(ראה גם: שמטה)
ספיח - כתי שביק חצדיכון. (ויקרא כה ה)
ספיח - צמחים. (מלכים ב יט כט)
ספיח - ידוע, מגזרת ספחני נא. (ויקרא כה ה)
ספיח - לרש"י השומר שדהו ופירותיו בשביעית אין הפרות נאסרים, וכן כתב ביבמות ובסוכה, וכן הוא דין התורה, והנכון בפסוק שענבי נזיריך הוא כמו ספיח, ולא תבצור כמו לא תקצור, ויזהיר בשדה ובכרם. ונקרא ספיח, שהוא נספח לקציר שנה שעברה... (שם, וראה עוד: שמטה)
ספיח מציין צמח הצומח מאליו, והושאל גם על האבנים, שהם ספיחי הארץ, שהעפר על הארץ יתדבק ויתקשה ויתהוה ממנו אבנים, כמו (איוב י"ח) אבנים שחקו מים תשטוף ספיחיה עפר ארץ. (הכרמל)