עלי   בני

(ראה גם: עלי)

 

ובני עלי בני בליעל, לא ידעו את ה'. ומשפט הכהנים את העם, כל איש זובח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו. והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו, ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשילה. גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן, ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי... ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה' כי ניאצו האנשים את מנחת ה'... (שמואל א ב יב)

ועלי זקן מאד, ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד... ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם. (שם שם כב)

וארון אלקים נלקחה, ושני בני עלי מתו חפני ופינחס. (שם ג יא)

וכלתו אשת פינחס הרה ללת ותשמע את השמועה אל הלקח ארון האלקים ומת חמיה ואישה, ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת, ולא ענתה ולא שתה לבה. ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל, אל הלקח ארון האלקים ואל חמיה ואישה. (שם שם יט)

זהר:

ר' חייא פתח ואמר, ועלי זקן וגו' אשר ישכבון את הנשים וגו', הכי יעלה על דעתך על כהני ה' שיעשו מעשה זה, והרי מקודם לכן נאמר, והתורה פרשה החטא שלהם, שכתוב כי נאצו וגו' ואם לא לקחתי בחזקה, ועל זה אמר הכתוב ותהי חטאת הנערים גדולה מאד, ומה גם שלא היו לוקחים אלא מאותם החלקים שהיו להם לכהנים לאכול מהם, ועל שהיה הקרבן קל בעיניהם נענשו, (שמשמע שהיו צדיקים שמדקדקים עמהם מאד), וכאן אומר את אשר ישכבון את הנשים הצובאות, (שעשו עבירה חמורה כל כך).

אלא חס ושלום שהיו עושים עבירה זו, ומכל שכן במקום הקדוש ההוא, שלא יקומו ישראל ויהרגו אותם, אלא משום שהיו מעכבים את הנשים מלהכנס למקדש, והיו מוחים בידיהן שלא להכנס להתפלל תפלה מטרם שהקרבנות נעשו, כי משום שהן לא הביאו הקרבנות לקחת חלק מהם על כן היו מעכבים אותן, ומשום זה שהנשים בקשו להכנס שמה (אל המקדש, והם עכבו אותן), על כן כתוב את אשר ישכבון את הנשים, דהיינו שעכבו אותן מלהכנס. (וישלח ריד)

תלמוד בבלי:

אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר ושם שני בני עלי (עם ארון ברית האלקים) חפני ופנחס כהנים לה', סבר לה כרב, דאמר רב פנחס לא חטא, מקיש חפני לפנחס, מה פנחס לא חטא, אף חפני לא חטא, אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים, מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום. גופא אמר רב פנחס לא חטא, שנאמר ואחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד פן פנחס בן עלי כהן ה' וגו', אפשר חטא בא לידו והכתוב מייחסו, והלא כבר נאמר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צב-אות, אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים, ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה, אלא לאו שמע מינה פנחס לא חטא, אלא הא כתיב אשר ישכבון, ישכבן כתיב, והכתיב אל בני כי לא טובה השמועה, א"ר נחמן בר יצחק בני כתיב, והכתיב מעבירים, א"ר הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב, והכתיב בני בליעל, מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא. (שבת נה ב)

תלמוד ירושלמי:

ועלי זקן מאד וגו' אשר ישכבון, ישכיבון כתיב, אמר ר' שהיו הנשים מביאות קיניהן ליטהר לבעליהן, והיו משהין אותן, ומעלה עליהן הכתוב כאלו הן שוכבין עמן. ר"ר תנחומא הדא היא דו מקנתר לון למה תבעטו בזבחי ובמנחתי, אין תימר עבירה חמורה יש כאן, מבריחן מן החמורה ומקנתרן בקלה. (כתובות סח א)

מדרש רבה:

מהו אומר בבני עלי, (ש"א ב') ותהי חטאת הנערים גדולה וגו', וכתיב אשר ישכבון את הנשים הצובאות וגו', אפשר כן בניו של אותו צדיק היו עושין אותו מעשה, אמור מעתה על ידי שהיו משלחין את קניהם לשילו להטהר והן משהין אותן חוץ לבתיהם לילה אחת העלה עליהם הכתוב כאין שמשו עמהן. (בראשית פה יג)

מדרש שמואל:

גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי, תני רבי שמעון בן יוחאי אמר להן הקב"ה, מפני מה אתם אוכלים שירי מנחה ומניחין את הקומץ לזבובין, ומפני מה אתם אוכלין את הבשר ומניחין את החלבים שטוחין בחמה, מה ישראל אומרים לו, יבא כהן ויזרוק הדם ויקטר את החלבים ואחר כך יקח לו בשר, ומה הכהן אומר להם, הדם איני זורק והחלבים איני מקטיר, תנה בשר לצלות לכהן, ואם לא לקחתי בחזקה. ומה נאמר בסוף, ובני עלי בני בליעל וגו' בנים שפרקו עול שמים מעליהם, אמרו אין מלכות בשמים. (פרשה ו)

תנא דבי אליהו רבא:

על הכל הקב"ה פורע מדה כנגד מדה, בשביל מעשיהן הרעים של בני עלי שהיו מקולקלין יצאו ישראל למלחמה ונהרגו מהן ארבעת אלפים, ואמרו בני ישראל למה נגפנו ה' היום לפני פלשתים, באותה שעה אמר הקב"ה כשהיו בני עלי מכעיסין אותי בעזרת ישראל ובעזרת נשים לא אמרתם להם כלום, ועכשיו שיצאתם במלחמה אמרתם למה נגפנו ה' היום. (פרק יא)

תנא דבי אליהא זוטא:

ומנין להנושא אשה לשם ממון סופו שמצריכין אותו לאחרים, שכן מצינו בבני עלי הכהן שנשאו נשים שלא כראוי להן, לסוף הוצרכו לאחרים, שנאמר (ש"א ב') ויבא איש האלקים אל עלי וגו' והיה כל הנותר בביתך יבא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול פת לחם. (פרק ג)

מדרשים:

ועלי זקן מאד, זש"ה אשרי אדם שומע לי וגו' כי מוצאי וגו' וחוטאי חומס נפשו וגו', מי גרם לעלי שיאריך ימים ויזקין הרבה, שהיה עוסק בתורה, שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא וגו', היינו דכתיב אשרי אדם וגו', למה כי מוצאי וגו', כל משנאי אהבו מות אלו בני עלי בני בליעל לא ידעו את ה', הרי צדיק גמור שנקרא רשע בעד בניו, שנאמר בני בליעל, כאילו אמר בניו של בליעל... וכל ישראל היו שונאים אותו על בניו, שנאמר ומשפט הכהנים וגו', והיו ישראל רואין אותן ואומרים זה לזה, ראה אלו כהניו של הקב"ה, איך הם משתמשין, ובת קול משיבן לעצמן הם עושין, שנאמר (משלי ח') וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות, וכתיב ביום אחד ימותו שניהם... ומתוך הצרה הזאת קפצה זקנה על עלי, ועלי זקן מאד...

דבר אחר ועלי זקן מאד, שלשה כתרים היו בידו, כהן גדול מלך ואב בית דין, כהן גדול שנאמר (ש"א א') ועלי הכהן, יושב על הכסא שהיה מלך, על מזוזת היכל ה' שהיה אב בית דין, ובעונות בניו ירד משלשתן, שנאמר (שם ב') ועלי שוכב סתם...

א"ר סימון נקיים היו בני עלי מן הדבר הזה דכתיב (ש"א ב') את אשר ישכבון את הנשים, אלא כך היו עושים לא היו מקריבין את הקרבנות בשעתן, והיו בנות ישראל מביאות תור או בני יונה אצלן בשביל טהרתן... והיו נוטלין ומעבירין השעות ולא היו מקריבין בשעתן והיו בנות ישראל סבורות שנטהרו, והולכות ומשמשות לבתיהן, שנאמר ואת אשר ישכבון את העם לא נאמר אלא את הנשים, משכיבין את הנשים עם בעליהן טמאות... (אגדת בראשית פרק מא)

ילקוט שמעוני:

ר' שמואל בר נחמני אומר זקן שנמצא בו דבר דופי אין מורידין אותו מגדולתו, אלא אומרים לו שב הכבד בביתך, נשיא מאי, ר' יוחנן אמר מעבירים אותו, ר שמואל בר רב יצחק מייתי לה מהכא, כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה', מעבירם כתיב, מעבירין אותו ומחזירין ליה... (שמואל א פרק ב, פט)

מדרש הגדול:

...ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אומר חוס ושלום שלא היו בני עלי שוכבין את הנשים, אלא ואת אשר ישכיבון, שמשכיבין הנשים עם בעליהן טמאות, היאך כתיב אשה כי תזריע, ובמלאת ימי טהרה, והקריבו לפני ה' וכפר עליה וטהרה ממקור דמיה. והיו בנות ישראל עושות כן ומביאות קרבנותיהן כשהן יולדות על מנת להקריב עליהן, והיו בני עלי מקבלין מהן ומנחין אותן ולא היו מקריבין מיד, והיו בנות ישראל סבורות שנתקרב קרבנן והיו הולכות ומשמשות עם בעליהן, ולא היו יודעות שהן טמאות, שעדיין לא נתקרב קרבנן, שכתוב בו וכפר עליה הכהן וטהרה, נמצאו בני עלי משכיבין את הנשים עם בעליהן טמאות, אמר להן הקב"ה מעלה אני עליכם כאלו אתם שוכבין עמהן, לכך נאמר ואת אשר ישכבון, וכן הוא אומר למה תבעטו בזבחי ובמנחתי... (בראשית כז א)

רש"י:

ומשפט הכהנים - קבעו לעצמם חוק זה ולא הסתפקו בחזה ושוק. (שמואל א ב יג)

ולא יהיה זקן - כפי שאכלתם קדשים קודם זמנם. (שם שם לב)

רד"ק:

מעבירים - שאתם מעבירים עם ה' מלבא אל אהל מועד מפני החמס. (שם שם כד)

אברבנאל:

החל וכלה - החל בחפני ופנחס, וכלה בנוב עיר הכהנים. ולא כהה בהם - שמיד בבא איש האלקים היה לו לצעק עליהם בקול גדול. (שם ג יב ויג)

אלשיך:

כי נאצו - חטאתם גדלה כי החטיאו האנשים המקריבים שבזו גם כן את הקרבן. (שם שם יז)

ולא כהה בהן - כי במקום חלול השם כזה היה לו לצעוק מרה ולא לבקש מהם בלשון רכה. (שם ג יג)

מלבי"ם:

חטאת הנערים - שהיה שוגג, כי מותר להם לקחת לפני ההקרבה, רק לא בחזקה. (שם שם יז)

ר' צדוק:

...ועל ראשית התגלות הנבואה לו (לשמואל) היה בעונש בני עלי, שנאמר עליהם "אשר ישכבון" וגו', ואז"ל שבת נ"ה ב' מתוך ששהו את קיניהם וכו'. ונראה לומר הכונה דעל ידי זה מידי הרהור לא יצאו, שאף על פי שהם היו נקיים מצד עצמם מתוך הרהור בנשים שהם גרמו להרהורים על ידי זה נכנס ההרהור גם בלבם ובאו לידי טומאה בלילה, כי בא החלום מהרהורי דיומא, וזהו אשר ישכבון וגו', היינו בחלום, ואף על פי שלא חטאו בפעל ואף על ונשמרתם מכל דבר רע שלא יהרהר וכו' לא עברו בשאט נפש, כי העיקר שלא יביא עצמו לידי הרהור, וכמ"ש "ולא תתורו אחרי לבבכם" וגו', אבל כניסת ההרהור בלב מעצמו על זה לא שייך האזהרה רק שצריך לדחותו מלבו, והם מסתמא גם כן דחו ההרהורים מלבם, רק חטאם היה על ידי ששיהו וכו' דעל ידי זה גרמו לכניסת ההרהורים, וזה כפי הנראה חטא קל ואין ראוי לעונש חמור כל כך, לפי שאז התחיל להופיע התפשטות אור הנבואה שהיו צריכים לשלימות קדושת הברית הזמן גרמא להחשיב זה לחטא חמור, כי חומר כל חטא הוא כפי הזמן והמקום והנפש... (חלק א פוקד עקרים עמוד כח)