סרוב

(ראה גם: מאן)

תלמוד בבלי:

...ולא יהא סרבן באותה שעה... תנו רבנן, העובר לפני התיבה צריך לסרב, ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח, כיצד הוא עושה, פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית פושט את רגליו ויורד. תנו רבנן שלשה רובן קשה ומיעוטן יפה, ואלו הן, שאור ומלח וסרבנות. (ברכות לד א)

...אמר להו מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול... (פסחים פו ב)

היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו, ואמר לו קונם ביתך שאני נכנס טיפת צונן שאני טועם מותר ליכנס לביתו ולשתות הימנו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה... הכא נמי משתעי איניש הכי. (נדרים כא א)

דבר אחר רב לך, שלא יאמרו הרב כמה קשה ותלמיד כמה סרבן... (סוטה יג ב)

אמר רבא האי מאן דכתיב עליה פתיחא על דלא אתי לדינא, עד דאתי לדינא לא מקרעינן ליה, על דלא ציית לדינא עד דציית לא מקרעינן ליה, ולא היא, כיון דאמר צייתנא קרעינן ליה... (בבא קמא קיג א)

תניא היה רבי מאיר אומר, אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני אלא אם כן הודיעו, ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן, ואם בשביל כבודו מותר. (חולין צד א)

מדרש רבה:

ויצום אל בני ישראל, אמר להם הקב"ה בני סרבנים הן, רגזנים הן, טרחנין הן, על מנת כן תהיו מקבלין עליכם, שיהיו מקללין אתכם שיהיו מסקלין אתכם באבנים. (שמות ז ב)

...אמר לו הקב"ה, ישעיה, בני טרחנין סרבנין הם, אם אתה מקבל עליך להתבזה וללקות מבני את הולך בשליחותי, ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי, אמר לו על מנת כן... (ויקרא י ב)