבי יהודה בן בבא... סמכיה רבי עקיבא (לרבי מאיר) ולא קיבלו, סמכיה רבי יהודה בן בבא וקיבלו. אמר רבי יהושע בן לוי, אין סמיכה בחוצה לארץ... אלא דלא סמכינן בחוצה לארץ... רבי חנינא ורבי הושעיא הוה קא משתקיד רבי יוחנן למיסמכינהו, לא הוה מסתייעא מילתא, הוה קא מצטער טובא, אמרו ליה לא נצטער מר דאנן מדבית עלי קאתין, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מניין שאין נסמכין לבית עלי, שנאמר לא יהיה זקן בביתך כל הימים... אלא סמיכה. רבי זירא הוה מיטמר למיסמכיה, דאמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים (היה אפל ותחיה, רש"י), כיון דשמעה להא דאמר רבי אלעזר אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו אמצי ליה אנפשיה... (שם יג ב)
רבי שמעון בן אליקים הוה משתקיד עליה דרבי יוסי ברבי חנינא למסמכיה ולא קא מיסתייע מילתא, יומא חד הוה יתיב קמיה דרבי יוחנן, אמר להו מי איכא דידע הלכה כרבי יהושע בן קרחה או לא, אמר ליה רבי שמעון בן אליקים דין ידע, אמר ליה לימא איזו, אמר ליה ליסמכיה מר ברישא, סמכיה, אמר ליה, בני, אמור לי כיצד שמעת, אמר ליה כך שמעתי, שמודה רבי יהושע בן קרחה לרבי נתן, אמר לזה הוצרכתי... אמר ליה הואיל ועלית לא תרד, אמר רבי זירא שמע מינה גברא רבה כיון דסמיך סמיך. (שם ל ב)
...הוצרכו לסמך סומכין מן הראשונה (משורה ראשונה של תלמידים). (שם לז א)
תני הסמיכות בשלשה, לא סמיכה היא סמיכות, תמן קריי למנוייה סמיכותא, אמר רבי בא בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו, כגון רבי יוחנן בן זכיי מינה את רבי ליעזר ואת רבי יהושע, ורבי יהושע את רבי עקיבה, ורבי עקיבה את רבי מאיר ואת רבי שמעון... אמרו בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא אין מינויו מינוי, ונשיא שמינה שלא לדעת בית דין מינויו מינוי, חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא מדעת הנשיא, ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת בית דין... (סנהדרין ו א)
וסמכת - להראות את ישראל שהוא במקומו, ועליו סמך. (במדבר כז יח)
אחד בית דין הגדול ואחד סנהדרין קטנה או בית דין של שלשה צריך שיהיה אחד מהן סמוך מפי הסמוך, ומשה רבינו סמך יהושע ביד, שנאמר ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו, וכן השבעים זקנים משה רבינו סמכם ושרתה עליהן שכינה, ואותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים, ונמצאו הסמוכין איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו. ואחד הנסמך מפי הנשיא או מפי אחד מן הסמוכין, אפילו לא היה אותו סמוך בסנהדרין מעולם.
וכיצד היא הסמיכה לדורות, לא שיסמכו ידיהן על ראש הזקן, אלא שקורין לו רבי, ואומרים לו הרי את סמוך, ויש לך רשות לדון אפילו דיני קנסות. ואין סומכין סמיכה שהיא מינוי הזקנים לדיינות אלא בשלשה, והוא שיהיה האחד מהן סמוך מפי אחרים, כמו שביארנו.
אין קרוי אלהים אלא בית דין שנסמך בארץ ישראל בלבד, והם האנשים החכמים הראויין לדון שבדקו אותן בית דין של ארץ ישראל ומינו אותם וסמכו אותן.
בראשונה היה כל מי שנסמך סומך לתלמידיו, וחכמים חלקו כבוד להלל הזקן, והתקינו שלא יהא אדם נסמך אלא ברשות הנשיא, ושלא יהא הנשיא סומך אלא אם כן היה אב בית דין עמו, ושלא יהיה אב בית דין סומך אלא אם כן היה הנשיא עמו, אבל שאר החבורה יש לכל אחד מהם לסמוך ברשות הנשיא, והוא שיהיו שנים עמו, שאין סמיכה פחות משלשה.
אין סומכין זקנים בחוצה לארץ, ואף על פי שאלו הסומכין נסמכו בארץ ישראל, אפילו היו הסומכין בארץ והנסמך חוצה לארץ אין סומכין, ואין צריך לומר אם היו הסומכין בחוצה לארץ והנסמכין בארץ, היו שניהם בארץ סומכין אותו, אף על פי שאינו עם הסומכים במקום אחד, אלא שולחין לו או כותבין לו שהוא סמוך ונותנין רשות לדון דיני קנסות, הואיל ושניהם בארץ, וכל ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ראויה לסמיכה.
יש לסומכין לסמוך אפילו מאה בפעם אחת, ודוד המלך סמך שלשים אלף ביום אחד, ויש להן למנות כל מי שירצו לדברים יחידים, והוא שיהיה ראוי לכל הדברים, כיצד, חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה, יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והיתר, או יתנו לו רשות באיסור והיתר ולא לדון דיני ממונות, או יתנו רשות לזה ולזה אבל לא לדון דיני קנסות, או לדון דיני קנסות אבל לא להתיר בכורות במומין, או יתנו לו רשות להתיר נדרים בלבד או לראות כתמים, וכן כל כיוצא בהן...
הרי שלא היה בארץ ישראל אלא סומך אחד, מושיב שנים בצדו וסומך שבעים כאחד, או זה אחר זה, ואחר כך יעשה הוא והשבעים בית דין הגדול ויסמכו בתי דינין אחרים. נראים לי הדברים, שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להן לדון דיני קנסות, ויש להן לסמוך לאחרים, אם כן למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה, כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל, לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן, ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן, אלא דן דיני קנסות לכל, שהרי נסמך מפי בית דין, והדבר צריך הכרע.
ראשי גלויות שבבבל במקום מלך הן עומדים, ויש להן לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהן, בין רצו בין לא רצו, שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל. וכל דיין שנתן לו ראש גלות רשות לדון, יש לו רשות לדון בכל העולם, אף על פי שלא רצו בעלי דינין, בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף על פי שאינו דן דיני קנסות. וכל דיין הראוי לדון שנתנו לו בית דין שבארץ ישראל רשות לדון, יש לו רשות לדון בכל ארץ ישראל ובעיירות העומדות על הגבולים, אף על פי שלא רצו בעלי דינין, אבל בחוצה לארץ אין רשותן מועלת לו לכוף את בעלי הדינין, אף על פי שיש לו לדון דיני קנסות בחוצה לארץ, אינו דן אלא למי שרוצה לדון אצלו, אבל לכוף את בעלי דינין ולדון להם אין לו רשות עד שיטול רשות מראש גלות.
מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע, או מפני שאינו הגון, שעבר ראש גלות ונתן לו רשות, או שטעו בית דין ונתנו לו רשות, אין הרשות מועלת לו כלום, עד שיהא ראוי, שהמקדיש בעל מום למזבח אין הקדושה חלה עליו. (סנהדרין ד א, וראה שם עוד)
...וסמיכת ידך עוד תועיל להפליג יותר מרוחך בו, ועוד יכוון בסמיכה להשפיע בו הוד מלכות, כך שישמעו לו גם הגדולים ומשה סמך ב' ידיו, ימין למען תחול בחינת הקדושה, ושמאל למלכות, כי חכמה בימין ומלכות בשמאל... (במדבר כז יח)
...והנה בסתם קרבן של החוטא יש ב' מיני סמיכה, כי החוטא במעשה חטאו כפול, כי אין מעשה בלא מחשבה קודמת, ועל כן נאמר בשעיר המשתלח וסמך אהרן את שתי ידיו... כמו כן מנהיגי ישראל ישאו עוון העדה הן שיחטאו במעשה הן בהרהור, לפי שיש בידם למחות ואין מוחין, אמנם לא כל מנהיג נתפס על עוון זולתו בהרהור לבד, כי הנסתרות לה', ואך אם הרועה איש אשר רוח בו... (שם)
וסמכת - להעיר לרוח מהות הנשמה שבמשה, והוא אומרו בסוף למען ישמעו כל עדת בני ישראל... (שם)
וסמכת - שתהיה לו סייעתא דשמיא לכוון האמת ודעת ישרה, וזה כענין תועלת סמיכה להוראה... ומשום הכי אסור תלמיד להורות אף על גב שראוי, שאין לו סייעתא דשמיא לכך. (שם)
וסמכת - גם כן ענין הקרבת דבר לדבר, שיושיבהו אליו ויגדלהו. (שם)