ספר תורה   כתיבה

(ראה גם: סופר, ספר תורה)

תלמוד בבלי:

מיתיבי, וכתבתם, שתהא כתיבה תמה, שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין, ביתין כפין כפין ביתין, גמין צדין צדין גמין... פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה, כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה, או שכתב שלא בדיו, או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו... (שבת קג ב, וראה שם עוד, וערך: ספר תורה)

דתניא, הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת, מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים אין השם מן המובחר, אמר רב אחא בר יעקב דילמא לא היא, עד כאן לא קאמרי רבנן התם דבעינא זה א-לי ואנוהו וליכא, אבל הכא לא. (גיטין כ א)

אמר רב נחמן נקטינן, ספר תורה שכתבו מין ישרף, כתבו עובד כוכבים יגנז, נמצא ביד מין יגנז, נמצא ביד עובד כוכבים אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו, ספר תורה שכתבו עובד כוכבים, תני חדא ישרף, ותניא אידך יגנז, ותניא אידך קורין בו, לא קשיא, הא דתניא ישרף רבי אליעזר היא, דאמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים, והא דתניא יגנז האי תנא הוא, דתני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא, ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ומסור עובד כוכבים ועבד אשה וקטן וכותי וישראל מומר פסולין, שנאמר וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה, והא דתניא קורין בו, האי תנא הוא, דתניא לוקחין ספרים מן העובדי כוכבים בכל מקום, ובלבד שיהיו כתובין כהלכתן, ומעשה בעובד כוכבים אחד בצידון שהיה כותב ספרים, והתיר רבן שמעון בן גמליאל ליקח ממנו... (שם מה ב)

...כדתניא, כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן, וספר תורה נגלל לאמצעיתו, ועושה לו עמוד אילך ואילך. אמר רבי אליעזר ברבי צדוק, כך היו כותבי ספרים שבירושלים עושין ספריהם. תנו רבנן אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על הקיפו, ולא הקיפו יותר על ארכו, שאלו את רבי שיעור ספר תורה בכמה, אמר להן בגויל ששה, בקלף בכמה איני יודע, רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא ולא איתרמי ליה (ארכו כהקיפו) אלא חד, רב אחא בר יעקב כתב חד אמשכיה דעיגלי ואיתרמי ליה, יהבו ביה רבנן עייניהו ונח נפשיה. אמרו ליה רבנן לרב המנונא כתב רבי אמי ד' מאה ספרי תורה, אמר להו דילמא תורה צוה לנו משה כתב... מיתיבי, ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי קומתו באמה בת ששה טפחים, והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה... נשתיירו שם שני טפחים שבהן ספר תורה מונח, שנאמר אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה וגו'... וארגז ששיגרו בו פלשתים דורון לאלקי ישראל מונח מצדו, שנאמר ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו, ושלחתם אותו והלך, ועליו ספר תורה מונח, שנאמר לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה', מצד הוא מונח ולא בתוכו... ואי סלקא דעתך ספר תורה היקפו ו' טפחים, מכדי כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, וכיון דלאמצעיתו נגלל נפיש ליה מתרי טפחא רווחא דביני ביני בתרי פושכי היכי יתיב, אמר רב אחא בר יעקב ספר עזרה לתחלתו הוא נגלל... ורבי יהודה מקמי דליתי ארגז ספר תורה היכי הוה יתיב, דפא הוה נפיק מיניה ויתיב עילוה ספר תורה... (בבא בתרא יד א, וראה שם עוד)

ראה עוד ערך ספר תורה, סנהדרין כא ב.

ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלקים, פליגי בה רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אומר שמנה פסוקים, וחד אומר ערי מקלט... הכי קאמר, ויכתב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלקים. ספר שתפרו בפשתן פליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר, חד אומר כשר, וחד אומר פסול, למאן דאמר פסול, דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך, ואיתקש כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין, אף כל לתופרן בגידין, ואידך כי איתקש למותר בפיך, להלכותיו לא איתקש... (מכות יא א)

שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו, ואפילו כתב אחד מעכבן, פשיטא, אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצה של יוד, והא נמי פשיטא, אלא לכאידך דרב יהודה אמר רב, כל אות שאין מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה, אמר אשיאן בר נדבך משמיה דרב יהודה, ניקב תוכו של ה"י כשר, יריכו, אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר, ואם לאו פסול... ראמי בר תמרי, דהוא חמוה דרמי בר דיקולי איפסיקא ליה כרעא דוי"ו דויהרג בניקבא, אתא לקמיה דרבי זירא, אמר ליה זיל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טפש, אי קרי ליה ויהרג כשר, אי לא יהרג הוא ופסול... אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין, ואלו הן, שעטנ"ז ג"ץ, אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו לגגיה דחי"ת, ותלו ליה לכרעיה דה"י, חטרי להו לגגיה דחי"ת, כלומר חי הוא ברומו של עולם... אמר רב יוסף הני תרתי מילי אמר רב בספרים ותניא תיובתיה, חדא הוא דאמר רב ספר תורה שיש בו שתי טעיות בכל דף ודף יתקן, שלש יגנז, ותניא תיובתיה שלש יתקן ארבע יגנז, תנא אם יש בו דף אחת שלימה מצלת על כולו, אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב והוא דכתיב רוביה דספרא שפיר, אמר ליה אביי לרב יוסף אי אית בההוא דף שלש טעיות מאי, אמר ליה הואיל ואיתיהיב לאיתקוני מיתקן, והני מילי חסירות, אבל יתירות לית לן בה, חסירות מאי טעמא לא, אמר רב כהנא משום דמיחזי כמנומר... אידך דאמר רב הכותב ספר תורה ובא לגמור גומר ואפילו באמצע הדף, מיתיבי, הכותב ספר תורה, בא לו לגמור לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין, אלא מקצר והולך עד סוף הדף, כי קא אמר רב בחומשין, והא ספר תורה קאמר, בחומשין של ספר תורה, איני, והאמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב לעיני כל ישראל באמצע הדף, ההיא באמצע שיטה איתמר...

תנו רבנן עושה אדם יריעה מבת שלש דפין ועד בת שמנה דפין, פחות מיכן ויתר על כן לא יעשה, ולא ירבה בדפין מפני שנראה אגרת, ולא ימעט בדפין מפני שעיניו משוטטות, אלא כגון למשפחותיכם ג' פעמים, נזדמנה לו יריעה בת תשע דפים לא יחלוק שלש לכאן ושש לכאן, אלא ארבע לכאן וחמש לכאן, במה דברים אמורים בתחלת הספר, אבל בסוף הספר אפילו פסוק אחד ואפילו דף אחד... אלא אימא פסוק אחד בדף אחד, שיעור גליון מלמטה טפח, מלמעלה ג' אצבעות, ובין דף לדף כמלא ריוח רוחב שתי אצבעות ובחומשין מלמטה שלש אצבעות מלמעלה שתי אצבעות, ובין דף לדף כמלא ריוח רוחב גודל, ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה, ובין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה, ובין אות לאות כמלא חוט השערה. אל ימעט אדם את הכתב לא מפני ריוח של מטה ולא מפני ריוח של מעלה, ולא מפני ריוח שבין שטה לשטה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה. נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף, אלא שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף, נזדמנה לו תיבה של שתי אותיות לא יזרקנה לבין הדפין, אלא חוזר וכותב בתחילת השיטה. הטועה בשם גורר את מה שכתב ותולה את מה שגרר, וכותב את השם על מקום הגרר, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אף תולין את השם... (מנחות כט א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

רבי יודה בר פזי אמר רבי יהושע בן לוי שאל ולמה לי נן אמרין יש בספרים מה שאין בתפילין ומזוזות, שהספרים נכתבין בשני דפין ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא בדף אחד, התיב רבי יצחק בריה דרבי חייה כתובה דרבה שהספרים נכתבין בשתי עורות ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא בעור אחד, אמרון חברייא קומי רבי מנא נאמר דף אחד בשני עורות לית היא דרבה, אמר לון שכן אפילו ספרים אינן נכתבים כן, תולין בספרים אין תולין לא בתפילין ולא במזוזות... (מגילה י ב, וראה שם עוד)

אבות דרבי נתן:

עשר נקודות בתורה, אלו הן, ישפוט ה' ביני וביניך על י' שביניך נקוד, מלמד שלא אמרה לו אלא על הגר, ויש אומרים על המטילין מריבה ביני ובינך, ויאמרו אליו איה שרה נקוד על איו... (לד ד, וראה שם עוד, וראה עוד: נקודה)

מסכת סופרים:

אין כותבין ספרים לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה, ולא נתפרין בגידן ולא נכרכין בשערן, והלכה למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה ועל עורות חיה טהורה ותופרן בגידין וכורכן בשערן, הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה וכותבין בדיו על העור שהוא סמוך לו מן המקרא, (ירמיה ל"ו) ואני כותב על הספר בדיו...

לוקחין עורות מכל מקום לספרים לתפילין ומזוזות ואין חוששין שמא עורות לבובין הן. כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שיער ואינו רשאי לשנות... אין כותבין לא על דיפתרא ולא על גבי נייר מחוק לא בשחור ולא בשיחור ולא בקומוס ולא בקנקנתום ולא במי טריא, ואין נותנין קנקנתום בדיו. אין כותבין לא עברית ולא ארמית ולא מדית ולא יונית, כתב בכל לשון בכל כתבים לא יקרא בו, עד שתהא כתובה אשורית... (פרק א, וראה שם עוד)

מניחין בין שם לשם כדי שיהיו ניכרין, ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבין, אם עירב את האותיות או שהפסיק באמצע השם אל יקרא בו. מניחין בין שטה לשטה כמלא שיטה, ובין תיבה לתיבה כמלא אות, ובין אות ולאות כמלא שער, ובין דף לדף כמלא אגודל, עשה סוף הדף לתחלתו פסול, עירב את האותיות או שהפסיק באמצע השם אל יקרא בו. מניחין בין דף לדף שם בן ארבע אותיות, לא יכתוב שנים בסוף הדף ושתים בין דף לדף, אבל לא משם קטן, ואם היה שם קטן בפני עצמו של שלש אותיות אסור... (פרק ב, וראה שם עוד)

...לא יעשה חציו גויל וחציו קלפים, אבל עושה חציו גויל וחציו צבאים קלפים מפני שאינו מן המובחר. אין דובקין בדבק ואין כותבין על גבי מטלית, ואין תופרין במקום הכתב, אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר דובקין בדבק וכותבין על גבי מטלית, אבל אין כותבין במקום הכתב מבפנים אלא מבחוץ, צריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן שלא יקרע, ומחו לה אמוחא, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה. הלכה למשה מסיני ספר תורה שנקרע מטלה עליו מטלית מבחוץ, כל האותיות הכפולים באל"ף בי"ת כותב את הראשונים בתחילת התיבה ובאמצע התיבה והאחרונים בסוף, ואם שינה פסול. (שם)

עושה תורה ונביאים כאחת, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים תורה בפני עצמו ונביאים בפני עצמן. לא יניח בין נביא לנביא כשם שמניח בין ספר לספר בתורה, אבל נותן לזה ריוח בפני עצמו ולזה ריוח בפני עצמו, ומתחיל מלמעלה.

אין עושין תורה חומשין כשהן מפוזרין, תורה חומשין מקובצין, שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, אבל עושה חומשין תורה, אימתי בזמן שמדתן ושיטתן שוין. אין עושין שני חומשין כאחת, ולא חומש ומחצה כאחת, אבל אם עתיד הוא להוסיף עליהן מותר. (פרק ג)

ספר שפסקו ושנוקד ראשי פסוקים שבו אל יקרא בו, גורפו או שעירב בו את האות אל יקרא בו. ספר שנמחק אל יכתוב בו, רבי שמעון בן אלעזר אומר אם היה בבואה שלו נכרת הרי זה מותר. ספר שנמחק בו שיטה אחת על פני כולו אסור, נמחק בו רובו ומיעוטו קיים מותר, ספר שיש בו טעות אל יקרא בו, וכמה יהא, אחד בדף דברי רבי יהודה, רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו שלשה בדף אל יקרא בו... (שם וראה שם עוד)

אלו שמות שאין נמחקין, הכותב אל"ף למ"ד, אל"ף דל"ת, יו"ד ה"י.... (פרק ד, וראה שם עוד)

ב' דבראשית צריך ד' תגין ופשוטין אותיותיו של תיבה מן כל האותיות, שהיא תקום לעולם. וי"ו דגחון צריך להיות זקוף שהיא חצי אותיות של תורה, דרש דרש חצי תיבות של תורה דרש בסוף שיטה, דרש בראש שיטה. וישחט צריך להיות פשוט, שהוא חצי הפסוקים של תורה. שמע ישראל צריך לכתבו בראש השיטה וכל אותיותיו פשוטין, ואחד צריך שיהא בסוף השיטה. למד וישליכם צריך שיהא ארוך, ה' דהלה' צריך להיות פשוט מכל ה"י, שהיא תיבה בפני עצמה, יו"ד של תשי צריך להיות קטן מכל יו"ד שבמקרא, יו"ד של יגדל צריך להיות גדול, שהוא אותיות שבמקרא, ישראל שבסוף התורה צריך להיות פשוט ולמ"ד שלו צריך להיוף זקוף מכל הלמ"ד.

אלו דברים כתובים ולא נקראים, כתיב בעפולים וקרינן בטחורים... (פרק ט, וראה שם עוד, וראה גם מסכת ספר תורה)

ילקוט שמעוני:

...רבי יודן אומר מכאן לתרגום מן התורה, וכן הוא אומר ויקרא בספר תורת האלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הטעמים, ויבינו במקרא אלו ראשי הפסוקים, רבי הונא בן לוליינו אומר, אלו ההכרעות והראיות, רבנן דקסרי אמרי מכאן למסורת, רבי זעירא ורבי חננאל בשם רבי, אפילו אדם רגיל בתורה כעזרא לא יהא קורא מפיו וכותב, והא תני מעשה שהיה רבי מאיר באסייא ולא היה שם מגלת אסתר וקרא לו מפיו וכתבה, תמן אמרין שתי מגלות כתב, גנז את הראשונה וקיים את השניה... (בראשית פרק ט סא)

אבן עזרא:

ויכתב משה - מצוה שיכתוב אותה משה, גם כל מבין לכתוב. (דברים לא יט)

משנה תורה:

מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו, לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות, ואף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני, ואם אינו יודע לכתוב, אחרים כותבין לו, וכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו.

והמלך מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחד לעצמו, לשם המלך, יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט, שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו', ומגיהין אותו מספר העזרה על פי בית דין הגדול. זה שהיה לו כשהוא הדיוט מניחו בבית גנזיו, וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך יהיה עמו תמיד, ואם יצא למלחמה ספר תורה עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו...

ספר תורה שכתבו בלא שרטוט, או שכתבו מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף, פסול, אלא או כולו על הגויל או כולו על הקלף. וכיצד כותבין ספר תורה, כותב כתיבה מתוקנת נאה ביותר, יניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות קטנה, ובין אות לאות כמלוא חוט השערה, ובין כל שיטה ושיטה כמלוא שיטה, ואורך כל שיטה ושיטה שלשים אותיות, כדי לכתוב למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם תלתא זימני, וזה הוא רוחב כל דף ודף, ולא תהא שיטה קצרה מזה כדי שלא יהא הדף כאיגרת, ולא אורכה יותר על זה, כדי שלא יהו עיניו משוטטות בכתב.

לא ימעט את הכתב מפני הריוח שבין פרשה לפרשה, נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף, אלא כותב שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף, לא נשאר מן שיטה כדי לכתוב שלש אותיות, מניח המקום פנוי, ומתחיל מתחילת השיטה. נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה בין הדפין, אלא יחזיר לתחלת השיטה, נזדמנה לו בתוך השיטה תיבה בת עשר אותיות או פחות או יתר, ולא נשאר מן השיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף, אם יכול לכתוב חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב, ואם לאו מניח המקום פנוי, ומתחיל מתחלת השיטה.

ומניח בין כל חומש וחומש ארבע שיטין פנויות בלא כתיבה, ולא פחות ולא יתר, ויתחיל החומש מתחלת שיטה חמישית, וכשיגמור את התורה צריך שיגמור באמצע שיטה שבסוף הדף, ואם נשאר מן הדף שיטין הרבה מקצר ועולה, ומתחיל מתחלת השיטה שבסוף הדף, ולא יגמור את השיטה, ומתכוין עד שיהיה לעיני כל ישראל באמצע שיטה שבסוף הדף.

ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות, כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש, ויזהר בתגין ובמניינן, יש אות שיש עליה תג אחד, ויש אות שיש עליה שבעה, וכל התגין כצורת זייני"ן הן, דקין כחוט השערה.

כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר, ואם שינה בתיקון זה או שלא דקדק בתגין וכתב כל האותיות כתיקונן, או שקרב את השיטין או הרחיקן או האריכן או קצרן, הואיל ולא הדביקן אות באות ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה בפתוחות וסתומות, הרי זה ספר כשר.

יש דברים אחרים שלא נאמרו בגמרא, ונהגו בהם הסופרים, וקבלה הוא בידם איש מפי איש, והן שיהיו מנין השיטין שבכל דף ודף לא פחות משמנה וארבעים ולא יתר על ששים, ושיהיה הריוח שבין פרשה לפרשה כמו תשע אותיות אשר אשר אשר, ושיהיה בראש השיטין למעלה משירת הים הבאים, ביבשה, השם, מת, במצרים, חמש שיטין, ולמטה מן השירה חמש שיטין, תחלת כל שיטה מהן כך, ותקח, אחריה, סוס ויצאו, ויבאו, ויהיה בראשי השיטין למעלה משירת האזינו ואעידה, אחרי, הדרך, באחרית, להכעיסו, קהל, שש שיטין, ולמטה ממנה חמש שיטין ויבא, לדבר, אשר, הזאת, אשר.

וכל הדברים האלה למצוה מן המובחר, ואם שינה לא פסל, אבל אם כתב המלא חסר או החסר מלא, או שכתב מלה שהיא קרי וכתב כקריאתה, כגון שכתב ישכבנה במקום ישגלנה, ובטחורים במקום ובעפולים וכיוצא בהן, או שכתב פרשה פתוחה סתומה או סתומה פתוחה, או שכתב השירה כשאר הכתב או שכתב פרשה אחת כשירה, הרי זה פסול, ואין בו קדושת ספר תורה כלל, אלא כחומש מן החומשין שמלמדין בה התינוקות. (ספר תורה ח א והלאה, וראה עוד בערך ספר תורה לכאן)

פרשה פתוחה יש לה שתי צורות אם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוי, ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השנייה, במה דברים אמורים שנשאר מן השיטה ריוח כשעור תשע אותיות, אבל אם לא נשאר אלא מעט, או אם גמר בסוף השיטה מניח שנייה בלא כתב, ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחלת שיטה השלישית.

פרשה סתומה יש לה שלש צורות, אם גמר באמצע השיטה מניח ריוח כשיעור, ומתחיל לכתוב בסוף השיטה תיבה אחת מתחלת הפרשה שהיא סתומה עד שימצא הריוח באמצע, ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה תיבה אחת, יניח הכל פנוי, ויניח מעט ריוח מראש שיטה שניה, ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע שיטה שניה, ואם גמר בסוף השיטה מניח מתחלת שיטה שניה כשיעור הריוח ומתחיל לכתוב הסתומה מאמצע השיטה, נמצאת אומר שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם, ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם.

ספר שאינו מוגה במלא וחסר אפשר לתקנו ולהגיהו, כמו שבארנו, אבל אם טעה בריוח הפרשיות וכתב פתוחה סתומה או סתומה פתוחה, או שהפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה או ששינה צורת השירות הרי זה פסול ואין לו תקנה, אלא לסלק את כל הדף שטעה בו... (שם ח א, וראה עוד בערך ספר תורה לכאן)

אין עושין ספר תורה לא ארכו יתר על היקפו ולא היקפו יתר על ארכו, וכמה הוא אורכו, בגויל ששה טפחים שהם ארבע ועשרים אצבעות ברוחב הגודל של יד, ובקלף או פחות או יותר, והוא שיהא ארכו כהיקפו, וכן אם עשה בגויל פחות מששה טפחים ומיעט את הכתב או יתר על ששה והרחיב בכתב עד שיהיה ארכו כהיקפו הרי זה כמצוה.

שיעור הגליון מלמטה ארבע אצבעות, ולמעלה שלש אצבעות, ובין דף לדף שתי אצבעות, לפיכך צריך שיניח בתחלת כל יריעה ובסופה רוחב אצבע אחת וכדי תפירה, שנמצא כשיתפור היריעה יהיה בין כל דף ודף בכל הספר כולו שתי אצבעות ויניח מן העור בתחלת הספר ובסופו כדי לגלול על העמוד. וכל השיעורין האלו למצוה, ואם חסר או הותיר לא פסל...

אין עושין ביריעה פחות משלשה דפין ולא יתר על שמנה דפין, נזדמנה לו יריעה בת תשעה דפין חולק אותה ארבעה לכאן וחמשה לכאן, במה דברים אמורים בתחלת הספר או באמצע אבל בסוף הספר אפילו פסוק אחד בדף אחד עושים אותו דף לבדו, ותופרין אותה עם שאר היריעות.

וכשתופרין היריעות אין תופרין אותן אלא בגידים של בהמה או חיה טהורה, ואפילו מנבילות וטריפות שלהם, כדרך שתופרין את התפילין, ודבר זה הלכה למשה מסיני, לפיכך אם תפרן שלא בגידין או בגידי בהמה טמאה פסול, עד שיתירה ויחזור ויתפור כהלכה. כשתופרין כל היריעות אין תופרין כל היריעה כולה מתחלתה ועד סופה אלא מניח מעט מלמעלה ומעט מלמטה בלא תפירה כדי שלא תקרע היריעה באמצעה כשיגלול אותה, ועושה לו שני עמודים של עץ אחד בתחלתו ואחד בסופו, ותופר העור ששייר בתחלתו ובסוף על העמודים בגידים, כדי שיהא נגלל עליהם, וירחיק בין העמודים והכתב שבדף... (שם ט א והלאה, וראה שם עוד)

נמצאת למד שעשרים דברים הן, שבכל אחד מהן פוסל ספר תורה, ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש מן החומשין שמלמדין בהן התינוקות, ואין בו קדושת ספר תורה, ואין קורין בו ברבים, ואלו הן:

אם נכתב על עור בהמה טמאה, שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד, שהיה מעובד שלא לשם ספר תורה, שנכתב שלא במקום כתיבה על הגויל במקום בשר ועל הקלף במקום שיער, שנכתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף. שנכתב על דוכסוסטוס. שנכתב בלא שירטוט. שנכתב בלא שחור העומד, שנכתב בשאר לשונות, שכתבו אפיקורוס או כיוצא בו משאר פסולין, שכתב האזכרות בלא כוונה, שחסר אפילו אות אחת, שהוסיף אפילו אות אחת, שנגעה אות באות, שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת, בין בעיקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטשטוש, שהרחיק או שהקריב בין אות לאות עד שתראה התיבה כשתי תיבות או שתי תיבות כתיבה אחת, ששינה צורת הפרשיות, ששינה צורת השירות. שכתב בשאר הכתב כשירה. שתפר היריעות בלא גידי טהורה. ושאר הדברים למצוה לא לעכב. (שם י א)

ספר החינוך:

שנצטוינו להיות לכל איש מישראל ספר תורה, אם כתבו בידו הרי זה משבח ונאהב מאד, וכמו שאמרו ז"ל (מנחות ל') כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני, ומי שאי אפשר לו לכתבו בידו, ישכר מי שיכתבנו לו... משרשי המצוה, לפי שידוע בבני אדם, שהם עושין כל דבריהם לפי ההכנה הנמצאת להם, ועל כן צונו ב"ה להיות לכל אחד ואחד מבני ישראל ספר תורה מוכן אצלו, שיוכל לקרות בו תמיד ולא יצטרך ללכת אחריו לבית חברו, למען ילמד ליראה את השם, וידע וישכיל במצותיו היקרות והחמודות מזהב ומפז רב. ונצטוינו להשתדל בזה כל אחד ואחד מבני ישראל, ואף על פי שהניחו לו אבותיו, למען ירבו הספרים בינינו, ונוכל להשאיל מהם לאשר לא תשיג ידו לקנות, וגם למען יקראו בספרים חדשים כל אחד ואחד מישראל, פן תקוץ נפשם בקראם בספרים הישנים שיניחו להם אבותיהם. ודע בני, שאף על פי שעיקר החיוב דאורייתא אינו רק בספר התורה, אין ספק שגם בשאר הספרים שנתחברו על פי התורה יש לכל אחד לעשות מהם כפי היכולת מן הטעמים שאמרנו... (וילך מצוה תריג)

מהר"ל:

ראה תפארת ישראל פרק סז, בענין כתיבת ספר תורה, ואם חסרות אותיות לענין קריאת התורה. 

העמק דבר:

ועתה כתבו לכם - בלשון רבים, לצוות על כל אחד ואחד... (דברים לא יט, וראה שם עוד)