ספור   ספר

(ראה גם: דבר, לשון הרע, תורה-ספור)

תלמוד בבלי:

...וסימן לדבר, משמרה ראשונה (של הלילה) חמור נוער... שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. (ברכות ג א)

והתניא, מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו, והלך ולן בבית הקברות, ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו, אמרה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם... (שם יח ב)

אמר רבי יצחק כל המספר אחרי המת כאלו מספר אחרי האבן, איכא דאמרי דלא ידעי, ואיכא דאמרי דידעי ולא איכפת להו... אמר רבי יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם... (שם יט א)

...ואל יספר עם אשה בשוק, אמר רב חסדא ואפילו היא אשתו, תניא נמי הכי אפילו היא אשתו ואפילו היא בתו ואפילו היא אחותו, לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו. (שם מג ב)

תניא דבי רבי ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב, ואומר ותבחר לשון ערומים... (פסחים ג א)

ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר לכלב תשליכון אותו, וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא... (שם קיח א)

...מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, למי נאה למלל גבורות ה', למי שיכול להשמיע כל תהלתו. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן המספר בשבחו של הקב"ה יותר מדאי נעקר מן העולם, שנאמר היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע. (מגילה יח א)

אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע, שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. (תענית ז ב)

אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת... חרשין מפני מה הוויין מפני שמספרים בשעת תשמיש... ורמינהו שאלו את אימא שלום מפני מה בניך יפיפין ביותר, אמרה להן אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד... (נדרים כ א)

אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר ובפתחו עמדו כל העם, ואין עמידה אלא שתיקה... (סוטה לט א)

...מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים... דאגה בלב איש ישחנה, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר ישחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים. (שם מב ב)

דתני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו. (בבא בתרא קסד ב)

ואמר רמי בר אבא התקין רבי יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בבית הכסא משום ייחוד. (סנהדרין יט א)

ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי ספר, שנאמר ולי מה יקרו רעיך א-ל... (שם לח ב)

אמר רבי יוחנן מפני מה זכה אותו רשע (סנחריב) לקרותו אסנפר רבא ויקירא, מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל... (שם צד א)

אתמר קטן מאימתי בא לעולם הבא, רבי חייא ורבי שמעון בר רבי, חד אמר משעה שנולד, וחד אמר משעה שסיפר... דכתיב זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. (שם קי ב)

מדרש רבה:

והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם דכתיב אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם (נחמיה ט'), סיפור הוא מספר ואומר... (בראשית עח ה)

רד"ק:

וידבר יוסף - כדפירשנו יוסיף או יגרע אדם בשנותו הדברים, אך שומר שהענין אחד. (בראשית מא יז)

מלבי"ם:

ויספר ללבן - יש הבדל בין הגדה לספור, הגדה הוא בדבר שנוגע אליו וצריך לדעת אותו, וספור הוא ספורי דברים שאין נוגעים אליו, וזה היה בלבן, שלא נגע אהבת הקרובים בלבו. (בראשית כט יג)

רש"ר הירש:

ויספר לעם - אין דרך המקרא לדבר על מסירת מצוות בלשון ויספר, אלא זו לשון ספור מעשים ומאורעות. אין זאת אלא שהביטוי ויספר, כשהוא מתייחס אל המצוות, הריהו מציין מעשים הנעשים מתוך הגשמת החוקים והמשפטים, מעל ומעבר לנוסח הדברים הכתובים בספר החוקים... (שמות כד ג)

מוהר"ן:

וכשרוצין להראות לו פניו ולעוררו משנתו צריכין להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות, כי יש ע' פנים לתורה והם בחינת ע' שנים, כי כל אחד משונה מחבירו, וצריכין להלביש את הפנים דוקא, מחמת ג' טעמים, א', כי כמו שמרפאין את העיוור צריכין לסוגרו שלא יראה את האור פתאום, וצריכין לצמצם לו את האור כדי שלא יזיק לו מה שיראה פתאום, כמו כן לזה שהיה בשינה ובחושך זמן רב, כשרוצין להראות לו פניו ולעוררו צריכין להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות, כדי שלא יזיק לו פתאום האור... והטעם הב' כי צריך להלביש כדי שלא יתאחזו החיצונים בו. והטעם הג' כי החיצונים האוחזין בו לא יניחו אותו לצאת, על כן צריך להלביש את פניו כדי לשנותו שלא יהיו מכירין בו... (ס ו)

דע שסיפורי מעשיות מצדיקים היינו ממה שאירע להם, הוא דבר גדול מאד, ועל ידי זה נטהר מחשבתו. אבל אי אפשר לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להדמות עצמו להשי"ת, דהיינו שיכול להבדיל בין אור וחושך כמו השי"ת כביכול, כי כנגד כל מעשה של צדיק יש כנגדו רע, דהיינו שיש כנגדו מעשיות של רשעים שגם להם אירע כיוצא בזה... וההפרש הוא רק מי שיכול להבדיל בין אור וחושך, זה יודע גודל ההבדל וההפרש שבין מעשיות של צדיקים למעשיות של רשעים, כי זה מסטרא דקדושה על ידי תפילתו... אבל מעשיות של רשעים הם על ידי תחבולות או כישוף או דבר אחר מס"א. נמצא שעיקר ההפרש יודע רק זה שיודע להבדיל בין אור לחושך, היינו בין רע לטוב. וגם מי שאין לו זה הדעת להבדיל וכו' אבל יש לו אמונה שלימה שמאמין ההבדל שיש ביניהם כנ"ל, גם זה יכול לספר מעשיות של צדיקים, אבל צריך שתהיה האמונה אמונה שלימה ברורה מאד, עד שעל ידי האמונה יהיה דומה לו כאלו רואה הדבר שמאמין בעינים ממש...

גם צריך לדעת איך לספר המעשה, כי בכל מעשה יש צמצום, וגם כשרוצה לטהר מחשבתו על ידי סיפור המעשה של הצדיק, נמצא שנעשה אצלו מהמעשה ומהסיפור שהוא דיבור, נעשה אצלו מחשבה, ובודאי צריך שיהיה זה הצדיק שמספר ממנו גבוה ממנו, כדי שיהיה מעשיות של אותו הצדיק בבחינת מחשבה אצלו, על כן צריך לידע ממי לספר ואיך לספר, ואזי נטהר מחשבתו ויכול לעלות אל עולם המחשבה, שזה נקרא עליית העולמות, כי המחשבה גבוהה מאד, ומי שרוצה ליכנס אל עולם המחשבה צריך לשתוק, ואפילו אם ידבר אז דיבור הגון הוא מפסיד המחשבה, כי המחשבה היא דבר גבוה מאד, שאפילו דיבור הגון מפסידה, וזה בחינת (מנחות כ"ט) שתוק כך עלה במחשבה, שלעלות אל המחשבה צריך לשתוק, ואפילו אם ישתוק ולא ידבר כלל, עם כל זה יש בלבולים שמבלבלין המחשבה ומונעין אותה, ועל זה צריך טהרת המחשבה, וזה על ידי סיפורי מעשיות כנ"ל. (רלד)