עם הארץ

(ראה גם: בור, למוד, תורה, תלמיד חכם)

זהר:

ווי לבני העולם שהם אטומי לב ושתומי עינים, שאינם מסתכלים בסודות התורה ואינם יודעים אשר הכתוב חית השדה ועוף השמים רומז על עמי הארץ, ואפילו אלו שזכו לנפש חיה ועוד לא זכו לרוח חיה, אין להשכינה עזר בהם בעת הגלות... (בראשית רעד)

...והערב רב הם אלו עמי הארץ, שנאמר בהם ארור שוכב עם כל בהמה, משום שהם מצד נחש ההוא שנאמר בו ארור אתה מכל הבהמה... (שם רצ, ועיין שם עוד וערך ערב רב)

וכל הטפשים אטומי לב, כשרואים דברי תורה, לא די להם שאינם יודעים, אלא עוד שהם אומרים שהם דברים נשחתים, דברים שאין בהם תועלת, ווי להם כאשר ידרוש מהם הקב"ה על כלימתה של התורה, ויענשו בעונש הראוי למורד ברבונו... מה כתוב בתורה, כי לא דבר ריק הוא וגו', ואם הוא ריק, אך מכם הוא ריק, כי התורה כולה מלאה מכל אבנים טובות ומרגליות היקרות, מכל טוב שבעולם, כמו שכתוב וכל חפצים לא ישוו בה, ואיך יאמרו שהתורה היא ריקנה. (ויצא שמב)

...משום שאלו הצורות, אחת של שה ואחת של חמור, (שנאמר עליהם וכל פטר חמור תפדה בשה, פירושו) ואם זכה לחזור בתשובה אף על פי שהוא חמור, דהיינו עם הארץ, תפדה מן הגלות בשה, שהוא שה פזורה ישראל... (בא רל)

(ואותם מישראל שהם) בהמות, עמי הארץ, הם רשומים בהעברת הערלה והפריעה, (שהם שני סימני טהרה. וכן) העופות בשני סימנים... אבל תלמידי חכמים כולם רשומים למעלה מהם בכסא, (שהוא המלכות)... (משפטים תנט)

ואם שומרים שבתות וימים טובים נאמר בהם, ויציאנו ה' אלקינו, ויתקיים בהם, למען ינוח שורך וחמורך, שהם חמור בתורה ובמצות, וינפש בן אמתך ובהמתך, עם הארץ נקרא בהמה, ואחר שיכניס את עצמו תחת בחינת אדם בתורה, יתקיים בו אדם ובהמה תושיע ה', אם הוא כסוס, שאדונו רוכב עליו, והסוס סובל אותו, ואינו בועט באדונו, (כך הוא צריך להיות כסוס תחת התלמיד חכם).

ומהו הסבל, שהעם הארץ (צריך לסבול) את התלמיד חכם. הוא, כי התלמיד חכם הוא כיום השבת, שהוא צריך (להיות כמי) שאין לו משלו, (כי ימות החול מכינים לשבת, ובשבת אין כלום), ואם עם הארץ סובל אותו בכספו ונוהג עמו לעשות רצונו, לשמש אותו, ולהתנהג במצות כפי רצונו, יתקיים בו אדם ובהמה תושיע ה', יושיע לו משוד ומגזלה, יושיע לו ממלאך המות שלא ישלוט עליו וישחט אותו בסכין פגום שלו... (צו ס)

אם (המלכות שהוא סוד תכלת) מוצאת בני אדם שהם עצים יבשים, כמו פתילות יבשות בלי שמן, שהיא התורה, ורחמים, (המלכות) היא להם שרפה, ושורפת אותם. ומשום שעמי הארץ הם בהמות, כמו שהעמדנו שהם שקץ, התכלת, שהיא אדנ"י, (דהיינו מלכות) שורפת אותם, משום שקרבים אליה עם שרץ, שהוא יצר הרע, וזר, זה שאמר והזר הקרב יומת.

ואם חוזרים בתשובה לפני מיתתם, כשמלאך מיכאל שוחט אותם, שהוא כהן גדול, שהוא האריה האוכל הקרבנות, יורד עליהם להקריב אותם קרבן לפני ה'... (שם קלז, ועיין שם עוד)

אמרו לו, אדם ההוא יודע בתורה. אמר להם לא, זקן הוא ואינו יודע לברך להקב"ה, ויש לו בנים ואינו משים אותם בבית המדרש. א"ר יהודה אם לא היה כך, הייתי נכנס לכפר הזה, לדבר עליך (טוב, אל האדם המחזיק אותך), עתה (שהוא כמו שאמרת) אסור לנו לראות פניו, השלך ממך את החמור, ואתה תלך אלינו... (שמיני עד)

...ועליהם נאמר וכסילים מרים קלון, אלו הם עמי הארץ, משום שאינם משתדלים בכבוד התורה. ואיך אומרים אבינו שבשמים שמע קולנו חוס ורחם עלינו וקבל תפילותינו, הרי הוא (הקב"ה) יאמר להם ואם אב אני איה כבודי, איה השתדלותכם בתורה ובמצות שלי לעשות צוויי, שמי שאינו יודע מצות אדונו איך יעבוד אותו.

חוץ ממי ששומע מחכמים ועושה, (אף על פי שאינו יודע מעצמו), וזה הוא כנגד נעשה ונשמע... ועם כל זה יש הפרש למי שאינו מקבל מאדונו אלא משלוחו... ומי שמקבל אפשר שהשפע יסתלק ממנו, כמו שאנו רואים בשמש ובלבנה, שהאור שלהם מסתלק בלילה שאין השמש מאיר אלא ביום והלבנה רק בלילה... (קדושים מד)

שלא יתפרנסו תלמידי חכמים מעמי הארץ, אלא מצד הטוב, שאוכלים טהרה כשר היתר, ולא מערב רב, שאוכלים טומאה פסול איסור, שהם טמאים המטמאים עצמם בנדה שפחה גויה זונה, משום שהם בניה של לילית, שהיא נדה שפחה גויה זונה, וחוזרים לשרשם, ועליהם נאמר כי משורש נחש יצא צפע...

ובזמן ששולט עץ החיים נכנע האילן של טוב ורע, ולא יהיה לעמי הארץ אלא מה שיתנו להם תלמידי חכמים, ונכנעים תחתיהם (עמי הארץ), כמו שלא היו בעולם.

וכך איסור והיתר וטומאה וטהרה לא יעברו מעמי הארץ, כי מצדם אין בין הגלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, כי הם אינם טועמים מעץ החיים (שיתגלה לימות המשיח), והם צריכים משנה, באיסור והיתר וטומאה וטהרה, אלא שיהיו מבוזים לפני תלמיד חכם כמו חושך לפני אור, כי הערב רב, הם עמי הארץ שהם חושך, ולא נקראו ישראל אלא עבדים מכורים לישראל, משום שהם כבהמות, וכבר העמידוהו. (נשא צב)

וכמו שנאמר בעמי הארץ מצד הטוב, ויתיצבו בתחתית ההר, כך יהיו בגאולה האחרונה, תחת תלמידי החכמים כעבד שהולך לרגלי הסוס של אדונו. וכמו שנאמר להם בתחתית ההר, אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם, כך יאמר להם בגאולה האחרונה, אם תקבלו עליכם תלמיד חכם ביציאה מן הגלות כמו אדם הרוכב על סוס ועבד המשמש לו מוטב, ואם לא, שם בגלות תהא קבורתכם... (שם צט, ועיין עוד ערב רב)

אלא בספר החכמה של שלמה המלך אמר כך, ג' סימנים הם, סימן לעבירה הוא ירקון, סימן לשטות (שמרבה) דברים, סימן שאינו יודע כלום, הוא שמשבח עצמו, וזה מכריע כל השאר, כי שוטה הוא חשוד על כל העבירות, והכל יש בו. (בלק קסג)

ומשום זה כל העוסק בתורה בטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות, וזה אם לומד התורה כדי לקיים מצותיה, ואם לא, הרי הוא כמי שלא עסק בתורה, ואינו מתבטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות, וכל שכן עמי הארץ שהם נמשלים לבהמות שהעמידו עליהם ארור שוכב עם כל בהמה, ודאי שלא נתבטל מהם החיוב מכוכבים ומזלות. (פנחס סו)

ויש מהם (משדים) כבהמה, שהם פרים ורבים כבהמה, הצורה שלהם למטה (בארץ) הם עמי הארץ, והעמידו בעלי המשנה שהם שקץ ובנותיהם שרץ, ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה, והם שונאים תלמידי חכמים בעלי משנה שהם מלאכי השרת ממש... (כי תצא לג)

א"ר כרוספדאי, הגוים ועמי הארץ שאינם מאמינים בהקב"ה ואינם עוסקים בתורה, אין להם חוץ מאותה נפש חיה שיצאה מארץ, ועל כן אין להם אמונה... (זהר חדש תכו)

רבי ברכיה אמר, הייתי יושב בשערי רומא הגדולה וראיתי אדם אחד שהיה בא, יצאתי לקראתו והבאתיו לביתי, בדקתי אותו בגמרא במשנה בתוספתא ובהגדה ולא מצאתי בו כלום, גערתי בו, ולא השיב לי כלום, הפיל עצמו אחורי הדלת, וישן. אמרתי, הוא והכלב יאכלו יחד. כי כך אמר ר' מנימי הזקן מגוש חלב, מהו והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים וגו', לא ידעו שבעה אלו הם עמי הארץ, שהם עזי פנים ככלב, עזי נפש בכל דבר, מהו הטעם, מפני שלא ידעו הבין, והקב"ה אינו משרה שכינתו בתוכם, ועל כן הם עזי נפש, ומשום זה הוא והכלב יאכלו יחד...

שאלתי אותו במקרא במשנה ובתוספתא ובהגדה והיה בקי בכולם, אמרתי לו, למה בתחילה כשבדקתי אותך לא השבת לי. אמר לי השינה היתה דוחקת אותי, כי כבר היו שני ימים שלא ישנתי, ולפי שהשינה באה לעיני לא השבתי לך. (שם שיר השירים ד)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם... ואל יסב בחבורה של עמי הארץ... מאי טעמא דילמא אתי לאמשוכי בתרייהו. (ברכות מד ב)

והכותי מזמנין עליו, ואמאי, לא יהא אלא עם הארץ ותניא אין מזמנין על עם הארץ, אביי אמר בכותי חבר, רבא אמר אפילו תימא בכותי עם הארץ והכא בעם הארץ דרבנן דפליגי עליה דר' מאיר עסקינן, דתניא, איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו כראוי...

תנו רבנן איזהו עם הארץ כל שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית, דברי ר' אליעזר, רבי יהושע אומר כל שאינו מניח תפילין, בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו, ר' נתן אומר כל שאין מזוזה על פתחו, ר' נתן בר יוסף אומר כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה, אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ, א"ר הונא הלכה כאחרים. (שם מז ב)

ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו, כיצד, רבי אומר, ובטובו הרי זה תלמיד חכם, ומטובו הרי זה בור... תניא רבי אומר בטובו חיינו הרי זה תלמיד חכם, חיים הרי זה בור, נהרבלאי מתני איפכא... אמר רבי יוחנן נברך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד חכם, למי שאכלנו משלו הרי זה בור... א"ר יוחנן ברוך שאכלנו משלו הרי זה תלמיד חכם, על המזון שאכלנו הרי זה בור. (שם נ א)

בית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ, ובית שמאי סברי מותר להשתמש בשמש עם הארץ. (שם נב ב)

א"ר נחמן מנוח עם הארץ היה, דכתיב וילך מנוח אחרי אשתו... ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפילו בי רב נמי לא קרא, שנאמר ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש, ולא לפני האיש. (שם סא א)

רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן. (שבת כג א)

תניא רבי ישמעאל בן אלעזר אומר בעון שני דברים עמי הארצות מתים, על שקורין לארון הקודש ארנא, ועל שקורין לבית הכנסת בית עם... תניא רשב"ג אומר הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לעמי הארץ. (שם לב א)

א"ר אבא אמר ר' שמעון בן לקיש אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא חגריהו על מתניך, אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו. (שם סג א)

וקיימא לן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ לפי שאינן בני תורה (ומקילי טפי). (שם קלט א)

תניא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם, שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה, ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהם, שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. (שם קנב א)

דתניא האומר לחבירו צא ולקט לך תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי... במה דברים אמורים בעם הארץ, אבל בחבר אוכל ואינו צריך לעשר, דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר במה דברים אמורים בעם הארץ אבל בחבר אינו אוכל עד שיעשר, לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף... (עירובין לב א)

... אי צורבא מרבנן הוא אמרינן שמעתא משכתיה, ואי עם הארץ הוא אמרינן חמרא אירכס ליה. (שם לט א)

תניא אמר רבי יהודה ביהודה בראשונה הלוקח חומץ מעם הארץ אינו צריך לעשר, מפני שחזקה אינו בא אלא מן התמד, ועכשיו הלוקח חומץ מעם הארץ צריך לעשר, שחזקתו אינו בא אלא מן היין. (פסחים מב ב)

תניא רבי שמעון אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה, כגון מאי א"ר יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ... תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה מובטח לו שבניו תלמידי חכמים, ואל ישא בת עם הארץ, שאם מת או גולה בניו עמי הארץ. תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם, משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל, ולא ישא בת עם הארץ, משל לענבי הגפן בענבי הסנה דבר כעור ואינו מתקבל... ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ, ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה.

תניא ר' אומר עם הארץ אסור לאכול בשר, שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף, כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף. אמר רבי אלעזר עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת, אמרו לו תלמידיו ר' אמור לשוחטו, אמר להן זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה. אמר רבי אלעזר עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר כי היא חייך ואורך ימיך, על חייו לא חס, על חיי חבירו לא כל שכן. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן עם הארץ מותר לקורעו כדג. אמר רבי שמואל בר יצחק ומגבו.

אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב, אמר להן זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם.

תניא היה רבי מאיר אומר כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי, מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים, אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים. תניא רבי אליעזר אומר אילמלא אנו צריכין להם למשא ומתן היו הורגין אותנו. תנא רבי חייא כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין עובדי כוכבים את ישראל, ונשותיהן יותר מהן. תנא שנה ופירש יותר מכולן.

תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעמי הארץ, אין מוסרין להן עדות, ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים, ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה, ואין מתלוין עמהן בדרך, ויש אומרים אף אין מכריזין על אבידתו. ותנא קמא, זמנין דנפיק מיניה זרעא מעליא ואכיל ליה, שנאמר יכין וצדיק ילבש. (שם מט א וב)

והתניא המהלך כנגד רבו הרי זה בור, אחורי רבו הרי זה מגסי הרוח... (יומא לז א)

...דתניא אין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש סעודות... (סוכה לט א)

פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת והביאו מורביות של ערבה מערב שבת והניחום בעזרה, והכירו בהן בייתוסין ונטלום וכבשום תחת אבנים, למחר הכירו בהן עמי הארץ ושמטום מתחת האבנים... (שם מג ב)

תנו רבנן חברים אין שאילת שלום ביניהן (בתעניות אלו), עמי הארץ ששואלין מחזירין להם בשפה רפה ובכובד ראש... (תענית יד ב)

והא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שנאמר כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי. (מגילה כח א)

בגדי עם הארץ מדרס לפרושין... (חגיגה יח ב)

קודש נמי לא נקביל מינייהו, הויא ליה איבה, תרומה נמי הויא ליה איבה, לא איכפת ליה, דאזיל יהיב ליה לכהן עם הארץ חבריה. ומאן תנא דחייש לאיבה, רבי יוסי היא, דתניא א"ר יוסי מפני מה הכל נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה, כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו. אמר רב פפא כמאן מקבילנן האידנא סהדותא מעם הארץ, כמאן כרבי יוסי... (שם כב א, וראה שם עוד)

תא שמע בן חבר שרגיל לילך אצל אבי אמו עם הארץ אין חוששין שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים, מצא בידו פירות אין זקוק לו... (יבמות קיד א)

תנו רבנן אין צריך לומר ראשון תלמיד חכם ושני עם הארץ, אלא אפילו ראשון עם הארץ ושני תלמיד חכם, יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן לך אי אפשי ליתן. (כתובות סו ב)

...אמר ליה מקרא אחר אני דורש, דכתיב כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דמצטער, אמר ליה, רבי מצאתי להם תקנה מן התורה, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכי אפשר לדבוק בשכינה, והכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה... (שם קיא ב)

...רבא אמר הא בתלמידי חכמים הא בעם הארץ... (נדרים יד א)

במה דברים אמורים בתלמיד חכם, אבל בעם הארץ שבא לישאל עונשין אותו ומחמירין עליו. (שם כ א)

...ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ. (רש"י: משום דדבר מעולה הוא לרפואה ואסור לומר להם שום דבר שיהנו ממנו. ואית דאמרי דלא ליכלו טובא וליפסדו כיתנא)... (שם מט א)

ר' אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני... (שם פד ב)

איתמר קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים ר' אלעזר אומר הרי זה עם הארץ, ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור, ר' ינאי אומר הרי זה כותי, רב אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש. תנו רבנן איזהו עם הארץ, כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה, דברי ר' מאיר... קרא ולא שנה הרי זה בור, לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה. (סוטה כב א)

...עמד והתקין להם הלוקח פירות מעם הארץ מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני, מעשר ראשון מפריש ממנה תרומת מעשר ונותנה לכהן, ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים... (שם מח א)

ר"א הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא, וספריא כחזניא, וחזניא כעמא דארעא, ועמא דארעא אזלא ודלדלה, ואין שואל ואין מבקש, על מי יש להשען על אבינו שבשמים. (שם מט א)

אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה, אבל משתטיל את המים לא תגע עמה, לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה, וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום... דתניא איזהו עם הארץ, כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו... (גיטין סא א)

ורמינהו מפקידין תרומה אצל ישראל עם הארץ ולא אצל כהן עם הארץ מפני שלבו גס בה... והתניא אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה, ר"ש בן אלעזר אומר אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון מפני שחברתה נותנה לה ואוכלת. השתא מיגנב גנבא חלופי לא מיחלפא... העיד ר' יוסי בן המשולם משום ר' יוחנן אחיו שאמר משום ר"א בן חסמא אין עושין חלת עם הארץ בטהרה, אבל עושין עיסת חוליו בטהרה, ונוטל הימנה כדי חלה ומניחה בכפישא או באנחותא, וכשבא עם הארץ ליטול נוטל את שתיהן ואינו חושש, ואין עושין תרומת זיתיו בטהרה, אבל עושין זיתים חוליו בטהרה, ונוטל הימנה כדי תרומה... (שם סא ב, וראה שם עוד)

...שלחה ליה דביתהו שרי ליה תגריה דלא נישוייך כשאר עם הארץ... (קידושין ע ב)

מאי לאו בעם הארץ דלא ידע דקרקע נגזלת או אינה נגזלת... (בבא קמא צה ב)

כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי, מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים, ששגגות נעשות להם כזדונות, ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות... דדרש ר' יהודה בר' אלעאי מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים, אמרו אחיכם, אלו בעלי מקרא, שונאיכם אלו בעלי משנה, מנדיכם אלו עמי הארץ, שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים, תלמוד לומר ונראה בשמחתכם... (בבא מציעא לג ב)

דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ואמרי לה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן... וכל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו, שנאמר ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. (שם פה א)

אמר רב חמא מאי דכתיב בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע, בלב נבון תנוח חכמה זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם, ובקרב כסילים תודע זה תלמיד חכם בן עם הארץ. אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא (מתקשקש ומשמיע קול, ואם היה מלא לא היה משמיע קול). (שם שם ב)

רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי הגדה אבל עמי הארץ אל יכנסו. דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו רבי פרנסני, אמר לו בני קרית, אמר לו לאו, שנית, אמר ליה לאו, אם כן במה אפרנסך, אמר ליה פרנסני ככלב וכעורב, פרנסיה. בתר דנפק יתיב רבי וקא מצטער, ואמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ, אמר לפניו ר' שמעון בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו, בדקו ואשכח, אמר רבי יכנסו הכל. רבי לטעמיה, דאמר רבי אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ... (בבא בתרא ח א)

שולחן של תלמיד חכם כיצד... ושל עם הארץ דומה למדורה וקדרות מקיפות אותה... (ומטה) של עם הארץ דומה לאוצר בלום. (שם נז ב)

אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא נידבר עם הארץ בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה. (שם קסח א)

אמר רבי אליעזר למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ, בתחלה דומה לקיתון של זהב, סיפר הימנו דומה לקיתון של כסף, נהנה ממנו דומה לקיתון של חרש, כיון שנשבר שוב אין לו תקנה. (סנהדרין נב ב)

א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מניין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ, שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת (לכהנים ולוים) למען יחזקו בתורת ה', כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת, ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת. אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נותנה לפני ארי, מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל, אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה, ר' יוחנן אמר אף גורם לו מיתה, שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, דבי ר"א בן יעקב תנא אף משיאו עון אשמה, שנאמר והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם. (שם צ ב)

...מה עשה (חזקיה), נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו. בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה... (שם צד ב)

אמר רבי זירא אף על גב דשלח ר' יהודה בן בתירא מנציבין הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו... והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה. (שם צו א)

...תחתונה שהיתה קדושתה גמורה עמי הארץ נכנסין לשם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני וחברים אוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, עליונה שלא היתה קדושתה גמורה עמי הארץ היו נכנסין שם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני... (שבועות טז א)

האי צורבא מרבנן ועם הארץ דאית להו דינא בהדי הדדי, מותבינן ליה לצורבא מרבנן ולעם הארץ נמי אמרינן ליה תיב, ואי קאי לית לן בה... (שם ל ב)

תנו רבנן אשת עם הארץ שנשאת לחבר, וכן בתו של עם הארץ שנשאת לחבר, וכן עבדו של עם הארץ שנמכר לעם הארץ אינן צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה דברי ר"מ, ר' יהודה אומר אף הן צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה... (ע"ז לא ט)

אין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו. (שם סט א)

המוסר מפתחות לעם הארץ טהרותיו טהורות, לפי שלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד... (שם ע ב)

איתמר עם הארץ שהושיט ידו לגת ונגע באשכולות, רבי ורבי חייא חד אמר אשכול וכל סביבותיו טמאין וכל הגת כולה טהורה, וחד אמר כל הגת כולה נמי טמאה... (שם עה ב)

הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד... (אבות ב ה)

ר' דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית... וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם. (שם ג י)

ארבע מדות באדם... שלי שלך ושלך שלי עם הארץ. (שם ה י)

...אמרו להם בית שמאי מפני שהוא טמא על גב עם הארץ, ואין כלי טמא חוצץ, אמרו להם בית הלל והלא טהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו, אמרו להם בית שמאי כשטהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו לעצמו טהרנו, אבל כשטהרת את הכלי טהרת לך ולו... (עדיות א יד)

...אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. (הוריות יג א)

...מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון. (מנחות צט א)

אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ, ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ. (שם שם ב)

כי מורי רב לתלמידיה מורי להו כר' מאיר, וכי דריש בפירקא דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ. (חולין טו א)

אמר רבי שמעון בן לקיש אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל. והיינו דשלחו מתם ליבעי רחמים איתכליא על עליא, דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא. (שם צב א)

אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור... (בכורות כב א)

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זאת אומרת נחשדו עמי הארץ לערב מחצה בציר... איבעית אימא טומאת עם הארץ דרבנן... (שם כג ב)

דתניא עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר אחד נחשד לכל התורה כולה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד. (שם ל ב)

אמר ליה כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ... (שם לו א)

אמר רבי חמא בר' חנינא מה תקנתו של מספרי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה... ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, שנאמר וסלף בה שבר רוח. (ערכין טו ב)

ר"ש בן עקשיא אומר זקני עם הארץ כל זמן שהם מזקינים דעתן מיטרפת עליהם, שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, אבל זקני תורה אינן כן... (קנים כה א)

תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לעם הארץ ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב, ואם לאו הריני שורפה לפניך. (נדה ל ב)

אלא אמר רבא רגל היה, וטומאת עם הארץ ברגל כטהרה שוינהו רבנן, דכתיב ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים, הכתוב עשאן כולן חברים. (שם לד א)

תלמוד ירושלמי:

חלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי המנחות פטורין מן הדמאי. (דמאי ג ב)

המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא מוכר ואת שהוא אוכל ואת שהוא לוקח, ואינו מתארח אצל עם הארץ, רבי יהודה אומר המתארח אצל עם הארץ נאמן, אמרו לו על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים... תני לא ישמש חבר במשתה עם הארץ ולא בסעודת עם הארץ אלא אם כן היה הכל מתוקן ומעושר תחת ידו, ואפילו מניקת של יין, ואם שימש חבר במשתה עם הארץ ובסעודת עם הארץ הרי זו חזקה למעשרות, ראו אותו מיסב אינה חזקה... (שם ט א)

המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש, ואינו לוקח ממנו לח, ואינו מתארח אצל עם הארץ ולא מארחו אצלו בכסותו... (שם שם ב)

המוליך חטים לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית... המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית... (שם יד א)

הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל על פיו... ר' ביבי בשם רבי חנינא אימת שבת עליו והוא אומר אמת. (שם טז ב)

אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה, אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה, שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה, וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. (שביעית טו א)

רבי מאיר חמי אפילו סב עם הארץ ומקים ליה מן קמוי, אמר לא מגן (בחנם) מאריך ימים. (בכורים יא ב)

תני רשב"ג אומר הלכות הקודש וחטאות והכשרות הן הן גופי הלכות, ושלשתן נמסרו לעמי הארץ. הלכות הקודש דתנינן אם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קודש נאמן. חטאות דתנינן הכל נאמנין על חטאת. הכשירות דתנינן ועל כולן עם הארץ נאמנין טהורין הן. (שבת כ א)

דתני עם הארץ שנתמנה להיות חבר והיו לו טהורות ואמר ברי לי שנעשו בטהרה בזמן שנעשו על גבי עצמו טהורות לו וטמאים לאחרים, על גב אחרים טמאות בין לו בין לאחרים... (עירובין נח א)

בראשונה היו אומרים מחללין על פירות עם הארץ, חזרו לומר אף על מעותיו. (טבול יום ד ה)

מדרש רבה:

רבי יונתן סלק למצלי בירושלים עבר בהדרין פלטאניס וחמתי חד שמריי (שומרוני), אמר ליה לא טב לך למצלי בהדין טורא בריכא ולא בההוא ביתא קלקלתא, אמר ליה למה הוא בריך, אמר ליה דלא טף במוי דמבולא. נתעלמה מעיני רבי יונתן ולא השיבו, לשעה אמר ליה חמריה, רבי הרשיני ואני משיבו, אמר לו הין, אמר ליה אין מן טוריא רמיא הוא, הא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים, ואין מן מכייא הוא לא אשגח ביה קרייא ולא אחשיבה כלום, מיד ירד לו רבי יונתן מעל החמור והרכיבו ג' מילין, וקרא עליו ג' מקראות, (דברים ז') לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, אפילו בבהמות שבכם, (שיר ז') כפלח הרמון רקתך, אפילו הריקין שבכם רצוף תשובות כרמון, (ישעיה נ"ד) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי, זאת נחלת עבדי ה' וגו'. (בראשית לב טז)

דבר אחר ועניים מרודים תביא בית, אלו תלמידי חכמים שנכנסים לבתי עם הארץ ומורים אותם מדברי תורה. (ויקרא לד יג)

מה הגפן הזה העלים שלה מכסין על האשכולות, כך הם ישראל עמי הארץ שבהם מכסין על תלמידי חכמים. (שם לו ב)

שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרט שלא קרא ולא שנה, פעם אחת היה עומד בבית הכנסת, וכיון שהגיע העובר לפני התיבה לקדושת השם הגביה את קולו ואמר קדוש קדוש וכו', אמרו לו מה ראית שהגבהת קולך, אמר להם לא זכיתי לא למקרא ולא למשנה, ועכשיו שניתנה לי רשות לא אגביה את קולי ותשוב נפשי עלי, ולא יצאת אותה השנה ולא שנתה ולא שילשה עד שעלה אותו האיש מבבל לארץ ישראל ועשאוהו שר החיל של קיסר ומינוהו ראש על כל בירניות שבארץ ישראל, ונתנו לו מקום ובנה עיר וישב שם וקראו לו קילונו לו ולבניו ולבני בני בניו עד סוף כל הדורות... (במדבר ד כא)

זה שאמר הכתוב (משלי כ"ד) ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו, מהו ראמות לאויל חכמות, א"ר תנחומא הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת והוא רואה אותן שנושאין ונותנים בתלמוד, והוא אינו יודע מה הן אומרין הוא מתבייש, שנאמר בשער לא יפתח פיהו, ואין שער אלא סנהדרין... והוא אומר להן היאך אדם לומד תורה תחלה, אומרים לו תחלה קורא במגלה ואחר כך בספר ואחר כך בנביאים ואחר כך בכתובים, משהוא גומר את המקרא שונה את התלמוד, ואחר כך בהלכות ואחר כך באגדות, כיון ששומע כך אומר בלבו אימתי אני לומד כל זאת, וחוזר מן השער, הוי בשער לא יפתח פיהו. א"ר ינאי למה הדבר דומה, לככר שהיה תלוי באויר, טיפש אומר מי יוכל להביאו, ופקח אומר לא אחד תלה אותו, מביא סולם או קנה ומוריד אותו, כך כל מי שהוא טיפש אומר אימתי אקרא כל התורה, ומי שהוא פיקח מהו עושה, שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה... (דברים ח ג)

...הזקין (אדם) הרי הוא כקוף, הדא דתימר בעמי הארץ, אבל בבני תורה כתיב (מ"א א') והמלך דוד זקן, אף על פי שהוא זקן מלך. (קהלת א ג)

אלא אימתי דברי תורה מתבזין בפני עמי הארץ, בשעה שבעליהן מבזין אותם. אתא ר' יעקב בר אבדימי ועבדיה שמועה, אימתי דברי תורה נעשין כזונות בפני עמי הארץ בשעה שבעליהן מבזין אותם... כגון זקן יושב ודורש לא תטה משפט והוא מטה משפט, לא תכיר פנים והוא מכיר פנים... (רות א א)

א"ר אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון ואהבת ואויבת, אמר הקב"ה ודילוגו עלי אהבה. (שיר ב יג)

ר' עזריה אמר תרתי, מה אגוז זה עצו משמר פריו, כך עמי הארץ שבישראל מחזקין בדברי תורה, הדא הוא דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה. (שם ו יז)

פרקי דר' אליעזר:

איש בער לא ידע, אדם שהוא בער מישראל ולא למד בינה, חכמי ישראל ילמדוהו בינה, שנאמר בינו בוערים בעם, אבל אדם בקי בע"ג והוא כסיל למה שאינו יודע דברי תורה, שנאמר וכסיל לא יבין את זאת. (פרק יט)

אבות דרבי נתן:

ושנאת הבריות, כיצד, מלמד שלא יכוין אדם לומר אהוב את החכמים ושנוא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם ושנא את האפיקורסין והמסיתים... (פרק טז ה)

מסכת כלה:

איבעיא להו עם הארץ מהו להתלוות עם תלמיד חכם, תא שמע כי הוא חייך ואורך ימיך, על חייו לא חס איך יחוס עליך. תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בעם הארץ, אין מקבלין מהן עדות, ואין מוסרין להן עדות ואין מתלוין עמהם בדרך, ואין ממנים אותם אפוטרופא על היתומים, ואין מגלים להם את הסוד. (פרק ב בסוף)

מסכת דרך ארץ רבה:

ואל תתארח אצל כהן עם הארץ שמא יאכילך קדשי שמים. (פרק א)

מסכת דרך ארץ זוטא:

תלמידי חכמים נאים בחבורה, ואין עמי הארץ נאים בחבורה. (פרק ד)

הדר עם הארץ מארה. קרא ולא שנה הרי זה בור, שנה ולא קרא עם הארץ.. (פרק י)

יכול יהא כהן עם הארץ, תלמוד לומר ותורה יבקשו מפיהו. (פרק השלום)

שוחר טוב:

ענהו הקב"ה ואמר לו (לחבקוק) בן תורה אתה ולא עם הארץ, כתוב לך בלוח אחד אלף בי"ת ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ... (מזמור ז)

מדרש משלי:

לא יבוזו לגנב כי יגנב, אם ראית עם הארץ שהשחית עצמו על דברי תורה אל תבזהו, ואל תאמר אתמול עם הארץ והיום חבר, למה למלאות נפשו כי ירעב, אין רעב אלא מן התורה... (פרשה ז)

תנא דבי אליהו רבא:

כך אמרו בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה לו אשתו בא ואעשה לך פתילות והוליך אותם לבית המקדש שבשילה, מה אם יהיה חלקך בין אנשים כשרים שבהם ותזכה לעולם הבא... (פרק ט)

בם עיור ופיסח אלו עמי הארץ שיש בהם דרך ארץ ושאר מצות ומרחיקין את עצמן מן הגזל ומן העבירה ומדבר מכוער. (פרק יד)

הוציא עם עיור ועינים יש, אלו עמי הארץ שיש בהם דרך ארץ ושאר מצות ומרחיקין את עצמם מן הגזל ומן כל דבר מכוער. (פרק טז)

תנא דבי אליהו זוטא:

אבל חסידי עמי הארץ אף על פי שלא קראו ולא שנו הואיל והקראו והשנו את בניהם ואין בהם עובדי ע"ז, ואין בהם חמס וגזל ואין בה גילוי עריות ושפיכות דמים והיו מהנהין תלמידי חכמים מנכסיהן, הקב"ה מביא אותם ומושיבן אצל הצדיקים ויהיו נהנים מן השמש שיזרח לצדיקים לימות בן דוד ולעולם הבא, שנאמר ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ... (פרק יב)

ילקוט שמעוני:

מנין אם אין כח בבית דין שעם הארץ מסייעין אותן, תלמוד לומר עם הארץ ירגמוהו באבן, דבר אחר עם הארץ, עם שבשבילם נבראת הארץ, רבן גמליאל אומר עם הארץ, עם שעתידין לירש את הארץ על ידי הדברים האלה. (ויקרא פרק כ, תריח ספרא קדושים פרשה י)

את כל הון ביתו יתן, זה עם הארץ שמאחר שלמד תורה חזר לקלקולו והקב"ה משלימו לי"ד מדורי גיהנם. (משלי פרק ו, תתקלט)

מדרש הגדול:

דבר אחר אשר תשים לפניהם, לפנים שבהם, מלמד שאין שונין בדיני ממונות לעם הארץ. (שמות כא א)

ילקוט ראובני:

ועוד לא תלין נבלתו על עץ דא תלמיד חכם, נבלתו דא בת עמי הארץ, דאיהו ריחשא דאם אנת תליא לה ביה או קוברה או קוברתו... (כי תצא)

דע בני כי פעם אחד נמצאתי בכרכי הים ושמעתי קול בלשון מבואר מלא שהקול הולך בניגון צפצוף ואמר קומו ונעלה ונחריב העולם מפני עוזבי תורה והם עמי הארצות, ותמהתי מאין בא זה הקול, ונשאתי עיני וראיתי עוף אחד עומד על האילן ועוד מצפצף... (כי תבא)

אמונות ודעות:

ואומר כי ההמונים, כלומר אשר אינם לומדים את התורה, אם היה זה מפני שאין ביכלתם והם מקבלים הוראת חכמי אנשי דורם ויראי שמים שבהם ועושים על פיהם, הרי דתיותם שלמה, כאמרו "שפתי צדיק ירע רבים", ואם אינם עושים כן אין להם שום התנצלות, ועליהם הוא אומר "לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך". ואומר כי העניים שקורה להם אונס ומחסרים בתפלתם ועבודותם כל חסור שהוא בעבור המזון הרי יש להם התנצלות על כך, ואשר הוא בעבור מה שיותר על כך, הרי הם נתבעים עליו... (מאמר ה פרק ח, וראה שם עוד)

רש"י:

ישנא רש - עם הארץ שאינו יודע לנהוג כשורה. (משלי יד כ)

משנה תורה:

מי שאינו נאמן שראינוהו שהפריש תרומת מעשר מפירותיו שהן דמאי, וראינוהו שחזרה ונפלה בפנינו בין למקום אחר בין למקומה, וחזר ואמר הפרשתיה, נאמן אפילו בחול ואוכל על פיו, כשם שאימת שבת על עמי הארץ כך אימת דימוע עליהם, ואינן חשודין להאכיל את המדומע. (מעשר יב ד)

מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם, שכל מי שירד עד כך חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבואו לידו, לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ מקבלין עדותו, אף על פי שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנה.

נמצאת אומר כל תלמיד חכם בחזקת כשר עד שיפסל, כל עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהוא הולך בדרכי הישרים.

וכל מי שיקבל עדות עם הארץ טרם שתהיה לו חזקה זו או קודם שיבואו עדים שיעידו שהוא נוהג במצות ובדרך ארץ הרי זה הדיוט העתיד ליתן את הדין, שהרי מאבד ממונן של ישראל על פי רשעים. (עדות יא א)

ספר חסידים:

אפילו עמי הארץ נושאין את המת או עוסקין במצות יש לעמוד כנגדן, שהרי כנגד מביאי בכורים עומדים, ולכך אם עם הארץ עוסק במצוה יעמדו כנגדו. (תקפ)

עם הארץ מותר לקורעו כדג ומגבו, כגון רשע שרדף אחר חבירו להרגו ביום הכפורים שחל להיות בשבת, אל יאמר אדם איך אחלל שבת ויום הכפורים. או עם הארץ שבא להלשין למלך לאבד שונאי ישראל, כמעשה קמצא ובר קמצא. (תרפו)

רבינו יונה:

אין בור ירא חטא - הבור ריק הוא אין בו לא תורה ולא מצות ולא דרך ארץ, ולא הוצרך לומר אין בור חסיד, שאף ירא חטא אינו, כי מתוך הריקות שבו גם מן העבירות לא ידע להשמר, אבל עם הארץ שהוא מעורב עם הבריות במדות חשובות ויש בו מקצת דעות ישרות יודע להשמר נפשו מן הפשעים, ויכול להיות צדיק לעשות ולקיים במה שאומרים לו שנצטוה, אך אל מעלת החסידות לא יכול להשיג כי אם אדם גדול בתורה, שהיא מדה הצריכה טהרת הלב וזכות הנפש, וזה אין בידו חכמה להטותו מן הקו האמצעי אל הקצה האחרון שיעשה לפנים מן שורת הדין, ועל זה נקרא עם הארץ מפני שהוא עמהם בדרך ארץ, ולפי שרוב בני העולם הם כמותו. (אבות ב ז)

רבינו בחיי:

אין בור ירא חטא - יקרא בור מי שאין לו תורה ומוסר ולא גדול במדות בני האדם, והוא חסר ממעלות שכליות וממעלת המדות, כי הוא כדמיון השדה שהוא שמם, לא נעבד ולא נזרע, אין בו לא נטיעה ולא שום עשב, ואדם כזה אין לו דעת כלל ואין לו בושת ולא החטאים. ולא עם הארץ חסיד - יקרא עם הארץ מי שאין לו תורה, וזהו לשון עם הארץ, שנברא לישוב הארץ, ומי שאין לו תורה הוא חשוך שלא ראה מאורות התורה מימיו, ומי שלא ראה מאורות מימיו איך יכיר הצבעים, רוצה לומר מי שמעולם לא למד תורה ולא חכמה איך יכיר מצותיה ויגיע אל מעלות החסידות אשר היא קרובה לנבואה, ואף על פי שאין לו תורה יש לו מוסר ומעלות המדות, ואפשר שיהיה אוהב בעלי תורה ושיהיה מקיים המצות ושיהיה גם כן ירא חטא, כי כיון שיש לו מוסר וגידול בודאי יש לו דעת ויש לו מדת הבושת, ואפשר שיירא החטאים ויהיה ירא חטא, אבל אי אפשר שיהיה חסיד, כי ממעלת החכמה יעלה אדם למדת החסידות, וכיון שאינו חכם אי אפשר שיהיה חסיד. וכן אמרו בעלי המוסר, החסידות אות על החכמה, כשם שהפרי אות על האילן, אבל החכמה איננה אות על החסידות, כי אפשר שיהיה חכם ורשע... (שם)

מאירי:

לתאוה - יש מפרשים לגנאי, שהנפרד מהלמוד מפני תאותו שונא ורב עם אנשי תושיה, שעם הארץ שונא תלמידי חכמים. (משלי יח א)

דרשות הר"ן:

אבל לזקני עם הארץ יקרה ההפך, והוא שבבחרותם נפתים אחר תאוות העולם ודעתם נוטה בעת ההיא ומפייסת ואינם חוששים למה שחולק השכל על זה, אבל כל זמן שמזקינים שהעולם נשמט מהם והם ממנו, הם רואים שכל מה שהתאוו ובחרו בימי בחרותם אפס ותהו ואך שקר נחלו, ומפני זה אין דעתם מתיישבת במה שהסכימו עליו, ועם כל זה מאשר לא למדו צדק והורגלו במנהגים רעים אין לאל יד שכלם להטותם לגמרי מן הדרך ההיא אשר בררו בה עד כה, ולכן כל זמן שמזקינים הם בין שני הדרכים, לא ידעו דרך עמהם, וזהו מה שאמרו ז"ל דעתם מטרפת עליהם... (דרוש י)

מהר"י יעבץ:

והענין כי מעלת החכם על עם הארץ היא מעלה רוחנית לא גופנית נראית לחוש, ואהבתו בתחלה אינה אלא מצד הדמיון לבד, כי אין להם שתוף מצד השכל, ובראותו כי אין לו יחס עמו אבל הוא מנגד אליו ימאסנו כדרך המתנגדים כולם, ולזו הסבה צוה השי"ת "ובבא עם הארץ וגו' לא יצא דרך השער" וגו' (יחזקאל מ"ו), כי הקפיד השי"ת שלא יראה השער ב' פעמים פן ישוה בעיניו לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו. וכל זה מפני כי אהבת עם הארץ היתה מצד הדמיון לבד, ולזה תגדל מתחלה ותמעט לבדו, אבל הנשיא שהשגתו שכלית לא יצטרך לזה, אבל כל שיוסיף להתמיד תגדל האהבה בלבו ולכן יצא בדרך אשר בא בו... (אבות א ד)

וכבר ידעת כי השלם בתורה יקרא חכם, ובמצות בעל הבית, ובדרך ארץ עם הארץ, והחסר משלשתם נקרא בור...(שם ב יב)

וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ תפסיד שלמות המעשה, כי אינם חסידים, אדרבה ילעיגו עליו, ומפחדם יסתיר חסידותו, ומפרשים אמרו כי אומרו מן העולם סתם, כי גם מהעולם הזה יוציאוהו, כי רוב השינה מולדת רפיון הגוף וחולשת האברים ופרנסתו מתמעטת... (שם ג יד)

מנורת המאור:

ואמרינן עלה, גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ את תלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל, ונשותיהן יותר מהם. וגרסינן בסוף פרקא קמא דחגיגה, רבי יהודה בן לקיש אומר, כל תלמיד חכם שפורש מן התורה, עליו הכתוב אומר כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו.

להראותנו שכיון שנוטין אלו לטוב השכל ואלו לרצון הגוף, הם שני הפכים כמו שתי אומות ויותר, ועל כן אמרו התם בפסחים ואמר רבי אלעזר עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר כי היא חייך ואורך ימיך, על חייו לא חס על חיי חברו לא כל שכן...

ועל כן אמרו שלא יעסוק אדם בתורה לפניהם, שהוא בושת להם, כבועל אשה בפני בעלה ואינו יכול למחות בידו, כדגרסינן התם, תניא רבי חייא אומר כל העוסק בתורה בפני עם הארץ כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה, אלא מאורסה.

וגם כן הרחיקום מהם בדברים רבים, כדאמרינן התם, ששה דברים נאמר בעם הארץ, אין מוסרין לו עדות, ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין לו את הסוד, ואין ממנין אותו על קופה של צדקה... והרחיקו גם כן שלא ליהנות מעם הארץ, כדגרסינן בפרק ארבע מיתות, אמר רבי אלעזר למה תלמיד חכם דומה בפני עם הארץ, בתחלה דומה לקיתון של זהב, סיפר עמו דומה לקיתון של כסף, נהנה ממנו דומה לקיתון של חרס, כיון שנשבר אין לו תקנה.

ולא עוד אלא שאמרו שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ, כדגרסינן בפרקא קמא דבתרא, בתרי זימני, אמר רבי ראו שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ...

הא למדת שעמי הארץ רחוקים מכל הטובה האמיתית ודורסין כחיות היער ואוכלין ושותין כבהמות להנאת גופם, ולא עוד אלא שהם יותר סכלים מהם, שהבהמות אינן אוכלות ושותות כשהן שבעות, ואינן מזדווגות כשהן מעוברות, ובוחרות בטוב ומואסות ברע, באותה הבחירה שניתנה בטבען, ועם הארץ מוציא שכלו להרע ולא להטיב, עוזב דרך טובה ובוחר את הפכה, אומר לרע טוב ולטוב רע, אוכל ושותה ובועל כשהוא שבע, עושה לגופו מה שלא יוכל אויבו עשוהו, ידע שור קונהו וחמור למי שטוב עושהו, ועם הארץ אינו מכיר לעושה לו טוב, ואף לא למי שבראו מאין, אינו מתעסק כל זמנו אלא באמור אכול ושתה כי מחר נמות, וחושב בלבו שאין חשבון ומשפט, ובחושך הזה הולך כל ימי הבלו, עד אשר תשוב פגרו לעפרו ונפשו יקלענה בתוך כף הקלע. על כן יש לו לאדם לאמץ את לבו לשום עמלו בתורה ויצא מכלל עמי הארץ הנבדלים מן הפרושים, ויהא מכלל הגדולים והקדושים שבעולם ויזכה לחיי עולם. (נר ד חתימה)

תומר דבורה:

שלישית - המתגאה בתורתו על עמא דארעא שהוא כלל עם ה', גורם שהתפארת יתגאה מעל המלכות ולא ישפיע בה, אלא יהיה דעתו מעורבת עם הבריות וכל עם הישוב חשובים לפניו, מפני שהם למטה בסוד הארץ, וחס ושלום אם קורא אותם חמורים, מורידם אל הקליפות, לכך לא יזכה לבן שיהיה בו אור תורה, כדאיתא בגמרא (נדרים פ"א א'), אלא יתנהג עמהם בנחת על פי דרכם, כעין התפארת, שהוא משפיע למלכות ומנהיגה כפי עניות דעתה, כי דעתן של נשים קלות, ובכלל זה שלא יתגאה על כל חלושי הדעת שהם בכלל עפר הארץ, ומפני זה הקדמונים לא היו מתגאים בתורה, כעובדא דרב המנונא בפרשת בראשית... (פרק ז)

מהר"ל:

בפרק אלו עוברין אמר רב אמר ר"א עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכפורים... ויש לך לדעת כי דברי חכמים נאמרים באמת ובצדק. ואם כי כבר הרב הגדול על כל גדולי האחרונים רב אלפס ז"ל נתן טעם בדברים אלו. אמנם יש לך לדעת כי דבר זה יובן על אמיתתו כאשר תדע כי אין הדברים האלו אמורים רק באותם בני אדם הנבדלים מן התורה מכל וכל, ואין להם שיתוף וחיבור אל התורה, והם מן אותם עמי הארץ שאמר עליהם ר' עקיבא, שאומרים מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, הם שנבדלים לגמרי מן התורה, והם נחשבו כבהמות נדמו, אבל אותם שיש להם חיבור וצירוף אל תלמידי חכמים נחשבים כמשפט תלמידי חכמים, כי המחובר לדבר הרי הוא כמוהו, וזה כי האדם נקרא בשם אדם בשביל נפש המדברת שבו... ובודאי גם על גופו הוא שם אדם, מפני שכל האברים מתחברים אל נפש המדברת, ועל כולם יקרא שם אדם, וכך כאשר האדם יש לו חבור אל השכל הוא התלמיד חכם, כאשר יש לו חבור אליו נכנס בגדרו עמו, ולכך אמרו לאהבה את ה' אלקיך וגו' ולדבקה בו, הדבק בתלמידי חכמים כאילו דבק בשכינה. ואינו מדבר רק במי ששונא תלמידי חכמים ומרחיק עצמו מהם.

ועוד יש לך לדעת אמיתת הפירוש הזה מה שאמרו כי עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת, דבר זה הוא מצד שאין בו תורה, אבל מצד שכל אדם, אף אם אינו בעל תורה הוא בכח להיות בו תורה, שכל שעה אפשר שיקבל התורה, ומפני שהוא בכח על זה הוא כמו שאר אדם שיש בו תורה, וכמו התינוק אף שאינו יודע דבר, מכל מקום מצד הכח אשר הוא מוכן לתורה, או שהוא מוכן להתחבר אל החכמים הוא יוצא ממשפט עם הארץ, וכיון שהוא בכח להיות תלמיד חכם, לא יאמר שהוא מותר לנוחרו. אבל מכל מקום המשפט באמתתו שמותר לנוחרו הוא מצד שהוא עם הארץ, ובא ללמדך גנות וגנאי עם הארץ... שכל אדם הוא בכח להיות תלמיד חכם, שהרי אמרו יגעתי ולא מצאתי אל תאמין.

ור"א אמר שעם הארץ אסור לאכול בשר. וטעם דבר זה תדע מה שאסר לאדם הראשון לאכול בשר עד שבא נח והותר לו הבשר, מפני כי אדם על שם האדמה, והוא בפרט נברא מן האדמה וכן כל עשר דורות עד נח היו מתיחסים אל האדמה, עד שבא נח ונקרא איש האדמה, רוצה לומר שהיה גובר על האדמה והיתה לו מדריגה נבדלת, ודבר זה ידוע כי החמרי אין לו מציאות כלל אצל המדריגה הנבדלת, ונחשב כאלו אינו, ולכך לא הותר לאדם הראשון בשר, כי האכילה שהוא מורה שאין מציאותו נחשב אצלו ולכך הוא אוכלו, ואף על גב שהיה אדם הראשון מלא חכמה מצד, כי היה נוטה גופו אל האדמה, לא היה רשאי לאכול בשר עד שבא נח שהיה איש האדמה ולא היה נוטה אל האדמה מצד גופו, והותר לו בשר בעלי חיים שהוא חמרי, כי כבר אמרנו כי אין מציאות כלל אל החמרי אצל הנבדל, והוא אוכל אותו עד שאין לו מציאות. ולפיכך עם הארץ שהוא חמרי אסור לו לאכול בשר, שאין ראוי לאכול בשר רק מי שהוא נבדל מן החמרי.

ומה שאמר שאסור להתלוות עמו, פירוש כי עם הארץ אינו דבק בחיים, כי מי שדבק בחיים לא יבא ממנו מיתה, שאילו היה לו הכנה אל החיים היה בא לכלל תורה שהיא החיים, ומאחר שאינו מוכן אל חיי עצמו, כל שכן שאינו מוכן שיהיה חס על חיי אחרים, לכך אסור להתלוות עמו.

ומה שאמר ר' שמואל בר נחמני עם הארץ מותר לקרעו כדג, ומגבו, ביאור זה כי עם הארץ אין לו דין חייס כלל, ואין לו אף משפט בהמה, שהרי הבהמה עומדת לשחיטה, ואף כי מותר לאבד הבהמה כמו שירצה, מכל מקום אין לה משפט המיתה, רק צד בחינה אחת, דהיינו מצד הסימנין שהם קרובים אל המיתה, ולכך שחיטתה הוא בסימנין שלה, וזה יורה כי בודאי שחיטתה מצד בחינה מיוחדת, וזה גורם מיתה והפסד אל הכל. אבל עם הארץ מותר לקרעו מגבו, כי הגב הוא עיקר היסוד והחוזק שלו, ואף מצד הגב ראוי אליו ההפסד, עד כי אין בו בחינה של מה לחיים, וכל זה ללמוד אותנו שאין נחשב עצם עם הארץ לכלום, שאילו היה נחשב לא היה ראוי לקרעו מגבו לבטל עצמו.

ור' עקיבא אמר כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור וכו'. וביאור זה כי החמרי מתנגד לתלמיד חכם, עד כי מצד החמרי אין מציאות כלל אל דבר הבלתי חמרי, ולכך היה אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, וישבר העצם, והוא ביטול גמור מצד עצמו, ולא ישאר דבר, כי החמרי מפסיד ומבטל לדבר הנבדל בטול והפסד גמור.

בפרק ב' דכתובות אמר ר"א עמי ארצות אינם חיים, שנאמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. ודבר זה הוא לקצת בני אדם לקוץ מכאיב... אין להשתומם ולהתפעל מזה, שהרי בעל המאמר בעצמו מפרש דבריו, ויאמר חזיה לר' יוחנן דהוי מצטער, אמר לו רבי מצאתי להם רפואה ממקום אחר, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, וכי אפשר להדבק בשכינה, והרי כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, אלא שיהיה דבק בתלמידי חכמים ומעלה עליו הכתוב כאילו דבק בשכינה, ועליו נאמר ואתם הדבקים וגו', הרי שיש להם תיקון שהוא נקל מאד, כי בודאי השי"ת אשר נתן התורה לישראל עיקר נתינתה לישראל שיהיה דבר זה הצלחתם האחרונה, ומפני כך אדם שאינו בעל תורה והוא חסר ממנה אי אפשר שיגיע אל ההצלחה האחרונה רק שיהיה טפל אצל אותם שהם בעלי תורה...

ומעתה יתבארו לך דברי חכמים מה שרצו בזה, שכמו שאין חיות לאברים רק אל הלב, שהוא מקבל החיות תחלה, ואין דבר אחר מקבל החיות, כך עמי הארץ אשר נפשם נוטה אל החומר העב והגס הם במדריגת שאר האברים, לכך אינם מקבלים החיות הוא התחיה, רק החכמים הם ראשונים לזה כמה שהם רחוקים מן החומר, לכך ראוים לקבלת החיות כמו הלב שהוא בפרט מצד עצמו ראוי לקבל החיות... כך כלל בני אדם נחשבים כמו איש אחד פרטי, ובני אדם שהם במדריגת שאר האברים מקבלים החיות על ידי הלב, שעל ידו מקבלים החיות, ולפיכך צריך שיהיה לבני אדם התחברות אל מי שהוא במדריגת הלב, ואז יקבלו החיות על ידי האדם הפרטי שהוא כמו לב... (באר הגולה באר ז)

הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, יש לשאול בחלוף השמות, שאמר אין בור ולא עם הארץ, כי לפי הנראה הבור ועם הארץ אחד הם מי שלא למד תורה... כבר אמרנו פעמים הרבה שאין דברי חכמים רק חכמה, ואינם דברי אנשים שהם מדברים דברים לפי סברות האדם, ומה שאמר כאן אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, יש לך לדעת, כי שני שמות אלו הם שני דברים מחולקים, אף כי הם מדברים מענין אחד, שאין בו תורה וחכמה, יש בו שני שמות מצד שתי בחינות מחולקות, כי יקרא הדבר שהוא שממה בור, כמו "והאדמה לא תשם", תרגומו לא תבור, וכן יקרא האדם מצד שאין בו החכמה בור, מפני שהוא ריק מן החכמה. ויקרא האדם מצד שהוא חסר חכמה עם הארץ, כי הגוף אשר הוא מחובר לחכמה אינו דומה לגוף אשר אין בו החכמה. והנה יש באדם אשר אין בו תורה שני דברים, האחד שהוא ריק מן החכמה, והשני גוף האדם אשר בו עומד החכמה ימצא אצלו חסרון כאשר אין בו באדם החכמה, מצד הבחינה הראשונה יקרא בור ומצד הבחינה השנית נקרא עם הארץ. והרי לך כי האדם אשר אין בו תורה יש בו פחיתות מצד הגוף ומצד השכל, כי לא ימצא בו השכל ומצד זה נקרא בור, ואף כחות הגוף כולם הם חסרים כאשר הוא בלא חכמה ותורה, ומצד הזה יקרא עם הארץ. וזהו שאמר אין בור ירא חטא, כי יראת שמים שהוא מקבל היראה מן השי"ת, ומי שחסר התורה שהיא החכמה האמיתית אין מקבל היראה מהשי"ת, ודבר זה אמרו גם כן אם אין יראה כמו שיתבאר, ודבר זה ברור, כי כאשר האדם קרוב אל המלך הוא ירא ממנו, ולא ירא ממנו כאשר הוא רחוק ממנו, שאז אינו מתפעל ואינו ירא כלל. והאיש אשר הוא חסר התורה השכלית, נקרא רחוק מן השי"ת, כי הקירוב אל השי"ת הוא על ידי התורה, עד שעל ידי התורה בני אדם דבוקים בו ית', כי זולת זה האדם הוא בעל גוף אין לבעל הגוף הגשמי התקרבות אל השי"ת אשר הוא נבדל מן הגוף, רק על ידי התורה שהיא שכלית.

ולא עם הארץ חסיד, כי האדם שיש בו החכמה מצד כי גופו מחובר לשכל, הנה יש בו זכות החומר, כי אין ספק כי לא ישוה גוף האדם וגוף הבהמה, כי גוף הבהמה מפני שאין גוף שלה קרוב אל השכל, היא בעלת חומר עב וגס לגמרי, אבל גוף האדם, מפני שהאדם הוא בעל שכל חומר שלו דק וזך, וכאשר הוא בעל חכמה לגמרי אז הוא מסולק מן עבות החמרי לגמרי, ומפני זה אפשר שימצא בו החסידות שהוא איש טוב עושה חסידות עם הכל, והיפך זה אין עם הארץ חסיד, שהוא רחוק מן הטוב, כי הוא בעל חומר גס ואיך יהיה בו החסידות, כי החסידות מצד אשר הוא אדם טוב, והטוב ימצא כאשר הוא מסולק עבות החמרי עד שהוא קרוב אל השכלי, ואז נמצא בו הטוב, וזה שהוא עם הארץ והוא בעל חומר איך יהיה חסיד לעשות לפנים משורת הדין, כי זה הוא מצד הטוב בלבד, אשר הטוב אינו נמצא בחומר כמו שבארנו זה... כי החסידות היא מצד הפשיטות והזכות שהוא נבדל מן עבות החמרי... (דרך חיים ב ה)

אמנם יש לך לדעת שגם אמרו במקום אחר בפרק חלק, דשלח ר' יהודה הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה לישראל. ודבר זה תמוה, כי למה עם הארץ יותר מוכן לקבל זרע תלמיד חכם ממה שהוא מוכן תלמיד חכם, עד שאמר שמהם תצא תורה לישראל? וגם החוש מעיד שכך הוא.

ויש לך לדעת כי דבר זה כמו שנמצא באדם כך הוא בתורה ענין זה, כי השכל יוצא ונולד מן האדם שהוא בעל גוף, כי השכל הזה צריך לנושא, ונושא שלו הוא החומר ויוצא ממנו השכל אל הפועל, וכמו כן מוכן האב שהוא עם הארץ בעל גשם ונושא אל השכל עד שיצא ממנו בן תלמיד חכם אל הפועל, ואילו אשר הוא תלמיד חכם בעצמו, הנה הוא כולו שכלי ואין כאן נושא אל השכל, שהחומר הוא נושא שלו. (נתיב התורה פרק י)

...ואמר מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים וכו'. ויש לך להבין מאד מה שמדמה ר' עקיבא את עם הארץ לארי, כי הארי יש לו כח גופני מאד, ולגודל כח גופני ועזותו אשר יש לו יוצא לקצה בעזותו לדרוס הבעל חי, וכך עם הארץ יוצא לקצה בכח גופני אשר יש לו שהוא בעל גוף בלבד, עד שהוא עז פנים, כי כל אשר יוצא חוץ מן המצוע כמו עם הארץ שהוא בעל גוף לגמרי יש לו עזות ביותר. ולפיכך אמר הנותן בתו לעם הארץ אין מזווג לה בעל, כי אין מעניין העם הארץ הזיווג, כי הזיווג הוא חבור שני דברים יחד בשווי, ואין לעם הארץ שווי וחיבור, והוא דומה לארי שהוא דורס ואוכל ויוצא מן השווי על ידי שהוא עז, לכך אין בעילתו נחשבת זיווג כלל שהוא השווי והחבור.

ואמר אלמלא אנו צריכים להם וגו'. כבר נתבאר למעלה כי החמרי הוא הפסד השכלי, ולכך אמר אלמלא אנו צריכין להם היו הורגין אותנו, כמו שנמצא באדם, אילו השכל היה נתלה בחומר והיה מוטבע בו עד שהיה צריך אליו ולא היה נבדל ממנו, היה החמרי מבטל השכל לגמרי, ולכך צריך שיהיה השכל נבדל מן החמרי. ובדמיון זה התלמיד חכם ועם הארץ. תנא רבי חייא כל העוסק בתורה בפני עם הארץ כאלו בועל ארוסתו בפניו וכו', וגדולה שנאה ששונאים עם הארץ את תלמידי חכמים יותר משנאה ששונאים אומות העולם את ישראל, ונשותיהן יותר מהם. תנא שנה ופירש קשה יותר מכולם. פירוש שהתורה מיוחדת לתלמיד חכם ונבדל תלמיד חכם מן עם הארץ, וכאשר לומד תורה בפני עם הארץ אשר אין התורה מיוחדת לו הוא פחיתות לתורה, שתהיה לתורה שום צירוף אל אשר אין לה צירוף אליה, ולפיכך דומה לבועל ארוסתו אשר היא מיוחדת לו ונבדלת משאר האדם, ובועל אותה בפני שאר אדם אשר היא נבדלת מהם.

וגדולה שנאה וכו', פירוש כי עם הארץ הוא חמרי יותר מן הגוי, וזה כי אף אם הגוי הוא גם כן חמרי בערך ישראל, שיש להם התורה, מכל מקום לא נחשב זה חמרי כמו עם הארץ, שהיה ראוי לו לקנות השכל ואינו רוצה בו, שזה מורה יותר על הרחוק ופרוש מן השכלי, כיון שהוא חסר ממנו, ועם הארץ דומה קצת לשנה ופירש, כי עם הארץ קבל גם כן תורת משה ואינו לומד אותה, ולפיכך הוא גרוע מן הגוי שלא קבל כלל, וזה שאמר גדולה השנאה ששונאים אותנו יותר מן האומות, שאינם כל כך רחוקים ומתנגדים אל השכלי כי לא נתנה להם התורה, אבל עם הארץ שהם אינם חפצים בשכלי, הוא יותר רחוק ויותר מתנגד אל השכלי. ויש לך להבין כי הפורש מן התורה הוא יותר פרישה מן פרישת האומות שגם הם רחוקים מן התורה, והבן זה מאד. ונשותיהן עוד יותר, כי האשה היא עוד חמרית יותר ולכך האשה של עם הארץ יותר מתנגדת אל השכלי. ואמר שנה ופירש יותר מכולם, כי זה יותר חמרי מה שהיה לו התורה ופירש מן התורה, וזה מורה שהוא מתנגד אל השכלי לגמרי, כיון שפירש.

תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מוסרין לו עדות, ואין מקבלין עדות ממנו וכו'. אלו ששה דברים מפני שעם הארץ רחוק ממדריגה הנבדלת השכלית, וכל אלה ששה דברים יש בהם מדריגה נבדלת, וזה כי אין מוסרין לו עדות, שכל עדות הוא ידיעת הדבר כאשר הוא, ודבר זה שייך לשכל אשר יודע הדבר כאשר הוא, ואם ימסור לו עדות לא יקבל העדות כמו שהוא, ואף אם הוא יודע עדות אין מקבלין עדותו, שאין מעיד על הדבר כאשר הוא בעצמו, שאין האמת רק אל השכל ולא אל החמרי... שהוא מרוחק מן האמת מב' פנים, האחד שאין מקבל דבר כפי מה שהוא, ואשר מקבל לא יעיד עליו כפי מה שהוא, כל זה מפני שהוא רחוק מן האמת. ודע כי העדות שמוציא הדבר שהוא מעיד עליו אל הפועל, ואין עם הארץ שהוא בעל חומר רק בכח ולא בפועל, ולכך אין ראוי לו העדות כמו שאשה פסולה לעדות מטעם זה.

ואין מגלין לו סוד, כי החמרי בגלוי ואין לו מדריגה נסתרת, ודבר זה מבואר למי שמבין דברי חכמה, כי החמרי הוא במדריגה נגלית, ומדריגה הנבדלת היא נסתרת. ואין ממנין אותו אפוטרופוס על היתומים ואין ממנין אותו על הקופה של צדקה, כי החמרי אין ראוי שיהיה מנהיג אחר, ואין משפיע לאחר בעבור שהוא מקבל תמיד, ומאחר שהוא מקבל אין ראוי שיהיה לו הנהגה לאחר או שישפיע לאחר...

וגדר עם הארץ פרשו ז"ל במסכת סוטה, כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית... כי עם הארץ הוא חמרי לגמרי, אבל אם מקבל עליו מלכות שמים שקורא קריאת שמע אינו חמרי, כי נקרא עליו השי"ת, שהרי מקבל עליו מלכות שמים, כי החמרי אין לו דביקות כלל אל הנבדל. וחכמים אומרים כל שאין מניח תפילין, שאין מצוה אלקית קשור על נפשו, עד כי נפשו יש לה דביקות במצוה אלקית, וכל ענין עם הארץ שהוא בעל גוף ואינו שכלי, וכאשר תפילין קשורים על נפשו אינו עוד חמרי... ויש להתבונן במה שאמר כל שאינו קורא קריאת שמע, וזה כי האדם יותר קרוב לקבל מלכות שמים על צלמו שהוא צלם אלקים, ועל זה מקבל מלכות שמים, ולכך בקריאת שמע רמ"ח תיבות כמספר אבריו של אדם, כי רמ"ח אבריו הם צלם האדם, ועל הצלם הזה הוא מקבל מלכות שמים, כי לא היה ראוי האדם לקבל עליו מלכות שמים שיהיה השם מלך עליו, אם לא מפני כי האדם נברא בצלם אלקים... וכל אשר צלמו מקבל מלכות שמים אז יוצא מגדר עם הארץ, ולחכמים צריך יותר עד שמקבל הקדושה המעלה הנבדלת על נפש, וכן תפילין הם על המוח וכנגד הלב. ובן עזאי שאמר מי שאין ציצית בבגדו סבר, שתהיה המצוה האלקית על גופו גם כן, ולרבי יונתן אף בניו שהם יוצאים מגופו, צריך שיהיה מגדל אותם לתורה...

ועוד שם, קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים, ר' אליעזר אומר הרי זה עם הארץ... וביאור זה, כי כאשר שנה המשנה ולא שמש תלמידי חכמים לברר טעמי המשנה שהוא שכל ברור כאשר עמד על טעמי המשנה נקרא זה עם הארץ, כאשר לא קנה השכל, והוסיף ר' שמואל לומר שהוא נקרא בור, כי שדה שאינה מוציאה תבואה נקראת שדה בור, וכך מי ששנה המשנה ולא שמש תלמידי חכמים לברר לו המשנה, לא יצא אל הפועל השלימות להיות חכם בפועל, לכך נקרא בור שלא יצא אל הפועל... (שם פרק טו, וראה שם עוד)

שסופו להאכילך טבלים, יראה שרוצה לומר עם הארץ הוא מוכן ועומד לאכול טבלים, כי השכל מבדיל ומפריש בין דבר לדבר, ואלו עם הארץ אינו מפריש בין דבר לדבר, ואצלו הכל מעורב כמשפט עם הארץ שאינו מבדיל בין דבר לדבר... וכן כהן עם הארץ הוא מוכן לטומאה ביותר, וכמו שעם הארץ מסוגל לטבלים כך מוכן לטומאה, כי אין לעם הארץ הקדושה בעבור שהוא חמרי, ואין לו הקדושה שהיא שייכת לדבר הנבדל, כי הקדוש הוא נזהר ונבדל מן הטומאה... (חידושי אגדות נדרים כ א)

קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ... פירוש כי עם הארץ נקרא מי שלא קנה תורה, והרי זה לא קנה התורה, כי קנין התורה כאשר ידע אותה בשכלו, ואז התורה עומדת עם האדם, וזה שלמד המשנה ולא הבין אותה על עומקה, אין קונה התורה רק בדבור בלבד, ואין הדבור קנין האדם רק השכל והחכמה שהיא שייכת לאדם, ולפיכך נקרא עם הארץ, שלא קנה דבר. רבי נחמני אומר הרי זה בור, רוצה לומר הארץ כאשר היא מעלה קוץ ודרדר דבר שאין ראוי לה, וזה יותר גרע מן כאשר אין בה דבר, ומי שלא ידע רק המשנה כצורתה, הוא כמו שדה בור, שנמצא בו דבר שאינו נחשב, וכן מי שלא קנה רק המשנה כצורתה בלבד, הוא קנה מה שאין ראוי לקנות, כי יש לו לקנות השכל,וזה שקנה המשנה ולא הבין אותה נקרא בור... (שם סוטה כב א)

אור החיים:

לא תשנא את אחיך - מה ששינה מלשון אחיך לעמיתך, רוצה שלא ישנא ההמון את התלמיד חכם שמחויב להוכיחם, וחוזר לומר לתלמיד חכם שלא ישא עליו חטא, לא יפחד פן ישנאהו על תוכחתו. (ויקרא יט יז)

אם בחקותי תלכו - או על דרך אומרם ולא עם הארץ חסיד, לעשות חומרות וגדרים כהחסידים, שלפעמים יעשה חומרא בדבר שהוא עברה, כגון שיגדור לקיים עונה בימים המקודשים, ותהיה בעיניו מצוה גדולה לשמש בליל יום כפורים, כמו ששמענו שהיה מעשה, לכן ציוה אם עוסק בתורה אז מצותי תשמרו, לעשות גדרים ושמירות. (שם כו ג)

הגר"א:

פחם לגחלים - והענין ששלשה הם השונאים לתלמידי חכמים, עמי הארץ, ונשותיהם שהן מחרחרות ריב תמיד, ושנה ופירש. וזהו פחם שהיה באש ונכבה, והוא התלמיד חכם שלמד תורה שנקראת אש, ועתה נכבה שפירש, ולכן נקרא פחם, והוא לגחלים, יבא בגיהנם שלמעלה, ועצים הם עמי הארץ המקרבים עצמם לאש של גיהנם, ואיש מדנים הוא נשותיהם, והוא לחרחר ריב, שהוא כף הקלע. (משלי כו כא)

ארבעה הם קטני ארץ - ...ואמרך ארץ, שבעלי מצות נקראים עמי הארץ, שכל מעשה המצות מן הארץ, ותלמידי חכמים נקראו יראי שמים, שהתורה היא מן השמים. ועוד שבשבילם נבראה הארץ ובשבילם מתקיימת הארץ, והמה חכמים מחוכמים - שעושים כמו תלמידי חכמים גדולים, והם ד' כיתות, א', עץ חיים למחזיקים, והם המחזיקים לומדי תורה. ב', ותומכיה מאושר, והם משמשי תלמידי חכמים, ג', הולך ואינו עושה, ד', עושה ואינו הולך, ועושה בביתו. הנמלים עם לא עז - שאין להם חכמה, ויכינו בקיץ לחמם - בזה שהם מחזיקים ידי תלמידי חכמים. שפנים - שאינם בעלי מצות, אף על פי כן וישימו בסלע ביתם - שהם יושבים תמיד בבית המדרש ושומעים כשלומדים תורה, וזהו ההולך ואינו עושה. מלך אין לארבה - זה העושה ואינו הולך, כי אם היה בבית המדרש היה התלמיד חכם מדריכו, אף על פי כן ויצא חוצץ כלו - עושה בריבוי עם בתוך ביתו מצות. שממית בידים תתפש - הם המשמשים תלמידי חכמים, שכולם עושים בממונם מצות וצדקות, והוא אינו עושה אלא בידים שמשמש אותו, והיא בהכלי מלך - לא מש מתוך האהל של התלמיד חכם ושומע תמיד תורה מפיו. (שם ל כד והלאה)

תניא:

...וככה ממש כביכול בשורש כל הנפש רוח ונשמה של כללות ישראל למעלה בירידתו ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות אבי"ע מחכמתו ית', כדכתיב כולם בחכמה עשית, נתהוו ממנו נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הארץ, ועם כל זה עודינה קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום במהותן ועצמותן הראשון שהיא המשכת חכמה עילאה, כי יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם. ובזה יובן מאמר רז"ל על פסוק ולדבקה בו, שכל הדבק בתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש, כי על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושרשם שבחכמה עילאה שהוא ית' וחכמתו אחד... (ליקוטי אמרים פרק ב, ועיין שם עוד)

מלבי"ם:

שם עם הארץ מציין דלת העם והפחותים שבהם, והוא מדרגה פחותה מעם סתם. (הכרמל)

רש"ר הירש:

שם עם הארץ ככינוי להדיוט, מקורו בזמן מאוחר יותר, כאשר נמנע מיהודי לעבוד את אדמתו בשקט, ולהגיע לידי מנוחה, כאשר מדע ותרבות התרכזו בערים, ובני הכפרים התגוררו זעיר פה זעיר שם. בהיותם רחוקים ממרכזי התרבות התנוונו תחת נטל עבודתם - מבחינה רוחנית. בתנ"ך הוראת המושג "עם הארץ" היא כלל העדה, במובנה הנעלה ביותר של מלה זו. (בראשית מט טו)

ומה הן התכונות הדרושות לכך? בראש וראשונה צריך ללמוד תורה. חב­ר­ת והעם-ארצות הן אויבינו. העם-ארצות מולידה שיבושים בהוראת התורה, מביאה לידי סילופים וקלות דעת מצד הדרשנים בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות. אותם נואמים ודרשנים מתארים כזב את העבר הגדול של עמנו, קובעים את יעודי ישראל לפי ראות עיניהם ושרירות לבם, וכך הם שוללים משומעיהם את התקוה לעתיד, שיהודים יוכלו לחיות חיי יהדות אמיתיים בעולם המתפתח...

על כן שומה עליך, האדם מישראל להגות בתורת ה', ללמוד את דברי נביאנו ואת התורה שבעל פה, את מסורתנו הקדושה, שקוד על כתבי הקדש של עמנו שלא תצטרך לשאול את פי זולתך מה ה' אלקיך שואל מעמך, למד היטב, למען תדע לעשות את "הישר בעיני ה' אלקיך"... (במעגלי שנה א עמוד קעד, וראה שם עוד)

משך חכמה:

התאוו תאוה - כי המן מזון רוחני שאינו מגביר תאוה, וכח המתאוה נמצא רק בבעלי חיים, ולכן אמרו עם הארץ אסור לאכול בשר, כי אין בו תורה להתאפק על תאותו... (במדבר יא ד)

חכמה ומוסר:

כתב הרמב"ם במשנה אבות כי ישנן ה' מדרגות, בור הוא איש אשר אין לו לא מעלות שכליות ולא מדותיות, רוצה לומר לא חכמה ולא מוסר, ועם הארץ הוא איש שיש לו מעלות המדות אבל אין לו מעלות השכליות, רוצה לומר שיש בידו דרך ארץ ואין בידו תורה, כי הוא טוב לישוב הארץ ולקבוצי המדינות, מפני שיש לו מעלות המדות שתיטב בהם חברתו עם זולתו... (חלק ב רעא)