(ראה גם: ספר)
רבא ברא גברא, שדריה לקמיה דרבי זירא והוה קא משתעי בהדיה, ולא הוה קא מהדר ליה, אמר ליה מן חבריא את, הדר לעפריך. רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה. (סנהדרין סה ב)
ירמיהו התחיל לעסוק בספר יצירה, יצתה בת קול ואמרה קנה לך לחבר, הלך אצל סירא בנו, נתעסקו בספר יצירה בשנים, כשרצו לצרפם באלפא ביתא בצירוף, לקיים מה שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ולבסוף שעשו הכלל והמאמר נברא להם אחד אחד, והיה כתוב במצחו אמת, והיה סכין בידו, ואותו הנברא היה מוחק אות א' של אמת... וכשהרגישו בהם בני אדם הניחו כבודו של זה האומר, והולכים כולם אליהם ומכבדין אותן ועוסקים בהם בענין הבנין שהיו צריכים, כך הקב"ה ברא אתכם בדמות וצלם וצורה ואתם בראתם אותי, יאמרו אלקי בעליונים אלהי בתחתונים, אמרו ליה אם כן מאי תקנתיה, אמר להם כתבו אל"ף בי"ת למפרע באותו עפר הנדבק בכוונת לבבכם ושב אותו אדם לעפר ואפר. (בראשית)
ואת הנפש אשר עשו בחרן, מסורה מאבותינו בידינו שאברהם ע"ה חיבר ספר יצירה על מתכונתו, כי ה' אתו, ודי לכל משכיל. (שם לך לך)
ולא גזרה החכמה שיברא מלאכים בארץ אבל אדם מזרע ודם מתגברים בהם הטבעים ומתנצחות בהם המדות כפי התחלפות ההצלחה ורוע המזל, כאשר נתבאר בספר יצירה... (מאמר ג יז)
אמר הכוזרי, אני רוצה עתה שתראה לי מעט משיורי החכמות הטבעיות אשר אמרת שהיו אצלכם.
אמר החבר, מהם ספר יצירה, והוא לאברהם אבינו, והוא עמוק ופירושו ארוך, הורה על אלקותו ואחדותו בדברים מתחלפים מתרבים מצד, אבל הם מתאחדים נסמכים מצד אחר, והסכמת מצד האחד אשר יסדרם, ומהם ספר וספור וספר, רצונו בספר השיעור והפילוס בגופים הנבראים, כי השיעור עד שיהיה הגוף מסודר וערוך ראוי למה שנברא לו, לא יהיה כי אם במנין, והמדה והמשורה והמשקל, וערך התנועות וסדור המוסיקא הכל במנין, רוצה לומר ספר, כאשר אתה רואה הבונה לא יצא מתחת ידו בית, עד שקדם ציורו בנפשו.
ורצה בספור הדבור והקול, אבל הוא דבור אלקי, קול דברי אלקים חיים, תהיה בו מציאות התכונה והצלם אשר דובר בה, כמו שאמר יהי אור... ולא יצא הדבור עד שנמצא המעשה, והוא ספר, רוצה לומר המכתב, ומכתב אלקים הוא יצירותיו, ודבר האלקים הוא מכתבו, ושעור האלקים הוא דברו, והנה שב הספר והספור והספר בחק הא-ל דבר אחד, ובחק האדם שלשה, מפני שהוא משער בשכלו, ומדבר בפיו, וכותב בידו הדבור ההוא...
והאחד ההוא התחלה לשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה, שהן עשר ספירות, ועשרים ושתים אותיות, רמז אל יציאת הנמצאים אל מעשה יוכרו בכמות ובאיכות, והכמות מספר, וסוד המספר אינו כי אם בעשרה, כמו שאמר עשר ספירות בלי מה, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, ולהן סוד חתום למה עמד החשבון על עשרה לא פחות ולא יותר. ועל זה סמך לו: הבן בחכמה, וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם, ודע וחשוב וצור והעמד דבר על בירורו והשב יותר על מכונו, ומדתן עשר שאין להם סוף.
ואחר כך זכר הכרתם (שונותם) באיכות, וחילק העשרים ושתים אותיות שלשה חלקים, שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות. שלש אמות, אל"ף מ"ם שי"ן, אמ"ש, סוד גדול מופלא ומכוסה, ושממנו יוצאים אויר ומים ואש, שבהם נברא הכל... הודיע אותנו כי הסדור אחד מהמסדר אחד יתברך, ואם הנמצאות מתחלפות ושונות זו מזו, התחלפותן מחמריהן שהם שונים, מהם עליון ומהם תחתון, ומהם עכור ומהם זך, אבל מחמת חונן הצורות ונותן התכונות והסדור, הנה החכמה בהן כלן אחת וההשגחה אחת, הולכת על סדר אחד בעולם הגדול ובאדם ובסדור הגלגלים. והוא שאמר עליהן שהן עדים נאמנים על אחדותו יתברך שמו, עולם ונפש ושנה. ושם סדורם על קרוב הדמיון הזה, בעולם: אויר מים אש, בנפש: גויה בטן ראש, בשנה: רויה קור חום... (עיין שם עוד)
ובאברים האלה מקום השתתפות, כמו כליות יועצות וטחול שוחק, וכבד כועס, וקיבה ישנה, ואיננו תמהים שיהיה לכליות כח בהטבת העצה, כי אנחנו רואים כמו זה בביצים, שאנחנו רואים הסריסים יותר חלושי השכל מהנשים... ולא זכר הלב, מפני שהוא המלך, ולא הקרום והריאה, מפני שהם שמשים מיוחדים לו, ואינם שמשים לשאר הגוף, כי אם בדרך המקרה, לא בכונה הראשונה... והסוד עמוק למאד, והפירוש אסור, וכבר נאמר, אין דורשים בספר יצירה אלא בתנאים שמעט שהם מזומנים, (שקשה למלאותם, או שמזדמנים יחד לעתים רחוקות).
ואחרי זה אמר, שבע כפולות, שש צלעות לששה צדדים והיכל קדוש מכוון באמצע, ברוך כבוד ה' ממקומו, הוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו, רמז לענין האלקי המחבר בין ההפכים. ודמהו בהנקודה והמרכז מגוף בעל הששה צדדים ושלשה המשכים, ובעוד שלא יקבע התוך לא יקבעו הקצוות. והעיר על הערך אשר בין אלה ובין הכח הסובל לכל, שבו יתחברו ההפכים בערך הנקבע בעולם ונפש ושנה, כי שם לכל אחד מהם דבר כולל את חלקיו ומסדר אותו. ואמר תלי בעולם כמלך על כסאו, גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה. תלי שם התנין הנזכר בחכמת התכונה, רמז בו אל עולם השכל, כי התנין בו מכנים הדברים הנעלמים אשר לא יושגו בחוש, ורצונו בגלגל, גלגל השמש הנוטה שבו יסתדרו חלקי השנה. ולב מסדר החיים ומושל בחלקיו, ורוצה לומר שהחכמה בשלשה אחת, והענין האלקי אחד, והחלוף ביניהם איננו כי אם בהתחלפות היוליהם. ודמה הענין האלקי כשהוא מנהיג הרוחניים כמלך על כסאו, אשר יעשו דבריו ברמז מעט אצל סגולתו ועבדיו המכירים אותו מבלי תנועה מהם וממנו...
ואמר שאין הפרש בין יצירת הזכר והנקבה אלא מה שיש בין הראות איבריהם והסתרם, וכבר מבואר זה בניתוח, שאיברי הנקבה כאיברי הזכר, אלא שהם מהופכים אל פנים, כמו שאמר זכר באמש, ונקבה באשם, חוזר הגלגל פנים ואחור, אין בטובה למעלה מענג, ואין ברעה למטה מנגע, רוצה לומר, שאותיות אמש ואשם, וענג ונגע אחת הן, ואין ביניהן אלא ההקדמה והאיחור, כמו שהזריחה והשקיעה לגלגל אחד בחוקו, ובחוקנו אנחנו רצוא ושוב...
ואחר שסדר היצירות והקדים הדבר החשוב, והוא רוח אלקים חיים, אמר, אחת רוח אלקים חיים, שתים רוח מרוח, שלש מים מרוח, ארבע אש ממים. ולא זכר הארץ מפני שהיא הגוף והחומר להוויות, כי כלן ארץ, אבל אומרים זה גוף אשיי וזה גוף מימיי, על כן הקדים שלש אמות, אש ומים ורוח. והקדים רוח אלקים והוא רוח הקודש, ממנו נבראים המלאכים הרוחניים ובו מתחברות הנפשות הרוחניות, ואחריו האויר המושג, ואחריו המים אשר מעל לרקיע, לא השיגתם הקשת הפילוסופים, על כן לא הודו בהם... ואחריו מקום האש הטבעי, שקורים אותו בלשון ערבית אלאתיר, כמו שאמר אש ממים, כאשר אומרים על ורוח אלקים מרחפת על פני המים (בראשית א'), שרצונו במים האלה החומר הראשון בלי איכות אבל תהו ובהו, עד שהתאייך בחפץ האלקים הסובב אותו, וכנה אותו ברוח אלקים.
ודמות החומר הטבעי במים דמיון נכון ביותר, כי מה שהוא יותר דק מן המים לא יהיה ממנו עצם טבעי חזק, ומה שהוא יותר עבה מן המים, לא ישתוו פעולות הטבע בכל חלקיו, מפני שהם חזקים (קשים), כי אין הגוף הארצי ראוי כי אם למלאכות... ואין הטבע פועל בו אלא בעודנו בתוכן המים יציירהו בחפצו, ואחר כן יעזוב מה שהוצרך להתקשות ויתקשה. ואמר על הדומה לזה: עשה מתהו ממש, ועשה את אשר אינו ישנו, וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפש. ועוד אמר: מים מרוח חקק, וחצב תהו ובהו ורפש וטיט, עשאם כמין ערוגה, הציבם כמין חומה, סככם כמין מעזיבה, יצק מים עליהם ונעשו עפר. ואמר עוד תהו - זה קו ירוק שמקיף את העולם כלו, בהו אלו אבנים מפולמות המשוקעות בתהום, שמביניהן יוצאים מים. ורמז מעט מסוד השם הנכבד, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא נאות לעצם האלקי המתאחד אשר אין לו מהות, כי מהות הדבר זולת מציאות הדבר, והאלקים יתברך מציאותו הוא מהותו...
וכאשר ספר כי סבת רבות הדברים הוא סבוב הגלגל, כמו שאמר חזר גלגל פנים ואחור, ודמה זה בהתמזג האותיות הנפרדות אל"ף עם כלן וכלן עם אל"ף, בי"ת עם כלן וכלן עם בי"ת חוזרות חלילה, נמצא כל הדבור יוצא במאתים ושלשים ואחד שערים. ואחר כן אמר איך התרבו בשלש האותיות ורבוען שלש אבנים בונות ששה בתים, ארבע בונות עשרים וארבעה בתים, צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האזן יכולה לשמע, כן נצטרך לחקור מאין נתרבו הדברים קודם סבוב הגלגל, והבורא אחד הוא, ולגלגל על דרך הדמיון ששה צדדים... (מאמר ד כה, וראה שם עוד)
...לכל אלה הרוחניים נתן האדון ב"ה רשות לפעול בתחתונים פעולות שלא כדרך הטבעי, כשיעוררו אותם התחתונים על ידי אמצעים ידועים שהוכנו ונתיחדו לזה. אמנם אין בכח שום אחד מהם לעשות כל מה שירצה, אלא לכל אחד יש גבול מה שהוגבל לו, שעד אותו הגבול ובאותם הדרכים בלבד שנמסרו לו, יוכל לפעול אותן הפעולות שנמסרו לו שיפעלם. ויש בדברים האלה דברים מותרים לנו ודברים אסורים לנו, והוא ענין ספר יצירה ומעשה כשפים. (מאמר העיקרים)