בהיכל אחר יש סרח בת אשר, וכמה נשים רבבות ואלפים עמה, ג' פעמים ביום מכריזים לפניה, הנה צורת יוסף הצדיק באה, והיא שמחה ויוצאת למחיצה אחת שיש לה, ורואית אור צורת יוסף, ושמחה ומשתחוית אליו, ואומרת אשרי אותו יום שהערתי הבשורה שלך אל זקני, ואחר כך חוזרת אל שאר הנשים ועוסקות בתשבחות לרבון העולם, ולהודות לשמו... (שלח קצח)
ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף, אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה קבר יוסף, אמרה לו במקום הזה שמוהו, עשו לו מצרים ארון של מתכת ושקעוהו בתוך נילוס, בא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו...(בשלח הקדמה)
ומניין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור, אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה, אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור, אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו, הלך משה ועמד על שפת נילוס... (סוטה יג א)
ויש אומרים סרח בת אשר השלימה עמהן את המנין, הדא הוא דכתיב (שמואל ב' כ') ותקרא אשה חכמה מן העיר ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב, אמרה שמך יואב, לומר שאתה אב לישראל, ואין אתה אלא קוצר, ולית את לפום שמך, ולית את ודוד בני תורה, עד כאן תמו דברי תורה, לא כתיב (דברים כ') כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, ואמר לה מאן את, אמרה ליה, (שמואל ב' כ') אנכי שלומי אמוני ישראל, אני היא שהשלמתי מניין של ישראל במצרים, אני היא שהשלמתי נאמן לנאמן, יוסף למשה, מה אתה מבקש להמית עיר, ולי שאני אם בישראל, מיד ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי וגו'... ותאמר הנה ראשו מושלך אליך, מנא ידעה, אלא אמרה, כל דמחציף אפיה במלכות בית דוד מרים הוא ראשיה מלעיל, מיד (שם) ותבא האשה אל כל העם בחכמתה, אמרה להון לית אתון ידעין מילין דדוד, הידא אומה קמת בהון, הידא מלכותא קמת בהון, אמרון לה ומה הוא בעי, אמרה להון אלף גוברין, ולא טב אלף גוברין מלמחרבה מדינתכון, אמרון לה כל חד וחד ליהב לפום מה דאית ליה, אמרה להון דלמא אגב פיוסא שביק ציבחר, עבדא נפשה כמה דאזלא מפייסא, והדרא מאלף לחמש מאין, למאה, לעשרה, לחד והוא אכסנאי, ומנו שבע בן בכרי, מיד ויכרתו את ראשו. (בראשית צד ח)
...ומשה היה מסבב את העיר ויגע ג' ימים וג' לילות למצוא ארונו של יוסף, שלא היו יכולים לצאת ממצרים חוץ מיוסף, למה שכך נשבע להן... משנתיגע הרבה פגעה בו סגולה, וראתה משה שהיה עיף מן היגיעה, אמרה לו, אדני משה, למה אתה עיף, אמר לה ג' ימים וג' לילות סבבתי את העיר למצא ארונו של יוסף ואין אני מוצא אותו, אמרה לו בא עמי ואראך היכן הוא, הוליכה אותו לנחל, אמרה לו במקום הזה עשו ארון של ת"ק ככרים והשליכוהו בתוך הנחל החרטומים והאשפים... (דברים יא ה)
שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן, אלו הם, שרח, דכתיב אנכי שלומי אמוני ישראל, אני שהשלמתי מנין הנכנסים לגן עדן... (פרק ג)
...ואיזה אשה זו שהצילה את העיר, זו סרח בת אשר, בשעה שמרד שבע בן בכרי וברח מן דוד באבלה, שנאמר (ש"ב כ') וכל העם אשר את יואב משחיתים להפיל החומה, כיון שהרגישה סרח בת אשר התחילה צועקת, קראו ליואב, כיון שבא יואב אמרה לו אתה הוא שהכתוב מקלסך (שם כ"ג) יושב בשבת תחכמוני וגו', לא קרית בתורה (דברים כ') כי תקרב אל עיר להלחם וגו'- ולא היה לך לעשות כן, שנאמר (ש"ב כ') דבר ידברו בראשונה וגו', וכן התמו חכמים בעיר של ישראל, התמו דברי תורה, למה תבלע נחלת ה'. כיון ששמע יואב כך נתירא, אמר ויש כאן צדיקים אוי לי, שנאמר (שם) ויען יואב ויאמר חלילה חלילה וגו', אמר לה יואב (שם) לא כן הדבר, כי אם איש וגו'. אמר לה מי את, אמרה לו אנכי שלומי אמוני ישראל, אני היא ששילמתי מנין של שבעים נפש, שנאמר (דברים י') בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו'... אלא עמוד במקומך ואני עושה שלום, שנאמר (ש"ב כ') הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה. וכך היתה סבורה בעצמה שהיא נותנת ראשו ליואב, אלא ראה מה עשתה, (שם) ותבא האשה אל כל העם בחכמתה, מהו בחכמתה, אמרה להן תהיו יודעין שיואב וכל ישראל בחוץ מבקשים להרגנו ולבנינו ולבנותינו, אמרו לה למה, אמרה להן מאה בני אדם מן העיר מבקש, אמרו לה יטול... בסוף אמרה להן לא מאה ולא חמשים ולא עשרים אף לא חמשה אלא אם נותנין אתם את שבע בן בכרי, מיד (ש"ב כ') ויכרתו את ראש שבע בן בכרי וגו'. ראה חכמה של אשה זו... (אגדת בראשית פרק כב, וראה עוד ערך משה)
...מה עשו, אמרו לשרח בת אשר לכי אמרי לאבינו יעקב שיוסף קיים והוא במצרים. מה עשת, המתינה לו עד שהוא עומד בתפלה, ואמרה בלשון תימה, יוסף במצרים יולדו לו על ברכים, מנשה ואפרים, פג לבו כשהוא עומד בתפלה, כיון שהשלים ראה העגלות, מיד ותחי רוח יעקב אביהם. (בראשית מח כו)
סרח בת אשר נשתיירה מאותו דור, תימה והלא מכיר ויאיר בן מנשה נולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ, ולמה לא שאלו אותם, והם היו מבניו של יוסף, ויש לומר שסוד הגאולה נמסר לסרח, כדאיתא בפרקי רבי אליעזר, וכיון שבא משה הלכו זקני ישראל אצלה, לפי שכבר נכשלו על ידי בני אפרים שיצאו שלשים שנה לפני הקץ, ונמלכו עתה בה, ואמרה להם מה לשון אמר לכם, אמרו לה פקוד פקדתי, אמרה להם אם כן הוא, והלך גם משה אצלה... (שמות)
ושרח אחתהון דאידברית כד היא קיימא לגינוניתא, על דבשרת ליעקב דיוסף קיים, היא שזיבת ליתבי אבל מדין קטול ביומי יואב... (בראשית מו יז)
ושום בת אשר סרח, דאדברת בשתין רבון מלאכין ואיתעלת לגנתא דעדן בחייהא, מן בגלל דבשרת ית יעקב דעד כדון יוסף קיים. (במדבר כו מו)
שלמי אמוני - ...ומדרש אגדה סרח בת אשר, שהשלימה נאמן לנאמן, על ידה נגלה ארונו של יוסף למשה, והגדתי ליעקב שיוסף חי. (שמואל ב כ יט)
בחכמתה - אמרה הרי הוא והם נהרגים, שאינו יכול להמלט, שנאמר אין דוחין נפש מפני נפש, שהחומות נהרסו, ואי אפשר להמלט, רבי שמעון אמר, אמרה להם, המורד במלכות בית דוד חייב מיתה. (שם שם כב)
ושם בת אשר סרח - רש"י, ואונקלוס תרגם ושום בת אתת אשר סרח, נתכוון בזה לומר, כי היתה בת יורשת, כי בנים זכרים היו לו, אבל היתה בת אשתו יורשת נחלה, ולכך הזכירה הכתוב בכאן, כאשר הזכיר בנות צלפחד, ותכנס בכלל לאלה תחלק הארץ, ואלו היתה בת אשר עצמו לא היתה יורשת כי בנים זכרים היו לו... ועל דרך הפשט היתה לה משפחה גדולה, תקרא על שמה, ותכנס בכלל אלה משפחות בני אשר לפקודיהם, אבל לא רצה הכתוב ליחסם אל האשה, שאמר לסרח משפחת סרח, וקצר הענין. (במדבר כו מו)
ושם בת אשר - שהיתה ידועה ביותר במעשים טובים ובחסידות, כתוב בה ושם. (במדבר כו מו)
ושרח אחותם - רמב"ן כתב שלא היתה בתו, כי אם בת אשתו... וכדבריו אמר בספר הישר, אשת אשר היתה הדורם בת אבימאל בן עבר בן שרו, והיא הביאה עמה מעבר הנהר את שרח בתה, והיתה בת ג' שנים, ותגדל הנערה בבית יעקב, והדברים תמוהים, אם כן איך נחשבה בכלל שש עשרה נפש שילדה זלפה ליעקב, ואף אם נדחוק לפרש ותלד שגדלה אותה זלפה, עדיין יקשה איך נחשבה בכלל שבעים נפש, כיוון שאינה מיוצאי ירך יעקב, וקרא אמר הבאים ליעקב יוצאי ירכו. (בראשית מו יז)